ראשית הגז ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א וראשית גז צאנך תתן לו. כי בו בחר ה' וכו': כי איתא בדברי אדמו"ר ז"ל שאפילו כשאדם מוש א"ע מהרע אל הטוב רק כחוט השערה הוא יקר מאד מאד בעיני הש"י. כי מחמת שהאדם בגוף מגושם כ"כ בזה העולם הגשמי כ"כ אשר רבו כמ ורבו המנועים והמעכבים והמסיתים והבלבולים וכו'. ע"כ כל העתקה והעתקה שהאדם ממשיך עצמו מגשמיותו להש"י ולתורתו אפילו הוא רק כחוט השערה הוא יקר מאדמ אד בעיני הש"י. ובזה ראוי להאדם להחיות א"ע ולשמח א"ע אפילו אם הוא כמו שהוא. והביא שם מעשה על זה מהצדיק שנפל עליו עצבות וכבידות גדול מאד מאד וכו' שלא הי' יכול לשמח א"ע בשום דבר וכו' כ"א במה שלא עשני גוי וכו' כוו' ואז הראו לו שאינו כדאי אלפים ורבבות עולמות כנגד חוט השערה אחת שהאדם נעתק בזה העולם להתקרב להשם יתברך וכו'. עיין שם כל זה היטב בסוף ספר סיפורי מעשיות:
Hilchos Terumos uMa'asros — Halacha Four
אות ב וזה ששיבח הש"י את כנסת ישראל שערך כעדר העזים שגלשו וכו' ופרש"י אף הרקים שבך חביבין עלי וכו' וכן פירש לקמן בקפיטול וא"ו ע"פ שערך כעדר העזים בקטנים ורכים ודקים שבכם יש שבח הרבה. נמצא ששערך מרמז על הגרועים ופחותים שבישראל שגם הם יקרים מאד בעיני הש"י. כי מוצא גם ב ם שבח הרבה ע"י הנקודות טובות שמוצא בכ"א ואחד מהם. וע"כ נקראים בשם שערות כי זה עיקר שבחם מה שמוצא בכ"א מהם בחי' שערות קדושות הרבה. דהיינו מה שכ"א מהם מנתק עצמו בכל פעם כחוט השערה להש"י או לדברים הנוגעים לעבודתו יתב' שזה יקר מאד אצל הש"י כנ"ל. וה בחי' ציצית שהם בחי' שערות כמובא בחי' ויקחני בציצית ראשי. היינו כי ציצית הם בחי' חוט של חסד שהש"י ממשיך עלינו בכל יום שאלו החוטי חסד בחי' ציצית נקלעים ונשזרים מהשערות הנ"ל מה שהש"י מטה כלפי חסד. ומוצא בכ"א מישראל נקודות טובות שהם בחי' שערות כנ"ל. ואלו השערות מתקבצין יחד ונגלעים ונשזרים ונעשין בחי' חוטי הציצית הקדושים שמאירין על ישראל בכל יום. כי ידוע בכוונות שבחי' ציצית נמשכין מנימין ושערות עליונים מבחי' שערות דעתיק ואו"א שמהם יוצא אור הציצית הקדושי םכמבואר בכוונות ציצית ע"ש היינו כנ"ל. כי עתיק הוא בחי' חסד עליון ונורא מאד בחי' ורב חסד כי שם כולו טוב וחסד ושם שורש כל הי"ג מדות של רחמים שהם תליסר ת"ד ששם נמחלין כל העונות ונתהפכין לזכיות. וכל האורות הקדושות הנמשכין משם הכל בבחי' נימין ושערות כידוע בכתבי האר"י ז"ל היינו כנ"ל כי מעוצם החסד והטוב הנפלא שיש שם. עי"ז מסתכל הש"י רק על הטוב שבישראל אפילו בפושעי ישראל הוא מסתכל רק על בחי' השערות שנמצא בכ"א ואחד מה שכ"א מנתק עצמו לפעמים כחוט השערה מגשמיותו אליו יתב'. ועי"ז מאירין שם אורות גדולים ונוראים שנקראים בחי' נימיןושערות בחי' ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיוור ושער ראשיה כעמר נקא. וע"י בחי' אלו השערות נמתקין כל הדינים ונמחלין כל העונות ונמשכין כל החסדים והטבוות על ישראל הכל ע"י בחי' שערות עליונים שנמשכין ע"י השערות טובות שמוצא הש"י בכל אחד מישראל אפילו בהגרוע שבגרועים ומהם יוצא אור הציצית וכנ"ל:
· · ✦ · ·
וזה בחי' מן המצר קראתי יה. ומבואר בכוונות שמצ"ר אותיות צמ"ר בחי' שערו תשהם בחי' תיקוני דיקנא ע"ש היינו כנ"ל ששערות הדיקנא קדישא שהם כל המדות רחמים נמשכין על די יבחי' מן המצר קראתי יה. דהיינו ע"י שהאדם מנתק עצמו כחוט השערה מגשמיותו להש"י דהיניו כשהוא במצר גדול והתאות והסט"א מתגברים עליו כמו שמתגברים עד שאין לו דרך לנטות ימין ושמאל בבחי' כל רודפיה השיגוה בין המצרים עד שנדמה שאפס תקוה ח"ו הוא בעוצם דחקו ומיצרי נפשו פונה להש"י וצועק עאליו יתבר ךמן המיצר בחי' מן המצר קראתי יה. אע"פ שמה שפונה עצמו להש"י הוא רק כחוט השערה הוא יקר בעיני הש"י ונעשה ממצ"ר צמר שהםבחי' שערות דדיקנא קדישא ששם כולו רחמים וטוב ששם נתהפל הכל לטובה וזכות כידוע:
And therefore the standard period of excommunication (niddui) is thirty days. And similarly the essential period of mourning (avaylos) is thirty days. For thirty days is one month, and each month the moon is replenished from its diminishment. And the filling of the moon from its diminishment — which is the aspect of v’hayah or halevonah k’or hachamah [and the light of the moon shall be as the light of the sun] — this is the aspect of the totality of son and student together. For son and student are the aspect of the illuminating mirror (aspaklaryah hame’irah) and the non-illuminating mirror (aspaklaryah she’einah me’irah), as explained in the aforementioned discourse. And the illuminating mirror is the aspect of sun (chamah), and the non-illuminating mirror is the aspect of moon (levonah), as is known. This is the aspect of Moshe and Yehoshua — the aspect of p’nei Moshe kipnei chamah, p’nei Yehoshua kipnei levonah [the face of Moshe is like the face of the sun, the face of Yehoshua is like the face of the moon] — which are the aspect of the attainment of son and student, as mentioned in the aforementioned discourse — see there.
וזה בחי' חוט של צמר ביוה"כ שהי' מלבין העונות של כל השנה כ"ש ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו. כי עיקר סליחת העונות ביוה"כ נמשך ע"י בחי' זאת ע"י שהש"י מוצא בישראל אפילו בהחוטאים ר"ל כמה וכמה שערות טובות כנ". שעי"ז מאירין השערות העליונות שהם בחי' ת"ד בחי' צמר כנ"ל שעי"ז מחילת כל העונות כנ"ל:
And therefore the measure is thirty [days], which is one month, at which point sun and moon return and gather and are included together as at the beginning — which is the aspect of the totality of son and student together. And this is the essential rectification for the excommunicated one and the mourner from whom da’as and mochin have departed, as mentioned. For the essential departure of da’as is the aspect of separation, heaven forbid, between son and student, between sun and moon. For son is the aspect of the dwellers above (darei ma’alah) and student is the aspect of the dwellers below (darei matah), as mentioned in the aforementioned discourse. And the dwellers above and dwellers below are the aspect of soul and body, as it is written: yikra el hashamayim me’al — this refers to the soul etc. And when da’as departs — which is the life-force, which is the soul — this is the separation of soul and body, which is the aspect of the separation of son and student, through which comes the essential departure of da’as. For the essential da’as is the union of two opposites: chassadim and gevuros, dwellers above and dwellers below, soul and body, the aspect of son and student, as brought elsewhere — for the essential da’as is that which unites two opposites together etc.
אות ג זוה בחי' ראשית הגז שצריכין ליתן להכהן. כי הכהן הוא איש חסד בחי' מיכאל כהנא רבא שמלמד תמיד זכות על ישראל. וכל הזכיות שמוצאין בישרא להוא ע"י בחי' שערות הנ"ל. שעי"ז יכולין למצוא זכות אפילו בהגרוע שבגרועים. כי בכולם נמצאין כמה שערות טובות מה שממשיכין עצמן כמה פעמים מרע לטוב כחוט השערה שזהו בחי' שערך כעדר העזים שנא' על פושעי ישראל כנ"ל. וע"כ צריכיןליתן להכהן ראשית הגז מהצמר כדי לתקן בחי' הצמר בשרשו שהוא בחי' שערות עליונות כנ"ל. היינו כדי להמשיך חסדים על ישראל ע"י השערותטובות שנמצא בהם מה שכ"א מושך א"ע בכל פעם כחוט השערה אליו ית' כנ"ל. וזהו וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר ה' לעמוד לשרת וכו' כי עיקר השירות של הכהן הוא ברבנות לכפר על ישראל שזה נעשהעל ידי בחינות השערות הנ"ל. שעי"ז הש"י מתרצה לישראל ומוחל עונותיהם בבחי' חו של צמר שמלבין העונות ביוה"כ כנ"ל. והכהן איש החסד עוסק בזה. וע"כ מגיע לו ראשית הגז וכנ"ל:
Based on the verse nafshi b'chapi tamid v'sorasecha lo shachachti — from the topic of clapping the hands (mechias kapayim). See there in Likutay [Moharan] I, Siman 46.
אות ד וזה הלא כבני כושיים אתם לי בית ישראל וכו' והוא פליאה נשגבה מאד וכל רואה ישתומם ע"ז איך יעלה על הדעת שהש"י ידמה את ישראל ח"ו לבני כושים הלא כבר בחר בנו מכל עם. והבטיחנו שלא יעזוב אותנו לעולם ולא יחליף אותנו באומה אחרת לעולם כמבואר במקומות אין מספר ואיך יאמר הוא יתברך כדברים האלה על ישראל עם קרובו וגם בפרשה זאת גופא הוא חוזר ומסיים תוך כדי דיבור לטובה כ"ש שם אפס כי לא השמד אשמיד את בית יעקב וכו' כי הנה אנכי מצוה והניעותי וכו' ביםו ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וכו' הנה ימים באים וכו' ונגש חורש בקוצר וכו' ואיך התחיל לגנות את ישראל וכל הבזיונות שמבזה אותם לפעמים בדרך בזיון הכל לטובה גדולה כדי ללמד עליהם זכות וחסד כדי שישובו אליו באמת כי לפעמים כשישראל מקלקלין מעשיהם מאד מאד עד שכמעט אין ניכר מעט דמעט הטוב שבהם מעוצם ריבוי הפשעים והקלקולים ר"ל ואם ירצה הש"י ללמד עליהם זכות ע"י מעט הטוב שבהם יתעוררו המקטריגים ח"ו ויצאו כנגד זה אלפים פעמים להיפך ח"ו אבל הש"י חפץ חסד הוא ואעפ"כ הוא רוצה בעמו וחפץ להטות עליהם כלפי חסד אז בטובו וחכמתו הנפלאה הוא בעצמו מבזה את ישראל בתכלית הבזיון ואומר עליהם שכבר הם אצלו ח"ו כמו כל האומות מאחר שכבר קלקלו כ"כ ותיכף שהש"י מהפך הדבר ואומר על ישראל שהם כמ והאומות ממש אזי תיכף נתראה אמתת הנקודות טובות שבהם כי בודאי בתחלה לא הי' נחשב הטוב שבהם כלל עד שכמעט לא הי' נראה כלל כי בודאי לפי קדושת ישראל בשרשם אפיל אם פוגמין כל ימיו כחוט השערה אחת ח"ו הוא ג"כ פגם גדול ונורא מאד כי ישרא לרחוקים לגמרי מעון ח"ו ומכל מיני פגמים ח"ו מכ"ש כשפוגמים ח"ו יותר מחוט השערה מכ"ש וכ"ש כשפוגמים וחוטאים ועוברים ח"ו עבירות ממש כ"ל בפרט כשעוברים הרבה ח"ו ר"ל עד שהעונות רבו מספר עד שמעט הטוב כמעט אינו ניכר כלל בפרט כי גם מעט הטוב מעורב בפסולת הרבה בודאי כשירצה להסתכל על עוצם ריבוי הפגמים שלהם לפי קדושת ישראל כמעט אפס תקוה ח"ו כי כפי עוצם קדושת ישראל כפי מה שראוי להם להיות בודאי כמעט א"א לסבול הפגמים שלהם ח"ו ואין ניכר כלל הטוב שבהם ח"ו אבל הש"י רב חסד ואמת וחפץ בקיום העולם כי הוא ידע יצרינו מהיכן אאדם נלקח והיכן הוא כבוש בזה העולם וכו'. ע"כ ברחמיו העצומים הוא בעצמו מהפך הדבר ומתחיל לעשוות ישראל לכל העאומות וזהו הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל וכו' הלא את ישראל העליתי ממצרים ופלשתים מכפתור וכו' ותיכף כשמדמה ומשוה אותם לשאר העכו"ם בודאי הכל יודו ויאמרו בפה מלא שעדיין יש חילוק רב ונפלא כרחוק מזרח ממערב בין ישראל בין העכו"ם כי כנגד העכו"ם נמצא תמיד בישראל כמה שערות ונקודות טובות לאלפים ורבבות כי אפילו כשישיראל ח"ו בדיוטא התחתונה מאוד עדיין אפילו הגרוע שבהם מלא מצות כרמון כשר"ל (סנהדרין ל"ז) ע"פ כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנים שבך וכו' נמצא שדייקא ע"י שמדמה את ישראל לבני כושיים ולשאר העכו"ם עי"ז דייקא מלמד עליהם זכות כי עי"ז נתגלה ומאיר לעין כל הזכות והטוב שבהם כי כנגד העכו"ם עמך ישראל כולם צדיקים כי כולנו מניחים טלית ותפילין בכל יום ומתענים ביוה"כ וכו' וכו' נמצא שכונת הש"י לטובה ושבח גדול לישראל מה שדימה אותם לבני כושיים כנ"ל. וזהו שסיים שם אפס כי לא השמד אשמיד את בית יעקב וכו' כי הנה אנכי מצוה והניעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ היינו שהש"י אומר שבודאי לא ימשיד את ישראל ח"ו כאשר העכו"ם החוטאים שישמיד אותם מעל פני האדמה כנאמר שם מקודם הנה עיני ה' בממלכה החטאה והשמידתי אותה וכו' אבל בית יעקב לא ישמי ח"ו כי הנה אנכי מצוה והניעותי בכל הגוים את בית ישראל וכו' היינו שהש"י יצוה להניעו בכברה את ישראל כנגד העכו"ם לברר ולנפות אותם היטב כמו שמבררין ומנפין בנפה וכברה אשר לא יפול צרור ארץ ואז הכל יראו לעין כל גודל עוצם החילוק שבין ישראל לעכו"ם כי אפילו אם ישראל כמו שהם עדיין יש בהם כמה נקודות טובות כמה חוטי שערות טובות מה שהם מושכין א"ע בכל פעם להש"י שזה יקר מאד בעיני הש"י כנ"ל. ועי"ז ירחם עלינו ויביא לנו הגאולה שלימה ע"י משיח צדקינו שהואבחי' עתיק כ"ש ועד עתיק יומיא מטא שהוא יודע ללמד זכות על ישראל למצוא כל השערות טובות שבישראל שזהו בחי' החסד הרב של בחי' עתיק כנ"ל. וע"כ סיים שם ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים כוו' כי דייקא עי"ז יקים את סוכת דוד ע"י שמהפך הדבר ומדמה את ישראל לגמרי לגוים כנ"ל שעי"ז דייקא נתגלה ונראה כמה וכמה נקודות טובות שבהם כנגד העכו"ם כנ"ל. ועל ידי זה יבוא משיח ויקים את סוכת דוד הנופלת כנ"ל:
§ Aleph
אות ה וזהו בעצמו בחי' קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי וכו' והי' מספר בנ"י כחול הים וכו' והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי והקשו רז"ל מה ענין פורעניות ונחמה סמוכין בדיבור אחד כמובא בפירש"י אך ע"פ הנ"ל מובן הדבר היטב כי דייקא עי"ז שהש"י אומר להם לישראל לא עמי אתם רק הם כמו שאר העכו"ם הם סמוכים זה לזה כי דייקא ע"י שאמר להם לא עמי אתם עי"ז ירחם עליהם ויושיעם וירבה אותם כחול הים וכו' מחמת שהכל רואין שכנגד העכו"ם כולם צדיקים וכנ"ל וזהו והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי כי דייקא במקום שיאמר להם לא עמי אתם. עי"ז דייקא יאמר להם בני אל חי כי עי"ז דייקא נתגלה מעלתם ותפארתם וכנ"ל:
On the verse nafshi b'chapi tamid v'sorasecha lo shachachti [my soul is in my palm continually and Your Torah I have not forgotten] — from the topic of clapping the hands (mechias kapayim). See there in Likutay [Moharan] I, Siman 46. For there are three hands: the great hand (yad hagedolah) which is the right hand, and the strong hand (yad hachazakah) which is the left hand, and when the hands are joined together the aspect of the raised hand (yad haramah) is made. And each hand is the aspect of the Name Havayah blessed-be-He — Yud letters and Vav Dalet letters etc. And these three Havayahs sweeten the three Elokim that are in the throat (garon) etc.
אות ו וכל זה קבלתי והבנתי משיחותיו הקדושות של רבינו ז"ל ומהתו' אזמרה לאל"ק בעודי (בבסי' רפ"ב) ע"ש היטב. ומכמה תורות. ובפרט ממה שסיפר לי שדיבר עם א' שהי' קובל לפניו מאד על ריבוי מעשיו הרעים המכוערין כי זה האיש הי' חפץ מאד להתקרב להש"י ולצאת ממעשיו הרעים אך בכל פעם התגברו עליו יותר עד שעברו עליו ימים ושנים הרבה ולא זכה לצאת ממה שהי' צריך לצאת אך אעפ"כ התחזק א"ע ביותר וחתר בכל פעם להתקרב להש"י והי' קובל מאד מאד לפניו ז"ל על עכירת מעשיו ר"ל והשיב לו רבינו ז"ל בחכמתו בתמימות ובפשיטות אין לי עם מי לדבר כי כבר כול ורע ותיכף נתעורר האיש הנ"ל וענה ואמר לרבנו ז"ל הלא עכ"ז אני מתגבר לפעמים להמשיך א"ע לקדושת ישראל וכו' ענה רבינו ז"ל ומאר לו הוא מעט דמעט ותיכף אמר לו שירגיל א"ע לילך עם התורה אזמרה לאלקי בעודי כוו' כל זה סיפר לי רבינו ז"ל והבנתי כונתו הק' שדייקא עי"ז החיה את האיש כי כבר נפל בעיני עצמו כ"כ עד שלא יה' אפשר לו להחיותו בשום דבר רק כשאמר לו שהוא כולו רע אזי נתעורר בעצמו והתחיל להרגיש מעט קדוש תהנקודות טובות הנמצאים בו עדיין ואז אמר לו רבינו שילך עם התורה אזמרה לאלקי בעודי וכו' כנ"ל כי כל ענין הנ"ל מבואר היטב בהתורה אזמרה הנ"ל שמבואר שם שאפילו רששע גמור צריכין לדון לכף זכות כי איך אפשר שלא ימצא בו איזה נקודה טובה וכו' וכן האדם אצל עצמו וכו' ע"ש היטב היינו כנ"ל. שכשהאדם רואה שמעשיואינם עולים יפה כלל ר"ל צריך להפוך הדבר ויסתכל על עצמו מעבר השני היינו כאלו ח"ו כבר הוא גרוע לגמרי וכנגד הגרוע והרע לגמרי בודאי ימצא גם בעצמו בעומק גירעותו כמה וכמה נקודות טובות ועי"ז יחיה א"ע כמבואר שם היטב בהתורה הנ"ל והןב היטב כ"ז בעין האמת לאמתו באופן שתוכל להחיות א"ע עי"ז תמיד:
And therefore when one strikes palm against palm (makeh kaf el kaf) during prayer, through this a great rectification is made, the aspect of sweetening the judgments (hamtakas hadinim). For speech issues from the throat, which is the aspect of the three Elokim, the aspect of judgments. And through the arousal of the hands, striking palm against palm, through this the aspect of the three aforementioned hands is aroused, which are the aspect of the three Havayahs, and they sweeten the three Elokim in the throat from which speech issues, as mentioned. And this is: nafshi b'chapi tamid v'sorasecha lo shachachti — the initial letters of v'sorasecha lo shachachti spell shalay"v [shin-lamed-vav], which is the gematria of three Havayahs and three Elokim, as is brought in the holy writings on the verse shalev hayisi [I was at ease] etc. See there all this well.
אות ז וזה בחי' שבת נחמו אחר ת"ב כי לכאורה תמטוה שקודם ת"ב שהוא קודם עיקר חורבן ביהמ"ק מתאבלין הרבה על הגלו תועל החורבן כל הימים שבין המצרים. ובת"ב מתאבלין מאד ואין מניחין תפילין ותיכף אחר ת"ב פוסקין מלהתאבל ואין נוהגין כל הדינים שבין המצרים אף גם מתנחמין הרבה הרבה כי מתחילין תיכף בשבת הראשון אחר ת"ב להפטיר נחמו נחמו עמי וכו' וכל שבע דנחמתא עד ר"ה. והדבר תמוה לכאורה כי מהראוי הי' לנהוג איזהימים אבילות אחר גמר הורבן שהי' בת"ב להתאבל על עוצם צרותיונ ומדוע תיקנו חז"ל להיפך:
§ Beis
אך הענין מבואר ע"פ הנ"ל. כי בין המצרים בהם הדינין היו מתגברין ח"ו כמובא כי אז נתעוררו קטרוגים הרבה על ישראל בעוונותיהם עד שגרמו שיהי' נחרב הביהמ"ק משבעה עשר בתמוז עד ת"ב ובת"ב התגבר הדי ןביותר עד שהי' אז עיקר החורבן לגמרי אבל תיכף שהדליק אש בביהמ"ק להחריבו תיכף התחיל הדין להתמתק כשרז"ל ששיכך חמתו באש שהצית אש בציון וכו' היינו כנ"ל. כי הביהמ"ק הוא תפאר תישראל. כ"ש גאון עוזם מחמד תפארתם וכתיב בית קדשינו ותפארתינו. היינו ששם היו מאירין כל הגוונין הקדושים של מעשט"ו של ישראל כי הבימ"ג הוא כלליו תהקדושה של כלל ישראל וכל המצוות ומע"ט שהיו ישראל עושין הכל הי' עולה להביהמ"ק ושם היו נצטייר וזה הי' בחי' הגוונין והציורין הנפלאים שהיו בביהמ"ק כי הביהמ"ק הי' מתכפרין כל עוונות ישראל. וע"כ אז היו ישראל מפוארים ומהודרים ע"י הביהמ"ק. אבל בעו"ה כשגברו עוונות ישראל נחשך אור הביהמ"ק וכל מה שגברו עוונות יותר ונתמעטו זכיות נתמעט ונחשך אור קדושת הביהמ"ק עד שגברו העוונות עד שנחרב לגמרי ואז נאמר השליך משים ארץ תפאת ישראל כאלו ח"ו נתבטל ההתפארות שהי' מתאפר בישראל ע"י מעשיהם הטובים כי גברו העוונות עד שלא נרא ומעט דמעט מעשיהם הטובים. ועי"ז נחרב הביהמ"ק ונפלה עטרת ראשינו וכו'. אבל תיכף שנחרב הביהמ"ק שהוא ההתפארות של ישראל כאלו אין להש"י עוד שום התפארות מישראל כאל והם ככל הגוים ח"ו. וכמו שסברו השונאים באמת שאמרו אז הנה ככל הגוים בית יהודה. וזה הי' טובה גדולה כי תיכף שנחרב הביהמ"ק שהוא ההתפארות של ישראל והתחילו לומר הנה ככ להגוים בית יהודה תיכף ומיד נתגלה ונתראה גודל עוצם החילוק שבי ןהגויים לבית יהודה כי איך שהוא עדיין נמצאים בישראל כמה נקודות טובות וכמה מעלות רבות כנגד הגוים ע"כ אז דייקא נמתק הדין תיכף וכנ"ל. וכשארז"ל מזמור לאסף קינה לאסף מיבעיא ליה אלא ששפך חמתו על הביהמ"ק ולא כילה את ישראל ח"ו היינו כנ"ל כי עי"ז דייקא שהחריב את הביהמ"ק כאלו אין עוד שום התפארות מישראל ח"ו והם ככל הגוים ח"ו תיכף נתגלה ונראה עוצם החילוק שביניהם. עי"ז נכמרו רחמיו ית' ולא כילה אותם כנ"ל:
And therefore the rectification of the excommunicated one and the mourner — that is, for mochin to return to them — is after thirty [days], which is one month, at which point the blemish of the moon is rectified. For every thirty days the blemish of the moon is rectified, for the moon goes around each month and waxes and wanes and it is clarified and rectified each time every month until it returns and is completely full as it was before its diminishment. And therefore after thirty days, sun and moon reunite — son and student — and one returns to receive da’as which is life, as mentioned.
אות ח וזה בחי' ת"ב שאז נחרב הביהמ"ק שהוא תפארת ישראל כנ"ל וע"כ אין מניחין אז תפילין שנקראין פאר כי אז הוא בחי' ביטול ההתפארות. שזהו בחי' חורבן ביהמ"ק כנ"ל ואנו יושבין לארץ ודומין על עוצם ריבוי עוונותינו שגרמו להרחיב בית קשינו ותפארתינו כאלו אין אנו יכולין להגביה ולהרים עצמינו ח"ו כי אין לנו במה להחיות עצמינו ח"ו מעוצם ריבוי עוונותינו עד שאין אנו יכולין להניח תפילין כי אין לנו במה להתפאר אשר כמעט אפס תקוה ח"ו. כאלו ח"ו כל אפין שוין כאלו ככל הגוים בית יהודה ח"ו. וע"כ אז תיכף בת"ב לעת מנחה מתחיל ההמתקה כיאז הוא בחי' הולדת משיח כמובא היינו כנ"ל כי זהו בחי' ירידה תכלית העלי' כי תיכף שמגיעים לבחי' הנ"ל שנסתלקו התפילין ונחרב הביהמ"ק כאילו אין עוד במה להתפאר בישראל כאלו ככל הגוי םוכו' ח"ו ואזי תיכף מתחיל להתגלות ולהתראות ריבוי ההתפארות שיש לישראל כנגד הגוים וכנ"ל. וע"כ תיכף במנחה של ת"ב שאז הי' עיקר החורבן של הביהמ"ק כשרז"ל ללעת ערב הציתו אש בביהמ"ק אז דייקא מתחיל המתקה גדולה כמובא ואז דייקא מניחין טלית ותפילין כי תיכף שהתחיל חורבן ביהמ"ק שהוא תפארת ישראל וכו' כנ"ל תיכף נתגלה תפארתם כנגד העכו"ם וע"כ אז הוא בחי' לידת משיח דהיינו שמתחיל להתנוצץ אור של משיח כי עיקר הגאולה של משיח יהי' עי"ז ע"י שהוא ישיג בחי' ריבוי החסדים הנפלאים של בחי' עתיק להסתכל רק על השערות טובות שמוציאין בישראל וכנ"ל:
And all the Torah depends on this. For the general principle of the commandments of the Torah is to sweeten the judgments, for all the grasp of the sitra achra and the evil inclination is from the judgments, as is known, for they are gripped from the left side. And all the Torah and commandments are to nullify the grip of the judgments, to sweeten the judgment gripped on the left and to include the left within the right (l'achlala smala biyamina), as is known.
אות ט וזה שאומרת כנס"י כנגד העכו"ם שחורה אני ונאוה בנות ירושלים וכו' אל תראוני שאני שחרחורת וכו'. היינו שישראל אומרים להאומות האמת שאנ ישחורה מאד במעשי. אבל עדיין ונאוה אני נגדיכם כי בוודאי כנגד קדושת ישראל כפי מהשראוי לי להיות בוודאי אני שחורה מאד אבל אתם אין לכם להתגאות ולהשתרר עלי עי"ז כי עדיין אני נאוה מאד נגדיכם בנות ירושלים שהם כלל האומות כמו שפירש"י. וזהו כאהלי קדר כיריעות שלמה היינו מה שאני נראית שחורה מאד כאהלי קדר זהו מצד מעלתי כי אני מחויב להיות יפה כיריעות שלמה ומריבוי עוונותי ופגמי אין נראה יפיי עד שאני נדמה לשחורה כאהלי קדר. אבל אעפ"כ אתם אל תראוני שאני שחרחורת כי כנגדיכם עדיין אני נאוה מאד כנ"ל:
And this is the aspect of Terumos uMa'asros: that one must first give Terumah to the Kohen, and afterward Ma'aser to the Levi, and afterward return and give terumas ma'aser to the Kohen. For the giving is through the hands, the aspect of charity (tzedakah), the aspect of pasoch tiftach es yadcha lo [you shall surely open your hand to him]. And through giving these three gifts — Terumah, Ma'aser, and terumas ma'aser — through this the aspect of the aforementioned three hands is rectified. For Terumah to the Kohen is the aspect of the right hand, which is kindness (chesed), the aspect of the Kohen, man of kindness (ish hachesed). And afterward Ma'aser to the Levi is the aspect of the left hand, which is the side of the Levi, the aspect of the holy left (smol dikdushah), as is known. And afterward the Levites must return and give terumas ma'aser to the Kohen, so that the left be included within the right — this being the essential rectification of the sweetening, the aspect of the joining of the hands.
וע"כ תיכף אחר ת"ב פוסקין דיני האבילות של בין המצרים ומנחמין אותנו הרבה בשבע דנחמתא. כי תיכף שנחרב הביהמ"ק כאלו אין עוד התפארות בישראל כל לח"ו תיכף נתגלה ונתראה כמה מעלות טובות לישראל כנגד כל העכו"ם ועי"ז נמתקין כלהדינים והש"י מנחם אותנו בכל הנחמות כי עי"ז יבא משיח צדקינו שהשגתו מגיע עד עתיק וכו' כנ"ל ויגאלינו מהרה אמן:
And therefore Rabbi Eliezer the Great was excommunicated for not wishing to concede to the Sages in the matter of the oven of Achnai. For Rabbi Eliezer’s attainment was exceedingly lofty, as brought in the words of our Rebbe, may his memory be for a blessing. And as our Rebbe explains in the aforementioned discourse: that Rabbi Eliezer is the aspect of son, the aspect of ‘Ayin lo ra’asah Elokim zulosecha ya’aseh [eye has not seen, O G-d, besides You, what He will do] — whose initial letters spell Eliezer etc. — see there. And therefore it was impossible to receive his da’as and his attainment, for his attainment was in the aspect of silence (shtikah). And therefore he would inform his student Rabbi Akiva that he would die for the sanctification of Hashem, as our Sages of blessed memory said: he said to Rabbi Akiva before his passing, I wonder if you will die a natural death — for the death of Rabbi Akiva is the aspect of silence, the aspect of shtok kach alah b’machashavah [be silent, so it arose in thought], as written in the aforementioned discourse — see there.
אות י וזה בחי' ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה וכו' כי בלעם רצה להסתכל על עוונו תישראל כדי שיוכל לקללם ח"ו וכ"ז היה עיקר כוונתו הרעה כשהלך לקללם כי אע"פ שידע שהוא ביד הש"י כחומר ביד היצר כמו שאמר כ"פ לא אוכל לעשות קטנה או גדולה מבלי את אשר ישים ה' בפי וכו'. והוא הי' רואה ומבין בעצמו שאין רצון הש"י לקללם ואעפ"כ הלך כי כוונתו הרעה הי' שע"י שיעורר עוונות ישראל. יהיה כביכול הש"י מוכרח להסכים עמ ולקללם ח"ו כי הש"י אוהב משפט כידוע. ווז"ש וישת אל המדבר פניו כתרגומו וכשפרש"י שהסתכל על חטא העגל וסבר שלגודל עוצם החטא שוב א"א לגלות ולעורר הטוב והזכות שבישראל. אבל איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת עד היכן עד היכן מגיעין רחמיו העצומים על ישראל וברחמיו הנפלאים הפך הקללה דייקא לברכה. כי דייקא על יידי עוצם שנאתו שרצה לעקור את ישראל לגמרי ח"ו על די יגודל הקיטרוג שרצה לעורר עליהם על ידי זה דייקא נתהפך לברכה כי הוא רצה שהאומות שהם בלק והמואבים יתגברו על ישראל כי בשביל זה קראו בלק ורצה לקטרג עליהם כדי לגרש ישראל מפניהם אבל תיכף נראה טפשותו וסכלותו הגדולה כי תיכף שרצה להכניע את ישראל ח"ו כנגד המואבים מחמת עוונותיהם תיכף נתראה ונתגלה גודל ריבוי המעלות טובות שיש עדיין לישראל כנגד המואבים וכנגד כל האומות וכנ"ל ואזי הפך ה' הקללה לברכה כ"ש ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה וכו'. ויהפוך דייקא כי דייקא ע"י הקללה שרצה לקללם שישראל יתגרשו ח"ו מפני שאר האומות. תיכף נתראה ונתגלה הטוב שבישראל כנגד האומות כנ"ל ואז נתעורר זכות גדול על ישראל ע"י שראו הכל שכנגד האומות הם צדיקים גדולים וע"כ עי"ז דייקא נתהפך לברכה וכנ"ל:
It turns out that through these three gifts the aspect of the three aforementioned hands is made and rectified, and they sweeten the three Elokim in the aforementioned throat, from which all the judgments come — which we need to sweeten from the grain, to take it out from the curse of the first Adam, for whose sake the earth was cursed. And all the grip of the curses is from the judgments in the throat, as mentioned. And therefore the essential curse was in the matter of eating, as it is written: b'itzavon tochlanah b'zei'as apecha tochal lechem [in toil you shall eat it, in the sweat of your brow you shall eat bread] etc., for eating is the satiation of the throat. And Yisrael must, before eating the bread that comes from the grain, sweeten the judgments in the throat where the eating and satiation are, through the three aforementioned hands. Therefore one must give Terumah and Ma'aser etc.
(שייך לעיל) אות יא גם יתפרש הפסוק שחורה אני ונאוה בסגנון זה שחורה אני שכל מה שאתם העכו"ם אומרים שאינ שחורה עי"ז דייקא ונאוה. כאהלי קדר כשאתם משימים אותי כאהלי קדר ח"ו. עי"ז דייקא אני נאה כיריעות שלמה. כי תיכף שאתם משימים אותי לשחרות גמור כאהלי קדר תיכף נראה יופי ונוי שלי כי כנגד שחרות גמור אני נאוה מאד ע"י כל הנקודות טובות שהם בחי' שערות שנמצאים בי כנ"ל:
And therefore the Sages did not wish to accept the words of Rabbi Eliezer the Great, even though he showed them awesome signs from heaven that the ruling was in accordance with his words. For lo vashamayim hi [it is not in heaven] — that is, the Torah is not in heaven, which is the attainment of the dwellers above, which is the aspect of heaven. For the attainment of the dwellers above it is impossible for us to attain. For the essential rulings of the Torah are only through the aspect of the attainment of the student, which is the aspect of the dwellers below. For the Torah was given on earth and not in heaven. And therefore the rulings of the Torah must be clarified according to the attainment of da’as of the aspect of the dwellers below, which is the aspect of the student — which is the aspect of Yehoshua who received the Torah from Moshe. And therefore Moshe transmitted the Torah to Yehoshua his student precisely, and not to his son Eliezer — who is the aspect of Rabbi Eliezer the Great — as explained in the aforementioned discourse. For lo vashamayim hi, as mentioned. For the attainment of Rabbi Eliezer, which is the aspect of son, the aspect of ayin lo ra’asah etc., it is impossible for us to attain in this world.
וזה בחי' המשל שהביא במדרש על פסוק אל תראוני שאני שחרחורת וכו' מהשפחה שאמרה לחברתה למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה בשביל שראה ידיה של גבירתה מפוחמת א"ל וכו' ומה את שכולך מפוחמת וכו' היינו כנ"ל:
And therefore the Sages did not wish to establish the ruling according to Rabbi Eliezer. And therefore they excommunicated him. For the excommunication is the aspect of silence, for they distance themselves from speaking with him. For just as one who disparages words of Sages must be excommunicated and distanced from speaking with him, for the aspect of death (sitra de’mosa) took hold of him — for da’as and life have departed from him since he blemished against the Sages from whom da’as is drawn — and therefore he must be silent so that the sitra achra not take hold in his speech. So too, at the very lofty level of holiness, Rabbi Eliezer the Great who was in the aspect of son — which is the aspect of silence, for it is impossible to receive his attainment, as mentioned — therefore they were compelled to excommunicate him and distance themselves from him. For it is impossible to receive his attainment, for he is in the aspect of silence, as mentioned. And all this they did because he stood firm in his position and did not wish to concede to them and insisted that his lofty da’as be upheld. But in truth his da’as is impossible to attain — he should have constricted his da’as and conceded to the words of the Sages and drawn down da’as that is possible to attain for students. And therefore they did not rule the halachah according to him, for lo vashamayim hi, as mentioned.
Loading comments…