נידוי וחרם
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות יז וע"כ המנודה והמוחרם אסור בנעילת הסנדל וצריך למעט בדיבור כי הנידוי והחרם על שעבר דיני התורה והעיקר על שמבזה ת"ח שהוא הראשון של כ"ד דברים שעלהים מנדין כ"ש בש"ע סי' של"ד סעיף מ"ג. על כ"ד דברים מנדין את האדם ואלו הן. א' המבזה את החכם אפילו לאחר מותו כי עיקר הכח שיש לו לבזות את החכם האמתי הוא ע"י שלמד תורה שבע"פ שלא לשמה או שמקורב ללמדן כזה ומשם נעשה לו פה לדבר כנ"ל כי נפלו אצלו ההלכות עדשנעשה לו פה לדבר. ע"כ חייב בחליצת הסנדלר כי המנעלים נמשכין מבחי' כתנות עור שהם שמירה לרגליטן שנעשו אחר חטא אדה"ר שפגם בההלכות כנ"ל. כ"ש שם בפרשה ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם ואיתא בזוהר בקדמייתא כתנות אור באלף בתר דחאבו אתעבידו כתנות עור. כי עתה א"א לקבל האור של התורה אלא דרך כמה לבושים שהם בחי' כתנות עור. וזה הוא טובה גדולה כי עי"ז דייקא יכולין לברר ולהעלות ההלכות מנפילתם ע"י שיכולים להלביש ולכסות אותם בכמה כיסויים ולבושים ומשם נמשכים בחי' המנעלים שהם שמירה לרגלין שהם עיקר שלימות כל המלבושים וכשרז"ל לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעים לרגליו כי שם בבחי' רגלין צריכין השמירה ביותר כי ההלכות הם בחי' רגלין כנ"ל ונפלו בבחי' רגליה יורדות מות ע"יאלו שלא זכו שנעשית להם התורה סם מות ע"י אלו שלא זכו שנעשית להם התורה סם מות והמנעים הם שמריה לזה לשא יינקו הקליפות ביותר מהרגלין שהם בחי' הלכות כנ"ל. וכל זה הכח מקבלין מהחכם האמתי שהוא הצדיק האמת שיש לו כח לברר ולהעלות ההלכות ממקום שנפלו ולחזור ולעשות מהם הלכות בדרכים נפלאים שעליו נאמר מה יפו פעמיך בנעים וכו' שזהו בחי' עליות ישראל לרגל שעליהם נאמר מקרא זה כשרז"ל כי כל עליתם לביהמ"ק בשלש רגים הי' בשביל זה כי שם בבית המקדש כל בירור ההלכות וכ"ש על פסוק כי הכיתני זה שלש רגלים ועל כן נקראים רגלים רגלים דייקא כנ"ל. אבל זהשביזה חכם האמתי בוודאי חיב נידוי וחרם וצריך לחלוץ מנעליו כיאין לו מנעים בחי' כתנות עור וכנ"ל. וע"כ אסור להרבות עמו בדברים כי עיקר פגמו בהדיבור שנעשה אצלו מהתורה שבע"פ פה לדבר על הצדיק עתק וכנ"ל:
For twenty-four matters one is excommunicated (menadin), and the essential basis of excommunication is for blemishing the honour of Torah scholars, or for blemishing against their words. For the Torah scholars bring peace into the world, for they decide the halachos, through which peace is made. And therefore one who blemishes against them is liable to excommunication — in the aspect of u’mitaivel yeniduhhu [and the world shall banish him] — that is, they expel him and separate him from the congregation, for he has blemished in the aspect of peace. And as brought in the discourse of the seals (ma’amar hachosamos) at its beginning (Siman 22): when the peace made through Torah scholars is blemished, a separation and strife is created, in the aspect of u’mitaivel yeniduhhu — and this is the aspect of excommunication, as mentioned.
אות יח כי עיקר בחי' החרם בקדושה מבואר בפסוק כל חרם לה' היינו מי שרואה שיש לו איזה ממון ועשירות ומתיירא שלא יתאחז בו הסט"א שכרוך אחר העשירות ביותר מחמת שנמשך משמאל הנ"ל. ע"כ הוא מקדיש ומחרים הכל לה' לבדק הבי תהוא לכהנים שע"י בירור כל ההלכות כנ"ל וכשחוזר העשירות והממון להם הוא חוזר לשורש קדושתו שזה עיקר התיקון וכנ"ל. וזהו בחי'חרם בקדושה שמחרים ומגרש כל אחיזת הסט"א מהחפץ הזה ומחזירו ומעליהו כולו אל הקדושה כנ"ל. וכן להיפך מי שמבזה חכם האמתי מחרימין אותו ומגרשין ונדין אותו שלא יהי' לו עוד שום חלק ואחיזה בהדיבור דקדושה שנמשך מהלכות של תורה שבע"פ כנ"ל. ועי"ז מוציאין ממנו כל חיותו שנמשך משם כנ"ל כי עיקר החיות מהדיבור שנמשךם מתורה שבע"פ כ"ש ויהי האדם לנפש חיה ותרגומחו לרוח ממללא (כ"ש במ"א) וע"כ ע"י הנידוי והחרם יכולין לעוקרו מחיותו ועשירותו שנמשך הכל מדיבור תורה שבע"פ שעוקרין אותו משם ע"י הנידוי וכנ"ל. אם לא שישוב באמת ויחזור בתשובה שלימה על דיבוריו הרעים אז יוכל להתתקן ע" יהחכם האמת שביזה אותו כי הוא יכול לחזור ולברר כל ההלכות כנ"ל. ועי"ז יכול להתתקן גם הואאם ישוב באמת. כי יחזור ויעליהו לשורש קדושת ההלכות ששם הוא למעלה בבחי' כתנות אור כיהצדיק האמת זכה ע"י עוצם קדושתו לבחי' כתנות אור באלף שהוא שורש התורה ששם מתבטל השמאל ונכלל בימין כי שם כולא ימינא שזהו בחי' חליצת המנעלים כשנכנסין לביהמ"ק כ"ש לא יכנוס אדם להר הבית במקלו ובמנעלו וכו' כי שם מאיר שורש התורה וההלכות וזה מה שאמר למשה כשראה מראה הסנה שהוא בשיל קבלת התורה אמר לו של נעליך מעל רגליך כי המקום וכו' כי משה ראה והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל והתפלא ותמה מאד ואמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה כי הש"י נתגלה אליו מתוך הסנה משום עמו אנכי בצרת הגלות כשארז,ל ועיקר הגלות הוא ע"י נפילת ההלכו תכנ"ל ע"כ ראה משה שהסנה בוער באש וכו'. כי הסנה הוא בחי' הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה שהוא בחי' תורה שבע"פ שנפלה להלומדים שאינם הגונים שעי"ז היא ביניהם בגלות כשושנה בין החוחים ואע"פ שהם עוסקים בתורה שהיא בחי' אש בחי' הלא כה דברי כאש אעפ"כ אין כח באש התורה לבער ולשרוף את הסנה שהם בח"י החוחים והקוצים הנ"ל. וע"כ התפלא משה מאד על זה מדוע לא יבער הסנה באש בהתוה הנ"ל והשיבו הש"י אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי להשיג סוד זה צריכין חליצת המנעלים עד שיעהל לבחי' מקום הביהמ"ק העליון שהוא בחי' שרשי התורה ששם בחי' כתונת אור באלף שזהו בחי' מ"ש בת"ז של נעליך דא איתתא שצריכין להפריש עצמו בתכלית הפרישות מזווג התחתון רק לייחד ולזווג זיווגים העליונים שעושים ע"י בירור ההלכות בבחי' הנ"ל המבואר בתורה הנ"ל ואז יבין שכל ימי הגלות א"אל בער הסנה לגמרי כי בהכרח שיהי' להצדיק בלימודו בחי' שמאל בשביל פרנסה שהוא חיות וקיום העולם ומשם נמשך כח הסנה כי זה התיקון והבירור לא יוגמר בשלימות עד שיבוא משיח שאז יהי' הלכה ברורה ואז יהי' עיקרעליית הרגלין בבחי' ועמדו רגליו ביום ההואעל הר הזתים ובבחינות עד דמטו רגלין ברגלין המובא בזוהר ובכתבי האר"י זכורונ לברכה. אבלכל ימי הגלות הצדיקים מבררין ומעלין ההלכות בכל פעם כפי מה שצריכין לתקן אז וע"כ באמת מיאן משה בשליחותו ואמר שלח נא ביד תשלח כי ידע שלא יוגמר הבירור על ידו אך הש"י הכריחו לילך כדי שיתן את כל התורה לישראל ויוציא את ישראל מגלות מצריטם כי א"א לברר הכל בפעם אחד וכל חיותינו וקיומינו בכל דור עד שיבוא משיח הכל בכחו של משה שזכה לקבל את כל התורה ע"י שבירר כל ההלכות ואע"פ שקלקלו אח"כ כמו שקילקלו עד שאין הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום א' כבר יש לנו כח ע"י הצדקיים שבכל דורלהתקיים ע"י התורה שקבלנו כי אדרבא דייקא ע"י שאין יודעין ההלכה כ"א ע"י יגיעות גדולות עי"ז זוכין הצדיקים והכשרים למעלות גדולות על ידי שמייגעין עצמן באמת ועוסקין בתורה לשמה ביגיטעות עצומות עד שמבררין ההלכות וחידושי התורה בכל דור שעי"ז אנו מתקיימין בכל דור עד שיבוא משיח ולולי התורה שנתן לנו משה רבינו לא הי' לנו שום קיםו וחיות כלל ועיקר התיקון בכל דור הוא ע"י צדיקי אמת והנלוים אליהם העוסקים בתורה לשמה שהם מעלים כל ההלכות שנפלו לשרשן עד שיבא משיח צדקינו במהרה בימינו ויגמר התיקון בשלימות וכנ"ל אמן ואמן:
And therefore the excommunicated one is forbidden to speak, for he has no mouth. For the essential speech is from the aspect of peace, as it is written: adabrah na shalom [let me speak peace], as our Rebbe, may his light shine, explains (Siman 259). For malchus peh [kingship is the mouth] and the essential existence of the kingship is through the aspect of peace — in the aspect of havu mispallelim bishlomah shel malchus [be accustomed to pray for the welfare of the kingdom]. And therefore speech, which is in the aspect of malchus peh, is essentially through peace, as mentioned. And this one blemished in the aspect of the Torah scholars who multiply peace, as mentioned, and blemished the kingship. For man malchei — rabbanan [who are kings? — the rabbis]. For through the halachos that the Torah scholars decide, through which they make peace — through this they rectify the aspect of kingship, which is the aspect of halachah whose rectification is through peace. And this one who blemished against Torah scholars is therefore forbidden to speak, as mentioned.
אות יט וזה בחי' אם תשיב משבת רגליך כי עיקר הגלות והטלטול הוא בששת ימי החול כי ששת ימי החול הם בבחי' ששה סדרי משנה שהם בחי' כשר ופסול טמא וטהור אסור ומותר ששם עיקר היגיעה לברר ההלכה לברר המותרמהאסור הכשר מהפסול וכו' שמשם נמשכין כל הנסיעות שהם בחי' גלות וטלטול כנ"ל שזהו בחי' וימררו את חייהם וכו' שנאמר בעת הגלות כ"ש בת"ס וימררו את חייהם בעבודה קשה בקושיא בחומר הלכתא ובלבנים דא ליבון שמעתתא וכו' היינו שעיקר מרירת הגלות נמשך מחמת שפגמו בלימוד התורה הקדושה עד שצריכים מרירות ויגיעות גדולות לברר וללבן ההלכה שמשם הגלות והטלטול כנ"ל אבל בשבת הוא נייחא וחירות וע"כ אז אין שם גלות וטלטול כי אסור לצאת חוץ לתחום בשבת כי שבת מעין עוה"ב שעיקר שלימות בירור ההלכה יהי' אז וגם כל הכח לברר וללבן ההלכה בששית ימי החול שהם בחי' ימי הגלות הכל בכח קדושת שבת שנמשך על ידי החול כי שבת הוא שלימות הדעת שיתגלה לעתיד שאזישיגו כל הלכות התורה בתכלית היבורר לאמתתן וגם יבינו אז לכל פנימיות סודות של כל ההלכה והלכה איך לדבק א"ע וכללול בו ית' ע"י כל דין ודין של כל הלכה והלכה בבחי' כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב כי כפי היגיעה שהי' לו בעוה"ז ללמוד ולשנות הלכות כן יזכה להעוה"ב שהוא השגת דעת פנימיות וסודת ההלכות שזה עיקרבחי' עונג שבת ששהוא תענוג ושעשוע עוה"ב. וע"כ אז בשבת עולין הרגלים בחי' אם תשיב משבת רגליך כי בירור וזיכוך ההלכות בשלימות הוא בחי' עליית הרגלין כנ"לן וע"כ עיקר זווגן של ת"ח בשבת שאז הזווג בקדושה בבחי' בירור ההלכות כמבואר למעלה וכל זהבכח הצדיק שהוא בחינות שבת דכולהי יומא:
And therefore he is forbidden within his four amos [cubits]. For every person has four amos, and these four amos are in the aspect of kingship — in the aspect of the four amos of halachah — in the aspect of ein lo l’Hakadosh-Baruch-Hu ela arba amos [the Holy One blessed-be-He has nothing but four cubits etc.]. For the four amos of every person belong to him and are his domain — he is in the aspect of kingship over them. And when one is not separated from the kings — the rabbis — then one merits in one’s four amos through the Torah scholars who are the aspect of kingship, the aspect of the four amos of halachah. But when one blemishes against them and is separated from them, one’s four amos are blemished, as mentioned.
אות כ וזה בחי' בין המצרים שמתאבלין אז על הגלות וחורבן ביהמ"ק שנמשך מנפילת ההלכות ע"י שלומדין שלא לשמה להתייהר וכו' עד שנפגם אצלם הלכות כ"כ עד שנעשה להם פה לדבר על הצדיק האמת כנ"ל שמשם כל החורבנות כנ"ל. וע"כ נוהגין שאין אוכלין בשר באלו הימם להורות שנתעלמו מאתנו ההלכות מעוצם החורבן שהי' בימים ההם שע"כ אין אוכלין בשר בבחי' עם הארץ לא יאכל בשר כי הדיבור הוא הנפש בבחי' ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא כנ"ל. וזה שיודע להעלות כל הדיבורים שנפלו למטה ולחוזר ולעשות מהם הלכו תהוא יכול לאכול בשר לברר ולהעלות מהם הלכות הוא יכול לאכול בשר ולברר ולהעלות הנפש המגולגל בחי להחזירו למדבר אבל עתה בימים הסמוכים לת"ב שאז הי' תוקף החורבן אין לנו כח לברר ההלכה ע"כ אסדור לאכול בשר בבחי' עם הארץ לא יאכל בשר כנ"ל. וע"כ לא יכו התלמידים בימים ההם כי מה שמכין התלמידים נמשך ג"כ ממרירות הגלות שמחמת זה קשהל עמוד על בירור ההלכה והשמעתתא ע"כ מוכרחין להכותן וזה נמשך מהכאת משה בצור שנמשך ע"י שחלקו עליו שמשם כל הטורח שצריכין לטרוח בשמעתתא כ"ש בוזה"ק ומובא בהתורה הנ"ל אלמלא הכה משהבצור לא הוו טרחי רבנן בשמעתתא וכו'. אבל באלו הימים שבין המצרים שאז תוקף מרירת החורבן אסור להכותם כי עתה קשה ביותר לברר ההלכה ויוכל לקלקל ולהזיק לתלמידים ע"י ההכאה כי בעת החורבן בעצמו א"א לברר וע"כ אסור ללמדו כלל בת"ב רק בדברים הרעים וכן אסור אז להניח תפילין וצריכין חליצת המנעלים כי הכל בחי' אחת כי תפילין מוחין שם בירור ההלכות שמשם נמשכין תקון המנעלים בבחי' כתפילין כך מנלעים ובת"ב נתקלקל כל זה ע"כ אז אסור בכל זה רק צריכין להתאבל מאד על חורבן ביהמ"ק ולישב לארץ להשפיל דעתו באמת. וכן בכל יום צריכין לישב על הארץ ולהתאבל בחצות לילה ועי"ז זוכה לברר ההלכה בבחי' כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ועיקר השמחה הואהתורה שהם ההלכות שישיגו אז בבחי' פיקודי ה' ישרים משמחי לב בחי' שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב ופרש"י ששואלין בהלכות חג וכו' וכ"ש שש אנכי על אמרתיך וכו' וזה עיקר הנחמה בחי' נחמו נחמו עמי וכו' קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו כל גיא ינשא וכו' והי' העקוב למישור שכל זה הוא מבשר על בירור הלכות התורה שישיגו בשלימות כל הדרכים והמסילות שבתו' שהם נעלמים עתה ולעתיד יתגלה בשלימות בבחי' והי' הרכסים לבקעה והעקוב למישור וזהו ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר שהכל יראו הדיבורים שנפלו למטה ע"י שחלקו על הצדקיי אמת שמשם כל החורבן אז יראו הכל ויבינו שהם ההלכות שנפלו שהם פי ה' שידבר אלו ההלכות כי עתה אין משיג זאת כ"א הצדיק האמת כנ"ל אבל לעתיד יקתיים וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר שכל הרכסים והעקמימיות וההעלמות שהי' בהלכה שנמשך מנפילת התורה ע"י הלומדים שאינם הגונים שנעשה להם מההלכות פה לדבר על הצדיק כנ"ל אז יראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר שכל זה הם דברי פי ה' שהם ההלכות שנפלו למטה כנ"ל כי אז יתברר ויתעלה הכל לשורשו עד שיראו הכל מהכין נמשך אלו הדיבורים ועי"ז ונגלה כבוד ה' כי יוחזר הכבוד לשורשו כי כבוד הצדיק הואכבודו ית'.וגם הוא מקפיד על כבוד הצדיק יותר מכבודו כשארז"ל בענין עדו הנביא:
Halacha One — Subsection: Chalitzas HaMinal and the Twenty-Four
וזה שסיים מלאכי הנני שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים וכו' פן אבוא והכיתי את הארץ חרם כי ממקרא זה והשיב לב אבות על בנים וכו' דרז"ל שאליהו יבוא רק לעשות שלום בעולם היינו לבטל המחלוקת שנעשה ע"י שלומדים שלאלשמה וכו'שמשם כל החורבנות כנ"ל. וע"כ אמר מקודם שם זכרו תורת משה עבדי אשרצויתי אותו בחורב על ישראל חוקים ומשפטים היינו שמלאכי סיים ספרי הנביאים והזהיר את ישראל שיזכרו היטב תורת משה רבינו וכו' כל החוקים והמשפים שהם כל ההלכות שמסר לנו לזוכרם היטב כראוי ולשומרם במוחו שלא לשכחם שלא להרבות מחלוקת בישראל כשרז"ל שע"י השכחמה רבו המחלוקת שבין התנאים ומשם נשתלשל המחלוקת הגמור ע"י שבדורות האחרונים למדו שלא לשמה הגשמי ביותר וכנ"ל וע"כ אמר מיד הנני שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות וכו' היינו שיעשה שלום בעולם היינו שניבא להם שגמר התיקון יהי' רק ע"י אליהו ומשיח וכנ"ל וזהו פן אבוא והכיתי את הארץ חרם כי עיקר החרם הוא על ביזוי ת"ח האמתי שעוסק לתקן כל זה שזה כל הקלקולים ואריכת הגלות וכנ"ל. ע"כ הזהירם על זה שיזכרו תותר משה וכל ההלכות שמסר לנו ולא יבזו החכם האמתי פן אבוא וכו' כי עיקר החרם מגיע לע זה וכנ"ל. וע"כ חזר וסיים הנני שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא כי אעפ"כ סו כל סוף יגמור הש"י את שלו ויתגלה האמת וכמו שאריך שם מלאכי קודם לזה ואמר חזקו עליט דבריכם וכו' שהם המדברים עתק על הצדיק שנחשב כאלו מדברים על הש"י כשארז"ל ומסיי אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וכו' ופרש"י וז"ל אז נדברו וגומר אני משיב על דבריכם אז בעשות הרשעים רשעם והטובים הלכו קדורנית מפני שנדברו יראי ה' שלא לדבק במעשיהם הרעים ואני לא נשכחו דבריכם מלפני ואע"פ שאיני ממהר להשיב גמו לכי הקשבתי ושמעתי וצויתי לכתוב להם ספר זכרון והיו לי דבריהם מקוימים ליםו אשר אני עושה סגולה אשר אצרתי והנחתי לשלם בו גמולי ושם אראה אתכם מה בין צדיק לרשע עכ"ל וע"זמסיים בסוף זכרו תורת משה עביד וכו' עד הנני שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדלו והנורא כי אז יהי' גמר התיקון ואז הכל יראו האמת יהי רצון שיבוא במהרה אמן:
For garments made from the shearing of wool are in the aspect of halachos, as brought in the discourse Tehillah on the verse u’ch’Rachel lifnay gozezehah [and like Rachel before her shearers] — that they shear from her halachos, in the aspect of kevasim lilvushecha [lambs for your garments] (Siman 12). And this is the aspect of chalukah d’rabbanan [the rabbinic garment]. And therefore garments are a protection and safeguard against the klippos, as brought in the words of our Rebbe, may his light shine — and they are in the aspect of the rectification of the covenant (tikkun habris). That is, when the garments are clean as they should be, in the aspect of white garments (begadim levanim), they are in the aspect of the rectification of the covenant, as explained in the discourse Hai Man etc. (Siman 29). And as it is written: vaya’as Hashem Elokim l’Adam ul’ishto kasnos or vayalbishem [and Hashem G-d made for Adam and his wife coats of skin and clothed them] — and its Targum: after they sinned He made for them etc. It turns out that these are in the aspect of the rectification made after repentance.
Loading comments…