AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

This reader has a human interface, but every reader page also has static crawlable text. For any book, use /reader-plain/<book>/full.txt to search the complete work, or /reader-plain/<book>/<part>/<section>/index.txt for one section. This is sitewide and works for all reader teachings, not just this page.

More

🙏
Reader Likutay Halachos ספר תורה ב
A A
ספר תורה ב

ספר תורה ב

ליקוטי הלכות - Likutay Halachos

2

אות א מ"ע שיכתוב כ"א מישראל ספר תורה לעצמו ועיקר המצוה שיכתוב הס"ת בעצמו כ"ש ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו':

2

Likutay Halachos – Yoreh Dayah II – Laws of Sefer Torah

3

ע"פף המאמר המתחיל בסי' כ"ב פרקא חמישא דספרא דצניעותא בראשית ברא, בראשית מאמר ברא חצי מאמר אב ובון סתים וגליא וכו'. דע שיש חותם וכו' ע"ש כל המאמר כולו:

3

Preamble. According to the Torah teaching "Tefillah L'Chavakuk" [A Prayer of Chavakuk] in Siman 19 mentioned above in Hilchos Orlah:

4

והנה הכלל שע"י נעשה ונשמע זוכין לשמחה. ונעשה ונשמע הם בחי' הכתרים שהכתירו את ישראל בחורב והם בחי' נסתר ונגלה שהם בחי' תורת ה' ותורתו בחי' תורה ותפילה כי הנעשה הוא בחי' נגלה בחי' תורה בחי' תורתו והנשמע הוא בחי' תפילה בחי' תורת ה' בחי' נסתר וצריך כ"א לצאת מדרגא לדרגא שישתדל לעשות מהנשמע נעשה מהתפילה תורה מהנסתר נגלה וכו' כי בכל עולם ועולם ובכל מדריגה ומדריגה יש בחי' נעשה ונשמע ובחי' הנשמע שבמדריגה זאת או אצל אדם זה הוא בחי' נעשה בחי' נגלה אצל אדם אחר או מדריגה אחרת הגבוה ממנו. וכן מדרגא לדרגא ומעולם לעולם וכשעושה מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה אז יש לו נשמע אחר גבוה ממנו וכן מעולם לעולם עד א"ס וע"ש כל זה היטב היטב. וע"י נעשה ונשמע זוכין לשמחה וע"י שמחה זוכין לעזות בחי' קולות וע"י עזות נכנסין אל הקדושה ומתקרבין להשבעה רועים שהם כלליות אמונת ישראל שהם ממשיכין האמונה לישראל ועי"ז ממלאין את היידם וממשיכין להם הארה מהשבעה רועים וזוכין לחותם הידין שהוא חותם האמונה ועי"ז זוכין לשני החותמות כי עיקר תלוי באמונה וכו' ע"ש כל זה היטב היטב:

4

For the Holy Tongue is in the bechinas of "one language" — as Rashi explains: "one language" — the Holy Tongue. For holiness is unity, as is known. But the languages of the nations are in the bechinas of mixture and kil'ayim [mixture of species] — the bechinas of many calculations — in the bechinas of: "For there Hashem confused the language of all the earth, and from there He scattered them," etc. For they are truly blended and confused — and this is the bechinas of kil'ayim. For in every species there are the letters according to its root and life-force, and when one mixes two species together, they become the bechinas of the languages of the nations, as above. And therefore it is forbidden to sow them in the earth — for the earth is the bechinas of the Holy Tongue, in the bechinas of: "Let the earth bring forth living creatures." "Living creatures" — this is the bechinas of speech, as it is written: "and the man became a living creature," and the Targum renders: "a speaking spirit." And therefore the earth brings forth and grows all things in the world — for it is the bechinas of Chava, the woman who is the mother of all life. And this is the bechinas of "a woman is her husband's ground." And therefore it is forbidden to sow kil'ayim in the earth — lest one give sustenance, Heaven forbid, to the comprehensive evil, which is the languages of the nations, from the earth which is the bechinas of the Holy Tongue. And therefore the sowing itself is forbidden — all the more so eating, as above. And therefore the essential prohibition is in the Land of Israel — for the Land of Israel is the bechinas of the completeness of the Holy Tongue, as brought above. For the Land of Israel was chosen from all lands for Israel, the Holy Tongue from all languages, and Israel from all nations. It is thus found that the Land of Israel, the Holy Tongue, and Israel are all one. But the other lands were divided among the other nations. And therefore the prohibition of kil'ayim does not apply there — for the seventy nations are themselves the bechinas of kil'ayim, the bechinas of "For there Hashem confused the language," etc. — only that by rabbinic decree it is also forbidden in the Diaspora. For because Israel dwell there outside the Land, there is some holiness of the Land of Israel there — as I heard from Rabbaynu, his light shall shine, that in every place where Israel dwell, it is the bechinas of the Land of Israel. And therefore the Sages decreed to forbid it there as well. And therefore the prohibition of kil'ay hakerem [vineyard mixture] is extremely severe — for the essential nourishment of the seventy nations from holiness flows through Targum [Aramaic translation], as explained there — for it is the bechinas of the Tree of Knowledge of Good and Evil, as above. And the Tree of Knowledge of Good and Evil is the grapevine — as our Sages of blessed memory said: the tree that Adam HaRishon ate was a grapevine. And therefore its prohibition is extremely severe, as above. And therefore the essential prohibition is wheat and barley with a grape-pit (chartzin) adjacent by hand's reach — for in truth, with trees, the prohibition of sowing kil'ayim is not as severe as written in the Shulchan Aruch, where it is stated that it is permitted to mix tree seeds with other seeds and plant them. For with trees the kil'ayim prohibition is not so severe — because trees, being large and important, are not confused and blended together. And therefore the Holy One blessed be He only commanded the trees to go forth each according to its species — but not the grasses. For the trees are the bechinas of a person, as it is written: "For man is a tree of the field." And they are closer to holiness — therefore the sitra achara does not take hold of them as strongly. And therefore they are not confused and are not subject to kil'ayim except through actual grafting (harkava), as stated in the Shulchan Aruch. But the grapevine is more severely prohibited when mixed with grains — because it is the bechinas of the Tree of Knowledge, as above. Therefore the essential prohibition is when there are two types of grain which are already kil'ayim, and also a grape-pit among them — then it is kil'ay hakerem, whose prohibition is extremely severe. For then the kil'ayim draw nourishment from holiness — from the completeness of the Holy Tongue — through the grape-pit, which is the grapevine, which is the Tree of Knowledge, through which their nourishment flows, as above. And then they become mixed together and are further prohibited. And this is what is written regarding kil'ay hakerem: "lest it become holy (pen tikdash)." The opposite of the completeness of the Holy Tongue, which is holiness (kodesh) itself — when it is damaged and falls, it too becomes in the bechinas of "tikdash" — the bechinas of the fall and damage of the Holy Tongue. And this is what our Sages said: "it will be set ablaze [tukad aish]" — for from the fire they came and the fire shall consume them — as Rabbaynu explains there regarding the verse "let coals fall upon them." All of this is in the Torah teaching of "Tefillah L'Chavakuk" which speaks of the completeness of the Holy Tongue — see there.

6

אות ב וזה בחי' מצוות כתיבת ס"ת. שצריך כ"א מישראל לכתוב ס"ת לעצמו או שעכ"פ יגיה בה אות אחת שנחשב ג"כ כאלו כתבה בעצמה אבל הקונה ס"ת כחוטף מצוה מן השוק כי כ"א מישראל צריך לקבל את התורה מחדש כ"ש אשר אנכי מצוץ היום ודרז"ל בכל יום יהי' בעיניך כחדשים ועיקר קבלת התורה בכל אדם ובכל זמן הוא בבח'י נעשהונשמע הנ"ל. כי כ"א מישראל מקטן ועד גדול כ"א לפי בחינתו יש לו בחי' נעשהונשמע דהיינו מה שהוא יודע ומבין זה בחי' נעשה שהוא בחי' נגלה בחי' תורה וכו' כנ"ל ומה שנסתר ונעלם ממנו זה בחי' נשמע בחי' תפלה כנ"ל וצריך כ"א להשתדל לקבל את התורה בכל עת מחדש דהיינו שיזכה בכל פעם להשיג ולהבין את הנסתר והנעלם ממנו ולעשות מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה וכו' כנ"ל. ואזי יש לו נשמע גבוה יותר. ואח"כ צריך לילך להלן יותר מדרגא לדרגא ולעשות מזה הנשמע נעשה. ואזי יש לו נשמע עוד גבוה יותר וכן ילך תמיד מדרגא לדרגא ולצאת בכל פעם מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבוה יותר וכן לעולם. וזה בחי' כתיבת ס"ת כי הכתב של הס"ת זה בחי' נעשה ונשמע שממשיכין בחי' הנשמע למטה ועושין ממנו בחי' נעשה כי צריך לכתוב את הס"ת לשמה דווקא כי אם לא כתבה לשם קדושת ס"ת פסולה כי לא חל עליה הקדושה וגם צריך שיכתבו כל השמות שבה לשם קדושת השם והכוונה שצריך הסופר לכווין לכתבה לשמה לשם קדושת ס"ת ולשם קדושת השם זאת הכוונה היא בחי' נשמע בחי' תפלה שהיא בחי' דביקות וביטול לא"ס כי משם ממשיכין כל הקדושות וצריך הסופר קודם הכתיבה לדבק מחשבתו בהש"י שזהו בחי' נשמע כנ"ל כדי להמשיך משם הקדושה דהיינו שיכתבנה לשם הש"י לשם קדושת ס"ת ולשם קדושת השם ובכוונה זו צריך שיכתוב הס"ת ואזי כשכותב אותיות התורה בכוונה להש"י לשם קדושה אזי מ שיך בחי' הנשמע בחי' הנסתר בחי' אור הא"ס לתוך אותיות הנכתבים בס"ת. שהם בחי' נעשה בחי' עשיה גשמיות נמצא שממשיך מנשמע לנעשה כי באמת אותיות התורה בשרשן הם אורות רוחניים וגבוהים מאד וכולם מושרשים בו יתב' כביכול באור הא"ס ומשם צריכין להמשיכם למטה שזהו בחי' מה שצריכין לכתוב הס"ת בכוונה דייקא כנ"ל כי ע"י הכוונה שמכוונים וכותבין לשם קדושת ס"ת ולשם קדושת השם ע"י כוונה זו מדבק הסופר מחשבתו בהש"י באור הא"ס ששם הוא מקור כל הקדושות של הס"ת ושל כל השמות הקדושים ובכוונה זו כותב האותיות בס"ת ועי"ז ממשיך ועושה מהנשמע נעשה מתורת ה' תורתו וכו' כנ"ל. וזה בחי' אש שחורה על גבי אש לבנה שהיא בחי' כתיבת ס"ת כי הנשמע שהוא בחי' נסתר הוא בחי' אש שחורה כי הנשמע נקרא שחור מחמת שא"א להשיגו בבחי' ישת חשך סתרו. שסתרי תורה נקראים בחי' חשך ושחרות מעומק המושג כמובא בדברי רבינו ז"ל במאמר הנ"ל מי שרוצה לטעום טעם אור הגנוז וכו' (סי' ט"ו) וצריך להמשיך הנסתר שהוא בחי' אש שחורה לתוך בחי' הנגלה שהוא בחי' אש לבנה שזהו בחי' כתיבת ס"ת בחי' אשר שחורה על גבי אש לבנה דהיינו שעושין מהנסתר נגלה כי כשנמשך האש שחורה לתוך האש לבנה דהיינושממשיכין אותיות התורה משרשם למטה עד שנכתבין ע"ג הספר. אזי אנו יכולים להבינם ולהשיגם קצת ואז נעשה מהנסתר נגלה מהנשמע נעשה. נמצא שכתיבת ס"ת הוא בחי' שעושין מהנשמע נעשה וע"כ צריך כ"א שיכתוב דייקא בעצמו ס"ת לעצמו כי כ"א יש לו נעשה ונשמע בעצמו לפי בחינתו. וע"כ בודאי אינו יכול לצאת עם הס"ת שכתבה אחר כי הוא צריך להשיג ולקבל בחי' הנשמע שלו דייקא כי חבירו יש לו נעשה ונשמע אחר או גבוה ממנו או נמוך ממנו ואם חבירו גבוה ממנו בוודאי לא יוכל לקבל הנשמע שלו. ואם הוא נמוך ממנו א"כ איך יצא עם כתיבת ס"ת של חבירו שעשה מהנשמע נעשה מאחר שהוא כבר עבר דרגא זו והוא צריך להשיג נשמע גבוה יותר. ע"כ צריך שיכתוב דווקא בעצמו הס"ת כדי להשיג ולקבל בחי' נעשה ונשמע לפי בחינתו שזהו בחי' כתיבת ס"ת לשמה כנ"ל:

6

body {

8

אות ג וזה בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ. כי הש"י מסר לנו תורתו בכתב הכלולה מנעשה ונשמע. אבל האדם צריך לילך בכל פעם מדרגא לדרגא ולהשיג חדשות בכל פעם. ולצאת מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבוה ממנו. ע"כ לא רצה לכתוב ולבאר כל התורה בכתב לבד רק מסר התורה בכתב ובע"פ כי תורה שבכתב בכלל הוא בחי' נעשה כי הכתב הוא בחי' עשיה ותורה שבע"פ שהיא בחי' מלכות בחי' תפילה הוא בחי' נשמע. כי עיקר תורה שבע"פ הוא מה שהחכמים אמתיים מחדשין בכל דור ודור. ואנו מוזהרין לשמוע להם כ"ש לא תסור מן הדבר וכו'. וכל החידושים והביאורים שהחכמים דורשין ומחדשין בתורה ע"י שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם שהם בחי' תורה שבע"פ הם בחי' נעשה ונשמע דהיינו שעושין מהנשמע נעשה כי מתחילה לא הבינו פירוש התורה וחידושיה ועכשיו ע"י ביאורם וחידושם נגלה הפירוש והחידוש מה שהיה נסתר מאתנו מתחילה נמצא שתורה שבע"פ הוא בחי' נשמע וע"כ ניתנה התורה בכתב ובע"פ וכ"א צריך לעסוק בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ כי כ"א צריך לעסוק בנעשה ונשמע ולעלות בכל פעם מדרגא לדרגא לחדש בתורה ולהשיג הנסתר שבתורה ולעשות מהנשמע נעשה שזה עיקר תורה שבע"פ כנ"ל:

8

font-family: Georgia, 'Times New Roman', serif;

10

אות ד וזה בחי' ר"ה ויוה"כ וסוכות. כי ר"ה ויוה"כ הם בחי' נעשה ונשמע בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ שהם בחי' יד כותבת ויד חותמת כמובא בתיקונים (תי' י"ח דף ל"ג) יד כותבת דא אורייתא דבכתב. יד חותמת דא אורייתא דבע"פ. כי ר"ה הוא בחי' תורה שבכתב בחי' יד כותבת כי בראש השנה יכתבון. ועל כן עוסקין בראש השנה בתורה שבכתב כי אומרים בתפילה מלכיות וזכרונות ושופרות שהם פסוקים מתורה שבכתב כי זה היום תחילת מעשיך כי בו נברא אדה"ר ועיקר בריאת האדם היה בשביל קבלת התורה שהוא בחי' נעשה ונשמע. אבל בתחילת הבריאה אזי אין משיגין רק הנעשה ונשמע הראשון שהוא בחי' תורה שבכתב שהנעשה הוא בחי' גוף התורה והנשמע הוא הפירוש והביאור של התורה ואח"כ כשזוכין לידע איזה פירוש וביאור צריכין לילך מדרגא לדרגא להשיג פירשו וחידוש גבוה יותר וכן להלן עד שישיג נסתרות וסתרי נסתרות שבתורה רזין דרזין דרזין אבל בתחילה הנעשה והנשמע הוא בחי' תורה שבכתב כנ"ל. וע"כ בר"ה שאז הוא תחילת הבריאה אז הוא בחי' תורה שבכתב כנ"ל וע"כ אומרים בתפילה אז הרבה פסוקים מתנ"ך שהוא תורה שבכתב. שהוא בחי' שעושין מתורה תפילה כי מזכירין הרבה פסוקי תורה בתפילה אז. כי איתא בדברי רבינו ז"ל לעשות מהתורה תפילה כעאשר הזהיר אותנו על זה כמה פעמים דהינו כל מה שאדם לומד איזה מדה טובה והנהגה טובה יבקש מהש"י שיזכרה לזה לקיים התורה שלמד. והנה לכאורה נזכר בהמאמר הנ"ל להיפך כי שם מבואר לעשות מהתפילה תורה כנ"ל. אך באמת אדרבה במאמר הנ"ל מבואר היטב ענין הנ"ל לעשות מהתורות תפילות כי שם מבואר שתורה ותפילה הם בחי' נסתר ונגלה והם בחי' תורת ה' ותורתו וכו' כנ"ל. והנה קודם שהאדם זוכה לקיים את דברי התורה אזי כל התורה הוא בחי' נסתר אצלו כי עיקר הוא קיום התורה כי לא המדרש עיקר אלא המעשה ואזי כל התורה שלא זכה עדיין לקיים הוא בחי' נסתר אצלו בחי' תפילה ואזי צריך לעשות מהתורה תפילה דהיינו שהוא צריך להתפלל להש"י שיזכהו לקיים את כל דברי התורה שעדיין לא זכה לקיימה שהוא בחי' נסתר אצלו כנ"ל נמצא שעושין מהתורה תפילה כי התורה שלא זכה עדיין לקיים שהוא בחי' נסתר אצלו הוא בחי' תפילה כנ"ל. כי זאת התורה היא עדיין אצלו בחי' תורת ה' בחי' נסתר בחי' תפילה כנ"ל. ואח"כ כשזוכה לפעול בקשתו אצל הש"י ונתקבלה תפילות וזכה להגיע לזה לקיים את כל דברי התורה והמצוות שביקש מהש"י לקיימם אזי נעשה מהנשמע נעשה מתורת ה' תורתו מתפילה תורה כי עכשיו נתקבלה תפילתו וזוכה לקיים את התורה שהיה מתפלל עליה ואזי יש לו נשמע אחר גבוה ממנו וכו' דהיינו שמתפלל להשיג הסודות והכוונות שיש בהמצוות וכן כיוצא בזה מדרגא לדרגא (נמצא הכל א' כי מ"ש לעשות מהתורה תפילה היינו מהתורה שלא זכה עדיין לקיימה או להשיגה שזהו בעצמו מ"ש בתורה הזאת לעשות מהנשמע נעשה מתפילה תורה כי התורה שלא זכה עדיין לקיימה וכו' הוא בחי' תפילה וכו' והכל אחד) וע"כ בר"ה שהיא תחילת הבריאה אז התורה שבכתב בעצמה הוא בבחי' תפילה כי אז אנו מתחילין להכיר את הש"י ואז צריכין להתפלל שיזכינו הש"י לנעשה ונשמע הראשון שהוא בחי' כתיבת התורה בחי' תורה שבכתב כנ"ל וע"כ עושין מפסוקי תורה שבכתב תפילה כי הם עדיין אצלינו בבחי' תפילה בבחי' נסתר כנ"ל:

10

font-size: 17px;

11

וזה שאנו מתפללין בר"ה ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת וייראוך כל המעשים וכו'. דהיינו שאנו מתפללין שיהיה נעשה מהנשמע נעשה. כי הנשמע הוא בחי' יראה שהוא בחי' בראשית ירא בשת כמבואר במאמר הנ"ל. וע"כ אנו מבקשים מהש"י שיומשך פחדו ויראתו עלכל המעשים דהיינו היראה שהוא בחי' נשמע בחי' נסתר. תהיה נתגלה עלכל המעשים שהם בחי' נעשה שיהי' נעשה מהנשמע נעשה כנ"ל:

11

According to the Torah teaching "I am Hashem, that is My Name, and My glory I will not give to another," etc., in Likutay Moharan Siman 11 — see there the entire teaching. And the general principle for our subject: Through guarding the covenant (sh'miras habris) in two aspects — yichuda ila'a and yichuda tata'a — namely, the guarding of the covenant of the tzaddikim whose conjugal union is from Shabbos to Shabbos, and the guarding of the covenant of the masses whose union is during the six weekdays. But in any case they guard their covenant according to the Torah, not departing from the laws of the Torah. And through guarding the covenant in completeness in these two aspects above, one thereby merits anava [humility] — which is the bechinas of honor in completeness: to diminish one's own honor and to increase the honor of Hashem. And likewise in the reverse: through humility one merits guarding the covenant — for each depends upon the other. And through complete honor one merits dibur hama'ir baTorah [speech that illuminates in the Torah]. And through speech that illuminates in the Torah — through studying Torah and articulating words of Torah explicitly by mouth — the speech illuminates for him all the places where he needs to do teshuvah, until he merits true teshuvah hamishkal. And through this he merits to emerge from a lowly and degraded level, and through every act of teshuvah he rises from level to level — until he merits to attain understanding of the Torah in its depths, etc. — see there, all of this well.

12

וזה בחי' מלכיות וזכרונות ושופרות. מלכיות הוא בחי' נשמע שהוא בחי' תפילה בחי' מלכות כי הנשמע שהוא הנסתר שאנו רוצין להשיג הוא בחי' מלכות שבמדריגה העליונה דהיינו מדריגה התחתונה שבמדריגה העליונה כי זהו כלל שא"א להשיג מדרגא לדרגא כ"א מדריגה התחתונה שבמדריגה העליונה כמבואר במ"א נמצא שהנשמע הוא בחי' מלכות בחי' תפילה וזהבחי' מלכיות שואמרין בר"ה. זכרונות הוא בחי' נעשה דהיינו שממשיכין מהנשמע לנעשה שהוא בחי' כתב כנ"ל. שזהו בחי' זכרוונ בחי' כתב זאת זכרון בספר. דהיינו שממשיכין ומגלין מנשמע לנעשה. עד שנכתב בספר לזכרון עעד שנזכור תמיד אותו יתברך כי באמת לית מחשבה תפיסא בהי כלל אבל אנו צריכן להאמין בו ית' ולדבר מחשבותינו אליו ית' תמיד שזהו בחי' נשמע בחי' תפילה בחי' ביטול ודביקות לא"ס עד שנזכה שיתגלה לנו איזה השגה וידיעה בתורתו שהיא אחדותו כי אורייתא וקוב"ה וישראל כולא חד ועי"ז אנו יודעי ןקצת ממנו ית' מגדלו ורוממותו ותפארתו ית'. ואנו צריכין לקשר הידיעה הזאת בלבינו לזוכרה לעולם בבחי' כתיבה. בבחי' כתבם על לוח לבך למען לא נשכח אותו לעולם. נמצא כשעושין מהנשמע נעשה זהו בחי' זכרון. בחי' כתב זאת זכרון בספר כנ"ל. וזהו בחי' וזכרונות הם בחי' נעשה ונשמע. וע"י נעשה ונשמע וזוכין לשמחה וע"י השמחה זוכין לעזות דהיינו קולות דקדושה כמבואר במאמר הנ"ל וזהו בחי' שופרות וזהו בחי' קול שופר שתוקעין בר"ה אצל מלכיות וזכרונות ושופרות. כי קול שופר הוא בחי' עזות דקדושה בחי' הן יתן בקולו קול עוז כמבואר במאמר הנ"ל שזה זוכין ע"י נעשה ונשמע כנ"ל. וע"י עזות דקדושה דהיינו קול השופר זוכין לכנוס אל הקדושה דהיינו להתקרב לכלליות השבעה רועים הממשיכין האמונה הקדושה לישראל. כי זה עיקר עבודת ר"ה לזכות לאמונה שלימה כמובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות:

12

Section 1. And this is the bechinas of Chanukah — for the Chanukah lamp is the bechinas of dibur hama'ir baTorah mentioned above, which is the bechinas of the light of the Chanukah lamp. For: "A mitzvah is a lamp and the Torah is light." For the essential purpose of the Chanukah lamp is to return and draw the light of the Torah — for the wicked kingdom of Greece arose against Israel to make them forget Your Torah, etc. Therefore we must return and draw the light of the Torah — the bechinas of dibur hama'ir baTorah — which is the light of the Chanukah lamp, as above. And therefore one kindles the Chanukah lamp near the doorway, in the bechinas of light, in the bechinas of (Tehillim 119): "The opening of Your words gives light." And through this light of the Chanukah lamp — which is the bechinas of illuminating speech, the bechinas of the illumination of honor — through which one merits to illuminating speech, in the bechinas of "And the earth was illuminated by His glory," as explained there in that Torah teaching — through this one merits teshuvah. For the speech illuminates for him all the places where he needs to do teshuvah. And through this he merits to emerge from the degraded level, etc. And this is the bechinas of why the Chanukah lamp is kindled below ten tefachim — for this is the bechinas of drawing the light, the bechinas of illuminating speech, so that it illuminates even in the lowest levels — which is the bechinas of below ten, where the Divine Presence does not rest. For the Divine Presence has never descended below ten tefachim. And now through the mitzvah of the Chanukah lamp — which is the bechinas of "a mitzvah is a lamp and the Torah is light," the bechinas of illuminating speech, as above — the light shines even in those lowest levels, until one merits to see a path to emerge from the degraded and lowly level, to do complete teshuvah, and to attain understanding of the Torah in its depths, as above. And this is what is brought there in that Torah teaching — on the saying of our Sages of blessed memory: "People say in the town: 'Greens, greens, take while they are green!'" Yarka [greens] is the bechinas of teshuvah, the bechinas of "And he marshaled [vayarek] his trained men" — in the portion of Shoftim [Devarim 20], alluding to those who are set apart, which is the bechinas of teshuvah, as explained there: "Who is the man who is afraid?" etc. And this is the bechinas of Chanukah — which is the bechinas of teshuvah, merited through the light of the Chanukah lamp, the bechinas of the illuminating speech that shines upon all the places where one needs to do teshuvah, as above. And therefore it is called Chanukah — which is in the language of "Vayarek es chanichav" [and he marshaled his trained men], the language of training [chinuch] — the bechinas of Chanukah. As our Sages of blessed memory said: that he trained them in the commandments — that is, the bechinas of teshuvah. For when a person begins to do teshuvah, this is the bechinas of Chanukah — that he trains himself in the service of Hashem. And this one merits through the illuminating speech of the Torah, which is the bechinas of the Chanukah lamp, as above.

14

אות ה וזה בחי' עשי"ת ויה"כ. כי אח"כ צריכין לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא לזכות לנשמע גבוה יותר. וזה תלוי בתשובה. כי כשרוצין לעלות מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבוה יותר צריך שיהי' ירידה קודם העליה. כי הירידה תכלית העליה כשרז"ל לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה ולא היו ישראל רואים וכו' אלא כדי להורות תלשובה כמבואר כל זה במאמר הנ"ל. ואזי כשזוכין לעליה ע"י הירידה דהיינו שזוכין להשיג הנשמע והנסתר ואזי נתהפך הירידה לעליה דהיינו שכל העונות שהם בחי' ירידה נתהפכין לזכיות ונעשה מהעונות תורה וזה שנסמך שם במאמר הנ"ל. ענין מ"ש שם על פסוק ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו שלעתיד יהי' נעשין מעונות ישראל תורה. ואז יחפשו ויבקשו עוונות ישראל כדי למצוא עוד עון. כדי שיהי' נעשה ממנו תורה כי אז יהיו נכללין כל עונות באין סוף. בחי' ואיננו שיהיו נכללין כל העונות באין כוו' ע"ש. כי כשזוכין להשיג הנשמע והנסתר דהיינו לעלות מדרגא לדרגא ואז נכללין באין סוף כי השמע הוא בחי' א"ס כמובן במאמר הנ"ל ואז נתהפך הירידה לעליה ונתהפכין כל העוונת לזכיות כי נכללו כולם באין שהוא בחי' נשמע ונסתר כנ"ל. וכל זה זוכין ע"י התשובה. כי תשובה גבוה מאד והוא למעלה מהתורה בחי' סתרי תורה בחי' נשמע בחי' תפילה ומי שנפל איזה נפילה מעבודת ה'. ואפילו אם לפעמים נפל ח"ו לאיזה נפילה גדולה לעונות ממש ח"ו ר"ל. צריך להתחזק מאד מאד לבלי לייאש א"ע ח"ו כמבואר אצלינו כמה פעמים. וכשאינו מייאש א"ע ומחזק א"ע ושב אל ה' בכל לבו. אזי זוכה ע"י התשובה לעלות לעליה גדולה ע"י הירידה הזאת דייקא. כי הירידה הוא תכלית העליה כנ"ל. כי ע"י הירידה זכה לתשובה שע,י זכה להנשמע והנסתר לעלות מדרגא לדרגא מי נעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבוה ממנו כנ"ל. ואז נכלל בא"ס ונתהפכין כל העונות לזכיות. בבחי' ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו כנ"ל. נמצא שעיקר העליה מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבוה ממנו הוא ע"י התשובה כנ"ל. וזה בחי' עשית ויוה"כ כי בר"ה הוא ההתחלה. וביוה"כ הוא הגמר כי כל עבודתינו באלו הימים הוא לנסר את המלכות. ומלכות היא אמונה כי עיקר היא האמונה כי אנו צריכים לגלות את האמונה בעולם שהיא בחי' התגלות מלכותו. כי ע"י האמונה יודין שהוא ית' מלך על כל הארץ. שכל זה הוא עיקר בקשתינו בר"ה ויוה"כ. כמו אנו אומרים ובכן תן פחדך על כל מעשיך וכו' וייראוך כל המעשים וכו' ותמלוך אתה ה' לבדך וכ'. מלוך על כל העולם כולו בכבודך וכו'. וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה וכיוצא בזה הרבה, שכל כוונתינו ותשוקתינו ותפילותינו שתתגלה אמונתו ומלכותו בכל העולם. שזהו בחי' נסירת המלכות שלא תהי' המלכות והאמונה נעלמת בו ית' שאז אין יודעין ממנו ית' כלל כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל וא"א לדעת ממנו יתב' כ"א ע"י האמונה הקדושה וכל זמן שהאמונה קשורה בו יתב' ונעלמת בעצמותו יתב' אין יודעין ממנו יתב' כלל. ע"כ אנו צריכין לנסר את המלכות והאמונה ולבנות קומת האמונה. באופן שתתגלה האמונה על כל באי עולם. עד שידע כל פעול וכו' וא"א לזכות לאמונה כ"א ע"י נעשה ונשמע וכו' כנ"ל. ע"כ אנו עוסקין באלו הימים בתשובה כי הם עשרת ימי תשובה. וע"י כל תשובה ותשובה שעושין בכל יום ויום מעשי"ת. עי"ז זוכין לעלות מדרגא לדרגאוזוכין לנשמע גבוה יותר בבחי' ירידה תכלית העליה כי נתהפכין העוונת לזכיות לעלות מדרגא לדרגא וזוכין לנשמע גבוה יותר בבחי' ירידה תכלית העליה כי נתהפכין העוונת לזכיות ע"י התשובה ולפי בחי' הנעשה ונשמע שזוכין בכל יום מעשי"ת. כן זוכין לעזות דקדושה בחי' קולות. וכמו כן זוכין להמשיך האמונה הקדושה בעולם כמבואר ומובן היטב כל זה במאמר הנ"ל ע"ש היטב. וזהו בחי' מה שבכל יום ננסר חלק מהמלכות שהיא בחי' אמונה. כי כפי התשובה שזוכין בכל יום מעשי"ת כן זוכין לסליחת עוונות דהיינו להפוך העוונות לזכיות ואז נתהפך הירידה לעליה. ועולין מדרגא לדרגא וזוכין לנעשה ונשמע גבוה יותר ועי"ז זוכין לשמחה. ועי"ז זוכין לעזות דקדושה דהיינו קולות דקדושה. ועי"ז זוכין לקבל ולהמשיך האמונה הקדושה הנמשכת ע"י השבעה רועים כנ"ל:

14

line-height: 1.85;

16

אות ו ועיקר הגמר הוא ביוה"כ. שאז עיקר הסליחה והכפרה ואז זוכין לתשובה שלימה. ואז הש"י מוחל עוונות עמו ישראל ואז נתהפכין כל העוונות לזכיות. וע"כ עיקר גבלת התורה הוא ביוה"כ כי אז נתרצה הש"י למשה. ואמר לו סלחתי על חטא העגל ואז ירד משה עם הלוחות שהם בחי' שני העדים הנעשים מנעשה ונשמע כי הלוחות כלולים מתורה שבכתב ותורה שבע"פ שהם בחי' שני לוחות בשני ידיו יד ימין ויד שמאל שהם תורה שבכתב ותורה שבע"פ כידוע שהם בחי' יד כותבת ויד חותמת. כי ביהו"כ יחתמון כי אז נגמר הדין בחי' הנעשה ונשמע בשלימות שהם בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ כנ"ל. כי ביהו"כ זוכין לבחי' הנשמע העליון כיאז נכללין בא"ס בתכלית הביטול כמו שהיי' לעתיד. כי יוה"כ הוא בחי' עוה"ב שאין בו אכילה ושתיה כידוע. וע"כ ביום הקדוש הזה מתוודין כל החטאים והעוונת ופשעים שעשו כל השנה כולה כי עכשיו נעשין מכל העוונות תורה. כי כולם נעשין זכיות ע"י התשובה שלימה שעושין אז וע"כ דייקא ע"י וודוי העוונות זוכין לנשמע העליון שוזכין ביהו"כ שהוא סתרי תורה עליונים בבחי' ירידה תכלית העליה כנ"ל. כי העוונות נתהפכין לזכיות ונעשה מהם תורה עליונה סתרי תורה. ואז ביהו"כ נתקיים ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו. יבוקש דייקא כנ"ל. וע"כ אז ביהו"כ הוא עיקר שלימות התפילה כי זוכין אז לה' תפילות כי אז זוכין להנשמע העליון שהוא בחי' תפילה כנ"ל. וע"כ אז ביוה"כ נשלם האמונה ומאירה באור גדול מאד. כי אז זוכין לנעשה ונשמע בתכלית השלימות. שעי"ז זוכין לאמונה שלימה כנ"ל:

16

color: #1a1a1a;

17

וזה בחי' חמש טבילות שטובל כה"ג בו ביום בכל פעם שמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב. ולכאורה קשה בשלמא כשמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן דהיינו מעבודת חוץ לפנים בודאי ראוי שיטבול מאחר שנכנס לקדושה גבוה יותר. אבל במגדי לבן לבגדי זהב מפנים לחוץ למה לו לטבול. אך באמת ע"פ הנ"ל ניחא כי חוץ ופנים הם בחי' נעשה ונשמע שהם בחי' נגלה ונסתר. וע"כ תיכף כשנכנס הכה"ג לפני ולפנים למקום הארון. ועשה שם עבודת פנים וזכה מיד להשיג הנשמע שהוא בחי' נסתר ונעשה מהנשמע נעשה ואז זכה לנשמע גבוה יותר ואזי כשיצא לחוץ זכה לעבוד עבודת חוץ שהוא בחי' נעשה בבחי' הנשמע שהי' לו בתחילה כי זכה עכשיו לנעשה ונשמע גבוה יותר. וע"כ בודאי צריך טבילה אפילו מפנים לחוץ כי בכל פעם הוא עולה למדריגה גבוה יותר לבחי' נעשה ונשמע גבוה יותר כנ"ל:

17

Section 2. And therefore it is forbidden to make use of the light of the Chanukah lamp — for the essential illuminating speech flows through the completeness of honor: through diminishing one's own honor and increasing the honor of Hashem, etc., as explained there in that Torah teaching. And this is the bechinas of the prohibition of making use of the Chanukah lamp's light — for the light of the Chanukah lamp is the bechinas of the illumination of honor, through which the speech of the Torah becomes illuminated, as above. And therefore it is forbidden to make use of it — for it is forbidden to derive use and benefit from the honor of the holy Torah, in the bechinas of: "And one who made use of the crown [of Torah] passed away." For one may not take any pleasure or use from the honor of the Torah. As our Sages of blessed memory said: "Do not make it a crown with which to aggrandize yourself, nor a spade with which to dig," etc. Rather, one must return all the illumination of honor to Hashem alone.

19

אות ז וזה בחי' הקולות שזוכין ביוה"כ. כי ה' עינווים הם בחי' ה' קולות כמובא בכתבים כי ע"י נעשה ונשמע זוכין לקולות שהם בחי' עזות כנ". וע"כ עיקר הארת יוה"כ הוא בחי' קולות כידוע. כי אז הוא עיקר קבלת התורה בחי' נעשה ונשמע כנ"ל. שעי"ז זוכין לעזות שהוא בח'י קולות כנ"ל וע"כ בכל השי"ת מעוררין הקולות דקדושה ואומרים בכל יום ממעמקים קראתיך י"י. ה' שמעה בקולי וכו'. ועי"ז נסתר המלכות שהיא בחי' אמונה. כי עיקר האמונה מקבלין ע"י הקולות שהם בחי' עזות. שעי"ז זוכין להתקרב להשבעה רועים שעל ידם זוכין לאמונה הקדושה כנ"ל. וזה שאומרים ראם עוונות תשמר וכו' כי עמך הסליחה למען תורא. כי ע"י סליחת עוונות דהיינו שנעשין מהעוונות זכיות כנ"ל. והירידה היא תכלית העליה אז זוכין לעשות מהנשמע נעשה וכו' כנ"ל. והנשמע הוא בחי' יראה בחי' בראשית ירא בשת כ"ש שם במאמר הנ"ל. וזהו כי עמך הסליחה למען תורא. כי ע"י סליחת עוונות שעי"ז זוכין להשיג הנשמע עי"ז זוכין ליראה כי הנשמע הוא בחי' יראה כנ"ל.

19

background: #fdfaf5;

21

אות ח וזה בחי' סוכה שעושין אחר יוה"כ. כי עיקר הסוכה הוא הסכך שהוא בחי' אימא דמסככא על בנין. ועיקר הסכך הוא מפסולת גורן ויקב. ובזה אנו מראין גודל כחינו ועוצם חסדי הש"י.כי בזה אנו רואין שמחל לנו הש"י כל עוונותינו ונתהפכו כל העוונות לזכיות ונעשו מעוונות ישראל תורה כי זה אנו רואין על ידי מצות סוכה שמפסולת דייקא נעשה הסוכה שזהו בחי' שמעוונות ישראל נעשה תורה. כי כשנתהפכין העוונות לזכיות ונעשה מהעוונות תורה זאת התורההיא סתרי תורה דייקא בחי' נשמע כנ"ל. בחי' תשובה שהיא למעלה מהתורה. וזהו בחי' סוכה כי סוכה גבוה מאד והוא בחי' סתרי תורה. בחי' תשובה בחי' אימא דמסככא על בנין ואם לבינה תקרא שהוא בחי' סתרי תורה. והוא נעשית דייקא מפסולת גורן ויקב שהם בחי' מוץ ותבן שהם קליפה דחפיא על חטה שהם בחי' עוונות ומהם דייקא נעשה הסוכה. כיכל זה אנו זוכין ביוה"כ שמחל לנו הש"י עוונותינו עד שנתהפכו העוונות לזכיות כנ"ל. וע"כ נעשין עכשיו מפסולת דייקא סוכה שהיא בחי' סתרי תורה וכו' כנ"ל. ובזאת הסוכה אנו יושבין כל שבעת הימים ואנו מקבלין השבעה רועים בסוכה כי עכשיו זוכין לקבל השבעה רועים שעל ידם עיקר המשכת האמונה שכל עבודתינו בר"ה ויוה"כ הי' בשביל זה כנ"ל. ובזאת הסוכה הקדושה אנו יושבין והסוכה מגינת עלינו ושומרת אותנו מכל השונאים והרודפים הרוצים להרחיק אותנו ח"ו. כי ע"י כח הסוכה אנו בטוחים בהש"י שנהי' סמוכים ודבקים בו יתב' תמיד לעולם ועד. ואין שום דבר שירחיקינו ממנו יתב' כי אנו נסתרים בצל סוכה העליונה שהוא קדושה גבוה כל כך עד ששם נתהפכין כל העוונות לזכיות ובכח החסד הזה. שוב אין אנו מתיראים משום הרחקה שבעולם. כי בודאי תמיד נשוב אליו יתב' וסוף כל סוף נהי' נשארים דבוקים וכלולים בו יתב', מאחר שזכינו עכשיו לכנוס באור הקדושה העליונה בצל סוכה הקדושה שהיא אימא דמסככא על בנין שהיא בחי' תשובה ששם כל העוונות נתהפכין לזכיות. נמצא שאנו רואין עוצם כח התשובה. ע"כ אנו בטוחים ומחכים שמכל הנפילות והירידות ומכל ההרחקות שבעולם מכולם נשוב אליו יתב' בתשובה שלימה עד שנזכה לישב בסוכה של לויתן:

21

margin: 0;

22

וע"כ לעתיד לבא תהי' הסוכה דייקא מגינת מן הגיהנם. כ"ש וסוכה תהי' וכו' ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר כי תמטיר על רשעים פחים וכו'. כי אור הסוכה נמשכת ממקום גבוה כ"כ ששם כל העוונות נתהפכין לזכיות. וע"כ הסוכה מגינת ומצילת מן הגיהנם שהוא עונש על העבירות ח"ו ר"ל. כי הסוכה מהפכת העוונות לזכיות כנ"ל. וע"כ עושין סוכות אחר יוה"כ כנ"ל:

22

Section 3. And this is the bechinas of the Hallel of Chanukah — which is the bechinas of complete honor, the bechinas of: "So that my honor may sing to You and not be silent," as explained in that Torah teaching. "So that my honor may sing to You" — this is the bechinas of Hallel, in which one sings and praises and magnifies the honor of His Name. And therefore this verse — "So that my honor may sing to You and not be silent" — is the conclusion of the psalm "A song for the dedication of the House", which is the bechinas of Chanukah — the dedication of the Temple (chanukas habayis), as is brought. For then the Hallel is completed — in the bechinas of "So that my honor may sing to You and not be silent" — which is the bechinas of complete honor. And through this the speech of the Torah becomes illuminated — which is the bechinas of the Chanukah lamp, as above. And complete honor is merited through guarding the covenant in two aspects, as above — which are the bechinas of yichuda ila'a and yichuda tata'a, which are the bechinas of "Shma Yisrael" and "Baruch Shem Kevod Malchuso," etc. And this is the bechinas of Chanukah — Chanu-kah [they rested on the] twenty-fifth: meaning the twenty-fifth of Kislev. And it is found in the Tikkunim that the twenty-fifth of Kislev corresponds to the twenty-five letters of the Yichud that Israel recite every day in Shma Yisrael. And therefore then they kindle the Chanukah lamp — which is the illuminating speech, merited through the twenty-five letters of Shma Yisrael, the bechinas of yichuda ila'a. Also the name Chanukah is the language of Chanoch-Metatron, as Rabbaynu of blessed memory wrote elsewhere. And Chanoch-Metatron is the bechinas of yichuda tata'a of the six weekdays — when the dominion of Chanoch-Metatron prevails. It is thus found that Chanukah comprises both yichuda ila'a and yichuda tata'a — meaning that the illumination is drawn from yichuda ila'a to yichuda tata'a, from those great in spiritual level to the masses and the smaller ones. That is: on the twenty-fifth of Kislev — which is the bechinas of the twenty-five letters of the Yichud, the bechinas of yichuda ila'a — they then draw the illumination of Chanukah which is the bechinas of Chanoch-Metatron, in order to illuminate even those who are smaller in spiritual level, that they too should merit holiness and purity — the bechinas of guarding the covenant in the bechinas of yichuda tata'a. They receive this holiness from the tzaddikim of the generation who are great in spiritual level and who are the bechinas of yichuda ila'a. For yichuda tata'a — the bechinas of Metatron — the bechinas of the six weekdays — the essential holiness is received from Shabbos, from the bechinas of yichuda ila'a. And this is what is drawn on Chanukah, as above. And through this one merits the illuminating speech, which is the bechinas of the Chanukah lamp, as above.

24

אות ט וזה בחי' ויאמר ה' סלחתי כדבריך. כדבריך דייקא. כי הנשמע שהוא סתרי תורה הוא בחי' דברי תורה שהם הדברים שסביבות המצוה. בחי' וידבר ה' אל משה וכו' כמבואר במאמר הנ"ל. ובחי' הנשמע שהוא בחי' דברי תורה הוא בחי' דביקות לא"ס ששם נתהפכין העוונות לזכיות כשזוכין להשיג הנשמע שהוא בחי' דברי תורה שאז נתהפך הירידה לעליה ומעוונות נעשין זכיות כנ"ל. וזהו שאמר הש"י למשה סלחתי כדבריך, כדבריך דייקא. כפי הדיבור תורה שלך כן הסליחה כי משה זכה להשיג בחי' סתרי תורה. שהם בחי' דברי תורה בחי' נשמע שעי"ז הסליחה כי העוונות נתהפכין לזכיות כנ"ל. וזה בחי' אלה הדברים אשר דבר משה במדבר בערבה וכו' ופרש"י שכל מקום שנאמר דברי הם דברי תורכחה. כי שם במקרא חושב כל המקומות שהכעיסו למקום במדבר בערבה וכו'. כי איתא בדברי רבינו ז"ל שאסור לומר תוכחה דהיינו להזכיר עוונות ישראל להוכיחם עליהם כ"א מי שיכול להוכיח כמו משה רבינו ע"ה שע"י תוכחתו נתן בם ריח טוב. בבחי' נרדי נתן ריחו עזב לא נאמר אלא נתן. נמצא שמשה רבינו ע"י תוכחתו שהזכיר עוונות ישראל. עי"ז דייקא נתן בהם ריח טוב. כי הי' יכול להפוך העוונות לזכיות כי זכה לנעשה ונשמע בשלימות כי השיג בחי' דברי תורה שהם בחי' נשמע שעי"ז נעונות נתהפכין לזכיות כנ"ל. וזהו שנקראת התוכחה דברי דייקא. וזהו אלה הדברים אשר דבר משה וכו' דברים דייקא בחי' דברי דייקא בחי' דברי תורה. דהיינו בחי' נשמע שעי"ז דייקא הי' יכול להוכיח את ישראל ולהזכיר עונותיהם במדבר בערבה וכו' כיע"י בחי' דברי םבחי' דברי תורה בחי' נשמע. עי"זהי' מהפך כל העונות לזכיות. וע"כ הזכיר שם כל העונותיהם כי כולם נתהפכו לזכיות ע"י בחי' הדברים אשר דיבר משה דהיינו בחי' דברי תורהבחי' נמשע שהשיג שעי"ז כל העוונות נתהפכין לזכיות כנ"ל. שאז דייקא יכולין להוכיח את ישראל כנ"ל. וכן כל הצדיקים שהוכיחו את ישראל נקראת תוכחתם דברי. בחי' דברי קהלת וכו' כשפרש"י שם כי כולם לא הוכיחו את ישראל כי אם בבחי' התוכחה של משה שהיא בבחי' דברי תורה בחי' נשמע. שעי"ז נתהפכין העונות לזכיות שעי"ז דייקא יכולין להוכיח כנ"ל:

24

padding: 0;

26

אות י וזה בחי' ועתנה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי משרה רבינו ע"ה ראה עד סוף כל הדורות שעתידין ישראל באחרית הימםי לירד ירידה גדולה מאד ביעקבות משיחא בבחי' ותרד פלאים כ"ש שם כי ידעתי וכו' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו' וע"כ כתב שירת האזינו שמדברת מתוכחה כי כל השירה היא דברי תוכחה שמוכיח את ישראל על מעשיהם. כ"ששם כי דור תהפוכות המה וכו' וכל הפרשה ולכאורה קשה א"כ למה קראה שירה מה שבח ושיר הוא זאת וגם איך ע"י תוכחה זאת דהיינו שירת האזינו יזכו ישראל שלא תשכח התורה מפיהם לעולם בחי' כי לא תשכח מפי זרעו אך באמת משה רבינו הוכיחם בבחינת הנ"ל. כי זכה לנעשה ונשמע העליון הנ"ל. ששם נתהפכין כל העוונות לזכיות וכל מה שמוכיחם ומזכי מעשיהם הרעים נעשה מזה תורה בחי' מצות בחי' ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו כנ"ל וע"י בחי' זו יש לישראל קיום אפילו בכל הירידות והנפילות שבעלם. וע"כ נקראת התוכחה הזאת שירה. כי העוונות נתהפכין לזכיות ונעשה מהם שיר ושבח ושמחה כי עיקר בחי' השיר נעשה מבירור הטוב מן הרע כ"ש רבינו ז"ל במ"א שזהו בחי' עוונות נתהפכין לזכיות שהרע נתהפך לטוב. וע"כ בכח השירה הזאת דהיינו שירת האזינו שבזה הראה משה רבינו קודם מיתתו עוצם כחו והשגתו שזכה לעלות לתכלית רום המדריגה העליונה עד ששם נתהפכין העוונות לזכיות עד שיכול לעשות לתכלית רום המדריגה העליונה עד ששם נתהפכין העוונות לזכיות עד שיכול לעשות מתוכחה על מעשים רעים יכול לעשות מזה שירה. וע"כ בכח זההוא מבטיח לישראל שלעולם לא יתרחקו מהש"י לגמרי אפילו אם יעשו מה שיעשו אפילו בתוקף ההסתרה שבתוך הסתרה בחי' ואנכי הסתר אסתיר וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ע"י השירה הזאת אנו רואים שאין שום ייאוש ואין שום נפילה בעולם כי אם יזכו יהי' נתהפכין כל העוונות לזכיות כמו שאנו רואין שזכה משה לעשות מתוכחת עוונות שירהו שמחה כנ"ל. וע"כ תמיד אנו יכולין לשוב אל ה' רק שלא נתייאש מלצעוק אל ה' תמיד כמו שאמר רבינו ז"ל כנדפס בסוף ספר המעשיות ע"ש:

26

.container {

27

וע"כ בימים הללו של השי"ת וסוכות אנו עוסקין וקורין שירת האזינו כי אז הם ימי תשובה ואז נעשין מהעוונות זכיות בחי' סלחתי כדבריך כנ"ל וכל זה בחי' שירת האזינו כנ"ל. וע"כ מסיימת השירה וכפר אדמתו עמו כי השירה הזאת הוא בחי' סליחת עוונות בחי' ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו כי נעשין מעוונות ישראל תורה וכו' כנ"ל:

27

Section 4. Also the essential illumination of honor flows through the thirty-nine lights (tal oros) — which are the bechinas of the work of the Mishkan, which contained all the thirty-nine labors — in the bechinas of tal oros [dew of lights], as explained well in that Torah teaching. And this is the bechinas of Chanukah — the dedication of the Temple (chanukas habayis hamikdash), which comprises the thirty-nine labors in the bechinas of tal oros — through which comes the essential illumination of complete honor. And through this one merits the illuminating speech, which is the bechinas of the Chanukah lamp, as above. And therefore the custom is to recite V'yehi No'am after kindling the Chanukah lamp — for V'yehi No'am was said at the time of Moshe's erection of the Mishkan. As our Sages of blessed memory said: that Moshe blessed them that the Divine Presence should rest upon the work of the Mishkan and upon the work of their hands. And this is what is doubled in that verse: "and may the work of our hands be established for us, and the work of our hands establish it" — for it is all truly one. For the work of a person's hands — all his occupations, labors, and commerce, all of which are comprised within the thirty-nine labors — must be purified and performed in great holiness and purity, until all his occupations become the bechinas of the work of the Mishkan in the bechinas of tal oros, as above. That is no'am Hashem [the pleasantness of Hashem]. And therefore Moshe combined together the blessing upon their handiwork and the blessing upon the work of the Mishkan — for it is all one, as above. And therefore this V'yehi No'am is recited at the time of kindling the Chanukah lamp — for the Chanukah lamp is the bechinas of the illuminating speech of the Torah, which is the bechinas of the thirty-nine lights — the thirty-nine holy labors of the Mishkan and the Temple, as above. That is the bechinas of Chanukah — the dedication of the Temple. For then the portion of the erection of the Mishkan is read: "And it came to pass on the day that Moshe finished" — and therefore V'yehi No'am is recited then, having been said at the time of the Mishkan's erection — in order to merit to rectify the thirty-nine labors in the bechinas of the thirty-nine lights, in the bechinas of the Mishkan in its construction, as above. Section 5. And this is the bechinas of kil'ay ilan [tree-species mixture] — which does not carry the prohibition of kil'ayim except through grafting, while other forms of kil'ayim do not apply to it, and it is permitted to mix tree seeds with other seeds and plant them, as stated in the Shulchan Aruch. For it is explained there in that Torah teaching what our Sages of blessed memory said: "When the Holy One blessed be He commanded the trees to go forth each according to its species, the grasses drew an inference by themselves: if trees, which are large and are not frequent [in their unions], were commanded to go forth each according to its kind — we who are small and frequent, all the more so that we must go forth each according to our kind." And Rabbaynu of blessed memory explained there that this is the bechinas mentioned — the bechinas of guarding the covenant in the two aspects above. That is: those who are smaller in spiritual level, whose union is during the six weekdays, must guard the covenant very well — at the very least not to damage the covenant, Heaven forbid. And they must draw a kal v'chomer [inference from minor to major] from those greater in spiritual level. And this is the bechinas of: "if trees, which are large and are not frequent" — those great in spiritual level, who are the bechinas of trees that do not engage in union frequently — only from Shabbos to Shabbos — and yet were commanded "to go forth each according to its species" — meaning that even they must guard themselves greatly in the guarding of the covenant. As it is written: "And the children of Israel shall keep the Shabbos" — whose acronym spells bi'ah [conjugal union], which is the bechinas of the union from Shabbos to Shabbos, as brought in the writings of the Arizal of blessed memory. That is, Hashem warned even those greater ones: "and they shall keep," etc. — that they too must greatly guard themselves from damaging the covenant, Heaven forbid — even though their union is not frequent. How much more so those smaller in spiritual level, who are small and frequent — whose union is also during the six weekdays — certainly they must guard themselves "each according to its species", meaning the guarding of the covenant — at the very least not to depart from the laws of the Torah, Heaven forbid, etc. — see there. And this is the bechinas of what was explained above: that yichuda tata'a receives from yichuda ila'a — that the masses, the smaller ones, receive their guarding and their holiness from the greater ones, as above. And therefore Hashem did not command the grasses — who are the bechinas of the smaller ones — to go forth each according to their kind. Rather, He commanded the trees, who are the bechinas of the greater ones. And the smaller ones must learn the kal v'chomer from the greater ones — for the smaller ones need only learn from the greater ones. That is: their essential guarding and holiness they receive only through the greater ones — from whom they learn and from whom they receive the holiness and the guarding. And this is the bechinas of the ruling regarding kil'ay ilan — that for trees there is no prohibition of kil'ayim in sowing in the earth; only when it has grown and become a tree is there a prohibition of kil'ayim — specifically the prohibition of grafting with a different species. For trees are the bechinas of the great ones and the tzaddikim — who do not require as much guarding, for they are in the bechinas of: "No evil befalls the tzaddik." And the essential guarding they need — even though they must still guard themselves greatly as above — their essential guarding is only from gadlus [greatness/pride], as explained in that Torah teaching: that gadlus and licentiousness depend upon each other. And therefore the tzaddikim who are the bechinas of ilan ravr'va [the great tree] — who have already merited ultimate holiness in completeness, the bechinas of yichuda ila'a — certainly no longer fear the evil inclination regarding physical lust, Heaven forbid. And their essential guarding is only from gadlus — which is the bechinas of damage to the covenant, as above. And this is alluded to in the law of kil'ay ilan — that with trees there is no prohibition of kil'ayim in sowing in the earth. For when one plants tree seeds in the earth, there is no prohibition of kil'ayim — that is, when the tzaddik who is the bechinas of a tree, as above, is in the bechinas of smallness and lowliness — like seeds which are small and planted in the earth, the bechinas of lowliness, the bechinas of "And my soul shall be as the dust to all" — then there is no prohibition of kil'ayim upon him at all. For then he has no need to guard himself at all — for certainly no other species will attach to him or mix with him, for "No evil befalls the tzaddik." And because of this the tzaddik can lower himself to the lower levels to engage with the masses — to draw holiness upon them and bring them back in teshuvah. For he does not fear that any damage from them will attach itself to him, Heaven forbid — for "No evil befalls the tzaddik," as above. And his essential guarding is only from gadlus, as above. And this is the bechinas of the prohibition of grafting with a tree — for when the tree has grown from the earth and ascends upward, then one must guard it from grafting it with another species. That is: when the tzaddik has ascended to a higher level, then his essential guarding is that he remain "each according to its species" — the bechinas of guarding the covenant. For then he needs great guarding not to be caught by gadlus, Heaven forbid — which is the bechinas of damage to the covenant. But when he is in the bechinas of smallness — the bechinas of seeds planted in the earth — then he needs no guarding at all, as above. For his essential guarding is when he has ascended above, like a tree growing from the earth and ascending upward — for then he needs guarding to remain "each according to its species," in the bechinas of guarding the covenant, which is the bechinas of true humility.

29

אות יא וזה שקורין ספר אלה הדברים שהוא משנה תורה בסוף סוכות דהיינו בלילה הושענא רבא כי בסוכות אנו מראין כחינו שפעלנו ביוה"כ שנעשין מעוונות ישראל תורה עד שאנו יושבין בצלא קדישא ואנו עושין מפסולת גורן ויקב סוכה הקדושה שהוא בחי' עוונות נתהפכין לזכיות כנ"ל. וע"כ בסוף סוכות בהו"ר שאז אנו צריכין לגמור החותמות חותם בתו"ח שכל זה תלוי באמונה הנמשכת ע"י השבעה רועים שהם אושפיזין קדישין שנכנסו בסוכה שזוכין להתקרב אליהם ע"י עזות דקודשה שהוא בחי' קולות שזוכין לזה העזות דקדושה ע"י שמחה הנעשה מנעשה ונשמע שזוכין לבא לנעשה ונשמע העליון ע"י הירידה שהוא תכלית העלינה כי העוונות נתהפכין לזכיות כנ"ל. כמבואר כל זה היטב במאמר הנ"ל ע"ש היטב. וע"כ בסוף סוכות בגמר החותמות קורין ספר אלה הדברים אשר דבר משה שהוא בחי' דברי תורה הנ"ל בחי' נעשה ונשמע העליון הנ"ל. שהוא בחי' עונות נתהפכין לזכיות כנ"ל. וע"י נעשה ונשמע הזה זוכין לשמחה וכו' שעי"ז מתקנין החותמות חותם בתוך חותם כנ"ל:

29

max-width: 860px;

31

אות יב וע"כ מיד אחר סוכות עושין שמחת תורה שהוא בחי' ושמחת עולם על ראשם. כי ע"י נעשה ונשמע שזכינו בכל הימים האלה כנ"ל שהם עיקר בחי' קבלת התורה כנ"ל. עי"ז זוכין לשמחה בחי' שמחת תורה. בחי' ושמחת עולם על ראשם הנאמר על שני העדיים שהם הכתריםשהכתירו את ישראל בחורב מנעשה ונשמע כי בשמחת תורה כדין שוי' עטרה בריש כל צדקי כ"ש בתיקונים ע"ש היינו הכתרים הנ"ל הנעשין מנעשה ונשמע שהם עיקר השמחה של שמחת תורה בחי' ושמחת עולם על ראשם כנ"ל. וזה שמסיימין התורה בשמחת תורה וחוזרין ומתחילין מיד, כי בכל שנה ושנה צריכין להתחיל את התורה מחדש. דהיינו שבכל שנה צריכין לראות להשיג נעשה ונשמע גבוה יותר. כי יש ע' פנים לתורה. ואיתא בדברי רבינו ז"ל (סי' ס') שהם בחי' ע' שנים כי בכל שנה צריכים להשיג פנים חדשות לתורה מבחי' הע' פנים. שזהו בחי' נעשה ונשמע מחדש שהוא להשיג נסתרות שבתורה בכל פעם יותר ויות כנ"ל. ואנו עוסקין בזה כל השנה כולה להשיג בכל יום ויום ובכל שבוע ושבוע ובכל חודש וחודש חלק מהתורה. בבחי' נעשה ונשמע להשיג בכל פעם בחי' נשמע מהתורה בחי' הנסתר עד שבגמר השנה ישראל בכלל הם משיגים נשמע חדש. ונעשה מהנשמע נעשה ואז צריכין להשיג נשמע חדש גבוה יותר וזהו בחי' סיום התורה ומתחילין מיד כי סיום זהו בחי' שכבר השיגו התורה בשנה זו ועשו מהשמע נעשה. שזה בחי' כלליות התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. כי בראשית הוא בחי' מאמר השלם בחי' נשמע כי בהתחלת התורה אז היא עדיין בחי' תורת ה' בחי' נשמע. ואחר כך מתייגעין בה וממיתין עצמן עליה עד משיגין אותה מנשמע לנעשה ואז נעשית תורתו. וזהו בחינת סיום התורה לעיני כל ישראל. שהוא בחי' שנעשה מהשמע נעשה עד שכל ישראל משיגין אותה עין בעין. וזה בחי' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. מורא הגדול זה בחי' נשמע שהוא בחי' יראה בחי' בראשית ירא בשת כמבואר שם במאמר הנ"ל. וזהו ולכל המורא הגדול אשר עשה משה דייקא שמשה רבינו האיר עיני בני ישראל והכניס בהם בחי' הנסתר שיהי' נעשה אצלם מהנשמע נעשהולכל המורא הגדול היינו בחי' נשמע כנ"ל. אשר עשה משה, עשה דייקא בחי' נעשה וזה לעיני בני ישראל שגילה לעין כל בית ישראל את סתרי התורה ועשה להם מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה. נמצא שסיום התורה מרמז השגת התורה מנשמע לנעשה. וע"כ תיכף ומיד שמסיימין התורהצריכין לחזור ולהתחיל מיד בראשית וכו'. כי תיכף כשזוכין לעשות מהנשמע נעשה שהוא עיני כל ישראל אזי יש להם תיכף נשמע חדש שהוא בחי' בראשית וצרכין תיכף לחזור ולהשתדל ולהתייגע לעשות מזה הנשמע החדש בחי' נעשה. וע"כ מתחילין מיד בראשית שהוא בחי' נשמע החדש שזוכין עתה שאנו צריכין להתחיל בשנה זאת להשיג הנשמע החדש מנשמע לנעשה מנסתר לנגלה מבראשית שהוא סתום ונעלם עד לעיני כל ישראל שיתגלה לעיני כל ישראל בבחי' נגלה כנ"ל:

31

margin: 0 auto;

33

אות יג וע"כ אנשי המעמד הי' עוסקין בפ' בראשית ופ' האזינו. כי הקרבנות מכפרין ונעשין מהעוונות זכיות שזה נעשה ע"י בחי' נעשה ונשמע שהוא תורה ותפלה כנ"ל. וע"כ ה' בביהמ"ק תורה ותפילה כי עיקר הביהמ"ק נקרא בית תפילה. כ"ש ושמחתים בבית תפילתי. כי שם היו עולין כל התפילות וכל הקרבנות הם בחי' תפילה שהוא במקום קרבן. וע"כ שם בביהמ"ק היו הסנהדרין יושבין ועסקין בתורה כי הם היו עושין מהתפילה תורה מהנשמע נעשה כנ"ל. וע"כ אנשי המעמד היו עוסקין בפ' בראשית שהוא בחי' נשמע לעשות מהנשמע נעשה מהתפילה תורה שעי"ז עיקר סליחת העוונות כנ"ל שזהו בחי' שירת האזינו שהוא בחי' עוונות נתהפכין לזכיות ע"י כחו של משה שזכה להשיג הנעשה ונשמע העליון כנ"ל. וע"כ נרקאים מעמדות כי אין עמידה אלא תפילה. וכ"ש רבינו ז"ל שם על מארז"ל בימי רבן גמליאל היו לומדין תורה בעמידה ע"ש כי אנשי המעמד היו עומדין על הקרבנות ועוסקין בתורה והיו עושין מהנשמע מבחי' תפילה בחי' קרבנות בחי' עמידה כי עבודת הקרבנות והתפילה היו בעמידה דייקא היו עושין מזה תורה. שעי"ז עיקר מחילת העוונות ע"י הקרבנות כנ"ל:

33

padding: 40px 30px 80px 30px;

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

Loading comments…