שילוח הקן ד

אות א כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וכו' לא תקח האם עיל הבנים שלח שתשלח את האם וכו':

ע"פ מ"ש בסי' ע"ב שיחות נפלאות כמה צריכין להתחזק בכל פעם כנגד היצה"ר ע"ש היטב כי יש כמה בחי' ביצה"ר. ובכל פעם שאדם מתעורר להש"י ורוצה לעשות איזה עובדא דקדושה בפרט להתקרב לצדיקי אמת ואנשיהם אזי תיכף הוא ממית ומבטל היצה"ר שלו שהיה לו בתחילה אך שיש לו תיכף יצה,ר אחר גדול מבתחילה כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. מזה בא שלפעמים דייקא כשבא להצדיק אובד חשקו וכו'. ע"ש כל מה שנאמר שם והבן שם היטב למעשה ולעצות כמה וכמה צריכין להתחזק בכל פעם נגד היצה"ר החדש שמתחדש בהאדם בכל פעם. ומבואר שם שעיקר כל הייצרין רעים שורשם העליון נמשך במחי' גבורות ודינים ואפילו צדיקים גדולים ונוראים יש להם יצה"ר רק שהוא מלאך הקדוש ממש וכו' וכו' ע"ש מ"ש שם ענין מאמר הזוה"ק שאפילו כ"ע אוכמא הוא קדם עילת העילות וכו' ע"ש. ומבואר שם לענין המחשבות שמבלבלות כמה בני אדם בפרט בתפילתו שבאים עליו רעיונים ובלבולים ודימיונות הרבה וכל מה שהוא רוצה לסלקם ולהעבירם מדעתו וזורק ראשו אנה ואנה אינו מועיל לו אדרבא יותר ויותר הם מתגברים כי זה טבע של אלו הייצרים רעים המזוהמים שכל מה שרוצים להתגבר על אלו המחשבות יותר ויותר הם מתגברים וכו'. ע"כ העצה הוא שצריך האדם שלא להשגיח עליהם כלל ושלא יכפת ליה מה שעומדים לפניו ורק יעשה את שלו במה שהוא עוסק בתורה או תפילה או מו"מ ולא ישגיח עליהם כלל וכו'. אך זהו עצה לפי שעה כל זמן שלא נתקדש גופו עדיין והעיקר לקדש ולטהר עצמו וכו' עד שיזכה להטהר ולהזדכך מבלבולים ודמיונות אל ולגמרי וכו' ע"ש כל זה היטב:

אות ב וזה בחי' כי יקרא קן צפור לפניך בדרך.כי איתא בזוה"ק שזה מרמז על נשמות דאתתרכו מאתרייהו וכו'. וזה ידוע שכל התורה ותפילה ומע"ט שהאדם עוסק בהם בכולם הוא עוסק לברר ניצוצות קדושות. דהיינו נפשות שנפלו וירדו למקום שירדו ע"י חטא אדה"ר וע"י החטאים של כ"א ואחד שהאדם צריך להעלותם ולבררם ע"י תורה ותפילה ומע"ט וזה כי יקרא קן צפור לפניך בדרך שהם בחי' נפשות שנפלו בגלות וטילטלו כנ"ל ואתה רוצה לזכות בהם ליקח אותם דהיינו להעלותם ולבררם היינו שהתורה מרמזת להאדם בעת שהוא בא לעסוק באיזה דבר בקדושה ובפרט בעת עוסקו בדיבורי תורה ותפילה שאז הוא עוסק ליקח ולהעלות נפשות ממקום שנתגרשו וירדו לשם. שזהו בחי' כי יקרא קן צפור לפניך שהם הנשפות דאיתתרכו מאתרייהו וזהו בדרך בכל עץ וכו' בחי' טלטול וגלות כנ"ל ואתה רוצה ליקחם דהיינו שאתה רוצה לעסוק באיזה דבר שבקדושה שעי"ז אתה עוסק ליקח ולזכות בהקן צפור שהוא בגלות דהיינו להעלות ולברר אלו הנפשות הנפולות כנ"ל וזהו והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים וכו' כי ידוע בכתבים שבכל דבר יש בו בחי' עשר ספירות כי הספירות הן מדותיו ית' שבהם הוא מחיה ומנהיג את כל העולם מראש ועד סוף כי כל דבר שבעולם שהאדם רוצה לדבר או לעשות צריך מלחילה שיהי' לו מחשבה לזה ובתחלה עולה במחשבה בהעלם. ואח"כ משתלשל מחשבתו מהעלם אל הגילוי ואח"כ מתבונן במחשבתו אם לעשות ולדבר ואיך לעשות ולדבר וכיוצא בזה. ואח"כ נגמר בדעתו הענין ההוא ואח"כ מוציאו מכח אל הפועל ממחשבה ולדיבור ואח"כ למעשה וכל אלו הדבים עוברים על האדם בכל הדברים שבעולם אפילו בכל דיבור ודיבור רק שבסתם דיבורים שאין צריכין ישוב גדול עוברים כל אלו הבחינות במהירות נפלא מאד מאד עד שאין מבחינים בהם כלל. אבל בעסק גדול יכול האדם להבחין היטב איך שעוברים עליו כל אלו הבחי' קודם שגומר הדיבור וכ"ש בעובדא וכל אלו הבחי' שבמחשבתו קודם שנולד הדיבור והמעשה הם בבחי' ג' ראשונות וכו' כידוע ואח"כ כשנולד ונתגלה הדיבור והמעשה זה בחי' שבעה מדות שהם בחי' ז' ימי הבנין שכל הדברים שבעולם כלולים מהם כידוע ועיקר ההולדה וההתגלות של כל דבר הוא ע"י בחי' בינה שנקראת אם הבנים כי אז כשבא הדבר לבחי' התבוננות שם נגמר הדבר במחשבתו ואזי וצא הדבר ונולד ונתגלה בעולם ואפי' אח"כ כשנולד ונתגלה הדבר עדיין כרוך התבוננות השכל אחריו כי כן הדרך בכל הדברים ששכל האדם מתבונן בהדבר גם אחר שיצאלפועל לגדלו ולהשלימו בשלימות והוא ממש כמו האם שמלחילה מתגדל הולד אצלה כל ימי ההריון. ואח"כ כשמגיע הזמן הלידה והיא מולדת הולד עדיין גם אח"כ היא כרוכה אחר הולד להניקו ולגדלו ולהשלימו כמו כן הוא בכל הדברים שבעולם שבתחילה הדבר מתעלם בהתבוננות השכל בבחינות עיבור עד שנגמר ויוצא ומתגלה בבחי' לידה כנ"ל ואח"כ עדיין ההתבוננות כרוך אחריו עד שישלים הדבר בשלימות. וע"כ נקראת בחי' בינה אם הבנים כידוע ובשורש העליון כל העשר ספירות הם כולם קודש ובפרט שלש ראשונות שנחשבים כאחד שהם בחי' כולו טוב ואין שם שום דין כלל. רק שבחי' בינה דינין מתערין מינה כמבואר בזוהר ובכתבים הענין באריכות כ"פ. אך למעלה עדיין הכל קודש וטוב רק כשמשתלשל למטה נעשה מזה לפעמים ח"ו דין גמור חלילה עד שמסוגי הדינים נשתלשל למטה למטה עד שנעשה יצה"ר מגושם מאד. כי כל היצה"ר נמשכין שורשם מדינים כנ"ל. ובשביל זה למטה בזה העולם שקודם שהאדם רוצה לדבר דבר שבקדושה או לעשותו באים עליו במחשבתו מחשבות זרות ורעיונים רעים ובלבולים הרבה כ"א כפי בחינתו. ועיקר התגברות המחשבות והבלבולים הוא בעת שעוסק להוציא הדיבור והמעשה מכח אל הפועל בבחי' לפתח חטאת רובץ בחי' פתחי פיך שבעת שרוצה לפתוח פיו ולהוליד הדיבור דקדושה ומדיבור יבא לידי מעשה אז החטאת שהוא היצה"ר וחיילותיו רובץ לבלבלו ולמונעו במחשבות רעות ובלבולים הרבה. כי מחמת שעיקר בחי' הולדת כל הדברים הם ע"י בחי' בינ שהיא בחי' אם הבנים כנ"ל. מחמת שבשורש דינים מתערין מינה ודינים אפי' דינים קדושים הם שורש כל היצרין רעים. ע"כ למטה למטה בעולם העשיה הגשמי נתעורר עיקר הדין והזוהמא שהוא היצה"ר בבחי' התבוננות השכל שמבלבל את השכל שעוסק בהתבוננות לדבר דיבורים קדושים הוא מבלבלו בכמה מניי בלבולים קודם הדיבור ובשעת הדיברו ולאחריו כנ"ל. ואזי כשהאדם רואה שמתגברין עליו מאד המחשבות רעות והבלבולים יש לו יסורים גדולים מהם והוא רוצה לתפשם וללכדם וללחום עמהם להחזירם אל הקדושה אבל לאו כל אדם זוכה לזה. כי רוב בני האדם שהיצה"R שלהם מגושם כנ"ל. ומתגבר עליו בבלבולים גדולים הרבה מאד אזי כל מה שהוא רוצה להתגבר כנגדם וללחום עמהם מתגברים כנגדו ביותר כנ"ל. ועיקר תקנתו שיניח את המחשבות ולא יעמוד כנגדם כלל ולא יסתכל לאחריו כלל. רק שיעשה את שלו במה שהוא עוסק בתורה ותפלה וכו' ויהי' חזק ואמיץ בדעתו מאד מאד לעמוד על עמדו להכניס מחשבתו בהדיבורים שהוא מדבר ולא יסתכל לאחריו כלל על המחשבות המבלבלות כלל ואזי ממילא יסתלקו ואפי' אם יבואו אח"כ עוד הפעם ג"כ לא יסתכל עליהם כלל ובודאי יסתלקו. וכן אפי' אם יבואו עליו כ"פ אם יהי' חזק ועקשן גדול לבלי להשיב להם דבר ולבלי להסתכל לאחריו כלל. זהו עיקר עצתו ויוכל לעסוק בתורה ותפלה וכו' והם יסתלקו ממילא. אבל אם ירצה ללחום עם המחשבות ללכדם ולתופשם יתבלבל תפילתו ח"ו והמחשבות יתגברו יותר ח"ו כנ"ל. וזה מרמזת לנו התורה במצוה הזאת כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וכו'. היינו כשתרצה לעסוק באיזה דבר שבקדושה שאז אתה עוסק בבחי' קן צפור דהיינו ליקח ולהעלות נפשות הנפולות שהם בבחי' קן צפור וכו' כנ"ל. ובפרט בעת עוסקו בדיבורי תורה ותפילה שהם בחי' ציפרתא דקאי עד קרסולי' וכו' כי הדיבור נקרא צפור כ"ש בסי' י"א. וזה בחי' ובעל כנפים יגיד דבר. היינו כי עופות וצפרים שהם בעלי כנפים הם בבחי' דיבור. וזהו והאם רובצת על האפרוחים וכו' היינו שבחי' אם הבנים שהוא התבוננות השכל רובץ תמיד על הדיבורים שהם בבחי' אפרוחים או בצים דלית גדפין דלהון שלמים היינו הדיבורים שאין להם עדיין שלימות והתבוננות השכל רובץ עליהם להגדילם ולהשלימם ומחמת שבזה העולם נאחז ברוב העולם היצרין רעין המגושמים הנ"ל שמבלבלין את האדם מאד כנ"ל. ועיקר התגרות היצה"ר וחיילותיו הוא בהמשחבה והשכל כי הוא מתגבר להפוך הדבר ח"ו. כי האדם צריך להתבונן בשכלו בקדושה גדולה שעי"ז נולדים כל הקדושות והוא בתחבוללותיו מתגבר דייקרא על התבוננות השכל שהוא בחי' אם הבנים ומתגבר על בחי' זאת לבלבל בכמה מיני בלבולים בעת שעוסקין להוציא אל הפועל להוליד הדבר שבקדושה שזה בחי' ובחטא יחמתני אמי. ע"כ מזהרת התורה לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם שתזהר שלא תרוץ אחר האם שהם הבלבולים שבהשכל והמחשבה ליקחם ולתופשם כי אז זה וזה לא תעלה בידך.כי לא תוכל להתפלל וגם המשחבות יתגברו יותר כנ"ל. מחמת גודל תוקף הגלות של אלו הנפשות הנפולות שאז כל מה שעוסקין להתגבר כנגד המחשבות הם מתגברין יותר כנ"ל. ע"כ עיקר העצה שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך שלא תסתכל ולאתביט לאחריך על האם כלל. שהם הבלבולים והדמיונות שנתאחזו בהתבוננות שכלך רק תניחם שילכו להם ולא תרוץ אחריהם ללחום עמהם כלל. ועי"ז בעצמו תשלחם ותסלקם מאתך. בבחי' שלח תשלח את האם רק ואת הבנים תקח לך, הבנים הם הנפשות המתבררות ע"י הדיבורים הקדושים וכו' הם לבד תקח לך ותזכה בהם להעלותם ולבררם. אבל את האם שהיא בחי' ובחטא יחמתני אמי. שהם בחי' התגברות הדמיונות והבלבולים שבהתבוננות שכלך תשלח ותסלק מדעתך ולא תסתכל עליהם ולא תלחום עמהם ליקחם ולתופסם כיאין לך כח לזה מחמת עוצם הגלות כנ"ל. וזה שדרז"ל כי יקרא פרט למזומן. ומחמת זה אמרז"ל שאם לאחר ששלח האם לקח הבנים והחזירם לקן ואח"כ חזרה האם עליהם ולא תלחום עמהם ליקחם ולתופסם כי אין לך כח לזה מחמת עוצם הגלות כנ"ל. וזה שדרז"ל כי יקרא פרט למזומן. ומחמת זה אמרז"ל שאם לאחר ששלח האם לקח הבנים והחזירם לקן ואח"כ חזרה האם עליהם אזי פטור מלשלח עוד כי כבר נחשב למזומן. מאחר שכבר זכה בהם במה שהחזירם לקן. אבל קודם שהחזירם לקן ולא זכה בהם עדיין אפי' אם שלחה וחזרה שלחה וחזרה כמה פעמים חייב לשלח שנאמר שלח תשלח. עי' בגמ' ופוסקים היינו כי עיקר החיוב לשלח האם הוא רק כל זמן שהדיבור שהם הנפשות הם בגלות היינו כל זמן שלא זכה האדם עדיין לקדש ולטהר עצמ וכראוי וניצוצי נפשו הם עדיין בגלות גדול אז אינו יכול ליקח הנפשות עם הא םכ ינאחז בהאם זוהמת הנחש ביותר כנ"ל. ואזי עיקר תקנתו בחי' שלח תשלח את האם שישתדל רק ליקח הנפשות שהם הדיבורים דהיינ ושלא יביט לאחריו כלל. רק ידבר הדיבורים כמו שהם ולא יתבונן בשכלו לאחריו לברר ולתקן המחשבה רק יסלק כל התבוננות שכלו וידבר הדיבור באמת ותמימות גדול כאלו אי ןבו שום דעת ותבונה כלל וכנ"ל. אבל מי שכבר זכה בהקן ציפור דהיינו בחי הצדיקים הגדולים שכבר קידשו וטהרו את עצמן בשלימחות עד שבחי' הדיבורים והנפשות שהם בחי' קן צפור כבר נכון ומזומן אצלם בבחי' תפילות שגורה בפיו בבחי' גם צפור מצאה בית וכו' הם מותרים ליקח גם האם עם הבנים כי אצלם אין מתגבר הזוהמא בהתבוננות השכל ואין באין עליהם דמינות ובלבולים הנ"ל ואפי' כשבאים עליהם לפעמים איזה מחשבות זרות הם באים רק בשביל שהצדיק יתקנם ויבררם והצדיק צריך דייקא ליקחם ולבררם כי הצדיק יש לו כח לזה ליקחם ולבררם כראוי וכמובא שהצדיק כשבא עליו מ"ז הוא יודע מהיכן הם נמשין ויודע להעלות כל מחשבה לשרשה ולבררה כראוי וע"כ הוא יכול לזכות בהאם עם הבנים מחמת שאצלו הקן צפור בחי' הנפשות בבחי' מזומן שהוא היפך הגלות והטילטול וכנ"ל. אבל מי שאצלו עדיין הקן צפור בדרך בכל עת וכו' בבחי' גלות וטילטול גדול הוא אינו יכול ליקח האם כנ"ל. רק צריך לקיים שלח תשלח את האם שלא יבלבל אותו כלל התבוננות שכלו שמעורב מאד בבלבולים ודמונות רבים רק יתפלל בתמימות גדול ולא יסתכל לאחריו כלל ואז ואת הבנים תקח לך שתזכה בהדיבורים שהם הנפשות כי לסתם בני אדם שהדיבור שהוא הנפשות עדיין בגלות גדול אצלו אסור לו להסתכל לאחריו כלל וכנ"ל. וזהו שאמרו שם שאפילו שלחה וחזרה שלחמה וחזרה צריך לשלח אפילו כ"פ כל זמן שלא זכה בהבנים כנ"ל. היינו שאפי' אם אינו מסתכל על הדמונות והבלבולים ומשלחם מדעתו עי"ז ומתפלל כדרכו. ע"פ רוב אח"כ הם חוזרים ובאים עליו וכן כ"פ וע"כ הזהירה התורה את האדם שצריך להיות עקשן ולקיים מצוות שלח תשלח פעם אחר פעם אפי' כ"פ דהיינו שבכל פעם שחוזרין ובאין עליו הבלבולים והדמונות שיתגבר בכל פעם לעמוד על עמדו ולבלי להסתכל לאחריהם כלל רק לשלחם מדעתו ע"י היסח הדעת לבד שיעשה רק את שלו במה שהוא עוסק וכנ"ל. כי היצה"ר כרוך אחריו בכל פעם ובכל מיני עצות שמשתדלין כנגדו הוא עקשן גדול כנגדו בלי שיעור וכמבואר בדבריו הקדושים בכמה מקומות ובפרט בלק"ת בסי' מ"ח מ"ט נ' נ"א ע"ש. וזה בחי' שלח תשלח אפילו מאה פעמים וכנ"ל:

אות ג וזה בחי' אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים היינו אם יעלה ויתגבר עליך רוח המושל שהוא היצה"ר וחיילותיו שהוארוצה למשול בך ח"ו בבחי' מלך זקן וכסיל שבכל עת שהאדם בגלות עדיין נקרא הוא בחינת מלך ומושל ר"ל וכ"ש עיר קטנה וכו' ובא עלי' מלך גדול ודרז"ל על היצה"ר ונותן לך הפסוק עצה שאם יעלה ויתגבר עליך רוח המושל היינו המחשבות והדמונות והבלבולים של המושל שהוא היהצ"ר וחיילותיו אזי עיקר עצתך מקומך אל תנח שלא תניח את מקומך להביט אחריך ח"ו ללחום עם המחשבות המבלבלות רק תעמוד על עמדך בתוקף וגבורה ומקומך על תנח בשום אופן רק תעשה את שלך במה שאתה עוסק בו ואז ממילא יסתלו כל הבלבולים שהם בחי' חטאים גדולים כי כולם נמשכים מהחטאים והעוונות של האדם וזהו כי מרפא יניח חטאים גדולים כי עצה שלא תסתכל אחריהם כלל הוא מרפא כיעי"ז יניח חטאים גדולים שהם הבלבולים והדמיונות כי ע"י עצה זאת תתרפא ותניח ותעזוב אותם ממילא כי מאליהם יסתלקו עי"ז כנ"ל:

אות ד וזה בחי' לבי סחרחר עזבני כחי' וכו' וינקשו מבקשי רעתי דברו הוות ומרמות כל היום יהגו ואני כחרש לא אשמע וכאלם לאיפתח פיו ואהי כאיש אשר לא שומע ואין בפיו תוכחות וכו' ע"ש כל המזמור היינו כנ"ל. כשמתגברים הבלבולים מאד מאד בבחי' לבי סחרחר ואין כח בהאדם לעמוד כנגדם מעוצם הגלות בבחי' עזבני כחי' וכו' אזי עיקר עצתו הוא בחי' ואני כחרש לא אשמע וכו' ואהי כאיש אשר לא שומע וכו' דהיינו שיעשה א"ע כאינו שומע ולא יסתכל אחריהם ולא ישיב עליהם בדעתו כלל כדי שלא יתגברו ח"ו ביותר כ"ש שם כי לך ה' הוחלתי אתה תענה וכו'. כי אמרתי פן ישמחו לי וכו' כי אני לצלע נכון וכו' כי עוני אגיד וכו'. כי מחמת ריבוי העוונות שעי"ז הבלבולים מתגברים ביותר אזי כל מה שירצה להשיב עליהם ולעמוד כנגדם עי"ז יתגברו ח"ו יותר ויותר כנ"ל. ע"כ צריכין רק להיות כחרש לא ישמע וכו' ולא יסתכל אחריהם כלל כנ"ל:

אות ה וזה בחי' יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה וכו' ופרש"י זה נאמר על אותה שעה שרדף פרעה אחריהם והשיגם חונים על הים ואין מקום לנוס לפניהם מפני הים ולא להפנות מפני חיות רעות למה היו דומין באותה שעה ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסה לנקיקי הסלעים והי' הנחש נושף בה תכנס לפנים הרי נחש תצא לחוץ הרי הנץ אמר לה הקב"ה הראיני את מראיך את כשרון פעולתך למי את פונה בעת צרה השמיעיני את קולך ויצעקו בני ישראל אל ה' כנ"ל וכל ענין ה עובר על כל אדם בעת שרוצה ליכנוס בעבודת ה' שהיצה"ר וחיילותיו שהם בחי' פרעה ומצרים רודפים אחריו בכמה מיני רדיפות וכל כחם מחמת הדינים שיונקים מהם ומתוקף התעוררות הדינים שנתעוררים עליו כשרז"ל כל המצדיק א"ע מלמטה מצדיקין עליו מלמעלה וכו' עי"ז רודפין אותו מכל הצדדין בכמה מיני מניטעות ועיכובין ויסורים ובלבולים רבים והוא ממש כמו שהי' יציאת מצרים שמאחוריהם רדפו המצריים אחריהם ומלפניהם הי' הים סוער ומצדדיהם חיות רעות עד שלא הי' מקום לנוס בשום צד כמ ויונה שבורחת מפני הנץ וכו' וממש בחי' אלו עוברים על כל אדם הרוצה ליכנוס בעבודת הש"י כי מי שרוצה ליכנוס לעבודת הש"י הוא בחי' יציאת מצרים ממש כי עיקר יציאת מצרים הוא מה שיוצאין מטומאה לטהרה מטומאת וזוהמת פרעה ומצרים לקדושת וטהרת ישראל כ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדות את האלקים וכו'. וזה מוכרח לעבור על כל אדם בכל זמן בכל דור ודור. וכשרז"ל בכל דור ודור חייבאדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים וכשבחי' פרעה ומצרים שהם הסט"א וחיילותיו רודפין אחר האדם בבלבולים ומחשבות רעות רבות מאד ואין לו מקום לנוס לא לפניו ולא לאחריו ולא מן הצדדין כי מכל צד מסבבין אותו בכמה מיני בלבולים ומניעות ויסורין אזי אם ירצהלהסתכל לאחוריו בוודאי יתגברו ח"ו יותר כנ"ל. ע"כ אין תקנה כ"א שיצעוק אל ה' ממקום אשר הוא שם ולא יפנה ויסתכל לאחריו כלל וכנ"ל:

אות ו כי כל מה שעבר על ישראל ביציאת מצרים וקבלת התורה ואח"כ וכל המלחמות לכבוש א"י וכל מה שעבר עלינו אח"כ הכל כאשר לכל עובר על כל אדם שרוצה לזכות לחיי עולם שבהכרח שיעבור עליו כמה מיני מלחמות בלי שעיור ובכל פעם יותר ובפרט בהתחלה כמו שהי' ביציאת מצרים שתיכף כשבא משה אל פרעה להוציא את ישראל התגרה בהם ביותר ואמר תכבד העבודה וכו'. כי הסט"א כשרואה שבא צדיק אמתי בחי' משה ורוצה להוציא איש הישראלי מגלות נפשו הוא מתגרה ומתגבר עליו יחתר ויותר ומכביד עליו עול העוה"ז והתאוות והפרנסה עד שקשה עליו לזוז ממקומו לשוב להש"י אבל דרך ישראל עם קדוש שהם תופסין אומנות אבותיהם בידיהם ובכל פעם הם צועקים אל ה' ועי"ז הם מכיניען בכל פעם פרעה וחיילותיו שהם הסט"א וכתותיהם אבל אע"פ שמכניעים הם חוזרין ומתגברין בכל פעם וכן פעם אח"פ כ"פ כמו פרעה שבכל עת שבא עליו איזה מכה נכנע קצת אבל אח"כ חזר והתגבר כ"ש ויחזק לב פרעה ויכבד את לבו וכו'. ואפילו אחד שהביא הש"י עליו כל העשר מכות והוכרח להוציא את ישראל ממצרים חזר וקיבץ כל חיילותיו ורדף אחריהם וכמו כן ממש עובר על כל אדם בכל זמן וכל א' יכול להבין בעצמו כ"ז לפי בחינתו וערכו איך שעוברים עליו כמה עליות וירידות כמה וכ"פ שכ"ז נמשך מבחי' הנ"ל בחי' גלות מצרים. כיעיקר הגלות הוא גלות הנפש וכל הגליות מכונים בשם מצרים וכל זה נמשך מענין הנאמר בהשיחות הנ"ל שיש כמה בחינות ביצה"ר ומריבוי הכחות והבחינות שיש בהיצה"ר משם נמשך כל זה מה שבכל פעם מתגבר מחדש ואפילו לאחר מתן תורה שכבר פסקה זוהמתן והי' להם חירות ממלאך המות וכו' וזכו לקדושה נפלאה ונוראה אעפ"כ התגרה בהם אח"כ עד שהחטיא קצתם בחטא העגל. והדבר פלא מאד מאין נמשך זאת שאחרי שפסקה זוהמתן וזכו לנבואת פנים בפנים יפלו אח"כ כ"כ אך כל זה נמשך מענין הנ"ל שיש כמה בחי' ביצה"ר ואפילו צדיקים גדולים ונוראים יש להם יצה"ר שהו אמלאך הק' וכו' וכו' ומשם נמשך כל הנסיונות המבוארים בתורה שנסו אבותינו את הקב"ה. כי אע"פ שזה היצה"ר של הצדיקים הוא בחי' מלאך הקדוש ממש והוא רק בחי' דינים עליונים שלא זכו עדיין להמתיקם וכו' אעפ"כ גם הצדיקים שאינם זוכין להמתיק אלו הדינים ולשבר זה היצה"ר שהוא מלאך הקדוש יכול אח"כ להתגרה בהם כ"כ עד שיפיל אותם מאד ח"ו ויטעה אותם מהש"י ויתעה אותם מאד כמו שטעו אז בעגל לולי משה שעמד ברפץ והוציאם מזה והוציאם מזה וכפר בעדם וכן עברו כהנה וכהנה על כמה גדולים שהי' גדולים במעלה ואח"כ נפלו מאד ר"ל וכ"ז נמשך מבחי' הנ"ל. וע"כ ארז"ל ואל תאמין בעצמך עד יום מותך. ע"כ צריכן תיד לצעוק אל ה' ולסלק ולהשליך מאתו כל החכמות שמהם כל הבלבולים רק לילך באמת ובתמימות ואז לעולם לא ימוט כי צעקה ותפילות ותחינות ובקשות מועילים תמיד יהי' איך שיהיה:

17 וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי-הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר-לִי

אות ז וזה בחי' קריעת ים סוף בחי' ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה היינו כשמים הזדונים מתגברים ח"ו שהם בחי' ההרהורים רבים ובלבולים וכו' שהם בחי' מצולות ים ואין נמקום לברוח לא לפנים ולא לאחור ולא משום צד שאז הנפש ישראלי בצרה ובמצוקה גדולה בבחי' יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה וכו' כנ"ל, אזי אין תקנה כ"א שיסיח דעתו ולא יסתכל לאחוריו כלל כנ"ל רק יעשה את שלו כנ"ל. וזהו בחי' דבר אל בני ישראל ויסעו שילכו לדרכם ויקפצו לתוך הים ולא יחשבו ולא יסתכלו לאחוריהם כלל וכן עשו שקצץ נחשון לתוך הים ואחריו כל ישראל והלכו בים עד חוטמם כמו שאמרו רז"ל היינו שלא הסתכלו על מים השוטפים מים הזידונים בחי' מצולות ים שהם הבלבולים והרהורים הרעים והמחשבות רבות המבלבלות אותם בעבודתם ובפרט בתפילתם רק קצפו לתוך המצולת ים והלכו לבטח לדרכם ועסקו בעבודתם בתורה ותפלה וכו' בתוך התגברות שאון גלי הים שהם המחשבות והבלבולים ולא הסתכלו לאחוריהם כלל רק עשו את שלהם ובוודאי כל מה שהתגברו לבלי להסתכל עליהם וליך בתוכם בודאי התגבור המצולות ים כנגדם יותר ויותר כמ ושני אנשים הנלחמים זה עם זה אבל ישראל עם קדוש לא הסתכלו על כל זה וקיימו עצה הנ"ל. להתחזק לבלי להסתכל עליהם כלל רק לילך דרכם הקודש בתוכם בתוך השטיפת הים עד שבאו עד חוטמם ואז כשראה הש"י חוזק לבבם שאינם מניחיטם עבודתם בשום בלבול שבעולם אזי חמל עליהם ובקע הים מפניהם ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה כי כן הדבר כשמתחזקים בהתחזקות גדול לילך דרכו בתפילתו ועבודתו ולבלי להביט לאחריו ואינ ומסתכל אחריהם כל לאזי פתאום הם נתבטלים לגמרי ממש כמו הים שנתבטל לפני בני ישראל ונתהפך ליבשה וכנ"ל:

אות ח וזה בחי' מחלוקת קרח וכל עדתו שהי' אנשים גדולים מאד מאד בעלי השגה ורוה"ק כ"ש נשיאי עדה קריאי מועד וכו' ראשי ססנהדראות וכו'. ובפרט קרח שהי' גדול מכל הלווים כמבואר בכל הספרים ומהיכן בא זאת ליפול כ"כ לחלוק על ה' ועל משה ואהרן אך כל זה נמשך מבחי' הנ"ל. שאפילו צדיקים גדולים ונוראים יש להם יצה"ר רק שהוא בחי' מלאך הקדוש ממש היינו בחי' גבורות ודינים עליונים וגבוהים שהם צריכין להמתיקם וכו' כנ"ל. והם צריכים מלחמה גדולה בדעתם לכבוש ולשבר זה היצה"ר אע"פ שהוא קדוש וזך ומי שפוגם בזה ואינו ממתיק הדין כראוי יכול ליפול בטעותים ומכשולות הרבה עי"ז אך יש בזה אלפים ורבבות בחי' כי יש כמה צדיקים שפגמו בזה ואע"פ שהפגם שלהם הי' גדול מאד אעפ"כ נשארו על עמדם ומתו בצדקתם אבל יש שפגמו בזה ואע"פ שהפגם שלהם הי גדול מאד אעפ"כ נשארו על עמדם ומתו בצדקתם אבל יש שפגמו בבחי' היצה"ר הגבוה, הנ"ל ועי"ז התקרב בהם כ"כ עד שהפיל אותם מטה מטה עד שנפלו לגמרי לגמרי ר"ל וכפרו בעיקר ר"ל כמו שמצינו בד' שנכנסו לפרדס שבודאי כל הד' היו גבוהים במעלה מאד מאד שזכו ליכנס לפרדס אך לא נמלט מהם בשלימות כ"א א' הוא ר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום אבל ב"ע וב"ז הציץ ונפגע והציץ ומת אך אעפ"כ נשארו בצדקתם ומתו בצדקתם רק שפגמו איזה פגם ושגו מה ששגו אבל אחר קיצץ בנטיעות ויצא מעולמו לגמרי ר"ל ועיקר טעותו ע"י בחי' המלאך היינו ע"י שראה מלאך מט"ט דאתייהיב ליה רשותא למיכתב זכותייהו וכו' היינו שהטעות שלו הי' ע"י תוקף הדין שהתלבש אז בבחי' מלאך ונתן לו מקום לטעות. והוא לא עמד בנסיון להשליך דעתו וחכמתו והלך אחר התבוננות שכלו עד שקיצץ בנטיעות ר"ל. וע"כ ארז"ל באמת שאייתוהו למט"ט ויהבו לי' שתין פולסי דנורא מ"ט לא קם מקמי'. מובן מזה שהתלבש אז איזה דין במט"ט שרצה להתגרות בו ולנסותו. וזה הוא בחי' היצה"ר של מעלה שהוא בחי' מלאך הקדוש בחי' דינים וגבורות כנ"ל:

וזה בחי' מחלוקת קרח ועדתו. כי קרח הי' לוי והי' גדול הלווים וזה ידוע שלוי הוא בחי' שורש הדין הקדוש והנורא כי כהן הוא בחי' חסד ולוי הוא בחי' גבורה ודין כידוע וע"כ נתן הש"י הלווים להכהנים שיהי' נלוים אליהם לעבודתם כדי שיהי' נכלל הלוי בכהן כדי להמתיק הדין בשרשו. וע"כ עיקר התיקון ע"י שהלוי שהוא בחי' דין הוא נלוה אל הכהן ומשרתו בעבודה עי"ז נמתקין כל הדינים בשרשן ונתתקנין כל העולמות ונמחלין ונתכפרין כל העוונות כי כל העוונות והחטאים הם ע"י היצרין רעין שנמשכין כולם מבחי' דינים כנ"ל ואין הדין נמתק אלא בשרשו. ע"כ לא הי' באפשר שתהי' הכפרה ותיקון של עבודת ביהמ"ק ע"י הכהן איש החסד לבד. כי צריכין להמתיק הדין בשרשו. ע"כ הוכרח שיהיה נלוה הלוי אל הכהן ולהיות טפל אליו ולשמש ולשרת אותו בכל צרכי העבודה. כ"ש ונלוה עליך וישרתוך וע"י שהלוי שהוא שורש הדין הי' טפל אל הכהן ושרת אותו עי"ז נכלל הדין שהוא הלוי בהכהן שהוא חסד ונמתק הדין של הלוי שהוא שורש הדין שזהו בחי' המתקת הדין בשרשו שעי"ז עיקר התיקון ועי"ז הי' כל הכפרות וסליחות עוונות כי נתבטל כח היצה"ר בשרשו שהוא הדין כי נמתק הדין בשרשו ע"י העבודה של הכהן שנלוה אליו הלוי לשרתו וכו' כנ"ל וקרח הי' לוי והי' גדול הלווים ובודאי הי' נאחז בשרשו ביותר בבחי' דינים וגבורות הרבה ובאמת זה הי' מצד מעלותו כי בהשורש כל הדינים הם קדושים וזכים מאד מאד והם שלימות ותיקון העולמות רק שצריכים המתיקם לכוללם בחסד וזה כל עבודתינו כידוע. וקרח לפי גודל מעלתו שהי' גדול הלווים בודיא יהי' בו דנים גבוהים הרבה מאד וכל עבודתו הי' שהי' צריך להמתיקם ועיקר המתקתו הי' שהי' צריך לבטל א"ע בתכלית הביטול נגד אהרן הכהן שהי' תכלית החסד אבל מחמת גסותו התגרה בו הדין ולא עמד בנסיון ונתקנא באהרן ולא רצה לכלול בו ותיכף שהפריד א"ע בלבו מאהרן תיכף התגברו בו הדינים ביותר ונפרד יתר וכל מה שנפרד יותר נתגרו בו הדינים יותר כי שרשו היו דינים וגבורות הרבה כנ"ל. עד שהתגרו בו כ"כ עד שהפילו אותו לגמרי עד שחלק על ה' ועל משיחו על משה ועל אהרן ועל כל התורה כולה ומתוקף ריבוי הדינים שהי' בו שמהם אחיזת היצרין רעים ע"כ הי' לו כח להטעות ולהסית ולהדיח את גדולי צדיקים בעלי רוה"ק כאלו שהם ר"נ ראשי סנהדראות נשיאי עדה קרואי מועד וכו' היינו כנ"ל כי עיקר היצה"ר של הגדולים הוא בחי' גבורות ודינים שאינם זוכים להמתיקם שזהו בחי' קרח שהי' לוי ששרשו דין לשא זכהלהמתיק הדין כנ"ל. וע"כ הי' לו כח להטעות גדולי ישראל כ"כ וכנ"ל:

אות ט וכל טעותו הי' שמחמת גסותו נדמה לו שהכל שוין ולא רצה להאמין שגם הצדקים הקדושים צריכין מלחמה גדולה עם היצה"ר שלמעלה שהוא בחי' דינים כנ"ל. ואמר שמי שזוכה למעלת הגדולים שוב אי צריך מלחמה כלל. וא"כ הכל שוין ואין חילוק בין משה ואהרן ובין שאר הגדולים. ובפרט שאז היו כל ישראל במעלה גבוה מאד כי זכו כולם להשגת נבואת פנים בפנים. וזהו שאמר רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' היינו כנ"ל שהקשה מדוע תתנשאו וכו' מאחר שכולןם קדושים וכולם שמעו בסיני מפי הגבורה כשדרז"ל היינו שכולם במעלה גבוה ונתבטל מהם היצה"ר כי פסקה זוהמתן וזכו לנבואת פנים בפנים לשמוע מסיני מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך. וא"כ מה מעלתכם של משה ואהרן גבוה יותר מכולם כי איך שייך עוד מעלה יתירה. מאחר שכבר פסקה זוהמתן ובטל מהם היצה"ר וכולם קדושים וכנ"ל. אבל באמת כל זה טעה מחמת גסותו. כי באמת אע"פ שפסקה זוהמתן עדיין הי' צריכין כל אחד וא' מלחמה גדולה עם היצה"ר שלמעלה שהוא בחי' מלאך הקדוש בחי' גבורות ודינים. וע"כ באמת כמה נכשלו אחר כך בחטא העגל ומרגלים כנ"ל. ואפי' אותן שלא נכשלו אבל עדיין יש עליהם מלחמות בבחי' הנ"ל. ומאחר שיש להם עדיין מלחמות בודאי אין כולם שוים ויש ביניהם מדריגות בלי שיעור. כי כ"א כפי מה שזכה לשבר היהצ"ר הגבוה שלו דהיינו להמתיק הדין כמו כן זוכה לאיזה דרגא. וע"כ בודאי אין להעריך ולהדמות שאר בני ישראל אע"פ שכולם קדושים כנגד רגלי משה ואהרן ואפי' גדולי ישראל האמתיים אין להם להשוות עצמן למשה ואהרן שזכו למה שזכו. וקרח פגם בזה ואמר כיכל העדהכולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' ומאחר שכפר במעלת משה ואהרן כפר בכל התורה שניתנה על ידם עד שנאבדו הוא וכל עדתו והכל ע"י התגרות הדינים שמהם עיקר כל היצרין רעים מראש ועד סוף וכנ"ל:

אות י

וזה ששאל טלית שכולה תכלית חייבת בציצית וכו' התחיל משחק ומה טלית וכו' בית מלא ספרים חייב במזוזה וכו'. בהרת בכגריס טמא פרחה בכולו טהור וכו' כשרז,ל היינו בחי' פגם הנ"ל שרצה להבין הכל בחכמתו וסבר שאין דעת ושכל למעלה מדעתו שכלו והלך בסברות של טעות שלו. וע"כ שאל טלית שכולה תכלת איך שייך שתתחייב בציצית כי הלא טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה וכו' היינו מאחר שתכלת גבוה וקדוש כ"כ עד שיש כח לחוט א' של תכלת לתקן את הטלית של מין אחר ולעשות אותה כראלו היא כולה ציצית ותכלת ובאת בודאי כן הוא שעל ידי חוטי הציצית נעשה כל הטלית כאלו כולה ציצית. כי בודאי נמשך קדושת הציצית שעיקרן תכלת על כל הטלית ונעשה הטלית כאלו הוא כולה תכלת כולה ציצית וע"כ אנו מברכין להתעטף בציצית ואין מברכין להתעטף בטלית שתלויים בו ציצית כי עטיפתנו הוא רק בציצית כי ע"י חוטי הציצית נעשה הטלית קדוש כולו בקדושת הציצית וכאלו הוא כולו ציצית וע"כ טעה קרח ושאל מאחר שתכלת גבוה וקדושה כ"כ עד שיש לה כח שחוט ' של תכלת יפטור את הטלית של מין אחר ויעשה את הטלית כאלו הוא תכלת א"כ מכ"ש וק"ו כשהטלית בעצמה הוא כולה של תכלת אינו בדין שתפטור א"ע ובודאי היא קושי' גדולה לפי טעותו שאמר שכיוון שמגיעים למדריגות עליונות שוב אין שייך יצה"ר ואין שייך חילוק בין הגבוה לגבוה מעלה גבוה וע"כ אמר כי כל העדה כולם קדושים וכו' ומדוע תתנשאו וכו' כנ"ל. אבל באמת גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד אין קץ ואין סוף ואין תכלית ואורייתא וישראל וקוב"ה כולאחד ואין קץ ואין סוף למעלת מצות התורה הקדושה כ"ש לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד וכמ ושהפחות שבפחותים צריך לקיים מצות התורה ולהתעטף בציצית ושארי המצות כדי לתקנו ולקדשו כמו כן גם הגדול שבגדולים הקדוש מאד מאד צריך ג"כ להתעטף בציצית אלו וכן בשארי מצות רק שבודאי אצלו נעשה התיקון ע"י המצוה כפי מה שצריך הוא וכמובן בתי"ז לענין תפילין לרשעים אינון קשורא לכל המקטרגין דילהון כו'ו לבינונים וכו' לצדיקיא וכו' אבל אעפ"כ כולם צריכין להניח תפילין בשוה ואין חילוק בעשיית התפילין בין התפילין של הרשעים להתפילין של הצדיקים הגדולים רק התיקון הנעשה ע"י התפילין בודאי לאו כל אפין שוין כי הם מתקנים אצל כ"א כפי בחינתו וכפי מדריגתו וכן בכל המצות כי טעמי המצות אין אנו יכולין להשיג כל לכש,ש פלאות עדותי ע"כ נצרתם נפשי וכמבואר אצלינו מזה כ"פ. וע"כ אע"פ שחוט א' של תכלת יש לו כח לתקן כל הטלית עד שנעשה הטלית כאלו הוא כולו ציצית אעפ"כ גם טלית שכולה תכלת צריכה תיקון הציצית אפילו ליפ סברתו שסברתו שטלית שכולה תכלת יש לה מעלה וקדושה יתירה אבל באמת אין שום מעלה וקדושה לטלית שכולה תכלת על שאר טליתים כי עיקר מעלת התכלת הוא רק כשעושין מהם חוטי ציצית כדינם לשמה או בבגדי כהונה. אבל שלא במקום מצותן אין שום מעלה לתכלת על שאר מינים והוא טעה בשתים שטעה וסבר שיש מעלה לטלית שכולה תכלת ואפי' לפי טעותו טעה הרבהכי אפי' אם הי' מעלה גדולה לטלית שכולה תכלת אעפ"כ היא גם היא צריכה תיקון הציצית לפי בחינתה כמו שגם הצדיקים הגבוהים צריכין תקון המצות לפי מעלתם כנ"ל כי גם בבחי' הגבוהות יש בחי' יצה"ר בחי' גבורות ודינים וצריכין גם שם תיקון והמתקה וכל התיקונים והמתקות מראש ועד סוף הכל נעשה ע"י אלו המצות שנתן לנו הש"י ע"י משה רבינו כי כל המצות גבוהים מאד והם כלולים מאד מכל מיני תיקונים שצריכין בכל העולמות מראש ועד סוף למשל מי שהוא אפילו למטה מעשי' דהיינו שהקליפות שלמטה מעשי' עדיין נאחזים בו הוא צריך להתעטף בציצית ולהניח תפילין וכו'. והם מקדשין אותו בכל פעם שיזכה בחייו או עכ"פ לאחר מותו לגרש ולבטל אלו הקליטפות ולהתקדש בקדושת המצות שזכה לקיים ולקבל חלקו לעוה"ב וכמ וכן מי שכבר ביטל הקליפות שבעשי' וזכה לבטל גם הקליפות שביצירה וזכה לנשמה דיצירה אעפ"כ צריך להניח ציצית ותפילין וש כח לאלו הציצית לתקן ולקדש אותו בהתיקון והקדושה שהוא צריך וכמ וכן בכל המדריגות שבעולם ואפילו הצדיקים הגבוהים במעלה מאד מאד שנדמה לפי הטעמים והכונות הנאמרים בספרי אמת על המצות שהם אינם צריכין עוד ח"ו לקיים המצות מאחר שכבר זכו למדריגות גבוהות יותר מכפי הטעמים והכונות של המצות אבל באמ תאינו כן כי אע"פ שהם טעמים וכונות אמתיות אעפ"כ חלילה לומר שאין בהמצות כ"א אלו הטעמים והכונות כי מי שאומרן כן ח"ו הוא מקצתץ בנטיעות מקצץ ממש שמקצץ ומפסיק ח"ו המצות מהש"י כאלו יש להם גבול וקצץ ח"ו כי באמת אין קץ וגבול לטעמים המצות וסודתיהם כי הם כלולים בו ית' שהוא ית' אין סוף וכמו כן אין קץ וסוף לטעמי המצות וסודותיהם. וע"כ אע"פ שהוא גדול מאד מאד במעלה קדושה אמתיית הוא צריך לקיים המצות כפשוטן כי אצלו יעשו המצות תקונים כפי בחינתו כי ימיקו הדין והגבורה שהוא צריך להמתיק לפ בחינתו שהוא בחינות היצה"ר שלו וכנ"ל:

וזה ששאל ג"כ בית מלא ספרים חייב במזוזה וכ'ו היינו ג"כ כנ"ל לענין ציצית והוא מובן ממילא:

אות יא וכן להיפך טעה ג"כ ושאל בהרת כגריס מאטמא פרחה בכולו טהור שכל טעותו שסבר שיש גבול שמי שהוא במדריגה גבוה שוב אין צריך עבודהותיקון ועליה יותר וכן טעה להיפך וסבר שמי שהוא ח"ו בדיוטא התחתונה ונפל לבחי' הטומאה ח"ו כבר אבדה תקוותו מה' ח"ו ושוב אין לו טהרה. ובאמת הכל להיפך כי גם מי שהוא במדרגיות גבוהות מאד מאד גבוה מעל גבוה אעפ"כ עדיין יש גבוהים עליהם בלי שיעור עדא"ס וכמובן מזה בהמעשה של השבעה בעטלירש בכל מיני התפארות של כל הכתוב הקדושות והנוראות שמספר מהם שם שהטקן שבכל כת וכת הקדוש הי' גבוה מאד מאד ואעפ"כ לא הי' לו ערך נגד הגבוה ממנו וגם הגובה ממנו לא הי' לו ערך נגד הגבוה עוד יותר וכן להלן (כמבואר בדברינו מזה במ"א ואין כאן מקומו להאריך בזה) וכן להיפך אפי' מ ישהוא בדיוטא התחתונה בתכלית השפלות והפחיתות אפילו בהיכלין דמסאבותא גם שם אין קץ וגבול לאלקותו ית' וכמו שאין סוף לאלקותו במעלות עליונות כי גבוה מעל גבוה וכו' כמו כן ממש אין סוף ותכלית לאלוקות ית' במדריגות התחתונות כי גם במדריגות התחתונות בתכלית תכלית דיוטא התחתונה ח"ו אין מקום ואין טומאה שלא יוכלו למצוא גם שם את הש"י. כי מלכותו בכל משלה וכבואר בדברי אדמו"ר ז"ל מזה כ"פ אדרבא לפעמים כשאדם בדיוטא התחתונה מאד מאד והסט"א והטומאה מתפשטין עליו מאד ורוצין לבולעו לגמרי ח"ו ח"ו אז דייקא הוא ית' מרחם עליו ושלוח לו טהרה וסיוע מלעילא כדי שיוכל להחיות א"ע ולשוב אליו ית' או עכ"פ לא יאבד לגמרי כי לא אמר ה' למחות שם ישראל וכ"ש כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב וכו' ראו עתה כי אני אני הוא וכו' וכתיב ואביט ואין עוזר ואשתומם כי אין סומך ותושע לי זרועי וכו'. וזה מרומז במצוה זאת של נגעים שבהרת כגריס טמא ופרחה בכולו טהור כי דייקא לפעמים כשבא לתכלית הירידה אז הוא תכלית העליה ונמשך עליו טהרה ותיקון ממקום שנמשך עליו. כי אין חקר לתבונתו ית' ולגדולתו אין חקר וא"א להשיג דרכיו ית'. וקרח פגם וטעה בכל זהעד שקיצץ בנטיעות דהיינו שנתן גבול וקץ למצוות התורה שהם אחדות פשוט עמו ית' וכנ"ל ע"כ שאל כל אלו הקשיות של הבל הנ"ל וכנ"ל:

אות יב וזה בחי' האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו, לכל החוסים בו דייקא יהי' מי שיהי' מקטן ועד גדול ולמעלה מעלה מהגדול שבגדולים ולטה מטה מהפחות שבפחותים, לכולם התורה שהוא אמרת ה' מגן להם לכולם. וזהו בחי' האל תמים דרכו היינו התורה שנקראת דרך ה' כ"ש בכל הדרך אשר צויתי אתכם תלכו וכו' וכתיב ושמרו דרך ה' ואומר הכתוב שדרכו ית' שהוא התורההוא תמים בתכלית השלימות כי אמרת ה' צרופה שהיא צרופה ומזוקקת בחכמה נוראה ועמוקה כ"כ עד שהוא מועילה ומגנה ומושיעה לכל באי עולם מראש ועד סוף בי מגן הוא לכל החוסים בו לכל החוסים דייקא כנ"ל. וזהו עיקר תמימותה ושלימותה של התורה שהיא תמימה ושלימה בכ למיני שלימות בבחי' תורת ה' תמימה ומועילה ומתקנת הכל כאשר לכל באיזה מדריגה שהוא מרום כל דדרגין עד סוף כל דרגין כי אם הי' ח"ו איזה בחי' ודרגא שבעולם למעלה או למטה שלא תועיל לו התורה ח"ו מחמת עוצם מעלתו או מחמת עמקות ירידתו ונפילתו ח"ו א"כ הי' חסרון בהתורה חלילה אבל באמת תורת ה' תמימה בתכלית השלימות ואין דרגא בעולם שלא תגין ותושיע לו התורה בחי' האל תמים דרכו וכו' מגן הוא לכל החוסים בו, לכל דייקא כנ"ל:

אות יג וזה שהזהירה התורה בכמה מקומות כאזרח כגר יהי' לפני ה' ככם כגר וכן הרבה להורות ולגלות שהתורה לא ניתנה לבד או לאלו לבד רק לכולם ניתנה לגדולים וקטנים ולבינונים באיזה דרגא שהוא. כי האזרח מרמז על גדולי הצדיקים שכבר נזקן במעשיו הטובים והגרים מרמז על תכלית הפחותים שעשו עד הנה מעשה עכו"ם וגם עדיין בודאי אינם טהורים לגמרי מזוהמת חטאתם ואעפ"כ לכולם ניתנה התורה בשוה ואפילו הגדולי גדולים צריכין לקיים מצות התורה בפשיטות ואפילו הפחות שבפחותים מועיל להם מצות התורה והוא חייהם לנצח וכנ"ל. וזהו שקבץ משה כל המדריגות שבישראל קודם מותו והזהיר אותם שכולם צריכין לקיים את כל דברי התורה הזאת כ"ש אתם נצבים היום כולכם וכו' ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם וכו' וכו' מחוטב עצים עד שואב מימך, ראה ממי התחיל ובמי סיים שהתחיל מראשי בני ישראל שהם בחי' הגדולים במעלה מא דמאד והולך וחושב כל המדריגות שבעולם שכלולים באלו העשרה שחושב עד שסיים מחוטב עציך עד שואב מימיך שהם הגבעונים שנתגיירו שלא לשמה רק מחמת אימה (כשארז"ל מלמד שבאו גבעונים בימי משה וכו') והם מרמזים על תכלית דיוטא התחתונה וקיבץ כולם קודם הסתלקותו ואמר שלכולם הוא מוסר את התורה כ"ש שם לעברך בברית ה' וכו' וכן הזהיר שם שלכל הדורות עד הסוף הוא מוסר את התורה כ"ש ולא אתכם לבדכם וכו' כיאת אשר ישנו פה עמנו לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה וכו' להורות שלכולם נמסרה לכל המדריגות שבכל הדורות עד הסוף כי כולם יצליחו לנצח ע"י התורהיהי' מי שיהי' מאיזה מדריגה שהוא. כי דרך התורה הוא מגן לכל החוסים בו כנ"ל:

אות יד וזה שאמר להם משה קחו לכם מחתות קרח וכו' ושימו עליהן קטרת, ופרש,י הא לכם תשמיש חביב היא הקטרת החביבה מן הכל וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא וכו'. כי גם נדבר ואביהוא פגמו ע"י בחי' היצה"ר של מעלה בחי' מלאך הקדוש בחי' דינים וגבורות כי נדמה להם שלפי גודל קדושתם העצומה גם הם ראויים להקטיר קטרת אך הם לא נכשלו רק בדקות גדול ועברו על פן יהרסו אל ה' לעלות שזהו בחי' בקרבתם לפני ה' וימותו וכ"ש אדמו"ר ז"ל שם בסי' ע"ב הנ"ל בשיחה זאת מענין היצה"ר הגוה של הצדיקים, שכתב שם וגם בענין ההתקרבות אל הש"י יש יצה"ר גדול בחי' יהרסו כוו' ע"ש. וזהו בעצמו בחי' פגם בן עזאי וב"ז שהציצו יותר מדי וכו' כי קטרת גבוה מאד מאד והוא מבטל מותנא כי קטרת ממתיק כל הדינים מראש ועד סוף כי סילוקא דקטרת עד א"ס וכמובא בזוה"ק אבל לפי עוצם קדושתו של קטרת אין מי שראוי שיעסקו בו כ"א הכהן הראוי לכך אבל הזהר הקרב ימות כי אדרבא מתגרה בו הדין יותר כיכל הדינים יש להם שורש וזה השורש יש לו עוד שורש למעלה גבוה ממנו וכן למעלה מעלה וכו' וכל מה שמעלין הדין שלמטה לשורש הגבוה ממנו נקלש ונמתק הדין בבחי' המתקת הדין בשרשו אבל עדיין גם שם יש איזה דין וצריכין להעלותו יותר עד תכלית השורש ששם נמתק לגמרי אבל מי שאין ראוי לכך אזי לא די שאינו ממתיק הדין בשרשו אדרבא על ידו יונק יותר ויותר משרשו מחמת שרצה זה ליגע בקדושה גבוה כ"כ שאינו ראוי לה ואזי ח"ו נתעורר ביותר הדין שיש שם ויונקים הדינים שלמטה יותר ויותר ח"ו. וזהו בחי' גודל האיסור על הזרים להתקרב לדברים המקודשים כגון לאכול תרומה וקודש או לישא הארון וכלי הקוד שוכו' וכו' כמבואר בתורה בכמה אזהרות וע"כ קרח ועדתו שרצו ליגע במה שאינו שלהם התרה בהם משה בענין הקטרת שגבוה מן הכל ואעפש"כ גם שם צריכין ליזהר מהיצה"ר והדי ןשיש שם כי מי שנוגע בו שלא כראוי כגון שלא בעתו ובזמנו מכ"ש זר אזי אדרבא הקטרת ממית אותו מעוצם קדושתו דייקא כי נתעורר על ידו שורש הדין שיש שם ויונקים הדינים שלמטה יותר ח"ו כנ"ל. וכן הי' באמת שנאבדו קרח ועדתו עי"ז אבל הכהן הראוי להקטיר קטרת הוא מבטל מותנא וממתיק ומבול כל מיני דינים שבעולם ע"י הקטרת הגבוה מאד מאד וע"כ אחר בליעת קרח שהתלוננו ישראל כד שהחל הנגף צוה משה את הארן שירוץ וימהר להקטיר קטרת כי קטרת ממתיק כל הדינים שבעולם כשמקטיר אותו הראוי לכך ואז הראה להם שאין הקטרת ממית ח"ו כמו שהיו מרננים ומליזים אחריו כשפרש"י שם רק החטא הוא הממית כשמקריב אותו מי שאינו ראוי לכך אבל כשמקטיר אותו הכהן הראוי לכך הוא עוצר המגפה ומבטל מותנא כי אין קרבן שממתיק כל הדינים כמו הקטרת:

אות טו וזה בחי' מה שנצטוו לאחר מחלוקת קרח ליקח המטות של כל נשיאי ישראל ומטה אהרן וכו' ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי וכו'. מטה הוא בחי' הבחירה שהוא בחי' מטה משה שנתהפך ממטה לנחש וממנחש למטה כמובן בתיקונים וכמובא בדברי אדמו"ר ז"ל בהתורה בטח בה' ועשה טוב בסי' ע"ט. ומשה זכה מראה הסנה להפשיט גופו לגמרי כמובא בת"ז ואז נמאר בו אח"כ ומטה האלקים בידי בידי דייקא שהיתה הבחירה בידו לגמרי בבחי' צדיקים לבן ברשותן כמובא בהתורה בטח בה' ע"ש וכן אהרן בודאי זכה ג"כ לזה כי משה ואהרן שניהם שקולים זה כזה כשרז"ל. וזה שצוה הש"י להראות אות ומופת נורא ע"י המטות דייקא להורות מעלת הארן שאע"פ שזכה לתכלית השלימות שכבר שבר הבחירה לגמרי וזכה שמטה שלו דהיינו הבחירה הי' בבחי' מטה משה בבחי' ומטה האלקים בידי דהיינו שכבר לבו ברשותו לגמרי בבחי' לא יאונה לצדיק כל און ואינו מתירא עוד מהיצה"ר הגשמי של תאות עוה"ז כלל אעפ"כ עדיין אינו מסתפק עצמו בזה רק עדיין הוא עובד הש"י במסירת נפש נפלא וזוכה בכל פעם לשבר היצה"ר שלו שהוא מלאך הקדוש בחי' דינים. ועי"ז גם עתה אחר ששבר הבחירה הגשמיית והמטה בידו כנ"ל. אעפ"כ עדיין הוא עולה מדרגא לדרגא והוא גדל וצומח בכל פעם בבחי' צדיק כתמר יפרח וכו'. וזהו בחי' כי פרח מטה אהרן לבית לוי ויוצא פרח ויצץ ציץ וכו' דהיינו שגם אחר ששבר הבחירה ומטה האלקים בידו כנ"ל. אעפ"כ הוא פורח וצומח כי אינו עץ יבש ח"ו ואינו עומד על מדריגה אחת רק הוא צץ ופורח בעבודתו ית' מדרגא לדרגא כי גם הצדקיים ששברו היצה"ר הגשמי שזהו בחי' ומטה האלקים בידי גם הם עדיין יש להם מלחמות עדיין בודאי הם עולים עדיין מדרגא לדרגא בחי' ויוצא פרח ויצץ ציץ וכו' וע"כ נתן זאת לסימן והי' האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח להורות שהוא פורח ועולה עדיין מדרגא לדרגא וזוה מעלתו על שאר נשיאי ישראל כי גם בין הצדיקים הגדולים האמתיים בחי' נשיאי ישראל יש חילוק גדול בינם לבין הצדיק הגדול מהם הרבה בחי' משה ואהרן וכו' וכנ"ל היפך דעה רעה של קרח ועדתו שכפרו בזה ואמרו כי כל העדה כולם קדושים וכו' ומדוע תתנשאו וכו' כנ"ל:

אות טז וזהו בחי' שנאמר שם מיד אח"כ אתה ובית אביך תשאו את עוןם המקדש וכו' כי זהו עבודת הצדיקים להמתיק הדינים מכל ישראל שעי"ז מוציאין אותם מעונות שבאים ע"י היצה"ר שיניקתו מהדינים כנ"ל. כי הצדקים הגדולים משברים היצה"ר של מעלה שהוא בחי' דינים וממתיקים ומבטלים כל הדינים ועי"ז מבטלין כח היצה"ר ומצילין ישראל מעונות וע"כ הצדקים מקבלים על עצמן יסורין בשביל עונות ישראל כ"ש אכן חליינו הוא נשא ועונותם הוא יסבול כי הצדיקים הגדולים תולין כל החסרונות בעצמן שאומרים שמחמת שאינם ממתיקין הדין כראוי מחמת זה באים ישראל לעונות ח"ו. וע"כ הם סובלים עוונות ישראל. וזה בחי' אתה ובית אביך תשאו את עון המקדש וכו' כי הם צריכים לשמור ישראל מעונות כי צריכין לעסוק להמתיק כל הדינים שבעולם שעי"ז מבטלין כח היהצ"ר ומצילין ישראל מעונות כנ"ל:

אות יז ובבחי' זאת יש כמה חילוקים אפילו בין הצדיקים הגדולים מא דאבות העולם כ"ש בזוהר החילוק שבין נח ואברהם ומשה. שמשה זכה להמתיק כל תוקף הדינים יותר מכולם ומסר נפשו והציל את ישראל. ועיקר שלימות בחי' זאת יהי' נגמר ע"י משיח שהוא משה בעצמו שהוא מוסר נפשו עדיין בשביל ישראל וסביל מרעין בעדם כל ימי הגלות עד שיגמור את שלו שימתיק כל הדינים מישראל ויבטל כח היצה"ר ויביא את הגאולה ב"ב וישיב כל ישראל להש"י באמת כי זה עיקר עבודת משה משיח להמתיק שורש הדין העליון למעלה למעלה עד שיתבטלו ממילא כל הדינין שלמטה וכל היצרין רעים שיונקים מהם ועי"ז ישובו ישראל להש"י ותבא הגאולה ב"ב כ"ש ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב ב"ב אמן: