שילוח הקן ה

אות א כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עת וכו'. ע"פ התורה סוד כוונת המילה בסי' ג"ג על הפסוק שרפים וכו' שש כנפים וכו' ע"ש ענין מגלה טפח ומכסה טפח אצל הצדיק ואצל הש"י שלפעמים הצדיק אצל העולם הוא בחי' מכסה שנתכסה ונתעלם ונתרחק מהם מאד עד שנתעקם מוח המתקרבים וכו'. וכן אצל הש"י צריך להיות בבחי' מגלה ומכסה כי צריך לדבק ולקרב עצמו להש"י כאלו הש"י נגלה ומתקרב אליו. אבל כל מה שמתקרב ביותר להש"י צריך להתרחק יותר היינו לידע כי הוא רחוק מאד מהש"ע כי אם יחשבו וידמה בדעתו שכבר נתקרב להש"י בידיעת הש"י זה סימן אינו יודע כלום וכו'. וזהו בחי' שלום שלום לרחוק ולקרוב וכו' ע"ש:

אות ב וזה בחי' שליח הקן. כי זה כלל גדול שצריכין לידע שאין יודעין כלל. כי אורייתא וקוב"ה וישראל כולא חד וכמו שא,אל השיג אותו ית' כי לית מחשבה תפיסא בי' כלל כן א"א להשיג את התורה. וכן א"אל השיג גדולת נשמות ישראל אפילו של הפחות שבפחותיםומה שנעשה עם כל אדח ועל מה אתי להאי עלמא ומה יהי'ממנו כוו'. אך א"כ מאחר שהכל סתום ונעלם מאד. א"כ לא היינו יודעין שום דבר עבודה במה נעבוד הש"י. אך מאהבתו וחמלתו את ישראל עמו גילה סודו לאבותינו עד אשר גברו רחמיו ונתן לנו את התורה ע"י משה עבדו. אשר הוא האיר עינינו והודיע לנו את כל התורה והמצות אשר הם חיינו לקיימם בזה העולם לזכות על ידם לתכלית הנצחי. אבל עדיין גם עתה אע"פ שאנו יודעים את התורה והמצות אעפ"כ אין אנו יודעים כלל כ"ש פלאות עדותיך וכו' רק אנו מחויבים לקיים את התורה כאשר צונו. אבל טעמי המצות ופנימיות התורה סתום ונעלם מאתנו מאד. וכ"ש אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ע"כ צריכין לזכור היטב את כל הנאמר לעיל בהתורה הנ"ל על ענמין מגלה טפח ומכסה וכו'. אצל הש"י ואצל הצדיק לידע שכל מה שמתקרבין יותר כמה וכמה רחוקים עדיין. וזה הן אצל הש"י והן אצל הצדיק כי גם הצדיק סתום ונפלא ונעלם מאתנו מאד. אך כמו שהש"י והתורה והצדיקים הם סתומים ונעלמים מאתנו מאאד מאד כמו כן הם קרובים וסמוכים ונגלים אלינו מאד. וכן להיפך כמו שהם נגלים וסמוכים וקרובים אלינו מאד כמו כן הם רחוקים ונעלמים ונשגבים מאתנו מאד כמו כן הם רחוקים ונעלמים ונשגבים מאתונ מאד וכן חוזר חלילה כי שניהם אמת. שזהו בחי' מ"ש בהתורה הנ"ל על שלום לרחוק ולקרוב וכו' כי קוב"ה סתום וגליא וכן אורייתא סתום וגליא וכן הצדיקים. וכ"ש בהתורה ויסב בענין האמונה הקדושה שעיקר האמונה במה שאין יודעים ומבינים. ואעפ"כ אצל המאמין הוא גלוי וידוע כאלו רואה בעיניו מחמת גודל אמונתו השלימה אי לזאת צריכים לידע שלפעמים כשה"י עוזר לו שמתנוצץ לו איזה התנוצצות ורואה איזה התקרבות אעפ"כ אל יטעה שכבר הוא סמוך וקרוב להש"י ולהתורה ולהצדיקים. כי צריך לידע כל הנ"ל שכל מה שהוא מקורב ביותר עדיין הוא רחוק מאד מאד כי לגדולתו אין חגר וא"א להסביר זאת היטב כמבואר בהתורה הנ"ל. אבל אף עפ"כ צריך לידע שהישועה והחסד של כל התקרבות והתקרבות כל שהוא הוא חסד נפלא כיהוא התקרבות אמתי וישועתו לנצח. אך אף עפ"כ עדיין רחוק ממנו מאד תכלית ישועתו וצריך עדיין להיות עומד ומצפה הרבה לישועתו יתב' עדי יזכה להוושע בשלימות לצאת ממה שהוא צריך לצאת ולהתקרב למה שהוא צריך להתקרב. וזה בחי' מ"ש באברהם אבינו וירא את המקום מרחוק. וכן ותתצב אחותו מרחוק ואיתא שהסתכלו על הישועה מרחוק מאד. כי זה הי' עיקר הנסיון של אברהם שהש"י הבטיח לו להרבות את זרעו וירשו את הארץ ששם המקום הקדוש של הביהמ"ק ואח"כ ציוהו לשחוט את יצחק ואעפ"כ לא הרהר אחר מדותיו ית' והלך בתומו לשחוטו. וביום השלישי כתיב וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק שראה בעיניו את המקום שהוא הר המורי' ששם עתידין זרעו לכל הגדולות והטובות ולהכיר אותו ית' וראה המקום היוב היטב כל התקוה טובה שיזכו זרעו שם אבל ראה אותו מרחוק מאד. כי אעפ"כ הלא עתה מוליך את יצחק לשחיטה. וכן מרים התנבאה תחילה על משה שיושיע את ישראל ואח"כ ראתה שמשליכין אותו למים אשר באמת ארז"ל שעמד אביה וטפחה על ראשה וכו' אבל היא הלכה ותתצב מרחוק כי היתה מצפה מרחוק שתתקיים נבואתה שראתה שיושיע תא ישראל אע"פ שמשליכין אותו עתה אל המים וכן הוא בכלל דור בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות אשר א"א לבאר. ומי שמסתכל היטב יכול לראות בענין אברהם עצמו כי גם אח"כ שהושיעו הש"י וצוהו אל תשלח ידך וכו' וניצל יצחק. תיכף אח"כ הי' מהרהר למצוא זווגו כשרז"ל ואחר כך כשנתבשר שנולדה רבה וראה גם ישועה זאת אבל עדיין היא מרחוק מאד כי היא בת יום אחד ויצחק כבר בן ל"ז שנהו אחר כך בא לביתו ומצא שמתה אשתו הצדקת שרה אמנו ולא הי' לו מקום לקוברה כ"א בטורח גדול שעזרו הש" יבנס נפלא להוציא מערת המכפלה מעפרון החתי ואח"כ כשעזרו הש"י גם בזה הוכרךלהשתדלן ולבקש הרבה הזווג של יצחק שתבא לביתו. כאשר האריכה התורה הקדושה בזה באריכות לספר כל אשר עבר בזה כי היו צריכים נסים גדולים ונוראים מאד לזה להוציא את רבקה מבית בתואל ולבן להביאה ליצחק להעמיד תולדות שיצאו עדת ישראל בעולם. וכן כל מה שעבר אחר"כ על יצחק שהיתה אשתו עקרה וכו' ובפרט מה שעבע על יעקב יותר מכולם וכו' וכו' וובכל פעם עזרם הש"י הרבה. אך אעפ"כ שלימות תכלית השיעוה עדיין רחוקה וגם עתה בדור הזה שכבר עזרה הש"י לאבותינו שהעמידו עדת ישראל בעולם ונתל לנו את התורה ובנה לנו את בית הבחירה וכו'. ואין מספר לכל הטובות והנפלאות שעשה לאבותינו ולנו עד היום הזה כ"ש אלו פינו מלא ישרה וכו' אעפ"כ עדיין אנו רחוקים מתכלית הישועה מאד. ומי שמסתכל על האמת לאמתו רואה ישועת ה' ונפלאות חסדיו בכל יום ובכל עת כ"ש על נסיך שבכעל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים וכו'. ואעפ"כ הישועה השלימה רחוקה מאתנו מאד. כי אנו נתונים בעו"ה בתוקף הגלות אשר כמעט כשל כח הסבל ובפרט גדלות הנפש שהוא העיקר כאשר כל אחד יודע בנפשו נגיע לבבו ומכאוביו. ואעפ"כ רואי ישועת ה' ונפלאות חסדיו בכל עת ואפילו מי שאין לו דעת לראות חסדיו וישועותיו בכל יום צריך עכ"פ להאמין כי דברי אבותינו ורבותינו ז"ל בודאי אמת וצדק והם תקנו לנו לומר ג"פ בכל יום על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת וכו' וכן בכמה פסוקים וכ"ש ברוך ה' יום יום יעמוס לנו האל ישועתינו סלה. וכ"ש חסדי ה' כי לא תמנו חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו' ופרש"י שהחסדים מתחדשים בכל בקר (וע' מ"ש במ"א על פ' זה. שמי שאין לו דעת לראות התחדשות החסדים ונפלאויו בכל יום צריך להאמןי עכ"פ שבכל יום נעשה נפלאות חדשות לטובתינו הנצחיית שזהו מרומז בפסוק זה בעצמו חדשים לבקרים רבה אמונתך שצריכים שיהי' לו אמונה רבה שבכל יום נמשכין חסדים נפלאים חדשים בחי' חדשים לבקרים וכו'). נמצא שבאמת אנו רואים ומאמינים שבכל ים ויום עושה עמנו הש"י חסדים נפלאים וישועות נשגבות. אך כל הישועות הם בבחי' חוירא את המקום מרחוק שרואין הישועה בכל עת אבל עדיין היא רחוקה מאד. ואעפ"כ אנו רואים הישועה בעינינו בכל עת כי הלא אנו רואים שאנו זוכים בכל יום להניח טלית ותפילין ולקיים כמה מצות וכשרז,ל אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון ובודאי הוא לנו ישועה נפלאה כי רק זה היא התכלית מכל העולם כי לא ישאר לנו שום דבר רק מה שאנו חוטפין מזה העולם העובר תורתו ומצותיו ית' אשר הם חיינו לנצח ובפרט מי שזוכה לטעום איזה טעם בתורה בפרט בחידושי תורה ועצות נפלאות של צדיקי אמת וכו' שזוכה לטעום איזה טעם של הדעת האמתי הוא רואה בודאי נפלאות חסדיו וישועתו בכל יום ובכל עת אבל צריך לידע שאעפ"כ הכל הוא בבחי' וירא את המקום מרחוק וכו' ובבחי' מרחוק ה' נראה לי מרחוק דייקא ועי"ז דייקא יכול כ"א לפום דרגי' להתחזק ולישאר על עמדו בכל עת בכל מה שיעבור עליו בבחי' ממרחק תיבא לחמה, לחמה דאורייתא שא"א לקבל עצות התורהו העבודה כ"א ממרחק דייקא בבחי' שלום שלום לרחוק ולקרבו הנ"ל שצריכין לידע שכל נקודה ונקודה טובה שהש"י עזרו בגשמיות וברוחניות הכל נמשך ובא ממרחק מאד מאד כי לפי גשמיותו הוא רחוק מישועה מאד מאד כ"ש רחוק מישועתי דברי שאגתי אך רחמיו ית' רבים מאד ומביא לחמו ממרחק מאד מאד וגם אחר שהביא לחמו של תורה שהיא ישועתוח עדיין הוא רחוק מאד מאד ורק זה הוא התקרבותו כי ההתרחקות תכלית ההתקרבות כי כשיודע שהוא רחוק מאד הוא דייקא מקורב אליו ית' בתכלית ההתקרבות ותכיף שסובר שהוא קרוב הוא רחוק מאד וכנ"ל בהתורה הנ"ל:

אות ג וזה בחי' כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עת או על הארץ אפרוחים וכו'. כי זה ידוע ומבואר בתקונים שהוא מרמז על גלות וטלטול השכינה וכנסת ישראל בכלליות ובפרטיות שעל זה נאמר כצפור נודדת מן קנה וכו' היינו כשאיש הישראלי נע ונד ומטולטל בגלות נפשו והוא בבח'י בדרך שהוא בחי' טלטול וגלות וזהו בכל עץ היינו שלא בירר עדיין עץ הדעת טו"ר וע"כ נקרא כל עץ שאילנא דחיי ואילנא דמותא עדיין כלולים ומעורביםאצלו ולא יבררם להפרידם זה מזה בבחי' ומשם יפרד (כמבואר במ"א בסי' ח'). וזהו או על הארץ שהוא תכלית הגשמיית ואעפ"כ מזמין לו הש"י גם שם בחסדו הנפלא שמוצא שם אפרוחים או בצים שהם בחי' קדושת התורה והמצוות כ"ש בתקוני זוהר אפרוחים אלו מארי משנה או בצים אלו מארי מקרא אבל עדיין הכל בקטנות ואינו בשלימות כ"ש שם בת"ז דלית גדפין דלהון שלמין והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים. זה בחי' אמא דמסככא על בנין בחי' אם לבינה תקרא שהיא בחי' שכינתא עילאה שהיא בחי' כלליות ג' ראשונות דתמן איתמר במופלא ממך אל תדרוש בחי' כבוד אלקים הסתר דבר וכו'. היינו שבאמת בודאי כל הטוב והחסד שהש"י עוזר לו בעוצם התרחקותו שיחטוף איזה תורה ומצות אעפ"כ שאינו בשלימות אעפ"כ הוא יקר מאד מאד והוא לו לישועה גדולה ובדאי הכל נמשך ממקום גבוה ועליון ונורא ונשגב מאד מאד בבחי' ממרחק תביא לחמה כנ"ל. שזהו בחי' והאם רובצת על האפרוחים וכו' שהאם בחי' בינה אימא עילאה כלליות הג' ראשונות שהוא עלמא דאתכסיא היא רובצת על אלו האפרוחים והבצים שהם בחי' נקודות טובות של תורה ומצות שמזמין לרחוק כזה למטולטל בדרך בכל עץ וכו' כזה. כי הש"י חושב מרחוק להטיב עם כ"א להנטותו לתחי' כ"ש וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח אבל הזהיר לא תקח האם על הבנים וכו' שלא תקח גם האם שהיא התבוננות הנעלם והמכוסה עם הבנים שהם הטבוות והישועות שהקרה ה' לפניך אע"פ שבאמת הכל נמשך רק משם כי האם בעצמה רובצת על האפרוחים והבצים דלית גדיפין דלהון שלמין שיוכלו להתקיים בגלות וטלטול כזה. אבל אעפ"כ עדיין אין לך רשות ליקח האם על הבנים דהיינו שתרצה להתבונן מיד ולהבין ולראות תכלית הישועה. כי אע"פ שהש"י עזר לך הרבה שהקרה לפניך טובות כאלה שהם בחי' אפרוחים או בצים אבל אף על פי כן אין לך שום תפיסה עדיין באם הבנים שהוא בחינת התבוננות העליון שהוא תכלית הישועה כי אימא בינה היא בחי' עלמא דאתי כידוע. וע"כ שלח תשלח את האם כי במופלא ממך אל תדרש כי צריך אתה לידע שעדיין אתה רחוק מאד מתכלית הישועה כנ"ל. רק ואת הבנים תקח לך שהם האפרחים והביצים שהם בחי' נקודות התורה והמצות שהזמין לך הש"י ברחמיו שצריך אתה ליקחם לעסוק בהם ולגדלם מקטנות לגדלות שהוא כלל עבודת הש"י אבל עצם תכלית הישועה שהיא בחי' התבוננות עליון בחי' אם לבינה עדיין רחוק ממך כי עדיין אינך יודעכלל וכנ"ל. וע"כ שלח תשלח את האם וכו':

אות ד וזהו כי יקרא פרט למזומן כי בודאי עיקר האזהרה הנ"ל של שלח תשלח כנ"ל. הוא רק מי שהוא בבחי' כי יקרא לפניך וכו' בדרך וכו' שעדיין הוא בגלות וטלטול גדול והש"י הקרה לפניו בדרך וכו' אבל מי שמזומן אצלו בחי' הקן צפור דהינו שכבר יגע וטרח הרבה בעבודתו ית' עד שזכה להזמן הקדושה כי כל דבר שבקדושה צריך זימון כ"ש בזהו"ק הוא יכול בודאי ליקח האם עם הבנים לפי ערכו. כי גדולי הצדיקים שאצלם בחינות הקן צפור בבחינות מזומן הם בוודאי זוכין להשיג נסתרות התורה שהוא בחינות אם הבנים כנ"ל:

אות ה וזהו הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני עיין פירוש רש"י כי בודאי שערך כעדר העזים וכו' שניך כעדר הקצובות וכו' כפלח הרמון רקתך שפירש רש"י שם הכלעל ריבוי החביבות שהש"י מחבב הטוב והמצות של הקים שבישראל ובודאי גם אתה חביב בעיני מאד אך אעפ"כ הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני בבית ראשון שהראיתי לכם חבה יתירה יותר מדאי ועתה ההכרח שתסב עיניך מנגדי לבלי להשיב לכם עתה הכפורת והארון והכרובים עד עת קץ הפלאות וכו' וכן הוא בכל אדם ובכל זמן ובפרט עתה בתוקף הגלות הזה בעבקות משיחא. והבן היטב להוציא מזה עצות והתחזקות אליך בכל עת ובכל זמן כי הוא חייך לנצח כ"ש בשלוח הקן למען ייטב לך והארכת ימים. כי זהעיקר החיים כשזוכין להתבונן בכל יום ריבוי רחמיו וחסדיו ואעפ"כ עדיין רחוקים מאד שזה עיקר שלימות הדעת והחכמה שהוא עיקר החיים ועי"ז יכולין להתחדש בכל יום בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך וכנ"ל והבן היטב:

אות ו וע"כ שלמה המע"ה אע"פ שהי' חכם מכל האדם הודה אח"כ על עצמו ששגה הרבה בזה מה שטעה וסבר שכבר הוא סמוך להש"י כ"ש לאיתיאל ואוכל שהתוודה על שאמר אתי אל כשרז"ל כי באמת אין יודעים כלל כמו שפירש שם אח"כ כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא למדתי וכו' ע"ש היינו כנ"ל:

אות ז וזהו בחי' נר חנוכה אסור להשתמש לאורה לא כמו נר שבת שמצות ההדלקה היא דייקא להשתמש לאורה לקיים עונג שבת באכילה ושתי' וכו' לאור נר שבת. כי מבואר בכוונת האריז"ל ומובא בדברינו שנר חנוכה הוא בחי' אור גדול מאד (בחי' כלליו תהג' יחודים שעולים נר וכו') שממשיכין אותו למטה מאד דהיינו למטה מעשרה טפחים שש םהוא תוקף הש"י'. וזהו החידוש והפלא של נר חנוכה שמתוקף הנס שזכו אז ע"י צדיקי הדור מתתיהו ובניו שהתגברו על מלכות הרשעה שרצו להשכיחם תורתך וכו'. וכשגברה יד הצדיקים מלכות בית חשמונאי ונצחום. זכו לישועה נפלאה שלא די שלא נתקיימה מחשבתם הרעה של הסט"א להשכיחם תורתך ח"ו. אף גם נתהפך מהיפ אל היפך שזכו לנס נפלא שדלקו נרות המנורה בנס שמונה ימים. ועי"ז קבעו לנו לדורות להדליק נר חנוכה הקדוש שהוא אור נפלא מאד שמגודל עוצם האור אנו יכולים להמשיכו כל אחד למטה למטה בתוקף העשי' למטה מיו"ד טפחים להאיר גם שם אור הנפלא הזה שהוא אור התורה והמצות בחי' כי נר מצוה ותורה אור. וע"כ אסור להשתמש לאורה כי מחמת שזה האור נמשך למטה במקום אחיזת הסט"א והקליפות ע"כ אסור להשתמש שם לאור הקדוש הזה שלא יתאחזו בו החיצונים כמבואר בכוונות. אבל נר שבת שאז עוין כל העולמות למעלה למעלה כי עשי' עולה ליצירה ויצירה לבריאה וכו' וכו' אזי מדליקין הנר במקום גבוה שאין להס"א אחיזה שם מחמת קדושת שבת ע"כ מותר להשתמש לאורה וכל זה הוא ענין הנ"ל. כי נר חנוכה זה בחי' שממשיכין זאת ממרחק מאד ממקום גבוה מאד למקום נמוך מאד למטה מי"ט. וע"כ אסור להשתמש לאורה כי עדיין אין האור שלנו ואין לנו רשות להשתמש בו לעשות בו כל צרכינו כמו בנר שבת שהוא מרמז על עוה"ב שאז יזכה כל א' לבוא ולהגיע למקומו ומנוחתו כפי חלקו לעוה"ב:

וע"כ עושים לאור נר שבת כל התשמישים שהם אכילה ושתי' וכו' שהם עונג שבת כי יש לנו כח ע"י האור הזה של שבת להעלות הכל לשרשו לאור באור החים שמאיר בשבת שהוא בחי' עלמא דאתי.אבל חנוכה הוא בימי החול ואין שום עלי' אז להעולמות רק שממשיכין האור ממרחק למטה בתוקף העשי'. ע"כ אין לנו רשות להשתמש בו כ"א לראותו בלבד כי אין לנו כח עדיין להעלות כל תשמישינו לשרשו העליון שהואאור הקדוש כזה. כי זה האור של חנוכה נמשך לנו רק לראותו בלבלד בבחי' וירא את המקום מרחוק שצריכין לעמוד ולהסתכל היטב על האור הנורא הזה ולהתבונן ולשום אל לבו כל אחד את תוקף הנס שעשה הש"י לאבותינו ולנו. כי לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם ע"י נפלאותיו העצומים. והכל בבחי' ממרחק תביא לחמה הנ"ל שממשיך עלינו הנס והישועה ממקום רחוק מאד מאד. ועי"ז יש לנו קיום גם עתה בתוקף הגלות הזה ויש לנו כח להתחזק ולעמוד על עמדינו ע"י שאנו רואים מרחוק עוצם נפלאות האור שהש"י מאיר עלינו בטובו שהוא בחי' אור נר חנוכה. אבל אעפ"כ עדיין הוא מרחוק מאד. וע"כ אסור להשתמש לאורה כי עדיין אין האור שלנו בשלימות רק זה בעצמו הוא לנו לזכות לחסד וישועה נפלאה שאנו ממשין אור קדוש ונורא כזה לתוך ביתינו לכל או"א למטה מי"ט וכנ"ל:

אות ח וזהו בחי' משארז"ל נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכאו"א והמהדרין מן המהדרין וכו'. כי עיקר מצות נר חנוכה הוא נר איש וביתו. כי בודאי מאחר שעיקר ההדלקה הוא רק לראותן בלבד להסתכל על תוקף הנס מרחוק ע"כ די נר א' לאיש וביתו. כי כל בני הבית יכולין להסתכל על נר אחד ולהתבונן בו תוקף הנס כיד שיתעורר ויתחזק בעבודת הש"י ע"י שרואה נפלאות אור התורה שהש"י ממשיך עלינו בכל דור בכל שנה ושנה. אבל המהדרין במצות מדליקין נר לכל אחד ואחד כדי שישים כל אחד ואחד אל לבו שגם עמו בפרטיות עושה הש"י נסים ונפלאות ומאיר לו בטובו לתוך דעתו שיתעורר משנתו בכל פעם ע"י נפלאות החסדים והישועות שעושה עמו בפרטיות בכל עת כי יש הרבה שטועים בזה שאפילו אם הוא איש כשר ומשים אל לבו להתבונן קצת בעוצם החסדים שהש"י עושה עמנו בכל דור שיש לנו קיום בגלות כזה מכל הצדדים. אבל אעפ"כ הוא טועה בנפשו ואינו מרגיש על עצמו בפרטיות תוקף הנס מחמת שיודע בנפשו נגעי לבבו ומכאובי נפשו העצומים ובכל יום יצרו מתגבר עליו ועובר עליו מה שעובר עד אשר יכול לטעות כאלו הוא בתכלית החשך ח"ו ואין הארו מגיע אליו ח"ו. וע"כ אע"פ שרואה האור ומאמין שהש"י מאיר לנו גם עתה אור התורה שהוא ישועתינו ועזרתינו סלה. אעפ"כ אינו מאמין בעצמו שהאור מגיע גם אליו בפרטיות. ע"כ המהדרין מדקדקין ומדליקין נר חנוכה לכל אחד ואחד מבני הבית בפרטיות כדי שישים אל לבו כל או"ו בפרטיות שגם אליו בפרטיות מגיע האור כי באמת הש"י עושה עמו בפרטיות נסים ונפלאות עצומות שזוכה גם הוא שיאיר לו אור התורה והמצות שהם הנקודות טובות שחוטף בכל ים בפרט מה שזכה להתקרב לצדייק אמת רק שהאור הוא עדיין בבחי' וירא את המקום מרחוק כנ"ל. אבל אף על פי כן האור מאיר לו בשלימות לו לעצמו בפרטיות בתוך תוקף החשך שנלכד בו בבחי' כי אשב בחשך ה' אור לי. שעי"ז הוא זוכה ג"כ בכל עת לחטוף טובה הרבה אשר זה תקותו לנצח ועי"ז יכול להתחזק להתעורר משנתו בכל פעם וכנ"ל:

אות ט והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום, כי לא די שממשיך האור לעצמו בפרטיות אעפ"כ שהוא מרחוק מאד וכנ"ל כי אדרבא זהו עיקר תקונו וכנ"ל. אף גם הוא מוסיף והולך בכל יום כי מי שהוא חזק באמונה ומשים אל לבו להסתכל היטב על נפלאות ה' שועשה עמנו בכל יום מחדש בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך שמאמין שהחסדים מתחדשים בכל בקר כי חסיד ה' לא תמנו וכו' הוא מוסיף והולך להמשיך האור על עצמו בתוספות אורה בכל יוםבבחי' חדשים לבקרים הנ"ל כי באמת השם יתברך מאיר עלינו בכל יום בתוספות אור החסדים והישועות והנפלאות על ידי כח הצדיקים בבחי' ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד כנון היום שהאור נמשך כמ ואור נוגה של עליית השחר שמוסיף להאיר בכל רגע עד נכון היום ואע"פ שאנו עכשיו בתוקף מרירות הגלות בגוף ונפש אף עפ"כ אורו הגנוז מוסיף והולך בכל יםו שמשם נמשך התחדשות מעשה בראשית בכל יום כ"ש ובטובו מחדש בכל יום צתמיד מעשה בראשית. וזה בחי' מה שמסיימין בברכת המאורות אור חדש על ציון תאיר וכו'. כי בודאי הש"י יגמר מה שהתחיל כי בודאי בא יבוא אורינו שהיאו משיח צדקינו כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד ובכל יום ממשיך עלינו הש"י מאורו הגדול עד אשר תצמח ישועתינו וע"כ צריכם להאמין שאפילו בתוקף חשכת הגלות האור מוסיף והולך ויכול כ"א במקומו להתקרב לאור הקדוש הזה שהוא אור התורה שהוא בחי' נר חנוכה שמדליקין ע"י שזכו צדיקי הדור לחזור ולהמשיך אור התורה שלא תשתכח לנצח. וע"כ אע"פ שרחוקים מהארו מאד ואסור להשתמש לאורו כ"א לראותו בלבד אעפ"כ צריך כ"א להדליק האור לעצמו בפרטיות כנ"ל אף גם להיות מוסיף והולך כי באמת גם עם כל אחד וא' הש"י מוסיף עליו אור חסדו וישועתו בכל יום כמו שאנו אומרים על נסיך שבכל יום עמנו וכו':

אות י

וזה בחי' ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. כי באברהם כתיב וירא את המקום מרחוק וביעקב כתיב ויפגע במקום כי הוא זכה יותר כי זכה לפגוע ממש במקום (וכמובא בזוה"ק) אך אעפ"כ ידע שעדיין המקום רחוק מאד עד עת קץ. וע"כ וילן שם שמרמז על צרות חשכת הגלות כמובא. כי בא השמש ששקעה שלא בעונתה זהו בחי' מה שעובר על כל אחד שלפעמים בחמלת ה' נפתח לו אור גדול ונדמה לו שבודאי יהי' איש כשר כראוי ואח"כ פתאום נחשך לו כאלו בא השמש ממש פתאום שלא בעונת ואז הודיעו לו ליעקב בחלום שכל זההוא בחי' והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שזהו כל עבוד תהאדם שצריך לילך מדרגא לדרגא כמו שעולין בסולם והנה מלאכי אלקים שהם הצדיקים עולים ויורדים בו שצריך שיהי' להם כמה עליות וירידות כי קוםד העלי' צריך שיהי' ירידה והירידה הוא תכלית העלי'. ע"כ אל ישתומם האדם ואל יפול בדעתו מכל מה שעובר עליו ע"כ אל יטעה בין בעליה בין בירידה היינו כשהוא בבחי' איזה עליה שרואה איזה ישועה והתנוצצות אל יטעה שכבר האור שלו רק ידע שעדיין הוא רחוק מאד וכנ"ל. ועי"ז לא יפול כשרואה אח"כ שנחשך אצלו האור שהוא בחי' ירידה כי באמ תאעפ"כ האור שהאיר לו לא נכבה ולא נסתלק ממנו כי אור חסדו ית' מאיר עליו תמיד רק שהכל הוא בבחי' ממרחק תביא לחמה ובבחי' וירא את המקום מרחוק אבל סוף כל סוף יגמור הש"י מה שהתחיל וייטיב עם כלל ישראל ועם כ"א וא' בפרטיות רק שצריכים להיות מצפים לישועה תמיד בבחי' וכל עין לך תצפה וכ"ש כי לישועתך קוינו כל היום ומצפים לישועה וכנ"ל:

אות יא וזה בחי' ההלל של חנוכה כ"ש וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול כי זה העיקר כי הלל הוא בחי' שמחה שאומרים אותו בשמחה על כל הסים כי הלל כלול מכל הנסים שהי' ושיהי' כשפרש"י (תהלים כ"ו) על פסוק ולספר כל נפלאותיך זה הלל שיש בו לעבר ולימות המשיח ולגוג ולעתיד לבא וכו'. כי כל מה שכתבנו לעיל העיקר הוא שיבוא מזה לשמחה לא להיפך כי יש שיכולין לטעות מאחר שרואה עוצם ריחוקו מהאור עי"ז יכול ליפול עליו עצבות ומ"ש ח"ו שהוא מזיק מאד ביותר מן הכל כידוע. עלכן מי שחס על עצמו באמת צריך להפוך הדבר, להפוך הכל לשמחה שדייקא על ידי שרואה ומבין עוצם התרחקות האור ממנו עי"ז דייקא יגיל וישמח מאד כי הלא אעפ"כ הוא רואה שהאור אצלו ממש כי הלא אעפ"כ אנו מדליקין נר חנוכה הקדושה בביתינו וכן בכל המצו תשאנו לוקחין התפילין שהם אורות גדולים ונשגבים מאד מאד ואנו מניחים אותם על ראשינו וזרועינו ממש היש התקרבו תיתר מזה ואם עדיין אנו יודעים שאור התפילין רחוק מאתנו מאד אדרבא זהו שמחתינו שמרפאים אותנו ברפואות יקרים ונפלאים כאלה הבאים ממרחק גדול כ"כ כ"כ. וכן בשארי התורה והמצות ובשביל זה תקנו לנו כל הימים טובים ולומר בהם הלל כ"ש זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' וכשפרש"י שם שהוא רחמנות גדול מאתו ית' מה שקבע לנו הימים טובים שהם זכר לנפלאותיו ע"כ. כי לכאורה אינו מובן זאת מה שהפליג בגודל החסד הזה שעשה זכר לנפלאותיו שהם הי"ט ורז"ל תקנו לנו לומר הלל בכל יו"Y הלא מה דהוה הוה שהנסים והנפלאות כבר הי' אבל עתה אנו נתונים בתוקף מרירות הגלות והי' ראוי לנו רק לצעוק על העתיד שירחם עלינו ויעשה עמנו גם עתה נסים ונפלאות ויוציאינו מכל צרותינו וימהר לגאלינו גאולה שלימה. וכאשר באמת תקנו לנו קדמונינו כמה תפילות וצעקות על זה. אך באמת אעפ"כ שצעקה ותפלה יקר מאד מאד ורק זה עיקר קיומינו בגלות המר הזהכי אין כחינו אלא בפה אעפ"כ ע"כ צעקה ותפילה לבד קשה להתקיים ולישאר על עמדו כי ח"ו יוכל ליפול מן הצעקה בעצמו ע"י שרואה ריבוי הצרות והמרירו תשעובר עלינו בכלל ובפרט ע"כ הוא חסד נפלא מה שתקן לנו ברחמיו את כל הימים טובים שהם זכר לנפאותיו ותיקנו לנו לומר בהם הלל להללו ולשבחו בשמחה על תוקף הנסים ויש בו כלליות כל הנסים מה שהי' ומה שיהי' עד הסוף כדי שנזכה עי"ז להפוך הכל לשמחה שהוא עיקר ההתחזקות בבחי' כי חדות ה' הוא מעוזכם כמובא בדברינו כ"פ היינו כנ"ל שהעיקר להפוך הכל לשמחה שכל מה שמבין ביותר עוצם ריחוקו מהאור עי"ז יתחזק יותר בשמחה על עוצם חסדו יתב' שאעפ"כ האור אצלו בביתו ממש שזהו בחי' נר חנוכה כיהלא אנו רואים שאעפ"כ כבר גברו מלכות בית חשמונאי הצדיקים על מלכות הרשעה שרצו להשכיח את התורהוכו' והמשיכו קיום התורה בעולם עד שזכינו שגם עתה ת"ל עדיין התורה בידינו ואנו זוכים בתוקף הגלות לקיים את התורה והמצות שכל זה מרמז נר חנוכה שהאירו לנו אור התורה ממרחק מאד מאד כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רופא גדול ביותר ורפואות יקרים ביותר ע"כ מחמת שהש"י ראה וצפה עוצם חלישותינו בגלות המר הזה ע"כ הקדים לנו לעשות עמנו נסים כאלה עד שזכינו להדליק נר חנוכה הקדושה בביתינושמרוה שהצדיקים ממשיםי עלינו אור התורה שתתקיים בידינו ממרחק מאד מאד כי א"א לנו עתה להתקיים כ"א עי"ז מחמת עוצם חלישותינו ובזה יש לנו תקוה גדולה כי בודאי יוציאינו הוא ית' מכל צרותינו ויקרבינו אלי ומאחר שאנו רואים בכלעת אורות רחוקים ונשגבים כאלה שהם אצלינו ממש ואם עדיין אנו רחוקים מהם מאד. אדרבא כל זה צריך לידע שלא יפול בדעתו כשרואה שעובר עליו מה שעובר אע"פ שמניח תפילין ומדליק נר חכונה וכו' וכו'. כי צריך לידע שעדיין האור רחוק ממנו מאד וכנ"ל. אבל אעפ"כ צריך לשום אל לבו בכל עת ולהפוך הכל לשמחה כי הלא אע"פ כן האור הרחוק הנשגב הזה הוא אצלי ובביתי ממש שזהו בחי' ההלל והשמחה על תוקף הנסים כדי להתחזק על ידי ההלל והשמחה לצפות לישעוה תמיד ולהיות בטוח וחזק שכמו שגבר עלינו חסדו לעשות לנו נסים גדולים כאלה שזכינו לאורות נפלאים כאלה הבאים ממרחק מאד מאד בבחי' ממרחק תביא לחמה כנ"ל כדי לרפאות תחלויאי נפשינו העצומים עי"ז אנו בטוחים בבטחון חזק שבודאי יושיעינו ברחמיו ויוסיף לעשות עמנו נסים חדשים ונפלאים עד אשר נשוב אליו באמת ויגמור מה שהתחיל כי דבר אלקינו יקום לעולם. וכ"ש ואתה מרום לעולם ה' ופרש"י לעולם ידך על העליונה:

אות יב וזה שאמרו בבי תשני בשמחת בית השואבה אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם וכו' ואנו לי"ה עינינו. והיו כופלים ואומרים אנו לי"ה ולי"ה עינינו. ופירשו שם בגמ' דאמרי הכי אנו לי"ה משתחוים ולי"ה עיניו ייחלות היינו כנ"ל. שהיו משתחין ומודים להש"י על גודל הישועת והחסדים הנפלאים שעשה עמהם לבנות להם הביהמ"ק מחדש. שזהו לי"ה אנו משתחוים כי ההשתחויה הוא בחי' הודאה על העבר. עאבל אעפ"כ ידוע בעצמן כמה הם רחוקים עידין מהגאולה השלימה. וע"כ אמרו פעם שני ועינינו לי"ה שהוא ולי"ה עינינו מיחלות. כי בודאי אע"פ שכבר עזר לנו הש"י הרבה ישועה כזאת אשר בעבודתינו לא עזבונו ה' אלקינו ויט עלינו חסד לפני מלכי אשור וכו' כמפורש בעזרא ונחמי'. אפע"כ עדיין לי"ק עינינו מייחלות שיגאלינו גאולה שלימה שאין אחריה גלות וכן הוא בכל אדם ובכל זמן. כי גם עתה בתוקף מרירות הגלו תהזה אנו רואים נסים וחסדים נפלאים בכל יום כמ ושאנו אומרים ג"פ בכל ים ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים וכו' וצריכים להודות לו ית' הרבה על זה כ"ש שם וכל החיים יודוך סלה וכו' אבל צריכים לידע שכל הישועות באים ממרחק מאד כנ"ל וצריכים בכל יום לצפות לישועה להלן בבחי' לי"ה אנו משתחוים ומודים ולי"ה עינינו מיחלות וכנ"ל:

וזה שהזכירו בגנות הראשונים ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם וכו' שהיו עושים דברים מגונים ומתועבים הרבה להכעיס ר"ל כמו שפירשו רז"ל שם. והדבר תמוה לכאורה מה להם להזכיר בשמחתם גודל גנות אבותיהם אך כל זה הי' בשביל לבא לשמחה והתחזקות בהש"י ותורתו הק' כי הזכירו גנות הראשונים שנפלו לתיעובים וטינופים כלאה ר"ל והכל הי' מחמת גאות ורום לבב שמביא את האדם לכל הרעות והצרות ר"ל. ומשם עיקר כל הנפילות עד שיכולין ליפול מאד מאד לצאת מעולמו לגמרי כמ ואלו שהזכירו שעשו דברי שטות ותיעובים כאלו שהפכו אחוריהם אל ההיכל והתריזו וכו' הנשמע כזאת. וזאת צריכים לידע שגם הם בודאי לא היו שוטים וכסילים כי בודאי היו חכמים נפלאים להרע. כי זה ידוע שדורותך הראשונים היו כחמים יותר. אך כל נפילתם שבאו לידי רעות כאלה הי' על ידי גאות ורום לבב כיהי' להם כל טוב והיצה"ר וחמימות התאות מתגבר בכל דור עד שהפיל אותם בכל פעם, ובכל עת שנפלו לא היו יכולים להתחזק לקרב עצמן להש"י גם ממקום רחוק כזה כי לא היו יכולים לסבול הקטנות והשפלות בעיני ועצמן כי בודאי הרחוקים מחמת תאוותיהם כשרוצים אעפ"כ לחתור חתירות ולהתקרב להש"י צריכים עכ"פ להרגיש שפלותם וריחוקם ולבטוח בעוצם חסדיו ית' המתחדשים בכל עת שגם הם יכולים להתקרב אבל הם היו בעלי גסות הרוח ולא הי' יכולים להשפיל עצמן ולהקטין עצמן כ"כ עד שנפלו בכל פעם נפילה אחר נפילה עד שהתגבר עליהם הרוח שטות עד שנפלולדברים תיעובים כאלה. וע"כ זכרו בשמחתם ההיפך מכל זה ואמרו אבותינו וכו' עאבל אנו לי"ה ועינינו לי"ה שכל מה שהש"י מושיעינו בחסדיו הנפלאים אנו יודעים שהכל בחסד נפלא ואנו לי"ה משתחוים ומודים על זה ועדיין לי"ה עינינו מיחלות שיושיעינו מעתה כי עדיין אונ יודעין ריחוקינו ממנו ית' וזה עיקר שמחתינו שהושיע לנו בריחוק כזה לישועות נפלאות כאלה וכנ"ל:

אות יג וזה בחי' מזמור שיר חנוכת הבית לדוד שאומרים בכל יםו קודם התפילה שמדבר מכל אדם בפרטיות מגודל הישועה הנפלאה שהושיע לו ברחמיו ובתוך כך מבקש הרבה על להבא שמזה מדבר כל המזמור הזה כ"ש ארוממך ה' כי דליתני וכו' ה' אלקי שוועתי אליך ותרפאני ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור כי בודאי מאחר שאחר כל מה שעבר על האדם עד אותו היום ואתו השעה עזרו הש"י שהוא מעוטף בטלית ותפילין ועמד להתפלל לפני בוראו ית' בודאי צריך תיכף להודות לו ית' ולברכו על כל החסד הזה ולומר בשמחה ארוממך ה' כי דליתני וכו' ה' העלית מן שאול נפשי וכו'. כי הלא אעפ"כ אני עומד עתה מעוטף בטלית ותפילין בלבושין וכתרין דמלכא להתפלל לפני בוראי ממ"ה הקב"ה. וזהו זמרו לה' חסידיו וכו' היינו אם עם כל זה מעוצם גשמיות אין לי דעת לזמר לפניו ית' על גודל חסדו הזהעל זה הוא מעורר החסידים שהם הצדיקים אמתיים שהם יזמרו לה' ויודו לזכר קדשו על עוצם החסד והישועה הזאת שברחמיו ית' הוא מקרב מרוחקים כאלה להעלות משאול נפשם וכו'. כי כל עיקר התקרבות הרחוקים הוא ע"פ אלו הצדיקים ע"כ מזכיר שהם יזמרו לה' וכו' כי רק הם יודעים נפלאות החסד הזה שא"א לשער במוח וכן הולך כל המזמור כי רגע באפו חיים ברצונו וכו'. ואח"כ מדבר מכל הנ"ל שעדיין אנו צריכים לישועה רבה כנ"ל. וזהו ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל היינו כל הנ"ל שחלילה לטעות כאלו כבר נתקרב בשלימות והישועה בשלימות כי עדיין צריכין לצפות לישועה הרבה שזהו כל ענין ואני אמרתי בשלוי בל וכו' כמבואר למעיין. וע"כ אליך ה' אקרא וכו' מה בצע בדמי וכו' שמע ה' וחנני וכו' ותיכף חוזר אל השמחה וההתחזקות ואומר הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה כי העיקר לחזור אל השמחה וכנ"ל כי תיכף כשיודע ריחוק צריך לזכור ריבוי רחמיו ית' לקרב ולא לרחק כי גם ההתרחקות הוא התקרבות כי כל ההתרחקות הוא כדי שיתלו עיניו למרום כי הש"י חפץ ומתאוה לתפילת ישראל ורוצה שיבקשו ויתפללו לפניו ית' בכל פעם על כל דבר. וזהו שסיים למען יזמרך כבוד ולא ידום וכו'. כי הש"י משפיע הישוע בכל פעם בכל יום וים למען יזמרו לו תמיד מחדש בכל יום בבחי' למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלקיך לעולם אודך כדי שיתבוננו חסדיו בכל עת ובכל יום מחדש בבחי' חדשים לבקרים וכו' שעי"ז לעולם אודך כי הכל לטובה כי א"א להשפיע החסד בפעם אחת רק ע"י שנצפה לישועה ונתפלל לפניו בכל עת עד שמשפיע לנו חסדו ובכל פעם צריכם להודות על העבר ולבקש על להבא שכל זההוא בחי' למען יזמרך כבוד ולא ידום כי זהו כבודו ית' כשמתפללין אליו בכל פעם על כל מה שחסר לו וכ"ש וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני וזהו ה' אלקי לעולם אודך,לעולם ודאי כי זה כל שעשוע עוה"ב להודו לו ולברכו תמיד לעולם ועד כי אז נבין עוצם נפלאות החסדים שעשה עמנו בכל יום לישאר על עמדינו להנצל מנפילות כאלה כמ ושנפלו מי שנפלו בדורות הראשונים כמו שהזכירו שם אבותינו שהי' במקום הז וכו' שהכל הי' ע"י נפילות ר"ל וכן בכל דור ודור ובפרט בדורות אלו שנמצאו נופלין ר"ל שא"א לבאר להיכן נפלו ר"ל ועל זה צריך כ"א להודות בכל יםו כנ"ל. ודייקא כל מה שמרגיש ריחוק יותר צריך להודו יתר וכנ"ל וא"א לבאר הכל בכתב והחפץ באמת יבין מדעתו ויצרף לזה כל מה שנאמר בדברינו בענין זה במ"א והכל יהי' לקרב ולא לרחק בבחי' שלום שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל:

אות יד וע"כ אומרים כל זה במזמור שיר חנוכת הבית שהוא בחי' חנוכהכי עיקר הישועה והתקוה הוא בנין ביהמ"ק שהוא המקום שראו אבותינו מרחקו ששם כל קתוותינו כי שם כל התקרבות ישראל לאביהם שבשמים ובעבדותינו בעומק הגלות צריכין בכל ים להמשיך על עצמו בחי' חנוכת הבית כי כל מ ישיש בו דעה כאלו נבנה ביהמ"ק בימיו וע"כ כל אחד כפי מעט הדעת והמוח שהש"י מאיר עליו בחסדו בכל יום בבחי' חדשים לבקרים וכו' כמו כן נמשך עליו בחי' קדושת חנוכת הבית וע"כ אומרים מזמור שיר חנוכת הבית בכל יום ומזכיירן בו כל הנ"ל שהוא בחי' שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל שכל זה בחי' חנוכה וכנ"ל: