חדש
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות טו וזה בחי' איסור חדש שאסור לאכול מן התבואה החדשה עד יום י"ו בניסן שהוא מחרת הפסח שמקריבין בו עומר שעורים. כי בפסח אז הוא התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים כיאז הוא יציאת מצרים שיוצאין ממ"ט שעיר טומאה ונכנסין במ"ט שערי קדושה ומבואר בכוונות ומובא בדברינו שביום א' של פסח נמשכין כל המוחין ואז הוא התקרבות גדול מאד. ואח"כ ביום ב' ראשון לספירה אז מסתלקין המוחין ומתחילין לקבלם בהדרגה כסדר וכבר מבואר בשם הבעש"ט ז"ל על זה שהוא בחי' והוא ינהגינו עלמות כמו שמוליכין את התיקנוק ומלמדין אותו לילך שבתחילה מוליכין אותו בידים ואח"כ פתאום מסלקין הידים ממנו כדי שילך מעצמו כמ וכן הוא בעבודת ה' שבתחילת ההתקרבות מסייעין להאדם ומוליכין אותו בדרך השיר. וע"כ אין חוזק כתחילת החסידות ואח"כ נופל מהתלהבות הזאת כי מסלקין ממנו ההתלהבות שבא עלו מלמעלה ומניחין לו לילך בעצמו שזהו בחי' פסח וספירה כנ"ל. וענין זה מתנהג בכל אדם כמה וכהמ פעמים אין מספר בכמה וכמה בחי' שונות וכמו שפרש"י על פסוק אתם נצבים היום כולכם ופרש"י כיום שהוא מאפילו ומאיר כך הוא עתיד להאפיל לכם ולהאיר לכם וכל זה כלול בדברינו הנ"ל הבנויים על מ"ש הוא ז"ל על פ' שלום לרחוק ולקרוב וכנ"ל באריכות נמצא שביום ב' של פסח נמשך על ישראל בחי' הנ"ל בחי' שלום שלום לרחוק ולקרבו כי אז צריכים זאת כי אז הוא תחילת ההתקרבות שהאיר עליהם הארה גדולה ונפלאה בשעת יציאת מצרים ביום א' של פסח ע"כ תיכף ביום ב' מסלק מהם גודל ההארה הזאת ומראה להם התרחקות קצת והמצריים שהם הסט"א מתחילים מחדש לרדוף אותם וכו' וכל זה הוא בי' הנ"ל כי הכל בשביל התקרבות כי ההתרחקות תכלית ההתקרבות וכנ"ל וע"כ אסור לאכול מן התבואה החדשה עד אותו היום שהוא מחרת הפסח כי ענין זה הנ"ל שהוא בחי' שלום לרחוק ולקרבו כנ"ל זה צריכים מאד בכל הבחי' הן בענין עבודת ה' כמבואר לעיל וכן בענין הלחם והפרנסה צריכים זאת ג"כ מאד לידע שהלחם והפרנסה באה ממרחק מאדמאד בבחי' ממרחק תביא לחמה שמרמז על התורה לחמה דאורייתא וגם צריכין להבין משל ומליצה (כמו שפרש"י בתחילת משלי) כי גם כפשוטו צריכין לידע שהלחם והפרנסהממש באים ממרחק מאד כי המזונות באים ממקום גבוה ורחוק מאדו כ"ש בכתבי האריז"ל על מארז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא וכו' שהוא בחי' מזל העליון שהוא בחי' תיקוני דיקנא קדישא בחי' נוצר ונקה וכו' שהם בחי' גבוהים מאד כידוע. וע"כ באמת ארז"ל קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וכפלים כיולדה ויותר מן הגאולה וכפי עוצם התרחקות המזונות והפרנסה מן האדם בודאי לא הי' כדאי שיומשך לו מזונות. אך הש"י זן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים וכו' וע"כ כשמגיע לאדם איזה שפע של מזונות ופרנסה הן רב הן מעט צריך לידע שהכל בחסד ואינו כדאי רק הכל ברחמיו שמביא לו פרנבסה ממרחק מאד בבחי' ממרחק תביא לחמה ממש וידיעה זאת נצרך לו בכמה בחי' הן שלא ירום לבבו בעשרו והשפעתו שיסבור שהעשירות מגיע לו כמצוי בכמה אנשים שתיכף שמגיע לו אזיה שפע עשירות מתחיל להתנהג בגדולות עד שעכשיו דאגתו מרובה מקודם מחמת שחסר לו הרבה כפי מה שרוצה להתנהג בגדולות וכשאין מרוויח כרצונו הוא מלא כעס ומכאובות ומתרעם על מדותיו יתב' כאלו ה"י משועבד כיביכול ליתן לו עשירות אבל באמ תצריך לידע שכל מה שהש"י משפיע לו הכל בחסד גדול כי השפע באה לו ממרחק מאד כנ"ל ע"כ אל ירום לבו בעשרו ואל יתרעם על מדותיו ית'. ומה שהוא צריך על הכרחיות באמת יבטח בשם ה' שישפיע לו בחסדו וכמו כן בעניים ודלת העם צריכין ג"כ לידע זאת שהפרנסה באה ממרחק מאד בחסדו. וע"כ צריך לבטוח כי האלקים הרועה אותו מעודו בחסדו ומשפיע לו פרנסתו ממרחק כזה הוא ירחם עליו כל חייו ויתן לו פרנסתו המוכרחת ואל יצר צרת מחר כי דייקא ע"י שיודע שהפרנסה באה ממרחק מאד מאד בפרט העניים ודלת העם שרואים כמה הפרנסה רחוקה מהם ומעט הפרנסה שישלהם באהלהם בנס בכל יום כשידע זאת בבירור לא יטריד דעתו ומחשבתו עוד על הפרנסה רק ישליך יהבו על ה' מאחר שיודע שאין שום סיבה שימשיך פרנסה רק הש,י משפי לו ממרחק מאד בחסדו והוא ברחמיו ישפיע לו גם להבא בכל יום די מחסורו בחן ובחסד וברחמים. וע"כ אסור לאכול חם ותבואה חדשה עד מחרת ה]פסח שאז נמשך על ישראל בחי' זאת בחי' שלום לרחוק ולקרבו כנ"ל שרק בבחי' זאת צריכין לקבל הלחם והפרנסה כנ"ל שזהו בחי' אכילת מן בבחי' לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן היינו שידע שהפרנסה נמשכת בבחי' מן שלא ירד בפעם א' עלכל השבוע והחודש רק דבר יום ביומו כשרז"ל כדי שיתלו עיניהם למרום וכמ וכן נמשכת הפרנסה לכ"א לפי בחינתו באופן שיתלה עיניו למרום בכל עת שידע שהפרנסה רק מאתו ית' ממרחק מאד כ"ש לא ממוצא וממערב וכו' כי אלקים שופט וכו'. וצריך לבלי להנתהג בגדולות. ומה שמוכרח לו בודאי ישפיע לו הש"י שזהו בחי' הנ"ל בחי' רחוק וקרוב שתיכף כשיודע כמה רחוק הישוע ממנו ואעפ"כ הש"י מושיע לו בכל עת בחסדו הנפלא ממרחק מאד עי"ז תיכף נתקרב. כי כשיודע ההכל בנפלאות ה' בחסדו תיכף הישועה קרובה אליו מאד כי אין מעצור לה' להושיע וכו' כי ממנו לא יפלא כל דבר רבל תיכף כשיטעה ויסבור שהוא קרוב ממש תיכף הוא רחוק מאד כי באמת התקרבות להש"י וכן הפרנסה רחוקה ממנו מאד מאד וכנ"ל. וע"כ צרכין לזכור כל הנ"ל היטב בכל יום הן בענין התקרבות להש"י הן בענין הפרנסה הן בכל הצטרכות האדם. וע"כ אסור לאכול מן החדש עד מחרת הפסח שאז נמשך בחי' זאת ישראל בחי' שלום לרחוק ולקרבו וכנ"ל:
It is forbidden to eat new grain [tevoah chadashah] until the waving of the Omer which permits the new: For it is stated in the words of Rabbainu in section 62 that food must be food that has been clarified [birur], and the clarification of foods is through emunah — and emunah is completed through bringing speech out of the bechinas exile of Egypt, out of the narrowness of the throat [meitzar ha'garon]. And this is accomplished through fasting, by which one cleaves to the achorayim [back-aspect] of holiness. For the fast is the bechinas achorayim — returning each time to the beginning, as one writes the Name Havayah in its achorayim form: Yud-Kuf and so on, each letter returning to the first letter. So too the fast — see there. For all beginnings are difficult, since at the beginning one goes out from one reversal to another reversal. And afterward one receives strength each time from the beginning, and so on — see there carefully in the ma'amar \"Vayasev Elokim.\" Now the birur of foods is to clarify them from animal food [ma'achal bihaima] to human food [ma'achal adam], as cited in the words of Rabbainu, may his light shine (in section 263), that there are foods which have not yet been clarified into human food and they cause great harm to the person — and therefore in Israel's eating, many mitzvos depend upon it, all in order to clarify them from animal food as above. And especially with bread, upon which many many mitzvos depend, as our Sages of blessed memory stated: ten mitzvos depend upon bread. For just as in the physical realm we see tangibly that grain is clarified through clarification after clarification, and all the clarifications are in order that it emerge from animal food to human food — for at first the grain is only grass and fodder which is animal food, and afterward it grows more until the human food within it appears, namely the grain kernels.
אות טז וזהו בחי' עומר שעורים שמקריבים אז שהוא מתיר החדש כי כל הישועת וכל התקרבות ישראל לאביהם שבשמים וכל הפרנסה וכל ההשפעות הלכ נמשך מן המקום ההוא שהוא מקום הביהמ"ק שעליו נאמר וירא את המקום מרחוק וכנ"ל. ואפי' כשעומדים בביהמ"ק בזמן הבית הי' צריכם לידע כמה וכמה הם רחוקים מקדושת המקום הנורא הזה וכל עיקר החורבן נמשך מזה מחמת שפגמו בזה וסברו שכבר כל טובם בידם ומרדו בהש"י כ"ש כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני. וזהו שהבאתי לעיל מה שפרש"י על פסוק הסבי עיניך מנגדי וכו' ע"ש כי מרוב החיבה שהראה להם בבי תראשון מרדו בו כנ"ל כי בעוצם ההתקרבות צריכים לידע ההתרחקות כנ"ל ואז דייקא הוא מקורב ובלבדשלא יטעה כי צריך בכל פעם לזכור ריחוק ולשמוח דייקא עי"ז בחסדו שהוא ית' מקרבו מהתרחקות כזה וכנ"ל. וזהו ג"כ בחי' מ"ש בזוה"ק מאן דזעיר הוא רב מאן דהוא רב הוא זעיר וכן חוזר חלילה וכמובן שם בזוה"ק במקומו שיש בזה עמקות ע"ש אך אעפ"כ ע"י דברינו הנ"ל יכולין להבין קצת להוציא מזה עצות והתחזקות להתקרב ולא להתרחק בכל מה שיעבור עליו הן בענין עבודת ה' הן בענין פרנסה ובנים וכו'. וזהו בחי' הקרבנות שהיו בבימה"ק שהיו לוקחים בהמה גשמיית ומנחה ונסכים גשמיים ומעלין אותם לקרבן למעלה למעלה כי סלוקא דקרבנין למקום רחוק מאד מאד כ"ש בזוה"ק סלוקא דרבנין עד א"ס כי שם בביהמ"ק שם ראו בח' זאת בכל יום בחי' וירא את המקום מרחוק הנ"ל. כי הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכו' והש"י ברחמיו צמצם השראת שכינתו בביהמ"ק. וכן מעוצם רחמיו צוה להעלות בהמה גשמיית לריח ניחח ועי"ז נמשכו לכ ההשפעות טובות לעולם שכל זה הוא בחי' דברים נפלאים ורחוקים מן השכל מאד. בחי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנו בחי' ממרחק תביא לחמה הנ"ל. וזה בחי' העומר שעורים שמתיר החדש לאכול כי עומר שעורים היא פליאה עצומה ביותר יכ שעורים מאכל בהמה וצוה הש"י להביא אז במחרת הפחס עומר שעורים דייקא שהיא מאכל בהמה להורות נפלאות חסדו שיכול להעלות ולקרב בחי' התרחקות כזה שהוא בחי' שעורים מאכל בהמה. ועי"ז יומשך על ישראל דעת שידעו עוצם התרחקותם ואין לנו דעת כמ ובהמה ממש כ"ש ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך. וזה עיקר ההתקרבות בחי' לרחוק ולקרוב הנ"ל. וע"כ העומר שעורים דייקא מתיר החדש באכילה כי א"א לאכו לחם ולקבל הפרנסה כ"א ע"י בחי' זאת שידעו עוצם ההתרחקות שזהו עיקר ההתקרבות שבחי' זאת נמשכת במחרת הפסח וכנ"ל:
But still the psoles [refuse] which is chaff and straw — animal food — covers them, and one must clarify it through threshing and winnowing. And afterward one must grind it and sift it, and all these refinements are all in order to clarify it from animal food to human food — so too the ten mitzvos that depend upon bread, in order to clarify it spiritually from animal food to the bechinas human food. And therefore one is forbidden to eat new grain until the offering of the Omer, for it needs to be rectified and clarified beforehand from animal food as above. And the rectification is through the Omer — for the Omer comes from barley which is animal food, and they make from it specifically a korban. And it is known that all the korbanos are to subdue the animal force and elevate from the bechinas bihaima to the bechinas adam.
אות יז וזה בחי' שש השעורים שנתן בועז לרות שהם בחי' השש כנפים המבוארים בהתורה הנ"ל שכל דברינו הנ"ל כלולים בהם ע"ש. וכמבואר שם שרות ביקשה זאת ופרשת כנפיך על אמתיך ע"כ נתן לה שש שעורים שמרמז על בחי' השש כנפים הנ"ל. שעורים דייקא בבחי' עומר שעורים שהיו עוסקים בתיקון זה כ"ש והמה באו בתחילת קציר שעורים ופרש"י בקצירת העומר הכתוב מדבר כי רות היתה גר צדק וממנה למדו רז"ל כל דיני התקרבות הגרים כי כל התקרבות הגרים שהם בח'י הרחוקים מהש"י הכל הוא ע"י בחי' הנ"ל בחי' שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל כי הגר וכן הרחוק מהש"י בחטאותיו כשבא להתקרב שהוא ג"כ בחי' גר קשה מאד לקרבו כי הבעל דבר מסבב אותו וחותר עליו מאד וכמובא בדבריו ז"ל כמה פעמים. וע"כ עיקר התקרבותו על ידי בחי' הנ"ל שידע עוצם התרחקותו מצדו ועוצם התקרבותו להש"י מצד רחמי הש"י הנפלאים מאד מאד וכשידע כל זאת בידיעה ובאמונה שלימה שיכול להתקרב בבחי' שלום לרחוק ולקרבו הנ"ל שנאמר עיקרו על גרים ובעלי תשובה כידוע. וע"כ עיקר התקרבות הגרים ובעלי תשובה הוא בבחי' זאת בחי' התרחקות והתקרבות כשרז"ל גר שבא להתגייר אי אתה ידוע שישראל בזמן הזה דווים ודחופים וסחופים ויסורים באים עליהם אם נתרצה על זה ואמר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו. ואח"כ מודיעין אותו כמה מצות ועונשין וכל זה למדו מפ' נעמי ורות כמ ושדרז"ל. ורות היתה צדקת גדולה ונתגיירה באמת מאד ונתרצית על הכל עד שאמרה באשר תמותי אמות ושם אקבר שפירשו רז"ל שאמרה לה נעמי ארבע מיתות נמסרו לב"ד השיבה לזה באשר תמותי אמות ב' קברים נמסרו לב"ד אחד לנחנקין ונהרגין וא' לנסקלין ונשרפין ונתרצית גם על זה ואמרה באשר תקבר אקבר. ואז ותרא כי מתאמצת היא ללכת ותחדל לדבר אליה. שלמדו מזה שאין מרבין לרחקו רק מקרבין אותו. וכן הוא בענין התקרבות הרחוקים אל האמת. והבן היטב כל זה עד היכן נתרצית רות הצדקת שנעמי התרה בה שישד' מיתות ב"ד וב' קברים, כאומר אולי לא תוכל לעמדו בנסיון ותעבור ח"ו על ד' מיתו ב"ד והשיבהבאשר תמותי אמות ושם אקבר שאיך שיהי' אני חפץ בהאמת בקדושת ישראל ויעבור עלי מה כי לכאורה הי' ראוי לרות להשיב לנעמי מה אתה מייראני בד' מיתות ב"ד הלא הבחירה בידי ובודאי לא אעבור ח"ו עבירות גדולות כאלה שמגיע עליהם ח"ו ד' מיתו ב"ד מאחר שאני באה להתגיר ביסורים כאלה. אך רות הצדקת בודאי הי' זאת במחשבתה כי בודאי קיבלה על עצמה להתגייר ולא לעבור ח"ו עבירות גדולו תכאלה שמגיע עליהם ח"ו ד' מיתות ב"ד מאחר שאני באה להתגייר ביסורים צדקתה ואמרה באשר תמותי אמות שאפי' אם יתגבר הבע"ד ויביאני ח"ו למה שיוכל להכשיל את האדם. אעפ"כ אני מקבל עלי קדושת ישראל באמת ויעבור עלי מה ובאשר תמותי אמות וכו' ואז קירבה אותה נעמי בהתקרבות גדול ונעשית צדקת גדולה ד שזכתה שיצא ממנה משיח שיחזור כל העולם למוטב. וכן הוא בכל אדם הבא להתקרב אל האמת שעיקר התקרבותו ע"י התרחקות ואפי' אח"כ כשנתקרב הרבה צריך לזכור בכל פעם התרחקותו וכן חוזר חלילה בבחי' שלום שלום לרחוק ולקרוב וכנ"ל:
And therefore through the Omer which comes from barley specifically — which is animal food — and they make from animal food a korban which is the bechinas adam, as is known — through this the animal force is subdued, and through this all the grains are clarified from animal food to human food, for the animal force is subdued and clarified and elevated to the bechinas adam through the offering of the barley Omer — making from animal food a korban as above. And therefore all the mitzvos of the Omer are called by the name hanafas ha'Omer [waving of the Omer], as written: \"And you shall do on the day of your waving the Omer\" [Leviticus 23:12] and so on — for it is the bechinas hanafah [waving]: waving and lifting and raising it above its level, from animal food to human food which is the bechinas korban as above.
אות יח ונחזור לענין חנוכה.כי מבאור בהתורה הנ"ל שיש נחש ונמלה בתוך פיה וכו' שהוא סוד מ"ש בזוה"ק ומאן הוא נחש דפרח באוירא וכו' ע"ש מבואר שם שהנחש הם בחי' חכמות חיצוניות של המחקרים שמתגברים ע"י דיבורים רעים שעי"ז עושים כנפים להנחש שהם המחקרים וכו' כי ע"י דיבורים קדושים עושים כנפים דקדושה וכו' ע"ש כל זה היטב. כל זה הוא בחי' תוקף הנס של חנוכה שיעקרו הי' להכניע מלכות יון הרשעה שהם חכמי האפיקורסים שעיקרם הם חכמי יון כמבואר בדברי רז"ל שכל חכמתם הם קוראים חכמת יונתי כי כל התגרותם של היונים אז בישראל הי' מחמת חכמתם הרעה שהתגברה אז ע"י רבם אריסטו היון ימ"ש שאפיקורסית שלו ידוע ומפורסם כיכל דעותיו הרעות הם כנגד התורה הק' ע"כ עמדו על ישראל להשכיחם תורתו וכו' וכל כחם הי' ע"י דיבורים רעים שהם לה"ר וכו' וע"כ עיקר הכנעתם הי' ע"י דיבורים קדושים שהם בחי' כנפים דקדושה הנ"ל שהם בחי' תפילה ותחנונים וצעקות וזעקות שהרבו מתתיהו ובני והצדיקים שהי' אז להתפלל ולצעוק להשם יתב' כמבואר בספרים. כיעיקר הכנעת חכמת יון הרשעה שהוא עיקר זוהמת הנחש כנ"ל הוא ע"י דיבורים קדושים של תורה ותפלה וביותר ע"י תפילה שעי"ז נעשים כנפים דקדושה שמכניעים כנפים של הנחש הנ"ל. כי חכמת יון הרשעה הוא ההיפך מבחי' כנפים הנ"ל שהם בחי' שלום לרחוק ולקרבו שהוא בחי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. שזהו כל חמכת ישראל הכשרים והצדיקים שאפי' מי שזוכה לחכמה גדולה ודעת אמתי בידיעתו ית' הוא יודע בכל פעם התרחקותו יותר וכנ"ל. כי זה עיקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה. (וכ"ש בלק"ת בסי' מ"ד) מכ":ש מי שדעתו קטנה עדיין שהוא צריך בודאי לידע שכמה הוא רחוק מן החכמה בפרט מי שהוא יודע שלא קידש את גופו עדיין ועדיין יש לו שמץ מאיזה תאוה שלא שיברה בשלימות שבודאי עדיין אין דעתו שלימה. מחכ"ש וכ"ש מי שיודע פגמיו ולכלוכיו בכל התאות שבודאי צריך עכ"פ לידע כמה הוארחוק מדעת השלם של צדיקים וכשרים אמתיים. וזהעיקר קדושת ישראל שדרכם להמעיט ולהקטין עצמן כשפירש"י על פסוק כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם וכו'. אבל החכמים להרע שהם בחי' חכמי יון דרכם שירוצו ויעופפו בחכמתם לחקור לידע במה שאין להם רשות. והם מלוכלכים בכל הטינופים של כל התאות ומבקשים לחקור ולידע בידיעת אלקותו ית' ועי"ז באמת נבוכו ונתעו מאד מאד ובאו לכפירות גדולות. כי א"א לידע באלקותו יתב' כ"א הקדושים והפרושים מכל התאות ומכל מניי תאות הכבוד בתכלית באמת לאמתו כמ ואבות העולם. ושאר העולם צריכםי רק להאמין בהם ובדבריהם הקדושים כמבואר כבר כ"פ. נמצא שעיקר חכמות הרעו תשהם בחי' חכמות יון הרשעה הוא ההיפך מכל הנ"ל שהם בחי' שלום לרחוק ולקרוב כנ"ל כי החכמים להרע דרכם לרוץ ולעוף לחקור בהמ שאין לו רשות ורוצה שיתיישבו לו כל הקשיות והמבוכות והבלבולים והעקמימיות שכלו וכל שטות דעתו הכל יתיישב לו מיד. ועל ידי זה באמת מתרחק מאד מהשם יתברך ועבודתו. ועיקר הפגם והתיקון הוא תלוי בהדיבור שעל ידי פגם הדיבורים בפרט ע" ילשון הרע מכ"ש כשמדברים לשון הרע על כשרים וצדקיים אמתיים עי"ז עושים כנפשים להנחש כנ"ל שעי"ז מתגבר בו בחי' חכמו תשל שקר וכפירות שנמשכים מחכמת יון שהוא זוהמת הנחש כנ"ל שעי"ז באים עליו קשיות ועקמימיות שבלב הרבה מחמת שרוצה ליישב ותרץ הכל ולידע כל דבר מה שאין שייך לו כלל וכו' כנ"ל. ועיקר התיקון ע"י דיבוריםקדושים שישמור א"ע מעתה מאד מדיבורים רעים וירבה לדבר דיבורים קדושים של תורה ותפילה ובפרט להרבו תבתפלה ותחנונים ושיחה בינו לבין קונו ועי"ז יעשה ויתקן בחי' כנפים דקודשה שהם בחי' שלום לרחוק ולקרבו הנ"ל שעי"ז מכניעים כנפשים של הנחש הנ"ל שהם ההיפך מזה כנ"ל:
And this is accomplished through the hanafah itself — for the birur of foods is through emunah, and the hanafah is the bechinas emunah. For the hanafah is moving forward and back to the One to Whom the four directions of the world belong; moving up and down to the One to Whom heaven and earth belong. It follows that the hanafah is the bechinas emunah — believing that the totality of all six directions of the world is all from Him Yisborach, and everything is subjugated to Hashem Yisborach. And through this very thing one clarifies and elevates from the bechinas bihaima to the bechinas human food — which is the bechinas hanafas Omer s'orim as above.
אות יט כי עיקר בחי' זאת להתקרב דייקא ע"י התרחקות בבחי' שלו םלרחוק ולקרוב הנ"ל. א"א לזכות כ"א ע"י הדיבור דקודשה ועיקר ע"י תפילה כי ענין רחוק וקרוב הנ"ל הם נראים בתחלה כסותרים זה את זה ח"ו. ועקיר השלום וההכרעה ביניהם זוכים ע"י הדיבור כי הדיברו בחי' צפרתא דקאי עד רסולי' במיא ורישי' מטי לצית שמיא כמבואר בהתורה אני ה' הוא שמי (בסי' י"א א') כי האדם צריך לידע עוצם התרחקותו מהש"י ואעפ"כ ידע ויאמין שמצד רחמיו ית' הוא קרוב מאד לכל אחד ואחד אפי' הרחוקים מאד מאד מחמת מעשיהם הרעים. והעיקר ע"י הדיבור כי ע"י הדיבור אנו יכולים לקרות אותו מרחוק מאד והוא מתקרב אלינו עי"ז כ"ש קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת וכתיב ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו. וזה בחי' בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרבו וכו'. בורא ניב שפתים דייקא כי ע"י ניב שפתים שהוא ע"י הדיבור עי"ז דייקא זוכים לבחי' שלום לרחוק ולקרבו הנ"ל וכנ"ל:
And this is done on the first day of the Sefirah — for the first day of the Sefirah is the bechinas beginning, for then one begins to go out from reversal to reversal: from the forty-nine gates of impurity to the forty-nine gates of holiness — which is the essence of the bechinas Exodus from Egypt — and afterward one receives strength from this beginning as above. And this is the bechinas counting of the Omer: that one must count the days that have passed together with the present day, in order to receive each day strength from the earlier days, to receive strength from the beginning which was difficult — to go out from reversal to reversal.
וזה שתיקנו רז"ל לומר בתפילת חנוכה וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול שהזכירו ביותר ההלל וההודאה שהוא תיקון הדיבור אע"פ שעיקר הנס הי' בענין נרות המנורה וכו' שעל זה תיקנו לנו להדליק נר חנוכה הקדושה אעפ"כ הזכירו בתפלה רק ההודאה והלל של חנוכהכי כל עיקר תוקף הנס של חנוכה שנעשה בכל שנה ושנה שהוא להכניע חכמות רעו תשל העולם שנמשכין מחכמת יון הרשעה שרוצים לעוף בשכלם במה שאין להם רשות ולזכות לההיפך מזה שהואבחי' שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל. לידע בכל פעם עוצם התרחקותו להתקרב עי"ז דייקא וכנ"ל כל זה אין זוכים כ"א ע"י הדיבור הקדוש שהוא בחי' הלל והודאה דהיינו בחי' תפלה וע"כ תקנו לומר וקבעו שמונ תימי חנוכה אלו להודות ולהלל וכו' להודות ולהלל דייקא כי עיקר התיקון ע"י הדיבור של תפלהבבחי' בורא ניב שפתים וכו' יוכל להבין מזה עצות להצזק בענין השיחה בינו לבין קונו שזה עיקר התיקון לענין רחוק וקרבו הנ"ל. כי בהשיחה הנ"ל יכול לפרש הכל פני הש"י לפרש בשיחתו עוצם התרחקותו ואעפ"כ יתקרב להש"י עי"ז דייקא ע"י שיזכור עוצם ריבוי רחמיו בלי שיעור כאשר גילו לנו אבותינו ורבותינו ז"ל אבל ע"פ רוב השיחה בעצמה קשה מאד כי מעוצם התרחקותו אין לו דיבורים לדבר כידוע למי שרוצה להרגיל עצמו בזה אבל כבר הזהיר לנו אדמו"ר ז"ל. שאעפ"כ יתחזק בכל מיני התחזקות לנהוג הנהגה זאת בכל יום כידוע לנו כמה וכמה הזהיר על זה הרבהכיההכנה והרצון לבד שמכין א"ע ורוצה לדבר רק שאינו יכול לדבר גם זה יקר מאד אצלו ית' ואם יהי' חזק בזה הרבה בודאי יעזרו הש"י וברא לו דיבורים בבחי' בורא ניב שפתים, בורא ממש כי הדיבורים הבאים לאדם הם בחי' בראיה חדשה ממש כי בודאי הוא רחוק מדיבורים מאד מחמת התרחקותו. אבל כשהוא חזק ומכין עצמו לדבר ולשיח בינו לבין קונו וחזק בזה איזה שעה ברצונות וכיסופין חזקים אזי הש"י עוזרו ושולח לו דיבורים לתוך פיו שהם בחי' בריאה חדשה ממש שהש"י ברחמיו ברא לו דיבורים והזמינם לתוך פיו בבחי' בורא ניב שפתים, בורא דייקא כנ"ל ועי"ז דייקא זוכה לבחי' שלום שלום לרחוק ולקרוב וכו' כנ". וכ"ש לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון שהאדם צריך לערו לבו היינו בחי' ההכנה הנ"ל ואזי הש"י בורא לו דיבורים לתוך פיו בבחי' ומה' מענ לשון. וכ"ש אד' שפתי תפתח וכו' שהש"י בעצמו כביכול פותח שפתיו לדבר ולשיח את אשר בלבבו. כי הכל מאתו ית' רק האדם צריך להכין את עצמו ברצונו וכיסופים וה' יעזרו לדבר ולפרש שיחתו וכנ"ל:
The general principle: in every place where Israel comes in exile, at first they are there subdued in exile, and they have great sufferings in physical and spiritual matters, each one according to his level etc. — for they wander and roam and are buffeted there and are despised there in the eyes of the vast majority etc. etc. But afterward they conquer that very place itself and raise and elevate that place together with all that is within it, so that it be blessed — in the aspect of “v’nish’ar gam hu le’Elokaynu” [and he shall remain also to our G-d] — the initial letters of which spell golah [exile]. In the aspect of the future: the theatres and circuses (batay tartiyas) etc. will become places where Torah is taught publicly — as it is said: “and he shall remain also to our G-d” (Zecharyah 9:7) — as our Sages of blessed memory said etc. See there.
אות כא וע"כ כל ענין זה של שלום לרחוק ולקרוב מרומז בפ' קן צפור וכו' כנ"ל. כי כל ענין זההוא בבחי' תקון הכנפים כנ"ל שהוא בחי' צפרים ועופות שהם בעלי כנפים:
And this is what one counts: \"today three days, four days\" and so on. And one does not say \"today is the fourth day of the Omer, today is the third day\" and so on — for the essential purpose of the counting is to return to the first day and to the days that preceded it, in order to receive strength from the beginning. Therefore one includes all the days that have passed and the present day together, saying \"four days, five days\" — in order to receive strength from the beginning as above. It follows that the counting of the Omer is the bechinas cleaving to the achorayim of holiness — namely returning each time to the beginning as above — through which one exits the exile of Egypt as above — through which emunah is completed — and through which is the birur of foods.
אות כב וזה בחי' מ"ש במדרש (מ"ר פ' מקץ פ' צ"א) וז"ל וירא יעקב כי יש שבר במצרים. כי יש שבר זה הרעב. כי יש סבר זה השבע. כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה. כי יש סבר ויוסף הוא השליט. כי יש שבר ועבדום וענו אותם. כי יש סבר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. האומר לחרס וכו' ובעד כוכבים יחתום אלו עשרת השבטים שהי' נכנסים ויוצאים למצרים ולא הי' יודעים שיוסף קיים עכ"ל המדרש, נמצא שדרש שבר ל' סבר ותקוה היינו ענין הנ"ל שההתרחקות הוא התקרבות והאיש הישראלי בחי' יעקב צ"ל מצפה לישועה תמיד. ובתוך הצרה והדחקות וגודל צרת הנפש וגלותה כפי שמרגיש כ"א בנפשו צריך לראות ולהסתכל משם דייקא תקוה וסבר לגאולת נפשו לשוב אליו ית' בבחי' וירא יעקב שהוא איש הישראלי. כי יש שבר במצרים כי יש סבר ותקוה במצרים, שבמצרים דייקא שהוא בחי' תוקף הגלות בכלל ובפרט כי כל הגליו תמכונים בשם מצרים שם דייקא בתוך השבר והצרה יש סבר ותקוה גדולה כנ"ל במדרש, כי יש שבר ועבדום וענו אותם כי יש סבר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכן הוא בגלות של עכשיו וכן הוא בכל אדם בפרטיות שכל זה הוא בחי' שלום שלום לרחוק ולקרוב שההתרחקות הוא עיקר ההתקרבות וכנ"ל:
And therefore on the first day one waves the Omer which is the bechinas birur as above. And this is done on the first day which is the beginning — which is the essence. And afterward one returns each time to the beginning which is the bechinas cleaving to the achorayim of holiness — through which the foods are clarified, which is the bechinas hanafas ha'Omer as above. And therefore on the night of the Omer reaping, many many nations that came against Israel suffered a great downfall. Also the downfall of Haman Amalek was on this day when he was hanged — for then is the essence of the subduing of the Sitra Achra through the power of the beginning, going out from reversal to reversal as above.
אות כג וזה בחי' מה שהבטיח הש"י ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ומובן בספרים שבזה הפסוק מרמז כל סוד גלות ישראל ועיקר הוא גלות הנפש כל העליות והירידות העוברים על איש הישראל שזה עיקר סוד הגלות והגאולה שהכל בבחי' אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה שזהו בחי' ירידה תכלית העלי' כמובא והעיקר הוא התחזקות שצריכין להתחזק מאד מאד בתוקף התגברות מרירות הירידה עד שנדמה שמעט כמעט ח"ו, שדייקא משם ירחם עליו הש"י וישיעו ויקרבו אלי וכי לא יטוש ה' את עמו וכו'. וכ"ש אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני וכו' וכתיב ואומר אב נצחי ותוחלתי מה' זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו כי אל כלו רחמיו חדשים לבקרים וכו' וכנ"ל. וכן בפסוקים רבים ובפרט בדברי רז"ל מבואר שדייקא כשישראל הם בתכלית הדחוקת והצרה ח"ו אז דייקא יש סבר ותקוה לישועה גדולה וכמ"ש במדרש על פ' ועלה מן הארץ דייקא ע"ש. וכן הוא בפרטיות בכל אדם ובכל זמן כי הש"י מהפך המכה לרפאוה כשרז"ל וכל זה מרומז בפסוק אנכי ארד וכו' הנ"ל:
Hilchos Chodosh — Halacha 2
אות כד ולבאר הדבר יותר. כי איתא שיש שם שיוצא מפסוק זה אנכי ארד עמך מצרימה כמובא בתפילות שבס' שע"צ ובתפילות שאומרים בלילב הו"ר אחר תהלים שתקנו לבקש ולהתפלל להנצל מכל מיני צרות בכח השם הקדוש היוצא מפסוק זה אנכי ארד עמך וכו' הוא אמ"י נצ"א וכו' ע"ש. וענין יציאת השם הקדוש הזה הוא כך כי בפסוק זה יש שלשלים אותיות מן אנכי עד גם עלה ומחלקים אותם לשלשה חלקים של יוד יוד אותות דהיינו אנכי ארד עמך הוא יוד אותות וכן מצרימה ואנכי עד היוד של ואנכי הם יוד אותיות ואח"כ היוד של ואנכי ותיבות שלאחריו אעלך גם עלה הם יוד אותיות ומחברין או תאחד מכל חלק וחלק מג' חלקיטם הנ"ל ועי"ז יוצא השם הנ"ל דהיינו האלף של אנכי והמם של מצרימה והיוד של ואנכי הנ"ל ויוצא השם אמי וכן אח"כ הנון של אנכי והצ' של מצרימה והא' של אעלך וכן כולם והסדר הוא כך (אנשי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה). והמשים לב יוכל להבין מזה רמזים נפלאים לענין הנ"ל להתחזק תמיד להיו תמצפה לישועה גדולה בכל אשר יעבור עלי וכי יש בפסוק הזה ג' חלקים שהם בחי' הירידה לתוך הגלות והגלות בעצמה והעלי' מתוך הגלות שזה בחי' ג' חלקים שהם אנכי ארד עמך שהוא בחי' הירידה לתוך הגלות. וצריכין לידע ולהאמין שגם בעת הירידה בעצמה הש"י עמו בבחי' אנכי בעצמי כביכול ארד עמך ואח"כ החלק הב' הוא מצרימה ואנכ עד היוד לרמז על הגלו תבעצמה שהוא בחי' מצרימה שכולל כל הגליות. ותיכף כשבאים בתוך הגלות שהוא הירידה מתחיל העלי' וע"כ נכתב מיד ואנכי אעלך. נמצא שאנכי הראשון מרמז על הירידה לתוך הגלות ואנכי הב' מרמז על העלי' מתוך הגלות אך שבשעת הגלות והירידה כשמתחיל צמיחת קרן ישועה שנמשך מבחי' ואנכי הב' שהוא בחי' העלי' בחי' ואנכי אעלך וכו' אזי הבעל דבר רוצה להתגבר ביותר כדרך שני אנשים הנלחמים זה בזה שכשרואה שהאחד מתגבר כנגדו אזי הוא מתחזק כנגדו בתגרות והתגברות יותר כמובא בדברינו כמה פעמים וזה עיקר תוקף מרירת הגלו תשל עכשיו מחמת שהוא עכשיו בעבקות משיחא והש"י מצפה בכל יום למהר לגאלינו. וזה מרמז בסוד השם של הפסוק הנ"ל שמרמז על כל הגליות וגאולתם בכלל ובפרט כנ"ל. כי החלק הב' הוא מצרימה ואנכ עד היוד האחרונה של ואנכי. כי ואנכי הב' הוא בחי' התקוה לישועה בחי' ואנכי אעלך גם עלה. אך תיכף כשמתחיל בתוך הגלות צמיחת קרן ישועה שנמשך מן ואנכי הב' אזי הס"א והבע"ד מתגברין להעלים גם זאת ורוצים לתפוס גם בחי' זאת לתוך הגלות בסוד גלות השכינה שזהו בחי' שאותיות האמצעים הם מצרימה ואנכ כי גלות מצרים שכולל כל הגליות רוצה להתגבר גם על ואנכ הב' להעלים הצמיחת קרן ישועה שנמשך משם. ומגודל התגברותם מאד מאד עד שמעלימין ומסתירין הכל הי' כמעט ראפס תקוה ח"ו. לולא ה' עזרתה לנו שכשמתפשטין ביותר על הקדושה ורוצים להעלים לגמרי בבחי' צופה רשע לצדיק ומבקש ןלהמיתו אזי דייקא ה' לא יעזבנו בידו. וכ"ש בסי' ר"ח על פסוק זה ע"ש מ"ש שהסט"א והחולקים רוצים להתפשט לכסות הצדיק לגמרי וכו' עד שלא יוכל להנשים ח"ו. אבל הש"י לא יעזבנו בידו. וזה סוד היוד אחרונה של ואנכי הב' שהוא שייכה לחלק הג' ומצטרפת לתיבות אעלך גם עלה. לרמז שכשמתפשטין גם על ואנכי הב' ורוצים להעלים הצמיחת קרן ישועה הנמשך משם כדי שיששתקעו בגלות ח"ו. אבל הש"י לא יעזבנו בידם כי ידו אוחזת בעקב עשו כתיבו פרש"י שאינו מספיק לגמטור מלכותו עד שבא יעקב ונוטלה הימנו כי היוד של יעקב שהוא בחי' היוד אחרונה של ואנכי הב' הנ"ל כשרוצים להתגבר ולהתפשט גם עליה ח"ו להעלים הכל ח"ו אזי זאת היו"ד מתגברת ומצטרפת לתיבת אעלך גם עלה שעי"ז נתהפך הכל לעלי' גדולה וכנ"ל והבן הדבר היטב. כי אע"פ שמחלקים הפסוק לג' חלקים כנ"ל שהם הירידה לתוך הגלות והגלות בעצמו העלי' מתוך הגלות. אבל באמת הכל נכלל בב' בחינות כי תיכף כשבאים בתוך הגלות תיכף מתחיל צמיחת קרן ישועה כי מתחיל מיד העלי' שזהו בחי' מילוי פגימת הלבנה שתיכף כשבאה לתכלית המיעוט מתחלת להתמלאות מיד שזה מרמז על הגאולה מתוך תוקף הגלות כידוע וכ"ש כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב וכו' ראו עתה כי אני אני כו' ובאמת לאמתו הכל אחד כי הירידה בעצמה היא העלי' בבחי' ירידה תלכית העלי' אך עיקר הגלות הוא גלות הדעת שרוצה להסתיר ולהעלים הדעת לגמרי כאלו אפס תקוה ח"ו. כ"ש ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלקיך וכו' וכן בפסוקים הרבה עד שרוצים להעלים גם ואנכי הב' שהוא התחלת צמיחת קרן ישועה כנ"ל. אבל כשרוצה להעלים ולהסתיר לגמרי ה' לא יעזבנו בידו כיהיוד אחרונה שבואנכי הב' מתגברת ומצטרפת עם תיבות אעלך גם עלה ונתהפך הכל לעלי' גדולה כנ"ל. כי באמת הכל להיפך כי הש"י עמנו תמיד בין בעת הירדה בין בהגלות בעצמה בין בעת העלי' כמפורש בפסוק זה בעצמו ואנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וכו' וכ"ש אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי וכו'. וע' פרש"י שם שפירש מה שלא כתיב אתי ללבנון תבוא לומר משעת יציאתם מכאן עד שעת ביאתכם לכאן אנכי עמכם בכל אשר תצאו ותבובו היינו כנ"ל. והבן היטב:
Based on the ma'amar \"Tiku\" beginning from the tochacha [rebuke] in Likutay Tinyona section 8 — see there the entire ma'amar. And the general principle is that every person needs to [attain] the repair of food as above, by leaving the exile of speech. See there carefully.
ואם תדקדק יותר תראה נפלאות. כי הלא היוד של ואנכי הנ"ל שהיא מצטרפת לתיבת אעלך גם עלה שמשם עיקר העליה כי הוא שעמדה לנו ולאבותינו בגלותינו שאינה מנחת שתתפשט הסט"א גם עליה וכו' וכנ"ל זאת היוד בעצמה מצטרפת בהשם הראשון היוצא מפסוק זה שהוא אמ"י שהוא האלך של "אנכי הראשון והמם של "מצרימה והיוד הזאת הנ"ל כנ"ל. נמצא שגם בהתחלת הירידה לתוך הגלות שהוא בחי' אנכי ארד עמך ומהתחלת הגלות הראשון בעצמו שהוא בחי' המם שהיא אות הראשון של מצרימה שהוא התחלת הגלות תיכף ומיד נצטרף עמם היוד הנ"ל שהיא יוד האחרונה של ואנכי ב' הנ"ל שמשם התקוה והעלי' כנ"ל ונעשה השם אמי כנ"ל. כל זה להודיע ולהורות שגם בתחילת הירידה לתוך הגלות ובהתחלת הגלות תיכף עמדה לנו היוד הנ"ל שמשם העליה והיא בעצמה עמדה לנו בהתחלת הירידה והגלות בעצמה לשמרינו ולהצילנו שלא נשתקע שם ח"ו. כי הש"י מגיד מראשית אחרית וכ"ש במדרש ע"פ ויהי בעת ההיא וירד יהודה וכו' שעד שלא התחיל הגלות הראשון נולד הגואל האחרון שהוא פרץ וכו' ע"ש היינו כנ"ל והבן:
And this is the aspect of Chalah and all priestly gifts (matenos kehunah) given specifically from food items, and principally from the produce of the Land: which are Terumah, Bikkurim, Ma’asros, and Chalah which comes last etc. For the reason Israel is subdued in exile at first in every place they are driven — this is because in every place there are very many holy sparks (nitzotzos) and holy souls that were thrust away, scattered, and dispersed there through the sin of the first Adam and through the sins of all generations until this very day. And these sparks and souls are always waiting and hoping that an Israelite man will come there. And as soon as an Israelite man comes there, they fall upon him, surround him, and cling to him, in order that he rectify them. And because these sparks are lodged among the nations and among the klippos [husks], which grip them and press them tightly — on account of this the Israelite man who comes there has great sufferings. For the klippos etc. and all the evil and alien thoughts and confusions etc. that come from them cling to him — because they see that the sparks want to be rectified. And the essential time of their clinging and provocations is when this man engages in some holy matter, for that is the time of rectification and redemption of the sparks from among the nations and klippos — as is known. All of this is understood in the writings of our master of blessed memory (Rabbaynu z”l) in many places, and is alluded to in the writings of the Zohar and all the writings of the holy Ari of blessed memory, which are among the great foundations upon which the Ari’s writings and the Zohar are built — as is known to the understanding, in countless places. And this is the aspect of “let the burden of work be heavy upon the men” etc. (tichbad ha’avodah) (Shemos 5:9), the aspect of “and since I came to Pharaoh to speak in Your name, he has made things worse for this people” etc. (Shemos 5:23). And this is the great force of the length of the exile, particularly now — for the closer one gets to the end (ketz), the more all the opponents of holiness, and the klippos, desires, trials, and confusions etc., grow stronger and more provocative — as is explained elsewhere. And one needs very, very great strengthening against them, and to hope and wait for the salvation of Hashem at every moment and in every place where one comes in exile and wandering — until Hashem looks down and sees from Heaven. And then one will merit not only to go out and rise from there to freedom oneself, but also to clarify and raise from there very many sparks belonging to the portion of the root of one’s soul — in the aspect of “and he shall remain also to our G-d” — until even that place itself becomes sanctified in great holiness, where Torah will be taught publicly, in the aspect of the theatres and circuses etc. And this is the aspect of “and afterward they shall go out with great wealth” (v’acharay chain yaitzay’u birechush gadol) (Beraishis 15:14) — which was also said concerning this exile as is known. As our Sages of blessed memory said: “and also that nation” — to include the exile of all four kingdoms. And this is the aspect of Chalah etc. For the essential holy sparks fell in particular into matters of food — because the beginning of their fall was through the sin of the first Adam who sinned through eating: the eating of the Tree of Knowledge of good and evil. And therefore great labors are required before the food is clarified from its dross (psoles), both physically and spiritually. And this is especially so in what grows from the earth, and in particular in wheat and the five grain species which are called lechem [bread] and are the essential satisfying food — as our Sages of blessed memory said. And therefore there are many labors in [producing] bread before it is clarified from its dross: plowing and sowing etc., reaping, threshing, winnowing, separating, grinding, sifting, kneading, and baking — before one tastes the taste of bread. And likewise there are several commandments in bread, which are ten commandments as our Sages of blessed memory said — in order to clarify the wheat and flour and bread etc. from chaff and straw etc. spiritually. For the essential rectification is through the holiness of the commandments that apply to them, and the essential clarification is through faith (emunah) as is known. And one must be strong in faith until one merits the illumination of the Will (he’arat haratzon) at the time of eating — that one will yearn and long for Hashem blessed-be-He with an extraordinary will (ratzon muflag) etc. — as is explained in the Torah “Ki merachamam yenagaim” [for He who has compassion upon them will lead them] etc. (Likutay [Moharan] II, Section 7). See there. And as I heard and understood then from his holy conversation which he spoke at that time, which was printed alongside the stories. See there. That a person must strengthen himself only in perfect faith without any investigations (chakirot), and then through faith one merits to ascend to Will, to the point that one will yearn and long for Hashem blessed-be-He with an extraordinary will beyond measure etc. And the illumination of the Will is merited at the time of eating specifically, through the encompassing of the worlds, through the illumination of ben v’talmid [son and disciple] etc. — those who make known to them the true knowledge that Hashem is G-d (ki Hashem hu ha’Elokim), from which comes the essential holy faith. And therefore one must give the firstfruits (raishis) to the Kohen from the foodstuffs — for the Kohen is the aspect of the totality of ben v’talmid as explained in the aforementioned Torah. For through giving the gifts to the Kohen who is composed of ben v’talmid — through this faith is completed and clarifies all the clarifications, and raises them to the Will, until one merits the illumination of the Will at the time of eating specifically. For the essential eating and satisfaction is from the Will — in the aspect of “and He satisfies every living thing with will” (u’masbi’a l’chol chai ratzon) (Tehillim 145:16). And as it is written: “Naftali is sated with will and full of the blessing of Hashem” (Naftali sva ratzon u’malay birkas Hashem) (Devarim 33:23) — which was said in praise of the fruits of his land. And likewise “and he was the favorite of his brothers and dipped his foot in oil” etc. (ibid. v.24) — as Rashi explained there. And the essential flavor and delight of food is drawn from the supernal Will (ratzon ha’elyon). And every person must strengthen himself at the time of eating to raise everything to its root — that he merit through eating the illumination of the Will as mentioned, which is the essential wholeness of the clarification and elevation of all the sparks in the food when they ascend to the supernal Will, which is their supernal root — as is known. And every person can merit this through the power of the true tzaddik in whom shines the illumination of ben v’talmid as mentioned. Through which one merits at the time of eating the illumination of the Will as mentioned. For the essential rectification and clarification of the sparks is through the illumination of ben v’talmid as mentioned — that is: through illuminating in all the low and fallen places — for Hashem is still with them etc., in the aspect of “the whole earth is full of His glory” (melo chol ha’aretz kevodo), in the aspect of “awaken and sing, you who dwell in the dust” (hakitzu v’ranenu shochnay afar) (Yeshayahu 26:19) etc. For the sparks that fell to where they fell are in the aspect of shochnay afar [dwellers in the dust], for they are placed on the very lowest level. And the essential clarification and elevation is through this aspect of illuminating the lowest dwellers, the aspect of “awaken and sing, you who dwell in the dust” etc. as mentioned. And therefore through this one merits the illumination of the Will at the time of eating etc. And every person must strengthen himself to go with the aforementioned Torah, to constantly strengthen himself in Hashem blessed-be-He and to never despair of himself under any circumstances — only to always know that the whole earth is full of His glory, and Hashem is still with him and near him etc. — until he merits to strengthen himself at the time of eating, that the illumination of the Will reaches him specifically at the time of eating: a strong and intense longing (hishtokekus) for Hashem blessed-be-He with very great will etc. as is explained there. And this is precisely the opposite of the falls of most of the world, who generally fall in their minds (noflin b’da’atayhem) on account of their improper deeds, and many despair of themselves — as is known, this terrible illness under the sun. And most of the falls come through eating, as is explained in the words of our master of blessed memory in another place. Certainly as long as one does not merit holiness as is appropriate, one certainly does not eat in holiness and purity as is appropriate. And on account of this people often fall in their minds again and again because of eating — and in truth all of this is the work of the ba’al davar [adversary]. For one is forbidden to fall in one’s mind over anything, as is explained in our words countless times. On the contrary: one must strengthen oneself every time, every day, as mentioned — and in particular at the time of eating, when it is forbidden to be a lazy man (which they call shleimazlnik) as is explained there. Rather one must be a man of valor (ish chayil) until one merits the illumination of the Will at the time of eating specifically. That is: not only is it forbidden to fall in one’s mind because of eating — on the contrary: one must know and believe that the eating of an Israelite man is very precious. For his eating is according to the Torah in any case — as he does not eat anything forbidden, heaven forbid, but everything according to the Torah — as it is written: “Your Torah is within my inward parts” (v’sorasecha b’soch me’ai) (Tehillim 40:9) — as Rashi explained there: “all my eating is according to Your word.” And also he recites a blessing over every item before and after. And through this every Israelite man makes many clarifications through his eating — and he should eat with joy and with great strengthening in Hashem blessed-be-He, and know that the whole earth is full of His glory and Hashem is with him etc. as mentioned — until he merits at the very time of eating the illumination of the Will, that he specifically then longs for Hashem blessed-be-He with very great will. And then it is the ultimate wholeness of the clarification of all the sparks that ascend to their supernal root as mentioned. And therefore: the closer food is to its completion — that is, when people enjoy it and feel its flavor — the more clarification it requires. And therefore at the time of completion of the grain and the fruits, one must separate from them Bikkurim, Terumos, and Ma’asros. And afterward, when one makes flour from the grain and kneads it with water to make dough — which is when the essential completion of the grain occurs, that it becomes bread which is the essential food of man — then is the time of the essential clarification, because it is closest to completion. And then one must separate Chalah for the Kohen. For at the time of completion of the bread — when its flavor and satisfaction, drawn from the supernal Will, is felt in it — then is the essential rectification and clarification through the commandment of Chalah given to the Kohen who is composed of the illumination of ben v’talmid. So that we merit at the time of eating bread the illumination of the Will — from which comes the essential flavor and satisfaction — which is the essential elevation and clarification of all the sparks when they ascend to the supernal Will, namely: when a person through them longs for Hashem blessed-be-He with extraordinary will etc. as mentioned. And this is the essential sustenance of our life in the grip of this long, bitter exile — for we have nothing to sustain ourselves, and everything we want to do, whether Torah or prayer etc., they do not let us do in wholeness on account of the overwhelming force of the exile of soul and body that overpowers each and every person, as each one knows in himself. And the essential vitality of our lives is through the Will — through the perfect tzaddikim who shine the aforementioned illumination of ben v’talmid in us, through which every person can merit the illumination of the Will at the time of eating, namely: to long for Hashem blessed-be-He with strong will etc. as mentioned. And through this we have hope to go out from exile in physical and spiritual matters — for the essential thing is the Will, as is brought in our words in many places.
Loading comments…