כלאי בגדים ב
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א לא תלבש שענטז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך: ע"פ מ"ש רבינו ז"ל במאמר תקעו המדבר מאמונה (בלק"ת סי' ה') ואיתא שם שכשמעלין ומתקנין האמונה הנפולה עי"ז נעשין גרים וכו' ואלו הגרים מכניסין גאוה לישראל כי ארז"ל סמסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאותן של ישראל שניתנה לאומות וכו' ע"ש. וע"י הגאוה שמכניסין הגרים מזה באה התאוה של ניאוף ח"ו כשרז"ל. וע"כ אנו צריכין שיגינו עלינו המגינים שבדור שהם מגינים עלינו ומצילין אותנו מתאוה זו. ואזי מעלין מחותם דס"א בחי' החתים בשרו שהוא פגם תאות ניאוף ונעשה חותם דקדושה בחי' תפילין שהם חותם דקדושה. כי עיקר תיקון המוחין בחי' תפילין הוא ע"י שמכניעין תאות ניאוף וכו' ע"ש כ"ז היטב:
font-size: 17px;
וזה בחי' תיקון הבגדים שצריכין ליזהר מאד לתקן הבגדים. כי הבגדים והמלבושים שם אחיזת הגאוה. כי שורש הבגדים הוא בחי' גאוה. בחי' ה' מלך גאות לבש. כי רק יונחן קרא למאני' מכבדותא (ב"ק צ"א) נמצא שהבגדים הם בחי' כבוד והתפארות בחי' גאות וע"כ צריכין לשמור מאד את הבגדים שלא יתאחז בהם הגאוה דס"א ח"ו. שעי"ז בא ח"ו תאות ניאוף בחי' חותם דס"א כנ"ל. וזשארז"ל (ברכות ו') הני מאני דרבנן דבלו מינייהו כי הם באים מנגעי בני אדם שבאין מבחי' החתים בשרו שבא ע"י גאות כנ"ל וע"כ נאחזין בבגדים כי שם אחיזת הגאות כנ"ל. כי הגרים שהם מכניסין הגאוה בישראל כנ"ל אחיזתן בבחי' בגדים כי אחיזת הגרים בבחי' כנפי הקדושה כמובא שהואבחי' כנפי הבגדים. נמצא שהבגדים צריכין תיקון ושמירה שלא יתאחז בהם הגאוה דס"א שמשם בא תאות ניאוף ח"ו כנ"ל. וזה בחי' ציצית שהם תיקון הבגדים כי ציצית הם בחי' מגינים המבואר במאמר הנ"ל. שמגינים עלינו מתאוה הנ"ל כי ציצית הם שמירה מניאוף כמובא. כי הם בחי' מגינים בחי' כנפים המגינים ומצילין מתאוה הנ"ל בחי' ותחת כנפיו תחסה. וזה בחי' מ"ש רבינו שם ע"פ "כי "לאלקים "מגיני "ארץ שהוא ר"ת מלאך. זה בחי' ציצית שהם בחי' כנפים בחי' מלא בעל כנפים כי הציצית הם בחי' מגיני ארץ המבוארין שם. כי הם כנפי הקדושה המגינים עלניו ומצילין אותנו מתאות ניאוף כי ציצית שמירה לניאוף כנ"ל. וע"כ תולין הציצית בהבגדים כי שם צריכין עיקר התיקון של המגינים כנ"ל. וע"כ אחר לבישת הציית מניחין תפילין שהם חותם דקדושה כנ"ל שנעשה ונתתקן ע"י המגינים שהם בחי' ציצית כנ"ל. כי עיקר התפילין נעשין ע"י המגינים שמצילין מתאות ניאוף כ"ש שם ע"ש היטב:
It is found that the Kohen embodies all the aforementioned tikkunim through which one merits the holy wealth, through which one merits contemplation as mentioned. And therefore the petter chamor — that is, the first birth of a donkey, which is the aspect of wealth, the aspect of "v'yalda lei ramchei ramchei" [she bore for him droves upon droves] spoken there at the end of the aforementioned discourse — the aspect of "Yissachar chamor garem, atir b'nicsin," etc., as mentioned — therefore one must redeem it with a seh that one gives to the Kohen. Through this one draws from the Kohen, through the seh, the aforementioned holy wealth. And this is what Rashi explained on this verse — "and every firstborn of a donkey you shall redeem with a lamb": because the firstborn of Egypt were likened to donkeys. And additionally because they aided Israel in their going out — for there is no one among Israel who did not take many donkeys from Egypt laden with the silver and gold of Egypt. And the two reasons are one — for each depends on the other. For the redemption of the petter chamor is in order to rectify the money and wealth, that it should be holy wealth. And this is what Rashi explained: that the redemption is because of the wealth that they took out of Egypt on the donkeys — for the donkey is the aspect of wealth as mentioned. But the essential rectification of wealth — that it should be holy wealth — this depends only on guarding the covenant, as explained in the aforementioned discourse. And this is the aspect of the Exodus from Egypt — that they were redeemed from the exile of Egypt's lust, which is the lewdness of the land, the blemish of the covenant — the aspect of "whose flesh is as the flesh of donkeys" — which is said regarding the blemish of the covenant. And for this reason wealth is called by the name chamor — for it is impossible to merit holy wealth except when one subdues and breaks the aspect of the donkey, the aspect of the impurity of Egypt, "whose flesh is as the flesh of donkeys" — meaning that one nullifies the blemish of the covenant, and then one merits holy wealth, the aspect of "Yissachar chamor garem." And this is the aspect of the redemption of the petter chamor — because the Egyptians were likened to donkeys; and additionally because every Israelite took out wealth from Egypt on the donkeys, as Rashi explained. That is, as mentioned: Israel merited the great wealth to take it out of Egypt specifically on donkeys, because they were guarded from sexual immorality and merited guarding of the covenant — to nullify the impurity of Egypt, "whose flesh is as the flesh of donkeys," etc. And therefore we must redeem the petter chamor through the seh that we give to the Kohen, in order to draw through this the aspect of the tikkunim of Atik that one receives from the Kohen — which is the aspect of guarding the covenant, through which one merits holy wealth, as explained there. For Israel, in their going out from Egypt, merited the great aforementioned wealth, as it is written: "And afterward they shall go out with great property" (Bereishis 15:14). And all this was for the sake of the aforementioned contemplation — for they needed to receive the holy Torah, where is the aspect of the aforementioned contemplation. Therefore they needed the great property as mentioned. And this wealth they took out on donkeys specifically — the aspect of "chamor garem" as mentioned. And therefore the petter chamor was sanctified to be redeemed with a seh for the Kohen, and so forth, as mentioned.
אות ב וזה בחי' איסור שעטנז צמר ופשתי םיחדיו כי הבגדים צריכןי לשומרן מבחינות גאות כוו' כנ"ל. ועיקר הגאות וההתפארו תהוא בחי' כלליות הגוונין שזה עיקר ההתפארות בחי' גאות כמבוא בדברי רבינו ז"ל כ"פ. שעיקר ההתפארות הוא בחי' כלליות הגוונין (ןוגאות והתפארות הם בחי' אחת) וצמר ופשתים זה בחי' כלל הגוונין כולם. כי כל הגוונין כולם נכללין בבחי' ב' גוונין שהם חסד ודין שבהם נכללין כל הגוונין כידוע. וזה בחי' צמר ופשתים כי צמר בחי' חסדים כ"ש אם יהי' חטאיכם וכו' כצמר יהי' וכ,שושער ראש' כעמר נק' ופשתים הוא בחי' גבורות כ"ש והאיש גבריאל לבוש בדי םשהו אפשתן כשרז"ל. נמצא שצמר ופשתים הם שני הפכים בחי' חסדים וגובורת שהם כל לכל הגוונין שזה בחי' גאות והתפארות וע"כ אסור לנו להתלבש במלבושים כלאו שהם מתערובות צמר ופשתי םשהם כלליות הגונין שהם בחי' לבושי גאוה והתאפרות כנ"ל. כי מלבושים כאלו לבושי גאוה והתאפרות בחי' כלליותהגוונין אינם ראויים כ"א לו לבדו ית' כביכול בחי' ה' מלך גאות לבש אלב אנו אסורים להתלבש במלבושי גאוה כי למטה יכולים להתאחז מזהח"ו בחי' גאות ממש בחי' תאוות ניאוף ח"ו רק במקום מצות ציצית מותר מדינא להתלבש בכלאים של צמר ופשתים. כי ציצית הם בחי' תיקון הדעת תיקון הברית תיקון המוחין כנ"ל וכשהדעת נתתקן אזי נעשה מצמר ופשתים בחי' אחדות ממש. כי זה עיקר תיקון הדעת כשנתחברים ונתאחדים החסדים וגבורות באחדות ממש. כי עיקר הדעת מחבירו חו"ג כידוע וע"כ כשהדעת בשלימות אזי נעשה מצמר ופשתים אחדות ממש כנ"ל. וע"כ במקום מצות ציצית מותר מדינא כלאים כנ"ל. כי במקום מצוה יכולים להתלבש בבחי' לבושיו כביכול בחי' לבושי גאוה כלליות הגוונין כי אז אין יכולת לגאוה דס"א להתאחז שם כי הציית מגינים עלינו כנ"ל כי הציי תהם תיקון הדעת שעי"ז נעשה אחדות בין החו"ג כנ"לן. ואזי נעשה אחדות ושלום בין צמר ופשתים ואין אחיזה להס"א והגאוה משם כלל. וזה בחי' בגדי כהונה שהי' נעשין מכלאים כי הם בחי' בגדי הש"י כביכול כי הוא ית' נקרא כהן כביכול כשרז"ל ובגדיו הם בחי' בגדי' כהונה. וע"כ גם הכהן של מטה מותר להתדמות אליו ית' להתלבש במלבושי כלאים שהם בחי' כלליות ה גוונין כי, כל העבודה והקרבנות הם תיקון הדעת תיקון הברית ואז מותר כלאים כנ"ל. אבל שלא במקום מצות ציצית ובגדי כהונה אז אסור כלאים של צמר ופשתים כי שלא במקום מצוה א"א לנו לחברם יחדיו שהיהי' שלםו ביניהם שיהי' בחי' אחדות ממש כי הם ב' הפכים כנ"ל. וע"כ ע"י שמחברים צמר ופשתים שהם ב' הפכים מזה ח"ו יניקת הס"א בחי' עץ הדעת טו"ר. כי עיקר יניקתו מפגם הדעת מעירבוב הדעת שהוא בחי' מחלוקת בחי' צמר ופשתים כשאין ביניהם הכרעה ע"י תיקון הדעת וע"כ ע"י לבישת כלאים שלצמר ופשתים ח"ו משם יניקת הס"א ח"ו. ואזי נתקלקל הבגדים ונעשה בבחי' גאוה ממש גאוה דס"א. שמזה נעשה תאות ניאוף פגם הדעת כנ"ל. כי עיקר הגאוה נשתלשלה מבחינות גאות לבש בחינות כלליות הגוונין כנ"ל. ולמטה כשאין תיקון הדעת בחינות הכרעה כנ"ל. אזי נפגם ח"ו ונעשה גאוה ממש וכו' כנ"ל:
color: var(--ink);
אות ג כי פגם הגאוה הוא פגם הדעת פגם ניאוף שזהו בעצמו פגם כלאים של צמר ופשתים מחמת שאין ביניהם הכאעה כנ"ל. כי עיקר הגאוה וההתפארות אין ראוי כ"א לו לבדו ית' ואצלו ית' כביכול הגאוה והענוה הם אחדות ממש כי במקום גדולתו שם אתה מוצא עוותנותו (מגילה ל"א). וזה בחי' כלליות הגוונין שכל הגוונין נכללין יחד ונעשה משינוי הגוונין בחי' אחדות כי הבריאה היא בחי' יש מאין וזה בחינת גאוה וענוה כי גאוה הואבחי' ישות שנחשב בעצמו ליש שזה עיקר הגאוה. אבל ענוה הוא בחי' אין ממש והש"י בשעת הבראיה נתלבש בגאות כביכול שזה בחי' בריאת העולם כנ"ל. וזה בחי' ה' מלך גאות לבש כי הבריאה בכלל היא בחי' לבושו ית' והוא בחי' גאות בחי' יש כנ"ל. אבל אצלו ית' אחר הבריאה וקודם הבריאה כולא חד בחי' ה' אחד ושמו אחד. וע"כ הגאוה והענוה כולא חד בחי' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו כנ"ל. וזהו בעצמו בחי' כלליו תהגוונין ששינוי הגוונין כביכול נכללין באחדות פשוט כי הגוונין בכללם הם בחי' חסד ודין שהם נמשכין מבחי' קודםו הבריאה ואחר הבריאה כי קודם הבריאהכולו טוב וחסד ואחר הבריאה משם אחיזת הדין וכשנכלל יחד אחר הבריאה בקודם הבריאה. שזה בחי' כלליות גאוה דקדושה בענוה זה בחי' כלליות הדין בחסד ואזי כל הגוונין הם אחדות פשוט כביכול וזהבחי' לבושי גאוה והתפארות של הש"י כביכול שהם כלולים מכל הגוונין כביכול שכל הגוונין נכללים ביחד בבחי' אחדות ממש כנ"ל. אבל למטה כשאין הכרעה אחדות ממש כנ"ל. אבל למטה כשאין הכרעה כשלובשים צמר ופשתים נעשה מחלוקת ואזי נעשה גאוה ממש ח"ו. כי עיקר הגאוה כשאין נכלל ח"ו היש ביאן ונדמה לו להאדן על עצמו שהוא יש ממש ח"ו. שזה עיקר הגאוה כשאין מבטל האדם כל ישותו שיהי' נכלל באין שעי"ז לפי בחינתו נכלל אחר הבריאה שהוא בחי' יש בקודם הבריאה שהוא בחי' אין. אבל כשיש לו גאוה ח"ו הוא מפריד ח"ו יש מאין ואזי אין שלום ח"ו בין חסד ודין כנ"ל. שזה בחי' צמר ופשתים כנ"ל. נמצא שצמר ופשתים שהם בחי' חסד ודין כשאין ביניהם הכרעה ושלום ע"י פגם לבישת כלאים שלא במקום מצות ציצית. וזהו בעצמו פגם הדעת פגם הברית והבן היטב. כי כל זה ברור למבין רק במקום מצות ציצית שהם תיקון הברית תיקון הדעת אז מותר כלאים. כי אז ע"י תיקון הדעת נעשה אחדות בין צמר ופשתים ונתבטל הגאוה דס"א ונכללת הגאוה דקדושה בענוה. שזהו בחינות תיקון הדעת תיקון הברית ונכללין כל הגוונין יחד בבחינות אחדות בחינות ה' אחד ושמו אחד בילא"ו:
margin: 30px 0 8px 0;
Loading comments…