פדיון בכור ה

אות ב א) ע"פ התורה כי מרחמים ינהגם בלק"ת סי' ז' ע"ש מבואר שם שעיקר החיוב מה שהאדם מחויב להשאיר אחריו בנים בשביל קיום העולם העיקר הוא להשתדל להעמיד בנים בעלי דעה שידעו את הש"י וכו' ע"ש מענין בן ותלמיד שעל ידם נשאר מהאדם אחר מותו שום דבר כ"א הדעת שהאיר בבנים ותלמידים וכו' ע"ש כל זה היטב ומבואר שם שע"י כלליות בן ותלמיד עי"ז מי שהוא איש חיל יכול לקבל בעת האכילה הארת הרצון וכו' כי עיקר הפרנסה נמשך מים החכמה שנמשך ע"י בן ותלמיד וכו' ע"ש כל זה היטב:

וזה בחי' מצוות קדושת בכור ליתנו לכהן ופדותו ממנו בכסף כי כשנולד בן לאדם צריכין להשתגל שיהי' נמשך עליו הארתה דעת הקדוש הנ"ל שהוא הדעת של הרב דקדושה המאיר בבן ותלמיד כי זה עיקר מצוות הולדת הבן כנ"ל. ועיקר הוא הבן בכור שהוא הולדה ראשונה שכל ההולדות נמשכין אחריה כמובא וע"כ צריך האב להמשיך קדושת הדעת הנ"ל על הבן הבכור. ע"כ צריך ליתנו לכהן ולפדותו ממנו כי הכהן הוא בחי' הרב הנ"ל שמאיר בבן ותלמיד כ"ש שם (אבות ד'). וע"כ על ידי הכהן נמשך על הבן קדושת הדעת הנ"ל שזה עיקר חיות הבן וקיומו כי בלא זה אינו נקרא בשם אדם כלל כמו שכתב שם:

אות ג וע"כ צריכין לפדותו מן הכהן בכסף. כי מבוראר שם שעיקר הפרנסה נמשך מהדעת של בן ותלמיד. וע"כ יכולין לקבל בעת האכילה הארת הרצון וכו'. וע"כ חייבים כל ישראל ליתן להכהן מתנות כהונה מכל אכילתם וקודם שמפרישין המתנות אסור לאכול מהתבואה וכו' כי כל האכילה והפרנסה נמשך מהכהן שכלול מהארת בן ותלמיד כנ"ל. וע"כ נצטוו הכהנים לברך את ישראל להשפיע להם פרנסה ועשירות כ"ש יברכך ה' ודרז"ל בממון. כי כל המחון והפרנסה נמשך מהכהן וזה שנסמך לזה יאר ה' פניו אליך ויחונך שהוא בחי' הארת פנים שהם המקיפים המאירים בים החכמה שמשם נמשך הארת הרצון בשעת האכילה כמבואר שם בהתורה הנ"ל כי כל הממון והעשירות נמשך משם וכנ"ל. וע"י שנותנין להכהן המתנות הכונה ממה שאוכלין עי"ז נמשך קדושת הדעת של הכהן שהוא בחי' הדעת של בן ותלמיד ועי"ז נתקדש האכילה ויכולין לזכות בשעת האכיהל להארת הרצון הנ"ל:

אות ד וזה בחי' מעלת הפדיון שנותנים ממון לצדיקי אמת כדיל פדות נפשו או נפש יוצאי חלציו מכל מיני צער וחולאת ויסורים ח"ו ע"י הממון דייקא שנותן להצדקי שהואהרב האמת המאיר בבן ותלמיד כי כל מיני צער ויסורים ח"ו נמשכין רק מפגם הדעת ח"ו. דהיינו ע"י שמסיח דעתו ח"ו מלזכור את הש"י בכל עת ורגע בבחי' הלא כי אין אלו"ק בקרבי מצאוני כל הרעות האלה ח"ו כי אין יסורין בלא עון וכל העונות נמשכין ע"י הרוח שטות שהוא פגם הדעת הנ"ל כ"ש שם בתחילת התורה הנ"ל. ועיקר הצער והיסורין ח"ו נמשכין ע"י שנפגם בחי' הארת הרצון ע"י פגם הדעת כי כשזוכה למשוך מהרב בחי' הארת הדעת הנ"ל עי"ז נמשך הארת הרצון בשעת האכילה וע"י ארת הרצון נמשך כל טוב וחסד ורחמים וכל הישועות שבעולם כי כולם נמשכין מהארת הרצון העליון וכל אחד כפי מה שפוגם ח"ו בהדעת הנ"ל ואינו משתדל לחזור אחר רב אמתי כזה לקבל ממנו הדעת הנ"ל כמ וכן נפגם ח"ו הארת הרצון. ומפגם הרצון משם נמשכין כל החסרונות וכל היסורים ח"ו. כי כל הדברים נמשכין מהארת הרצון וכנ"ל ובשביל זה כשפגם אדה"ר בהדעת ע"י אכילת עץ הדעת עיקר קללתו הי' בענין הפרנסה כ"ש בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם וכו'. אע"פ שבאמת כל הצרות והיסורים וכל החולאת ח"ו הכל נמשך מקללה זאת כי עיקר הפגם של אדה"ר שפגם בהדעת הגיע לא האכילה והפרנסה שלא זכה להארת הרצון בשעת האכילה ומשם נמשך כל היסורין ח"ו כנ"ל. וע"כ בזה שנתקלל בענין האכילה והפרנסה בזאת אפך תאכל לחם שהוא בחי' חרון אף היפך הרצון בזה כלול כל היסורים ח"ו. כי כולם נמשכין מפגם הרצון בשעת האכילה שנמשך מפגם הדעת כנ"ל. וזה בחי' כל עמל האדם לפיהו שכל העמל והיסורים והצרות של האדם הכל מחמת פיהו מחמת פגם האכילה שאינו זוכה לקבל אז הארת הרצון כנ"ל וזה מחמת שפגם בהדע' כנ"ל. וזה שסיים שם וגם הנפש לא תמלא היינו בחי' פגם הדעת כי עיקר שביעת ומילוי הנפש הוא ע"י הדעת שהוא עיקר חיות הנפש כ"ש החכמה תחי' ואז ינאמר ונפש רעבה מלא טוב שהוא הדעת היפך פגם הדעת שנאמר עליו וגם בלא דעת נפש לא טוב. כי עיקר החיות בשלימות ובמילוי הוא ע"י הדעת כ"ש ובדעת חדרים ימלאו. כי כשאין בו דעת הוא חסר לעולם בבחי' דעת חסרת מה קנית וכו'. וזה בח'י ויהושע בן נון מאל רוח חכמה מלא דייקא (בחי' ומלאו את הארץ וכו' בחי' מלא כל הרץ כבודו שכל זה הוא ע"י הדעת הקדוש ע"ש היטב בסוף התורה הנ"ל איך מדקדק שם הרבה בתיבת מלא ומחבר יחד מלא רוח חכמה עם ומלאו את הארץ. מכה"כ וכו' ע"ש והבן היטב) נמצא שעיקר מילוי הנפש הוא הדעת. וזהו וגם הנפש לא תמלא שהוא פגם הדעת עי"ז כל עמל האדם לפיהו שיש לו עמל ויסורין ח"ו ע"י פיהו ע"י שאינו זוכה להארת הרצון בשעת האכילה שמשם כל היסורים והחסורונת ח"ו וכנ"ל. נמצא שכל היסורים והחסרונות ע"י שנפגם הממון והפרנסה ע"י פגם הדעת עד שאינו זוכה להארת הרצון וכנ"ל. וע"כ נותנין מעות על פדיון להצדיק שממשיך הארת הדעת הנ"ל. כי ע"י המעות שנותן לו נתתקן כל ממונו ונמשך על ממונו ופרנסתו הארת הרצון הנ"ל שהוא עיקר התקון הנמשך ע"י הארת הדעת וכשמאיר הרצון נתתקן ונתמלא החסרונות. כי כל הישועות והטובות ע"י הארת הרצון כנ"ל:

אות ה ובשביל זה אנו מבקשין אחר האכילה דייקא על כל הישועות בבהמ"ז שאומרים אז כמה הרחמין ומבקשין על כל הדברי כי עיקר הרחמנות שהוא הארת הדעת שמאיר הרב האמת בבן ותלמיד. שזה עיקר הרחמנות בחי' כי מרחמם ינהגם עיקר זה הרחמנות נמשך ומאיר בעת האכילה שאז נתגלה זה הרחמנות ע"י הארת הרצון שמאיר אז. ועל כן אומרים אז הרחמן כ"פ ומבקשים על כל הישועות כי כל הישועות נמשכין מהארת הרצון שמאיר בשעת האכילה דייקא וכנ"ל:

אות ו וזה בחי' פדיון בכור בכסף. כי ע"י הכסף שנותנין לכהן שהוא כלול מהדעת של בן ותלמיד שמשם כל הכסף והפרנסה כנ"ל. עי"ז נתתקן כל ממונו ונמשך עליו הארת הרצון שהוא הארת הדעת ועי"זנמשך הדעת על בן הבכור שזה עיקר התיקון כי תיכף כשנולד בן כפי הדעת שנמשך על ידו שזה עיקר ההולדה שיהי' נקרא בשם הולדת אדם כנ"ל. כמו כן נמשך איזה שפע ממון ופרנסה על ידו וכנ"ל. אבל הכל צריך תיקון לבררו ולתקנו ולהוציאו מפגם החטא של אדה"ר ומפגם הדעת שלו והתיקון ע"י הכהן שהוא בחי' הרב שמאיר בבן ותלמיד. ועיקר ההתקשרות אל הכהן הוא ע"י הכסף שנותן לו שעי"ז נתתקן כל ממונו ונמשך על ממונו ופרנסתו הארת הרצון שנמשך מהארת הדעת הנ"ל. ועי"ז נתתקנת ההולדה הראשונה שהוא הולדת הבכור שתהי' בבחי' קדושת הדעת שהוא עיקר מילוי הנפש וחיותה והכל ע"י הארת הרצון שמקבל ע"י הכהן וכנ"ל:

אות ז וזה ובחי' גודל המעלה כשזוכין ליתן ממון להחזיק הרב האמת והנלוים אליו העוסקים להמשיך הדעת הקדוש בבנים ותלמדיים שעל זה נאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך כשרז"ל כי כשנותן ממון ופרנסה להרב האמת הנ"ל. וזה הרב בודאי זוכה בעת האכילה להארת הרצון הנ"ל ואז עיקר גמר שלימות תקון הדעת הנ"ל כשזוכה על ידו להארת הרצןו ואז זוכה זה הנותן שיומשך עלי וג"כ הארת הדעת והרצון הזה כי עיקר הארת הדעת בשלימות נתגלה ונשלם ע"י הארת הרצון שזוכה בשעת האכילה. וע"כ בודאי זה שזכה להאכיל את הצדיק ולפרנסו נמשך עלי והארת הדעת והרצון הזה. ועי"ז זוכין לכל הישועות ולכל טוב כנ"ל:

אות ח וזה בחי' ה' שקלים שצריכין ליתן לכהן שהם מאה מעה כאשר דקדקה התורה ופירשה החשבון של השקל בפי' כ"ש ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא וגרההוא מעה. וארז"ל שהה' שקלים של הבכור הם כנגד מכירת יוסף שהי' בכורה של רחל שמכרוהו בעשרים כסף. ולכאורה אינו מובן וכי בשביל שמכרו השבטים את יוסף לישמעאלים יצטרכו ישראל לפדות את הבכור. אך באמת עיקר קדושת הבכור הוא בבחי' הנ"ל שצריכין לקדש את ההולדה הראשונה שיהי' נמשך הדעת הקדוש על ידה כנ"ל. כי עיקר ההולדה באמת הוא רק הולדת הדעת כמובן בכתבי האר"י ז"ל שזה סוד יציאת מצרים. כי במצרים הי' הדעת בגלות עד שאמר פרעה שהוא מלכות דס"א מי ה' וכו' וכשיצאו ממצרים אז נודל ונתגלה הדעת ומשם נמשך כל ההולדות של ישראל כי כ"א מישראל מגדול ועד קטן יש לו איזה חלק בהדעת הקדוש כי כ"א מישראל הוא חלק אלו"ק ממעל ויש לו שורש במחשבה דקוב"ה שהוא שורש הדעת הקדוש. וע"כ כשנולד אחד מישראל אזי כפי בחינתו נמשך איזה התגלו תהדעת בעולם. שע"י שנולד ונתוסף אחד מישראל עי"ז יתוסף ויגדל ויתרבההדעת בעולם לדעת את ה' הבורא הכל היחיד המשגיח ומוש ליתב'. רק מתוקף התגברות הסט"א מחטא אדה"ר ומחטאי הדורות שאחריו בפרט בעת הגלות מתגבר ההעלמה וההסתרה מאד מאד. כי זה ידוע שהקליפה קדמה לפרי ורוב ההולדות נמשכין ע"י התגברות התאוה כ"ש הן בעון חוללתי. ע"כ הדעת הנמשך ע"י ההולדה הוא בהעלם ובקטנות גדול. ועל כן אמו טמאה לידה מחמת גודל התגרות הטומאה שמתגרהאז מחמת שרואה שנמשך אז איזה דעת בעולם. כי הטומאה כרוכה תמיד אחר הקדושה כידוע וע"כ צותה התורהוביום השמיני ימול בשר ערלתו. ונסמך לפ' טומאת לידה. כי גם הערלה נמשך משם שהערלה שהוא מסטרא דמסאבא חופה על הברית קודש ששרשו בדעת העליון שדרך שם כל המשכת הדעת מדור לדור. וע"כ צריכין למול הערלה ולגלות העטרה וכו' כמובן כל זה בכוונות. הכל לשבכל ההולדות של ישרא לנמשך דעת רק שצריכין כמה תיקונים להוציאו מהעלם אל הגילוי ואח"כ לגדלו מקטנות לגדלות וכו'. ועיקר הוא הולדה הראשונה שהוא הבכור כנ"ל. וע"כ צריכין לקדשו ולפדותו מהכהן שעל ידו עיקר המשכת הדעת הנ"ל. וע"כ מי שיש בו דעה כאל ונבנה ביהמ"ק בימיו כשרז,ל היינו כנ"ל. וע"כ עיקר קדושת התפילין שהם בחי' קדושת המוחין שצריכין כל אחד מישראל להמשיך על עצמו בכל יום להכיר ולדעת את הבורא ית'.עיקר קדושתם הוא בחי' קדושת הבכור. כי משם מתחילין הפרשיות הק' של התפילין כ"ש קדש לי כל בכור וכו'. וע"כ הוקשה כל התורה כולה לתפילין כ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך וכו' כשרז"ל. כי התורה שהיא עיקר התגלות הדעת הקדוש הנ"ל לידע ממנו ית' כ"ש אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים הוא בבחי' תפילין מוחין שזהו בחי' קדושת הולדת הבכור שהוא בחי' הולדת המוחין הקדושים כנ"ל. וכל זה התחיל מאברהם אבינו ע"ה שהוא הראשון שזכה לגלות אלקותו בעולם. וע"כ זכה לכהונה כ"ש אתה כהן לעולם כשרז"ל כי בודאי מגיע לו הכהנוה שהואבחי' הארת הדעת של בן ותלמיד. כי הוא הראשון שהתחיל לעסוק בזה להארי זה הדעת בעולם. וע"כ צריכין ליתן ה' שקלים להכהן בשביל פדיון הבכורה כנגד ה' דאברהם שמשם עיקר ההולדה דקדושה בבחי' אברם אינו מוליד אברה"ם מוליד. כי אברהם הי' הראשון שהי' צריך להוליד הודלה הקדושה של ישראל ע"כ לא היה יכול להוליד בלא הה' הזאת שהוא בחי' ה' הדעת שזכה ע"י שהאיר הדעת בעולם על ידי הגרים שעשה כ"ש (בסי' נ"ג) כי בודאי או"ה מולידים אע"פ שאין בהם ה' הזאת. ואפי' אברהם בעצמו הוליד את ישמעאל קודם שזכה לה' הזאת. רק הולדת יצחק שהוא הראשון שנולד בקדושת ישראל לא הי' אפשר להוליד ובלא הה' הזאת שהוא בחי' ה' הדעת שעי"ז נולד הולדה קדושה כזאת שהוא הולדת יצחק שממנו יצא יעקב וכל ישראל אחריו שעל ידם נמשך הדעת בעולם לידע מהש"י. וקדושת זאת הה' צריכין להמשיך בכל הולדה ראשונה שהוא הולדת הבכור כדי להמשיך עי"ז הדעת בעולם. וע"כ צריכין לפדותו בה' שקלים דייקא כנגד הה' הזאת של אברה"ם שהוא ה' הדעת שמשם עיקר ההולדה דקדושה כנ"ל. ואלו הה' שקלים הם מאה מעה כאשר דקדקה התורה לחשוב שכל שקל עשרים גרה שעולים יחד מאה. כי עיקר הכסף והממון נמשך מהארת הרצון שמאיר בים החכמה כנ"ל. שהוא בחי' מ"ה כנ"ל וצריכין להמשיכו ממה למאה כמובן בדבריו ז"ל במ"א (בסי' ד') ומשם כל ברכת העשירו תבבחי' ויזרע יצחק ווכ' וימצא מאה שערים וכו' כי יצחק בחי' יראה בחי' פחד יצחק שכל תיקון הדעת הקדוש הנ"ל והעארת הרצון בהפרנסה והעשירות הנ"ל הכל ע"י היראה כמבואר היטב בהתורה הנ"ל וע"כ יצחק שהוא בחי' יראה זכה להמשיך ממה למאה ברכת העשירו תשזהו בחי' המאה שערים כנ"ל וזהו בחי' המאה מעה שהם הה' שקלים שנותנין לכהן לפדיון בכור כדי להמשיך הדעת ע"י הכהן שזוכה להארת הרצון בהכסף שמקבל שממשיך ממה למאה כנ"ל וכן יעקב קנה חלקת השדה במאה קשיטה שהם מאה מעה ועי"ז גילה אלקותו בעולם כ"ש שם ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלקי ישראל היינ וכנ"ל כי כל האבות הי' כל עסקם בזה כל ימי חייהם להמשיך זה הדעת הקדוש בעולם וכל מעשיהם ועסקיהם הי' רק בשביל זה להוליד כי ה' הוא האלקים:

אות ט וע"כ השתדל יעקב להויא הבכורה מעשו והוציאה ממנו בעת האכילה דייקא כ"ש ויזד יעקב נזיד וכו' ויאמר העליטיני נא וכו' ויאמר מכרה כיום את בכורתך לי וכו' וארז"ל שאותו היום מת אברהם אבינו ובישל יעקב עדשים להברות את אביו וכו' כי מבואר בהתורה הנ"ל. שכל אדם צריך לעסוק בזה להשמיך הדעת הקדוש הזה בעולם וזה עיקר השארתו אחר מיתתו בחי' חליפות וכו' ואברהם שעסק בזה כל ימיו והשאיר זה הדעת הק' לדורות אחריו עד היו םהזה. וע"כ ביטום שנסתקל עסק יעקב להברות ולהאכי לאת אביו כדי להמשיך ע"י האכילה דייקא השארת הדעת הנ"ל של אברהם ע"י הארת הרצון שמאיר בעת אכילה. וזה סוד הבראת האבל שמנחמין אותו ע"י אכילת סעודת הבראה כי כשמת קרובו ח"ו ונסתלק הדעת כפי ערך הנפש שנסתלק וזה עיקר האבילות על הדעת שנסתלק אזי מנחמין אותו ע"י סעודת ההבראה להורות שבוודאי לא נסתלק לגמרי ובוודאי נשאר הארה מדעתו ומקבלין אותה ע"י אכילת ישראל דייקא כנ"ל והעיקר הוא בשעת הסתלקות הצדיקי אמת שעסקו בזה להאיר הדעת בעולם בפרט אברהם שהי' הראשון שעסק בזה. וע"כ עסק יעקב לבשל המאכלים להאכיל את אביו להמשיך השארת הדעת של אברהם ע"י אכילת סעודת הבראה וזששארז"ל שמבשלין עדשים ובצים להורות שגלגל הוא החוזר בעולם היינו בחי' דור הולך ודור בא שהדור שהולך הוא הדור שבא בחי' גלגולא דנשמתין כמובא היינו להורות שח"ו לא נסתלק הנפטר לגמרי רק קדוש תדעתו נשאר בוודאי בעולם כי הוא כגלגל החוזר שאע"פ שקצה הגלגל יורד למטה אינו נסתלק לגמרי כי תיכף עולה הקצה השני של הגלגל כנראה בחוש. כמ וכן כשנסתלק הצדיק ונדמה שנסתלק אבל באמ תלא נסתלק כלל כי תיכף עולה קצה התחתון ומאיר בעולם שהוא ההשארה שהשאיר בעולם ע"י ספריו ותלמידיו כי באנשים פשוטים שלא תיקנו מעשיהם כראוי מרמז זה הגלגל על גלגולים שמוכרח לבוא בגלגול כדי לחזור ולהמשיך הדעת להאיר בעולם הרשימו שנשאר מדעתו אחר הסתלקותו. אבל הצדיקהאמ תתיכף באותו הרגע שנסתלק מאיר הדעת הקדוש שלו בבחי' גלגל החוזר הנ"ל נמצא שעסק אז יעקב להמשיך הארת השארת הדעת של זקינו אברהם אבינו ואז בא עשו מן השדה והוא עיף מן הרציחה והניאוף כשרז"ל שהוא היפך הדעת הנ"ל ואמר הלעיטיני נא וכו' שיאכל אכילה גסה אכילה דסט"א כי לא האמין שבהאכילה יכולין להמשיך הארת הרצון שהוא הארת הדעת שהוא ההשארה של אברהם ע"כ אמר לו יעקב כדין וכשורה במועדו ובזמנו א"כ מכרה כיום בכורתך לי כי למה לך בכורה שהוא הארת הדעת הנ"ל מאחר שאתה כופר בכל זה ואז תיכף נתרצה עשו והודה לו ואמר הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה היינו מאחר שהוא הולך למות ממש מיתה עולמית ולא ישאר ממנו שום השארה בזה העולם ע"כ למה זה לו בכורה שהואהארת הדעת כי הוא אינו מאמין בכל זה. נמצא שמקושר ומדוקדק היטב המקרא הזה שהסמיך מיתתו לביזוי הבכורה וכנ"ל. וכן כל הפרשה בעזרה"י נדרשת יפה כמין חומר ע"פ כל הנ"ל:

אות י וע"כ באמת זכה יעקב עי"ז לקבל גם הברכה של עשירות מיצחק כי האבהא תליא כנ"ל כי יצחק טעה בעשו כשרז"ל וע"כ רצה לברכו קודם מותו ע"י האכילה דייקא כי סבור שע"י שיאכילהו עשו וכוונת יהי' לקבל השראת הדעת ממנו קודם מותו אז יוכל להארי בו הדעת בשעת האכילה דייקא כנ"ל. וע"כ דקדק יצחק ואמר ואברככה לפני ה' לפני מותי לפני מותי דייקא כי כל רצונו ומגמתו הי' להשאיר דעתו אחריו אחר מותו כנ"ל וע"כ רצה לברכו בעשירות קודם מותו בעת האכילה דייקא כנ"ל. אבל רבקה ידעה רשעתו של עשו שאינו חפץ בברכה שהוא הדעת הקדוש רק בתאות גשמיות בעוה"ז לבד ע"כ מיהרה וקראה את יעקב וזרזה אותו שיכין ויביא מאכלים לאביו כאשר אהב כדי לקבל ממנו השארה הקדושה של דעת והקדוש לפני מותו בעת האכילה דייקא כנ"ל. כי זה הי' כל מגמת רבקה אמנו יויעקב אבינו ובחסדי ה' עלתה בידם וקיבל אז ברכת העשירות כדי לזכות עי"ז להארת הרצון שהוא הארת הדעת כנ"ל. וע"כ בשעה שברכו בעשירות ופרנסה נתן לוממשלה ומלכו כ"ש שם ויתן לך אלקים מטל השמים וכו' שהוא פרנסה ועשירות יעבדוך עמים וכו' היינו מלוכה וממשלה כי צריכין ממשלה ומלכות להיות איש חיל כדי לקבל העשירות עם הארת הרצון כמבואר היטב בהתורה הנ"ל. וזה שאמר יצחק בעת שנכנס יעקב עם המאכלים ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' זה בחי' הארת הצרון הנ"ל שהוא בחי' מ"ה בחי' מה חמית שהוא סוד ריח כי לית מחשבה תפיסא תמן כלל רק הוא כמאן דארח ריחני בבחי' ברח דודי ודמה לך לצבי וכו' על הרי בשמים (כמבואר מעט מזה בדברינו בהלכות ברכת הריח ע"ש והבן) וע"כ צעק עשו את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי כי הא בהא תליא כי הברכה לקח ע"י הבכורה כנ"ל:

אות יא וזה אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמורו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם וכו' ואכלתם לחמכם לשובע וכו' ותמהו הרבה על שלא הזכיר כי אם שכר עולם הזה פרנסה ושובע כמובא קשיא זאת בכמה מפרשים אך ע"פ הנ"ל מיושב היטב. כי עיקר הבטחה שמבטיחים על פרנסה ושובע העיקר הוא מה שיזכו ע"י הפרנסה והשביעה להארת הרצון שמאיר בעת האכילה דייקא וכנ"ל. שזהו בודאי הבטחחה גדולה כי זה עיקר התכלית בעוה"ז ובהוה"ב לנצח כי זהו בחי' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל מה דייקא שזהו בחי' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו' שהוא שכר עולם הבא שזוכין לקבל הארה משם בחי' הארת הרצון בעת האכילה ועל כן מבטיחם הכתוב בברכת האכילה והשביעה בשכר התורה והמצות שהם עיקר קדושת הדעת הנ"ל כי בשעת האכילה דייקא זוכין להארת הרצון שלעתיד כשזוכין לדעת הנ"ל שהוא שמירת התורה והמצות כנ"ל. וכן מבואר בפרשה זאת למסתכל בתורה באמת כי כשמבטיחם שם בכל הברכות של הפרנסה והשביעה ומאריך בזה עד ואכלתם ישן נושן וכו' בתוך זה הולך ומבטיחם בעוצם התקרבותם אליו ית' שיזכו עי"ז כ"ש שם תיכף ונתתי משכני בתוככם וכו' והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם וכו' ופרש"י אטייל עמכם בגן עדן היינו שעשוע עוה, ב וזה שסיים שם רש"י יכול לא תראו ממני ת"ל והייתי לכם לאלקים כי עיקר שעשוע עולם הבא הוא בחי' הארת הרצון הנ"ל בחי' כעת וכו' כנ"ל שיזכו אז לכלול שני השגות יחד מל"א ומ"ה שזה עיקר ההתקרבות אליו יתב' בחי' אטייל עמכם בג"ע וכל זה א"א לזכות כ"א ע"י היראה כ"ש שם ע"כ דקדק רש"י וסיים יכול לא תיראו ממני ת"ל וכו' כי א"א לזכות לכל הנ"ל כ"א ע"י היראה בחי' מה רב טובך אשר צפנת ליריאך דייקא וכ"ז יזכו ישראל לקבל הארה גדולה מזה גם בעוה"ז בעת האכילה ומחמת זה ברכם בכל מקום בברכת האכילה דייקא מחמת שאז זוכין להארת הרצון שהוא עיקר התכלית:

ובאמת לא ידעת ימעיקרא מאי קא קשיא להו להמפרשים מה שהזכירה התורה ייעודים גשמיים הלא מפורש בפרשה הזאת ייעודים רוחניים שהם עיקר התכלית בעוה"ז ובעוה"ב לנצח כמו שמבאר והולך בפרשה זאת מן ונתתי משכני בתוככם דהיינו הביהמ"ק ששם עיקר השגת הדעת הנ"ל והתהלכתי בתוככם וכו' עד סוף הפרשה רק שיש להקשות מה סמיכות יש לברכת האכילה והפרנסה הבטחת והתהלכתי בתוככם וכו'. אך על פי ההקדמה הנוראה הנ"ל שגילה אדונינו מורינו ורבינו זכרונו לברכה בתורה הנ"ל שעל ידי הארת הדעת הנ"ל שהוא בחי' שמירת התורה והמצוות זוכין להארת הרצון בשעת האכילה דייקא כנ"ל עי"ז מיושב שפיר ומקושר המקרא היטב וכן בלכ מקום שמבטיח אותם על ברכת האכילה והפרנסה אפי' במקום שסתם שם ולא פי' כמו כאן ילמד סתום מן המפורש שעיקר הכוונה בברכת הפרנסה והאכילה בשכר התורה מחמת שבהאכילה שזוכין ע"י התורה שהוא הדעת בהאכילה הזאת מאיר הארת הרצון שהוא עיקר התכלית בעוה"ז ועה"ב כנ"ל. וזה בחי' ואכלתם לחמכם לשובע וכן בפ' והי' אם שמוע כתיב ואכלת ושבעת היינו בחי' הארת הרצון הנ"ל שהוא עיקר השביעה בחי' ומשביע לכל חי' רצון שזהו בחי' צדיק אוכל לשובע נפשו כי עיקר השביעה הוא ע"י הארת הרצון כ"ש בזוה"ק ורעותא דשבעא שויא עליו ע"ש:

אות יב וזה שסיים אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי וכו' ואולך אתכם קוממיות פרש"י בקומה זקופה זה בחי' מ"ש שם בהתו' הנ"ל שלזכות להארת הרצון בעת האכילה צריכין להיות איש חיל שיהי' לו חלק בהממשלה והמלכות דקדושה. וע"כ מזכיר להם הש"י שעשה החסד להם שהוציאם מהגלות שלא תשלוט עליהם מלכות הרשעה ומבאר והולך ואשבור מוטות עולכם ואלך אתכם קוממיות בקומה זקופה היינו בחי' אנשי חיל וכו' היפך העבדות אדרבא יהי' להם לכל אחד מישראל חלק במלכות דקדושה שעי"ז דייקא יזכו להארת הרצון כנ"ל:

(עיין כל זה בהתורה הנ"כ ותבין דברינו היטב) אות יג וזה ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב ורדפו מכם חמשה מאה וכו' כי צריך שיתחזקו בכל כח להיות איש חיל וכו' שיהי' לו חלק במלכות וממשהל דקדושה ועיין לקמן על פסוק מלכותך מלכות כל עולמים וכו' שעיקר המלכות והממשלה הוא ממשלה דקדושה דהיינו כשמתגברים להאיר הדעת בחבירו וכו'. וזהו ורדפתם את אויביכם וכו'. כי לכאורה תמוה מהו הבטחת הברכה הזאת שירדפו את אויביהם וכו' וכי זהו התכלית האמתי של ישראל עם קדוש שירדפו את אויביהם ויפילו אותם בחרב וכו' לנקום ולשוך דם ח"ו הלא הש"י חפץ בשלום ומברך את עמו ישראל בשלום והי' די בהבטחת ונתתי שלום בארץ ולמה לנו לרדוף אחר האויבים אך באמ תזה ידוע שלכ העולמות לא נבראו כ"א בשביל להכיר ולידע אותו יתב' כ"ש בזוהר בגין דישתמודעון לי'. וע"כ הכל נברא בשביל ישראל שיקבלו תורתו שהוא הדעת הק' שעי"ז מכירין ויודעין אותו יתב'. וע"כ כל הגדולה והמלוכה שייכא רק לישראל שעושים רצונו שזוכים לזה הדעת שבשביל זה נברא הכל וע"כ רק הם קרויים אדם כשרז"ל כי מי שאין בו זה הדעת הוא חי' בדמות אדם כ"ש בתחילת התו' הנ"ל. ובשביל זה מחויב כ"א לעסוק בישוב העולם דהיינו להכניס הדעת האמת באחרים שזה עיקר עוסק בישוב העולם כ"ש שם וכנ"ל. וכשישראל יזכו לעשות רצנוו הם מחויבים להשתדל בכל כחם להכניס זה הדעת גם באו"ה כ"ש ספרו בגוים את כבודו וכו' וכתיב הודיעו בעמים עלילותיו וכו' וכן בפסוקים הרבה. וזהו כל המלחמות מצוה שנצטוו ישראל הכל הוא כדי להשיבם אל האמ תלהודיעם כי ה' הוא האלקים שזהו התכלית האמתי. וזה עיקר הבטחת ורדפתם את אויביכם וכו' בחי' בקש שלום ורדפהו בחי' מ"ש זוה"ק זכאה מאן דאחיד בידא דחייבא ובעי למרדף אבתרי'. כי זאת הרדיפה היא עיקר השלום האמת כי כל זמן שאין זוכין לדעת הנ"ל ואין עושין רצונו ח"ו ואין יוצאין מעוונות ופגמים ח"ו אפי' נדמה שיש לו שלום גדול אין זה שלום כלל כי אין שלום אמר ה' לרשעים. כי כל זמן שאי מעשיו עולים יפה כרצונו יתב' איך אפשר שיהי' לו שלום אמתי כי הלא גם בעצמיו אין שלום כמ"ש אין שלום בעצמי מפני חטאתי (ועי' במ"א מזה) וזהו בחי' ורדפתם את אויביכם שכשיעשו רצונו ית' מצוה עליהם לרדוף את אויביהם כדי להחזירם למוטב לקרבם אל האמת שזהו עיקר השלום בחי' האמת והשלום אהבו שזהו בחי' בקש שלום ורדפהו בחי' בעי למרדף אבתרי'. וזהו ונפלו אויביכם לפניכם לחרב היינו ע"י תפלות ובקשות שהם נקראים חרב בחי' בחרבי ובקשתי כ"ש בתחילת התורה (סי' ב') ליקוטי ח"א שעיקר הכלי זיין דקדושה הם תפילות ובקשות ע"ש. וזהו ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבבה ירדופו וכו' ופרש"י שיפלו לפניכם שלא כדרך הטבע כי צריכים להיות איש חיל וכו' שיהי' לו חלק בהממשלה דקדושה ויהי' חזק בדעתו בהאמת מאד כי סוף כל סוף יתגלה האמת לאמתו כי קושטא קאי ואמת מארץ תצמח וכו'. וע"כ בוודאי איש כח לחמשה האוחזים בהאמת לאמתו לרדוף מאה לרדוף אחריהם בדיבורי אמת ובתחינות ובקשות להש"י שהם בחי' חרב וכלי זיין של ישראל עד שיכבשו אותם ויכניסו בהם הדעת האמתי ואחר כך ומאה מכם רבבה ירדופו הכל כנ"ל. ואז ופניתי עליכם וכו' והקימותי את בריתי אתכם ופירש רש"י לא כברית הראשונה שהפרתם אותה אלא ברית חדשה שלא תופר וכו' והתהלכתי בתוככם אטייל עמםכ בגן עדן וכו'. כי עיקר כלל כל ההבטחות האלו הם תכלית שעשוע הצדיק בעוה"ב בג"ע שעיקר תענוגם שיכירו וידעו אותו ית' בחי' והייתי לכם לאלקים וכו' רק מחמת שא"א לזכות לכל זה כ"א מי שטרח בע"ש וכו' ועיקר היגיעה וטרחא בעוה"ז הוא לצאת מהקללה של חטא אדה"ר שעיקרה הי' בענין האכילה עד שיזכה ע"י האכילה דייקא להארת הרצון שהוא בחי' מה רב טובך וכו' וכנ"ל. ע"כ התחילה הפרשה אם בחוקותי תלכו מהבטחות ברכת האכילה כי עי"ז יזכו להארת הרצון שהוא עיקר התכלית וכנ"ל:

אות יד ועיקר מסר הבכורה לבנו ליוסף כי בן זקונים הוא לו זקן זה קנה חכמה כמו שארז"ל ומובא בפרש"י שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו. וע"כ מחמת שמסר לו חכמתו ודעתו הקדושה ע"כ מסר לו הבכורה שהיא בחי' קדושת הדעת שהצדיק צריך להשאיר לבניו ולתלמידיו כנ"ל כי הבכורה היתה מגיע לראובן. אך בחללו יצועי אביו בזה פגם הדעת עי"ז ניתנה בכורתו ליוסף שזכה לשמור הדעת בשלימות כי עמד בנסיון של תאוה זאת שזה עיקר שמירת הדעת ושהבטים התקנאו בו על שהוציא דבה עליהם. ע"כ חשדו אותו על כל הדברים שדיבר עליהם כשרז"ל כל הפוסל במומו פוסל גם הסתכלו ברוה"ק שיצאו ממנו ירבעם ואחאב שיעבדו ע"ז. ע"כ חשדו אות ושמטעה את אביו כמו עשו עד שהתירו את דמו. וזה ביי' החלום שסיפר להם והנה אנחנו מאלמים אלומים וכו' והנה קמה אלומתי וגם נצבה וכו'. ויאמרו לו אחי המלוך תמלוך עלניו אם וכו' כי באמת טעו אחיו ביוסף כי באמת הי' צדיק גדול וזכה לקבל עיקר הדעת מאביו. וע"כ הראו לו בחלום שימלוך וישמול והראו לו דייקא ע"י תבואות השדה שהיו מאלמים אלומים. היינו ענין הנ"ל שע"י הדעת זוכין לקבל הארת הרצון ע"י המלוכה והממשלה ע"כ הראו לו שזכה לזה ורמזו לו דייקא באלומות השדה שהוא בחי' שפע הפרנסה להורות שהוא זכה לממשלה ומלכות שעי"ז גדילים אלומות השדה דהיינו שפע הפרנסהוכו' כי זכה לזה ע"י גודל הדעת הנ"ל שקיבל מאביו כנ"ל. ואחיו הבינו דעתו שפותר החלום בענין זה. ע"כ התקנאו בו ואמרו שהוא בהיפך שמטעה את אביו ורוצה למשול ולמלוך במלוכה דסט"א כמ וירבעם שיצא ממנו שמלך על ישראל והחטיא אותם מאד ע"י שני עגלי זהב שעשה להם. כי בהממון והעשירו תיש שני בחינו תכי שורש הממון והעשירות בקדושה גבוה מאד מאד כי נמשך מהדיים שיש בים החכמה וכו' וע"כ מאיר שם הארת הרצון כנ"ל. אבל זה אין זוכה כ"א הצדיק האמת והנלוים אליו באמת שמקבלים דעתו הנ"ל שמאיר בבן ותלמיד כנ"ל. אבל להיפך ח"ו צמי שאין מקבל הדעת הנ"ל מכ"ש מי שחולק על הצדיק הזה שמאיר הדעת הנ"ל כל נפילתו הוא ע"י הממון והעשירו תכי למטה נאחזים כל הע"ז בהממון כ"ש במ"א (בסי' כ"ג) וכ"ש וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל (וע' מזה במ"א) וע"כ טעו השבטים ואמרו שיוסף רוצה למלוך עליהם במלכו דסט"א הנ"ל עד שהתירו את דמו וזה שאמר להם יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו וכו' לכו ונמכרנו לישמעאלים וכו'. והדב תמוה מאד וכי עלה על דעת יהודה שרוצים להרוג את יוסף בשביל בצע וממון עד שאמר להם מה בצע כי נהרוג וכו' הלא ידע האמ תשכוונתם לשמים לפי טעותם שרוצים להרגו שלא יטעה אותם או אחרים מהאמונה האמתיית שקיבלו מאביהם אבל עכ"פ ח"ו אין כוונתם כלל בשביל איזה ממון ובצע רק יהודה רמז להם ענין הנ"ל מחמת שלפי דעתיכם רצונכם לבערו כדי שלא יקלקל את הדעת הקדוש שהתחילו האבות הלמשיך בעולם. ואזי תוכלו אתם להמשיך זה הדעת הקדוש. ע"כאמר להם מה בצע וכו' לכו ונמכרנו וכו' היינו שלפי זה טוב למכרו ולקבל בעדו ממון. ואתם השבטים שכולכם קדושים כשתקבלו ממון בעדו תקבלו עי"ז הארת הרצון שמאיר בהממון כשמקבלים אותו כראוי ואזי תתקנו הדבר כראוי כי מה שלפי דעתיכם רצה יוסף לפגום בהדעת הנ"ל שהוא פגם הרצון המאיר בהממון שהוא פגם המלכות והממשלה. ע"כ טוב שתמכרו אות ווזה תפילו אותו מהממשלה ושוב לא יוכל למלוך עליכם במלכות דסט"א ח"ו וקלקל את הדעת ע"י ריבוי העשירות כמו ירבעם וכו'. אדרבא תקבלו דמי מכירתו ואז תזכו לקבל ולהעלות הארת הרצון שנפל אצל יוסף לפי טעותם ואתם תעלו אותו ותקבלו הארת הרצון ע"י הממון שתקבלו בדמי מכירתו נמצא שלפי טעותם אמר להם יהודה כהוגן כי באמת בוודאי גם השבטים הי' להם דעת גדול מאד שקיבלו מאביהם רק שטעו ביוסף שקיבל הדעת יותר מהם והם סברו להיפך כנ"ל. וע"כ מכרו אותו בעשרים כסף שהוא מאה מעה שהם בחי' מאה שערים הנ"ל כי טעו ואמרו שעי"ז ימשיכו הארת הרצון שמאיר ע"י שממשיכין העשירו תבקדושה ממ"ה למאה כנ"ל. אבל טעו בהז מאד כמבואר בתורה שפגמו בזה מאד כי גם צדיקים גדולים יכולין לטעות בהצדיק הגדול מהם עד שירצו להורגו או למכרו בכסף וכו'. וע"כ התיקון ע"י חמשה שקלים שהם עשרים כסף מאה מעה שנותנין בעד פדיון בכור שעי"ז המשכת קדושת הדעת שהוא בחי' המשכת הרצון שמאיר בהכסף והממון כנ"ל:

אות טו ועיקר מצוות פדיון בכור מהכהן נצטוו ישראל אחר מעשה העגל בעת הקמת המשכן שאז נתקדשו הכהנים תחת הבכורות ונצטוו לפדות כל הבכורים בחמה שקל כסף כ"ש בפ' במדבר כיכל מעשה העגל הי' ע"פ פגם הנ"ל שפגמו בהעשירות בהכסף והזהב עד שעשו ממנו ע"ז של העגל כ"ש ודי זהב כשרז"ל. וכל זה מחמת שפגמו בכבוד משה רבם שהוא עיקר הארת הדעת שהאיר בנו לדורות לידע ממנו יתב' ונתן לנו את התורה באותות נוראות כאלו. ומגודל קנאת הערב רב הטעו את ישראל עד שאמרו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו שאמר ושמת ונסתלק. וע"כ קום עשה לנו אלקים וכו' ועיקר פגמם הי' שלא האמינו בגודל כחו של משה שאפיול לפי טעותם שכבר מת ונסתלק בוודאי נשאר דעתו אצל תלמידיו ארהן חוחור ויהושע וכו' והם כפרו בזה עד שאמרו קום עשה לנו אלקים כי הכופר בהצדיק האמת בא לידי כפירות בהש"י וכשפגמו במשה שהוא הדעת ע"כ בוודאי נפל העשירות אצלם אל הסט"א. וע"כ עשו מהעשירות דייקא ע"ז שהוא העגל שעשו מריבוי הזהב כנ"ל. ומעשה שטן הצליח ע"י שהשליכו את הטס שהי' כתוב עלי ועלה שור שבו העלה משהאת עצמות יוסף ממצרים כי ישראל לא יכלו לצאת ממצרים עד שיעל ועצמות יוסף עמהם כמ ושהשביעם ואלקים פקד יפקוד אתכם וכו' כיכל הגאולה היתה תלי' בזה כי יוסף הי' הצדיק האמת שהואאחד מהשבעה רועים שהמשיכו הדעת הקדוש בעולם. וכל המשכת הדעת של הצדיק האמ תאינו רק בחייו לבד כי אם אדרבא שאחר מותו והסתלקותו מאיר דעתו יותר ויותר בעולם. כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. וכ"ש בזוה"ק דבתר דאסתלקו צדיקיא שכיחי יתיר וכו'. וע"ז נאמר ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים וכו' כשרז"ל (שבת למד) שהרי כבר מתו וגזירתם ותקוניהם מתקיימים עדיין. וע"כ עיקר יציאת מצרים הי' ע"י שהעלה משה עצמות יוסף שעי"ז המשיך הארת הרצון שלו שהוא בחי' הארת הרצון שזכה יוסף ע"י הממשלה דקדושה שלו. ועי"ז יצאו ישראל ממצרים מתחת ממשלת ומלכות דסט"א. וע"כ עסק משה בעצמות יוסף דייקא בעת שעסקו ישראל בביזת מצרים כ"ש חכם לב יקח מצוות כשדרז"ל ולכאורה קשה הלא גם הרכוש שהעלו ממצרים הי' מצוה גדולה כי הש"י הזהירם על זה מאד כ"ש דבר נא וכו' וישאלו וכו'. אך באמת עיקר המצוה להעלות העשירות ממצרים כמ וש הבטיח לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. עיקר ההבטחה ועיקר המצוה הי' בבחי' הנ"ל מחמת שע"י הרכוש והעשירות זוכין להארת הרצון שהוא עיקר התכלית. אבל זלה א"א לזכות כ"א ע"י הצדיק האמת שהוא יוסף הצדיק שמאיר הארה זאת אחר הסתלקותו ביותר. וע"כ עסק משה בעצמות יוסף אז דייקא בעת שעסקו ישראל בביזת מצרים לקבל ולהעלות העשירות מהסט"א אל הקדושה כדי לקבל עי"ז הארת הרצון שנמשך מהארת הדעת ע"י עצמות יוסף הצדיק וכנ"ל. אבל את זה לעומת זה כמ ושיש כח להקדושה כמו כן נתן הש"י כח להסט"א הבא לטמא ח"ו. והכל בשביל הבחירה שיש לה כח גדול (כ"ש במ"א) וע"כ בזה השם בעצמו שהעלה משה את עצמות יוסף עלה העגל מריבוי הזהב שלהם כי כשפוגמין בהעשירות יכולה הסט"א להפוך מהיפך אל היפך ח"ו עד שיעשה ע"ז מהעשירות מחמת שבשרשו יש בו קדושה גבוה כ"כ בחי' הארת הרצון כנ"ל. כי זה ידוע שבכל מקום שיש קדושה גבוה ביותר כשפוגמין שם ח"ו הפגם גדול מאד כי את זה לעומת זה רע לעומת טוב וכו'. ובשביל זה הוכרח הארן לעסוק בזה בעצמו כי ראה שא"א לנצחם להפוך דעתם אל האמת. ע"כ סבר אולי יוכל להגביר הקדושה הנעלם בהזהב שנתנו להעלותה בתוקף כחו עד שיתבטל דעתם הרעה אבל מעשה שטן הצליח. אך אעפ"כ ע"י שעסק אהרן ועשה בתחבולות ודחה אותם עד שבתוך כך בא משה כשפרש"י שם. עי"ז סוף כל סוף התגברו משה ואהרן עד ששרפו את העגל ותקנו החטא ע"י מעשה המשכן שנעשה מעשירות של ישראל מזהב וכסף וכו' ושם נתגלה אלקותו יתב' והאיר שם הארת הדעת הארת הרצון. ואז נתקדש אהרן וזרעו אחריו לכהנים וכן כל שבט לוי על שלא טעו בעגל ולא פגמו בהעשירות כנ"ל. ואז נצטוו לפדות הבכור מהכהן בכסף. כי הבכורים טעו בעגל ונדחו מהעבודה שהיתה בידם תחילה ונצטוו לפדותם מהכהן בכסף שהוא תקון העשירות כנ"ל שזהו בחי' תיקון מכירת יוסף שבעשרים כסף שכל זה הי' פגם הארת הדעת פגם הארת הרצון שמאיר בהכדסף והעשירות. וע"י פדיון הבכור בכסף חוזרים ומעלים העשירו תאל הקדושה וממשכים הארת הדעת הארת הרצון ומתקנים כל זה וכנ"ל:

אות טז ע"כ מצוה גדולה לאכול בשבת כי עיקר הארת הדעת הנ, להוא בשבת קודש כ"ש במ"א. וע"כ ניתנה התורה בשבת כי התורההיא הדעת כנ"ל וע"כ אז מאיר בשעת אכילה הארת הרצןו וע"כ אז מצוה גדולה לאכול ולשתות כדי לקבל בשעת האכילה הארת הרצון שעי"ז עיקר המשכת הדעת הנ"ל כנ"ל. וע"כ עיקר התגלות התורה שמגלין הצדיקים לתלמידיהם הוא בשבת והעיקר בשעת סעודת שבת. כי בשעת סעודת שבת מאיר הרצון הנ"ל שעי"ז עיקר המשכת הדעת מהרב לתלמיד וכנ"ל. וע"כ ביותר עוסקין לגלות תורה בסעודה שלישית. כי אז נסתלק משה רבינו שנסתלק בשעתא דמנחה של שבת שאז מאיר רעוא דרעוין רצון שברצונות כי עיקר הדעת האמתי הנ"ל נמשך ע"י משה רבינו ע"ה שהוא פתח לנו אור הדעת לידע כי ה' הוא האלקים כנ"ל. וע"כ נסתלק בשבת במנחה ברצון שברצונות. כי עיקר השארת הדעת מדור לדור לנצח הוא ע"י הארת הרצון הנ"ל. כי הבעל דבר והסט"א מתגברים מאד מאד בכל דור ודור כנגד אלו הבאים לקבל את הדעת הקדוש הזה. ע"כ עיקר התקון ע"י הארת הרצון שמכניס בהם שאיך שיהי' אכ"פ יהי' רצונם וכיסופם וגיעגועם וחשקם חזק תמיד להש"י ועי"ז מחזקם ומקיימם על עמדם לבל יפלו לעולם. וע"כ בשעת הסעודה שלישית שאז הוא הארת הרצון בשעת הסעודה דייקא כנ"ל ע"כ אז עוסקין ביותר לגלות התורה ולהמשיך הדעת לתלמידים. כי עיקר השארת הדעת הוא ע"י הארת הרצון כנ"ל שזהו בחי' הסתלקות משה בשבת במנחה ברצון שברצונות כדי שישאר דעתו אחריו אחר הסתלקותו לנצח ע"י הארת הרצון שממשיך אז שעי"ז עיקר המשכת הדעת של הצדיק גם אחר הסתלקותו מדור לדור לנצח נצחים וכנ"ל:

אות יז וזה בחי' ל"ג בעומר. שעיקר השמחה אז היא שנסתלק ר' שמעון ב"י שהשאיר השאר תדעת קדוש כזה בעולם שהוא ספר הזוה"ק. שעי"ז יפקון מן גלותא כמ ושדרש על הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו וכו'. וע"כ סוד זה מרומז בפסוק ויאכלו שם על הגל בחי' גל עד כמובא בכתבי האר"י ז"ל. וזהו ויאכל ושם דייקא כי ע"י האכילה של יעקב ובניו הצדיקים עי"ז המשיכו הארת הרצון שהוא בחי' הארת השארת הדעת של הצדיק שזהו בחי' הסתלקות רבן שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר שהשאיר דעת כזה בעולם שעיקרו נמשך ע"י הארת הרצון בשעת האכילה דייקא. וע"כ ויאכלו שם על הגל ויאכלו דייקא כנ"ל. כי תלמידי ר' עקיבא נסתלקו בי ןפסח לעצרת והי' העולם שמם וכו' כמו שארז"ל. כי בין פסח לעצרת שהם ימי הספירה אז עוסקים להמשיך זה הדעת הקדוש שתחילת המשכתו הוא בפסח שאז הוציאנו ע"י משה רבינו ממצרים ואז נולד ונתגלה הדעת הקדוש ע"י האותות והמופתים הנוראים שעשה לעין כל שעי"ז פתח אור הדעת בעולם והודיע כי ה' הוא האלקים שליט ומושל בעולמו לעשות בו כרצונו. אבל אז בפסח נמשך הדעת בהארה נפלאה שלא בהדרגה. ואח"כ ביום ב' מסתלק זה הדעת הגדול ומתחילין להמשיך הדעת בהדרגה כסדר ע"י הנפת העומר וע"י מצות ספירה (וע' מזה במ"א בה' פטר חמור) ועיקר המשכת הדעת הקדוש הזה הוא להמשיכו מדור לדור לנצח ובימי ר' עקיבא הי' צריך להמשיך דעתו הק' לתלמידיו כדי שישאר דעת ולנצח והתגרה הבעל דבר והכניס ביניהם מחלוקת עד שנסתלקו כולם בימי הספירה דייקא מחמת שאז צריכין להמשיך הדעת כנ"ל. ע"כ התגרה אז דייקא כדרכו תמיד שבעת ובמקום שרואה שעוסקים לתקן אז דייקא מתגרה בכל כחו לקלקל ח"ו. אבל אתה מרום לעולם ה' כי התקון הי' ע"י רשב"י ותלמידיו שהי' מתלמידי ר' עקיבא. כי רשב"י קיבל הדעת מרבו ר"ע והאירו בתלמידיו לנצח. וע"כ עושי ןשמחה ביום הסתלקותו דייקא שהוא ל"ג בעומר כי זה עיקר השמחה כי אחר הסתלקות הצדיק האמתי מאיר הדעת ביותר. וזה עיקר גדולת הצדיק שהמשיך דעת גדול וקדוש כזה בעולם והאירו בתלמידיו עד שנשאר הדעת לדורות עולם לנצח:

אות יח וע"כ סופרין ימי הספירה בעת שגדילה התבואה ומבקשין אז בכל יום ארץ נתנה יבולה יברכינו אלקים וכו'. וכל מספר ימי הספירה הוא מהבאת העורמ שעורי םעד שבועות שמביאין שתי הלחם מחטים. כי עיקר העומר התיר אכילת ישראל כי אסור לאכול קודם הנפת העומר עי"ז זוכין להמשיך הארת הרצון בשעת האכילה שזה עיקר תיקון איכלת ישראל כנ"ל. וע"כ אז מבקשין ע"ז שתתן הארץ יבולה ויברכינו אלקים כי עיקר הברכה הוא הארת הרצון שהוא מקור הברכה בחי' יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו וכו' כנ"ל. שזהו בחי' מה שמבקשין בספירה אלקים יחנינו ויברכינו יאר פניו אתנו סלה. דהיינו הארת הרצון בשעת האכילה והפרנסה שמבקלין אז כי אז גדילה התבואה וכנ"ל. וכן המן שהוא בחי' פרנסת ישראל נמשך בימי הספירה בט"ו באייר. כי המן בחי' הארת הרצון שנמשך ע"י הדעת של משה בחי' כי לא ידעו מה הוא בחי' מ"ה בחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע שהוא בחי' הארת הרצון כמבואר שם בהתורה הנ"ל. ועל כן לא ניתנה תורהאלא לאוכלי המן. כי מחמת שבימי הספירה נמשך הדעת הנ"ל על כן אז נמשך הפרנסה בחי' מן בחי' ארץ נתנה יבולה שעל ידי זה מקבלין הארת הרצון שעל ידי זה עיקר קיום המשכת הדעת מדור לדור לנצח כנ"ל. וזה שבעה שבועות תספר מהחל חרמש בקמה וכו' ועשית חג שבועות לה' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן וכו'. כי בשבועות שהוא קבלת התורה שאז עיקר השמכת הדעת הנ"ל. אזי עיקר התקון ע"י הצדקה והממון שנותנין לצדיקי אמ תבחי' מסת נדבת ידך אשר תתן. כי עי"ז נתתקן כל ממונו שעי"ז עיקר קיום המשכת הדעת כנ"ל:

אות יט וזה מלכותך מלכו תכל עולמים וממשלתך בכל דור ודור שנסמך לפסוק סומך ה' לכל הנופלים וכו' עיני כל וכו' כי מבואר בהתו' הנ"ל בענין הדעת הנ"ל של בן ותלמיד שעי"ז ממשיכין הארת הרצון בעת האכילה שלזכות לזה צריכין להיות איש חיל ולא ההיפך שהוא ענין חלישות ורפיות ידים שקורין שלימזלניק וכו' ואז דייקא יכול לזכות להארת הרצון המופלג בעת האכילה וכו' ע"ש כל זה היטב ואיך הולך ומבאר שם כי המלכות מקבץ כל הבטחונות שהכל מסתכלין על פרנסה ועולה עמהם ומקבל הפרנסה מים החכמה שהוא הדעת של בן ותלמיד הנ,ל היינו מהידים שהם הרמזים שיש בים החכמה בבחי' זה הים גדול ורחב ידים כוו' כי הרמזים נקראים ידים בחי' נטיתי ידי וכו'. וע"כ מ ישרוצה לחגור מתניו לתת פרנס לאשתו ובניו וכל התלויים בו צריך שיהי' איש חיל וכו' שיהי' לו בחי' ממשלה ומלכות כדי שיהי' לו חלק בהמלכות דקדושה כדי שיוכל לקבל פרנסה מהידים הנ"ל ששם מאיר הארת הרצון וכו' כנ"ל. וביאור הדברים לפי עניות דעתינו הוא. כי עיקר הארת הדעת הנ"ל הוא התחזקות גדול ועצום מאד מאד לכל אחד ואחד בכל מקום שהוא שזהו עיקר הארת דרי מטה לחזקם ולאמצם לעוררם ולהודיעם שעדיין ה' אתם ואצלם וכו' כי מלא כל הארץ כסודו וכו' וכ"א כפי שנמשךאחר אמתת הדעת הקדוש הזה כן זוכה להיות איש חיל וזריז וזוכה לקבל לעצמו בחי' מלכות וממשלה ואז דייקא יכול ליתן פרנסה לאשתו ובניו וכלן התלויים בו ויכול לזכות לעשירות גדול דקדושה עי"ז ולקבל בהאכילה והפרנסה והעשירות הארת הרצון שהוא עיקר קיום המשכת הדעת הנ"ל. ועיקר הוא האמונה כאשר הבנתי משיחותיו הק' שסח עמנו אחר התורה הנ"ל שע"י האמונה זוכין להארת הרצון המופלג עד שלא ידע כלל מה הוא רוצה ויצעק וכו' כנדפס בסוף הספמ"ע ע"ש והוא שייך להתורה הנ"ל כי הכל אחד כי מיט שמתחזק באמונה שלימה בהש"י ומאמין שהש"י מלא כה"כ ואם הוא כמ ושהוא עדיין הש"י אצלו ועמו וקרוב אליו תמיד אזי בודאי הוא איש חיל ויש לו חלק בבחי' מלכות וממשלה כי אמונה היא עיקר ההתחזקות בבחי' לבש ה' עוז התאזר בחי' והי' צדק אזור וגו' ואמונה אזור חלציו שזה צריך כל א' מישראל להמשיך עליו מחדש בכל יום לאזור אזור במתניו לחגור עצמו באמונה שלימה בהש"י ובצדקיי אמת להיות כגבור ערוך מלחמה ללחום מלחמת ה' בכל יום ועל זה אנו מברכין בכל יום אוזר ישראל בגבורה שזהו בחי' הכון לקראת אלקיך ישראל ועיקר המלחמה להתחזק עצמו לבלי ליפול בשום אופן והעיקר ההתחזקות הוא ע"י ים החכמה של הצדיק האמ תשמאיר בבן ותלמיד כנ"ל והעיקר ע"י הרמזים כי א"א לבאר הכל בפה וצריכין להבין הרמזים שמרמז לנו בכל עת ע"י הידים שיש בים החכמה ואז כשמאמין באמת שעידי ןה' אתו אז בודאי מקבל עוז וממשלה ומלכות דקדושה שזה עיקר המלכות באמת בבחי' כל ישראל בני מלכים הם. כי זה ידוע ובררו לכל משכיל שאין שום ממשלה ומלוכה אמתיית בעולם כ"א מלכות דקדושה דהיינו כשיש לו איזה מלכות וממשלה בשביל להגדיל כבודו ית' שהוא בחי' מלכות הקיימת לנצח בחי' כי לה' המלוכה. אבל כל בחי' מלכות וממשלה והתנשאות שאינו לשם שמים הכל הבל נדף אין בו ממש כ,ש ואנשי השם כלא היו וכו' כי היום בכאן ומחר בקבר ואין מלכותו מלכות עולם ואם יעלה לשמים שיאו וכו' כגללו לנצח יאבד וכו'. וע"כ עיקר המלוכה והממשלה הוא כשזוכה לחזק עצמו ולידע כי עדיין ה' אתו ועי"ז לא די שמחזק עצמו אף גם הוא יכול לעורר לולחזק לב אחרים להמשיך הארת הדעת הנ"ל בבנים ותלמידים רבים כל אחד לפי בחינתו. וזה עיקר המלכות והממשלה האמתיית הקיימת לעד ולנצח כי מלכותו בכל משלה וכשרז"ל מאן מלכי רבנן שנאמר בי מלכים ימלוכו כי כשמאיר איזה דיבור מהדעת הק' הנ"ל בחבירו נעשה חבירו תלמיד אצלו והוא בחי' רב שזה עיקר המלכות בחי' מאן מלכי רבנן היינו המאירים הדעת האמתי של התורה הקדושה בעולם בי' בי מלכים ימלוכו וע"כ מי שהוא חפץ בחיים אמתיים ומשתדל להמשיך על עצמו הדעת הקדוש הנ"ל אסור להיות חלש ורפה ידיטם (שקורין שלימזלניק) רק צריך לחזק ידיו בה' ולהשתדל שיהי' לו חלק בבחי' מלכות וממשלה ע"י שמאיר הדעת בחבירו שעי"ז הוא מושל עליהם בממשלה אמתיית בבחי' צדיק מושל וכו' כמובן במ"א וכמבואר בהתחילת התורה הנ"ל שכל אדם צריך לקיים זאת לעסוק בישוב העולם לדבר עם חביריו מהתכלית האמתי והנצחי להאיר בהם יראת שמים וכו' ע"ש. לשבת דייקא בחי' מלכו תשנקראת ישיבה בחי' והמלך יושב על כסא וכו' בחי' אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כי כל אחד מישראל צריך שיהי' לו חלק במלכות דקדושה ע"י שמאיר הדעת בחביריו וכו' כנ"ל. ואז דייקא יכול לקבל פרנסה ועשירות ולזכות עי"ז להארת הרצון המופלא הנ"ל:

וזה בחי' מלכותך מלכות כל עלמים שמלכותו יתב' מולכת ומושלת בכל העולמות כולם מראש כל דרגין עד סוף כל דרגיטן ואפי' בשאול תחתיות ומתחתיו כי לית אתר פנוי מיני וכ"ש ומלכותו בכל משלה אך לידע להודיע זאת לכל באי עולם הוא רק ע"י הצדיקי אמת שעוסקין בזה להמשיך הדעת הק' הנ"ל שעי"ז מודיעים כחו וממשלתו ית' מדור לדור שמזה מדבר כל המזמור הקדוש הזה שהוא תהלה לדוד שעליו אמרו רז"ל כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב כ"ש שם דור לדור ישבח מעשיך וכו' זכר רב טובך יביעו וכו' כמ ושפרש"י שם ע"ש יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה כבוד מלכותך יאמרו וכו' להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלוכות מלכותך וכו'. היינו שהחסידים שהם הצדיקי אמת מודיעים לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו כי מודיעים שמלכותך מלכו תכל עולמי וכו' כנ"ל. והעיקר ע"י השממשיכין מלכותו וממשלתו מדור לדור לנצח בבחי' וממשלתך בכל דורו דור. כי זה עיקר הארת הדעת הנ"ל שיתקיים מלכותו וממשלתו יתב' מדור לדור לנצח כנ"ל. וזה ע"י סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים היינו בחי' מהשכת הדעת הנ"ל בדרי מטה שעיקרו לסמוך ולזקוף את כל הנופלים והכפופים לחזקם ולאמצם לסעדם ולהקימם שלא יפלו ע"י שמודייעם להם כי ה' אתם עדיין כי מכה"כ וכנ"ל. ועי"ז עולה המלכות ומקבלת הפרנסה על ידי הבטחונות של כל העולםך שעיניהם מסתכלות על פרנסה שעי"ז מקבלת הפרנסה מהידים שבים החכמה שעל ידי זה מאירה הארת הרצון בשעת האכילה שכל זה הוא בחי' עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו דייקא פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון כו'ו כמבואר שם בהתו' הנ"ל ע"ש וע"כ נסמכו זה לזה וכנ"ל:

אות כ וזה בחי' לחם הפנים שנצטווינו שיהי' מונח לחם תמיד לפני ה' בביהמ,ק וביםו השבת אכלו ואתם הכהנים כי עיקר הארת הרצון הוא בשבת שזהו בחי' גודל המצוה של אכילת שבת כי אז בשע תהאכילה עיקר הארת הרצון כנ"ל וע"כ הי' מוכרח שיהי' בביהמ"ק לחם תמיד בלי הפסק כי עיקר הדעת הוא בביהמ"ק שכלול מבחי' בן ותלמיד וכו' כ"ש בתורה הנ"ל באר היטב. ועיקר קיום הדעת הוא ע"י הרצון המאיר בשעת האכילה דייקא כנ"ל. ועל כן הי' ההכרח שבביהמ"ק שהוא בחי' הדעת של בן ותלמיד יהי' מונח שם לחם הפנים תמיד בלי הפסק רגע כשארז"ל. כדי שיהי' נמשך שם הארת הרצון שמאיר בהלחם והפרנסה דייקא כנ"ל. וע"כ נקרא לחם הפנים ע"ש הארת הרצון שהוא בחי' הררת פנים בחי' יאר ה' פניו אליך ויחונך וכו' כ"ש שם. וע"כ נסמך בפ' אמרו פ' לחם הפנים לפ' של מות נרות המנורה זה בחי' להצהיל פנים משמן היינו בחי' הארת פנים הארת הרצון שמאיר בהלחם בחי' לחם לבב אנוש יסעד כ"ש שם בהתורה הנ"ל:

אות כא וזוה שנסמך בשמואל בענין דוד שברח אל אחימלך הכהן שנתן לו לחם הפנים לאכול וחרב גלית הפלשתי כי הש"י סיבב בנפלאותיו שדוד המלך אכל לחם הפנים ע"י שזכה להיות איש חיל כזה לנצח מלחמות ה' להרוג את גלית הפלשתי כי מי שהוא איש חיל וכו' זוכה להארת הרצון בשעת האכילה ע"כ נסמך ענין חרב גלית שנתן לו לענין מה שהאכילו לחם הפנים כי דוד הי' צריך לאכול חם הפנים שהוא עיקר האכילה דקדושה שאוכלים הכהנים כדי לקבל הארת הרצון על כל ישראל כי מחמת שהי' איש חיל כזה שהרג גלית והי' צריך לכבוש המלוכה על כל ישראל בודאי מגיע לו לאכול לחם הפנים שהוא הארת הרצון בשעת האכילה וכנ"ל וע"כ נסמכו זה לזה וכנ"ל:

אות כב וע"כ גם הכהנים הי' אנשי חיל כמו שדרשו רז"ל על פסוק והתעוותו אנשי החיל כי הכהני םאכלו כל אכילות דקדושה שהם הקרבנו תותרומה ובכורים כוו' הכל כדי לכפר על ישראל ע"י אכילתם בבחי' כהנים אוכלים ובעלים מתכרפים. והכל ע"י הארת הרצון שעי"ז עיקר הכפרה והסליחה על כל העונות. כי ע"י הארת הרצון השם יתברך מתרצה לישראל ומוחל להם כל עונותיהם. וע"כ היו הכהנים אנשי חיל כי א"א לזכות להארת הרצון בשע תאכילה כ"א מי שהוא איש חיל וכנ"ל:

אות כג וזה בחי' שולחן מלכים שהמלוכה והממשלה נקראת ע"ש השולחן כ"ש בדוד שהוא עיקר המלכות דקדושה תערוך לפני שולחן נגד צוררי כי המלך דקדושה זוכה לשולחן אשר לפני ה' דהיינו לקבל הארת הרצון על ידי אכיל השולחן כנ"ל. שזהו בחינו תדשנת בשמן ראשי בחי' להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד וכנ"ל. עיין בהתורה כי מרחמם ינהגם הנ"ל ותבין:

הלכות בכור בהמה טהורה אות כד וזהו ג"כ בחי' מצות בכור בהמה טהורה לכהן והכהן מקריבו בביהמ"ק דהיניו החלב והדם והבשר נאכל לכהנים כי ישראל צריכין לקדש גם את ההולדה של הבהמה ועיקר הוא ההולדה הראשונה שיהי' נמשך קדושת הדעת על ידה כי גם הולדת הבהמה צריכן לקדש מאחר שישראל אולכין אותה ועיקר חיות האדם שהוא הדעת והחכמה כ"ש והחכמה תחי' נמשך ע"י האכילה ע"כ צריכין לקדש אכילת ישראל וע"כ כשנולד בהמה טהורה צריכין לקדש ההולדה הראשונה שיהי' נמשך הדעת על ידה. וזה על ידי שנותנין הבכור לכהן והכהן שהוא בבחינות הדעת של בן ותלמיד. מקריב ממנו בביהמ"ק שהוא עיקרהדעת של בן ותלמיד כש"ש בהתורה הנ"ל. וע"כ שם בביהמ"ק מאיר הארת הרצון ע"י הקרבנות שנקראים בשם אכילת המזבח. כמובא לשון זה בדרז"ל כ"פ וכגןו ונאכל לאישים וכו' וכן הרבה. וכA"ש באתי לגני אחותי כלה ופרש"י שנאמר לענין הקמת המשכן אריתי מורי וכו' אכלתי יערי עם דבשי שפירושו לענין הקרבנות. כי הקרבנות שמביאין על המזבח בביהמ"ק הם בבחי' אכילה שמאיר עי"ז הארת הרצון. כ"ש לרצונכם תזבחוהו וכתיב יעלו על מזבחי לרצון וכן הרבה. כי הארת הדעת הנ"ל שעיקר קיומו ע"י הארת הרצון מאיר בביהמ"ק ביותר כנ"ל. וע"כ שם מעלין מבהמהמ לאדם שזהו בחי' כלל כל הקרבנות שמכפרין על כל החטאים. כי כשאדם חוטא הוא בבחי' בהממה כנ"ל. ואז יצריך להביא בהמה לקרבן בביהמ"ק והכהן מקריבה שם. ועי"ז מעלה הבהמה במהמה לאדם. ועי"ז מתקן מה שקלקל מה שנפל בחטאו מאדם לבהמה. כי עכשיו ע"י הקרבן מעלה מבהמה לאדם. וזה כלל עבודת ישראל שצריכין לברר ולהעלות כל המדריגות התחתונות למעלה שבשביל זה נברא האדם כדי להודיע אלקותו יתב' בכל המדריגות התחנותות מאד שזהו בחי' הארת דרי מטה שהוא העיקר בחי' ואבית תהלה מגושי עפר וכו'. וע"כ צריכין ליתן הבכור לכהן כדי שהכהן יקריב ממנו בביהמ"ק ויאכל הבשר בקדושת קרבן שעי"ז נמשך הארת הרצון שזה עיקר התיקון כנ"ל. כי ישראל צריכין לקדש אכילתם בכמה קדושות והעיקר ע"י הכהן שהוא בחי' הרב והצדיק האמת שעי"ז נמשך הדעת שיעקר קיומו ע"י הארת הרצון בשעת אכילה כנ"ל:

אות כה וע"כ בשעת הקמת המשכן הקריבו הנשיאים דייקא לחנוכת המזבח כי הנשיאים שיש להם התנשאות בחי' מלכות דקדושה הם זוכים ביותר בשעת האכילה להארת הרצון כנ"ל. וע"כ הם דייקא הביאו את קרבנם לחנוכתו. כי על ידם עיקר התקון כמבואר לעיל שכל מי שיש לו חלק יותר במלכות דקדושה זוכה ביותר להארת הרצון בשעת אכילה שזהו בחי' קרבנות שזהו עיקר התקון כנ"ל. כי כל המשכן שהוא בחי' הביהמ"ק נבנה בשביל זה לתקן הפגם שפגמו ע"י העשירו תשעשו ממנו ע"ז לתקן כל זה ע"י שעשו את המשכן מהזהב והכסף שלהם ששם במשכן נמשך הדעת עד שזכו להארת הרצון וכו' שעי"ז מחילתל כל העונות וכנ"ל. וע"כ הנשיאים שהם בבחי' מלכות הם דייקא חנכו אותו כנ"ל: