חלה

אות כו וזה בחי' חלה שצריכין ליתן לכהן. כי כבר מבואר שישראל צריכין לקדש אכילתם כדי שיוכלו לקבל הארת הרצון בשעת האכילה שבשיל זה צריכין ליתן כל מתנות כהונה מכל מה שאוכלין כ"ש לעיל בתחילת הדרוש הז. וזה בחי' חלה לכהן כי אע"פ שכבר נתנו מהתבואה תרומות ומעשרות בעת הגורן. עדיין צריכין ליתן חלה לכהן בעת שנותנין מים בהקמח ומתחילין לגלגל העיסה לעשות ממנה לחם כי עיקר הרצון הוא בשעת האכילה ביותר כמבואר שם בהתורה הנ"ל שבשעת האכילה דייקא מקבלין הארת הרצו. וע"כ כשעוסקין לעשות לחם מהקמח שזה עיקר האכילה אז צריכין ביותר לקדש הלחם כדי שנוכל לקבל על ידו הארת הרצון. וע"כ נותנין חלה כשמתחילין לעשות לחם שהוא סמוך להאכילה ביתר. כי אז סמוך ביותר להארת הרצון. וע"כ אז צריך לקדשה עוד הפעם ע"י שנותנין חלה להכהן שכלול מהדעת של בן ותלמיד שעי"ז מאיר הארת הרצון בשעת האכילה וכנ"ל. וע,כ חלה לשון תוחלת וקווי שהוא בחי' רצון וגעגועים בחי' טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'. וכתיב ואני תמיד איחל וכ"ש כי חלה לטוב וכו'. כי התוחלת והתקוה הוא בחי' רצון שמייחלים ומקווים שימלא הש"י רצונינו הטובים להתקרב אליו ולתורתו הק'. ועש"ז נקרא חלה כי עי"ז שנותנין לכהן החלה זוכין להארת הרצון שהוא בחי' תוחלת ותקוה כנ"ל:

אות כז וע"כ מצות חלה תקנו רז"ל גם בזמן הזה בחוץ לארץ כי רק זה נשאר לנו בגלותינו הארוך המר שרצונינו וכוספינו ותקותינו ותוחלתינו חזקים עדיין לשוב אליו ית' ולארצו ולתורתו וכו' כי אע"פ שעובר עלינו מה שעובר בכלליות על כל ישראל ובפרטיות על כל אחד ואחד אשר כמעט אפס תקוה ח"ו. כי צרות מצרות שונות מתחדשות בכל עת בגוף ונפש וממון וכשרז"ל שאין יום שאין קללתו מרובה מחבירו וכו' ואין לנו שום חיות כ"א התקוה והתוחלת והרצון החזק שהוא בחי' הארת הרצון הנ"ל. כ"ש ואומר אבד נצחי וכו'. ואת אשיב אל לבי על כן אוחיל וכו' וזה בחי' השבעתי אתכם בנות ירושלים שהם האו"ה כשפראש"י שם מה תעירו חמה תעוררו את האהבה עד שתחפץ היינו שישראל אומרים לכל המונעים מן הקדושה שהם בחי' עכו"ם וסט"א מה תעירו ומה תעוררו את האהבה שביני למקום עד שתחפץ כי לא תועילו כלום בכל מיני הסתות ופתויים ומניעות וכו' שאתם מונעים אותנו מתורתו ועבודתו ית' כי אע"פ שנדמה לכם שפעלתם הרבה מאחר שבטלתם אותנו מכה קדושות בכלליות ובפרטיות כי החרבתם בית מקדשינו והגליתנו מארצינו ועדיין אתם מרקדים ומשתררים עלינו חנם בכמה מיני מניועת והסתות ומבטלים ישראל הרבה מתורה ותפלה וכו'. אעפ"כ לא תועילו כלום כי מה תעיר וומה תעוררו את האהבה כי לא תוכלו לקלקל את האהבה שבינינו למקום כשפרש"י שם עד שתתחפץ בעוד שתחפוץ כי עוד החפץ והרצון והכיסופין שלנו חזקים ותקיטפים מאד מאד אליו יתב' ומאחר שהרצון חזק בוודאילא תועילו כלל ברעש המניעות והבלבולים שלכם כי הרצון עולהעל הכל כ"ש בדברינו כ"פ עוצם מעלת הרצון עד אין סוף (וע' מזה בהלכות ערב ה' ג') וע"כ תקנו רז"ל גם עתה בזה"ז בחו"ל שלא תתבטל תורת חלה כי חלה בחי' הארת הרצון בשעת האכילה כנ"ל שזה נשאר לנו גם עתה בגלותינו הארוך כנ"ל. וזה בחי' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם וכו' ואיתא בזוהר לכלתם חסר לשון כלה וכו' ע"ש. ובזה נוכל לפרש לענינינו כי כלה לשון רצןו וכיסופין כ"ש כלה שארי ולבבי וכו'. היינו שבעוצם גלותינו בארץ אויבינו מבטיח הש,י את ישראל ואומר ואף גם זאת וכו' לא מאסתים ולא געלתים לכלתם, לכלתם דייקא בשביל בחי' הכליון עינים והתקוה והרצון והכיסופין החזקים שיש להם לשוב אלי וכנ"ל. וזה אנו ממשיכין עלינו ע"י מצוות חלה כנ"ל שהוא בחי' גם זאת. כי שיעור עיסה לחלה הוא מ"ג ביצים וכומבא בדבריו ז"ל (בסימן נ"ה ליקו"א בהתו' אבא שאול וכו'). היינו ע"י מצוות חלה שהוא בחי' ג"ם זאת שעי"ז נתקדש הלחם שהוא עיקר האכילה עד שזוכין על ידו להארת הרצון כנ"ל עי"ז לא מאסתים וכו' לכלתם מחמת גודל הכליון עינים שיש להם לישועה האמתיות לשוב אליו ית' שהוא בחי' הארת הרצון וכנ"ל:

וע"כ דקדקה התורה במצוות חלה וכתבה והי' באכלכם מלחם הארת תרימו וכו' שהזכירה התורה האכילה בפירוש. להורות שיעקר מצוות חלה היא בשעת העסק לעשות לחם לאכילה שאז צריכין ביותר להמשיך הארת הרצון שמאיר בשעת האכילה ביותר בחי' והי' באכלכם דייקא וכנ"ל:

אות כח וע"כ נסמכה פ' חלה לפ' מרגלים. כי פגם המרגלים הי' שעל ידם נחרב הביהמ"ק. שזהו בחי' פגם הארת בן ותלמיד כמבואר היטב בהתו' הנ"ל. וע"כ נסמך לזה פ' חלה שהוא בחי' הארת הרצון בשעת האכילה שזהו בחי' ההיפך מפגם הנ"ל כי משה רבינו ע"י תפילתו שהתפלל סלח נא וכו' שתיקון פגם המרגלים והמשיך בחי' הארת חנוכה חנוכת הביהמ"ק שהוא בחי' הארת הדעת של בן ותלמיד עי"ז נמשך הארת הרצון בשעת האכילה שהוא בחי' מצוות חלה וכנ"ל:

וע"כ נסמך שם מיד אחר פ' מחנות ונסכים כי מנחות ונסכים הם בחי' ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וכו' המבואר שם בתורה הנ"ל לענין הארת הרצון בשעת האכילה ע"י הכהן בחי' בחי' והוא כהן וכו' כ"ש שם. ואיתא בדרז"ל על פסוק זה ומלכי צדק וכו' הוציא לחם ויין שרמז לו על המנחות והנסכים. נמצא שמנחות ונסכים הם בחי' הארת הרצון בשעת האכילה. וע"כ נסמך אחר פ' המרגלים כי הוא תקון לחטא המרגים כנ"ל. כי כבר מבואר שכל קרבנות שבביהמ"ק הם בבחי' אכילה שעל ידם מאיר הארת הרצוןם. וע"כ צוותה התורה להביא עם כל קרבן מנחות ונסכים שהם לחם ויין שהם עיקר האכילה ששם עיקר הארת הרצון. כי לחם ויין הם עיקר אכילת ושתיית האדם וע"כ מרומז הארת הרצון בשעת האכילה בפסוק ולחם לבב אנוש יסעד ויין ישמח לבב וכו' כמובא שם בהתו' הנ"ל. כי לחם ויין הם עיקר האכילה ששם מאיר הארת הרצון שזהו בחי' לחם ויין שהוציא מלכי צדק נגד אברהם שזהו בחי' מנחות ונסכים. וע"כ נסמכו לפ' מרגלים ואח"כ מיד פ' חלה כי הכל א' וכנ"ל:

אות כט וזה שהוציא מלכי צדק הלחם והיין לאברהם בעת ששב ממלחמת הד' מלכים כי אז ראה מלכי צדק עוצם גבורתו ותוקפו של אברהם שהוא איש חיל ביותר. וע"כ הוציא נגדו לחם ויין וכו' שמרמז על הארת הרצון בשעת האכילה כי צריכין להיות איש חיל וכ"ש שם וכנ"ל בפרט שאברהם הציל אז את לוט שכל המלחמה הזאת היתה בשביל זה מחמת שצפה שממנו ישתלשל לידת משיח כשרז"ל על פסוק מצאתי דוד עבדי וכו'. ועיקר המלוכה דקדושה יזכה דוד משיח שאצלו כל העוז והממשלה דקדושה ועל ידו עיקר הארת הרצון שזוכה כ"א מישראל בשעת האכילה כפי התחזקותו להיות איש חיל וכו' וכ"ל וע"כ אז דייקא הוציא כנגדו לחם ויין וכנ"ל:

אות ל וע"כ לחם לשון מלחמה כ"ש לחם את לוחמי. כי עיקר התחזקות המלחמה של האדם בזה העולם הוא בענין הרצון בפרט עכשיו בתוקף הגלות כי הסט"א וכל הבאים מצדה מתגברי םמאד עד שקשה לעמוד כנגדם ולא נשאר לנו כ"א הרצון כנ"ל. שצריכין להתחזק בזה מאד מאד שלא יפול מן הרצון בשום אופן אף אם יעבור עליו מה כי הבע"ד מתגבר על האדם להפילו גם מהרצון. אבל ע"י הרבי האמת המאיר הארת בן ותלמיד לבלי לייאש א"ע בשום אופן כל מי שחזק בזה ואינו שלימזלנקי הוא זוכה להארת הרצון כנ"ל. שעי"ז עיקר התגברות המלחמה וכנ"ל (וע' במ"א בה' ברכת המזון הלכה ד') שעיקר העקשנות ברצון ע"ש:

אות לא וע"כ מצוות חלה כשנותנין מים בעיסה ומתחילין לגלגלה. כי מים נמשכין מבחי' זההים גדול ורחב ידים המבואר בהתורה הנ"ל שעי"ז עיקר הארת הרצון כ"ש בהתו' הנ"ל ע"ש. וע"כ מים בחי' רצון כ"ש וישפכו מים וכו' שפרש"י ששפכו לבם וכו' בחי' רצון וכ"ש ונהרו אליו כל הגוים שהוא גם כן לשון רצון וכנ"ל:

אות לב וע"כ חלה אין לה שיעור מדאורייתא כי הארת הרצןו הוא בבחי' אין שיעור כי הוא בחי' מה (כ"ש שם) שהוא בחי' בלי שיעור וע"כ ע"י הרצון והכיסופין דקדושה יכולין להתחזק תמיד כנ"ל. וזה נשאר קיים לעולם אפי' בתוקף הגלות בכלליו ובפרטיות כנ"ל. כי הוא בחי' בלי שיעור וכל אחד כפי מה שהוא יכול לילך עם זה תמיד בכל מה שעובר עליו כי אעפ"כ רצוני חזק אליו ית' כ"ש לעיל ע"פ מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ וכנ"ל:

אות לג כי איתא במדרש על פסוק וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וכו' וז"ל לפי דרכינו למדנו שאין מחזיקין אלא למוחזקין ואין מזרזין אלא לזורזין. ולכאורה הוא פליאה כי א"כ מהיכן ההתחלה. אך כבר דברנו בזה במ"א שיש כמה דברים שהם תלויים זה בזה ואין יודעין מהיכן ההתחלה (כ"ש בסי' י"ט ליקוטי א')ובאמת הוא נפלאות תמים דעים והוא מסתרי נפלאות הבחירה שהוא הפלא הגדול שבכל פלאות הבורא ית"ש. וא"א להשיג זאת כי באמת אין יודעין מהיכן ההתחלה. אך באמת כל ההתחלה והסוף והאמצע והתכלית שלנו הכל הוא ע"י הצדיק האמת שבכל דור שהוא בחי' משה רבינו שהוא הרבי הראשון של כל ישראל וממנו ההתחלה ואצלו כל תכליתינו ותקותינו. כי "מה "שהי' "הוא שיהי' כשרז"ל וההתחלה של הצדיק האמת בחי' משה בעצמו א"א לנו להשיג כלל ואין לנו להרהר בזה כלל. איך אחר שכבר זכינו לקבלת התורה ממשה רבינו ולהמשיך דעתו הקדושה בכל דור ודור ע"י צדיקי אמת שבכל דור שהוא בחי' הדעת של בן ותלמיד הנ"ל. עי"ז הודות לאל יש לנו מהיכן להתחיל כי מנעורינו מגדלין אותנו בקדושת ישראל כי התינוק כשנולד מלין אותו ביום השמיני מיד. ואח"כ כשמתחיל לדבר מלחילין לדבר עמ ובלשון הקודש וללמדו תורה ותיכף מלבישין אותו בציצית וכו' ע"כ בודאי יש לנו במה להתחזק בעזה"י וע"כ דקדק אדמו"ר ז"ל בהתו' הנ"ל ואמר שע"י הדעת של בן ותלמיד כל מי שהוא איש חיל ואינו שלימזלניק יכול לקבל הארת הרצון בשעת האכילה כי צריך שיהי' חזק בעצמו ואז יחזקו אותו יותר עד שיזכה להארת הרצון כי הא בהא תליא כל מה שחזק יותר יכול לקבל הארת הרצון יותר וכל מה שהרצון מתפשט ומתגדל יותר הוא חזק ביותר וכו' וההתחלה א"א לידע. אך באמת עיקר ההתחלה שלנו הוא ממשה רבינו ע"ה ומצדיקי אמת שבכל דור וכנ"ל. כי אין מחזקין אלא למוחזקין וכו' ואעפ"כ צריך האדם להתחזק בעצמו הרבה ולא יהי' שלימזלניק. כי אעפ"כ יש לו בודאי בחירה בכל דור ובכל יום כפי האדם וכפי הזמן וכפי ההרפתקאות והמאורעות שעוברים עליו כי בהכרח שישאר לו בחירה כי לא נברא בזה העולם כ"א בשביל הבחירה. אך מי שחזק באמת יכול להתחזק ברצון כי הרצון חפשי לעולם. וזה א"א לסתור בשום אופן בשום מניעה שבעולם. כי אעפ"כ אני חפץ ומשתוקק ברצון חזק אל האמת לאמתו. וזה שאמר משה לישראל ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה וכו' והקשו רז"ל וכי יראה מלתא זוטרתא היא אין לגבי משה מילתא זוטרתי. והענין תמוה כי מה העוילו בתירוצם שתירצו לגבי משה מילתא זוטרתי. עדיין קשה על שאמר מ"ה ה' שואל מעמך וכו'. הלא יראה לאו מילתא זוטרתי היא אצלינו ומה יועיל לנו מה שאצלו היא מילתא זוטרתי הלא אצלינו לאו מילתא זוטרתי היא. אך בפסוק זה מרומז הארת הרצון שהוא בחי' מ"ה בחי' מ"ה ה' אלקיך שואל מעמך ועי"ז זוכין ליראה כ"ש בהתו' הנ"ל על פסוק זה ע"ש. וכבר כתבנו שהאר תהרצון שהוא בחי' יראה (כ"ש במ"א) יכול כל אדם לזכות בקל כי הרצון חפשי לעולם רק שצריך שיהי' חזק בחי' איש חיל וכו'. וזה תלוי בזה כיאי ןמחזקין כו' אך מהכין ההתחלה זה א"א להשיג. אך העיקר מה שא"א להשיג הוא שא"א להשיג מהיכן התחילו הצדיקי אמת שהם בחי' משה כנ"ל. אבל אנו כבר יש לנו יסוד חזק מהיכן להתחיל. מאחר שכבר יגע משה רבינו וכל הצדיקי אמת ביגיעות עצומות כאלה עד שהמשיכו הדעת הנ"ל שעי"ז כל ההתחזקות שעי"ז נמשך הארת הרצון וזה תלוי בזה וכו'. וע"כ כל מי שרוצה יכול להתחזק בקל ע"י הדעת הנ"ל שהאירו לנו כי מלא כל הארץ כבודו הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' וכו'. ועי"ז זוכים להארת הרצון וכל מה שהרצון מתגד ליותר עי"ז מתחזק יותר כנ"ל ע"כ משה שפיר קאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך וכו' ועתה דייקא פי' אחר שכבר יגעתי אנכי ביגיעו תכאלה בשבילכם. כמו שדיבר הרבה בפרשיות הקודמים מתחלית אלה הדברים מעוצם היגיעות והתלאות שסבל בשבילם שהוציאם ממצרים ונתן להם את התורה באותות נוראות כאלה והאיר עליהם דעת קדוש כזה כ"ש אתה הראת לדעת וכו'. ואעפ"כ עד שהמלך במסיבו וכו' חטאו בעגל והתפלל עליהם עד שנתרצה להם הש"י וכו' וכו'. ומאחר שאנכי טרחתי ויגעתי בשבילכם כ"כ. ועתה ישראל ועתה דייקא. מאחר שכבר בעולם עתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה שהיא מילתא זוטרתי לגבי. ואם אצליכם אינה מילתא זוטרתי מצד גשמיותכם. אבל מאחר שאצלי היא מילתא זוטרתי ואני כבר התחלתי בשבילכם. כבר יש לכם יסוד חזק והתחלה טובה ותוכלו להתחזק על ידי. ומאחר שתהי' חזקים תזכו לרצון שהוא בחי' מ"ה בחי'יראה וע"כ בודאי היראה מלתא זוטרתי גם אצליכם מאחר שאצלי היא מילתא זוטרתי. כי על ידי תוכלו הכל לזכות ליראה שלימה ע"י הרצון שבאע"י התחזקות וכו' שתלויים זה בזה. כי כבר יש לכם יסוד חזק להתחיל מאחר שכבר זכיתי למה שזכיתי שא"א לכם להשיג כלל מהיכן הי' התחלתי. אבל אתם כבר יש לכם התחלה חזקה. וע"כ בקל תוכלו לזכות לכל טוב על ידי וכנ"ל: