בכור בהמה טהורה ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ע"פ מ"ש רבינו ז"ל (בסי' קפ"ה) שעיקר השלימות הוא היראה. כ"ש מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה וכו'. וכ"ש סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא כי היא שלימות כל הדברים. ויש שני מיני יראות יש מי שהוא ירא מה' מגדולתו ורוממותו בגין דאיהו רב ושליטו ית"ש. ויש יראה למטה ממנה היינו שבא ליראה ע"י יראות תחתונות ע"י שירא מחיה או משר וכו' עי"ז הוא נזכר ובא, ליראה ה'. ויראה הראשונה שהיא ע"י התבוננות השכל בגדולתו ורוממותו ית' הוא בחי' א' כי היראה היא בחי' מלכות כ"ש אלמלא מוראה של מלכות וכו'. והיראה הב' שהיא באה מדברים תחתונים היא בחי' א"ד וע"י היראה הזאת נמשך השפעות בעולם וכו' וכשנמשך השפע צריך לעשות כלי וכו'. וזה אותיות אד"ם וכו'. וזה אדם יראה לעינים ע"י יראה לעינים היינו היראה התחתונה וכו' עי"ז נעשה בחי' אד"ם אבל ע"י יראה העליונה וכו' על ידה אשתלים שמא דקוב"ה וזה וה' יראה לבב וכו' ע"ש:
Section 13
אות ב והנה הכלל שעיקר השלימות הוא יראה כנ"ל. כי כל עיקר השגות אלקות וידיעת הבורא ית' אינו נתפס במוח ולב כ"א ע"י היראה שהוא עיקר ההשארה והקיום של הדעת והחכמה הקדושה בבחי' כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו' כי זה ידוע שהש"י מרומם ומנושא למעלה מכל החכמות והמחשבות עד שא"א לתופסו בשום מחשבה וידיעה כלל. כ"ש אליהו לית מחשבה תפיסא בך כלל רק בחסדו הגדול חמל עלינו ונתן בנו כח לקבל פחדו ומוראו ואימתו עלינו ורק עי"ז אנו יודעין ממנו יתב'. וזה בחי' ראשית חכמה יראת ד' וכתיב יראת ד' ראשית דעת. כי עיקר הדעת והחכמה שהיא לידע ממנו יתב' שרק זה נקרא דעת וחכמה כע"ש אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וכתיב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וכו'. ועיקר זה הדעת והחכמה לידע ממנו ית' א"א לקבל כ"א על ידי היראה כי ידיעת והשגת אלקותו ית' אין נמשך על האדם כ"א בבחי' והחיות רצוא ושוב דהיינו ע"י הרשימו שנשאר מהביטול אל הא"ס כי הביטל הוא למעלה מהמחשבה. אך אח"כ כששב מהביטול נשאר רשימו מזריחת התנוצצות אורו ית'. וע"י הזריחה של הרשימו הזאת נופל פחד ויראה ואימה גדולה על האדם וזאת היראה הוא עיקר ההשארה והקיום שנשאר ונתפס בלב האדם מזריחת התנוצצות אורו הקדוש יתב' כמו מלך גדול ואדיר שעובר במדינה שנופל יראה ופחד ואימה גדול על כל מ ישעובר לפני ואע"פ שאינו רואה אותו בחי' אימת מלכות. כי עיקר המלכות היא בחי' יראה ואימה שע"פ שהמלך יושב על כסא מלכותו בחדרי חדרים רחוק מאד מאד מבני מדינתו אעפ"כ פחדו ואימתו על כל בני מדינתו בחי' מוראה של מלכות. כמו כן להבדיל א"א ור"ר הבדלות הש"י ב"ה הוא מרומם ומנושא ורחוק מאד מכל המחשבות והידיעות שבעולם ואין נתפס במוח כ"א פחדו ויראתו ואימתו הגדולה שהיא בחי' מלכות כי כל ידיעתנו ממנו ית' הוא רק בבחי' מלכות שאנו יודעין ומאמינים שהוא יתב' מלך מנהיג ומושל שזהו בחי' יראה בחי' מוראה של מלכות כנ"ל וזהו בחי' פחד קראני ורעדה וורב עצמותי הפחיד ורוח על פני יחלוף תסמר שערת בשרי וכו' שנאמר על רוח נבואה מהש"י שעוברת על פניו דהיינו בחי' התנוצצות הרשמיו מזריחת אורו יתב' שמשם כל הנבואה (כמבואר במ"אבה' ר"ה ע"פ התורה ויאמר בועז אל רות) ועי"ז פחד קראני ורעדהוכו'. כי משם עיקר הפחד והיראה ממנו ית' שהוא עיקר הקיום וההשארה של זריחת אורו ית' כנ"ל. וע"כ עיקר השלימות היא היראה וכל מה שממשיך על עצמו יראה יותר יכול לתפוס בדעתו יותר זריחת התנוצצות אורו יתב'. וע"כ בר"ה שאנו מבקשין לגלות מלכותו ית' בעולם ע"כ אנו מתחילין ובכן תן פחדך ה' אלקינו וכו' ואיתך על כל מה שבראת ויראוך כל המעשים וכו'. כי עיקר המלכות היא היראה שהיא עיקר השלימות והיא עיקר הקיום וההשארה שנשאר ונתפס בלב האדם מזריחת אורו ית' שנשאטר מהרשימושל הביטול כנ"ל. והבן היטב כי דבר זה א"א לבאר בכתב ולא בע"פ כ"א לכל חד כפום מה דמשער בלבי' וזה בחי' האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ. האירו ברקיו זה התנוצצות זריחת הרשמיו הקדושה מהביטול אל הא"ס שהיא מאירה כברקים בבחי' והי' עליהם יראה ויצא כברק חצו עי"ז ראתה ותחל הארץ. דהיינו יראה כי מהרשימו של הביטל נופל יראה גדולה והיא עיקר ההשארה מהביטול וכנ"ל. וזה בחי' יראת ה' היא אוצרו כי היראה היא בחי' אוצר ממש שאוצרת וכונסת בתוכה כל טוב אמתי ונצחי כל גנזיא דמלכא שהם ידיעת והשגות אלקותו יתב' כי אין נתספ שום השגה בלב האדם כ"א ע"י היראה כנ"ל:
The Holy One Blessed be He has nothing in His world but the treasure of Yir'as Shamayim (awe of Heaven) — these are the great Tzaddikim who are true fearers of Hashem, who are the treasure of Yir'as Shamayim. And all who attach themselves to them and to their students and to their students' students etc. — upon all of them is drawn true Yir'ah, flowing from the very high Yir'ah described above.
אות ג וכ לעיקר ביראת העולם הי' בשביל לגלות יראתו ומלכותו. כ"ש בראשית ברא אלקים וכו' בראשית בחי' יראה כ"ש בתיקונים בראשית ירא בשת כי היראה היא בחי' מלכות שבשיל זה הי' כל הבריאה כדי לגלות מלכותו בעולם. וכל הנסים והנפלאות והאותו נוראות שעשה הש"י במצרים ועל הים וכו' הכל הי' כדי לגלות יראתו ומלכותו כ"ש למען תדע כי לה' הארץ. וכתיב למען ספר שמי בכל הארץ ושם היא בחי' יראה כ"ש ליראה את השם הנכבד והנורא הזה וכו' וכתיב וייראו גוים את שם ה' וכו'. וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וופרעה כשלא רצה להכניע א"ע ולקבל עול יראתו ע"י האותות והמופתים. כתיב בי' ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון את ה' ובישראל כתיב וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה':
[This section was transcribed from headings, and therefore is not arranged in full order.]
כי כל המכות והיסורין שהביא הקב"ה על המצרים הכל הי' מבחי' יראות הנפולות שמשם כל הצרות והדינים כר"ל והש"י שולח על האדם פחדים של ייסורים ומכות וכיוצא כדי שיתבונן עי"ז אליו יתב' כדי שיעלה כל היראות הנפולות לשרשן דהיינו ליראה אותו יתב'. כ"ש הכרתי גוים נשמו פינותם אמתרי אך תיראו אותי תקחו מוסר וכו' והמצריים שהי קשי עורף ולא רצו להכניע עצמן ליראתו יתב' ע"כ הביא עליהם הש"י בכל פעם מכות משונות כדי לעוררם בכל פעם שידעו מי המכה אותם וייראו ממנו וישלחו את ישראל והם הקשו ערפם והכבידו לבם ולא רצו להודות על האמת. והביא עליהם עי"ז בכל פעם עוד מכות רבות וגדולות אבל לישראל הי' טובה גדולה כ"ז כי ע"י כל מכה ומכה שהביא הש"י על המצרים וישראל ניצולו ממנה הכירו בכל פעם אותו ית' ביותר וקיבלו עליהם עול יראתו ומלכותו כ"ש וירא ישראל וכו' וייראו העם את ה':
Based on what Rabbainu z"l explains — that the essence of perfection is Yir'ah (awe/fear of Hashem), as it is written, "What does Hashem your G-d ask of you, but to fear [Him]" etc., and as it is written, "The end of the matter, all having been heard: Fear G-d, for this is the wholeness of all things" — there are two kinds of Yir'ah. There is one who fears Hashem on account of His greatness and loftiness, for He is exalted and sovereign, blessed be His Name. And there is a Yir'ah of a lesser kind, which comes to a person by way of lower-level fears — through fear of a beast or an officer etc. — through which he is reminded and comes to fear Hashem. The first Yir'ah, which arises through the mind's contemplation of His greatness and loftiness, blessed be He, is one bechina (aspect), for Yir'ah is the bechina of Malchus (Kingship), as it is written, "Were it not for the fear of the [earthly] kingdom [of man]" etc. The second Yir'ah, which comes through lower things, is the bechina of Aleph-Daled (i.e., the Name "Adon"). Through this Yir'ah, Divine influence is drawn down into the world etc. And when the shefa (abundance) is drawn down, a vessel must be made etc. And this [relates to] the letters Aleph-Daled-Mem [i.e., Adam] etc. And this [is the meaning of] "Man (Adam) sees with his eyes" — through looking with awe, i.e., the lower Yir'ah etc. — through this, the bechina of Adam is formed. But through the higher Yir'ah etc., through it the Name of the Holy One Blessed be He is made complete (ishtalim shma). And this is [the meaning of] "And Hashem sees into the heart" etc. Study there.
אות ד וע"כ בכל המכות שהביא על פרעה ומצרים לא נכנעו אלי וולא רצו לשלח את ישראל ד שהביא עליהם מכות בכורות כי אז הוכרחו להודות בעל כרחם על האמת שהכל מאתו יתב' כי עיקר ההולדה ע"י היראה כ"ש רעדה אחזתם שם חיל כיודלה. כ"ש רבינו ז"ל במ"א. ועיקר היא הולדה הראשונה שאז עיקר המשכת האירה ומשם עיקר החבלי הלידה בפרט בלידה ראשונה בחי' צרה כמבכירה. כי בזה העולם מחמת חטא אדה"ר ע" פרוב מתלבשת היראה בדינהים ויסורים ר"ל. וע"כ ע"י מכות בכורות שראו שהש"י מבחין ויודע כל ההולדות עד שמבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור אז נפל עליהם פחדו ואימתו בעל כרחם והוכרחו לשלח את ישראל. וכל זה מחמת שע"י מכת בכורות נמשך עליהם היראה בעל כרחם מחמת שעיקר היראה נתגלה ע"י הולדה וכנ"ל. וע"כ אז נתקדשו בכורו שהם זכר ליציאת מצרים כ"ש והי' כי ישאלך בנך וכו' ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים וכו' ויהי כי הקשה פרעה לשלחינו ויהרוג ה' כל בכור וכו' ע"כ אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכו'. וזה בחי' בכור בהמה טהורה שצריכין ליתן הבכור לכהן לקרבן כי צריכין להעלות כל היראות הנפולות לשרשן ליראה מלפניו יתב' לבד כנ"ל. וזה בחי' שמעלין מבהמה לאדם כי עיקר עליית היראות הנפולות הוא ע"י הדעת שידע שהכל ממנו יתב' שלא יתלה שום דבר בטבע ובמקרה ח"ו. רק כל מה שיעבור עליו יאמין וידע כי הכל ממנו יתב' לבד וישוב אליו ליראה מלפניו ית' וכ"ש רבינו ז"ל במ"א בהתורה אור הגנוז (בסי' ט"ו) שעיקר עליית היראה אל הדעת. והדעת הוא גדר האדם. כי כ"ז שאינו מעלה היראה לשרשה ושי לו יראות הנפולות דהיינו שמתיירא מגוף הדבר בעצמו שמפחידו כגון מחיה רעה ולסטים ומכות ויסורין ר"ל הוא כמו בהמה ממש כי גם בהמה יש לה כל אלו היראות והפחדים כידוע בחוש שגם הבהמה מתייראת ומפחדת מחיות רעות והמכאות וכיוצא. וא"כ מה יתרון לאדם מן הבהמה ועיקר ההבדל בין אדם לבהמה הוא שהאדם יש לו דעת לידע ולהבחין שיש אדון מנהיג מושל ומשגיח ית"ש שמאתו הכל הווא שלח על האדם כל אלו הפחדים כדי שישוב אליו יתב' כ"ש ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובו מאון וכו'. וע"כ צריכן להביא הבכור בהמה לקרבן כדי להעלות היראה לשרשה להעלותה מבחי' במה לבחי' אדם שזה עיקר בחי' הקרבן כמבואר במקומות אחרים. כי בבחי' בכור שם עיקר בחי' היראה כנ"ל. ושם עיקר בחי' הדעת כי נקרא בכור וראשית שהיא בחי' דעת כי עיקר עליית היראה, על ידי הדעת כנ"ל. ע"כ צריכין ליתנו לכהן להקריבו לקרבן כדי להעלותו מבחי' בהמה לאדם שהוא הדעת. דהיינו להעלות כל היראות הנפולות שהם בחי' בהמה להעלותו אל הדעת שהוא בחי' אדם כנ"ל. וע"כ צריכין ליתנו לכהן כי הכהן בבחי' דעת כ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת וע"כ זוכה הכהן לשלימות היראה. כ"ש שם בריתי היתה אתו החים והשלום ואתנם לו מורא ויראני וכו'. וע"כ צריכין להביא הבכור וכן כל הקרבנות לביהמ"ק כי שם מקום היראה והדעת. כ"ש מה נורא המקום הזה. וגם ביהמ"ק בחי' דעת כשרז"ל (בכרורת ל"ג) כל מי שיש בו דיעה כאלו נבנה ביהמ"ק בימיו כי שם עיקר עליית היראה אל הדעת שזהו בחי' כל הקרבנות כנ"ל. וזה שכתוב שם בהתורה הנ"ל שע"י שמעלה היראות התחתונות נעשה בחי' אד"ם היניו כנ"ל כי עולה מבחי' בהמה לאדם כנ"ל. כי אע"פ שעיקר השלימות היא היראה העליונה שהיא ע"י התבוננות הלב בגדולתו ורוממותו יתב'. אעפ"כ בודאי א"א בתחלה לבא תיכף ליראה עילאה הזאת. וצריכין לראות עכ"פ שלא יהי' לו יראות נפולות וכל דבר שמפחידו ידע ויבין שהכל מאתו ית' וישוב אליו ית' ויעלה כל היראות לשרשן ליראה מלפניו ית' ואח"כ יזכה לילך מדרגא לדרגא ולהתחזק בכל פע םביראה גדולה יותר עד שיזכה ליראה עילאה דהיינו שלא יצטרך עוד להתעורר ליראה ע"י דברים תחתונים שנתלבשה ונפלה בהם היראה מלמעלה רק יתעורר ליראתו הגדולה מהשכלת לבו לבד ברוממותו וגדולתו ית':
Section 14
אות ה כי עיקר השלימות היא היראה. וזה עיקר מתן תורה שניתנה בקולות וברקים וקול שופר חזק מאד ויחרד כל העם וכו' שנפל אז עליהם אימה ויראה עצומה. וכ"ש ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. אך אעפ"כ התגרה בהם הבע"ד אחר כך עד שהחטיאם בעגל שרצו למשוך עליהם יראה רעה מאד יראה דסט"א כי הע"ז נקראת יראה. כשרז"ל יראה יש במקום פלוני וכן הרבה והתיקון הי' במ"ם ימים האחרונים שהיו ימי רצון שהם מאלול עד יוה"כ שהם ימי יראה כי נקראים ימים הנוראים. ועיקר התיקון בר"ה שהוא ראשון לעשרה ימים האחרונים של המ"ם יום שהם עשי"ת. כי בר"ה ממשיכין יראה גדולה ועצומה ע"י השופר בחי' היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו כי אז הוא פחד יצחק וע"כ מתחילין אז ובכן תן פחדך ואיתך וייראוך וכו' כי עיקר התיקון ע"י היראה היינו שבר"ה הוא התנוצצות משיח שהוא עיקר מלכותדקודשה שממשיכין וממליכין בר"ה בחי' וצמיחת קרן לדוד עבדך וכו' ומשיח הוא עצם היראה עילאה מאד מאד. כ"ש והריחו ביראת ה' כי ימשיך יראה עילאה ונפלאה מאד בעולם עד שכולם יקיימו את התורה ולא יפרו את בריתו לעולם כמבואר בכמה פסוקים. ואז יתקיים בשלימות ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ועתה אנו ממשיכין עלינו הארה מיראה עילאה זאת בר"ה ע"י כח הצדיקים שאנו נוסעין אליהם. ובפרט ע"י הצדיקים שוכני עפר שאנו משתטחין על קברם בער"ה. כי כל צדיק אמתי בחי' משה משיח. והוא ממשיך עלינו עתה בכל דור יראה עילא ה ונפלאה כזאת שנזכה מעתה כולנו להצזק בהש"י ולבלי לפרוד ממנו ח"ו בשום אופן בעולם. ודרך זה התחיל משה רבינו ע"ה להמשיך במ"ם ימים האחרונים. והעיקר מר"ה עד יוה"כ שהם גמר המ"ם יםו האחרונים. כ"ש בפרשת בעת ההוא אמר ה' אלי פסל לך וכו' ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום וכו' תיכף אחר פרשה זאת אמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה וכו' כי במ"ם ימים האחרונים פעל זאת שהמשיך יראה נפלאה והעיקר בר"ה ויוה"כ שאומרים אז ובכן תן פחדך וכו' ויראה עילאה ונפלאה הזאת ממשיכן הצדיקים עלינו בכל דור. ועיקר התיקון בשלימות יהי' ע"י משיח שנאמר בו והריחו ביראת ה' כנ"ל:
The month of Adar is the last of the months, in the dimension of Yir'ah which is called "the end of the matter" — for Yir'ah, which is Malchus, is at the end and at the beginning, in the dimension of "the end of the deed, [which was] first in thought" — for from beginning to end the essence of all perfection is through Yir'ah.
אות ו ואנו מקדימין עתה להמשיך עלינו יראה עילאה דעילאה וכו' הזאת בד' פרשיות ופורים שמקדימין אותם קודם פסח. כי פורים וד' פרשיות הם הכנה לפסח שהוא יציאת מצרים שעיקרו הי' בשביל לקבל את התורה. כ"ש הבוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו' כי פ' שקלים הם בשביל קרבנות והקמת המשכן שכ"ז בחי' יראה כ,ש מה נורא המקום הזה. וכבמואר לעיל שכל הקרבנות כדי לעלו תמבהמה לאדם שהוא בחי' דעת בחי' יראה ע"ש. וזה בחי' מנאה אדנים שנעשו מהשקלים שהם בחי' מאה ברכות כמובא. בחי' כלל התפילות והברכות שכלולים במאה ברכות שהם בחי' יראה בחי' יראת ד' היא תתהלל. וע"כ למדו אותם רז"ל מפסוק מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה א"ת מ"ה אלא מאה (כשרז"ל מנחות מ"ג) ופ' זכור הוא מחיית עמלק שהוא כופר ואינו מאמין שהכל מהש"י.ורוצה לסלק היראה חס ושלום ולהמשיך היראות הנפולות ח"ו שמשם כל הגליות כי עמלק מעולם רצועה מרדות לישראל. והוא מייראם ומפחידם תמיד ביראות הנפולות וכל התגברותו ח"ו כשרואה שישראל נופלים ח"ו מיראה דקדושה כ"ש ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים וצריכין אנו לזכור מעשה עמלק כדי להשמר ממנו כדי להכרית זכרו בכל דור. ולהמשיך עלינו יראה עילאה וכו' הנ"ל בחי' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק וכו'. כי שם בכסא הכבוד שם מקרו היראה בחי' מורא מלכות שהכל מתפחדין ומתייראין מפני כסא מלכות וכ"ש צדק ומשפט מכון כסאו אש לפניו וכו'. והש"י הרים ידו בכסאו שלא יהי' שמו וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק והודיע שאין היראה בשלימות עד שימחה זכרו של עמלק. כי עיקר שלימות השם והכסא הוא ע"י היראה כמובן בהתורה הנ"ל שדייקא ע"י היראה אישתלים שמא דקוב"ה:
And even one who has fallen very greatly, God forbid, even one who has fallen to transgression, God forbid — he too requires great Yir'ah of Hashem, blessed be He, to strengthen himself in every point and point [of good] he still has, to save his soul from evil and draw himself toward some good. He must not dismiss himself [from hope] because he has already fallen so far. If so, he would think everything is permitted to him, God forbid — Heaven forbid such a thing in Israel! For "there is no darkness and no shadow of death where workers of iniquity hide" — for even in the deepest of depths one must fear Hashem very greatly, for His dominion is everywhere.
אות ז וזה בחי' פורים שרצה המן להגביר יראות הנפולות מאד וצוה לכרוע ולהשתחוות לפניו כאילו אין שום יראה עילאה ח"ו רק רצה שיתייראו ממי שיש לו גדולה והתנשאות בזה העולם ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה כי אמר שהוא מזרע בנימן שלא השתחוה לעשו ועל כן אין לו כח להפחידו ביראות הנפולות ועיקר כח המן הי' על ידי שהשתחוו לצלם שהיא עיקר היראה הרעה והנפולה מאד. כי ע"ז נקראת בלשון רבותינו ז"ל יראה כנ"ל. היינו יראה דסט"א. וכן מפני שנהנו מסעודה של אותו רשע שהוא גם כן פגם היראה כמבואר בהתורה רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה וכו' (בלק"ת סי' ע"ז) ע"ש שעיקר היראה נמשכת בשעת האכילה דקדושה. ולהיפך ע"י אכילת איסור בודאי נפגם היראה מאד ח"ו וסבר המן שהיראה נפלה כ"כ עד שיש לו כח להגביר היראות הנפולות מאד שמשם תוקף כל הדינים ר"ל כידוע וע"כ רצה להשמיד להרוג ולאבד מגודל תוקף הדינים ע"י התגברות היראות הנפולות אז כנ"ל. וסבר שאין מי שיוכל להעלות יראות נפולו כאלה אבל הש"י חמל על עמו ושלח לפניהם את מרדכי ואסת שזכו ליראה עילאה מאד מאד. עד שהי' להם כח להמשיך בצעקתם ותעניתם היראה עילאה דעילאה שימשיך משיח בעולם שהיא בחי' ריח בחי' והריחו ביראת ה' שזהו בחי' מרדכי ואסתר שנקראים ע"ש הריח הנפלא מאד אמד בחי' מר דרור בשמים ראש שהוא ראש לכל הריחות והבשמים של שמן המשחה. ועיקר הריח הטוב הואבחי' יראה בחי' והריחו ביראת ד'. וכמובן בהתורה תקעו תוכחה (בלק"ת סי' ח') וכן אסתר נקראת הדסה ע"ש הריח הטוב בחי' אשה יראת ה'. וע"כ בשמן המשחה נקדשו כל מעשה המשכן וכליו והכהנים ומלכים ובגדי כהונה כי כל הקדושות הם בחי' יראה בחי' יראו את ה' קדושיו כי כל מעשה מהשכן הכל הי' בשביל להמשיך יראה גדולה הנ"ל ומגודל עוצם היראה עילאה ונפלאה שזכה מרדכי הי' לו כח לבטל ולשבר ולעקור קלי המן עמלק בכל דור ודור דהיינו לבטל בכל דור בכל אדם ובכל זמן תוקף היראות הנפולות. ולהמשיך על כ"א מישראל הארה נפלאה מהיראה עילאה דעילאה הנ"ל. שע"י היראה הזאת יבא משיח והכל ישובו לה' מכל מקום שהם כי יראה זאת נמשכת בשכל עליון כזה ממקום קדוש ועליון ונורא ונשגב כזה עד שא"א לקלקלה ח"ו בשום אופן בעולם. וזהו נפלאות ההארה העצומה שמאירת בפורים. משא"כ בשום זמן כמבואר בכוונות פורים ע"ש בפע"ח ע"ש היינו שנמשך אז הארת חכמה ושכל עליון כזה עד שהיראה בשלימות עליון ונפלא כזה עד שהיא מאירה בכל אדם שבעולם בכל דרגא כי היראה תלויה בדעת כנ"ל. וזהו הכנ לפסח שהוא ראש לרגלים שהם ימי יראה כ"ש במ"א היינו לקבלת התורה שזהו עיקר יציאת מצרים כי הדר קיבלוה בימי אחשורוש כ"ש קימו וקיבלו וכו'. והכל ע,י תוקף היראה העליונה מאד שנמשכת מבחי' משיח שהיא בחי' הארת מאדכי שנמשך בפורים שעי"ז עיקר קיום התורה שלא יפרו עוד את התורה לעולם בחי' ובעבור תהי' יראתו על פניכן לבלתי תחטאו כנ"ל. וזה גודל עוצם השמחה של פורים בחי' וגילו ברעדה כי כל מה שהיראה גדולה יותר ונמשכת מדעת עליון יותר השמחה גדולה ביותר. וז הבחי' קריאת המגילה שהיא בחי' קריאת התורה שהיא בחי' יראה כי צריכין לעמוד בשעת הקריאה באימה ויראה ורתת וזיע כמו בשעת מתן תורה כמובא בכל הספרים. ועכשיו ממשיכין היראה בשכל עליןו מאד מאד ע"י קריאת המגילה שהיא פרסומי ניסא שמפרסם שאין להתיירא משום אדם ומשום דבר שבעולם כ"א מהש"י בלדו. כמו שראינו בחוש בתוקף הנס הנורא הזה ע"י מפלת המן וגדולת מרדכי. וזה בחי' ורבי םמעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם, פחד מרדכי דייקא בחי' יראה עילאה הנ"ל:
And this is the dimension of "Be not excessively righteous, and do not make yourself overly wise" etc., "Be not excessively wicked" etc., "It is good that you grasp the one" etc. — "for one who fears G-d fulfills them all." That is, through Yir'ah, each person fulfills his obligation — whether a great Tzaddik or even one who has done what he has done — for all must fear Hashem. And through this they will return to Hashem. For the essential point is Yir'ah, in the dimension of "one who fears G-d fulfills them all," as stated above.
אות ח וע"כ מלכה אסתר על קכ"ז מדינות כנגד קכ"ז שנה של שרה אמנו. כי שרה בחי' מלכות ששרה על כל העולם כולו (כשרז"ל ברכות י"ג) בחי' מוראה של מלכו תכי ממנה נולד יצחק שהוא פחד יצחק שקורין לידתו בר"ה כדי להמשיך יראה גדולה הנ"ל כ"ש וה' פקד את שרה וכו'. וע"כ חיתה קכ"ז שנה מאה שנה כנגד מאה ברכות הנ"ל שהם מאה אדנים הנ"ל שהם בחי' שערים של יצחק כידוע וכל המאה ברכות שהם כלליות כל התפילות נמשכין מהדיבור כי עיקר הברכות והתפילות בדיבור דייקא כי הדיבור בחי' יראה כ"ש במ"א והדיבור כלול מכ"ז אותיות וע"כ חיתה קכ"ז שנה בחי' מא"ה ברכות שנמשכין מהדיבור שהוא בחי' כ"ז אותיות שמהם כל הדיבורים. וזהו בחי' קכ"ז מדינות שמלכה אסתר שהיא הדסה שהיא אשה יראת ד' היא תתהלל וכנ"ל:
And the essential Yir'ah is Yir'as HaOnesh (fear of punishment), as Rabbainu z"l explains — for Yir'as HaOnesh is the essential vehicle for elevating the fallen Yir'os. Once a person knows and believes that all the punishments he fears are from Him alone, blessed be He, and he fears Him, blessed be He — he thereby elevates the fallen Yir'os, from which all punishments derive, back to their root, since he believes that everything is from Him alone, blessed be He. Through this everything is sweetened, and he merits to return to Hashem, until he merits the highest Yir'ah described above — which comes through the heart's contemplation of His greatness and loftiness, blessed be He.
אות ט וע"כ מספרת המגילה בתחילה מגודל עוצם העשירות והגדולה של מלכות אחשורוש כ"ש בהראותו אתעושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו וכו' כי הם רצו להגביר יראות הנפולות שהוא לירא ממלכות הרשעה ח"ו שמראת עוצם תוקף גדולתם כדי להתיירא מפניהם לבד ולשכוח ביראת ה' ח"ו אבל ישראל עם קדוש לא די שאינם נופלים עי"ז מיראת ה' אדרבא עי"ז דייקא מתחזקים יותר ויותר ביראת ה' מאד מאד. כי בכח הצדיקים הגדולים יש להם כח להעלות כל היראות הנפולות מכל המקומות שנפלו לשם אפילו אם נפלו וירדו כמו שירדו כמ ועכשיו בתוקף הגלות הזה שכל הממשלה והגדולה להעכו"ם והרשעים והכל מתיראים מפני גדולתם וישראל נבזים ושפלים ונתונים למרמס אעפ"כ אין אנו נופלים בדעתינו מחמת זה כלל אדרבא אנו מתחזקים עי"ז ביראה עילאה ליראה מפני הש"י מפני הדר כבוד מלכותו יתב' כי אנו יודעין שכל כבודם וגדולתם ופחדם מוראם ההכל נשתלשל ממנו יתב' ואנו צריכין לירא ולפחוד רק ממי שנתנן להם כל הגדולה והיראה והפחד הזה ואנו מעלין הכל להש"י וע"כ מצוה עלינו לספר בגדלות מלכו תאחשורוש שהוא מלכות הרשעה לידע ולהבחין מזה א"א ור"ר, גדולת מלכות של יוצר בראשית ית' שהוא מלכות משיח שיבא ב"ב וכשארז"ל לעולם ירוץ אדם אפילו לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין וכו'. וזה בחי' ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב שהכתוב מזהיר שצריכין לירא את ה'. וגם את המלך צריכין ליראה. כי הש"י נתן לו גדולה ואסור למרוד במלכות ובודאי צריכין להתיירא ממנו כי מלובש בו יראה מלמעלה שנפלה אצלו אבל צריכין לידע שמה שמתייראין מלפניו אין אנו מתייראין כ"א מהש"י שמסר לו זה הכח והיראה וזהו ועם שונים אל תתערב שאותם שמשנים האמת ואומרים להתיירא ממנו בעצמו אל תתערב כי זה כפירה גדולה כי צריכין לירא ראק מהש"י שנתן לו זאת הממשלה כנ"ל:
And this is the great joy of Purim — in the dimension of "Extol Him who rides upon the clouds (aravos), in Yah is His Name, and exult before Him." For even Yir'as HaOnesh is joy and adds days — as is understood from the words of Rabbainu z"l in that teaching about Yir'as HaOnesh, which is the essential point.
אות י וזה בחי' פ' פרה אדומה שהוא תוקף היראה והדינים היינו ע"י הפרה אדומה תמימה נמתקין הדינים שהם סטרא דמותא ונשמך יראה עילאה שהיא בחי' חיים בחי' יראת ה' תוסיף ימים. וע"כ צריכה להיות אדומה תמימה. כי באתר דתשכח יראה תשכח שלימותא כד"א כי אין מחסור ליראיו (כ"ש בזוה"ק יתרו דף ע"ט). וע"י מעשיה בחוץ כדי להעלות כל היראות הנפולות שבעולם שנפלו למקום שנפלו שהם בחינו תסטרא דמותא וכולם מעלים וממתיקים ומבטלים ומטהרים טומאת מת ע"י מצוות פרה אדומה שמעשי' בחוץ דייקא כי פרה אדומה הוא שכל נפלא ועליון מאד מאד הנ"ל שמשם היראה עילאה דעילאה הנ"ל. שעליה נאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כי זה השכל שמשם היראה הגבוה הנ"ל לא ישיג כ"א משיח וכנ"ל:
Section 15
אות יא וזה בחי' פ' החודש כי היראה בחי' מלכות שהיא בחי' לבנה ונקראת ד' ע"ש דלית ליה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מהשכל שהוא יו"ד וכו' ונעשה א' כמבואר בתחילת התורה הנ"ל והיו"ד שהיא השכל היא בחי' חמה שמאירה ללבנה שהיא בחי' ד' בחי' מלכות בחי' יראה וכשהיראה ח"ו נופלת ומתגברין ח"ו יראות הנפולות זה בחי' פגימת הלבנה וע"י מצוות קידוש החודש ממלאין פגימת הלבנה. ואז נתקיים והי' אור הלבנה כאור החמה וכו' וע"כ לא נמסר כ"א לגדולים כי הוא חכמתכם ובינתכם כי צריכין לזה צדיק וחכם גדול להמשיך השכל העליון הנ"ל שמשם היראה עילאה דעילאה הנ"ל:
"Do you not fear Me, says Hashem? Do you not tremble before Me, Who placed the sand as the boundary of the sea — an eternal decree, and it shall not pass — and [the waves] toss but cannot prevail, and they roar but do not cross over it? And this people has a rebellious and defiant heart; they have turned away and gone. And they have not said in their hearts: Let us now fear Hashem our G-d" etc. (Yirmiyah 5).
אות יב וע"כ הם ד' פרשיות כנגד בחי' היראה שנקראת ד' כנ"ל וזה בחי' ד' פרשיות של תפילין בחי' יראה כ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך:
That is, the verse rebukes the children of Israel who have fallen greatly, and due to their falling they become yet more rebellious and defiant, as it is written there: "They turned away and went." And all this is because they imagine they have distanced themselves so far that hope is lost, as if everything were already permitted to them, God forbid, God forbid — as if, in their place, the fear of Hashem, blessed be He, no longer exists. Therefore He rebukes them and tells them: "Do you not fear Me" etc., "Who placed the sand as the boundary of the sea, and they toss but cannot prevail" etc. — meaning, even the roaring waves — which are the dimension of the strengthening of the Sitra Achra and the Klippos — He, blessed be He, sets a boundary so they cannot exceed the limit. Similarly, there is a boundary for every person in every place. As Rabbainu z"l said: in every place there is righteousness — for even in the midst of the Sitra Achra there is right and left etc. — see there and understand well.
אות יג ואין לו להקב" בעולמו אלא אוצר של יראת שמים הם הצדיקים הגדולים שהם יראי ה' באמת שהם האוצר של יראת שמים וכל מי שנטפל להם ולתלמידיהם ותלמידי תלמידיהון וכו' על כולם נמשך יראה אמתיית הנמשכת מיראה גבוה מאד הנ"ל:
Section 16
(הועתק מהראשי פרקים וע"כ אינו מסודר יפה) אות יד אדר סוף החדשים בחי' יראה שנקראת סופף דבר כי יראה מלכו תהיא בסוף ובראש בחי' סוף מעשה במחשבה תחילה כי מתחילה ועד סוף עיקר השלימות ע"י היראה. ואפילו מי שנפל מאד ח"ו אפילו אם נפל לעבירות ח"ו צריך לו ג"כ שיהי' לו יראה גדולה מהש"י להתחזק א"ע בכל נקודה ונקודה שיוכל למלט נפשו מרע ולמשוך א"ע לאיזה טוב. ואל יפטור א"ע מאחר שכבר נפל כ"כ. א"כ הותר לו הכל ח"ו חלילה לא תהא כזאת בישראל כי אין חשך ואין צלמות להסתר שם כל פועלי און. כי גם בשאול תחתיות ומתחתיו צריכין לירא את ה' מאד מד כי בכל מקומות ממשלתו וזה בחי' אל תהי צדיק הרבה ולא תתחכם יותר וכו' אל תרשע הרבה וכו' טוב אשר תאחז בזה וכו' כי ירא אלקים יצא את כולם היינו שע"י היראה כל אחד יצא ידי חובתו הן צדיק גדול הן אפילו מי שעשה מה שעשה כי הכל צריכןל ירא את ה'. ועי"זהכל ישובו אל ה' כי עיקר היא היראה בחי' כי ירא אלקים יצא את כולם כנ"ל. ועיקר היראה היא יראת העונש כ"ש רבינו ז"ל כי יראת העונש היא עיקר עליית היראות הנפולות מאחר שיודע ומאמין שכל העונשים שהוא מתפחד מהם הם ממנו יתב' לבד ומתיירא ממנו יתברך. נמצא שמעלה היראות הנפולות שמהם כל העונשין לשרשן מאח שמאמין שהכל ממנו ית' לבד. ובזה ממתיקין הכל וזוכין לשוב אל ה' עד שיזכה לירה עילאה הנ"ל שבאה ע"י התבוננות הלב בגדולתו ורוממותו ית':
The principle, in sum, is that the essence of all perfection is Yir'ah, as stated above — for all the core attainments of Divinity and knowledge of the Creator, blessed be He, are not grasped by the mind and heart except through Yir'ah, which is the essential means of preservation and sustaining of holy Da'as (knowledge/awareness) and Chochmah (wisdom), in the dimension of "whoever's fear of sin precedes his wisdom — his wisdom endures" etc.
וזה גודל השמחה של פורים בחי' סולו לרוכב בעברות בי"ק שמו ועלזו לפניו. כי יראת ה' אפילו יראת העונש הוא שמחה ומוספת ימים כמובן בדברי רבינו ז"ל בשיחה ההיא של יראת העונש שהיא העיקר:
For it is known that Hashem, blessed be He, is exalted and elevated far beyond all wisdoms and thoughts, such that it is impossible to grasp Him through any thought or knowledge whatsoever, as Eliyahu declared: "No thought can grasp You at all." Only in His great kindness did He have compassion upon us and placed within us the capacity to receive His dread, awe, and terror — and only through this do we know of Him, blessed be He. This is the dimension of "The beginning of wisdom is the fear of Hashem," and as it is written, "The fear of Hashem is the beginning of Da'as" — for the very essence of Da'as and Chochmah, which is to know of Him, blessed be He (for only this is truly called Da'as and Chochmah), as it is written, "Let not the wise man glory in his wisdom" etc., "but in this let him who glories glory: that he understands and knows Me." And it is written, "And you shall know today and take it to your heart that Hashem, He is G-d" etc.
אות טו וזה האותי לא תיראו אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו. ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלקינו וכו' (ירמי'
For Haman cast the Pur (lot) from day to day and from month to month, the twelfth [month] etc. — seeking to cause them to fall from day to day and from month to month until they would fall completely, God forbid — to destroy, to kill, and to annihilate, God forbid. For such is the way of the Evil Inclination — today it tells a person to do a small [sin] etc. — in the dimension of "one transgression leads to another," the dimension of "those who drag sin with ropes of falsehood" etc. And in truth, by the way of the Evil Inclination with people like these — who do not overpower it in their youth — certainly there would be no hope, God forbid — for most of the world, as it is written: "He who pampers his servant from childhood" etc.
אות ה' היינו שהפסוק מוכיח את בני ישראל הנופלים מאד ומחמתך נפילתם הם סרים וממרים יותר כ"ש שם סרו וילכו וכל זה מחמת שנדמה להם שכבר נתרחקו כ"כ עד שאפס תקוה וכאלו כבר הותר להם ח"ו ח"ו. כאלו במקומם אין שם עוד יראה מהש"י ע"כ מוכיח אותם ואומר להם האותי לא תיראו אם וכו' אשר שמתי חול גבול לים והמו גליו וכו'. היינו שאפילו לשאון המיית הגלים שהם בחי' התגברות תוקף הסט"א והקליפות הוא יתב' נותן גבול שאינם יכולם לעבור גבול כמו כן יש גבול אצל כל אדם בכל מקום שהוא וכמו שאמר רבינו ז"ל שבכל מקום יש יושר כי אפי' בתוקף הס"א יש ימין ושמאל וכו' ע"ש והבן היטב:
But Hashem, blessed be He, has compassion on His people Israel in every generation and "devises plans so that no one shall be banished from Him." As it is written: "The thoughts of His heart are for all generations" — and He sends help from above in wondrous ways through the great true Tzaddikim of the generation. And this is the dimension of Mordechai — who immediately sensed the intention of the Sitra Achra that is Haman, the dimension of "And Mordechai knew all that had transpired" — that he understood their intention to its very end. And he immediately began to rouse them to teshuvah — "he went through the city and cried out a great and bitter cry." And the essential nature of his crying out was that he was making known to Esther — who is the dimension of all Israel — that she should not yet despair of mercy, and should come before the King, even as she is far from Him, not having been summoned to Him for thirty days — which is the totality of a month, during which Israel must at least once present themselves before their Father in Heaven. But sometimes they distance themselves so greatly that they do not merit to come before Him even once a month, in the dimension of "And I was not summoned" etc.
אות טז כי המן הפיל פור מיום ליום ומחדש ללחדש שנים עשר וכו' שרצה להפילם מיום ליום מחודש לחודש עד שיפלו לגמרי ח"ו עד להשמיד להרוג ולאבד ח"ו כי כך דרכו של יצה"ר הום אומר לו עשה מעט וכו' בחי' עבירה גוררת עבירה בחי' מושכי העון בחבלי השוא וכו' ובאמת לפי דרכו של יצה"ר עם אנשים כאלה שאינם מתגברים כנגדו בנעוריהם בוודאי היה אפס תקוה ח"ו לרוב העולם כ"ש מפנק מנוער עבדו וכו'. אבל הש"י חומל על עמו ישראל בכל דור ודור וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח וכ"ש מחשבות ליבו לדור ודור והוא שולח סיוע מלעילא בדרכים נפלאים על ידי צדיקי הדור הגדולים האמתיים. וזה בחי' מרדכי שהרגיש תיכף כוונת הס"א שהוא בחי' המן בחי' ומרדכי ידע את כל אשר נעשה שידע כוונתם עד הסוף והוא מתחיל תיכף לעוררם לתשובה ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה ועיקר צעקתו שהוא מודיע לאסתר שהיא בחי' כלל ישראל שעדיין לא תתייאש מן הרחמים ותבא לפני המלך איך שהיא רחוקה ממנו שלא נקראת אליו זה שלשלים יום שהם כלל החודש שצריכין ישראל להקביל פני אביהם שבשמים עכ"פ פעם אחת בחודש. אבל לפעמים נתרחקין כ"כ עד שאין זוכין לבא לפניו אפילו פ"א בחודש בחי' ואני לא נקראתי וכו'. אעפ"כ צריכין להקיש על דלתי רחמים אולי יחוס אולי ירחם וכמו שאח"כ הודה אסתר למרדי ואמרה ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת ודרז"ל שלא כדת של תורה. כי אני יודע בעצמי שע"פ דת של תורה בוודאי איני ראוי לבא לפני המלך להתפלל לפניו כפי מה שאני יודע חטאותי ועוונותי. אך אעפ"כ אבוא לפניו שלא כדת וכאשר אבדתי אבדתי היינו אם ח"ו אינו לרצון תפילותי והתבודדותי עתה לפניו מריבוי קלקולי כאשר אבדתי ע"י מעשי הרעים אבדתי ויעשה הש"י עמי מה שירצה אני תמיד אייחל ואצעוק להש"י אול ירחם. ואז חמל הש"י על מרדכי ועמו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזה. זה סוד ההארה וההתקרבות מהש"י שמגיע לפעמים להאדם הנמוך מאד שאעפ"כ הש"י שולח לו התקרבות מרחוק בסוד הושטת שרביט הזהב שנמשך בנס אמות הרבה כשרז"ל. ועי"ז נפל המן מפלה גדולה בלי שיעור ומרדכי נתעלה ונתגדל בתכלית הגדולה וזכה להמשיך הארה הזאת בכל שנה ושנה שאפילו בתוקף הגלות הזה אע"פ שמלכות העכו"ם מושלים עלינו שהם מבחי' יראות הנפולות מאד אעפ"כ יהי' נמשך עלינו הארת מרדכי שהוא הארת היראה עילאה מאד שנדע כל אחד שאין להתיירא כ"א מנו יתב' לבד. וזהו עיקר הנס של פורים שהוא גדל ביותר מכל הניסים אפילו של יציאת מצרים וכו' כמובא כי אז ביציאת מצרים נכנע פרעה שהוא מלכות הרשעה. דהיינו שביטלו אז יראה הנפולה שינק מנה פרעה וכו'. אבל בימי אחשורוש שהיתה מלכות הרשעה קיינת אף על פי כן זכו ליראה נפלאה כזדאת ולנס כזה. זהו חידוש נפלא ונורא ביותר ועל ידי תוקף הנס הזה אנו קיימים עתהבגלות המר הזה. שגם בתחוקף ממשלתם ופחדם בגשמיות וברוחניו מה שהיצה"ר וחיילותיו תופסין כמה בני אד םבגלות כמ ושתופסין ר"ל ואעפ"כ גם שם אנו יודעין שאין להתיירא משום פחד בעולם כ"א ממנו יתב' לבד עד שאנו באים לשמחה גדולה ועצומה עי"ז בחי' שמחת פורים וכ"ז רק ע"י כח מרדכי ואסתר שהוא בחי' התנוצצות משיח שממשיך גם עתה יראה נפלאה כזאת שיוכל כ"א גם במקומו לזכור את ה' ולהתיירא מלפניו יתב' לבדו זה בחי' גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני שאיני מתיירא משום רע אפילו בגיא צלמות כ"א ממך לבד וזוה נחמתי ושמחתי כי שבטך וכו' המה ינחמוני כי גם יראת העונש מהש"י שהוא בחי' שבטך הוא שמחה מאחר שיודע שהכל ממנו ית' ובודאי ירחם עלי ויתהפך הכל לטובה:
Even so, one must knock on the doors of mercy, perhaps He will have compassion, perhaps He will show mercy. And thus afterward Esther yielded to Mordechai and said: "And so I shall come to the King which is not according to law (lo cha-das)." And our Sages z"l interpreted: "not according to the law of Torah" — for I know in myself that according to Torah law I am certainly not fit to come before the King in prayer, knowing as I do my own sins and transgressions. Yet even so I shall come before Him not according to law — "and if I perish, I perish" — meaning: if, God forbid, my prayers and hitbodedus (personal prayer) before Him are now unacceptable because of the multitude of my corruptions — "I perish" (avadti) — through my evil deeds — well then "I perish" (avadti). Let Hashem, blessed be He, do with me as He wills; I will always hope and cry out to Hashem, blessed be He — perhaps He will have mercy.
אות יז וזה בחי' סוד הושטת שרביט הזהב כי שרביט הוא בחי' שבט מלכות שהוא בחי' דינים בחי' מורא מלכות. אבל הוא שרביט של זהב כי ידוע שזהב הוא שורש הדינים שהם גבוהים מאד והם יקרים מכסף שהוא חסד גדול היינו שבהשורש עליון הדין יקר מחסד. כי הדין והיראה הוא חסד נפלא ועל ידו דייקא נמתקין כל הדינים בבחי' המקת הדינים בשרשן. שזהו בחי' י"ג מדו תש לרחמים שהם בחי' שערות דדיקנא דאינון קשיין לאכפייא דינין כידוע בזהור ובכתבים חוזה בחי' סוד הושטת שרביט הזהב שהוא התקרבות נפלא שממשיך דעת והארה נפלאה על האדם הרחוק מאד כי מאיר עליו מדעת עליון מאד שהוא בחי' יראה ילאה דעילאה הנ"ל עד שיזכה זה הרחוק מאד ג"כ ליראה עם דעת. דהיינו שע"י היראה עילאה דעילאה הנ"ל עד שיזכה זה הרחוק מאד ג"כ ליראה עם דעת. דהיינו שע"י היראה יתקרב להש"י ולא יתרחק ח"ו עי"ז יותר. כי יש בני אדם הרבה כשמעיינים בספרי מוסר שמדברים מעוצם מרירת העונשים של גיהנם וכו' הם מתפחדים מאד. אבל הבע"ד מתגרה בם ומפילם עי"ז לעצבות גדול יותר מבתחילה עד שלפעמים נופלים עי"ז יותר ח"ו ויש שנופלים ח"ו כ"כ עד שבאים לכפירות ח"ו וכ"ז מחמת שאין להם דעת מצדיקי אמת להחית את עצמן ונדמה להם שכבר נשקעו בדרכיהם כ"כ ח"ו עד שא"א להם לשוב עוד וע"כ כל מה שרואין יראות עונשים נופלים בעיני עצמן יותר ויותר וזה בחי' מלחמת עמלק כאשר יבואר לקמן. אבל הש"י חומל על עמו ושולח עלינו הארה ע"י צדיקי הדור מבחי' היראה של משיח שימשיך היראה בשכל עליון כ"כ עד שתגיע היראה לטובה אפי' להגרוע שבגרועים שאפילו הרחוק מאד מאד יהי' לו דעת אמתי להבחין האמ תשגם הוא יש לו קתוה כי רחמיו ית' רבים מאד מאד. וע"כ בודאי לא יפול ע"י יראת העונש אדרבא מיראת העונש יחזק א"ע למצוא בעצמו נקודות טובות ולשמח א"ע בהמ שהוא מזרע ישראל עכ"פ ולהמשיך על עצמו חיות ושמחה ע"פ כל הדרכים והעצות שהזהירנו רבינו ז"ל כמבואר בספריו הק'. נמצא שדייקא ע"י יראת העונש יבא לשמחה גדולה כי יראת העונש תכריחיהו לקיים דברי הצדיקים אמתיים שמזהירים מאד מאד עת הגרוע שבגרועים שיחזק א"ע בשמחה תמיד ע"פ דרכי עצותיהם הקדושות וזהו תוקף השמחה של פורים מחמת שאז נמשך היראה משכל עליון הנ"ל כנ"ל. וזהו בחי' הושטת שרביט הזהב שהיא בחי' התקרבות ע"י היראה עילאה מאד שהיא בחי' שרביט הזהב כנ"ל:
And then Hashem, blessed be He, had compassion on Mordechai and his people — "And the King extended to Esther the golden scepter." This is the secret of the illumination and drawing close from Hashem, blessed be He, that sometimes comes to the very lowly person, that even so Hashem, blessed be He, sends him an approach from afar — in the secret of the extension of the golden scepter, which by miracle stretched many cubits, as our Sages z"l expounded. And through this, Haman fell with an immense, immeasurable fall, and Mordechai rose and was elevated to the highest level of greatness. And he merited to draw this illumination in every year and year — so that even in the force of this exile, even though the nations' kingdoms rule over us (which are from the dimension of very fallen Yir'os) — even so, the illumination of Mordechai shall be drawn upon us, which is the illumination of the most supreme Yir'ah, so that each one may know that one should fear none other than Him, blessed be He, alone.
אות יח וזה בחי' מלחמת עמלק כי עמלק עיקר התגברותו בעת שיראל נופלים מהיראה בחי' ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים ואז רוצה להפחיד את ישראל ביראה רעה ח"ו ומלחמתו הוא למעלה ולמטה כ"ש בזוה"ק. דהיניו שבא במלחמה על ישרא לגשמיות וגם מכנסי כירות בלב כדי שלא יוכלו להעלות היראות הנפולות לשרשן. כי יראות הנפולות הם בחי' דינים שמהם משתלשל אחיז תהקליפות והסטי"א ומי שזוכה להבחין האמת שכל היראות הנפולות הכל מהש"י ומעלה הכל לשרשו להתיירא רק מהש"י שממנו הכל. אזי אדרבא מגיע לו טובה גדולה ע"י אלו היראות הנפולות כי עי"ז חוזר להש"י אבל מחמת שאלו היראות הנפולות הם בחי' דינים שמהם אחיזת הסט"א לפעימים מתגברת הסט"א עד שמעקמת לב האדם ונופל רק לעצבות ע"י היראות הנפולות ואינו חוזר להש"י ולפעמים מתגבר עליו כ"כ עד שבא לידי כפירות ח"ו וזה עיקר מלחמת עמלק שמפחיד את העדם בכחיילותיו בתוקף ממשלתו של מלכותו הרשעה אבל עי"ז הי' יכול להגיע טובה כי עי"ז ישובו א לה' בחי' בצר לי אקרא ה' אבל הוא מתגבר להכניס כפירו תבלב לתלות הכל בטבע ח"ו כדי שלא ישובו לה' ח"ו ועי"ז מתגבר יותר ויותר וכן חוזרת חלילה ח"ו וזה בחי' ויזנב בך כל הנחשלים וכו' ולא ירא אלקים שעיקר התגברותו על אותם שאינם יראים אלקים דהיינו שאינם מעלים היראות הנפולות להש"י וזה ג"כ ממנו בעצמו מחמת הכפירות שהכניס בלבם וע"י הכנעתו ע"י משה שהוא הדעת בחי' והי' כאשר ירים משה ידו בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומעלין היראות לשרשן וכו':
And this is the greatest miracle of Purim — greater than all miracles, even those of the Exodus from Egypt etc., as it is cited — for in the Exodus from Egypt, Pharaoh was subjugated — that is, the fallen Yir'ah from which Pharaoh drew sustenance was nullified etc. But in the days of Achashverosh, when the wicked kingdom remained standing — and even so, they merited such wondrous Yir'ah and such a miracle — that is a wondrously novel thing. And through the power of this miracle, we exist now in this bitter exile — that even in the force of their dominion and fear — physically and spiritually — and the Evil Inclination and its forces seize many souls in exile, so to speak, and hold them as captives, God forbid — even so, even there, we know that one should fear no fear in the world but Him alone, blessed be He. And through this we come to great and mighty joy — the joy of Purim. And all this is only through the power of Mordechai and Esther, which is the dimension of the illumination of Mashiach, who draws even now such wondrous Yir'ah that each person, even in his [lowly] place, can remember Hashem and fear before Him alone, blessed be He.
אות יט וזה בחי' עוצ םהשמחה של פורים בחי' וגילו ברעדה בחי' בי"ה שמ וועלזו לפניו.בחי' גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וכו' תערוך לפני שלחן וכו' כוסי רויה בחי' השכרות של פורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי בי ןהעבודה מחמת יראת העונש שהוא בחי' ארור המן שמתירא מהארורים שבתורה ר"ל בין העבודה מחמת אהבה ודביקות שהוא בחי' ברוך מרדכי. כי גם מיראת העונש הוא שמח וטוב לב מאחר שמאמין שהכל מהש"י לבד והכל לטובה:
And this is the dimension of "Even though I walk through the valley of the shadow of death, I fear no evil, for You are with me; Your rod and Your staff, they comfort me" — that I fear no evil from any quarter, even in the valley of the shadow of death, but only from You alone. And this is my consolation and joy — for "Your rod and Your staff, they comfort me" — for even the fear of Divine punishment, which is the dimension of "Your rod," is joy, since one knows that everything is from Him, blessed be He, and certainly He will have mercy on me, and everything will turn to good.
אות כ כי יש שמחמת יראת העונש נופל לעצבות ח"ו ולפעמים לכפירות ח"ו כמצוי באנשים רבים כשיושבין על ספרי מוסר שמדברין מעוצם העונשים הם באין לעצבות ח"ו וכו' ונופלים יותר ח"ו וכו'. וזה הי' כוונת המן להפיל את ישראל ח"ו. אבל מרדכי הוא בחי' שכל עליון ונורא כ"כ שיכול להכניס יראת העונש עד שיבואו לידי שמחה עצומה ע"י גודל העצות שנותן לכ"א בעומק נפילתו שיוכל למצוא את השי עד שיהי' בשמחה וזה עיקר תקנתו. וע"כ בסוף התוכחה שהיא יראת העונש כתיב תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה וכו' והבן היטב כי זה העיקר שלא יפול ע"י יראת העונש רק מפחד העונש יתחזק לקיים דברי הצדיקים אמתיים שמזהירין את הגרוע שבגרועים להיות בשמחה בנקודות טובות שמוצא בעצמו עדיין כמבואר ע"פ אזמרה וכו' וכו' (בסי' רפ"ב) וזה בחי' תוקף השמחה של פורים שנמשך משכל עליון ונורא שמתגלה בפורים שמשם באה יראה נפלאה שעי"ז בא שמחה גדולה כי בכל הימים קדושים נמשך יראה גדולה כפי קדושת היום. כי שבת שקודש מכל הימים אז מאירה היראה מאד בבחי' ירא שבת. היינ ושאז היראה עם דעת כי בימי החול לפעמים היראה עם כסילות בבחי' הלא יראתך כסלתך כמבואר בלק"ת סי' י"ז. וכן כל הימםי טובים הם ימי יראה כמבואר בסי' קל"ה היינו כי בשבת ויו"ט אז מאירין מוחין גדולים מאד. ואזי היראה עם דעת גדול שזהו עיקר השלימות כנ"ל. וזהו בחי' שמחת שבת ויו"ט. כי כשהיראה עם דעת נמשך על ידי השמחה רבה בחי' וגילו ברעדה. וכן להיפך ע"י השמחה נמשך החירות של שבת ויו"ט שעי"ז הדעת בשלימות שעי"ז עולה היראה כמבואר בסי' י"ז הנ"ל. ובפורים אז נמשך דעת גדול ונפלא כ"כ שמאיר למטה בבחי' מלכו תומתפשט אור הגדול והנורא הזה בחי' חמכה עילאה עד תכלית העשי' כמבואר בכתבים. ועי"ז היראה שהיא בחי' מלכות מאירה בדעת עליןו ונפלא מאד שהיא בחי' היראה של משיח בחי' והריחו ביראת ד'. שזהו בחי' מרדכי בחי' בשמים ראש מר דרור כנ"ל. שהיראה מאירה ומריחה בריח נפלא ונורא מאד עד שמגיע ריח הטוב של היראה עילאה מאד הנ"ל אפי' להרחוקים מאד מאד להחיותם ולהשיבם להש"י כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רופא גדול ורפואות יקרים ביותר. כמו עכשיו בסוף הגלות שאין לנו שום חיות ותקוה כ"א ע"י היראה עילאה מצדקיים גבוהים ונשגבים מאד מאד שמושיטין לכל הרחוקים הארה וריח טוב מיראה עילאה דעילאה הנ"ל. בבחי' לריח שמניך טובים שמן תורק שמך ע"כ עלמות אהבוך שהם בחי' הרחוקים מאד בחי' גרים ובעלי תשובה כשפרש"י שם בא יתרו ונתגייר באהרחב ונתגיירה ע"ש. וזה בחי' סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. ופרש"י רפדו רפידתי סביבותי בתפוחים לריח טוב כדרך החולים כי חולה אני לאהבתו היינו כנ"ל. שבעוצם חלישותינו בגלות המר הזה עיקר חיותינו ע"י הריח הטוב שהוא בחי' הארת היראה עילאה מאד הנ"ל שנמשך מצדיקים גבוהים מאד כנ"ל שזהו בחי' מרדכי כנ"ל:
Section 17
אות כא וזה בחי' תפילין שהםמוין גבוהים מאד והם בחי' יראה כ"ש וראו כל עמי הארץ וכו' היינו כנ"ל בחי' יראה עם דעת שזהו עיקר השלימות. וזהו בחי' השמחה של תפילין כנ"ל. וזהו ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אלו תפילין (כשרז"ל מגילה ט"ז) שכל האורה והשמחה והששון של פורים הוא בבחי' ויקר בבחי' תפילין שהוא יראה עם דעת גדול מאד שזהו בחי' עוצם השמחה של פורים כנ"ל:
And this is the dimension of the secret of the extension of the golden scepter — for the scepter is the dimension of the royal scepter, which is the dimension of judgments, the dimension of royal fear (mora malchus). But it is a scepter of gold — for it is known that gold is the root of the judgments, which are from a very exalted level, and are more precious than silver, which is great kindness. That is, at the supernal root, judgment is more precious than kindness — for judgment and Yir'ah are a wondrous kindness, and specifically through it all judgments are sweetened, in the dimension of sweetening judgments at their root. This is the dimension of the Thirteen Attributes of Mercy — which are in the dimension of the "hairs of the beard" (se'aros d'dikna), which are "difficult for crushing judgments," as is known in the Zohar and the Writings.
אות כב וזה בחי' משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. ומובן בכוונות שאיש הוא בחי' גבוה ורעהו הוא בחי' נמוכה מאד ממנו. אך כשיורד הבחי' גבוה שנקראת איש בעולם ומדריגה התחותונה אזי נקראת איש בעולם ומדריגה התותונה אזי נקרא גם הבחי' ומדריגה תחתונה רעהו של האיש הנ"ל שהוא הבחי' הגבוהה שזהו בחי' שלף איש נעלו ונתן לרעהו ע"ש. היינו שבפורים נמשך הארה נפלאה וחס נפלא מאד עד שכל המדריגות הגבוהות מאירין במדריגות הנמוכות מאד כאלו הם שוין בבחי' איש ורעהו. שזהו בחי' וישאלו איש לרעהו לשלום הנאמר במשה ויתור וארז"ל מי הקרוי איש זה משה וכמה הי' רחוקים זה מזה משה קיבל התורה מפי הגבורה ויתרו נגתייר ממקום רחוק וטמא מאד כי לא הניח ע"ז שלא עבדה. בפרט בעת שבא למשה שעדיין לא נתגייר רק שרצה להתגייר. ואעפ"כ קוראם איש ורעהו כי כך דרכו של הצדיק הגבוה מאד שהוא בחי' משה שהוא מוריד א"ע ומקרב א"ע כ"כ למי שיש לו איזה רצון להתקרב אל האמת הוא מקרב א"ע אליו כ"כ כאלו הי' חבירו ממש כאלו הם איש ורעהו. וזה סוד משלוח מנו תאיש לרעהו כי המנות של פורים שהם מני מאכל וסעודה של פורים הם בבחי' יראה כי עיקר היראה מתגבל בעת האכילה כנ"ל. שזהו גודל מעלת סעודת פורים שיקרה מאד. מחמת שאז מאירה יראה נפלאה מאד. ועיקר המשכת היראה היעא בעת האכילה והסעודה בבחי' לעת האוכל גשי הלום כמובא בלק"ת ואלו המאכלי םשל פורים הקדוש שהם בבחי' יראה ודעת נפלא. וע"כ נקראים מנות בחי' מן שאכלו ישראל במדבר שהי' דעת נפלא בחי' יראה קדושה בחי' לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. וע"כ הוזהרו במן מאד שהיי' להם בטחון ואל יותירו ממנו עד בקר. כי חסרון הבטחון הוא פגם היראה בחי' יראה נפולה שדואג ומתיירא מה יאכל למחר. אבל הירא מה' בטו בו יתב' ואינו דואג כלל על יום המחרת. בבחי' יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו וכן כתוב בס' הא"ב שיראה ובטחון הם בחי' אחת ע"ש. נמצא שאכילת המן שהוא בחי' בטחון הוא בחי' יראה וזהו בחי' מאכלים של פורים שנקראו מנות בחי' מן בחי' יראה בטחון כנ"ל. ואלו המנות צריכןי לשלוח איש לרעהו כדי להמשיך ולהארי עי"ז הארת פורים שכל המדריגות הגבוהות מאד ישלחו הארת היראה עילאה הנ"ל של פטורים לכל המדריגות הנמוכות מאד. כי עתה מגודל השמחה כאלו הכל שוין ונקראים איש ורעהו כנ"ל:
And this is the dimension of the secret of the extension of the golden scepter — a wondrous drawing close that draws Da'as and wondrous illumination upon the very distant person. For it illuminates him from a very supreme Da'as — which is the dimension of the most supreme Yir'ah described above — so that this very distant person also merits Yir'ah with Da'as. That is, through Yir'ah he draws close to Hashem, blessed be He, and does not become more distant, God forbid, through this.
וזה בחי' ומתנות לאביונים וכל הפושט יד ליטול ונתנין לו ואין מדקדקין כלל .היינו כי יש בחינות שהם נמוכין כ"כ כ"כ שאפי' בפורים א"א לקרותם בשם רעהו מעוצם ריוקם וירידתם ביותר מאד מאד. גם עליהם צריכין לרחם ולהשפיע עליהם היראה עילאה הנ"ל בבחי' ומתנות לאביונים. שאז כל הפושט יד ליטול נותנין. כל מי שרוצה לקבל יראה מאירין עליו מהארת פורים שהוא הארת היראה עילאה מאד שמאירה בריח טוב ונפלא לכל המדריגות הנמוכות מאד מאד כנ"ל. כי עיקר העניות הוא מהדעת כשרז"ל (נדרים מ"א) אין עני אלא מן הדעת וע"כ העני הוא בבחי' יראות הנפולות ביותר כי הכל מושלין עליו והוא מתיירא מן הכל. כי העשיר הוא בבחי' מלכות נגדו. וע"כ הכתוב מזהיר אל תירא כי יעשיר איש כי מטבע העולם להתייראות מן העשיר שהוא בבחי' מלכות בחי' מורא מלכות והעני הוא נרדף ומתירא מהכל. וזה עיקר מצות צדקה וג"ח שצריכין לרחם מאד על העני ליתן לו צדקה בסבר פנים יפות ולבלי להפחידו ושלא לצעוק עליו ושלא לנוגשו וכו' כמבואר בתורה ובדרז"ל. היינו כדי שלא להגביר עליו ח"ו היראות הנפולות שמתגברין עליו ח"ו. רק אדרבא צריכין לרחם עלי ולהעלותו ולהוציאו משם על יד הצדקה שנותנין לו בפנים יפות. אבל תמיד צריכין לראות למי ליתן כי יש רשעים שאסור לרחם עליהם אבל בפורים מגודל ההארה של יראה עילאה מאד הנ"ל כל הפושט יד ליטול נותנין לו. כי אז יכולין להארי על הכל יראה עילאה הנ"ל. וזהו בחי' השכרות של פורים. כי אז צריכין שתהי' השתיה מרובה מאכילה כמובא בכוונות. כי יין בחי' גבורות קדושות בחי' יראה עילאה הנ"ל. שהוא עיקר השיר והשמחה בחי' אין אומרים שיר אלא על היין המשמח אלקים ואנשים. כי יין יש בו ב' בחינות זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש. רש היינו עניות ואביונות בחי' ענין מן הדעת בחי' יראות הנפולות כנ"ל. אבל זכה נעשה ראש בחי' מוחין ודעת גדול שהוא בחי' יראה עילאה הנ"ל שהואעיקר בחי' יין בחי' כוס של ברכהשהוא בחי' מלכות בחי' מורא מלכות. וע"כ בפורים שמאירה יראה נפלאה מאד כנ"ל מצוה להרבות בשתיית יין המשמח שהוא בחי' יראה עילאה הנ"ל. וזהו עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ואיתא בכוונות כדי שיוכל להשפיע איזההארה גם להניצוץ שבקליפות וכו' ע"ש היינו כנ"ל. כי בפורים מאירין היראה נפלאה לכל הנצוצות הרחוקים מאד מאד אפילו המונחים בעמקי עמקי הקליפות גם להם שולחין ריח הטוב והנפלא של היראה עילאה הנ"ל כדי להחיות אותם ג"כ כי הוא יתב' חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח כידוע:
And this essential Da'as and Chochmah — to know of Him, blessed be He — cannot be received except through Yir'ah, for the knowledge and attainment of His Divinity does not come upon a person except in the dimension of "the Chayos (living beings) raced back and forth" — that is, through the reshimu (impression/trace) that remains after the bitul (self-nullification) before Ayn Sof. For bitul is beyond thought; yet afterward, when one returns from bitul, there remains a reshimu from the shining radiance of His light, blessed be He. And from the shining of this reshimu, great fear, dread, and terror fall upon the person — and this Yir'ah is the essential preservation and sustaining of what remains and is grasped in the heart of the person from the shining radiance of His holy light, blessed be He.
אות כג וזה בחי' שקליםשעל ידם עיקר הנס של פורים כשרז"ל רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך. כי שקלים בחי' צדקה שבהם נאמר העשיר לא ירבד והדל לא ימעיט, בחי' ורש לא שמע גערה הנאמר על השקלים כ"ש רש"י שם. היינו היפך היראות הנפולות שהעשיר מתגאה על העני ומפחידו וגוער בו אבל ע"י מצות שקלים מעלין ומתקנין בחי' העניות בחי' היראות הנפולות בבחי' ורש לא שמע גערה כי שקלים הם לצורך המשכן וקרבנות ציבור שעל ידם עיקר עליית היראה לשרשה כי במשכן ובית המקדש עיקר היראה כנ"ל:
For there are many people who, when they study books of mussar (ethical instruction) that speak of the severity of punishments of Gehinnom etc., become very frightened — but then the Adversary incites them and causes them to fall through this into even greater despondency than before, until sometimes they fall even more, God forbid; and some fall so far, God forbid, that they come to heresy, God forbid. And all this is because they have no Da'as from true Tzaddikim to revive themselves — and they imagine that they have already sunk so deeply into their ways, God forbid, that it is impossible for them to return, and therefore every time they encounter punishments [described in books] they fall lower in their own eyes yet more and more.
אות כד וזשארז"ל שמרדכי שאל לינוקא פסוק לי פסוקך א"ל אל תירא מפחד פתאום וכו' היינו כנ"ל. כי עיקר הנס של פורים בחי' האר תמרדכי הוא לבטל היראה רע להעלות כל היראות הנפולות לתשרשן כנ"ל. שזהו בחי' אל תירא מפחד פתאום שאין צריכין להתיירא משום פחד כ"א מהש"י לבד כנ"ל. בבחי' הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה' ה' ותרגומו דחילו. ויהי לי לישועה. היינו וכי יראת ה' היא ישועתי כי ע"י יראת ה' נתבטלין כל הפחדים שהם יראות הנפולין כי מעלין כל היראות לשרש וכנ"ל:
And this is the dimension of the war of Amalek, as will be explained further. But Hashem, blessed be He, has compassion on His people and sends upon us an illumination through the Tzaddikim of the generation — from the dimension of the Yir'ah of Mashiach — that draws Yir'ah in such a supreme intelligence that it reaches its good purpose even for the lowest of the low. Even the most distant person will have true Da'as to discern the truth — that he too has hope, for His mercies, blessed be He, are very, very abundant. And therefore he certainly will not fall through Yir'as HaOnesh — on the contrary, from fear of punishment he will strengthen himself to find within himself good points, and to bring joy to himself through the fact that he is at least of the seed of Israel. And to draw upon himself vitality and joy in all the ways and counsels that Rabbainu z"l cautioned us about, as explained in his holy books.
אות כה וזשארז"ל מפניט מה אין קורין הלל בפורים וכו' אכתי עבדי אחשורוש אנן ד"א קריאתה זהו הלילא שני הטעמי םא' וזה תלוי בזה כי זה עיקר הנס הפלא של פורים שאע"פ שעדיין לא נתבטל מלכות הרשעה שהוא בחי' מלכות אחשורוש ואכתי עבדי אחשורוש אנן אעפ"כ חמל עלינו הש"י בעוצם נוראותיו ועשה לנו נס נורא רזה שגדול מכל הנסי םשבזה אנו רואין עוצם חסדו וחמלתו עדיין עלינו בכל דור אפילו בגלות הארוך הזה שאע"פ שמלכי עכו"ם מושלים עלינו אעפ"כ מלכותו בכל משלה הווא יתב' מושל בכל וגם עתה ישועתו וחסדו עלינו וממשיך ומאיר עלינו יראה נפלאה ע"י הצדיקים הגדולים וכנ"ל. שזהו בחי' ההבטחה ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו' וע"כ אין קורין הלל בפורים כי הלל הוא בחי' ביטול מלכות הרשעה בחי' הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה. וזה אין שייך בפורים כי אכתי עבדי אחשורוש אנן כי מלכות הרשעה שהיא מלכות אחשורוש לא נתבטל אז אבל באמת זהו עיקר תוקף הנס וכנ"ל ועי"ז עיקר קיום שלנו בגלות הזה בבחי' ואף גם זאת בהיותם וכנ"ל. וכל הקדושות של פסח ושלש רגלים שהם בחי' ביטול מלכות הרשעה בחי' עבדי ה' ולא עבדי פרעה כל קדושה זאת לא היינו יכולים להמשיך עלינו עתה בגלות הזה שמלכי העכו"ם מושלים עלינו כ"א דייקא ע"י תוקף הנס של פורים שמגלה לנו שגם עתה בגלות הזה מלכותו בכל משלה וע"כ אנו יכולים להמשיך עלינו קדושת פסח שהוא יציאת מצרים וכן קדושת שאר הרגלים שכול םהם זכר ליציאת מצרים. וע"כ פורים הכנה לפסח כ"ש בסי' ע"ד בלק"ת. וזהו ד"א קריאתה זהו הלילא. היינו כי קריאת המגילה הוא עיקר ההלל כי כל ההלל שאנו אומרים בכל הימםי טובי םלא הי' לנו כח להמשיך קדושת ההארה והמוחין של הימים טובים שזהו בחי' הלל שהוא מוחין גמורים כידוע כ"א ע"י קריאת המגילה שמפרסם שגם בעובדתינו לא עזבונו אלקינו וגם עתה מלכותו בכל משהל וע"כ מותר בעשיית מלאכה כי אז ממשיכין הקדושה שהיא היראה אפי' בעת העבדות שזהו עיקר התיקון וזה עיקר הנס של פורים. ועי"ז תהי' עיקר הגאולה שלימה של משיח ב"ב על ידי שאנו ממשיכן מלכותו ויראתו עלינו אפילו בעבודתינו אפילו בעוצם גלותינו בגשמיות ורוחניות וע"כ כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים שהי' נס נפלא ונורא מאד אבל גאולה האחורנה תהי' גדולה מיציאת מצרים כפלי כפלים אלפים ורבבות פעמים עד שתהי' יצי"מ טפילה לה כשרז"ל. וע"כ לא יאמר עוד חי' ה' אשר העלה את ישראל וכו' וכשרז"ל לא שתיעקר יציאת מצרים וכו' אלא וכו'. אבל הנס של פורים הוא בבחי' גאולה האחרונה שאנו זוכין להמשיך עלינו יראתו הגדולה גם בתוקף הגלות הזה שזה א"א להמשיך כ"א ע"י בחי' הארה גדולה מגאולה אחרונה מבחי' משיח וכנ"ל וע"כ כל קדושת התורה והמצות שקבלנו ביצי"מ שזהו בחי' פסח ושלש רגלים לא הי' אפשר לנו להמשיך עלינו עתה כ"א ע"י תוקף הנס של פורים וכנ"ל וע"כ באמת קימו וקבלו אז את התורה מחדש כשרז"ל הדר קבלוה בימי אחשורוש כדי שנזכה לקיים את התורה גם עתה בימי הגלות שכל הקיוםהוא רק ע"י הנס של פורים וכנ"ל:
It turns out that specifically through Yir'as HaOnesh he will come to great joy — for Yir'as HaOnesh will compel him to fulfill the words of the true Tzaddikim, who caution the most lowly of the low very greatly to always strengthen himself in joy, according to the ways of their holy counsels. And this is the power of Purim joy — because then Yir'ah is drawn from the supremely exalted intelligence described above. And this is the dimension of the extension of the golden scepter — which is the dimension of drawing close through the most supreme Yir'ah, which is the dimension of the golden scepter, as stated above.
אות כו ועתה יש לפרש המד' פליאה והוא מכיטלתא והבא בס' מאמר מרדכי וז"ל בשעה שאמר הקב"ה בגפו יבא בגפו יצא אמרו לפניו מלאכי השרת רבש"ע א"כ למה צוית למחות את זכר עמלק ואם תאמר כדין הוא למה אדם הראשון בא עלכל בהמה וחיה ועוף וא"ת כדין הוא למה צונת להביא את הביכורים ע"כ לשון המדרש והוא פליאה עצמומה ונשגבה מאד מאד. אך ע"פ הנ"ל נוכל לבארו על נכון בחסיד ה'. כי זה כלל גדול ומבאור לעיל כי הש"י חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. ואפילו הניצוצות שבעמקי עמקי הקליפות שנפלו לשם ע"י מעשיהם הרעים הש"י חושב מחשבות עליהם להאיר עליהם הארה וריח טוב מיראה עילאה הנ"ל כדי להשיבם אל הקדושה שזהו בחי' הארת מרדכי וכו' כנ"ל. ועמלק הוא זוהמת הנחש שנמשך ע"י חטא אדה"ר שהוא בחי' עבדות בחי' ל"ט קללות שנתקללו אז שהם בחי' ארורה האדמה וכו' בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם וכו'. שזהו בחי' יגיעת וטירחת וטירדת הפרנסה שהוא בחי' עבדות שזהו מחמת חסרון בטחון שזהו בחי' יראה נפולה שמתירא ודואג מה יאכל למחר וכו' כנ"ל. שזהו בחי' עמלק שהוא עיקר העבדות כיהוא מזרע עשו שנא' ורב יעבוד וכו' ואת אחיך תעבוד וכו'. נמצא שעבדות הואיראה נפולה בחי' זוהמת הנחש בחי' עמלק. וזה ששאלו המלאכים בשעה שאמר הקב"ה בגפו יבא בגפו יצא א"כ למה צוית למחות זכר עמלק. היינ וכי בזה הפסוק בגפו יבא וכו' אנו רואין עוצם ריבוי רחמנותו ית' אפילו על הנופלים לעבדות גמור. כי זה שמכר א"ע לעבד גמרו פגם מאד מאד ונמשך מאד אחר זוהמת הנחש שהוא בחי' עבדות כנ"ל כי מחר א"ע לעבד גמור וכמבואר בדרז"ל מגודל הפגם של העבד כשרז"ל אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים וכו' והלך וקנה אדון לעצמו וכו'. כי עיקר יצי"מ לתקן חטא אדה"ר כידוע לצאת מבחי' עבדות שהוא זוהמת הנחש לבחי' חירות שהוא בחי' קבלת עול תורה שהוא עיקר החירות כשדרז"ל ע"פ חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות וכו'. כי כל אדם כל מה שמקבל עליו ביותר עול הפרנסה הוא נמשך ביותר אחר אחיזת זוהמת הנחש ח"ו. והכל כפי נפילתו ליגיעות ועבדות וטירחות העוה"ז. וע"כ הזהירו רז"ל הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. וע"כ זה שמכר א"ע לעבד גמור ר"ל. הוא נמשך מאד לתוקף זוהמת הנחש ממש. מאחר שמכר א"ע לעבד גמור. ומגודל ירידתו שירד מאד התירה התורה לאדונו שימסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים.והוא לכאורה תמוה נשגבה איך הותר בן ישראל בשפחה שהוא עון חמור מאד מאד. כמ ושהאריכו רז"ל בעוצם העון בלי שיעור ר"ל ואמרו שאברהם אבינו מוציא כל ישאל מהגיהנם חוץ מהבא על הנכרית וכו' ר"ל. אך בזה אנו רואין עוצם ירידתו ונפילתו של זה הנמכר לעבד. שירד כ"כ לעבדות גמור עד שהותר בשפחה להוליד עבדים כנענים לאדוניו כ"ש כי משנה שכר שכיר עבדך כשרז"ל. וא"כ שירד כ"כ לעבדות שהוא זוהמת הנחש יראה נפולה ורעה מאד עד שהותר בשפחה שהיא עיקר בחי' היראה רעה ונפולה מאד. כי שמירת הברית היא יראה קדושה כי שם עיקר היראה והבושה שצרייכן להתיירא ולהתבייש מאדון כל הארץ שלא לפגום אפילו בהיתר ח"ו. מכ"ש וכ"ש באיזה נידנוד איסור ח"ו. וזהו בחי' בראשי"ת ברית אש בראשי"תך ירא בשת. כי שם עיקר היראה כמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומו. וזה בחי' יוסף שהי' שומר הברית שנאמר בו את האלקים אני ירא וכו' ומי שזוכה לזווגו בקדושה ובטהרה עי"ז עיקר היראה. כי בת ישראל הכשירה נקראת אשה יראת ה' שעי"ז עיקר היראה ולהיפך להיפך ר"ל. בפרש פגם נשג"ז שהם עיקר החציפות ההיפך ממש מאשה יראת ה' בודאי נופל לתוקף היראה רעה מאד שהיאט סטרא דמותא בחי' אימת מות בחי' רגליה יורדת מות ר"ל ואע"פ שירד כ"כ זה העבד א"כ יאמר האומר שהוא כבר הפקר גמור ואין לו שום תקוה עוד לא כן הוא כי אנו רואין רחמנותו יבת' העצום והמרובה בלי שיעור שגם בהעבד יש כמה וכמה דינים ואזהרות שהזהירה התורה לרחם עליו הרבה ושלא להפקירו לגמרי ח"ו. וזה אנו רואין במה שהזהירה התורה אם בגפו יבא בגפו יצא. וארז"ל ומובא בפירש"י שאם אין לו אשה אסור למסור לו שפחה כנענית. רק אם בעל אשה הוא עליו נאמר אם אדוניו יתן לו אשה שהאדון מותר למסור לו שפחה כנענית. ולכאורה הדבר תמוה מאד ואיפכא מסתברא. אך באמת דרכיו יתב' נשגבים מאד. ומה שנוכל למצוא בהם איזה דברי טעם ע"פ דברי רז"ל אנו מחויבים להתייגע ולמצוא אע"פ שא"א לבא עד תכונתם. היינו כי אע"פ שנפל לעבדות גמור עד שהותר לו שפחה. אעפ"כ הש"י חושב גם עליו לבל ייה' נדחה לגמרי ח"ו. ע"כ לא הותר לו שפחה כ"א כשיש לו אשה כשירה בת ישראל. שאז אפילו אם ישא שפחה יש לו תקוה להתתקן מאחר שכבר נתחבר בקדושה ע"י בת זוגו הכשירה שהיא מסטרא דאשה יראת ד'. כי זה ידוע שעיקר התיקון של הרחוקים הוא ע"י הבנים שמולידים בכשרות מבת ישראל. וע"כ אע"פ שישא שפחה יש לו תקוה. כי כבר יש לו קשר וחיבור ביראת ה' ע"י זווגו בת ישראל שהיא מבחי' אשה יראת ה' כנ"ל. אבל אם בגפו יבא בגפוא יצא דהיינו שאם אין לו אשה בת ישראל בגפו יצא אסור למסור לו שפחה. כי ה'י נאבד לגמרי. מאחר שעדיין לא זכה לבחי' אשה יראת ה' שהיא בת ישראל אם הי' נושא שפחה שהיא ההיפך ממש הי' נאבד לגמרי. ע"כ אם בגפו יבא בגפו יצא ואסור למסור לו שפחה אע"פ שנפל לעבדות שהוא זוהמת הנחש בחי' עמלק וכנ"ל:
Section 18
וע"כ שאלו המלאכים בשעה שאמר הקב"ה א םבגפו יבא בגפו יצא. א"כ למה צוית למחת את זכר עמלק כי הלא אנו רואין רחמנותך אפ]י' על הנופל לעבדות גמור שהוא זוהמת הנחש בחי' עמלק ואף עפ"כ גם שם מגיעין רחמנותךף. ואתה חושב מחשבות לבל יהי' נדחה גם הוא וכנ"ל. א"כ למה צוית למצות זכר עמלק. למחות זכר לגמריהיה לך למצוא לו תיקון ג"כ וא"ת כדי ןהוא כי עמלק גרוע יותר מהעבד כי עמלק הוא זוהמת הנחש ביותר עיקר תאוות הבהמיות ממש כי העמלקים הי' מדמין עצמן לבהמה כשפרש"י בשמואל על פסוק משור עד שה ע"ש כי הם בח'י בהמה ממש שהם פגם הדע תבחי' יראה רעה כנ"ל. א"כ למה בא אדה"ר על כל בהמה וחיה ועוף. ובזה אנו רואין שגם הניצוצות שבבהמה חיה ועוף יהי להם תיקון וע,כסיבב הוא יתב' שקודם שניתן דעת באדה"ר יבא על כל בהמה וחיהועוף כדי להעלות הנצוצות גם משם. וא"כ אנו רואין שםג הניצוצות שבבהמה חיה ועוף ממש חושב הש"י עליהם מחשבות שיתבררו והדרא קושיא לדוכתא למה צוית למחות זכר עמלק היה לך לתקנו ג"כ וכנ"ל וא"ת כדין הוא כי זה ש בא אדה"ר על כל בהמהמ וכו' זה הי' קודם שאכל מעץ הדעת קודם שנמשך זוהמת הנחש בעולם כי זה הי' קודם שנזדווגה לו חוה. ומכש"ש שהי' קודם אכילת עץ הדעת טו"ר אבל עמלק הוא מזוהמת הנחש ממש שנמשך אחר החטא וא"א לו להתתקן א"כ למה צוית להביא את הביכורים כי הביכורים מביאין מפרי האדמה לתקן חטא אדה"ר שפגם בעץ הדעת טו"ר והביכורים הם חידוש נפלא כי כתיב כי כל שאור וכל דברש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם ופרש, ימה יש לך להביא מן השאור ומן הדבש וכו' וביכורים מן הדבש וכו'. כי דבש מרמז על תאות העוה"ז שנדמה למתיקות הדברש בתחלה ואחריתה מרה כלענה וכו' ועיקר כל התאוות הם תאוות המשגל שהוא רע הכולל כי דב"ש גימ' אש"ה כמובא ושם צריכין להתגבר ביותר לשבר התאוה להסתכל על הסופף כי אחריתה מרה כלענה ר"ל וע"כ שמשון כשהלך לישא אשה מבנות פלשתים מצא דבר בגוית הארי' ושאל החידה מעז יצא מתוק מה עז מארי ומה מתוק מדבש. כי היה צריך לברר ולתקן מתיקות הדבש שנמשך מתוקף הגבורות בבחי' מה עז מארי ומה מתוק מדבר ושם עיקר המלחמה להיות גבור כובש את יצרו. וע"כ צוותה התורה שלא להקריב דבש על המזבח כי המתיקות של בחי' דבש אינו ראוי לקרבן כי משם כל התאוות ר"ל שהם בחי' זוהמת הנחש. ואעפ"כ קרבן ראשית שהוא ביכורים מביאין מן הדבש כנ"ל. כי ביכורים הם תיקון גדול כ"כ לחטא אדה"ר עד שיכולין לתקן גם מתיקות הדבש ששם עיקר אחיזת זוהמת הנחש כנ"ל. כי בכורים מביאין בשבועות שהוא זמן מתן תורתינו שנקרא וביום הביכורים. ובשעת מתן תורה פסקה זוהמת הנחש כי זכו אז ליראה עילאה והעלו כל היראות הנפולות שהם בחי' דינים שמשם אחיזת זוהמת הנחש כנ"ל. וע"כ אז יכולין לברר ולהעלות ולתקן גם מתיקות הדבש שמשם עיקר חטא אדה"ר עיקר זוהמת הנחש שנמשך אחר החטא א"כ למה צוית להביא את הביכורים שבזה אנו רואין שגם עיקר אחיזת זוהמת הנחש יכולין לתקן עד שיעלה גם הדבש לביהמ"ק. וא"כ גם עמלק הי' לך לתקנו ולמה צוית למחות זכרו. נמצא שמבואר קשר המדרש היטב אבל בודאי ישרים דרכי ה' רק שא"א לנו להבנים כי זה עיקר דרכי ה' שאי אפשר להבינם:
This is like a great and mighty king who passes through a province — fear, dread, and great awe fall upon everyone who passes before him, even though they do not see him — the dimension of the terror of Kingship. For the essential nature of Kingship is Yir'ah and awe: even though the king sits upon his throne of Kingship in his innermost chambers, very far from his subjects, nevertheless his dread and terror rest upon all his subjects — the dimension of "the fear of the Kingdom." Similarly, but infinitely, infinitely removed — Hashem, blessed be He, is exalted and elevated and infinitely far from all the thoughts and knowledge in the world, and cannot be grasped by the mind — except His dread, Yir'ah, and great awe, which is the bechina of Malchus. For all our knowledge of Him, blessed be He, is only in the dimension of Malchus: we know and believe that He, blessed be He, is the King who leads and rules — and this is the bechina of Yir'ah, the dimension of "the fear of the Kingdom," as stated above.
אות כז וע"כ כשמביאין את הביכורים צריכין להתוודות ולהזכיר חסדי ה' ונפלאותיו עלינו עם סגולה שבחר בנו מכל העמים וכו'. וזה שאומרים בווידיו ביכורים ארמי אובד אבי וירד מצרימה וזרז"ל לבן ביקש לעקור את הכל לבן הוא בלעם שהוא בחי' עמלק כידוע שהם עיקר זוהמת הנחש. שרוצים לעקור את ישראל לגמרי ח"ו להתגבר על כל אחד בתאוות רעות מאד הנמשכין מזוהמת הנחש ולעוקרו לגמרי ח"ו ח"ו. אבל ה' לא יעזבנו בידו והקדים לרחם עלינו ע"י שנתן לנו את התורה שמתקנת הכל. וזהו בחי' ביכורים שהם תיקון לחטא אדה"ר לגרש ולבער זוהמת הנחש בחי' לבן ועמלק מישראל שאחיזתם בבחי' מתיקות הדבש כנ"ל כי ע"י ביכורים הבאין מהדבש מתקנין זאת כנ"ל וע"כ צריכין להזכיר בוודידוי ביכורים ארמי אובד אבי שהוא לבן בחי' עמלק שהם עיקר זוהמת הנחש. כי ע"י ביכורים מתקנים כל זה וזוכין לעקור ולמחות זכר עמלק בחי' לבן הארמי ולזכות לקדושת ישראל קדושת התורה שקבלנו בשבועות שהוא יום הביכורים וכנ"ל:
And this is the dimension of the war of Amalek — for Amalek's essential strength comes at a time when Israel fall from Yir'ah, God forbid, in the dimension of "and you were faint and weary, and did not fear G-d." And then he wishes to frighten Israel with an evil Yir'ah, God forbid. And his war is both above and below, as stated in the Holy Zohar — that is, he wages war against Israel physically, and also inserts heresy into the heart so that they cannot elevate the fallen Yir'os to their root. For the fallen Yir'os are the dimension of judgments from which the Klippos and the Sitra Achra draw sustenance. And whoever merits to discern the truth — that all the fallen Yir'os are all from Hashem, blessed be He — and elevates everything to its root, to fear only Hashem from Whom all comes — then, on the contrary, he receives great benefit through these fallen Yir'os, for through them he returns to Hashem.
(שיך לעיל) אות כח לענין מ"ש שם שצריכין ליזהא מאד שיקבל היראה לחיים ולא למות וכו'. כי לפעמים ע"י שהאדם רואה דברי מוסר בספרי יריאים או ששומע תוכחה ומוסר מאיזה איש חשוב הוא נופל בדעתו יותר ויותר מחמת ששומע גודל עונש החטא ועד כמה וכמה מגיע הפגם של נידנוד עבירה ואפי' של תאוות שאינם איסור גמור וכו' הווא יודע בנפשו שפגם הרבה מאד מכ"ש מי שיודע בנפשו שפגם וחטא בעבירות ממש ר"ל. ובפרט שיש אנשים שחטאו הרבה מאד ר"ל ואזי יכול להיות שכל מה שרואים או שומעים מוסר יותר יפלו בדעתם יותר כנ"ל. וזהו בחי' יראה רעה שצריכין לברוח ממנה מאד. כי צריכין לקבל יראת ה' רק לחיים ולא למות ח"ו דהיינו לקרב א"ע להש"י ע"י היראה והמוסר ולא להתרקח ח"ו. ועתה האיר ה' עיני ומצאתי מפורש בפסוק ענין זה במשלי י"ט וזה לשון הפסוק חדל בני לשמוע מוסר לשגות מאמרי דעת והמקרא תמוה לכאורה. וע"כ באמת רש"י ז"ל נדחק בפירושו וכתב מקרא קצר הוא וכו'. אבל עתה מבואר היטב פירש המקרא כפשוטו שהפסוק מזהיר את האדם שימנע ויחדל א"ע מלשמוע מוסר ותוכחה המזיקים לו הגורמים לו לשגות מאמרי דעת דהיניו כנ"ל שע"י המסור והתוכחה יפול בדעתו יותר עד שח"ו ישגה מאמרי דעת עי"ז. צריך לחדול ולמנוע עצמו מזה כי צריכין לקבל תורה ומוסר רק לחיים ולא למות וכנ"ל:
And this is the dimension of "Fear called to me and trembling, and a multitude of my bones He terrified; and a wind passed over my face, the hair of my flesh stood on end" etc., which is said concerning the spirit of prophecy from Hashem, blessed be He — that is, the dimension of the illumination of the reshimu from the shining of His light, blessed be He, from which all prophecy flows (as explained elsewhere in the Laws of Rosh Hashanah, on the Torah [beginning] "And Boaz said to Ruth"). Through this: "Fear called to me and trembling" etc. — for from there is the essential fear and Yir'ah of Him, blessed be He, which is the essential preservation and sustaining of the shining of His light, blessed be He, that remains from the reshimu of bitul, as stated above.
(אח"כ מצאתי בס' מצו"ד שמפרש המקרא מעין זה ע"ש) וכבר אמרתי בזה דברי צחות לכמה בני הנעורים הרוצים להתקרב להש"י וע"פ רוב נופלים בדעתם ע"י ענין הנ"ל מחמת ששומעים או רואים בספרים קדושים כמה הם מחמירים מאד על פגם כל שהוא ואמרתי להם תדעו שכל מה שכתוב בס' ר"ח הקדוש ובשאר ספר מוסר עניני קדושה וטהרה גדולה אין הכוונה שאתם לא תהי' אנשים כשרים רק הכוונה כדי שתהיו אנשים כשרים, היינו שכוונתם לקרב ולא לרחק שמזהירים את ישראל שיתרחקו אפילו מפגם כ"ש כי בוודאי כך ראוי שיתנהג איש הישראלי לפי עוצם קדושתו משרשו. אבל אעפ"כ אין כוונתם ח"ו שמי שלא עמד בזה ופגם מה שפגם ח"ו שיתרחק ויפול בדעת עוד יותר ח"ו. כי כבר הזהירנו שלמה המע"ה אל תרשע הרבה כשרז"ל מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום וכו'. וכבר מבואר בדברי אדמו"ר ז"ל כמה תורות וכמה שיחות יקרות גדולות ונוראות על זה. איך צריך האדם להחיות א"ע ולחזק א"ע בכל עת תמיד יהי' איך שיהי'. והכלל שבכל דברי תורה בכל דיבור ודיבור ובכל ענין וענין שי בו בחי' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם בחי' זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשהלו סם מות. וע"כ צריכין ליזהר מאד שלא לקבל היראה אלא יחזק א"ע לקיים דברי רז"ל שהזהירנו להאמין בחסדו וטובו יתב' שאיניו נפסק לעולם וללחזק א"ע בכל עת מחדש בכל מה שיוכל כמבואר בדברינו כמה שיחות קדושות ונוראות בענין זה פוק עיין ותשכח אשריך אם תאחז בהם"
Therefore, the essence of perfection is Yir'ah, and the more a person draws Yir'ah upon himself, the more he can grasp in his mind the shining radiance of His light, blessed be He. Therefore, on Rosh Hashanah — when we seek to reveal His Kingship, blessed be He, in the world — we begin with "And so, bestow Your dread, Hashem our G-d" etc., "and Your awe upon all that You have created, and all creatures shall fear You" etc. For the essence of Malchus is Yir'ah, which is the essence of perfection and the essential preservation and sustaining of what remains and is grasped in the heart of a person from the shining of His light, blessed be He, that remains from the reshimu of bitul, as stated above.
אות כט וזה שאיתא בזוה"ק שפורים הוא בבחי' יום כפורים ע"ש היינו כנ"ל כי בחי' פורים שממשיכין יראה עילאה מאד הכנ"ל שהתחיל משה להמשיך במ"ם ימים האחרונים שנשלמו ביום כפורים כי עיקר גמר התיקון של מ"ם ימים האחרונים הי' בעשי"ת מר"ה עד יו"כ שהם ימים הנוראים שאז ממשיכין היראה עילאה מאד הנ"ל שהוא בחי' משיח בחי' והריחו ביראת ד' בחי' מרדכי בשמים ראש מר דורר וכו' שמגודל עוצם הריח הקדוש של היראה עילאה הזאת מגיע ריח היראה הקדושה אפילו על כל הרחוקים מאד מאד כי הריח יכול להגיע למרחוק מאד ולהחיות ולהשיב נפשות חלושות מאד מאד שא"א להחיותם בשום מאכל ומשקה כ"א בריחות נפלאים יכולים הלחיות ולהשיב גם נפשות כאלו ועיקר הריח דקדושה היא היראה עילאה מאד הנ"ל. וזהו שאנו מבקשין בר"ה ויוה"כ ובכן תן פחדך י"י על כל מעשיך ואיתך עלכל מה שבראת וכו' על כל מעשיך דייקא על כל מה שבראת דייקא היינו שיהי' נמשך פחדו ואימתו ויראתו על כל המעשים והברואים שלכולם יגיע ריח היראה עד שכולם יראו את ה' בבחי' יראו מה' כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל ויראה נפלאה זאת של ר"ה ויה"כ אנו מתחילין להמשיך עלינו קודם פסח שהוא ראש לרגלים התחלת קבלת התורה בשבועות שהי' ביראה ואימה גדולה ועכשיו אנו מקדימין להמשיך יראה פנלאה מאד בפורים וד' פרשיות שקודם פסח אבל זאת היראה נפלאה של פורים נמשכת עלינו בשכל נפלא מאד מהצדיקים הגבוהים מאד מאד עד שהיראה נעלמת מאד ואין ניכר ונראה כ"א עוצם הפלגת השמחה של היראה כי זה עיקר שלימות התיקון של היראה כשנזהרין שלא לבא ע"י היראה והפחד לעצבות ח"ו שלא יפול עי"ז יותר ח"ו. רק ע"י היראה יתחזק בשמחה גדולה בה' להיות בטוח בחסדיו המרובים שהכל יתתקן ויתהפך לטובה וכנ"ל. נמצא שבאמת פורים ור"ה ויוה"כ הם בחי' אחת להמשיך יראה עילאה מאד הנ"ל שהיא עצם השמחה כנ"ל רק שבר"ה עיקר ההתגלות הוא היראה וגם אז צריכן לשמוח כ"ש בר"ה אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות בחי' משלוח מנות בחי' שמחת פורים ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם כי זהעיקר האזהרה שהזהיר אותם אז נחמיה כשראה שנפל עליהם יראה ופחד גדול כשקראו לפניהם את התורה מחמת שראו בעצמן שעברו מאד אז כמעט על כל התורה כי נכשלו אז בנשים נכריות ע"כ אמר להם שאע"פ שעשו מה שעשו ועכשיו נפל עליהם יראה ונתעוררו לתשובה יהיו נזהרין נמאד מאד מעצבות בחי' ואל תעצבו שלא יבואו ע"י היראה והפחד לעצבות ח"ו כי חדות ה' היא מעוזכם כי הש"י מחזק אותנו בשמחה וחדוה בכל מקום שאנחנו שם וכמו ששאמר רבינו ז"ל שאפילו אם האדם הוא כמו שהוא תיכף שמתעורר לשוב להש"י תיכף הוא עבירה גדולה כשיש לו עצבות ח"ו. וע"כ גם בר"ה ויוה"כ צריכין להתחזק להיות בשמחה כנ"ל. וכן בפורים שאז עיקר ההתגלות היא השמחה נפלאה ועצומה של היראה בחי' וגילו ברעדה בחי' ביה שמ וועלזו לפני ואבל בודאי גם בפורים צריכין יראה גדולה שהיא עיקר הארת מרדכי בשמים ראש וכו' כנ"ל. רק שעיקר ההתגלות בפטורים היא עוצם השמחה שזה עיקר הנס הנפלא והנורא וההארה עצומה של פורים שאינ נמצאת בושם זמן אפילו בשבת ויו"ט היינו מה שנמשך ע"י היראה הנפלאה שמחה רבה ועצומה עד שכ"א במקומו ישמח בה' וברחמיו המרובים מאד מאד שזה נמשך מחכמה ושכל עליון מאד מאד שמאיר בפורים למטה בבחי' רגלין עד תכלית העשיה כידוע:
But because these fallen Yir'os are the dimension of judgments from which the Sitra Achra draws sustenance, sometimes the Sitra Achra prevails and warps the heart of the person — so that he falls only into despondency through the fallen Yir'os and does not return to Hashem, blessed be He. And sometimes it prevails over him so much that he comes to heresy, God forbid. And this is the essential war of Amalek — who frightens the person with the forces of his wicked dominion. But through this it was possible to come to good — for through this they could return to Hashem in the dimension of "in distress I call to Hashem." But Amalek prevails to insert heresy into the heart — to attribute everything to nature, God forbid — so that they should not return to Hashem, God forbid. And through this he prevails yet more and more, and so it goes on and on, God forbid.
(שייך לעיל לה' בכור בהמה טהורה) אות ל וזה בחי' בכור תם ובכור בעל מום. קדושת בכור בעל מום זה בחי' יראה תתאה הנ"ל בחי' אדם יראה לעינים וקדושת התם זה בחי' וה' יראה ללבב. כי יראה זאת עיקר השלימות בחי' תם בלי מום. וזה לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז. עבודה בחי' כסילות שטו העם בחי' יראות נפולות שבששת ימי החול כי שבת בחי' יראה בשת שאז עולין היראות ואז נייחא וכו'. וכן שערות תוקף הדינים שצריכין לגוזזן ולעשות מהם מלבושים וציצית וכו' אבל בבכור הכל קדוש כי כבר עלה לבחי' יראה דקדושה. וע"כ אסור בגיזה ועבודה:
Understand this well, for it is impossible to explain this in writing or even verbally — it can only be conveyed to each person according to what he grasps in his own heart. And this is the dimension of "His lightnings illumined the world; the earth saw and trembled." "His lightnings illumined" — this is the illumination of the shining of the holy reshimu from the bitul before Ayn Sof, which illuminates like lightning, in the dimension of "And Hashem shall be seen over them, and His arrow shall go forth as lightning." Through this, "the earth saw and trembled" — that is, Yir'ah — for from the reshimu of bitul, great Yir'ah falls, and it is the essential preservation that remains from bitul, as stated above. And this is the dimension of "The fear of Hashem is His treasure" — for Yir'ah is literally a treasure that gathers and collects within itself all true and eternal goodness, all the storehouses of the King, which are the knowledge and attainments of His Divinity, blessed be He — for no attainment is grasped in the heart of a person except through Yir'ah, as stated above.
(חסר) (הלכות בכור בהמה טהורה הלכה ' מחובר לה' פדיון בכור הלכה ' אות כ"ד): הלכות פטר חמור מחובר לה' פסח (הלכה ט')
And the entire essential purpose of the creation of the world was to reveal His Yir'ah and Malchus, as it is written, "In the beginning (Bereishis), G-d created" etc. Bereishis is the dimension of Yir'ah, as is stated in the Tikkunim: "Bereishis — one who fears shame" (yara boshet). For Yir'ah is the dimension of Malchus, and for this reason was all of creation — to reveal His Kingship in the world. And all the wonders and miracles and awesome signs that Hashem, blessed be He, performed in Egypt and at the Sea etc. — all of it was in order to reveal His Yir'ah and Kingship, as it is written, "So that you shall know that the earth is Hashem's," and it is written, "In order to tell My Name throughout all the earth." And "Name" is the dimension of Yir'ah, as it is written, "To fear this glorious and awesome Name" etc., and it is written, "And all nations shall fear the Name of Hashem" etc., and it is written, "And all the peoples of the earth shall see that the Name of Hashem is called upon you, and they shall fear you."
Loading comments…