פדיון פטר חמור א
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א וכל פטר חמור תפדה בשה וכו' ופרש"י לפי שאין לך א' מישראל שלא הוציא ממצרים יו"ד חמורים מרכוש מצרים:
And this is the dimension of "He attacked your rear, all the weak" etc., "and did not fear G-d" — for his essential strengthening is over those who do not fear G-d — that is, who do not elevate the fallen Yir'os to Hashem, blessed be He. And this itself comes from him — from the heresy that he inserted into their hearts. Therefore his subjugation comes through Moshe, who is Da'as — in the dimension of "And it was that when Moshe raised his hand" — when Israel look upward and elevate the Yir'os to their root etc.
כי החמורים הם בבחי' עשירות. כ"ש יששכר חמור גרם ותרגומו עתיר בנכסין כי שורש העשירות מסטרא דשמאלא בחי' צפון כ"ש מצפון זהב יתאה כ"ש רבינו נ"י (בסי' נ"ט) וע"כ עיקר העשירות ע"י שמירת הברית כ"ש רבינו נ"י כ"פ. כי אתערותא דזווגא מסטרא שדמאלא. וע"כ יש שם אחיזת הסט"א ביותר מאד. כי אחיזתם שם בסטרא דשמאלא וכשאין שומר בריתו ח"ו אזי הסט"א הנ"ל מקטרגת כנגדו. ואינה מנחת לו לקבל עשירות אפילו אם יש לו ממון הרבה אין ממונו ממון כי אדרבה הוא מכל חייו כי מקבל השפעתו דרך הסט"א ע"י שלא הכניע אותה וע' כל זה במ"א. אבל השומר בריתו וכובש את יצרו ומכניע סטרא אחרא ונכלל שמאל בימין שזה בחי' קדושת הברית. אזי מקבל שפע גדול מן הקדושה משורש ההפשעה שבקדושה. ועל כן כשיצאו ישראל ממצרים וזכו להכניע זוהמת מצרים דהיינו פגם הברית. וזכו לקדושת הברית שזה עיקר יציאת מצרים כדיוע. ע"כ זכו אז לעשירות מופלג ויצאו ברכוש גדול ופגם הברית שהוא בחי'מצרים הוא בחי' חמור. כש"ש ובשר חמורים בשרם על שם שהם שטופי זמה. וע"כ צריך להכניע את בחי' החמור ואז זוכין לעשירות כנ"ל. וזה שפרש"י שישראל הוציאו רכושם על חמורים דייקא. כי משם קיבלו אותו הרכוש ע"י הכנעת בחי' חמור שהוא בחי' מצרים כנ"ל. וע"כ רוב עבודות קשות עושין בחמורים כדי להכניעם לאכנעא עבדא תחות רבוני'. וע"כ הוציאו ממצרים המשאות של עשירותם על חמורים דייקא. כי זה שייך לזה כי החמור ראוי לשאת משאוי כדי לעבוד בו להכניעו. ומזה בעצמו זוכין להעשירות שהוא המשאוי שעל החמור כנ"ל. וכן כתיב באברהם ויחבוש את חמורו שהכניע בחי' החמור שהוא סטרא דשמאלא כמובא. וע"כ זכה לעשירות גדול כ"ש וד' בירך את אברהם בכל. וע"כ משמרה ראשונה של לילה חמור נוער כי בתחילת הלילה אז התגברות הסט"א ביותר. כי אז נפקין וכו' כמובא בזוה"ק (מקץ דף ר"ג). נמצא שבחי' חמור הוא בחי' התגברות הסט"א. ע"כ צריך להכניעו ביותר ועי"ז זוכין לעשירות כנ"ל. כי עשירות מסטרא דשמאלא כנ"ל ששם אחיזת הסט"א שהוא בחי' חמור כנ"ל וכשאין מכניע אותה נמצא שנמשך העשירות לשם ח"ו לבחי' חמור שהוא בחי' הסט"א הנאחזת בשמאל כנ"ל. אבל כשמכניע בחי' חמור כנ"ל אזי ממשיך לעצמו העשירות כנ"ל. וז"ש יששכר חמור גרם. ותרגומו עתיר בנכסין ורז"ל פירשו שהכניע גופו לסבול ולשאת עול תורה כחמור למשאוי. ושני הפירושים א' ואו"א דברי אלקים חיים. כי ידוע שעוביות וגשמיות הגוף הוא מסט"א. וע"כ מכונה בשם חמור שהוא בחי' חומר גוף. כ"ש באברהם ויחבוש את חמורו כנ"ל כמובא. וצריך להכניע את הגוף ולעבוד בו לעמוס עליו עול תורה. כמו שמכניעין החמור ע"י המשאוי שנושאין עליו כנ"ל. כשרז"ל ע"ז הפסוק הנ"ל יששכר חמור גרם שהכניע שכמו לסבול עול תורה כחמור למשאוי כחמור דייקא כנ"ל. ועי"ז בעצמו זוכין לעשירות כנ"ל. וזה שתרגם עתיר בנכסין כנ"ל. נמצא שב' הפירושים אחד וזה תלוי בזה כי העשירות זוכין ע"י הכנעת החמור דהיינו גשמיות הגוף ע"י עול תורה כנ"ל. נמצא שחמור הוא בחי' עשירות והיינו ע"י הכנעתו כנ"ל. והפטר חמור שהוא הבכור שם הוא בחי' עשירות ביותר. כי בכל מקום הבכור גדול וכלול מכולם כנ"ל (בה' פדיון בכור הלכה א') ובפרט בבחי' עשירות שהוא בחי' בכור כנ"ל והעיקר ע"י הכנעתם כנ"ל. והעיקר צריך להכניע את הבכרו של החמור שהוא גדול וכלול מכולם כנ"ל. ומאחר שאחיזת חיותו יותר גדולה אין כח ביד ישראל להכניעו. ובפרט שהם אבדו מעלת הבכורה וע"כ אין בהם כח להכניע הבכור דס"א. וע"כ צריכים לשעבדו לכהן שהם קדושים ביותר והם זכו במעלת הבכורה. וע"כ יש בהם כח להכניע ולשבר כח בחי' הבכור דפטר חמור. ומחמת שכל בחי' הפטר חמור הוא בחי' ממון בחי' עשירות כנ"ל. ע"כ צריך פדיון לפדותו ע"י ממון אחר והפדיון הוא בשה דייקא. כי בחי' השה הוא היפך בחי' החמור ממש כי ישראל נמשלו לשה כ"ש שה פזורה ישראל והוא בבחי' אדם. כ"ש ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם. נמצא שהוא בבחי' שמירת הברית שהוא בחי' אדם בחי' ישראל היפך בחי' החמור שהוא בחי' מצרים שהם שטופי זמה בחי' פגם הברית. וע"כ צריך ליתן תמורת החמור שה כדי להחליפף בחי' החמור בבחי' שה. ועי"ז שיוצא החמור מרשות כהן ע"י פדיון השה. אזי נכנע וראוי ליכנס לרשות ישראל להשתמש בו. וע"כ אם אינו פודהו אזי וערפתו. כי כשאינו נכנע בחי' החמור מאחר שאינו פודהו אזי הוא בבחי' עורף שהוא בחי' מצרים בחי' פרעה שהוא אותיות הערף כמובא. ע"כ צריך לחתוך ערפו דייקא לשבר ולבטל טומאת מצרים. וזשארז"ל הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו. יופסד ממונו דייקא. דהיינו הפסד העישרות שהוא בבחי' חמור כנ"ל. כי עיקר המצוה הוא לפדות כשרז"ל מצות פדיה קודמת וכו'. כי זה כלל שעיקר הכנעת הסט"א הוא להכניעה ולבררה ולהמתיק הטוב שבה ולהפכו אל הקדושה. וזה עיקר שלימות העבודה. וע"כ העיקר לפדותה מהכהן שעי"ז נכנעת כנ"ל. ואז ראויה לבא ברשות ישראל ולעבוד בו. ואזי אדרבא זוכה לעשירות על ידה כנ"ל. מאחר שהכניע סטרא דשמאלא והפכה אל הקדושה אזי מקבלמשם העשירות כנ"ל. אבל ע"י העריפה אף שמשבר ערפה. עכ"ז אינו מהפכה אל הקדושה וע"כ אינו זוכה לעשירות שבא דייקא מסטרא דשמאלא כשמכניעין הרע הרע הנאחז בה וממשיכין אותה על הקדושה כנ"ל. וזהבחי' יופסד ממונו כנ"ל:
Based on what Rabbainu z"l explains — that the essence of perfection is Yir'ah (awe/fear of Hashem), as it is written, "What does Hashem your G-d ask of you, but to fear [Him]" etc., and as it is written, "The end of the matter, all having been heard: Fear G-d, for this is the wholeness of all things" — there are two kinds of Yir'ah. There is one who fears Hashem on account of His greatness and loftiness, for He is exalted and sovereign, blessed be His Name. And there is a Yir'ah of a lesser kind, which comes to a person by way of lower-level fears — through fear of a beast or an officer etc. — through which he is reminded and comes to fear Hashem. The first Yir'ah, which arises through the mind's contemplation of His greatness and loftiness, blessed be He, is one bechina (aspect), for Yir'ah is the bechina of Malchus (Kingship), as it is written, "Were it not for the fear of the [earthly] kingdom [of man]" etc. The second Yir'ah, which comes through lower things, is the bechina of Aleph-Daled (i.e., the Name "Adon"). Through this Yir'ah, Divine influence is drawn down into the world etc. And when the shefa (abundance) is drawn down, a vessel must be made etc. And this [relates to] the letters Aleph-Daled-Mem [i.e., Adam] etc. And this [is the meaning of] "Man (Adam) sees with his eyes" — through looking with awe, i.e., the lower Yir'ah etc. — through this, the bechina of Adam is formed. But through the higher Yir'ah etc., through it the Name of the Holy One Blessed be He is made complete (ishtalim shma). And this is [the meaning of] "And Hashem sees into the heart" etc. Study there.
וע"כ כהנים ולויים פטורים מבכור בהמה טמאה. כי בבכור בהמה טמאה אין בה שום קדושה רק שצריכין להכניעו כנ"ל וע"כ הכהנים ולוים מאחר שיוכלין להכניע אפילו פטרי חמורים של ישראל מכ"ש שפטרי חמוריהם של עצמן א"צ פדיון. וזה שארז"ל אם פטרו של ישראל וכו' אבל בכור בהמה טהורה שיש בגופה קדושה כנ"ל גם הכהן חייב בו דהיינו להחזיקו בקדושה. מאחר שיש בו קדושה מבטן לקרבן כנ"ל (בה' בכור בהמה טהורה הלכה א'):
The principle, in sum, is that the essence of all perfection is Yir'ah, as stated above — for all the core attainments of Divinity and knowledge of the Creator, blessed be He, are not grasped by the mind and heart except through Yir'ah, which is the essential means of preservation and sustaining of holy Da'as (knowledge/awareness) and Chochmah (wisdom), in the dimension of "whoever's fear of sin precedes his wisdom — his wisdom endures" etc.
Loading comments…