פדיון פטר חמור ב

אות א וכל פטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו כי איתא במאמר פתח ר"ש ואמר עת לעשות לה' בליקוטי הראשון בסי' ס' שיש התבוננות בתורה שא"א לבא לזה ההתבוננות כ"א ע"י עשירות גדול וכו'. וזה העשירות א"א לקבל כ"א ע"י בחי' תיקוני עתיק בחי' זקן בחי' אריכות ימים וכו'. ובחי' זקן אריכות ימים זוכין ע"י יראה בחי' יראת ה' תוסף ימים. ועי"ז זוכין לעשירות הנ"ל שבאין על ידו להתבוננות הנ"ל. כי ע"י יראה ניצולין משקר החן והבל היופי שהוא בחי' הפסק הנשימה ואז זוכין לעשירות שהוא בחי' אריכות הנשימה. ועי"ז זוכין להתבוננות הבא ע"י אריכות הנשימה דייקא כי אלמלא כנפי ריאה וכו' ויראה הוא בחי' ג' קוין בחי' מורא הרב ומורא התלמיד ומורא אב ואם כוו'. ולזכות ליראה הוא ע"י מה שמעוררין בני אדם מהשינה שלא יהיו ישינים את ימיהם ח"ו בהבלי העוה"ז. והתעוררות השינה הוא ע"י סיפורי מעשיות שמלבישין בהם הע' פנים של תורה. ויש סיפורי מעשיות שהם בחי' בקרב שנים שנמשכין מהע' פנים שהם בחי'ע' שנים וכו' ויש סיפורי מעשיות שהם בבחינת שנים קדמוניות שהם בחינת הדרת פנים בחינת ורב חסד שכל השבעים פנים נשמכין מהם ועל ידי התעוררות השינה מתחילין לדבר בחי' להתיר פה אלמים ולהתיר פה עקרות וע"י פקידות עקרות זוכין ליראה שעי"ז זוכין לאריכות ימים שעי"ז זוכין לעשירות הנ"ל שעי"ז זוכין להתבוננות הנ"ל ע"ש כל זה היטב היטב:

אות ב וזה בחי' פדיון פטר חמור ע"י שה שנותנין לכהן כי חמור זה בחי' עשירות. כ"ש רבינו ז"ל שם במאמר הנ"ל בחי' יששכר חמור גרם ותרגומו עתיר בנכסין. וע"כ צריכין לפדותו בשה כדי להמשיך העשירו תדקודשה הנ"ל שעל ידו זוכין להתבוננות הנ"ל כי שה נמשך מבחי' עשירו תדקודשה שנמשך ע"י תיקוני עתיק ע"י בחי' זקן כי צמר כבשים הוא בחי' זקן כמובא בחי' מן המצר קראתי יה שהוא בחי' תיקונא דיקנא שהוא אותות צמר. כי מצר אותיות צמר כמובא. נמצא ששה וכבש הוא נמשך מבחי' תיקונא דיקנא שעי"ז זוכין לעשירות דקדושה. וזה שנאמר בברכה וברך פרי בטנך וכו' ועשתרות צאנך. ודרז"ל שמעשרות את בעליהן כי הם עיקר העישרות דקדושה שנמשך ע"י תיקוני דיקנא שהוא קצר מלמעלה ורחב מלמטה שזהו בחי' מן המצ"ר קראתי יה שהוא אותיות צמר כנ"ל. וע"כ כשנולד פטר חמור אצל ישראל שזהו בחי' עשירות כנ"ל. צריכין לראות להמשיך העשירות אל הקדושה שיהיה עשירות דקדושה שזוכין על ידו להתבוננות הנ"ל. שזהובחי' יששכר חמור גרם עתיר בנכסין שעי"ז זכו לבחי' התבוננות הנ"ל בחי' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וכו'. אבל לזה א"א לזכות כ"א ע"י בחי' תיקוני דיקנא שהוא בחי' מן המיצר וכו' בחי' צמר כבשים. וע"כ צריכין ליתן שה לכהן. ועי"ז מעורר וממשיך בחי' תיקוני דיקנא בחי' אריכות ימים. ועי"ז זוכין להמשיך לתוך בחי' האריכות ימים הנמשך ע"י השה שנותן לכהן להמשיך לתוכו העשירות דקדושה שהוא בחי' חמור בחי' יששכר חמור גרם וכו' כנ"ל. שע"י העשירות הזה זוכין להתבוננות הנ"ל. והתבוננות הנ"ל הוא בחי' תפילין מוחין. וע"כ נכתב פסוק זה ופטר חמור תפדה בשה בפרשת תפילין כי מזה נעשה תפילין מוחין. בחי' התבוננות הנ"ל:

אות ג וע"כ צריך ליתן השה לכהן דייקא. כי הכהן הוא בחי' ורב חסד בחי' הדרת פנים בחי' דיקנאדכהנא רבא שהואזוכה להמשיך הארת פנים על ישראל שהואבחי' התעוררות השינה כנ"ל שעי"ז נמשך עישרות הנ"ל שעי"ז זוכין להתבוננות כנ"ל. וזה בחי' ברכת כהנים בחי' יברכך ה' בממון היינו עשירות הנ"ל. יאר ה' פניו אליך בחי' הארת פנים הדרת פנים. שזהו בחי' סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות. שהם בחי' ורב חסד בחי' הדרת פנים שעי"ז חוזרין וממשיכין הפנים דקדושה על ישראל שהוא הארת פני ה' בחי' יאר ה' פניו אליך. כי הכהן הוא בחי' הרב דקדושה שעוסק לעורר בני ישראל משינתם לעוררם להש"י והוא ממשיך כל הע' פנים של תורה לישראל כמו שכתוב (דברים ל"ג) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל וכו' וכ"ש (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וכו' וע"כ הכהן יכול לפקוד עקרות. כ"ש ונקתה ונזרעה זרע וכו'. וכ"ש בעלי הכהן ואלקי ישראל יתן את שלתך. וע"כ עיקר המשכת היראה והאריכות ימים לישראל הי' ע"י הכהן שהי' עוסק בעבודת הקרבנות בביהמ"ק שהוא בחי' יראה. כ"ש ויקרא שם המקום ההוא ה' יראה. כי כל הקרבנות הם בחי' זריקת דמים שהם בחי' יראה. וע"כ כתיב בהכהן ואתנם לו מורא. ומפני שמי נחת הוא כי יעקר עבודת הכהן להמשיך יראה לישראל ע"י זריקת דמים של הקרבנות בביהמ,ק שכל זה הוא בחי' יראה כנ"ל. ועי"ז נמשך חיים ואריכות ימים כי יעקר החיים והאריכות ימים הוא מביהמ"ק כי הוא בית חיינו. וכשרז"ל המזבח נברא להאריך ימים של אדם. וזה שאנו אומרים ושם נעבדך ביראה. ביראה דייקא כי שם עיקר היראה כנ"ל. וזה וכימי עולם וכשנים קדמוניות בחי' וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימ יעולם וכשנים קדמוניות. וכשנים קדמוניות דייקא בחי' הדרת פנים בחי' סיפורי מעשיו תשל שנים קדמוניות שעי"ז מעוררין מהשינה שעי"ז זוכין ליראה שהוא בחי' עבודת הביהמ"ק. וע"כ זכה הכהן גדול לעשירות גדול. כ"ש והכהן הגדול מאחיו ודרז"ל גדלוהו משל אחיו כי זכה לעשירות דקדושה הנ"ל ע"י היראה הנמשכת ע"י הדרת פנים ע"י סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות שהוא בחי' ורב חסד בחי' כהן כנ"ל. וע"י עשירות הזה זוכין להתבוננות הנ"ל. וזהו בחי' והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה. זה בחי' התבוננות המוחין הנ"ל שהוא בחי' שמן משחת קודש כמובא ששמן משחת קודש זה בחי' מוחין התבוננות היינו התבוננות הנ"ל. וזהו שהתורה נותנת טעם לדבריה שהזהירה להגדיל ולהעשיר את הכהן הגדול. כ"ש והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו. והטעם אשר יוצק על ראשו שמן המשחה כיהוא נמשך על ראשו בשמן משחת קודש שהוא בחי' התבוננות הנ"ל והוא צריך להמשיך תמיד ולהאיר על ראשו שמן המשחה הנ"ל בחי' התבוננות הנ"ל בבחי' (קהלת ט') ושמן על ראשך אל יחסר ע"כ הוא זכה לעשירות גדול כי עי"ז זוכין להתבוננות הנ"ל וזה בחי' (תהלים ק"כ) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וכו'. היינו בחי' שמן משחת קודש התבוננות הנ"ל שזוכין ע"י תיקוני עתיק ע"י בחי' זקן שזהו בחי' היורד על הזקן זקן אהרן כי זה ההתבוננות מקבלין ע"י עישרות שנמשך ע"י בחי' זקן כנ"ל. וזהו כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים וכו'. היינו שפע וברכה גדולה בחי' עשירות גדול הנ"ל שזאת הברכה והשפע של עשירות מקלבין ע"י בחי' חים ואריכות ימים שהוא בחי' זקן כנ"ל וזהו כטל חרמון היינו המשכת השפע שמכונה בשם טל של ברכההיינו עשירות גדול שיורד על הרר יציון היינו בחי' הביהמ"ק שהוא בחי' יראה כנ"ל. וכ"ש מה נורא המקום הזה כי שם צוה ה' את הברכה חיים כי עיקר הברכה והשפע של עשירות צוה ה' שם דייקא. כי א"א לקבל שפע עישרות דקדושה הזאת כ"א על ידי בחי' יראת ה' תוסיף ימים שהוא בחי' חיים ואריכות ימים. בחינות כי שם צוה ה' את הברכה חיים וכו' כנ"ל:

וכל הכהנים נכללין בהכהן הגדול שהוא כלול מהם וע"כ גם שאר הכהנים רובם ככולם זכו לעשירות גדול דקדושה. כי קטורת מעשרת ומעולם לא שנה בה אדם כדי שיתעשרו כל הכהנים. כי כולם זכו לעשירות הנ"ל הנמשך ע"י היראה שהוא בחי' עבודת הכהנים בביהמ"ק שעי"זזוכין להתבוננות הנ"ל בחי' שמן משחת קודש כנ"ל. וע"כ הכהנים נתקדשו בקדושת הברית יותר מכל ישראל כי נצטוו מצות יתירות בקדושת הברי תיותר משאר ישראל כ"ש קדושים יהי' וכו'. אשה גרושה זונה וחללה לא יקחו וכו' וכ"ש (דברים ל') כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו כי הם זוכין ליראה כנ"ל שעי"ז זוכין לשמירת הברית כמבואר במאמר הנ"ל שעי"ז זוכין לעשירות הנ"ל כמבואר שם במאמר הנ"ל ע"ש:

אות ד וע"כ הביהמ"ק שהואמקום היראה. ע"כ הי' שם עשירות גדול מאד מאד כל הון דעלמא שהיו באוצרות בית ה' שקבץ דודו המע"ה ושאר המלכים הון עתיק מכל המלכים ונתנו הכל באוצרות בית ה' כי הבית המקדש הוא בחי' התבוננות הנ"ל שנקרא קודש כיכל מי שיש בו דיעה כאלו נבנה ביהמ"ק בימיו (ברכות ל"ז) וע"כ הוכרח שיהי' שם עשירות מופלג מאד כל הון דעלמא. כדי להמשיך לשם התבוננות הנ"ל והעשירו תשל הביהמ"ק נמשך ע"י היראה העצומה שהיתה שם כ"ש מה נורא המקום הזה וכו' כנ"ל וע"כ הי' יושבין שם ע' סנהדרין שהי' מגלין כל הע' פנים של תורה כי כל דבר הקשה יביאון אליהם כי שם היו מאירין כל הע' פנים של תורה שעי"ז זוכין להתבוננות הנ"ל:

אות ה נמצא שהכהן הוא בבחי' כל התיקונים הנ"ל שעל ידם זוכין לעשירות דקדושה הנ"ל שעי"ז זוכין להתבוננות כנ"ל וע"כ פטר חמור דהיינו הולדה הראשונה של חמור שזה בחי' עשירו תבחי' וילדה לי' רמכי רמכי הנאמר שם בסוף המאמר בחי' יששכר חמור גרם עתיר בנכסין וכו' כנ"ל. ע"כ צריכין לפדותו בשה שנותנין לכהן. שעי"ז ממשיכין מהכהן ע"י השה עשירו תדקודשה כנ"ל. וזה שפרש"י על פסוק זה ופטר חמור תפדה בשה לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים. ועוד שסייעו את ישראל ביציאתן שאין לך א' מישראל שלא נטל הרבה חמורים ממצרים טעונים מכספם וזהבם של מצרים ושני הטעמים הם אחד כי חדא באידך תליא כי פדיון פטר חמור הוא בשביל לתקן הממון והעשירות שיהי' עשירו תדקדושה. וזהו שפרש"י שהפדיון הוא בשביל העשירו תשהוציאו ממצרים על החמורים כי חמור הואבבחי' עישורת כנ"ל אבל עיקר תיקון העשירות שיהי' עישרות דקדושה זה תלוי רק בשמירת הברית וכמבואר במאמר הנ"ל. וזה בחי' יציאת מצרים שנפדין מגלות תאות מצרים שהם ערות הארץ פגם הברית. בחי' אשר בשר חמורים בשרם שזה נאמר על פגם הברית ועש"ז נקרא העשירות בשם חמור כי א"א לזכות לעשירות דקדושה כ"א כשמכניעין ומשברין בחי' חמור בחי' טומאת מצרים אשר בשר חמורים בשרם דהיינו שמבטלין פגם הברית ואז זוכין לעשירות דקדושה בחי' יששכר חמור גרם וזה בחי' פדיון פטר חמור לפי שהמצריים נמשלו לחמורים. ועוד שכ"א מישראל הוציא עשירות ממצרים על ידי החמורים כשפרש"י היינו כנ"ל שישראל זכו לעשירו תגדול להוציא ממצרים על החמורים דייקא מחמת שהי' גדורים מן העריות וזכו לשמירת הברית לבטל טומאת מצרים אשר בשר חמורים וכו'. וע"כ אנו צריכין לפדות הפטר חמור ע"י השה שנותנין לכהן כדי להמשיך עי"ז בחי' תיקוני עתיק שמקבלין מהכהן שזהו בחי' שמירת הברית שעי"ז זוכין לעשירות דקדושה כמבואר שם כי ישראל ביציאתן ממצרים זכו לעשירות גדול הנ"ל כ"ש ואח"כ יצאו ברכוש גדול וכל זה הי' בשביל התבוננות הנ"ל כי הי' צריכין לקבל את התורה הקדושה ששם הוא בחי' התבוננות הנ"ל ע"כ הי' צריכין לרכוש גדול כנ"ל. וזה העשירות הוציאו על החמורים דייקא בחי' חמור גרם כנ". וע"כ נתקדש הפטר חמור לפדותו בשה לכהן וכו' כנ"ל:

אות ו ועיקר ריבוי העישרות זכו בשעת קריעת ים סוף כי גדולה היתה ביזת הים מביזת מרצים כי שם זכו להתבוננות גדול כי נבקע גם ברוחניות ים החכמה אז עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא ועוללים ויונקים אמרו זה אלי ואנוהו. ע"כ זכו אז לעשירו תגדול מאד כי א"א לקבל התבוננות גדול כזה כ"א ע"י עשירות דקדושה כנ"ל. וע"כ עיקר קרי"ס הי' ע"י יוסף כ"ש (תהלים קי"ד) הים ראה וינס ויצא החוצה היינו בזכות שעמד יוסף בנסיון ושמר את הברית עי"ז זכו לעשירות גדול ולהתבוננות הנ"ל. כי זה זוכין ע"י שמירת הברית שזוכין ע"י יראה כנ"ל. וז"ש אצל יוסף את האלקים אני ירא. וכ"ש ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים שהי' לו יראה ועמד בנסיון ולא נמשך אחר הבל יופי הנשים ועי"ז זכה לעשירות גדול מאד כ"ש וילקט יוסף את כל הכסף וכו' כי זכה לכל הון דעלמא ועי"ז זכה להתבוננות הנ"ל כ"ש אין חכם ונבון כמוך וכנ"ל. וז"ש ביק"ס וייראו העם את ה' כי עיקר בחי' קי"ס דהיינו עישרות והתבוננות הנ"ל שזוכין ע"י בחי' יוסף בחי' שמירת הברית זה זוכין ע"י יראה כנ"ל:

אות ז וזהו ואם לא תפדה וערפתו. וערפתו דייקא. כי הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו היינו כשאינו רוצה ליתן שה לכהן ואז אינו זוכה להמשיך העשירות דקדושה לפיכך יפסיד ממנוו כי עשירות שאינו נמשך מבחי' הכהן הוא עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ו') וצריכין להפסידו ולאבדו. וע"כ וערפתו דייקא כדי להכניע העורף שהוא היפך הפנים כי עשירות דקדושה הנ"ל שנמשך ע"י השה שנותנין לכהן הוא נמשך מספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהוא בחי' הארת פנים הדרת פנים בחי' ע' פנים של תורה כנ"ל. אבל כשאין נותן השה לכהן אינו זוכהל הארת פנים הדרת פנים הנמשך ע"י הכהן כנ"ל ואז צריכין להשתדל לשבר העורף שהוא היפך הפנים וזהו וערפתו להכניע העורף שלא יתגבר ח"ו ע"י שלא המשיך בחי' הארת פנים ע"י הכהן הנ"ל. וזהו הערף אותיות פרע"ה ואותיות פעו"ר שהוא ג"כ אותיות עור"ף כמובא כי כמו שעשירות דקדושה נמשך ע"י יראה ע"י שמירת הברית עי"ז זוכין להתבוננות הנ"ל שהוא השגת אלקות כמו כן את זה לעומת זה כשאין ממשיכין הארת פנים ח"ו ואין זוכין ליראה ואז הוא פגם הברית הפסק הנשימה ואז כישש לו עשירות זה הממון הוא בחי' ע"ז כ"ש רבינו ז"ל במ"א (סי' כ"ג) שכל הע"ז תחובים בממון ועל זה הממון נאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל היינו שהש"י נתן להם כסף וזהב ועשירות גדול כדי שיזכו עי"ז להתבוננות בגדולת והשגת הש"י והם הפכו מהיפך אל היפך ונפלו לע"ז עי"ז ועשו להם אלקי נכר ע"זשהם בחי' הפסק הנשימה כ"ש בע"ז (תהלים קל"ה) ואף אין יש רוח בפיהם כי אין שם הרוח החיים בחי' אריכת הנשימה כי הם בבחי' הפסק הנשימה וע"כ באמת זההעשירות אינו עשירות כלל כ"ש רבינו ז"ל במ"א כי עיקר העשירות האמיתי הוא כשהוא נמשך ע"י אריכות הנשימה דהיינו ע"י שמירת הברית כמבאור שם במאמר הנ"ל. וזה בחי' ודי זהב ופרש"י בשביל זהב שהשפעת להם היינו כנ"ל כי הם פגמו בהעשירות ע"י תאות ניאוף כי לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות וכו' ואז נתהפך להיפך ממש כי נפלו לע"ז עי"ז. וכל הכהנים ולוים לא עבדו את העגל ועל כן אז נתקדשו הכהנים והלויים. וזכו לעבודת ביהמ"ק. שהוא בחי' יראה עשירות דקדושה התבוננות הנ"ל:

אות ח וע"כ בהמת הלווים פדו אז בהמת ישראל וארז"ל שלא פדו כ"א פטרי חמור שלהם ושה אד של לוי פדה וכו'. כי העיקר הי' לתקן ולפדות הפטרי חמור ע"י הלויים והכהנים שהם בחי' יראה שהם תיקון העשירות דקדושה שהוא בחי' פדיון פטר חמור כנ"ל ע"כ כהנים ולויים פטורים מבכור בהמה טמאה כשרז"ל אם פדו של ישראל במדבר אינו דין שיפטרו את עצמן כי כהנים ולווים עבודתם בביהמ"ק והם בבחי' יראה שעי"ז זוכין לעשירות דקדושה שהוא בחי' חמור. וע"כ אין צריכין לפדותו ולתקנו כי הם בעצמן בבחי' תיקון עשירות דקדושה אדרבה הם יכולין לפדות ולתקן פטרי חמור של ישראל דהיינו לתקן העשירות שלהם לתקנו מחטא העגל מחטא ע"זשהוא עשירות דס"א הנמשך ע"י פגם הברית והם מתקנים זאת וממשכין עשירות דקדושה כנ"ל. וע"כ זה שאינו פודה הפטר חמור ואז יוכל לתהגבר ח"ו העשירות דס"א שהוא ע"ז שהוא בחי' עורף היפך הפנים הנ"ל. כ"ש בע"זכי פנו אלי עורף ולא פנים. שזהובחי' פעור שבאו לזה ע"י תאוות ניאוף שזהו בחי' פעה שאמר מי ה'. ע"י גודל העשירות והשפע דס"א שהי' לו וע"י הנילוס שהי' עובדין אליו שמשם הי' עישרות שלהם וכל זה הוא בחי' עורף היפך הפנים הנ"ל שמשם נמשך העשירות דקדושה. וע"כ ואם לא תפדה וערפתו כדי לשבר ולהכניע העורף בחי' פרעה בחי' פעור כדי שלא יתגבר ח"ו העשירות דס"א שהואבחי' ע"ז כנ"ל. וע"כ מצוות פדי' קודמת למצוו עריפה כי במצוות פדי' הוא מתקן העשירות וזוכה לעשירות דקודשה כנ"ל. אבל במצוות עריפה אינו זוכה לתקן עשירות דקדושה רק שמכניע ומשבר העורף שעכ"פ לא יתגבר העשירות דס"א כנ"ל וכשרז"ל הוא הפסיד ממונו של כהן כנ"ל ולפיכך יפסיד ממונו כי מאחר שאינו זוכה לעשירות דקודשה צריכין לשבר העורף ולהפסיד בידים ממון ועשירות כזה כי לא באלה חלק יעקב כי ישראל צריכין רק עשירות דקדושה בשביל התבוננות ולא ממון ועשירות כזה ח"ו וכנ"ל:

אות ט וע"כ עיקר עישרות של יעקב הי' ע"י הצאן כי יעקב זכה לעשירות דקדושה שזוכין על ידו להתבוננות כמובא במאמר הנ"ל. ע"פ ועתה כל אשר אמר אליך אלקים עשה ע"ש. וזה בחי' ויהי' כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב וכו' שלחני וכו'. ומתי אישה גם אנכי לביתי כי יעקב לא התחיל לעסוק בעשירות הנ"ל עד אשר ילדה רחל את יוסף. כי רחל היתה עקרהו כשנפקדה וילדה את יוסף דהיינו פקידת עקרו תשעי"ז נמשך יראה שעי"ז זוכין לעשירות דקדושה ע"כ אז דייקא אמר יעקב ללבן ומתי אעשה גם אנכי לביתי דהיינו שהואצריך להמשיך שפע ועשירות. וכל עיקר כוונת יעקב הי' בשביל התבוננות שזוכין ע"י עשירות דקדושה כנ"ל. וכן היה שאז התחיל לקבל לעצמו כל הצאן העקודים נקודים וברודים. ועי"ז זכה לעשירות גדול מאד כ"ש שם ויגדל האיש וכו'. כי העיקר העשירות דקדושה הוא בבחי' צאן בחי' ועשתרות צאנך וכנ"ל:

וזה שאמר יעקב ללבן לענין העשירות של הצאן שלו שבדין הרוויח ממנו כי הייתי ביום וכו'. ותדד שנתי מעיני ותדד שנתי דייקא כי עיקר העשירות דקדושה נמשך ע"י התעוררות השינה בחי' ותדד שנתי מעיני כנ"ל. וע"כ לא הלך יעקב ללבן עד שישב תחלה י"ד שנים בבית עבר ולא ישן בלילה ועסק בתורה. שזהו בחי' התעוררות השינה ועסק בתורה היינו שקבל שם הע' פנים של תורה שהם היפך השינה ואז פגם בקמום ההוא שהוא בחי' יראה כ"ש שם מה נורא המקום ההוא ושם הבטיחו הש"י על הפרנסה ועשירות כ"ש שם כי לא אעזבך וכו' וכשפרש"י שם. וזה בחי' מה שראה שם בחלום סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה סול"ם בגימ' ממו"ן כמובא היינו ששם השיג שיש ממון ועשירות דקדושה בזה העולם שזוכין על ידו להתבוננות גדול בחי' וראשו מגיע השמימה. וע"כ אז נזדווגו לו רחל ולאה שהם בחי' אשהיראת ה' שעל ידם זכה לעשירות גדול דקדושה ע"י הצאן כנ"ל. וע"כ עסק אז במרעה הצאן בסוד התפילין כמובא. כי תפילין הם בחי' מוחין והתבוננות שנמשך ע"י העשירות שקיבל אז בעת שרעה הצאן כנ"ל:

אות י וע"כ עיקר התפילין זוכין לקבל באור הבוקר ע"י התעוררות השינה כי איתא בכתבי האר"י ז"ל שעיקר המשכת המוחןי של התפילין זוכין ע"י שקמים בחצות ועוסקים בתורה וכו' ע"ש. קימת חצות זה בחי' התעוררות השינה שעי"ז זוכין להתבוננות שנמשך ע"י עשירות כנ"ל כי תפילין הם בחי' אור הפנים היינו הדרת פנים. שזוכין ע"י התעוררות השינה היינו ע"י קימת חצות כנ"ל שעי"ז זוכין להתיר פה אלמין להתיר פה עקרות. וע"כ תפילין הם לשון דיבור כשפרש"י ע"פ ולטוטפות בין עיניך שהוא לשון דיבור. וזה בחי' ושננתם לבניך הנאמר בתפילין. וע"כ נזכר בשורת הבנים בכל הד' פרשיות של תפילין כי בפרשת קדש נאמר והגדת לבנך וכו'. וכן בפ' ב' והי' כי ישאלך בנך וכו' וכן בפ' שמע והי' אם שמוע נאמר ושננתם לבניך ולמדתם אתם את בניכם וכו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכו' כי בתוך דברי האזהרה והמצוה שנאמר בפרשיות האלו. מבשר להם על הבנים שיהי' להם כשפרש"י בפ' בא. ע"פ והיה כי יאמר אליכם בניכם וכו' שנאמר אחריו ויקדו וישתחוו ופרש"י שם על בשורת הזרע וכו' כמו כן באלו הד' פרשיות מזכיר מצוות התלויות בבנים כנ"ל ובזה מבשר להם בשורת הזרע שזהו בחי' הולדת פקודת עקרות. ועי"ז זוכין ליראה כנ"ל וזהו ג"כ בחי' תפילין שהם בחי' יראה כ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וארז"ל אלו תפילין שבראש. וע"י היראה זוכין לאריכות ימים. שזהו בחי' תפילין כ"ש רז"ל (מנחות מ"ד) המניח תפילין זוכה לחיים וכו'. וע"כ בגמר הד' פרשיות דהיניו בסוף והיה אם שמוע נאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם היינו אריכות ימים שזוכין ע"י התפילין בחי' יראה בבחי' יראת ה' תוסיף ימים וע"כ תפילין של יד קודמין לתפילין של ראש כי תפילין של יד הם בשמאל זה בחי' עשירות הנ"ל בחי' (משלי ג') בשמאלה עושר וכבוד שעי"ז העשירו תזוכין להתבוננות הנ"ל שהם בחי' תפילין של ראש כנ"ל:

וע"כ התפילין מלובשים בבתים של עור ורצועות שלעור. כי הבתים ורצועות של עור. זה בחי' ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. שהם בחי' סיפורי מעשיות שנתעלם ונתלבש בהם אור התורה כי בקדמייתא כתנות אור ולבתר דחבו וכו' כתנות עור. היינ ושלאחר החטא. שעי"ז נפלו לבחי' שינה הסתלקות הפנים והמוחין אז הוכרחו שילבישו להם פני התורה בכתנות עור שהוא בחי' סיפורי מעשיות שהם מעלימין ומלבישין פני התורה כנ"ל וזהו בחי' הבתים והרצועות של עור של התפילין. כי עיקר התפילין ע"י התעוררות השינה שנמשך ע"י סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בחי' הדרת פנים כנ"ל. וע"כ רצועה בגימ' ש"ע שהוא בחי' ש"ע נהורין של אור הפנים כמובא כי אור הפנים היינו בחי' ע' פנים של תורה נעלמין ונסתרין ברצועות של עור שהם בח"י כתנות עור שזהו בחי' התלבשות פני התורה בסיפורי מעשיות שעי"ז זוכין לתפילין כנ"ל. וע"כ ע"י הרצועות מקשרין התפילין כי א"א לקבל ולהמשיך ולקשר התפילין והתבוננות אל האדם כ"א ע"י בחי' רצועות של עור שהם בחי' סיפורי מעשיות שעל ידם התעוררות השינה כנ"ל. שעי"ז זוכין ליראה שהוא בחי' רצועה כידוע:

אות יא כי כנור הי' תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה הי' מנגן מאליו ואז דוד קם מהשינה ועסק בתורה. ניגון זה בחי' הדרת פנים שמשם נמשכין כל הע' פנים של תורה כי ניגון הוא בחי' הטעמים של התורה דהיינו טעמי הנגינה שהם הבחי' הגבוה ביותר מכל הד' בחי' טנת"א. כי טעמים דהיינו הנגינה גבוה מן הכל והם בבחי' אור הפנים ושם נעלמין ונסתרין כל הע' פנים של תורה (ועיין בכוונות בענין טנת"א ותבין שטעמים שהם בחי' ניגון נמשכין מבחי' דעת עליון וגבוה מאד שהוא בחי' אור הפנים). כי באמת בהניגון אין מבינים שום פנים של תורה ואפילו תמונת אותיות אין מבינים שם. ואעפ"כ באמת הוא גבוה מן הכל ושם נעלמין ונשרשין כל הע' פנים של תורה. וזהו בחי' סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות שאע"פ שאין מבינים בהם דבר. אבל באמת נעלמין בהם כל הע' פנים של תורה. וע"כ ע"י הניגון שהוא בחי' סיפורי מעשיות על ידי זה נתעוררין מהשינה בחצות וע"י קימת חצות זוכין לתפילין כנ"ל:

וע"כ עיקר יציאת מצרים התחיל בחצות הלילה שהוא בחי' התעוררות השינה. שעי"ז זכו לצאת ברכוש גדול היינו עשירות הנ"ל שנמשך ע"י התעוררות השינה כנ"ל. שעי"ז זוכין להתבוננות שהם בחי' תפילין שנזכר בהם יציאת מצרים. וזה שהזכיר שם רבינו ז"ל ענין מן המותר לפיך הנאמר לענין תפילין הזכירו שם לענין סיפורי מעשיות ע"ש. כי כל הבחי' הנאמרים במאמר הנ"ל כולם הם בחי' תפילין שהם בחי' מוחין דהיינו התבוננות הנ"ל כנ"ל:

וזהו שסמכו רז"ל ענין פרנסה לכנור של דוד כמו שאמרו שם וכיון שהאיר השחר באו כל ישראל אל דוד ואמרו לו עמך ישראל צריכין פרנסה וכו' כי ע"י כנור של דוד שהוא בחי' התעוררות השינה נמשך פרנסה ועשירות גדול כנ"ל. וזה בחי' (תהלים נ"ז) עורה כבודי עורה וכו'. כבוד זה בחי' עשירות שנקרא כבוד כ"ש ביעקב ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. וכ"ש עושר וכבוד כי ע"י התעוררות השינה ע"י כנור שלדוד נמשך כבוד ועשירות גדול כנ"ל:

אות יב וזה בחי' שירת הים. כי שם זכו לכל זה לעשירות גדול ולהתבוננות הנ"ל. ע"כ זכו אז לשירה כי כל בחי' הנ"ל נמשכין מבחי' שירה מניגון מבחי' כנור של דוד כנ"ל. וזהו בחי' ויהי' באשמורת הבוקר דא בקר דאברהם. כי בזכות אברהם הי' קי"ס כי אברהם הוא איש החסד בחי' ורב חסד הנ"ל. בחי' כהן כ"ש (תהלים ק"י) אתה כהן לעולם. וע"כ זכה לתיקוני עתיק הנ"ל ולעשירות הנ"ל. כ"ש ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל וכו' כ"ש שם במאמר בתחילתו. וע"כ בזכותו הי' קי"ס שהוא התבוננות הנ"ל שזוכין ע"י עשירות כנ"ל. שזהו הבטיח הש"י לאברהם שיזכו ישראל לזה. כ"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול היינ ועשירות כנ"ל. שזוכין על ידו להתבוננות גדול לקבלת התורה כנ"ל. וזה שאמר אברהם למלך סדום אם מחוט ועד שרוך נעל ולא תאמר אני העשרתי את אברם. כי רז"ל דרשו שבזכות זה זכו בניו לרצועה של תפילין בזכות שאמר ועד שרוך נעל. וזהו ועד שרוך נעל ולא תאמר אני העשרתי וכו' ופירש"י שכבר הבטיח לי הש"י לעשרני. היינו שאברהם אמר שכבר הבטיחני הש"י שאזכה לעשירות דקדושה שהוא בחי' תפילין בחי' שרוך נעל. ע"כ איני רוצה עשירות שלך. וזהו ועד שרוך נעל ולא תטמר אני העשרתי כי כבר הבטיחני הש"י עשירות דקדושה שהוא בחי' שרוך נעל. בחי' רצועה של תפילין שזוכין על ידו להתבוננות גדול כנ"ל. אמן ואמן:

[שייך לעיל] אות יג יעקב זכה בשעת מרעה צאנו לעשירות גדול ולהתבוננות בחי' תפילין כי יעקב הוא בחי' יראה. כ"ש והנורא זה יעקב כמו שארז"ל ביראתך בזכות יעקב שאמר מה נורא וכו'. ויש לרמז שזהו בחי' עקודים נקודים ברודים זה בחי' שלשה קוי היראה שעל ידם זוכין לעשירות ולהתבוננות הנ"ל כמבואר שם במאמר הנ"ל. שהם יראת הרב שמתירא מהש"י מגודל התבוננות בגדולת הבורא ית' ויראת התלמיד שמתירא מהרב. ויראת הבן שהוא יראת אב ואם. ברודים זה בחי' יראת הרב. כי ברודים הלבנונית מפולש מעבר אל עבר כמו שפרש"י. זה בחי' מחשוף הלבן שהוא בחי' לובן העליון שהוא בחי' התגלות גדולת הבורא ית' שזוכה הרב והצדיק האמת ע"י גודל חכמתו ובינתו ודעתו שעי"ז זוכה ליראה כנ"ל. וההתגלות הוא בחי' לובן העליון בחי' מחשוף הלבן. בחי' ברודים שלבנונית המוחין שלו בחי' לבונא דמוחא מפולש מעבר אל עבר. כי מוחו פתוח בחכמה. ויש לו הכרה גדולה בגדולת הבורא ית' ורוממותו שעי"ז זוכה ליראת הרוממות כנ"ל. נקודים זהבחי' יראת התלמיד שמקבל מהרב. והתלמיד כנגד הרב הוא בבחי' נקודה לבד. כ"ש (אבות פ"ו) כל ימי גדלתי בין החכמים ולא חסרתי מרבותי אלא כטיפה מן הים. כי המדריגה התחתונה בחי' תלמיד נגד הרב שהוא בחי' מדריגה העליונה הוארק בחי' נקודה קטנה לבד וזהו בחי' נקודים. עקודים שמסומנים ברגליהם כשפרש"י זה בחי' יראת הבן.כי ברא כרעא דאבוה. בחי' רגלין בחי' עקודים וע"י שלשה חלקי היראה שהי ואצלו בשלימות. שזה ובחי' עקודים נקודים וברודים. עי"ז זכה לעשירות גדול כי עיקר העשירות של יעקב הי' ע"י שילדו הצאן עקודים נקודים וברודים שהם בחי' יראה שעי"ז זוכין לעשירות ולהתבוננות בחי' תפילין בחי' מחשוף הלבן אשר על המקלות. מקלות זה בחי' יראה שמשם נשתלשל בחי' מקל ורצועה לרדות בהם. שעי"ז עיקר היראה כי עיקר היראה זוכין ע"י יראת העונש שהוא בחי' מקל ורצועה לרדות בהם. שעי"ז עיקר היראה כי עיקר היראה זוכין ע"י יראת העונש שהוא בי' מקל ורצועה. שעי"ז באים ליראה עילאה שעי"ז זוכין לעשירות והתבוננות כנ"ל. שהם בחי' תפיןין שנרמזין בבחי' המקלות שעסק בהם יעקב כידוע בחי' ויצג יעקב את המקלות אשר פצל ברהטים ברהיטי מוחין בחי' תפילין בחי' מלך אסור ברהטים. כי היראה והעשירות וההתבוננות הנ"ל שזכה יעקב אז במרעה הצאן כנ"ל. כל זההוא בחי' תפילין כנ"ל (הלכות פדיון פטר חמור הלכה ג' בהלכות פסח הלכה ט' אות ה' ע"פ התורה כי מרחמם ינהגם):