הלוואה א
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א המלוה בשטר גובה מן המשועבדים. אבל מלוה בע"פ אין גובה מן המשועבדים
Likutay Halachos — Choshen Mishpat — Hilchos Halva'ah 4 — Part 1
ע,פ מה שכתב רבינו ז"ל (סי' קע"ג) שע"י הכתב יכולין להכיר הנפש ופנימיות שורש הנפש בבחי' אנכי אנא נפשי כתבית יהבית שבהכתב נותן ומגלה הנפש וכו' ע"ש: ונלע"ד שזה בחי' שכל הקנינים והשיעבודים עיקר גמר קנינם ושיעבודם הוא דייקא ע"י הכתב דהיינו ע"י השטרות וזה בחי' גט כריתות שהוא ע"י כתב דייקא כי איתא בדברי רבינו במאמר גזילה (סי' סט) שעיקר העשירות הוא בבחי' האשה בבחי'נפש כי כל הנפשות שרשם בעשירות. וזה בחי' כסף קדושין כי הכסף היא שלימות נפשה ושרשה. וע"כ נקנית ע"י הכסף ע"ש. נמצא שכל הקנינים שיש לאדם שהם העשירות שלו כולם הם שרשי נפשו. וכל המו"מ ומקח וממכר והלוואות שבין אדם לחבירו כולם הם בבחי' הנשפות שזה מוכר לו בחי' נפש כזו לוקח ממנו תמורתו בחי' נפשות אחרים וכמובא זה בדברי רבינו במ"א ע"ש. וע"כ ע"י הדיבור לבד ראוי לקיים המו"מ כי הדיבור הוא מקום מוצא הנפש בבחי' (ש"ה ה') נפשי יצאה בדברו. וכמ"ש רבינו ז"ל (סי' ס"ה). וע"כ כשמדבר ואומר שמוכר או נותן לו אותו הדבר עי"ז יוצא בחי' הנפש המלובש באותו הדבר ע"י זה הדיבור מרשות מוכר לרשות חבירו בבחי' נפשי יצאה בדברו כנ"ל. וע"כ אסור לחזור מדיבור ונקרא מחוסר אמנה. ומכ"ש ע"י הכסף שהוא שורש הנפשות כנ"ל. ע"כ הוא קונה מדאורייתא כי הכל תאיבים אל הממון שהוא שורש הנפש. וע"כ תיכף שמקבל מחבירו כסף בוודאי הוא גומר ומקני לו הנפשות שיש באותן החפיצים הנמכרים כי כולם בטלים לגבי השורש שלהם דהיינו הכסף. אך עכ"ז גמר וחיזוק כל הקנינים הוא רק ע"י הכתב דהיינו השטר כי הכתב הוא בחי' פנימיות שורש הנפש כנ"ל. וע"כ כשונתן לו כתב ומגלה דעתו ורצונו בהכתב שהוא מוכר או נותן לו איזה חפץ אזי מוציא הדבר לגמרי מרשותו עם פנימיות שרשו כי מגלה פנימיות שורש נפשו ע"י הכתב שרוצה להוציא אותו הדבר מרשותו ולמסרו לאחר. נמצא שע"י הכתב נגמר ויוצא הדבר לגמרי מרשותו ואין לו שום אחיזה ושייכות אצלו כלל כי יוצא אפילו מפנימיות שורש נפשו ע"י הכתב שהוא מגלה שם פנימיות משורש נפשו שמרוצה להוציאו כנ"לץ. כי הוא תכלית גמר האחרון. כ יקודם הכתב אף שמכר לו באחד מדרכי הקנין. עכ"ז אינו יוצא מפנימיות שורש נפשו כ"א ע"י הכתב כנ"ל. וזה בחי' הגט כריתות כי אף שנקנית לו בכסף עכ"ז אחר כך אחר שנקנית לו נכללין זה בזה ונשרשת בנפשו וא"א להוציאה לגמרי מפנימיות שורש נפשו כ"א ע"י הכתב דהיינו הגט ששם מגלה פנימיות שורש נפשו שרצונו להוציאה ואזי הוא כריתות לגמרי כי שוב אין לה שום שייכות אצלו כנ"ל. וע"כ נקרא גט כריתות כי אין שום דבר הכורת רק הכתב ששם נתגלה פנימיות שורש הנפש כנ"ל:
And this is what our Sages, of blessed memory, said: “When the litigants stand before you, they should be in your eyes as wicked people; and when they leave from before you, they should be in your eyes as innocent — when they have accepted the judgment upon themselves” (Avos 1:8). And this is puzzling at first glance: why at first are they both as wicked? What did the one who is innocent in the judgment do wrong? And also, why afterward are they both as innocent?
אות ב וע"י עיקר השטר הוא בקרקעות. כי עיקר העשירות הוא קרקעות ועיקר שרשי הנפשות הוא בבחי קרקעות. כי עיקר העשירות הוא לנשים בבחי' כי כל העושר וכו' כמ"ש רבינו (סי' ס') ע"ש וכנ"ל ואשה קרקע עולם כמובא שם (בסי' ס') וע]כ הקרקעות נקראין אחריות. ופירשו שהוא מלשון ולא לאחריתי דהיינו בנים כי הקרקעות עומדין לבניו כי שם שורש נפשם כי שורש נפשות בניו הוא שבעשירות. ועז,כ הגוזל את חבירו כאלו גוזל נפש בניו כמ"ש רבינו ז"ל שם במאמר גזילה הנ"ל ועיקר שרשם הוא בבחי' קרקעות שהוא בחי' אשה וכו' וזה בחי' תוצא הארץ נפש חי' כי שם כל הנפשות. וע"כ נקראין אחריות כי הם עומדין לבניו כי שם שורש נפשם. ועל כן הקרקעות עיקר הנחלה שמוריש לבניו כי הירושה הוא להשלים הנפשות שעיקרם בקרקעות כנ"ל וכמובא שם במאמר הנ"ל וזה בח'י ירושה ע"ש וע"כ מחמת שעיקר שרשי הנפשות הוא בעשירות של קרקעות ע"כ קשה להוציא הקרקע מרשותו כ"א ע"י הכתב ששם נתגלה הפנימיות וכו' כנ"ל שעי"ז אפילו אשה יוצאת מבעלה כנ"ל וכן בהלוואה שהלוה נשתעבד למלוה ע"י הממון שלוה ממנו וכל נכסיו משועבדין לו אך אין נגמר השיעבוד לגמרי בתוף שיוכל לטרוף אפילו מלקוחות כ"א ע"י הכתב דהיינו השטר כנ"ל ועקיר השיעבוד הוא בקרקעות כי על זה עיקר הסמיכה כי שןם עיקר שורשי הנפשות כנ"ל:
:root { --bg: #faf8f4; --text: #2a2520; --accent: #8b6914; --accent-dark: #6b4f0e; --accent-light: #c9a84c; --subtle: #d4c9b0; --verse-bg: #f0e8d4; --verse-border: #c9a84c; --source-color: #7a6530; --aramaic-color: #5a4a2a; --os-color: #5a3e1b; }
אות ג וזה מה שארז"ל שטר אית לי' קלא כי הכתב הוא בבחי' הקול כי הכתב הוא בידים שמשם תוצאות הקול בבחי' (בראשית כז) הקול קול יעקב בחי' (שם מט) מידי אביר יעקב כי יעקב הוא בחי' תורה שבכתב בחי' קול. וע"כ הכתב הוא בבחי' דכורא בחי' קול בחי' תורה שבכתב שהואבחי' ימין. והעשירות הוא בחי' שמאל בחי' תורה שבע"פ בחי' נוק' בחי' נפש. וע"כ הכתב הוא פנימיות שורש הנפש כי שמלא נכלל בימין ושורש השמאל הוא בימין כי שורש תורה שבע"פ הוא בתורה שבכתב וכן שורש הנפש שהוא בחי' נוק' בחי' עשירות הוא בבחי' הרוח שהוא בחי' קול בחי' ימין בחי' דכורא בחי' תורה שבכתב ושם פנימיות שרשי הנפשות כי משם חיותם:
* { margin: 0; padding: 0; box-sizing: border-box; }
אות ד וזה שארז"ל סתם קנין לכתיבה עומד. כי קנין סודר הוא קנין גמור שע"י נקנה הכל וא"א לחוזר כי הדיבור הוא בחי' מלכות והוא מדריגה האחרונה שהחיצונים סמוכים לשם ויונקים משם והם עולם השקר וע"כ רגילים לחזור ולשנות הדיבור מאחר שהוא סמוך להם כנ"ל וע"כ לא סמכה דעתא על הדיבור כי אף שהוא איסור גדול לשנות הדיבור עכ"ז הרבה נכשלים בזה מאחר שהוא סמוך להם כנ"ל. אבל כשקונין בסודר הוא גמר הקנין וא"א לשנות עוד כי הבגדים הם נמשכין מבחי' בינה שהיא בחי' עלמא דאתי שהוא כולו אמת ואין שם שום שינוי ושקר. והבגדים נמשכים משם רק בשביל זה דהיינו כדי לכסות על הקדושה שהוא בחי' אמת שלא יתאחזו בהם החיצונים שהם בחי' שקר בסוד החשמ"ל כמובא. וע,כ דרך להקנות ע"י הבגד דהיינו קנין סודר שהוא קיום וחיזוק שלא לחזור עוד כנ"ל כי הבגדים הם שמריה מן מן הס"א דהיינו השקר כנ"ל כי הם מבחי' בינה עוה"ב שאין שם שום שקר כנ"ל:
body { font-family: 'EB Garamond', 'Cormorant Garamond', Georgia, serif; background-color: var(--bg); color: var(--text); line-height: 1.85; font-size: 18px; max-width: 780px; margin: 0 auto; padding: 40px 30px 80px; }
וזהו בחי' סתם קנין לכתיבה עומד כי הכתב שהוא בחי' קול נמשך מבחי' יד כותבת וכו' ומשם יוצא בחי' תורה שבכתב כמובא וע"כ הקנין סודר שע"י הבגדים שנמשך מבחי' בינה כנ"ל עומד לכתיבה כי משם יוצא בחי' הכתב כנ"ל וע"כ הקנין בעצמו יש לו ג"כ קול כמ"ש בש"ע כי משם תוצאות הקול בחי' קול שופר כנ"ל:
But according to the above, it is well resolved. For certainly at first both are as wicked, even the one who is innocent and who claims truthfully. For in any case he blemished his dealing and distanced it from the Torah, and did not connect his thought to the Torah at the time of commerce, because of which he was punished and compelled to come to a Torah-law proceeding. And therefore he too is certainly reckoned as wicked. For the essential righteousness of Yisroel is the Torah and emunah, in the aspect of “and the righteous one lives by his faith” (Habakkuk 2:4). And because all of Yisroel are believers, children of believers, therefore they are all called tzadikim [righteous], as it is written: “And Your people are all righteous” (Isaiah 60:21). But this one who blemished emunah and the Torah at the time of commerce, because of which he was compelled to come to a Torah-law proceeding, therefore he is reckoned as wicked.
וע"כ נרמז הכתב שהוא פנימיות שורש הנפש במלת אנכי. כמ"ש רבינו ז"ל כנ"ל בבחי' אנא נפשי כתבית יהבית כנ"ל כנ"ל. כי אנכי ה' אלקיך וכו' זה בחי' עלמא דאתי כמובא ומשם יוצא הכתב שהוא פנימיות הנפש כנ"ל:
But afterward, when they leave from before the judges, both are as innocent, when they have accepted the Torah-law ruling upon themselves. And through this they went back and rectified what they had damaged, and the commerce was turned back into Torah through their accepting the Torah-law ruling that the judges issued upon their commerce. It emerges that their blemish has been rectified — that their commerce had been uprooted from the Torah, which is where the error and falsehood came from — for behold, now the commerce has been turned back into Torah, as above. Therefore even the one who initially claimed some falsehood and deception is now reckoned as innocent, since he accepted the judgment and Torah was made from his entire commercial dealing. For even initially, he did not come to falsehood and deception except through the aforementioned blemish — through not connecting his thought to the Torah — through which his emunah was blemished, and through this he came to falsehood and alteration and deception, which is the opposite of emunah, as above. For Yisroel are not suspected of complete falsehood, for “the remnant of Yisroel shall not do iniquity nor speak lies.” And the essential falsehood of the one who claims falsely derives from some error, where he erred in himself and permitted himself [the transgression] — similar to what our Sages, of blessed memory, said: “There is a presumption that a person does not act brazenly” etc., and “he is only evading,” or perhaps he has a claim of an old loan against him. And all these evasions and self-permissions of his error derive from the fact that he did not connect his thought to the Torah, for had he connected his thought to the Torah within the commerce, his emunah would have been guarded, and he would not have come to these errors, which are the blemish of emunah. Therefore now, after he has accepted the Torah-law ruling upon himself, and the commerce has already been turned back into Torah, his blemish has already been rectified — that his commerce had been uprooted from the Torah, which is where the error and falsehood came from. For behold, now the commerce has been turned back into Torah, as above. Therefore he too is reckoned as innocent. And now the Mishnah is explained upon its foundation, “clear as the sun.”
Loading comments…