כח והרשאה ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ענין הרשאה שאין השליח יכול לתבוע את הלוה עד שיבא בהרשאה שיכתוב לו דון וזכה ואפיק לנפשך וכל דמתעני לך מן דינא עלי הדר:
.subtitle {
ע"פ התורה היכל הקודש (בסי' נט) ע"ש.מבואר שם שמי שמקרב נפשות להשי"ת הוא בונה בחי' היכל הקודש שהוא בחי' ירושלים, ומחמת שזה ההיכל הקודש נעשה מאלו הנפשות אשר היו רחוקים עד הנה ויש קליפות רבות השוכנים סביבם בבחי' זאת ירושלים וכו' ואפשר שיתאחזו בלבו ח"ו ע"כ צריכין משפט שישפוט האדם א"ע תמיד ועי"ז מעורר התלהבות הלב בחי' לבת אש ואש הזה שורף אותם שלא יתאחזו בלבו ולא בההיכל הקודש וכו' ואז יוצא לאור משפט היינו שנתלהב הלב ויושב על כסא בבחי' כונן למשפט כסאו שהוא בחי' כבוד הנ"ל בחי' כסא כבוד שהוא בחי' היכל הקודש הנ"ל. וזה בחי' בית וחומה, יד ושם, עיגולא ורבועא דלגו, חכמה ועשירות. והיוצא משם לענינינו שלעשירות זוכין ע"י כבישת כעס ועי"ז נגדל השם והנפש דקדושה ועי"ז מתקרבים נפשות הרבה להשי"ת, והוא בחי' חומה בחי' עיגולא בחי' היכל הקודש הנ"ל שהוא בחי' כסא כבוד וכו' ע"ש כ"ז היטב:
Based on Likutay Moharan I:6, "Vayomer Hashem el Moshe K'ra es Y'hoshua" ["And Hashem Said to Moshe: Call Y'hoshua"].
אות ב וכל ההכחשות והדין ודברים ששכיח בין בני אדם בעניי ממון הכל נמשך מבחי' הנ"ל מחמת שהממון שהוא העשירות של האדם נמשך בשרשו מבחי' כסא כבוד הנ"ל בחי' היכל הקודש בחי' ירושלים כנ"ל. ומחמת שזאת הקדושה שוכנת תמיד בין הקליפות לברר ניצוצות משם בבחי' זאת ירושלים בתוך הגוים שמתי' וסביבותי' ארצות, וזה עיקר כל עסקי המו"מ שהכל בשביל לברר הניצוצות ולהעלות הקדושות הנפילות, ע"כ שכיח הרבה הכחשות ודין ודברים בעסקי הממון, כי זה נמשך מהקליפות השוכנים סביב הממון והעשירות שהוא בחי' היכל הקודש כנ"ל. וע"כ התיקון לזה הוא משפט כנ"ל, היינו שצריכין לבא למשפט כ"ש כי יהי' ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט כי המשפט הוא בחי' אש כנ"ל הוא שורף את הרע שסביב העשירות שהוא נמשך מהיכל הקודש הנ"ל ועי"ז מבטל כל ההכחשות וכל הגזילות שרצה אחד לגזול את חבירו שנמשך מרע הנ"ל שסביב היכל הקודש כנ"ל. כי עתה נתבטל על ידי אש שנמשך על ידי המשפט צדק שפוסקין הדיינים. וזה וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים, וכשנפטרין מלפניך יהי' בעיניך כזכאין כשקיבלו עליהם את הדין. כי קודם שיוצא המשפט לאור גם הזכאי שהממון שלו נחשב כרשע מאחר שהוכרח לבא למשפט שזה מורה שהרע שסביב המו"מ נאחז בהחייב הכופר ממון חבירו עד שהביאו לידי כפירה והכחשה ואז בוודאי נתאחז גם בו איזה מעט מהרע כמבואר בהתורה הנ"ל שהרע שסביב הנפשות שמקרבן שהם בחי' היכל הקודש יכול להתאחז גם בלב המקרבן ח"ו, כי גם שעוסק במו"מ הוא בבחי' מקרב ומעלה נפשות להש"י שהם בחי' הניצוצות והנפשות שבהממון והמו"מ שצריך לבררם ולהעלותם שבשביל זה הם עסקי כל המו"מ כמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל כ"פ (כ"ש בה' גביות מלוה הלכה ג' ע"פ התורה הזאת ע"ש). וע"כ באמת כל העוסק במו"מ צריך לשמור א"ע מאד מאד שלא יתאחז בו הרע של הקליפות שהם סביב העשירות כנ"ל. והעצה לזה הוא משפט שצריך לשפוט א"ע בעל עת דה יינו להתבודד ולדבר בינו לבין קונו ולשפוט ולדון א"ע על כל הדברים שהוא עושה וכו'. ואז בוודאי יתעורר אש המשפט וישרוף את הרע שלא יתאחז בלבו ולא יתאחז גם בהמו"מ ו אזי בוודאי ישמרהו הש"י שלא יצטרך לבא לפני דיינים למשפט כי אש של המשפט שלו ששפט א"ע בעצמו ישרוף את הרע הנ"ל שמשם נמשכים כל ההכחשות שבמו"מ ואזי בוודאי ינצל מדין ודברים ולא יצטרך לבא אל המשפט לפני דיינים. וע"כ זה שבא לפני דיינים אע"פ שהוא זכאי נחשב גם הוא כרשע בשעה שעומד לפני הדין מחמת שלא זכה לגרש ולבער הרע שסביב המו"מ ע,י המשפט שלו בעצמו וכנ"ל. אבל כשנפטרין מלפניך אזי שניהם כזכאין כי ע"י המשפט צדק שיצא מלפני הדיינים נשרף ונתבטל הרע שסביב זה המו"מ עד שגם החייב נחשב כזכאי מאחר שקיבל עליו את הדין והמשפט שעי"ז נשרף ונתבטל הרע שסביב המו"מ שנתאחז בו ביותר עד שבא לידי הכחשה, ועכשיו כבר נשרף הרע ונתבטל גם ממנו ע"י אש המשפט וכנ"ל:
text-align: center;
אות ג וע"כ א"א לתובעו לדין ע"י שליח סתם כ"א כשבא בהרשאה כי יכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את כי אין מי שיוכל לעורר ולהזמין את אש המשפט שיבטל את הרע הנ"ל כ"א בעל הממון בעצמו שהוא עוסק בבחי' בירור הנ"ל שהוא בחי' בנין היכל הקודש הנ"ל שהוא בחי' כסא כבוד הנ"ל, שהוא דייקא יכול לעורר את המשפט עד שישב המשפט על כסאו בבחי' כונן למשפט כסאו וכו' כמבואר שם היטב באות ב'. כי הממון והעשירות של המו"מ הוא בבחי' כסא הכבוד בבחי' היכל הקודש והוא בחי' כסא אל המשפט וכפי הכנת הכסא כן המשפט בבחי' כונן למשפט כסאו. כי המשפט בלב והכסא הנ"ל בחי' היכל הקודש וכל הנ"ל הם מלבושים לבחי' רגלי הלב כמבואר שם היטב, נמצא שהם א' בשרשן. ע"כ אין מי שיוכל לעורר אש המשפט הנ "ל כ"א זה בעצמו שהממון שלו שהוא עוסק בבחי' היכל הקודש הנ"ל שהוא בחי' כסא המשפט כנ"ל. אבל כשיבא אחר יכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את כי אין אתה שייך אל המשפט הזה כי אין לך כח לעורר אש המשפט הזה לבער הרע לבטל ההכחשה שבינינו כי לאחר כח לזה כ"א בעל הממון שהוא בעל ההיכל הקודש שהוא בחי' כסא כנ"ל שהוא דייקא יכול לעורר את המשפט שישב על כסא שעי"ז דייקא נתבטל הרע שסביב המו"מ שמשם ההכחשה כנ"ל, אם לא שבא בכח והרשאה מבעל הממון שכותב לו בפירוש שמוסר לו כל כח המשפט שלו, כי כך כותב לו דון וזכי ואפק לנפשך וכל דמתעני לך מן דינא עלי הדר, דהיינו שכותב לו שמוסר לו כח כח המשפט שלו כאלו היא בעצמו לפני הדיינים ועל דמתעני לך מן דינא וכו' היינו שכל החששות והסכנות שיכולים להתעורר עליך ע"י דין הזה שאתה נכנס בסכנה גדולה ללחום עם הרע שסביב היכל הקודש ששוכן ביניהם תמיד וכל החששות שיש בזה הכל עלי הדר כי אני יש לי כח לעורר אש המשפט ולשרוף ולבטל את הרע הזה וכנ"ל. ואז דייקא כשכותב לו כך אזי יכול לעורר אש המשפט ולשרוף ולבטל את הרע הזה וכנ"ל. ואז דייא כשכותב לו כך אזי יכול לעורר את חבירו שיעמוד עמו למשפט כי אז הוא מקבל כח המשפט של בעל הממון כאלו הוא בעצמו עומד שם שהוא יש לו כח לעורר אש המשפט וכנ"ל:
font-size: 1.05rem;
אות ד וזה בחי' מה שמבואר בש"ע בסי' ל"ט לענין הודאה בפני ב"ד שאין נחשב ב"ד כ"א כשקבעו דוכתא ואזמני'. קבעו דוכתא זה בחי' הכנת הכסא למשפט בחי' כסאות למשפט שעיקר המשפט של הב"ד הוא כפי הכנת הכסא הנ"ל שהוא בחי' קבעו דוכתא ואזמני'. ואז דייקא יש להם דין ב"ד שמהם יוצא המשפט לאור ושורף ומבטל את הרע שסביב ההיכל הקודש שמשם הממון והעשירות כנ"ל:
color: var(--note);
אות ה וע"כ ארז"ל אשר לא טוב עשה בעמיו זה הבא בהרשאה כי בוודאי לא טוב עשה מאחר שמכניס עצמו בסכנה כזאת ללחום עם הרע שסביב המו"מ וכו' כנ"ל בפרט שאינו שייל לזה. ובוודאי אע"פ שהבעל הממון נותן לו כח והרשאה אעפ"כ בוודאי יש חילוק גדול בי ןבעל הממון בעצמו בין אחר הבא במקומו בכח והרשאה. כי בוודאי עיקר הכח לעורר אש המשפט לשרוף את הרע הנ"ל שסביב היכל הקודש שהיא בחי' הממון והעשירות הוא ע"י בעל הממון בעצמו שמלביש בבחי' העשירות בבחי' היכל הקודש את רגלי הרוח החיוני שבלב ששם אש המשפט וכפי הלבשתו כן יש לו כח לעורר אש המשפט לשרוף הרע שסביב העשירות והממון שלו שהוא בבחי' היכל הקודש בחי' כסא להמשפט כנ"ל. אבל אחר אע"פ שבא בהרשאה בשליחותו בודא יאין לו כח כמו הוא בעצמו וע"כ נקרא הבא בהרשאה לא טוב עשה כי קשה לו להמלט שלא יתאחז בו מהרע שסביב העשירות והממון שחולקיטן עליו שמשם כל ההכחשות שביניהם וכנראה בחוש שע"פ רוב אין נמלט הבא לדין אפילו הזכאי מקטטות ומריבות וכעס ופעמים טוען שקר אע"פ שהוא זכאי בלא זה וכ"ז נמשך מהרע שסביב המו"מ והממון שנתאחז גם בלב הזכאי וכו' כנ"ל. מכ"ש מי שמתעבר על ריב לא לו שהוא הבא בהרשאה שאין לו כח לעורר אש המשפט כמו הוא בעצמו ע"כ בוודא ילא טוב עשה וכנ"ל:
margin-bottom: 2rem;
אות ו ע"פ התורה הנ"ל יבואר ענין פסח ואיסור חמץ ומצות אכילת מצה וכו'. כי פסח הוא התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים ע"י משה רבינו שעסק בזה כל ימיו לקרב נפשות להשי"ת. ועל כן בתחילת התגלות במראה הסנה נאמר וירא אליו מלאך ה' בלבת אש שהוא בחי' שזכה שנתעורר מלאכי לבו שהוא אש המשפט ששורף את הרע שסביב הנפשות שמקרבן שלא יתאחז בו כמבואר היטב בהתורה הנ"ל על פסוק זה ע"ש. וע"כ יצאו ממצרים בעשירות גדול כמ ושהבטיח לאברהם אבינו וגם את הגוי אשר וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והשי"ת הזהירם על כך מאד כ"ש דבר נא באזני העם וישאלו איש וכו'. כי כל הגאולה היהת תלוי בזה. כי מבואר בהתורה הזאת שכל הנפשות שרשם בעשירות וכו' וע"כ הכל נמשכים ומתאווים אחר העשיר וכו'. וע"כ עיקר הגדלת השם והנפש הוא ע"י ששומרים את העשירות דקדושה דהיינו ע"י ששומרים א"ע מכעס שהוא פגם העשירות פגם השם והנפש. כי כשיורד להאדם שפע עשירות אזי מתגרה היצה"ר להסית את האדם שיהיה בכעס כדי להפסיד עי"ז את העשירות ח"ו. כי למעלה בשורשו הממון עם הכעס הם בחינה אחת בחי' גבורות קדושות אך למטה כשיורד השפע למטה מתגרה בו הבע"ד להפוך שפע העשירות לכעס ח"ו ועי"ז טורף נפשו באפו כי הנפש שרשה בעשירות כנ"ל. וע"כ צריכין לשמור א"ע מכעס מאד כדי שיזכה לעשירות דקדושה שהוא הגדלת השם והנפש. כי העשירות בחי' חומה בחי' הון עשיר וכו' וכחומה וכו' אבל ע"י כעס נפגם החומה של עשירות בחי' עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו כי עושה מחומה בחולם חמה בצירי שהוא כעס שהוא השפע של העשירות בעצמו שנתהפך לכעס וכנזכר לעיל:
font-style: italic;
אות ז וזה בחי' גודל האיסור של חמץ. כי עיקר גאולת ישראל ממצרים יהיה תלוי בהעשירות שזכו להוציא ממצרים שורש נפשם כנ"ל. כי ע"י שהוציאו העשירות שהוא שורש נפשם כנ"ל ממצרים עי"ז יצאו ממילא נפשותם משם. וגם ע"י העשירות נגדל שמם ונפשם ועי"ז נתאוו נשפות רבים להכלל בהם כי כ"א מישראל צריך לעסוק בבנין היכל הקודש המבואר בהתורה הנ"ל דהיינו לקרב נפשות להשי"ת. וכמ ושהוא צריך לצאת מגלות נפשו. כמו כן הוא צריך לעסוק להוציא אחרים עמו לקרב נפשות הרבה להשי"ת כי זה עיקר עבודת האדם להודיע לבני האדם בגורותיו וכו' כ"ש והודעתם לבניך ולבני בניך שנאמר על התלמידי כשארז"ל וזה עיקר מצות זכירת וסיפור יציאת מצרים. כי יציאת מצרים הוא עיקר התחלת התקרבות ישראל להשי"ת ע"י כל האותות והמופתים אשר ראינו בעיניו אז וע"כ מצוה לזכור זאת ולספר מזה בכל יום כ"ש שיחו בכל נפלאותיו כדי לקרב כל הנשפות שבעולם להשי"ת. כי זה הי' עיקר כוונתו יתב' בכל המופתים הגדולים והאותות נוראות שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים אשר לא נשמעו ולא נראו מימות עולם, הכל כדי לגלות אלקותו ואדנותו וממשלתו לכל באי עולם כ"ש ולמען ספר שמי בכל הארץ. וכתיב ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וכו'. וע"כ כל התורה תלוי ביציאת מצרים כמו שהתחיל בתחילת העשרת הדברות אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' וכמו שהזכרי יציאת מצרים בכמה וכמה מצוות. כי עיקר התקרבות הנפשות להשי"ת לקיים את כל דברי התורה הוא ע"י סיפור יצ"מ דהיינו ע"י שמספרין גבורותיו ונפלאותיו שראינו בשעית יציאת מצרים ואשר אנו רואים מאז ועד הנה. כי כל הנסים וכל הישועות הם בבחי' יציאת מרצים שכולל כל הגליות שמכוים בשם מצרים. נמצא שיציאת מצרים הוא בחי' התקרבות נפשות להשי"ת שהוא בחי' בנין היכל הקודש הנ"ל ע"כ הוזהרו אז מאד לשאול איש מאת רעהו וכו' כלי כסף וכלי זהב וכו' כדי לזכות לעשירות גדול בחי' רכוש גדול כי העשירות שורש הנפש שעי"ז עיקר הגאולה שהוא התקרבות הנפשות להשי"ת וכנ"ל:
.redirect-box {
וזה בחי' גודל האיסור של חמץ שוא אסור במשהו כי חמץ בחי' כעס בחי' כי יתחמץ לבב יכי חמץ עולה בנפחיה ע"י ששולט בו אויר ורוח העולם, זה בחי' כעס שהוא חרון אף שהוא בחי' עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו, דהיינו שאין עוצרין וכובשין את הרוח שבאף ומניחין אותו להתחמץ בכעס וחרון עאף שהוא בחי' חמץ בחי' כי יתחמץ לבבי. כי עתה צריכין לשמור את האכילה מאד שלא תשלוט בה רוח העולם כדי לשא יתהפך שפע העשירות שצריכין להמשיך עתה שבזה תלוי עיקר הגאולה שלא יתהפך לכעס וחרון אף ח"ו שהוא בחי' אין מעצור לרוחו. כי אנו צריכין לעכב את הרוח מאד. דהיינו לשמור את העיסה מאד מרוח העולם שלא תתחמץ ח"ו עי"ז, שוא בחי' כעס וחרון אף שרוצה להתגרות עתה ח"ו מחמת שעתה נמשך שפע העשירות שהוא שורש הנפש שבזה תלוי עיקר הגאולה כנ"ל. וע"כ חמץ בפסח במשהו כי הוא תלוי במשהו בחוט השערה כי למעלה הכל קודש רק למטה במשהו בעלמא כשפוגמין ח"ו ואינם נזהרין מכעס אזי נתהפך שפע העשירות לכעס ח"ו ונעשה מחומה חמה נמצא שהדבר תלוי במשהו. וע"כ חמץ אסור במשהו כי הלחם שהוא עיקר האכילה של האדם הוא בחי' הפרנסה והעשירות כי כל הפרנסה והעשירות העיקר הוא אכילת האדם שהוא עיקר חיותו וקיומו וכ"ש כל עמל האדם לפיהו. וכמובן בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות. וע"כ עתה צריכין לשמור את האכילה שהוא הלחם שהוא בחי' הפרנסה והעשירות, צריכין לשומרו מאד מכעס שהוא בחי' חמץ וכנ"ל. כי זה ידוע ומבואר בזוהר ובכוונת שבשעת יצ"מ הי' עדיין זוהמת מצרים נאחז בהם ביותר וע"כ היה קשה להם לצאת אם לא ע"י שהאיר עליהם השי"ת אור גדול ונפאל ביותר וכו'. אבל צריכין לשמור האור הנפלא הזה מאד מאד וזהו בחי' גודל האזהרה על שמירת המצות שהוא בחי' אור העליון והנפלא כ"ש ושמרתם את המצות. כי השי"ת ריחם עלינו בחמלתו הגדולה ומאיר עלינו עתה אור גדול ועליון מאד שהוא בחי' שפע עשירות גדול שעי"ז עיקר הגאולה בחי' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכו'. ומאהבתו הגדולה אותנו צוה עלינו לאכול מצה וליזהר מחמת מאד. כדי שתיכף כשמתחיל אור העליון שהוא שפע העשירות לירד לנו לזה העולם תיכף ומיד נצייר אותו בבחי' מצה קודם שיתחיל לשלוט בו אויר ורוח העולם שלא יהפכו אותו לבחי' חרון אף לבחי' כעס כי הם מתגרים מאד להפוך שפע העשירות לכעס בפרט עתה בהתחלת ההתקרבות וגם עדיין לא נטהרנו לגמרי מזוהמת מצרים וגם כי יורד אור גדול ושפע עשירות גדול מאד ע"כ הם ירצו להתגרות בזה ח"ו והלפכו לכעס ע"כ חמל עלינו השי"ת והזהירנו לשמור איכלתינו מחמץ במשהו כדי לשמור האכילה והפרנסה בחינת העשירות מכעס שהוא בחי' חמץ בחי' חרון אף בחי' איש אשר אין מעצור לרוחו וכנ"ל:
The matter of harsha'ah [power of attorney]: It is impossible to extract a claim from the defendant through a shaliach, for he can say to him, "You are not my litigant." Only when [the agent] comes with a harsha'ah in which [the creditor] wrote for him, "Litigate, prevail, and extract for yourself" etc. And even through a harsha'ah it is impossible to sue him by strict din, but only through the enactment of sh'lichus [agency] etc. See there in the Shulchan Aruch.
אות ח וע"כ החמץ אסור שבעת הימים עד קריעת י"ס ואחר שביעי של פסח שנקרע הים הותר החמץ. כי מבואר בהתורה הנ"ל שכשזוכין לחומה של עשירות אזי החומה הזאת שומרת את העםד מכעסרק בתחילה כשיורד השפע של עשירות הוא מתגרה מאד להפוך שפע העשירות לכעס ולפעמים מתגרה בו בכעס גדול כ"כ עד שיוכל להפסיד לו גם החומה של העשירות דהיינו אע"פ שכבר זכה לעשירות וזכה לבחי' חומה אעפ"כ יקלקל החומה של עשירות ע"י התגברות הכעס ביותר ח"ו. ע"כ בפסח שאז מתחיל השפע של עשירות לירד אז צריכין שמירה גדולה מחמץ שהוא בחי' כעס. וע"כ עיקר מצות אכילת מצה הוא בלילה הראשונה בעת יציאת מצרים בעת שמקבלין הרכוש גדול שאז צריכין ליזהר ביותר לאכול מצה שהוא ההיפך מכעס שהוא בחי' חמץ. אבל אחר ההתחלה שהוא לילה הראשונה אין חיוב לאכול מצה אבל אף עפ"כ עדיין צריכן לשמור א"ע מחמץ כי אע"פ שכבר זכינו לעשירות בעת יציאת מצרים עדיין לא קבלנו העשירות בשלימות ועדיין לא נגמר החומה של העשירות בשלימות כי עדיין אנו יראים מהמצרים שרוצים לרדוף אחרי ישראל. אבל בשביעיש"פ שאז נקרע הים ואז נפלו המצריים לגמרי ואז זכינו להעשירות בשלימות גדול ביותר כי הגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים. כ"ש תורי זהב וכו'. ע"כ אז הותר החמץ כי אז כבר נשלם לנו החומה של העשירות על ידי קי"ס בבחי' והמים להם חומה עד שאין יראים עוד מהם שלא יהפכו שפע העשירות לכעס. ע"כ אז אחר שביעי ש"פ שהוא קי"ס הותר החמץ כי כבר זכינו לחומה של עשירות בשלימות גדול ונפלא עד שאין יכולין לקלקל החומה של העשירות ע"י החמץ, וכבר נטהר רוח ואויר העולם שאפילו רוח הגדול השולט בחמץ אין בו כח להכניס בו כעס וחרון אף ח"ו. כי כבר זכינו להחומה של העשירות בשלימות גדול בחי' והמים להם חומה וכנ"ל. כי בוודא ימה שהם יכולים לפעמים להתגרות אע"פ שיש להאדם חומה של עשירות הוא רק כשאין שלימות בהחומהאבל בשביעי ש"פ שזכינו לקי"ס שאז נשלם בחי' החומה בחי' העשירות בלימות גדול ע"כ אין אנו מתיראים עוד מחמת וכנ"ל. ע"כ אח"כ הותר החמץ וכנזכר לעיל:
background: var(--highlight);
אות ט וזה בחי' לחם עוני ועיקר המצוה במצה עניה אבל במצה עשירה אין יוצאין. כי מצה עשירה דהיינו שנלושה שמן ודבר ומי פירות אינה באה לידי חימוץ כי אין להחמץ שליטה בבחי' עשרות וכנ"ל אבל אין אנו יוצאין י"ח בלילה הראשונה בזה כי עתה אנו צריכין לאכול דייקא לחם עוני שמזכיר את העוני שבמצרים, להורות שעתה עדיין אין לנו עשירות כי עניים ואביונים היינו במצרים, רק עתה השי"ת בחסדו ממשיך עלינו פשע העשירות ע"כ צריכין לאכול לחם המשומר דייקא מחמץ דהיינו לחם הנילוש במים לשומרו היטב מחמץ כדי שע"י שמירה הזאת נשמור את שפע העשירות הבאה עלינו עתה לשומרה מאחיזת הכעס שהוא בחי' חמץ כנ"ל:
border: 2px solid var(--accent-light);
אות י וע"כ עיקר שמירה מחמץ הוא מעת נתינת מים בעיסה כי מים הוא בחי' שפע העליונה בחי' שפע העשירות. כי כל ההשפעות שבעולם נמשכים וגדלים ע"י המים שמגדלין ומצמיחין הכל ואפילו עשירות ואצרות נמשך ע"י מים כ"ש יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכו' לתת מטר ארצך וכו' וכ"ש בהתורה פתח ר"ש (בסי' ס') ע"ש. וע"כ כשנותנין מים בעיסה זה בחי' שממשיכין שפע העשירות. ועתה בשעת יציאת מצרים שיורד שפע גדול ועלין מאד, תיכף כשמתחיל לירד שפע הזאת בזה העולם דהיינו בעת נתינת המים תיכף צריכין לשמור את העיסה מאד מאד שלא יתאחז בו אויר ורוח העולם שלא נטהר עדיין מזוהמת מצרים שלא יהפוך האור והשפע הגדולה הזאת לכעס שהוא בחי' חמץ. כי מים כוללים ב' בחי' כ"ש כי בם ידין עמים כשפרש"י שם משל לנחתום וכו' כי כל ההשפעו תיורדין ע,י מים, וכל העונשים שהם בחי' חרון אף הם ע"כ מים. ע"כ מעת נתינת המים צריכין לשמור העיסה שהוא הלחם שהוא בחי' העשירות לשומרו מאד מאחיזת הכעס שהוא בחי' חמץ כנ"ל:
border-radius: 8px;
אות יא וע"כ חמץ בפסח במשהו משא"כ שאר איסורים שבטלים בס'. כי מבואר בהתורה הנ"ל ענין ביטל האיסור בששים שהוא בחי' ששים המה מלכות בחי' עיגולא וריבועא בחי' מם וסמך שבלוחות וכו' שזה נמשך ע"י אש המשפט ע"ש היטב. אבל איסור חמץ נמשך מהרשעים שאין אש המשפט מועיל להם שהם בחי' ערב רב שהם בבחי' יחילו דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו כ"ש שם בסוף התורה הנ"ל. ומשם עיקר איסור חמץ כ"ש וגם ערב רב עלה אתם וכו' ויאפו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה וכו'. היינו שעיקר איסור החמץ הוא מחמת הערב רב שלעה אתם שעי"ז לא יכלו להטהר בשלימות מזוהמת מצרים וע"כ הוצרכו לצאת בחפזון גדול וע"כ הוכרחו למהר ולזרז ולצייר השפע מיד בבחי' מצה קוד םשתשלוט בו הרוח העולם ח"ו שלא תחמיץ על ידו שלא תתהפך לכעס ח"ו. מחמת שהרוח והאויר אינו טהור מחמת זוהמת הער"ר שיצאו עמהם שהרע שלהם לא נכנע ונתבטל ע"י אש המשפט. ועי"ז צריכין כל הנפשות שהם בחי' היכל הקודש לשמור את עצמם מאד שזהו בחי' האזהרה מחמץ וכנ"ל (והבן הדברי םמאד וע' היטב בהתורה הנ"ל והבן שם וכאן מאד). וכן מובא בזוה"ק שפגם הער"ר הוא בחי' פגם החמץ בחי' וירא העם כי בושש משה, בא שש, דאפרשו בין שש לשבע בחי' חמץ שנאסר ברגע שבין שש לשבע בחי' כי בושש בחי' חמץ שנעשה ע"י איחור ושהייה. וע"כ אין חמץ מתבטל בששים כי ביטול ששים הוארק במקום שמועיל אש המשפט כמבואר בהתורה הנ"ל. אבל חמץ שנמשך מבחי' הער"ר שאין מועיל להם אש המשפט ע"כ בוודאי אינו מתבטל בששים שהוא בחי' עיגולא ורבועא הנ"ל, ע"כ אסור במשהו וכנ"ל:
padding: 2rem 2.5rem;
אות יב וזה בחי' רשע כגובה אפו בל ידרוש וכו' יחילו דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו, זה בחי' הער"ר שמרום משפטיו מהם כי אין מועיל להם אש המשפט כנ"ל. וזה בחינת יחילו דהיינו הצלחה שגם הם עשירים גדולים. וזהו רשע כגובה אפו וכו' כי העשירות של הרשעים בחי' ער"ר הוא בחי' כעס וחרון אף היפך העשירות דקדושה של ישראל שנמשך רק ע"י כבישת כעס וחרון אף. אבל אצלם העשירות ע"י חרון אף וע"כ באמת נאמר בהם גם כל ימיו כעס ומכאובות כי הגדולה והעשירות שלהם הוא בעצמו כעס ממש ועל עשירות כזה נאמר עושר שמור לבעליו לרעותו, זה בחי' כעס שנקרא רעה כ"ש והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. כ,ש רבינו ז"ל. ומחמת זה עתה רוב העשירות אצל העכו"ם והרשעים ובני ישראל הכשרים רובן עניים כי בני ישראל הכשרים אינם יכולים לזכות לעשירות כ"א ע"י כבישת כעס כי עשירות שלהם עשירות דקדוש שורש הנפשות שנמשך ע"י כבישת כעס דייקא אבל הרשעים הגדולים בחי' ער"ר כל עשירותם הוא בעצמו כעס כנ"ל. ובאמת אינו עשירות כלל כי כל ימיו כעס ומכאובות והוא רק לפי שעה כמו הכעס שהוא חרון אף המתגדל ומתגבר לפי שעה בבחי' רוח סערה ואח"כ כלה ונאבד כי רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו, כן עשירותם שהוא בחי' רוגז וכעס אינו נשאר בידם אדרבא עוקרת אותם משני עולמות כי הוא לא ילין בעמלו ומאומה לא ישא בידו. אבל עשירות דקדושה של ישראל שנמשך ע"י כבישת כעס הוא שורש הנפש וזוכה עי"ז לשני עולמות כי מרבה בצדקה ע"י עשירותו וגם מגדל הנפש והשם דקדושהע"י העשירות שעי"ז נתקרבם נפשות רבים להשי"ת וכנ"ל ועל עשירות כזאת נאמר הון עשיר קרית עוזו וכחומה וכו'. וע"כ נסמך רשע כגובה אפו וכו' לפסוק יחילו דרכיו וכו' שהוא הצלחת הרשע בעשירות גדול כי עשירותו בחי' כעס כנ"ל. וכן כל ענין המזמור מדבר שם מזה מגודל הצחלחת הרשע שהוא מלא כעס תמיד כ"ש שם כי אתה עמל וכעס תביט לתת בידיך וכו'. היינו שהכתוב מתמה שהרשע שמלא כעס ואעפ"כ השי"ת נותן לו בידו עישרות כזה וכו'. אבל בסוף מסיים לשפוט יתום ודך כי סוף כל סוף יתגבר אש המשפט של משיח צדקינו ויערוץ אנוש מן הארץ דהיינו שישבר ויכניע את הרשעים ויציל את ישראל שהם עתה עיינם יצילם מהרע שלהם וישפיע לישראל כל העשירות כי עיקר שלימות המשפט יהיה ע"י משיח כ"ש ישפוט עניי עם וכו' וכתיב ושפט בצדק דלים וכתיב ציון במשפט תפדה וכו' וכן הרבה היינו כנ"ל. ועיין היטב בהתורה הנ"ל והבן:
margin: 2rem 0;
אות יג וזה בחי' ארבע כוסות של יין כנגד ארבע לשונות של גאולה כשארז"ל, כי עיקר הגאולה ע"י בחי' משפט הנ"ל שעי"ז נתעורר אש המשפט ושורף ומכלה את הרע שסביב הנפשות שהם בח'י היכל הקודש שזוה עיקר בחי' הגאולה שנגאלו ישראל מפרעה ומצרים וכן הוא בכל דור ודור. כ"ש בכל דור ודרו חייב אדם לראות א"ע כאלו הואיצא ממרצים וכו' היינו שנגאלין הנפשות הקדושות מבחי' פרעה ומרצים שהם בחי' הסט"א והקליפות שהם בחי' הרע הנ"ל שסביב היכל הקודש שהם הנפשות שמוצאיין מהסט"א ומקרבין להשי"ת שעיקר גאולתם מהרע אל הטוב להתקרב להשי"ת הוא ע"י אש המשפט הנ"ל דהיינו ע"י התבודדות ושיחה בינים לבין קונם שמשיחין את כל לבבם לפניו יתב' ושופטין ודנין את עצמן על כל מעשיהם ועניניהם והנהגותיהם וכו' ועי"ז נתהלב הלב ונתעורר אש המשפט לשרוף את כל הרע שסביב הנשפות וכו' כנ"ל. כי אע"פ ששם בהתורה נאמר ענין המשפט על העוסק לקרב נשפות אעפ"כ בוודאי גם כל הנפשות המתקרבין עיקר התקרבותם להש"י לבער ולבטל הרע שלהם הוא משפט הנ"ל. דהיינו התבודדות ושיחה בינם לבין רקונם כנ"ל כאשר הזהירנו ע"ז פעמים אין מספר. כי כשהנפשןות שמתקרבין עוסקין ג"כ במשפט הנ"ל אזי הם מעוררין ומוסיפין כח באש המשפט של הצדיק שעוסק לקרבן ואזי מתעורר אש המשפט ושורף את כל הרע שסביב נפשותם שלא יתאחז בלב הצדיק ולא בלבם כנ"ל כי בוודאי צריכין בכל הדברםי אתערותא דלתתא דהיינו התעוררות של הנפשות המתקרבים שהם בחי' אתעדל"ת לגבי הצדיק שהוא כנגדם בחי'אתערותא דלעילא, וגם כבר אמרנו למעלה שגם כל הנפשות שמתקרבין צריכין לעסוק כל או"א לקרב עוד נפשות להשי"ת כל אחד לפי בחינתו שלא יהיו עצים יבישם ח"ו כמובן בדברי אדמו"ר ז"ל כ"פ כי זה סימן שנתקרב באמת כשנתקרבין בו עוד נשפות. כי יש אילן וענפים, ועניפים לענפים וכו'. והצדיק הוא גופא דאלנא והנפשות שמתקרבין הם בחי' ענפים וצריך שיצאו מהם עוד ענפים וכו' עד שיצמחו עוד עמהם כמה וכמה אילנות עד שתתמלא פני תבל תנובה כ"ש ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה ויברכם וירבו מאד וכו'. נמצא שעיקר התקרבות הנפשות להשי"ת שהוא בחי' הגאולה מגלות מצרים שכולל כל הגליות, העיקר הוא ע"י אש המשפט וזה בחיק ובאלהיהם עשה ה' שפטים. כי הרע של העכו"ם שתופסים נפשות ישראל בגלות בגשמיות ורוחניו תהוא בחי' אלהים אחרים שלהם שמשם יניקת השר שלהם וע"י אש המשפט הנ"ל מכניע ומבער הרע הנ"ל שהוא בחי' אלהיהם האלילים בחי' ובאלהיהם עשה ה' שפטים וכנ"ל:
text-align: center;
אות יד וזה בחי' ד' כוסות של יין בליל פסח כי יין בחי' התלהבות הלב שנתעורר ע"י המשפט הנ"ל כי המשפט בין לטוב ובין להיפך נקרא בשם שתית כוס יין כ,ש כי אלקים שופט וכו' כי כוס ביד ה' ויין חמר וכו'. ולהיפך לטובה נקראת הישועה בשם כוס ישועות כ"ש כוס ישועות אשא וכו' וכתיב תערוך לפני שולחן נגד צוררי וכו' כוסי רויה. ועיקר קיבול השכר שיקבל כ"א ביום הדין והמשפט הוא בחי' יין המשומר בענביו וכו'. נמצא שיין בחי' משפט וזה חבי' אדמימיות היין כ"ש אל תרא יין כי יתאדם וכו' בחי' דין ומשפט. וע"כ יין יש בו שני כחות זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש כי זכה דהיינו מי שזוכה לשפוט א"ע עד שנתעורר אש המשפט דקדושה לשרוף ולבער הרע שסביב הנפשות שהם ג"כ אש דס"א בחי' חמימות אש של כל התאוות רעות שצריכין לשורפו ע"י אש המשפט הנ"ל כי מהאשר יצאו והאש תאכלם ומי שזכה לאש המשפט דקדושה הנ"ל אזי היין בקדושהבבחי' זכה נעשה ראש בחי' ראש ומוחין. כי המשפט הוא בחי' תיקן המוח והחכמה שמשם נמשך המשפט כ"ש שם בהתורה הנ"ל בבחי' כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט. וזה בחי' היין של קידוש בכניסת שבת ויו"ט כי כל ששת ימי החול צריכין לעסוק במלאכת ובנין היכל הקודש הנ"ל דהיינו לברר בירורים לקרב ולהעלות נפשות וניצוצות מעמקי הקליפות להשי"ת כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"פ את שבתותי תשמורו ע"ש שבימי החול השכינה מבררת בירורים וכו' ע"ש וע"כ כל ימי החול צריכןי לעורר בכל יום אש המשפט הנ"ל לבער ולשרוף את הרע הנ"ל כנ"ל. אבל בשבת השכינה שובתת ואין מבררת בירורים כי אז הוא בחי' ביטול הרע. וע"כ בכניסת שבת שאז עולין כל הנפשות והניצוצות שכיררו כל ימי החול אזי מקדשין על היין שהוא בחי' אש המשפט הנ"ל היינו שאז זוכין ע"י אש המשפט של ימי החול שעתה יתלהב הלב בשלהובין דרחימותא שזהו בחי' יין שבקדושה שעל ידו נתחמם ונתלהב הלב להשי"ת בהתעוררות ודביקות גדול בבחי' נזכירה דודיך מיין מישרים אהיבוך, מישרים דייקא בחי' אהבת מישור בלי שום עקמומיות כשפרש"י שם בחי' וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים שזהו בחי' משפט כ,ש כי תשפוט עמים מישור וכתיב והוא ישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים וכתיב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב וכו'. כי בחול יש שאחיזת הרע אזי מתגבר הרע בכל פעם לעקם את הלב ח"ו בכמה וכמה מיני עקמימיות להטות מהשי"ת ח"ו ואז צריכין יגיעה גדולה לבער ולבטל הרע שסביב הלב שהוא עקמימיות שבלב ועיקר ביעורו וביטלו הוא ע"י אש המשפט הנ"ל דהיינו ע"י התבודדות כנ"ל. ואז זוכין בשבת שאז הוא בחי' ביטול הרע שאז נתיישר הלב לגמרי מעקמימותו ואין צריכין עוד ללחום עם הרע לבערו רק זוכין שמאש המשפט הנ"ל זוכין לחמימות והתלהבות הלב דקדושה להשי"ת שהוא בחי' כוס יין של קידוש שעל ידו מקבלין קדושת שבת שהוא עיקר גמר תיקון המשפט שנקרא מישרים כנ"ל בחי' משירים אהבוך בחי' הולך לדודי למישרים כנ"ל. וזהו בחי' גודל השמחה שנתעורר ע"י היין דקדושה בחי' ויין ישמח לבב וכו'. כי זהו עיקר השמחה שמתגבר אש המשפט עד ששורף את כל הרע שסביב הלב עד שכל הנפשות מתקרבים להשי"ת שזהו עיקר כבודו כ"ש שם בחי' ספרו בגוים את כבודו ואז מתגדל השמחה בלי שיעור כי זהו עיקר שמחתו ושעשועיו יתב' בחי' יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. וכן מבואר בכל המזמורים שאומרים בכניסת שבת שאז עולים כל הנפשות והניצוצות שנתבררו בימי החול שכולם מדברים מהגדלת כבודו יתב' עי"ז ומהפלגת השמחה שנמשך עי"ז כ"ש ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך וכו' דהיינו כשגם הגוים בחי' הרחוקים אומרים ה' מלך אז השמחה גדולה מאד בחי' ישמחו השמים וכו' וזה בחי' ישמחו וירננו לאומים כי תשפוט עמים מישור וכו' פוק עיין ותשכח בכל המזמורים שאומרים בכניסת שבת שמדברים מגדולת השי"ת וגודל כבודו שיתגלה לעתיד ביום שכולו שבת בעת גמר הבירור שאז ידעו כל הגוים וכל הרחוקים את גדולתו וכבודו ואז תגדת השמחה מאד מאד בחי' ה' מלך תגל הארץ וכו' בחי' עוז וחדוה במקומו הבו לה' משפחות עמים וכו' ונסמך לפסוק זה ספרו בגוים כבודו במזמור א'. כי זההמזמור שירו לה' מדבר מזה ביותר וכן כל המזמורים כי זה עיקר השמחה כשמתקרבים הנפשות הרחוקים להשי"ת. וע"כ אומרים זה בכניסת שבת שאז עולים כל הנפשות והיצוצות שנתבררו בימי החול להשי"ת ואז זוכין לכוס ישועות בחי' יין המשמח שהוא התלהבות הלב להשי"ת וכנ"ל וע"כ הם ארבע כוסות כנגד בחינת רבוע בחי' מם סתומה שבלוחות שהוא בחינת אש המשפט הנ"ל. כמבואר בהתורה הנ"ל שעל ידי זה עיקר ביטול הרע שסביב היכל הקודש שהוא בחינת סמך בחינת עיגולא, דהיינו שנתבטל ונתבער החמץ ושאור שהם הרע וזוכין לבחי' סמך הנ"ל בחי' עיגולא בחי' היכל הקודש שהוא בחי' הנפשות הנ"ל שהם בחי' עשירות שהוא בחי' מצה כנ"ל נמצא שיין של ד' כוסות וג' מצות הם בחי' עיגולא ורבועא הנ"ל וע"כ הם ד' כוסות בחי' רבוע הנ"ל וג' מצות בחי' עיגולא כי העיגול בבחי' שלשה קוין כי העיגול פחות מן הרבוע חלק רביעית כשרז"ל. וזשארז"ל על היין לא זכה נעשה רש דהיינו עניות כי כשאין זוכה דהיינו שלא זכה למשפט הנ"ל ואז אינו שורף הרע שסביב ההיכל הקודששהוא בחי' עשירות ואז בוודאי נעשה רש דהיינו עניות שהוא היפך העשירות כי אז היין מחמם אותו בחמימות דסט"א ובא לכעס ומדנים וריב שהוא היפך העשירות כנ"ל כ"ש למי אוי למי אבוי למי מדנים וכו' למאחרים על היין. וכנראה בחוש שע"י שכרות שאינו בקדושה באים לכעס וריב ומחלוקת. אבל זכה נעשה ראש דהיינו חכמה ומוחין שהוא משפט דקדושה כמבואר שם ע"פ ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם שנאמר על שמירת שבת כ"ש שם כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו'. ונתתי להם בביתי ובחומותי יש ושם וכו' ע"ש היטב והבן:
.redirect-box p {
אות טו וזה בחי' מצות אכילת מרור וצריך לטבלו בחרוסת כדי להמתיק ולבטל הארס שבו ואכילת מרור הוא ע,ש שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים כ,ש וימררו את חייהם בעבודה קשה וכו'. כי גדלות מצרים זה בחי' טרחת ויגיעת הפרנסה שזה עיקר מרירת זה העולם בחי' ומוצא אני מר ממות את האשה שהוא הפרנסה כ"ש בהתור' צוית צדק (בסי' כ"ג). וכל זה נמשך מחמת שאין האדם חס על עצמו ואינו נזהר מכעס שעי"ז אובד עשירותו ובאה לו הפרנסה ביגיה גדולה ובמרירות גדול כי אם הי' שומר א,ע מכעס הי' זוכה לעשירות כנ"ל ואזי לא הי' צריך לטרוח כלל בשביל פרנסה כי הי' נמשך לו שפע העשירות מן השמים בלי יגיעה וטורח כלל וזה בחחי' שטו העם ולקטו בשטותא, שעיקר יגיעת הפרנסה ע"י שטות דהיינו חסרון הדעת כ"ש רבינו ז"ל במ"א היינו ע"י הכעס שהוא הסתלקות הדעת כי כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו (פסחים סו). וכל זה נמשך מחטא אדה"ר שעי"ז נגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם בזעת אפך דייקא בחי' חרון אף וכעס שעי"ז צריך להתייגע על הפרנסה ביגיעה גדולה כנ"ל כי אדה"ר פגם בזה שלא שמר את השפע העליונה מחמת (למצה) [למטה] דהיינו שלא יקלקל את השפע העליונה שפע של עשירות וברכה וכל טוב שלא יקלקלה ע"י הכעס ח"ו כי זה בחי' עץ הדעת טו"ר דהיינו כשיורדת השפע למטה יש בה אחיזת טוב ורע כי יכולין להמשיכה בבחי' עשירות דקדושה שהוא שורש הנשפות שהוא בחי' הגדלת השם שעי"ז מתקרבין כל הנפשות להשי"ת. וכן יכולין ח"ו להיפך שמי שאינו שומר א"ע מכעס וחרון אף ח"ו אזי נתהפכת השפע לרע גמור שהוא הכעס שנקרא רעה כנ"ל. והשי"ת הזהיר את האדם שלא יאכל כלל מעץ הדעת טו"ר דהיינו שיזהר שלא יינק ויאכל מהשפע הנמשכת למטה במקום שיכולה להתהפך לכעס. שזהו בחי' טו"ר כנ"ל כי למטה עומד השפע על המשקל לטוב או לרע או שיזכה לעשירות גדול וכל טוב או שתתהפך לכעס ח"ו שהוא רע וכנ"ל. ומחמת שאדה"ר אז ביום בריאתו שלא זכה עדיין ע"י מעשיו הטובים בבחי' אתדל"ת רק השפע ירדה מלמעלה בבחי' אתדל"ע כידוע ע"כ לא הי' לו כח לברר אור השפע במקום שנאחז בה טוב ורע הנ"ל דהיינו שישמור א"ע מכעס ויקבל השפע של עשירות ע"כ צוהו השי"ת שלא יאכל כלל מעץ הדעת טו"ר רק שיקבל השפע ממקום גבוה ועליון מאד דהיינו קודם שמתחלת לירד למקום שישבו אחיזת הכעס שהוא בחי' עץ הדעת טו"ר וכנ"ל. וזהו בעצמו בחי' מצה ואיסור חמץ כמובא שחמץ הואבבחי' עץ הדעת טו"ר, היינו כנ"ל שצריכין עתה לקבל השפע בבחי' מצה שהיא אור עליון וגבוה מאד קודם שמתחיל לירד למטה במקום שיכולה להתהפך לכעס ח"ו כי עתה אין בנו כח לבררה וכנ"ל וע"כ נקרא החטא של אדה"ר כעס כ"ש אויל ביום יודע כעסו שדרז"ל על אדה"ר שחטא והראה כעסו מיד ביום שנברא היינו כנ"ל. כי איתא בכתבםי שעץ הדעת טו"ר הוא בבחי' צלםך שראה נבוכדנצר ראשוהי די דהב טב חדוהו ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתיו די נחש וכו' היינו כי עיקר בחי' עץ הדעת יטו"ר הוא בבחי' הממון הועשירות שהוא בחי'זהב וכסף ונחשת ששם עיקר אחיזת הטו"ר כי שם תלוי במשהו בחוט השערה שאם ישמור א"ע מכעס יזכה לעשירות דקדושה שהוא שורש הנפשות שכולל כל טוב ולהיפך ח"ו יוכל להתהפך לכעס וכנ"ל:
font-size: 1.1rem;
אות טז וזה ידוע שגלות מצרים הי' על חטא אדה"ר היינו כי גלות ועבדות מצרים שהוא בחי' יגיעת וטירחת ומרירת הפרנסה בחיח' וימררו את חייהם בעבודה קשה וכו' שהסט"א ממררת את חייהם של בני אדם בעבודה קשה בכמה מיני יגיעות וטרחות בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה הכל בשביל פרנסה, וכל ה נמשך מבחי' בזעת אפך תאכל לחם, והכל בא להאדם ע"י שאינו שומר א"ע מחטא אדה"ר מזוהמת הנחש דהיינו ע"י שאינו שומר א"ע מכעס וחרון אף שעי"ז נתקקל ונפגם שפע העשירו תשלו ונופל לעניות ודחקות וחסרון הפרנסה שהוא בחי' בזעת אפך תאכ ללחם זעת אפך דייקא מחמת שפגם בחרון אף וכעס כנ"ל. ואזי כשאיש הישראלי נופל לכעס ח"ו ואזי אובד העשירות דקודשהאזי נמשך ח"ו כל שפע העשירות להס"א דהיינו להעכו"ם והרשעים בחי' ער"ר וכנ"ל כי הרשעים הם בעצמם בבחי' כעס כי מכעיסים את השי"ת במעשיהם כ"ש כעסוני בהבליהם. וכשנפגם העשירות ע"י כעס אזי נמשכת להם וכנ"ל וזה עיקר גלות מצרים וכן כל הגליות בפרט הגלות הזה שכל השפע וכל העשירות הוא אצלם וישראל ניזונים מתמית ועי"ז נפשות ישראל בגלות אצלם כי העשירות שורש הנפשות וכל זה נמשך מחטא אדה"ר שפגם בעץ הדעת שהוא בחי' פגם הכעס וכן ע"י כל או"א שאינו נשמר מכעס וכנ"ל. וע"כ עיקר גאולת מרצים הי' על ידי שהוציאו העשירות ממצרים בחי' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכנ"ל וע"כ קבלו כל העשירות מהמצרים בעצמם כמו שכתוב וישאלו ממרצים כלי כסף וכו' כי זה יה' עיקר התיקון כי עשירות של המצרים הי' באמת של ישראל כי כל ההשפעו תוכל העישורת וכל טוב יורד רק לישרא לשבשבילם נברא ומתקיים הכל וכ"ש אך טוב לישראל שכל הטוב היא רק לישראל רק ע"י שפגמו בכעס ירד העשירות למצרים ועי"ז נתגלגלו וירדו גם נפשותם למצרים היינו ע"י שלא שיברו את כעסם וחרון אפך שהי' להם על יוסף ומכרוהו למצרים כ"ש כי באפם הרגו איש וכו' עי"ז גרמו שירד כל העשירו תלמצרים ועי"ז נתגלגלו גם הם למצרים וכשזכו לעשות תשובה ולתקן זאת עד שחמל עליהם השי"ת וגאלם ועיקר הגאולה היתה בזכות אברהם שהוא בחי' חסד היפך כעס וחרון אף אזי זכו שהוציאו כל העשירות ממצרים שעי"ז היתה עיקר הגאולה וקיבלו העשירות מהמצרים בעצמם דייקא כי באמת הוא עשירות שלהם רק שירד להם ע"י עון הכעס ועכשיו ע"י זכות חסד לאברהם חזר העשירות למקומו לשיראל שהוא שלםה מתחילת השורש וכנ"ל:
margin-bottom: 0.8rem;
אות יז וזה בחי' מרור ע"ש וימררו א תחיהם בעבודה קשהוכו' היינו שעתה יוצאין מגלות מצרים ומעלין את העשירות ממרירות הכעס שמשם מרירת ויגיעת הפרנסה כנ"ל כי עתה זכינו למצה שהיא השפעת אור הגדול מלמעלה שאנו מקבלין אותו בבחי' מצה קודם שבא לידי אחיזת הכעס שהוא בחי' חמץ כנ"ל שעי"ז אנו חוזרין ולוקחין כל השפע מהגלות מפרעה ומצרים כי חוזר העשירות למקומו לישראל ע,כ צריכין לאכול מרור כדי לזכור את מרירות השיעבוד שהוא מרירות הפרנסה למען ידעו בני ישראל מעתה כמה וכמה צריכין לשמור א"ע מכעס שהוא טורף הנפש שעי"ז אובדין העשירות ונופלין למרירות יגיעת הפרנסה ובזהשאוכלין מרור בליל פסח ממתיקין ומבטלין מרירת השיעבוד של מרצים שהוא מרירת הפרנסה שנמשך מכעס שהוא בחי' עבות ומרירות כ"ש (דניאל יא) ויתמרמר מלך הנגב שפירושו ל' כעס. ועתה אנו יוצאין מכל זה ומהפכין הכל ומעלין הכל למקומו ושרשו כי מעלין העשירות למקומו לישראל כי מרור שאוכלין עם המצה מרמז שמרירת השיעבוד שהוא בחי' עניות וחסרון הפרנסה נתהפך עתה לעשרות גדול כי חזרו והעלו העשירות ממצרים שלקחו וגזלו לעצמן העשירות של ישראל ומררו את חייהם בעבודה קשה שהוא יגיעת הפרנסה וכנ"ל ועתה חזר הכל לישראל. וגם ע,י אכילת מרור יזכור כ,א כמה צריך לשמור א"ע מכעס כדי לזכות לעשירות דקדושה כדי להנצל ממרירות שסבלנו במצרים שהוא בחי' מרירת הפרנסה כנ"ל:
text-indent: 0;
אות יח וזה בחי' הטיבול בחרוסת שהוא זכר לטיט שנתענו בו במצרים. כי כשנופלין ח"ו למרירת יגיעת הפרנסה על ידי פגם הכעס שהוא בחי' תאוות ממון זהו בחי' טיט היון כי תאוות ממון נקרא בור אין מים בו כ"ש במ"א כשפרש"י ע"פ ויעלני מבור שאון מטיט היון שנאמר על גלות מצרים. ע"כ כשהיצר הרע מסית לאדם שיכעוס צריך להזכיר א"ע כמה וכמה יפסיד עי"ז בגשמיות וברוחינות כי יפסיד ע"י הכעס את העשירות דקדושה שהוא שורש כל הנפשות כנ"ל ושם בעשירות דקודשה כל הגוונין עלאין וכל הניצוצות הקדושות. ואם ח"ו לא יעצור ברוחו ויכעוס ח"ו יאבד הכל ויפול ליגיעות וטרחות ומרירות הפרנסה שהוא בחי' תאוות ממון שהוא בחי' טיט היון שהוא עיקר מרירת הגלות שע"ז נאמר טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו'. כי מבואר בדברי אדמו"ר ז"ל בהמעשה של בעל תפלה שמכל התאוות יכולין להוציא חוץ מתאוות ממון כוו' אם לא וכו' וע"כ תאוות ממון הוא בחי' יון מצולה ואין מעמד בחי' טיט היון. וזה בחי' חרוסת זכר לטיט לזכור עוני ושיעבוד מצרים שהוא בחי' מרירת השיעבוד של תאוות ממון שהוא בחי' טיט היוין כנ"ל שצריכין לזכור זאת לשמור את עצמו מכעס כדי לזכות לעשירות דקדושה כנ"ל ועשירות דקדשוה הוא בבחי' חרוסת שנעשה מפירות שנמשלו בהם ישראל כ,ש בש"ע. כי נפשות ישראל שרשם בעשירות דקדושה ששם כל הגוונין שמאירין בנפשות ישראל בבחי' ישראל אשר בך אתפאר ועל שם זה נקראים ישראל ע,ש אלו הפירות החשובים שהם תפוחים ואגוזים וכו' ע"ש ההתפארות והגוונין שבהם כ"שא לגנת אגוז ירדתי לראות וכו' הפרחה הגפן הנצו בקמוהים שמרמז על הגוונין ומעשים טובים של ישראל. ע"כ ע"י החרוסת שנעשה מאלו הפירו תשנמשלו בהם ישראל עי"ז מעוררין הגוונין עילאין שהם בחי' עשירות דקדושה בחי'שורש נפשות ישראל ובזה מבטלין וממתיקין בחי' טיט היון שהוא בחי' גלות מצרים שהוא בחי' עניות וכו' כנ"ל. ובאלו החרוסת טובלין את המרור שהוא בחי' הכעס להורות שכשבא לכלל כעס יזכור את יקר תפארת הגוונין של שורש נפשות ישראל שהוא עשירו תדקודשהועי"ז יעצור את רוחו ויכבוש כעסו כדי שיזכה לעשירות הזה. נמצא שמבטל הכעס שהוא בחי' מרור ע"י שזוכר בעשירות שהוא בחי' גוונין שהוא בחי' חרוסת שנעשה מפירות שנמשלו בהם ישראל שבהם כל הגוונין וכנ"ל. וזהו בחי' טיבול המרור בחרוסת וכנ"ל:
text-align: center;
אות יט וזה בחי' ספירת העומר שהואהכנה לקבלת התורה בשבועות שהוא עיקר התקרבות נפשות ישראל אלביהם שבשמים. כי בפסח שהוא יציאת מצרים שאז יוצאין מזוהמת מצרים אז התחלת התקרבות הנפשות להשי"ת ואז מאיר ומשפיטע השי"ת אור גדול ונפלא מאד שלא בהדרגה כדי לגאול ולהוציאם מתוקף זוהמת מצרים שלא הי' אפשר להוציאם משם כ"א עי"ז ע"י שגילה והביא עליהם אור גדול מאד וכו' כמובא בכוונות. אבל אחר יום ראשון נסתלק זה האור ולא נשאר רק רשימה ואז צריכין לטהר עצמן מזוהמת מצרים בהדרגה ובמדה שזהו בחי' ספירת העומר כמובא. היינו שבספירה אנו מתחילין להתקרב להשי"ת בהדרגה ובמדה. וזהו בחי' הנפת עומר שעורים, כי עומר שעורים הוא בחי' ה"ג מנצפ"ך כמובא שהוא שורש הנפשות שיוצאין מגבורות כידוע (וכמבואר בסי' ס"ח וס"ט ששייך להתורה הנ"ל) ואזביום א' של ספירה אז הוא התחלת הקתרבות הנפשות להשי"ת להכין עצמן לקבלת התורה, אז מניפין העומר שעורים שהוא שורש הנפשות כנ"ל וע"כ הקרבן אז בבחי' מאכל בהמה כי מעלין הנשפות מזוהמת םשהיו משוקעין במעשה בהמיות, ומעלין אותם משם ומרימין אותם ומקרבין אותם להשי"ת וע"כ אז צריכן להתחיל לספור הימים והשבועות כי מכאן ולהלאה חושבנא כ"ש בזוה"ק. כי הספירה זה בחי' משפט הנ"ל שצריכין כשמקרבין הנפשות לשהי"ת כי משפט הוא בחי' חשבון ומספר ומנין שצריך האדם לשפוט א"ע בכל יום ליתן דין וחשבון בינו לבין קונו על כל המעשים שהוא עושה למען יזהר מעתה לסור מרע ולעשות הטוב, כי עיקר המשפט הוא בבחי' חשבון דהיינו שהוא ממארי דחושבנא שחושב ושופט את כל דרכיו בכל יום ויום כי צריך לידע שכל ימיו חרוצים וקצובםי ומנויים כ"ש (איבו יד) אם חרוצים ימיו מספר חדשיו וכו'. וצלריך ליתן דין וחשבון על כל המעשים שבכל יום ויום. וזה בחי' ספירה שצריכין לספור הימים והשבועות שעי"ז ממשיכין בחי' משפט הנ"ל שיזכה לשפוט א"ע בכל יום ויום שיזהר שיהיו שלמים ותמימים להש"י בבחי' תמימות תהיינה וע"כ צריכין לספור מום הנפת העומר עד עצרת דהיינו מתחילת התקרבות הנפשות שאז מתחילין לבנות ההיכל הקודש הנ"ל שאז צרייכן להתחיל לעסוק במשפט שהוא בחי' ספיורה כנ"ל כדי לכלות ולשרוף את הרע שסביב הנפשות. עד שזוכן בשבועות אחר גמר הספירה שהוא בחי' משפט, שאז נתלהב ויוצא לאור אש המשפט ואז וזכין לקבל את התורה שנקרא תמשפט שמקבלין אותה ע"י האש כ"ש ודבריו שמענו מתוך האש כי להאש של מתן תורה זכו ע"י המשפט שהמשיכו עליהם בכל ימי הספירה וכנ"ל, ואז הוא גמר ביטול הרע ואז עיקר שלימות התקרבות הנפשות להשי"ת שהוא קבלת התורה שזוכין בשבועות. וע"כ באמת ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן ע"י אש המשפט שזכו ע"י הספריה כנ"ל. רק ע"י הער"ר שנתקרבו ג"כ שלהם אין מועיל משפט כנ"ל עי"ז גרמו אח"כ מה שגרמו. וזהו בחי' אני אמרתי אלקים אתם וכו' שנאמר במזמור פ"ב שמדבר כולו ממשפט כ"ש שם בקרב אלהים ישפוט עד מתי תשפטו עול וכו' שפטו דל ויתום וכו' כי ע"י המשפט נתבטל הרע עד שהיו דומין למלאכים. כי פסקה זוהמתן שזהו בחי' אני אמרתי אלקים אתם וכ' כשדרז"ל, אך ע"י חטא העגל שגרמו הער"ר שאין מועיל להם משפט, עי"ז אכן כאדם תמותון וכו'. וע"כ מסיים קומה אלקים שפטה הארץ וכו' היינו שהוא מבקש שעתה אנו צריכים ש השי"ת בעצמו יעורר אש המשפט לכלות ולבער הרע של הער"ר שאין בנו כח לבערו ע"י אש המשפט שלנו כ"א השי"ת בעצמו צריך לסייע לנו ולהמשיך המשפט שלו עליהם כדי לבער הרע שלהם ג"כ עד שכל הגוים יתקרבו אליו יתב' שזהו בחי' כי עאתהתנחל בכל הגוים. כי השי"ת בוודאי יש לו כח לכבוש ולנחול כל הגוים להכניע ולבטל הרע של כולם כמו שיהיה באמת לעתיד שיתקיים כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' וכו':
.redirect-box .location {
אות כ וזהו בחי' קריעת י"ס בשביעי של פסח שהוא יום ששי לספירת העומר כי יום הששי לספריה הוא בחי' יוסף הצדיק בחי' יסוד בחי' תיקון הברית כמובא ויוסף הוא בחי' תקין המשפט בבחי' משפט לאלקלי יעקב עדות ביהוסף שמו וכו'. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי ויעקב הוא בבחי' משפט כ,ש במקרא זה וכ"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, ועי"ז זכה יוסף לעמוד בנסיון גדול ואל פגם בברית. כי עיקר כבישת היצר זוכין ע"י משפט ע"י ששופטין ודנין א"ע בעצמו שבוודאי אינו בדין חטוא נגדו יתבד' הגומל לו כל הטובות ועתיד להפרע ממנו על הכל כמו שאמר יוסף אז ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים ועי"ז כבש את יצרו ומענע א"ע מן העבירה. כי זה עיקר המשפט שהאדם צריך לשפוט א"ע דהיינו שישפוט א"ע תמיד איך ראוי לו להתנהג בכל יום ויום ובפרט כשבא לידי איזה נסיון ומשקל שהיצר מסיתו לאיזה תאוה או מדה רעה שאז עיקר המשפט שצריך לשפוט א"ע אם כך ראוי לו לעשות. ועיקר הנסיון והמשקל הוא בתאוות ניאוף שהוא רע הכולל ושם עיקר המשפט שצריך האדם להתיירא מאד ממשפטו ודינו יתב' ולשפוט א"ע בעצמו ולברוח מן העבירה כ,ש הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה וכ"ש אדמו"ר ז"ל שצריך שיהיה להאדם יישוב הדעת שיישב א"ע היטב מה תכלית מכל התאוות וכו' שכל זה הוא בחי' משפט הנ"ל שעיקרו הוא בתאוה הנ,ל. ויוסף זכה לבחי' משפט בשלימות שעי"זעמד בנסיון וכנ"ל:
font-size: 1.25rem;
אות כא ובזה תראה נפלאו תמה שהאיר ה' עיני שמצאתי בדרז"ל שיוסף עמד בנסיון ע"י בחי' משפט דייקא כי ארז"ל דמות דיוקנו של אביו נזדמנה לו וא,ל עתידין אחיך שיהיו נכתבין על החשן וכו' רצונך וכו' ועי"ז עמד בנסיון. נמצא שעיקר כבישת יצרו היתה ע"י שהזכיר לו את החשן המשפט שהוא בחי' משפט הנ"ל כ"ש שם בהתורההנ"ל שזהו בחי' רבועא הנ"ל בחי' רבוע היה כפול וכו' ע,ש. נמצא מבואר שיוסף עמד בנסיון ע"י בחי' משפט דייקא דהיינו ע"י שהזכיר לו את חשן המשפט ששם יהיה נחקק שמו בתוך שמות שאר השבטים הקדושים שכולם היו צדיקים גדולים וזכו למשפט הנ"ל כי היו בני יעקב שהוא בחינת משפט ועי"ז זכו כולם להחקק על חשן המשפט ועי"ז דייקא מנע יוסף א"ע מלחטוא כנ"ל. כי עקיר תיקון הברית זוכין על ידי בחינת משפט הנ"ל כנ"ל:
font-weight: 600;
וזה בחי' שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת החמנים שפירש"י שהעכו"ם מסיתין את ישראל שיטעו אחריהם ח"ו, משיבין ישראל מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים שהם דגלי המדבר ע"ש. היינו כי ישרא להיו מהלכין בד' דגלים שהם בחי' ד' מחנות השכינה שזהו בחי' משפט הנ"ל שהוא בחי' ריבועא בחי' רבוע היה כפול כנ"ל ובזה הכח היו הורגין כל הנחשכים והעקרבים וכל השונאים וכל הקליפות וסטרין אחרנין שעמדו כנגדם במדבר כ,ש המוליכך במדבר הגדול הזה נחש שרף ועקרב וצמאון שהם בחי' ד' קליפות שעמדו כנגדם כמובא. וישראל הרגו והכניעו אותם ע"י בחי' המשפט הנ"ל שמבער הרע כנ"ל שהוא בחי' רבועא בחי' ד' דגלים כנ"ל. וע"כ כשהרע שהם העכו"ם מסיתין את ישראל לנטות אחריהם ח"ו הם משיבין להם מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים שהם ד'דגלי המדבר כי ע"י ד' דגלים בחי' רבועא בחי' משפט עי"ז מכניעין את הרע עד שאין להם כח להתאחז בלב בני ישראל להטותם מהשי"ת ח"ו וכנ"ל. וזה שאומרים שובי שובי ונחזה בך ופרש"י ונמני מנך ממונים ושופטים כ"ש ואתה תחזה וכו' היינו שהעכו"ם רוצים לקלקל ולפגום ח"ו משפט דקדושהשל ישראל ע"י המשפט שלהם. אבל ישראל משיבין שהמשפט שלנו חזק ותקיף ע"י כח הד' דגלים שהם בח'י רבועא בחי' משפט דקדושה כנ"ל:
According to what Rabbeinu z"l [of blessed memory] wrote in the teaching beginning "Vayomer Hashem el Moshe, K'ra es Y'hoshua" etc., Siman 6, see there well. And it is stated there that through t'shuvah [repentance], the aspect of adam [man] is made, to sit upon the kisai [throne]. For through t'shuvah, the aspect of the n'kudah tata'ah [lower point] and n'kudah ila'ah [upper point] and the vav within the alef are made etc. And then a yichud [unification] is made between the chamah [sun] and the l'vanah [moon] — the sun illuminating the moon — which are the aspect of Moshe and Y'hoshua etc., as above. And this is the aspect of the three mitzvos that Yisroel were commanded upon their entry to the Land etc. See there, all of this, well.
וע"כ דמו תדיוקנו של יעקב נזדמנה לו ליוסף ואמר לו עתידין אחיך שיכתבו על חשן המשפט וכו' כי יעקב הוא בעצמו בחי' משפט כנ"ל:
And behold, all the mishpatim [judgments] between the children of Yisroel, between one and his fellow — when they make mishpat tzedek [righteous judgment] between them — this is the aspect of t'shuvah. For they return the matter to its place and root. For this one wanted to rob his fellow and to remove the matter from its root and bring it into the outer places through the avairah [transgression] of robbery and denial. And when they make mishpat emes vatzedek [true and righteous judgment] and clarify the din in truth, then the money or the object returns to its place and root. And this is the aspect of t'shuvah.
אות כב וע"כ בששי לספירה שהוא ז' של פסח אז זוכןי לקריעת ים סוף שאז הוא גמר גאולת מצרים כי אז נפל המצריים לגמרי על ידי ביטל הרע שזכו אז על ידי שהאיר עליהם אז תיקון המשפט שנמשך ע"י יוסף שעמד בנסיון שעי"ז הוא עיקר הנס של קריעת י"ס כ"ש הים ראה וינוס ויצא החוצה כשרז"ל ואז זוכן לעשירות גדול בחי' ביזת הים שהיתה גדולה משל מצרים כשרז"ל. כי ע"י הכנעת הרע על ידי המשפט כנ"ל עי"ז נכנע ונתביטל הכעס שהוא הרע שרוצה להתאחז בנשפות ישראל ח"ו ולהפוך שפע העשירות לכעס, ואז כשנתבטל הרע שהוא הכעס אז זוכין לעשירות גדול שהוא בחי' חומה שזכו בקי"ס שהוא ביזת הים שזהו בחי' והמים להם חומה כי זכו לחומה של עשירות וכמבואר לעיל. וע"כ מאז והלאה הותר החמץ כי אין מתיראין עוד מכעס אפילו כשאוכלין חמץ כי כבר זכו לחומה של עשירות בשלימות וכמבואר לעיל. וע"כ בכל ימי הספירה אנו ממשכיין השפע של ברכה ועשירות כי בימי הספירה הוא התקרבות הנפשות להש"י שלזה צריכן להמשיך עשירות גדולה דקדושה לישראל כדי שיתקרבו כל הנפשות להשי"ת כ"ש לעילץ וזה שאנו מבקשים אחר הספירה יברכנו אלקים אלקינו כוו' היינו שימשיך לנו ברכה ושפע עשירות גדול וזה שאומרים תחלה לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך שנזכה לידע בארץ דרכיו ית' איך להתקרב אליו עד שגם כל הגוים ידעו ישועתו דהיינו שכולם יתקרבו אליו יתב' שזה עיקר הישועה מכל הישועות וזהו ישמחו וירננ ולאומים כי תשפוט עמים מישור וכו' כי תשפוט דייקא בחי' משפט הנ"ל שעי"ז עיקר ההתקרבות כנ"ל. וזהו שמסיימין יברכנו אלקים ויראו אותו כל אפסי ארץ. היינו שאנו מבקשים שהשי"ת יברכנו ויתן לנו עשירות גדול דקדושה. ואז בודאי ויראו אותו כל אפסי ארץ. כי כשבני ישראל הצדיקים והכשרים זוכין לעשירות וברכה אזי כל הנפשות שבקצה ארץ מתקרבים אליו יתב' לעבודתו ויראתו בבחי' לשמך ולזכרך תאות נפש וכו' כי הגדלת השם והנפש הוא ע"י עשירות וכו' כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש:
color: var(--accent);
וזה בחי' וספרתם לכם ממחרת השבת וכו' שבע שבתות תמימות תהיינה וכו' עד ממחרת השבת השביעית וכו'. כי עיקר בחי' ספירת העומר הוא להמשיך בחי' קדושת שבת שהוא בחי' ביטול הרע בבחי' את שבתותי תשמורו דא עיגולא ורבועא וכו' שהם בחי' משפט ועשירות שהם בחי' יד ושם בחי' בית וחומה כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש והבן: הלכה ה בה' גביות חוב הלכה ה' או' ט"ו
And therefore the aforementioned tikkun of the aspect of t'shuvah is made through the mishpat. And for this reason it is called mishpat tzedek, as it is written, "V'shaftu es ha'am mishpat tzedek" ["And they shall judge the people with righteous judgment"] (D'varim 16:18). For mishpat is the aspect of the n'kudah ila'ah, as is explained in the aforementioned teaching. Tzedek is the aspect of the n'kudah tata'ah, as is known, and as it is written, "Tzedek yikra'aihu l'raglo" ["Righteousness calls him to his feet"] (Y'shayah 41:2). "Feet" — this is the aspect of the n'kudah tata'ah, the aspect of "v'sachas raglav da chirik" ["and beneath His feet — this is the chirik vowel"], as is explained there in the aforementioned teaching. And the three dayanim who make the mishpat tzedek and thereby elevate and connect the n'kudah tata'ah with the n'kudah ila'ah — they are the aspect of the vav within the alef. For the three dayanim are the aspect of the t'las avahan [three Patriarchs], and the main one is the third who decides, who is the aspect of Yaakov, who incorporates all three. And this is the aspect of vav, for Yaakov is the aspect of vav, as is explained there. It turns out that through mishpat tzedek, the aforementioned yichud is made, which is made through t'shuvah — for the mishpat is the aspect of t'shuvah as above. And therefore it is called mishpat shalom [judgment of peace], as it is written, "Emes umishpat shalom shiftu" ["Judge truth and the judgment of peace"] (Z'charyah 8:16). For the main purpose of the mishpat is to make peace between the claimant and the defendant, for "yikov hadin es hahar" ["let the judgment pierce the mountain"]. And afterwards peace is made between them through the mishpat emes, as it is written, "Emes umishpat shalom shiftu." And when peace is made between them, between the claimant and the defendant, through the mishpat tzedek, from this itself the aforementioned yichud is made Above, kiv'yachol [as it were]. For through an is'ar'usa dil'sata [arousal from below], there is an arousal Above. For the claimant and the defendant, who are the malveh [lender] and loveh [borrower] and the like, are the aspect of the n'kudah ila'ah and n'kudah tata'ah. For the malveh and loveh, who are the claimant and defendant — where one claims what his fellow owes him — are in the aspect of chamah and l'vanah, as is known. For the chamah is the aspect of mashpi'a [the giver], the aspect of the n'kudah ila'ah, the aspect of malveh. And the l'vanah is the aspect of loveh, the aspect of m'kabeil [the receiver], the aspect of the n'kudah tata'ah. And when denial and quarrels arise between them, this is the aspect of pairud [separation], chas v'shalom, between the two aforementioned aspects. And therefore the mishpat is an exceedingly great matter, and upon it the world stands. For through the mishpat, peace is made between them, and then the yichud between chamah and l'vanah, between n'kudah ila'ah and n'kudah tata'ah, is also aroused Above, kiv'yachol. For the mishpat is the aspect of t'shuvah etc., as above. And therefore the main mishpat is only when the ba'al davar [the litigant himself] is before us. But through a shaliach, it is impossible to make mishpat tzedek. And therefore [the defendant] can dismiss him and say to him, "You are not my litigant." For the main denial and deception that arises between them, between the malveh and the loveh, between the claimant and the defendant — which is the aspect of pairud as above — its main source is only from the aspect of the Aitz HaDa'as Tov vaRa [Tree of Knowledge of Good and Evil], from which the falsehood is drawn, coming from the contamination of the Nachash [Serpent], who brought falsehood into the world, and through this pairud was caused, kiv'yachol, as is known. And the main chain of descent of the hold of the Aitz HaDa'as is from the aspect of Metat[ron], as is brought in the Tikunim. For Metatron is the aspect of the matteh [staff] of Moshe that transforms etc. For from there is the hold of the Aitz HaDa'as Tov vaRa. And Metatron is the aspect of a mal'ach [angel], the aspect of a shaliach [agent]. And when HaKadosh Baruch Hu conceals His face, kiv'yachol, then the hanhagah [governance] is through the shaliach, which is the aspect of Metatron. And therefore after the sin of Yisroel it was said, "Hinai mal'achi yailaich l'fanecha" ["Behold, My angel shall go before you"] (Sh'mos 33:2). And Moshe Rabbeinu, alav hashalom, did not wish to accept this and said, "Im ain panecha holchim" etc. ["If Your Presence does not go"] (Sh'mos 33:15). For Moshe did not want the aspect of this governance, because from there chains down, chas v'shalom, the hold of the Aitz HaDa'as etc., as above. For Yisroel who left Mitzrayim and went to conquer Eretz Yisroel from the seven nations — this is the aspect of t'shuvah, to rectify the sin of Adam HaRishon, whose main tikkun was through galus Mitzrayim, where they were purified and sorted out all the nitzutzos [sparks] that fell through the sin of Adam HaRishon. And they went up with great wealth — meaning, all the aforementioned nitzutzos — to Eretz Yisroel, to return everything to its root. And they also extracted Eretz Yisroel itself from the k'lipah and the Sitra Achara that covered it due to the aforementioned sin, because of which Eretz Yisroel was initially in the hand of K'na'an. And Yisroel rectified all of this and subdued the seven nations and extracted Eretz Yisroel from the k'lipah and elevated all the nitzutzos that fell through the sin of Adam HaRishon to k'dushah. It turns out that the entry of Yisroel to the Land is the aspect of t'shuvah. And therefore Yisroel were commanded three mitzvos upon their entry to the Land, which are the aspect of t'shuvah, as is explained in the aforementioned teaching. For the main point of their entry to the Land was the aspect of t'shuvah as above. And the main point of t'shuvah is that a yichud should be made, kiv'yachol, between the n'kudos, between chamah and l'vanah, as above. And the main yichud in its completeness is when Hashem Yisbarach Himself, kiv'yachol, leads Yisroel. Then K'nesses Yisroel unifies with Him Yisbarach, and then the yichud is complete. But when the governance is through the aspect of Metatron, this is the aspect of concealment, as is known, and then the yichud is not complete, and then the t'shuvah is not complete, and the hold of the Sitra Achara can, chas v'shalom, resume from the aspect of the Aitz HaDa'as that chains down from there, as above. And therefore Moshe did not want this and said, "If Your Presence does not go, do not bring us up from here." For he did not want to enter Eretz Yisroel at all through the aspect of this governance, for he knew that Yisroel would not endure there in Eretz Yisroel if they entered through this aspect. And so it was in truth, for afterwards in the days of Y'hoshua, who was compelled to accept this governance, as is explained in the pasuk there, where the angel said to him, "Atah basi" ["Now I have come"] (Y'hoshua 5:14). And Chazal said: "In the days of Moshe your master I came, and he did not wish to accept me" etc. And in the end the matter was ruined, and Yisroel did not endure there. For it is taught that had Moshe Rabbeinu, alav hashalom, brought Yisroel into the Land, they would never have been exiled from there. And all of this is due to the aforementioned aspect — for in the days of Moshe, the governance was through Him Yisbarach Himself, kiv'yachol, as above. And therefore, when one wishes to make mishpat tzedek between man and his fellow, the ba'al davar must be before us. And then the din goes forth properly, and the falsehood and denial that come from the Aitz HaDa'as etc. are nullified, and peace is made between them, and a complete yichud is made from this, kiv'yachol. But through a shaliach, it is difficult to clarify the din to its truth, for the denial and falsehood whose sustenance is from the Aitz HaDa'as — whose hold chains down from the aspect of Metatron, who is the aspect of a shaliach as above — can prevail. And also, when the mishpat goes forth, it is not in the aspect of mishpat shalom in its completeness, for through a shaliach one arouses, chas v'shalom, the governance through a shaliach, through which the tikkun and the yichud are not made completely, as above. And therefore, according to the strict din, it is impossible to make mishpat at all through a shaliach, but only when both [litigants] are before us. For regarding a loan where the fellow denies [the debt], a harsha'ah does not help from strict din, but only from the side of the enactments of harsha'ah, as is explained in Choshen Mishpat (see the Shach there). Only because of the enactment did they enact that harsha'ah should be effective, for the sake of the tikkun of the world, so that each person should not seize his fellow's money and go far away, as is brought in the poskim, see there. For in truth, this governance through a shaliach, even though it is the aspect of concealment, is a tikkun of the world. For sometimes the world is, chas v'shalom, in the aspect of a great distance from Him Yisbarach, to the point that it is impossible for Hashem Yisbarach to govern the world Himself, kiv'yachol. And it is necessary that He govern the world, kiv'yachol, through the aspect of concealment, through the aspect of the aforementioned shaliach, as it is written, "Ki lo e'eleh b'kirb'cha pen" etc. ["For I will not go up in your midst, lest..."] (Sh'mos 33:3). And therefore it is necessary that the governance be through a shaliach, kiv'yachol, for all the ko'ach is given over to him, and he has the power to judge the entire world, for, kiv'yachol, Hashem Yisbarach is hidden within him and governs the world through him. And this is the aspect of one who comes with a harsha'ah, to judge and to extract, to save the oppressed from his oppressor. For everything is for the sake of tikkun of the world, as above. And then the mursheh [authorized agent] must come with the ko'ach of the malveh, who transfers to him all his ko'ach, and then he has the power to extract the claim and return it to the malveh, to its place and root — all in the aforementioned aspect. Understand this well. And therefore Chazal said (Shabbos 63a): "'Va'asher lo tov asah b'amav' ['And that which is not good he did among his people'] (Y'chezkel 18:18) — this is one who comes with a harsha'ah." For from the aspect of one who comes with a harsha'ah, from there chains down the hold of the Aitz HaDa'as Tov vaRa. And therefore one who comes with a harsha'ah is called "lo tov" ["not good"]. For we must strive in all our deeds only to arouse the aspect of governance through Him Yisbarach Himself, kiv'yachol. And then the two aforementioned n'kudos are connected in completeness. And the main [opportunity for this] is at the time of the mishpat, which is the aspect of t'shuvah, the aspect of the aforementioned yichud, the aspect of chamah and l'vanah, as above. And then will be fulfilled, "V'hayah or hal'vanah k'or hachamah" ["And the light of the moon shall be like the light of the sun"] (Y'shayah 30:26), without any diminishment — for from there come all the debts and claims, through the diminishment of the moon etc. And through mishpat emes, everything returns to its place and root, and all of this is rectified. And through this Yisroel will return to their Land, as it is written, "Tziyon b'mishpat tipadeh" ["Tziyon will be redeemed through judgment"] (Y'shayah 1:27). And then will be fulfilled, "V'hayah Hashem l'Melech...bayom hahu yihyeh Hashem Echad u'Sh'mo Echad" ["And Hashem will be King...on that day Hashem will be One and His Name will be One"] (Z'charyah 14:9). Blessed be Hashem forever, amain v'amain.
Loading comments…