שלוחין ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה:
Laws of Agents (Shluchim), Halachah 4 — Part 3
ע"פ התורה אמר ר' עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות כי ע"י השקר נתעכר דמיו ונמשך בכי' ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כיעיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכ'. וקודם הבריאה הי' הכל אחד ואפילו שם טהור לא הי' שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה שמשם אחיזת השקר. כי תיכף אחר הבריאה הי' כביכול שני דברים בחי' האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' ע"ש כל זה היטב. וע"י השגחת הש"י אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדו תעמו וכו'. וע"י אמת השגחהת הש"י עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל ע"י שקר מסלק ממנו השגחת הש"י ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שנתהווה ע"י השקר וכו' ע"ש כ"ז היטב:
Likutay Halachos, Choshen Mishpat. Based on Likutay Moharan II:8 ("Tik'u BaChodesh Shofar," on tochachah). Translated from the Hebrew.
וזה בחי' שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכגלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד ע"י קיום התורה והמצות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כולה הוא בחי' עינים כ,ש מצות ה' ברה מאירת עינים כי ע"י התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כ"ש והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שע"י העבירה שהוא רע בעיני ה' עי"ז כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועי"ז נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחי' כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה ע"י העבירה בחי' ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה ע"י פגם העבירה שהוא פגם העינים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י בחי' העינים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש כי ע"י פגם העינים מפריד הביראה מאחד שזהו בחי' מינות וע"ז ר"ל:
A partnership is not completed through words alone, but rather through a kinyan, etc.
ועיקר הבריאה היתה רק בשביל הבחירה כי רק בשביל זה ברא השש,י כל העולמות כולם מראש ועד סוף וכולם נבראו בשביל האדם התחתון שבעוה"ז המלובש בגוף עכור שיש לו בחירה לבחור בטוב או בהיפך ח"ו. כי כל הבריאה היתה כדי שידעו ממנו ית' כדי שיכירו הכל גדולתו ורוממותו וטובתו ית' שזהו עיקר התכלית מכל התכליתין וכ"ש בזוה"ק שכל הבריאה היתה בגין דישתמודעין לי'. והש,י שיער בדעתו וחכמתחו ית' שא"א לגלות אלהותו וגדלו ורוממותו כ"א ע"י שיהי' האדם הבעל בחירה בעולם. כי כשרצה לגלות אלהותו הוצרך לברוא עולמות כיאם לא יהיו עולמות מי ידע ממנו ית' כי הכל אחד לבד בחי' קודם הבריאה ואין מי שידע ממנו ית'. ע"כ הוצרך לברוא את העולם ולהוציא כל העולם מכח עאל הפועל כדי שידעו ממנו ית' כנ"ל. אך תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה תיכף הבחירה כי תיכף אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, בחי' האחד ית' והבריה ואז שייך בחירה כנ"ל ? הנ"ל. וזה היה מוכרח לבריאת העולם כי אם לא הי' נתהוה תיכף בחי' הבחירה לא הי' שום קיום להעולם כלל והיה כל העולם חוזר לשרשו ולמציאותו הראשון מיד ולא היו יודעין ממנו כלל כמו קודם הבריאה, היינו שאם גם אחר הבריאה הי' הכל יודעין בידיעה גמורה מאלהותו ית' כמו שהוא באמת לא הי' שום קיום להבריאה כי הי' חוזר העולם לשרשו כנ"ל. כי עיקר הוא הידיעה וע"י הידיעה נכללין באחדותו ית' וכמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו. נמצא שאם גם אחר הבריאה היו הכל יודעין האמת בלי שום ספק ולא הי' שום מקום לטעות היתה הבריאה חוזרת תמיד למקומה הראשון והי' נחרב העולם לגמרי כי הי' בטל במציאות ע"י הידיעה האמתיית שהיא אחדותו כנ"ל. ע"כ עיקר קיום העולם הוא רק ע"י הבחירה שנתהוה תיכף אחר הבריאה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל. כי תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, האחד ית' ואחר הבירה כנ"ל. ואם הי' הכל יודעין האמת שאחר הבריאה נמשך מאחדותו ית' הי' חוזר הכל אל האחדות והי' מתבטל העולם כנ"ל. אך השי"ת ברא את הבריאה באופן זה שתיכף אחר הבריאה יתהוה תיכף כח הבחירה דהיינו שתיכף אחר הבריאה יהי' מקום לטעות אם ירצה האדם, ואם ירצה להסתכל על האמת יראה האמת שזהו בחי' הבחירה שנתהוה אחר הבריאה ע"י שהיו אז שני דברים כנ"ל כי יש לו כח לבחור בזה או בזה, היינו כנ"ל שאם ירצה להטות דעתו אל האמת ולבחור בחיים וטוב שהוא האחד ית' להתקרב אליו אז טוב לו ואז יכלול גם אחר הבריאה בקודם הבריאה ע"י שידע ויאמין בהאמת שכל הבריאה נמשכת מהאחד ית'. אבל יש לו כח לבחור בההיפך. היינו שיש לו כח לכפור ח"ו שזהו בחי' השקר שנאחז אחר הבריאה היינ והכפירות שהם שקר היפך האמת שהם נאחזין תיכף אחר הבריאה שאז נתהוה מיד הבחירה שיש כח לכפור ח"ו למי שירצה לצאת ח"ו שזהו עיקר הרע והטומאה. כי עיקר היצה"ר והס"א הם בח'י כפירות כי היצה"ר והס"א נקראין אל אחר כפירות כידוע. ומחמת שנתהוה תיכף אחר הבריאה כח הבחירה כנ"ל, מחמת זה מתקיים העולם ואינו חוזר מיד לשרשו ע" ישיש בחי' מסך מבדיל בין העולם ובין שורשו שהוא הסתרת הידיעה מה שאין הכל יודעין האמת מיד שזהו בחי' כח הבחירה. והסתרת הידיעה הזאת הוא בחינת תחילת הצמצום של החלל הפנוי וכמובן במ"א בדברי רבינו זצ"ל (סי' ס"ד) שעי"ז עיקר קיום העולם. כי עכשיו כשיש צמצום והסתרת הידיעה עד שאפשר לטעות למי שירצה שזהו בחי' מסך המבדיל שזהו בחי' כח הבחירה כנ"ל אז ימתקיים העולם ואינו חוזר לשרשו מחמת מסך המבדיל הנ"ל. אבל אם כן יתבטל העולם מחמת העדר החיות כי א"כ מאחר שיש מסך המבדיל מהיכן יקבל העולם ומלואו חיות ממקור החיים שהוא האחד ית' המחי' את כולם. ע"כ הצדיקים הם מקיימין את העולם כיהצדיקים הבוחרים בחיים ומאמינים שכל הבריאה נמשך ונברא מאחדותו ית' עי"ז הם כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי ע"י ידיעה שהכל ממנו ית' נכלל הכל באחד כנ"ל ואז נכלל העולם באחד ואעפ"כ יש קיום להע8ולם כי נכלל באחד בבחי' רצוא ושוב בחי' מטי ולא מטי. מאחר שכבר משברין הכפירות ומאמינים שגם מסך המבדיל בעצמו והבחירה בעצמו הכל ממנו ית' ואזי נכלל הכל באחדותו ית' בבחי' רצוא ושוב בבחי' רדיפא ומעכב המבואר במ"א (סי' כ"ד) שעי"ז נעשין כלים והיכלין לקבל אור האחדותו ולהתענג על ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ואעפ"כ לא יתבטל לגמרי שכל אלו ההיכלין הזכים והרוחניים נעשים ע"י שזכה לשבר המסך המבדיל ע"י שבחר בחיים עד שעי"ז נתהפך המסך המבדיל ונעשה ממנו היכלין עילאין לקבל האור על ידו לכלול באחדותו ית' ברצוא ושוב באופן שיוכלל בו באמת בתכלית האחדות ואעפ"כ לא יתבטל במציאות רק יזכה לידע אותו ית'. שזהו עיקר התכלית האמתי אשרי מי שיזכה לזה:
According to the Torah beginning "Tik'u BaChodesh Shofar" — which speaks of tochachah [rebuke] — in Likutay Tinyana (Siman 8); see there. And the general principle is that through the t'filah, in the aspect of the din of the ba'al koach [the mighty one], one extracts from the Sitra Achara all the vitality of k'dushah that it swallowed — along with all the essence of its own vitality itself. For this aforementioned t'filah stands in its place of swallowing, until it is compelled to vomit forth — in the aspect of "chayil bala vay'ki'enu" ["wealth he swallowed and he shall vomit it up"] (Iyov 20:15), etc.
נמצא שעיקר שלימות הבריאה הוא דייקא ע"י הבחירה שנתהוה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל דייקא. והעיקר הוא האמת שצריכין להאמין בהאמת שגם אחר הבריאה הש"י משגיח בהשגחה פרטיית על כל הדברים שבעולם כי הוא ברא הכל והוא מקיים הכל בהשגחתו וגם כל הטבע הוא השגחה רק שהוכרח שיהי' דרך הטבע בעולם כדי שיהי' מקום לטעות כדי שיהי' בחירה שזהו עיקר קיום העולם וכנ"ל ואזי ע"י האמת נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ואזי כולו אחד כולו טוב כנ"ל בהתורה הנ"ל:
And this is the aspect of K'rias Yam Suf [the splitting of the Sea of Reeds] — the aspect of "Atah porarta vi'oz'cha yam, shibarta rashay taninim al hamayim," etc. ["You broke the sea with Your might, You smashed the heads of the sea-serpents upon the waters"] (T'hilim 74:13); see there the entire discourse. And through this one merits the kol hanigun [the voice of the melody] that will be aroused in the future. Through which one merits mezona d'nishmasa [sustenance of the neshamah] and subdues mezona d'gufa [sustenance of the body] — which is the aspect of the heel of the Sitra Achara — in the aspect of "viyado ochezes ba'aikev Eisav" ["and his hand grasped the heel of Eisav"] (B'raishis 25:26); see there all of this well.
וע"כ נקרא האדם בזה העולם שליח כ"ש (שמואל ב' כ"ד) מה אשיב שלוחי דבר וכ,ש ציר נאמן לשולחיו (משלי). כי האדם נשלח מלמעלה בזה העולם הגשמי כדי שיעלה כל העולמות לשרשן לכוללן באחד כנ"ל שיהי' אחר הבריאה נכלל באחד כנ"ל. כמו האב ששולח את בנו בדרך למרחוק כדי שיכבוש מלחמות וישיב לו את כל המדינות שנתרחקו ממנו כדי שיגדל וינשא את בנו אח"כ ברוב עוז ותפארת עד אין קץ אם יזכה לעמוד בקשרי המלחמה. נמצא שעיקר שלימות האדם בעוה"ז הוא שיראה להיות ציר נאמן לשולחיו שיעשה שליחותו באמת דהיינו שישב השליחות להמשלח שיחזור ויגביה ויעלה וינשא כל הדברים שבעולם לשרשן לכוללן באחד ואז נכלל השליח בהמשלח. היינו שכל הבריאה בכלליות שהיא בבחי' שליחות שנשלחה ממנו ית' ונתרחקה מאתו ית' ע"י מסך המבדיל שהוא קיום העולם כנ"ל. וכשהאדם הבעל בחירה בוחר בטוב אזי מחזיר השליחות למרי' קמא כי מחזיר ומעלה כלליות הבריאה שנשלחה ונתרחקה ממנו ית' לשרשה ולמקומה ע"י אמונתו החזקה בהאמת בהאחד ית' שהוא ברא הכל שעי"זחוזר ונכלל הכל באחדותו ית' כנ"ל:
And this is the aspect of masa umatan. For through all the masa umatan one refines and extracts the holy sparks from the depths of the k'lipos, as is explained in the words of Rabbainu, zichrono livrachah, in many places. And therefore whoever wants to do masa umatan in k'dushah needs to receive power from the aforementioned t'filah of the ba'al koach — which is in the aspect of din — through which one extracts from the Sitra Achara all the holy sparks, as above.
כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י שיש בחי' שליח שהוא בחי' מלאך שנקרא שליח שהוא בחי' מט"ט שמשם אחיזת עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' הבחירה בידוע כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י הטבע. כי אם לא הי' בחירה כלל רק עיקר הבחירה הוא ע"י שרואין שיש דרך הטבע בעולם עי"ז יש מקום לטעות ח"ו למי שרוצה לצעת ולעקור עצמו מחי החיים. כי באמת צריכין להאמין שגם הטבע בעצמה היא השגחה ובפרט שכבר זכינו לראות השגחתו ית' ושינוי הטבע בכמה אותות ומופתים שעשה הש"י עמנו ביציאת מצרים וקריעת י"ס וכו' וכו' וכן בכל דור ודור. וגם עכשיו מי שרוצה להסתכל על האמת רואה שינויים גדולים ונפלאות רבו תבכל עת שא"א להבינם ע"פ הטבע כלל אם לא כי יד ה' עשתה זאת. כי באמת אין שום טבע בעולם כי הטבע בעצמה הוא השגחתו כי הוא ברא את הטבע והוא ית' מנהיג את הטבע כרצונו והבטע הוא רק בחי' שליח בחי' מלאך ששם אחיזת הטבע כידוע וע"כ הטב"ע בגי' אלקי"ם שהוא בחי' מלאך כידוע וכ"ש מלאכי אלקים. ועיקר הנהגת העולם ע"י שליח ע"י בחי' הטבע, הוא בשביל הבחירה כנ"ל. וכשהאדם מאמין בהאמת ויודע שגם הטבע בעצמה וכל העולם ומלואו הכל ממנו ית', נמצא שחוזר וכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה, כלליות השליח בהמשלח כנ"ל. כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י אמונת ההשגחה כמבואר בהתורה הנ"ל:
And this is what Chazal said (P'sachim 118a): "A person's livelihood is as difficult as K'rias Yam Suf." For to do masa umatan and to draw parnasah [livelihood] is literally K'rias Yam Suf. For it is impossible to do masa umatan and to draw parnasah except through the aforementioned mateh oz [staff of might] — which is the aspect of the t'filah of the aforementioned ba'al koach — which is in the aspect of din. Through which K'rias Yam Suf was accomplished — in the aspect of "Atah porarta vi'oz'cha yam," as is explained there; see there.
וע"כ בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו. כי זהו בחי' כלליות התורה והמצוות כדי שיוכלל השליח בהמשלח שיהי' השליח והמשלח הכל אחד שהוא בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה שיהיה כולו אחד כולו טוב וכנ"ל:
For the main deficiency of parnasah is through the blemish of the b'ris, as is known. Which is the aspect of the sin of Adam HaRishon — through which it was decreed: "Bi'itzavon tochlenah" ["In sorrow shall you eat of it"] (B'raishis 3:17). For in the masa umatan and the parnasah there are very lofty holy sparks. And through the blemish of the b'ris, the Sitra Achara draws sustenance from them, as above in the aforementioned Torah. And then one's livelihood is very difficult, and it is impossible to draw parnasah except through the aforementioned t'filah which is in the aspect of din of the ba'al koach. Through which one extracts from the Sitra Achara all the sparks of k'dushah that it swallowed, as above. And this is the aspect of K'rias Yam Suf, as above — for then they merited great wealth, which is the plunder of the Sea. And all of this was through the arousal of the aforementioned mateh oz — through which the Sitra Achara vomited up all the sparks of k'dushah that it had swallowed. And these sparks are the aspect of the wealth of k'dushah — for there are all the sparks of k'dushah, as Rabbainu, zichrono livrachah, wrote elsewhere (in Siman 56, "Uv'yom HaBikurim," and in other places).
וע"כ אם שינה השליח כל שהוא השליחות בטל. כי עיקר כלליות השליח בהמשלח בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י אמת כנ"ל וע"כ אם שינה השליח שהוא פגם האמת, השליחות בטל כי ע"י השקר בחי' שינוי מפריד ח"ו אחר הבריאה מהאחד. ואז נפרד השליח מהמשלח ואינו נכלל בו ואז שליחותו בטל כי הרשעים מאבדין את העולם ע"י שמפרידין העולם משורשו ע"י השקר שלהם שהוא כלל רשעותם כי השקר הוא הרע והטומאה כלליות כל החטאים שבעולם. כי עיקר קיום השליחות הוא ע"י האמת שעי"ז נכלל השליח בהמשלח וכל מה שעושה השליח כאלו המשלח עושה בחי' שליחו של אדם כמותו שכ"ז נמשך משורש השליחות העליון שהוא כלליות האדם והבריאה הכלולה בו שנשלחו מהמשלח הראשון האחד ית' שעיקר קיום שליחותם הוא ע"י האמת עי"ז חוזרים ונכללים בו ית' כנ"ל. וע"כ הצדיק מנהיג העולם כרצונו כ"ש ותגזר אומר ויקם לך. כי הוא נכלל בו ית' ע"י האמת שזהו עיקר הצדקות והכשרות של כל הצדיקים והכשרים וכל מעשי הצדיק האמת הם מעשי הש"י בעצמו כי הוא נכלל בו ית' כנ"ל. שזהו בחי' שלוחו של אדם כמותו שנמשך מבחי' זו כנ"ל:
It emerges that the main parnasah is impossible to draw except through t'filah in the aspect of din of the ba'al koach, as above. And this is the aspect of "g'vuras g'shamim" [the power of rain] that one mentions in Birchas "Atah Gibor." For the rains are for the sake of parnasah. And they are drawn into the world specifically through g'vuros — the aspect of "g'vuras g'shamim." Meaning, through t'filah in the aspect of the aforementioned din. Which is the aspect of Birchas "Atah Gibor" — which is the aspect of t'filah in the aspect of g'vurah and din. For there one mentions rain and parnasah, as we say there: "Mashiv haruach umorid hageshem, m'chalkail chayim b'chesed," etc. ["He causes the wind to blow and the rain to fall, He sustains life with kindness," etc.].
וע"כ אין שליח לדבר עבירה. כי ע"י העבירה עושין פירוד ח"ו ומפרידין ח"ו אחר הבריאה מקודם הבריאה שזהו בחי' ביטול השליחות כנ"ל:
For through the aforementioned t'filah — which is the mateh oz — thunder is made, as is explained well there. And the thunder is for the sake of the rains — which are the aspect of parnasah that is drawn also through the t'filah in the aspect of the aforementioned din, as above. For the holy sparks that the Sitra Achara needs to return and vomit up through the t'filah in the aspect of the aforementioned din — in the aspect of "chayil bala vay'ki'enu," as is explained there — these sparks are the aspect of parnasah and wealth, which is called "chayil." As it is written: "Vizacharta es Hashem Elokecha ki hu hanosain lichuh koach la'asos chayil" ["And you shall remember Hashem your G-d, for He is the One Who gives you power to make wealth"] (D'varim 8:18). For the chayil — which is the wealth and the parnasah — is drawn through power and g'vurah. Meaning, through the t'filah in the aspect of din of the aforementioned ba'al koach. Through whom the Sitra Achara vomits up the sparks of k'dushah. In the aspect of "chayil bala vay'ki'enu," as above. And this is the aspect of parnasah and wealth, which is called "chayil," as above. And this is: "Ki hu hanosain lichuh koach la'asos chayil" — "koach" specifically, as above.
ומחמת זה בעצמו אין שליחות לעכו"ם כי העכו"ם הם בבחי' פירוד מחמת שאין מאמינים בהשגחתו ית' וע"כ אינם יונקים כ"א מאחורי כתפא כמבואר שם בהתורה הנ"ל וע"כ הם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ הם נקראים רבים כשפרש"י על עשו שהי' לו י"ו נפשות ונקראים נפשות בלשון רבים, ויעקב הי' לו שבעים נפש ונקראים בלשון יחיד כי העכו"ם הם שקר שהוא בחי' בקשו חשבונות רבים והם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ אין שליחות לעכו"ם כי עיקר שליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו הוא בחי' כלליות בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל וע"כ אין שליוות אלא לישראל שכלולים באחד כנ"ל:
And this is the aspect of shutafus — that two people partner together in some masa umatan and parnasah. For "mazala d'vai t'rai adif," as Chazal said. For because doing masa umatan is the aspect of a great war — and as is explained in the words of Rabbainu, zichrono livrachah, elsewhere (in Siman 280), on the verse "Ki saitzai lamilchamah" ["When you go out to war"] — that masa umatan is called a war. Meaning as above: for then one needs a great war, to fight with the aspect of the aforementioned mateh oz, to extract the chayil and the wealth from the depths of the k'lipos.
וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י הידיעה שיודעין שהכל בהשגחתו כנל שזהו בחי' מוחין דגדלות כ"ש ספרה לי את הגדולות אשר עשה אלישע, שכל הנסים והנפלאות שעשה אלישע שהם התגלות השגחתו ית' הם נקראיםגדולות בחי' מוחין דגדלות כ"ש כי מי גוי גדול ע"י שמאמינים בהשגחתו ית' וקוראים ומתפללים תמיד להש"י. וע"כ ע"י התפילה נמשכין מוחין דגדלות כידועהתפילה הוא בחי' אמונת ההשגחה שמחמת זה מתפלל וקורא להש,י מחמת שיודע ומאמין שהכל בהשגחתו ית' וידיעת ההשגחה זהו בחי' מוחין דגדלות כנ"ל. וע"כ עשו שאינו מאמין בהשגחה נקרא קטן כ"ש קטן נתתיך בגוים וכו' כי הוא בבחי' מוחין דקטנות שיניקתם מבחי' אלקים שמשם אחיזת הטבע שהוא בגי' אלקים כידוע. וע"כ הקטן שאין דעתו שלימה ונאחזין בו עאדיין מוחין דקטנות, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין יכול לכלול אחר הבריאה באחד שזה זוכין רק ע"י ההשגחה כנ"ל. וע"כ הקטן פטור מכל המצוות כי כל התורה והמצוות הוא רק לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' כולו אחד שזה זוכין רק ע"י ידיעת ההשגחה שהוא בחי' מוחין דגדלות כנ"ל וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר בחי' השליחות נמשך מבחי' ככליות הבריאה באחד וכו' כנ"ל:
And therefore, because the masa umatan is the aspect of a great war — therefore most of the masa umatan and the great enterprises are not done by one person alone, but rather through partnership and the joining together of many people who join together. For many people need to join together to win this war — to extract from the Sitra Achara all the holy sparks through the masa umatan.
וזה בחי' חנוכה כי מלכות יון הרשעה עמדו על ישראל לבטלם מהתורה והמצות כי היוונים הם אפיקורסים גדולים ואין מאמינים בהשגחותו ית' כי כל חכמות החיצונים נקראים חכמות יון שמהם כל האפיקורסות והכפירות ועי"ז מפרידין בחי' אחר הבריאה מאחד כנ"ל וע"כ רצו לבטל התורה והמצות שעי"ז נכללין באחדותו ית' וע"כ כשזכו לנצחם הי' הנס בנרות המנורה וקבעו רז"ל להדליק נר חנוכה. היינו ע"י שזכינו לנצחם ולשברם עי"ז נתגלה השגחתו ית' וע"כ קבעו להדליק נר חנוכה כי הדלקת נר חנוכה הוא בחי' אור עיני השגחתו ית' שאנו ממשיכין אור ההשגחה על ידי ההדלקה שאנו מדליקין נר חנוכה כי אור נר חנוכה הוא בחי' אור ההשגחה שאנו ממשיכין עכשיו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל:
For one who does not merit — sometimes, chas vishalom, one falls into the lust for money through the masa umatan. And then the Sitra Achara swallows even more holy sparks, chas vishalom. Therefore "two are better than one — for if they fall, the one will lift up his fellow" (Koheles 4:9-10). As Rashi explains there — that this verse is said regarding masa umatan as well: that two are better, etc. Meaning as above.
וע"כ מצות נר חנוכה למטה מעשרה טפחים כי למטה מעשרה טפחים אין השכינה שורה כשרז"ל ועכשיו מעוצם הנס של חנוכה אנו זוכין לגלות אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים, להורות שבכל מקומות ממשלתו ואפילו בכל מקומות הנמוכים הרחוקים ממנו ית' כולם מתנהגים בהשגחתו יתברך לבדו כי הוא יתברך מחיה את כולם. וזה עיקר כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כשמקומות הרחוקים נכללים באחד על ידי שיודעין שגם שם מאיר השגחתו ית' תמיד. כי עיקר האדם נברא רק בשביל זה כדי לכלול כל המקומות הרחוקים באחדותו ית' ע"י שיזכה לבחור בטוב כנ"ל כי עיקר הבראיה היתה כדי שאח"כ יחזור ויוכלל הכל באחד ע"י האדם הבל בחירה שעי"ז יתגלה אלהותו ית' כנ"ל. כיאם לא היתה הבריאה יוצאת מכח אל הפועל לא היו יודעין מאלהותו ית' כנ"ל. ועיקר התגלות אלהותו הוא ע"י האדם הבעל בחירה דווקא כנ"ל וע"כ כל מה שהמקום נמוך יותר ורחוק יותר מקדושתו ית' ששם מתגבר היצה"רביותר והבחירה חזקה ביותר כשזוכה לשבר הקליפה שם ולהטות הבחירה לטוב, זהו עיקר שלימות הבריאה בחי' ככליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כי במקום שהבריאה סמוכה עדיין לשרשה אין מעלתו גדולה כ"כ כשזוכה לכלול שם באחד מחמת שסמוך אל האדח עדיין. רק העיקר הוא במקום הרחוק ביותר להתגבר שם לכלול באחד, והעיקר ע"י שמאמינים שגם שם מאיר השגחתו שעי"ז נכללין באחד כנ"ל. וזהו בחי' מרחוק ה' נראה לי, מרחוק דייקא וזהו נראה לי נראה לי דייקא כי עיקר ע"י הראי' שהיא בח'י אור ההשגחה שעי"ז נכלל גם הריחוק באחדותו ית' שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. כיט זהעיקר שעשועיו ית' כשמקומות הרחוקים ביותר שבים אליו ונכללין באחדותו ית' כידוע. וזהו בחי' הקליפה שקודמת לפרי תמיד כי לא היתה קליפה קודם לא הי' הבריאה רחוקה כלל מקודם הבריאה ולא הי' בחירה כלל והי' הכל אחד כבתחלה והי' מתבטל העולם לגמרי כנ"ל וע"כ בהכרח שיהי' הקליפה קודם לפרי שעי"ז אחר הבריאה רחוקה מקודם הבריאה. וכשזוכין לשבר הקליפה אז חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. וזהו עיקר מעלת הבעל תשובה שגדולה מצדיק גמור כשרז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי הצדיק גמור מעיקרו לא נפל עדיין לבחי' אחר הבריאה לגמרי כי באמת הכל אחד ע"י ידיעת ההשגחה כנ"ל ועיקר המעלה הוא כשיודעין מהשגחתו ית' במקום שאפשר לטעות ח"ו. וע"כ הצדיק גמור שלא חטא מעולם לפי בחינתו וקדושתו אין חילוק בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וע"כ אין מעלתו גדולה כ"כ במה שכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה מאחר שאצלו אין שייך אחר הבריאה כלל כי הוא דבוק בהשי"ת תמיד. אבל זה שבא כבר לידי חטא ח"ו ונפרד מהשי"ת שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה כי ע"י חטאו נפרדה הבריאה משרשה שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה וכשזוכה אח"כ לשוב בתשובה שלימה להש"י ואז חוזר ומשיב ומעלה הכל להש"י וע"כ מעלתו גדולה ביותר כי הוא זוכה ביותר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה, מאחר שאצלו לפי בחינתו כבר נתרחקה הבריאה משרשה ע"י חטאיוועכשיו זכה לשוב שהוא מחזיר אחר הבריאה ממש לשרשה לכלול באחד שזהו עיקר השלימות כנ"ל:
And the main root of the shutafus of k'dushah is drawn from the partnership of Yisachar and Z'vulun — who made between them a partnership of k'dushah: that one would engage in Torah and the other would engage in masa umatan and would support his brother. And this is the main shutafus of k'dushah. For this is the main tikkun of masa umatan — when one merits to engage in masa umatan to support the talmid chacham who engages in Torah and avodah in truth — to sustain him and to provide him with all his needs. For then he will certainly merit to win the war, to complete the masa umatan in great k'dushah, and he will accomplish great tikkunim through the masa umatan itself. For he will merit to extract all the sparks of k'dushah through the masa umatan, as above.
אך עיקר התשובה זוכין רק ע"י אמת כי מאחר שכבר נתרחק ע"י עונותיו מהשי"ת בודאי קשה לו לשוב ובפרט אם ח"ו הרבה לפשוע. אך עיקר תיקונו אם רוצה לחוס על עצמו למלט נפשו מני שחת הוא רק ע"י האמת שיסתכל רק על האמת לאמתו ויבחור רק באמת ולא יטעה את עצמו ח"ו וע"י האמת יזכה לידע שגם שם במקומו מאירה השגחתו ית' כ"ש בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. וע"י אמונת ההשגחה יכולין לשוב להשי"ת מכל מקום שהוא ולכלול הכל באחד מאחר שיודעין שהש"י נמצא גם שם במקומו ע"כ בוודאי יכול לשבו אליו ית' בקל וכשזוכין לתשובה ע"י האמת כנ"ל עי"ז נכלל אחר הבריאה ממש באחד כנ"ל שזהו עיקר התכלית כנ"ל:
For at the time of the masa umatan, one needs to wield the aforementioned mateh oz — which is the t'filah of the ba'al koach, etc., as above. And the main power and g'vurah of the aforementioned mateh oz is through the true talmid chacham who engages in Torah and avodah. Through which one will receive power and g'vurah to extract the sparks at the time of masa umatan through the aforementioned mateh oz. In the aspect of: "Mateh uz'cha yishlach Hashem miTziyon" ["Hashem will send the staff of Your might from Tziyon"] (T'hilim 110:2) — "miTziyon" specifically. For "Tziyon" refers to the true talmiday chachamim. As it is written: "Ohaiv Hashem sha'aray Tziyon" ["Hashem loves the gates of Tziyon"] (T'hilim 87:2). And Chazal expounded: "The gates that are distinguished [m'tzuyanim] in halachah," etc. And as Rashi explains there on this very verse, "Mateh uz'cha yishlach Hashem miTziyon" — "through the merit of good deeds that are distinguished in your hand," etc.
וזה בחי' נר חנוכה סמוך לפתח הבית. כי הבי תהוא רשות היחיד שהוא בחי' רשות יחידו של עולם כ"ש בזוה"ק ששם מתגלה ביותר אחדותו ית'. כי התורהמתחלת בבית מבראשית שהוא ראש בית וע"י התורה נכללין באחדותו ית' כנ"ל, אבל בחוץ הוא רה"ר ושם אחיזת החיצונים וע"כ בחוץ הוא בבחי' אחר הבריאה כנגד הבית שהוא כנגדו בבחי' קודם הבריאה מאחר ששם הוא בחי' רשות היחיד כנ"ל. אבל עיקר השלימות לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' נכלל גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדושה בפנים וע"כ הזהירה תורה לזכור את הש,י והתורה תמיד הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך כ"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכו'. כי צריכין לכלול יחד הדרך שהוא במקומות שמבחוץ, לכוללו בבית שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד שזהו עיקר התכלית כנ"ל. וזהו בחי' כלליות השליח הבמשלח בחי' שליחו של אדם כמותו כי השליח הוא בחי' דרך שזהו לשון שליחות שנשלח בדרך אב למאחר שכלליות התורההוא לכלול הדרך בתוך בחי' הבית כנ"ל שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כנ"ל ע"כ שלוחו כמותו כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בפ' של ק"ש שהוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ודברת בם בשבתך בביתך וכו' היינו כנ"ל כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י שנכלל הדרך בבית שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כולם כלולים בפנים כי כולם נמשכין מהאחד ית' והוא מחי' את כולם שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כמו שהי' קודם הבריאה כנ"ל וזהו בשבתך בביתך ולבכתך בדרך ובשכבך ובקומך. כי אור יום הוא בחי' אור ההשגחה שעי"ז גם אחר הבריאה כולו אחד כנ"ל אבל בלילה נחשך האור שזהו בחי' הסתרת ידיעת ההשגחה שזהו בחי' אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלימה בבחי' ואמונתך בלילות (תהלים צב) להאמין באמת שגם בלילה בבחי' אחר הבריאה גם שם מאירה השגחתו ית' תמיד כי גם חשך לא יחשיך ממנו ולילה כיום יאיר (שם קל"ט) וזהו בחי' לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום בברכת ק"ש לידע ולהודיע שהכל אחד אחר הבריאה וקודם הבריאה שהם בחי' יום ולילה בית ודרך בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך כיהכל אחד כי ה' אלקינו ה' אחד וכנ"ל:
It emerges that one who wants to do masa umatan in k'dushah needs to make a shutafus with the talmid chacham — meaning, to support him. And through this one will receive power — the aspect of the mateh oz — to win the war, to refine all the sparks in the masa umatan, and not to remain sunk there, chas vishalom.
וע"כ נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה שאנו מגלין גם למטה מעשרה טפחים שהוא בחי' מקומות הרחוקים כנ"ל וע"כ מניחין נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ להאיר ההשגחה גם בחוץ בבחי' דרך שזהו בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כי כולו אחד כנ"ל:
And therefore also at the time of Y'tzias Mitzrayim, Mosheh and Aharon joined together to fight against the Sitra Achara through the aforementioned mateh oz. For most of the wonders Aharon performed with the aforementioned mateh oz. As it is written: "V'hashlaich lifnay Pharaoh y'hi l'sanin" ["And cast it before Pharaoh; it shall become a serpent"] (Sh'mos 7:9). Which is the aspect of the war with the aforementioned mateh oz, as is explained there in the aforementioned Torah. And this matter Aharon performed with his staff, as it is written: "Vayashlaich Aharon es mataihu" ["And Aharon cast his staff"] (Sh'mos 7:10). And everything was through the power of Mosheh, as it is written: "Atah tihyeh lo l'Elokim," etc. ["You shall be as a god to him"] (Sh'mos 4:16). For through the power of Mosheh, Aharon made war with the mateh oz, through which he extracted all the vitality and the sparks from the Sitra Achara, as above.
וע"כ מדליקין נר חנוכה בתחילת הלילה כדי לכלול לילה ביום כנ"ל וזהו שזמן ההדלקה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, יציאת הכוכבים הוא בחי' אור ההשגחה כי ישראל נמשלו לכוכבים כ"ש והנכם היום ככוכבי השמים לרוב וישראל הם בחי' השגחה כנ"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' חשך בחי' חשכת עינים שאין יודעין מהשגחתו ית' ואחיזתו הוא מבחי' פגימת הלבנה שהוא בחי' חושך בחי' ותכהין עיניו מראות בחי' ועיני לאה רכות. וצריך כל אחד לראות למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה היינו שיהי' נכלל מדת לילה ביום, אחר הבריאה בקודם הבריאה על ידי שמאמינים שגם הטבע היא השגחה כי הכל אחד וכנ"ל. והכוכבים הם בחי' תיקון פגימת הלבנה כשרז"ל שאמר הקב"ה להלבנה שתתמעט ונתן לה הכוכבים להפיס דעתה. היינו כי הכוכבים הם בחי' ישראל שנמשלו לכוכבים שהם ממשיכין אור ההשגחה גם בלילה בעת פגימת הלבנה שזהו בחי' אור הכוכבים שע"י אמונת אור ההשגחה גם בלילבה שהוא בחי' חשך בחי' טבע שיודעין שהכל רק בהשגחתו ית' לבד עי"ז נכלל לילה ביום, לבנה בחמה, טבע בהשגחה, אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ מדליקין נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה מעת יציאת הכוכבים שהם בחי' אור ההשגחה כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק, רגל הוא בחי' השקר כ"ש (תהלים טו) ולא רגל על לשונו ואחיזת השקר הוא בשוק במקומות החיצונים ואנו צריכין עכשיו לבטל השקר מן השוק ולהמשיך אור האמת גם בחוץ לידע האמת שהכל בהשגחתו לבד שעי"ז נכלל גם השוק בפנים כנ"ל והכל ע"י האמת כמבואר בהתורה הנ"ל שעיקר כלליות אחר הבראיה בקודם הבריאה הוא ע"י האמת וכנ"ל:
For it is a great war, and it is impossible for an individual to endanger himself in such a war — for perhaps they would swallow him, chas vishalom. Only through the power of Mosheh did Aharon have the power to cast his staff before Pharaoh — which is the aspect of the aforementioned war. And also Pinchas, who acted as an advocate before his Maker and wielded the t'filah in the aspect of the aforementioned din — everything was through the power of Mosheh, who commanded him in this. As Chazal said in Gemara Sanhedrin, Perek HaNisrafin: that he said to him, "Karyana d'igarta ihu lihevai parvanka" ["The reader of the letter — he should be the messenger"] (Sanhedrin 82a).
וע"כ כל הכוונות של חנוכה הוא להמשיך אור האמת כמבואר בכונת האר"י מענין הח' פעמים אמת של אמצת ויציב המאירין בחי' ימי חנוכה כי עיקר המשכת אור ההשגחה שהוא בחי' נר חנוכה הוא ע"י אמת כנ"ל:
And this is what is written (D'varim 33:18-19): "S'mach Z'vulun b'tzaisecha viYisachar b'ohalecha; amim har yikra'u, sham yizb'chu zivchay tzedek," etc. For this verse "S'mach Z'vulun" — Chazal expounded on the fact that Z'vulun would engage in commerce and provide sustenance to Yisachar. And this is: "S'mach Z'vulun" — "s'mach" [rejoice] specifically. For through masa umatan in such k'dushah — that one supports the talmid chacham — through this one merits to extract through the mateh oz all the sparks of k'dushah from the Sitra Achara. Through which one merits the song and melody that will be aroused in the future — when the simchah will be very great, as is explained there in the aforementioned Torah; see there well until the end.
וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל:
And this is what Rabbainu, zichrono livrachah, wrote elsewhere (Siman 13, Likutay I) — that masa umatan is the aspect of "S'u zimrah us'nu tof" ["Raise up song and give the drum"] (T'hilim 81:3) — which is the aspect of masa umatan. Meaning as above. For through masa umatan — through which one refines the sparks through the mateh oz, as above — through this one merits the song and melody that will be aroused in the future, as above. And this is: "S'mach Z'vulun" — "s'mach" specifically. For the aforementioned song and melody is the aspect of simchah. As it is written (T'hilim 92:4): "Alay asor va'alay navel, ki simachtani Hashem b'fa'alecha," etc. ["Upon a ten-stringed instrument and upon a lyre, for You have gladdened me, Hashem, with Your works," etc.].
וזהו אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות בכי' דייקא שהוא נמשך ע"י השקר שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל וע"כ צריכין לבכות על חורבן ביהמ"ק. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני הש"י ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו ית' באמת כ"ש (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי שורש הבכי' נתהוה תיכף אחר הביראה שאז נתהוה תיכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכי' כנ"ל שזהו בחי' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שהוא אזהרה על שקר כמו שמסיים שם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש בהתורה הנ"ל. וזה סוד בכיית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמבואר בזוהר ומדרשים. כי באמת הבכי' הוא קילקול הראות כנ"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת זהו עיקר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה, ועיקר בחי' אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עיקר הבחירה ששם דייקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו ית' לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה שיהי' כולו אחד. כי במקום התגלות השגחתו ית' שם הוא בחי' כולו אחד כמו ש הי' קודם הבריאה ע"כ אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועיקר עבודת האדם לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה דהיינו לכלול הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחי' דמעות, לכלול הכל באחד כנ"ל כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהש"י בשביל שיהי' בחירה כי הוא ית' מחיה את כולם וזהו בחי' דמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו כי בהדמעות מלובש כח הראות כי משם נמשכו הדמעות וכש,ש במאמר הנ"ל דברי רז"ל ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי נמצא שהראות מלובש בהבכי וכ"ש רבינו ז"ל (סי' ר"נ) ענין זה על מארז"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול ע"ש, וע"כ הדמעות נתהוו תיכף אחר הביראה שזהו סוד בכיית המים התחתונים כי מתחלה הי' העולם מים במים ואח"כ הבדיל הש"י ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא כשרז"ל. והבדלת מים התחתונים ממים העליונים זה בחי' אחר הבריאה שנבדל מקודם הבראיה כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם הם כלולים יותר באחד והם בבחי' כולו אחד בחי' קודם הבראיה, להדברים שהם למטה ממנו וע"כ מים העליונים ומים התחתונים הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ותיכף שהי' הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכי' של המים התחתונים כנ"ל. כי תיכף שנבדל אחר הבריאה מקודם הבריאה נתהוה תיכף אחיזת השקר וכו' כנ"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת גם שם מלובש ההשגחה כנ"ל וזהו בחי' הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה רק שנפרדו משרשם שעי"ז נתהוה אחיזת השקר כנ"ל שזהו בחי' סוד מה שכתוב בזוה"ק שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא במובא בהתורה הנ"ל היינו שעיקר יניקתם מבחי' דמעות שהם בחי' חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם שזהו בחי' שארית ההשגחה וכנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל בהתורה להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' יג) שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלימות היינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש עד שאנו חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם נתפזר ונפרד האור קודם שמגיע אליהם וע"כ אינם חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו' ע"ש. נמצמא שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחי' הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחי' זו מחמת הפסקת ההשגחה היינו מה שהש"י מסתיר לפעמים השחגתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלימות ושם עיקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהש"י ואפילו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המוסתרת שם שהם בחי' הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ"ל. וזהו בחי' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניתנה לעכו"ם (כשרז"ל חגיגה דף ה' ע"ב) כי גאותן וגדולתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעו"ה הוא מבחי' הסתרת ההשגחה שהוא בחי' דמעות כנ"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי במסתרים דייקא כנ"ל כי משם יניקת העכו"ם כנ"ל. וזה בחי' דמעות של עשו הרשע שמשם עיקר אריכת הגלות כי יניקתם רק מבחי' דמעות שהוא בחי' הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתוקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו ית' כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם אלו הדמעות בעצמן הם בחי' חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל ועי"ז שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו ית' עי"ז אנו כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל:
And this is: "Amim har yikra'u, sham yizb'chu zivchay tzedek." And Rashi explains — that the nations will convert through the commerce of Z'vulun. Meaning as above. For through the aforementioned mateh oz that is aroused through the masa umatan in k'dushah — through supporting the talmid chacham — through this, gairim are made, as is explained in the aforementioned Torah.
וע"כ צריכין לבכות דייקא על חורבן ביהמ"ק וכן על חטאיו כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי בכיית ישראל הוא בחי' בכיית המים התחתונים שבוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא שזהו עיקר בכיית ישראל שבוכין על חטאם ועונותיהם שגרמו חורבן ביהמ"ק או עיכוב בניינו ואנו רחוקים מאבינו שבשמים ומארצו יצאנו וע"כ אנו בוכים כבן לפני אביו כי אנן בעינן למיהוי קדם מלכא ולהתקרב אליו באמת. ובבכיה זו מעלה כל הדמעות שהם בבחי' אחר הבריאה בחי' הסתרת ההשגחה, מעלה הכל לשרשו לבחי' ההשגחה שהוא בחי' כולו אחד שמשם שורש הדמעות, מאחר שבוכה להתקרב אליו ית' ולכלול בו, נמצא שנכללין הדמעות באחד שזהו עיקר בחי' כלליות אחר הבריאה באחד וכנ"ל והבן היטב. וע"כ ע"י דמעות אלו של ישראל מבטלין כח הדמעות של עשו שהיא בחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל. ואז יפסוק ממשלתם שכל כחם הוא רק מהסתרת ההשגחה מבחי' דמעות כנ"ל. אבל כשהדמעות בחי' הסתרת ההשגחה נכלל בשרשו בהשגחה נתבטלין העכו"ם לגמרי ועולין ישראל ונגאלין ונוטלין כל הגדולה. כי ישראל הם בבחי' ההשגחה כנ"ל כי הם כלולים באחדותו ית' כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולו חד וכנ"ל וע"כ גם הש" יבוכה על חורבן ביהמ"ק כ"ש במסתרים תבכה נפשי וכו' כנ"ל כדי להמתיקהבכיה ולהעלות הדמעות לשרשן כנ"ל. וזהו בחי' וממשיך שני דמעות לים הגדול שפירש שם רבינו ז"ל (סי' רנ) שהוא בחי' שממשיך חלקי השגחתו להשגיח על העכו"ם שמצירים לנו לשברם ולבטלם ע"ש. כי ע"י התגברות הגלות שנמשך ע"י הדמעות כנ"ל ע"כ צריך להכניעם ולשברם ע"י דמעות דייקא כי זהו בחי' המתקת הדין בשרשו כי ע"י בחי' דמעות שלו ית' נתבטלין ונמתקין כל הדמעות ועולין לשרשן ונכללין בהשגחה ונמשך ונתגלה השגחה שלימה ע"י הדמעות דקדושה דייקא. וע"כ מעלת הבכיה בקדושה, גדולה מאד כ"ש בבכי יבואו וכמובא בכל הספרים. כי כשבוכין להתקרב להש,י שהוא לכלול באחדותו ית' אזי נעשה תיקון גדול ע"י הדמעות דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל ובזה מתקן חטאיו שעל ידם גרם פירוד ח"ו בין הש"י ובין כלליות הבריאה שזה עיקר פגם כל החטאים כנ"ל. וע"י הדמעות חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזה עיקר התיקון של כל החטאים וכנ"ל:
And this is (D'varim 33:19): "Ki shefa yamim yinaku" ["For they shall suckle the abundance of the seas"] — "shefa yamim" specifically. For it is the aspect of K'rias Yam Suf — for then they merited a great abundance, which is the plunder of the Sea. For masa umatan in the aforementioned k'dushah is literally the aspect of K'rias Yam Suf, as above — through which one merits a great abundance of wealth. And this is: "Ki shefa yamim yinaku." For the abundance is drawn from the Sea — from the aspect of K'rias Yam Suf that was accomplished through the aforementioned mateh oz.
וזה בחי' ועיני לאה רכות שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו כשרז"ל, בוכה דייקא כי מחמצת שעיקר יניקתו של עשו הוא מבחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל ע"כ היתה בוכה דייקא שלא תפול בחלקו רק תזכה להכלל ביעקב שמדתו אמת כ"ש תתן אמת ליעקב וע"י דמעות אלו נכללו הדמעות באמת ונתבטלו כח הדמעות של עשו שהם בחי' שקר שאחיזתו אחר הבריאה. כי עשו כל בכייתו על תאוות עוה"ז שיהי' לו כל תאוות לבו ולא חפץ לכלול בהש"י כלל. ואלו הדמעות הם בחי' השקר שאחיזתו בעוה"ז בבחי' אחר הבריאה וכנ"ל. אבל דמעות של ישראל שהם בחי' דמעות של לאה הוא רק להתקרב להש"י שלא ליפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא הסט"א בעצמו. כי כל אחד מישראל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת ולהסתכל על תכליתו הנצחי צריך לבכות הרבה מאד שלא יפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא היצה"ר. כי לאה מרמזת על כנסת ישראל שצריכין לבכות מאד מאד כנחל שוטף שלא ליפול בחלקו של עשו שהוא היצה"ר ח"ו ומי שרואה שהבעל דבר מתגבר עליו יותר וכבר נתפס הרבה והוא בסכנה גדולה בכל עת הוא צריך לבכות יותר ויותר מכו לאה אמנו שהיתה בוכה כ"כ לפני הש"י שלא ליפול בחלקו של עשו עד שהיו עיניה רכות, וזכתה לפעול בקשתה ע"י בכייתה העצומה מאד. כמו כן כל אחד מישראל אם יבכה באמת לפני השי"ת כמה וכמה פעמים בלי שיעור אז בוודאי יעורר רחמיו ית' וינצל מליפול בחלקו של עשו ויזכה להתקרב אליו ית' באמת ולכול בו ית' ע"י הדמעות דקדושה דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל:
And this is (ibid.): "Us'funay t'munay chol" ["and the hidden treasures of the sand"]. For all the holy sparks that were hidden and buried within the sand — which is the opposite of k'dushah, as it is written: "Ul'havdil bain hakodesh uvain hachol" ["And to distinguish between the holy and the profane"] (Vayikra 10:10). And now, through the masa umatan in k'dushah — through Z'vulun supporting Yisachar the talmid chacham — through this one extracts all the sparks of k'dushah that were hidden and buried within the sand and the Sitra Achara, through the aforementioned mateh oz, as above.
וזהו בחי' קימת חצות שצריכין לקום בחצות לילה ולבכות על חורבן ביהמ"ק היינו לבכות על חטאיו ועל גשמיותו שמעכב בנין ביהמ"ק שנחשב עי"ז כאלו החריבו כשרז"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור העינים כנ"ל שהוא בי' אור יום בחי' חסד. והסתרת ההשגחה בחי' הטבע בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת השקר והדמעות, הוא בחי' חשך בחי' לילה. וישראל מחברין וכוללין מדת לילה ביום כי כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ צריכין לקום בחצות לילה לבכות על חורבן ביהמ"ק ועי"ז משברין בחי' הלילה והחשך שהוא בחי' אחר הבריאה שמשם אחיזת העכו"ם ואנו משברין ומבטלין אחיזתם ע"י קימת חצות לילה ואז בוכין על חורבן ביהמ"ק שעי"ז עוסקין בבנינו, כי כל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה וכנ"ל, ועי"ז יכלל לילה ביום אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל כי עיקר התגלות ההשגחה הוא בביהמ"ק וכנ"ל:
And therefore, whoever wants to be a true Israelite must hold onto both of them — Torah and prayer. For “both of them together are good” [cf. Ecclesiastes 4:9] — such that if one falls, G-d forbid, the one will raise up its fellow.
וזהו בחי' חנוכה שהוא חונכת הביהמ"ק שאז ממשיכין אור ההשגחה ע"י נרות חונכה שזהו עיקר קדושת הבית המקדש כי שם מאירה השגחתו כנ"ל שזהו בחי' נרות המנורה שבביהמ"ק שהם בחי' המשכת אור ההשגחה שעי"ז נכלל הכל באחד כנ"ל. וזהו בחי' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי כל השבעת הנרות צריכין לכלול באחד כי ע"י ההשגחה שהוא בחי'אור הנרות שבביהמ"ק נכלל הכל באחד וכנ"ל:
And this is the aspect of: “There is no onaah [fraud] regarding karka’os [land / real property].”
וכן כתב רבינו ז"ל במאמר ויהי מקץ (בלק"ת סי' ז') חנוכה הוא בחי' חנוכת הביהמ"ק בחי' תיקון חטא המרגלים שגרמו חורבן בהימ"ק ע"ש הענין, וע"פ הנ"ל מבורר ג"כ היטב ענין זה כנ"ל:
For the yetzer hara [evil inclination] and the Sitra Achara are the aspect of onaah [fraud] — for they defraud and deceive people. For there is no greater fraud in the world than the fraud of the yetzer hara, which defrauds and deceives a person into exchanging an everlasting world for a transient world, G-d forbid, and it defrauds and deceives him with all manner of cunning and craftiness and confusions — with all manner of deceptions and delusions without measure or estimation — in order to prevent him from the path of life, from eternal life, from the good life, from the long life, from the true life; and it seeks to bring him down and cast him into the lowest depths, G-d forbid, and to uproot him, G-d forbid, from both worlds — from this world and from the World to Come — for nothing whatsoever.
וזה שאמרו רז"ל בגמ' שליחות מנלן ולמדו מקרבן פסח ומתרומה שנאמר ושחטו אותו כל קהל ישראל וכו' וכן למדו מתרומה שהשליח צריך להיות בן ברית וכו' ע"ש. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו ית' לכל באי עולם ע"י האותו והמופתים הנוראים אשר עשה ה' עמנו לעיניו. וע"י התגלות ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' השליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו. וע"כ למדו מפסח שהוא בחי' יצי"מ, למדו משם דין שליחות כי דין השליחות נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות הבריאה באחד שנתגלה בפסח בעת יצי"מ כנ"ל. וע"כ הי' יצי"מ בחצות הלילה כי אז נכלל לילה ביום בחי' לילה כיום יאיר. כי איתא שאותה הלילה היתה מאירה מאד כמו ביום כי נכלל לילה ביום וכו' וכנ"ל:
For it is known that there is no pleasure whatsoever from all the pleasures of this world — for anyone who has a brain in his skull and is somewhat familiar with the nature of this world and its desires and pleasures — for they are all mingled with anger and pain and sorrows, and “its end is bitter as wormwood, sharp as a two-edged sword” [Proverbs 5:4], even in this world, aside from the World to Come, where certainly all the affairs of this world are bitter beyond all forms of bitterness and beyond all forms of troubles and suffering in the world. And as it states in the holy Zohar: “Praiseworthy is one who derived no benefit from it [this world] at all.”
וע"כ מצות קידוש החודש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בעת יציאתן ממצרים ושם בפ' זאת נזכר יצי"מ בחצות הלילה. כי הכל בחי' אחת כי קידוש החודש הוא למלאות פגימת הלבנה בחי' והי' אור הלבנה כאור החכמה שזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל:
It turns out that the baal davar [the Adversary] defrauds and deceives a person enormously. And as Rabbainu, of blessed memory, said (and it is brought in Sichos HaRa”N [Words of Rabbi Nachman], page 14): “The world deceives us greatly, for there is no person who has a good ending from this world.”
וזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל:
And therefore, when the prophet rebuked Israel, he called them “the defrauding city (ha’ir hayonah)” [Zephaniah 3:1] — a term of onaah [fraud], as is brought in Metzudas Tziyon there — because they allowed themselves to be defrauded and did not endeavor to be saved from his [the yetzer hara’s] deception. And therefore the Sitra Achara and the nations are called monim [defrauders — from the root אנה, to defraud], as it is written: “And I will feed your defrauders (monayich) their own flesh” [Isaiah 49:26]. And Rashi explains: a term of onaah. And as Rashi explains at the beginning of Parashas Chukas [Numbers 19:1]: “Because the Satan and the nations of the world taunt (monim) Israel: ‘What reason is there for this commandment?’” etc. — for they seek to defraud and deceive Israel, to distance them from the Torah and the mitzvos because they do not know the reasons for the mitzvos etc. Therefore one must answer them: “It is a decree I have decreed; a statute I have enacted — you have no right to question it,” for the Torah in its entirety is also called a chukah [statute], as it is written: “These are the mitzvos and the statutes” etc. And as Rashi explains there — such as wearing shaatnez [mixed fabrics] and eating pig etc.
וזהו בחי' תרומה שמשם למדו ג"כ דין שליחות כי תרומה שהוא בחי' צדקה היא בחי' עינים כשרז"ל לענין תרומה עין יפה א' מארבעים וכו'. כי עיקר הצדקה הוא האמונה שמאמינים בהש"י שהכל בהשגחתו ונותן לדל אין מחסור כי בגלל הדבר הזה יברכו ה' וכ"ש והאמיטן בה' ויחשבה לו צדקה. וע"כ ע"י התרומה צדקה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' שליחות בח'י שלוחו של אדם כמותו. ודוקא כשהוא בן ברית שהואיכול לכלול כל הבריאה באחד וכנ"ל:
It turns out that the yetzer hara and the Sitra Achara are called onaah [fraud]. And this is the aspect of: “There is no onaah regarding karka’os.”
וזה שנוהגין להרבות בצדקה בחנוכה כדי להמשיך אור ההשגחה ע"י הצדקה שזהו עיקר בחי' נר חנוכה כנ"ל:
For karka’os [land / ground] correspond to the aspect of tefillah, which is the aspect of emunah [faith], which is called eretz [land], as it is written: “Dwell in the land and tend to faith” [Psalms 37:3], as is brought in the words of Rabbainu, of blessed memory, many times. For the essential standing and support in the world is the aspect of tefillah, upon which everything stands, in the aspect of: “there is no standing except prayer,” and in the aspect of: “and the earth endures forever” [Ecclesiastes 1:4]. And as our Sages, of blessed memory, said: “Until Chavakkuk came and established them upon one [principle]: ‘And the tzaddik lives by his faith’” [Habakkuk 2:4; Makkos 24a]. Emunah — this is the aspect of tefillah, as it is written: “And his hands were emunah” [Exodus 17:12]. And its Aramaic translation is: “spread out in prayer.” As Rabbainu, of blessed memory, wrote elsewhere, Likutay Moharan I, Torah 7.
וזהו שארז"ל כל המעלים עין מ ןהצדקה כאלו עובד ע"ז, מעלים עין דייקא כי עיקר הצדקה הוא בחי' עינים להמשיך עיני השגחתו עלינו כ"ש במתנות עניים (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וכו'. כי עיקר העניות נמשך מפגימת הלבנה שהוא בחי' חשך בחי' ותכהין עיניו מראות שהוא בחי' מיעוט והסתרת ההשגחה. כי כל הפרנסה והעשירות הוא בחי' עינים כ"ש (קהלת ה) ומה כשרון לבעליו כ"א ראות עיניו וכ"ש (תהלים קמה) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם סכתו וכו'. כי העשירות נמשך מבחי' שמאל כ"ש (משלי ג) בשמאלה עושר וכובד, ושמאל זהו בחי' אחר הבריאה כמבואר בהתורה הנ"ל. וכל זמן שאין נכלל שמאל בימין ח"ו דהיינו שאין נכלל כלליות הבריאה שהוא בחי' שמאל בקודם הבריאה שהוא בחי' כולא ימינא אז בודאי א"א לקב לשפע ופרנסה מאחר שרחוקין מהשרש אשר הוא מחיה את כולם. ואפילו מעט השפע שיורד בהעלם ובהסתרה גדולה ע"י הסתרת השגחתו בתוך הטבע גם זה מעט מקבלים הרוב העכו"ם והרשעים שיניקתם מבחי' אחר הבריאה אשר זה חלקם אשר בחרו בו. וישראל הכשרים שהם בבחי' השגחה פרנסתם מעוטה מאד. וע"כ עיקר המשכת השפע לישראל הוא כששמאל נכלל בימין היינו כשאנו זוכין להתגבר באמונה ההשגחה שהכל מאתו ית' לבד ואין שום דרך הטבע בעולם כלל ועי"ז אנו זוכין להמשיך עיני השגחתו עלינו ואז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא בחי' כלליות שמאל בימין כנ"ל ואז הקב"ה ממשיך שפע וחיות להבריאה שהוא בחי' פרנסה ועשירות. וע"כ באמת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כשרז"ל פסחים קי"ח) כי באמת קודם הבריאה הוא בחי' כולא ימינא ולית שמ אל ולית עושר תמן כ"ש בזוה"ק קודם הבריאה כולא אחד ואין שייך שם שפע וחיות ועשירות כי כשאין בריאה אין שייך שפע וחיות וע"כ עיקר העשירות בשמאל כנ"ל. כי שמאל הוא בחי' אחר הבריאה ששם צריכין שפע וחיות שהוא בחי' עשירות ופרנסה. אבל בבחי' אחר הבריאה לבד בוודאי אין שם פרנסה וחיות כי העושר והכבוד מלפניו ית' וכו' והוא מחי' את כולם ואם ח"ו יפסיק השפעת חיותו אפילו רגע קלה יוחזר העולם לתהו ובהו וע"כ עיקר השפע הוא כשתכלל שמאל בימין, אחר הבריאה בקודם הבריאה שאז הש"י משפיע השפע משורש העליון שהוא בחי' ימין כי עיקר שורש העליון של השפע הוא מימין כ"ש נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וחסד הוא ימין, רק ששם בשרשו העליון בבחי' קודם הבריאה שם השפע דק וזך ומצוחצח עד שאין שייך לקרותו שם בשם שפע ועשירות, רק כשאחר הבריאה בחי' שמאל מקבלת זה האור ע"י ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה אז נצטטירת השפע ונקראת בשם עשירות וע"כ עיקר העשירות משמאל. וזהו שאיתא בזוה"ק שמים הם מימין ושמאל כמבואר בפ' תרומה מיא אינון לימינא וכו' היינו כנ"ל. וז"ש בזוה"ק שפ"א לא הי' מטר ובאו לרשב"י ואמר שצריכין ליחד קוב"ה ושכינתי' בבחי' אפין באפין וכו' כי יחוד קוב"ה בבחי' אפין באפין זהו בחי' כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי דעכלל זה שהש"י בעצמו כביכול נקרא קוב"ה והמשכת חיותו מה שמחי' את כל העולמות זהו בחי' שכינה ובאמת כולו חד כי ה' אחד ושמו אחד כי חיותו דבורק בו ית' באחדות גמור רק שהש"י נתן בחירה עד שיש כופרים ואפיקורסים שאין מאמינים בהשגחתו וע"כ הם עושין פירוד בין קוב"ה ושכינתי' היינ ובין קודם הבריאה ואחר הבריאה שהם כלליות כל העולמות אשר הוא ית' מחיה את כולם ע"י שכינת עוזו כנ"ל. ובאמת א"א להבין דבר זה איך הש" ישהוא מרומם על כל מנהיג ומחיה את העולם הגשמי הזה רק העיקר הוא האמונה לבד שאנו מאמינים שהוא ית' משגיח בהשגחה פרטיית על כל דבר שבעולם ויושב וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים:
That is: when one merits tefillah as explained above — meaning, that one is strong and resolute in one’s conviction to always pray to Hashem, blessed be He, that He bring one close to His service in truth, no matter what, in the aspect of: “But I will always hope” [Psalms 71:14] and as mentioned above — then certainly the yetzer hara will not be able to defraud and deceive one any further, in any manner whatsoever, in the aspect of: “There is no onaah regarding karka’os.”
כי סוד כלליות הבריאה בקוד םהבריאה א"א להשיג בדעת כ"א באמונה לבד. וזהו בחי' שלשה דברים שנתקשה בהם משה שהם מעשה מנורה וקידוש החודש ושקלים וסימנם מש"ה כ"ש בזוה"ק כי כל אלו הם בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה ע"י בחירת האדם שמטה דעתו להאמין בהשגחתו וע"כ גם משה נתקשה בהם כי א"א להבינם בדעת אנושי כלל אם לא מי שהוא בבחי' משה וגן הוא נתקשה בהם. כי מנורה היא בחי' אור ההשגחה שזהו בחי' נרות המנורה בחי' נר חנוכה שעי"ז נכללין באחד בבחי' אל מול פני המנורה יאירו וכו' שכל הנרות פונין לנר א', לכלול באחד ע"י אור ההשגחה שהוא בחי' אור הנרות כנ"ל. וזה בחי' נרות חנוכה כ"ה דאינון כ"ה אתוון דיחודא כמובא בזוה,ק כי ע"י נר חנוכה נמשך ההשגחה למטה. ועי"ז נכללין באחד שהוא כ"ה אתוון דיחודא שהוא שמע ישראל וכו'. וזה בחי' קידוש החודש שהוא למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה שזהו בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וזהו בחי' שקלים שהם צדקה שעי"ז נכלל ג"כ הבריאה באחד כנ"ל. וזה בחי' מחצית השקל תרומה לה' כי אחר הבריאה נתהוה תיכף הבחירה והבחירה הוא בחי' מתקלא שכל אדם עומד על המשקל ובידו לבחור ולהכריע עצמו לכאן או לכאן. והוא בבחי' מחצית השקל תרומה לה' שצריך כ"א לרחם ע"ע להרים המתקלא להש"י להכריע עצמו על הקדושה בבחי' מחצית השקל תרומה לה'. וע"כ קשין מזונותי של אדם כקריעת י"ס דייקא. כי משה רבינו המשיך ופרסם השגחתו בעולם ע"י האותו והמופתים שעשה במצרים ועל ים סוף ואז נתגלה חדוש העולם והשגחתו ית' עד שנחשב כאלו נברא העולם אז. וזה בחי' קריעת י"ס שנבקעו המים שזהו בחי' תחילת הבריאה שנתגלה אז, כי בתחלת הבריאה הבדיל הש"י בין מים למים בין מים העליונים למים התחתונים שהם בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה כנ"ל ובאמת הכל א' רק שא"א להבין זאת כלל כנ"ל. וזה הראה משה בקרי"ס שנתבקעו המים והבדיל בין מים למים והפך מים ליבשה ואח"כ נטה ידו והפך מיבשה לים ונטבעו המצרים. ובזה הראה שהכל אחד מים וימבשה ימין ושמאל קודם הבריאה ואחר הבריאה. והחיות רצוא ושוב, שהחיות העליון נמשך בבחי' רצוא ושוב שהוא בחי' השגחתו ית' שעי"ז הכל אחד. וע"כ קשין מזונותיו כקריעת י"ס כי להמשיך מזונות צריכין להכלל אחר הבריאה באחד שיהי' אחר הבריאה כמו שהיה קודם הבריאה שיהי' אב ובן כחדא ואעפ"כ תתקיים הבריאה ולא תתבטל במציאות שזאת הבחי' קשה מאד להשיג וגם משה רבינו נתקשה בזה שזהו סוד קי"ס כי משם נמשך מזונות כי זהו בחי' כלליות שמאל בימין שמשם המטר והפרנסה כנ"ל:
For tefillah is the aspect of the final redemption that is not followed by any interruption, as mentioned above, in the aspect of semichas ge’ulah litefillah [joining the redemption to prayer — a halachic requirement]. For the essential proximity and support for redemption — in the general and in the particular — is through tefillah. For the essential hope and support for complete redemption speedily in our days, in the general and in the particular, is through tefillah, as mentioned above. For no matter what, as long as one fortifies and strengthens one’s heart to still pray to Hashem, blessed be He, that He return one to Him, and one spreads one’s hands to Hashem, blessed be He, from wherever one is — even though many years pass in one’s corruption, each according to one’s situation in which one is caught, even if one is caught in whatever one is caught — one still has support and hope and standing through prayer and supplication and petition, even in the “miry depths where there is no foothold,” as it is written: “I hoped and hoped for Hashem, and He inclined to me and heard my cry. And He brought me up from the pit of raging waters, from the miry clay, and He set my feet upon a rock, establishing my steps” etc. [Psalms 40:2–3] — that through my crying out to Hashem, blessed be He, always, with hoping upon hoping, through this I merited: “and He brought me up from the pit of raging waters, from the miry clay” — that I arose from terrible and defiled places that are called “the pit of raging waters” and “miry clay,” where there is no foothold at all when one falls there, and G-d forbid, one can drown there, as it is written: “I have sunk in the miry depths and there is no foothold.” And in truth, many people have drowned there and been driven out of the world. But I, who hoped to Hashem, blessed be He, with hoping upon hoping, and cried out to Hashem, blessed be He, always — through this He brought me up from the pit of raging waters, from the miry clay, as mentioned above — “and He set my feet upon a rock, establishing my steps.”
וע"כ עיקר גלות מצרים נתגלגל עש"י השליחות ששלח יעקב את יוסף בנו כ"ש וישלחהו מעמק חברון. כי כל הדרכים בחזקת סכנה מחמת שהדרכים הם בחי' שליחו תכנ"ל שהוא בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת החיצונים שהם מזיקי עלמא ח"ו וע"כ הדרכיןם בחזקת סכנה וע"כ אירע מכירת יוסף בעת שהי' בדרך בשליחות אביו. כי יוסף הוא בחי' הצדיק האמת שהוא ציר נאמן לשלוחיו, שכל עבודתו ומגמתו לכלול אחר הבריאה באחד כי הצדיק מחבר וכולל התחתונים בעליונים למעלה למעלה בשרשו בבחי' כולו אחד והם פגמו בו ומכרוהו בכסף שזהו בחי' פגם בני האדם שפוגמין בהצדיק שהוא בחי' עיני ההשגחה בחי' עיני ה' אל צדיקים (תהלים ל"ד) שזהו בחי'ק יוסף שהוא בחי' עינים כ"ש בן פורת עלי עין כי הצדיק ממשיך השגחה שלימה שעי"זכולל ומחבר אחר הבריאה באחד, והמון עם פוגמין בו בשביל הכסף בשביל תאוות ממון הנאחז בשמאל שנמשכין אחר הממון בעצמו והממון הוא הע"ז שלהם ואינם מאמינים שכל הממון וכ ההשפעות הכל רק ע"י הצדקי שהוא בחי' המשכת השגחתו עלינו שעל ידו כל ההשפעות שבעולם בבחי' ויוסף הוא השליט כו' הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מ"ב). וע"כ עי"ז נתגלגל הדבר וירדו למצרים שהוא היפך א"י שהיא מלאה גילולים וע"ז ששם כופרים בהשגחתו ית' כ"ש אשר אמר פרעה לי יאורי ואעני עשיתינו וכו'. אבל הם חשבו לרעה אליהם חשבה לטובה כי למחי' שלחני אלהים לפניכם, שלחני דייקא כי יוסף הי' ציר נאמן לשולחיו. ואף שהתגברה הס"א על השליחות שלו ורצה לקלקלו ח"ו שישתקע במצרים שהוא פגם ההשגחה עד שלא יוכל ח"ו להחזיר השליחות למרי' קמא לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה. אבל יוסף הי ' צדיק גדול ועמד בנסיון ובכל מקום שהי' שם אפילו בתוקף התגברות הקליפות הוא מאמין באמונה שלימה בהשגחתו ית' וכבש את יצרו מאימת הבורא המשגיח ית' כ"ש ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ובחר בטוב עד שזכה לכלול באחד עד שהעלה וכלל אחור הבריאה ממש באחד כי הכניע טומאת מצרים וזכה להחיות את ישראל כל ימי היותם שם ולהוציאם משם. כי הכל הי' בזכות יוסף כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עד שזכו ישראל לצאת משם ברכוש גדול ולקבל את התורה שע"י כל זה נתגלה השגחתו ית' ונכלל כל הבריאה באחד שכ"ז הי' ע"י שליחות יוסף שלא נכשל בשליחותו וזכה לכלול השליחות בהמשלח ע"י בחירתו הטובה שעמד בנסיון ובחר בחיים שעי"ז נכלל כל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה וכו' וכנ"ל:
For the essential standing and rising and support is upon prayer to Hashem, blessed be He. For through prayer and crying out and petitioning Hashem, blessed be He, one can stand even in a place where there is no foothold at all, as mentioned above.
וע"כ כשנמכר יוסף ונעלם מאביו תעורר בכי' כ"ש ויבך אותו אביו כי ע"י מכירתו גרמו פירוד ח"ו בין אב ובן, בין יעקב ליוסף ששניהם כחדא חשיבי כמובא כי יוסף הוא בחי' עיני ההשגחה שעי"ז הכל אחד. אבל הם גרמו פירוד שעי"ז נתעורר בכי' כנ"ל. וע"כ כשחזרו ונתוועד ויחד יוסף ואחיו כתיב ויתן את קולו בבכי כי יוסף ע"י בכיית אז המתיק ותיקן את בחי' הבכי' בשרשו בבחי' המתקת הדין בשרשו וכנ"ל:
For the essential onaah [fraud] applies to mitaltelin [movable goods], which are the aspect of the six directions [of physical space]; and therefore the onaah is a sixth. For the essential onaah is in the aspect of the six days of the weekday, which are the aspect of Matatron [the angel associated with the natural order], who is comprised of the six orders of the Mishnah, which are in the aspect of: kosher and invalid, pure and impure, permitted and forbidden. And there is the essential hold of onaah; and one must guard oneself greatly that the baal davar should not defraud and deceive one through his cunning.
כי זה יודע בספרים ובפרט בספרי רבינו ז"ל שעיקר הנסיון והמשקל של האדם בעוה"ז הוא תאוות ניאוף שהאדם נשלח בעוה"ז בשביל נסיון ובחירה ועיקר הנסין אם יוכל לעמוד בנסין בתאוה זאת וכל הערבובים והבלבולים והמחלוקת והשנאה והקנאה והקטגוריא שיש בעולם הכל נמשך ונתגלגל ע"י תאוה זאת שמשם נמשכין כל המדות רעות וכל דעות האפיקורסים והכופרים והתועים שנעקרו מהש"י לגמרי, הכל נמשך ע"י זאת התאוה ואפילו הקטגוריא שבין הת"ח ובין הצדיקים השלימים ובפרט עכשיו בודורת הללו שהס"מ ערבב את העולם מאד מאד בלי שיעור וערך והכניס אפיקורסית גדול בעולם מה שלא הי' כזאת מימות עולם. ואפילו בין בני ישראל הפשוטים הכשרים קצת ורוצים לילך בדרכי החסידים הכניס ערבוביא ובלבול גדול ומחלוקת עצום עד שאין אחד יודע היכן האמת כמפורסם כ"ז. וכל אלו הצרות והמחלוקת ובלבול הדעת שאין יודעין היכן האמת הם הם חבלי של משיח אשר כל קדמונינו רז"ל היו מתייארים ומתפחדים מאד מזה כשרז"ל ייתי ולא אחמיני' וכו'. כי אין צרה גדולה מהצרות שיש עתה בדורותינו בעו"ה שהאמת נעלם ונסתר מאד בעו"ה וכל זה נמשך רק מפגם תאוות ניאוף שנתפשט עכשיו בעולם ביותר. ואפילו הרוצים להתנהג בדרך החסדיים אינם נקיים מתאווה זאת, וקצתם הם בעלי עבירות ממש ר"ל ואינם מסתכלים על עצמם ליפול על פניהם ארצה ולהשתטח לפני ית' ולבקש מלפניו ית' בכל יום ויום להנצל ממה שצריכין להנצל כפי מה שיודע כל אחד וא' את נגעי לבבו ומכאוביו ועושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס, שרוצים להיות חסידים ולחקור חקירות בעבודת הש"י ולהרהר ולדבר על צדיקים וכשרים אמתיים לומר זה נאה וזה אינו נאה. וכ"ז נמשך מחמת רחוקים מאמת והכל ע"י פגם הברית שהוא פגם הדעת פגם האמת. כי שמירת הברית נקרא כולו זרע אמת, ופגם הברית נאמר עליו ואתם ילדי פשע זרע שקר וכו'. כי ניאוף הוא פגם העינים כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי העין רואה והלב חומד וכו' וכ"ש רבינו ז"ל בהתור' בקרוב עלי מרעים (בסי' לו) שעיקר הניאוף תלוי בעינים וכו' ע"ש. כי העינים הם נמשכין מעיני השגחתו ית' ששם עיקר הבחירה. כי עיקר הבחירה שהוא הממוצע בין קודם הבריאה לאחר הבריאה כמבואר בהתורה אר"ע הנ"ל הוא העינים שהם עיקר סוד הבחירה שיש כח ביד האדם להסתכל בעיניו לכאן או לכאן הן בעיניו הגשמיים הן בעינישכלו כי עינים ע"ש החכמה נאמר כ"ש ותפקחנה עיני שניה םוכו'. וע"כ הזהיר שלמה המע"ה עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך. כי עיקר החיבור והכלליות שבין אחדותו ית' ובין הבריאה הוא ע"י ההשגחה שהוא בחי' עינים כנ"ל ושם עיקר הבחירה כי הוא בחי' הממוצע בין האחד והבריאה ששם הבחירה כנ"ל. היינו כי יש כח באדם לבחור בטוב להסתכל בעיניו למעלה ולא למטה בחי' והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו', בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה מתגברין כשרז"ל, דהיינו שיעצים את עיניו ולא יסתכל על תאוות עוה"ז והבליו, והעיקר שלא יטה עיניו אחר תאוות ניאוף רק יסתכל בעיניו להשי"ת תמיד כ"ש עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי וכ"ש אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים וכ"ש הנה כעיני עבדים וכו' כן עיניו אל ה' אלקינו עד שיחננו. ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כמו שהאדם מסתכל בעיניו תמיד להשי"ת כמו כן הש"י משגיח בעיני השגחתו ית' עלינו תמיד וע"י ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וכן להיפך חס ושלום שכשהוא מסתכל בעיניו למטה בניאוף ותאוות על ידי זה מסיר השגחתו מעליו ועי"ז נופל לכפירות וטעות של הטבע ועי"ז נתרחק אחר הבריאה מאחד וכנ"ל:
But regarding karka’os, which are the aspect of tefillah, the aspect of emunah, the aspect of Shabbos — which is the aspect of emunah (as is explained elsewhere in the words of Rabbainu, Likutay Moharan I, Torah 31) — there is no onaah whatsoever, as mentioned above. For as long as a person does not merit tefillah in completeness — even though he studies Torah, which is the essential purpose — even so, he is still not secure from the deception and delusion of the baal davar; for “if he did not merit, it becomes [poison] for him” etc. [Yoma 72b] And who knows how many nets the baal davar spreads over him?
נמצא שעיקר הבחירה הוא בעינים, ובזה תבין היטב לקשר המאמר הנ"ל סופו בראשו ואמצעיתו שכולו קשור ומחובר יחד היטב והבן מאד כי, מ"ש שם בסופו שע"י עיני ההשגחה, אחר הבריאה נכלל בקודם הבריאה אך דובר שקרים לא יכון נגד עיני ומסיר ההשגחה וכו' ע"ש, זהו בעצמו סוד הבחירה שהוא הממוצע בין האחד והבריאה. היינו כי העינים הם סוד הממוצע בחי' הבחירה כשמטין אותם לטוב נכלל אחר הבריאה באחד על ידם וכנ"ל:
But when one merits tefillah as mentioned above, one is secure from all deceptions and delusions forever. For regarding everything one will pray to Hashem, blessed be He, always, no matter what, as mentioned above. And this is the aspect of the final redemption that is not followed by any interruption, as mentioned above.
וע"כ כל התורה כולה כלולה בעינים וכנ"ל. זז"ש בכתבי האריז"ל שעיקר השבירה הי' באור העינים כי עיקר כח הבחירה היא ע"י סוד השבירה כידוע, והבחירה הוא בעינים כנ"ל:
Halachah 4 — in Hilchos Mekach Umimkar, Halachah 4, paragraph 15. Halachah 5 — in Hilchos Sheluchin, Halachah 5, paragraph 37.
וזה שבקש דוד המע"ה גל עיני ואביטה נפלאות וכו' כי באמת סוד הבחירה הוא נפלאות תמים דעים וא,א להבין זאת בשכל בשום אופן כ"א באמונה לבד כי הוא בחי' ג' דברים הנ"ל שנתקשה בהם משה שהם סוד כלליות הבריאה באחד ע"י עיני ההשגחה ששם סוד הבחירה כנ"ל. והכל תלוי בעינים בגשמיות שהם ראיית והסתכלות עינים ממש, וברוחניות שהם עיני השכל שצריכין להטות עיני שכלו אל האמת והאמונה להאמין בהשגחתו ית' שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וזהו גל עיני דייקא ואביטה נפלאות וכו' שיזכה להבין נפלאות תמים דעים הנעלמים באור העינים ששם סוד הבחירה שהוא בחי' נפלאות כנ"ל:
Onaah 2 explains the halachic measures of price-fraud through the lens of Likutay Moharan I:34. The core teaching: every commercial transaction (masa umattan) must be elevated to its holy root. The tzaddik — the holy nekudah (point) — shines the light of da’as (holy awareness) and sacred love into the world. The world = ו (vav = 6 = the six days of creation); the nekudah = י (yud = the point of holiness). When fraud occurs, the nekudah cannot illuminate the ו. Hence: less than 1/6 — love covers it (forgiveness); exactly 1/6 — the point of one day is impaired but can be restored through return (repentance); more than 1/6 — the light has departed completely, voiding the transaction (requiring complete rebuilding). This parallels the need to confess and repair sins on the same day they occur. The section concludes by connecting all this to Ner Chanukah — the Chanukah lights that restore the holy nekudah against the forces of Greece, through the Kohen (holy love), Hallel (prayer), and tzedakah (charity/kindness).
וזה שנסמך מריכת יוסף למעשה ער ואונן. כיער ואונן השחיתו זרעם ופגמו בברית ועי"ז פגמו בעינים כנ"ל כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' שזהו ממש בחי' פגם מכירת יוסף כנ"ל. כי יוסף הוא הצדיק בחי' עיני ההשגחה שהם פגמו בו, שפגמו בעיני ההשגחה וגרמו להעלים ההשגחה ולהסתירה בתוך העכו"ם והמצרים שהם בחי' הסתרת ההשגחה שזהו מכירת וירידת יוסף הצדיק למצרים כוו' וכנ"ל. אך בתוקף כחו של יוסף נתהפך הדבר מרע לטוב כי שיבר טומאת המצרים ועמד בנסיון בתאוות ניאו ףשהוא עירק הנסין עיקר עיקר תיקון העינים, וזכה להקרא בן פורת עלי עין ועי"ז חזר ונכלל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים שהי' בזכות וכחו של יוסף כנ"ל:
Onaah 3 expounds the ruling that land is exempt from fraud-laws, based on Likutay Moharan I:6. The teaching reveals that teshuvah is the aspect of Ehyeh ("I Will Be") — coming into existence. One must always do teshuvah upon teshuvah (Ehyeh Asher Ehyeh). The yetzer hara is the ultimate onaah — fraud — deceiving man into exchanging eternity for vanity. But tefillah (prayer) is the aspect of karka (land) — firm, immovable ground. Through prayer one can stand even in the deepest abyss where there is no foothold. Prayer is above Torah, it is the weapon of Moshiach, the final redemption without interruption. Therefore: "There is no fraud regarding land" — when a person holds onto prayer, no deception can touch him.
כי תיקון הברית דהיינו זווג דקדושה הוא בחי' יחוד שעי"ז נכללין באחד שנכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד קוב,ה ושכינתי' שהם בחי' איש ואשה כידוע שאם זכו שכינהשרויה ביניהם ונכללין באחד ע"י זווגם בקדושה וכנ"ל בבחי' והיו לבשר אחד. וע"כ עיקר זווג דקדושה הוא בשבת שאז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו רזא דשבת וכו' כ"ש שם, איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' כי בשבת עולין כל העולמות לשרשן, היינו כנ" כלליות הבריאה באחד. וזהו בחי' נר של שבת שבתחילת כניסת שבת מדליקין נרות ועי"ז מקבלין שבת. כי הנרות הם בחי' אור ההשגחה שממשיכין כנ"ל לענין נר חנוכה. וע"י אור ההשגחה נכל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר בחי' שבת כנ"ל. וזהו בחי' כוס של קידוש צריך שיתן בו עיניו להמשיך עיני ההשגחה לתוך הכוס של קידוש שהוא בחי' מלכות בחי' השכינה בחי' כלליות העולמות שמתנהגים על ידה להמשיך לשם עיני ההשגחה כדי לכלול הכל באחד עי"ז כנ"ל. וע"כ עיקר הזווג דקדושה בשבת כי אז נכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד וזווג דקדושה כנל. כי שבת הוא בחי' אמת כשרז"ל אפילו ע"ה ירא לשקר בשבת וע"י אמת נמשך ההשגחה. שעי"ז נכלל הבריאה באחד כנ"ל:
Choshen Mishpat — Laws of Fraud (Onaah)
אבל הפוגם בברית ובפרט חטא ער ואונן שהיו משחיתים זרעם בזה פגמו בעינים, בעינים דייקא כי שכבת זרע הוא מאור עינים וכח הגוף כ"ש בש"ע. ומ ישמוציא זרע לבטלה ח"ו הוא מפריד אור העינים מן כלליות הבריאה, ואדרבא הקליפות והס"א מקבלים הטפות שהם אור העינים, שהם מזיק עלמא והם מזיקים את העולם כי אלו הקליפות באים אח"כ ומכניסים כפירות ובלבולםיט ועקמימיות בלב ורוצים להסתיר ולהעלים ולהרחיק ההשגחה מן העולם כמו שהוא הרחיק הטפה מאשה יראת ה' שהוא בחי' הרחקת אור עיני ההשגחה מכלייות הבריאה. וע"כ נחשב כאלו החזיר העולם לתהו ובהו וכאלו הביא מבול לעולםכשרז"ל. וע"כ קשה לו מאד לשוב להשי"ת מחמת שנתרחק מהאמת מאד כי על עון זה נאמר (ישעיה נ"ז) ואתם ילדי פשע זרע שקר הנחמים באלים וכו'. ועיקר תשובתו הוא במה שקלקל יתקן. כי עיקר תשובתו הוא האמת שצריך להשתדל לקרב עצמו לצדיקי אמת כדי לקבל מהם עצות אמתיות שהם בחי' זרע אמת ויטה דעתו תמיד להסתכל רק על האמת. וע,י האמת יזכה לידע שגם שם בעוצם ההסתרה וההעלמה וההתרחקות שהרחיק השגחתו ית' מאתו גם שם נסתרה השגחתו ית'. כי הוא ית' מחיה את כולם. רק שהוא אינו זוכה לראות מגודל ההסתרה ע"י עוונותיו. והכלל שעיקר הוא האמת כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמתו בודאי יחתור להש"י עד שישוב באמת כי אעפ"כ מה יהי' בסופו כי סוף כל סוף יהי' מוכרח להתתקן ע"י עונשים קשים ומרים אלפים שנים ר"ל, הלא טוב לו שישוב מיד כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל כמבואר אצלינו כ"פ. כי כל הנפילות והייאושים של העולם הוא רק מחמת הריחוק מאמת שמטעה את עצמו לומר שאינו יכול עוד לשבו כ"ש לא יאמין שוב מני חשך, שאינו מאמין שאפשר לו עדיין לשוב מני חשך וכ"ז מחמת השקר כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטור עצמו מעבודת הש"י כ"ש רש"י ע"פ ויהי העם כמתאוננים, מבקשים עלילה איך לפרוש מן המקום. כי כל אדם בטבעו יש לו רע המונעו מעבודת הש" יוצריך לסבול צער ויגיעות לשבר זה הרע. וע"כ הוא מבקש בכל פעם לפרוש עצמו מעבודת הש"י מחמת הרע שבטבעו. אבל אעפ"כ אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו כי אימת הדין עליו מה יעשה ליום פקודה וכו'. וע"כ אין לו שום התנצלות לפרוש מהש"י רק ע"י שרואה שמתחויל כמה פעמים להתקרב להש"י ואינו יכול לעמוד בשום נסיון קל אזי מוצא לעצמו תירוץ לומר מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב להש"י אבל מה אעשה כי יצרי מתגבר עלי בכל פעם ומה אועיל ומה אוחיל עוד כי כבר נתפסתי בגלות גדול עד שא"א לשוב עוד ח"ו. אבל באמת כל זה הוא פיתוי היצה"ר והסתת הבע"ד מעוצם הרע שבטבעו שרוצה לפטור עצמו ולפרוש מהש"י ע"י דחיה וטעות זה. ובאמת הוא מטעה א"ע כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו כי אין חשך ואין מלמות להסתר שם כל פועלי און. ובודאי יהי' מוכרח ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ולא יוותרו לו דבר אחד. ואם האדם רק חכם מעט ראוי לו לבלי להניח להטעות א"ע כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל ואיך שהוא צריך לו לחתור ולחפש ולבקש הצלה ומנוס מעמקי השאול תחתיות ומתחתיו ואם הוא רואה שאע"פ שהוא חותר ימים ושנים להש"י ועדיין לא שב מטעותו אעפ"כ יהי' עקשן גדול מאד. ויתאחז בעבודתו ית' בדרך עקשנות כ"ש רבינו ז"ל שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת הש"י ויתלה עיניו למרום תמיד שיזכה לשוב אליו ית' או להנצל מעתה ממה שהוא צריך להנצל כל אחד לפי בחינתו. וראוי להאדם הבר דעת שיהי' מרוצה שאפילו אם לא יפעול בכל עבודתו וטרחו ויגיעו רק שעל ידי זה ינצל פעם אחת מאיזה עבירה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהיינו שע"י עבודתו ותפילתו והתבודדותו וכו' יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עבירה אחת, היינו שע"י עבודתו זכה שעכשיו יש לו עבירה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר הי' לו אם לא הי' חותר ומתפלל להנצל מהם גם זה הי' כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו מה שעמל וטרח בעוה"ז כ"א מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועבירות ולחטוף לפעמים איזה מצוות. וא"א להאריך בענין זה כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות להשי"ת ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שיעור. והכלל שעיקר הוא האמת כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות א"ע ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בוודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא כי אמת ה' לעולם והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים:
Hilchos Mekach Umimkar, Halachah 4, paragraph 15
וזהו בחי' וישלח את היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפי', ואיתא שזהו בחי' חנוכה שמדליקין נרות של שמן זית. אז וידע נח כי קלו המים וכו' כי נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה בחי' אמת כנ"ל הוא התיקון על מי המבול שהוא בחי' חטא הנ"ל, כי עיקר החטא הוא משפריד אור ההשגחה ע"י חטא הזה שהוא פגם העינים וכו' כנ"ל, וע"כ ע"י נר חנוכה בחי' המשכת אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים לידע שהש"י בכל מקום וכו' כנ"ל עי"ז נתתקן זה החטא וחוזר ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ונדחין מי המבול וחוזר ונתקיים העולם בהשגחתו ית'. וזהו והנה עלה זית דא חנוכה אז וידע נח כי קלו המים וכו'. כי נתתקן חטא הנ"ל שהוא בחי' מי המבול ע"י נר חנוכה כנ"ל. וזהו והנה עלה זית טרף בפי' ודרז"ל שבקה על פרנסה כשרז"ל יהיו מזונותי מרורין כזי תוכו' היינו כנ"ל כי עיקר הפרנסה נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות אחר הביראה באחד ע"י השגחה שהוא בחי' עלה זית בחי' נר חנוכה וכנ"ל:
(Laws of Buying and Selling, Halachah 4, §15)
וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך כי קוד םהבריאה הי' הכל אחד. ואחר הביראה היו שני דברים האחד והבריאה שזהו עיקר כח הבחירה שמשם אחיזת השקר שאחיזתו מריחוק מאחד, מבחי' רבים בחי' בקשו חשבונות רבים וכנ"ל. ועיקר עבודתינו לכלול אחר הבריאה באחד היינו לכלול בחי' הרבי םבאחד לידע שגם בחי' הרבי םנמשכין מהאחד שעי"ז נתבטל השקר וכנ"ל. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה כי הנס הי' בשמן של כה"ג שלא הי' בו אלא להדליק יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. היינו כי עיקר התגלות ההשגחה הוא רק בבחי' אחדות בחי' יום אחד שהוא מרמז על עלמא דאתי שנקרא יום אחד כ"ש (זכריה י"ד) והיה יום אחד הוא יוודע לה' לא יום ולא לילה וכו' כי אז יוכלל הכל באחד כ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, שאז יהי' כולו אחד כולו טוב. ונעשה נס ודלק שמונה ימים כי זה עיקר בחי' הנס שהוא התגלות ההשגחה שהוא שמגלין שגם בעוה"ז שהוא בחי' רגבים בחי' אחר הבריאה שנברא בשבעת ימי בראשית גם שם מאירה השגחתו ית' ועי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וכל מה שבאין יותר בתוך בחי' רבםי ששם אחיזת השקר ביותר, שם הבחירה גדולה יותר ושם צריכין להתגבר יותר לשבר הבחירה להאמין שגם שם מאירה השגחתו ית' ואז זוכה לאור גדול ביותר כי עיקר הוא הבחירה וכל מה שהבחירה והנסיון גדול ביותר. זוכה אח"כ לאור גדול ונוסף ביותר:
Choshen Mishpat — Laws of Fraud (Onaah)
וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך בכל יום ויום, כי בכל יום שבא אח"כ הוא בחי' ריבוי יותר ששם אחיזת השקר, ואנו ממשיכין אור ההשגחה ע"י נר חנוכה עד שיודעין שגם בחי' הרבים נמשכין מאתו ית' וע"כ עי"ז נתוסף האור בכל יום יותר ויותר. כי כל מה שזוכין לשבר הבחירה ולהמשיך ההשגחה לבחי' רבים יותר, האור גדול ביותר שזהו בחי' מעלת התשובה, והתרחקות תחילת התקרבות בחי' מרחוק ה' נראה לי כי כל מה שבחי' הרבים ביותר, ונתרחק מאחד ביותר ששם אחיזת השקר ביותר, כשזוכין לעמוד שם בנסיון בגודל ההתרחקות. אז זוכין לאור גדול ביותר כי לפום צערא אגרא (כ"ש אבות פ' ה'). וע"כ בכל יום מימי חנוכה שנתרחק יותר מיום אחד שהוא בחי' רבים אז מוסיפין נר בכל יום ויום כי בכל יום ויום זוכין שתאיר אור ההשגחה ביותר ע"י שממשיכין האור לבחי' רבי םיותר כי זה העיקר שבחי' רבים יהי' נכלל באחד. שזהו בחי' כלליות הבריאה באחד כנ"ל:
Hilchos Sheluchin, Halachah 5, paragraph 37
וזהו בחי' מעלת התפילה בצבור וכן בתורה ומצות תלמוד תורה דרבים עדיף ואינו דומה מועטין העושין את המצוה לרבים וכו'. כי כשיש רבים ששם אחיזת השקר כנ"ל, כשנכללין באחד ע"י תפילה ותורה ומצות שעל ידם נכללין באחדותו ית', כל מה שיש רבים ביותר ונכללין באחד, האור גדול ביותר ונכלל ביותר אחר הבראיה בקודם הבראיה שיהיה כולו אחד כולו טוב, כמו שיהיה לעתיד כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן ואמן:
body { max-width: 800px; margin: 40px auto; font-family: Georgia, serif; line-height: 1.8; padding: 0 20px; color: #222; }
וזה בחי' ההלל שאומרים בחנוכה. כי הלל אומרים על הנס כי בהלל מפורש גודל השגחתו ית' על העולם כ"ש (תהלים קי"ג) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות וכו' וכתיב (שם קט"ו) ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה, וע"כ אומרים אותו בחנוכה כי עיקר בחי' נר חנוכה הוא בחי' המשכת השגחתו שזהו בחינת הכלל כנ"ל:
h1 { font-size: 1.5em; border-bottom: 2px solid #333; padding-bottom: 8px; }
וע"כ היה הנס של חנוכה בכהנים כי כהן איש חסד, וחסד הוא נמשך מבחי' קודם הבראיה שהוא בחי' כולו אחד כולו טוב שהוא בחי' חסד בחי' ימין. אבל אחר הבריאה הוא בחי' שמאל בחי' דין בחי' לוי. וע"כ העבודה בביהמ"ק העיקר הי' ע"י הכהנים, והלוים היו מסייעים להם בשיר וכיוצא. כי הכהן הוא בבחי' קודם הבריאה שיש לו כח להרים הבריאה לשרשה לכוללה באחד, וע"כ היו הלוים מסייעים לכהנים בדוכנם וכו' בשעת עבודה כדי שיכלול הלוי שהוא בחי' שמאל בחי' אחר הבריאה, בכהן איש החסד שהוא בבחי' קודם הבריאה שעל ידו נכלל הכל באחד כנ"ל:
.heb-title { font-size: 0.85em; color: #666; margin-top: -6px; }
וע"כ נותנין תרומה לכהן. כי ע"י תרומה מרימין התבואה וכוללין אותה באחד וכנ"ל שבשביל זה למדו דין שליחות מתרומה וכו' כנ"ל. וע"כ התרומה לכהן איש החסד כי הוא בבחי' קודם הבריאה וכולל הכל באחד כנ"ל וע"כ הי' הנס של חנוכה בכהנים כנ"ל:
h2 { font-size: 1.15em; margin-top: 2em; color: #444; }
Loading comments…