שלוחין ב

אות א ענין שלוחין. שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה אבל לדבר עבירה אין שליח לדבר עבירה:

ע"פ מ"ש רבינו ז"ל במאמר חותם בתוך חותם ע"ש (בסי' כב) כי יש בחי' נעשה ונשמע שהם בחי' נגלות ונסתרות תורה ותפילה תותר ה' ותורתו. בתחילה היא תורת ה' ואח"כ נעשית תורתו וצריך לילך מדרגא לדרגא וכו' כי בכל דרגא יש בחי' נעשה ונשמע גבוה יותר וכו' וכו' ע"ש כ"ז היטב עד שבא בראשית נקודת הבריאה שהיא תחילת האצילות ושם הנשמע היא בחי' תורת ה' ממש וכו' וכו'. ואח"כ כשנכלל בא"ס אז הנעשה הוא תורת ה' והנשמע היא תפילת ה' כי הש"י בעצמו מקיים התורה כשרז"ל מנין שהקב"ה מניח תפילין מנין שהקב"ה מבקר חולים וכו' וכן הקב"ה מתפלל כשרז"ל ואזי כשנכלל בא"ס אזי התורה והתפלה היא בחי'תורת ה' ותפלת ה' ממש וכו' ע"ש:

אות ב

והנה זה עיקר התכלית והשלימות האחרון לזכות לבא לבחי' זו העליונה להכלל בא"ס עד שיהי' התורה והתפילה שלו בחי' תורת ה' ותפילת ה' כנ"ל אשרי מי שזוכה לזה ואזי התפילה היא בבחי' יהי' רצון מלפני שהיא תפילת הש"י כשרז"ל בברכות וזה בחי' בכל המקום אשר אזכרי את שמי אזכיר דייקא כי מי שזוכה לבחי' תפלה כזו דהיינו תפילת ה' נמצא כשמזכיר את שמו ית' מאחר שנכלל בו ית' נמצא שהש"י בעצמו מזכיר את שמו ית' מאחר שנכלל בו ית', נמצא שהש"י בעצמו מזכיר את שמו ית' כביכול שזהו בחי' תפלת ה' כנ"ל וזהו בכל המקום אשר אזכיר את שמי אזכיר דייקא כנ"ל. והנה עיקר בריאת האדם הוא בשביל בחי' זו שיגיע לזה התכלית שיזכה להכלל בו ית' עד שיהי' תורתו ותפילתו בחי' תורת ה' ותפילת ה' ממש. אב לא"א לבא לזה מיד הכי הש"י רצה לברוא את האדם בזה העולם כדי שיהי' לו בחירה ועיקר קיום התורה תלוי בזה במה שיש להאדם בחירה ובשביל זה שלח את האדם בזה העולם בתוך גוף וחומר עכור כדי שיהי' לו בחירה. ומאחר שהאדם הוא בעוה"ז בתוך גוף וחומר גשמי הוא צריך בתחילה לקיים התורה והמצוות בתוך הגוף וכל זמן שלא נתבטל הגוף והחומר לגמרי אזי כל התורה והמצוות והתפלה שמקיים הוא בבחי' תורת ותפילתו כי עדיין לא נכלל בשרשו בא"ס וכל מה שמקיים יותר את התורה ועובד את ה' הוא יוצא בכל פעם מדרגא לדרגא ומבטל בכל פעם את הגוף יותר ונכלל יותר בשרשו בא"ס עד שזוכה לבא אל התכלית שיתבטל הגוף לגמרי ונכלל לגמרי בא"ס ואזי זוכה לבחי' תורת ה' ותפלת ה' ממש כנ"ל ואזי כשנכלל בשרשו בא"ס נמצא כלהתורה והמצות והתפלה שמקיים הם תורת ה' ותפילת ה' ממש. נמאצ שהש"י בעצמו עושה המצוות ואזי הוא בבחי' שליח כמו השליח שמצווה ועושה שליחותו כמו כן ממש הוא מצווה ועושה שליחות הבורא ית' כי בשביל זה נשתלח לזה העולם לעשות שליחותו ית' לקיים התורה והמצות שהוא מצווה עליהם. כי כל העבודה של האדם בזה העולם מכונה בשם שליחות כמובא בכל ספרי מוסר שמוכיחין ומזהירין את האדם מה יעשה ליום פקודה ומה ישיב לשולחו דבר. ואע"פ שבאמת אין זה תכלית השלימות לעשות עבודת ה' בבחי' שליחות כמו השליח שעושה שליחות המשלח כי עיקר התכלית הוארק שיהי' נכלל בו ית' ואזי אין העבודה שלו בבחי' שליחות כלל מאחר שכל מה שעושה ומקיים המצות הם תורת ' ממש וכל המצות שהוא עושה, הש,י בעצמו עושה אותם נמצא שאינו בבחי' שליח כלל וזהו עיקר התכלית כנ"ל, אעפ"כ בהכרח שיקיים האדם התורה והמצות בתחילה בבחי' שליחות כי א"א לבא מיד לבחי' עליונה הנ"ל להכלל בו ית' כי א"כ יתבטל החומר לגמרי ולא יהי' בחירה כלל אם הי' נכלל בו מיד ולא הי' מקום לקיום התורה ובריאת העולם אם הי' הכל נכלל בו בתחילה. וע"כ מאחר שעיקר קיום התורה הוא ע"י שיש בחירה אשר בשביל זה נברא העוה"ז הגשמי ע"כ בהכרח שבתחילה יקיים האדם המצות עם הגוף ואזי מקיים האדם בעצמו המצות ואזי הוא בבחי' שליחות שעושה שליחות וצווי הבורא ית' כנ"ל ואח"כ ע"י שמקיים מצותיו ית' עם הגוף בבי' שליחות אזי זוכה עי"ז להכלל בו ית' כי כל מה שהאדם מקיים מצות ה' אפילו עם הגוף בבחי' שליחות וצווי כנ"ל נחשב ג"כ כאלו הש,י בעצמו עושה כי באתערותא דלתתא עאיתער לעילא ואח"כ עי"ז שמקיים המצות ועושה שליחותו ית' עי"ז זוכה להכלל בו ית' ואזי כל המצות שהוא עושה הש"י בעצמו עושה אותם כנ"ל. וזהו עיקר התכלית לזכות לבלי לעשות המצות בבחי' שליחות וצווי כנ"ל רק בבחי' המשלח והמצווה בעצמו ית' בבחי' ה' ממש:

אות ג וזה בחי' העבודה של וידבר ה' אל משה וכו' שהם בחי' דברי תורה שהם בחי' נשמע כמבואר שם במאמר הנ"ל עש"ש היטב. כי העבודה שלו וידבר וכו' הוא בחי' תורת ה' ממש שהוא בחי' קיום התורה והמצוות של המדבר והמצווה בעצמו ית' שהוא בחי' המשלח כנ"ל, וזהו בחי' העבודה של וידבר שהוא בחי' העבודה של המדבר בעצמו ית' בחי' תורת ה' ממש. כי העבודה של המצוה בעצמה הוא עבודת האדם המצווה לעשות שליחותו אבל העבודה של וידבר היא בחי' תורת ה' ממש שזה זוכין כשנכלל השליח בהמשלח והמשלח בעצמו ית' כביכול מקיים התורה והמצות ואזי מתקיים העבודה של בחי' וידבר שהיא תורת ה' ממש שהוא העבודה של המדבר והמצוה והמשלח בעצמו ית' כביכול והבן הדברים:

אות ד וזה בח'י שלוחו של אדם כמותו בכל התור' כי בהכרח שיהי' בחי' שליחות כי עיקר קיום התורה והמצות הוא ע"י בחי' שליחות דייקא כנ"ל כי בהכרח שיהי' בחירה כנ"ל אך מצוה בו יותר מבשלוחו כי עיקר התכלית שיתבטל בחי' שליחות כנ"ל כי עיקר בח'י השליחות משתלשל משורש השליחות שהוא שליחות של הבורא ית' מה שהאדם מצוה לעשות שליחותו ית' אשר בשביל זה נשתלח האדם בזה העולם לעשות שליחותו ית' שהם מצותיו ית' ומאחר שבהכרח שהי' עולם גמשי ובשביל זה ההכרח לקיים המצות בבחי' שליחות דייקא בתחילה כנ"ל, מזה נשתלשל בחי' שליחות גם בין אחד לחבירו בחי' שלוחו של אדם כמותו כי בשביל זה נברא האדם שיהי' בחי' השליח כמו המשלח וכשהשליח עושה שליחותו בחי' ציר נאמן לשולחיו נכלל השליח בהמשלח ונחשב כאלו המשלח בעצמו עושה. כי אפילו כשהאדם עושה המצות בבחי' שליחות בבחי' תורת כנ"ל נחשב ג"כ כאלו הש"י בעצמו עושה כי העבודה צורך גבוה ובאיתערותא דלתתא איתער לעילא ועי"ז בעצמו שעושה האדם מצותיו ית' ומקיים שליחותו עי"ז נכלל בו ית' כנ"ל. אך אח"כ כשנכלל לגמרי בו ית' אז נתבטל בחי' שליחות לגמרי כנ"ל. וזה בחי' מצוה בו יותר מבשלוחו כי עיקר התכלית שיתבטל בחי' השליחות לגמרי כנ"ל אך אעפ"כ בהכרח שיהי' בחי' שליחות כי אל"כ יתבטל העולם והבחירה כנ"ל:

אות ה וזהו מה שדקדקו רז"ל בגמ' ותפסו דייקא מצוה זו מה שמצוה בו יותר מבשלוחו לענין שבת דייקא כמובא שם רב יוסף מלח רישא לכבוד שבת וכו' ושאר מעשיות, כולם לענין שבת אף שבכל המצות שייכה מצוה זו של בו יותר מבשלוחו אך באמת שבת הוא בחי' עוה"ב. ואז יתבטל העולם ויהי' נכלל בשרשו וגם עכשיו ביום שבת קודש נכללין כל העולמות בשרשן וכשהעולם נכלל בשרשו אזי התורה היא בחי' תורת ה' ממש ואזי נתבטל השליחות לגמרי שזהו בחי' מצוה בו יותר מבשלוחו כנ"ל וע"כ תפסו מצוה זו לענין שבת דייקא כי מצוה זו של בו יותר מבשלוחו היא בבחי' שבת שהוא כלליות העולמות בשרשן שאז נתבטל השליחות כנ"ל:

אות ו אך עיקר בחי' השליחות הוא במו"מ כי המו"מ הוא בבחי' שליחות כי שליחות הוא בחי' רגלין כי שם השליחות ע"ש הרגלין כמו שנאמר בעמק שולח ברגליו (שופטים ה') כי השליחות הוא בבחי' אחר הבריאה שאז שייך שליחות וכנ"ל. וכלל הבריאה הוא בחי' רגלין נגדו ית' כ"ש והארץ הדום רגלי. והעבודה שיש במו"מ הוא בחי' רגלין נגד העבודהשל תורה ותפלה. כי זה כלל שהמדריגה התחתונה הוא בחי' רגלין נגד המדריגה העליונה. וכן בחי' הנעשה כנגד בחי' הנשמע הוא בחי' רגלין כי הנעשה הוא בחי' אחר הבריאה בחי' רגלין כי הנעשה הוא בחי' אחר הבריאה בחי' ברא כמובא שם במאמר הנ"ל. והנשמע הוא בחי' קודם הבריאה בחי' בראשית בחי' תורת ה' כנ"ל וע"כ הנעשה הוא בחי' רגלין כנגד הנשמע וכנ"ל ועיקר השליחות הוא בבחי' נעשה בבחי' רגלין כנ"ל. כי השליח הוא בחינת נעשה שעושה שליחותו ומצוותיו. והמשלח הוא בבחי' הנשמע ששומעין דבריו שמצוה לעשות. נמצא שעיקר השליחות הוא בבחי' רגלין וע"כ עיקר השליחות בבחי' מו"מ שהוא בחי' רגלין כמובא במ"א כי שם עיקר השליחות כמו שמשלחין את הא' למרחוק להביא דבר ממרחק כמו כן ממש הוא בחי' המו"מ שהאדם עושה המו"מ בשביל להגביה ולהעלות הקדושות הנפולות שרחוקין מאד ממנו ית' והוא בחי' שליחות ממש כנ"ל וע"כ שם עיקר השליחות כנ"ל. כי אצל כל המצות אע"פ ששלוחו של אדם כמותו אעפ"כ מצוה בו יותר מבשלוחו אבל במו"מ שם עיקר השליחות וכנ"ל. וזה בחי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כי עיקר שליחות בשביל התקון כי בשביל זה נברא העולם הגשמי שעי"ז נתהוה בחי' שליחות כנ"ל ובשביל זה נשתלח האדם בזה העולם, הכל כדי לתקן העולם מקלקולו כידוע. נמצא שעיקר בחי' השליחות שהיא בחי' בריאת האדם בזה העולם הגשמי בגוף עכור שעי"ז שייך שם שליחות. כי בתחילה כשהי' נכלל בשרשו לא הי' שייך שם שליחות. ועיקר השליחות ע"י שנשתלח בזה העולם הגשמי ונתרחק ממנו ית' שאז שייך שם שליחות כמו ששולחין את בנו מרחוק. והכל בשביל נצח מלחמות ולתקן כל הקילקולים להשיב הכל מתוקן להש"י נמצא שעיקר בי' השליחות בשביל תיקון ולא לעוות ח"ו ח"ו. וזהו בחי' אין שליח לדבר עבירה. כי שליחו של אדם כמותו זה בחינת שנכלל השליח בהמשלח כנ"ל וזה דייקא על ידי תורה ומצות שעל ידי זה נכללין בו ית' ונכלל השליח בהמשלח כיבכול וע"כ גם בין אדם לחבירו שלוחו של אדם כמותו כנ"ל. אבל ע"י עבירה אדרבא נפרדין ממנו ית' וע"כ אין בו דין שליחות. ואין שיך בו שלוחו כמותו. כי אדרבא על ידי זה נתרחק ונתפרד השליח מהמשלח כביכול כנ"ל וזה בחי' אין שליחות לעכו"ם כי הם מעולם הפירוד כי לא קיבלו התורה והמצות ויגרש מפניו גוים ונתרחקו ממנו ית' וע"כ אינם בכל שליחות כי אינם יכולים להכלל בהמשלח וע"כ אינם בתורת שליחות כי עיקר בחיש שליחות הוא שהשליח נכלל בהמשלח כנ"ל:

אות ז וזה בחי' וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו וכו' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי וכו' כי האבות הן הן המרכבה וזכו להכלל בו ית' בבחי' שאומרים אלהי אברהם וכו' וע"י שנכללין בו ית' ונכלל השליח בהמשלח כביכול אזי יש לו ממשלה על מלאכים שהם בחי' שלוחים שמשם נמשך כח הבחירה שמשם נשתלשל אחיזת עץ הדעת טו"ר שמשם אחיזת הס"א. ומי שהוא ציר נאמן לשולחיו ועושה שליחותו בזה העולם בשלימות אז ימזכך בחי' השליחות שהוא בחי' בריאת העולם כנ"ל ואזי נתבטל אחיזת הסט"א שאחיזתה בבחי' שליחות דייקא בבחי' מלאך שמשם אחיזת עץ הדעת והס"א כידוע, ואזי זוכה עי"ז להכלל בשרשו ונכלל השליח בהמשלח כנ"ל ואזי נעשה הוא בבחי' המשלח ואזי הוא מושל על כל בחי' השלוחים. וזה בחי' הממשלה על המלאכים שיהי' להצדיקים לעתיד שזהו עיקר התכלית כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א (בלק"ת סי' א') כי המלאכים הם בחי' שלוחים כי מלאך לשון שליח וכשהאדם זוכה לעשות שליחותו בשלימות בזה העולם אזי נכלל בהמשלח כביכול ואזי הוא בעצמו בבחי' משלח ויש לו ממשלה על כל השלוחים שהם בחי' מלאכים ואזי נכנע הס"א כנ"ל. וזהו וישלח יעקב מלאכים כי יעקב זכה שיהי' לו ממשלה על המלאכים וזכה לעשות שליחות עם מלאכים ממש. כי הוא נכלל בשרשו בבחי' משלח כנ"ל וע"כ שלח אותם אל עשו שהוא הס"א כי עי"ז שזכה לזכך בחי' השליחות עד שנכלל בהמשלח כביכול עד שהוא מושל על השלוחים שהם המלאכים עי"ז נכנע הס"א שהוא עשו שאחיזתם משם מבחי' שליחות כנ"ל וזהו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי כי כל זה זכה ע"י ששמר התרי"ג מצות אצל לבן דייקא דיהיינו בתוך התגברות הסט"א שמתגבר על הצדיק מהגוף העכור והעולם הגשמי. וע"י שזוכה לשמור התרי"ג מצות שם דייקא בבחי' לבן שהוא התגבורת הסט"א עי"ז דייקא מזכך בחי' השליחות כי זה עיקר בחי' השליחות כשעושה המצות עם הגוף ומשבר התגברות הס"א הנאחז בהגוף ואזי דייקא האדם בבחי' שליח כנ"ל ואז כשהוא ציר נאמן לשולחיו בבחי' עם לבן גרתי ותריג מצות שמרתי. עי"ז מזכך בחי' השליחות ונכלל השליח בהמשלח. ואזי נעשה בבחי' משלח ויכול לעשות שליחות עם מלאכים שהם בחי' שלוחים בבחי' וישלח יעקב מלאכים וכו' כנ"ל. בילא"ו: