שלוחין ד

אות א בכל דבר שלוחו של אדם כמותו חוץ מלדבר עבירה:

ע"פ התורה תקעו ממשלה בלק"ת סי' א' ע"ש כל התורה היטב וזה הכלל כי איש הישראלי נברא שיהי' לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל וכו' אך צריך לראות שתתקיים ממשלתו וכו' וזה ע"י כל הבחי' המבוארים שם דהיינו שממשיך הדעת בשלש רגלים וכו' שעי"ז זוכה לתפלה וכו' ועי"ז זוכה לאחוז בכסא הכבוד וכו' ואז תתקיים ממשלתו על המלאכים ואין יכולים להפילו ואז יכול לעשות ר"ה כי כשאוחז בכסא הכבוד הוא בבחי' מקומו של עולם וכו' ע"ש כל זה היטב:

אות ב וזה ענין השליחות נמשך מבחי' זאת מחמת שהאדם בשרשו יש לו ממשלה על המלאכים כי בשביל זה נברא וזה תכליתו וסופו ומלאכים הם בחי' שלוחים כי מלאך פירושו שליח. ומחמת שהאדם נברא שיהי' לו ממשלה עליהם דהיינו שיקיים את התורה ואז יהי' לו ממשלה זאת לגמור חפצו ע"י שליח כי שליח בבחי' מלאך כנ"ל שהאדם יש לו ממשלה עליו כנ"ל. וע"כ שלוחו של אדם כמותו כי עיקר קיום ממשלתו על המלאכים שהם בחי' שלוחים הוא כשזוכה לאחוז בכסא הכבוד שאז הואבבחי' מקומו של עולם כנ"ל. ומחמת ששורש נשמת ישראל הוא משם מבחי' כסא הכבוד כי כל הנשמות חצובות מתחת כסא הכבוד שהוא בחי' מקומו של עולם כנ"ל ע"כ אמרינן שלוחו של אדם כמותו כי בבחינת מקומו של עולם הכל אחד. כי עיקר שם שליחות הוא רק בבחינת מקום ששם שייך שליחות שיושב במקומו ושולח השליח למקום אחר. ושם יש איזה שינוי והרחקה בי ןהמשלח להשליח. אבל איש הישראלי בשרשו נכלל בבחי' למעלה מהמקום כנ"ל בחי' מקומ ושל עולם ואין העולם מקומו. ובכלל מקום השליח נשלח לשם הוא שם ג"כ כי כל המקומות שבעולם כלולין בו כי הוא בבחי' מקומו של עולם וכמו שמצינו בהש"י שהוא מקומו של עולם שאמר לאיוב (איוב ל"ח) התשלח ברקים וילכו ויאמר לך הננו ופרש"י שאינם צריכים לחזור אליו להשיב לו תשובה רק ממקומם שנשתלחים לשם הם אומרים הננו כי הוא יתב' בכ למקום כי הוא מקומו של עולם ובכל מקומות ממשלתו כי כל המקומות כלולין בו כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. וע"כ מחמת שהאדם בשרשו הוא בבחי' זאת בבחי' מקומו של עולם ע"כ בכל מקום שהשליח נשתלח, לשם, הוא שם ג"כ וע"כ אמרינין בכל התורה שלוחו כמותו כי מה שהשליח עושה, נחשב כאלו הוא בעצמו עושה כי בכל מקום שהשליח נשתלח לשם הוא ג"כ שם כי שורש נשמתו הוא בבחי' מקומו של עולם וכל מקומות העולם כלולין בו ובכל מקום שהשליח נשתלח שם, הוא ג"כ שם וע"כ שלוחו כמותו וכנ"ל:

אות ג וע"כ אין שליח לדבר עבירה כי ע"י עבירה ח"ו הוא מתרחק מבחי' מקומו של עולם מבחי' כסא הכבוד. כי האדם מצד שורש נמשתו הוא בבחי' מקומו של עולם בחי' כסא הכבוד שמשם חצובה נמשתו כנ"ל. אבל שם בשרשו אין שייך מצוה ועבירה. כי עיקר הבחירה בזה העולם דייקא וע"כ נשתלח האדם לזה העולם שהוא בבחי' זמן ומקום כדי שיהי' לו בחירה. וזה בחי' כלל כל התורה והמצוות כי ע"י כל מצוה ומצוה הוא מחבר ומקשר ומעלה בחי' המקום למעלה מהמקום, לבחי' מקומו של עולם ששם שורש נשמתו. ולהיפך ע"י כל עבירה ח"ו הוא נפסק ונתרחק ח"ו מבחי' מקומו של עולם ונופל תחת המקום הגשמי ח"ו. עד אשר ישוב בתשובה ואז יחזור ויעלה ויוכלל בבחי' כסא הכבוד בחי' מקומו של עולם בבחי' גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. וע"כ בוודאי אין שליח לדבר עבירה כי מאחר שעל ידי עבירה נתרחק ח"ו מבחי' מקומו של עולם כנ"ל, ע"כ בוודאי אין בו דין שליחות לומר שלוחו של אדם כמותו שזה נמשך מחמת שהאדם בשרשו בבח'י מקומו של עולם וכו' וכנ"ל. אבל לדבר עבירה ח"ו שעי"ז נתרחק מבחי' מקומו של עולם ע"כ בוודאי אין בו דין שליחות וכנ"ל:

אות ד וע"כ אין שליחות לעכו"ם כי העכו"ם בוודאי אין בו כח להגביה בחי' המקום לבחי' למעלה מהמקום לבחי' מקומו של עולם שזהו עיקר עבודת איש הישראלי בזה העולם. אב להעכו"ם אין לו כח לזה ע"כ אין בו דין שליחות. וכן אין שליחות לקטן כי קטן אין בו דעת. וא"א להכלל ולהתאחז בבחי' כסא הכבוד שהוא בחי'מקומו של עולם כי אם ע"י שלימות הדעת כ"ש שם בהתורה הנ"ל שעי"ז הדעת שממשיכין בג' רגלים עי"ז זוכין לכל הבחינות המבוארים שם עד שזוכין לשלימות תפלה שעי"ז יכולין להתאחז בשרשי הנשמות שהם בחי' כסא הכבוד בחי' מקומו של עולם כמבואר שם ע"ש. וע"כ הקטן שאין בו הדעת בשלימות ע"כ אין כח להעלות ולהגביה על ידו המקום לבחי' למעלה מהמקום בחי' מקומו של עולם ע"כ אין בו דין שליחות. כי עיקר דין שליחות מה שאמרינין בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו הוא רק מה שהאדם בזה העולם ע"י כל עבודתו הוא מעלה ומגביה המקום לבחי' למעלה מהמקום כי זה כל עבודת האדם בזה העולם כדי שיגביה ויעלה הכל לשרשו העליון שהוא בחי' למעלה מהמקום. וזה אין זוכין כ"א ע"י קיום תורה ומצות. וכן אפילו ע"י עבודות חיצוניות אם עושין אותם ע"פ התורה כגון אכילה ושתי' ומו"מ שבכולם יש תורה, כי בכל דבר יש כמה וכמה מצות ודיני התורה וכשעושין אותם ע"פ התורה מגביה על ידם ג"כ הדבר לשרשו לבחי' למעלה מהמקום ומחמת זה אמרינין שלוחו כמותו כי שם בבחינת למעלה מהמקום השליח והמשלח אחד וכו' וכנ"ל. אבל כשאין יכולין להגביה המקום לבחי' למעלה מהמקום השליח והמשלח אחד וכו' וכנ"ל. אבל כשאין יכולין להגביה המקום לבחי' למעלה מהמקום לבחי' מקומו של עולם כגון לדבר עבירה ח"ו או כשהשליח קטן או עכו"ם, אזי נתבטל דין שליחות וכנ"ל כי בבחי' מקום, השליח רחוק הרבה מהמשלח כי רב המקום. ועיקר דין שליחות בישראל הוא מחמת שישראל ע"י כל העבודות שעושין ע"פ התורה הם מעלין המקום לבחי' מקומו של עולם ששם כלולים כל המקומות שבעולם וכולם נכללים שם באחדות פשוט ע"כ בכל התורה שלוחו כמותו כי במקום שהשליח נשתלח לשם, הוא שם ג"כ שזהו בחי' התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו וכנ"ל:

אות ה כי כלל עבודת האדם בזה העולם הוא בחי' שליחות כי האדם נשתלח מלמעלה ממקור שנחצבה נשמתו משם מבחי' כסא הכבוד שהוא למעלה מהמקום, וירד לזה העולם שהוא במקום ובזמן ונתלבש בזה הגוף שלו. וכל עבודתו בתורה ומע"ט הוא שיזכה לשוב למקור שנחצבה נפשו ורוח ונשמתו משם, שהוא שיחזור ויעלה מהמקום, למעלה מהמקום ששם שורש נשמתו בכסא הכבוד כנ"ל. וע"כ נקרא כל העבודה בשם שליחות כ"ש מה אשיב שלוחי דבר. כי עיקר שם שליחות הוא כששולחין למרחקים שזה בחי' ענין האדם שנשלח מלמעלה מהמקום, לבחי' מקום הגשמי וע"כ זוכה שיהי' לו ממשלה על המלאכים שה םשלוחים כ"ש בתיקונים תי' נ"ה בסופו, ובג"ד שליחא לעילא מט"ט וכמה ממנן דתחות ידי' דאינון שליחן דשכינתא וכו'. ובתי' נ,ז, והכי' כל שמהן כפום שליחותי' והכי כל מלאך אישתני שמי' כפום שליחותי' וכו' ולכל שליחותא ולשיחותא דילהון אית רגעא ושעתא ידיעא וכו'. כי באמת השי"ת בעצמו ג"כ שם, והי' יכול לעשות הדבר בעצמו כמו שהוא לבדו ברא את כל העולם בעצמו בלא סיוע המלאכים כלל כשדרז"ל ע"פ נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מי אתי. כי המלאכים לא נבראו עד יום ב' כדי שלא יאמרו מיכאל מתח בדרום וגבריאל בצפון. וכמו שברא את כל העולם לבדו בלא המלאכים כן הואית' יכול להנהיג עולמו לבדו בלי שליחות המלאכים. אך עיקר מה שמשתמש עם המלאכים ושולחם בשליחותו להנהיג העולם לפעמים, העיקר הוא בשביל הבחירה כדי שיהי' קיום להעולם שנברא רק בשביל הבחירה. כי אם הי' השי"ת בעצמו מנהיג עולמו לבדו תמיד והי' הכל רואין הנהגתו בכל עת הי' מתבטל הבחירה לגמרי והי' מתבטל מקום העולם כי היו מתבטלים במציאות. כי עיקר הבחירה שרשה נמשך רק מתחילת הצמצום שצמצם אלהותו יתב' עד שנתהוה חלל הפנוי כדי שיהי' מקום לעולם, דהיינו שצמצם והעלים חכמת ידיעת אלקותו ונתן מקום לטועים לטעות ע"י הקשיות והסתרת הידיעה הנמשך מהחלל הפנוי שנתהוה ע"י תחילת הצמצום ועי"ז יש בחירה לבחור בטוב או ברע ח"ו. כי עיקר הרע שרשו מכפירות כי היצה"ר נקרא אל אחר כפירות שנמשכין כחם מהצמצום של חלל הפנוי, ומשם נשתלשלין ונאחזין כל כחותם של כל התאוות והמדות רעות. (וכמובא כ"ז אצלינו בכמה מקומות ע"ש). ועיקר התהוות מקום העולם הוא ע"י חלל הפנוי שעי"ז הי' מקום לבריאת העולם כמובא בתחילת הע"ח. וע"כ אם הי' השי"ת מגלה הנהגתו והשגחתו תמיד שהיו הכל רואין שהוא בעצמו מנהיג ומשגיח בעולם הי' מתבטל הצמצום וההסתרה של חלל הפנוי והיתה מתבטל הבחירה והי' מבטל העולם לגמרי כנ"ל. וע"כ תיכף כשברא העולם בעצמו ביום ראשון, ברא אח"כ תיכף ביום שני המלאכים בשביל קיום העולם כי המלאכים נבראו כדי שיהיו שלוחים כביכול בינו ובין העולם דהיינו שינהיג העולם על ידם כדי שלא יראו הכל הנהגתו בעצמו כדי שיהי' בחירה וכנ"ל. ובאמת גם כשמנהיג העולם ע"י שליח ע"י בחי' מלאך שמשם אחיזת הנהגת הטבע שמשם כל הטעותים של כל הכופרים והמחקרים והאפיקורסים, באמת גם אז מנהיג הוא ית' העולם בעצמו ע"י השגחתו בעצמו כי בכל מקום שהם נשתלחים לשם, שם הוא בעצמו ג"כ כביכול בבחי' התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו וכנ"ל, רק שפעולת המלאך הוא שעל ידו כביכול השי"ת מעלים ומסתיר עצמו בפני העולם עד שאין רואין הנהגתו בעצמו. אבל באמת הוא ית' בעצמו מנהיג עולמו תמיד, רק שעל ידי המלאכים שמשם אחיזת הטבע מסתיר הנהגתו בעצמו כדי שיהי' בחירה. ובשביל זה נברא האדם כדי שיהי' לו בחירה כדי שיבחור בטוב שימשיך א"ע אל האמת ויאמין בהשי"ת שכל הנהגת העולם על ידו לבד, והנהגת הטבע שהיא בחי' מלאך הכל על ידו לבד רק שהוא ית' מעלים ומסתיר עצמו שם בשביל הבחירה. וע"כ יזכו ישראל שיהי' להם ממשלה על המלאכיםמאחר שהם מאמינים בו יתב' שהוא לבדו ברא את העולם מאין ליש והוא לבדו מנהיג עולמו והמלאכים הם רק שלוחים מאתו ית' וגם במקום שנשתלחים לשם גם שם הוא יתב' בעצמו ועיקר שליחותם הוא בשביל הבחירה וכנ"ל. וע"כ מאחר שהם זוכים להשיג כל זה באמת ע"כ בודאי יהי' להם ממשלה על המלאכים שלא נבראו אלא בשבילם בשביל הבחירה ומאחר שזכו לשבר הבחירה ולבחור בטוב לדבק בו ית', הם גבוהים מהמלאכים שנבראאו בשבילם וע)"כ ימשלו עליהם. וע"כ המלאכים מתקנאים באיש כזה שימשול עליהם ורוצים לדחפו כי בהכרח שיתקנאו בו כדי שיהי' לו בחירה כי עיקר בחירתו נמשך מבחי' מלאך כנ"ל. וע"כ העצה שיאחז בשרשי נשמות ישראל שהם בח'י כסא הכבוד שהוא בחי' מקומו של עולם שעי"ז מתבטל בחי' הטעות שבא ע"י שליחות השלוןחים שהם בחי' מלאכים כי כשאוחזין בבחי' מקומו של עולם ואין העולם מקומו, שם הוא יתב' בעצמו כביכול בבחי' התשלח ברקים וכו' כנ"ל. וזה שאמר דוד ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. ברכו ה' כל צבאוי משרתיו עושי רצונו. ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומו ממשלתו וכו'. היינו שדוד מודעי ומגלה להעולם האמתשכל הנהגת העולם על ידו בעצמו יתב' לבד כמו שאמר שם תחלה ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה היינו שמלכותו בכל משלה והוא בעצמו מלך מנהיג ומושל בכל עת כי הוא יתברך מקומו של עולם וכו' וכל מקום העולם כלול בו ית' וכל הנהגתו על ידו. וזהו ה' בשמים הכין כסאו בחי' כסא הכבדו שהוא בחי' מוקו של עלם כנ"ל וע"כ ומלכותו בכל משלה כי כל מקומות העולם כלולים בו ית' וכנ"ל. והמלאכים הם רק שלוחים לעשות רצונו בשביל הבחירה כנ"ל. וע"כ גם המלאכים בעצמם צריכים לברך ולהודות את ה' שבראם ומנהיג העולם על ידם וזהו ברכו ה' מלאכיו וכו' ברכו ה' כל צבאיו וכו'. כי הם רק משרתיו עושי רצונו עושי דברו לשמוע וכו'. וזהו ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו, בכל מקומות דייקא שצריכין לידע שבכל מקומות ממשלתו כי כל המקומות כלולים בו יתב' כי הוא יתב' מקומו של עולם והמלאכים הם רק שלוחים בשביל הבחירה וכנ"ל. וע"כ כולם צריכםי רק לברך ולהודות את ה' אשר בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה וכנ"ל. כי כל זה מזמור מדבר מזה הענין המבואר בסוף התורה הנ"ל דהיינו מה שהשי"ת דן אותנו ברחמים לכף זכות תמיד מחמת שהוא יתב' מקומו של עולם והוא יודע את המקום של כ"א וא' וכו' ע"ש. כי זה המזמור מדבר מגודל חסדיו יתב' על ישראל כ"ש שם ברכי נפשי את ה' וכו' ברכי נפשי וכו' ואל תשכחי כל גמוליו הסולח וכו' הרופא וכו' וכו' כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו וכו'. כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו כרחם וכו' וכל זה מחמת כי הוא ידע יצרינו זכור כי עפר אנחנו דהיינו שהוא יודע זכור כי עפר אנחנו כי עפר בחי' תכלית גשמיות המקום ומחמת שכל אדם יורד לזה העולם למקום עפר הגשמי וכל אחר ירד למקום שירד כפי מקומו והשי"ת שהוא יודע מקום של כ"א וא' כי הוא מקומו של עולם, ע"כ הוא דן אותנו לכף זכות תמיד ומרחם עלינו בכל מיני רחמנות כמו שאמר שם מקודם. וכל זה מחמת כי הוא ידע יצרינו זכור כי עפר אנחנו שהוא יודע וזוכר העפר שהוא המקום של כ"א וא' שמשם שורש יצרו הרע. וע"כ הוא מרחם עלינו תמיד ודן אותנו לכ"ז כנ". וזהו שדקדק תחילה כגובה שמים על הארץ וכו' גבר חסדו כו' כרחוק מזרח ממערב הרחיק וכו' כי זה בחי' כלל המקום שגדרו הגבהות והשטח שזהו בחי' גבוה שמים על הארץ ורחוק מזרח ממערב. היינו כמו שהוא יתב' יודע כלל המקום שבני ישראל עוברין בו שהוא בין שמים לארץ ובין מזרח למערב כמו כן גבר חסדו עלינו וכמו כן מרחיק ממנו את פשעינו מחמת שהוא יתב' שהוא מקומו של עולם יודע את גשמיות ועכירת המקום הזה וע"כ הוא דן אותנו לכ"ז תמיד כנ"ל. וע"כ נסמך לזה ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו וכו' ברכו ה' מלאכיו וכו' עד שמסיים בכל מקומות ממשלתו, כי זה עיקר התקון והעצה לעמוד בנסיון בזה המקום המגושם של זה העולם, לידע שכל הנהגתו על ידו בעצמו ואין שום טבע כלל כי הטבע נמשכת מהמלאכים שהוא יתב' מלביש ומסתיר הנהגתו בהם בשביל הבחירה וע"כ הם בעצמם מחויבים להודות את ה' כי הכל על ידו בעצמו כי בכל מקומות ממשלתו כי הוא יתב' מקומו של עולם וכנ"ל:

אות ו וע"כ בכל התורה שלוחו של אדם כמותו כי כל עבודת האדם בזה העולם צריך לעשות ע,פ התורה כדי שיקשר מקומו לבחי' למעלה מהמקום ששם שרשו וע"כ שלוחו כמותו בוודאי כי למעלה מהמקום נתבטל השליחות בחי' מלא, כי שם הוא בחי' מקומו של עולם וכו'. ובכל מקום שהשליח נשתלח לשם, שם הוא בעצמו בחי' בכל מקומות ממשלתו וע"כ שלוחו כמותו וכנ"ל:

וע"כ מצוה בו יותר מבשלוחו כי אפילו כשהאדם עושה בעצמו הוא בסכנה גדולה שיזכה לעשות העבודה בשלימות שלא יבלבל אותו גשמיית מוקמו שנשתלח לשם מלמעלה, להעלותו לשרשו כנ"ל. מכ"ש כשעושה ע"י שליח ששם נאחז גשמיית המקום ביותר כי עיקר השליחות בבחי' מקום וכנ"ל וע"כ צריך שמירה יתירה ממכשול ח"ו, על כן מצוה בו יותר מבשלוחו:

אות ז וע"כ בתפילה עיקר שלימותה דייקא ע"י שליח דהיינו החזן שהוא שליח ציבור. כי עיקר כלליות בבחי' למעלה מהמקום הוא ע"י תפילה שעי"ז זוכין לאחוז בכסא הכבוד שרשי הנשמות שהוא בחי' מקומו של עולם כמבואר שם בהתורה הנ"ל וע"כ שם אין חשש מכשול ע"י השליח מחמת גשמיות המקום כנ"ל, כי ע"י התפילה עיקר העלי' וההתקשרות לבחי' למעלה מהמקום בחי' מוקמו של עולם כנ"ל. וע"כ בתפלה עיקר שלימות התפילה ע"י השליח צבור שמוציא את הרבים ידי חובתן. כי כל השלוחים כל שליחותם הוא במקום כי זה עיקר שם שליחות שנשתלחין ממקום למקום כנ"ל. אבל השליח של התפילה שהוא השליח צבור כל שליחותו הוא ממקום, למעלה מהמקום כי התפילה הוא בבחי' למעלה מהמקום כנ"ל. וזהו בחי' כל הקובע מקום לתפילתו וכו' כי עיקר קביעת מקום הוא כשזוכין להתקשר לבחי' למעלה מהמקום לבחי' מקומו של עולם ששם המקום של כל אחד ואחד, אבל כל זמן שאין האדם מקשר מקומו לשם, הוא נע ונד בארץ כי האדם הוא גר בארץ הזאת ואין לו שום קביעות מקום בזה העולם כ"ש כי גר אנכי עמך וכו' וע"כ נקרא תמיד הולך כ"ש (קהלת י"ב) כי הולך האדם אל בית עולמו, ואין לו שום מנוחה וקביעות מקום כ"א כשזוכה לקשר מקומו בכל עת באשר הוא שם, לבחי' מקומו של עולם ששם עיקר קביעות מקום כי שם עיקר המנוחה והנחלה של כל אחד ואחד. וע"כ אמר דוד נודי ספרתה אתה וכו' כי האדגם תמיד נע ונד בארץ הזאת כל זמן שאינו מקשר עצמו לשרשו לבחי' למעלה מהמקום כנ"ל. וזהו בה' חסיתי איך תאמרי לנפשי נודי. כי כשאני חוסה בה' שהוא מקומו של עולם שוב אינכם יכולים לומר לנפשי נודי. כי תיכף כשאדם חוסה בהשי"ת ומתפלל אליו יש לו קביעות מקום כי נתקשר לבחי' למעלה מהמקום ששם עיקר קביעות מקום כנ"ל. וזה כל הקובע מקום לתפילתו, שקובע המקום לתפילתו, שמקשר ומעלה וקובע המקום אל התפילה שהיא בבחי' למעלה מהמקום בחינת כסא הכבוד כנזכר לעיל, על ידי זה אלקי אברהם בעזרו. כי אברהם הוא הראשון שפתח דרך התפילה בעולם כיהי' נדיב לב הראשון. וכל עבודתו הי' ע"י תפילה והתבודדות כמבואר במ"א. וע"כ עיקר התחלת ברכה ראשונה שבתפילה מתחילין אלהי אברהם בו דייקא חותמין מגן אברהם כשרז"ל יכול יהיו חותמין בכולן וכו'. כי הוא הראשון שהתחיל להמשיך דרך התפילה בעולם וע"כ הוא זכה למצוא קדושת א"י כ"ש בזוהר תקיל בתיקלא עד דאתגליא לי'. כי עיקר התפלה בא"י, והעיקר בירושלים וביהמ"ק ששם ק"ק שהוא נקודת האבן שתי' שהוא נקודת מקום העולם כי שם כלולים כל המקומות של כל העולם כי משם יוצאין צנורות לכל מקומות של כל מדינות העולם כשרז"ל על פ' ונטעתי בהם עץ כל פרי (קהלת ב') וע"כ שם עיקר עליית התפלה כי דרך שם מקשרין כל המקומות, למעלה מהמקום כי כל מקומות העולם נכללין שם בהאבן שתי' ק"ק בנקודה אחת, עד שנכללין עי"ז למעלה מהמקום. וע"כ נקרא הביהמ"ק בשם מקום כ"ש והי' המקום אשר יבחר ה' וכו'. וזה שנאמר באברהם וירא את המקום מרחוק וכו' ויבואו אל המקום וכו' כי שם עיקר המקום באמת מאחר שש םמקשרין המקום למעלה מהמקום ששם עיקר קביעות מקום כנ"ל. כי להיפך מי שאינו מקשר המקום למעלה מהמקום ע"י שפוגם בתפילה שהיא בחי' אמונה ונכנס בו איזה כפירות ח"ו, נאמר בו כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום (ישעיה כ"ח) כי אינו נקרא בשם מקום כלל. וע"כ השי"ת נקרא בשם מקום בדברי רז"ל כ"פ כי הוא מקומו של עולם שזה עיקר המקום וכנ"ל:

אות ח וזה בחי' העקידה שצוה לו השי"ת להעלות את יצחק ע"ג המזבח ואח"כ אמר לו אל תעש לו מאומה וכו'. כי יצחק הוא בחי' דין קשה בחי' גבורות יצחק שמתוקף הדינים ביותר א"א להמתיקן כ"א ע"י בחי' למעלה מהמקום בחי' מקומו של עולם ששם המקום של כ"א וא'. ושם דנים כ"א וא' לכף זכות לפי מקומו בבחי' אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כמבואר היטב שם בסוף התורה הנ"ל. וע"כ הי' בהכרח להעלות את יצחק על המזבח בהר המוריה שהוא מקום הביהמ"ק ששם ק"ק ששם דייקא עיקר ההתקשרות והעלי' לבחי' למעלה מהמקום בחי' מקומו של עולם כוו' כנ"ל. ו ע"כ כשעלה לשם תיכף נמתק הדין הקשה עי"ז כנ"ל וע"כ תיכף אמר לו אל תשלח ידך וכו' ואל תעש לו מאומה וכו' כי כבר נמתק הדין ע"י העלי' לבד. ע"י שעלה לבחי' מקומו של עולם ששם דנים הכל לכף זכות ושם נמתק הדין הגדול של בחי' יצחק כנ"ל. וזה שהשיב לאברהם שהיה קשה לו הענין הזה מאוד, ואמר אפרש שיחתי לפניך אתמול אמרת לי וכו'. ואז השיב לו לא אמרתי לך אלא להעליהו, אסקתי' אחתי', היינו שכל כונתי מתחלה היה רק שתעליהו לשם להר המוריה ששם מקום ק"ק ששם מתקשרין למעלה מהמקום כנ"ל. וע"כ אסקתי' אחתי' כי תכיף נמתק הדין של יצחק ע"י בחי' מקומו של עולם שעי"ז דנים הכל לכף זכות כפי מקומו כנ"ל שזה בחי' ר"ה כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ כל ענין ר"ה הוא בבחי' העקידה כמו שאומרין ועקידת יצחק לזרעו וכו' תזכור ותוקעין בשופר של איל שהוא בחי' אילו של יצחק. כי זה עיקר בחי' ר"ה להמשיך ההמתקה של עקידת יצחק שהיתה ההמתקה ע"י שעלה במקום הביהמ"ק לבחי' מקומו של עולם ששם נמתקין הדינים הקשים שזהו כל ענין ר"ה שעיקר ההמתקה ע"י שאז השי"ת יושב על כסא כבודו שהוא למעלה מהמקום ורואה ומסתכל על מקומו של כ"א ואחד. ועי"ז דן את הכל לכ"ז כמבואר שם היטב בהתורה הנ"ל ע"ש:

אות ט וע"כ התפלה עיקר שלימות דייקא ע"י השליח ציבור כי ע"י זה השליח של התפלה שהוא הש"צ מתקנין וממתיקין ומעלין כל הפגמים הנמשכים ע"י בחי' ההנהגה ע"י שליח שהוא בחי' מלאך שמשם אחיזת הטבע שמשם נמשכין כל הכפירות שמהם כל הפגמים כנ"ל. כי ע"י השליח צבור שעל ידו שלימות התפילה עי"ז מבטלין הטבע כי התפילה משנה הטבע. נמצא שהשליח צבור מבטל ההנהגה ע"י שליח שהוא בחי' הטבע. ע"כ עיקר שלימות התפילה ע"י שליח בבחי' אין הדין נמתק אלא בשרשו:

אות י אב לאין הש"צ עומד להתפלל כ"א בעשרה כי כשיש עשרה מישראל הם כלולים מכל נשמות ישראל כי אכל בי עשרה שכינתא שריא והשכינה היא שורש נפשות ישראל כ"ש העמוסים מני בטן וכו'. כי י' הם בחי' כלליות הקדושה כי מנין י' הם כנגד י' מדרגות שיש בישראל שהם מלכים צדיקים חוזים כ"ש בהקדמת הת"ז בתחילתו, ומתמן אתקריאו ישראל מלכים צדיקים חוזים וכו' וחושב שם עשר בחי'. וזה בחי' אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם וזקניכם כוו' וחושב שם עשר בחי', שהם כלל נשמות ישראל מגדול עד קטן, שצריכין להתקשר עמהם שזהו בחי' שלימות התפלה בחי' אתם נצבים אין עמידה אלא תפילה כי שם עיקר העמידה עיקר המקום בחי' הקובע מקום לתפילתו, מחמת שע"י התפילה מתקשרין למקומו של עולם ששם עיקר העמידה והקביעות מקום וכנ"ל. וע"כ כשיש עשרה שהם בח'י כלל נשמות ישראל אז הש"צ יורד לפני התיבה, כי אז יש כח להש"צ להתקשר לשרשי נשמות כלל ישראל שהם בחי' כסא הכבוד שעי"ז מעלה כל המקומות למקומו של עולם ששם המתקת כל הדינים כנ"ל, ונמשכים רחמים גדולים רחמים רבים שזהו עיקר בחי' התפילה להמתיק הדינים ולהמשיך רחמים. וזה בחי' איזהו מקומן של זבחים שאומרים קודם התפילה, כדי לקשר ולהעלות עי"ז כל המקומות שבעולם, לכוללם במקום הביהמ"ק ששם מקומן של כל הקרבנות, ודרך שם עולין לבית ק"ק ושם עולין ונכללין בבחי' מקומו של עולם כנ"ל, שעי"ז עיקר המתקת הדינים עיקר כפרת העוונות שהי' ע"י הקרבנות שזהו עיקר בחי' התפילה שהוא במקום קרבן. ועל כן מזכירין דייקא כל המקומות של כל הקרבנות. כי עיקר ההמקתה ע"י שמעלין כל המקומות של כ"א, ע"י מקומות הקרבנות שמזכירין, בלחי' מקומו של עולם וכנ"ל. וע"כ מזכירין בתחלה פר ושעיר של יוה"כ וכו' שהי' דמן טעון הזי' על בין הבדים שהוא במקום האבן שתי' ששם עיקר ההתקשרות לבחי' מקומו של עולם כנ"ל:

אות יא וע"כ בר"ה ויה"כ אז הש"ץ מוציא ביותר את הרבים י"ח כמבואר בדרז"ל שיש כמה דעות שאז הש"צ מוציא אפילו את הבקי וכו' כי אז עיקר ההתקשרות לבחי' כסא הכבוד בחי' מקומו של עולם, וע"כ אז יש כח להש"צ ביותר וכנ"ל:

אות יב וע"כ צריך הש"ץ שיהי' הגון ביותר בפרט בר"ה ויוה"כ כי הש"ץ צריך להיות מובחר שבעדה שיכול לקשר א"ע לשרשי נשמות ישראל ע"י התפילה. עד שיהי' לו כח לירד לתוך עומק מקומו של כ"א וא' מהצבור המתפללין עמו, ולהעלותם משם לבחי' מקומו של עולם להמתיק כל הדינים מעליהם עי"ז כנ"ל. וזהו בחי' שנקרא הש"ץ יורד לפני התיבה, יורד דייקא בבחי' ממעקמים קראתיך ה' כמובא. כי בבחי' מקום שם יש כמה עמקים עד שיש שירדו בעוונותיהם ותאוותיהם לעומק גשמיות המקום ביותר. והעיקר שכ"א וא' יצעק להשי"ת מעומק מקומו בבחי' ממעמקים קראתיך ה' עד ישקיף וירא ה' משמים. ויפן אליו ברחמיו ממקומו ששם מקומו של כל א' וא', שעי"ז ירחם עליו וידין אותו לכ"ז כנ"ל. וזהו כלל כונות ר"ה שאז צריכין לזה ביותר כנ"ל שהוא בבחי' ממעקמים קראתיך וכו' שהם בחי' עשרה עמקים וכו', וכנגד זה הוא בחי' מנין עשרה המתפללין שאז אומרים דבר שבקדושה כי אז יכולין לירד לתוך כל מיני עמקים שהם בחי' גשמיית המקום שנפל לשם כל א' וא' לפי מקומו. ולהעלותו למקומו של עולם ששם דנים הכל ברחמים כנ"ל. וזהובחי' הקדושה בחי' קדוש קדוש קדוש וכו' קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה. זה בחי' למעלה מהמקום. קדיש על ארעא עובד גבורתי' זה בחי' המקו. קדיש לעלם ולעלמי עלמיא זה בח'י התקשרות ועליית המקום, לבחי' למעלה מהמקום שאז יתגדל ויתקדש שמו הגדול לעולם ועד. וזהו בחי' שמסיים אח"כ מלא כל הארץ כבודו שצריכין לידע ולהאמין שהארץ שהוא בחי' המקום הוא מלא מכבודו יתב' שהוא למעלה מהמקום כי באמת כל חיות וקיום המקום של זה העולם הוא רק ע"י בחי' למעלה מהמקום בבחי' תולה ארץ על בלימה. רק שא"א להבין זאת בשכלינו המגושם רק אנו מאמינים בזה באמונה שלימה. וזהו ברוך כבוד ה' ממקומו, ממקומו דייקא בחי' מקומו של עולם שמשם כל הקדושות והברכות הכלולים בא"י ששם כל העשר קדושות והברכות הכלולים בא"י ששם כלהעשר קדושות העלינוה היא ק"ק שהוא נקודת מקום העולם שדרך שם נכלל מקום העולם, למעלה מהמקום וכנ"ל:

אות יג וזה בחי' מה שנוסעין על ר"ה לצדיקים כי ע"י ההליכה והנסיעה שכ"א הולך ונוסע ממקומו להצדיק עי"ז מעלה מקומו, לבחי' מקומו של עולם שהוא הצדיק כ"ש שם בבחי' וכסא כבוד ינחילם וכו'. וזהו בחי' מה שנוסעין והולכין על קברי צדיקים בפרט קודם ר"ה כי במקום ששוכב הצדיק הוא בחי' א"י ושם הוא מקומו של עולם כי שם מנוחת הצדיק בבחי' יבא שלום ינוחו על משכבותם. ועיקר מנוחת הצדיק הוא כשמקושר ונכלל בבחי' כסא הכבוד בחי' מקומו של עולם ששם עיקר המנוחה והנחלה כנ"ל. וע"כ שם במקום גניזת הצדיק זוכה כ"א שירחמו עליו מלמעלה וידונו אותו לכף זכות ע"י בחי' מקומו של עולם וכו' וכנ"ל:

אות יד וזה בח'י שמיעת קול שופר בר"ה כי הקול הוא בי' גבוה מאד ועל ידו יוצאין מבח'י מקום, לבחי' למעלה מהמקום. כי כמו שבגשמיות המקום הקול מגיע למרחוק ממקום למקום כי שני מקומות הרחוקים זה מזה אין להם קשר וחיבור כ"א ע"י הקול שנשמע ממקום זה למקום רחוק, כן בכלליות העולם שהוא במקום וזמן, ע"י הקול יכוליטן להגיע עד שיזכה לצאת מהמקום, לבחי' למעלה מהמקום כי הקול נשמע ומגיע למרחוק מאד. וזה כל בחי' ר"ה שעוסקין כל ישראל בקולות שהוא קול שופר ושואגין וצועקין הרבהכל ישראל בתפילות ובקשות בקול גדול וכ"ש בזוה"ק מגו קלין ושאגין וכו'. כי עיקר התשובה זוכין ע"י קולות שזהו בחי' ר"ה שהוא התחלת התשובה כי הוא יום ראשון לעשי"ת שאז מתחילין לצעוק כל הקולות הקדושים. וזה בחי' ממעמקים קראתיך ה', שמעה בקולי וכו'. כי עיקר התשובה הוא לשוב מכל המקומות רעים שנדחה ונתעה לשם, ישוב משם למקומו שזהו הפי' הפשוט של תשובה דהיינו לשוב למקומו וכ"ש רבינו ז"ל במ"א (בסי' ל"ה) שתשובה הוא לשוב הדבר למקומו בבחי' זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן וכ"ש בתיקונים תי' ס"ג איהו רזא דתיובתא דיחזור ויתוב ההוא דרגא דרחיק לי' מאתיר' דיחזור לה לאתרי' וכו'. וזה א"א כ"א ע"י בחי' למעלה מהמקום שהוא בחי' מקומו של עולם ששם שורש כל המקומות שבעולם. ושם יכולין לשבו הכל למקומו בשלום. ולהגיע לשם א"א כ"א ע"י קולות קדושים שצועקין להשי"ת בתפילה ותחנונים כ"א ממקומו שנתעה לשם. והשי"ת שומע קולו ברחמים ומגיע קולו עד למעלה מהמקום כי הקול נשמע למרחוק כנ"ל ועי"ז חוזר ושב ממקומו. לבחי' למעלה מהמקום בחי' מקומו של עולם ששם נתתקן הכל שזהו בחי' ר"ה וכנ"ל:

אות טו וזהו בחי' הד' קולות שתוקעין בר"ה שהם תשר"ת. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל בסופו בפירוש הפסוק תקעו וכו' ומפורש שם ששופר הוא בחי הלב וכו'. גם שופר בחי' יראה וכו'. גם שופר בחי' נבואה. גם שופר בחי' תפילה. גם שופר בחי' מה שכל שיח השדה חוזרין כחם לתוך התפילה שזהו בחי' ויצא יצחק לשוח בשדה ר"ת יובל וכו' ע"ש היטב. וזהו בחי' הד' קולות שהם תשר"ת היוצאין מהשופר. כי השופר בעצמו הוא בחי' הלב כי הלב בחי' בינה כ"ש בינא לבא שזהו בי' השופר כמובא בכוונות ובינה הוא למעלה מהבנין כי הוא בחי' למעלה מהמקום בחי' כסא הכבוד שרשי הנשמות שהם בבינה שהיא אם כל חי בחי' אם לבינה תקרא. וז"ש אדמו"ר ז"ל במ"א בסי' נ"ו בלק"ת שמי שיש לו לב ישראלי אין שייך אצלו מקום כלל וכו' כי הוא בבחי' מקומו של עולם וכו' ע"ש. נמצא שהלב בבחי' למעלה מהמקום בחי' מקומו של עולם בחי' בינה שהוא למעלה מהבנין שזהו בחי' השופר ומשם יוצאין הד' קולות תשר"ת כנגד הד' בחי' המבוארים שם אח"כ שמרומזים בתיבת שופר שהם יראה ונבואה ותפילה ומה שכל שיח השדה חוזרין כחם לתוך התפילה. כי תקיעה זה בחי' יראה בחי' היתקע שופר ביער ועם לא יחרדו. תרועה בחי' נבואה בחי' ותרועת מלך בו וכו' כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א בסי' ח' בלק"ת ע"ש. שברים בחי' תפילת בחי' לב נשבר ונדכא וכו'. תקיעה אחרונה זה בחי' מה שכל שיח השדה חוזרים כחם לתוך התפילה שזהו בחי' והי' ביום ההוא יתקע כשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור הנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. כי בכל עשב ואילן ובכל הצמחים בכל שיח השדה בכולם מלובשים נשמות רבות כידוע. וכשזוכין לתפילה בשלימות עד שכל שיח השדה חוזרין כחם לתוך התפילה אזי חוזרין ונתעלין כל הנשמות שנתגלגלו בהם, ושבין למקומן ושרשן שהוא דבר ה' של התפילה שזהו בחי' ובאו האובדים וכו' והנדחים וכו' שכל האובדים והנדחים שהם הנשמות שנתגלגלו, כולם חוזרין למקומן בחי' והשתחוו לה' בהר הקודש וכו' שהוא מקום התפילה כ"ש והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי וכו' נאום ה' אלהים מקבץ נדחי ישראל וכו', וזהו בחי' תיקעה אחרונה בחי' והי' ביום ההוא יתקע וכו' ובאו האובדים וכו'. שזהו בחי' מה שכל שיח השדה חוזרים כחם לתוך התפילה וכנ"ל:

אות טז נמצא שבר"ה צריכין לצאת מבחי' מקום, לבחי' למעלה מהמקום שהוא בחי' כסא הכבוד שרשי הנשמות בחי' מקומו של עולם ששם דנים הכל לכף זכות וכו' כנ"ל וזה זוכין ע"י קול שופר וכנ"ל. כי ע"י הד' קולות תשר"ת ממשיכין כל התיקונים הנ"ל עד שזוכין לתפילה בשלימות שכל שיח השדה יחזרו כחם לתוך התפילה שעי"ז מקשרין עצמן לשרשי הנשמות החצובות מתחת כסא הכבוד שהוא בחי' למעלה מהמקום כנ"ל. וזה בחי' סוד המעשה של יום החמישי מהז' בעטלריס (המובא בסיפ"מ) התפאר א"ע הבעל חטוטרות בעוצם גדולתו בענין מיעוט מחזיק את המרובה ע"ש היטב מענין האילן שהוא למעלה מהמקום שיש לו ג' שרשים שהם יראה ואמונה ועונה, ואמת הוא גוף האילן וכו' ע"ש. כי זה האילן הקדוש הוא בחי' עץ החים דמזון לכולא בי' תחותוהי תטלל וכו' ובענפוהי וכו'. וזה האילן שהוא העץ חיים הוא עומד תחת כסא הכבוד ודרך שם עולין כל הנשמות לכסא הכבוד ששם שורש כל הנשמות כנ"ל, כי מהאילן הזה יוצאין כל הנשמות כ"ש בזוה,ק כל נשמתין מאילנא רברבא נפקין. ובר"ה שהוא יום הדין הגדול שאז צריכין הכל לבא אל האילן הזה וזה זוכין ע"י קול שופר כנ"ל. כי הג' שרשים הנ"ל שהם יראה ואמונה וענוה וגוף האילן שהוא אמת הם ג"כ בחי' הד' קולות של השופר שהם תשר"ת. תקיעה זה בחי' יראה כנ"ל בחי' היתקע שופר בעיר וכו'. אמונה בחי' תפילה כ"ש ויהי' ידיו אמונה פרישן בצלו כ"ש אצלינו כ"פ שזהו בחי' שברים כנ"ל. ענוה זה בחי' נבואה כי עיקר הנבואה צריכין לקבל מרבן של כל הנביאים שהוא משה רבינו אשר לא קם עוד נביא וכו' ומשה הי' ענו מאד. ע"כ צריכין כל הנביאים למדת ענוה כדי שיוכלו לקבל הנבואה ממשה רבם. וזה בחי' אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר. כי באלו הג' דברים דרך בני אדם להתגדל בהם ובהם תלוי עיקר מדת הענוה, שצריכין לשבר הגאוה באלו הדברים כ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו עשיר וכו' כ"ש רבינו ז"ל כ"פ. וע"כ צריך הנביא להיות חכם גבור ועשיר כדי שיהי' ניכר הענוה כי אם אין בו חכמה וגבורה ועשירות אין הענוה מעלה כ"כ וכנ"ל. נמצא ענוה בחי' נבואה שהוא בחי' תרועה כנ"ל. אמת שהוא גוף האילן הוא בחי' תקיעה האחרונה שהוא בחי' מה שכל שיח השדה חוזרין כחם לתוך התפילה שזהו בחי' אמת כי זה עיקר האמת כשכל שיח השדה מכירין האמת שכל כחם נמשך מדבר ה' שהוא התפילה ומחזירין כחם לתוך התפילה וזהו בחי' אמת מארץ תצמח. וזהו בחי' גוף האילן שכולל כל הצמחים שבעולם שכולם גידולם ע"י אמת בחי' אמת מארץ תצמח. ואז כשמתפללים בשלימות עד שכל שיח השדה חוזרין כחם לתוך התפילה אז נכללין באילן הקדוש הזה ואז זוכין לעלות דרך שם לכסא הכבוד שהוא שרשי הנשמות דרך שם לכסא הכבוד שהוא שרשי הנשמות כי דרך זה האילן עולין לשם כנ"ל. נמצא ע"י השופר באין אל האילן הקדוש הנ"ל כי שופר הוא בחי' שופר שלאילן אילו של יצחק שנאמר בו והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, פרשש,י בסבך אילן היינו שאחיזת קרן האיל של יצחק שהוא בחי' השופר הוא באילן הקדוש הנ"ל וכנ"ל. כי כל העקידה היא בחי' הנ"ל להמתיק גבורות יצחק ע"י הר המוריה ע"י בחי' למעלה מהמקום שזהו כל בחי' ר"ה בח'י שופר וכנ"ל:

אות יז

וכל זה צריכין לתקן בר"ה שאז חטא אדה"ר בעץ הדעת ואז נאמר ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן וכו' לשמור את דרך עץ החיים. ומחמת זה אין יודעין הדרך לעץ החיים ששם צריכין כל הנשמות לבא לשם כי שם באים לתכלית הטוב שלהם. וכל זמן שהאדם מגורש מגן עדן מעת חיים מבחי' למעלה מהמקום הוא נע ונד בארץ ואין לו שום מנוחה וכנ"ל. ועיקר התיקון ע"י תשובה שהוא ר"ה שהוא ראשון לעשי"ת ועיקר התשובה זוכין ע"י קולות בחי' ממעמקים קראתיך ה' כי ע"י הקול יוצא כ"א מכל מיני עומק ירידתו שנפל ונתגרש לשם ועולה לבחי' למעלה מהמקום ששם דנים הכל לכ"ז ושם נתתקן הכל וכנ"ל. וזה בחי' וישמע את קול ה' אלקים מתהלך בגן וכו' את קולך שמעתי בגן ואירא. כי הקול מחבר עליונים ותחתונים, למעלה מהמקום עם בחי' המקום כי הקול ממוצע בין רוחניות לגשמיות כי הקול אינו נתפס והוא בערך הגוף רוחני כי הוא יוצא מהריאה והקנה. ששם הרוח חיים. אבל בערך הנשמה הוא בחי' גשמי כי נתגשם ונתעבה ע"י האויר שעי"ז מתהוה הקול כידוע. ואין לנו שום תפיסה בו יתב' כ"א ע"י בחי' הקול כ"ש ותמונה אינכם רואים זולתי גול וכתיב וכל העם רואים את הקולות והוא שורש של כל הבריאה. כי כל הבריאה היתה ע"י דבר ה' כ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכו' והקולת הוא שורש וחיות של הדיבור ותיכף כשנתהוה דיבורו יתב' כביכול תיכף נעשה הבריאה של כל דבר אבל הקול שהורא רוחניות הדיבור הוא ממוצע בין הבריאה שנתהוה ע"י הדיבור ובינו יתב' וע"כ הקול מחבר עליון בתחתון ותחתון בעליון. כי כשהשי"ת רוצה להודיע ולגלות לנו אלקותו וממשלתו ע"י נביאיו הוא מודיע לנו ע"י קולו שהשמיע לנביאים כ"ש וישמע את הקול מבין שני הכרובים וכו'. וכן כשאנו צריכין לבקש ממנו יתב' הצטרכותינו ומשאלותינו אנו צועקין ומתחננים אליו יתב' כ"ש שמע ה' קולי אקרא וכן הרבה וכתיב קולי שמעת אל תעלם אזניך וכו'. וזה בחי' קול השופר שהוא כלול מכל הקולות מתתא לעילא ומעילא לתתא. כי קול השופר מעורר אותנו לשוב אליו יתב' וזה בחי' מעילא לתתא. שיוצא הקול מאתו ית' לעוררנו משינתינו לשוב אליו יתב'. גם הוא בחי' מתתא לעילא כי ע"י קול השופר עולםיט כל צעקתינו ותפילותינו בר"ה. וע"כ ע"י קול השופר בר"ה אנו יוצאים מבחי' מקום לבחי' למעלה מהמקום ששם נתתקן הכל וכנ"ל:

אות יח שייך לעיל לענין מעלת ההליכה והנסיעה להצדיק שעי"ז מעלין המקום, לבחי' למעלה מהמקום וכו' כנ"ל. וזהו בח'י מעלת כל ההליכות והנסיעות לדבר מצוה כי ע"י שהולך ונוסע ממקומו לדבר מצוה, עי"ז מקשר ומעלה מקומו לבחי' למעלה מהמקום ע"י הדבר מצוה והקדושה שרוצה לעשות בזאת הנסיעה. כי ע"י כל מצות התורה נתקשרין ועולין לבחי' למעלה מהמקום ששם שורש כל התורה והמצות וע"כ כשהולכין ונוסעין בשבילם הוא דבר גדול מאד כי ע"י ההליכה והנסיעה עולין ומתקשרין למעלה מהמקום וכנ"ל. וזהו בחי' משארז"ל מצוה לרוץ לבית הכנסת וכו' כי עיקר ההתקשרות והכלליות בבחי' למעלה מהמקום הוא ע"י התפילה כנ"ל. וזהו בחי' שמחתי באומרים לי בית ה' נלך עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. עומדות דייקא כי שם עיקר העמידה בחי' אין עמידה אלא תפילה וכנ"ל. וזהו ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו שהיא ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו שהיא ירושלים שלמעלה כמו שפירשו רז"ל שהוא למעלה מהמקום. היינו כנ"ל כי ע"י בית ה' שהיא בית התפילה שבירושלים עי"ז מתקשרים ומתחברים בבחי' למעלה מהמקום וכנ"ל. וזהו כי שמה ישבו כסאות למשפט וכו', כסאות למשפט דייקא כי השי"ת מרחם עלינו וקובע הכסאות למשפט שמה דייקא. דהיינו בבחי' למעלה מהמקום שעי"ז הוא דן אותנו ברחמים לזכות תמיד ע"י ששם הוא מקומו של כל אחד. שעי"ז מרחם על כ"א לפי מקומו בבחי' אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו שזהו בחי' המשפט של ר"ה שהוא ברחמים גדולים ע"י בחי' שאוחזין בשרשי הנשמות שהם בחי' כסא הכבוד בחי' כסאות למשפט וכנ"ל (וכמבואר שם בהתורה הנ"ל שמי שאוחז בשרשי הנשמות בחי' כסא הכבוד הוא יכול לעשות ר"ה ע"ש):

וזה בחי' המצוה לילך ולעלות אל הביהמ"ק בשלש רגלים כ"ש שלש פעמים בשנה יראה וכו'. כי מבואר בהתורה הנ"ל שעי"ז שלש רגלים מכניעין הג' מדות רעות וכו' עד שזוכין לתפלה שעי"ז מתקשרין בשרשי הנשמות וכו' בבחי' למעלה מהמקום. ע"כ צריכין לעלות לירושלים והביהמ"ק בשלש רגלים. כי ע"י ההליכה לירושלים וביהמ"ק בשלש רגלים מתקשרין בבחי' למעלה מהמקום וכנ"ל. וזהו מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב וכו' שנאמר על העולים לרגל כשדרז"ל. וזהו בת נדיב בתו של אברהם אבינו שהוא נדיב לב הראשון שהואבחי' תפלה כנ"ל שעי"ז מתקשרין בבחי' למעלה מהמקום כנ"ל. וזהו חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן, חמוקי הואבחי' נסתר ונעלם כ"ש ודודי חמק וכו' היינו שבהיריכים שהם כלי ההליכה, הנפנימיות והנסתר שבהליכת ירכיך הוא גבוה ועמוק מאד כי עי"ז אתה הולך ונכלל למעלה מהמקום כנ"ל. וזהו כמו חלאים מעשה ידי אמן ודרז"ל מעשה ידי אומנתו של יוצר בראשית, חלאים בחי' חלל הפנוי כשדרז"ל חל אים לשון חלל (וכמו שפי' אדמו"ר ז"ל במ"א סי' מ"ט) היינו כמו החלל הפנוי שהוא מקום העולם ששם הי' כל אומנתו של יוצר בראשית שברא כל מלאכתו בזה המקום של החלל הפנוי ובאמת כל החלל הפנוי שהוא מקום העולם הכל ממנו לבד כי הוא מקומו של עולם ואין וכו'. כמו כן אתה זוכה ע"י הליכתך לרגל להכלל בשורש המקום בשורש החלל הפנוי שהוא למעלה מהמקום. וזהו מעשה ידי אמן, אומן כשדרז"ל וכתיב בלשון אמן שהוא לשון אמונה כי א"א לידע זאת כ"א באמונה שעי"ז יודעין שכל האומנות ומלאכת מעשה בראשית שבהחלל הפנוי הכל ממנו לבד. כי כל החלל הפנוי שהוא שורש המקום הכל נתהוה ממנו בעצמו שהוא למעלה מהמקום וכנ"ל:

ראשי פרקים. שייך לה' שלוחין הלכה ד' הנ"ל:

ענין העקידה: כל הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם וכו' ועקידת יצחק לזרעו תזכור כל ענין ר"ה הוא בחי' העקידה כי זה עיקר החסד של ר"ה ע"י בחי' מקומו וכו' שזוכין ע"י שהעלה את יצחק בהר המורי' במקום ק"ק ששם עולין למקומו של עולם. וע"כ אסקתי' אחתי'. כי כבר נמתק הדין בחי' גבורות יצחק וזה צריכין בר"ה כנ"ל:

שמחתי באומרים לי בי תה' נלך. עומדות הי' רגלינו וכו'. כעיר שחוברה לה וכו'. שהוא למעלה מהמקום ששם עיקר העמידה והמנוחה בח'י כי לא באתם וכו' אל המנוחה כי האדם נע ונד בארץ כל זמן שאינו נכלל בבחי' למעלה מהמקום וע"כ אין עמידה אלא תפילה בחי' עומדות הי' רגלינו וכו' וזה שלש פעמים יראה וכו' כי שלש רגלים על ידם זוכין לתפלה שעי"ז עולין לבחי' מקומו וכו' וע"כ צריכין אז לילך לעלות לירושלים ששם ק"ק שדרך שם וכו' כנ"ל:

כי ע"י כל ההליכות והנסיעות של מצוה נכללין ביותר בבחי' למעלה מהמקום מחמת שמקשרין וכוללין המקומות שהיו רחוקים זה מזה וא,א לקרבם ולחברם בגשמיות בשום אופן כ"א ע"י שיוצאין והולכין ממקום למקום שעי"ז נתחברין יחד ונכללין בבחי' למעלה מהמקום אם הולכין לדבר מצוה כגון לביה"כ. וע,כ מצוה לרוץ לביה"כ כי כשהולכין במרוצה מתקרבין יותר לבחי' למעלה מהמקום כ,ש (בסי' ס"א לק"ת). אבל כשהריצה לדברי עוה"ז, אדרבא נפגם יותר כי ממשיך יותר בחי' הארת למעלה מהמקום לתוך גשמיות המקום שהוא תאוות עוה"זשרץ בשבילו. אבל לדבר מצוה מעלה המקון למעלה ע"י הריצה. וע"כ מהדר לי' בקדושה דבי שמשא. כי שבת בחי' למעלה מהמקום כ"ש במ"א כי אז מעידין בקידוש שכל מקום העולם ברא הוא ית' שעי"ז נכלל המקום למעלה וכו' וע"כ אז מתקן פגם הריצה לדבר הרשות. וע"כ צריך לנסוע להצדיק בפרט על ר"ה כי הצדיק בבחי' מקומו של עולם וע"י ההליכה מתקן ומעלה המקום למעלה מהמקום כנ"ל, ובפרט על ראש השנה שכל ענינו לזכות בדין הוא ע"י בחי' מקומו של עולם וכו' שזוכין ע"י הצדיק דייקא שיכול לעשות ר"ה. וזה בחי' השתטחות על קברי צדיקים אמתיים כי מקומם שמונחים שם הוא בחי' למעלה מהמקום כי זוכים לנחול הכסא כבוד בחי' וכסא כבוד ינחילם וכו' והבן וע"כ מקומם ארץ ישראל ששם ק,ק וכו' כנ"ל:

מה יפו פעמיך בנעלים שעולין לרגלים, בת נדיב בחי' תפילה שעיקר התחלתה מאברהם שבו מתחילין וחותמין ברכה ראשונה שבתפלה והוא נקרא נדיב לב כי תפלה בלב. חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן. חמוקי הוא בחי' נסתר ונעלם כ"ש ודודי חמק וכו' היינו שבהירכים שהם כלי ההליכה, הפנימיות והנסתר שבהליכת ירכיך הוא גבוה ועמוק מאד כי עי"ז הולך ונכלל למעלה מהמקום כנ"ל. וזהו כמו חלאים מעשה ידי אמן, חלאים בחי' חלל הפנוי כשרז"ל חלאים לשון חלל היינו כמו החלל הפנוי שהוא מקום העולם ששם הי' כל אומנותו של יוצר בראשית שברא מלאכתו בזה המקום של חחל הפנוי. ובאמת כל חלל הפנוי שהוא מקום העולם הכל ממנו לבד כי הוא מקומו של עולם ואין וכו' כמו כן אתה זוכה ע"י הליכתך להכלל בשורש המקום בשרש החלל הפנוי שהוא למעלה מהמקום. וזהו מעשה ידי אמן. אומן וכתיב לשון א מן שהוא לשון אמונה כי א"א לידע זאת כ,א באמונה שעי"ז יודעין שכל האומנות ומלאכת מעשה בראשית שבחלל הפנוי הכל ממנו לבד כי כל החלל הפנוי שהוא שורש המקום הכל נתהוה ממנו בעצמו כנ"ל. והנה סולם מוצב ארצה במקום וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כי הם כשנופלים אל המקום א"א להם לעלות כ"א ע"י הצדיקים כי המלאך נשתהא כמה שנים בזה העולם בשביל שאמרו כי משחיתים אנחנו עד שבא וכו' והעלהו:

ענין קדושה: עשר קדושות בארץ ישראל והקדושה עליונה קדשי קדשים ששם עולין וכו' ומשם כל הקדושות ק' ק' ק' מלא כה"כ קדיש בשמי מרומא עלאהבית שכינתי' שהוא למעלה מהמקום. קדיש על ארעא עובד בגורתי' בחי' מקום שהוא בחי' גבורות כידוע, קדיש לעלם וכו'. היינו שהואקדוש לעולם ועד כי המקום מקושר וכלול בבחי' למעלה מהמקום שעי"ז הקדושה נמשכת על כל המקומות שבעולם. של נעליך וכו' כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. וזהו ברוך כבוד ה' ממקומו, ממקומו בחי' מקומו של עולם. עיקר קדושה בצבור ע"י השליח ציבור: