מכירה א

אות ד וזה בח'י מו"מ. וזה בחי' ספירה ושבועות. כי מבואר בהתורה הנ"ל שצריכין לבקש ולחפש מאד מאד את הצדיק האמת שיש לו בחי' רוה"ק וכו' שעיקר האמונה השלימה דהיינו אמונת חידוש העולם על ידו. כי עיקר האמונה ע"י בירור המדמה וכו' ובירור המדמה הוא רק ע"י הצדיק שיש לו בחי' רוח נבואה רוה"ק וכו'. וע"כ הי' כל העולם תלוי עד ששה בסיון כשפרש"י על ה' דהששי וכו' שבו קיבלו ישרא לאת התורה וכו' וכו' ע"ש כל זה היטב. וכבר כתבנו מזה במ"א שרבינו ז"ל קודם הסתלקותו שאז אמר זאת התורה הנוראה בר"ה האחרון, ואז אחר אמירת התורה הנ"ל הזהיר אותי ביותר לכתוב אזהרה הגדולה הזאת שצריכין ליזהר בנפשו מאד מאד לבקש ולחפש הרבה אחרי הצדיק האמת שיש לו בחי' רוה"ק. כי עיקר אמונת חידוש העולם שהוא עיקר היהודית נמשך על ידו דייקא וכו' וכנ"ל. וכמבואר מזה במ"א:

אות ה וזה בחי' ספירה ושבועות זמן מתן תורתינו. כי כבר כתבנו שצריכין ליזהר בזה מאד לבקש ולחפש אחרי צדיק אמתי כזה. וכל אדם שבעולם מקטן ועד גדול צריך ליזהר בזה מאד כל ימיו לבקש ולחפש רבי אמתי כזה. כי לא דברה תורה במתים שהם מי שאינו חפץ בחיים ואינו חס על נפשו כלל לבקש הצלה לנפשו לנצח להצילו ממה שהוא צריך להנצל בחייו ובמותו כפי מעשיו אשר הוא יודע בנפשו במה הוא מבלה ימיו להבל ולריק. והלוואי הי' עכ"פ להבל ולריק אבל עוד הוא חוטא ומקלקל ופוגם כמו שיודע בנפשו. ולא די לו בה אף גם הוא מחפש למצוא מומים באחרים ובפרט בהכשרים והיראים החסים על נפשם ולא ישית אל לבו לא דעת ולא תבונה לאמר איך אני מטעה את עצמי לקרוא תגר על הכשרים לאמר להם סורו טמא וכו' וכו' כמצוי עכשיו כאשר ניבא הנביא אליך אל תגש בי כי קדשתיך וכו' (ישעיה ס"ה). ועל אנשים כאלו אין שייך אזהרה הנ"ל כי ישחקו ויתלוצחו גם מאזהרה הזאת גופא וכל מה שיאמרו להם דברי אמת וצדק ומוסר השכל ונפלא, יפטירו בשפה יניעו ראש בליצנות כפולה ומכופלת לרעת נפשם וכו'. אך אעפ"כ אין דור יתום מן האמת לגמרי ובכל דור ודור ובכל עת נמצאים תמימים וכשרים קצת החסים על נפשם החפצים ומתגעגעים ליראה את שמו ית' אשר עליהם נאמר העניים והאביונים מבקשים מים ואין. ולשונם בצמא נשתה וכו' (ישעיה מ"א) שזה נאמר על לחם ומים של תורה כשפרש"י שם. עליהם ועל כיוצא בהם מגדול שבגדולים עד קטן שבקטנים עליהם צריכםי להזהיר ולהזכיר אזהרה זאת אלפי פעמים שיזכרו מאד בכל יום ויום לחפש ולבקש הרבהאת הצדיק האמת הנ"ל שיוכל לתקנם באמת לנצח. ועיקר הוא האמונה השלימה וכו' וכנ"ל:

אות ו כי אפי' מי שזוכה למצוא לעצמו רבי או חבר אמתי שקיבל צדיקי אמת דברי אמת המועילים לנפשו באמת, אעפ"כ עדיין צריך לחפש הרבה בכל יום. כי אפילו אם היו כבר מעשיו מתוקנים כראוי צריך ג"כ לחפש עוד ועוד כי ידוע שאין האדם עומד וכו' וכתיב לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. מכ"ש וכ"ש שרוב ורוב מעשיהם אינם עולים יפה בפרט בעתים הללו כאשר יודע כ"א בנפשו. ע"כ צריכין תמיד לחפש ולבקש הרה אחרי הצדיק האמת שיש לו בחי' רוה"ק הנ"ל. כי בודאי אין החיפוש והבקשה אחרי גוף הגשמי של הצדיק כ"א אחרי רוה"ק שלו שעי"ז עיקר בירור המדמה שזה תיקונו וזה צריכין לחפש ולבקש תמיד. כי ממ"נ אם לא מצאו עדיין כלל בוודאי הוא צריך לילך על ידיו ועל רגליו לבקשו ולחפשו בכל כחו בכל העולם כולו מקצה ועד קצה כל ימיו אשרא הוא חי על פני האדמה אולי יוכ ללמצוא חיי נפשו לנצח עכ"פ יום א' או שעה אחת לפני מותו. ואם כבר נדמה לו שמצא את הצדיק האמת בודאי זה צריך לבקש ולחפש עוד יותר ויותר כי יכול להיות שהוא יושב אצל הצדיק ועדיין אורו חשוך אצלו ואינו מרגיש נעימות אמתת עצותיו הק' וכו' ומחמת זה הוא רחוק עדיין מתיקונו וכ"ש בהתו' ויהי' הם מריקים בסי' י"ז מזה ע"ש. כי עיקר החיפוש הוא אחר הרוה,ק של הצדיק כנ"ל. ולזה צריכין יגיעה גדולה וחיפוש הרבה עד שימצא. ואם יחפש באמת בודאי ימצא כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ויגעתי ומצאתי תאמין וכו' כשרז"ל:

אות ז ואפי' הרבה האמת בעצמו צריך לחפש ולבקש הרבה עד שיוכל למצוא ולהשיג קדושת הרוח הקודש של רבו האמתי שקיבל ממנו עד שימצא את עצמו עד שידע איך לדבר ולייעץ ולהנהיג את עם עני ודל החוסים בו. כי לבעל בחירה קשה מאד מאד לעזור כ"א בחסדי ה' הנפלאים מאד מאד שממשיכין הצדיקי אמת אבות העולם שוכני העפר בכל יום וכו' אבל צריכין לזה עכ"פ איזה אתערותא דלתתא. וע"כ זה העסק לעסוק עם בני אדם לקרבם אל האמת לאמתו עמוק מאד מאד, עמוק עמוק מי ימצאנו וצריכין לזה חיפתּש ובקשה הרבה הן מהרב הן מהחבר הן מהתלמיד ואז אם תדרשנו ימצא לך:

אות ח וזה בחי' ספירת העומר שהוא הכנה לקבלת התורה בשבועות שהוא יום הששי בסיון שכל העולם תלוי בו, היינו אמונת חידוש העולם שהוא העיקר, תלוי ביום הקדוש והנורא והנשגב הזה כי בו קיבלו ישראל את התורה שעי"ז נ משך עליהם רוח הקודש ע"י משה רבינו כ"ש פנים בפנים דבר ה' עמכם וכו' כ"ש שם בהתו' הנ"ל. והארת קדושה הזאת נמשך בכל שנהו שנה מחדש. וע"י רוה"ק הזה נתברר המדמה שעי"ז זוכין לאמונת חידוש העולם בשלימות כנ"ל אבל צריכין לזה איזה אתערותא דלתתא וע"כ אנו מכינין עצמינו לזה כל מ"ט ימי הספירה ע"י מצות ספירת העומר. כי ע"י העומר שעורים. כי שעורים הוא מאכל בהמה ששם עיקר בלבול המדמה וע"י הקרבת העומר שעורים מבררין המדמה בחי' בהמיות. וזה התיקון נעשה ממחרת השבת שהוא יום הראשון של פסח שבו יצאנ וממצרים, ששם במצרים עיקר התגברות הבלבולים הרעים של המדמה שמשם כל הכפירות של המחקרים הרעים הכופרים בחידוש העולם ימ"ש וזכרם. וכמובא במ"א שפרעה ומצרים הם בחי' הרע שבמדמה וכו' ע"ש. וזה עיקר גלות מצרים שנמשך מחטא אדה"ר מזוהמת הנחש שהם זוהמת המנחשים והקוסמים שהם בחי' נביאי השקר שהם בחי' מנהיגי השקר שבכל דור הן מכתות המחקרים והפילוסופים הנוטים אחר חכמתו חיצוניות שרובם ככולם רעים וחטאים לה' מאד. ואפי' מכתות הרחוקים מזהנמצאים ג"כ הרבה מנהיגים של שקר כידוע. וכולם נמשכים מבחי' זוהמת הנחש שבא ע"י חטא אדה"ר שזהו בחי' זוהמת מצרים שהוא בחי' בלבול המדמה שמשם כל הכפירות ועיקר הוא כפירות חידוש העולם. ובפסח יצאנו מזה כי ביום זה יצאנו מגלות פרעה ומצרים באותות ובמופתים נוראים מאד מאד אשר לא נשמעו ולא נראו. שעי"ז ראו הכל כי ה' ברא עולמו מחדש יש מאין ומנהיג ומושל בעולמו לעשות בו כרצונו. וכל זה נעשה ע"י הציר נאמן לשולחיו שהוא משה רבינו רבן של כל הנביאים שהמשיך גם אז איזה בחי' רוה"ק על כ"א עד שנתבררו קצת ממדמה שלהם שעי"ז עיקר האמונה כנ"ל. וע"כ זוכין ביום שאחריו שהוא ממחרת השבת להקריב עומר התנופה שהוא בחי' בירור המדמה כנ"ל. ואז מתחילין לספור שבעה שבועות כנגד ימי בראשית להורות שכל שבעת ימי בראשית שבהם נברא העולם כולם תלויים ועומדים עד יום הששי שהואששי בסיון שאז זמן מתן תורתינו שאז עיקר המשכת הרוה"ק שעי"זעיקר שלימות בירור המדמה שעי"ז עיקר אמונת חידוש העולם כנ"ל. כי אע"פ שכבר התחיל להתברר המדמה ע"י העומר אבל זה ידוע שכל התיקונים שנעשו בפסח בשעת יציאת מצרים הי' הכל ע"י בחי' אתערותא דלעילא. וע"כ אע"פ שנמשך אז הארה גדולה ועצומה מאד מאד שהוא בחי' רוה"ק בחי' ועברתי בארץ מצרים ותרגומו ואתגליתי וכו'. אעפ"כ מאחר שהי' רק ע"י בחי' אתדל"ע בלי שלימות אתעדל"ת ע"כ הי' ההארה רק לפי שעה כד'י שנוכל אנחנו להתעורר מעצמינו לחפש ולבק שאחר הצדיק האמת בחי' משה. אבל אח"כ נסתלק ולא נשאר רק הרשימו כמובא וע"י כח הרשמיו הזאה? אנו עסוקין אח"כ לעסוק בעומר התנופה שעי"ז אנו מבררין המדמה ע"י הרשימו מהרוה"ק שנמשך עלינו ביום א' של פסח ע"י תוקף הורה"ק שהמשיך משה רבינו אז. ומאז אנו מתחילין לספור ספירת העומר כדי לטהרינו מזוהמת הנחש שהם בלבולי המדמה שהוא בלבולי האמונה כנ"ל. ואנו סופרין שבעה שבועות שהם בחי' כלל שבעת ימי בראשית, להורות שכולם ספורים ומנויים ומתקיימים רק לעומר שהוא בירור המדמה שאנו ממשיכין עלינו בכל יום קדושת בירור המדמה שנמשך עלינו ממחרת השבת ע"י הנפת העומר וכו'. ועי"ז אנו מכינים עצמינו שנזכה לברר המדמה בשלימות ביום החמשים הקדוש שהוא שבועות שהוא יום הששי בסיון שכל העולם דהיינו אמונת חידוש העולם תלוי בו וכנ"ל. כי אז אנו מקבלין את התורה ע"י משה שהוא עיקר המשכת הרוה"ק עלינו ע"י בחי' אתעדל"ת ע"י מצות ספירת העומר וכנ"ל. כי באמת הכל ממנו ית' כי מי הקדימני ואשלם כתיב אך השי"ת מסבב בנפלאותיו וחסידו הנעלמים מאד כדי שנוכל להתעורר. ואח"כ אנו צריכין להתעורר קצת בבחי' אתערותא דלתתא וגם זה בסיוע דלעילא ואח"כ נמשך בחי' אתערותא דלעילא וכ' וכמבואר מזה בדברינו בכמה מקומות ואין כאן מקום להאריך בזה:

אות ט אבל גם אח"כ שקיבלו ישראל את התורה וזכו לבח'י רוה"ק ע"י הצדיק האמת שהוא משה רבינו ופסקה זוהמתן זוהמת הנחש אז כמו שארז"ל. אעפ"כ עדיין הי' צריכין לחפש ולבקש הרבה עוד למצוא ביותר שלימות את הרוה"ק של משה רבם ואז היו זוכים למה שהי' זוכים. אבל השטן התגרה בהם מאד ע"י הער"ר שהם המנחשים והקוסמים של מצרים שלא נטהרו מזוהמת הנחש שמהם נמשכו בחי' נביאי השקר הנ"ל עד שהסית והדיח אותם בכפירות גדולות עד שעשו אותו מעשה של העגת. וכל זה בא להם ע"י שלא נזהרו באזהרה הנז"ל לבקש ולחפש עוד ועוד את הרוה"ק של הצדיק האמת משה רבם כדי לברר עוד את האמונה הקדושה ולחזקה יותר ויותר. ומחמת שנתרשלו בזה התגרה בהם השטן והכשילם כ"כ בכפירות כאלה עד שעשו ע"ז ממש. שכל זה נמשך מכפירת אמונת חידוש העולם כידוע למבינים אמתיים שכלל הכפירות שבעולם הן של הדורות הקודמים שעבדו ע"ז ממש הן של הדורות של עכשיו שטועים על ידי חכמות שקר כולם נמשכין מכפירות חידוש העולם. מחמת שאמונת חידוש העולם א"א להשיג בשום שכל ומופת שכלי של הגיון כ"א ע"י רוה"ק של הצדיק האמת שבכל דור שהראשון והרבי שבכולם הוא משה רבינו וכנ"ל:

אות י וזה שבאו אל אהרן ואמרו לו קום עשה לנו אלהים כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו. ועתה בוא וראה אתה המעיין המסתכל בתורה בעין האמת שמפורש כאן שכל טעותם הי' בענין הנ"ל שלא השתדלו לחפםש קדושת רבם משה כראוי עד שנפלו לטעות כזה ע"י הער"ר. שמאחר שאינם יודעים מה הי' לו למשה ע"כ רצו לעשות להם אלהים אחרים. ולא שתו אל לבם האמת כי אדרבא מאחר שמשה עשה להם טובות כאלה וגילה להם אלהותו ית' בהתגלות נפלא ונורא כזה בפרט בשעת מתן תורה. ואם עכשיו נעלם מהם. אדרבא זה לטובתם כדי שישתדלו לחפש ולבקש את קדושת הרוה"ק שלו יותר ויותר עד שיתבררו ביותר ויותר כאשר הי' באמת שמשה עלה למרום כדי לקבל שארי מצות התורה כדי לתקנם ולבררם בשלימות יותר ויותר, רק הם היו צריכים לעמוד על עמדם ולצפות לישועת ה' ולחפש ולבקש ולהתגעגע אחריו עד שהי' חוזר ובא אליהם והי' מלמדם ומאיר בהם כל התורה. וכמ ושעשה יהושע שעמד אצל ההר והמתין שם על משה רבו כשרז"ל והי' תולה עיניו למרום ומצפה רק שיחזור ויתגלה אליו. אבל בעו"ה לא נזהרו בזה עד שנכשלו כ"כ שמשם כל החורבנות וכל הגליות כי חזר ונמשך זוהמת הנחש שמהם הכפירות של עכשיו שעי"ז אריכת הגלות בעו"ה. ועיקר התיקון ע"י צדיקי אמת שבכל דור שיש להם איזה בחי' רוה"ק גם עכשיו כאשר האריך בזה בהתו' הנ"ל. אבל צריכין לחפש ולבקש אחריו מאדבכל עת אפי' מי שכבר התחיל למוצאו וכו' וכנ"ל:

אות יא וזה שאמר להם משה כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון. הן בעודני חי עמכם ממרים הייתים וכו' הקהילו אלי וכו'. ואעידה בם וכו' שהוא שירת האזינו. והקשה רש"י והלא כל ימי יהושע לא השחיתו וכו' אלא מכאן שכל זמן שתלמידו קים כאלו לא כו'. וקשה הלא הצדיק האמת נקרא חי לעולם כשרז"ל ע,פ ובניהו בן יהוידע בן איש חי וכו' מכ"ש וכ"ש משה רבינו בוודאי חי וקיים לעולם וכמפורש במ"ר שמשה רבינו לא מת כי הוא עומד ומשמש במרום. וכ"ש בזוה"ק (פ' תרומה ד' קע"ד) ת"ח משה לא מית ומאי דכתיב וימת משה הוא מסטרא דילן וכו' ע"ש ומבואר שם שבכל אתר לצדיקיא קרי בי' מיתה הוא מסיטרא דילן ע"ש. אך באמת הכל ניחא כי זהו בעצמו כוונת המדרש שהביאו רש"י היינו שרש"י בשם המדרש מפרש כוונת הפסוק שאינו כפי פשוטו שאחרי מותו הפשוט ישחיתו כי הלא אנו רואין שלא השחיתו אחרי מותו הפשוט כ"ש ויעבדו את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע וכו'. אלא ע"כ מוכח מזה שפי' תיבת מיתה הנאמר אצל הצדיק הרבי האמת שיש לו תלמידים שהוא בחי' משה אינו כפשוטו מיתה ממש ח"ו תמיד כמו שארז"ל בכמה מקומות אין מספר שהצדיקים במיתתן קרויים חיים. רק פי' תיבת מיטתה הוא כמו שכתוב בס' הזוה"ק המובא לעיל שמשה לא מת רק מה שכתוב אצלו וימת משה הוא מסטרא דלין וכו'. וע"כ באמת כל זמן שתלמידו של אדם קיים כאלו לא מת אע"פ שבאמת אנו רואין שכבר מת ונקבר אעפ"כ באמת לאמתו לא מת כלל רק מצדינו שאין אנו רואין אותו אבל מחמת שתלמידו קיים ואומר תורתו משמו ומלמדה לאחרים, בוודאי לא מת גם מצדינו כי עיק החיות הוא חכמת התורה הק' כ"ש כי היא חייך וכ"ש החכמה תחי' היינו חכמת התורה הק' שקר היא החכמה האמתיית מהחי' כל הנפשות כ,ש תורת ה' תמימה משיבת נפש. וע"כ כל זמן שתלמידו של הצדיק קיים ומגלה תורתו הק' בוודאי לא מת. וע"כ מ"ש וימת משה הוא רק מסטרא דילן כ"ש בזוהר הנ"ל. וא"כ לפי דרכינו עתה יתפרש המקרא כך כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון היינו בכל עת שיהיה' נקרא אחרי מותי דהיינו שלא תעסקו כראוי בתורתי ולא תחפשו ותבקשו אותי היטב כראוי (כאשר כויחם על זה הנביא ישעי' ס"ג ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים וכו') אז יהי' נקרא אחרי מותי שהוא בחי' המיתה שהוא מסיטרא דידכו ואז השחת תשחיתו וכו'. אבל כל ימי יהושע והזקנים שעסקו היטב בתורת משה וסלסלו וחפשו בהקדושת רוה"ק של משה בודאי לא השחיתו כי עבדו את ה' כל ימיהם. ואז בודאי נחשב שמשה חי כי באמת לא מת משה וכו' וכנ"ל. וכן נוהג מדור לדור לעולם שבכל עת שנמצאים צדיקים שעוסקים כראוי בתורת משה באותו העת נחשב כאלו לא מת משה גם מסיטרא דידן. ובעת שמתרשלים בה ח"ו אז נקרא ח"ו לגבי דידן אחרי מותו:

אות יב וזהו מה שצועק הנביא (ישעיה נ"ז) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. כי באמת צריכין לחפש את הצידק האמת תמיד אפי'ק המקורבין אליו וכנ"ל שיזכו להתקרב אליו ביגיעות יותר ויותר כדי לקבל ממנו יותר ויותר עצות וכו'. כי הצדיק מסתתר בכל פעם מהעולם מחמת קלקולם ונתרחק מהן הרבה עד שקשה להם לקבל ולינק מאורו הגדול כ,א ע"י יגיעות ובקשה וחיפוש הרבה. וזה גם בחייו מכ,ש אחר הסתלקות לעילא ולעילא, צריכין לחפשו ולבקשו יותר ויותר לסלסל וחפש בתורתו הק' ולילך בסרכיו ואחותיו הק', ולבקש ולהתחנן הרבה לפני השי"ת עד שיוריד דמעות הרבה עד שישפוך לבו כמים לפני ה' עד שיזכה למצוא ולהשיג פנימיות כוונת תורתו הק' שזהו בחי' הצדיק בעצמו. כי עיקר הצדיק הוא תורתו הכק' ששם גנוז רוה"ק שלו. וצריכין להאמין שבודאי נמצא אחד או רבים שהם תלמידיו האמתיים שקיבלו תורתו ודרכיו ועצותיו ורמזיו הק' שיכולים להחיות את הכל. כי אין דור יתום ובודאי לא נסתלק הצדיק עד שהשאיר אחריו ברכה שהם התלמידיםהאמתיים שלו שהם בחי' החליפות שלו. (כ"ש בהתו' כי מרחמם ינהגם בסי' ז' לק"ת ע"ש היטב) שכשהם מגלים תורתו הק' נחשב כאלו לא מת כשרז"ל וכנ"ל. וכמבואר שם בסי' ז' הנ"ל שכשמגלים דעתו הק' הוא מתלבש בדיבוריהם ונחשב כאלו הוא חי ממש, וכשרז"ל ע"פ אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לאדם לדור בשני עולמות אל כל ת"ח שאומרים דבר הלכה בשמו שפתותיו דובבות בקבר וכו'. וכמבואר מזה הרבה בספרים בפרט בההספידות שנדפסו בספרי הדרושים שכולם הולכים בדרך ההקדמה האמתיית הזאת שארז"ל שהצדיק החכם האמתי הוא חי לעולם. וכ"ש רב אחים בהספדאי דהתם קאימנא וכו' וכשרז, לעל רבינו הק' שבא לביתו בכל ע"ש וכו'. אבל צריכין לחפש ולבקש מאדמ מאד את זה התלמיד האמתי שקיבל דעת רבו כראוי עד שיש בדיבוריו בחי' רוח הקודש בחי' רוח הבא מן הקודש וכו' (כמבואר בהתו' תקעו הנ"ל) שע"י שמגלה ביאורי תורתו הק' של רבו ז"ל נתברר המדמה של כל המקורבין. וכ"א כפי קירובו וכפי בקשתו וחיפושו יותר מתברר אצלו המדמה יותר, שעי"ז מתברר ומתחזק יותר אמונת חידוש העולם שזה עיקר קיום העולם שזהו בחי' ששה בסיון קבלת התורה שהי' העולם תלוי בו כנ"ל. וכל זמן שנמצאים אנשים כשרים שעוסקין בזה כנ"ל נקרא הצדיק שהוא בחי' משה חי. ובעת שמתרשלים בזה נרא אחרי מותו ח"ו שעל זה נאמר כי ידעתי אחרי מותי וכו' היינו בכל עת בכל דור שתתרשלו בזה כנ"ל. וע"כ אחרי מות יהושע והזקנים שקלקלו והשחיתו דרכם ועבדו ע"ז שהוא היפך האמונה הק' אז נחשב לגבי דידהו כאלו מת משה שעל זה נאמר כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון. אבל תיכף כשהקים להם ה' מושיע כגון עתניאל בן קנז שהי' השופט הראשון אזי תיכף נחשב משה חי. וכן משופט לשופט וכן בכל דור ודור עד שסוף כל סוף אע"פ שהתורה הולכת ומתמעטת ומשתכחת מישראל ח"ו כאשר ניבאו על זה מכבר, אעפ"כ יהיו נמצאים כמה וכמה יחידי סגולה שיתחזקו בכל הנ"ל לשוטט ולחפש ולבקש את דבר ה' שהוא דברי חידושי תורה של הצדיקי האמתיים שהם בבחי' יהושע ועי"ז תתחזק האמונה כנ"ל שעי"ז יהי' חידוש העולם וכו' ויתתקן הכל וכנ"ל וכמבוראר בהתו' הנ"ל ע"ש:

אות יג וע"כ כל מה שמסתלקין הצדיקים מן העולם ביותר ח"ו צריכין לחפש ולבקש הרבה יותר. כי כל צדיק אמתי ותלמידו הוא בחי' משה ויהושע כאשר שמעתי מפיו הק'. כי הצדיק הרבי האמתי הוא בח'י משה שהוא רבן של ישראל והתלמיד הוא בחי' יהושע. וזה בחי' פני חמה ופני לבנה כשרז"ל פני משה כפני חמה ופני יוהשע כפני לבנה. וע"כ אחר הסתלקות של הצדיק הרבי האמתי צריכין לחפש יותר. כי אחר הסתלקות הצדיק שהוא בחי' חמה. אזי סיהרא שלטא שהוא בחי' התלמיד שהוא בחי' פני יהושע כפני לבנה. והלבנה מתמעטת ומתמלאת בכל עת והכל כפי עבודת בני ישראל. כי זהידוע שכל עבודתינו הוא למלאות פגימת הלבנה וכו' ועיקר מילוי ותיקון הלבנה מפגימתה הוא ע"י הבקשה והחיפוש הנ"ל אחרי הצדיק האמת שזהו בחי' ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם שאומרים בעת קידוש הלבנה כמו שאנו מבקשים בסוף ברכת ק"ה ויה"ר מלפנך למלאות פגימת הלבנה וכו' ויקוים ובקשו וכו' וכנ"ל. ע"כ אחר הסתלקות הצדיק שאז הוא בחי' שליטת הלבנה צריכין לחפש ולבקש יותר היכן נמצא קדושת רוה"ק של הרבי האמת שהוא בחי' משה שהוא בחי' פני חמה כי הלא גם בחיי הצדיק היו צריכין לבקשו מאד. אע"פ שבהחמה אין בה שום מיעוט אף על פי כן לפעמים היא מתכסית ע"י עננים המחשיכין אור החמה, היינו שלפעמים נתכסה ונעלם אור הצדיק הרבהי האמת שהוא בחי' חמה ע"י בחי' העננין דמכסיין על עיינין שהם בחי' קליפת עשו וישמעאל שמהם נמשכין כל מניי התנגדות והסתרות של הצדיק האמת שעי"ז אין יודעין ממנו. ואפ' מי שזוכה לבא אצלו צריך יגיעות לקבל ממנו מה שצריך וכו' וכנ"ל. אבל בוודאי אחר הסתלקותו צריכין לבקש אור קדושת השארתו יותרויותר מאחר שאז הוא בחי' שליטת הלבנה שמתמעטת ומתמלאת והכל כפי תיקון או קלקול ח"ו ע"י מעשי בני אדם כידוע ומובן בזוה"ק. וע"כ אז צריכין בקשהוחיפוש יותר ויותר אחר אור הצדיק האמת עד שיוציא בחי' הלבנה מכיסויה ופגימתה והעלמתה. וכמובא בזוה"ק ע"פ תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו, סיהרא כד אתכסייא ע"י חובין כדין אמרה אל תראוני שאני שחרחורת שזהו בחי' ר"ה שהוא בעת דאתכסייא סיהרא שמתקנים בחי' פגימת הלבנה ע"י התקיעות בחי' תקעו וכו' בכסא וכו' וכשרז"ל בגמ' איזהו חג שהחדש שהוא הלבנה מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה ע"כ תיקון זה הנ"ל נעשה בר"ה ביותר. אבל צריכים לחפש בכל השנה עד שיזכה בר"ה להתקרב לצדיק אמתי כזה שקיבל הארת בחי' הרוה"ק של רבו כדי שיזכה לשלימות האמונה וכו' וכנ"ל. וזהו בחי' שבועות ג"כ, כי שבועות ור"ה הם בחי' אחת כמו שמזכירין בר"ה בברכת שופרות השופר של קבלת התורה כ"ש אתה נגלת וכו' היינו כנ"ל:

אות יד וזהו הצדיק אבד ואין איש שם על לב, היינו שבאמת הצדיק לא מת כנ"ל רק שאבד אבידות היינו את נפשות ישראל שלא זכו לחפש אחריו כראוי עד שנסתלק ואז הם כאבודים ושכוחים בחי' נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד וכמו שפרש"י שם שהאבידה נקראת ע"ש האובדה ע"ש. כי האבידה בעצמה אין לה דעת להבין שנאבדה מבעלה וע"כ אין האבידה נקראת כ"א ע,ש האובדה שעל כן לא נאמר ככלי נאבד וכשפרש"י הנ"ל רק הצדיק האובד הוא מרגיש כאב האבידה כי הוא יודע הרחמנות שעליהם. וזהו הצדיק אבד ואין איש שך ען לב שאין שום אדם משים אל לבו להבין מרירת הצרה של הסתלקות הצדיק שהוא אבד אבידת הנפשות הנ"ל מה שבאמת עיקר הצרה להנפשות הנאבדים אבל אין מתעוררין להבין מרירת צרתם. ואנשי חסד שהם אנשי הצדיק שנקראים אנשי חסד ע"ש הצדיק שהוא בחי' איש חסד באמת כי הוא עוסק להמשיך בחי' חוט של חסד הנאמר בתורה הנ"ל בחי' עולם חסד יבנה וכו' וכו' ע"ש היטב. וצועק הנביא שגם האנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, היינו כנ"ל שלא נסתלק ולא נאסף הצדיק כלל רק מפני הרעה נאסף הצדיק היינו בחי' רעה הנאמר בחטא העגל שהוא פגם האמונה שבא ע"י שנתרשלו לחפש אחרי משה כשעלה למרום כנ"ל ושם נאמר למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם וכו' וכתיב וינחם ה' על הרעה וכו'. ובכל עת שישראל מתרשלים לחפש אחר הצידק האמת שהוא בחי' משה אז מתעורר ח"ו קטרוג הרעה הנ"ל ואז נחשב שהצדיק מת ונאסף כ"ש לעיל על פסוק כי ידעתי אחרי מותי וכו'. וזהו כי מפני הרעה נאסף הצדיק היינו בעת שאתם מריעין מעשיכם ואינכם מחפשים כראוי אחרי הצדיק שאבד אתכם כנ"ל אז נאסף הצדיק. אבל כשתחזרו ותתעוררו לבקש אחריו כראוי אזי הוא נחשב חי ממש כי הצדיקי אמת נקראים חיים תמיד כנ"ל:

אות טו וזהו תעיתי כשה אובד בקש עבדך, כי האדם שהאו בבחי' אבידה מרבו כנ"ל אע"פ שכל האבידות נקראים על שם האובדה מחמת שאין בהאבידה דעת להבין שנאבדה, אעפ"כ האדם יש לו בחירה וצריך לשום אל לבו שהוא כשה אובד שנקרא שה אובד ע,ש האובדה מחמת שכבר נתרחק כ"כ עד שכמעט אין לו דעת להבין שנאבד ונתחרק מהצדיק, אבל אעפ"כ כל זמן אשר הוא חי ומרגיש בעצמו איזה חיות כל שהוא צריך לצעוק עכ"פ זה בעצמו תעיתי כשה אובד עד שאין לי דעת כלל להיכן נאבדתי ונתרחקתי מבעל האבידה. אבל אני מבקש ומתחנן בקש עבדך וכו' היינו בקש אתה את עבדך עד שתמצאני כי אני נתרחקתי כ"כ עד שאין בי דעת כמו שה עאובד (וע' במ"א מ"ש בסי' ר"ו ע"פ זה תעיתי וכו' ע"ש ותצרפו לכאן). ואז כשיצעק ויתחנן כך באמת כמה פעמים יהי' נחשב ג"כ שמבקש ומחשפש את הצדיק ואז יזכה למוצאו רכי רחמי הש"י ורחמי הצדיקים אמתיים אינם כלים לעולם:

אות טז הכלל שצריכין לבקש ולחפש מאד מאד את הצדיק האמת שיש לו בחי' רוה"ק כדי שיזכה לברר המדמה שעי"ז מתבררת האמונה וכו' שכל העולם תלוי בזה וכו' וכנ"ל. וזה על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו, על משכבי בלילות זה בחי' שינה שהוא בחי' המדמה ששולט ביותר בלילה ושינה וע,כ אז צריכין לחפש ביותר אחרי הצדיק האמת בבחי' אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי, נגינתי זה בחי' הניגון הקדוש והנורא והנעים וכו' שמתעורר ע"י הצדיק האמת שמברר המדמה וכו' עד שזוכין לקול הניגון והשיר שיתער לעתיד וכו' כ"ש שם בהתו' הנ"ל ובזה הניגון יש לכל אחד מישראל איזהחלק בו כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שעיקר שעשוע עו"ב יהי' ע"י קול הניגון והשיר הזה שיתער לעתיד שדוד המלך שהוא בחי' משיח מזכיר מזה הרבהכ"ש שירו לה' שיר חדש וכו' אלקים שיר חדש אשירהלך וכו' וכן הרבה. כי כל ספר תהלים שהוא בחי' עשרה מניי ניגנה נמשך מבחי' קול הנגון והשיר הזה שהוא שיר פשוט כפול ווכ'. וע"כ הטוב הנעלם בכל אחד מישראל הוא בחי' איזה נקודה מהניגון הזה. וזהו אזכרה נגינתי בלילה היינ ובלילה בעת התגברות המדמה הרוצה לבלבל אותו כמו שהוא מבלבל את כ"א ועא' כפי דרכו, ואז האדם צריך לומר לנפשו אזכרה נגינתי היינו הטוב הנ"ל, בלילה בעת התגברות המדמה, עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי, שצריך לשוח עם לבבו לחפש רוחו הטוב בחי' החלק הטוב שיש לו ברוח הקודש של הצדיק האמת שכלול מכל נפשות ורוחות ונשמות של כל ישראל. וכ"א מישראל צריך לחפש מאד אחרי הצדיק הזה כדי למצוא רוחו הטוב רוחו הקודש כדי שיתברר בחי' לילה בחי' מדמה שלו כדי שיזכה לחלקו הטוב לעוה"ב שהוא בחי' קול הניגון הנ,ל. וזהו על משכבי בלילות שהוא בחי' התגברות המדמה, בקשתי את שאהבה נפשי, זה הצדיק האמת שהוא בחי' משה וכ"ש במדרש על פסוק זה, את שא הבה נפשי זה משה. בקשתיו ולא מצאתיו כי לא במהרה זוכין למצוא אותו. כי צריכן יגיעות הרבה וזמן זמנים הרבה עד שמוצאין אותו ואת הורה"ק שלו וכנ"ל. אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות, ואיתא במדרש שם בכרכים ובמדינות, אבקשהאת שאהבה נפשי זה משה, בקשתיו ואל מצאתיו. כי צריכין לבקשו ולחפשו מאד מאד בעיר ובשוקים וברחובות בכרכים ובמדינות, כי בכל העסקים שעושין הן תורה ותפלה ומצות ומעשים טובים והן מו"מ ושאר עסקים צריכין לכוין בכל עשי' שעושין ובכל דרך ועיר וכרך שהולכין אולי יזכה ע"י עסק ונסיעה זאת למצוא את שאהבה נפשו זה משה שהוא בחי' הצדיק האמת הנ"ל. כי כל חיותו ותקונו לנצח וזרעו וכל דורותיו עד סוף כל הדורות, וכל הנפשות והעולמות התלוים בו ובזרעו כולם תלוים בהצדיק האמת הנ"ל. אבל אע"פ שבקשתיו כ"כ אעפ"כ בקשתיו ולא מצאתיו. מצאוני השומרים הסובבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם, השומרים הסובבים בעיר הם בחי' נטורי קרתא האמתיים שהם העוסקים בתורה ותפלהושיחה בינם לבין קונם וכו' שהם עיקר השומרים נטורא קרתא כשרז"ל שאמר אייתי לן נוטרי קרתא וכו' וגן נקראים שומרים כי הם בבחי' נפשי לה' משורמים לבקר שומרים לבקר וכו'. כי גם אלו התלמידים שהם בבחי' שומרים הנ"ל שעוסקים בתורה ותפלה כנ"ל גם הם עדיין לא זכו למוצאו כראוי כי צריכין לזה חיפוש אחר חיפוש אפי' מי שמצאו קצת עד שימצא בחי' הורה"ק שלו כראוי וכנ"ל וע"כהם בבחי' שומרים לבקר שומרים לבקר שהם רק עומדים על משמרתם בתוקף והתחזקות גדול ועצום מאד ושומרים וממתינים לישועת ה' עד שימצאו אותו כראוי. כי הממתין נקרא שומר כ"ש ואביו שמר את הדבר. כי צריכין ליזהר בשעת ההמתנה לבלי להסיח דעתו מן התקוה כמו השומר שצריך ליזהר שלא לסיח דעתו מן השמירה, כמו כן הממתין ומצפה לישועת ה' נקרא שומר כי צריך להמתין ולא יסיח דעתו מן התקוה כל ימי חייו עד ישיף וירא ה' משמים. וזהו משומרים לבקר לבקר דייקא. כי כשזוכין למצוא הצדיק הזה כנ"ל, זוכין לבחי' בקר הנזכר שם בהתורה הנ"ל בחי' להגיד בבקר חסדך וכו' בחי' חדשים לבקרים וכו'. וזה מצאוני השומרים הסובבים בעיר בחי' שומרםי לבקר הנ"ל. את שאהבה נפשי ראיתם כמעט שעברתי מהם וכו', כי שאלתי את השומרים הנ"ל מה מענה מצאתם בפיו כ"ש בפרש"י כפי דרכו, והם כיונת אלם וקשה להם להשיב להשואלים אותם כי הם כבר מצאו אותו קצת ועדיין הם שומרים לבקר שומרים לבקר עד שימאוהו כראוי בשלימות עד שיזכו לבקר הנ"ל שהוא גאולת נפשם בשלימות. וזה השואל רוצה שישבו לו תיכף וימלאו לו תקותו מיד. ומחמת שלא השיבוהו כרצונו רצה להתרחק גם מהם כי אמר הלא גם בהם לא מצאתי תקותי כראוי וזהו כמעט שעברתי מהם ונתרחקתי מהם ח"ו. אבל ברחמי וחסדי ה' שאינם כלים חמל עלי ולא עב רתי ונתרחקתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי זה משה בחי' הצדיק האמת ופירוש כמעט הוא כמו לולא ה' עזרתה לי כמעט נפלתי לגיהנם ח"ו אך ה' עזר לי בחסדו והצילני וזהו פי' כמעט שעברתי מהם. היינו שכבר הי' כפשע ביני ובין המות וכמעט שנפלתי באין סומך ח"ו שהתחלתי לעבור מהם ולהתרחק מהם מחמת שלא מצאתי מענ שלימה בפיהם כרצוני. אבל בחמלץת ה' לא עזבני ותמך בידי לבלי לעבור ולהתרחק מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי שהוא בחי' הצדיק הנ"ל. עד שהביאותיו אל בית אמי ואל חדר הורתי ופי במדרש זה סיני ואהל מועד ששם קיבלו את התורה וזהו בחי' שבועות קבלת התורה שעי"ז עיקר בירור המדמה שהוא בירור האמונה בשלימות וכנ"ל. וכן מרומז במדרש שם שהשומרים הם בחי' התלמידים של הצדיק האוחזים בו ואינם מניחים עצמן לטעון בבלבוליםן והטעיות של העולם שכולם מבלבול המדמה. כי מבואר במדרש שם מצאוני השומרים הסובבים זה שבטו של לוי וכו' היינו כנ"ל כיכל שבט לוי לא טעו אחר העגל ונשארו דבוקים באמת במשה רבם והם טיהרו את ישראל אח"כ מחטא העגל וכמו שהביא שם במדרש הנ"ל וז"ל זה שבטו של לוי המד"א עברו ושובו משער לשער וכו' שזה נאמר אחר חטא העגל שצוה אותם לעבור משער לשער לטהרם מפגם העגל. וכמו כן בכל דור התלמידים הנשארים דבוקים בהצדיק האמת הם בבחי' לוי בחי' וילוו עליך וישרתוך וכ' (וכמ"ש במ"א מזה) היינו כנ"ל:

שייך להלכות שלוחין ע"פ התורה תקעו תוכחה הנ"ל: אות יז וזה בחי' ובני ישרא לנסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכו' ויכהן אלעזר בנו תחתיו וארז"ל ומובא בפרש"י והלא בהר ההר מת אלא שחזרו לאחוריהם ע"י מלחמת הכנעני וכו' ובני לוי החזירום וכו' ואז חזרו והספידוהו ונדמה להם כאלו אז מת וכו' היינו כנ"ל שהצדיק אינו מת כלל רק מצדינו כשאין מחפשין אותו כראוי וכו' וכנ"ל. וזהו שם מת אהרן כי אז הרגישו מיתתו כאלו מת שם כי אז הבינו קלקולם ופגמם. כי כשאהרן נסתקל כתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן ואמרז,ל שאמרו ישראל אפשר אדם שעצר המגפה ועמד כנגד מלאך המות ימות. והראו אותו להם מוטל במטה וכו' ואח"כ כתיב וישמע הכנעני מלך ערד כי מת אהרן וכו' כשרז"ל, היינו כי ישראל פגמו בזה שהרהרו אחר משה ואלעזר ולא רצו להאמין שמת אהרן כאלו ח"ו הסתירו אותו בפניהם כדי ליתן גדולה לאלעזר בנו (ועי' במדרש פ' חוקת מבואר שם שאמרו נסקל אתכם בשביל זה ע"ש). ואע"פ שהזכירו גדולת ומעלת אהרן שעמד נגד מה"מ ועצר המגפה ואיש כזה אין שייך שימות אעפ"כ פגמו כנגד כבוד משה ואלעזר שהרהרו אחריהם. ואז הוכרח משה להראות להן את אהרן מוטל במטה לומר שבוודאי האמת כן הוא שאהרן לא מת והוא חי וקים ומוטל במטתו במנוחתו בשלום אשרי לו. אבל אעפ"כ מצדיכם הוא מת ואתם צריכים לקבל קדושת אהרן הכהן ע"י אלעזר בנו שצוה הש"י למסור כל כחו וגדולתו של אהרן לאלעזר, וע"י אלעזר אתם יכולין בכל עת להמשיך עליכם קדושת אהרן הכהן הראשון אם תחפשו ותבקשו את קדושתו כראוי וכנ"ל. ומחמת הפגם שלהם גרמו ששמע הכנעני מלך ערד שהוא עמלק שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד. כי עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל כי הוא זוהמת הנחש זוהמת הער"ר של מצרים שהוא בח'י זוהמת הרע שבמדמה שהיא בחי' נביאי השקר. בחי' מניהיגים של שקר שבכל דור ודור שרוצים בכל פעם להסתיר והלעלים אמתת קדושת הצדיק ה אמת ובפרט אחר הסתלקותו וכנ"ל. ועיקר כחו ח"ו הוא כשאין ישראל מחפשין אותו כראוי וכנ"ל. וע"כ אז דייקא בא עליהם הכנעני שהוא עמלק וכנ"ל והיו צריכים אז לשום אל לב כל זה לחפש אותו עתה עכ"פ כראוי. אבל עבע"ד מתגרה בכל עת והסיתם לשוב לאחוריהם והכל בעצת ראשי המתנגדים של משה ואהרן שהם דתן ואבירם וכיוצא בהם, היינו שחזרו לילך ולשוב למצרים שהוא הרע של המדמה כי זה עיקר התגרות והסתת הבעל דבר שמבקש תואנות ועלילות לשוב ליפול ח"ו לזוהמת המדמה. בפרט אחר הסתלקות הצדיק שאומר הרי כבכר אפס תקוה ח" ועמלק מתגבר שהוא בחי' עוצם התגברות היצה"ר שמתעורר בהתגברות עצום בכל פעם ועתה מה נעשה עוד. והכסילים חוזרים לאחוריהם שזהו בח'י מה שקורין חסידים נפילים ר"ל זשזה גרוע מהכל כמ וששמעתי מפיו הק'. אבל בני לוי החזירום כי עיקר קיום העולם בכל דור הוא ע"י בחי' בני לוי שהוא בחי' אותם שאינם טועים בעגל ובכל הנסיונות שנסו ישראל את הקב"ה שכולם הם בחי' פגם אמונה כ"ש ולא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו ויתאוו תאוה במדבר וכו'. ובני לוי דבקו בה' ובמשה רבם ולא טעו אחרי המתנגדים והחולקים על משה רבינו והם קיימו את כל העולם. וע"כ באמת זכו שהבדיל הש"י אותם אליו לעמוד לפניו לשרתו וכו'. וע"כ גם במלחמה הזאת של הכנעני שהוא עמלק שבא עליהם אחר הסתלקות אהרן שהתגרה בהם הבע"ד כ"כ עד שחזרו לאחוריהם, עמדו בני לוי באמתתם ורדפו אחריהם והחזירום אל הקדושה לשוב ולילך לא"י. ואז שבו בתשובה והסתכלו כל ישראל בעצמם שפגמו הרבה וחזרו והספידו את אהרן כאלו מת אז כ"ש שם מת אהרן וכו'. כי ראו שכל מיתתו הוא מצדם ורק עכשיו הם מרגישים ענין מיתת אהרן שמיתתו הוארק מצדינו כנ"ל. וע"כ צריכיןלבכות ולספוד עליו הרבה בכל עת עד שנמשך קדושתו עלינו בכל פעם. וזהו שכתוב שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו והוא פליאה ע"פ פשוטו של פרש"י כי אם תירץ מ"ש שם מת אהרן שהוא מחמת שחזרו והפסידוהו וכו' עדיין קשה הרבה על מה שכתוב שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו והלא כבר נתכהן אלעזר תיכף במיתת אהרן כ"ש בפ' חוקת.אך התורה מרמזת לנו שישראל התחילו לתקן פגמם הנ"ל שהרהרו אחר משה ואלעזר וכו' כנ"ל ולא חיפשו את אהרן כראוי וכנ"ל. ועתה ע"י ההספד שהרגישו מיתתו כראוי וכנ"ל והתחילו להתגעגע אחריו ולחפשו כראוי אז דייקא ויכהן אלעזר בנו תחתיו, כי רק עתה נמשך בשלימות התיקןו של הכהונה הגדולה של אלעזר שנתכהן תחת אהרן אביו. כי כן הדבר שבכל פעם שבוכין על הסתלקות הצדיק ומחפשין ומבקשין אותו כראוי, אזי מוצאין קדושתו בודאי ע"י הבן או התלמיד שממלא מקום אביו ורבו. כי זהכלל גדול שאין הצדיק מסתלק מן העולם עד שנולד אחר תחתיו כשרז,ל עד שלא מת עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי וכן הרבהשחשבו שם. אבל צריכין לחפש ולבקש אחר זה הרבה הרבהבפרט בדורות הללו. וכע"כ כשהספידו כראוי על אהרן שזהו בחי' החיפוש והבקשה כראוי אחר הצדיק כנ"ל אז דייקא ויכהן אלעזר בנו תחתיו, כי רק אז נתכהן אלעזר בשלימות חתחת אהרן וזכו לקבל התיקונים הנעשים ע"י הכהן הגדול שמכפר על כל ישראל. כי אע"פ שאלעזר מצדו כבר נתכהן ע"פ הדיבור כראוי אבל מאחר שלא קבלו ישראל קדושתו כראוי כי הרהרו אחריו כנ"ל. ע"כ מצד ישראל עדיין לא נתכהן כראוי. וגם אפי' בעצמו לא היתה קדושת כהונתו בלשימות כל זמן שלא קיבלו ישראל קדושתו כראוי וכשרז"ל כלום נתתי לך גדולהאלא בשביל ישראל וכו'. אבל עכשיו ויכהן אלעזר בנו תחתיו ע"י שחיפשו אחר אהרן וכו' וכנ"ל. כי כן צריכין לבכות ולספוד עליו הרבה אבל צריכין ליזהר מאד שלא להכשל עי"ז לומר שכברמת הצדיק ואפס תקוה ח"ו ולא נשאר עוד בעולם חליפתו והשארתו. כי זהו פגם עצום מאד כי בודאי הצדיק לא מת ובודאי נשאר השארת קדושתו אצל בניו ותלמידיו. רק שצריכין לחפש ולבקש אחר זה מאד מאד וכנ"ל. וע"י כל חיפוש ובקשה מוצאין בודאי קדושת השארתו אצל בניו ותלמידיו. שזהו בחי' שם מת אהרן ויכהן אלעזר בנו תךחתיו אז דייקא וכנ"ל:

אות יח וזה בחי' שין הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה והחזירון עתניאל בן קנז בפלפולו כשרז"ל. כי בודאי ע"י האבל וההספד המר על הצדיק האמת בחי' משה נשכחין כמה הלכות כי האבל וההספד הוא בחי' הסתלקות המוחין כמובא. אבל אסור להשאר בזה ח"ו רק צריכין לבכות ולהספיד עליו מאד אבל שיהי' ההספד לחיים ולא להיפך ח"ו, לתקן ולא לקלקל עי"ז שלא לומר ח"ו שכבר אפס תקוה כדרך כמה אנשים שאומרים כך על הסתלקות הצדיקים שאומרים שעתה כבר לא נשאר לנו כלום ח"ו. אבל באמת הם שוגים בזה הרבה הרבה כי אע"פ שמצד א' אומרים קצת אמת. כי בוודאי לא נשאר ממש צדיק כזה כי בוודא יכשנסתלק משה לא נשאר עוד צדיק ממש כמשה, כי פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותה בושה וכו' כשרז"ל. אבל אעפ"כ אסור לישאר ח"ו בזה לומר ח"ו שמחמת זה אפס תקוה. כי נהפוך הוא כי לא יטוש ה' עמו לעולם כי ממשלתך בכל דור ודור וכתיב מחשבות לבו לדור ודור. ע"כ צריכין להאמין שאע"פ שצריכין להתגעגע מאד אחרי הצדיק האמת בחי' משה, אעפ"כ צריכין לסיים בדברי נחמה לנחם ולשמח עצמו בהשארתו דהיינו התורה הקדושה שנשאר ממנו ע"י ספריו ותלמידיו. כי מהצדיק האמתי בוודאי נשאר השארה טובה לנצח רק צריכין לחפש ולבקש הרבה וכנ"ל. וזה בחי' הנ"ל שבימי אבלו של משהנשתכחו כמה הלכות מחמת מרירות ההספד שהוא בחי' הסתלקות המוחין. אבל עתניאל בן קנז בעוצם צדקתו וחכמתו ראה שאין זה תכלית טוב לעסוק רק בהספד ולומר שח"ו אפסרתקוה עד שח"ו ישתכחו עוד הלכות ח"ו. ע"כ התאמץ בבחי' הנ"ל לנחם ולשמח עצמו שבוודאי עדיין יש תקוה רק צריכין לחפש ולבקש הרבה כנ"ל, עד שהחזיר כל ההלכות בפלפולו, פלפול זה בחי' שמחה בחי' חדי קוב,ה בפלפולא. כי פלפול של אמת לעיין ולחפש בהתורה אמתת עמקות עצמות התורה הקדושה לעובדא שזה העיקר. זהו בודאי שמחה גדולה כ"ש פקודי ה' ישרים משמחי לב וזהו עיקר בחי' החיפוש והבקשה הנ"ל כ"ש לכל תכלה ראיתי קץ וכו' ופרש"י לסלסל ולפלפל בה. נמצא שהסלסול שהוא החיפוש והבקשה כ"ש סלסלה ותרוממך וכמו שפרש"י שם, הורא בחי' פלפול אמתי ועי"ז זוכין לשמחה כנ"ל שהוא בחי' הרחבת הדעת והמוחין וע,כ עי"ז החזיר כל ההלכות שנשתכחו ע"י האבל וההספד כנ"ל. כי זה עיקר התקיון לנחם ולשמח עצמו אח"כ ולחפש ולבקש לסלסל ולפלפל בתורתו עד שנחזור ההלכות, שהם בחי' אמתת עמקות עצותיו הקדושים שזהו בח'י שמוצאין את הצדיק וכו' וכנ"ל:

אות יט וזהו בחי' ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו (מלכים ב' י"ג) וארז,ל ג' חלאים חלה אלישע א' שדחה את גחזי וא' שגירה דובים בתינוקת וא' שמת בה. והכל אחד כי זה בזה תלוי כי אלישע שהי' נביא גדול מאד אעפ"כ גילו לנו רז"ל ששגה בזה שדחה את גחזי בשתי ידים. כי בענין הבקשה והחיפוש הנ"ל אחר הצדיק האמת שיש לו בחי' רוה"ק יש בזה עמקות הרבה מאד כי המניעות לזה מתפשטים ומשתטחים מאד העיקר מצד פגם המקבלים. אבל פגם המון בני ישראל הצריכים לחפש ולבקש ולקבל קדושת הצדיק מתגבר לפעמים כ,כ ח"ו עד שגורמים גם איזה שגיאה להצדיק הרבי האמתי בעצמו עד שהוא גם הוא נעלם ממנו הדרך איך יוכל לתקן את ישראל ובזהיש דברים נסתרים הרבה וכמובן קצת מזה בהתורה קרטליתא (סי' י"ח לק,א) ובמקומות אחרים ובפרט בכמה שיחות וכו'. וזה בחי' כל הטענות והוויכוחים שהי' בין הקב"ה ומשה רבינו שהשי"ת ב"ה הפציר הרבהבמשה שילך בשליחותו לגאול ולתקן את ישראל ומשה מיאן במיאון אחר מיאון והכל בבחי' הנ"ל מחמת שידע שהוא דבר קשה וכבד מאד מאד כי ידע שבקרוב יקלקלו וכו' ומחמת זה אמר והן לא יאמינו לי ואמיר מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את ישראל ממצרים. כי ראה שישראל עדיין אין אמונתם שלימה מעוצם זוהמת מצרים שהוא פגם המדמה שנאחז בהם כ"כ. וגם תלה הדבר בקטונותו שהוא איןבו כח לברר ולתקן המדמה שלהם להוציאם מפגם אמונתם וע"כ אמר והן לא יאמינטו לי, שטען ב' טענות שמצדם ומצדו קשה להכניס בהם האמונה. וזה והן דייקא, לא יאמינו לי דייקא. כי הם פגומים מזוהמת מצרים כנ"ל ואני אין בכחי לעזור כי הי' עניו בעיניו מאד. אבל השי"ת הקפיד על זה ואמר הבא נא ידך בחיקך וכו' ויוציאה והנה מצורעת וכו'. וכן נהפך המטה לנחש וכו' ודרז"ל ומובא בפרשש"י שבכל זה רמז לו שפגם בלשון הרע שדיבר על ישראל כשפרש"י שם. היינו שרמז לו שמה שהוא ממאן כ"כ הוא מחמת שגם הוא בעוצם נוראות קדושתו עדיין יש בו אחיזת פגם לה"ר שהואבחי' פגם המדמה כ,ש בהתורה ויהי מקץ סי' נ"ד ע"ש. היינו שזה שאומר והן לא יאמינו לי זה נמשך מפגם המדמה שנפגם כ"כ בעונותינו עד שנוגע איזה שגיאה דקה ממנו גם בהצדיק האמת בעצמחו עד שאינו מאמין בעצמו שיש לו כח לתקן את ישראל. וזהו ג"כ מופת המים שנהפכו לדם. כי הדם זה עיקר התגברות המדמה שהוא מתגבר ע"י הדמים כמובא בשביל זה נקרא מדמה ע"ש הדמים וכו'. וזהו כל ענין הדמים שנזכר בכונת פסח שכל אחיזת מצרים הי' בהדמים כ"ש בכוונות על פסוק ואומר לך בדמיך חיי וכו' היינו בחי' פגם המדמה שזה עיקר גלות מצרים כנ"ל שהי' נאחז בהדמים שלא נזדככו אז. וע"כ הראה למשה זאת במופת הדם שצריכין להעניש את המצרים בדם להפוך כל המים שלהם לדם, להראות להם שאין להחכמים שלהם שום דעת ושכל אמתי כי המים שהוא בחי' הדעת כ"ש כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' כמים וכו' (ישעיהו י"א), אצלם נפגם כל הדעת הזה עד שנתהפך לדם שהוא בחי' פגם המדמה שנאחז בהדמים רעים שלא נזדככו מחמת ריבוי תאוותיהם הרעות. וכל הגאולה תלוי בזה שהשי"ת ישפיע נבואתו ורוח קדשו על משה בהשפעה גדולה כ"כ עד שתבוקף קדושתו יברר המדמה של כל ישראל וכנ"ל. ואעפי שאח"כ יפגמו ע"י חטא העגל ושאר הנסיונות עד שיגרמו מה שיגרמו חורבן ביצת ראשון ובית שני אעפ"כ אתה מוכרח לילך בשליחותם כי תפעול הרבה לטובה. כי התורה שתתן לישראל תתקיים לנצח ואם יהי' נעשה מה שנעשה אעפ"כ התורה תתקייים בכל דור ודור ע"י הצדיקי אמת בעלי רוה"ק שיהי' בכל דור שימשיכו קדושת קיום התורה מדור לדור לנצח. ואעפ"כ מיאן משה אח"כ ואמר שלח נא ביד תשלח ודרז"ל יודע אני שאיני גואלם לעתיד ואז ויחר אף ה' במשה והוכרח לילך. כי באמ תכמו שהעולם צריכין לחפש את הצדיק כמו כן צריך גם הצדיק בעצמו לחפש את עצמו ואת ישראל כי גם הצדיק אינו יודע מעצמו בפרט בדבר גדול ועמוק כזה לעזור את ישראל ברר המדמה שלהם כי לבעל בחירה קשה מאד לעזור (כמבואר בדברינו כ"פ). ע"כ מיאן משה ואמר שלח נא ביד תשלח מאחר שאני יודע שעיקר גמר הגאולה האחרונה לא יהי' עתה על ידי. והשיב לו השי"ת אדרבא עתה שאתה יודע האמת כ"כ ע"כ מחמת זה דייקא אתה צריך לילך ותצליח בשליחותי. כי מאחר שאתה יודע שגם אתה צריך לחפש ולבקש להלן יותר, זהו עיקר השלימות. ע"כ לך ואנכי אהיה עמך ותצליח הרבה בשליחותי ותגאלם ותתן להם התורה השתתקיים לנצח. ואם יהי' אח"כ מה שיהי' סוף כל סוף יוגמר התיקון עי"ז בעצמו ע"י שימאו כשרים ותמימים בכל דור ודור שהם בחי' בני לוי הנלוים אל ה' ואל הצדיק האמתי באמת, שהם יחפשו ויבקשו את קדושת הצדיק האמת בכל דור עד שימצאו קדושתו בכל פעם ועי"ז יוגמר התיקן וכו' וכנ"ל:

אות כ וע"כ גם אלישע אע"פ שהי' גדול בנבואה מאד. אעפ"כ מעוצם ריבוי הקלקולים של גחזי תלמידו כשרז"ל ע"פ ויגש גחזי להדפה וכו' עי"ז גרם שנפל ונתרחק מאלישע ונדחה מעולמו כשרז"ל שהוא א' מההדיוטות שאין להם חלק לעוה"ב. ומעוצם קלקוליו עי"ז גרם שגיאה גם לאלישע רבו שנתייאש לבקשו כראוי ודחפו בשתי ידים, מחמת שראה שהוא פגום ומקולקל מאד בתאות ניאוף ותאות ממון כ,ש בענין נעמן. אבל אעפ"כ ארז"ל ששגה אלישע בזה עד שנחלה מחמת זה כנ"ל. כי אעפ"כ הי' צריך אלישע לבקשו ולחפשו עוד כי רחמי הש,י אינ םכלים לעולם והי' צריך לבקש עוד רחמנות כזה אצל הש"י עד שיוכל להרים גם את גחזי מזוהמתו הגדולה. וכן מה שגירה דובים בתינוקות כי אע"פ שאלישע הסתכל בהם שאין בהם לחלוחית טובה כשרז"ל ע"פ ויפןבהם ויראם וכו', אעפ"כ לא הי' לו לסמוך על זה רק לחפש ולבקש גדולת רחמי הש"י עוד עד שיוכל לקרב אותם ג"כ כי אין רצונו ית' כלל לרחק שום ברי' רק לקרב. וכמו שמצינו הרבה שהקפיד הש"י על גדולי הצדיקים הנוראים על שלא למדו זכות בכראוי על ישראל כמו אליהו כשאמר קנא קנאתי כטוו' וכן הושע וישעי' וכו' כשרז"ל:

אות כא וזהו ואלישע חלה את חליו אשר ימות בה. כי הא בהא תליא כי מחמת שדחה את גחזי ואת התינוקות, שבא העיקר ע"י ריבוי קלקולים של גחזי ותינוקות שלא ביקשו אחר קדושת הצדיק אלישע כראוי עד שגרמו שגיאה גם אליו בעצמו כנ"ל, עי"ז דייקא חלה את חליו אשר ימות בה כי רק מצד זה נקרא הסתלקות אלישע בשם מיתה וכנ" לאבל אלישע בעצמו בודאי חי וקים לעולם כנ"ל. כי הלא אפילו מת גמור שנקבר אצלו ונגע בעצמותיו הקדושים חי וקם על רגליו כ"ש ויהי הם קוברים איש וכו'. הרי שאלישע יכול להחיות מתים ממש ע"י נגיעה בעצמותיו, מכ"ש שהוא בעצמו לא מת ח"ו ומכ"ש שהוא יכול להחיות בני אדם החיים עדיין להחיותם בהשארת תורתו ורוח קדשו רק שצריכים לבקשו מאד וכנ"ל:

אות כב וזה בעצמו בחי' מ"ש אצל אלישע כשנסתלק ממנו אליהו לשמים (מלכים ב'

אות ב' ויכה את המים ויאמר איה ה' אלקי אליהו אף הוא ויכה את המים ויחצו וכו'. ויאמרו נחבה רוח ה' על אלישע וכו'. כי אלישע ביקש וחיפש את קדושת אליהו רבו כראוי גם אחר הסתלקותו ואמר איה ה' אלקי אליהו וכו' וזכה באמת שחצה את המים בנס גדול כ"כ וגילה אמונת אלקותו ית' בעולם ונחה עליו רוח אליהו וכו'. אבל שאר בני הנביאים אמרו ילכו נא ויבקששו את אדוניך וכו' וארז,ל מכאן שהתחיל רוה"ק להסתלק מהם כשנסתלק אליהו לשמים. היינו כנ"ל כי בני הנביאים התפלאו איך שייך שיסתלק ויתעלם אליהו שהי' גדול בנבואה כ,כ ואמרו שבודאי הוא נמצא עדיין בעולם. והפצירו באלישע שישלח אנשים לבקשו והוכרח אלישע למלאות רצונם לשלוח לבקשו שלא יאמרו וכו' כשרז"ל. אבל ביקשו ולא מצאו כי באמ תשגו בני הנביאים הרבה בזה אע"פ שהיו נביאים ובעלי רוה"ק. כי לא כך צריכין לבקש רק צריכין להתחנן הרבה לפני הש"י ולבקש ולחפש קדושתו ע"י לימוד תורתו הק' וע"י תפילות ותחנונים וצעקות הרבה כ"ש ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים וכו' וכנ"ל, ואז דייקא יוכל למצוא קדושת רוח קדשו כמו שעשה אלישע שאמר איה ה' אלקי אליהו וכו' וזכה באמת שנחה עליו רוח אליהו כנ"ל:

אות כג וזה בחי' מו"מ בחי' קנין סודר שעי"ז עיקר כל הקנינים שלאיוכלו לשנות עוד. כי כל המשא ומתן הוא לברר ניצוצי האמונה כי יש בכל חפץ שבעולם בחי' ניצוצות הקדושים שהם בחי'ניצוצי האמונה הק' וצריכין לבררם שבשביל זה כל המו"מ כ"ש נשאת ונתת באמונה וכמבואר בדבריו ז"ל כ"פ. וכבר מבואר שעיקר האמונההוא ע"י בירור המדמה שזה נעשה ע"י המו"מ שנושאין ונותנים בחפצים ובמעות ומוכרין וקונין ומחליפין זה בזה, שכל זהנעשה עיקרו ע"י המו"מ שנושאין ונותנים בחפצים ובמעות ומוכרין וקונין ומחליפין זה בזה, שכל זהנעשה עיקרו ע"י המדמה שבו כל הה' חושים שהם הראות והשמע וכו' שעל ידו נעשין כל העסקים. כי כח השכל האמתי שהוא שכל העיוני הוארחוק מכל זה כנ,ל רק המדמה הוא שליח השכל כנ"ל. וע"כ עיקר הקנין הוא ע"י קנין סודר שהוא בבגדים כי הבגדים והלבושים שרשם מבחי' הדמיונות המבוארים שם שהם התארים והשבחים שאנו מדמים בהם את הש"י שכולם בבחי' המדמה כ"ש שם על פסוק בכסא ליום חגנו וכו' ע"ש בסוף התורה הנ"ל. ואלו התוארים והשבחים הם הם בחי' הדמיונות של הנביאים שמדמין בהם הש" יבחי' וביד הנביאים שמדמין בהם הש"י בחי' וביד הנביאים אדמה, אשר על כן עיקר בירור המדמה שלכל אדם הוא רק ע"י רוח נבואה רוה,ק. כי רק הנביאים ובעלי רוה"ק יודעין באמת לדמות אותו ית' ועי"ז יש להם כח לברר המדמה שלכל הנלוים אליהם שעי"ז עיקר האמונה כנ"ל. וכל אלו הדמינות הם בחי' לבושיו ית' בחי' ה' מלך גאות לבש וכו' שהנביאים בחי' צדיקי אמת מדמין ומלבישין אמתת אלהותו וממשלתו ית' בכמה וכמה תארים ושבחים ודמיונות כדי שיהי' נתפס בלבינו אור אמתתו וכבודו ית' לנצח ומשם שורש העליון של הלבושים. כי קודם חטא אדה,ר לא הי' שום לבושים כ"ש ויהיו שניהם ערומים וכו' כי אור השגתם היתה גדולה ונפלאה מאד מאד עד שהיו יכולים להשיג אמתתו ית' בלי שום לבושים של עכשיו וע"כ גם למטה בגשמיות לא הי' צריכים לבושים כלל. אבל אחר החטא ואדם ביקר בל ילין והגביר המדמה על השכל, אזדי תיקונו הי' ע"י לבושים בחי' ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. כי הוכרח כביכול להלביש ידיעת אלקותו בכמה וכמה דמיונות של הנביאים שהם בחי' לבושין כמובא בזוה"ק ומובא בדברינו במ"א. ומשם נשתלשלו גם הלבושים הגשמיים של כל אדם כי כל דבר יש לו שורש למעלה כידוע. וע"כ ע"י קנין סודר שהוא בלבושים עי"ז נגמר המקח שלא ישנו עוד כי המלבוש שרשו מלבושים העליונים הנ"ל שהם בחי' הדמיונות של הנביאים שעל ידם עיקר בירור המדמה שעי"ז האמונה בשלימות ועי"ז עיקר תיקון המו"מ שיהי' באמונה ולא ישנו עוד. כי כל השינויים שבמו"מ הכל ע"י בלבול המדמה שהוא פגם האמונה. כי בוודאי באמת צריך האדם לעמוד בדיבורו אפי' בלא קנין כשרז"ל לענין זהכל המקיים דבורו רוח חכמים נוחה הימנו. אך מחמת שע"פ רוב אין המדמה מבורר שמשם כל השינויים שהם בחי' פגם אמונה, ע"כ תיקנו חז"ל קנין סודר שנמשך מלבושים העליונים שהם בחי' בירור המדמה שעי"ז תיקון ובירור האמונה, ושוב לא ישנו עוד וכנ"ל:

אות כד וזה בחי' חשמל שהוא בחי' לבושין כי מלבוש בגימ' חשמל. כי כל השגת הנבואה של הנביאים הי' ע"י בחי' תיקון המרכבה שהואבחי' המרכבה שראה יחזקאל וכן ישעי' כשרז"ל כל מה שראה יחזקאל ראה ישעי' וכו' וכן כל הנביאים אמת. ועיקר השגת המרכבה הי' מתוך החשמל כמבואר שם בפסוק, כי קודם החשמל ראה רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב, שכל זה הם בחי' הקליפות הקודמין ומסבבין לפרי שה םבחי' בלבולי המדמה שהם בחי' כמה וכמה מיני מחשבות רעות ובלבולים וכפירות וסברות חיצוניות ושקרים וכזבים של המחקרים והמכשפים שמהם משתלשלםי כמהוכמה מיני בלבולי אמונה לשאר בני אדם וכולם נמשכין מבחי' המרכבה דס"א שהם בחי' רוח סערה וענן גדול וכו'. ועיקר יניקתם ע"י בחי' ונוגה לו סביב שהוא בחי' הקליפה שמעורב טו"ר ששם הבירור קשה מאד כידוע ומי שנפתה אחריה ח"ו יכול ליפול לבחי' ג' קליפות הטמאות לגמרי שהם רוח סערה וכו', וכל זה בחי' בלבול המדמה שיש בו כמה וכמה בחי', יש בלבולים שהם בבחי' נוגה שמעורב טו"ר ויש בלבולים שהם בחי' רוח סערה וכו' בחי' קליפתּת הטמאות לגמרי שהם בחי' כפירות גמורות ר"ל. והכל כפי מעשיו וכפי מדותיו שכולם בבחי' המדמה כנ"ל וכמו כן באים עליו הבלבולים הנ"ל וכן להיפך כי זה תלוי בזה. כי כל מה שמתבלבל מחשבתו בבלבולי המדמה הנ"ל ביותר כמו כן נוףל למעשים מקולקלים יותרוכן חוזר חלילה ח"ו עד שיכול לבא למה שיבא לאבוד את עולמו לגמרי ח"ו. ועיקר התיקון ע"י בחי' רוה"ק של צדיקי אמת שיונקים מרוה"ק של משה רבינו ע"ה שקיבלו כל ישראל בשעת מתן תורה שעי"זעיקר בירור ותיקון המדמה שהורא תיקון האמונה כנ"ל. ואלו הצדיקי אמת בחי' נביאי אמת נכנסין ויוצאין בשלום מכל אלו בלבולי המדמה שהם בחי' המרכבה דס"א בחי'רוח סערה וכו' הנ"ל, עד שמשיגין בחי' החשמ"ל שהואבחי'שורש הלבושין דקדושה שמתוכם משיגין כל מעשה מרכבה דקדושהשהם עיקר בחי' וביד הנביאים אדמה, בחי' הדמיונות המרבוררים האמתיים שמשיגין הנביאים שעי"ז מתברר המדמה כנ"ל. וכל החכמות של המקחרים אפי' מה שחוקרים חקירות האלהות שנקרא אצלם שכל העיוני כול םבכח המדמה המבולבל שלהם מחמת קלקול מעשיהם, כילא קיבלו את התורה ועדיין הם מזוהמים בזוהמת הנחש. כי אמתת שכל העיוני שהוא השגת אלהות באמת אין משיגין כ"א הצדיקים שקידשו את גופם בקדושה גדולהעד שזכו לבחי' רוח נבואה רוה"ק באמת. ושאר כל בני אדם צריכין רק לקבל מהם ככל אשר יורו אותנו וצריכין לבקש צדיק כזה מאד וכנ"ל כי רק הם יודעים להלביש השגת אלהותו בצמצומים רבים וכו' שעי"ז מבררין המדמה בבחי' וביד נביאים אדמה שעי"ז עיקר האמונה כנ"ל:

אות כה וזה בחי' נסיעות לדרכים וע"כ רוב המו"מ נעשה ע"י נסיעות. כי רוב הנסיעות הם ע"י בהמות שורשים וחמורים וסוסים שבהם התגברות המדמה כידוע. וצריך כל אדם לזכור את ה' בנסיעתו בדרך כ"ש בפ' שמע ישראל שהוא אמונת היחוד ודברת ב םבשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכ' היינו שיכוין בנסיעתו בשביל התכלית הנצחי, כגון במו"מ שנוסע להרויח ממון כדי שיתן צדקה (כ"ש במ"א בהתורה האי מאן דאזיל למינסיב סי' כ"ט ע,ש). מכ"ש כשנוסע לדבר שבקדושה בפרט כשנוסע להתקרב לצדיק אמת לשם שמים ואזי ע"י נסיעתו מתקן תיקון גדול כי מעלה כח הבהמיות שהוראכח המדמה שהוא בחי' כח הבהמיות שנושאין אותו, מעלה הכל לשורש השכל האמתי מאחר שפנימיות כונת נסיעתו בשביל הש"י ותרתו הק', נמצא שמעלה ומקשר וכולל המדמה בהשכל האמתי שזה עיקר עבודת האדם כנ"ל. וז"ש רבינו ז"ל במ"א שע"י הנסיעו תבקדושה מתקן פגם האמונה. כי ע"י הנסיעות מעלה ומברר המדמה שהואכח הבהמיות שעי"זעיקר תיקן האמונה כנ"ל. וגם כשהולך ברגליו נתתקן בחי' זאת כי הרגלין בחי' מדריגה התחתונה בחי' עשי' בחי' מדמה וכשמכוין בהילוכו בדרך לשם שמים באמת אזי מעלה את בחי' רגלין שהם בחי' מדמה אל השכל בבחי' וישא יעקב את רגליו בחי' לבו נשא את רגליו היינו בחי' לב מבין בחי' השכל נושא את הרגלין בחי' המדמה שיעלה ויוכלל בהשכל וכנ"ל. וזה בחי' רגלי עמדה במישור היינ ובחי' הנ"ל עי"ז במקהלים אברך ה'. כי כל הברכות והשבחים והתוארים שמברכין ומשבחים אותו ית' כולם ע"י בירור המדמה כ"ש שם בהתורה הנ"ל:

אות כו ופרעה ומצרים שהם בחי' הרע שבמדמה כנ"ל שמשם עיקר גלות מצרים שכולל כל הגליות שעיקרם גלות הנפש שהעיקר הואפגם האמונה. שהס"א והקליפות מתגברים עלכל אחד בבלבולי המדמה שהם בלבולין האמונה. ע"כ פרעה כשהתגבר לרדוף אחר ישראל הי' עיקר התגברותו ע"י המרכבות טמאות שלו בבחי' ויקח ששם מאות רכב בחור וכל רכב מצרים וכו'. וישראל התייארו מאד מזה כ"ש וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. כי עיקר תיקון הנפש של איש הישראלי הוא תיקון המחשב השיגביר כח השכל על המדמה שיהי' המדמה טפל להשכל שזהו בחי' מ"ש בזהו"ק אין הרוכב טפל לסוס אלא הסוס טפל להרוכב. כי סוס הוא בחי' תוקף פגם זוהמת המדמה שעיקר בלבוליו הם ע"י תאוות המשגל שהוא בחי' זוהמת מצרים בחי' וזרמת סוסים זרמתם בחי' סוסים מיוזניםמשכים היו וכ' (ירמיה

אות ה' . ושם עיקר המלחמה של כ"א כידוע וכ"ש בתחלת התורה הנ"ל שהג' מוחין הם בחי' ג' מחיצות פרוסות בפני תאווה זאת. אבל כשהם נפגמים ח"ו עאזי מתגבר הרוח שטות שעי"ז באים כל הפגמים והעבירות ח"ו כשרז"ל אין אדם עובר עבירה א"אכ נכנס בו רוח שטות. וזה בעצמו בחי' בלבול המדמה המבואר שם אח"כ (באב ות ח') ע' שם והבן היטב קשר התורה הנוראה הנ"ל. כי הצדיק האמת הבעל כח שזוכה להתפלל התפלהבבחי' דין עד שמוציא הנפשות והתפלות וכו' מהס"א בבחי' חיל בלא ויקינו וכו', הוא זוכה לכל התיקונים הנאמרים שם, עד שזוכה לבחי' רוח נבואה רוה"ק שעי"ז מתקן ומברר מדמה שהוא תיקון הראמונה. היינו שזה הצדיק מתקן הנפשות הפגומות שהמדמה מבולבל אצלם שעיקר הבלבול נמשך מחטאות נעוריהם שהעיקר פגם תאוה הנ"ל שהוא עיקר בלבול המדמה. וצרי ךכל אחד החס על נפשו לבקש צדיק כזה כל ימי חייו כדי שיברר אצלו המדמה בכל פעם ויכניס בו אמונה שלימה עד שיתקנו בשלימות. כי הרבה הרבה צריך לעבור עלכל אחד ואחד כי לאו כל אדם זוכה להתתקן מיד כי יצר לב האדם רע מנועריו. בפרט מאחר שכבר פגם וקלקל המדמה שלו הרבהקודם שבא אל הצדקי. וכל מה שעוסקין לתקנו מתגבר עליו הבע"ד בהתגברות גדול מאד ביותר כי כל הגדולה מחבירו יצרו גדןול ממנו. ע"כ הרוצה לחוס על נפשו ולחשבו על תכליתו לנצח באמת צריך לשום אל לבו היטב להיות חזק בדעתו בהתחזקות עצום לאחוז עצמו בהצדיק הזה העוסק בתיקון נפשו ולחפש ולבקש עמקות אמתת עצותיו ודרכיו האמתיים והתמימים וכנ"ל, ולקיים אחזתיו ולא ארפנו עד וכו'. נמצא שעיקר התיקון הוא שיהי' המדמה טפל להשכל שזהו בחי' שהסוס טפל להרוכב המוזכר בזהו"ק. ומצרים שהם בחי' פגם המדמה הם בהיפך וזההי' תוקף התגברותם בבחי' ויקח שש מאות רכב בחור וכו' כנ"ל. וישראל התייראו מזה ותפסו אומנות אבותם ויצעקו אל ה'. כי זה עקיר העצה הכלליית לצעוק בכל פעם שמתגברים עליו המחשבות רעו תהנ"ל שהם בלבול המדמה שבא ממרכבות דס"א בחי' מרכבות פרעה, לצעוק מאד אל ה' ולצעוק ולצעוק וכו' עד ישקיף וכו'. ועי"ז נתעוררו רחמי הש"י ולחם בעצמו עמהם והפילם. וע"כ התחיל משה שירת הים בנפלאות שבח גבורה נפלאה הזאת שהפיל הש"י מרכבות טמאות שלהם. וזהו אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, סוס רוכבו דייקא שהקדים הסוס להרוכב כי זה ועיקר תוקף זוהמת של בחי' מצרים שמתגברים על כ"א בגלות הנפש שרוצים להגביר הסוס על הרוכב ח"ו. ומזה נמשך כל מרירת הגלות שסובל כל אחד מבלבולי מחשבותיו הרעי שהם בלבול המדמה. וע"י הצעקה לה' זכו שהש"י הפיל סוס ורכבו וכנ"ל. וכן כתוב בסוף כי בא סוס פרעה ברכבו וכו' וישב ה' עליהם את מי הים וכו'. כי אע"פ שהתגברו כ"כ במרכבות טמאות שלהם על כ"א עד שרצו להגביר הסוס על הרוכב. אעפ"כ הש"י ברוב גאוותו וגדלו הפיל סוס ורוכבו נגד ישראל והשפילם ועי"ז נתברר המדמה וזכו לאמונה שלימה בהש"י ובהצדיק האמת בחי' משה כ"ש ויאמינו בה' ובמשה עבדו:

אות כז כי בענין בלבול המדמה כלול כל התאוות הן תאוה הנ"ל הן תאוות ממון וחסרון הבטחון וטרתד הפרנסה. והכל הואבחי' פגם האמונה והכל תלוי זה בזה ואין יודעין מהיכן ההתחלה וע"כ קשה מאד לתקן. וא"א לתקן כ"א ע"י הצדיק האמת שיש לו בחי' רוה"ק וכו' כנ"ל. ובלבד שיבקש אותו מאד עד שימצאנו ואפי' אח"כ צריך לבקש עוד הרבה בכל פעם וכו' וכנ"ל עד שיזכה לאמונה שלימה ביותר בכל פעם עד שיתתקן בשלימות וכו' וכנ"ל. וע"כ נקרא הבטחונות של שוא והבל בשם סוס כ"ש אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר וכתיב לא בגבורת הסוס יחפץ וכו' וכתיב שקר הסוס לתשועה וכו' כי בחי' סוס הוא בחי' תוקף זוהמת המדמה בח'י זוהמת מצרים שנאמר בהם הוי היורדים מצרים לעזרה ועל סוסים ישענו וכו' (ישעיה ל"א), שמשם נמשך פגם תאוות ממון שרודף אחר הממון ביגיעות יתירות בחנם ועושה מהטפל עיקר ומהעיקר טפל, שתולה העיקר בהסיבות שהם הנסיעות והטירחות של המו"מ ושוכח בהש"י ואפי' כשמזכירין אותו בהש"י ובתכליתו הנצחי הוא אומר הלא כתיב וברכך בכל עאשר תעשה שדרשו חז"ל שלא יהא יושב בטל וכו'. ואינו משים אל לבו לבליט להטעות א"ע. כי בודאי האמת שצריכין איזה עסק אבל חלילה להפוך הדבר לעשות מהסיבה של העסק עיקר ולרדוף אחר המו"מ ביגיעות וטלטולים וסכנות בגוף ונשפ כאלה, ומתורה ותפלה עושהטפל עד שהרבה משליכים עסק התורה לגמרי אע"פ שבנעוריהם היו לומדים מופלגים וכו' עד שכמעט שוכחים גם את התפלה וכו' בפרט בדורות הללו הש"י ירחם. וכל זה בכל דברי הזהו"ק שהזהיר שלא יהי' הרוכב טפל להסוס רק הסוס יהי' טפל להרוכב וכנ"ל וזהו שקר הסוס לתשועה וכו' שהוא פגם המדמה כנ"ל, הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו זה בחי' ההיפך לגמרי ממרכבות הטמאות שהם בחי' סוס ורוכבו כנ"ל. כי הכנעת וביטול אלו המרכבות דס"א הם ע"י הצדיק האמת הנ"ל שזוכה לקול הניגון הנ"ל המשקה את הגן שמשם גדילים כל הריחות שהם היריאות. שזה הניגון הוא בחי' שיר של חסד שיתער לעתיד כשיהי' חידוש העולם בחי' עולם חסד יבנה בחי' להגיד בברקר חסדך וכו' ע"ש. וזהו הנה עין ה' שהוא השגחתו השלימה אל יראיו המיחלים לחסדו הנ"ל בחי' להגיד בבקר חסדך. שהם זוכים ליראה שלימה כנ"ל והם מכניעים הסוס ורוכבו ומגלים לכל העולם כי שקר הסוס לתשועה כי הם מבררים ומתקנים המדמה וכנ"ל. וזהו ג"כ בחי' לא בגבורת הסוס יחפץ ולא בשוקי האיש ירצה רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו היינו כנ"ל:

אות כח וע"כ מוזהר המלך ולא ירבה לו נשים ולא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה וכו'. כי כל זה בח'י זוהמת המדמה כנ"ל שהמלך מוזהר על זה ביותר כי המדמה בשורשו בקדושה הוא בחי'מדת מלכות אמונה שמשם כל התארים והשבחים להש"י בחי' ה' מלך גאות לבש בחי' הוד והדר לבשת וכמובן לעיל. וע"כ המלך מוזהר שלא לפגום בחי' מלכות ח"ו ע"י בלבול המדמה שהוא בחי' תאוות המשגל שהוא בחי' ריבוי סוסים שהיא זוהמת מצרים כנ"ל:

אות כט ושלמה המלך הי' חכם מאד מכל אדם ורצה לסמוך על חכמתו להרבות סוסים ונשים, התחרט אח"כ מאד והתודה על עצמו שטעה מאד בזה כ"ש (משלי ל"א) לאיתיאל ואוכל שטעה ואמר אתי אל ואוכל לעמוד בזה אבל באמת לא כן הוא. כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי מי עלה שמים וירד כמשה וכו'. היינו שהודה על עצמו שטעה במה שרצה להתחכם כנגד תורת משה ורצה לסמוך על חכמתו לעמוד כנגד בלבול המדמה אף שירבה נשים וסוסים. ובאמת לא כן הוא, כי באמת א"א בשום אופן לברר המדמה כ"א ע"פ תורת משה דייקא שהוא בחי' רוח נבואה רוה"ק האמתי שמשם מקבלין כל הנביאים וכל הצדיקים בעלי רוה"ק שבכל דור. כי משה רבינו הוא רבן של כל הנביאים ואפי' מי שזוכה לרוה"ק צריך לילך רק בדרך תורת משה ולבלי לסור מתורתו ימין ושמאל אפי' כחוט השערה ואז דייקא יכול לברר המדמה ע"י רוח קדשו ששואב מתורת משה דייקא. אבל שלמה פגם בזה וביקש להיות כמשה ולעבור על מצותיו להרבות נשים וסוסים. וע"כ התחרט מאד על זה ואמר אמרתי אחכמה והיא רחוקהממני כי עבער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי, כי גם אותי ברוב חכמתי במבלבל המדמה הרבה עד שטעיתי כל כך כי המדמה מטעה ומבלבל גם את החכמים הגדולים מאד וכנ"ל. כי מי עלה שמים וירד כמשה שזכה לעלות לשמים ולקבל את כל התורה כולה וזכה לרוח נבואה כזו שאין כמוהו כ"ש ולא קם עוד נביא בישראל כמשה וכו'. וע"כ א"א לברר המדמה כ"א ע"י תורתו הק' לבלי לסור ממצותיו אפי' כחוט השערה, ואז דייקא יכולין לזכות לבירור המדמה ע"י רוה"ק של הצדיקי אמת שבכל דור שממשיכין מתורת משה דייקא וכנ"ל:

אות ל ולעתיד יתנהג העולם ע"י השגחה לבד ויתבטל הבטחונות של שוא והבל עד שיתבטל עסק הסוחרים לגמרי. וזהו (זכריה י"ד) ביום ההוא יהי' על מצילות הסוס קודש לה' וכו' ולא יהי' עוד כנעני וכו'. כי עכשיו טעות המדמה שהוא בחי' זוהמת הסוס מתגבר כ"כ עד שמלבישין גם את הסוס בעשירות כזה בכסף וזהב וכו' היש שטות מזה. אבל לעתיד יתברר ויתתקן הכל עד שיעלו גם מצלות הסוס, תוקף שטות זוהמת המדמה, יעלו ויבררו ג"כ שיהי' קודש לה'. ואז באמת יתבטל עסק הסוחרים בחי' ולא יהי' עוד כנעני וכו' כי לא ירדפו ישראל עוד אחר מו"מ רק ישימו בטחונם בהשגחת הש"י לבד עד שיתקיים בהם ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו'. וכשרז"ל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים וכו'. וזהו שנסמך והי' הסירות ביום ההוא קודש לה' וכו' כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שע"י כל הנ"ל זוכין להכניע מזונא דגופא ולהגביר מזונא דנשמתא, וזה והי' הסירות שמבשלים בהם שהי' תחילה בבחי' מזונא דגופא עתה יהי' קודש לה'. כי יתגבר מזונא דנשמתא על מזונא דגופא ע"י בירור המדמה שהוא תיקון האמונה שעי"ז זוכין לשיר של חסד הנ"ל שעי"ז מתגבר מזונא דנשמתא כנ"ל, ע"ש היטב בהתו' הנ"ל ותבין:

אות לא וזהלסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי היינו כנ"ל שעיקר המלחמה עם פרעה הי' להכניע מרכבות הטמאות שלו שהם בחי' התגברות הסוס על הרוכב בחי' התגברות תוקף זוהמת המדמה על השכל שזה הי' עיקר תוקף צרת גלותם של ישראל. וכן הוא בכל דור ודרו כי מצרים כולל כל הגליות כשרז"ל. והש"י בעצמו לוחם עמהם כי הוא מלחמה גדולה וארוכה שיש לכל אדם בימי חייו וצריך לצעוק הרבה אל ה' ולתלות עיניו למרום בכל פעם שהש"י ילחם בעדו ויעזרו לכבוש מלחמה זאת. ואז הש,י ירחם עליו ויושיעו כמ ושהי' ביצמי"מ וקריעת י"ס. וזהו לסוסתי ברכבי פרעה וע' פרש"י שם. היינו כשיצאתי עם סוס שלי כנגד רכבי פרעה, כי זה כלל שאי ןהדין נמתק אלא בשרשו וע"כ יצא הש"י כנגד רכבי פרעה עם בחי' סוס שלו שהוא שורש העליון של הסוס כדי להכניע רכבי פרעה להפיל סוס ורכבו דס"א הרוצים להגביר הסוס על הרוכב וכנ"ל. ואז דמיתיך רעיתי, דמיתיך בחי' המדמה שלך נתברר ונעשה בחי' רעיתי שהוא בחי' אמונה השלימה בחי' ורעה אמונה שהיא נקראת אחת היא רעיתי יונתי תמתי וכו' שנאמר על ישראל שהם חזקים באמונה עם הש"י ותורתו כיונה תמה עם בן זוגה וכמו שפרש,י שם. היינו כנ"ל שהש"י לוחם כביכול עם בחי' סוסו להפיל רכבי פרעה שהם בחי' מרכבות הטמאות הרוצים להגביר הסוס על הרוכב ח"ו. ואז כשהפילם נתברר המדמה שעי"ז נשלם האמונהשהו בחי' דמיתיך רעיתי וכו' וכנ"ל:

אות לב וזה שמובא בפרש"י והוא מהמדרש שהי' הסוסים מושכים את המצריים לתוךם הים וז"ל המדרש. תני ר' ישמעאל וינער ה' את מצרים בתוך הים מלמד שהסוס הי' זורק רוכבו למעלה והוא יורד למטה והסוס למעלה ממנו וכו' ע"ש, היינו שנענשו מדה כנגד מדה ממש כי תחת שהם הי'רוצים להגביר הסוס על הרוכב כנ"ל כנגד זה נענשו ששילם לעושי הרעה כרעתם שהגביר הסוס על רוכביהם והפילם והענישם ועקרם מן העולם. וע' במדרש על פ' זה לסוסתי שמארי ךשם בענין כובד המלחמה שלחם הש,י כביכול עם פרעה להגביר סוסו כביכול על פרעה על סוס אדום על סוס לבן ושחור כביכול נגלה הקב"ה על סוס לבן אדום שחור הה"ד דרכת בים סוסיך וכו'. וכל זההוא בחי' הנ"ל כי עיקר המלחמה הוא בבחי' הנ"ל מה שהשי"ת צריך ללחום עם הס"א שהוא בחי' פרעה ומצרים שהם ערות הארץ תוקף זוהמת המדמה שרוצים בכל פעם להגביר ח"ו זוהמת המדמה שהוא בחי' זוהמת הסוס כנ"ל על השכל. ומעוצם המלחמה צריך הש"י כביכול בעצמו ללחום עמהם וזה בחי' סוס אדום לבן שחור שיצא בהם פרעה והש"י יצא כן כנגדו. כיט יש בעינן מלחמה זאת של זוהמת המדמה עם השכל כמה וכמה בחינות לפעמים מתגבר על האדם במחשבות ורעיונים והרהורים אלו שהם בחי' סוס אדום ולפעמים בבחי' סוס לבן ושחור. וזהו בחי' גלות ארבע מלכיות שראה זכרי' (כ"ש בקפיטל ו') ואראה והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחשת במרכבה הראשונה סוסים אדומים, ובמרכבה השני' סוסים שחוריטם. ובמרכבה השלישית סוסים לבנים, ובמרכבה הרביעית סוסים ברודים אמוצים שהם בחי' ד' גליות כמו שמפרש שם אח"כ. וזה ידוע שעיקר הגלות הוא גלות הנפש מה שבגלות המר מתגבר מאד הס"א על הקדושה. ועיקר המלחמה הוא במשחבה מה שהחיות טמאות שה םבחי' מרכבות טמאות שהם מחשבות רעות והרהורים רעים ורעיונים מבולבלים מתגברים על השכל שמשם כל הקלקולים ר"ל כאשר יודע כ"א בנפשו (וכ"ש אדומו"ר ז"ל במ"א (סי' רל"ג) שמחשבות קדושות הם בחי' חיות טהורות וכן להיפך ע"ש) וע"כ ראה המרכבות טמאות בבחי' סוסים בכמה גוונין אדומים לבנים שחורים. כי יש בענין הרעיונים רעים כמה וכמה מיני גוונין וכן הי' בגלות מצרים כנ"ל. וצריכין לצעוק הרבה לה' עד שהש"י יעזרו שלא יפול בידם רק יגביר הרוכב על הסוס. כי באמת המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו ואפילו אם לפעמים המחשבה יוצאת מדרך הישר לחוץ ח"ו הוא יכול לתופסה כמו הסוס שתופסין אותו במתג ורסן להטותו לדרך הישר כמו שכתב כל זה אדומ"ר ז"ל בסימן מ"ו בלק"ת ובמ"א. והבן היטב לעובדא ולעצה להציל נפשך על ידי כל הנ"ל:

אות לג ע"פ כל הנ"ל יתפרש היטב מאמר רז"ל בקידושין פ"א וז"ל אריב"ל כל המלמד בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קיבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך לי' יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב ר' חייא בר אבא אשכחא לר' יהושע ב"ל דשדי ריסנא ארישי' וקא ממטי לי' לינוקא לבי כנישתא א"ל מאי כולי האי א"ל מי זוטרא מאי דכתיב והודעתם לבניך וסמיך לי' יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב מכאן ואילך רבה בר הונא לא טעים אומצא עד דמייתי לי' לינוקא לבי מדרשא ר' חייא בר אבא לא טעים אומצא עד דמיקרי לינוקא ומוספיה. כי צריכין לחבר סוף התורה הנ"ל בתחלה היינו מ"ש שם בסוף שבירור המדמה הוא ע"י רוה"ק שהוא בחי' מתן תורה שכל העולךם הי' תלוי בו וכו' וזה הרוה"ק זוכין ע"י כל התיקונים רוה"ק שהוא בחי' מתן תורה שכל העולם הי' תלוי בו וכו' וזה הרוה"ק זוכין ע"י כל התיקונים המבוראים שם מתחלה וע"ש היטב מבואר שם מענין תיקון הג' מוחין שהם ג' מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה והם בחי' שלשה מיני רחמנות בחי' אם תשקור לי ולניני ולנכדי ע"כ רחמי האב על הבן שהם בחי' ג' תפילות ביום וכו'. וכל זה נתתקן ע"י הצדיק הבעל כח שמתפלל תפילה בבחי' דין שעי"ז זוכה לכל התיקונים הנאמרים שם עד שזוכה לרוה"ק בחי' רוח נבואה שהוא בחי' מתן תורה שאז זכו כל ישראל לרוח נבואה שעל ידי זה מתברר המדמה שזה עיקר תיקון האמונה ועי"ז זוכין לחידוש העולם של לעתיד שהוא בבחי' א"י השגחה שעי"ז זוכין להשיר של נפלאות שיר של חסד שיתער לעתיד שע"י קול השיר הזה דייקא יכולין להוכיח את ישראל בתוכחה של משה וכו' שעי"ז נכנע מזונא דגופא ומתגבר מזונא דנשמתא שהוא בחי' ריח בחי' יראה וכו' ע"ש כל זה היטב היטב. ועתה מבואר היטב מאמר ר' יהושע ב"ל הנ"ל כל המלמד בן בנו תחורה שזהו בחי' שזכה לג' בחי' רחמנות הנ"ל שעיקר הרחמנות הוא הדעת האמתי של התורה ללמדה ולהמשיכה מאב לבן ולבן הבן כי עד כאן רחמי האב על הבן כנ"ל. נמצא שזכה לבחי' תיקון המוחין שנמשך ע"י הבעל כח הנ"ל ע"כ בודאי נחשב כאלו קיבלה מהר סיני ששם זכו כל ישראל לבחי' רוח הקודש כי גם הוא בודאי זוכה לבחי' רוח הקודש כי גם הוא בודאי זוכה לבחי' רוה"ק מאחר שזכה להמשיך ג' מיני מוחין הנ"ל שהם ג' מיני רחמנות הנ"ל שהם המוחין האמתיים של התורה שהם בחי' אב ובן ובן הבן שזה נמשך מהתיקונים הנ"ל של הבעל כח הנ"ל שעי"ז זוכין לרוה"ק שהוא בחי' קבלת התורה כנ"ל וע"כ בוודאי נחשב כאלו קיבל את התורה מהר סיני כמו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך לי' יום וכו' כי בשביל זה נסמכו זה לזה להודיע שעיקר קבלת התורה הוא לברר המדמה ע"י הרוה"ק שמקבל כ"א מישראל בכל דור על ידי התורה שמקבל מרבו האמתי כנ"ל. ועיקר בירור המדמה הוא לתקן המדמה ולבררו בכל פעם מכל השטותים והבלבולים שנדבקו בו שכולם הם בחי' בלבול האמונה עד שיתקן את מוחו שיהי' המוחין שלו בבחי' ג' מחיצות פרוסות הנ"ל שהם בחי' ג' מניי רחמנות מאב לבן ולבן הבן. וע"כ מאחר שזכה ללמוד תורה ולהמשיך קדושת המוח של התורה עד בן הבן ע"כ בודאי זכה לבחי' התקונים הנ"ל ע"כ נחשב כאלו קיבלה מהר סיני וכו' וכנ"ל. וזהו רחב"א אשכחי' לריב"ל דשדי ריסנא ארישי' וממטי לי' לינוקא לבי כנישתא וכו' ופרש"י שהי' מלבוש פחות שחטפו במקום הסודר וכו'. אבל דברי רז"ל עמוקים מאד ויש בהם רזין עילאין. ועתה ע"פ הנ"ל תבין נפלאות ה' שרימז בדבריו הק' עצות עמוקות אמתיות המוכרחים לכל אדם החס על נפשו להוציאה מגלות התאוות ובפרט מרעיונים והרהורים רעים השוטפין על מוחו ורוצים לבלוע אותו ח"ו שהעיקר לבלי להתפחד מהם כלל. רק לעשות את שלו במה שהוא עוסק ואפי' כשמחשבתו מורדת ויוצאת לחוץ צריך לתופסה כמו סוס ברסן להחזירה לדרך הישר כמבואר שיחות קדושות אלו הרבה בספריו הק' וכמובא לעיל מזה, ועל זה נאמר אל תהי כסוס כפרד אין הבןי שנאמר לענין קדושת הברית כ"ש בזוה"ק. וזהו במתג ורסן עדיו לבלום, שצריכין לתפוס המחשבה כמו הסוס במתג ורסן וכנ"ל. וזהו עיקר תיקון המוחין כששומרין את המוחין מפגם הרהורים הנ"ל שזה העיקר. ואז זוכה לבירור המדמה שהוא בחי' תיקון הלבושין כנ"ל שזהו בחי' קבלת התורה בחי' רוה,ק וכנ"ל. וזהו בחי' דשדי ריסנא ארישי' בחי' תיקון המוחין שבראש שהוא בחי' ריסנא שתופסין המוחין ברסן שלא יצאו לחוץ וזה הי' במקום הסודר שהוא מלבוש חשוב, היינו כי עיקר מלבוש חשוב הוא רק כשהמוח קשור אצלו בבחי' רסן שלא יצא לחוץ להרהר ח"ו שזה עיקר תיקון הלבושין שהוא בחי' תיקון המדמה כנ"ל וזהו דשדי ריסנא ארישי' וקא ממטי לינוקא וכ'. כי הכל אחד כי הלימוד עם הבנים שהוא עיקר תיקון המוחין כנ"ל כל זה זוכין רק ע"י בחי' ריסנא הנ"ל ע"י ששומרין את המוח מפגם ההרהורים כנ"ל. וזהו שא"ל מי זוטרא מאי דכתיב והודעתם לבניך וכו' וסמיך לי' יום וכו' כי כל זה בחי' קבלת התורה בחי' רוה"ק כנ"ל. ועתה מה טוב ומה נעים סמיכות וקשר דברי רז"ל שסמך לזה מכאן ואילך רבה בר הונא לא טעים אומצא עד דמיקרי לינוקא וכו'. כי ע"י כל הנ"ל זוכין לקול השיר הנ"ל שעי"ז נכנע מזונא דגופא וכו' וע"כ בוודאי טוב ויפה עשה שלא רצה לאכול ולטעום דבר עד שלמד עם בנו שעי"ז זכה להכניע מזונא דגופא וזכה שתהי' אכילתו בבחי' מזונא דנשמתא. כי זה עיקר קדושת איש הישראלי שצריך להשתדל כל ימיו שתהי' אכילתו רק בבחי' מזונא דנשמתא, ואפי' כשאוכל לא תהי' אכילתו בבחי' מזונא דגופא שיכווין ח"ו בשביל הנאת גופו רק כל אכילתו תהי' בבחי' מזונא דנשמתא, ואפי' כשאוכל לא תהי' אכילתו בבחי' מזונא דגופא שיכווין ח"ו בשביל הנאת גופו רק כל אכילתו תהי' בבחי' מזונא דנשמתא (וכמובא מזה במ"א) וזה זוכין ע"י התיקונים הנ"ל. וע"כ לא טעים דבר עד דמיקרי לינוקא שזהו בחי' התיקונים הנ"ל שעל ידם זוכין שתהי' אכילתו בבחי' מזונא דנשמתא כנ"ל. וזה ר' חייא ב"א לא טעים מידי עד דמיקרי לינוקא ומוספיה ופרש"י מהדר לי' מה שקרא אתמול ומלמדו עוד פסוק יותר. היינו שרחב"א הוסיף לתקן ביותר שלא רצה לטעום עד שקרא עם התינוק מה שלמד כבר ועוד הוסיף ללמדו יותר כי זה עיקר שליטמות התיקון הנ"ל להיות מוסיף והולך בכל פעם ולא יסתפק במה שלמד כבר עם בנו או תלמידו שנחשב ג"כ כבנו רק בכל פעם יוסיף והולך. כי עיקר התיקון להמשיך בחי' אמונת חידוש העולם שעי"ז זוכין לבחי' חידוש העולם של לעתיד בבחי' חדשים לבקרים וכו' שבשביל זה צריך האדם להתחדש בכל יום ולהתחיל בכל יום מחדש וע"כ צריך הרב כשלומד עם בנו ותלמידו לחזור עמהם מה שלמד כבר ולהוסיף לחדש להם עצות ותחבולות אמתיות להנצל משטף מים רבים של זה העולם. שזה עיקר הלימוד העולה על הכל כי לא המדרש הוא העיקר וכו'. וע"י דייקא זוכין לבחי' חידוש העולם של לעתיד ע"י שמחדש בתורה בכל פעם ומחדש ללמוד תוספות עצות והתחזקות בתורה ועובדה עם תלמידיו ובניו בכל פעם שעי"ז זוכין לקול השיר הנ"ל שעי"ז מכניעין מזונא דגופא כנ"ל. וע"כ לא טעים מידי עד דמיקרי לינוקא ומוספי', בחי' תוספות חידושין דאורייתא אמתיים המביאין לידי מעשים טובים שעי"ז עיקר התיקון הנ"ל לזכות למזונא דנשמתא וכנ"ל:

אות לד וזהו (מלכים ב' ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם. ודרז"ל טעמא שהי' ביניהם דברי תורה וא"ל היו ראוים לישרף כי שני ת"ח המהלכים בדרך ואין ביניהם ד"ת ראוים לישרף כי שני ת"ח המהלכים בדרך ואין ביניהם ד"ת ראוין לישרף (סוטה ד' מ"ט). כי כבר מבואר ענין הנסיעות שהוא להגביר הרוכב על הסוס, הראש על הרגלין וע"כ ב' ת"ח ההולכין בדרך צריכין ליזהר ביותר שיהי' ביניהם ד"ת שהוא בחי' קבלת התורה שהוא בירור המדמה שהוא בחי' התגברות הרוכב על הסוס וכו' כנ"ל, שהוא עיקר תיקון הליכת הדרך כנ"ל. וזהו ויהי המה הולכים הלוך ודבר בדברי תורה והנה כרב אש וסוסי אש דייקא ויפרידו וכו'. כי ההסתלקות ממנו הי' דייקא ע"י רכב אש וסוסי אש להורות שהוא רבי אמתי שמסר תורתו לאלישע תלמידו שעי"ז ירדו מלמעלה רכב אש וסוסי אש היפך סוסי פרעה ורוכבו שהוא פגם המדמה כי הוא זכה לבחיט' רכב אש וסוסי אש שהקדים הרכב להסוס כי הסוס טפל לרוכב. והי' כולם של אש להכניע הרע של המדמה שמשם עיקר המיתה שנגזר על אדה"ר. אבל אליהו לא מת כי זכה לרכב אש וסוסי אש להכניע הרע שלהם כי מהאש יצאו והאש תאכלם ועי"ז דייקא נסתלק ממנו לחיי עולם. כי הצדיק האמת הזוכה לכל הנ"ל אינו מת. וזה רואין ביותר ע"י אליהו שלא מת כלל והוא חי וקיים לעולם, וממנו נלמד לכל הצדיקים אמתיים שאע"פ שמתו ונקברו הם חיים וקיימים לעולם וכ"ש אדמו"ר ז"ל על מארז" אין אדם מת וחצי תאותו בידו וכו' ע"ש (סי' קמ"ד), היינו מאחר שבירר המדמה ששם כל התאוות הבהמיות עד שהי' גם חצי תאותו בידו, בוודאי אינו מת וכנ"ל. וע"כ למדו רז"ל מזה שב' ת"ח ההולכים בדרך ואין ביניהם ד"ת בחי' רוה"ק בחי' בירור המדמה שצריכין ביותר בדרך שהוא בחי' צאתך ששם התגברות המחשבות המבולבלות של המדמה ביותר, שעיקר התיקון ע"י דברי תורה כנ"ל, ע"כ כשאין ביניהם ד"ת ראויין לישרף ע"י הרע שבמדמה שהוא בחי' אש. אבל ע"י ד"ת שהוא בחי' הלא כה דברי כאש שהוא בחי' קבלת התורה שנתנה באש בחי' המשכת רוה"ק הנ"ל עי"ז מבררין המדמה וכו' ונתתקן הכל וכנ"ל. וע"כ צעק אלישע אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, רכב ישראל דייקא כי צעקתו הי' על שנסתלק ממנו רבו שהשפיע עליו רוה"ק שנמשך ממרכבה העליונה ע"י שהתגבר במחשבתו להכניע מרכבות הטמאות וזכה להגביר הכורב על הסוס וכנ"ל ע"כ יפה צעק אבי אבי רכב ישראל כי משם כל קדושת הרוה"ק שקיבל ממנו וכנ"ל. וזה שתרגם יונתן רבי דטב להון לישראל מרתיכי וכו' כי בוודאי הצדיק האמת כמו אליהו הוא מנצח כל המלחמות ע"י בחי' הנ"ל ע"י שמגביר המשחבות קדושות על ההיפך שעי"ז מכניע כל המרכבות דס"א. וע"כ הוא בוודאי טוב לישראל מכל מרכבות ופרשים שמכינים למלחמה. כי עיקר נצחון המלחמה הוא רק ע"י בחי' הנ"ל ע"י שהצדיק מגביר הרוכב על הסוס, השכל על המדמה וכו' וכנ"ל שזהו בחי' לא בגבורת הסוס יחפץ וכו', שקר הסוס לתשועה וכו' הנה עין ה' אל יראיו וכו' שעי"ז עיקר התשועה וכנ"ל ע"י שהם מגבירים המרכבה דקדושה וכו' וכנ"ל:

אות לה וכן מבואר במדרש על פסוק לסוסתי ברכבי פרעה הנ"ל שעיקר מלחמת הש"י נגד פרעה ומצרים הי' ע"י בחי' המרכבה הקדושה כמו שמאריך שם בענין מלחמת הש"י עם פרעה הרשע בשריון וכובע כביכול הקב"ה כן וכו' הביא נפט כביכול הקב"ה כן וכו' וכו' לבלב בקולו כביכול ועליון יתן קולו וכו' ע"ש שמאריך בזה. ואם כי מן הנמנע לעניי הדעת כמונו להשיג כוונת המדרש הזה כי הדברים תמוהים מאד מהו ענין כל הדברים האלה שעשה פרעה והש"י עשה כן כנגדו וגם הלא הרבה רווח והצלה לפניו ומה זה קול הרעש הזה שפרעה התגבר נגד הש"י וישראל בכמה מיני התגברות הנ"ל סוס אדום ושחור ולבן וכו' ויצא בשריון וכובע והביא נפט ואבני בליסטרות וחרבות ורמחים וחצים וכו' והרעים בקולו ולבלב בקולו וכו' וכו' והש"י כביכול הוכרח לצאת כנגדו בכל פעם בכל אלו הדברים, הלא הש"י יכול להפילו כרגע בפ"א אך אם א"א להבין בפרטיות דברי המדרש לאשורו עכ"פ אנו מחויבים להוציא ממנו רמזים אמתיים לעבודת הש"י. כי כל דברי המדרש הנ"ל מרמזים על מלחמת היצר שעיקר המלחמה הוא ע"י מחשבות רעות ובלבולים רבים ועצומים של המדמה כנ"ל שהיא בחי' פרעה כנ"ל. וע"פ דרך זה יכול כ"א להבין קצת דברי המדרש הנ"ל למי שישים אל לבו להסתכל על עוצם תוקף ריבוי המלחמה שלוחם המדמה עם השכל. ומי שחס על נפשו ועוסק במחלמת ה' שזהו עיקר המלחמה כמובא בכל ספרי מוסר שכל המלחמות הגשמיות נקראים מלחמה קטנה נגד מלחמה זאת שהיא מלחמה ארוכה מאד, הוא יכול להבין מעט כל דברי המדרש הנ"ל כי פרעה שהוא בחי' בלבול המדמה מתגבר על האדם בכל פעם בשינויים עצומים ובלבולים רבים ושונים שהם בחי' סוס אדום ולבן ושחור וכו' וממש נלחם נגד הקדושה כמו היוצא בשריון וכובע ונפט וכו' ומרעים ומלבלב בקולו. כי רבו מספר בכמה וכמה מיני בלבולים והתגברות שמתעורר ומתגבר נגד האדם הרוצה להתגבר עליו, שכל מה שהאדם מתגבר כנגדו בישועת ה' כמ וכן הוא מתגבר ביותר בכל פעם בשינויים אחרים. ולולא עזרת ה' ונפלאות חסדיו העצומים הי' נופל בידו כשרז,ל אלמלא הקב"ה עוזרו הי' וכו'. וע"כ מוכרח כביכול הש"י להלחם כנגדו בכל מהש הוא לוחם כנגד קדושת ישראל. כי כביכול הש"י בעצמו אינו יכול להכניעו ולבטלו בפעם אחד שלא להחריב את העולם שנברא רק בשביל שיהי' בחירה שע"כ ההכרח שיהי' כח להרוח סערה וכו' שהוא בלבול המדמה להתגבר בכלם וכ"ש בסי' ל"ח על מארז"ל וסערה בזרוע של הקב"ה וכו' ע"ש, ע"כ מוכרח הש"י כביכול ללחום בעצמו בתחבולות גדולות ונפלאות. להכניע בכל פעם הרע שבמדמה שהוא בחי' פרעה. ובכל מה שפרעה הרשע שהוא בחי' הרע שבמדמה מתעורר להתגבר מחדש בדמיונות רעים וכוזבים שהם רעיונים רעים בכמה וכמה מינים שונים כמו כן כביכול הש"י לוחם כנגד הס"א שהוא בחי' הרע שבמדמה שיש לו כח גדול ועצום מחמת כח הבחירה וכנ"ל. אבל הש"י בעצמו בודאי חזק ממנו כי אתה מרום לעולם ה' כתיב, ונאמר מקולות מים רבים אדירים משברי יןם אדיר במרום ה' וע"כ הש"י יוצא לעזרת האדם הנכנס לגשת אל הקודש להתקרב אליו ית' באמת והס"א שהוא המדמה מתגבר כנגדו בכל פעם בשינויים עצומים הנ"ל והש"י יוצא כנגדו בבחי' אלו ממש שכל זה מרומז בהמדרש הנ"ל במלחמת הש"י עם פרעה שהוא בחי' המדמה הפגום וכנ"ל. והמשכיל באמת יכול להבין בנפשו דברים רבים מתוך דברינו אלה כי א"א לבאר מה שעובר על כל אחד בכל יום ובכל עת והש"י מציל בנפלאותיו כל הבא לטהר וכנ"ל. וזהו שסיים שם במדרש הנ"ל כיון שכלה פרעה כל זה התחיל הקב"ה מתגאה עליו אמר לו רשע יש לך רוח יש לך כרוב יש לך כנפים מהיכן הטיסן הקב"ה אמר ר' יודן מבין גלגלי המרכבה שמטן הקב"ה והטיסן עליהם וכו'. היינו כנ"ל שעיקר בחי' מלחמה זאת הוא להגביר בחי' מרכבה דקדושה על מרכבה דס"א וכנ"ל וזהו שכתוב שם אח"כ ארחב"פ בשר ודם שהוא רוכב על טעונו על דבר שיש בו ממש אבל הקב"ה אינו כן טעון את רכובו ורוכב על דבר שאין בו ממש הה"ד וירכב על כרוב ויעף וכו'. היינו כנ"ל שעיקר המלחמה הוא ע"י תיקון המרכבה דקדושה שכל עיקר התקון הוא בחי' ארון נשא את נושאיו שזה כל ענין המרכבה דקדושה שהאופנים נושאים את החיות והחיות את הכסא וכו' ובאמת הוא להיפך כי רוח החיה באופנים וע"כ החיות נושאים את האופנים וכן הכסא נושא את החיות וכן למעלה מעלה כי כל החיות ממנו ית' לבד כי הוא כביכול נישא ונושא כמבואר בזוה"ק ומובא בדבריו ז"ל בסי' ס"ט על ענין ברכה שנותנין וכו' ע"ש בלק"ת. וכל זה הוא היפך הס"א שרוצים להגביר הסוס על הרוכב כנ"ל כי צריכים להאמין שכל כח הסוס שהוא בחי' תוקף המדמה הכל ממנו ית' כי הוא מחי' את כולם ויכול להנהיג הכל כרצונו, רק בשביל כח הבחירה נתן כח להמדמה שהוא בחי' מרכבה דס"א להטעות את האדם כאלו יש לו כח ח"ו. אבל באמת מי שרוצה להתגבר עליו יכול להתגבר עליו להכניעו ולהנהיגו כרצונו כי באמת הסוס טפל לרוכב וכו' וכו' עד המרכבה העליונה שנאמר שם וירכב על כרוב ויעף שהוא טוען את רכובו כי הוא נושא את נושאיו וכנ"ל. ואם יחזיק ידו בה' ויצעק אליו ויביט אליו ויתלה עיניו אליו בכל פעם בוודאי יעזרו ה' וילחום בעדו, בכל מיני מלחמות ותחבולות רעות שמתגבר המדמה שהוא בחי' פרעה כנגדו. כי בכל מה שמתגבר בחי' פרעה כנגדו שהוא בחי' סוס אדום ולבן ושחור וכו' ומבלבל ומרעים בקולו וכו' וכו' בכל אלו בחינות יוצא הש"י כנגדו כי גם כל חיותם ממנו וכ"ש ואתה מחי' את כולם וכו' וכנ"ל. וזה שסיים שם במדרש הנ"ל דמיתיך רעיתי דעולמי שקיבלו תורתי שאלו לא קבלוה הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו וכו'. היינו כנ"ל שעיקר התיקון הנ"ל הוא בחי' קבלת התורה שעי"ז עיקר בירור המדמה שבזה תלוי כל העולם שזהו בחי' ה' דהששי שכל העולם הי' תלוי עד ששי בסיון שבו קיבלו את התורה שהוא בחי' רוח נבואה שעי"ז עיקר בירור המדמה שעי"ז עיקר האמונה וכו' וכנ"ל:

אות לו וזה בחי' כ' סיון שמתענין בו על הריגת הקדושים. כי עיקר ההריגה הי' על החטא הנ"ל על שהתרשלו לבקש ולחפש את הצדיקי האמתשהוא בחי' משה שהי' בימיהם שהם בחי' נבייא אמת כי הצדיק האמת ממשיך תורה בכל דור שהוא בחי' רוה"ק בחי' בירור המדמה שעי"ז עיקר שלימות האמונה שהוא קיום העולם כנ"ל. והמשכת התורה הוא ע"י נפשות ישראל המחפשים ומבקשים אותו באמת עד שמוצאים אותו בכל פעם ומשברים מניעות ובאים ביגיעות אליו בכל פעם כדי לקבל ממנו תחורת אמ תשהוא בחי' רוה"ק שעי"ז בעצמו הצדיק ממשיך תורה כי מקבץ נפשותם בחי' ולוקח נפשות חכם וגורם עי"ז יחוד הנ"ל כי מעלה הנפשות בבחי' מ"נ ועי"ז ממשיך תורה וכו' וכנ"ל (כ"ש בהתורה אשרי השגחה בסי' י"ג ע"ש). אבל כשאין הנפשות משתדלים לבקשו ולילך אחריו אזי אינו יכול לעשות היחוד להמתיק הדינים ואזי מתגברים ח"ו הדינים הקשים עד שמוכרחין למות ולהרג על קידוש השם כמה וכמה נפשות ואזי ע"י מיתתם והריגתם נעשה היחוד הנ"ל כמבואר (בסי' ר"ס) בענין נפש חי' הוא שמו וכו' ע"ש. ומזה הי' כל ריבוי ההריגות ושפיכות דמים הרבה של ישראל. ובשביל זה מתענין בכ' סיון כי התענית הוא תשובה ועיקר תיקון התשובה א"א כ"א ע"י הצדיק האמת כמבואר בדרז"ל כ"פ. זה עיקר הצעקות שצועקין ומתפללין ומרבין בסליחות ביום התענית כ"ש אנשי אמנה אבדו וכו' אבד חסיד מן הארץ וכו' וכן הרבה. וע"כ מרבין להזכיר זכות שוכני עפר כ"ש זכור לנו ברית אבות, ברית ראשונים וכו' וכו' עשה למען אוהביך שוכני עפר, כדי להמשיך עלינו כח הרוה"ק של הצדיקי אמת וזכותם הרבים עד שנזכה למצוא המנהיג האמתי וכו' שעי"ז עיקר התיקון כנ"ל. כי ע"י התענית ממשיכין שלום כ"ש בס' קע"ט על מארז"ל מרבה צדקה מרבה שלום וע"י השלום נזכה למצוא המנהיג האמתי. כי עיקר העלמת הצדקיק האמת הוא מריבוי המחלוקת כידוע, גם ע"י התענית מכניעין מזונא דגופא נגד מזונא דנשמתא. כי כשזוכין למצוא את הצדיק האמת אזי זוכין על ידו לאמונה שלימה וכו' עד שזוכין לשיר של חסד הנ"ל שעי"ז נכנע מזונא דגופא וכו' אבל כשאין זוכין למצוא הצדיק האמת אז יצריכין להתענות הרבה. וע"י התענית שמשברין תאוות אכילה עי"ז נכנע מזונא דגו וממשיכין קדושת הצדיק שהוא בחי' מזונא דנשמתא, ועי"ז יזכה למוצאו ע"י שהמשיך עליו קדושתו ע"י התענית שהוא בחי' מזונא דנשמתא כי אז ביום התענית המוח שהוא הנשמה ניזון תחילה (כ"ש במ"א סי' נ"ז). וע"כ תיקנו זה התענית על הריגת ישראל בסיון שאז קיבלו ישראל את התורה ואח"כ קלקלו מיד בחטא העגל שבא ע"י שלא השתדלו לחפש היטב כראוי את קדושת משה כנ"ל וע"י באו כל החורבנות וכל הריגות ישראל ר"ל. וע"כ מתענין אז בסיון שהוא קבלת התורה לתקן זאת. וזה בחי' פ' ויחל שקורין בכל יום שמתענין. כי כל התעניתים עיקרם בשביל זה כי כל הצרות נמשכין מחורבן ביהמ"ק שהי' ע"י שפגמו בכבוד הצדיקי אמ תשהם בחי' נביאי אמת כ"ש ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים וכו' וע"כ קורין ויחל שמדבר מריבוי תפילות משה על חטא העגל שהוא בחי' פגם הנ"ל כנ"ל עד שפעל לעורר רחמיו ית' לקבל לוחות שניות שהם עיקר התיקון כי זכה להמשיך תיקון לדורות שבכל דור יוכל כ"א לעורר רחמיו ית' ע"י שלש עשרה מדות שהמשיך ע"י שמזכירין ומעוררין עוצם רחמנותו ית"ש שהוא עד אין סוף ואין תכלית כי רחמיו לא כלים כשרז"ל. שעי"זזוכין כמה כשרים ויחדי סגולה לחפש ולבקש ולמצוא את הצדיקי האמת שבכל דור שעי"ז יתתקן הכל כ"ש ובא לציון גואל ולשבי]פשע ביעקב וכו' שםה השבים באמת להש"י שממשיכין הרוה"ק של הצדיקי אמת בכל דור כמ ושנסמך לזה מיד ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך וכו' עד עולם היינו בחי' רוח הקודש הנ"ל, וזהו בחי' מה שסיים שם בפ' ויחל הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו וכו' וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו וכו' וראהכל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך כי סוף כל סוף יגמור הש"י ע"י עוצם הנפלאות והנוראות שהוא עושה בכל דור. וכן עתיד לעשות עמנו חסדים נפלעים ונוראים ע"י עוצם כח קדושתו של משה רבינו שמתפשט בכל דור כ"ש בזה"ק אתפשטותא דמשה בכל דרא ועי"ז יגמור ה' בעדינו שנזכה למצוא הצדיקי אמת ולהתקרב אליהם באמת שעי"ז יתתקן הכל וכנ"ל:

וע' בסי' ר"ס על פסוק נפש חיה הוא שמו הנ"ל מה שמבואר שם בענין הצדיק שהוא מפורסם ואינו מפורסם שמוסר שמו שהוא בחי' נפשו על קידוש השם שעי"ז מציל רבבות נפשות מהריגה וכו' ע"ש בלק"א כי סובל בזיונות ושפיכות דמים ממש וכו' ומשם ילמוד כ"א הרוצה להתקרב לצדיקי אמת שצריך עכ"פ למסור שמו שהוא נפשו בשביל זה היינו שיתרצה לסבו לבזיונות ושפיכות דמים הרבה ע"י שנקרא על שם הצדיק האמת ויבטל כבודו שהוא בחי' שמו בחי' נפשו, יבטל הכל בשביל כבוד הש"י שיתגדל ע"י שיתקרב להצדיק האמת שיתקן נפשו ועי"ז יזכה למוצאו ולהתקרב אליו עד שיזכה לחיי עולם. כי א"א להתקרב לצדיקים וכשרים אמתיים הנלוים אליהם כ"א ע"י מסירת נפש. ועיקר המסירת נפש הוא בחי' הנ"ל לבטל כבודו שהוא בחי' שם בחי' נפש ולסבול בזיונות שהוא בחי' שפיכות דמים ממש כשרז"ל וכ"ש יש בוטה כמדקרות חרב וכו'. והכל צריכין לסבול בשביל בקשת האמת לאמתו. ואז דייקא יזכה לידע האמת למי להתקרב. כי בכרס מלאה ורדיפת הכבוד והעושר ולהרבות בבגדים ותכשיטין כל אחד יותר מיכלתו בכפלי כפלים וכו' כאשר מצוי עכשיו בעו"ה ע"י כל זה א"א למצוא האמת. אדרבא כל מה שיגלו לו דיבורים אמתיים ונפלאים, יהפוך הכל מהיפך אל היפך. רק אם יפקיר כבודו באמת ולא יחוס על כבודו בשביל האמת אז יזכה לידע האמת. וכנ"ל: