אונאה ד

אות טו

וזה בחי' איסור אונאה שאסור להונות את חבירו בממון אפילו בדברים. כי האונאה הוא פגם הדעת כי מטעה את דעת חבירו וע"כ הוא איסור גדול מלבד איסור גזילה. כי עיקר המו"מ הוא בשביל לברר השפע מבחי' בהמה שהוא העדר הדעת לבחי' אדם שהוא בחי' דעת. וכשמאנה את חבירו בהמו"מ ומטעהו הוא פוגם בהדעת כנ"ל ואינו יכול לברר השפע מבחי' בהמה, אדרבא נופל יותר לשפע של בהמה ע"י שפוגם בהדעת ע"י האונה כנ"ל:

אות טז וזה בחי' שיעור אונאה שתות, ופחות משתות מחילה, יותר משתות ביטול מקח. שתות קנה ומחזיר אונאה. כי עיקר הבירור הוא בבחי' ששת ימי החול שהם בחי' ששה סדרי משנה, שהם בחי' כשר ופסול אסור ומותר טמא וטהור כידוע. ובכל ששת ימי החול צריכין לברר השפע מהפסולת ע"י מו"מ שהוא בחי' ל"ט מלאכות. ועיקר הבירור הואלברר השפע מבחי' מאכל בהמה שנמשך ע"י חטא אדה"ר וכו' כנ"ל. וזהו בחי' שטו העם ולקטו בשטותא הנאמר על טרדות הפרנסה בששת ימי החול כמובא במ"א. כי מחמת שבימי החול יש אחיזה להפסולת שהם בח'י שפע של בהמה שהוא העדר הדעל, ע"כ מי שאינו מקדש עצמו כראוי יכול ליפול ח"ו לשטותים שהוא חסרון הדעת ע"י טרדת הפרנסה ואזי פרנסתו ביגיעה גדולה ח"ו כי קשה לו לברר הפרנסה שבאה ע"י בירור השפע מבהמה לאדם כנ"ל, מחמת שנאחז בו חסרון הדעת והשטות הנאחז בימי החול, שזה בעצמו נמשך מהפסולת והקליפות שנמשכו מחטא אדה"ר ע"י שנפל לשפע של בהמה וכנ"ל. וע"כ כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו. כי כל מה שמתייגע יותר אחר הפרנסה ואיהנו בוטח בה' שיכול לפרנסו בסיבה קלה ואינו נמשך אחר הדעת האמתי למעט בעסק ולעסוק בתורה ע,כ השעה דוחקתו. כי נאחר שפוגם בדעת, פרנסתו בכבידות יותר כי אינו יכול לברר השפע מבהמה לאדם שמשם עיקר הפרנסה כנ"ל. וע"כ עיקר הבירור בכל ימי החול הוא ע"י קדושת שבת, שצריכין להמשיך קדושת שבת לשששת ימי החול ואז זוכין לברר השפע מבההמ לאדם. כי עיקר שלימות הדעת בשבת כידוע. וזה בחי' זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו מא' בשבת וסמיך לי' ששת ימי תעבוד, כי ע"י שזוכר את השבת מא' בשבת שעי"ז ממשיך הקדושה של שבת לששת ימי החול, עי"ז ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, כי עי"ז יוכל לעסוק במלאכתו כראוי כי יוכל לברר השפע מבהמה לאדם ע"י שממשיך קדושת שבת לימי החול שעי"ז ממשיך הדעת משבת לימי החול, שעי"ז עיקר הבירור מבהמה לאדם וכנ"ל. וע"כ נצטוינו על שביתת בהמה בשבת כ"ש למען ינוח שורך וחמורך כמוך. כי בחול שיש אחיזה לחטא אדה"ר שפגם בהדעת ונפל לשפע של בהמה ואז נחסר השפע של בהמה כנ"ל, ע"כ גם המהמה אין לה מנוחה, ע"כ האדם והבהמה צריכין לטרוח ולהתייגע בל"ט מלאכות כדי לברר השפע, כדי שיתברר השפע של אדם לאדם והשפע של בהמה לבהמה. שזהו בחי' כלל כל המלאכות שבימי החול שהוא לברר התבואה ממוץ ותבן וכו' בגשמיות ורוחניות כנ"ל. אבל בשבת שאז נשלם הבירור ואז נשלם דעת האדם בשלימות. כי עיקר תיקון חטא אדה"ר הוא בשבת כי שבת אגין עלוהי, ע"כ אז האדם יוצא משפע של בהמה וחוזר להשפעה של אדם בשלימות, וע"כ מצוה גדולה לאכול בשבת ולהרבות בסעודה כי אז ניזון משפע של אדם שהוא שפע של דעת בשלימות זך וצח בלי פסולת, שע"י שפע זאת זוכין לדעת שלם לדעת ולהכיר אותו יתב'. ע"כ אז בשבת צריכין ליתן נייחא גם להבהמה כי בודאי יש לה נייחא עתה כי כבר הוחזר לה השפעתה בשלימות כיאין האדם נוטל עתה מהשפעתה כלום כנ"ל. ועתה מה נמלצו לחיך דברי רז"ל שאמרו תן לו נייח שהיא תולש ואוכל וכו'. כי בודא יזהו עיקר מצות שביתת בהמה כי זהו עיקר הנייחא של הבהמה שלא תעשה שום מלאכה ותהי' תולשת ואוכלת מאכלה והשפעתה, כי עתה הוחזר לה השפעתה בשלימו תמאחר שאין האדם ניזון ולוקח עתה מהשפעתה כלום כנ"ל שזהו עיקר תיקון חטא אדה"ר לברר השפע של הבהמה להבהמה ושפע של אדם לאדם וכנ,ל. שזהו בחי' סוכה שעל ידה ממשיכין שפע של אדם כנ"ל. כי בשבת נפרס סוכת שלום עלינו כמו שמברכין בליל שבת הפורס סוכת שלום עלינו וכו' ועי"ז עיקר הבירור בכל ימי החול ע"י שממשיכין משבת בחי' הסוכת שלום על כל ימי החול. ועל כן בכל ימי החול מתפללין בברכת השכיבנו ופרוס עלינו סוכת שלומך ותקננו בעצה טובה מלפניך. כי בכל ימי החול צריכין להמשיך בחי' קדושת הסוכת שלום משבת שאז נפרס סוכת שלום עלינו וכו' שעי"ז עיקר הבירור מבהמה לאדם וכנ"ל, שעי"ז עיקר המשכת הפרנסה ע"י כל המו"מ והמלאכות שעושין וכנ"ל. וזהו שנסמך ותקנינו בעצה טובה מלפניך אחר ופרוס עלינו סוכת שלומך כי עיקר המשכת העשירות והפרנסה על ידי המו"מ הוא ע"י העצה טובה. כי אם יזכה לידע העצה במו"מ מה לקנות ולסחור בודאי ירויח תמיד הון רב, כי בודאי אין עת וזמן שלא יהי' סחורה שיוכל להתעשר בה הרבה, רק שנגזר שאין אדם יודע במה משתכר. וכשהש"י רוצה ליתן פרנסה או עשירו תלאדם אזי נותן בלבו עצה טובה מה לסחור ועי"ז מרווויח בקל, וזה ברור לכל מי שיש לו מוח בקדקדו (וכמבואר מזה במ"א). וזה שכתוב לענין המו"מ שלא יטעה האדם ח"ו לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ותרגומו ארי הוא יהיב לך עיטא למקני נכסין כי עיקר העשירות והפרנסה ע"י העצה. וע"כ באמת כל היגיעות והטירחות יתרות והדאגות והטירדות והעצבות שיש לכמה בני אדם בענין הפרנסה הם כולם שטות והבל וכסילות גמור כי אין מועיל להם כלום אדרבא מזיק להם הרבה. ועיקר חסרון הפרנסה בא מחמת ריבוי הדאגות והטירדות היתרות, כי לא יועיל לו שום יגיעה וטירחא וחכמה ותחבולה כל זמן שלא יזכה לידע עצה שלימה במו"מ וכנ"ל. ע"כ צריכין רק לתלות עיניו למרום בכל יום תמיד ויבקש רחמים ממי שהעסק שלו שיתן לו עצה טובה בלבו שידע מה לסחור ואיך להתנהג בהמו"מ ואז תבא לו פרנסתו בנקל וכנ"ל. ועיקר העצה טובה נמשך מהדעת שזוכין ע"י בחי' סוכה שהיא בחי' אם לבינה שעי"ז עיקר הבירור שמשם עיקר הפרנסה כנ"ל. וע"כ בחג נידונין על המים כי עיקר הפרנסה נמשך ע"י המים שעל ידם גדלים כל הדברים וע"כ בחג הסוכות נידונין על זה, כי אנו צריכין להמשיך הפרנסה ע"י מצוות סוכה שעל ידה זוכין לשפע של אדם כנ"ל, כי עיקר הבירור ע"י בחי' סוכה שהוא בחי' דעת כנ"ל. כי כולא במחשבה אתברירו. כי סוכה היא בחי' ענני כבוד שהיו הולכין לפני בני ישראל במדבר והענני כבוד היו הורגין נחשים ועקרבים שבמדבר ומיישרין הדרך כשרז"ל ומובא בפרש"י. כי כשיוצאין לשוק לעסוק בעבודות חיצוניות במו"מ ול"ט מלאכות הוא כמו הולךם במדבר שמלא נחשים ועקרבים וצריכין שמירה גדולה שלא יכשל בהם ח"ו, ועיקר השמירה ע"י בחי' סוכה שהיא שמירה גדולה וע"כ מבקשין ופרוס סוכה שלום בברכת השכיבנו שהיא ברכת השמריה כמ ושמסיימין בחול שומר עמו ישראל לעד. ועיקר השמירה ע"י בחי' פריסת סוכת שלום שנפרס בשבת שמשם ממשכיין המשירה על כל ימי החול, כי מבחי' סוכה נמשכין על האדם בחי' ענני כבוד שהולכין לפניו ליישר הדרך ולהרוג ולבער כל הנחשים והעקרבים וכו' שהם הקליפות והפסולת שסביב הפרנסה והעשירות. וע"כ כשיוצאין לשוק לעסוק במו"מ צרכין ליזהר ביותר לזכור את השבת בכל עת ולכוין בהמו"מ כדי שיזכה לקבל את השבת כראוי ולברור מנה יפה לשבת כשרז"ל זכרהו מאחד בשבת. וכשיזכור את השבת שהואכלל כל התורה יהי' נמשך עליו קדושת הדעת של שבת שהוא בחי' קדושת הסוכת שלום הנפרס בשבת, ועי"ז לא יהי' כרוך אחר הממון הגשמי רק יזכור בכל פעם אחריתו וסופו שאין מלווין לו לאסדם לא כסף וזהב וכו' אלא תורה ומע"ט בלבד, וישים כל מגמתו אל התורה והעבודה ולהרבות בצדקה וימעט בעסק ויעסוק בתורה ויאמין בה' שכל פרנסתו רק מהשי"ת ע"י העצה טובה שיתן לו, ואם ירצה השי"ת לשלוח לו עצה טובה בלבו ישתכר בנקל ריוח גדול, ואם ח"ו השי"ת לא ירצה לייעצו במה ישתכר, לא יועיל לו כל היגיעות והדאגות. וכשיעשה מו"מ בבחי' זאת אז נאמר יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך:

אות יז וזה בחי' לא תחסום שור בידשו וילפינין שור שור משבת וכו'. כי בשעה שעוסק השור במלאכת דישה וכיוצא אזי הוא מברר החטאה מהפסולת דהיינו שמברר השפע של אדם משפע של בהמה, וע"כ בודאי הדין נותן שלא לחסמו אז לשא למונעו אז מהשפעתו ואכילתו מאחר שלכ עסקינו עמו במלאכה הוא בשביל בירור זה, דהיינו לברר השפע כנ"ל להחזיר להבהמה השפעתה כנ"ל. וע"כ צריכין להניחו לאכול כרצונו מאחר שעתה אנו עוסקין להחזיר לו השפעתו ומזונו וחיותו וכנ"ל, וע"כ ילפינין שור שור משבת שכתוב בו למען ינוח שורך וכו'. כי איסור חסימת שור בדישו ומצות שביתת בהמה הם בחי' אחת וכנ"ל:

אות יח

נמצא שעיקר הבירור משפע של בהמה לשפע של אדם בימ יהחול הוא ע"י קדושת שבת שממשיכין לימי החול כנ"ל, וע"כ עיקר גמר ושלימות הבירור הוא ע"י בחי' יום הששי שהוא ערב שבת קודש, שאז נמשך תוספת שבת על ימי החול שאז עיקר הבירור בבחי' והי' ביום הששי והכני את אשר יביאו, שאז מבררין ומתקנין השפע והאכילה מחול לשבת שהוא בחי' שמבררין אותה מבהמה לאדם. כי חול לגבי שבת הוא בבחי' בהמה העדר הדעת, לגבי אדם שהוא הדעת. כי אדה"ר נברא בששי וארז"ל כדי שיכנוס לסעודה מיד, ואז נבראו גם כל הבהמות. ותיכף בבריאתו אמר לו הש, יהנה נתתתי לכם את כל עשב וכו' לכם יהי' לאכלה ולכל חית הארץ וכו' את כל ירק עשב לאכלה, שהזהירו תיכף על מאכלו ועל מאכל הבהמות והחיות שיהי' מאכלו לבד ומאכל הבהמות לבד, דיהינו שלא יערב שפע ומאכל אדם בשפע ומאכל בהמה. אבל הוא לא קיים ציווי השי"ת ואכל מעץ הדעת ועי"ז נפל לשפע של בהמה וכו' כנ"ל. וע"כ אנו צריכין לברר ע"י הל"ט מלאכות בששת ימי החול וכנ"ל, וע"כ עיקר הבירור ביום הששי שאז נברא האדם ופגם אז, וע"כ אז אנו צריכין לתקן, לברר השפע מבההמ לאדם ע"י קדושת שבת שנמשך אז ביותר על האדם כידוע. וע"כ כלל העבודה של האדם בזה העולם נקרא ע"ש ערב שבת כשרז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. כי עיקר העבודה הוא לברר הניצוצות מחטא אדה"ר שעיקרו בבחי' ערב שבת שהוא יום הששי וכנ"ל. וע"כ הוסיף ה' בהששי לומר שכל העולם תלוי עד ששי בסיון שקיבלו ישראל ה' חומשי תורה, כי עיקר הבירור ע"י התורה וע"כ נתוסף הה' שמרמז על התורה בששי דייקא כי עיקר שלימות הבירור ביום הששי כנ"ל:

אות יט וע"כ שיעור האונאה שתות שהוא חלק ששית. כיעיקר הבירור של המו"מ מבהמה לאדם הוא בבחי' ששת ימי המעשה כנ"ל ועיקר הוא הששי דהיינו יום הששי כנ"ל. וע"כ שתות קנה ומחזיר אונאה כי כל זמן שלא פגם בהדעת יותר משתות שהוא חלק ששית בחי' יום הששי עדיין יש תקנה בחזרה והמקח קיים. שזהו בחי' תשובה שיכול להשיב ולהחזיר הדבר למקומו כי עיקר התשובה בבחי' יום הששי שאז מרימין ומחזירין ששת ימי החול לתוך קדושת שבת שהורא בחי' עוה"ב. כי יום הששי שנברא בו אדה"ר הוא בבחי' ר"ה כי אדה"ר נברא בר"ה כשארז"ל ור"ה הוא יום ראשון לתשובה, כי יום הששי הוא עיקר הבירור מזוהמת הנחש כנ"ל שזה ובחי' תשובה ששבין ומתקנין חטא אדה"ר וכנ"ל. וע"כ כל זמן שהאונאה רק שתות קנה ומחזיר אונאה כי שם יש תקנה בחזרה כי שם עיקר התשובה כנ"ל. אבל יותר משתות בטל מקח כי כשנתרחק יותר משתות ויצא מבחי' יום הששי לגמרי אזי א"א לברר ואז המקח בטל לגמרי. אבל פחות משתות מחילה כי פחות משתות מתחיל ליכנוס בחלק שביעית. ושם ניתן למחול ע"י קדושת שבת שהוא ביום השביעי שבו נמחלין העוונת כשרז"ל על פסוק מחללו, מחול לו:

אות כ

שייך לעיל: וזה בחי' משארז,ל שאסור לאדם לאכול קודם שיאכיל לבהמתו שנאמר וננתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת, כי בוודאי צריך להאכיל לבהמתו תחילה קודם שיאכל, כדי שיחזיר ויתן המזונות והשפע של הבהמה להבהמה, להרות שאין לו אחיזה ח"ו בהשפע של הבהמות כי הוא מחזיר לה השפעתה ונותן לה מזונותיה תחילה קודם שאיכל בעצמו, ואז דייקא יכול לאכול הוא בעצמו כי עתה הוא ניזון משפע של אדם מאחר שכבר החזיר השפע של הבהמה להבהמה ע"י שקיים מצות התורה ונתן לבהמהמ אכילתה תחילה וכנ"ל:

הלכה ה בהלכות שלוחין הלכה ה' אות י"ד