אבידה ומציאה ב
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ענין השבת אבידה קודם יאוש דייקא:
Likutay Halachos – Choshen Mishpat II – Laws of Lost and Found 2
ע"פ המאמר ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד וכו' (סי' וא"ו) ע"ש ענין תשובה. ואיתא שם שע"י תשובה נעשה בחי' אלף כי הבעל תשובה צריך להיות בקי בהלכה בקי ברצוא בקי בשוב בחי' אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, אסק שמים זה בחי' נקודה העליונה שעל האלף שהיא בחי' כסא דמתכסיא לעילא מגג שבאלף בחי' במופלא ממך אל תדרוש וכו'. ואציעה. שאול הנך זה בחי' נקודה התחתונה כי עיקר התשובה ע"י דמימה ושתיקה בחי' דום לה' והתחולל לו. וע"י הדמימה והשתיקה נעשה בחי' נקודה התחתונה. וע"י התשובה שהוא בחי' כתר נעשה בחי' נוקדה העליונה. וע"י הבושה שמתבייש כששומע בזיונו ושתק שזה עיקר התשובה כנ"ל. ע"י זאת הבושה נעשה הוא"ו שבתוך האלף שהיא בחי' רקיע כלליות גוונין וכו' ע"ש כ"ז היטב (כי כאן נכתב שלא כסדר קצת). וכלל הענין כלול בתמונת אלף שהוא נקודה העליונה ונקדוה התחתונה ווא"יו והוא בחי' שלש מצות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ. להכרי תזרעו של עמלק זה בחי' נקודה התחתונה בחי' ישהושע, ולבנות בית הבחירה זה בחי' נקודה העלינוה בחי' משה דעת ולמנות מלך זה בחי' וא"ו שבתוך האלף כי ג' מצות אלו הם בחי' התשובה ע"ש כל זה בסוף המאמר הנ"ל:
Based on the Torah-teaching "And it was at the end [of days]... for He Who has mercy on them shall lead them" [Isaiah 49:10], etc. (in Likutay Tinyana, Lesson 7); see there. And we have already spoken of this Torah-teaching many times.
אות ב וזה בחי' השבת האבידה שהוא בחי' תשובהממש. בחי' השב תשיבם לאחיך בחי' תשובה. כי בחי' האבידה זה בחי' ואציעה שאול שש םכל הנדחים והנאבדים. ועיקר השבת האבידה הוא דוקא קודם יאוש זה בחי' ואציעה שאול הנך כי עאסור לייאש עצמו ח"ו אף אם תעה כשה אובד כי אין שום ייאוש בעולם כלל. וזה עיקר התשובה כשאינו מייאש עצמו בשום אופן בעולם כלל אף אם נפל למקום שנפל אעפ"כ צריך שידע כי מלאט כה"כ ולקיים ואציעה שאול הנך ולבלי לייאש עצמו כלל וזה עיקר התושבה. וזה בחי' השבת אבידה שהוא קודם ייאוש דייקא זה בחי' ואציעה שאול הנך בחי' נקודה התחתונה, שאע"פ שאבד אבידתו אינו מייאש עצמו ומצפה שימצאנו כי באמ תאין שום אבידה בעולם. וזה שזוכה למצוא את האבידה צריך לקיים לא תוכל להתעלם. לא תוכל להתעלם דייקא זה בחי' נקודה העליונה דמתכסיא ומתעלמת לעילא וכו'. וצריך לרחם על בעל האבידה לבלי להעלים עין, להתעלם ולהתכסות ח"ו. כי עיקר תיקון התשובה הוא בבחי' ג' נקודות הנ"ל דהיינו לזכות שיאיר הנקודה העליונה בנקודה התחתונה ועי"ז יתתקנו כל החטאים וישובו כל האבידות והנדחים למקומן. כיעיקר פגם החטא ח"ו הוא שע"י החטא נסתלק האור למעלה למעלה ונתעלם ח"ו, ואזי מתגברים ח"ו החיצונים בואתו הדבר שפגם בו ח"ו דהיינו במעט האור והניצוצות שנשארו שם כידוע ואזי אותו הדבר בבחי' אבידה ונדח עד ירוחם מן השמים. וכשזוכין לתשובה עיקר התיקון שישוב ויאיר ויתגלה האור שנתעלם למעלה ויאיר האור העליון שהיא בחי' נקודה העליונה בנקודה התחתונה ועי"ז מתחברים ועולין כל הנצוצות הנאבדין ושבים כולם אל הקדושה למקומן. וזהו בחי' השבת אבידה כי זה שרואה את המציאה הוא בבחי' נקודה העליונה שהוא בחי' משה דעת כ"ש שם במאמר הנ"ל. כי עינים ע"ש החכמה נאמר כמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות. וע"כ כשרואה את האבידה אסור לו להעלים עין ממנה כ"ש לא תוכל להתעלם יכ זהעיקר התיקון שבחי' נקודה העליונה לא תתעלם ותתכסה לעילא ח"ו. וע"י שהוא מקיים מצוה זו לא תוכל להתעלם עי"ז גם למעלה מאירה הנקודה העליונה בנקודה התחתונה. כי המוצא את האבידה שזכה שתיגע לידו האבידה של חבירו הוא בבחי' נקודה העליונה לגבי חבירו וכנ"ל. ובעל האבידה הוא בבחי' נקודה התחתונה שהוא בחי' ואציעה שאול הנך כי שם כל האבידות והנדחים כנ"ל. וצריך שלא ייאש עצמו שזהו בחי' ואציעה שאול הנך כנ"ל. וכשהמוצא את האבידה אינו מעלין אין מן האבידה ומגביה אותה ומשיבה להאובדה, אזי מאיר בחי' הנקודה העליונה בבחי' נוקדה התחתונה שזהו בח'י תשובה בחי' השב תשיבם לאחיך כנ"ל. ווא"ו שתבוך האלך זה בחי' האבידה עצמה שהוא ממונו של אדם והממון הוא בחי' כלליות הגונין כמבואר בדברי רבינו במ"א שהממון של ישראל הוא בחי' גוונין עילאין שכלולין בו ע"ש במ"א, וזה בחי' וא"ו שבתוך האלף שהוא בחי' רקיע כלליות הגוונין בחי' גוף האבידה שהוא ממונו שבו כלולין גוונין עילאין כנ"ל. גם ממון הוא בחי' ואו בחי' ווי העמודים כמובא במ"א: וזה בחי' ג' מצות הנ"ל. להכרית זרעו של עמלק וכו' כי עמלק הי' רודף את מחנה דן ומחנה דן הוא מאסף לכל המחנות דקדושה ופרש"י שכל מי שהיה אובד דבר היו הם מגביהין וכו' נמצא שמחנה דן היו משיביןכל האבידות כי הם בחי' מאסף לכל המחנות דקדושה ופרש"י שכל מי שהיה אובד דבר היו הם מגביהין וכו' נמצא שמחנה דן היו משיבין כל האבידות כי הם בחי' מאסף לכל המחנות דקדשוה. שכל מה שנטבד ויוצא ונדח מן הקדושה הם מגביהין ומשיבין למקומו ושרשו. ועמלק הי' רודף את מחנה דן דייקא כי הוא רוצה ח"ו שישארו אצלו ח"ו כל האבידות כי הוא מתגבר על בחי' האבידות דייקא כ"ש ויזנב בך כל הנחשלים אחריך שהם אותן שהיה הענן פולטן שהם בחי' נאבדים ונדחים מן הקדושה. וע"כ נצטוינו להכרית להגביה ולהשיב כל האבידות וכנ"ל. נמצא שכריתות זרעו של עמלק הוא בחי' השבת האבידה כי עי"ז מתגבר מחנה דן שהי' משיבים כל האבידות כנ"ל. ולבנות בית הבחירה זה בחי' הדעת בחי' משה בחי' נוקדה העליונה כנ"ל. היינו בחי' הרואה את המציאה ואינו מעלים עין ממנה וכו' כנ"ל שזהו בחי' הארת נקודה העליונה בחי' בנין ביהמ"ק, כי עיקר בנין ביהמ"ק הוא בבחי' זו להשרות שכינתו בתוכינו כ"ש ושכנתי בתוך בני ישראל וכו' ולא אעלים עיני מהם, כי ע"י הביהמ"ק וכליו נמשך כביכול אלקותו ית' שהוא נעלם ונכסה מעין כל, וע"י הביהמ"ק וכליו נתגלה אלוקות יתק שזהו בחי' הארת נקודה העליונה וכו'. וע"כ שם נתכפרין כל החטאים כי שם כל התשובות והתיקונים כי זה עיקר תקון התשובה כשמאירה נקודה העיונה בנקודה התחתונה שזהו בחי' התגלות אלקותו ית' ואין נתעלם ונתכסה אור הדעת לגמרי ח"ו וכנ"ל. ולמנות מלך זהבחי' עשירות מלכות שזהו בחי' גוף האבידה שהוא ממונו בחי' עישרות מלכות שהוא בחי' וא"ו שבתוך האלף וכנ"ל:
@import url('https://fonts.googleapis.com/css2?family=EB+Garamond:ital,wght@0,400;0,500;0,600;0,700;1,400;1,500&family=Cormorant+Garamond:ital,wght@0,400;0,500;0,600;1,400;1,500&display=swap');
גם עיקר בחי' השבת איבדה בחי' תשובה תלוי בהמלך ישראל שהוא מנהיג הדור שהוא בחי' ואו כנ"ל שהוא ממשיך אור נקודה העליונה לנקודה התחתונה כי הוא צריך להשיב כל האבידות כ"ש ביחזקאל שהוכיח את הרועים והמנהגיים את האובדת לא בקשתם וכו' כי הוא צריך לבקש אחר כל האבידות כנ"ל. וע"כ דוד המע"ה נעשה מלך אחר שהי' רועה את הצאן ושומרם מאבידות עי"ז זכה להיות מלך כ"ש (תהלים עח) מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב וכו' כי עיקר בחי' המלך הואלהשיב אבידות ונדחים כנ"ל. וע"כ תחילת התגלות מלכות ישראל נעשה ע"י מציאת אבידה כ"ש בשאול המלך הראשון, ולאתונות האובדות לך כו' אל תשם את לבך להם כי נמצאו ולמי כל חמדת ישראל וכו'. כי למנות מלך הוא בבחי' השבת האבידה כי הוא מבקש אחרי כל האבדות ומחזירם כנ"ל, כי הוא ממשיך אור נקודה העליונה לנקודה התחתונה כנ"ל ועל כן נצטווה שאול המלך מיד להכרית זרעו של עמלק וכנ"ל:
And it is explained there that every person must see to it that his da'as remains in the world after him — through a son and a student — that he should occupy himself with them, to make known to them the way of Hashem. And this is the essential exchange and continuity that remains from a person after his departure from the world, etc.; see there. And it is explained there that through the illumination of a son and a student, from there livelihood is drawn, etc.; see there.
אות ג וזהו בחי' פורים בחי' מרדכי ואסתר כי המן עמלק בקש לאבד את כל היהודים. כי עיקר הכנעת עמלק הוא ע"י מלכות דקדשוה דהיינו מלך ישראל שנצטווה להכרית זרעו כנ"ל. אבל ע"י מלכות של אומות העולם הוא מתגבר ח"ו וע"כ היו אז ישראל בסכנה גדולה אשר לא היתה כזאת כי עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל. אך תמיד הי' רוצה להתגבר בעת שהיו ישראל מלכים דהיינו בימי משה רבינו שהיו ישראל במעלה עליונה והיו מתגברים נגדו וכן בימי שאול המלך התגברו ישראל עליו והכניעו אותו. אך עכשיו רצה להתגבר בימי מלכות הרשעה בימי אחשורוש מלך עכו"ם וע"כ התגברותו אז הי' בתוקף גדול אשר לא היתה כזאת כי לא דיא שלא הי' מלך ישראל להכניעו אף גם להיפך התגבר ביותר ע"י מלך עכו"ם וע"כ הי' מתגבר מאד ורצה לאבד וכו'. וע"כ הפיל פור בירח שמת בו משה שהוא בחי' נקודה העליונה כי כשנקודה העליונה מאירה בנקודה התחתונה אזי נכרת זרעו של עמלק וכנ"ל. וע"כ רצה להתגבר ח"ו בעת שנסתלק משה שזהו בחי' התעלמות נקודה העליונה ח"ו. ועשה השי"ת עמנו נסים ונפלאות ע"י מרדכי ואסתר שהם בחי' נוקדה העליונה ונקודה התחתונה. ואסרת שהוא בחי' נוקדה התחתונה נלקחה אל המלך אחשורוש, זה בחי' ואציעה שאול הנך בח'י ומלכותו בכל משהל שבחי' אסתר בחי' נקודה התחתונה נכנסת ומסתתרת אפילו במלכות הרשעה בבחי' ואציעה שאול הנך, להכניעם ולהשפילם. כי אסתר הצדקת היתה מוצאת אותו ית' ומתדבקת בו ית' אפילו כשנלקחה אליו וכשרז"ל שבשעה שנכנסה לביתו שהי' מלא גילולים נסתלקה הימנה שכינה והיתה צועקת אלי אלי למה עזבתני וכו'. ועי"ז בעצמו מוצאה ואתו ית' גם שם בבחי' ואציעה שאול הנך. כי במקומות הללו כשמבקשים ומחפשים אחריו ית' עי"ז בעצמו מתדבקים בו יותר כמובא במ"א. וע"כ ע"י אסתר שנלקחה אל המלך אחשורוש שזהו בחי' ואציעה שאול הנך עי"ז נכרת המן עמלק. כי עיקר כריתות זרעו של עמלךק הוא ע"י בחי' נקודה התחתונה בחי' ואציעה שאול הנך כנ"ל. ומדרכי יושב בשעת המלך (אסתר
:root {
אות ב והי' משגיח עלי' כשפרש"י המזרזה והמרמזה וכו' היינו כי מרדכי שהוא נקודה העליונה לא הי' מעלים עין ממנה והי' מאיר נקודה העליונה בנקודה התחתונה. וזה בחי' אין אסתר מגדת וכו' (שם) זה בחי' דמימה ושתיקה בחי' דום לה' וכו' כ"ש שם במאמר הנ"ל שזהו בחי' נקודה התחתונה. כי קודם התיקון אסור לדבר כי הדיבור הוא מקשר כל העולמות ומקשר וממשיך אור נקודה העליונה לנקודה התחתונה כידוע וע"כ קודם התיקון אסור לדבר כי הדיבור הוא מקשר כל העולמות ומקשר וממשיך אור נקודה העליונה לנקודה התחתונה כידוע וע"כ קודם התיקון אסור לדבר שלא להמשיך להם ח"ו עוד אור יותר ח"ו, וע"כ צריכים לדום ולשתוק בחי' דום לה' בחי' אין אסתר מגדת בחי' נאלמתי דומיה החשיתי וכו' (שם ד) וכאשר אבדתי א בדתי בחי' אבידה כנ"ל. וע"כ מתחילה ביטול בני המן את בנין ביהמ"ק שהוא בחי' הארת נוקדה העליונה בנקודה התחתונה וכנ"ל וע"י מרדכי ואסתר בחי' נקודה העליונה ונקודה התחתונה נכרת זרעו של עמלק ונתוספו גרים כ"ש (אסרת ח) ורבים מעמי הארץ מתיהדים שזהו בחי' השבת האבידהכי הגרים הם מבחי' הטוב שנפל ונאבד ביניהם עד שזוכים שישוב האבידה למקומה.
--primary-text: #1a1a1a;
אות ד וזה בחי' שלש מצות של פורים שמחה ומשתה וכו' ושלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. שמחה ומשתה זה בחי' נקודה העליונה ששם מקור השמחה והחדוה בחי' בתי גואי שאין שם עצבות רק עוז וחדוה ושמחה וזה בחי' משתה בחי' שכרות של פורים שצריך להשתכר עד דלא ידע וכו'. כי צריך לשמוח ולהשתכר בפורים עד שיעלה לבחי' נקודה העליונה ששם הוא בחי' דלא ידע בחי' במופלא ממך אל תדרוש במכוסה ממך אל תחקור וכו'. משלוח נמות איש לרעהו זה בחי' הוא"ו כלליות הגוונין בחי' ישראל אשר בך אתפאר שהם כלולים מגוונין סגיאין, וצריכים בפורים לכלול זה בזה ולשלוח מנות איש לרעהו כדי שכללו זה בזה ואזי הגוון ששיש בכל א' מישראל נכלל בחבירו ונכללין הגוונין זה בזה בחי' הוא"ו כלליות הגוונין כנ"ל. ומתנות לאביונים זה בחי' נקודה התחתונה שהוא בחי' עני ואביון, וצריך להאיר בה ע"י מתנות לאביונים צדקה כידוע. וקריאת המגילה שהוא בחי' אמתה של תורה כשדרז"ל זה כלל כלהג' בחינות הנ"ל כי התורה כלולה מכולם וע"י הדיבור שמספרים הנס בקריאת המגילה עי"ז נתקשרים ונכללים כל הבחי' הנ"ל כי הדיבור מקשר נקודה העליונה בנקודה התחתונה כנ"ל בילא"ו:
--accent-gold: #8B6914;
כי התורה כלולה מכל הג' נקודות הנ"ל כי התורה כלולה מבח'י משה ויהושע שהם בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ כידוע וזה בחי' נוקדה העליונה ונקודה התחתונה. וזה בחי' משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע (אבות פ"א) כי נקודה העליונה מאירה בנקודה התחתונה והתורה בעצמה היא בחי' וא"ו כמובא במ"א כי הלוחות ארכן וא"ו וכו'. וזה בחי' זאת התורה אדם כי לית אדם בלא אלף היינו ג' נקודות הנ"ל כ"ש שם במאמר הנ"ל. וזה בחי' החרש ואאלפך חכמה כי ע"י הדמימה והשתיקה בחי' דום לה' בחי' אין אסתר מגדת עי"ז עיקר התשובה ומאיר נקודה העליונה בחי' חכמה ודעת ונשלם בחי' אלף כנ"ל וזהו החרש ואאלפך חכמה: והמגילה היא בחי' תורה כשדרז"ל על פ' דברי שלום ואמת וכו':
And this is the aspect of yerushah [inheritance] that belongs to the sons. For the essential continuity of a person after his death is the sons who remain after him and fill his place. And the essential thing is the da'as — that is, when he merits, sons remain from him who received from him his holy da'as. For every Jew has a portion in the holy da'as, for the essential da'as is to know Hashem, as it is written: "You have been shown to know that Hashem is the G-d" [Deuteronomy 4:35], etc. And every Jew is a "portion of G-d from above" [Job 31:2], and his neshamah is rooted in this holy da'as — which is the root of all neshamos. For chochmah is the root of everything, as it is written: "All of them You made with chochmah" [Psalms 104:24]. Therefore every Jew, according to his hold in the holy da'as and according to his good deeds — so is the knowledge of His G-dliness, blessed be He, revealed through him. And this is the essential continuity after his death — that is, what he made known to his sons and commanded them to guard the way of Hashem. And this da'as is the essential continuity, as explained in the aforementioned Torah-teaching. And because all livelihood and wealth are drawn from this da'as — which is the aspect of the generality of son and student, as explained there in the aforementioned Torah-teaching; see there — therefore when a person departs, the inheritance comes to his sons. For from there is the root of money — from the aspect of sons, that is, from the da'as that he left in the world through his sons. From there all wealth and livelihood are drawn, as above. Therefore the inheritance comes to them, for from there the money is drawn, as above. And this is matanas sh'chiv mayra — which is also like an inheritance. For the da'as that one must leave after him is comprised of two aspects: son and student. For one must leave after him sons and students, as explained there in the aforementioned Torah-teaching. For just as one must teach his own sons, to illuminate in them the holy da'as — so too one must teach the son of his fellow and raise up many students, to illuminate in them the holy da'as — to know Hashem. As explained there in the aforementioned Torah-teaching: every person can fulfill this — to raise up students — through speaking with his fellow about fear of Heaven, and arousing one another to fear Hashem, to turn from evil and to do good. Through this, each person becomes the aspect of a student to his fellow; see there. And from the aspect of the da'as that one illuminates in students — each according to his level — from there is drawn the aspect of matanas sh'chiv mayra, which is like an inheritance. For a person has the power to bequeath his money to another through matanas sh'chiv mayra, since the money is also drawn from the da'as that one illuminates in others who are not his sons — namely, the students. Therefore he can bequeath his money to others through matanas sh'chiv mayra — just as he must illuminate his da'as to others who are the students. For just as the inheritance belongs to the sons because the money is drawn from the da'as that he left through his sons, likewise he can bequeath his money to others, because the money is also drawn from the da'as that one illuminates in others who are the students, as above. For the money is drawn from both aspects — from son and student, as explained in the aforementioned Torah-teaching. Therefore specifically when he is a sh'chiv mayra, his gift is like an inheritance. For the tzadik — and likewise every upright person — illuminates the da'as in sons and students all the days of his life, for only for this did a person come into the world. And the essential thing is that he should draw such a da'as into sons and students that the da'as will endure forever, even after his histalkus. For this is the essential continuity, as above, and as is well explained in the aforementioned Torah-teaching. Therefore the true tzadikim, at the time of their illness — then they illuminate the da'as even more in sons and students. As we find with several tzadikim who revealed great and very holy da'as at the time of their illness, close to their death — such as Rabbi Eliezer HaGadol, Rabbi Shimon bar Yochai, and Rabbaynu HaKadosh, etc. For the essential reason that illness comes into the world — the fact that a person falls ill before his death — is only for this purpose: so that he should set his house in order, "in order that he should command his sons" [Genesis 18:19] and his students after him — that they should know Hashem and guard His ways. Therefore before Yaakov there was no illness, as our Sages, of blessed memory, said. For Yaakov was the first who illuminated most greatly in sons and students. The beginning of the revelation of the holy da'as — to know Hashem — began from Avraham Avinu, for he revealed His G-dliness in the world, as our Sages, of blessed memory, said. But Avraham and Yitzchak — their beds were still not complete. Only Yaakov — his bed was complete, and he left twelve tribes, all of them tzadikim, all of whom received his holy da'as, and through them the holy da'as was maintained in the world. Therefore illness [before death] began from Yaakov — for it is a great kindness, so that he should set his house in order and command his sons, as our Sages, of blessed memory, said. And the essential command is that one must command them that they guard the way of Hashem, so that his da'as remains even after his histalkus forever, as above. Therefore when Yaakov was ill and commanded his sons close to his death, then they all cried out: "Hear, Yisrael: Hashem our G-d, Hashem is One" — as our Sages, of blessed memory, said. For then, at the time when the tzadik is ill close to his death — then is the essential illumination of the da'as that he leaves after him, as above. And likewise every person according to his level, for every person can fulfill this. And each one must illuminate some holy da'as in sons and students that will remain forever, as above. Therefore the essential gift that is like an inheritance is matanas sh'chiv mayra, for then is the essential leaving over of da'as, from which money is drawn. Because of this, the inheritance comes to his sons, and likewise he has the power to give to others through matanas sh'chiv mayra, which is also like an inheritance, as above. And this is: the words of a sh'chiv mayra are considered as if written and delivered. For matanas sh'chiv mayra that has validity — this is drawn from the aspect of the da'as that one must illuminate most greatly when he is close to his death, as a sh'chiv mayra, as above. And the da'as is the Torah, which is the essential da'as through which one knows Hashem, blessed be He. And this is: "the words of a sh'chiv mayra are considered as if k'suvim u'mesurim" [written and delivered]. K'suvim u'mesurim — this is the aspect of the holy Torah, which is k'suvah u'mesurah [written and delivered] into our hands. And each person, according to his portion in the Torah — so must he leave over his portion of his da'as and his Torah to sons and students, to endure forever. And from there is drawn matanas sh'chiv mayra that has validity like an inheritance, as above. Therefore the words of a sh'chiv mayra are considered as if written and delivered, as above.
אות ה וזהו בחי' ג' ברכות שמברכין על המגילה: אשר קדשנו במצותיו זה בחי' חכמה שנקרא קודש כידוע זה בחי' נקודה העליונה. שעשה נסים זה בחי' וא"ו כי נסים הם בחי' וא"ו. וזה לשון נס כלונס בחי' וא,ו. שהחיינו וכו' לזמן הזה זה בחי' נקודה התחתונה ששם סדר הזמנים כי הוא כלולה מכל הכ"ח עתים כידוע: בילא"ו:
--accent-blue: #2c4a6e;
Loading comments…