קמד
ליקוטי תפילות - Likutay Tefilos
קמד
אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ הוֹשִׁיעֵנִי וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי. לְמַעַן שִׁמְךָ יְהֹוָה תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי. לֹא לָנוּ יְהֹוָה לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ. וְאַתָּה אֱלֹהִים אֲדֹנָי עֲשֵׂה אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי טוֹב חַסְדְּךָ הַצִּילֵנִי. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִבּוֹנוֹ דְּעַלְמָא כֹּלָּא, אֱלֹהֵי כָּל הַצַּדִּיקִים, אֱלֹהֵי (כָּל) יִשְׂרָאֵל, לַמְּדֵנוּ וְהוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה עַתָּה, אֵיךְ נִצְעַק עַתָּה, אֵיךְ נִתְפַּלֵּל וְנִתְחַנֵּן עַתָּה, (אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר יָצְאָה הַגְּזֵרָה לִיקַח בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְחַיִל לַמִּלְחָמָה, וּכְבָר נִתְקַיְּמָה הַגְּזֵרָה רָעָה וְנִתְפְּסוּ כַּמָּה נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל וְנִמְסְרוּ בִּידֵיהֶם כְּתוֹא מִכְמַר, וּכְבָר גִּלְּחוּ פְּאֵר רֹאשָׁם וּזְקָנָם, וּמְעַנִּים אוֹתָם בְּכַמָּה מִינֵי עִנּוּיִים בְּגוּף וְנֶפֶשׁ, וְכַמָּה דְּמָעוֹת וְדָמִים נִשְׁפַּךְ מֵהֶם וּמִקְּרוֹבֵיהֶם וּמִשְּׁאָר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל זֶה, אוֹי לַעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת, אוֹי לְאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת). אוֹי לָנוּ עַל שִׁבְרֵנוּ נַחְלָה מַכּוֹתֵינוּ. אוֹי מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, אוֹי לִי וַי לִי, כִּי לִבִּי קָשֶׁה כָּאֶבֶן, אֲשֶׁר אֲנִי יָכֹל עֲדַיִן לְהִתְאַווֹת לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשַׁאֲרֵי תַּאֲווֹת. אוֹי, מָה אוֹמַר מָה אֲדַבֵּר מָה אֶצְטַדָּק, שֶׁגַּם בְּעֵת צָרָה וּמְצוּקָה כָּזֹאת וּפְחָדִים כָּאֵלֶּה רַחֲמָנָא לִצְלָן, עֲדַיִן אֵינִי זוֹכֶה לָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּרָאוּי, וַעֲדַיִן נִדְמֶה לִי כְּאִלּוּ אֵינִי בְּיָדִי חַס וְשָׁלוֹם. אוֹי, אוֹי, אוֹי וַאֲבוֹי, אוֹי לִי עַל צָרוֹת נַפְשִׁי, אוֹי לִי עַל צָרוֹת יִשְׂרָאֵל, אוֹי לִי וַי לִי, כְּשֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ מְעַט בְּלִבִּי מְרִירוּת הַצָּרָה. אוֹי וּמַר לִי כְּשֶׁאֵינִי מַרְגִּישׁ בְּלִבִּי כְּלָל צָרוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי אֲנִי רוֹאֶה רִחוּקִי מִמְּךָ כָּל־כָּךְ וְקַשְׁיוּת לִבִּי וּבִלְבּוּל דַּעְתִּי, עַד שֶׁאֵינִי מַרְגִּישׁ בְּלִבִּי צָרוֹת יִשְׂרָאֵל מָרוֹת וְקָשׁוֹת וּגְדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה, צָרוֹת בִּכְלָל וּבִפְרָט עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן, אֲשֶׁר הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ נִמְאָסִים כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי, אִם הָיִינוּ מַרְגִּישִׁים הַצָּרוֹת בְּלִבֵּנוּ הֵיטֵב. אוֹי, אוֹי, הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם, אוֹי, אוֹי לָנוּ מַה שֶּׁהִגִּיעַ לָנוּ בְּיָמֵינוּ, אוֹי, אוֹי, אוֹי, אֵיךְ לוֹקְחִין קוֹל וְדִבּוּר כָּזֶה לִשְׁאֹג וְלִצְעֹק וּלְהִתְחַנֵּן עַל צָרוֹת כָּאֵלֶּה, אוֹי, אוֹי, מַה נֹּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק:
Singular One Who watches over and directs the world with lovingkindness and great mercy: all that You do with us — in general and in particular — is all for good. And even all the exiles and the troubles and all the adventures that pass over us — in the general collective of Israel and in particular upon each and every individual — it is all for great good; for Your holy intent is always for good. But through our many iniquities — because of the immensity of the darkness of the exile; in which we dwell among the nations: our mind has become confused and muddled; until we have no knowledge to understand and to know that all that befalls us is all directed by Your specific providence [hashgachah peratis] from You — for our good. And because of this we feel greatly the pain and the hurt — the immensity of the multitude of our troubles and our exile. And what shall we do — Master of all worlds — for one depends upon the other: for the exile causes the withdrawal of the da'as; and the withdrawal of the da'as causes the exile. For the main exile and the main troubles and the distress that one feels the bitterness of the exile — it is all because of the withdrawal of the da'as: that we do not understand and do not know that everything is by Your providence alone — for our eternal good; to end wickedness and to finish sin and to bring everlasting righteousness [Daniel 9:24]. For had we been complete in our da'as — always knowing with complete knowledge that everything is by Your providence from You — we would not feel the grief of the exile at all; and then we would have returned to You and hastened to go out to freedom from the exile. But because of the darkness of the exile — some among the children of Your people Israel were caught; and it seemed to them as if there were nature, G‑d forbid; and they attached themselves to the nature. And because of this they felt the bitterness of the exile; and through this the exile has lengthened so greatly. And now what shall we do — our Father in Heaven? For the exile has lengthened upon us and the servitude has greatly prolonged; each day we say: what shall be our end; and until when; and until when — what is the end of the wonders [Daniel 12:6]. When will You reign in Zion? When will the kingdom return to the house of David? When will You return Israel to You? When will You return to our Land and to our Beis Ha'Mikdash? How long is crying in Zion and lamentation in Jerusalem? When will You have mercy upon all the troubles of our soul and our bitterness? (And in particular now in this harsh and bitter time of distress that has been decreed upon us — that a Jewish man shall go to war: alas — who can arise in this? Who can describe this bitter trouble; for it is evil and bitter; for it touches the very soul.)
ו סִיוָן
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עַל דּוֹר הֶעָנִי הַזֶּה, הִתְרַצֶּה וְהִתְפַּיֵּס לְדוֹר עָנִי כִּי אֵין עוֹזֵר. רְאֵה עָנְיֵנוּ וַעֲמָלֵנוּ, כִּי אֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן, כִּי אִם עָלֶיךָ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְעַל כֹּחַ וּזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, עֲשֵׂה לְמַעֲנָם וּלְמַעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶׁךָ, וּבִפְרָט לְמַעַן עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת שֶׁהֵם רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו, שֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ בְּיִסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים וְעִנּוּיִים גְּדוֹלִים מְאֹד, וְיָצְאָה נִשְׁמָתָם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ. זְכֹר אֶת כָּל הַהֲרוּגִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ בְּעִנּוּיִים קָשִׁים וּמָרִים מִיּוֹם הַחֻרְבָּן עַד הֵנָּה. זְכֹר אֶת הַמְּסִירַת נֶפֶשׁ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, אֲשֶׁר מָסְרוּ נַפְשָׁם בֶּאֱמֶת בְּכָל עֵת וּבְכָל יוֹם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ. וּבִפְרָט הַמְּסִירַת נֶפֶשׁ בֶּאֱמֶת שֶׁל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר בְּחִירֵי הַצַּדִּיקִים, אֲשֶׁר מָסְרוּ שְׁמָם שֶׁהוּא נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ, וּבִטְּלוּ כְבוֹדָם וּמָסְרוּ שְׁמָם וּפִרְסוּמָם, וְקִבְּלוּ עַל עַצְמָם כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּבוּשׁוֹת וְחֶרְפּוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה, וְהַכֹּל לְמַעַן שִׁמְךָ וּלְמַעַן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, כְּדֵי לְכַפֵּר עַל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּלְהַצִּילָם מִכָּל הַגְּזֵרוֹת וּמִכָּל הַצָּרוֹת. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יָדַעְתָּ כִּי אֵין בִּי כֹחַ וָדַעַת לְסַדֵּר תְּפִלָּתִי כָּרָאוּי לְפָנֶיךָ עַל צָרוֹת יִשְׂרָאֵל גְּדוֹלוֹת וְקָשׁוֹת כָּאֵלֶּה, וּבִפְרָט בְּעִנְיָן הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁל מְסִירַת שְׁמָם וּפִרְסוּמָם שֶׁל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת שֶׁהוּא מְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, אֲשֶׁר הֵם דְּבָרִים גְּנוּזִים וּצְפוּנִים וְנִסְתָּרִים מְאֹד. אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשָׂה עַתָּה עִמָּנוּ בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה, הֵן בִּכְלָל יִשְׂרָאֵל, הֵן בִּפְרָטִיוּת מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְאַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל מַעֲשֵׂי הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת הָעוֹסְקִים עַתָּה בְּתִקּוּנֵינוּ, אֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת אֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂים בִּשְׁבִילֵנוּ לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים וְכָל הַגְּזֵרוֹת מֵעָלֵינוּ, וּלְהַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיְבֵינוּ לְהוֹשִׁיעֵנוּ מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. חֲמֹל נָא, חוּס נָא, וְרַחֵם וְהוֹשִׁיעָה־נָּא לָנוּ עַתָּה בְּכֹחָם וּזְכוּתָם בְּעֵת צָרָה הַגְּדוֹלָה וְהַקָּשָׁה הַזֹּאת. לַמְּדֵנוּ אֵיךְ לְסַדֵּר תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וּצְעָקוֹת וְשַׁוְעוֹת וּזְעָקוֹת לְפָנֶיךָ עַל גְּזֵרָה הָרָעָה הַזֹּאת לְבַטְּלָהּ מֵאִתָּנוּ, וּלְבַטֵּל כָּל שַׁאֲרֵי הַגְּזֵרוֹת שֶׁרוֹצִים לִגְזֹר חַס וְשָׁלוֹם, אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ בַּדּוֹר הֶעָנִי הַזֶּה. אוֹי, אוֹי, מַה נַּעֲשֶׂה, לְהֵיכָן נִבְרַח, [גִּיוַואלְד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וָואס טוּהט מֶען, גִּיוַואלְד גִּיוַואלְד, אוֹי אוֹי בִּיטֶער, זֵיעֶר בִּיטֶער, מֶען וֵוייסְט גָּאר נִישְׁט וָואס צוּ רֶעדְן, דָאס הַארְץ אִיז זֵייעֶר פַארְשְׁטֵיינֶערְט]:
Let us lift our heart with our hands toward the G‑d in the heavens [Lamentations 3:41]. Master of the Universe — Master of the Universe: You are the help of our fathers from eternity; their shield and their savior — and of their children after them in every generation. And so too we trust in You — that You are our life and all our hope and all our support in all the troubles and sufferings that pass over us — G‑d have mercy — from now. Full of mercy — look at our affliction; for our pains have multiplied and the troubles of our heart. Look and see to whom You have done thus. Look and see that there is no power or knowledge in us — even to properly arrange our prayers before You as is fitting; for we are destitute and empty; destitute of knowledge and good deeds; and filled with sin and iniquity. (Yet even so — we are prepared to die and to be killed for the sanctification of Your Name each day; and not to cause one of Israel to abandon the law of our holy Torah; alas for eyes that shall see that someone from Israel has his beard and sidelocks shaved by force; and afterward he himself is compelled to shave them at every time; alas for a mouth that shall be compelled to eat forbidden foods; alas for the holy feet of Israel that shall be compelled to walk on Shabbos and holy Yom Tov outside the boundary; alas for the holy hands of Israel that shall be compelled to do work on Shabbos — to polish their weapons, G‑d forbid; and other labors and other transgressions that they will be compelled to do, G‑d forbid; and who knows whether they will be able to withstand the test — to remain within the holy faith which is the faith of Israel; and to fulfill in any case what they are able to fulfill; alas — who can withstand this; alas upon our souls; alas upon these our days and years; alas for us for we have been robbed; alas, alas, alas — let us dash our head against the walls of our house; and sackcloth and ashes shall be spread for the many; let us place our mouth in the dust — perhaps there is hope; perhaps there is hope.)
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְמַעַן שִׁמְךָ עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַּלִּים וְרֵקִים. חוּסָה עַל כְּבוֹד שְׁמֶךָ. הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה כִּי הָיִינוּ לַעַג וָקֶלֶס בַּגּוֹיִם, כִּי הָעֲכּוּ"ם מִתְלוֹצְצִים מֵאִתָּנוּ בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים בְּכָל־עֵת אַיֵּה אֱלֹהֵיכֶם. בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ. יְהֹוָה מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עָלֵינוּ וְקַבֵּל תַּחֲנוּנֵינוּ, עֲנֵנוּ יְהֹוָה עֲנֵנוּ כִּי בְצָרָה גְּדוֹלָה אֲנָחְנוּ, צָרָה גְּדוֹלָה אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָיתָה וְכָמֹהוּ לֹא תוֹסִיף, רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי אֵין בָּנוּ כֹחַ לְרַצּוֹתְךָ, רַק בְּשִׁמְךָ בָּאנוּ אֵלֶיךָ, אָתָאנוּ עַל שִׁמְךָ יְהֹוָה עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ. עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל־פֶּה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:
Loading comments…