Sections
אות-קד
משיבת נפש - Meshivas Nefesh
לִפְעָמִים הָאָדָם נִכְנָס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּמַתְחִיל לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וּפִתְאם נִדְמֶה לוֹ, שֶׁהוּא נִתְרַחֵק מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאד לִבְחִינַת קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחוֹקִים. כִּי רוֹאֶה שֶחוֹזְרִין וְעוֹלִין עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ מַחֲשָׁבוֹת וְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים וְכוּ מַה שֶּׁלּא עָלוּ עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ זֶה כַּמָּה יָמִים אוֹ שָׁנִים. אַל יִפּל לֵב הָאָדָם עָלָיו עַל יְדֵי זֶה, כִּי לִפְעָמִים זֶהוּ לְתַכְלִית שְׁלֵמוּת טוֹבָתוֹ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה כָּזוֹ שֶׁהוּא בְּסָמוּךְ אֶל הַקְּדֻשָּׁה מַמָּשׁ וְרוֹצֶה לִכְנס לִפְנִימִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה, עַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִכָּנֵס לְשָׁם עַד שֶׁיַּחֲזר וְיֵלֵךְ דֶּרֶךְ הַמְּקוֹמוֹת הַפְּגוּמִים, שֶׁהָיָה שָׁם בַּתְּחִלָּה וִיתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם וְיַחֲזר וִיבָרֵר וְיַעֲלֶה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהוֹרִידָם לְשָׁם עַל יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו. וְאָז נַעֲשֶׂה מִזֶּה תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים בִּבְחִינַת קְטרֶת וְאָז יִזְכֶּה לְהִכָּנֵס לִפְנִימִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה מַמָּשׁ. כִּי זֶה עִקַּר תַּעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁמַּעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וְיָכוֹל לִהְיוֹת כְּשֶׁנִּתְרַחֵק הָאָדָם בְּיוֹתֵר וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא מַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם, שֶׁיְּקַבֵּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמֶּנּוּ נַחַת רוּחַ גָּדוֹל מְאד, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא בַּמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מְאד וּמַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ מִשָּׁם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי בְּכָל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה וּבְכָל הַמְשָׁכָה וְהַמְשָׁכָה הוּא גּוֹרֵם שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִם יִהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ לִמְשׁךְ אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֲזַי סוֹף כָּל סוֹף יַחְמל עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִכָּנֵס עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא לִפְנִים מַמָּשׁ לְתוֹךְ בֵּית הַקְּדֻשָּׁה עַיֵּן פְּנִים. (שָׁם הֲלָכָה ה אוֹת ו ח, עַיֵּן יִרְאָה אוֹת קכ"ג)
Sometimes a person enters divine service and begins to ascend from level to level — and suddenly it seems to him that he has been distanced from holiness very greatly, to the far ends of the earth and sea. For he sees that thoughts, desires, and imaginings return and arise in his mind that have not entered his thoughts for many days or years. Let not the person's heart fall because of this — for sometimes this is for the ultimate perfection of his good. For since he has already reached such a level — close to holiness itself — and wishes to enter the inner sanctum of holiness, it is impossible for him to enter there until he goes back through the damaged places where he was at first, and rectifies what he damaged and returns to clarify and elevate all the holy sparks...
Loading comments…