אות-לה

כְּשֶׁאָדָם עוֹסֵק בִּתְפִלָּה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּבְכָל פַּעַם מִתְבַּלְבֵּל וְנוֹפֵל מֵעֲבוֹדָתוֹ וַאֲזַי דֶּרֶךְ הַבַּעַל דָּבָר לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ וְרוֹצֶה לְהַפִּילוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ לְגַמְרֵי, מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִגְמר אֶת תְּפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, עַל יְדֵי הַבִּלְבּוּלִים שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלָיו בְּכָל פַּעַם בְּאפֶן אַחֵר. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְחַזֵּק מְאד וְלֵידַע וּלְהַאֲמִין, שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת מַעֲלֶה גַּם מְעַט עֲבוֹדָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ הַמְטרָפוֹת וְהַמְבֻלְבָּלוֹת. כִּי עִקַּר עֲלִיַּת כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת הַכּל הוּא רַק עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת הַרְבֵּה, גַּם כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲלוֹת עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת לַמָּקוֹם הַצָּרִיךְ כִּי אִם עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְזֶה הַצַּדִּיק מַעֲלֶה גַּם כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת הַמְטרָפוֹת, כִּי מְבָרֵר מְעַט הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם וּמַעֲלֶה אוֹתוֹ וּבוֹנֶה מֵהֶם בִּנְיָנִים נִפְלָאִים. וְעַל כֵּן אַדְּרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם רוֹאֶה שֶׁהַבִּלְבּוּלִים מִתְגַּבְּרִין וּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ בְּקַטְנוּת גָּדוֹל הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק יוֹתֵר וְיוֹתֵר, לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ מְאד וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וַעֲבוֹדָה, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה עַל יְדֵי זֶה חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת הַרְבֵּה שֶׁל נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה, וְאָז יִתְעוֹרֵר הַצַּדִּיק בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַחֲבִילוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁעָסַק בָּהֶם (שָׁם הֲלָכָה ו אוֹת ט)