The Full Story — Expelled One Month After the Wedding; Two and a Half Years Homeless
מכתבי שמואל - Michtevay Shmuel Volume 2
ט נתעכב עד יום ג' לך לך [ט' מר חשוון תרפ"ג] פלא גדול לי מאד מאד בלי שעור עליך ידידי כנפשי שעדיין לא קבלתי מכבודו שום ידיעה. ידע כבודו שמניעת המוח גדול מאד בלי שעור ע"כ יחוס ויחמול כבודו עלי ויודיעני דברים ברורים בגין נסיעתי לירושלים פה בצפת ת"ו וער איך פאר פאלין איך האב ניט מיט ויימין צי לערנין אין אוארט צי רעדין עס איז אגרוס רחמנות אויף מיר (אני הולך לאיבוד אין לי עם מי ללמוד ועם מי לדבר אף מילה ורחמנות גדולה עלי ). ויודיעני אם דיבר בגיני עם ר' זרח אפשטיין וכו' וידע כבודו שנסיעתי תלוי בזה, בית ופרנסה. אם יהי' לי אפי' בית מיוחד אמה על אמה וכסף בצמצום קבוע כו"כ לחדש בעצם היום הזה הנני נוסע לירושלים. ע"כ יראה כבודו ויודיע לי דברים ברורים ויפייסני על התרחקותי שיהא תחלת התקרבות ויתקן בעזיבת החטא מיעט ירבה בהתחזקות ושיחות ודבורים קדושים ועצות טובות לעבודת הי"ת. אם חטאתי נגד כבודו אל יביט ע"ז ויפנה לבקשתי האט רחמנות או האט רחמנות או האט רחמנות (רחמו אוי רחמו אוי רחמו) והנני מצפה לשי"ת שבודאי יחוס עלי וישתדל בגיני בכל אשר לאל ידו כי סהדי במרומים שכונתי לשמים. ויעשה בקשתי ויודיעני דברים ברורים והנני חותם בברכה וצפית ישועה ממרומים ממני שמואל הורוויץ למעה"ש לחוס ולרחם עלי להשיב תיכף תשובה ולהודיעני מדוע לא כתב לי כבודו עד הנה כלל ולא השיב לי תשובה? ד"ש נלבב מעומק הלב לכבוד חברי ידידי היקר החביב עלי מאד היי"ש כבוד יענקלי נ"י. תודיעני מדוע ידידי עוז כנפשי ר' אלטר ברוגז עלי ותודיעני משלומכם וממצבכם הכל באריכות ואם אתה מתגעגע אחר מירון ובפרט ר' אלטר אם מתגעגע ואיך מצבכם ברחניות. הכל באריכות תכתוב לי. ובפרט ד"ש נלבב מעמקא דלבא ומלב בוער לכבוד חברי היקר שעליו יכולים לומר "קנה לך חבר" המתמיד בתוי"ר המופלג בתוי"ר וכו' כש"ת כמר שלמה עטיק נ"י ראשית אני מודיע לך חברי היקר כי אנחנו ב"ה בריאים ותדע שאני מחכה בכליון עינים להיות כבר בירוש' עה"ק בישיבת ת"ח ללמוד אתך ביחד ואני מצפה לשי"ת שבקרוב אהי' איה"ש בירוש' בקרוב. ובקשתי שטוחה מלפניך שתודיעני ממצבך ברחניות וגשמיות ואיך נראה לך בירוש' ובאיזה ענינים אתה לומד ואיך אם בחריפות אין ויא אזו איז דיר אן גקימין דאס אריין אין דער ישיבה. אלדינג מיר שרייבין באריכות. אין ואס מיז מען קענין איידער מען גייט אריין אין דער ישיבה (ואיך בא לך ההתקבלות בישיבה [בקלות או בקושי] הכל לכתוב לי באריכות ומה צריכים לדעת לפני שנכנסים לישיבה). ממני חברך המצפה להיות בקרוב להתמיד ביחד עה"ת ועל העבודה יומם ולילה כאות נפשינו ורצון ה'. ממני שמואל הורוויץ בבקשה לכתוב לי תיכף תשובה.
[Yiddish:] "But, holy, precious, dear brothers — I am struggling very hard, and there is very great compassion for me, to my sorrow. In spiritual matters — oh woe! It is very bitter for me, to my sorrow. I am lying nearly in complete despair — were it not for what Rabbainu the Holy and Awesome Nachman cried out: 'Oh (Gott!) — do not despair!' — I would certainly have despaired. I cannot pray, I cannot plead, I cannot cry out. My speech — the mouth — is, to my sorrow, in exile. That is worse than everything. And the baal davar throws into me all manner of foreign thoughts and evil thoughts, and ulterior motives, and pride — G‑d forbid, G‑d forbid. I know no counsel to give myself. 'Morning says: would it were evening; evening says: would it were morning.' [Deuteronomy 28:67 — the verse of the deepest curse, turned here into an expression of spiritual suffering: not knowing day from night, unable to find a moment of clarity] Oh (Gott!) — so many labors and troubles — so many — how I struggle without measure. And in the end — to be so far from G‑d, blessed be He, and from Rabbainu the Holy one. Oh (Gott!) — it has already been several years that I have been praying and hoping to come to the Tzion of Rabbainu the Holy one. And no one hears and no one sees. What will be the ultimate purpose? Oh (Gott!) oh (Gott!) oh (Gott!). Is it conceivable that I was created to waste my days in such vanity? Is it conceivable? Is it conceivable? Is it conceivable? How long? How long? How long? How long will I be so distant? How long will they pursue the bestial sins? [an ellipsis in the original] Oh (Gott!) — I am in very great compassion: that I did not merit to be at Rabbainu's holy Tzion, and I am very far from the service of Hashem — and I have, to my sorrow, many sins, transgressions, and iniquities — G‑d forbid, G‑d forbid, G‑d forbid. And I have not yet tasted at all, to my sorrow, of Rabbainu's matter at all. And the greatest compassion is when a Jew falls into a sin — there is no greater compassion than that. And I have great weakness of understanding — that I am so far from G‑d, blessed be He — completely, completely — so far, so far. I cannot pray at all. I have no idea what one does, how one saves oneself."
י ב"ה אור מן י"ד לט"ו בחדש מרחשון שהוא יום ב' פרשת וירא ה' מבקר חולה ורפאל שריפא את אברהם פה צפת ת"ו. שלום רב וחיים לעולמי עד ורפו"ש, במהרה באמת מאלקי השמים וכל משאלות לבו לטובה לכבוד מעלת ידידי כנפשי אהוב נפשי וגופי ורו"נ שעל כבודו נאמר עשה לך רב וקנה לך חבר. חבר טוב כמו כבודו האהוב וחמיד ורגיג עלי מאד. החבוק ודבוק בעומק דעומקא דלבא. אהבה שאינה תלוי' בדבר החסיד המופלא ומופלג ביראת שמים ובתורה השותה מים חיים מננמ"ח החפץ באמת לעבוד השי"ת. צי צי שטעלין נאך א זעלניר צי השי"ת (להעמיד עוד חייל להשי"ת) כש"ת כמה"ר אלטר בן ציון נ"י. ראשית אודיע לכבודו משלומנו הודות לשי"ת כי טוב הלואי אזכה בקרוב לשמוע בש"ט מכבודו ובקרוב להתראות פב"פ לעבוד ה' ביחד, אכי"ר אין לשער גודל השמחה והחדוה שהי' לי בזמן שקבלנו מכתבו הרם היום. ממש צהבו פני משמיעת הבשורה שבא מכתב מכבודו והמעשה הי' כך כל יום ויום הייתי הולך לר' שלמה ור' נתן לשאול על מכתב ולא הי' לשער גודל צערי מזה שלא קבלנו שום ידיעה מכבודו ובפרט אחרי ששלחתי לכבודו ב' מכתבים ארוכים מכבר (מסתמא קבלם כבודו ע"י ר' בונם ורנר בשמכם) ולא קבלתי שום תשובה עליהם לא ידעתי מה לעשות. חשבתי שכבודו ברוגז עלי אך ב"ה שקבלתי היום המכתב אחר יאוש אום גירעכט (בהפתעה מבלי להתכונן) כי כבר נתיאשתי כמעט ממכתב ומאד נצטערתי לשמע הצרות מכבודו כמעט בכיתי מגודל כאב לב אך הכל לטובה ואין לשער גודל המצוה בזה המכתב ששלח כבודו כי באמת עורר אותי, והמכתב הזה שוה אצלי יותר מזהב ומפז. וחיותי ממש הוא. ממש החייתני בזה המכתב היקר מזהב ומפז רב. אינני יודע איך ליתן ת"ח לכבודו רק בשביל המכתב עם הד"ת שבו לבדו ובפרט ובפרט מה שעשה עד הנה בשבילי והנני להשיבו תשובה על מצבי. הנה הוא כך באמת יש לי מניעות הרבה ובפרט מניעות המוח העולה על כלנה ואך בעהי"ת ויפול איך קען חאפ איך אריין א תפלה וכו' וכו' (כמה שאני יכול אני חוטף איזה תפילה וכו' וכו'). כל יום הנני אומר העשרה קפיטלעך (מזמורים) והתפלה שאחרי' ועוד תפלות כסדר. והולך בכל יום למקוה ולומד מעט תורה ויש לי מעט בכל יום התבודדות. ואך המניעות גוברים מאד מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה ארחיק נדוד אלין במדבר, אך ורק כדי לעבוד הי"ת באמת. מה אומר מה אדבר מה אצטדק דאס גשמיות מאכט מיך א טעל זייער זייער א טעל כמעט איך האב ניט מיט ועמען אפי' א וארט צי ריידין ובפרט צו לערנין. איצט איז נאך ערגיר ויא פריר, מחלוקת אין ישיבה מען קען ניט לערנין איבער דיא מחלוקת אין עס איז מיר זייער ביטר עס איז א גרוס רחמנות אוף מיר מיט ואס איך פאר בריינג די טייערי איצטגי יארין או ואס טיט מען ויא אזו ראטועט מען זיך ארוס פין דיים יצה"ר או עס איז ביטר האט רחמנות אוף מיר אין בייט פאר מיר אלי טאג אין שיקט קיין אומין מען זאל בייטין פאר מיר. איך ואלט שון גואלט פון דאנין ארוס ואס איך קען ניט אזוי פיל ארוס זאגין ויא אזו איך קען ניט ליידן דא צי זיין. אוי ויא בין איך שון זוכה צי זיין אין ירושלים עה"ק מיט אייך ציזאמין מיין נסיעה היינגט אין דערונין איך זאל האבין א באזונדיר שטוביל איך זאל מיך חאטשי אמאל קענין גוט בארעכנין ויא איך בין אין דער ועלט אין קענין אבין מנוחה אזו ויא רבינו הקדוש זי"ע שרייבט אז דאס ואונין אין א באזונדיר חדר לבדו ג"כ טוב מאד ורק לחיות אפילו בדוחק אבי צי לערנען און דאונין דערפאר בייט איך לכבודו (הגשמיות עושה ממני תל חרבות מאד מאד, כמעט שאין לי עם מי לדבר אפילו מילה ובפרט ללמוד, עכשיו עוד יותר גרוע ממקודם מחלוקת בישיבה אי אפשר ללמוד בגלל המחלוקת ומר לי מאד ורחמנות גדולה עלי במה שאני מעביר שנותי היקרים הללו אוי מה עושים כיצד אציל את עצמי מהיצה"ר אוי מר מאד רחמו עלי והתפללו עבורי כל יום ושלחו גם לאומן שיתפללו עבורי. הייתי כבר רוצה לצאת מפה מה שאיני יכול כל כך לבטא איך שאיני יכול לסבול להיות כאן, אוי היאך כבר אזכה להיות בירושלים עיה"ק ביחד איתכם. נסיעתי תלויה בזה שיהי' לי בית מיוחד שאוכל לפחות פעם לעשות חשבון הנפש היכן אני בעולם ושאוכל לנוח, כמו שכותב רבינו הקדוש זי"ע שלגור בחדר מיוחד לבדו ג"כ טוב מאד, ורק לחיות אפילו בדוחק העיקר ללמוד ולהתפלל לכן אני מבקש מכבודו) שכאשר השי"ת יעזור לו שיוכל להתענין בזה יתענין לדבר עם ר' זרח בשבילי ועם הרב קוק אפשר ג"כ ואפשר בגין בית אמה על אמה. ואני הנני מוכן ומזומן איה"ש בל"נ לקיים כל מה שכתב לי כבודו בהאגרת והנני מחר חצי חדש לילך איה"ש על ציון רבנו האר"י והינוקא וכו' ואיה"ש בער"ח כסלו אהי' במירון אבקש בעד כבודו. טייעריר הארציקער ברודר אמתיר טייעריר גוטיר פריינד האט רחמנות אוף מיר אין בייט פאר מיר א רפו"ש (אחי הנלבב והיקר ידידי הטוב והיקר באמת, רחמו עלי והתפללו בעבורי לרפואה שלימה וכו') ברוחניות וגשמיות ותשובה שלימה באמת ופרנסה טובה והעיקר יראת ה' ותורת ה' וכל מה שבאנו לעה"ז לעשות. והמתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה. (וכן ר' שלמה ג"כ בקש שיבקשו בעדו וכן ר' נתן) ובגין ישיבת מירון איז לע"ע גאר ניט עס טיט גאר ניט. אוי בייט פאר מיר איך זאל זוכה זיין תשובה שלימה באמת לאמיתו דאתחזיא לאתפאה על כל עובדוי תשובה עילאה. טייעריר גוטיר פריינד המתחיל במצוה אומרים לו גמור. אין ועגין כבודו איר דארפט זיך אואדי ניט זארגין השי"ת ועט בודאי העלפין, וממנה יושע איר דארפט זיך גאר ניט מצער זיין דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים מאן אחרים דא ר"מ ויסיחנה מדעתו ואך שמח שאחר לב נשבר בא שמחה גלובט השי"ת ואס מיר האבין גיהערט די ועלט וי דיים הונד אין מיר האבן ב"ה אפ גפירט חודש אלול וימים נוראים ביים צדיק האמת, הזמן גורם והמקום והאנשים גורמים, דאס קען קיינר בא אונז ניט צי נעמין ואס מען האט אריין גיחאפט איז פאר פאלין. מודה לשעבר וצועק לעתיד לבא אין ויא רבינו הק' זיע"א זאגט, אז עס איז שון גאר שלעכט גיט מען זיך איבער צי השי"ת, זארגט ניט נאר פרייליך ורוקם גילעבט. התבודדות לב נשבר ואח"כ שמחה על כל היום אין מען דארף זיך לעשין דאס פייער פין סט"א ובפרט להבדיל אלף אלפי אלפים הבדלות דאס פייער פין השי"ת מיט א תפלה מיט התבודדות מיט תורה, ראיתי בשם הבעש"ט זיע"א פי' על הפסוק תורת ה' תמימה משיבת נפש, משיבת נפש פי' משיבת הנפש מהרצוא להשוב כשעומד על כלות הנפש, אין מים אלא תורה לרוות צמאונו בעבודת ה'. דאס ועט אודאי ניט ארוס קומין חלילא אוף יעניר ועלט אז מען גייט אועק מוטין רצוא מוטין אש אליין מען דארף האבין דיים שוב אוך אין דער עיקר איז דער שוב מרפא היא לנפש חש בראשו יעסוק בתורה חש בכל גופו יעסוק בתורה ובפרט בנפשו ובגופו. נאר האפ האפ מען דארף ניט טוהין אוף דער ועלט נאר לערנין אין דאונין אין לערנין אבי פרייליך. מה שעבר אין ומה שעתיד עדין וההוה לאין (פי' אינך יודע אפשר טוב) ובודאי טוב (לעת עתה כלום לא נעשה בענין, אוי התפללו עבורי שאזכה לתשובה שלימה באמת לאמיתו דאתחזיא לאתפאה על כל עובדוי תשובה עילאה. ידידי הטוב והיקר המתחיל במצוה אומרים לו גמור, ועבור כבודו בודאי אינכם צריכים לדאוג השי"ת בודאי יעזור 'וממנה יושע' אינכם צריכים להצטער כלל, דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים מאן אחרים דא רבי מאיר ויסיחנה מדעתו ואך שמח שאחר לב נשבר בא שמחה תודה לקל שהקשבנו לעולם כמו לכלב והעברנו חודש אלול וימים נוראים אצל הצדיק האמת, הזמן גורם והמקום גורם והאנשים גורמים, זאת לא יוכל אף אחד לקחת מאיתנו מה שחטפנו חטפנו, מודה לשעבר וצועק לעתיד לבא וכמו שאומר רבינו הקדוש אם כבר מאד רע מוסרים את עצמם להשי"ת, אל תדאגו רק להיות בשמחה. התבודדות לב נשבר ואח"כ שמחה על כל היום וצריך לכבות את אש הסטרא אחרא ובפרט להבדיל אלף אלפי אלפים הבדלות את האש של השי"ת עם איזו תפילה עם התבודדות עם תורה. ראיתי בשם הבעש"ט זיע"א פירוש על פסוק תורת ה' תמימה משיבת נפש, משיבת נפש פירוש משיבת הנפש מהרצוא להשוב, כשעומד על כלות הנפש אין מים אלא תורה לרוות צמאונו בעבודת ה', זה בודאי לא ייטיב לנו לעוה"ב אם מסתלקים רק עם הרצוא עם האש לבד, צריך גם את השוב, והעיקר הוא השוב, מרפא היא לנפש, חש בראשו יעסוק בתורה חש בכל גופו יעסוק בתורה ובפרט בנפשו ובגופו, רק בשמחה ובשמחה, אין צריך לעשות בעולם רק ללמוד ולהתפלל וללמוד והעיקר (להיות) בשמחה מה שעבר אין ומה שעתיד עדיין וההוה לאין (פירוש אינך יודע, אפשר טוב) ובודאי טוב). אני מבקש מכבודו אפשר יזדמן לו בשבילי ספורי מעשיות, לקוטי הלכות, חיי מהר"ן עלים לתרופה, ס' המדות, ימי מהרנ"ת ח"ב וכו' ישלחם לי. איך וייס גאר ניט ויא אזו אפ צי דאנקין פאר די הייליגי ספרים ובפרט דיים לקוטי תפלות פאר כל הון דעלמא ואלט איך ניט פאר ביטין איין תפלה אין איין אות פין די הייליגי ספרים הקדושים הם ממש ממש חיי ממש בלתיהם ח"ו אינני יכול לחיות, רק עמהם. איך ועל איה"ש מקיים זיין אלדינג ואס איר שרייבט מיר אין ועגין די 59 טאליר ועט מען זיין אפ מאכין בצאלין ר' נתן. ר' שלמה קען איצט ניט שרייבין, בזה הזמן יכתוב לכבודו באריכות (איני יודע כלל היאך להודות עבור הספרים הקדושים ובפרט הלקוטי תפלות, בעד כל הון דעלמא לא הייתי מחליף תפלה אחת אות אחת מהספרים הקדושים הללו, הם ממש ממש חיי, ממש בלתיהם ח"ו אינני יכול לחיות, רק עמהם. אני אקיים איה"ש כל מה שאתם כותבים לי ובענין ה59 טאליר (סוג מטבע) (מטבעות) נעשה אותם (נועיד אותם) לשלם לר' נתן. ר' שלמה לא יכול לכתוב כעת, בזה הזמן יכתוב לכבודו באריכות). וכלם דשה"ט באה"ר ובפרט הנני דשה"ט מעומק עמקי הלב ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, והננו מחכים ומצפים לשמוע בקרוב בשורות טובות מכם מרפואתכם וכו'. ממני השפל והנבזה באמת לאמיתו ניט נאר גזאגט (לא רק באמירה בעלמא). שמואל הורוויץ בבקשה לכתוב לי כל החדשות באריכות משלומכם הטוב. וכן ד"ש לכבוד חברי החסיד ר' יענקלי נ"י מדוע הוא אינו כותב כלל ותכף בכתיבת באריכות כל מה שהי' אתכם מיום נסעכם מפה וכן ד"ש לכבוד חברי המתמיד כמר שלמה עתיק נ"י, הנני מחכה לישועת ה' שאוכל לבא בזה הזמן לירושלים עה"ק ולהתמיד ביחד אכי"ר. ממני שמואל הורוויץ הנני מצפה לתשובה טובה מכם תיכף ומיד. לשלוח לאומין לבקש בעדי. מסתמא שלחתם הפ"נ ממני ויבקשו בעדי לתשובה שלימה באמת לאמיתו ורפו"ש ברוחניות וגשמיות וזיווג הגון ואמונה שלימה ותורה ויראת ה' באמת ולעשות רק רצון ה' והעיקר תשובה שלימה איך זאל זיין אזו ויא השי"ת אליין ויל אכי"ר (שאהיה כרצון השי"ת לבדו אכי"ר).
[Yiddish — the full disclosure of what happened after the wedding:] "From when I began to know of Rabbainu — very much has been happening to me, both in spiritual and material matters. It is already approximately five years that I have begun to engage in Rabbainu's matter. And from then until now — I have not had even a moment of rest. For the entire city held us and pursued us [i.e., the entire community took sides against the Breslov group]. And I suffered much toil and effort and self-sacrifice — G‑d alone knows. And this is about two and a half years that I am wandering and living here in a study hall — and I have no resting place whatsoever. For one month after my wedding — a great dispute erupted against me. And they threw me out of the house without tallis and tefillin [without even his prayer garments — the most basic religious necessity; this is an act of profound degradation]. And they took from me all my wedding things — many of them. And I was left destitute and lacking everything. And I have been struggling and toiling here, twisting and turning, for two years and four months. I no longer have strength to endure this struggling and suffering. It is, to my sorrow, very bitter. Things are happening without measure. And the baal davar pursues from every direction without any compassion — he wants to destroy from both worlds. Holy, precious, dear brothers — is it conceivable that I was created to waste my days in such vanity? Oh woe! Oh woe! One is very far from Rabbainu's…"
Loading comments…