לד

והנה מצינו בכמה ספרים שהעירו על לימוד המוסר ולא מצאו די סיפוקם בלימוד התורה בלבד, ועיין ספר התרגשות הלב (סי' א') שמביא שם מספר משכיל אל דל שכתב על הא דאמרו חז"ל (ברכות ד"ה) אמר ר' שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע פרש"י יעשה מלחמה אי אזיל מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם, הי' לו לומר שילמד תורה, ונלענ"ד לפרש דדוקא בכוונה דייק ואמר אמרו בלבבכם משום דהא דאמרו חז"ל (קידושין דף ל ע"ב) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין (ושם) אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ, דבר זה לאו מילתא פסיקא הוא שהתורה היא רפואה ותבלין ליצה"ר שהרי אחז"ל זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות (והיינו כשאינו לומד ע"מ לעשות) וכתיב אני חכמה שכנתי ערמה כיון שלומד אדם תורה נכנס בו ערמומיות, וכן תניא בברייתא דאבות הלומד תורה לשמה מקרבתו לידי זכות ומרחקתו מן החטא. מבואר בהדיא שרק לימוד תורה לשמה יש לה סגולה זו להיות תבלין ליצה"ר. והנה הלומד תורה שלא לשמה עבור איזה פני' שיהי' רב או עשיר וכיוצא בו, אזי רק פיו לומד תורה ולא לבו אלא לבו לומד ממון, או גדולה או כבוד, משא"כ הלומד לשמה ואומר בכל יום בדמעות אהבה מודה אני לפניך ששמת חלקי מיושבי ביהמ"ד, ברוך אלקינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו וכל שמחתו והצלחתו הוא שיזכה ללמוד תורת ה' ולהגות בה, אזי פיו ולבו שווין שהרי בלבו אין שום פני' וכוונה אחרת רק ללמוד תורת ה', וזה שאמר דוד רגזו כנ"ל, ואם לא נצחו יעסוק בתורה שהיא תבלין, ואיזה תורה היא תבלין תורה שלומד לשמה מש"ה אמר אמרו בלבבכם עכ"ל.