ח.

פה מבואר איך שמוהרנ"ת ז"ל החזיק למוחלט דברי רבינו ז"ל, כל מה שדיבר אדומו"ר ז"ל בער"ה האחרון באומין על להבא, מעניו גודל ר"ה שלו לא דיבר והזהיר רק על אחר הסתלקותו, כי ידוע שרבינו ז"ל היה אז חולה מסוכן ל"ע, והבין בעצמו היטב שקרוב לסופו, וממילא כל מה שיצא מפיו הקדוש והטהור. היו כמו צוואה, וכך שמעתי מזקני הרב מטשערין ז"ל שבער"ה האחרון היו מסובין על שולחן אדומו"ר ז"ל כמה וכמה אנשים מכמה עיירות ומקומות רחוקים, אך מוהרנ"ת ז"ל והרב ר' יודל ז"ל ועוד אנשים חשובים מגדולי מקורביו ישבו סמוכים קרובים אצל רבינו ז"ל יותר משאר המון העם, ואז אמר רבינו ז"ל מה שכבר נדפס בחיי מוהר"ן אצלי העיקר הוא ר"ה וכר, ואה"כ הרים אדומו''ר ז"ל א"ע מכסאו שישב עליה, וענה בקול רם ואמר בזה"ל אירוואלט גיוואלט אז ייעדיר פין מיינע מענטשין פין אוואסיר שטאט ער איז, אז ער וועט קומען אהיים זאל ער מאחין אכרוז, אז ווער סיע גלייבט אין השי"ת זאל פארין אויף ר"ה צוא הצדיק הק' מוהר"ן, וסיים לבסוף' איו איר אלין האב בדיעה זער אויף הייבין אין אוועק למרחקים, כך שמע זקיני אבי אמי מפי מוהרנ"ת ז"ל, וכך היו עוד כו"כ דיבורים מאדומו"ר ז''ל בער"ה האחרון באומין אשר יקצרו המון יריעות מלהכתב מה שדיבר מגדולות הר"ה שלו וקצת נדפס בחיי מוהר"ן מעט דמעט ממה ששמעתי מסי זקא"א ז"ל מענין זה, וכולם הבינו אחר הסתלקות רבינו ז"ל שאדומו"ר ז"ל כיוון בדיבוריו הק' בער"ה העבר שנצרך שיסעו אפי' כעת על ר"ה לאומין על ציונו הק' כמו בחייו הק', ואפי' זקיני הרב ר' אהרן ז"ל ג"כ דעתו היה כך, אך כסי שהרב ר"א לא היה בערב ר"ה הזה, כי היה כמו שגגה היוצא מפי השליט בכדי שיהי' כח הבחירה כידוע שהרב ר"א ז"ל נסע ובא לרבינו לאומין על ר''ה האחרון על ר"ה, אך כ"זהתאונן א"ע וסיפר לפני רבינו ז"ל איך שהבע"ב דביהכנ"ס מצירים אותו שיבוא לחזרה על דיה, ורבינו ז"ל לא נטל הבחירה משום אחד מאנשיו המקורבים אליו, רק כל אחד כפי שביטל א"ע וסילק את דעתו נגד דעת אדומו"ר ז"ל ביותר, ענ*י בנסיון הבחירה ביותר, ולא עבר אפי' מדבר קטן משיחותיו הק' של אדומו"ר *"ל, וזה היו מוהרנ"ת ז"ל חזק בזה עד מאוד, והר' נפתלי ג"כ מעין זה, כי כך אמר רבינו ז''ל פין מיר וויסין איז מוהת"ת ז"ל אין נפתלי אביסעל, וכפי שכח השכחה גדול מאוד בזה העולם, כי ברוב הימים הכל נשכח, וע"ז אמר משה ליהושוע תלמידו כתוב זאת זכרון בספר במלחמות עמלק, וזה ידוע בליקוהל"כ שעיקר מלחמות עמלק להעלים שם הצדיק שהוא בחי' משה, עיין בהלכות שבת הלכה ה', לזאת מוהרנ"ת ז"ל שהוא בחי' יהושוע כתב כל אשר שמע מרבינו ז"ל שהוא בחי' משה רבו וחפר ומצא באר מים חיים אפי' משיחות חולין של אדומו"ר ד'ל, כי כך אמר אדומו"ר ז"ל שיכולין לעבור ולמצוא בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ וכיוצא עוד אפי' בנסתר בכתבי האר"י ז"ל כל דבריו הק', ומחמת זה כתב מוהרנ"ת ז"ל כל מה ששמע מפה אדומו"ר ז"ל, אך בחייו הקדושים של אדומר'ר ז"ל עשה עצמו מוהרנ"ת ז"ל לקיים עשה אזניך כאפרכסת לקבל ולשמוע את כל דיבור ודיבור של רבינו ז"ל, וכתב לעצמו לזכרון חוץ מה שכתב אצל רבינו ז"ל תורותיו הק' כמובא, וידוע שאמר לו אדומו"ר ז"ל דוא האסט א חלק אגרויסין אין מיין 0פר' וגם אמר אדומו"ר ז"ל איר דארפט אים דאנקין ווען ניט ערי וואלט קיץ בלעטיל שמות ניט גיבליבין פין מיר, וכל מה שכתב משיחותיו הק' היו אצלו טמיר וסתום בחיי אדומו"ר ז"ל, אך אחר הסתלקותו של רבינו ז"ל התבונן בעצמו מה יהיה מהאוצר הטוב הזה שיש תחת ידי, הלא נצרך להוציא לאור התעלומות, ובפרט שעוד לא נדפס ליקוטי תנינא שזה עיקר השארותיו הק/ נסכם בדעתו בראשון שהוא צריך לעסוק לדבר עם אלו אנשים שהיו מקורבים בחיי רבינו ז"ל לאדומו"ר ז"ל משיחותיו ד,קי, וכפי שהיה גדול המניעה אצלו ע"ז ג"כ, כי מגורתו היה בנעמירוב ושם היו מועטין אנ"ש, כי העיקר היו מקורביו של רבעו ז"ל בברסלב ששם ישב דבינו ז"ל שמונה שנים, וגם בעיר טשערין היו כמה מאנ"ש ובטירהוויצי ועוד בכמה מקומות שהם רחוקים מנעמירוב, ונסכם אצלו עכ"פ נצרך לי ליסע לברסליב לאנ"ש לדבר עמם מהטוב הנשאר לנו ירושה בחי' תורה צוה לנו משד. מורשה, וגם ע"ז הניח הבע"ד עצמו שבני ביתו מנעו אותו מאוד מזה ג"כ הגם שקרוב נעמירוב לברסליב, כי אמרו לו הלא כבר נסתלק אדומו"ר ז"ל ולמה לן כעת ג"כ ליסע לברסליב, אך כפי שעשו בני אדומו"ר ז"ל למוהרנ"ת אפוטרופס על עזבון שנשאר מרבינו ז"ל, כי בתו חיה היתה בת י"ב שנים כשנסתלק אדומו"ר ז"ל ונשאר עבורה ש' אדומים שרבינו ז"ל הפריז עבורה בחייו הק' בכדי להשיאה כי דיברו שידוכים עבורה עוד בחיי אדומר'ר כידוע ונכתב בימי מוהרנ''ת, וגם עבור כ"א מבנותיו הקדושים היה צואה כמה שיתנו, וגם תכשיטין שנשאר חפיצים עבור בנותיו הקדושים עוד מאמם בת. הרה"ג והצי הר' אפרים ז"ל, והמעות של העזבון הלז היה מונח בברסלב אצל בעלי בתים חשובים ובטוחים, ומוהרנ"ת ז"ל היה לו כח הרשאה על כל הנשאר אצל הבטוחים הנ"ל, הכלל היה לו למוהרנ"ת ז"ל תירוץ עבור ב"ב שהוא מוכרח ליסע לברסלב לעשות חשבונות עם הבעלי חובות, אך כוונתו היה לעורר את אנ"ש מחדש עם המעיין הנובע של אדומו"ר ז"ל, כי דבריו הקדושים והנוראים חיים וקיימים ונאמנים לעד ולנצח נצחים, וכפי שידוע שבית אדומו"ר ז''ל שישב בברסלב נשרף עוד קודם שנסע אדומו"ר זיל לקבוע דירתו באומין לא היה לאנ"ש דברסלב מקום קבוע להתפלל ביחד בביהמ"ד מיוחד על שמם, כי מקודם כשישב אדומו"ר ז"ל היה בבית אדומו"ר מקום קבוע שהתפללו שם אנ"ש וממש היה ביהמ"ד בבית אדומו"ר ז"ל, אך מעת שנשרף ביתו של רבינו ז"ל וקבע דירתו באומין לא היה לאנ"ש ביהמ"ד רק רובא דרובא התפללו בביהמ''ד השייך כמעט למתנגדים, הגם שב"ה שכמעט כל התושבים של העיר ברסליב לא פנו עורף ח"ו לחלוק על אדומו"ר ז"ל, והיו נוהגים כבוד גדול לו ואפי' לאנ"ש, אעפי"כ בהצנע היו איזה אנשים שהופיע עליהם אחר ההסתלקות אדומו"ר ז"ל מהזקן החולק הידוע שנתרחקו מאנ"ש מחמת המחלוקת שלו ואעפי"כ היו מתפללים אנ"ש בביהמ"ד שלהם בחורף הזה אחר הסתלקות של רבינו ז"ל, אך כשבא מוהרנ"ת לברסלב היו מוכרח גם לו להתפלל שם בביהמ"ד הזה, אך גם זה היה קשה לו כפי שהורגל להתפלל בהתלהבות ובביהמ"ד הזה לא נשמע אישן כזה, וכפי שבואו לברסלב היה העיקר לדבר ולעורר אנ"ש מתורותיו ומשיחותיו של רבינו ז"ל שהיו עוד סתומים בין אנ"ש בעצמם נצרך לזה ג"כ מקום מסוגל להתאסף יחד כל אנ"ש לשמוע, כי כ"ז שאדומו"ר ז"ל היה דר בברסלב היה בביתו כמו ביהמ"ד כי היו מתפללים אנשיו שהיו מקורבים ומקושרים לרבינו ז"ל בקשר אמיץ וחזק ורבינו ז''ל שמע לחדרו הפנימי קדושה וברכו וכיוצא מה שצריכין לשמוע, אך אח"כ כשנשרף ביתו של אדומו"ר ג"כ כשהיה השריפה בעיר כידוע ונדפס בחיי מוהר"ן, מזה הוכרחו גם אלו האנשים להתפלל שם בביהמ"ד כנ"ל, ונתן להם מוהרנ"ת עצה לאנ"ש, שתיכף אחר תפילות מעריב כשיצאו כל אנשי ביהמ"ד לביתם אז יתאספו יחד כל אנ"ש לשם עם מוהרנ"ת וידברו ויעסקו במה שצריכין מעניניו של אדומר'ר ז"ל, וכך היה פעם אחד ושנים, אך מ1תמא אחר דיבוריו הקדושים והנוראים גתלהבו כמה מאלו אנ"ש ובבקר התפללו בהתלהבות חדש ובהתעוררות בקולות ובמחאת כפיים באיזה פעם, הכלל התחילו אנשי הבע"ב התושבים דביהמ"ד לחקור ולדרוש מה זה החדשות, שמעת שבא מוהרנ"ת ז"ל נשתנו כמה אנשים בתפילתם בקולות ובמחאות כפיים שקורץ פלייסקין ביים דאווינין אשר מקודם לא ראו ולא שמעו כזאת וסיפרו להם שבלילה מאספם מוהרנ"ת ז"ל לפה ומדבר עמם דיבורים כאלו עד שמלהיב לבם כ"כ, והגם שלא כל הבע"ב דשם היו מתנגדים ע"ז, אך בהצנע היו מאנשי מחולק שלא יכלו לסבול אכ"ז, עד שהוכרחו להגבאי דביהמ"ד שיסגרו אחר שיצאו מערבית את הביהמ"ד שלא יוכלו להתקבץ לשם, והיו מניעות רבות גס ע"ז, כי כשמתאספים בביהמי'ד הוא בניקל לכל מי שרוצה לשמוע דיבורים קדושים לילך ולבוא אך לבית יחיד לא כל בית מסוגל לזה להתאסף לשם על כמה שעות בלילה, כי מוהרנ"ת דיל היה לבו בוער מאוד וחם לבו בקרבו כ"כ עד שהיו לו דיבורים חמים כגחלי אש מאדומו"ר ז"ל, עד שהיה הזמן כאין אצלו והיה יכול לדבר כמה שעות בלילה, ובבית יחיד יש מניעות ע"ז, לזאת כפי שהיו יכולים לתקן בית רבינו ז"ל הנשרף שיאספו לשם, אך צריכים מעות ע"ז על תקונו, וביקש מכל אחד מאנ"ש שיראו לקבץ ע"ז נדבות כ"א מה שידבנו לבו על תיקון בנין הזה, וכן עשו, ואגב יהיה להם מקום גם להתפלל בשם ביחד בלי מונע להמחאת כפיים ולהתפלל בקולות משום ב"א, כי לא יתערב זר עמהם, ומוהרנ"ת דיל בעצמו ג"כ התנדב ע"ז נדבה ההוגנת ונתעכב עי"ז בבדסליב עד שהתחילו בתיקון הבנין הזה, ואז נסע לביתו לנעמירוב, הכלל דיבוריו עשו רושם כזה עד שבאיזה שבועות תיקנו בית רבינו ז"ל עד שהיו יכולין להתפלל שם אנ"ש, וזה היה נקרא ברסליבער ביהמ"ד, ומוהרנ"ת ז"ל היה לו לנחת גדול זה בעצמו שהיו להם לאנ"ש מקום מובדל ובפרט שיהי' נקרא ע"ש רבינו, כי כך הי' נקרא דעם רעבינס ביהמ"ד אפי' בימי ילדותי, ומוהרנ''ת ז"ל חידש ע"ז הלכה בהלכות ביהכנ"ס. וממילא מובן שהיה לו שוב מקום לדבר עם אנ"ש כרצונו עצהיו"ט, וכשבא מנעמירוב לא רצה להתאכסן רק בביהמ"ד הזה, הגם שהרב ר"א רצה מאוד שיתאכסן אצלו, אך הבין שמוהרנ"ת ז"ל יש לו כוונה בזה, בראשון מחמת חיבת המקום שרבינו ז"ל עבד שם עבודתו הקדושה כמה שנים, ובפרט שכתב לרבינו ז"ל כמה וכמה תורות הקדושים ונתקדש שם האוויר, כמובא בסי' ס"א בליקו"א, בקדושת ארץ ישראל, ועוד טעמים כמוסים, ועבור זה לא הפציר הרב ר"א אותו, ואמר לו רצונו של אדם זה כבודו, ואח"כ התחיל לעסוק ולדבר עם אנ"ש שצריכין להדפיס הליקוטי מוהר"ן ה"ב תניינא, כי בר"ה העבר נאמרה התורה תקעו תוכחה, וכל התניינא היה בכתב, כי החלק א' נדפס עוד בחיי אדומו"ר, אך ח"ב צדיכין להוציא להדפיס, וגם ספד המדות עוד לא נדפס, ואיך שהיו לו מס"נ ע"ז כל החורף הזה מעט מבואר בימי מוהרנ"ת, אך ע"י הכיסופין וההשתוקקות שלו עכ"ז עזרו השי"ת שהוציא מכח אל הפועל את ההדפסה הנ'יל:

ואגב כשהגיע סמוך לר"ח שבט בחורף הזה, והיה חשקו מאוד שיסעו עכ"פ עשרה בגי אדם על ער"ח שבט עציוה"ק של אדומו"ר ז''ל, כי זה חודש הזה הוא אחד מארבעה ראשי שנים, יכפי שאדומו"ר ז"ל אמר אצלי העיקר הוא ר"ה, חפץ להתחיל ההתחלה מזה החלק ר"ד" בכדי שיוכל לחזק את אנ"ש שידעו היטב להכין א"ע בכל השנה על ר"ה האמיתי שהוא בחודש תשרי שע"ז הזהיר רבינו ז"ל בער"ה האחרון באזהרה עצומה כמו שידוע, לזאת היה מעורר בבראסליב כמה מאנ"ש ע"ז שיסעו עמו, ואז עוד לא היה מסילת הברזל, ושכר עגלה עם סוסינו והתנה עם הבעהע"ג שיהיה שכיר יום אצלו, ועל איזה הדרך שיצווה לו אפי' שלא בדרך שרוב נוסעים ע"ז הדרך לאומין, רק פן יהיה נצרך לו לסבב לאיזה מקום שירצה מוהרנ"ת ז"ל יהיה מוכרח הבעהע"ג לציית לו, הגם שיתעכב מחמת זה 4הדרך עוד יום או יותר לא יכול הבעהע"ג לעכב מזה. כי הוא היה שכיר יום, וכמה שיתעכב יהיה לו שכרו בעד כל יום, והתחלת הנסיעה מברסליב היה בערד פרסה שהורין מאל, אמר מוהרנ"ת ז"ל להבע"ג שיסע על דרך אחר לאיזה כפר סידקיוויץ, לא על דרך הייסין, ולא ידעו כוונות מוהרנ"ת ז"ל בזה שוס אחד מהניסעים ובפרט הבעהע"ג, אך היה מוכרח לצייתו, כי כך התנה עמו מקודם, ובאו לכפר הנ"ל לסידקיוויץ סמוך למנחה, ובכפר הזה היה גר אחד מקרובי ה"ה החסיד ר' שמואל אייזיק ז"ל שהיה בחיי רבינו ז"ל בר"ה האחרון באומץ אצל אדומו"ר ז"ל על ר''ה, ואמר מוהרנ"ת ז"ל ששם יתפללו מנחה, וכשבאו לאיש הזה וראה כ'יז שמוהרנ"ת ז"ל עם אנ"ש באו לביתו נתפעל מזה ושמח מאוד ע''ז, ושטח תיכף מפה על השלחן הגדול שהיה ודלק נרות כמו בש"ק לכבוד האורחים ובפרט לכבוד מוהרנ"ת ז''ל, והעמיד על השולחן בקבוק יי"ש ויין עם מיני מזונות ומיני מתיקה בשמחה, ואחר מנחה היה עגד אפשרות ליסע ללינת לילה באי<ה כפר אחר, ואמר מוהלנ"ת ז"ל בזה"ל מיר האבין דא אשותף אין אונזער מסחר סין דער ירושה וואט אונז איז גיבליבין נא דארפין מיד מיט אים זעך דעריך ריידין דעד פין, אז ער זאל וויסין וואס פאר אראך קייט דער מסחר איז, והבעה"ב הזה ביקש שישבו כולם סביב השולחן בכדי שיטעמו מזה שיש על השלחן שהכין לכבודם, וביני לביני הגיע זמן תפלת ערבית, ואמר מוהרנ"ת ז"ל אסור לקבוע קודם מעריב, והתפללו שם יחד במנין מעריב, והבעה"ב הנ"ל נתעורר מאוד מאנ"ש ובפרט ממוהלנ"ת ז"ל מהמעריב שהתפללו בהתלהבות ובמחאות כפים שלהם, ועוד לא ידע מה זה שבאו אליו בפתע פתאום, וחשב בעצמו שאם לא יהיה רק זה שיראה וישמע איך שאנ"ש מתפללים מעריב כזה בעת שנוסעים בטלטול הדרך, אשר אפי' בביהמ"ד קבוע במנוחה בביתם אין שומעים תפלה כזה, דיי לפני האורחים ההגונים כאלו, ואחר מעריב הסיבו כולם, וד'בעה"ב מבקש ממוהרנ"ת ז"ל שיטעמו ממה שהעמיד עוד מקודם על השלחן מאכלים ומשקאות טובים כדרך העולם לכבד אורחים חשובים כאלו ובראשם למוהרנ"ת ז"ל ואמר לו מוהרנ"ת ז"ל לא אוכל עד אם דברתי דברי, והרים א"ע מכסאו שישב עליה, וענה בקול ואמר להבעה"ב הזה, כפי שהיית על הד"ה העבר בחיי רבינו ז"ל עם הקיבוץ הק/ ושמענו כמה מתלמידיו הק' מפי רבינו ז"ל בער"ה הזה שרוצה שכל אחד ממקורביו מאיזה מקום שדר שם בקביעות, יכריז שכל מי שרוצה שיהיה איש כשר באמת שקורין א ערליכער יוד, יבוא על ר"ה אצלו לאומין, אין איך אליין האב בדיעה אויף צי הייבין זעך אין אוועק, וכיוצא דיבורים כאלו, ואמר אז אצלי העיקר הוא ר"ה, וואט זאל איך אייך זאגין קיין גרעסירש דער פין איז ניטא, וגם בהתורה תקעו סי' ח' בתניינא שנאמרה בר''ה האחרון סמוך להסתלקותו כתוב שם בזה"ל וצריך לבקש מאוד מהשי"ת שיזכה להתקרב למנהיג אמיתי כדי שיזכה לאמונה אמיתיית בשלימות, וכיוצא בהתודה סי' ע"ח בתניינא מעניו פראסטיק כתוב שם ג"כ בזה"ל ע"כ צריכין לבקש מאוד מהשי"ת לזכות להתקרב להצדיק האמת, וזה היה בשבת נחמו שהיה אז ג"כ חולה מסוכן וידע רבינו ז"ל שיסתלק בקרוב, ואעפי"כ הזהיר כ"כ על ר"ה, מובן מזה שכל אלו הדיבורים והאזהרות של אדומו"ר ז"ל היו על אחר הסתלקותו עד ביאת הגואל, כי כך אמר רבינז ז"ל שהערים הבע"ד א"ע והקים מפורסמים של שקר עד שאין אחד יודע היכן משה שרוי היכן אהרן שרוי שהם אמיתיים, לזאת תדע ידידי חבירי שעבוד זה באנו לפה שנתקשר יחד בקשר אמיץ וחזק כל ימי חייגו ע"ז הירושה טובה שנשאר לנו, ואמר לאנ"ש הבאים עמו לפה שינגנו אשרינו מה טוב חלקינו ומה יפה ירושתינו כי כל התורה היא ירושה אצלינו כמש"ב מורשה מורשה קהלת יעקב כי זה הבעה"ב שמו היה יעקב, ורקדו הרבה בזה הניגון ואח"כ ישבו יחד סביבות השלחן, והבעה"ב מזג איזה כוס קטן כמו גביע קטן למוהרנ"ת ותקע מוהרנ"ת ז"ל כפו לשתות לחיים להבעה"ב ואמר לו זה יהיה תקיעת כף שלך שתסע כל ימיך על ציוה"ק של רבינו ז''ל על ד"ה, שתמנה אתנו בחבורה קדישא בהקיבוץ הק' באומין, והבעה"ב הזה ענה אמן כן יהי רצון, ובימי חורפי נסע נכדו של האיש הזה על ר"ה וסיפר שזקינו השאיר לאביו בצוואה שיסע על ר''ה עם בניו תמיד, ולנו שם מוהרנ"ת ז"ל עם אנשיו, הכלל בבוקר השכם נסעו משם, וציווה מוהרנ"ת ז"ל לבעהע"ג שיסע על דרך דאשיוו שדר שם ה"ד, החסיד הר' שמואל אייזיק ז"ל בכדי שידע הר' ש"א שנוסעים על ער"ח שבט, וגם הוא יסע עמם לאומן על ער"ח הזה, ובאו לדאשיוו בערך אחר חצות היום כמו שעה, ועמדו ממילא לנופש מעט באיזו אכסניא, ובאו לבית ה"ה הר' ש"א ולא יצלו לדבר אתו מחמת שהיה מעוטף בטלית ותפילין ובדביקות עצום, ובני ביתו היו לגמרי בחדר רחוק מחדרו, כמו בית אחר, כי הוא היה מובדל ומרוחק מהם והם אמרו שלא יבלבלו אותו כעת, כי כך דרכו שמקודם נץ החמה הוא מעטף א"ע בטו"ת שם בחדרו המיוחד ויושב ועוסק במה שהוא עוסק הן בתפלה והן בתורה וכיוצא מעוטף בטו"ת שלו עד סמוך לתפילת מנחה, ואז מביאין לו מים חמין קצת עם איזה חתיכה מזונות וחולץ אז את התפילין והטלית וטועם אז, לזאת ימתינו שם עד זה הזמן ואז יהיה שעת הכושר לדבר אתו ומקודם א"א לדבר אתו כלל מחמת הדביקות שלו בהעניינים שהוא עוסק בעבודת השי"ת בתפילה ובתהלים ובהתבודדות, ואמר מוהרג"ת ז"ל שצריכין שאחד מן הנוסעים ישאר כאן ללינת לילה אצל הר' ש"א ויודיע לו לעת ערב שהיו כאן כל החבורה הנוסעים על ער"ח עם מוהרנ"ת ז"ל ולא רצו לבטלו ולבלבלו, והם נסעו לדרכם בקודש, ולמחר השכם בבקר יזרז א"ע הר' ש"א עם האיש שישאר אצלו, וזקיני הרב ה"ה הר' צבי ארי' ז"ל בן הרב הר' אהרן ז"ל מברסליב היה ג"כ מהנוסעים, והוא היה מבני הנעורים עוד ומהחשובים בן הרב הר' אהרן ז"ל, כי ה"ה הר' ש"א ז"ל היה חבר של הרב ר"א עוד מקודם שנתקרב מוהרנ"ת ז"ל לרבינו הקדוש, הכלל אמר מוהרנ"ת ז"ל לזקיני הרב הר' צ"א שלכבוד הר' ש"א ז"ל טוב שהוא ישאר פה בדאשיב על לינת לילה אצל הר' ש"א, והוא יראה לשכור איזה עגלה על בוקר השכם שיסעו שניהם ישר לאומין, וכך היה שנשאר זקיני הנ"ל בדאשיב ומוהרנ"ת ז"ל נתן לו מעות שיוכל לשכור עגלה עבור שניהם כי ידע היטב שהר' ש"א ז"ל עני מדוכא ויהיה לו מניעה מזה, והרב רצ"א ז"ל נשאר בדאשיב וכשהגיע השעה שהי' נכנס להר' ש"א ואמר לו שמוהרנ"ת ז"ל היה בכאן, היה מתאונן מאוד ע"ז שלא ראה אותו, והקפיד על בני ביתו שלא הודיעו לו שמוהרנ"ת בא למחנהו, ואמר לזקיני הרב הר' צ"א הלא בפני מוהרנ"ת ז"ל מאיר פני אדומו"ר ז"ל. והנה ה"ה הרש"א ז"ל לא היו לו רק ב' חדרים חלוקים זמ"ז בפרוזדור באמצע, והיה חדר אחד עבור ב"ב ובית תבשיל היה שם שקורין קעך, ואח"כ חדר מיוחד עבור הה"ר ש"א שהיה עובד עבודתו יתב"ש שם, ולא היה לו להרב רצ"א מקום ללינת לילה רק בחדר של הר' ש"א, וכשהגיע לתפילת ערבית שלחו להרב רצ"א שילך לביהמ"ד להתפלל שם ולא בחדרו, ואחר מעריב נתעכב הררצ"א שם בביהמ"ד כי הבין שמסתמא הר"ד ש"א מתפלל־ עוד מעריב ולא רצה לבלבלו, ואח"כ כשסגרו הביהמ"ד ושיער בעצמו שמסתמא גמר הר"ר ש"א תפילתו, וכשבא סמוך להחדר של הר"ר ש''א שמע שאומר השכיבנו כקול איום ונורא כזה אשר נפל עליו פחד ליכנוס לחדרו וגם ירא פן יבלבל אותו והמתין בחוץ כי בחדר של ב"ב לא היה יכול ליכנס ששם עזרת נשים, והקור והכפור והשלג היה חזק עד למדי כדרך בחו"ל סוף חודש סבת, והוא עומד בחוץ יותר מחצי שעה עד שהבין שהר''ר ש"א עומד שמו"ע ואז הרהיב עוז בנפשו ונכנס בחשאי גנחת שלא ישמע הר"ר ש"א שלא ־בלבלו מתפילתו, והיה שם תנור בית החורף כזה אשר מצד אחוריו היה ארגז כזה אשר בדוחק יכולין לשכב עליו ומצד השני היה הר"ר ש"א שם מקומו תמיד, ומחמת טורח הדרך שהיה להרב רצ"א וגם מה שעמד מבחוץ על הקור יותר מחצי שעה הטה א"ע על הארגז מעט לנוח ועל השלחן של הר"ר ש"א היה דולק קנקן קטן עם חתיכת עץ דק לפתילה עם נפט ממש, לא מה שקורין עכשיו גאז, רק פסולת של זפת, שגם בזכרוני עוד כשהייתי בן חמש שנים היו מדליקין בבית אבי קנקן קטון כזה מחמת עניות. כי מי שהיה משיג ידו לקנות נר של חלב היה דולק נר חלב, אך הר"ר ש"א היה עני וטבל עניות וגם נצרך שידלק כל הלילה לעבודתו, ומחמת כ"ז היה דולק שם קנקן קטון כזה שהאור משלהבת היה דק וקטון מאוד, הכלל הרב רצ"א שומע גניחות שקורין קרעכצין כאלו אשר ממש כלות הנפש אשר משברים את לבו של הרב רצ"א והציץ והסתכל מעט לצד השני וראה איד שה"ה ר' ש"א פורש כפיו וגונח גניחות כאלו בהטיות ובכפיפות כאלה אשר היה מוכרח לצאת לחוץ בחשאי שלא ידפק הדלת שלא יבלבלו, הגם שהד"ר ש"א היה אז בהתפשטות הגשמיות, אעפי"כ חשש הרב רצ''א שלא יבלבלו, וגם בחוץ שמע את הגניחות שלו, ועמד שם בחוץ אצל חדרו והקור חזק מבחוץ וחשב שיעמוד עד שיגמור את השמ"ע, אך מחמת הקור לא יכול לעמוד בחוץ כ"כ והוכרח ליכנס לפנים והטה א"ע עוד הפעם על הארגז הנ''ל. והבין אז הרב רצ"א שזה שאדומו"ר ז"ל אמר בהתורה נ"ה באיזה אופן צריך להיות התפילה הר"ר ש''א מקיים דברי רבינו ז"ל כנכון, ובאותו הלילה לא טעם הרב הר' צ"א טעם שינה, ואיד שעבר עליו מהחצות ומשאר עבודות של הלילה הזה יקצרו המון יריעות מלבאר, אך זקיני הרב מטשערין אמר לי שאביו הר''ר צ"א אמר לו שמאז והלאה איז אים ניט בקומין קיין מאל זיין דאווינין, כי נזכר תמיד מהלילה שלן אצל הר"ר ש"א ז"ל, ומי שבקי ויודע עבודתו של הר"ר צ"א במסי''נ עקה"ש ממש בגילגול שלג ובסיגופים וכיוצא, מאז שלן אצל הר"ר ש"א היו רואין שתפס הרבה הדרך של הר"ר ש''א. אך אנ''ש החסידים שהיו בימיו אמרו שאנו צריכים לילך בדרך הממוצע, כי לא כל אפין שווין, ולחיות א"ע עם אזמרה לא' בעודי, ואחר הלילה הזה עד שבאו על עד"ח לאומין מה שראה הרב ר' צ''א ז"ל עבודתו והנהגתו בנסיעתם מאת הר''ר ש"א ז"ל יקצרו מלספר, וכשבאו לאומץ היה אחר מנחה של הער''ח ועשה שאלת חכמים מאת אנ"ש שהיו שם אם ילד קודם מעריב על ציה"ק, הכלל שמע ברכו מהש"צ שהתפללו אנ"ש והר''ר שמו"א ז"ל הלך עם זקיני הרב הר' צ"א עציה"ק, ואז היה סמוך לציוה"ק בית עבור שומר הביה"ק, ואמר הר''ר ש"א להרב רצ"א שהוא יכנס לבית השומר והר''ר שמואל אייזיק נכנם לציה"ק הוא לבדו ונשתהה ונתעכב בשם בערך ב' שעות והקור היה אז חזק עד אין שיעור, והרב רצ"א היה יוצא בכל פעם לבקר מה הוא עוסק בשם, ובפעם אחת שמע מאתו שאומר רבי איר האט מיר גיהייסין ריידין מיט מייניע איברים אין דער יצה''ר קריכט נאהך צי די איברים רבי ווען וועל איך אים ארויס טרייבין אין גאנצין ואמר זאת בבכיה כזה עד שהרב רצ"א לא היה יכול לעמוד מחמת מרירותו של הר"ר ש''א בבכיתו ע"ז, והלך הוא לד,קלויז לאנ"ש והר"ר ש"א ז"ל נשאר עציה"ק עד אחר חצות לילה, ואעפי"כ ביום ר"ח למחר כששמע שסיפרו לו איך שמוהרנ"ת ז"ל עסק עם אנ"ש בדיבורים קדושים מרבינו ז"ל והשמחה שהיה בעת הסעודה שחיו מסובין שם אמר הר"ר ש"א אני הייתי עציה"ק ומוהרנ"ת ז"ל המשיך את אדומו"ר אז על שמחתם להיות אצלם, והתחרט מאוד ע"ז שלא היה בצוותא חדא עם אנ"ש בהשיחות של מוהרנ"ת ז"ל, ואחר ר"ח נסעו כ''א לדרכו. ומוהרנ"ת ז"ל התחיל לעסוק בעניו הדפסת לקות"נ והספר חמדות ומזה נכתב ונדפס מעט בימי מוהרנ"ת מי שיעיין שם, ושם בימי מוהדנ"ת מובא גודל טרחתו בהדפסת הספרים הנ"ל בסיבות נפלאות עד שעזרו השי"ת שנדפסו ועד שעזרו השי"ת שקבע דירתו בעיר בראסליב ושם היה מקום מנוחתו עם אנ"ש לדבר ולעסוק בענין הדפסת ספומע"ש ולהדפיס ליקוטי תפילות עד שעשוי דפוס בתוך ביתו אודות התפילות, וידוע כמה קיטרוגים וכמה מסירות להממשלה עברו עליו על הדפסת התפלות עד שנאבדו עי''ז כו"כ מהתפילות שהיו בכתב יותר ממה שנשארו ונדפסו כעת, וכן עסק כל ימיו בעבודת השי"ת באופן כזה שישאר בזה העולם החליפות של רבינו ז"ל בחי' בן ותלמיד, וכן החליפות שלו ג"כ להאיר לנו ולהכניס בלבינו ובמוחינו מזיו ונועם מתיקות ועריבות אור הגנוז בספרי אדומו"ר ובשיחותיו הקדושים ז"ל מאדומו"ר, לזאת מוטל עלינו על כאר'א מאנ"ש היקרים כל אחד ואחד לפי מצבו החומרי שלו ולפי מקומו ושעתו וגם לפי דעתו והשגת שכלו לראות לקיים זכרו תורת משה היינו הספרים הקדושים יהיו נגד עינינו תמיד לעיין בהשיחות מוהר"ן ובחיי מוהר"ן ובהלקוטי עצות של רבינו ז"ל, ומי שיש לו יותר זמן מרווח נצרך לו לעשות שיעור ג"כ בליקומוהר"ן ובליקהל"כ ובסרט לומר תפילות, ולקיים קבעת עתים לתורה כמו שפי' דבינו לגזול ולחטוף העת, כי הצדיקים האמיתיים טרחו ויגעו עבורינו להשאיר לנו הנאנחים והנדכאים כמונו בחשכות כזה אורות ועצות לכל אחד שיוכל לחיות ולחזק א"ע אפי' בזמנים כאלה, ונקיים וחי בהם חיים ארוכים חיים שיש בהם יראת שמים:

וכפי שבארנו מעט מזעיר גודל הרגשותיו ממוהרנ"ת ז"ל בקדושת והשגותיו של רבינו זלל"ה בחיי אדומו"ר ובפרט כפי הנראה מובן שלאחר הסתלקות של רבינו זלל"ה חפר ומצא באר מים חיים בכ"פ ביותר ויותר גודל קדושת השגותיו של אדומו"ר זלל"ה כי היא קיים בפשיטות מה שאמר רבינו ז"ל בר''ה האחרון בהתורה תקעו תוכחה סי' ח' ח"ב שזה התורה הוא כמו צוואה של רבינו ז"ל קודם הסתלקותו בחי' אלה הדברים של משה רבינו קודם הסתלקותו ופי' רש"י דברי תוכחה ובן יעקב אבינו ג"כ כידוע ושט בהתורה הזאת כתוב בזה"ל אבל באמת צריכין להפש ולבקש מאוד מאוד אחר מנהיג אמיתי כזה וצריך לבקש מאוד מהשי"ת שיזכה להתקרב למנהיג אמתי כזה כדי שיזכה לאמונה אמתיית בשלימות וכר, ואני מדייק תמיד אלו התיבות אבל באמת צריכין שכתוב שם, בשני אופנים, אופן אחד שאמת מחייב לבקש ולחפש צדיק כזה. ואופן ב' הוא כך שצריכין לבקשו באמת לאמיתו שלא יטעה אדם את עצמו, כי שם לקמן מובא מבירור המדמה, ועוד שידוע שהאמת נעשה עדרים עדרים וכ"א חושב בעצמו שהוא כיוון להאמת שמזה נמשך שדדו נתקרב למפורסם של שקר בחי' נביאי שקר המובא בהתורה הג"ל עיי"ש, אך אפי' באלו שמקורבין להצדיק האמת שהוא בחי' משה אמת ותורתו אמת, צריכין ג"כ באמת לאמיתו לבקש מהשי"ת שיזכהו לילך בדרך עבודתו יתב"ש כמו שכוונות רבינו ז"ל היה לעבוד את דשי"ת, שיהיה בקי בהלכה, בראשון בקי ברצוא היינו שלא אדמה שהתפללתי היום בהתלהבות ובדביקות כזה עד שיוכל לטעות בנפשו שבתפילתו השיג והגיע לראות את אדומו"ר ז''ל וכיוצא בזה ואח"כ מתפאר א"ע בזה לפני ב"א אני בחצות שלי רואה את רבינו ז"ל זהו טעות גמור שמטעה א"ע כי אדומו"ר זלל"ה בעצמו אמר לתלמידיו הק' והיריאים צדיקים ממש מי יוכל להתפאר בעצמו שיוכל לעבוד את ד' אפי' מלאכים שרפים, רק קלאמפירשט דאוונט מען קלאמפירשט לערנט מען, וידוע מה שאמר רבינו ז"ל להרב החסיד הצדיק הר' יודל ז"ל הפסוק לדעת בארץ דרכך, מכש"כ וכש"כ מגושמים כמונו בדורות האלו שכ"א יודע ומרגיש היטב נגעי לבבו, כי ידע איניש בנפשיה, ואעפי"כ אומר אדומו"ר ז"ל בסי' קמ"א אם יזכה שירגיש באמת כאב חטאיו, מובן שצריכין לזכות שירגיש, ולא להטעות א"ע כלל שהרגשתי עד שהמשכתי את אדומו"ר אלי, כי הלוואי שנהיה זוכין בעלמא דקשוט להיות קרוב אחר הסתלקותנו חיש ומהר במחיצתו של רבינו ז"ל כי ידוע מעשה מאחד מאנ"ש שהיה מתלמידי מוהרנ"ת ז"ל המובהקים. והיה איש כשר באמת כמובן שאלו שהיו מכירים ומקורבים למוהרנ''ת ז"ל היו חסידי ברסליב באמת לא רק במכונה ע"ש המושאל, ולסוף לא עלינו כשנפטר היה נתראה בחלום לנכד אדומו"ר ז"ל כמו"ה הר' אברהם דוב ז"ל בן בתו של רבינו ז"ל בתו אדילע, ובא כמה פעמים בחלומו ויש בזה אריכות לבאר מפני מה בא אליו דייקא, והעיקר שהנפטר היה חייב איזה סכום מעות להר' א"ד ז"ל, והיה נצרך הנפטר הלז למחילה מאת הר' אברהם דוב ז''ל, והר' אברהם דוב ז"ל לא היה יודע מזה שנפטר האיש הזה, כי הר' א"ד ז"ל היה דר בטשערין, וזה שנפטר היה יושב מרחק רב מטשעהרין, ובפעם ראשון ראה אותו שהוא נושא על כתיפיו חבילה גדולה של עצים משא כבידה עד למדי ובפעם השני ראה אותו נושא משא של אבנים גדולים שאין כוח אנושי לסבול עד שאמר לרא"ד שהוא נפטר ואין מרגוע לנפשו שם עד שיהיה לו מחילה על החוב הזה, ורא"ד עשה שאלת חכם מזקיני הרב מטשעהרין ע"ז והשיב לו כהלכה איך יהיה המחילה, ובערך איזה שבועות אחר המחילה נתראה שוב אל הר' אבדד.ם דוג ז"ל בלא משא ואמר להר' א"ד שכעת צריכין להטבילו בנהר דינור ואח"כ יוכל להתקרב למוהרנ"ת ז"ל, ממילא מובן שע"י מוהרנ"ת ז"ל היה לו תיקון גם מרבינו ז"ל, וצריכין אנו ללמוד קו"ח בן קו"ח מזה שלא בקל יוכל לבוא למדריגה כזה שראה לאדומו"ר ז"ל, אמת שמובא בזוה"ק ומוהרנ"ת ז"ל מביא בהליקת"ס בסי' כ"ב בח"א שנזכה שהצדיקים יתפללו אתנו בר"ה, זהו בתפילת רבים אצל צדיקים אמתיים כמו שאמרו לי הר' אברהם דוב ז"ל וזקיני הרב מטשעהרין ז''ל בזה''ל דיא מיינסט דוא דאווינטט דער דבי דאווינט דיא ביסט א שופר, וכן פעם אחד היה הר' פסח ז"ל שהיה ג"כ מאנשים שהיו מכירים ומקורבים את מוהדנ"ת ז"ל והוא היה הגבאי דהקלויז שלנו הרים קולו בזד,"ל הלא דער דבי איז זעך דא בא אונזעד דאווינין דארפין מיר זעך זייעיר שיימין פאר אים ונעשה אימה ופחד גדול אז, וכמעט שרוב העולם זלגו עיניהם דמעות מזה, אבל היחיד בעצמו בפרט מי שעוסק במו"מ כל ימיו בחיזו דהאי עלמא לא אפשר לו להתפאר שהוא מדבר עם רבינו ז"ל בלילה, אדרבא מי שאומר בחצות ממש תיקון חצות צריך לקונן ע"ז של הסתלקות והעלמה של הצדיק מאתנו כמו שמובא בליקוהל"כ בברכת השחר פי' על הפסוק עיני עיני יורדה מים כי רחק ממנו מנחם זהו הצדיק שעליו נאמר זה ינחמינו, משיב נפשי, שע"ז אנו צריכין להתאונן על שנתרחק מאתנו מנחם ננמ"ח, כי עכ"פ אנחנו צריכין לחפשו ולבקשו בעצותיו הקדושים, וזה יהיה נקרא אצלינו בחי' רואה, וזה ג"כ ידוע שמוהרנ"ת ז"ל אחר הסתלקות של רבינו ז"ל עבר זמן שהיה מתגעגע מאוד לראותו בחלום עכ"פ והיו לי יסורים גדולים מזה עד שעזרו השי"ת שראה אותו, ואמר אז מהרנ"ת באליהו נאמר אשרי מי שראה פניו בחלום, שהוא מוהרנ"ת זלל"ה היה בחי' יהושוע והתלמיד מקבל בעצמו פני רבו כמובא בדבריו ז"'ל, אבל אנן יתמי דיתמי הלוואי שהיינו זוכים לטעום איזה טעם מספריו הק', ואפי' מתלמידי רבינו לא היה להם הבקיאות שאמר רבינו ז"ל ברצוא וכן בפרט הבחי' ושוב רק מוהרנ"ת ז"ל כי היה באמת מקיים כל ימיו לאחר הסתלקות של אדומו"ר ז"ל כל דברי אדומו"ר ז"ל בפשיטות גמור וטרח ויגע א"ע בחיבוריו הק' רק להכניס לדורי דורות עצות של רבינו ז"ל בדרך הממוצע שלא יהרסו יותר מהמדה כמבואר בסי' ע''ב בח"א שגם בהתקרבות להשי"ת יש יצה"ר גדול, ומי שבקי היטב בספריו של מוהרנ"ת ז"ל רואה ומבין היטב איך שמזהיר אותנו ולומד לנו שלא נהרוס יותר מדאי, ובפרט על בקיאות של בחי' ושוב כמעט כל ספריו הק' המה מיוסדים רק ע"ז לידע היטב איך לעבור בזה העולם עם בחי' ושוב, כי אנשים מדורות האחרויים כמונו המה כמעט תמיד בבחי' ושוב, והוא מלמד איך שנדע להתחזק א''ע בכל אופנים של בחי' ושוב, לכ"א לפי בחי' שיוכל לחזק א"ע לבל יפול ח''ו ע"י ושוב שלו, וכל זה היה בונה על יסוד של אדומו"ר ז"ל שרימז לו שהוא בחי' ושוב כי הוא נקודה אחרונה של האלוף כמבואר בסי' ו' בח"א, ועי"ז חיזק א"ע בכל המחלוקת שהיו עליו, כי היה יודע שצריכין לסבול בזיונות ושפיכות דמים בכל פעם, בכדי שיוכל לקבל ולינק מנקודה העליונה תמיד, ולהאיר גם לנו נפשות נמוכים כאלה שאעפי"כ נדע שגם תלמידי תלמידיו מכונים ג"כ בשם יהושוע היינו שאנחנו אפי' בדורות האחרונים שבאמת יכולים לומד עלינו תלמידי תלמידי מתלמידי מוהרנ"ת ז"ל, ואעפי"כ מובא בליקוה"ל שגם אנחנו מכונים בשם תלמידי חכמים, כי כל מי שמאמין בספרי אדומו"ר ז"ל באמת ולומד אותם לשמור ולעשות ומתגעגע וכוסף תמיד לקיים, נקרא תלמיד שמקורב לחכם האמת כי כל המחובר לטהור טהור, ממילא נוכל להבין היטב שמוהרנ"ת ז"ל שהיה באמת תלמיד אמתי של כל תלמידי אדומו"ר ז"ל, כי אדומו"ד ז"ל סמכו בעצמו בבחי' כי סמך משה, שזה הצדיק האמת שנקרא משה, את ידיו עליו היינו שמוהרנ"ת ז"ל כתב כל תורותיו של רבינו ז"ל על פי פקודתו, וידי הכתיבה והסמיכה אחת הוא כמובא בסי' ס"א בח"א, ומחמת זה היו עליו כל ימיו מחלוקת, כי בשני התורות הקדושים הן בסי' ו' קרא את יהושוע והן בסי' ס"א חדי ר''ש מובן שצריכין לעשות תשובה על תשובה תמיד, אך בסי' ו' מבואר בפירוש ובסי' ס"א מביא שם שהמחלוקת על האדם הוא בשביל תשובה עיי"ש, וידוע שאדומו"ר ז"ל אמר אז על מוהרנ"ת ז"ל שמחמת שמתרשל לחדש שאין מאמין בחידושיו בעצמו מחמת זה יש עליו מחלוקת, אך מוהרנ"ת ז"ל עשה בוודאי תמיד תשובה על תשובה כל ימיו והשיב ותירץ כל הקשיות והמחלוקת כמו שראו ממש עין בעין, שסוף כל סוף הוכרחו לשקוט אפי' בעלי המחלוקת המקורבים להרב החולק הידוע, גם הם ראו כן תמהו על העונש הגדול שהיה להרב החולק בעצמו בסוף עד שעי"ז נשקט ונתבטל ממוהרנ"ת ז"ל המחלוקת, כמו ששמעתי מכל משפחתי עוד בימי נעורי ובפרט מהר' נחמן טולטשיניר ז"ל שמצווה לידע הסוף איך שמוהרנ"ת ז"ל ניצל לבסוף באופן כזה שנתקיים באמת בור כרה וכו' ולבסוף ויפול בשחת וכוי: והגם שכל הענין הוא אריכות אך מעט מזעיר ארשום מזה הסוף, כי כבר מבואר איך שהיו עליו מסירות כאלה עד שנתפס בתפיסה עשרה ימים, ואח"כ קנסו אותו שאסור לגור בברסלב, רק צריכין לשלחו, והשונאים חשבו שישלחו אותו למרחקים לסיביר, אך השי"ת היה בעוזריו ששלחו אותו לנעמירוב קרוב לברסליב, אך שיהיה בנעמירוב תחת יד הממשלה, היינו שאסור לו לזוז משם בלתי רשותם לא לנסוע אפילו לברסליב ובפרט למקום רחוק עד שיצא המשפט שעליו לאור, כי זה שיצא מבית האסורים היה רק לפי שעה, אך המשפט לא נגמר, וזה היה ממש כמו חבוש בתפיסה, כי אנ''ש נתנו עבורו להשר של ברסליב שעכ"פ ישב בנעמירוב בביתו לא בהתפיסה, ועבור זה נתנו זאלאג ב' אלפים רו"כ עד שיהיה נגמר דינו בקאמיניץ ששש היה גובערניע, והגאבינאטיר היה שם, וידוע שיצא מבית האסורים, וגירושו לנעמירוב היו בחודש מנחם אב, וכפי שהגיע הזמן סמוך לר"ה, והוא א"א לזוז מביתו בלי רשיון מהממשלה, שלא יתנו לו הממשלה רשיון בברסליב, ואז אמר שאפי' שיהיה הדרך בחרבות ובסכינים היה מתגלגל עצמו עליהם לבוא על ר"ה, אך בלא רשיון מהממשלה אסור לנסוע כי בניקל יכולין להכשי1 בחילול ש"ק ולבלי להניח טלית ותפילין על ידם, הכלל מסתמא היה בוכה להשי"ת ע"ז הרבה מאוד בתפלתו ע"ז שרוצה ליסע לאומין על ר"ה ואין לו שום מבוא לזה וא"א לצייר במוחו, ולא היה יכול לצייר בדעתו שלא יהיה על ר"ד, עם הקיבוץ הק' באומין עצידדק של רבינו ז"ל, ומסתמא היה לו מזה שברון לב עד מאוד, ושפך לבו לפני השי'ית הרבה, ולב נשבר א' לא תבזה, ואנ"ש מבראסליב הבינו מעצמם את השברון לב שלו מזה, הכלל כפי שאז באותו הזמן היו בהמקום שנותנים רשיון גם ב' יהודים *ודים נכבדים שם בהמשרד וגם חתימתם היו נצרך לרשיון הפרישפארט, ואך בש"ק לא היו הולכים להמשרד וחתמו רק השרים מהשרים שלהם מהעכו"ם, והשרים האלו לא ידעו לקרות היטב אפילו כתבם שלהם, רק ידעו לחתום חתימות שמותם לבד, מה עשה אחד מהשדים הנ"ל של יהודים, הוא לקח ביום ששי בעש"ק בלנק ורשם שם שמו של מוהרנ"ת ז"ל והניח אותו בין הבלנקין אחרים שבש"ק לא יהיו היהודים בשם בהמשרד, והעכו"ם השרים דשם יחתמו שאר הבלנקין שיש שם ויחתמו גם זה הבלנק של מוהרנ"ת ז"ל, כי הם לא ישימו לבם להבחין מה לחתום ומה שלא לחתום, כי מכינים להם הבלנקין מעש"ק והם מניחים החותם שלהם בש"ק, וכך היה שחתמו גם הבלנק של מוהדנ"ת ז"ל כי לא ידעו כלל מזה, וכפי שהשרים היהודים ידעו שבאם יהיה מונח שם על יום א' הבלנק הלז במשרדו ישגיחו היודעים לקרות וידאו שגם זה הבלנק נחתם ויקרעו אותו, לזאת במצוש"ק זה הלכו השרים היהודים האלו למשרד וחפשו הבלנקין שחתמו היום ומצאו שגם זה הבלנק של מוהרנ"ת ז"ל נחתם, ונטלו תיכף את הבלנק הזה, כי שם נחתמו כמה בלאנקין ולא יהיה ניכר כ"כ שחסר אחד, ור' נחמן טלטשיניר ז"ל היה בכיוון משום זה על ש"ק זה בבדסליב, ותיכף מסדו לו את הרשיון הפ"פ הזה והלך ברגליו לנעמירוב למסור לו את הפ"פ, ובוודאי מוהרנ"ת ז"ל נתמלא שמחה מזה שיש לו פ"ם, אך אעפי"כ ידע היטיב שהחולקים עליו ידרשו אחריו לארוב אם יסע, אך נצרך לו ליסע תיכף מנעמירוב בהצנע בלילה שלא יראה שום ב"א שנסע, וכשיעזריהו השי"ת שיבוא לאומין אזי אפי' כשיוודע שנסע מסתמא יחרישו בימי אלול סליחות ר"ה ימי נוראים מי לא יירא מהשי"ת, וב"ה שעזרו השי"ת ובא לאומין על ש"ק קודם הסליחות, ושם בנעמירוב לא ידעו שנסע עד ש"ק שקודם הסליחות ותיכף אחר ש"ק כשראו החולקים שאינו בביתו הבינו שמסתמא נסע על ר"ה לאומין, ונסע אחד מהחולקים לברסליב והודיע להממשלה מזה שנסע לאומץ אעפ"י שאסור לו לזוז מביתו ובוודאי חרה אפם ע"ז, והגארינטשיר שהוא ראש השרים מהממשלה שלח רוכבי הסוסים שקורץ שטאפעטין לאומין עם מכתב להפקיד והשר דאומין שכפי שברח אחד מעיר נעמירוב איש שטערינהארץ שהוא תחת רשות הממשלה מחמת שיש עליו משפטים ואסור לו לזוז מביתו, ולסוף נסע בלתי רשותם לזאת יראה לדרוש אחריו באומין ויחזירו אותו לחזרה ע"י הרוכבי הפרשים האלו לבראצליב לשפוט אותו גם ע"ז חוץ מן המשפטים שיש עליו מקודם, והרוכבים הרצים באו לאומין ליל זכור ברית ער''ה ומסרו המכתב להשר דממשלה באומין, והשר הבין שמסתמא ימצאו אותו בהקלויז שלנו כי גם השרים דעיר אומין ידעו שמתקבצין תמיד על ד"ה להצדיק ז"ל, ושלח הרצים הנ"ל להקלויז שלנו שיביאו אותו להפקיד על דרישה ממוהרנ"ת ע"ז שנסע בלי רשיון, והרוכבים הנ"ל באו עם סוסים שלהם ועם כלי זיין שלהם כדרך החיילים להקלויז ושאלו איה פה האיש שטעהרינהארץ, ומוהרנ"ת ז"ל היה אז עציוה"ק, וייראו אנ"ש לשקר ואמרו להם שהוא עציה"ק, וביקשו אג'יש אותם שימתינו עד שיבוא מהציה"ק, והרצים לא שמעו לאנ"ש, רק שמעו הצעקות והבכיות מאנשים רבים מהציוה"ק כידוע שער"ה היו כמה מאות אנשים עציוה"ק, והיו צועקים בקולות עד ששמעו מרחוק הבכיות והקולות, ובאו הרוכבים סמוך לציוה"ק וקראו למוהרנ"ת שילך אתם להפקיד על דרישה, ואיך שהלך מוהרנ"ת ז"ל הדרך הזה אתם נוכל להבין הבזיונות שראו המתנגדים מהעיר שמוליכין אותו הרוכבים, הגם שרבים מאנ"ש הלכו ג"כ, אך הפוחזים והמתנגדים מהעיר צעקו מרחוק ברסליבר, והגם שייראו המתנגדים לגשת לקרוב מחמת פחד החיילים הרצים אעפי"כ היה להם נקמה גדולה מזה, ומוהרנ"ת ז"ל אמר אז לאנ"ש שהלכו סמוך לו, תכוונו שזה הוא כוונות אלול בפשיטות שישמע בזיונו, וידום וישתוק, והובילו אותן, ובתוך כך היו לנו ידידים בעיר עשירים ג' ששמם היו ממכירי וממקורבי הפקידים והשרים הנ"ל, וכששמעו שמוליכין אותו להשרים הקדימו א"ע בזריזות והלכו להשרים בכדי שיראו וישמעו מה שישיב להם על שאלותם, הכלל הביאו אותו להשרים ושאלו אותו בזה"ל כפי שרואין פניך ביסטי איין ערליכער פרום ווייסטו אז דינא דמלכותא איז אדין אין דוא טאדסט ניט פארין אן רשיון, ולקח מוהרנ"ת את הפרישפארט שהיה לו והראה להם, ונבהלו מאוד מזה, כי ע"פ חק כשיש לו פ"פ מותר לו ליסע, וראו תיכף שהצדק אתו, אך אעפי"ב אמרו שהם צריכין לשלחו לברסליב כמו שכתבו להם משם, עם שמירה כמו ששומרין איזה גנב ושאר תפוס, והם ידרשו מברסליב מהשרים מפני מה מגיע לו, הלא יש לו רשיון, והזמן היה שתיכף ישלחו אותו עם הרוכבים, אך הוא ילך רגלי כמו שאר גנבים עם שמירה עם אנשי חיל, ונצרך להם להתעכב בדרך הלוכם ג' ימים, ויהיה אז צום גדלי', מה עשו אלו ג' נכבדי ונגידי העיר, נתנו משכון עבורו סכום רב כספים, שבאם שלא יבוא לשם עד ששה ימים, יהיו המעות שנתנו להשרים נחלט להממשלה, ומחמת שהיו חשובים אצלם עשירים קרובים להשרים פעלו אצלם א"ז, וב"ה נשאר בנם על ר"ה, ותיכף אחר ר"ה שלחו אותו השרים לברסליב, ונתנו לו רשות שיסע ולא לילך רגלי, אך כשיבוא לאיזה מקום בדרך ללון הוא מוכרח ללון בבית הסוהר כמו כל האסירים, וידוע לאנ"ש מה שהיה לו בלאדיזשין בהתפיסה יסורים קשים, ומבואר קצת מזה בספר עלים לתרופה עיי"ש, עד שבא לברסליב ומשם לנעמירוב, וכמה פעמים היה לו למשיב נפשו זה הר''ד, יותר משאר ר"ה אחרים:

וכשנודע להחולק שלו, שהיה באומין על ר"ה, והיו לו פ"ם ולא הבין באיזה אופן נתנו לו, והמקורבין של החולק חרקו שינם מאוד ע"ז ומסרו את הפקידים העכו"ם והם חשבו שגם היהודים חתומים ע"ז ויהיה להם עונש גדול ע"ז, אך כשנתוודע להם שהיהודים לא נחתמינז ע"ז הפ"פ חרה להם עוד יותר, כי הבינו שעשו בחכמה שלא יהיה עליהם אשמה בזה, ובין כך ובין כך עבר יום הקדוש צום כפור והגיע יו"ט סוכות, ובחוהמ"ס נסעו חשודיו היינו חסידיו מקורבים וסמוכים אל החולק לעירו סאו"ו, והבעירו את חמתו של רבם היינו ריבם, כי במוחין של חוץ נעשה מרבי ריב במובא בסי' מ"ח בלקוח"א, ונסכם שם שהוא בעצמו מוכרח ליסע תיכף אחר סוכות לקאמיניץ, כפי שהיו רואין שגם למוהרנ''ת ז"ל יש אוהבים נאמנים מבעב"ת חשובים וכשירים אנשי מעשה הן בברסליב, ואפי' בנעמירוב היו ג"כ אנשים כשרים שהיו רואין שמעלילים על מוהרנ"ת ז"ל עלילות שקרים על לא דבר, וראו שאעפי"ב היה על ד"ה באומין שלא עלה על דעתם איך נעשה זאת ומחמת זה אין שום עצה עליו רק שיראו שיגרשו אותו וישלחו אותו למרחקים לסיביר עד שלא יהיה למוהרנ"ת ז"ל שום עשיה ועסק עם אנ"ש המקורבים לרבינו ולמוהרנ"ת ז"ל ממקומות רחוקים כאלה ובזה יהיה נשכח ח"ו כל עניני חסידות בדסליביר, כי לא יהיה להם לאנ"ש למי לפנות, כי מוהדנ"ת ז"ל היה עוסק תמיד להלהיב לב אנ"ש הן להדפיס ספרי רבינו ז"ל ולכתוב ספריו היינו התפלות והלקוטה"ל הק', והחולק הריב הלז היה יודע היטב מכ"ז, כי סיפרו לו אנשי חשודיו היינו חסידיו, איך שבאים למוהרנ"ת ז"ל על שבתים ועל חנוכה ועל חג השבועות מעיירות אנשים יריאים וזקנים לומדים לשמוע דיבוריו שהם בנוים על יסוד צדיק קדוש ונורא כזה שהם ממש תורה מן השמים מננמ"ח, ובפרט ששמע שכל אחד ואחד מהנקבצים אליו נתלהבו ונתחממו ביראת שמים כ"כ עד אין לשער, ומזה היה לו להחולק חלישות דעת גדול, כי הוא מפורסם ואך כל מי שבא אליו היו רק על גשמיות היינו מו"מ ועסקי מסחר לשאול אותו אם יעסוק במסחר זד. או במסחר אחר, עם שותף זה או בשותף אחר, וסיפרו לו ג"כ מהדיבורים שמוהרנ"ת ז"ל כשבאו לפניו לשאול מעניני עסקי מו"מ איזה עיצה, השיב להם מה אומר לכם, עצה מזה העולם העובר איני יודע כלל, כי להשיג העוה"ז צריכין לידע מה שנאמר בהתוה"ק כי הוא הנותן לך כ"ח לעשות חיל והתרגום על תיבת כ"ח מתרגם עיטא שזה עצה, אך עצה על עבודת השי"ת יש לנו ב"ה עצות נפלאות ונוראות וקדושות סדבינו ז"ל לכאו"א לפי בחינתו מקטן ועד גדול, וזה שידע מכ"ז היו לקוץ ולמכאוב לו, אך אעפי"ב אם לא היו מחרחרי ריב דוברי לה"ר באים לו בכל פעם בלשה"ר אחר, לא היה כ"כ הקצף פועל במעשה למסור מסירות כאלה, אך ידוע שברית כרותה ללשה"ר מגדולי ישראל הקדמונים משאול המעה"ש וכיוצא, ומסתמא ידוע מכבר לאנ"ש עוד מקודם מענין האתרוג בלי פיטום, ועוד מכמה עבינים שהיו ע"י משה הינקעס הנהפך לשמה, עד שנשאר ההסכם שהוא בעצמו יסע על ש"ק לקאמיניץ ששם היה יושב וגר אחד ממקורביו עד למאוד עשיר גדול מהעיר, והוא חשוב וסמוך להגיבינאטור שהיה יושב בקאמיניץ כי שם היה הגיבעדניע של כל המחוז סביב, ובראסליב ונעמירוב היו שייכים ג"כ לקאמיניץ, שהמשפטים גדולים היו נגמרים שם ע"י הגיבינאטיר, וכשהוא יבוא לשם אל הגביר הנ"ל ששמו היה מפורסם הר' אהרן משה מעשירים קרובים להממשלה, והחולק ישבות בבית העשיר הלז פ' בראשית, ומסתמא יבואו ויתקבצו לבית הגביר לסעודת הערב של ש"ק לשלחנו נכבדי העיר, לכבודו ולכבוד הגביר, והוא יאמר שלום עליכם בניגון של חן של שקר, והזמן של ש"ק הוא לכ"א שיתמהמה, כי יש חירות לכאו"א לשהות עצמו שם עד שיגמור השלחן של סעודה, ומסתמא יאמר איזה תורה, ומחמת זה יוכל לפעול ע"י השבת הזה כל מה שירצה מהגביר ומשאר אנשים, אודות זה הענין של מוהרנ"ת ז"ל שיראו לפעול אצל האדון הגיבינאטיר בעצמו שיגרשו וישלחו אותו עוד יותר רחוק מסיביר, כי הוא נגד המלוכה, שאומר שאין צריכין לעסוק בשום מלאכה ובשום משא ומתן בעוה"ז, ובפרט עול מלכות אסור לקבל על עצמו, כי כך היה המסירה על מוהרנ"ת ז"ל שאוסף ומקבץ אגודות תמיד שרק יעסקו בעבודת השי"ת ולקבל ע"ע עול תורה ולפרוק עול מלכות, וזה היה עצתו ומחשבתו שבשביל זה הוא מוכרח ליסע בעצמו לקאמיניץ, אך בו נתקיים רבות מחשבות בלב איש אבל עצת ד' היא תקום, וממש ראו בעינים כורה שחת בה יפול, היינו מעשה שהיה כך היה, שחל אז אסרו חג סוכות יום ד', ונסע מביתו החולק הזה בוקר יום ד' הזה עם סוסים מהפאסט, כי אז עוד לא היו מסילת הברזל שקורין באן, והסוסים מהבי דואר המה מריצים ביותר משאר סוסים במהירות גדול, כדי שיוכל לבוא לקאמיניץ על ש"ק, ויוציא לפועל מחשבותיו, והדרך לקאמיניץ מוכרחין ליסע דרך נעמירוב, ובאותו אסרו חג באו למוהרנ"ת ז"ל ג' אנ"ש המקורבין ודבוקים מאוד למוהרנ"ת ז"ל, על ש"ק פ' בראשית לנעמירוב, היינו שם האחד היה החסיד הותיק הר"ר נחמן פעסחלס הכהן, והשני היה החסיד המשמש למוהרנ"ת הר' נחמן טלטשיניר הלוי, והג' היה החסיד הר' נחמן בנו של ר' יהודא ליב ישראל שהיה מגדולי אנ"ש דברסליב, והם שמעו עוד בברסליב שהרודף הנ"ל נוסע לקאמיניץ- וכשבאו לנעמירוב ולערב יום ה' הלכו לביהמ"ד להתפלל מנחה ומעריב, ושמעו שם קול שמכינים א"ע כמה אנשים על יום מחר יום ה' לצאת לקראתו לכבודו, כי היה להם ידיעה שיבוא על יום ה' לנעמירוב, ואנשי העיר חשבו שישבות בנעמירוב ש"ק, כי הם לא ידעו שיסע מנעמירוב תיכף הלאה, והכינו עבורו אכסניא עם פרסום רב, ואנשי שלומינו שבאו למוהדנ"ת ז"ל על ש"ק היו להם ע"נ ויסורים גדולים מזה החלישות דעת של מוהרנ"ת ז"ל שיהיה לו, כי מסתמא החולק ידבר בפני המון עם סרה מהחרון אף שיש לו עליו, אך המנהג עולמו בחסד עשה חסד שהיה בנעמירוב יום ה', וביקשו המתנגדים מאתו ע"ז, והשיב להם שכשישוב לחזרה ויגמור את מה שנסע עבור זה, אז ישבות בנחת אצלם ש"ק, אך עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות סיבב אז ברחמיו המרובים שנתקיים בהרודף הזה הכתוב דרך רשעים כאפילה וגוי, היינו כפי ששלושה אלו שבאו על ש"ק למוהדנית ז''ל שמעו עת הצהרים יום ה' הנ"ל, שהיה השונא בעיר ונסע תיכף משם, הבינו היטב שמחמת שרוצה לשבות העיקר בקאמיניץ כדי שיוכל אחר ש"ק לפעול מחשבתו הרעה ע"י נכבדי העיר שיהיו על שלחנו בליל ש"ק ובסעודת ש"ק שחרית וידרוש להם דרוש כזה שילבש א"ע שמצווה גדולה לשלח ולגרש את מוהדנ"ת ז"ל, כי היצה"ר מתלבש א"ע במצוות בחי' ופושעים יכשלו בהם, ובפרט שסמך א"ע בזה העיקר על ר' אהרן משה שהוא החשוד שקורין חסיד שלו, ויש לו יד וחשיבות אצל שרים דעיר, והעיקר אצל הגאבינאטיר שהוא ראש מהממשלה דעיר קאמיניץ, וכשהוא יחתום א"ע ע"ז שישלחו אותו מעבר לים למרחקים יתבטל כל עניניו וכל עסקיו של מוהרנ"ת ז"ל שעוסק רק לגלות תמיד באורים ופירושים של רבינו ז"ל, ובפרט חריקת שיניים של התפילות, לא דיי לו שכותבם אלא עוד מדפיסם ועושה דפוס בביתו, כי היה יודע מזה היטב כל הפרטים ע"י מדברי לשה"ר אליו, וזה היה ממש קנאת המלאכים שלא יתגלה קדושת וגדולת השארת הארת נוראות של אדומו''ר ז"ל בעוה"ז ח"ו, אך אז נתקיים למוהרנ"ת ז"ל הפסוק דרך הנשר דא מחא שהוא הצדיק בחי' איש אשר רוח א' בו, ויודע להלוך נגד רוחא של כאו"א הוא עושה דרך בשמים, היינו שהחולק נסע מנעמירוב עת הצהרים יום ה' ומוהרנ"ת לא ידע כלל מזה שהחולק נוסע לקאמיניץ, וגם לא ידע שהיה היום בנעמירוב, כי אנ"ש שבאו אליו לא רצו לצערו, וידעו מכ''ז והיו להם ע"נ ויסורין, אך מוהרנ"ת ז"ל הכיר בהם שיש אצלם חדשות, ואחר שבאו מביהמ"ד אחר מעריב של אור ליום ו' עש"ק שדרכו של מוהרנ"ת ז"ל היה שהלילה של אור ליום ו' היה ניעור כל הלילה וישב אתם ודיבר אתם ואמר להם הריני מכיר שיש לכם איזה חדשות ספרו נא לי ג"כ, והגם שלא רצו לצערו, אך הבינו מאתו שמזלו חזא ויודע ומרגיש איזה רמזים עם רוה"ק שלו מהרודף, והוכרחו לספר לו מכל וכל, איך שהיו שומעים עוד בברסליב שהוא נוסע לקאמיניץ על ש"ק פ' בראשית אודות המחלוקת, והיום היה בנעמירוב ובקשו אותו נכבדי העיר שישבות פה ואמר שנחוץ לו מאוד לבוא לקאמיניץ על שבת זה, ונשתומם מוהרנ"ת ז"ל רגעים אחדים, ואח"כ ענה ואמר להם שלא יהיה על ש"ק בקאמיניץ, ותיכף פקד עליהם שיזמרו? לו איזה ניגון שנתחדש באותו ר''ה באומץ, כי כך היה תמיד שבר"ה באומין מאנ"ש שהיו באין מכמה מקומות מעיירות שונות, והיו מביאין ניגון חדש, זה מעיר זה, וכן זה מעיר שאינו שלו הביא ניגון חדש לעירו, ובברסלב אנ"ש שהיו באומין על ר"ה הזה, הביאו ניגון כזה שמזמרין אותו בשפת הזשירגאן ובשפת רוסיא שזה לשונותיהם, וכך היה הניגון בל"א, אז מיע עסם דארף מען יודיש, אז מיע גייט גייט מען יודיש, אז מיע פארט פארט מען יודיש, ולסוף גמרו את הניגון, איי יודיש יודיש, כך היה בזשירגאן הניגון הזה, ואח"ב בלשונותיהם התיבה יודיש הוא נוסע, למשל כששואלין לנכרי שנוסע לאיזה מקום, ושואלין אותו לאיזה מקום אתה נוסע אומרים לו כדא יודיש, כי התיבה פארין בלשונותיחס הו* יודיש, והיו מזמרין לפני מוהרנ"ת זלל"ה זה הניגון, כדא יודעש, ניפרא יודעש, דאס איז, וויהין פארסטי, נישט פאר פארין, ומהרנ"ת ז"ל היה כופל ומשלש אז מיע פארט פארט מען יוריש, איי כדא יודעש, ניפרא יודעש, דאס הייסט אין אונזער לשון וויהין פארסטי וועסט ניט פאר פארין, ואמר להם אתם שלשה כהן לוי ישראל, כי הר' נחמן פעסיחליס היה כהן, ור' נחמן טולטשיניר היה לוי, והר' נחמן בד' יהודא ליב הוא ישראל, וזה כל"י שלימה, והרודף יהיה כלי נשברה, ער וועט ניט פאר פארין לקאמיניץ על ש"ק! וכך היה כי כשנסע החולק מנעמירוב אחר חצות היום ביום ה' היה אצלו החשבון כדרך הנוסעים תמיד מנעמירוב לקאמיניץ שיבוא לשם קודם חצות היום של יום ו' עש"ק, וסיבב השי"ת שהיה הגשם שוטף בזמן הזה שהיו מזמרין אלו אנשים עם מוהדנ"ת ז"ל, פה בנעמירוב לא היה שום גשם, והרודף היה נוסע בלילה זו כמעט כל הלילה בכדי שיגיע לשם קודם חצות של עש"ק, ולסוף מחמת גשמים שירדו מאוד מחצות לילה הגיע לאיזה מקום בבוקר יום ו' עש''ק רחוק מקאמיניץ עשרה פרסאות שקורין מאל, ואפפי"כ אם היו יכולין להשיג סוסים מהבי דואר כמו שרצה היה אפשר לו ביכולת לבוא לקאמיניץ באיחוד ממה שחשב עכ"ס קודם הדלקת נרות של ש"ק ב' שעות, אך מחמת שלא היו במקום הזה להחליף הסוסים, והיה מוכרח לנסוע עם הסוסים שמקודם, ובתוך כך הגשם יורד עד שהיה בערך ב' שעות קודם השקיעה, ובא אז לאיזה מקום עיר קטנה, והיו משם לקאמיניץ עוד מרחק ח"י ווערסט, והדרך היה מקולקל מחמת הגשמים שירדו מקודם, ושיער בדעתו שיוכל לבוא לקאמיניץ בין השמשות, והוכרח להשאר שם על ש"ק, הגם שעיקר מחשבתו בנסיעתו היה רק שישבות בקאמיניץ, אך נתקיים ד' הפיר עצת וכו':

ואגב באותו העיר היה תושב אחד, שהיו סביבותיה מכמה מקומות, היו יודעים ומכירים באותו התושב הנ"ל שהוא מסור ד"ל, היינו הגם שהולך לביהמ"ד עם טלית ותפילין, ולמראית עין הוא נראה שהולך בדרך היהדות, אך היו כמה וכמה מעשיות שידעו היטב בבירור גמור שהוא הולך להממשלה ומודיע להם שאצל זה נמצא ילדים שיקחו אותם לאנשי חיל, כמו שהיה בשנים הקדמונים שהיו חוטפין ילדים מבן עשר שנים, והיו מעבירים אותם מדת ישראל, והעכו"ם היו מגדלין אותם בביתם ואח"כ היו לבני חיל להממשלה, וזה המסור המסיר להממשלה כמה ילדים מכמה מקומות, ועוד המסיר ממון ישראל כ"פ להנכרים, הכלל דיינים ורבנים גדולים החליטו ע"פ דתה''ק שמגיע לו מורידין, היינו להעבירו מן העוה''ז לשרפו או להשליך אותו לאיזה ים מן הימים שיהא נטבע שם, אך הרבנים בקשו שעל פסק דין שלהם שכתבו זאת, יחתום א"ע גדול אחד ממפורסמי הדור באותו הזמן, והחולק היה מפורסם באותו הגבול של קאמיניץ לגדול, ואנשי העיר הזאת שמחו מאוד שנזדמן להם גדול כזה על ש"ק, ובמוצש"ק הזה היה בדעתו שתיכף יסע לאור הבוקר הלאה לקאמיניץ, אך הבע"ב דעיר הזאת עשו מלוה מלכה ונתאספו כולם לאכסנייא של הגדול, והציעו לפניו הכתב והפסק דין מהרבנים ובקשו מאתו שיחתום א"ע ע"ז הכתב בכדי שיעשו ויקיימו הפסק דין של המסור הזה, והגם שעפ"י הממשלה אסור לעשות דין מיתה כ"א בדיניהם, וכן מובן בחו''מ שבחו"ל אינן סמוכים לדיני נפשות, אעפי"כ כפי שכבר נגמר הדין הפצירו אותו, והוא לא רצה ולא רצה, וכך שמעתי ניט גיוואלט ניט גיוואלט ואעפי"כ כשנתנו לו סכום רב חתם א"ע על הפסק דין, ועכבו אותו יום א' הזה עד שיגמרו את הדבר, ומה עשו, כך היה כפי שהיה שם בעיר מרחץ שיש שם תנור גדול מבחוץ, גדול כזה שיוכל לשם לכנוס קומת אדם, וקראו לבעל המרחץ להגדול החולק שהוא יאמר לו להבעיר התנור הזה באופן כזה שיוכלו להשליך את המסור הזה לשם וישרף תיכף מהבל החום הזה, והבעל המרחץ אמר שיעשה זאת, אך שהגדול החולק יהיה שם בעת השלכתו להתנור, מחמת שהבלן הזה היה ירא שמים, והיה חפץ שהגדול יראה אכ''ז, ויהיה על אחריות של החולק מזה, הן בדיני ישראל, והן פן יהיה משפט בדינם בערכאות שלהם יוכל לתת א"ע שהוא פקד עלי שאעשה כך ואני מחויב על פי ד"ת לציית אותו על כל דבר והמסור הזה השיגו אותו לעת ערב באיזה מקום שהלך לטייל א"ע והוא לא ידע מכ"ז, ודיברו אתו איזה אנשים מעניני מסחר, והחושך היה מאפיל ביותר, עד שבאו אתו סמוך מאוד להמרחץ, והודיעו להחולק מקודם שיבוא להמרחץ בכדי שיהיה שם בעת שישליכו אותו להתנור, והכינו אנשים גבורים וחטפו אותו וסגרו עיניו שלא יראה מי ומה והשליכו אותו להתנור הזה ונשרף תיכף, וביום ב' בוקר נסע החולק לקאמיניץ, ובא לבית הגביר הר' אהה משה הנ"ל ששם אכסנייא שלו, אך הגביר הלז לא היה בביתו כי נסע למסחריו שלו, וממילא נסכם אצל הרודף שימתין עד שיבוא הר' אהרן משה כי הוא חשוב אצל הגיבינאטיר, וחשב שיבוא הגביר הנ"ל ליום ג' או עכ"פ ליום ד', ולסוף נתעכב שלא בא עד עש"ק, והוכרח להתעכב שם עד שיבוא הר' א"מ הנ''ל לביתו, ובתון כך כשעבר יום או ב' ימים לאחר שריפת המסור נתוודע הדבר להממשלה שדנו בלתי רשותם דיני מיתה, כי חברא חברא אית ליה, ובאו לבעל המרחץ ותפסו אותו, והוכרח לומר שהגדול גזר עליו שיעשה זאת, ואם לא היה ציית לו היה ירא שיעשו לו איזה עונש גדול, והכריחו לו הממשלה לבעל המרחץ שיאמר להם היכן הוא הגדול כעת, ואמר להם שזה יודע שנסע מפה לקאמיניץ, אך היכן שם אבסניא שלו אינו יודע, והמשפחה של המסור הנ"ל נסעו תיכף לקאמיניץ ודרשו וחקרו במסיח לפי תמם שלא אמרו כלל לשום ב"א שהם גואלי הדם, רק שהם חסידיו של הגדול כדרך העולם, ואמרו להם שאכסניא שלו הוא בבית הר' א"מ, מה עשו גואלי הדם כתבו מקודם קובלנא להגיבינאטיר על החולק הזה שהוא עשה מעשה כזאת, והגדול הזה כשבא לקאמיניץ מסתמא נודע לחסידיו ובאו לקבל פניו כדרך המפורסם, וביקש מאתם לעסוק בענין שלו עוד קודם שיבוא הר' א"מ שיתנו ממודם פרישעניו *ל מוהרנ"ת ז"ל, שהוא עושה אגודות בישראל ומפלגות וכיוצא אמונה חדשה, וכשיבוא הר' א"מ לביתו והוא חשוב אצל האדונים מסתמא יגמור את דינו לשלחו לאיזה מקום מרחק ממדינתינו, שלא יוכל לפעול פעולתו לקבץ אנשים ולדבר אתם מהגהגות חדשות שיש לו, וכפי שהוא החולק הוא רב רבנן מוטל עליו שהוא יראה לבטלו מכל פעולתו, ולמיגדר מילתא בא הוא בעצמו בבקשה מהגיבי־ נאסיר עיז, כך ביקש מאנשיו ד,מקורביו, וקיימו אכ"ז שכתבו את אשר אמר להם, ואגב קודם שכתבו זאת וקודם שהגיעו את הנרישעניע לד,אדון הגדול, כבר קידמו קרובי המסור ונתנו קובלנא להגיבינאטיר על החולק הזה שהרג הנפש בלי רשותם ובלי ידיעתם של הממשלה, וכשאנשיו נתנו כתבם לד,אדון הגדול כבר היה אזלו הפרישיעניו עליו מגואלי הדם, ורגז עליהם, ואמר הוא רוצה לעשות תקנות במדינתינו, ועשה מעשה כזאת שהרג את הנפש בלי ידיעתינו, מקודם נשלח אחריו שיבוא לפה, לדון אותו ע"ז, ונדע מי האיש כזה שעשה דין בעצמו, הלא יש דינא דמלכותא, ואנשיו לא ידעו מזה כלל מה שעשה בעיר ששבת, ונתפחדו מאוד מדברי השד האדון, וחזרו תיכף להחולק, וסיפרו לו את כל לגזו והחרון אף של האדון הגדול עליו, והבין היטב שצריך תיכף לברוח מהבית הזה, כי אנשיו סיפרו לו שישלחו אחריו שיבוא למשפט של ההרוג, והלך מבית א"מ למקום הצנע כזה שלא ידעו שום ב"א אפי' הד' א"מ כשיבוא מנטיעתו לא ידע היכן הוא, כי בוודאי שמעו האדונים שהיה בבית הר' א"מ, וידרשו הממשלה מאת הר' א"מ היכן חוא, ובד היה שבאו אנשי חיל לחפשו, ואמרו להם שהיה כאן אך נסע לחזרה לביתו, והשונא היה יודע היטיב שידרשו אחריו גם בביתו, שיבוא עם אנשי חיל לקאסיניץ כסו דינו של רוצח שקורין מיט דעם היטאם, עד שיגמרו שם את משפטו, לזאת התייעץ עצמו במי שהוא מפורסם לרבי ולרב, ואפי' אם יעקור דירתו מעירו לעיר אחרת ידרשו אחריו הממשלה לשם ג"ב, ע"ב מוכרח לעקור למדינה אחרת בגניבה, כי הממשלה ל*ו יתנו לו רשות כשיש עליו משפט, ומובן שלא בניקל היה עקירתו ובריחתו ממדינתינו, עד שמחמת הטלטול בא לו שבר כזה שיצאו מעיו ונעשה חולה מזה עד סופו, ומוהרנ"ת ז"ל אמר לאנשיו שהיו אצלו בנעמירוב באוד ליום ו' 1' בראשית אתם כלי שלימה. והוא כלי נשברה, ואז נתקיים אויבי יבושו רגע, ומאז נשקט מעט הריב כי ראו עין בעין שנתקיים שמא תכווה בגחלתן, ואעפי"ב היד, השטן מרקד באיזה אנשים החולקים, בהחורף הזה, עד שאח"ב ראו המתנגדים שיתנו לו רשות לחזור לברסליב כמקודם, ובוודאי לא הפיקו רצון מזה ועשו אח"ב בהצנע יסורים בכדי שלא יתגלה שהם עשו זאת, אך מעת שראו ושפעו מה שגרמו מהאברך מבערשיד, היינו בסי שידוע ונדפס מעט מזה בהעלים לתרופה. מה שהיה מוהרנ"ת ז"ל בא לאומין על פורים מטשעהרין, שהיה שם כמעט מאחר חנוכה הזה, שסבבו הבית בעת שלש סעודות אנשי צבא, וחפשו שם את כחב ידו מהתפילות, שמסרו אותו שעשה דפוס בביתו בלי רשיון, ואז באותו הש"ס היו אנשים ממקומות אחרים שהיו על חנוכה בברסליב אצל מהרנ"ת ז"ל ונשארו על ש"ק, וקצת ידוע לאנ"ש מזה מכבר, ותפסו כמה מאנשים שהיו לתפיסה על ימים אחדים, הכלל אחר זה החנוכה היה מוכרח מוהרנ"ת ז"ל לברוח על איזה זמן מעירו ברסליב לטשעהרין ונתעכב שם עד קודם פודים מחמת שכתבו לו ב"ב שאינו רשאי לבוא לביתו, והממשלה מחפש בביתם בכל פעם סן יש עוד כתבים, אך קודם סורים נסע לאומין על ציון הק' בכדי שאחר סורים יסע עכ"ם לביתו על חג הפסח, ובאותו הפורים בערב אחר קריאת המגילה נתאספו פוחזים כאלו ששברו החלונות והדלתות של הקלויז שלנו ועשו כמה הזיקות כמבואר וידוע לאנ"ש מזה, ובוודאי היה למוהרנ"ת שברון לב מזה, אך הודיעו לאנשי ווינבארג דאומין שהיו ידידים למוהרנ"ת ז"ל עד שביקר יום פורים שלחו הממשלה שומרים סן ישלחו ע־ד את ידיהם הפוחזים והזרים, וכמה מהם תפסו לתפיסה עבור זה, וגדרו ותיקנו אחר פורים מה שקלקלו, ומוהרנ"ת ז"ל שלח מכתבים לב"ב שיודיעו לו אם יוכל לבוא עכ"פ על חג הפסח לביתו, הכלל עד שהגיע ער"ח ניסן והיו על ציון הק' כמעט יותר מחצי היום, ואכסניא שלו היה בעליית הקלויז שלנו, שהיה הר"ר נפתלי ז"ל דר שם כידוע מזה לאנ"ש, וכשבה מעציוה"ק אמר להר"ר נפתלי ז"ל, כעת אסע אי"ה לביתי על פסח, וביום זה קרוב למנחה הביאו לו מכתב מבי דואר שב"ה נשקט הריב ויבוא לביתו, והר"ר נפתלי ז"ל אמר ע"ז שממש ראה ממוהרנ"ת ז"ל רוה"ק בעת שבא מעציה"ק בשמחה כזה ואמר כעת אני אסע, כי לא היה עוד שום ידיעה מברסליב, אך קרוב למנחה הביאו לו מבי דואר מכתב ארוך שנמתקו הדינים מהממשלה ויוכל לבוא לביתו, וכשבא לברסליב לביתו חלף ועבר יום או יומיים משבא, והרע עין של המתנגדים היו ע"ז בלי שיעור, שיש לו רשות אחר כל המסירות שהיו עליו ולסוף הוא חסשי מכל, ואגב היה נצרך להממשלה עבור אנשי חיל שלהם רצענים שמתקנים ותופרים מנעלים לאנשי הצבא, בית גדול על איזה חידש ימים, והראו המתנגדים על בית מוהרנ"ת דיל, כי היה שם אצל מוהרנ"ת ז"ל כמו ביהמ"ד וביהכנ"ס בעת שהיו מתאספים על חנוכה ועל חג השבועות כו"כ אנ"ש למוהרנ"ת ז"ל ובא ראש הצבא לשם והוטב בעיניו הדירה והכנים לשם כל הכלים השייכים להעבודה הזאת, ונעשה בית חרושת שקורין שוואלניע, והבעלי מלאכה עבדו שם מלאכתם, ואכלו ושתו שם, וזהו הזמן של ער"פ, שצריכין הכנות לנקות מהחמץ כל חדר וחדר, מובן ממילא הע"נ והיסורים שהיה למוהרנ"ת ז"ל מזה, ונגד הממשלה א"א לעשות שום דבר, ומהם שמעו שצריכין לעבוד בבית זה יותר מחודש ימים, הכלל כפי שב"ה היו לנו ג"כ איזה אנשים חשובים מהעיר פעלו שעכ"פ ער"פ בוקר יפנו ויצאו מבית זה לאיזה מקום 11חר, וזה היה בנם גדול, ושעה קודם חצות היום ער"ס עקרו משם ,והיה נצרך לנקות את הבית ולבדוק מהחמץ של אלו הבעלי מלאכה, ושכרו תיכף אנשים כאלו לנקות ולכבד את הבית כמו שצריכין עבור חג הפסח, והמתנגדים כשראו שלא נתקיימו מחשבתם, כי חשבו שגם בפסח יעבדו הרצענים שם בבית מוהדנ"ת, וראו שיש לנו ב"ה ג"כ אנשים מכובדים כנגדם להפיר עצתם הרעה, ולא יכלו לעשות עוד שום פעולה, ואגב היה בימים הראשונים של יו"ט ראשון והיה להם שעת הכושר להתאסף המתנגדים יחד כי אז בטלים ממו"מ וכן ממלאכה, והיה אצלם איש נכבד אחד שהיה לו בעיר בערשיד בת, שבעלה שהוא חתנו הוא יידע כמה לשונות. וכן כתבם יודע היטב, והוא איש אמיד ג"כ, וכן מלומד בכמה חכמות, ומכונה בשם חסיד ג"כ לסאור להחולק הנ"ל, הגם שהרודף לא היה עוד בעירו, אך מחמת זה בעצמו חרה למקורביו עוד ביותר שנהפוך ממש ממחשבותם, מהיפוך אל היפיד, הם חשבו שמוהרנ"ת ז"ל יהיה מגורש, ולסוף השיב השי"ת גמולו בראשו והוא נעשה מגורש, ורצו עכ"פ שמוהרנ"ת יהיה ג"כ מגורש, לזאת ביקשו מאוד את חותנו בברסליב, שישלח לחתנו לברשיד, שיבואו הוא ובתו על יו"ט האחרון לברסליב, והוא יתן להם עצות טובות, וידבר עם האדונים עבורם, איך שישלחו את מוהרנ"ת ז"ל מעירו, וכאשר שמעו זאת אנ"ש אכ"ז, היו להם יסורים גדולים מזה כי ידעו שבאם יבוא לברסלב האיש הזה על כך, יעורר דינים הרבה מחדש על מוהדנ"ת ז"ל, אך הגם ששמעו שמדברים מזה אעפי"כ לא הגידו למוהרנ"ת ז"ל מזה כלל, כי לא רצו לצערו, אך כפי שראו יום ראשון דחוהמ"פ ששכרו עגלה עם בעל עגלה ונסע לבערשיד להביאו לברסליב, לא ידעו אנ"ש מה לעשות אם להודיע למוהדנ"ת ז"ל מזה או לא, אך הצדקת מרת אדל ז"ל בתו של אדומו"ר ז"ל, לא יכלה להתאפק, מחמת שחשה פן ביו"ט האחרון יבואו פתאום לבית מוהרנ"ת ז"ל, ופן ח"ו יקחו אותו לתפיסה ביו"ט, לזאת הלכה קודם תפילת שחרית של מוהרנ"ת ז"ל שהיה בעליה שלו, והטלית על כתיפו, וכשפתחה הדלת של העליה שתכנוס, ראה מוהרנ"ת ז"ל אותה, ונבהל מאוד, איזה רמז מרמזין לי בזה שבת אדומו"ר ז"ל תבוא בוקר למחנהו, וסיפרה לו כל הענין מסתמא בשברון לבה, שראתה שנסע הבע"ג, ושאלה אותו להיכן אתה נוסע ואמר לה לבו־שיד, ומחמת זה מיהרה להודיע למוהרנ"ת ז"ל, וענה לה תיכף שלא יב א, ער וועט ניט קומין, והצדקת מרת אדל ז"ל בחזרתה נחה דעתה מעט, אך לא היתה יודעת איך יוכל היות שלא יבוא כי שלחו עגלה אחריו, ולסוף היה כשהבע"ג בא לשם לברשיד ובא סמוך לבית של האיש ששלחו אחריו שמע קול בכיה, וכמה אנשים עמדו שם, ואגב ראה שגם מטה שנושאים בו הנפטרים עומד שם ושאל מרחוק של מי הוא זה, ואמרו לו שזה הוא שבא עבורו, שפתאום בלילה הזה נחלה עד למאוד, ובוקר השכם הלך לעולמו ב"מ, והוכרח הבע"ג לחזור א"ע לברסליב בחרפה ובושה ריקם, ובברסליב היו חותנו וב"ב מכינים הכנה גדולה לכבוד חתנו ובתו שיבואו על יו"ט האחרון, והמתנגדים היו מצפים כל יום עריו"ט האחרון על ביאתו, והבע"ג מחמת בושה היה מתאחר בדרך שלא יבוא קודם שקיעה, ובעת שהתפללו מעריב של שביעי של פסח בא מנסיעתו בכדי שלא יראו אותו בפומבי ב"ב מחמת הבושה, והמה ראו כן תמהו ונבהלו המון העם, ומאז והלאה נשקם גם מהמתנגדים הריב והמחלוקת כי ראו עין בעין כי הא' יבקש את הנרדף אפי' כשהרודף הוא צדיק כמובא, ומוהרנ"ת ז"ל אמר שרחמו על האיש ששלחו אחריו מן השמים שע"ז נאמר יש נספה בלא משפט, בכדי שלא יגרום ח"ו עוד העלמת עניני אדומו"ר ז"ל שנתגלה על ידו, כי העיקר רוצה השטן ר"ל בהמחלוקת על מוהרנ"ת ז"ל בכדי שלא יתגלה גדולתו של רבינו ז"ל על ידו, אך ואתה מרום לעולם די, ונתקיים מה שאמר הנביא ואומר אבד נצחי ותוחלתי וכר אך חסדי ד' כי לא תמנו וכוי היינו כפי שאדומו"ר ז"ל הוא מספר שמו הק' נצח, ואמר נצחתי ואנצח, וכפי שמובא בליקוה"ל, שעם משה שהוא הצדיק האמת בעצמו, הסט"א בחי' עמלק א"א ליגע בו, רק העיקר בזה המלחמה הוא יהושע, בחי' צא הלחם בעמלק שאמר משה ליהושע, ומחמת זה עבר על מוהרנ"ת ז"ל מלחמות ומחלוקות כאלו שהוא התלמיד בחי' יהושוע, וכמו יהושוע כבש ל"א מלכים והכל בכחו של משה כמובא שאמר לו הקב"ה ליהושוע ג' פעמים חז"ק שזה מספר מש"ה לרמז לו שהכל בזכות ובכוח של משה, כן עזר לו למוהרנ"ת ז"ל השי"ת בכל ענייניו שעסק לגלות ולהאיר ע"פ תבל האורות הק' של רבינו ז"ל, היינו הן בדיבוריו עם ב"א מהתכלית האמיתי, והן בחידושיו הק' על תורותיו של אדומו"ר ז"ל, והן בבנין הבית תפלה ע"ש הצדיק הק', שידוע איך שעברו עליו גלים וגלים שממש נתקיים בו סבוני גם סבבוני, שע"ז היה יכול לומר ולחשוב ה"ו אבד נצחי שהוא רבינו ז"ל הנקרא נצח, אך אעפי"כ התאזר א"ע בחרב שזה התפלה בכוח, ובפרט בהליקת"פ על התורות הק' של לקמוהר"ן, וכבש בזה כל המלחמות ואת כל המחלוקות, עד שהוריש לנו ג"כ את כל דיבוריו ושיחותיו הק' של רבינו ז"ל עם כל תודותיו הק' לחיותינו כיום הזה לכאו"א כפי מדרגתו, וכן נזכה ונירש טובתם הק' לשמור ולעשות ולקיים עצותיהם הק' כל ימי חיינו א"ס: