Sections
Tochachah — Rebuke
אוצר היראה - Otzar HaYirah
עִנְיַן מַעֲלַת וְאֵיכוּת הַבִּטָּחוֹן - עַיֵּן "מָמוֹן וּפַרְנָסָה" אוֹתִיּוֹת י
Sometimes when a person rebukes themselves or their fellow — and begins to recall the bad deeds that were done — it often happens that they fall even further and further — for their mind falls greatly. And some have fallen greatly through this — and all this flows from the aspect of rebuke that is not as it should be — which weakens the power of the soul by arousing the foul smell of sins. For the essential rebuke must be in the aspect of inclining toward kindness — searching and finding in oneself and also in one's fellow — at the very least — some good points. And the rebuke must be in a path of kindness — to strengthen oneself and one's fellow in Hashem — and to trust in His immense compassion — that He has such kindness that even all the bad deeds can be converted into merits — even if one has sinned greatly. For: "with Hashem is kindness — and with Him is abundant redemption." And the essential rebuke must be in a manner that strengthens oneself and one's fellow to arouse toward Hashem — and to begin from now to draw close to Him — and not cause even further damage through one's rebuke — causing one to fall even more. And to such rebuke one only merits through binding oneself to the Tzadikim of the generation — who are the aspect of Moshe — through whose rebuke they add and give a good fragrance to the souls. Source: Likutay Halachos, Hilchos Tzitzis, Halachah 5, Ois 7.
את יָסַד דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ. נִמְצָא, עִנְיַן הַמְּלִיצָה בְּשָׁרְשָׁהּ הִיא טוֹב מְאֹד; אַךְ, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בָּעִתִּים הַלָּלוּ נָפְלָה הַמְּלִיצָה מְאֹד, בְּחִינַת "וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי", כִּי הַמְחַקְּרִים וְהַפִילוֹסוֹפִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים הַגְּדוֹלִים, רֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם מְלִיצִים גְּדוֹלִים, וּבָחֲרוּ בְּדַרְכֵי הַמְּלִיצָה מְאֹד, לִלְמֹד לְשׁוֹנוֹת רַבּוֹת וּלְדַבֵּר צַחוּת וְלִהְיוֹת בַּעַל לָשׁוֹן וּמֵלִיץ נָאֶה, כְּיָדוּעַ וּמְפֻרְסָם; אֲבָל כָּל כַּוָּנָתָם לְרָעָה, לְהַטּוֹת לֵב בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְדַרְכֵי הַמְחַקְּרִים וְהַפִילוֹסוֹפִים, אֲשֶׁר כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים, וְעוֹקְרִין אֶת עַצְמָן וְאֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת תַּלְמִידֵיהֶם מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת עַל־יְדֵי הַמְּלִיצִים הַפּוֹשְׁעִים, עַד שֶׁהַרְבֵּה מֵהֶם כּוֹפְרִים בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּבִפְרָט בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, וּמַרְגִּילִים עַצְמָם בְּכָל תְּנוּעוֹתֵיהֶם לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַגּוֹיִים וּלְדַמּוֹת אֶת עַצְמָם אֲלֵיהֶם בְּכָל מִנְהֲגֵיהֶם. וּמְלִיצָה כָּזוֹ, בְּוַדַּאי אֵין רָעָה גְדוֹלָה מִזּוֹ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וּבֶאֱמֶת גַּם בִּמְלִיצָה דִקְדֻשָּׁה, בְּוַדַּאי הַזּוֹכֶה לְהַמְלִיץ דְּבָרָיו לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, אוֹ לְהַמְלִיץ דְּבָרָיו לְיִשְׂרָאֵל לְעוֹרְרָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת - בְּוַדַּאי אַשְׁרֵי לוֹ; אַךְ גַּם מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת, גַּם־כֵּן אֵינוֹ מְעַכֵּב לַעֲבוֹדָתוֹ, וְיָכוֹל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי שִׂיחָתוֹ אֵיךְ שֶׁהוּא וְאֵיךְ שֶׁיְּדַבֵּר יִהְיֶה נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִמְלִיצָה נָאָה, כִּי אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת, שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם בֶּאֱמֶת, כִּי אַחַר כַּוָּנַת הַלֵּב הֵן הֵן הַדְּבָרִים. וּמִי שֶׁמְּכַוֵּן לִבּוֹ בֶּאֱמֶת, אֲזַי אַף־ עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵלִיץ וְלֹא לָמַד דַּרְכֵי הַמְּלִיצָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן מִמֵּילָא נִפְתָּח פִּיו וְלִבּוֹ וְיוּכַל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים נָאִים וּטְעָנוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם נִמְשָׁכִים מִבְּחִינַת מְלִיצָה דִקְדֻשָּׁה, וְעַל־כָּל־פָּנִים לֹא יְקַלְקֵל בִּדְבָרָיו. אֲבָל אֵלּוּ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, הַמַּרְגִּילִים בְּנֵיהֶם לִלְמֹד מִקְרָא עַל־פִּי דַּרְכֵי הַמְּלִיצָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁבָּאִים עַל־יְדֵי־זֶה לִכְפִירוֹת גְּדוֹלוֹת וּלְרִשְׁעוּת מְפֻרְסָם - עַל זֶה נֶאֱמַר: "וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי", וּכְתִיב: "וּמַה יִּתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן", וְעוֹד כַּמָּה פְּסוּקִים כָּאֵלֶּה, וְהַכָּתוּב מְקַלֵּל אוֹתָם: "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְכוּ'", וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (הלכות תפלה, הל' ה, אות ז). ה. הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, בְּחִינַת "רוּחַ ה' דִּבֶּר בּוֹ". וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְבָרֵךְ כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל הַתְּפִלּוֹת בְּפֶה מָלֵא דַּיְקָא וְלֹא דַי בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמְּדַבְּרִים בְּפֶה מָלֵא הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת, שֶׁהֵם נִמְשָׁכִים מִבְּחִינַת רוּחַ־נְבוּאָה, רוּחַ־ הַקֹּדֶשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה עִקַּר הָאֱמוּנָה, שֶׁזֶּה יְסוֹד כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת. וְעַל־כֵּן מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁהָאֱמוּנָה תּוֹלָה בְּפֶה שֶׁל אָדָם, בְּחִינַת "אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי", כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי אִם עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁאֵינוֹ מִתְבָּרֵר כִּי אִם עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר בְּפֶה מָלֵא כַּנַּ"ל (הלכות ברכות הריח, הל' ד, אות יג). ו. הַדִּבּוּר־פֶּה יֶשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָםשׂ לִבְרָכָה לְהֵיטִיב הַחֲלוֹם עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, וּבָזֶה רוֹאִין גֹּדֶל כֹּחַ הַדִּבּוּר, שֶׁיֶּשׁ לוֹ כֹּחַ לַהֲפֹךְ הַחֲלוֹם מֵרַע לְטוֹב עַל־יְדֵי הַשְּׁלשָׁה שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: חֶלְמָא טָבָא חָזִיתָ וְכוּ'. כִּי הַדִּבּוּר יֶשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד לַהֲפֹךְ אֶת הָאָדָם עַצְמוֹ גַּם־כֵּן מֵרַע לְטוֹב, כִּי עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה הוּא עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא עִקַּר הַכְּלֵי־זַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין כֹּחֵנוּ אֶלָּא בְּפֶה, וְהוּא עִקַּר הַכְּלֵי־זַיִן שֶׁל מָשִׁיחַ וְשֶׁל כָּל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁכָּל כְּלֵי־זֵינָם הוּא רַק עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה וְהַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ; וְכֵן עִקַּר הַכְנָעַת הָרַע־עַיִן וּבִטּוּל הַשִּׂכְחָה וְלִזְכּוֹת לְזִכָּרוֹן דִּקְדֻשָּׁה, לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת בִּשְׁלֵמוּת, הוּא רַק עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "זָכוֹר" בְּפֶה. וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ גַּם בְּעִנְיַן לִמּוּד הַפָּשׁוּט, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁחוֹזֵר מִשְׁנָתוֹ הַרְבֵּה פְּעָמִים בְּפֶה מָלֵא, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֵר לִמּוּדוֹ תָּמִיד. וְכֵן הוּא גַּם־כֵּן לְעִנְיַן זִכָּרוֹן בְּעָלְמָא דְאָתֵי הַנַּ"ל, לִהְיוֹת רָגִיל בְּכָל יוֹם לְדַבֵּר בְּפֶה מָלֵא הַרְבֵּה מֵעִנְיַן הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, שֶׁאֵין בָּעוֹלָם הַזֶּה שׁוּם תַּכְלִית וּשְׁלֵמוּת, וְלֹא בָא הֵנָּה רַק לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לְעָלְמָא דְאָתֵי. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִלְמֹד הַרְבֵּה סִפְרֵי־מוּסָר הַבְּנוּיִים עַל יְסוֹדוֹת אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה (וְלֹא סִפְרֵי־מוּסָר הַבְּנוּיִים עַל דֵּעוֹת וִיסוֹדוֹת הַמְחַקְּרִים, כִּי הֶפְסֵדָם מְרֻבֶּה מִשְּׂכָרָם), כִּי הַסִּפְרֵי־מוּסָר הַקְּדוֹשִׁים מַזְכִּירִין הֵיטֵב אֶת תַּכְלִית עוֹלָם הַבָּא. וְכֵן צְרִיכִין לְהִתְבּוֹדֵד הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וּלְדַבֵּר עִם עַצְמוֹ בְּפֶה מָלֵא מִתַּכְלִית עוֹלָם הַבָּא, כִּי הַדִּבּוּר יֶשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל לְהַזְכִּיר אֶת הָאָדָם. וְזֶה בְּחִינַת: "כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד" (הלכות ברכות הראיה, הל' ה, אות יד). ז. עִקַּר כֹּחַ מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת מָשִׁיחַ, הוּא עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת מַלְכוּת פֶּה. כִּי הַמֶּלֶךְ מַנְהִיג כָּל מַלְכוּתוֹ רַק עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, וְכָל נִצָּחוֹן שֶׁל הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא מַלְכוּת מָשִׁיחַ, הוּא עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר. וְזֶה בְּחִינַת כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁיָּסַד דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ מַלְכוּת מָשִׁיחַ, וְהָיָה לוֹחֵם מִלְחֲמוֹת ה' כָּל יָמָיו בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וְנִצַּח כֻּלָּם עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר־פֶה, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי רִבּוּי תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בְּלִי שִׁעוּר, עַד שֶׁכָּלַל כֻּלָּם בְּרוּחַ־קָדְשׁוֹ בְּסֵפֶר תְּהִלִּים. וְעַל־כֵּן זָכָה בֶּאֱמֶת לְמַלְכוּת נִצְחִי, שֶׁהוּא מַלְכוּת מָשִׁיחַ. וְעַל־כֵּן בְּרֹב מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים מַתְחִיל בָּהֶם "לַמְנַצֵּחַ", כְּמַזְהִיר וְאוֹמֵר לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס לִלְחֹם מִלְחֲמוֹת ה' (שֶׁכָּל אָדָם מֻכְרָח בָּזֶה, כִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא) וְרוֹצֶה לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה בִּשְׁלֵמוּת, יֹאמַר מִזְמוֹרִים אֵלּוּ, כִּי עַל־יְדֵי הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים יְנַצַּח הַכֹּל בְּוַדַּאי. רַק כִּי כְּמוֹ שֶׁבְּמִלְחָמָה גַשְׁמִית הָעִקָּר הוּא חֹזֶק הַלֵּב שֶׁל אַנְשֵׁי הַחַיִל שֶׁלֹּא יְאַבְּדוּ לְבָבָם, וְיֵשׁ עַל זֶה כַּמָּה לִמּוּדִים לְחַזֵּק לֵב אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַיּוֹצְאִים בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ־כֵן הוּא מַמָּשׁ בְּעִנְיָן זֶה גַּם־כֵּן, שֶׁצְּרִיכִין לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת מְאֹד וְלֵידַע וּלְהַאֲמִין וּלְהַזְכִּיר זֹאת בְּעַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ גַּם־כֵּן בְּפֶה מָלֵא, שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא יֵשׁ כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד לְהַדִּבּוּר לְנַצֵּחַ כָּל הַמִּלְחָמוֹת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "לַמְנַצֵּחַ" שֶׁמַּזְכִּיר בְּכָל פַּעַם. כִּי צְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ הַרְבֵּה, כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה וְשִׂיחָה וְדִבּוּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי יְנַצַּח עַל־יְדֵי־זֶה אִם יִהְיֶה חָזָק לַעֲסֹק בָּזֶה כָּל יָמָיו. וְאֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ אִם לֹא יִזְכֶּה לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה בִּשְׁלֵמוּת, חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּבָר נִצַּח הַרְבֵּה עַל־יְדֵי הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים בְּעַצְמָם שֶׁדִּבֵּר וּבִקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, כִּי כָל מַה שֶּׁעוֹשִׂין בִּשְׁבִיל נִצָּחוֹן דִּקְדֻשָּׁה זֶה נִשְׁאָר קַיָּם לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם לֹא זָכָה, חַס וְשָׁלוֹם, לִגְמֹר פְּעֻלָּתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאֲבִיד, בִּפְרָט דִּבּוּרִים וְקוֹלוֹת שֶׁל תְּפִלָּה, שֶׁיָּקָר מִן הַכֹּל (שם). ח. עִקַּר שְׁמִירַת הַזִּכָּרוֹן, הַיְנוּ לִזְכֹּר הֵיטֵב אֶת אֱלָקוּתוֹ וְאַדְנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלֹא יִשְׁכַּח אוֹתוֹ לְעוֹלָם, הוּא עַל־יְדֵי דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, כִּי הַדִּבּוּרִים הֵם כֵּלִים לְקַבֵּל עַל־יָדָם הִתְנוֹצְצוּת אוֹר הָאֵין־סוֹף יִתְבָּרַךְ; וְכָל מַה שֶּׁמַּרְבֶּה לְדַבֵּר בְּיוֹתֵר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, הוּא מַמְשִׁיךְ הִתְגַּלּוּת אֱלָקוּתוֹ יוֹתֵר וְזוֹכֶה לִזְכֹּר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְדַבֵּר דִּבּוּרִים הַרְבֵּה בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה יוֹמָם וָלַיְלָה, וְאַל יֶחֱרַשׁ וְאַל יִשְׁקֹט וְאַל יִתֵּן דֳּמִי לוֹ, כִּי צְרִיכִים דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים הַרְבֵּה הַרְבֵּה מְאֹד כְּדֵי לְתַקֵּן עַל־יָדָם כֵּלִים קְדוֹשִׁים, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְקַבֵּל הָאוֹר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְקָשְׁרוֹ הֵיטֵב בְּמֹחוֹ וְלִבּוֹ וְלֹא יִשְׁכַּח אוֹתוֹ לְעוֹלָם (הלכות תפלת ערבית, הל' ד, אות ו). ט. כָּל הַדִּבּוּרִים נִמְשָׁכִים מִשַּׁבָּת, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַדִּבּוּר. כִּי שֹׁרֶשׁ הַדִּבּוּר הוּא בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה, כִּי הַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה", וְשָׁרְשׁוֹ בִּבְחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת שְׁתִיקָה, בִּבְחִינַת 'סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה', כִּי צְרִיכִין לִשְׁתֹּק קֹדֶם שֶׁמְּדַבְּרִין וּלְהִתְיַשֵּׁב הֵיטֵב קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין הַדִּבּוּר. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "מִלָּה - בְּסֶלַע, מַשְׁתּוֹקָא - בִּתְרֵין", כִּי הַשְּׁתִיקָה הוּא לְמַעְלָה מֵהַדִּבּוּר וְהוּא שֹׁרֶשׁ הַדִּבּוּר וְתִקּוּנוֹ. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת כֶּתֶר, שֶׁשָּׁם סוֹד הַשְּׁתִיקָה, בִּבְחִינַת "חֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ". וְזֶה בְּחִינַת: "וְדַבֵּר דָּבָר" הַנֶּאֱמַר בְּשַׁבָּת (הלכות שבת, הל' ז, אות מג). י. עִקַּר קְדֻשַּׁת הַדִּבּוּר וְהַלָּשׁוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא, שֶׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר וּלְהוֹצִיא בְּפֶה מָלֵא הַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, הַיְנוּ מַה שֶּׁהֵם מִשְׁתּוֹקְקִין וּמִתְגַּעְגְּעִין תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיא כִּסּוּפִין אֵלּוּ בַּפֶּה דַּיְקָא, וְזֶה עִקַּר קְדֻשַּׁת הַלָּשׁוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת לְשׁוֹן הַ'קֹּדֶשׁ' (הלכות דם, הל' א, אות ד). יא. מַה שֶּׁהַלָּשׁוֹן שֶׁל הָאָדָם, שֶׁעַל־יָדוֹ הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, יֶשׁ לוֹ שְׁתֵּי מְחִצּוֹת לְפָנָיו, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל - עַיֵּן 'מִילָה' אוֹת ט. יב. עִקַּר הַכְנָעַת וּבִטּוּל הַכְּנָפַיִם שֶׁל הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמַת הַמְחַקְּרִים, חָכְמַת יָוָן, הוּא עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה - עַיֵּן 'אֱמוּנָה' אוֹת קח. יג. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן כֹּחַ לְהַבְּחִירָה, שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ לְהָאָדָם לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא כִּרְצוֹנוֹ דֶּרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, אוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, שֶׁבּוֹ בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם וּבוֹ עִקַּר הַהַנְהָגָה וְהַמֶּמְשָׁלָה. וְעַל־כֵּן 'דִּבּוּר' - לְשׁוֹן מַנְהִיג וּמוֹשֵׁל, כַּיָּדוּעַ, כִּי הַצַּדִּיקִים מוֹשְׁלִים בְּדִבּוּרָם הַקָּדוֹשׁ עַל־יְדֵי שֶׁזָּכוּ לְבָרֵר בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁלָם לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ; וְהָרְשָׁעִים הֵם לְהֵפֶךְ, כִּי הֵם רוֹצִים לַעֲלוֹת וְלִינֹק גַּם־כֵּן מִבְּחִינַת לְשׁוֹן־ הַקֹּדֶשׁ עַל־יְדֵי הָרַע שֶׁבְּעֵץ־הַדַּעַת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַנָּחָשׁ שֶׁפִּתָּה לְחַוָּה עַל־יְדֵי הָעֵץ־ הַדַּעַת, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁבִּלְעָם הָיָה לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל בְּדִבּוּרוֹ הַטָּמֵא, וְדַיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁהִמְשִׁיךְ הָרַע עַל עַצְמוֹ בְּתַכְלִית עַד שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה אִישׁוּת עִם אֲתוֹנוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, הֵפֶךְ מַמָּשׁ מִקְּדֻשַּׁת משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁזָּכָה לְרוּחַ נְבוּאָה אֲמִתִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן־ הַקֹּדֶשׁ עַל־יְדֵי שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ וּפָרוּשׁ גָּדוֹל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ עַל משֶׁה, שֶׁאֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפֶה, אַף אָנוּ נָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפֶה, כִּי זֶה לְעֻמַּת זֶה. וְזֶה בְּחִינַת פְּתִיחַת פִּי הָאָתוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה לוֹ לְבִלְעָם מַפָּלָה גְדוֹלָה, כִּי לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. עַיֵּן פְּנִים (הל' חדש, הל' ד, אות ח). יד. הַבְּחִירָה יֶשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד. וּבְוַדַּאי מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מֵהַהִפּוּךְ. וְיוּכַל הָאָדָם לִלְמֹד קַל־וָחֹמֶר לְעַצְמוֹ מִפָּרָשָׁתוֹ שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁהָיָה רָשָׁע וְטָמֵא כָּל־כָּךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל־יְדֵי כֹּחַ בְּחִירָתוֹ הַחֲזָקָה הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת חֶזְיוֹנוֹת וּמַרְאֵה נְבוּאָה בְּתוֹךְ טֻמְאָתוֹ, עַד שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם קָם, וּמָנוּ? בִּלְעָם. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁהַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם יֶשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל, וְיֶשׁ כֹּחַ בְּהָאָדָם לְהַגְבִּיר מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּתֹקֶף גָּדוֹל כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, רַק שֶׁתִּהְיֶה הַמַּחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה וַחֲזָקָה מְאֹד מְאֹד בִּפְנִימִיּוּת וְחִיצוֹנִיּוּת, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. מִכָּל־שֶׁכֵּן וְכָל־שֶׁכֵּן, קַל־וָחֹמֶר בֶּןשׂ בְּנוֹ שֶׁל קַל־וָחֹמֶר, כְּשֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ בִּמְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הוּא שָׁם וְכַוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, אוּלַי יִזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לָשׁוּב וְלַחֲזֹר לִקְדֻשָּׁתוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי יֶשׁ לוֹ כֹּחַ לָזֶה תָּמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, אֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, שֶׁנָּפַל בַּעֲו?ֹנוֹתָיו לִמְקוֹמוֹת מְגֻנִּים מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וַאֲפִלּוּ אִם עֲדַיִן נִלְכָּד בְּמַה שֶּׁנִּלְכָּד, חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֶשׁ כֹּחַ בִּבְחִירָתוֹ, שֶׁיְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ גַּם בִּמְקוֹמוֹ הַנָּמוּךְ וְכוּ' בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם לְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהָאָדָם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם יִהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ תָּמִיד לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי תוֹרָה וּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ', שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, וְכַוָּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר הָרַע שֶׁלּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּש
Sometimes when a person rebukes themselves or their fellow — and begins to recall the bad deeds that were done — it often happens that they fall even further and further — for their mind falls greatly. And some have fallen greatly through this — and all this flows from the aspect of rebuke that is not as it should be — which weakens the power of the soul by arousing the foul smell of sins. For the essential rebuke must be in the aspect of inclining toward kindness — searching and finding in oneself and also in one's fellow — at the very least — some good points. And the rebuke must be in a path of kindness — to strengthen oneself and one's fellow in Hashem — and to trust in His immense compassion — that He has such kindness that even all the bad deeds can be converted into merits — even if one has sinned greatly. For: "with Hashem is kindness — and with Him is abundant redemption." And the essential rebuke must be in a manner that strengthens oneself and one's fellow to arouse toward Hashem — and to begin from now to draw close to Him — and not cause even further damage through one's rebuke — causing one to fall even more. And to such rebuke one only merits through binding oneself to the Tzadikim of the generation — who are the aspect of Moshe — through whose rebuke they add and give a good fragrance to the souls. Source: Likutay Halachos, Hilchos Tzitzis, Halachah 5, Ois 7.
Loading comments…