More

🙏
Reader Otzar HaYirah Section 15
A A
Section 15

Section 15

אוצר היראה - Otzar HaYirah

1

כָּל הַדְּרָכִים וְהַנְּתִיבוֹת שֶׁיֵּשׁ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּפָר לִכְפָר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה בַּיַּבָּשָׁה וּבַיָּם, וְכֵן מֵעוֹלָם לְעוֹלָם, מִן הָאָרֶץ לַשָּׁמַיִם וּמִן הַשָּׁמַיִם לִשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכוּ', הַכּל הוּא בְּחִינַת חִבּוּר וְהִתְאַחְדוּת פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה שֶׁנִּתְאַחֲדִין יַחַד זֶה בָּזֶה וְזֶה בָּזֶה, וְנִתְאַחֲדִין וְחָיִים וְנִשְׁפָּעִים זֶה מִזֶּה. וְכָל הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ בִּשְׁבִיל מַשָּׂא־וּמַתָּן וְכַיּוֹצֵא, צָרִיךְ לְכַוֵּן הָעִקָּר בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית שֶׁהוּא לְהִכָּלֵל הַכֹּל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְרַק זֶה נִקְרָא בְּשֵׁם דֶּרֶךְ. וְכָל מִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ בְּגַשְׁמִיּוּת אוֹ בְּרוּחָנִיּוּת שֶׁלֹּא בִּשְׁבִיל כַּוָּנָה זוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר לַמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ, אַף־ עַל־פִּי־כֵן אֵין תּוֹעֶה בַּדֶּרֶךְ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, מֵאַחַר שֶׁתּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל וְהוֹלֵךְ לְמֶרְחַקִּים לִסְחוֹרָה, וְאֵינוֹ מְכַוֵּן בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית, בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - בְּוַדַּאי אֵין דֶּרֶךְ עֲקֻמָּה מִזּוֹ, וְזֶה מִקְרֵי דֶּרֶךְ חַטָּאִים, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה בְּחִינַת "וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד", כִּי דַרְכָּם אֲבוּדָה לְגַמְרֵי וְאֵינוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם דֶּרֶךְ כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. הַכְּלָל, כִּי עִקַּר הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם דֶּרֶךְ הוּא הַדֶּרֶךְ שֶׁל צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים, שֶׁכָּל כַּוָּנָתָם בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל (הלכות תפלה, הלכה ד, אות כ).

1

Shabbos is the aspect of above time — above place — and then all the places are bound and elevated to the aspect of above place. And this is the aspect of "let no man go out from his place" — for each one acquires rest in the place where they rest — for the place where one stands when Shabbos arrives is sanctified with the holiness of Shabbos — and rises and binds itself to the aspect of above place. For on Shabbos all the worlds rise from their place — upward and upward. And this is the aspect of: "Whoever delights in Shabbos is given an inheritance without borders" — for there above place there is no border or constraint.

2

עַל־יְדֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים נִתְתַּקֵּן הַדֶּרֶךְ מִכָּל צַעַר וְיִסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם בַּדְּרָכִים. וְעַל־ כֵּן נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ אֶת הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ עִם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים (הל' נשיאת כפים הלכה ג, אות ד).

2

On Shabbos and festivals the light of the holy point [nekuda kedosha] — as explained in the main text — shines of itself — from the holiness of the days themselves. And through this the aspect of the breaking of the vessels [shviras hakelim] is repaired — for all the breakings are bound to the root of their point and are repaired. And therefore at the entry of Shabbos all the worlds rise to holiness — and then all the fallen loves [ahavas nefulos] are nullified — and one merits the delight of Shabbos [oneg Shabbos] — the aspect of holy loves — love with delights [ahava b'ta'anugim]. And the three meals correspond to the three points as explained in the main text.

3

יֵשׁ תּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲוִירָא דְעָלְמָא (עַיֵּן פְּנִים). רַק מֵחֲמַת שֶׁגַּם בָּהֶם יֵשׁ טוֹב הַגָּנוּז בָּהֶם, הַיְנוּ נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִתּוֹרַת אֱמֶת, וּצְרִיכִין לְבָרֵר הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם וּלְהַעֲלוֹתוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת "רִמּוֹן מָצָא - תּוֹכוֹ אָכַל, קְלִפָּתוֹ זָרַק". וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַטִּלְטוּלִים שֶׁל בְּנֵי־אָדָם, שֶׁמֻּכְרָחִין לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְלִהְיוֹת נָע וָנָד וּמְטֻלְטָל חוּץ לְבֵיתוֹ. כִּי כְּשֶׁאָדָם נָע וָנָד בַּדֶּרֶךְ, הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא בַּאֲוִירָא דְעָלְמָא, כִּי הוּא חוּץ לְבֵיתוֹ הַקָּבוּעַ; וּכְשֶׁזוֹכֶה, אָז הוּא מְבָרֵר עַל־יְדֵי־זֶה אֶת הַטּוֹב הַגָּנוּז בְּהַתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲוִירָא דְעָלְמָא, וּבוֹנֶה מֵהֶם בִּנְיָנִים דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶה סוֹד הֲלִיכַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עִם הַמִּשְׁכָּן וְהָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת, וְשָׁם נִצְטַוּוּ כָּל מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נִכְתְּבוּ הַמַּסָּעוֹת שֶׁלָּהֶם בַּתּוֹרָה, כִּי מִכָּל הַמַּסָּעוֹת שֶׁלָּהֶם נַעֲשָׂה תּוֹרָה. וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי הָאוֹרֵחַ תַּלְמִיד־ חָכָם, כְּשֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ הוּא רַק בִּשְׁבִיל לְבָרֵר הַתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּכְנָס לְבַיִת וּמוֹצֵא מְקוֹם מְנוּחָה, אָז הוּא בּוֹנֶה בִּשְׁלֵמוּת בִּנְיָנִים נִפְלָאִים מֵהַטּוֹב שֶׁבַּתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁלָּקַט וּבֵרֵר בְּדַרְכּוֹ, וּנְסִיעָתוֹ מַמָּשׁ כְּמוֹ נְסִיעַת הָאָרוֹן, כִּי כָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ הַצַּדִּיק, הוֹלֶכֶת עִמּוֹ הַשְּׁכִינָה וְהַתּוֹרָה, כִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה מְכַתֵּת רַגְלָיו בִּנְסִיעָתוֹ, בִּשְׁבִיל לְהַשְׁלִים הַתּוֹרָה עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרֵר וּמַעֲלֶה הַטּוֹב שֶׁבַּתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת. וְעַל־כֵּן זֶה שֶׁמַּכְנִיס הָאוֹרֵחַ הַזֶּה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, הוּא נוֹתֵן מְקוֹם מְנוּחָה מַמָּשׁ לְהַשְּׁכִינָה וּלְהַצַּדִּיק, וּלְהַטּוֹב שֶׁבַּתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁנִּתְבָּרְרוּ עַל יָדוֹ, וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הוּא מְתַקֵּן וּמַעֲלֶה הַתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת הַנַּ"ל (הלכות ברהמ"ז הלכה ה, אות ה ו; ועיין ג"כ בהלכות שותפים הלכה ב, אות ז).

3

The six days of action [sheshes yemei hama'ase] are days of work. And the essential work of the person in this world is to make clarifications [birurim] — and the essential of all the clarifications is through the clarification of thought — namely to guard oneself from evil thoughts and musings as if by a hairsbreadth — and through this all the holy sparks [nitzotzos dikdusha] are clarified. And this is the essential work and craftsmanship of the person in this world — to be careful in one's thought — to purify and cleanse it in completeness. But the essential power to succeed in one's work — in physicality and in spirituality — throughout all the six days of action — one must receive from Shabbos — as is known. For Shabbos is the aspect of rest and tranquility — the aspect of rest of thought and settled mind — which is the aspect of the truly true tzaddik — the elder in holiness — whose mind is always settled — the aspect of "in the elders the mind is quiet and settled." And from there each one must draw the sanctity of thought upon themselves — to stand against all evil thoughts in a passive manner [shev v'al ta'ase] — as explained elsewhere.

4

עִקַּר אֲחִיזַת הַמְדַמֶּה הוּא בָּאָרֶץ הַגַּשְׁמִי הַזֶּה שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת, וְשָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל־יָדוֹ עִקַּר כֹּחַ הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם. כִּי כֹּחַ הַמְדַמֶּה הוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, בְּחִינַת נֹגַהּ, בְּחִינַת מַתְקְלָא; וְכָל עִקַּר הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁל הָרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַכֹּל עַל־יְדֵי בִּלְבּוּל הַמְדַמֶּה. וְכֵן לְהֵפֶךְ, עַל־יְדֵי בֵּרוּר וְתִקּוּן הַמְדַמֶּה, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְלַעֲלוֹת עַל־יְדֵי־זֶה אֶל פְּנִימִיּוּת הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת, שֶׁהוּא עֶצֶם הַנְּשָׁמָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְרַב־טוּב הַצָּפוּן עַיִן לֹא רָאָתָה וְכוּ' (עי' דעת אות יב). וְעַל־כֵּן נִקְרֵאת הָאָרֶץ בְּשֵׁם 'אֲדָמָה', מִלְּשׁוֹן מְדַמֶּה. וְהִנֵּה בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם יֶשׁ בּוֹ הִתְגַּבְּרוּת בִּלְבּוּלֵי הַמְדַמֶּה כְּפִי בְּחִינַת אֲחִיזַת הַמְדַמֶּה שֶׁנֶּאֱחָז בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת שֶׁנּוֹסְעִים וְהוֹלְכִים דֶּרֶךְ כַּמָּה מְקוֹמוֹת בִּשְׁבִיל לָבוֹא לְאֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל, אוֹ בִּשְׁבִיל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, בִּפְרָט בִּשְׁבִיל לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי (שֶׁעַל־יָדוֹ עִקַּר בֵּרוּר וְתִקּוּן הַמְדַמֶּה), עַל־ יְדֵי־זֶה בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה הוּא מְבָרֵר הַמְדַמֶּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁדּוֹרֵךְ שָׁם, מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אוֹ בִּשְׁבִיל הַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק אוֹ בִּשְׁבִיל שְׁאָר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, עַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְדוֹרֵךְ שָׁם הוּא מְבָרֵר נִיצוֹצֵי אֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנָּפְלוּ עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַמְדַמֶּה שֶׁנִּתְאַחֵז בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת, וְעַל־יְדֵי־ זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְקַבֵּל בִּשְׁלֵמוּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַצַּדִּיק וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלֵמוּת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה וְתִקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (הל' ברכת הריח ה"ד, אותיות יד טז).

4

The essential intensification of the evil in the luminaries of fire [me'orei ha'aish] is through their drawing too much — G-d forbid — from the luminaries of light [me'orei ha'or]. And through the recitation of Havdalah at the conclusion of Shabbos — and the blessing over the fire — through this one separates and removes the evil in the luminaries of fire — the heat of the Sitra Achra drawn to desires and similar things — and one merits to include the luminaries of fire within the luminaries of light — namely that the fire too is turned toward holiness — the aspect of the heat and blazing of holiness.

5

כָּל הַדְּרָכִים וְהַטִּלְטוּלִים הֵם בִּשְׁבִיל בֵּרוּרִים, לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָאָרֶץ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ כָּרָאוּי לְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וְכוּ'", וְיוֹדֵעַ וּמַאֲמִין שֶׁאֵין צָרִיךְ לִנְסֹעַ בַּדֶּרֶךְ בִּשְׁבִיל צְרָכָיו, רַק מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ בִּשְׁבִיל לְבָרֵר בֵּרוּרִים הַנַּ"ל, אֲזַי הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ בְּחִינַת "דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי", בְּחִינַת דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה (הל' שבת, הלכה ז, אות יט).

5

The six weekdays [yemei hachol] are the aspect of servitude — the aspect of "six days you shall labor" — the aspect of the hold of the Serpent's pollution — which is the aspect of falsehood — the aspect of the concealment of the Name of the truly true tzaddikim — the aspect of luminaries of light — and the intensification of the luminaries of fire. And on Shabbos the servitude is nullified — for Shabbos is the aspect of King — and then the light of His blessed Name is revealed — which is the light of truth. For Shabbos — it is the Name of the Holy Blessed One [shma dikudsha brich hu] — which is the aspect of truth. And therefore the truly true tzaddikim are also called Shabbos — as our Sages of blessed memory said. And therefore at the entry of Shabbos one lights the Shabbos lamp [ner shel Shabbos] — for the lamp of the commandment [ner shel mitzva] is the aspect of the light of truth — the aspect of the magnification of Hashem's holy Name — until the kelippos and the falsehood that cling to the luminaries of fire are nullified. And then the fire of holiness is drawn — the aspect of "its flames are flames of fire" — and from this fire one lights the Shabbos lamp and all lamps of mitzvos.

6

בְּכָל פְּסִיעָה שֶׁאָדָם פּוֹסֵעַ וְהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הוּא בָא בְּכָל פַּעַם בְּעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים (הל' תחומין ה"ב).

6

The subsequent letters of the word "leaven" [se'or] — shin, alef, resh — spell "Shabbos" — for after shin comes tav, and after alef comes beis, and after resh comes shin — the letters of "Shabbos" in reverse. For the essential nullification of chametz and leaven in the dough — which is the evil inclination that prevents one from doing His blessed will — and is the aspect of "another god" and apostasy — G-d forbid — its essential nullification is through the holiness of Shabbos. For then the brow of the will [metzach haratzon] is revealed — the aspect of ra'ava d'ra'avin [the will of wills] — and from there the tzaddik draws the supernal comprehensive redemption — until the above-mentioned leaven is nullified and one is raised from apostasy [shemad] to will [ratzon].

7

עִקַּר הָאֱמוּנָה נִמְשֶׁכֶת מֵהָעֵצוֹת, וְהָעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת רַגְלַיִן. וּמֵחֲמַת שֶׁנֶּאֱחָזִין הַחִיצוֹנִים בְּהָרַגְלַיִן, בִּבְחִינַת "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת", עַל־כֵּן הָעֵצוֹת אֵינָם בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־ יְדֵי־זֶה הָאֱמוּנָה גַם־כֵּן אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לֵילֵךְ בַּדְּרָכִים בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן הָעֵצוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רַגְלַיִן, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר גִּדּוּל הָאֱמוּנָה. וְעַל־כֵּן עַל־פִּי־רֹב הַנְּסִיעוֹת הֵם רַק מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הָעֵצָה, כִּי רֹב הַטִּלְטוּלִים הֵם בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, וְעִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הָעֵצָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָתֵת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ בַּמֶּה לְהִשְׂתַּכֵּר, כִּי בְּוַדַּאי בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן יֵשׁ מִסְחָר וּמַשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁיּוּכַל לְהַרְוִיחַ בּוֹ בְּוַדַּאי, וְאִם הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת אֵיזֶה סְחוֹרָה צְרִיכִין עַכְשָׁו לִסְחֹר - בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל תָּמִיד, כִּי כָל הַפַּרְנָסָה בָּאָה בְּנָקֵל כְּשֶׁיּוֹדְעִין לָתֵת עֵצוֹת לְנַפְשׁוֹ בְּעִנְיַן הַמִּסְחָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל", וְתַרְגּוּמוֹ: "אֲרֵי הוּא יָהֵב לָךְ עֵטָא לְמִקְנֵי נִכְסִין", כִּי עִקַּר הַפַּרְנָסָה הוּא עַל־יְדֵי הָעֵצָה הַשְּׁלֵמָה כַּנַּ"ל (שם ה"ה אות ט).

7

Through reciting the Kedusha d'Sidra at the conclusion of Shabbos — through this one draws the holy radiance of the illumination of Shabbos into the six weekdays — and through this all the weekday labors are sanctified and become as the labor of the Sanctuary [melachas hamishkan].

8

עִקַּר הִתְגַּלּוּת הָעֵצוֹת הַנַּ"ל הֵם עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים בְּשָׁרְשָׁן, כִּי מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים, וְתַכְלִית כָּל הַצִּמְצוּמִים הוּא הָאָרֶץ הַגַּשְׁמִי הַזֹּאת שֶׁל עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, וְעַל־כֵּן בָּאָרֶץ הַזֹּאת, שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת וְהַצִּמְצוּמִים, שָׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת עַל־יְדֵי הָעֵצוֹת שֶׁנִּתְגַּלִּין עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים יֵשׁ בְּחִינַת אֱמוּנָה, כִּי בְּוַדַּאי גַּם הַמַּלְאָכִים אֵין יוֹדְעִין וּמַשִּׂיגִין מַהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשׁוֹאֲלִין: אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם הִיא סְמוּכָה וּקְרוֹבָה לִבְחִינַת דַּעַת, כִּי אֵין לָהֶם גּוּף עָכוּר כָּזֶה לְהַפְסִיק נֶגְדָּם. אֲבָל בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, בְּכָאן הוּא עִקַּר הָאֱמוּנָה, כִּי בְּכָאן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה לְבָד. וּמֵחֲמַת שֶׁשֹּׁרֶשׁ גִּדּוּל הָאֱמוּנָה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים, עַל־כֵּן צְרִיכִין דְּרָכִים וְטִלְטוּלִים, כִּי לִפְעָמִים צְרִיכִין לֵילֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים, כִּי שָׁם מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת צִמְצוּם חָדָשׁ כְּפִי אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה שֶׁל הָאָרֶץ שֶׁהוֹלֵךְ עַתָּה עָלֶיהָ בַּמָּקוֹם שֶׁנָּסַע לְשָׁם, כִּי הָאָרֶץ הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַצִּמְצוּמִים כֻּלָּם; וְאַף־עַל־פִּי שֶׁכֻּלָּהּ הִיא כְּגַרְגֵּר חַרְדָּל אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַגַּלְגַּלִּים, מִכָּל־שֶׁכֵּן נֶגֶד עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן הִיא כִּנְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז בְּתוֹךְ הָעוֹלָמוֹת, וְעַל־כֵּן בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה מֵהָאָרֶץ הַזֹּאת נִמְשָׁךְ צִמְצוּם אַחֵר, כְּפִי הַקַּוִּים הַנִּמְשָׁכִים מִמֶּנָּה לְמַעְלָה עַד הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁשָּׁם הַקַּוִּים רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה מְאֹד, כִּמְשַׁל הַקַּוִּים הַמְצֻיָּרִים בְּתוֹךְ הָעִגּוּל, שֶׁבִּנְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז הֵם קְרוֹבִים וּסְמוּכִים זֶה לָזֶה מְאֹד, וְהוֹלְכִים וּמִתְרַחֲקִים זֶה מִזֶּה, עַד שֶׁבְּרֹאשׁ הָעִגּוּל הֵם רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה מְאֹד כְּפִי שֶׁטַח הָעִגּוּל, וְכַמּוּבָא כָּל זֶה בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעַל־כֵּן בְּכָל נְקֻדָּה שֶׁעַל הָאָרֶץ יֶשׁ בָּהּ צִמְצוּם אַחֵר, כְּפִי הָרוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת הַנִּמְשָׁךְ לְשָׁם מִלְמַעְלָה, וְעַל־כֵּן בְּכָל פְּסִיעָה שֶׁהוֹלֵךְ הָאָדָם הוּא בָּא עַל נְקֻדָּה אַחֶרֶת, שֶׁשָּׁם יֵשׁ צִמְצוּם אַחֵר וּלְשָׁם נִמְשָׁךְ רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת מִבְּחִינָה אַחֶרֶת, כְּפִי הַמָּקוֹם בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים הַמְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת. וּבִשְׁבִיל זֶה מֻכְרָח הָאָדָם לִפְעָמִים לֵילֵךְ בַּדְּרָכִים, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא לִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, שֶׁשָּׁם מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת צִמְצוּמִים אֲחֵרִים חֲדָשִׁים כְּפִי הַמָּקוֹם הַהוּא. וְזֶה סוֹד הֲלִיכַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְשָׁם יָרַד לָהֶם הַמָּן בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּאוּ לְשָׁם בְּכָל פַּעַם, וּבְכָל מָקוֹם הֵקִימוּ הַמִּשְׁכָּן, וְקִבְּלוּ שָׁם הַרְבֵּה מִצְו?ֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֵצוֹת הַנַּ"ל. וּכְמוֹ־כֵן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַנְּסִיעוֹת שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁיִּהְיוּ כָּל נְסִיעוֹתָיו עַל־פִּי ה' - עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל־פִּי ה' יִסָּעוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כְּפִי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בְּכָל פַּעַם לְתוֹךְ צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עַל־יְדֵי זֶה הָעֵצוֹת וְתִקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ"ל (שם אותיות יג טו).

8

All the thirty-nine categories of labor [lamed-tes melachos] — which flow from the Serpent's pollution — through which it was decreed: "in toil you shall eat of it" — all flow from the aspect of the breaking of the vessels [shviras hakelim]. And therefore all the labors are the aspect of the repair of the vessels — for the person must labor in work to complete and repair the needed thing — which is the aspect of the repair of the vessels. And the essential repair of the breaking of the vessels is through drawing the illumination of the holy point — through which the vessels are repaired. And this is the aspect of the thirty-nine labors of the Sanctuary [melachas hamishkan] — where the light of the point shines. And therefore a person must be careful to do their work and commerce and affairs with great holiness according to the Torah — in order to be able to draw the illumination of the point within the work and commerce — through which is the essential repair of the vessels as mentioned. And then all their work is in the aspect of the labor of the Sanctuary. But on Shabbos all the labors are suspended — even the labor of the Sanctuary — for Shabbos is the very essence of the point — fixed and enduring. And the essential repair of the vessels throughout all six weekdays is through the rest and cessation of Shabbos — through which the point illuminates throughout all the six days of action — for all of them receive their vitality from Shabbos.

9

מִצְוַת קְרִיאַת־שְׁמַע, שֶׁהִיא יְסוֹד הָאֱמוּנָה, הוּא בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. כִּי הָאֱמוּנָה נִמְשֶׁכֶת עַל־יְדֵי שְׁנֵי בְחִינוֹת, הַיְנוּ בַּתְּחִלָּה עַל־יְדֵי הֶאָרָה וְחִיּוּת שֶׁמְּקַבְּלִין מִבְּחִינַת יִחוּד הַחִיצוֹן, וְאַחַר־כָּךְ זוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְיִחוּד הַפְּנִימִי, וּמִשָּׁם מַמְשִׁיכִין וּמְחַדְּשִׁין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה בְּחִינַת: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת וְחִיצוֹנִיּוּת, הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁנֵי הַיִּחוּדִים הַנַּ"ל, כִּי הֲלִיכָה בַּדֶּרֶךְ הוּא בִּשְׁבִיל הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַחִיּוּת שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהַיִּחוּד הַחִיצוֹן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות טו; ועיין אמונה אות מה).

9

On Shabbos and festivals and the other days when Tachanun [supplication] is not said — on all of them the illumination of Shabbos shines — and therefore on them one need not descend to elevate and clarify the joy from the kelippos — for then the kelippos — which are sadness — have no dominion whatsoever — and then the joy shines of itself. And through this one merits to attain the light of the Infinite in the aspect of matai v'lo matai [reaching and not reaching].

10

מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִם הָאָדָם כַּמָּה גָלֻיּוֹת וְטִלְטוּלִים לַדְּרָכִים, שֶׁמֻּכְרָח לָצֵאת מִבֵּיתוֹ, שֶׁשָּׁם עִקַּר קְדֻשַּׁת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מד): "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת". וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ הָיָה אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים, הֵפֶךְ עֵשָׂו, שֶׁהָיָה מְשׁוֹטֵט רַק בַּחוּץ וּבַשָּׂדֶה, שֶׁשָּׁם מְצוּיִים כָּל הַקִּלְקוּלִים וְהַפְּגָמִים. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן, אֲפִלּוּ אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁהוּא מִסִּטְרָא דְיַעֲקֹב, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לֵישֵׁב בְּבֵיתוֹ וְאָהֳלוֹ תָּמִיד, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּצֵא לַחוּץ לִפְעָמִים, וְהַכֹּל לְטוֹבָה, בִּשְׁבִיל הִתְחַדְּשׁוּת, בִּבְחִינַת 'זַכָּאָה מָאן דְּעָיֵל וְנָפֵק', שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְהַיְרִידָה הוּא בִּשְׁבִיל הָעֲלִיָּה, בִּבְחִינַת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה'. אֲבָל כָּל זֶה תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי־אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמַּמְשִׁיכִין אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם עַל כָּל אֶחָד בִּשְׁלֵמוּת בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, עַד שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלֶּעָתִיד בְּכָל יוֹם. כִּי צְרִיכִין לֵידַע וּלְהַאֲמִין, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, הַכֹּל הוּא חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הַיָּחִיד קַדְמוֹן, שֶׁחִדֵּשׁ עוֹלָמוֹ יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלְט בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְרַב־טוּב הַצָּפוּן שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד, וְעַל־כֵּן עוֹבֵר עַל הָאָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר, כְּפִי הָאָדָם וּכְפִי הַיּוֹם וּכְפִי הַמָּקוֹם וְכוּ', וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הִתְחַדְּשׁוּת הַנַּ"ל. וּמִי שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל לִידֵי זִקְנָה וְיָשָׁן נוֹשָׁן, חַס וְשָׁלוֹם, יָכוֹל לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל פַּעַם לְטוֹבָה אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי־אֱמֶת וּלְסִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים. וְזֶה בְּחִינַת: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּצֵא אָדָם מִן הַבַּיִת, שֶׁשָּׁם כָּל קְדֻשָּׁתוֹ. וּכְשֶׁיֵּצֵא מִן הַבַּיִת צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה, לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּיִחוּדוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, שֶׁכָּל זֶה כָּלוּל בְּפָרָשִׁיּוֹת הַמְּזוּזָה, לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה זוֹ גַּם בַּחוּץ, כָּל־זְמַן הֱיוֹתוֹ בַּחוּץ, הֵן לְפִי שָׁעָה, הֵן בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ מַמָּשׁ. וְאָז בַּדֶּרֶךְ שֶׁאֵין בּוֹ מְזוּזָה, מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הָאֱמוּנָה עַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ זוֹכִין לֵישֵׁב בְּסֻכָּה בִּימֵי הַסֻּכּוֹת הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁמִּצְוָה זוֹ מְגִנָּה עַל הָאָדָם בַּדָּרֶךְ (עי' אלול ר"ה אות קלג); וְאָז זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַדֶּרֶךְ דַּיְקָא לְחַדֵּשׁ מֹחוֹ, שֶׁהִיא קְדֻשַּׁת בֵּיתוֹ (כַּמְבֹאָר בִּפְנִים). כִּי זֶה כְּלָל, שֶׁתַּעֲנוּג תְּמִידִי אֵינוֹ תַעֲנוּג, עַל־כֵּן הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין - עַל־יְדֵי בְּחִינַת שֵׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשָּׂא־וּמַתָּן, בְּחִינַת יְצִיאָה לַדָּרֶךְ. וְזֶה בְּחִינַת כְּלַל גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ מֵאַרְצֵנוּ וּמִבֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, בֵּית חַיֵּינוּ, לְחוּץ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּחְשָׁב שֶׁאָנוּ שׁוֹכְבִים בַּחוּץ מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת" (איכה ד), וְכִמְעַט אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, חַס וְשָׁלוֹם, לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לָּנוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רֹאשׁ־בַּיִת, שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתָנוּ גַּם בַּחוּץ וּמַמְשִׁיכִים עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, קְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, בִּבְחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמַּמְשִׁיכִים עָלֵינוּ בְּרוּחַ קָדְשָׁם, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַכְנִיסִים אוֹתָנוּ מִחוּץ לִפְנִים, לִבְחִינַת בַּיִת, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, שֶׁמַּתְחֶלֶת בְּבֵית דִּ'בְרֵאשִׁית', שֶׁהוּא אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבַּיִת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָסִין מִחוּץ לִפְנִים. וּמִי שֶׁיִּתְחַזֵּק בָּזֶה יִזְכֶּה שֶׁיִּתְהַפֵּךְ כָּל הַגָּלֻיּוֹת לְטוֹבָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה לְבִנְיַן הַבַּיִת בְּהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא לֶעָתִיד, כִּי אָז יִהְיֶה עִקַּר הַהִתְחַדְּשׁוּת לְטוֹבָה בִּשְׁלֵמוּת נִפְלָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מג): "הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח" וְכֵן הַרְבֵּה. וְכָל זֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן הוּא בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמָן. כִּי בִּשְׁעַת הַיְרִידָה הוּא בִּבְחִינַת 'וְנָפֵק', בְּחִינַת "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", שֶׁיּוֹצֵא חוּץ מֵהַבַּיִת שֶׁהוּא גְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה; וּכְשֶׁהוּא מִתְחַזֵּק אָז שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, וּמַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל יוֹם וְהַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת שֶׁזָּכוּ לְהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא בְּכָל עֵת, אֲזַי זוֹכֶה שֶׁהַיְרִידָה הוּא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי עַל־יְדֵי הַיְרִידָה דַיְקָא יִתְחַדֵּשׁ מֹחוֹ וְיַחֲזֹר וְיִכָּנֵס לְבֵיתוֹ מֵחָדָשׁ. וְעַל־כֵּן בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּכְנָסִין וְחוֹזְרִין מֵהַחוּץ לְהַבַּיִת, צְרִיכִין גַּם־כֵּן לְהַנִּיחַ יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הַמְּזוּזָה, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַבַּיִת, מֵחָדָשׁ בְּהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא, דַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁהָיָה אֵיזֶה שָׁעָה אוֹ זְמַן חוּץ לְהַבָּיִת. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁלִּפְעָמִים נִתְגָּרֵשׁ אֶחָד מִבֵּיתוֹ לְאֵיזֶה זְמַן וְאַחַר־כָּךְ חוֹזֵר לְבֵיתוֹ, וְהַכֹּל לְטוֹבָה כַּנַּ"ל, עַיֵּן פְּנִים (הל' ס"ת ה"ג, אותיות כג כד כה כו).

10

Shabbos is the aspect of the World to Come — and then song is awakened in the world. And from this flow the songs and melodies of Shabbos — for since Shabbos is the aspect of the World to Come — in it the great song that will be awakened in the future is already drawn now.

11

כָּל הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת שֶׁל בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל הֵם בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַהֲלָכוֹת, כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת רַגְלֵי הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת הֲלִיכוֹת עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תִּקְרֵי 'הֲלִיכוֹת' אֶלָּא 'הֲלָכוֹת', כִּי עִקַּר הַהִלּוּךְ דִּקְדֻשָּׁה לֵילֵךְ וּלְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי הַהֲלָכוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נֶאֱמַר עַל הַתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים (דברים לג): "וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁמְּכַתְּתִין רַגְלֵיהֶן מֵעִיר לְעִיר וְכוּ'. וְעַל־כֵּן הָיוּ הוֹלְכִין לִישִׁיבוֹת רְחוֹקוֹת לִלְמֹד תּוֹרָה, כִּי בֵּרוּר הַהֲלָכוֹת הֵם בִּבְחִינַת רַגְלַיִן, וּכְשֶׁלּוֹמֵד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלוֹ מֵהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁלּוֹמֵד, פֶּה לְדַבֵּר עָתָק עַל הַצַּדִּיק בְּגַאֲוָה וָבוּז - זֶה בְּחִינַת פְּגַם הָרַגְלַיִן, כִּי הַדִּבּוּר הַפָּגוּם נִקְרָא רֶגֶל, בְּחִינַת "לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ" (תהלים טו). וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִיעוֹת שֶׁהֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל לִנְסֹעַ וּלְטַלְטֵל עַצְמָן בַּמִּדְבָּר כָּל הַמַּסָּעוֹת, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לְהַגְבִּיהַּ וּלְהָרִים וּלְבָרֵר כָּל הַהֲלָכוֹת שֶׁנָּפְלוּ עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁפָּגְמוּ בְּהַהֲלָכוֹת הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וּבִשְׁבִיל זֶה הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָסְעוּ בְּרַגְלֵיהֶם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הַהֲלָכוֹת מִנְּפִילָתָם בְּגֹדֶל כֹּחוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וְעַל־כֵּן קִבְּלוּ בְּכָל פַּעַם הִלְכוֹת הַתּוֹרָה בַּהֲלִיכָתָם בַּמִּדְבָּר, כְּפִי מַה שֶּׁזָּכוּ לְבָרֵר בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵהַמַּסָּעוֹת בְּעַצְמָם גַּם־כֵּן תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר לג): "וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'". כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְבָרֵר הַהֲלָכוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה וּלְהַעֲלוֹת אוֹתָם מִנְּפִילָתָם, אֲזַי שְׁלֵמוּת תִּקּוּנָם לִמְצֹא אוֹתָם גַּם בְּתוֹךְ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, לְיַחֵד וּלְקַשֵּׁר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה עִם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי לֵיכָּא מִלְּתָא דְלָא רְמִיזָא בְּאוֹרָיְתָא. וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁהוֹלְכִין יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה נָע וָנָד, וְכָל הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט, שֶׁהַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל הַהֲלָכוֹת. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְכַוֵּן בִּנְסִיעָתוֹ וְהִלּוּכוֹ וְטִלְטוּלוֹ, שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְבָרֵר עַל־יְדֵי־זֶה הַהֲלָכוֹת שֶׁנָּפְלוּ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֲלִיכוֹת עוֹלָם כַּנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בַּר־הָכִי וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לָזֶה, וּנְסִיעָתוֹ וְטִלְטוּלוֹ בִּשְׁבִיל מָמוֹן וּפַרְנָסָה - צָרִיךְ לְכַוֵּן שֶׁכָּל הִלּוּכוֹ וּנְסִיעָתוֹ כְּדֵי שֶׁיַּרְוִיחַ וְיוּכַל לְהַחֲזִיק הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, שֶׁהֵם מְבָרְרִים הֲלָכוֹת וְחִדּוּשֵׁי־תוֹרָה אֲמִתִּיִּים, כִּי כָל הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה נִמְשָׁךְ מֵהֶם, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲלוֹת וּלְהַחֲזִיר הַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת לְמָרָא קָמָא, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת (הלכות ראשית הגז ה"ה, אותיות טו טז).

11

The essential hold of the external forces [chitzonim] is from the aspect of the change of domains [shinui reshuyos] — the aspect of dispute — for the Sitra Achra is the aspect of dispute — as is known. And the essential hold of dispute is in the six weekdays — for in them is the hold of the Tree of Knowledge of Good and Evil — the aspect of differences and dispute. And all the labors and commerce performed on weekdays — all of them are clarifications — clarifying the holy sparks and extracting them from the domain of the Sitra Achra — bringing them to holiness. This is the aspect of the conquest of the Land of Israel from the nations — for all the holinesses are the aspect of the holiness of the Land of Israel — which contains all ten degrees of holiness. And since the Sitra Achra provokes greatly regarding the conquest of the Land of Israel from its hands — and says "you are robbers" — as our Sages said — therefore one must be very careful to do all labors and commerce faithfully. And through this one draws the power of faith — for we believe that Hashem created everything — and through this we are able to clarify and extract all the holy sparks from the domain of the Sitra Achra and bring them to holiness — as our Sages expounded on the verse: "the power of His deeds He told to His people." For faith clarifies all clarifications — as is known. And on Shabbos the Shechina rests and there are no clarifications — and therefore all labors are forbidden then. And therefore the compiler of the tractate of Shabbos began with the law of the labor of carrying — for all the clarifications accomplished through all the labors are the aspect of carrying from domain to domain as mentioned. And Shabbos is the aspect of Shlomo — the aspect of the King to Whom peace belongs — and then "all workers of iniquity shall be dispersed" — and all the enemies who provoke regarding the conquest of the Land of Israel — whose hold is from the aspect of dispute — are pushed away and nullified then. And then all the sparks rest in tranquility — and all the clarifications that were clarified on the weekdays rise to their rest — the aspect of "and it shall be when Hashem your G-d grants you rest from all your enemies." And therefore Shlomo specifically instituted the eruv for Shabbos — for he was the aspect of Shabbos and peace — the aspect of the complete conquest of the Land of Israel — and therefore he instituted that on Shabbos no change of domains be stirred — not even from one's own private domain to a fellow's private domain — except through an eruv — in which case they are as one domain.

12

יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי עֲבוֹדוֹת, הַיְנוּ עֲבוֹדָה אַחַת הִיא שֶׁל כְּלַל עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, שֶׁהֵם עִקַּר הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהֵם בִּבְחִינַת 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'; וְזֶה בְּחִינַת "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ", כִּי זֹאת הַקְּדֻשָּׁה קְבִיעָא וְקָיְמָא לָעַד; וְיֵשׁ עוֹד בְּחִינַת עֲבוֹדָה, הַיְנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַיְרִידָה, שֶׁמִּתְרַחֵק הָאָדָם מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, גַּם שָׁם יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', עַד שֶׁיָּכוֹל עַל־יְדֵי־זֶה לִזְכּוֹת לַעֲלִיָּה גְדוֹלָה, שֶׁתִּהְיֶה הַיְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וְזֹאת הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ 'אַיֵּה' הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ, רַק הוּא נָע וָנָד וְלֹא נוֹדָע מְקוֹמוֹ אַיֵּה, כִּי הַיּוֹם מְקוֹמוֹ כָּאן וּמָחָר בְּמָקוֹם אַחֵר וְאֵין יוֹדְעִין אַיֵּה מְקוֹמוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַשָּׂא־וּמַתָּן וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ, שֶׁרֹב הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא עַל־יְדֵי דְרָכִים, בִּבְחִינַת "נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה" (איוב טו) - 'אַיֵּה' דַיְקָא, כִּי אָז עִקַּר הָעֲבוֹדָה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁכְּלַל־יִשְׂרָאֵל נָעִים וְנָדִים וּמְטֻלְטָלִים בְּגָלֻיּוֹת הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְכוּ', וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וְכוּ'", כִּי אָז עִקַּר הַחִיּוּת רַק עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְחִפּוּשׂ 'אַיֵּה' הַנַּ"ל (הל' גביית חוב מהיתומים ה"ג, אותיות ד ה).

12

The eating of Shabbos is the aspect of the eating of the manna [man] — which is the aspect of the illumination of the will [he'oras haratzon] — for the eating of Shabbos is entirely the aspect of will. For Shabbos is the aspect of will — the aspect of "with love and with will You have bequeathed us" — the aspect of ra'ava d'ra'avin that is revealed on Shabbos. For the delight of Shabbos [oneg Shabbos] is the aspect of "then shall you delight in Hashem" — in Hashem specifically — the aspect of will — as is known. And this: "delight" [oneg] — the initial letters spell: Eden — River — Garden [Eden Nahar Gan] — and all is included in the aspect of will — as explained in the main text.

13

בְּאֵלּוּ הַמַּסָּעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה כְּלוּלִים כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַדּוֹרוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא (הל' אפותיקי ה"ג אות ו).

13

The three meals of Shabbos correspond to the aspect of the illumination of the da'as of the sage — that shines through the sea of his wisdom upon son and disciple — which is itself the aspect of "delight" [oneg]: Eden — River — Garden — as explained in the main text. And therefore the Shabbos night meal corresponds to the illumination of the da'as that shines upon the disciple — the aspect of "the whole earth is filled with His glory." The Shabbos morning meal corresponds to the illumination of the da'as that shines in the aspect of the son — which is the aspect of "where is the place of His glory?" The third meal is the aspect of the all-inclusiveness of son and disciple. It is found then that the eating of Shabbos is the aspect of the illumination of the will that flows through the above-mentioned illumination of da'as.

14

כָּל הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּפְרָטִיּוּת, הַכֹּל כְּדֵי לְהָרִים וּלְהַגְבִּיהַּ כְּלַל הַמְּקוֹמוֹת כֻּלָּן שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר עֲבוֹדַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי בְּזֶה הָעוֹלָם. וְהָעִקָּר, כְּשֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ אוֹ נוֹסֵעַ לִדְבַר מִצְוָה, לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וּלְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְהָעִקָּר בְּיוֹתֵר כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק־הָאֱמֶת שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה מֵחֲמַת שֶׁאוֹחֵז בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁאֲזַי בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה מְתַקֵּן הַרְבֵּה, כִּי מֵרִים וּמַגְבִּיהַּ אֶת הַמָּקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, מֵאַחַר שֶׁעַל־יְדֵי אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת הוּא הוֹלֵךְ לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים לז): "מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ", עַיֵּן פְּנִים (שם ה"ה אות לד; עי' גלות וגאולה אות יז).

14

The essential illumination of the will at the time of eating shines on Shabbos — which is the aspect of a foretaste of the World to Come — when every single Israelite will merit to the illumination of the will. This is the essential purpose — the aspect of "at that time it will be said of Yaakov and of Israel — what has G-d wrought." And from there all six weekdays receive — to merit always at the time of eating the illumination of the will. And each one according to what they merited in the six days of action — which are the aspect of this world — to serve Hashem — through which one includes this world in the World to Come and draws the illumination of the World to Come into this world — which is the aspect of the all-inclusiveness of the worlds — which is the essential purpose of service. In the same way — afterward — one merits to receive the holiness of Shabbos — the aspect of "one who labored on the eve of Shabbos shall eat on Shabbos." And then all the worlds and all the weekday works rise and are included in the holiness of Shabbos — which is their essential purpose — for Shabbos is the aspect of the purpose of heaven and earth. And this is the aspect of the Kiddush of Shabbos over wine — for wine in holiness is the aspect of the revelation of the will — which is the aspect of the attachment and longing of holiness for Hashem that a person merits through drinking wine in holiness. And this is the aspect of "song is only sung over wine." And Kiddush is only in the place of the meal — in order to draw the illumination of the will at the time of eating — when the essential time of the illumination of the will is. This is the essential satisfaction — the aspect of "and You satisfy all living things with will." And this is also the aspect of the mitzva of Grace After Meals over a cup of wine. And this is also the aspect of the Kiddush of a festival — for the festival is also called Shabbos.

15

כָּל הַסַּכָּנוֹת וְהַפְּחָדִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ הֵם בְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁמִּתְיָרְאִין פֶּן יִפְגָעֶנּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה עֲלִילָה מִשַּׂר וְאָדוֹן אוֹ מִגַּנָּבִים וְלִסְטִים אוֹ אֵיזֶה חַיָּה רָעָה. וְעִקַּר הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁמִּתְיָרְאִין מֵהֶן בַּדֶּרֶךְ בְּיוֹתֵר הוּא מֵחֲמַת שִׁנּוּי הָרָשׁוּיוֹת שֶׁיֵּשׁ כְּשֶׁיּוֹצְאִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כִּי בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם יֵשׁ שַׂר אוֹ פָּקִיד אַחֵר, וְהַכֹּל כְּפִי יְנִיקָתָם מִשֹּׁרֶשׁ שֶׁל מַעְלָה, שֶׁיֵּשׁ שָׁם גַּם־כֵּן שָׂרִים וּפְקִידִים שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים, כִּי מַלְכוּתָא דְאַרְעָא כְּעֵין מַלְכוּתָא דִרְקִיעָא. וּמֵחֲמַת שִׁנּוּי הָרָשֻׁיּוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ, מֵחֲמַת זֶה עִקַּר סַכָּנַת הַדֶּרֶךְ, שֶׁהוּא מִבְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת רִבּוּי הָרָשֻׁיּוֹת. הַיְנוּ כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהַכֹּל רַק בְּרָשׁוּת אֶחָד, הַיְנוּ בְּרָשׁוּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבִלְתִּי רָשׁוּתוֹ אֵין כֹּחַ לְשׁוּם נִבְרָא לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב, אַף־עַל־פִּי־כֵן לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין דִּין לְמַטָּה, הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין הָאָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ כָּרָאוּי, אָז יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה, וַאֲזַי הַדִּין וְהַיִּרְאָה נִתְלַבֵּשׁ בִּדְבָרִים חִיצוֹנִיִּים: בְּשַׂר וְאָדוֹן אוֹ לִסְטִים וְכַיּוֹצֵא, לְהִפָּרַע מִן הָאָדָם, וְזֶה נִשְׁתַּלְשֵׁל מִבְּחִינַת רִבּוּי הָרָשֻׁיּוֹת, הַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַסְתִּיר פָּנָיו כִּבְיָכוֹל וּמוֹסֵר רָשׁוּתוֹ לְמַלְאָךְ לְהוֹלִיךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְלִפְעָמִים נִשְׁתַּלְשֵׁל מִזֶּה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁנִּתָּן רָשׁוּת לְמַשְׁחִית חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ', וּמִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַיְרָאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁיּוֹצְאִין חוּץ לַסְּפָר, לִמְקוֹם מַלְכוּת אַחֶרֶת לְגַמְרֵי, שֶׁשָּׁם הָרָשׁוּת מְשֻׁנָּה בְּיוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה תַּחַת רָשׁוּת מַלְכוּת אַחֶרֶת, עַל כֵּן יֵשׁ שָׁם חֲשַׁשׁ סַכָּנָה מִירָאוֹת הַנְּפוּלוֹת בְּיוֹתֵר. וְעַל־ כֵּן קֹדֶם שֶׁיּוֹצְאִין לַדֶּרֶךְ צְרִיכִין לְאַמְלָכָא בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלִשְׁפֹּט עַצְמוֹ הֵיטֵב, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלֶה כָּל הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת הַשְּׁכִיחִים בַּדֶּרֶךְ בְּיוֹתֵר. וְעִקַּר מַה שֶּׁמֻּכְרָח הָאָדָם לָצֵאת לִפְעָמִים בַּדֶּרֶךְ הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵר וְיַעֲלֶה כָּל הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת הַשְּׁכִיחִים בַּדָּרֶךְ. וּכְשֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי וּמְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּכָל עֵת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, הַשְּׁכִינָה מַקְדֶמֶת לְפָנָיו, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ - בָּזֶה מַעֲלֶה כָּל הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁם. וְזֶהוּ סוֹד מַסְעֵי בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, לְתַקֵּן חֵטְא הָעֵגֶל, שֶׁבִּקְשׁוּ שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וּלְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְ'הַנּוֹרָא' הַזֶּה וְכוּ'". וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין לִטֹּל רְשׁוּת מִגְּדוֹלִים וְצַדִּיקִים כְּשֶׁיּוֹצְאִין לַדֶּרֶךְ, כִּי הֵם דְּבֵקִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּכְלוּלִים בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְשֶׁנּוֹטְלִין רְשׁוּת מֵהֶם, כְּאִלּוּ נוֹטְלִין רְשׁוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִין בְּחִינַת שִׁנּוּי הָרָשֻׁיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל סַכָּנוֹת הַדְּרָכִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, מֵאַחַר שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ רַק בִּנְטִילַת רְשׁוּת (רָשׁוּת) מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, כִּי הוּא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל בִּרְשׁוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד וּבִרְשׁוּת הַצַּדִּיקִים הַדְּבוּקִים בּוֹ, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת "צַדִּיק מוֹשֵׁל", וּבִרְשׁוּתָם לְבַד הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְאָז אֵין לוֹ שׁוּם פַּחַד וּמוֹרָא מִשּׁוּם דָּבָר, בְּחִינַת "בַּה' בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא וְכוּ'" (הלכות הרשאה הלכה ג, אות יג כא).

15

Shabbos is a foretaste of the World to Come — and then the Sitra Achra — which is the aspect of soiled garments — has no hold and no sustenance from the eating. For the eating of Shabbos is entirely holy. And this is the aspect of what one washes in hot water and immerses on the eve of Shabbos — through this washing away the soiled garments — and afterward putting on Shabbos clothes — the aspect of clean and white garments. For then all the souls and holy sparks rise and clothe themselves in clean garments — and then the eating is in the completeness of holiness as mentioned. And this is the aspect of the double-loaf [lechem mishne] of Shabbos. And then all the roots of Israel's souls that are rooted in the holy Torah shine — through the illumination of the Torah that was given on Shabbos. And this is the aspect of the public reading of the Torah on Shabbos. And therefore then is the time of marital union — to draw a pure and radiant soul for one's child through the illumination of the roots of the souls. And also through this converts and baalei teshuva draw close — which is the essential of His blessed honor. And this is the aspect of the psalms recited at the entry of Shabbos: "Give to Hashem — families of nations — give to Hashem honor and might" — and similar. And through all the above — the fear [yira] is completed — which is the aspect of the fear of Shabbos — the aspect of "Shabbos-fearing" — the letters of "Bereishis." And through this general peace and individual peace flow — all of which is the aspect of Shabbos Shalom — as our Sages said.

16

עַל־יְדֵי כָּל הַהֲלִיכוֹת וּנְסִיעוֹת שֶׁהוֹלְכִין וְנוֹסְעִין לִדְבַר־מִצְוָה, עַל־יְדֵי־זֶה מְקַשֵּׁר וּמַעֲלֶה כָּל אֶחָד אֶת בְּחִינַת מְקוֹמוֹ לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם דָּנִין הַכֹּל לְכַף־ זְכוּת וְשָׁם נִתְתַּקֵּן הַכֹּל. גַּם עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לֵידַע, שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַמָּקוֹם, הַכֹּל נִתְהַוָּה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם (הל' שלוחין ה"ד אות יח).

16

Shabbos is the aspect of soul [nefesh] — the aspect of "for in it He rested and refreshed" — and then one merits to the additional soul [neshama yeseira]. And then is the essential revelation of da'as — as has been brought. And the six weekdays are the aspect of body — the aspect of folly [kesilos] — and their essential vitality is through the holiness of Shabbos. And therefore one must draw the holiness of Shabbos upon the six weekdays — the aspect of "remember it from the first day of the week" — for this is the essential vitality and soul and intellect of the weekdays — which is the aspect of memory [zikaron]. And therefore it is a great mitzva to eat on Shabbos — for then the eating is in the aspect of "the righteous eats to the satisfaction of his soul" — the aspect of memory and soul — which is the aspect of Shabbos as mentioned. And therefore the essential memory of Shabbos from the first day of the week is also in the matter of eating — as our Sages said of Shammai the Elder — who used to eat all his days in honor of Shabbos — so that the weekday eating would also be in the aspect of memory and soul. And therefore it is a mitzva to sanctify over wine — the aspect of "remember it over the wine" — for wine when one does not merit to drink it as is fitting is in the aspect of forgetfulness — the aspect of folly — the aspect of body. But when one merits — then the wine rises from the aspect of forgetfulness to the aspect of memory. And therefore at the beginning of the entry of Shabbos — when one wishes to go from the six weekdays to the holiness of Shabbos — from the aspect of forgetfulness to memory — one must sanctify over the wine — for then one raises the wine from forgetfulness to memory — and through this the six weekdays are nullified and included in the holiness of Shabbos. And this is the aspect of "remember it over the wine" — "remember it" specifically — as mentioned.

17

עַל־יְדֵי כָּל הַנְּסִיעוֹת לַדְּרָכִים, שֶׁצְּרִיכִין לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּנְסִיעָתוֹ בַּדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְדִבַּרְתָּ בָּם שעא וְכוּ' וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", וְעִקַּר הַנְּסִיעָה צָרִיךְ לְכַוֵּן רַק בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי, כְּגוֹן בְּמַשָּׂא־ וּמַתָּן, שֶׁנּוֹסֵעַ לְהַרְוִיחַ מָמוֹן כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה; מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁנּוֹסֵעַ לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה; בִּפְרָט כְּשֶׁנּוֹסֵעַ לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֲזַי עַל־יְדֵי כָּל נְסִיעוֹת אֵלּוּ מְתַקֵּן תִּקּוּן גָּדוֹל, כִּי כּוֹלֵל וּמַעֲלֶה וּמְקַשֵּׁר עַל־יְדֵי־זֶה הַמְדַמֶּה בְּהַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי, שֶׁזֶּה עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (שם ה"ה אות כה).

17

Regarding what one blesses over fragrance at the conclusion of Shabbos: See the section on Eating [Achila], os 59.

18

עִקַּר הַנְּסִיעָה - הֵן כְּשֶׁנּוֹסְעִין עִם בְּהֵמוֹת וְסוּסִים, הֵן הַהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּרַגְלָיו - הַכֹּל הוּא כְּדֵי לְהַגְבִּיר הָרוֹכֵב עַל הַסּוּס, הָרֹאשׁ עַל הָרַגְלַיִן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּגְבִּירִין הַשֵּׂכֶל עַל הַמְדַמֶּה. וּבְיוֹתֵר צְרִיכִין לִזָּהֵר בָּזֶה בַּדֶּרֶךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'צֵאתְךָ', שֶׁשָּׁם הִתְגַּבְּרוּת הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְבֻלְבָּלוֹת שֶׁל זֻהֲמַת בִּלְבּוּל הַמְדַמֶּה בְּיוֹתֵר. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר בֵּרוּר הַמְדַמֶּה הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבַּנְּבוּאָה, עַל־כֵּן הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּיוֹתֵר לַעֲסֹק בַּדֶּרֶךְ בְּדִבְרֵי־ תוֹרָה (שם אות לד).

18

On Shabbos the liver is subdued — for in the liver resides the desiring soul of the person — which is the aspect of the imaginative faculty [koach hamedame]. And then the essential dominion is for the intellect [moach]. In the weekdays — the imaginative faculty dominates. And therefore at the entry of Shabbos — when one wishes to ascend from the imaginative faculty to the intellect — one recites Psalm 107 — "Give thanks to Hashem" — for through the praise and the greatness of the Creator the imaginative faculty is subdued and one rises to the intellect. And this is itself the matter of the four categories of people who must give thanks — as explained in that Psalm — for when a person emerges from any trouble — likewise in spirituality — the soul certainly rises from level to level. And then the imaginative faculty of the higher level wishes to intensify — and therefore one must give thanks to Hashem — and through this the imaginative faculty is subdued. And all these four categories who must give thanks exist in every person who enters the service of Hashem and wishes to rise from level to level — as is explained in the main text.

19

כָּל הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵם בִּשְׁבִיל קִלְקוּל הָאֱמוּנָה שֶׁל חֵטְא הָעֵגֶל, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעִקַּר הַפְּגָם הָיָה, שֶׁפָּגְמוּ תְּחִלָּה בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים וְאָמְרוּ: "כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ", עַד שֶׁאָמְרוּ אַחַר־כָּךְ: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל". כִּי עַל־יְדֵי שֶׁפּוֹגְמִין בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִין לִכְפִירוֹת גְּמוּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ. וּבִשְׁבִיל זֶה בָּאוּ כָּל הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, וְזֶה בְּחִינַת הַגָּלֻיּוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל גּוֹלִים וּמְטֻלְטָלִים וְכוּ' וְאֵין לָהֶם מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָם, וְהַכֹּל מֵחֲמַת קִלְקוּל הָאֱמוּנָה שֶׁעִקָּרָהּ אֱמוּנַת חֲכָמִים. אֲבָל כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל זֶה לְטוֹבָה, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּזְכֹּר כָּל אֶחָד אֶת עַצְמוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַפְּגָמִים, וְאָז הַנְּסִיעָה וְהַטִּלְטוּל הוּא כַּפָּרָה וְתִקּוּן עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים. כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַגָּלֻיּוֹת וְהַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים הוּא רַק בִּשְׁבִיל לְהָרִים וּלְהַגְבִּיהַּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּא לְשָׁם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמּוּבָן בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל; וּבְוַדַּאי אִישׁ פָּשׁוּט, אֲפִלּוּ אִם הוּא אִישׁ כָּשֵׁר אֵין לוֹ כֹּחַ לָזֶה, בִּפְרָט שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת בַּדֶּרֶךְ שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי רֹב הַדָּרִים שָׁם הֵם עַכּוּ"ם וְכוּ'. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאָדָם בַּדֶּרֶךְ, בִּפְרָט בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, בִּפְרָט כְּשֶׁמְּטֻלְטָל בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אֲזַי צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁלֶמֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר גָּדוֹל וְנִכְלֶלֶת בְּחָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, וְנִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים עַל־יְדֵי הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַגְּבוּלִים וְהַצִּמְצוּמִים, כִּי מִמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, וְשָׁם עִקַּר הֶאָרַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קֹדֶשׁ־קָדָשִׁים, וְשָׁם עוֹמֵד הָאָרוֹן עִם לוּחוֹת הָאֶבֶן, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים, וַאֲזַי נִתְבַּטְּלִים כָּל הַגְּבוּלִים וְהַמְּצָרִים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר כָּל הַגָּלֻיּוֹת וְהַטִּלְטוּלִים, בִּבְחִינַת (איכה א) "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים", כִּי נִכְלָל הַכֹּל בְּשָׁרְשׁוֹ בִּבְחִינַת אֶבֶן־שְׁתִיָּה, קָדְשֵׁי־קָדָשִׁים, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַגְּבוּלִים שֶׁל כָּל הָאַקְלִימִים וְכָל הַמְּדִינוֹת וְכָל הָעֲיָרוֹת וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְכָל אֵלּוּ הַגְּבוּלִים שֶׁל כָּל אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת צְרִיכִין לַחֲזֹר לְשָׁרְשָׁם וּלְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, עַד שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין בְּשָׁרְשָׁן בְּהַבּוֹרֵא הַכֹּל יִתְבָּרַךְ. וְכָל זֶה נִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁזּוֹכִין דַּיְקָא עַל־יְדֵי הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעוֹרְרִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים. וְאָז נִתְרַבִּין הַסְּפָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי חוֹזְרִין וְנֶחְשָׁבִין בְּעֵינָיו הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלֹּא הָיָה מַאֲמִין בָּהֶם כְּלָל, אוֹ שֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּעַצְמוֹ עַל־יְדֵי־זֶה לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים אֲמִתִּיִּים וּלְחַבֵּר סְפָרִים קְדוֹשִׁים בַּתּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־יְדֵי כָּל זֶה נִשְׁלֶמֶת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה נִכְלָלִין כָּל הַמְּקוֹמוֹת וְכָל הַגְּבוּלִים וְהַצִּמְצוּמִים בְּתוֹךְ הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הַמְּקוֹמוֹת, כִּי מַגְבִּיהַּ וּמַחֲזִיר אוֹתָם לְשָׁרְשָׁם כַּנַּ"ל; נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי נְסִיעוֹת יִשְׂרָאֵל נִתְרַבִּין סְפָרִים וְחִדּוּשֵׁי־ תוֹרָה. וְזֶה בְּחִינַת נְסִיעַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְהָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת הָיָה נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, וְיִשְׂרָאֵל דִּבְּקוּ מַחֲשַׁבְתָּם וְכָל חֶפְצָם בְּהָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת, אֲתַר דְּכָל רְעוּתִין תְּקוּעִין תַּמָּן, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלְלוּ בִּשְׁעַת נְסִיעָתָם בִּבְחִינַת קָדְשֵׁי־קָדָשִׁים, חָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַנְּסִיעוֹת, כִּי נַעֲשָׂה מִכָּל נְסִיעָתָם תּוֹרָה, עַד אֲשֶׁר כָּל נְסִיעוֹתֵיהֶם נִכְתָּבִין בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בִּבְחִינַת "וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם וְכוּ'", וְעַל־כֵּן בְּכָל מְקוֹמוֹת נְסִיעָתָם שֶׁבָּאוּ לְשָׁם קִבְּלוּ שָׁם תּוֹרָה הַרְבֵּה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: 'וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן' הוּא סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהוּא פֶּלֶא גָדוֹל, מַדּוּעַ הַפָּרָשָׁה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת תִּהְיֶה נֶחְשֶׁבֶת יוֹתֵר לְסֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִשְּׁאָר פָּרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה? אַךְ כָּל זֶה מֵחֲמַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּסִיעוֹת, שֶׁהֵם תִּקּוּן עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִתּוֹסְפִין סְפָרִים קְדוֹשִׁים בְּהַתּוֹרָה. וּמִמֵּילָא מוּבָן, שֶׁכְּמוֹ שֶׁעִקַּר תִּקּוּן נְסִיעוֹת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה עַל־יְדֵי שֶׁדִּבְּקוּ מַחֲשַׁבְתָּם בְּהָאָרוֹן הַנּוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַנְּסִיעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל גַּם עַכְשָׁו הוּא רַק בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי־הָאֱמֶת שֶׁמַּאֲמִין בָּהֶם, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֶבֶן־שְׁתִיָּה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִין בָּהֶם בֶּאֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָּקִין כָּל הַגְּבוּלִים וְכָל הַצִּמְצוּמִים וְנִתְתַּקֵּן הַכֹּל כַּנַּ"ל (הל' פקדון ה"ה, אותיות יט כ כא; עי' פורים אות פו).

19

Shabbos is the inner point — from which all the six days of action — with all the creatures within them — receive their vitality — for it is their root and their vitality — as is known. It is found that Shabbos is the aspect of the word of Hashem [dvar Hashem] — which is the root of all of Creation — the aspect of the great lender from whom all creatures receive and borrow. And since from the aspect of the word of Hashem all healings flow — therefore it is said regarding Shabbos: "Shabbos refrains from crying out — and healing is close to come." And therefore it is said regarding Shabbos: "Borrow upon me and I will repay" — for since Shabbos is the aspect of the great lender from whom everything borrows — therefore for the honor of Shabbos it is certainly fitting to borrow — for Shabbos is a very great guarantor — since all creatures receive from it and borrow from it. And behold the word of Hashem — the aspect of Shabbos — is the aspect of the general principle of all the powers together — for everything is included there — all kinds of healings and livelihood and all kinds of pleasures and similar things. But the six weekdays are the aspect of varying powers. And therefore at the conclusion of Shabbos — when the six weekdays begin — the aspect of varying powers — then immediately before all the pleasures of the six weekdays of eating and drinking — which are pleasures the body benefits from — and the body is also the aspect of varying powers — therefore before everything we bless over the fragrance [reyach] — which is the pleasure of the soul — in which there is also no division of powers — only one simple power — which is the aspect of the word of Hashem — the aspect of the holiness of Shabbos. And through this we bind the six weekdays to the holiness of Shabbos. And this is the aspect of the scintillation of Mashiach [hisnoatzitzus Mashiach] — which begins to scintillate at the conclusion of Shabbos. For on Shabbos itself Mashiach does not come — for Mashiach will come specifically on the six weekdays — to clarify and elevate all the varying powers of the weekdays back to their root — which is the aspect of the word of Hashem — the general principle of all the powers — the aspect of Shabbos — the vitality of the soul — the aspect of fragrance. For the scintillation of Mashiach is also the aspect of fragrance.

20

אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹסֵעַ לַדְּרָכִים, בְּוַדַּאי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיְּטַלְטֵל עַצְמוֹ לִפְעָמִים לֵילֵךְ לְחוּץ לְעִירוֹ בִּשְׁבִיל עֲסָקָיו וּפַרְנָסָתוֹ, וּבְכָל הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת צָרִיךְ לַחְשֹׁב וּלְכַוֵּן לְתַקֵּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, לְהַרְבּוֹת סְפָרִים קְדוֹשִׁים בַּתּוֹרָה. כִּי שֹׁרֶשׁ הַנְּסִיעָה בִּקְדֻשָּׁה, מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב שעג שֶׁיִּצְטָרֵךְ הָאָדָם לֵילֵךְ לַחוּץ וְלִסַּע מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּעִירוֹ אוֹ לְעִיר אַחֶרֶת, מִכָּל־שֶׁכֵּן לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים, כָּל אֶחָד כְּפִי טִלְטוּלוֹ וּנְסִיעוֹתָיו, הַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה, כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל דָּבָר הִיא הַתּוֹרָה, כַּיָּדוּעַ, כִּי חוּץ מִזֶּה הַכֹּל הָבֶל. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַאֲמִין, שֶׁעִקַּר כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁמְּסַבֵּב שֶׁיִּסַּע הָאָדָם, הוּא רַק בִּשְׁבִיל שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִפְעָמִים לָצֵאת מִבֵּיתוֹ לֵילֵךְ אוֹ לִנְסֹעַ לְמָקוֹם אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְוַעֵד עִם אָדָם אַחֵר אוֹ עִם כַּמָּה אֲנָשִׁים לְדַבֵּר עִמָּהֶם מֵהַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי, שֶׁיְּעוֹרְרוּ זֶה אֶת זֶה אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְכָל אָדָם צָרִיךְ לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת־שָׁמַיִם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, וְעַל־כֵּן מְסַבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּלֵךְ וְיִסַּע הָאָדָם, וְהַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל זֶה. רַק זֶה יָדוּעַ, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ בַּמֶּה שֶׁמִּתְלַבְּשִׁים, עַל־כֵּן עַל־פִּי־רֹב מִתְלַבְּשִׁים הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים בְּעִסְקֵי חֹל. אֲבָל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לָשׂוּם לִבּוֹ לְשֹׁרֶשׁ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כִּי בְּוַדַּאי כָּל דָּבָר יֶשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ בַּקְּדֻשָּׁה, עַל־כֵּן כָּל אֶחָד צָרִיךְ לָשׂוּם לִבּוֹ וּלְהַאֲמִין, שֶׁעִקַּר נְסִיעָתוֹ וְטִלְטוּלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְוַעֵד עִם בְּנֵי־אָדָם, אוּלַי יוּכַל לְדַבֵּר עִמָּהֶם דִּבְרֵי אֱמֶת, שֶׁיְּקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁיְּקַבֵּל הוּא מֵהֶם, אוֹ שֶׁיְּקַבְּלוּ וְיָאִירוּ זֶה בָּזֶה בִּבְחִינַת 'וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין', כִּי בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה, וּצְרִיכִין לְקַבֵּל הֶאָרָה מִמֶּנּוּ לְהָאִיר בְּנַפְשׁוֹ לְבַל יִישַׁן אֶת יָמָיו שִׁינַת עוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה עִקַּר שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּסִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְזֶה בְּחִינַת: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: 'וְדִבַּרְתָּ בָּם' וְלֹא בִדְבָרִים בְּטֵלִים, כִּי בְּכָל הַסִּבּוּבִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִם הָאָדָם, הֵן בְּשִׁבְתּוֹ בְּבֵיתוֹ, הֵן בְּלֶכְתּוֹ בַדֶּרֶךְ, בְּשָׁכְבוֹ וּבְקוּמוֹ, צָרִיךְ רַק לְדַבֵּר בְּדִבְרֵי־תוֹרָה, וְהָעִקָּר הוּא לְהַכְנִיס בְּעַצְמוֹ וּבַאֲחֵרִים קִיּוּם הַתּוֹרָה, כִּי זֶה הָעִקָּר כַּיָּדוּעַ, וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה הֵם כָּל הַנְּסִיעוֹת. וְזֶה בְּחִינַת (משלי ו): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ", שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם בִּנְסִיעָתוֹ לְקַדֵּשׁ מַחֲשַׁבְתּוֹ לְקַשְּׁרָהּ אֶל הַתּוֹרָה, לְכַוֵּן בִּנְסִיעָתוֹ שֶׁנּוֹסֵעַ בִּשְׁבִיל אַהֲבָה וְשָׁלוֹם, לְהִתְוַעֵד עִם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי־תוֹרָה בֶּאֱמֶת, וְאָז הַתּוֹרָה תֵּלֵךְ לְפָנָיו וְתַנְחֵהוּ, בְּחִינַת "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, שֶׁהָיָה הָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם (שם אות טל).

20

Shabbos is a foretaste of the World to Come. And one who merits the holiness of Shabbos as is fitting — merits then to delight in Hashem and to attach to Him in ultimate nullification and attachment. And this is the aspect of the holiness of the eating of Shabbos — for then one merits through eating to behold the pleasantness of Hashem — the aspect of "and they beheld G-d and they ate and they drank" — which is the essential completeness of the holiness of Israel's eating. And therefore when Shabbos goes out and the additional Shabbos soul departs — this is the aspect of returning from the nullification of the World to Come. And then nothing remains except the residual impression [reshima] from this nullification — which is the aspect of fragrance — for it is only as one who has smelled a scent. And therefore one blesses then over the fragrance.

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Listen / PauseL
PrintP
Next segmentJ / ↓
Prev segmentK / ↑
Toggle favoriteG
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

Loading comments…