Sections
Section 17
אוצר היראה - Otzar HaYirah
יֵשׁ שֶׁעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם עַל־מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. אֲפִלּוּ אִם כַּוָּנָתוֹ שֶׁשְּׂכַר עֲבוֹדָתוֹ יִהְיֶה, שֶׁיִּזְכֶּה לִכָּנֵס בְּפַרְדֵּס וּלְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה גְדוֹלָה בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ לִבְלִי לִכָּנֵס לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת 'הֵצִיץ וְנִפְגַּע, הֵצִיץ וָמֵת', כִּי מֵאַחַר שֶׁבּוֹחֵר בְּשָׂכָר וְתָאֵב לְהַשָּׂכָר, עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לָבוֹא לַעֲבֹר עַל רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְלִכָּנֵס לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ מֵחֲמַת תַּאֲוַת הַשָּׂכָר הַמֻּפְלָא, כִּי בְּחִינַת כְּנִיסַת הַפַּרְדֵּס, זֶהוּ בְּעַצְמוֹ הַשָּׂכָר. אֲבָל הָעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם מֵאַהֲבָה, בְּלִי שׁוּם כַּוָּנַת פְּרָס, רַק שֶׁרוֹצֶה לְעָבְדוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד - בְּוַדַּאי זֶה לֹא יִכָּנֵס לִפְנִים מֵהָרָאוּי לוֹ וְלַעֲבֹר עַל רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה שׁוּם דָּבָר, רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, עַל־כֵּן בָּטוּחַ בְּוַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה נִכְנָס בְּשָׁלוֹם וְיוֹצֵא בְּשָׁלוֹם (שם אות ד).
All of Creation in the six weekdays is in the aspect of the compelling power [koach hamachria'ch] — that as it were compelled His divine vitality to descend below into every thing of
אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם וְלַעֲשׂוֹת מִצְו?ֹתָיו יִתְבָּרַךְ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, רַק שְׂכָרוֹ מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמוֹ, כִּי מְקַבֵּל תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִשְּׁמִירַת מִצְו?ֹתָיו יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ וְאֵינוֹ מְצַפֶּה לְשׁוּם תַּשְׁלוּם שָׂכָר, שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי תַּכְלִית הַשְׁלֵמוּת, לְקַבֵּל תַּעֲנוּג וְשָׂכָר מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ - אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין רָאוּי לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם גַּם בִּשְׁבִיל כַּוָּנָה זוֹ, כִּי תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת הוּא לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם שָׂכָר כְּלָל, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁבִיל כַּוָּנַת הַשָּׂכָר שֶׁל עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ (שם אות ה).
Creation for the sake of the vitality and sustaining of the world. But the essential intention of Creation is for the purpose
כָּל הַחֲפָצִים שֶׁל הָאָדָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁלּוֹ, וְהָאָדָם מְקַבֵּל הֲנָאָה מִכָּל חֵפֶץ וָחֵפֶץ, וְזֹאת הַהֲנָאָה הוּא בְּחִינַת אַהֲבָה, בְּחִינַת חֶסֶד, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הָאֲהָבוֹת וְכָל הַהֲנָאוֹת. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לִרְאוֹת לְהַעֲלוֹת כָּל הָאֲהָבוֹת וַהֲנָאוֹת שֶׁיֶּשׁ לוֹ מֵאֵיזֶה חֵפֶץ אוֹ מֵאֵיזֶה דָבָר שֶׁבָּעוֹלָם, לְהַעֲלוֹת הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַעֲלוֹת הָאַהֲבָה לְשָׁרְשָׁהּ, לִבְחִינַת חֶסֶד שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַעֲלֶה אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהַגָּלוּת שֶׁל הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת. כִּי כְּשֶׁאֵין מַעֲלֶה, חַס וְשָׁלוֹם, הָאַהֲבָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדָּבָר וָחֵפֶץ לְשָׁרְשָׁהּ, אֲזַי, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה נוֹתֵן כֹּחַ לְהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא. אֲבָל כְּשֶׁמְּשַׁבְּרִין כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַהֲנָאוֹת וּמַעֲלִין הַכֹּל לְשָׁרְשׁוֹ, לְשֹׁרֶשׁ הָאַהֲבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין וּמְבַטְּלִין מַלְכוּת הָרִשְׁעָה, בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וְחוֹתְכִין וּמַבְדִּילִין וּמַעֲלִין מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מִשָּׁם, כִּי עִקַּר עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת - עַל־יְדֵי הַחֶסֶד, בִּבְחִינַת "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא" (ישעיה טז). וְעַל־כֵּן צְדָקָה וָחֶסֶד מְסֻגָּל גַּםשׂ כֵּן לְכָל הַנִּזְכָּר לְעֵיל (שם ה"ב אות ג).
— which is the aspect of Shabbos — the aspect of the World to Come — which is the aspect of the drawing power [koach hamoshech]. For then everything returns and rises and is drawn and goes back to its root. For in it He rested
כָּל הַמַּזִּיקֵי עָלְמָא, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, עִקַּר יְנִיקָתָם מִכִּסּוּפִין וַהֲבָלִים רָעִים. וְעַל־ כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִזָּהֵר לְבָרֵר כָּל הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין וְהַהֲנָאוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ אֲחִיזָה לְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, בְּחִינַת מַזִּיקֵי עָלְמָא הַנַּ"ל; רַק לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הַכֹּל לְשָׁרְשָׁם, לְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁק וְיִכְסֹף לְשׁוּם דְּבַר הֲנָאָה, כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת, הוּא בְּוַדַּאי נִשְׁמָר מִכָּל רָע, בְּחִינַת "עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ וְכוּ', כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ" - 'בִּי חָשַׁק' דַּיְקָא כַּנַּ"ל (שם ה"ד אות כז).
from all His work — and then it is only love and will and yearning toward the root — to return and be included in the light
מַה שֶּׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּין הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ הוּא, כְּשֶׁהַגּוּף מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי כְּנֶגֶד הַנֶּפֶשׁ, וְאוֹהֵב אֶת הַנֶּפֶשׁ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁמְּוַתֵּר גַּם מִשֶּׁלּוֹ, מִמַּה שֶּׁמֻּכְרָח וּמַגִּיעַ וּמֻתָּר לוֹ עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מְבַטֵּל הַכֹּל לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַתְּפִלּוֹת שֶׁהֵם לְצֹרֶךְ הַגּוּף, הוּא מְכַוֵּן הַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ וּשְׁלֵמוּתָהּ. וַאֲזַי זוֹכֶה לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית שְׁלֵמוּת הַבִּטּוּל, וּמַמְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שָׁלוֹם הַכְּלָלִי, שָׁלוֹם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת (עיין שלום אות נ).
of the Infinite. This is the aspect of the true supernal drawing power. And this is the aspect of the ascents of
צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם דַּיְקָא לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְאָתֵי, כִּי עִקַּר הַשִּׁכְחָה נִמְשָׁךְ בְּרִבּוּי הַזְּמַן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּרְבוֹת הַיָּמִים הַכֹּל נִשְׁכָּח", וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי רִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַיֵּצֶר הָרָע הוּא בְּחִינַת שִׁנּוּיִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־יְדֵי אֵלּוּ הַשִּׁנּוּיִים וְהַסִּבּוֹת וְהַמְאֹרָעוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם בִּפְרָט, וְכֵן בִּכְלַל הָעוֹלָם גַּם־כֵּן, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה מַטְרִיד הַבַּעַל־דָּבָר אֶת הָאָדָם בְּכָל יוֹם, עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ זֶה הַיּוֹם אֵינוֹ נֶחְשָׁב לוֹ מִזְּמַן חִיּוּתוֹ, וּכְאִלּוּ בְּזֶה הַיּוֹם קָשֶׁה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת מֵחֲמַת רִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁבְּזֶה הַיּוֹם. וּבֶאֱמֶת הַכֹּל לְהֵפֶךְ, כִּי כָּל אֵלּוּ הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הֵם רַק רְמָזִים קְדוֹשִׁים מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית, וּמַזְמִין לוֹ לְהָאָדָם מַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, לְפִי הַיּוֹם וּלְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי הָאָדָם, וּמְרַמֵּז לוֹ בָּהֶם דַּיְקָא רְמָזִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ וּלְהָבִין בְּכָל יוֹם הָרְמָזִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה, אוֹ שֶׁזּוֹכֶה עַל־ כָּל־פָּנִים לְהַאֲמִין בָּזֶה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבְּכָל הַשִּׁנּוּיִים הָאֵלּוּ מְלֻבָּשׁ בְּכֻלָּם אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ בָּהֶם דַּיְקָא כִּבְיָכוֹל כְּדֵי לְקָרְבוֹ קט לַעֲבוֹדָתוֹ, אֲזַי נִתּוֹסֵף לוֹ הַכָּרָה וִידִיעָה חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין חֲדָשִׁים וְנִפְלָאִים בְּכָל עֵת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבוֹדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, דַּיְקָא עַל־יְדֵי אֵלּוּ הַשִּׁנּוּיִים הָרַבִּים שֶׁבְּכָל יוֹם. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת וּקְרִיאַת־שְׁמַע, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְהַכְּלָל, שֶׁכָּל הַשִּׁנּוּיִים הַנִּפְלָאִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת וְהַסְּפִירוֹת וְכוּ' וְכוּ', הַמִּשְׁתַּנִּים בְּכָל עֵת וָרֶגַע, כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, הַכֹּל רַק כְּפִי מַעֲשֵׂה הַתַּחְתּוֹנִים, וּכְפִי מַעֲשֵׂיהֶם כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם וּמְרַמֵּז לָהֶם רְמָזִים שׁוֹנִים לְקָרְבָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, לְכָל אָדָם וְאָדָם כְּפִי מַעֲשָׂיו וּכְפִי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁהוּא בָּהּ עַכְשָׁו בְּזֶה הַיּוֹם וּבְזוֹ הַשָּׁעָה דַיְקָא, אִם לְשֶׁבַח אוֹ לִגְנַאי חַס וְשָׁלוֹם. עַל־כֵּן אֵין לְהָאָדָם שׁוּם הִתְנַצְּלוּת לוֹמַר, שֶׁעַכְשָׁו בְּאוֹתוֹ הָעֵת וּבְזֶה הַמָּקוֹם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם, כִּי אַדְּרַבָּא שָׁם דַּיְקָא בְּוַדַּאי יֶשׁ לוֹ רְמָזִים הַמְיֻחָדִים לוֹ עַכְשָׁו דַּיְקָא כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁהוּא בָּהּ עַכְשָׁו, לְשֶׁבַח אוֹ לִגְנַאי חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, וּבְזֶה הַמָּקוֹם וּבְאוֹתוֹ הָעֵת דַּיְקָא יוּכַל לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת עַל־יְדֵי הָרְמָזִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז לוֹ עַכְשָׁו דַּיְקָא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. כִּי זֶה יָדוּעַ, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְעַל־כֵּן כָּל אָדָם לְפִי מַעֲשָׂיו עַכְשָׁו, דַּיְקָא לְאַחַר שֶׁעָשָׂה וְיָרַד וְנִתְעָה לְמָקוֹם שֶׁיָּרַד וְנִתְעָה, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וּמְרַמֵּז לוֹ רְמָזִים כְּפִי הָרָאוּי לוֹ עַכְשָׁו בִּמְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ שֵׂכֶל לְהַעֲמִיק בָּזֶה בְּדַעְתּוֹ, צָרִיךְ עַל־כָּל־ פָּנִים לְהַאֲמִין בָּזֶה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְאָז יוּכַל לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן וּבְכָל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל (הלכות שוכר הלכה ג אות ח; עיין 'חידוש מעשה בראשית', אות י).
the worlds that ascend on Shabbos in ultimate ascent. And this is also the aspect of the will of wills [ra'ava d'ra'avin] that shines on Shabbos — which is the aspect of the supernal drawing power — in which all wills are embedded. And therefore all the labors are suspended on it — for all of Creation was only for the person who has free choice. And the essential of free choice is through the two above-mentioned powers that exist in the person — which are the aspects of body and soul. For all the desires of the body are the aspects of compelling powers that distance the person from their supernal root. And the soul constantly draws itself toward its supernal
יֵשׁ גִּלְגּוּלֵי נְשָׁמוֹת בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת, כַּיָּדוּעַ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: אוֹכְלִים בְּנֵי־אָדָם וְשׁוֹתִים בְּנֵי־אָדָם וְרוֹכְבִים עַל בְּנֵי־אָדָם, כִּי בְּכָל מָקוֹם יֵשׁ נִיצוֹצֵי בְּנֵי־אָדָם, וְגֹדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁעֲלֵיהֶם אֵין לְשַׁעֵר. כִּי אֲפִלּוּ עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם כְּשֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּגוּף הָאָדָם, וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו רוּחַ שְׁטוּת וְתַאֲווֹת הַבַּהֲמִיּוֹת - אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר כְּלָל הָרַחֲמָנוּת שֶׁעָלָיו, כִּי הוּא מַמָּשׁ בְּהֵמָה בִּדְמוּת אָדָם. מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁעֲו?ֹנוֹתָיו גּוֹבְרִים עָלָיו כָּל־כָּךְ עַד שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל בִּבְהֵמָה מַמָּשׁ - זֶהוּ בְּוַדַּאי רַחֲמָנוּת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. וְזֶה שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה: "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" - לְהַנִּיחַ לוֹ לֶאֱכֹל בִּשְׁעַת מְלָאכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַבְדוּת, בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת וְהֶעְדֵּר הַדַּעַת, כְּדֵי לְהָאִיר עַל הַנֶּפֶשׁ הַמְגֻלְגָּל בַּבְּהֵמָה בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֵרוּת, בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדָּעַת. כִּי מֵאַחַר שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, כִּי הַפַּרְנָסָה וְהָאֲכִילָה נִמְשֶׁכֶת בְּשָׁרְשָׁהּ מֵהַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה, שֶׁמְּאִירִים בָּהֶם הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן - עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהִשְׁתַּלְשֵׁל אֵיזֶה בְּחִינָה מִבְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן אֲפִלּוּ עַל הַנֶּפֶשׁ הָאָדָם הַמְגֻלְגָּל בַּבְּהֵמָה בִּשְׁעַת אֲכִילָתָהּ. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, דְּיָלְפִינַן שׁוֹר דְּ'לֹא תַחְסֹם' מִשּׁוֹר דְּשַׁבָּת, כִּי שְׁבִיתַת בְּהֵמָה בְּשַׁבָּת הוּא גַם־כֵּן מֵחֲמַת שֶׁבְּשַׁבָּת נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן כָּזֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִיתָה וּנְיָחָא, עַד שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ אֵיזֶה בְּחִינָה מִזֶּה גַּם עַל הַנְּפָשׁוֹת הַמְגֻלְגָּלִין בִּבְהֵמוֹת, בִּבְחִינַת "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְכוּ'", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות שכירת פועלים הלכה ב, אות ד).
root — only the body compels it and hinders it. And when the person succeeds — through this specifically wonderful and awesome repairs come about — through the good deeds done through their free choice — which is comprised of the two above-mentioned powers. And therefore all things lack repair — and their completion of repair is through
הַבַּעַל־דָּבָר הוּא הַגַּנָּב הָרִאשׁוֹן, רֹאשׁ לְכָל הַגַּנָּבִים וְהָרַמָּאִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הוּא מִתְנַהֵג עִם רֹב בְּנֵי־אָדָם בְּדֶרֶךְ גְּנֵבָה, בְּעָרְמָה וְרַמָּאוּת בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי דְרָכִים שׁוֹנִים, שֶׁמְּרַמֶּה אֶת הָאָדָם וְגוֹנֵב דַּעְתּוֹ בְּכָל עֵת עַד שֶׁרוֹצֶה לְתָפְסוֹ בְּמִכְמָרְתּוֹ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, כַּנּוֹדָע וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁצָּעַק דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל זֶה תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכּוֹ וְכוּ'", שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת גְּנֵבָה, כְּמוֹ הַגַּנָּב הָאוֹרֵב בַּמִּסְתָּר כְּדֵי לָצוּד הָאָדָם בְּרִשְׁתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי בֶּאֱמֶת עַל־פִּי־רֹב אִי אֶפְשָׁר לְהַבַּעַל־דָּבָר שֶׁיָּבוֹא אֶל הָאָדָם לַהֲסִיתוֹ לַעֲבֵרָה גְמוּרָה, חַס וְשָׁלוֹם; רַק בִּתְחִלָּה מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת, וְגוֹנֵב דַּעַת הָאָדָם וּמוֹרֶה לוֹ הֶתֵּר וּמַלְבִּישׁ לוֹ הָעֵצָה רָעָה שֶׁלּוֹ בְּמִצְו?ֹת, וְהַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּמֵחֲמַת גְּנֵבָתוֹ וְעָרְמָתוֹ קָשֶׁה מְאֹד לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁכָּפוּ אֶת יִצְרָם וְעָמְדוּ בְּנִסְיוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר וְכָבְשׁוּ אֶת הַמִּלְחָמָה בִּשְׁלֵמוּת, וְהֵם יָדְעוּ כָּל דְּרָכָיו וּמִסְתּוֹרָיו וְכָל דַּרְכֵי גְנֵבָתוֹ, וְהֵם יוֹדְעִים אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ, כִּי הֵם גַּם הֵם מִתְנַהֲגִים עִמּוֹ בִּגְנֵבָה וְעָרְמָה, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שְׁרֵי לְהוֹ לְצַדִּיקַיָּא לְסַגּוֹאֵי בְּרַמָּאוּתָא עִם רַמַּאי. וְדַיְקָא עַל־יְדֵי גְנֵבוֹת וְעָרְמוֹת מַצִּילִין הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִלְכְּדוּ כְּבָר בְּרֶשֶׁת הַיֵּצֶר הָרָע, כַּצִּפֳּרִים הַנֶּאֱחָזִים בַּפָּח, עַל־יְדֵי גְנֵבוֹתָיו וְעַרְמִימוּתָיו. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁהַצַּדִּיקִים מְעוֹרְרִים אֶת בְּנֵי־אָדָם מִשְּׁנָתָם וּמִנְּפִילָתָם עַל־יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת דַּיְקָא, שֶׁמַּלְבִּישִׁין וּמַעְלִימִין בָּהֶם אֶת הַפְּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת גְּנֵבָה וְעָרְמָה, שֶׁמִּתְנַהֲגִים עִמּוֹ בְּרַמָּאוּת, כִּי נִדְמֶה לִכְאוֹרָה שֶׁמְּסַפֵּר סִפּוּרִים שֶׁל חֹל וְשִׂיחַת חֻלִּין וּמִלִּין דְּעָלְמָא, וְהוּא מַלְבִּישׁ בָּהֶם דַּיְקָא הָשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, וּמוֹצִיא אֶת הָאֲנָשִׁים מֵרֶשֶׁת הַבַּעַל־דָּבָר, בִּבְחִינַת "מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ" (איוב יד), שֶׁמְּשַׁנִּין אֶת הַפָּנִים עַל־יְדֵי הַלְּבוּשִׁין שֶׁל סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַכִּירוּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בִּגְנֵבָה מֵהֶם. נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק מִתְנַהֵג גַּם־כֵּן בִּגְנֵבָה וְעָרְמָה גְדוֹלָה כְּדֵי לְהוֹצִיא בְּנֵי־אָדָם מֵרֶשֶׁת הַסָּמֶךְשׂמֵם, שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם עַל־יְדֵי דַּרְכֵי גְנֵבָתוֹ וְעָרְמָתוֹ כַּנַּ"ל (הלכות גניבה הלכה ג, אות ב).
the person specifically. And all the labors the person does are all in the aspect of the compelling power — and through this one draws more supernal vitality into each thing and brings it to greater completeness of repair. And through this the thing returns and goes back to its purpose in greater completeness — which is to return and be included in the above-mentioned supernal drawing power — in wondrous completeness and very great and awesome repairs. It is found that all weekday works are in
בְּעֵת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָבוֹא לִשְׁלֵמוּת תִּקּוּנוֹ, אֲזַי מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל־דָּבָר בְּיוֹתֵר בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַגּוֹרֵם קִלְקוּל וּפְגָם, חַס וְשָׁלוֹם, לְאוֹתוֹ הַתִּקּוּן וְהַמַּעֲלָה שֶׁמּוּכָן הָאָדָם לָבוֹא. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר אָז בָּזֶה מְאֹד וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַצִּילוֹ מֵרִשְׁתּוֹ (שם אות ו).
the aspect of the compelling power — even though the essential
עִקַּר אֲרִיכַת יָמָיו שֶׁל הָאָדָם הוּא מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְחִיב הַיּוֹם בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי כָל יוֹם וָיוֹם בִּתְחִלָּתוֹ הוּא קָצָר מְאֹד, וּבָא לְהָאָדָם, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי בְחִינָתוֹ, בְּמֵצַר גָּדוֹל, וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּתְחִלָּתוֹ קָשָׁה עַל הָאָדָם מְאֹד מְאֹד הָעֲבוֹדָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הַיּוֹם. וּמֵחֲמַת זֶה רַבִּים נִמְנָעִין מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְדוֹחִין וּמַטְעִין אֶת עַצְמָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם, שֶׁאוֹמְרִים: הַיּוֹם קָשֶׁה לִי לְהִתְפַּלֵּל! הַיּוֹם לִבִּי אָטוּם! הַיּוֹם יֶשׁ לִי מְנִיעוֹת וּבִלְבּוּלִים אֵלּוּ! וְכֵן מִזְדַּמֵּן לוֹ כִּמְעַט בְּכָל יוֹם וָיוֹם, עַד שֶׁמֵּחֲמַת זֶה רַבִּים מְזַלְזְלִין בִּדְבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמַאי נִיהוֹ? תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְהַתְּפִלָּה דּוֹמָה עֲלֵיהֶם לְמַשָּׂא, וַחֲפֵצִים לִפְטֹר הַתְּפִלָּה מֵעֲלֵיהֶם, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם מְבִינִים וְאֵינָם מְשִׂימִים אֶל לִבָּם לִרְאוֹת הֵיטֵב שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא כָּךְ, כִּי כָל יוֹם בִּתְחִלָּתוֹ הוּא קָצָר וּבָא לְהָאָדָם בְּמֵצַר וּבְצִמְצוּם גָּדוֹל, וְהַקְּדֻשָּׁה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הַיּוֹם עֲדַיִן הִיא נֶעְלֶמֶת בְּמֵצַר גָּדוֹל וּבְקַטְנוּת גָּדוֹל מְאֹד. אֲבָל הָאָדָם צָרִיךְ בְּכָל יוֹם לִהְיוֹת גִּבּוֹר כַּאֲרִי וְכוּ', לְהִתְגַּבֵּר לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְחִיב אֶת הַיּוֹם וְלֵילֵךְ בְּכָל שָׁעָה מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת, דְּהַיְנוּ לְהַגְדִּיל כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה מֵהַיּוֹם בְּתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה יְתֵרָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הָעֲבוֹדָה, מַה שֶּׁצְּרִיכִין בְּכָל עֵת לָצֵאת מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת לְמֹחִין דְּגַדְלוּת. וְזֶה עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לִזְכֹּר בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי בְּכָל יוֹם אָנוּ צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל לָצֵאת מִמֵּצַר לַמֶּרְחָב, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ"הּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב", שֶׁזֶּה עִקַּר אֲרִיכַת יָמָיו שֶׁל הָאָדָם כַּנַּ"ל (שם אות י).
intention is to be included in the drawing power in greater supernal completeness — even so since they are in the aspect of the compelling power — there is more hold for the Sitra Achra in them. And therefore great clarifications are needed — which is the aspect of all the thirty-nine labors. But on Shabbos all the labors are suspended — for
בְּעִנְיַן הַפְּגָם שֶׁל הַדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה - בָּזֶה נִכְשָׁלִים הַרְבֵּה בְּנֵי־אָדָם, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, עַד שֶׁנּוֹגֵעַ הַפְּגָם גַּם בְּצַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים, בִּבְחִינַת "כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם", כִּי כָל הָעֲבֵרוֹת וְהַפְּגָמִים שֶׁל כָּל בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, נִמְשָׁךְ רַק מִבְּחִינַת דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַמְתִּין, כִּי אֵין הַיֵּצֶר הָרָע מָצוּי אֶלָּא לִשְׁעָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְאִם הָיָה מַמְתִּין אֵיזֶה שָׁעָה, הָיָה זוֹכֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אוֹתָן מַצָּעוֹת שֶׁהִצִּיעָה לּוֹ בְּאִסּוּר הִצִּיעָה לּוֹ בְּהֶתֵּר, וְכֵן הַרְבֵּה. וְזֶה עִקַּר הַחֵטְא וְהַפְּגָם שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְכֵן עִקַּר הַפְּגָם שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁחָשְׁבוּ עֲלֵיהֶם רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֵיזֶה פְּגָם, אוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּמִּקְרָא לְהֶדְיָא שֶׁשָּׁגוּ בְּאֵיזֶה דָבָר; הֲגַם כִּי בְּוַדַּאי הָיָה שְׁגִיאָה דַקָּה מִן הַדַּקָּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן עִקַּר הַפְּגָם וְהַשְּׁגִיאָה הָיָה בְּעִנְיַן דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה. וְכָל הַתּוֹכָחָה שֶׁהוֹכִיחַ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת הַשְּׁבָטִים לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ, הַכֹּל הָיָה בְּעִנְיַן פְּגָם זֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' גזילה, הלכה ה, אותיות ז ח ט י יא).
then one ascends to the supernal root of all of Creation — which is the aspect of holiness. But on a festival — even though then too it is the aspect of the strengthening of the drawing power over the compelling power — which
יֵשׁ בָּזֶה יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל כַּמָּה בְּנֵי־אָדָם, וּבִפְרָט הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה, שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר אֶחָד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא מִצְוָה הֵם מַפְקִירִים אֶת הַכֹּל, וּבָאִים עַל־ יְדֵי־זֶה לִידֵי קִלְקוּלִים רַבִּים, וּבִפְרָט כְּשֶׁבָּאִים עַל־יְדֵי־זֶה לִידֵי מַחֲלֹקֶת. וְזֶה גַם־ כֵּן בְּחִינַת דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה. וְכֵן גַּם זֶה בִּכְלַל דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, כְּשֶׁאֵין רוֹצִין לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, כִּי אִם כְּשֶׁיּוּכַל לְגָמְרָהּ בִּשְׁלֵמוּת, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְגָמְרָהּ, אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹתָהּ כְּלָל. וְזֶה פְּגָם גָּדוֹל, כִּי אַטּוּ מָאן דְּלָא יָכוֹל לְמֶעְבַּד כֹּלָּא מִצְוָה, פַּלְגָּא מִצְוָה נָמֵי לָא לִעֲבַד?! בִּפְרָט לִפְעָמִים בְּעֵסֶק גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהַתְחָלַת הָעֵסֶק בְּעַצְמוֹ הוּא גַם־כֵּן בְּחִינַת כֹּלָּא מִצְוָה, הֲגַם שֶׁגְּמַר הַתִּקּוּן בִּשְׁלֵמוּת יִהְיֶה עַל־יְדֵי אֲחֵרִים. וּבֶאֱמֶת כָּל הַמִּצְוָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ גַם־כֵּן, מֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַהַתְחָלָה עַל־יָדוֹ, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אותיות י יב).
is the aspect of the Exodus from Egypt and the Giving of the Torah — and all the festivals are a remembrance of this — and therefore then too all the labors that are in the aspect
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין לְהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ. הַיְנוּ, מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַקְדִּישׁ עַצְמוֹ בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, עִקַּר עֲצָתוֹ, שֶׁיֵּדַע שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ, דְּהַיְנוּ אוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְהַמָּקוֹם שֶׁעוֹמֵד בָּהּ, וְלֹא יַחְשֹׁב עַל שָׁעָה אַחֶרֶת וְעַל מָקוֹם אַחֵר כְּלָל, רַק יִשְׁתַּדֵּל וְיִתְגַּבֵּר לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְהַמָּקוֹם, כִּי הַשָּׁעָה הָאַחֶרֶת וְהַמָּקוֹם הָאַחֵר הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי וְכוּ' (שם אות כ).
of the compelling power are suspended. Even so on the festival there is still some war between
אַף־עַל־פִּי שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת זָרִיז גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה כְּלָל, רַק לֵילֵךְ וּלְהִתְנַהֵל לְאַט לְאַט, בִּבְחִינַת 'הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן', וּכְמוֹ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "הַיְלָדִים רַכִּים וְכוּ', וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים וְכוּ'". וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר (שם אות כא).
the drawing power and the compelling power — for the holiness of the festival
גֶּדֶר הָאָדָם הוּא מְדַבֵּר, וְהוּא כְּנֶגֶד יְסוֹד הָאֵשׁ, כַּיָּדוּעַ. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּל יְסוֹד כָּלוּל מִכָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן הָאָדָם הַמְדַבֵּר הוּא מִבְּחִינַת יְסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבָּאֵשׁ שֶׁבְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, כַּמּוּבָא. וּבָזֶה עִקַּר בְּחִירַת הָאָדָם, שֶׁנִּבְרָא רַק בִּשְׁבִיל זֶה, הַיְנוּ לָסוּר מֵהָאֵשׁ הָרַע וְהַטָּמֵא שֶׁבּוֹעֵר לְכָל הַתַּאֲווֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְלִזְכּוֹת לְהַכִּיר וְלֵידַע אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'אֵשׁ אֹכְלָה'. אַךְ גַּם בְּעִנְיַן הִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא יִבְעַר הָאֵשׁ דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבְּלִבּוֹ חוּץ מֵהַמִּדָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַזְהָרָה "פֶּן יֶהֶרְסוּ", שֶׁהֻזְהֲרוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת מַתַּןשׂ תּוֹרָה. כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצִין לְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מֵהֲרִיסָה, שֶׁלֹּא יִדְחַק אֶת הַשָּׁעָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי רֹב הַהַרְפַּתְקָאוֹת וְהַנְּפִילוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת שֶׁל רֹב בְּנֵי־אָדָם הוּא רַק עַל־יְדֵי זֶה, כִּי זֶה יָדוּעַ כִּי הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וַאֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, בְּוַדַּאי הוּא חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק הַרְבֵּה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ; רַק עִקַּר הָעִכּוּב מֵחֲמַת שֶׁכָּל אֶחָד הָיָה מְרֻצֶּה מְאֹד לַחְטֹף כָּל הַטּוֹב בְּפַעַם אַחַת, וְלִכְנֹס וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת תֵּכֶף בְּפַעַם אַחַת וּבְשָׁעָה רִאשׁוֹנָה. וּמֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהַמְתִּין הַרְבֵּה, וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, וּלְהִתְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וּלְצַפּוֹת הַרְבֵּה לִישׁוּעַת הַשֵּׁם עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת - עַל־יְדֵי־זֶה רַבִּים לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן זֶה, וּמִתְרַשְּׁלִים מִלְּפַקֵּחַ עַל חַיֵּיהֶם הַנִּצְחִיִּים, עַד שֶׁמִּתְרַחֲקִים לְגַמְרֵי כְּמוֹ שֶׁמִּתְרַחֲקִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב אֶל צַדִּיקֵי־אֱמֶת, כִּי זֶה עֵסֶק שֶׁל צַדִּיקֵי־אֱמֶת, לְהַלְהִיב לֵב בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְלַהֲבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת־יָהּ וּבְהִשְׁתּוֹקְקוּת גָּדוֹל מְאֹד; אֲבָל נִזְהָרִים מְאֹד מִבְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, שֶׁלֹּא יַבְעִיר הָאֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי בִּבְחִינַת הֲרִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מִבְּחִינַת דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה אֲפִלּוּ בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אַף־עַל־ פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי צְרִיכִין לְזָרֵז וּלְמַהֵר מְאֹד מְאֹד לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ, וּבִפְרָט מִי שֶׁכְּבָר נִכְשַׁל וְנִלְכַּד בַּמֶּה שֶׁנִּלְכַּד, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, וּצְרִיכִין לְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר, שֶׁהוּא הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה. כִּי בְּוַדַּאי, לְפִי הָאַהֲבָה וְהָרָצוֹן וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, בְּוַדַּאי הָיוּ מְרֻצִּים לְקַבְּלָהּ מִיָּד תֵּכֶף אַחַר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, וְהַהֶכְרֵחַ לְהַמְתִּין עַד יוֹם הַחֲמִשִּׁים. וְאַף־ עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לִשְׁכֹּחַ וּלְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ בְּכָל פַּעַם: מָתַי יִזְכֶּה שֶׁיַּגִּיעַ יוֹם יְשׁוּעַת נַפְשׁוֹ בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְפִירָה, שֶׁסּוֹפְרִין הַיָּמִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים וּמִתְגַּעְגְּעִים וּמְצַפִּים וּמְחַכִּים לַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, יוֹם הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא יוֹם קַבָּלַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם בִּפְרָטִיּוּת גַּם־כֵּן, בִּבְחִינַת "לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה", כִּי צָרִיךְ לִסְפֹּר הַיָּמִים וְלִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ בְּכָל פַּעַם לִזְכּוֹת לִישׁוּעָה שְׁלֵמָה, בְּחִינַת לְבַב חָכְמָה, לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ בְּלֵב שָׁלֵם וּבֶאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה כַּנַּ"ל, רַק לְהַמְתִּין הַרְבֵּה לִישׁוּעַת הַשֵּׁם וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְגַם בָּזֶה אָסוּר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁיִּתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתוֹ תֵּכֶף, רַק בִּבְחִינַת "קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וְאִם לֹא נִתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתְךָ חֲזֹר וְקַוֵּה, וְיַרְבֶּה עוֹד לְהִתְפַּלֵּל וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְגַם בְּעִנְיַן הַשִּׂיחָה וְהַתְּפִלָּה בְּעַצְמָהּ אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁתֵּכֶף יַתְחִיל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִם לָאו, מִתְרַשֵּׁל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם גַּם מִתְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, ק כַּמָּצוּי בְּרֹב בְּנֵי־אָדָם; רַק אֲפִלּוּ אִם אֵין לוֹ לְעֵת־עַתָּה שׁוּם דִּבּוּרִים וְשׁוּם הִתְעוֹרְרוּת כְּלָל, יַעֲמֹד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדַל וּכְרָשׁ, כְּאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו, רַק יְצַפֶּה וְיִשְׁתּוֹקֵק וְיִתְגַּעְגֵּעַ שֶׁיַּשְׁפִּיעַ לוֹ דִּבּוּרִים מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁיִּזְכֶּה לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ הֵיטֵב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָז דַּיְקָא עַל־יְדֵי הַהַמְתָּנָה וְהַשְּׁתִיקָה וְהַיִּחוּל זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חַשְׁמַ"ל שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה הַקְּדוֹשָׁה (עי' התבודדות, אות מז). כִּי כָל אָדָם צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הַמֶּרְכָּבָה, כִּי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה. וְאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לִפְנִימִיּוּת קְדֻשַּׁת הַמֶּרְכָּבָה, אֶלָּא־אִם־כֵּן עוֹבְרִין תְּחִלָּה דֶּרֶךְ שָׁלשׁ קְלִפּוֹת טְמֵאוֹת לְגַמְרֵי, שֶׁהֵם רוּחַ־סְעָרָה וְעָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת (יחזקאל א), וְהָרוּחַ־ סְעָרָה מַלְהִיב הָאֵשׁ הַמִּתְלַקַּחַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאֵשׁ הַבּוֹעֵר לְכָל הַתַּאֲווֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן; וְהֶעָנָן גָּדוֹל מַחֲשִׁיךְ מִלִּרְאוֹת שֹׁרֶשׁ אוֹר הָאֵשׁ דִּקְדֻשָּׁה. וְאַחַר־כָּךְ צְרִיכִין לַעֲבֹר דֶּרֶךְ בְּחִינַת נֹגַהּ, שֶׁהוּא מְעֹרָב טוֹב וָרַע, בְּחִינַת "וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב" (שם). וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר הַחַשְׁמַ"ל, שֶׁמִּשָּׁם הַתְחָלַת הַמֶּרְכָּבָה דִקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת "וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל" (שם), וְעִקַּר הַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת הַחַשְׁמַ"ל הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְאָז זוֹכִין לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֵשׁ דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): "כְּמַרְאֵה אֵשׁ, הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת", שֶׁשָּׁם הִתְגַּלּוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא". וְעַל־יְדֵי־זֶה שׂוֹרְפִין וּמְכַלִּין הָאֵשׁ דְּסִטְרָא־ אָחֳרָא, בִּבְחִינַת "כִּי מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם" (שם טו), וְזוֹכִין לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, בִּבְחִינַת "וּדְבָרָיו שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (שם אותיות כב כג כד כה כח; ובראשי פרקים).
itself is also in the aspect of the compelling power of holiness — calling the holy into it [mikra kodesh]. For even though the worlds also ascend in wondrous ascents on the festival — they do not ascend to the supernal root as on Shabbos which is the aspect of holiness. Only one needs to call the holiness into it — which is itself the aspect of the compelling power of holiness — compelling the aspect of holiness to be drawn below its level. But even so — because of the great holiness of the festival the compelling power of the Sitra Achra is nullified. And therefore all labors are forbidden on it — only the labors close to food preparation — such as baking and cooking and similar — are permitted. And all of this is because there is still some hold for the compelling power. Therefore there are still some labors permitted on it — only they must be specifically close to food preparation — for then they are already close to the completion of their repair — which is the aspect of returning to the drawing power. And therefore the drawing power overcomes the compelling power more there — which is the aspect of the festival — where the drawing power overcomes. But even so since there is still some hold for the
כְּשֶׁאַהֲבָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי הוּא בָּטוּחַ שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יָבוֹא לִידֵי שׁוּם פְּגָם אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג. וְעַל־כֵּן גַּם הַשּׁוֹגֵג צָרִיךְ כַּפָּרָה (הלכות נזיקין הלכה ד, אות לא).
compelling power — therefore these labors
קֹדֶם קִטְרוּג הַיָּרֵחַ הָיוּ שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת שָׁוִים, כִּי חַמָּה וּלְבָנָה הֵם בְּחִינַת תּוֹרָה וּתְפִלָּה, נִגְלֶה וְנִסְתָּר. וּבַתְּחִלָּה הָיוּ יְכוֹלִים לְהַשִּׂיג בְּנָקֵל גַּם בְּחִינַת הַנִּסְתָּר, אַךְ אַחַר קִטְרוּג הַיָּרֵחַ אָמַר לָהּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: לְכִי וּמַעֲטִי עַצְמֵךְ! הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַפְּגָם וְהַמִּעוּט נוֹגֵעַ בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת הַנִּגְלֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְבָנָה, כִּי הַנִּסְתָּר גַּם מִתְּחִלָּה הָיָה בִּבְחִינַת נִסְתָּר, וְעַל־כֵּן אֵין הַפְּגָם נוֹגֵעַ בּוֹ כָּל־כָּךְ; אַדְּרַבָּא, מִגֹּדֶל הַסְתָּרָתוֹ יְכוֹלִין גַּם עַכְשָׁו לְקַבֵּל מֵאוֹרוֹ, כַּמּוּבָן בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁבְּעֵת הַפְּגָם יוֹנְקִין דַּיְקָא מִבְּחִינַת קְדֻשָּׁה הַנֶּעְלֶמֶת וְהַנִּסְתֶּרֶת מְאֹד, כִּי לְשָׁם אֵין מַגִּיעַ הַפְּגָם כָּל־כָּךְ. אֲבָל עִקַּר הַפְּגָם הוּא בִּבְחִינַת הַנִּגְלֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלְּבָנָה, שֶׁנֶּעְלָם וְנֶחֱשָׁךְ אוֹרָהּ מְאֹד, עַד שֶׁכָּל הַנִּגְלוֹת קָשֶׁה לָנוּ לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג, וְכָל הַנִּגְלֶה נֶחְשָׁב נִסְתָּר מֵאִתָּנוּ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כִּי אִם עַל־יְדֵי קטו יְגִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, שֶׁזֶּה כְּלַל עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יְדֵי עֲבוֹדָתָם הֵם מְמַלְאִים בְּכָל פַּעַם פְּגִימַת הַלְּבָנָה, וְנִתְגַּלֶּה לָהֶם הָאוֹר שֶׁהָיָה נֶעְלָם מֵהֶם. וְעַל־כֵּן אָנוּ צְרִיכִין בְּכָל פַּעַם לְהִתְיַגֵּעַ וְלַחְתֹּר בְּכַמָּה יְגִיעוֹת, וּלְבַטֵּל עַצְמֵנוּ וּלְדַבֵּק עַצְמֵנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבִטּוּל גָּמוּר, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג זֹאת הַבְּחִינָה שֶׁהִיא נִסְתֶּרֶת מֵאִתָּנוּ, שֶׁהִיא עַתָּה אֶצְלֵנוּ בִּבְחִינַת 'נִשְׁמָע'. כִּי שְׁמִיעָה בְּלִבָּא תָּלְיָא, שֶׁהִיא בְּחִינַת דְּבֵקוּת וּבִטּוּל אֶל הָאֵין־סוֹף, כִּי אִי אֶפְשָׁר עַתָּה לְהַשִּׂיג שׁוּם דָּבָר, כִּי אִם עַל־יְדֵי יְגִיעָה גְדוֹלָה בִּבְחִינַת בִּטּוּל מַמָּשׁ אֶל הָאֵין־סוֹף עַל־יְדֵי רִבּוּי תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת "נִשְׁמָע", וְעַל־יְדֵי־זֶה עוֹשִׂין מֵהַ'נִּשְׁמָע' 'נַעֲשֶׂה', דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָיָה נִסְתָּר אֶצְלֵנוּ לְפִי בְּחִינָתֵנוּ מַשִּׂיגִין אוֹתוֹ, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלֵנוּ בְּחִינַת נִגְלֶה, בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה', וְכֵן עוֹלִין אַחַר־כָּךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְכוּ', עַד שֶׁזּוֹכִים הַצַּדִּיקִים לְמַה שֶּׁזּוֹכִים וְכוּ'. כִּי עַכְשָׁו יֵשׁ הֶפְסֵק גָּדוֹל וּמָסָךְ הַמַּבְדִּיל הַרְבֵּה בֵּין דַּרְגָּא לְדַרְגָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחשֶׁךְ שֶׁנִּתְהַוָּה מִמִּעוּט הַיָּרֵחַ, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה יְרִידָה קֹדֶם לַעֲלִיָּה וּלְהִתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה, עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר הַקְּלִפָּה וְהַחשֶׁךְ שֶׁבִּבְחִינַת הַיְרִידָה וְלַהֲפֹךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְעִנְיַן הַשְּׁנֵי כְתָרִים שֶׁל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: אִבַּדְתֶּם אֶת הַ'נַּעֲשֶׂה' - שִׁמְרוּ אֶת הַ'נִּשְׁמָע'; הָדָא הוּא דִכְתִיב: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר וְכוּ'". הַיְנוּ, שֶׁעַל־יְדֵי חֵטְא הָעֵגֶל אִבְּדוּ אֶת הַ'נַּעֲשֶׂה', שֶׁהוּא בְּחִינַת נִגְלֶה, כִּי גַם הַנִּגְלֶה נַעֲשָׂה נִסְתָּר מֵאִתָּנוּ, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ עַתָּה לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת 'נִשְׁמָע', הַיְנוּ לְהִתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁנְּבַטֵּל עַצְמֵנוּ בִּבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין־ סוֹף, וְאָז עוֹשִׂין מֵהַ'נִּשְׁמָע' 'נַעֲשֶׂה', וְנִתְגַּלֶּה לָנוּ מַה שֶּׁהָיָה נִסְתָּר מֵאִתָּנוּ, וְכֵן מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה וּמִתְיַגֵּעַ בְּכָל פַּעַם כָּרָאוּי, אֲזַי אַשְׁרֵי לוֹ, וַאֲזַי אֶצְלוֹ מִעוּט הַיָּרֵחַ הוּא לְטוֹבָה גְדוֹלָה, כִּי דַיְקָא עַל־יְדֵי־ זֶה זוֹכֶה לְמַה שֶּׁזּוֹכֶה, אַשְׁרֵי לוֹ, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, וּלְפֻם צַעֲרָא אַגְרָא. וּבְוַדַּאי כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם מֻכְרָח לְהִתְיַגֵּעַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מֵחֲמַת מִעוּט הָאוֹר וְהַחְשָׁכָתוֹ - בְּוַדַּאי הוּא זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְשָׂכָר כָּפוּל וּמְכֻפָּל, לְקַבֵּל אוֹר גָּדוֹל וְנִפְלָא יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" - 'שְׁמַע' יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא, כִּי עַכְשָׁו מֵחֲמַת מִעוּט הָאוֹר אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת בֶּאֱמוּנַת אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלַל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַ'נִּשְׁמָע', שֶׁזֶּה בְּחִינַת 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל', דְּהַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין וּלְדַבֵּק עַצְמֵנוּ הֵיטֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּלְבַטֵּל עַצְמֵנוּ אֶל אוֹר הָאֵין־סוֹף בְּבִטּוּל גָּמוּר, וְאָז יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אַחְדוּתוֹ וְיִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ (הלכות מעקה ושמירת הנפש הלכה ד, אותיות ו ז). [אָמַר הַמַּעְתִּיק וְהַמְסַדֵּר: עַיֵּן 'אֱלוּל רֹאשׁ־ הַשָּׁנָה', אוֹת קסח, וְכֵן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת עוֹד מוּבָן לִכְאוֹרָה לְהֵפֶךְ, כִּי חַמָּה הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה, בְּחִינַת נִגְלֶה, וּלְבָנָה הוּא בְּחִינַת נִסְתָּר. אַךְ שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, וּבֶאֱמֶת הַכֹּל עוֹלֶה בְּקָנֶה אֶחָד בִּפְנִימִיּוּת הַכַּוָּנָה לַמֵּבִין וְלַמְעַיֵּן הֵיטֵב].
of food preparation are still needed. But on Shabbos it is complete rest and tranquility — for it is a foretaste of the World to Come — where all things return to their supernal root. And the compelling power is properly nullified before the drawing power — not through us at all — only through the power of the holiness of Shabbos which is fixed and enduring by itself. And therefore then all the labors are suspended — for then no war is needed at all — only all things return and ascend to their root in peaceful tranquil quiet and trust. The initials of "delight" [oneg] of Shabbos spell Eden — River — Garden. This is the aspect of the voice of the song that will awaken in the future — which is the voice that waters the Garden — where all the fragrances and fears [yiros] grow — which are the aspect of the soul's food [mezona d'nishmesa]. And this voice
מִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַיִּים בְּזֶה הָעוֹלָם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג כִּי אִם כְּשֶׁמִּסְתַּפֵּק בְּמִעוּט בְּתַכְלִית הַמִּעוּט מִזֶּה הָעוֹלָם, כְּדֵי חִיּוּנוֹ בְּצִמְצוּם, וְגַם זֶה הַמִּעוּט יִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם לְבַד וְעַל־פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְכָל מַה שֶּׁמְּרַחֵק עַצְמוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו וּמְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְמַעֲטִין חֶסְרוֹנוֹתָיו וְזוֹכֶה לְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת שְׁלֵמוּת, וְהָעִקָּר - עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (הל' פריה ורביה ה"ג אות לד ועי' אמונה וכו' אות קצ).
is the aspect of "and a river flows from Eden to water the Garden" — which is the aspect of the above-mentioned
הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת, וְכָל הַקּוֹלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם רַק מֵהַחֶסְרוֹנוֹת, מַה שֶּׁכָּל אֶחָד צוֹעֵק עַל חֶסְרוֹנוֹ. וְעִקַּר הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מֵחֲמַת עֹצֶם הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲווֹת וְהַחָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל, שֶׁהֵם בְּחִינַת מוֹתָרוֹת, בְּחִינַת עָרְלָה. וְכָל מַה שֶּׁאֵלּוּ הַמּוֹתָרוֹת מִתְגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר, אֲזַי הוּא רָחוֹק מֵהַשְּׁלֵמוּת בְּיוֹתֵר וְהוּא בְּחִינַת בַּעַלשׂמוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים", שֶׁכָּל־זְמַן שֶׁהָעָרְלָה בְּךָ אַתָּה בַּעַל־מוּם לְפָנַי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ", בְּחִינַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁנִּקְרָאִין מוֹתָרוֹת, וְאָז הוּא מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת וְחָסֵר לוֹ בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר. וּכְשֶׁמַּעֲבִירִין הָעָרְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמּוֹתָרוֹת שֶׁל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וְחָכְמוֹתָיו שֶׁל הֶבֶל, אָז דַּיְקָא נִשְׁלָם הַחִסָּרוֹן וְנִקְרָא תָּמִים, כִּי אָז דַּיְקָא יָכוֹל לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁשָּׁם כָּל הַשְּׁלֵמוּת (שם אות לה; ועי' מילה אות מה).
delight of Shabbos. And therefore the eating of Shabbos is the aspect of soul's food. And the festival — which is a remembrance of the Exodus from Egypt — which came through prayer
עַל־יְדֵי יִרְאָה דִקְדֻשָּׁה מַעֲלִין אֶת הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁמָרִין מִן הַמַּזִּיקִין; כִּי יִרְאָה הוּא בְּחִינַת שִׁמּוּר, שֶׁהוּא מִדַּת לַיְלָה, בְּחִינַת יִרְאָה (הל' קדושין ה"ב בהשמטה).
in the aspect of the judgment of the great
מַה שֶּׁעַל־יְדֵי הָעֲו?ֹנוֹת וְהַפְּגָמִים נִתְקַלְקְלִין הַצִּנּוֹרוֹת וְהַנְּתִיבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת הַשִּׂכְלִיִּים פְּרָטִיִּים שֶׁעַל־יָדָם מְקַבְּלִין מֵהַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל, וְאָז הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת מְעַקְּמִין אֶת מֹחוֹ וּמְבַלְבְּלִין דַּעְתּוֹ בְּדֵעוֹת זָרוֹת וְעֵצוֹת שֶׁל שֶׁקֶר, עַד שֶׁמַּתִּיר אֶת הָאָסוּר וְאוֹסֵר אֶת הַמֻּתָּר, וְנִכְנָס בְּחֻמְרוֹת וְדִקְדּוּקִים יְתֵרִים וּמָרוֹת שְׁחֹרוֹת שֶׁל הֶבֶל, וּבְכַמָּה דְבָרִים שֶׁהֵם מִגּוּפֵי וְעִקְּרֵי הַתּוֹרָה הוּא מֵקֵל בְּיוֹתֵר וְכוּ' - עַיֵּן כָּל זֶה 'אֱלוּל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה' וְכוּ', אוֹת קצט. לִפְעָמִים מִתְיַגֵּעַ הָעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם, מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר סָבַל כַּמָּה יִסּוּרִים וְכוּ', וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִפֹּל לִבְחִינַת זִקְנָה דְסִטְרָא־אָחֳרָא וְתַשּׁוּת כֹּחַ חַס וְשָׁלוֹם, עַל־ כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בְּמִדַּת אֶרֶךְ אַפַּיִם הַנַּ"ל, לְהַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְרוּחוֹ עַל כָּל הַיְגִיעוֹת וְהַכְּבֵדוּת וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ; וְזֶה בְּחִינַת 'אֶרֶךְ אַפַּיִם לַצַּדִּיקִים'. וְכֵן גַּם הָרְשָׁעִים חַס וְשָׁלוֹם צְרִיכִין גַּם־כֵּן לְהִתְחַזֵּק בְּמִדָּה זֹאת שֶׁל אֶרֶךְ אַפַּיִם, שֶׁלֹּא יְבַלְבֵּל אוֹתָם רִשְׁעָתָם מִלָּשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יֵרַךְ לְבָבָם וְלֹא יִהְיֶה נֶחֱלָשׁ דַּעְתָּם מֵרִבּוּי הָעֲו?ֹנוֹת שֶׁלָּהֶם וּמֵהַנְּפִילוֹת, שֶׁכְּבָר הִתְחִילוּ כַּמָּה פְעָמִים קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְנָפְלוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִבְטְחוּ בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל וְיַאֲרִיכוּ אַפָּם וְרוּחָם עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם, וְיִתְחַזְּקוּ בְּכָל פַּעַם לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ, אוּלַי יִזְכֶּה מֵעַתָּה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ לַעֲזֹב דַּרְכּוֹ וּמַחְשְׁבוֹתָיו, וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן וַחֲלוּשׁ כֹּחַ בְּעֵינֵי עַצְמוֹ לְעוֹלָם; וְזֶה בְּחִינַת 'אֶרֶךְ אַפַּיִם לָרְשָׁעִים'. וּשְׁאָר כָּל הַמַּדְרֵגוֹת מִמֵּילָא כְּלוּלִין בָּהֶם (שם אות ח). סד. יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת נֶפֶשׁ, בְּחִינַת רוּחָנִיּוּת, וְהֵם רְחוֹקִים בְּשָׁרְשָׁם מִגַּשְׁמִיּוּת לְגַמְרֵי, וְהֵם לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם, וְהֵם כְּלוּלִים וּמְיֻחָדִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, כִּי יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. אֲבָל הָאֻמּוֹת עַכּוּ"ם הֵם מִסִּטְרָא דְעֵשָׂו, שֶׁהוּא לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה גַשְׁמִית, כִּי מִשָּׁם אֲחִיזָתָם, כִּי הֵם בְּחִינַת גּוּף וָחֹמֶר כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת נְשָׁמָה וְצוּרָה כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּהָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם (דברים ד): "אֲשֶׁר חָלַק (לָהֶם) [ה' אֱלֹקֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים]", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מגילה ט, ב): אֲשֶׁר חָלַק לָהֶם, לְהָאִיר לָהֶם. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה לְהָבִין, וְכִי לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה לְהָאִיר, הֲלוֹא גַם אָנוּ צְרִיכִין לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְכוּ', וְאַדְּרַבָּא, כָּל הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ לֹא נִבְרָא רַק בִּשְׁבִילֵנוּ? אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הֶאָרַת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם הוּא רַק מֵאוֹר ה' הַמֵּאִיר בָּהֶם, רַק שֶׁהֶאָרָה הַזֹּאת נִתְלַבְּשָׁה בְּגַשְׁמִיּוּת הַכּוֹכָבִים וְכָל צְבָאָם בִּשְׁבִיל כֹּחַ הַבְּחִירָה, וְעַל־כֵּן הֶאָרָה הַגַּשְׁמִית שֶׁלָּהֶם הוּא רַק מֵחֵלֶק הָעַכּוּ"ם, כִּי חֶלְקֵנוּ גַם נה עַכְשָׁו (אַחַר שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה הֶאָרָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּגַשְׁמִיּוּת הַכּוֹכָבִים) הוּא רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ", וּכְתִיב: "מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי", וּכְתִיב: "חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי" וְכוּ'. וַאֲפִלּוּ בְּכָל הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים אָנוּ צְרִיכִין לְהִתְדַּבֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַעֲלוֹת מְקוֹר חִיּוּתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבָד, כִּי אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁל שׁוּם דָּבָר, כִּי אִם בְּרוּחָנִיּוּתוֹ וְחִיּוּתוֹ לְבָד (שם אות ו).
powerful one — therefore the festivals also receive from the holiness of Shabbos. For through prayer in the above-mentioned aspect of judgment — the Sitra Achra is also subdued — and the Serpent's pollution is nullified — from which all the thirty-nine labors flow. And His blessed glory is revealed — and prophecy spreads — and one merits to faith in the renewal of the world — through all of which the song that will awaken in the future is drawn. Which is also the aspect of the festival joy — which flows from the aspect of this song — which is the aspect of the above-mentioned river flowing from Eden. Only on Shabbos
עִקַּר הָעַבְדוּת הוּא בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲשִׂיָּה וְעַבְדוּת. וְכָל הָעֲבוֹדוֹת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֻבְדָּא וּבַעֲשִׂיָּה דַיְקָא, הַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁאֵינוֹ מִתְבָּרֵר בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל־יְדֵי עַבְדוּת וַעֲשִׂיָּה דִקְדֻשָּׁה (שם ה"ג אות ג).
the river flowing from Eden flows of itself through the holiness
יִשְׂרָאֵל בְּשָׁרְשָׁם הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מִכָּל הָעֲו?ֹנוֹת, כִּי הֵם עֶצֶם הַטּוֹב, וְהֵם רְחוֹקִים מִן הָרַע בְּתַכְלִית הָרִחוּק בְּשָׁרְשָׁם. וְעַל־כֵּן אֵין לְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא שׁוּם אֲחִיזָה וְשַׁיָּכוּת לְפַתּוֹת אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי אִם עַל־יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, כִּי הַמְדַמֶּה מַטְעֶה אֶת הָאָדָם וּמְדַמֶּה לוֹ דָּבָר לְדָבָר, עַד שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ חַס וְשָׁלוֹם וּמֵשִׂים רַע לְטוֹב וְטוֹב לְרַע וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לִטְעוֹת מְאֹד עַל־יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, וְלִהְיוֹת נִדְמֶה לוֹ עַל עֵץ שֶׁהוּא אָדָם וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, וּכְמוֹ־כֵן בְּעִנְיַן דֵּעוֹת הָאָדָם וְתַאֲווֹתָיו וּמִדּוֹתָיו. שֶׁבֶּאֱמֶת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי רָחוֹק לְגַמְרֵי מִכָּל הַדְּבָרִים רָעִים וּמִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וְעִקַּר מִכְשׁוֹל הָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם הוּא רַק עַל־יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁמַּטְעֶה אֶת הָאָדָם וּמְדַמֶּה לוֹ דָּבָר לְדָבָר, וּמוֹלִיכוֹ מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה עַד שֶׁמְּבִיאוֹ לְמַה שֶּׁמְּבִיאוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הָרַע שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת הוּא בְּהָעַכּוּ"ם, עַל־כֵּן צִוְּתָה עָלֵינוּ הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹתֵיהֶם וְלֹא לְהִתְדַּמּוֹת לָהֶם בְּשׁוּם דָּבָר, שֶׁלֹּא 'לְהִתְדַּמּוֹת' לָהֶם דַּיְקָא, כִּי כְּשֶׁמִּתְדַּמִּין לָהֶם בְּשׁוּם דָּבָר, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר הָרַע שֶׁבַּמְדַמֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, וִיכוֹלִין לָבוֹא עַל־ יְדֵי־זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, לִידֵי דֵעוֹתֵיהֶם וּמִדּוֹתֵיהֶם וְתַאֲווֹתֵיהֶם, כִּי עִקַּר הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא הִיא נֶאֱחֶזֶת בְּהַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מֵהֶן מְאֹד מְאֹד בְּכָל הַדְּבָרִים, רַק צְרִיכִין לְהִתְדַּמּוֹת בְּכָל הַדְּבָרִים וּבְכָל הַמִּנְהָגִים וּבְכָל הַמַּלְבּוּשִׁים לְיִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, וּלְהִתְדַּמּוֹת בְּכָל דָּבָר לְדַרְכֵי הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: הִדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם", כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמְּדַמִּין עַצְמָם בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְכָל הַנְהָגוֹתֵיהֶם לְדַרְכֵי הַכְּשֵׁרִים הָאֲמִתִּיִּים, עַל־ יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהִכָּלֵל בָּהֶם, וְלַסּוֹף יִהְיֶה בֶּאֱמֶת כְּמוֹתָם (הלכות חוקות העמים הלכה ב אות א).
of Shabbos which is fixed and enduring. And on the festival — since war is needed to subdue the Sitra Achra through prayer in the above-mentioned aspect of judgment — therefore the labor of food preparation is still permitted. And this is what the Torah specified: "that which will be eaten for every soul" — for this is the completion of all the repairs drawn on the festival — until
כֹּחַ הַמְדַמֶּה הוּא בִּבְחִינַת 'עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע', בְּחִינַת נֹגַהּ, שֶׁהוּא לִפְעָמִים נִכְלָל בַּטּוֹב וְלִפְעָמִים לְהֵפֶךְ, כִּי הוּא בְּחִינַת דִּמְיוֹן, וּלְמָקוֹם שֶׁמְּדַמֶּה עַצְמוֹ שָׁם נִכְלָל. וְעִקַּר הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם הוּא בַּכֹּחַ הַמְדַמֶּה, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְגַּבֵּר לְבָרֵר הַטּוֹב שֶׁבַּמְדַמֶּה שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בַּקְּדֻשָּׁה, וּלְהַפִּיל וּלְבַטֵּל הָרַע שֶׁבַּמְדַמֶּה. וְעַל־כֵּן אָנוּ מְצֻוִּין לְהִתְדַּמּוֹת לְיוֹצְרֵנוּ יִתְבָּרַךְ, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל: הִדָּבֵק בְּמִדּוֹתָיו, מַה הוּא רַחוּם אַף אַתָּה רַחוּם, וְכֵן לְהִתְחַבֵּר לִכְשֵׁרִים וּלְהִתְדַּמּוֹת לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמְּדַמֶּה עַצְמוֹ בְּמִדּוֹתָיו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְצַדִּיקִים וְלִכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהִכָּלֵל עִמָּהֶם יַחַד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּבֵרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁעוֹשִׂין לְעַצְמוֹ רֹגֶז בַּתְּפִלָּה, הַיְנוּ, שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא חָפֵץ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְהִתְלַהֲבוּת, רַק שֶׁעֲדַיִן לִבּוֹ בַּל עִמּוֹ, וְהוּא עוֹשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּפְעָמִים הָאָדָם עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ רֹגֶז עַל חֲבֵרוֹ בְּחִנָּם מֵחֲמַת שֶׁחָפֵץ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, אַף־עַל־פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ אֵינוֹ חַיָּב כְּנֶגְדּוֹ כְּלָל, כְּמוֹ־כֵן הוּא עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ חֵשֶׁק וְהִתְלַהֲבוּת בַּתְּפִלָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵין לִבּוֹ מִתְלַהֵב כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן עַל־יְדֵי שֶׁעוֹשִׂין עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא שָׂמֵחַ, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְשִׂמְחָה בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ־כֵן בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁמְּדַמִּין עַצְמָן לִדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, אַף־עַל־פִּי שֶׁבַּהַתְחָלָה אֵין לוֹ מִדָּה זוֹ בֶּאֱמֶת, אַף־עַל־פִּי־כֵן מְדַמֶּה עַצְמוֹ וּמַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּמִדּוֹת אֵלּוּ וְהַנְהָגוֹת אֵלּוּ הַיְשָׁרוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְכָל הַטּוֹב בֶּאֱמֶת. וּצְרִיכִין לִהְיוֹת חָזָק מְאֹד בְּעִנְיָן זֶה וְלִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בָּזֶה, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁזֶּה זְמַן רַב שֶׁהוּא מַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּזֶה, וַעֲדַיִן לֹא זָכָה לְטוֹב בֶּאֱמֶת, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם זֶה טוֹב מַה שֶּׁהוּא מְדַמֶּה עַצְמוֹ וּמַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּהַטּוֹב. וְגַם כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם לֵידַע בֶּאֱמֶת מָתַי הוּא זוֹכֶה לְטוֹב, כִּי לִפְעָמִים נִדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מִטּוֹב וְזֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב, וְכֵן לְהֵפֶךְ. עַל־כֵּן הוּא מְחֻיָּב תָּמִיד לְחַבֵּר עַצְמוֹ לַאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וַאֲמִתִּיִּים וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם וּלְהִתְדַּמּוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם, כִּי זֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם, אֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא יִזְכֶּה לִהְיוֹת כְּמוֹתָם. אֲבָל בֶּאֱמֶת אִם יִהְיֶה חָזָק בָּזֶה, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִהְיוֹת כְּמוֹתָם וּלְהִכָּלֵל בָּהֶם וְכַנַּ"ל (שם אותיות ב ג).
one merits the aspect of the voice of this song — through which the eating is in the aspect of soul's food — the aspect of food preparation [ochel nefesh] specifically. All the toils and works of the thirty-nine labors flow from the blemish of the three cardinal sins — which are the essential Serpent's pollution: idol worship — the aspect of the blemish of faith; sexual immorality — the aspect of the blemish of the covenant; and bloodshed — the aspect of the degradation of people — not showing honor to creatures — the aspect
עִנְיַן הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁבָּא עַל הָאָדָם לִפְעָמִים מִלְמַעְלָה וּמְעוֹרְרוֹ לִתְשׁוּבָה, וְאָז צָרִיךְ לְקַבֵּל תֵּכֶף הִתְעוֹרְרוּת הַזֶּה, וְלֹא יַחְשֹׁב וְיִתְחַכֵּם בָּזֶה בְּיוֹתֵר, אֵיךְ וּמָה וּבְאֵיזֶה אֹפֶן אֶפְשָׁר לוֹ לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְגַם מֵהֵיכָן יִתְפַּרְנֵס - רַק יַשְׁלִיךְ תֵּכֶף מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת, וִיחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְיִבְרַח תֵּכֶף מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לִבְרֹחַ וְלֹא יִסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרָיו כְּלָל, וְיִבְטַח בַּה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹקָיו כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעַזְבֵהוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁבְּכָל דּוֹר, שֶׁהָיָה בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל, וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם (עיין כל זה באריכות קצת - פסח אות קג).
of "do not be contemptuous of any person." And on Shabbos and festivals the Serpent's pollution is repelled — and these three
כָּל־אָדָם בְּכָל עֵת שֶׁהוּא עוֹסֵק נז בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה הוּא מְיַחֵד יִחוּדִים, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים קֹדֶם כָּל מִצְוָה: לְשֵׁם יִחוּד וְכוּ'. וְכָל הַיִּחוּדִים הַקְּדוֹשִׁים הֵם בִּבְחִינַת הִתְחַבְּרוּת הַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה עִם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. אֲבָל הַבַּעַל־דָּבָר וְהַקְּלִפּוֹת, הַנֶּאֱחָזִין בְּהַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה הַמִּתְבָּרְרִין מִבְּחִינַת שִׁבְרֵי כֵלִים עַל־יְדֵי הַיִּחוּדִים הַנַּעֲשִׂים עַל־יְדֵי עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל, הֵם מִתְגָּרִים מְאֹד בְּזֶה הָאִישׁ שֶׁעוֹסֵק לְבָרְרָם עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יִחוּדִים כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן כְּשֶׁעוֹסְקִים אֵיזֶה שָׁעוֹת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, מִתְיַגֵּעַ מֹחוֹ וּמִתְבַּלְבֵּל, וְכָל הַבִּלְבּוּלִים שֶׁבָּעוֹלָם כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הָעֲנָנִין דִּמְכַסְיָן עַל עַיְנִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּפִירוֹת, פְּגַם הָאֱמוּנָה, וּמֵהֶם נִשְׁתַּלְשְׁלִים וְנִתְהַוִּים כָּל מִינֵי בִּלְבּוּלֵי הַדַּעַת שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁמֹּחוֹ נִתְבַּלְבֵּל מֵעֲבוֹדָתוֹ שֶׁעָסַק אֵיזֶה שָׁעוֹת, בְּהֶכְרֵחַ הוּא צָרִיךְ לָתֵת נְיָחָא לַמֹּחִין וּלְהִתְבַּטֵּל מֵעֲבוֹדָתוֹ וְלִישֹׁן קְצָת, אוֹ לְדַבֵּר שִׂיחַת חֻלִּין עִם בְּנֵי־אָדָם וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ, שֶׁהוּא גַם־כֵּן בְּחִינַת שֵׁנָה. וְאָז בִּשְׁעַת הַשֵּׁנָה וְהַבִּטּוּל, אָז מֹחוֹ נִסְתַּלֵּק וְנִתְבַּטֵּל וְנִכְלָל בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, בִּבְחִינַת "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ", כַּיָּדוּעַ, הַיְנוּ שֶׁאָז בִּשְׁעַת הַשֵּׁנָה וְהַבִּטּוּל אֵין מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם מֹחוֹ כְּלָל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְלֹא נִשְׁאָר לוֹ רַק הָאֱמוּנָה לְבַד, כִּי הָאֱמוּנָה נִשְׁאָר לוֹ תָמִיד, כִּי כָל יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְבַּטְּלִין וְאֵין עוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֱמוּנָתָם חֲזָקָה תָּמִיד. וְעַל־כֵּן הַבִּטּוּל הוּא טוֹבָה גְדוֹלָה אֵלָיו, כִּי מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁמֹּחוֹ מַתְחִיל לְהִתְבַּלְבֵּל, וְהַבִּלְבּוּל נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנָה וּכְפִירוֹת, עַל־כֵּן בְּהֶכְרֵחַ לְבַטֵּל אָז דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי וּלְהַפְסִיק קְצָת מֵעֲבוֹדָתוֹ, כְּדֵי לְהַפְסִיק וּלְבַטֵּל הַיִּחוּד הַנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִבּוּר הָאֱמוּנָה עִם הַדַּעַת, כִּי בְּעֵת הַבִּלְבּוּל שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהָעִנְיָן הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּפִירוֹת, אָז אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַדַּעַת כְּלָל, וְאָז בְּהֶכְרֵחַ לְהִתְבַּטֵּל וּלְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ רַק בֶּאֱמוּנָה לְבַד, שֶׁהִיא בְּחִינַת שֵׁנָה וּבִטּוּל כַּנַּ"ל, וְאָז נִתְחַדֵּשׁ שִׂכְלוֹ וּמֹחוֹ בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה וְזוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְמֹחַ חָדָשׁ, לַחֲזֹר וּלְהַתְחִיל בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּהִתְחַזְּקוּת יוֹתֵר וּבְהִתְלַהֲבוּת יְתֵרָה, וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁהָאָדָם הָעוֹסֵק קְצָת בְּתוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כְּשֶׁמִּתְבַּטֵּל קְצָת וְעוֹסֵק בְּשִׂיחַת חֻלִּין וְכַיּוֹצֵא, אֲזַי אַחַר־כָּךְ חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ וּלְלִמּוּדוֹ בְּחֵשֶׁק יוֹתֵר וּבְחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְפַלֵּס דַּרְכּוֹ כְּשֶׁעוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּבַתּוֹרָה, שֶׁיִּתְבַּטֵּל לִפְעָמִים כְּשֶׁמֹּחוֹ מִתְיַגֵּעַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מֹחוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַבִּטּוּל הוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה, בִּבְחִינַת: בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ, כִּי הַבִּטּוּל קְצָת הוּא כְּמוֹ שֵׁנָה, שֶׁהוּא נְיָחָא לַמֹּחִין כַּנַּ"ל (הל' נדה ה"ב אות יב).
cardinal sins are repelled. Therefore all the labors are then suspended. The essential repair of eating in holiness is through the aspect of the luminaries of light [me'orei or] — which is the aspect of "the righteous eats to the satisfaction of his soul." For the soul is the aspect of the intellect [mochin] — the aspect of the luminaries of light — the opposite of the desires of the body — which are the aspect of the luminaries of fire. And therefore it is a great mitzva to eat on Shabbos — for Shabbos is the aspect of the luminaries of light — the three colors of the eye
מֵחֲמַת הָאוֹר הָאֱלָקוּת שֶׁבְּלֵב יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת "צוּר לְבָבִי", עַל־כֵּן הוּא מִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית, עַד שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּיק לוֹ תַּרְיַ"ג מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לִהְיוֹת דָּבוּק וְנִכְלָל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, וְשֶׁלֹּא יְפַנֶּה עַצְמוֹ לְשׁוּם דָּבָר מֵהָעוֹלָם, אֲפִלּוּ לְדָבָר הַמֻּתָּר, רַק יִהְיֶה תָּמִיד דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי הֶפְסֵק רֶגַע כְּלָל. אַךְ בֶּאֱמֶת זֶה אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן כְּלָל, כִּי אִם־כֵּן הָיָה מִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת וְלֹא הָיָה מִתְקַיֵּם יֵשׁוּתוֹ כְּלָל, וְהָיָה נֶחֱרָב הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בְּקִיּוּם הָעוֹלָם, עַל־כֵּן צְרִיכִין בְּהֶכְרֵחַ לְצַמְצֵם אוֹר הַהִתְלַהֲבוּת הַזֹּאת וְלַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה. וְזֶה בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר הֻזְהַרְנוּ לִבְלִי לָסוּר מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יָמִין וּשְׂמֹאל, כִּי אֲפִלּוּ לְיָמִין אָסוּר לָסוּר מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הַיְנוּ לְהַרְבּוֹת וּלְהוֹסִיף יוֹתֵר מִמִּצְו?ֹת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נוֹטֶה לְיָמִין, אָסוּר לָנוּ גַם־כֵּן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת לָאו דְּבַל־תּוֹסִיף, כִּי כְּשֶׁמּוֹסִיפִין עַל הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ אִם כַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא נוֹטֶה מִן הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וּמְקַלְקֵל הַצִּמְצוּם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁזֶּה עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָמוֹת, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֵין־סוֹף, שֶׁהִיא בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר, שֶׁגּוֹרֵם חַס וְשָׁלוֹם שְׁבִירַת כֵּלִים, חֻרְבַּן הָעוֹלָמוֹת. גַּם מִזֶּה בָּאִין כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי יָדוּעַ שֶׁכָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת וְהַחֲטָאִים, כֻּלָּם בָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים שֶׁהָיָה עַל־יְדֵי רִבּוּי אוֹר כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים קז): "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת", שֶׁלִּפְעָמִים הָאָדָם בּוֹעֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִמַּדְרֵגָתוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "יַעֲלוּ שָׁמַיִם", וּכְשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְצַמְצֵם הָאוֹר לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה "יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת", חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל אַחַר־כָּךְ חַס וְשָׁלוֹם מְאֹד, כִּי זֶה בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן, עַל־פִּי־רֹב הָאָדָם נוֹפֵל לַעֲו?ֹנוֹת עַל־יְדֵי רִבּוּי הַמִּצְו?ֹת וְהַדִּקְדּוּקִים שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר, שֶׁמַּרְבֶּה לְהַחְמִיר וּלְדַקְדֵּק עָלָיו בְּיוֹתֵר, וּמְפַתֵּהוּ לַמִּצְו?ֹת שֶׁלּוֹ וּמִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת, וְאַחַר־ כָּךְ מְבִיאוֹ לִידֵי עֲו?ֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי רִבּוּי הַחֻמְרוֹת וְהַדִּקְדּוּקִים, זֶה בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר, שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הָעֲו?ֹנוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: "אַל תִּצְדַק הַרְבֵּה" וְ"אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה", כִּי הָא בְּהָא תָּלְיָא, שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִצְדַּק הַרְבֵּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְשַׁע הַרְבֵּה חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי־ זֶה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעִקַּר הַחֵטְא הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר, שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַנָּחָשׁ רָצָה לְהוֹסִיף עַל הַצִּוּוּי לִבְלִי לֶאֱכֹל מִכֹּל עֵץ הַגָּן, עַד שֶׁגַּם חַוָּה טָעֲתָה וְהוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי, שֶׁאָסוּר גַּם לִגַּע בְּעֵץ־הַדַּעַת, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בָּאוּ לְמַה שֶּׁבָּאוּ וְעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי לְגַמְרֵי. וְגַם עִקַּר הַחֵטְא הָיָה גַם־כֵּן בִּבְחִינָה זֹאת, שֶׁהִסְתַּכֵּל בַּמָּה דְלָא הֲוָה לֵהּ רְשׁוּ, הַיְנוּ לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת רִבּוּי הָאוֹר, וְעַל־ יְדֵי־זֶה בָּא לְכָל הַפְּגָמִים שֶׁלּוֹ. וְעַל־כֵּן תֵּכֶף בְּהַתְחָלַת מַתַּן־תּוֹרָה הִזְהִירָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה מְאֹד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַזְהָרַת "פֶּן יֶהֶרְסוּ" (עַיֵּן פְּנִים), כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לְצַמְצֵם הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה כַּנַּ"ל (הלכות נדרים ה"ג, אותיות א ב).
and the pupil [tlas gavnin d'eina u'vas ayin] — and then specifically the eating is in holiness. And this is the aspect of "eat it today for today is Shabbos" — "see that Hashem has given you the Shabbos" — "see" specifically — the aspect of the three colors of the eye and the pupil — which is itself the aspect of Shabbos — when the luminaries of light shine — and then the eating is in holiness. Shabbos is the aspect of teshuva — the aspect of the World to Come — which is the aspect of above time — the aspect of "blessed above all the days and sanctified above all the times." And the six days of action are in the aspect of time — for they are in the aspect of this
בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה נט לָדַעַת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל צִמְצוּם הַהִתְלַהֲבוּת, כִּי בְּוַדַּאי צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת עָצוּם, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לְצַמְצֵם הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁלֹּא יִהְיֶה יוֹתֵר מִמַּדְרֵגָתוֹ. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת, כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וְהֵם יוֹרוּ אוֹתוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֶךְ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְלַהֲבוּת וְהַתְּשׁוּקָה כָּרָאוּי בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה. וְזֶה שֶׁצִּוְּתָה תוֹרָה: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל", כִּי רַק הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הֵם יוֹדְעִים אֵיךְ לְצַמְצֵם אֶת הָאוֹר כָּרָאוּי בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, לִבְלִי לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ כְּבָר מָסַר לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא כֻּלָּהּ בְּחִינַת מִדּוֹת וְצִמְצוּמִים הַקְּדוֹשִׁים לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל אֵין־סוֹף, אַף־עַל־פִּי־ כֵן אָנוּ צְרִיכִין בְּכָל דּוֹר וָדוֹר לְחַכְמֵי הַדּוֹר, שֶׁיְּפָרְשׁוּ לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּחָכְמָתָם הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא בְּעֶרְכֵּנוּ בְּחִינַת אֵין־סוֹף, רַק הַחֲכָמִים הַקְּדוֹשִׁים הֵם יוֹדְעִים לִלְמֹד עִמָּנוּ וּלְפָרֵשׁ לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בַּאֵר הֵיטֵב, לְמַעַן נוּכַל לְקַבֵּל אוֹר הַתּוֹרָה בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה בְּעֶרְכֵּנוּ כְּפִי הַדּוֹר וּכְפִי הַזְּמָן. וְזֶה בְּחִינַת הַגְּדֵרִים וְהַסְּיָגִים שֶׁעוֹשִׂין הַחֲכָמִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, עַיֵּן פְּנִים (שם אותיות ד ה).
world — the aspect of "today to do them" — where time's essential hold is. And therefore everything was first created in the six days of action before the person — for the person is a being of da'as — which is the definition of the person — and therefore one is more distant from time than all creatures. And
הַיִּרְאָה הוּא שֹׁרֶשׁ הַחָכְמָה וְרֵאשִׁיתָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'". וְכֵן הוּא שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה, בְּחִינַת "בְּרֵאשִׁית" - יָרֵא בּשֶׁת, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה; וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ וְכוּ'", אֲפִלּוּ הָכָא אִי אִיכָּא יִרְאַת ה' אִין, אִי לָא לָא, כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה יִרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ. נִמְצָא שֶׁשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הַמֻּשְׁרָשִׁים בְּהַתּוֹרָה בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה וְכוּ', עִקַּר שָׁרְשָׁם הוּא בְּיִרְאָה, שֶׁהוּא רֵאשִׁית הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה (הלכות כיבוד אבשׂואם ה"ג אות ז).
therefore one was created at the very end of time — on the sixth day — in order to enter Shabbos immediately
עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם - לְגַלּוֹת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה הַכָּבוֹד נִסְתָּר וְנֶעְלָם בָּהֶם, לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ הָאֱמֶת כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת עִקַּר הָעֲבוֹדָה עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד", וּכְתִיב: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ וְכוּ'" וְכֵן בִּפְסוּקִים רַבִּים, כִּי צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וְלִדְרשׁ וּלְחַפֵּשׂ הַרְבֵּה אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּזֶה הָעוֹלָם כָּל יְמֵי חַיָּיו, כִּי זֶה הָעִקָּר. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לִכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם כְּשֶׁעוֹבְרִין תְּחִלָּה דֶּרֶךְ הַקְּלִפּוֹת לְשַׁבֵּר אוֹתָם וּלְבַעֵר אוֹתָם, וּכְשֶׁמְּשַׁבְּרִין הַקְּלִפָּה אָז זוֹכִין לַפֶּרִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהָעִכּוּבִים שֶׁסּוֹבְבִין אֶת הָאָדָם קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה לְהַכִּיר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, שֶׁרוֹצִים לְהַעְלִים אוֹר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְשֶׁעוֹבֵר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת, אֲזַי עִקַּר תַּקָּנָתוֹ שֶׁיִּדְרשׁ וִיבַקֵּשׁ וִיחַפֵּשׂ גַּם שָׁם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא עוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה וְכָל הַקְּלִפּוֹת נִתְבַּטְּלִין, וְאָז נִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, בְּחִינַת "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים וְכוּ', וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם", הַיְנוּ בְּחִינַת תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַקְּלִפּוֹת, שֶׁיְּנִיקָתָם מֵהַהַעְלָמָה וְהַהַסְתָּרָה שֶׁל מַאֲמָר סָתוּם דִּבְרֵאשִׁית, שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַעְלִים אוֹר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיְתָה כָּל הַבְּרִיאָה. אַךְ "וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת וְכוּ", דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּזֶה תָּמִיד מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה עַד הַסּוֹף לְגַלּוֹת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מֵהֶעְלֵם אֶל הַגִּלּוּי, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף יִתְקַיֵּם עַל־יָדוֹ: "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה'". וְעַל־יְדֵי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגָּרְשִׁין וְנִתְבַּטְּלִין הַקְּלִפּוֹת וְנִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וְכוּ'" וְכֵן כֻּלָּם, וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו כַּנַּ"ל (שם ה"ד, אותיות ב ה).
— as our Sages said. That is: in order to immediately enter the aspect of above time — which is Shabbos. For this is the essential of the person's creation in this world — to connect the lower to the upper — to bind and elevate the aspect of time to the aspect of above time — which is the aspect of Shabbos as mentioned. Eating in holiness [achila dikdusha] is the aspect of gladness of heart — as it is said: "and he ate and drank
בְּכָל עֵת וּזְמַן וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה וּבְאֵיזֶה עִנְיָן שֶׁהָאָדָם בּוֹ, יֵשׁ תָּמִיד אֵיזֶה בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה וּקְדוֹשָׁה, שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַהוּא הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזֹּאת דַּיְקָא, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַחֲרָפוֹת וְכָל אֲהָבוֹת רָעוֹת הַשּׁוֹרִין עַל לִבּוֹ וְיִתְתַּקֵּן הַכֹּל בִּשְׁלֵמוּת. כִּי זֶה רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין דּוֹמָה הָעֲבוֹדָה שֶׁהָאָדָם עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב לָעֲבוֹדָה שֶׁבְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וְכֵן אֵין דּוֹמָה הָעֲבוֹדָה שֶׁבְּבֵיתוֹ לְהָעֲבוֹדָה שֶׁבַּדֶּרֶךְ, כִּי בְּוַדַּאי בַּדֶּרֶךְ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק כָּל־כָּךְ בַּתּוֹרָה כְּמוֹ בְּבֵיתוֹ, אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּוַדַּאי אֵין הָאָדָם פָּטוּר לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, בַּדֶּרֶךְ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם; רַק שֶׁגַּם בַּדֶּרֶךְ צָרִיךְ לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזֹּאת, כְּפִי הָעֵסֶק שֶׁעוֹסֵק בּוֹ אָז, וּבְבֵיתוֹ צָרִיךְ לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ אָז. וְזֶה בְּחִינַת: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", כִּי תָּמִיד צְרִיכִין לְדַבֵּר בְּתוֹרָה וְיִרְאַת־שָׁמַיִם וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא כְּפִי הָעֵת - אִם הוּא בְּבֵיתוֹ אוֹ בַדֶּרֶךְ, אִם הוּא בַּיּוֹם אוֹ בַלַּיְלָה, כִּי לַכֹּל עֵת, וּזְמַן לְכָל חֵפֶץ וְכוּ'. וְעַל־כֵּן רֹב מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה הֵם תְּלוּיִים בָּעֵת וּבַזְּמַן, כִּי זֶה כְּלַל הַתּוֹרָה, לְהָאִיר הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וּצְרִיכִין לְקַבֵּל הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת כְּפִי הָעֵת וְהַזְּמַן, כְּגוֹן בִּימֵי הַחֹל מְקַבְּלִין אוֹר הַנְּקֻדָּה עַל־יְדֵי תְפִלִּין, וּבְשַׁבָּת וְיוֹם־ טוֹב - עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת עִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם, וּבְפֶסַח - עַל־יְדֵי אֲכִילַת מַצָּה וְכוּ', וּבְסֻכּוֹת - עַל־יְדֵי סֻכָּה וְלוּלָב וְכוּ', וּבְרֹאשׁ־הַשָּׁנָה - עַל־יְדֵי שׁוֹפָר וְכוּ', וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָזֶה בִּשְׁאָרֵי זְמַנִּים קְדוֹשִׁים. וְכֵן אֲפִלּוּ הַמִּצְו?ֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּכָל זְמַן, בְּוַדַּאי גַּם־כֵּן אֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ וְאֵין אָדָם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, כִּי בְּיוֹם זֶה מַזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצְוָה זוֹ, כְּגוֹן בִּקּוּר חוֹלִים וְכַיּוֹצֵא, כְּדֵי לְקַבֵּל עַל־יָדָהּ אוֹר הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, וּבְיוֹם אַחֵר מַזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בֵּין בְּנֵי־אָדָם - יֵשׁ צַדִּיק שֶׁעוֹסֵק בְּיוֹתֵר בְּמִצְוָה זֹאת, וְצַדִּיק אַחֵר עוֹסֵק בְּיוֹתֵר בְּמִצְוָה אַחֶרֶת, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אָבִיךָ בְּמַאי זָהִיר טְפֵי וְכוּ', וְהַכֹּל כְּפִי הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ שֶׁל זֶה הָאָדָם בִּפְרָטִיּוּת בָּעֵת הַהוּא בִּפְרָטִיּוּת. וְכֵן אֵין הַלִּמּוּד שֶׁל כָּל יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ עַל־פִּי רֹב, כִּי הַיּוֹם עוֹסֵק בַּהֲלָכָה זֹאת וּבְעִנְיָן זֶה, וּלְמָחָר בְּעִנְיָן אַחֵר. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁל יוֹם, שֶׁבְּכָל יוֹם יֶשׁ בּוֹ שִׁיר מְיֻחָד, כְּפִי הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַשַּׁיָּךְ לִכְלָלוּת לִבְבוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת הַסְּדָרִים שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁבְּכָל שָׁבוּעַ קוֹרִין סֵדֶר אַחֵר בַּתּוֹרָה, וְגַם הַסֵּדֶר נֶחֱלָק לְשֶׁבַע פָּרָשִׁיּוֹת, נֶגֶד שִׁבְעַת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ - הַכֹּל כְּדֵי לְקַבֵּל בְּכָל שָׁבוּעַ וּבְכָל יוֹם אוֹר הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא דַיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת: "יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת", כִּי הַכֹּל כְּפִי הָעֵת וְהַזְּמַן, כֵּן נִמְשָׁכִין דִּבּוּרִים מִלְמַעְלָה, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְחַזֵּק לְדַבֵּר הַדִּבּוּרִים כְּפִי הָעֵת, כְּדֵי לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא דַיְקָא (הל' מלמדים ות"ת, הלכה ד, אותיות ו ז).
and his heart was glad" — which is the aspect of good eye [tov ayin] — for the pupil of the eye depends on the heart. But forbidden eating — G-d forbid — brings evil to the heart — which is the aspect of evil eye [ra ayin] — from which all desires flow — G-d forbid — and in particular the desire for adultery. And Shabbos is the aspect of "he who has a good eye shall be blessed" — for there is the essential of blessing — the aspect of "and He blessed" — "and He sanctified" — said of Shabbos. And therefore the essential holy marital union is on Shabbos — for then it is in great holiness — without any hold of evil eye whatsoever. And therefore then it
בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם לֵידַע כָּל זֶה בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל עֵת, מַה הוּא הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת וּבָרֶגַע הַזֹּאת דַּיְקָא, רַק הוּא צָרִיךְ לְהַאֲמִין תָּמִיד בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וּבְכָל עֵת וּזְמַן וּבְאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא אָז, בַּעֲלִיָּה אוֹ בִירִידָה, אֲפִלּוּ אִם הַיְרִידָה הִיא חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁהוּא רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אַף־ עַל־פִּי־כֵן הוּא צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין תָּמִיד, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ עַתָּה בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא דַיְקָא, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עַכְשָׁו לְהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת דַּיְקָא, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקֵּן מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין עַל זֶה תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים הַרְבֵּה, לִזְכּוֹת לִמְצֹא הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא דַיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת: "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא" - לְ'עֵת' מְצֹא דַיְקָא, שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְצֹא הַנְּקֻדָּה כְּפִי הָעֵת וְהַזְּמָן. וְזֶה עִקַּר עִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁהֻזְהַרְנוּ עַל זֶה הַרְבֵּה, כִּי צְרִיכִין תָּמִיד לְהִתְחַזֵּק בָּזֶה לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, בִּכְדֵי לְעוֹרֵר אוֹר נְקֻדָּתוֹ הַטּוֹבָה שֶׁתָּאִיר לְלִבּוֹ, עַד שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ עַל־יְדֵי־ זֶה כָּל הַחֲרָפוֹת וַאֲהָבוֹת רָעוֹת הַשּׁוֹרִין עַל לִבּוֹ, שֶׁהֵם בְּחִינַת עָרְלַת לֵב. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל עֵת מִתְגַּבְּרִין הַחֶרְפוֹת־לֵב לְהַעְלִים וּלְהַסְתִּיר אוֹר נְקֻדָּתוֹ הַקָּדוֹשׁ הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא, עַל־כֵּן עַל־פִּי־רֹב דֶּרֶךְ הָאָדָם הָרוֹצֶה לַעֲסֹק בָּזֶה, לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, נִדְמֶה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁעַתָּה אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לְּדַבֵּר כְּלָל וְלִבּוֹ אָטוּם מְאֹד וְכוּ', כַּיָּדוּעַ, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהַחֶרְפוֹת־ לֵב, עָרְלַת־לֵב הַנַּ"ל; אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר וְהוּא רַק מַעֲשֵׂה בַּעַל־דָּבָר, כִּי אִם יֹאמַר כֵּן, אֲזַי יִהְיֶה נִדְמֶה לוֹ לְעוֹלָם כֵּן, שֶׁעַתָּה אֵין לוֹ לֵב וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר, וְלֹא יְדַבֵּר לְעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־ יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ מִתְגַּבְּרִין עָלָיו הַחֶרְפוֹת־לֵב, עָרְלַת־לֵב בְּכָל פַּעַם בְּיוֹתֵר, כִּי עִקַּר בִּטּוּל אֲהָבוֹת רָעוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת עָרְלַת־לֵב הַנַּ"ל, הוּא רַק עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֶל אוֹר הַנְּקֻדָּה הַקָּדוֹשׁ עַל־יְדֵי דִּבּוּר פִּיו דַּיְקָא, שֶׁמְּדַבֵּר עִם רַבּוֹ וַחֲבֵרָיו אוֹ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעִם עַצְמוֹ, בַּמֶּה שֶׁשּׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמְעוֹרֵר נְקֻדָּתוֹ הַטּוֹבָה. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בָּזֶה מְאֹד, לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי אֵין עֵת בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יָכוֹל אָז לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא, וּלְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לְדַבֵּר בָּזֶה כְּפִי מַה שֶּׁיּוּכַל, וּלְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ בְּדִבּוּרָיו אֶת אוֹר נְקֻדָּתוֹ הַקָּדוֹשׁ. וְאִם יִתְחַזֵּק וְיִתְאַמֵּץ לִפְתֹּחַ פִּיו בְּעַל־כָּרְחוֹ לְדַבֵּר תָּמִיד אֵיךְ שֶׁהוּא, אָז בְּוַדַּאי יַעְזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִפְתַּח פִּיו וְלִבּוֹ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עַל־יְדֵי־זֶה לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקֵּן הַכֹּל (שם).
is a mitzva to eat — the aspect of "eat it today — see that Hashem has given you Shabbos" — "see" specifically — for then the eyes illuminate in the aspect of good eye — which is the aspect of Shabbos itself — the three colors of the eye and the pupil — as has been brought. Therefore then the eating is in holiness. On Shabbos the aspect of the brow of the will [metzach haratzon] is revealed — the aspect of the one eye of compassion [chad eina d'rachamei]. And through this all the holy sparks that fell through the breaking of the vessels [shviras hakelim] are repaired
עִנְיַן הַהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזֹּאת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ כַּנַּ"ל, כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְלִזְכּוֹת לָזֶה, הוּא עַל־יְדֵי שֶׁעוֹשִׂין צְדָקָה בְּכָל עֵת, בִּבְחִינַת (תהלים קו): "אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט, עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת" - בְּכָל עֵת דַּיְקָא, כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה בְּכָל עֵת לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזֹּאת דַּיְקָא כַּנַּ"ל (שם אות יב).
and rise — for the essential breaking was in the aspect of the light of the eyes — as explained in
כְּמוֹ שֶׁבִּפְרָטִיּוּת יֵשׁ לְכָל אָדָם וּלְכָל נִבְרָא בְּחִינַת לֵב, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם שֶׁל כָּל דָּבָר, כְּמוֹ־כֵן בִּכְלַל הָעוֹלָם יֵשׁ גַּם־כֵּן בְּחִינַת לֵב, שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם שֶׁל הָעוֹלָם; וּכְמוֹ שֶׁבִּפְרָטִיּוּת מְבֹאָר כְּבָר לְעֵיל שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת חֲרָפוֹת וַאֲהָבוֹת רָעוֹת הַשּׁוֹרִין עַל הַלֵּב, שֶׁהֵם בְּחִינַת עָרְלַת־לֵב, שִׁבְרוֹן־לֵב, בְּחִינַת "חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי". וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא לְקַשֵּׁר אֶת לִבּוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזֹּאת, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, וְהַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת מַעְיָן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. כְּמוֹ־ כֵן בִּכְלַל הָעוֹלָם יֵשׁ בְּחִינַת נְקֻדָּה הַכְּלָלִית, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּקֻדּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וְהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת מַעְיָן, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַתִּקּוּן וְהַחִיּוּת שֶׁל הַלֵּב הַכְּלָלִי, הַיְנוּ הַלֵּב שֶׁל כְּלַל הָעוֹלָם, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַלְּבָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּמֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל הַלֵּב הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה הוּא מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מַעְיָן, עַל־כֵּן הַלֵּב הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה נִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד וְצוֹעֵק בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ לָבוֹא אֶל זֶה הַמַּעְיָן, וְכֵן הַמַּעְיָן מִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו גַּם־כֵּן, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחוֹת בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְהַצְּעָקוֹת וְכוּ' שֶׁצּוֹעֲקִין בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל מֵעֹמֶק הַלֵּב וְנִכְסָפִין מְאֹד בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל הַלֵּב שֶׁל כְּלַל הָעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי שֶׁעוֹמֵד נֶגֶד הַמַּעְיָן הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל וְנִכְסָף וְצוֹעֵק וּמִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו, כְּמוֹ־כֵן בִּפְרָטִיּוּת, עִקַּר סג הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל לֶב אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי וְעִקַּר קִיּוּמוֹ הוּא רַק עַל־יְדֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַצְּעָקָה מֵעֹמֶק הַלֵּב לִזְכּוֹת לָבוֹא וּלְהִתְקָרֵב וּלְהִתְקַשֵּׁר בֶּאֱמֶת אֶל הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁשָּׁרְשָׁהּ מֵהַמַּעְיָן הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה וְהַצְּעָקָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ כַּנַּ"ל. וְהִנֵּה, כְּמוֹ שֶׁלֶּב אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי בִּפְרָטִיּוּת יֶשׁ לוֹ שְׁתֵּי חֲלִישׁוּת: חֲלִישׁוּת אֶחָד מֵחֲמַת הָרְדִיפָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ רוֹדֶפֶת אוֹתוֹ וּמַבְעֶרֶת אוֹתוֹ תָּמִיד, הַיְנוּ מַה שֶּׁהַתַּאֲווֹת וַאֲהָבוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶרְפַּתשׂ לֵב, וְכֻלָּם הֵם תַּחַת הַזְּמַן, וְעִקַּר הַזְּמַן הוּא עַל־יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא רֹאשׁ כָּל כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר עַל־יָדָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג אֶת הַזְּמָן; וְעַל־כֵּן נִקְרָא כָּל הַזְּמַן - "תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ"; וְשָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע וְהַנִּסְיוֹנוֹת וְהַצֵּרוּפִים הָעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת ד): "הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". וְזֶה הַלֵּב הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁל כְּלַל הָעוֹלָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא נָקִי לְגַמְרֵי בֶּאֱמֶת מִכָּל הַמַּעֲשֶׂה הָרָע הַנַּעֲשֶׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כִּי הוּא קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן וְנוֹרָא מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן נוֹגְעִים אֵלָיו גַּם־כֵּן הַפְּגָמִים שֶׁל רְדִיפוֹת עוֹלָם הַזֶּה שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, בִּבְחִינַת "אֶת חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא" (ישעיה נג), בְּחִינַת "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ" (שם), שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַחֲלִישׁוּת שֶׁיֵּשׁ לְהַלֵּב הַקָּדוֹשׁ בִּכְלָל וּבִפְרָט מֵרְדִיפַת הַשֶּׁמֶשׁ הַנַּ"ל. וְהַחֲלִישׁוּת הַשֵּׁנִי יֵשׁ לְהַלֵּב הַקָּדוֹשׁ בִּכְלָל וּבִפְרָט, מֵחֲמַת גֹּדֶל הַצְּעָקוֹת וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁמִּשְׁתּוֹקֶקֶת תָּמִיד בְּכִסּוּפִין גְּדוֹלִים, בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ, לָבוֹא אֶל הַמַּעְיָן. וְהִנֵּה אַף־עַל־פִּי שֶׁהַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין אֵלּוּ הֵם עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל הַלֵּב הַקָּדוֹשׁ כַּנַּ"ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁהַהִשְׁתּוֹקְקוּת הוּא יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה, עַל־כֵּן גַּם זֶה נֶחְשָׁב לַחֲלִישׁוּת הַלֵּב, חַס וְשָׁלוֹם. וּשְׁנֵי מִינֵי חֲלִישׁוּת הַלֵּב הַנַּ"ל הֵם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָמְרוּ, שֶׁאִלְמָלֵא כַּנְפֵי רֵאָה דְּנָשְׁבִין עַל לִבָּא, הֲוָה לִבָּא אוֹקִיד כָּל גּוּפָא, הַיְנוּ מֵחֲמַת שְׁנֵי מִינֵי תַבְעֵרוֹת הַנַּ"ל, שֶׁלִּפְעָמִים הַלֵּב בּוֹעֵר מְאֹד אֶל הָאֲהָבוֹת רָעוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכוּ', וְלִפְעָמִים הַתַּבְעֵרָה וְהַהִתְלַהֲבוּת הוּא בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁבּוֹעֵר וּמִתְלַהֵב לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד, אֲבָל הוּא יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי דִּבּוּרֵי תוֹרָה וּתְפִלָּה (וְהַדִּבּוּר יוֹצֵא מִכַּנְפֵי רֵאָה כַּיָּדוּעַ), שֶׁעַל־יָדָם נִצָּל הַלֵּב מֵרְדִיפַת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּבְעֵרַת הַלֵּב אֶל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַאֲווֹתָיו, חַס וְשָׁלוֹם; וְגַם זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה, שֶׁיִּהְיֶה הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, בַּשְּׁלֵמוּת הָרָאוּי לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. וְכָל זֶה מְרֻמָּז בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי מֵהַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס, מֵעִנְיַן הַכְּבַדשׂפֶּה (עיין פנים שם אות יג).
the writings of the holy Ari. And this is the aspect of the excellence of the holiness of the eating of Shabbos — for the essential intention of eating is only to repair and elevate these sparks. And the essential repair is on Shabbos — which is the aspect of the one eye of compassion — which is the essential repair of the breaking of the vessels. And therefore one must draw the holiness of Shabbos even onto the weekday eating — as our Sages said about Shammai — who ate all his days in honor of Shabbos. For this is the essential repair of eating. And through the holiness of the actual Shabbos eating itself — through this all the eatings that were eaten even on weekdays in honor of Shabbos are completed and repaired and rise as mentioned. And since the essential revelation of the above-mentioned brow of the will is at the time of the Shabbos Mincha — therefore one must be even more
אַף־עַל־פִּי שֶׁבִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה בִּכְלָל צִמְצֵם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָאוֹר תְּחִלָּה וְעָשָׂה בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, וְאַחַר־כָּךְ הִמְשִׁיךְ לְתוֹכוֹ אֶת בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת וְהַמִּדּוֹת, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלָּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה תַּכְלִית כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה, בְּחִינַת "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו", אַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁבִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה לֹא הָיָה עֲדַיִן בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים וְנִתְהַוּוּ הַקְּלִפּוֹת, שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁךְ בְּחִינוֹת עָרְלַת־לֵב, טִפְּשׁוּת־לֵב, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַיִּצְרִין רָעִין, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁמְּטַמְטְמִים אֶת חֲלַל הַלֵּב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קִלְקוּל הַבְּרִיאָה, חַס וְשָׁלוֹם - עַל־כֵּן עַכְשָׁו צְרִיכִין לְהַתְחִיל לְהֵפֶךְ, מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, הַיְנוּ שֶׁבִּתְחִלָּה צְרִיכִין לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה בְּדֶרֶךְ כְּלָל, שֶׁזֶּה זוֹכִין כְּלַל־יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי מִצְוַת מִילָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֶשׁ לָנוּ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת כֵּלִים לְקַבֵּל הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, וּמְתַקְּנִין בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים; וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהִמּוֹל אֶת עָרְלַת הַלֵּב, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים. וְאָז כְּשֶׁנִּתְתַּקֵּן הַלֵּב, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה לִבָּא, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִפְעֻלּוֹת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְכֵן חוֹזֵר חֲלִילָה. וְזֶה בְּחִינַת עֲלִיַּת שְׁנֵי הַבָּתִּים: בֵּיתָא עִלָּאָה וּבֵיתָא תַתָּאָה, בְּחִינוֹת בִּינָה וּמַלְכוּת, בְּחִינַת "לֹא אָבוֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַעְלָה", שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה, בֵּיתָא עִלָּאָה, "עַד שֶׁאָבוֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה", בְּחִינַת מַלְכוּת, בֵּיתָא תַתָּאָה, כִּי עַכְשָׁו צְרִיכִין לְתַקֵּן תְּחִלָּה בְּחִינַת מַלְכוּת עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, בִּכְדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקְּנוּ הַכֵּלִים בִּשְׁלֵמוּת לְקַבֵּל הָאוֹר בְּמִדָּה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִין בְּחִינוֹת עָרְלַת־לֵב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן בֵּיתָא עִלָּאָה כַּנַּ"ל (הל' מילה ה"ב, אותיות ב ד; עי' מילה אות טו).
careful with the eating of the third meal — which is also at the time of Mincha. Shabbos is the aspect of the repair of the covenant and the repair of faith — through which one merits to holy will and holy longing [kisufin dikdusha] — through which good souls are made. And this is the aspect of the revelation of the will that is revealed on Shabbos — the aspect of ra'ava
עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְגַדְּלִין שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל הַיּוֹם בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וַאֲזַי זֶה הַיּוֹם שֶׁהָאָדָם עוֹבֵד בּוֹ אֶת הַשֵּׁם, וְהַיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ הַתּוֹרָה, וְהַיּוֹם שֶׁנִּבְרָא בּוֹ הָעוֹלָם, הַכֹּל אֶחָד, בִּבְחִינַת "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "הַיּוֹם הַזֶּה לִהְיוֹת לְעָם" וְכוּ' - בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, כְּאִלּוּ הַיּוֹם נִכְנַסְתָּ עִמּוֹ בִּבְרִית. וְזֶה בְּחִינַת: "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה (שֶׁהוּא בְּחִינַת הַזְּמַן) וְעַד עוֹלָם", בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן; וְכֵן "בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָֹּ", הַיְנוּ בִּבְחִינַת הַזְּמַן, וְעַל־יְדֵי־זֶה: "וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד", דְּהַיְנוּ לְמַעְלָה מֵהַזְּמָן. כִּי עִקַּר הִתְקַשְּׁרוּת וּבִטּוּל הַזְּמַן בְּשָׁרְשׁוֹ, בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁעוֹבְדִין אֶת הַשֵּׁם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁהַכֹּל לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לְקַדֵּשׁ וּלְהַגְדִּיל עַל־יְדֵי־זֶה שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת: "וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ", הַיְנוּ הָעֲבוֹדָה שֶׁבְּחִינַת הַזְּמַן, "וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" - בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמָן. וְכֵן זֶה בְּחִינַת: זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. כִּי בְּהַשֹּׁרֶשׁ הַכֹּל אֶחָד, וְהַכֹּל נִכְלָל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, לְמַעְלָה מֵהַדִּבּוּר; רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין זֹאת בְּשֵׂכֶל בְּזֶה הָעוֹלָם, רַק לְהַאֲמִין בָּזֶה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְלִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וּלְהַאֲמִין בְּכָל דִּבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת (שם ה"ד אות יא, עי' פנים).
d'ra'avin — will within the wills. And through this we too merit to holy wills and great longings for Hashem. And through this good souls are made. And this is the aspect of the additional soul one merits on Shabbos. And through this one merits that the eating be in the aspect of the showbread [lechem hapanim]. And therefore
עִקַּר קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל הוּא, שֶׁמְּקַדְּשִׁין הַזְּמַן בְּתוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הַנַּעֲשִׂים בַּזְּמַן הַזֶּה דַיְקָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת וּלְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא. וְזֶה בְּחִינַת: הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם, יֵשׁ מָחָר שֶׁהוּא לְאַחַר זְמַן - הַיְנוּ בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא אַחַר בְּחִינַת זְמַן, כִּי הוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמָן (שם אות טז).
the essential arranging of the showbread was on Shabbos. On Shabbos the ultimate
כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ הוּא לְאַכְלָלָא שְׂמָאלָא בְּיַמִּינָא. כִּי כָּל אֶחָד, כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ לְהַכְנִיעַ הַסִּטְרָא־אָחֳרָא הַנֶּאֱחֶזֶת בְּסִטְרָא דִשְׂמָאלָא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל שְׂמָאלָא בְּיַמִּינָא, כְּמוֹ־כֵן לְפִי בְּחִינָתוֹ נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא תַּכְלִית כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁנֵי בְחִינוֹת: בִּבְחִינַת בֵּן וּבִבְחִינַת עֶבֶד, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי שְׁנֵי בְחִינוֹת אֵלּוּ שָׁרְשָׁן מִבְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה וְאַחַר הַבְּרִיאָה, שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל בְּחִינוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם; וְעַל־יְדֵי שֶׁעוֹבְדִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל שְׂמֹאל בְּיָמִין, אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת מִילַת עֲבָדִים, הַיְנוּ לְהַכְנִיעַ הָרַע הַנֶּאֱחָז בִּשְׂמֹאל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן אָסוּר לְשַׁחְרֵר אֶת הָעֶבֶד, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בְּקִיּוּם הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲזַי אָנוּ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ כָּל עֲבוֹדוֹתֵינוּ בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, דְּהַיְנוּ לִכְלֹל כָּל הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה קִיּוּם הַבְּרִיאָה וְלֹא תִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בְּקִיּוּם הָעוֹלָם. וְעַל־כֵּן עִקַּר הָעֲבוֹדָה - לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת וְלִכְלֹל שְׂמֹאל בְּיָמִין, וְאַף־עַל־פִּי־ כֵן יִהְיֶה קִיּוּם גַּם לִבְחִינַת שְׂמֹאל בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָעוֹלָם, כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָסוּר לְשַׁחְרֵר הָעֶבֶד, שֶׁלֹּא לְבַטֵּל לְגַמְרֵי בְּחִינַת הַשְּׂמֹאל, רַק צְרִיכִין לְמוּלוֹ, הַיְנוּ לְהַכְנִיעַ הָרַע הַנֶּאֱחָז בִּבְחִינַת שְׂמֹאל וּלְבָרֵר הַטּוֹב מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל שְׂמֹאל בְּיָמִין, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה דִּכְתִיב בַּעֲבָדִים: "וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם וְכוּ'", לִבְנֵיכֶם דַּיְקָא (הל' עבדים הלכה ב, אותיות ד ה).
completeness of the pure and clear air — which is the aspect of will and love and peace — is reached. Which is the aspect of Shabbos Shalom — which is rest and tranquility — love and will and peace. And on Shabbos at Mincha it is the will of wills — will within the wills — the ultimate of will and love and peace. Which is all the aspect of the completeness
כָּל־אָדָם לֹא בָא לְזֶה הָעוֹלָם, רַק בִּשְׁבִיל לְבָרֵר בֵּרוּרִים וּלְבָרֵר נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לְעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אוֹ עַל־יְדֵי חֲטָאָיו בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא בַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן. וּבֵרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הוּא בְּחִינַת גֵּרִים וּבַעֲלֵישׂ תְשׁוּבָה. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹד לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט, כְּדֵי לְהַכְנִיעַ עַל־יָדוֹ אֶת הָרַע הַנֶּאֱחָז סְבִיב אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהוּא מֻכְרָח לְבָרְרָם. וּבִשְׁבִיל זֶה בֶּאֱמֶת הָאָדָם בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה בְּזֶה הָעוֹלָם, וְצָרִיךְ לִשְׁפֹּט עַצְמוֹ הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְלַחְשֹׁב דְּרָכָיו וּלְעוֹרֵר לְבָבוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁהִזְהִירָנוּ רַבֵּנוּ זְצַ"ל עַל זֶה פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, וְכַמֻּזְכָּר כַּמָּה פְּעָמִים בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, כִּי לְפִי עֹצֶם הַסַּכָּנָה שֶׁיֵּשׁ עַל כָּל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּקָטָן כְּגָדוֹל, מֵחֲמַת הָרַע הַנֶּאֱחָז בְּאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהוּא מֻכְרָח לְבָרְרָם, כִּי אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הוּא גַם־כֵּן מְבָרֵר בֵּרוּרִים לְפִי בְחִינָתוֹ, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהוּא צָרִיךְ לְבָרְרָם הֵם מְעֹרָבִים בְּתוֹךְ הָרַע, עַל־כֵּן יֵשׁ עָלָיו סַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ הָרַע, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ'. וְעַל־כֵּן אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, כִּי אִם עַל־יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְלִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דְּרָכָיו וּלְיַסֵּר אֶת עַצְמוֹ וּלְהוֹכִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל, כְּדֵי לִשְׂרֹף וּלְהַכְנִיעַ אֶת הָרַע שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בְּלִבּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כְּבָר כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וְכַמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וַחֲשׁוּבִים, שֶׁכְּבָר עָסְקוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת יָמִים וְשָׁנִים, וְאַחַר־ כָּךְ נִלְכְּדוּ בַּעֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְכַמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל מֵעִנְיָן זֶה. וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי כָל אָדָם עוֹסֵק בָּעוֹלָם הַזֶּה רַק לְבָרֵר בֵּרוּרִים, וּבִפְרָט הָעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּיוֹתֵר, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הֵם מְבָרְרִים בֵּרוּרִים חֲדָשִׁים, וְעַל־כֵּן בְּכָל יוֹם יִצְרָם מִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר, כִּי יֵשׁ לָהֶם יֵצֶר הָרָע חָדָשׁ בְּכָל יוֹם, כִּי בְּכָל יוֹם נִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם מֵחָדָשׁ הָרַע שֶׁנֶּאֱחָז בְּאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁצְּרִיכִין עַכְשָׁו לְבָרְרָם, וְעַל־כֵּן הֵם בָּאִים לִפְעָמִים לְאֵיזֶה נִיצוֹצוֹת שֶׁהֵם מֻנָּחִים בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת מְאֹד, וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם עוֹסְקִים לְבָרְרָם, עַל־כֵּן נֶאֱחָז בָּהֶם הָרַע מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְעַל־כֵּן יְכוֹלִין לְהִכָּשֵׁל פִּתְאֹם חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד בִּדְבַר הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל, הַיְנוּ לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְלַחְשֹׁב עַל דְּרָכָיו בֶּאֱמֶת, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְלַהֲבוּת לִבּוֹ וְיִשְׂרֹף אֶת כָּל הָרַע הַנֶּאֱחָז בְּהַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרְרָם. בִּפְרָט כִּי כָל אָדָם צָרִיךְ וּמֻכְרָח לְקָרֵב גַּם אֲחֵרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲשׂוֹת בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה וּבְחִינַת גֵּרִים - כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ, כִּי זֶהוּ עִקַּר יִשּׁוּב הָעוֹלָם, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: זַכָּאָה מָאן דְּאָחֵד בִּידָא דְחַיָּבָא, וְהִפְלִיג שָׁם מְאֹד בְּעֹצֶם מַעֲלָתוֹ וּשְׂכָרוֹ הַמֻּפְלָג. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הָעַרְבוּת שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה, כִּי כָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְחֻיָּב לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת־שָׁמַיִם בְּכָל יוֹם וָיוֹם; אַךְ צְרִיכִין לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מִן הָרַע הַנֶּאֱחָז בְּאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהוּא רוֹצֶה לְקָרְבָם, וְלָזֶה צְרִיכִין מִשְׁפָּט, לִשְׁפֹּט עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵשׁ סז הַמִּשְׁפָּט לִשְׂרֹף אֶת הָרַע שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בְּלִבּוֹ, גַּם לְגָרֵשׁ וְלִשְׂרֹף אֶת הָרַע שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז גַּם בְּאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁרוֹצֶה לְקָרְבָם וְלִבְנוֹת מֵהֶם הֵיכַל הַקְּדֻשָּׁה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' גרים ה"ג, אותיות יח יט).
of the pure and clear air. And then the three tzaddikim who are pillars of the world — Moshe — Yosef — Dovid — departed. For the tzaddikim through their departure also draw the aspect of the pure and clear air. And through this their words are alive and enduring and heard from afar even after their departure — through which converts and baalei teshuva are made. Which is what the tzaddikim engage in even after their departure — as explained elsewhere. And this is why the tzaddikim practice speaking much Torah and moral teaching at the third meal specifically — for then one can make the speech heard from afar as mentioned. Regarding the custom of eating fish on Shabbos and festivals: See the section on Eating [Achila], os 109. The eating of Shabbos and festivals is very precious
יִרְאָה וּבִטָּחוֹן תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה, כִּי הַיָּרֵא אֶת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת הוּא בָּטוּחַ בַּה' שֶׁלֹּא יֶחְסַר לוֹ דָבָר, בִּבְחִינַת "כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו". וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְבִטָּחוֹן בֶּאֱמֶת, אָז אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִשּׁוּם יִרְאָה נְפוּלָה, יִרְאָה חִיצוֹנִית, בִּבְחִינַת "אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד", וּכְתִיב: "בַּה' בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי", וְאָז הַיִּרְאָה שֶׁלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת (הל' ס"ת ה"ג אות ד).
— for then the will is revealed — that is: everything is conducted only
עִקַּר תִּקּוּן הָאָדָם וְכָל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בּוֹ הוּא עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁהִזְהִירָנוּ רַבֵּנוּ זְצַ"ל בְּקוֹל חָזָק וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: כַּיָּדוּעַ; וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנּוֹלָד וְנִתְגַּלֶּה הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה, הֵם בְּחִינַת שִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם כְּלוּלִים מֵהֶם, כַּיָּדוּעַ. וְעִקַּר הַהוֹלָדָה וְהַהִתְגַּלּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּינָה, שֶׁנִּקְרֵאת אֵם הַבָּנִים. וַאֲפִלּוּ אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנּוֹלָד וְנִתְגַּלֶּה הַדָּבָר, עֲדַיִן כָּרוּךְ הִתְבּוֹנְנוּת הַשֵּׂכֶל אַחֲרָיו לְגַדֵּל הַדָּבָר וּלְהַשְׁלִימוֹ בִּשְׁלֵמוּת. וּמֵחֲמַת שֶׁבִּינָה דִּינִין מִתְעָרִין מִנַּהּ, עַד שֶׁמִּסִּיגֵי הַדִּינִים נִשְׁתַּלְשֵׁל כָּל־כָּךְ לְמַטָּה לְמַטָּה, עַד שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל וְנַעֲשֶׂה הַיֵּצֶר הָרָע הַמְגֻשָּׁם, כִּי שֹׁרֶשׁ הַיֵּצֶר הָרָע הוּא מֵאֲחִיזַת הַדִּינִים. וּבִשְׁבִיל זֶה, קֹדֶם שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה לְדַבֵּר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ, בָּאִים עָלָיו בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְרַעְיוֹנִים וּבִלְבּוּלִים הַרְבֵּה, כָּל אֶחָד לְפִי בְחִינָתוֹ, וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הוּא בְּעֵת שֶׁעוֹסֵק לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר בְּחִינַת הוֹלָדַת כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּינָה, וּמֵחֲמַת שֶׁמִּשָּׁם דִּינִין מִתְעָרִין, וְהַדִּינִים - שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת הַיִּצְרִין רָעִים, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהָרַעְיוֹנִים רָעִים. וְאָז כְּשֶׁהָאָדָם רוֹאֶה שֶׁמִּתְגַּבְּרִין עָלָיו מְאֹד הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, יֶשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מֵהֶם, וְרוֹצֶה לִלְחֹם עִמָּהֶם וּלְתָפְסָם וּלְלָכְדָם וּלְהַחֲזִירָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה - אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה, כִּי יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עֲלֵיהֶם הַבִּלְבּוּלִים כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁכָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדָּם וְלִלְחֹם עִמָּהֶם, אָז הֵם מִתְגַּבְּרִים כְּנֶגְדּוֹ בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן עִקַּר תַּקָּנָתוֹ אָז, שֶׁיַּנִּיחַ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת וְלֹא יַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם כְּלָל וְלֹא יִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בְּמַה שֶּׁהוּא עוֹסֵק, בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וְכוּ', וְיִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ בְּדַעְתּוֹ מְאֹד לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ וּלְהַכְנִיס מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּהַדִּבּוּרִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר אוֹ בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים שֶׁעוֹסֵק בָּהֶם אָז, וְלֹא יִסְתַּכֵּל לְאַחֲרָיו כְּלָל עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְבַלְבְּלוֹת, וַאֲזַי מִמֵּילָא יִסְתַּלָּקוּ. וַאֲפִלּוּ אִם יָבוֹאוּ אַחַר־כָּךְ עוֹד הַפַּעַם, וַאֲפִלּוּ פַּעַם אַחַר פַּעַם עַד כַּמָּה פְּעָמִים, חַס וְשָׁלוֹם, גַּם־כֵּן לֹא יִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְכוּ', וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, וּמִמֵּילָא יִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ בְּוַדַּאי. וְזֶה עִנְיַן מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. אַךְ הָעֵצָה הַזֹּאת הוּא רַק כָּל־זְמַן שֶׁלֹּא זָכָה הָאָדָם עֲדַיִן לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ כָּרָאוּי, וְנִיצוֹצֵי נַפְשׁוֹ עֲדַיִן בְּגָלוּת גָּדוֹל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "כִּי יִקָּרֵא לְפָנֶיךָ קַן צִפּוֹר בַּדֶּרֶךְ" דַּיְקָא, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: פְּרָט לִמְזֻמָּן, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּ וְטִהֲרוּ אֶת עַצְמָם בִּשְׁלֵמוּת, עַד שֶׁבְּחִינַת הַדִּבּוּרִים וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת קַן צִפּוֹר כְּבָר נָכוֹן וּמְזֻמָּן אֶצְלָם, בְּחִינַת 'תְּפִלָּתוֹ שְׁגוּרָה בְּפִיו', בְּחִינַת "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וְכוּ'" - עֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּא לִפְעָמִים אֵיזֶה מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, הֵם בָּאִים רַק בִּשְׁבִיל שֶׁהַצַּדִּיק יְתַקְּנֵם וִיבָרְרֵם, וְהַצַּדִּיק צָרִיךְ דַּיְקָא לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם הֵיטֵב וּלְתַקְּנָם וּלְבָרְרָם, כִּי הוּא יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן הֵם נִמְשָׁכִין, וְיוֹדֵעַ לְהַעֲלוֹת כָּל מַחֲשָׁבָה סט לְשָׁרְשָׁהּ וּלְבָרְרָהּ כָּרָאוּי, עַיֵּן פְּנִים (הל' שילוח הקן ה"ד).
by His blessed will. And therefore through the eating one subdues the wisdom of nature — which is the aspect of body — and connects everything to the faith of the will and providence. Which is the aspect of soul — the aspect of "the righteous eats to the satisfaction of his soul." For Israel's eating must be in the aspect of the revelation of the will — namely to connect through our eating — through which we receive vitality — and which is the essential connection of body with soul — all things to the root of the will — to know and recognize that everything is only through His will and providence alone. And to repair the blemish of the eating of the Tree of Knowledge — from
כָּל־מַה שֶּׁעָבַר עַל יִשְׂרָאֵל בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּבִקְרִיעַת יַם־סוּף וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, וְכָל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁל כְּבִישַׁת אֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ אַחַר־כָּךְ - הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל עוֹבֵר עַל הָאָדָם הָרוֹצֶה לִזְכּוֹת לְחַיֵּי עוֹלָם, שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו כַּמָּה מִינֵי מִלְחָמוֹת בְּלִי שִׁעוּר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי בְחִינָתוֹ. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה וְכַמָּה כֹּחוֹת וּבְחִינוֹת בְּהַיֵּצֶר הָרָע, כִּי יֵשׁ יֵצֶר הָרָע לְמַעְלָה מִיֵּצֶר הָרָע, וְכָל מַה שֶּׁהָאָדָם גָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר, מִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדּוֹ בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר, הַיְנוּ שֶׁהוּא דַק וְרוּחָנִי בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ. וְכָל מַה שֶּׁהַיֵּצֶר הָרָע דַּק וְרוּחָנִי יוֹתֵר, יֶשׁ לוֹ כֹּחַ בְּיוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר גַּם עַל הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ מַה שֶּׁבְּכָל פַּעַם מִתְגַּבֵּר הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מֵחָדָשׁ, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ אֵצֶל פַּרְעֹה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּא עָלָיו אֵיזֶה מַכָּה נִכְנַע קְצָת, וְאַחַר־כָּךְ הִכְבִּיד אֶת לִבּוֹ וְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר, וְכֵן בְּהַהַתְחָלָה הִתְגַּבֵּר וְאָמַר: "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה וְכוּ'", וְכֵן אַחַר יְצִיאַת מִצְרַיִם מַמָּשׁ הִתְגַּבֵּר לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם עַד הַיָּם, וְכֵן אַחַר קְרִיעַת יַם־סוּף הִתְגַּבְּרָה הַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְהַכְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכַמָּה וְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת, עַד שֶׁאֲפִלּוּ לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁפָּסְקָה זֻהֲמָתָן לְגַמְרֵי, הִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע וְהִכְשִׁילָם בְּחֵטְא הָעֵגֶל, מַה שֶּׁהַדָּבָר פְּלִיאָה מְאֹד: אֵיךְ אַחַר מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁזָּכוּ כֻּלָּם לְמַדְרֵגַת נְבוּאָה פָּנִים בְּפָנִים, יִפְּלוּ מִמַּדְרֵגָתָם כָּל־כָּךְ עַד שֶׁנִּכְשְׁלוּ בָּעֵגֶל? אַךְ כָּל זֶה נִמְשַׁךְ מֵעִנְיָן הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּהַיֵּצֶר הָרָע, וַאֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים יֵשׁ לָהֶם יֵצֶר הָרָע, שֶׁהוּא מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת הַמְבֹאָרִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנִּסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּה הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל צַדִּיקִים הוּא בְּחִינַת מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ מַמָּשׁ, וְהוּא רַק בְּחִינַת דִּינִים עֶלְיוֹנִים שֶׁלֹּא זָכוּ עֲדַיִן לְהַמְתִּיקָם כָּרָאוּי, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם הַצַּדִּיקִים שֶׁאֵינָם זוֹכִים לַעֲמֹד עַל עָמְדָם וּלְהַמְתִּיק הַדִּינִים, לְשַׁבֵּר זֶה הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כְּפִי בְחִינָתָם, אֲזַי יָכוֹל הַיֵּצֶר הָרָע לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶם כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיַּפִּיל אוֹתָם לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְפִילוֹת גְּדוֹלוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתֶךָ. עַל־כֵּן צְרִיכִין תָּמִיד לִצְעֹק אֶל הַשֵּׁם וּלְסַלֵּק וּלְהַשְׁלִיךְ מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַבִּלְבּוּלִים, רַק לֵילֵךְ בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת, וְאָז לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט, כִּי צְעָקָה וּתְפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת מוֹעִילִים תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת (שה"ש ב): "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע וְכוּ', הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ", כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שם אותיות ה ו).
which the alien wisdoms of the natural philosophers who deny the will — G-d forbid — flowed. And through our eating in holiness according to the Torah — particularly through the eating of Shabbos and festivals — through this we subdue the natural philosophers and connect to the will — to know truly that even nature conducts itself only through His will and providence alone. The essential of our service on the six weekdays is to clarify the good from the evil — namely to subdue the luminaries of fire that have hold in the six weekdays — and to clarify the
אֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים יֵשׁ לָהֶם יֵצֶר הָרָע, רַק שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ מַמָּשׁ, הַיְנוּ בְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְדִינִים עֶלְיוֹנִים וּגְבוֹהִים שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְתִּיקָם. וְהֵם צְרִיכִים מִלְחָמָה גְדוֹלָה בְּדַעְתָּם לִכְבּשׁ וּלְשַׁבֵּר זֶה הַיֵּצֶר הָרָע, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא קָדוֹשׁ וָזַךְ. וּמִי שֶׁפָּגַם בָּזֶה וְאֵינוֹ מַמְתִּיק הַדִּין כָּרָאוּי, יָכוֹל לִפֹּל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלוֹת הַרְבֵּה עַל־יְדֵי זֶה; אַךְ יֵשׁ בָּזֶה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת בְּחִינוֹת, כִּי יֵשׁ כַּמָּה צַדִּיקִים שֶׁפָּגְמוּ בָּזֶה, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַפְּגָם שֶׁלָּהֶם הָיָה גָדוֹל מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן נִשְׁאֲרוּ עַל עָמְדָם וּמֵתוּ בְּצִדְקָתָם. אֲבָל יֵשׁ שֶׁפָּגְמוּ בִּבְחִינַת זֶה הַיֵּצֶר הָרָע הַגָּבוֹהַּ הַנַּ"ל, וְעַל־ יְדֵי־זֶה הִתְגָּרָה בָּהֶם כָּל־כָּךְ עַד שֶׁהִפִּיל אוֹתָם מַטָּה מַטָּה, עַד שֶׁנָּפְלוּ לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לְפַרְדֵּס: בֶּן עַזַּאי וּבֶן זוֹמָא, הֵצִיץ וָמֵת, הֵצִיץ וְנִפְגַּע, אֲבָל נִשְׁאֲרוּ בְּצִדְקָתָם, אֲבָל אַחֵר קִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת לְגַמְרֵי, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְזֶה הָיָה גַם־כֵּן הַפְּגָם וְהַנְּפִילָה שֶׁל קֹרַח, כִּי קֹרַח הָיָה גְּדוֹל הַלְוִיִּים, שֶׁהֵם מִסִּטְרָא דְדִינָא, וְכָל עֲבוֹדָתוֹ הָיָה, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַמְתִּיק הַדִּינִים הַגְּבוֹהִים שֶׁבּוֹ עַל־ יְדֵי שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, שֶׁהָיָה מִבְּחִינַת הַחֶסֶד, בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, בִּבְחִינַת "וְנִלְווּ אֵלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ", וְאָז הָיָה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. אֲבָל מֵחֲמַת גַּסּוּתוֹ, נִתְגָּרָה בּוֹ הַדִּין וְלֹא עָמַד בַּנִּסָּיוֹן, וְנִתְקַנֵּא בְּאַהֲרֹן וְלֹא רָצָה לִכְלֹל בּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּבְּרוּ בּוֹ הַדִּינִים בְּיוֹתֵר וְכוּ' עַד שֶׁהִפִּילוּ אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁחָלַק עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ, עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וְעַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, עַד שֶׁהֵסִית וְהִדִּיחַ עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, שֶׁהֵם ר"נ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת, נְשִׂיאֵי עֵדָה, קְרִיאֵי מוֹעֵד וְכוּ'. וְכָל זֶה הָיָה מִכֹּחַ תֹּקֶף הַדִּינִים וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁבּוֹ, שֶׁלֹּא זָכָה לְהַמְתִּיקָם כָּרָאוּי כַּנַּ"ל (שם אות ח).
good from them. For on Shabbos they have no hold — the aspect of "you shall not kindle fire." And therefore immediately at the conclusion of Shabbos one blesses over fire — for through this we reveal that Hashem created everything — even the luminaries of fire — He created them. And all receive vitality only from Him. And through this very act the evil that clings to the luminaries
יֵשׁ טוֹעִים בְּדַעְתָּם לוֹמַר, שֶׁמִּי שֶׁזּוֹכֶה לְמַעֲלַת הַגְּדוֹלִים, שׁוּב אֵין צָרִיךְ מִלְחָמָה כְּלָל. אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא טָעוּת, כִּי אֲפִלּוּ גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִלְחָמָה גְדוֹלָה עִם בְּחִינַת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ, בְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְדִינִים כַּנַּ"ל. וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֲדַיִן מִלְחָמוֹת, בְּוַדַּאי אֵין כֻּלָּם שָׁוִין, וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת בְּלִי שִׁעוּר, כִּי כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְשַׁבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע הַגָּבוֹהַּ שֶׁבּוֹ, דְּהַיְנוּ לְהַמְתִּיק הַדִּין, כֵּן זוֹכֶה לְאֵיזֶה דַרְגָּא וּמַעֲלָה יְתֵרָה בְּהַשָּׂגָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וְכֵן יֵשׁ טוֹעִים לְהִפּוּךְ גַּם־כֵּן, שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁמִּי שֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם בִּדְיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, וְנָפַל לִבְחִינַת הַטֻּמְאָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּבָר אָבְדָה תִּקְוָתוֹ מֵה', חַס וְשָׁלוֹם, וְשׁוּב אֵין לוֹ טָהֳרָה. וּבֶאֱמֶת גַּם זֶה לְהֵפֶךְ, כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בִּדְיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת וְהַפְּחִיתוּת, אֲפִלּוּ בְּהֵיכְלִין דִּמְסָאֲבוּתָא, חַס וְשָׁלוֹם, גַּם שָׁם אֵין קֵץ וּגְבוּל לֶאֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ שֶׁאֵין סוֹף לֶאֱלָקוּתוֹ בַּמַּעֲלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם - כְּמוֹ־כֵן מַמָּשׁ אֵין סוֹף וְתַכְלִית לֶאֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, כִּי אֵין מָקוֹם עא וּמַדְרֵגָה שֶׁלֹּא יוּכַל לִמְצֹא גַם שָׁם אֶת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה". אַדְּרַבָּה, לִפְעָמִים כְּשֶׁהָאָדָם בִּדְיוּטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד מְאֹד, וְהַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַטֻּמְאָה מִתְפַּשְּׁטִין עָלָיו מְאֹד וְרוֹצִין לְבָלְעוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, אָז דַּיְקָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו וְשׁוֹלֵחַ לוֹ טָהֳרָה וְסִיּוּעַ מִלְּעֵלָּא, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אוֹ עַל־כָּל־פָּנִים לֹא יֹאבַד לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא אָמַר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב: "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב וְכוּ', רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְכוּ'", וְכֵן עוֹד כַּמָּה פְּסוּקִים. וְזֶה מְרֻמָּז בְּמִצְוַת נְגָעִים, שֶׁבַּהֶרֶת כִּגְרִיס - טָמֵא, וּפָרְחָה בְּכֻלּוֹ - טָהוֹר; כִּי דַיְקָא לִפְעָמִים כְּשֶׁבָּא לְתַכְלִית הַיְרִידָה, אָז הוּא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, וְנִמְשָׁךְ עָלָיו טָהֳרָה וְתִקּוּן מִמָּקוֹם שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו, אִם זוֹכֶה לָזֶה, כִּי אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג דְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת. וְקֹרַח פָּגַם בִּשְׁנֵי הַטָּעוּתִים הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אותיות ט י יא).
of fire is subdued — and we have the power to clarify the good from them. The essential union [yichud] and coupling is on Shabbos — for the essential of the union is to unite that which is after Creation so that it be included in that which preceded Creation — which is the aspect of the six days of action being included in the holiness of Shabbos — the aspect of the World to Come. Which is the aspect of the additional Shabbos [tosefes Shabbos] — wherein one adds from the weekday
כָּל הַתִּקּוּנִים וְהַמְתָּקוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, הַכֹּל נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי אֵלּוּ הַמִּצְו?ֹת שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. כִּי כָל הַמִּצְו?ֹת גְּבוֹהִים מְאֹד, וְהֵם כְּלוּלִים מִכָּל מִינֵי תִּקּוּנִים שֶׁצְּרִיכִין בְּכָל הָעוֹלָמוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף. לְמָשָׁל, מִי שֶׁהוּא אֲפִלּוּ לְמַטָּה מֵעֲשִׂיָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁהַקְּלִפּוֹת שֶׁלְּמַטָּה מֵעֲשִׂיָּה עֲדַיִן נֶאֱחָזִים בּוֹ, הוּא צָרִיךְ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִת וּלְהָנִיחַ תְּפִלִּין וְכוּ', וְהֵם מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם, שֶׁיִּזְכֶּה בְּחַיָּיו אוֹ עַל־כָּל־פָּנִים לְאַחַר מוֹתוֹ לְגָרֵשׁ וּלְבַטֵּל אֵלּוּ הַקְּלִפּוֹת, וּלְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת הַמִּצְו?ֹת שֶׁזָּכָה לְקַיֵּם, וּלְקַבֵּל חֶלְקוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וּכְמוֹ־כֵן מִי שֶׁכְּבָר בִּטֵּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּעֲשִׂיָּה, וְזָכָה לְבַטֵּל גַּם הַקְּלִפּוֹת שֶׁבַּיְצִירָה וְזָכָה לִנְשָׁמָה דִיצִירָה, אַף־עַל־פִּי־ כֵן צָרִיךְ לְהָנִיחַ צִיצִת וּתְפִלִּין, וְיֶשׁ כֹּחַ לְאֵלּוּ הַצִּיצִת וּתְפִלִּין לְתַקֵּן וּלְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ בְּהַתִּקּוּן וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְפִי בְחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ. וְכֵן אֲפִלּוּ מִי שֶׁזָּכָה לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת עוֹד בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד אֵין סוֹף, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מֻכְרָח לְקַיֵּם הַמִּצְו?ֹת כִּפְשׁוּטָן; אַךְ שֶׁאֶצְלוֹ יַעֲשׂוּ הַמִּצְו?ֹת תִּקּוּנִים נִפְלָאִים בְּיוֹתֵר כְּפִי בְחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים יח): "אִמְרַת ה' צְרוּפָה, מָגֵן הוּא 'לְכֹל' הַחוֹסִים בּוֹ" דַּיְקָא, הַיְנוּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, וּלְמַעְלָה מַעְלָה מֵהַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים, וְכֵן לְמַטָּה מַטָּה מֵהַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, לְכֻלָּם הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא אִמְרַת ה', מָגֵן לָהֶם לְכֻלָּם, כִּי הִיא מְצֹרֶפֶת וּמְזֻקֶּקֶת בְּחָכְמָה נוֹרָאָה וַעֲמֻקָּה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהִיא מְגִנָּה וּמוֹשִׁיעָה לְכָל בָּאֵי עוֹלָם מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, בְּחִינַת "מָגֵן הוּא לְכֹל הַחוֹסִים בּוֹ", 'לְכֹל' דַּיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת: "כָּאֶזְרָח כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'" וְכֵן הַרְבֵּה, לְהוֹרוֹת וּלְגַלּוֹת, שֶׁהַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה לְאֵלּוּ לְבַד אוֹ לְאֵלּוּ לְבַד, רַק לְכֻלָּם נִתְּנָה, לִגְדוֹלִים וְלִקְטַנִּים וּבֵינוֹנִים בְּאֵיזֶה דַרְגָּא שֶׁהוּא, כִּי אֲפִלּוּ הַגְּדוֹלִים מְאֹד צְרִיכִין לְקַיֵּם מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה כִּפְשׁוּטָן וּלְקַבֵּל עַל יָדָהּ הַתִּקּוּנִים כְּפִי בְחִינָתָם, וְכֵן אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים מוֹעִיל לָהֶם מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה וְהוּא חַיֵּיהֶם לָנֶצַח וְכַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁקִּבֵּץ משֶׁה כָּל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל קֹדֶם מוֹתוֹ וְהִזְהִירָם עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם וְכוּ'", וְכֵן הִזְהִיר אוֹתָם שָׁם לְכָל הַדּוֹרוֹת עַד הַסּוֹף, לְהוֹרוֹת שֶׁלְּכֻלָּם נִמְסְרָה הַתּוֹרָה, לְכָל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת עַד הַסּוֹף, כִּי כֻּלָּם יַצְלִיחוּ לָנֶצַחַ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא, כִּי דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הִיא מָגֵן לְכֹל הַחוֹסִים בּוֹ (שם אותיות י יב יג).
onto the holy. Which is the aspect of the nullification of the prohibition [bitul ha'issur] — for from the weekday — where the prohibition holds — the holiness of Shabbos is made. And this is the aspect of the ultimate completeness of the union made on Shabbos — as explained in the main text. The matter of the observance of Shabbos — and what the Torah singled out specifically the labor of fire from all the forbidden labors — as it is said: "you shall not kindle fire" — and the matter of washing in hot water on the
זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע שֶׁאֵין יוֹדְעִין כְּלָל, כִּי אוֹרַיְתָא וְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָּא חַד. וּכְמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל, כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת הַתּוֹרָה. וְכֵן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג גְּדֻלַּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, וּמַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְעַל מָה אֲתִי לְהַאי עָלְמָא, וּמַה יִּהְיֶה מִמֶּנּוּ וְכוּ'. אַךְ אִם־כֵּן, מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל סָתוּם וְנֶעְלָם מְאֹד, אִם־כֵּן לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים שׁוּם דְּבַר עֲבוֹדָה בַּמֶּה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - אַךְ מֵאַהֲבָתוֹ וְחֶמְלָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, יְגַלֶּה סוֹדוֹ לַאֲבוֹתֵינוּ, עַד אֲשֶׁר גָּבְרוּ רַחֲמָיו וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־יְדֵי משֶׁה עַבְדּוֹ, אֲשֶׁר הוּא הֵאִיר עֵינֵינוּ וְהוֹדִיעַ לָנוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת אֲשֶׁר הֵם חַיֵּינוּ, לְקַיְּמָם בְּזֶה הָעוֹלָם, לִזְכּוֹת עַל־יָדָם לַתַּכְלִית הַנִּצְחִי. אֲבָל עֲדַיִן גַּם עַתָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, אַף־עַל־ פִּי־כֵן אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט): "פְּלָאוֹת עֵדְו?ֹתֶיךָ וְכוּ'", רַק אָנוּ מְחֻיָּבִים לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ, אֲבָל טַעֲמֵי הַמִּצְו?ֹת וּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה עֲדַיִן סָתוּם וְנֶעְלָם מֵאִתָּנוּ מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז): "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי". וְזֶה יְסוֹד גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לֵידַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרְבִין בְּיוֹתֵר, אַף־עַל־פִּי־כֵן כַּמָּה וְכַמָּה רְחוֹקִים עֲדַיִן. וְזֶה - הֵן לְעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהֵן לְהַצַּדִּיק, כִּי גַם הַצַּדִּיק סָתוּם וְנֶעְלָם וְנִפְלָא מֵאִתָּנוּ מְאֹד. אַךְ כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַתּוֹרָה וְהַצַּדִּיקִים סְתוּמִים וְנֶעְלָמִים מֵאִתָּנוּ מְאֹד מְאֹד, כְּמוֹ־ כֵן הֵם קְרוֹבִים וּסְמוּכִים וְנִגְלִים אֵלֵינוּ מְאֹד; וְכֵן לְהֵפֶךְ - כְּמוֹ שֶׁהֵם נִגְלִים וּסְמוּכִים וּקְרוֹבִים אֵלֵינוּ מְאֹד, כְּמוֹ־כֵן הֵם רְחוֹקִים וְנֶעְלָמִים וְנִשְׂגָּבִים מֵאִתָּנוּ מְאֹד, וְכֵן חוֹזֵר חֲלִילָה, כִּי שְׁנֵיהֶם אֱמֶת. וְזֶה בְּחִינַת (ישעיה נ"ח): "שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב וְכוּ'", כִּי קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְאוֹרַיְתָא וְהַצַּדִּיקִים סְתִימִים וְגָלְיָן. אִי לָזֹאת צְרִיכִין לֵידַע, שֶׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לְהָאָדָם שֶׁמִּתְנוֹצֵץ לוֹ אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת וְרוֹאֶה אֵיזֶה הִתְקָרְבוּת, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּי מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וְהוּא חֶסֶד גָּדוֹל וְנִפְלָא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַפְלִיא חַסְדּוֹ עִמּוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִטְעֶה שֶׁכְּבָר הוּא קָרוֹב וְסָמוּךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַתּוֹרָה וּלְהַצַּדִּיקִים, כִּי צָרִיךְ לֵידַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא מְקֹרָב בְּיוֹתֵר, עֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד מְאֹד, כִּי לִגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין חֵקֶר. אֲבָל אַף־עַל־ פִּי־כֵן צָרִיךְ לֵידַע גַּם־כֵּן, שֶׁהַיְשׁוּעָה וְהַחֶסֶד שֶׁל כָּל הִתְקָרְבוּת וְהִתְקָרְבוּת כָּל־שֶׁהוּא הוּא חֶסֶד נִפְלָא, כִּי הוּא הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּי וִישׁוּעָתוֹ לָנֶצַח, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְאֹד תַּכְלִית יְשׁוּעָתוֹ, וְצָרִיךְ עֲדַיִן לִהְיוֹת עוֹמֵד וּמְצַפֶּה הַרְבֵּה לִישׁוּעָתוֹ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִוָּשַׁע בִּשְׁלֵמוּת, לָצֵאת מִמַּה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לָצֵאת וּלְהִתְקָרֵב לְמַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְקָרֵב. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ: "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק", וְכֵן אֵצֶל מִרְיָם: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק", הַיְנוּ שֶׁרָאוּ אֶת הַיְשׁוּעָה־שְׁלֵמָה סְמוּכָה וּקְרוֹבָה מְאֹד וּמְזֻמֶּנֶת לָבוֹא, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן לְעֵת עַתָּה עֲדַיִן הַדָּבָר רָחוֹק מְאֹד, וּצְרִיכִין עוֹד לְצַפּוֹת הַרְבֵּה לִישׁוּעָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְחֶמְלָתוֹ הַגְּדוֹלָה, וְכֵן הוּא בְּכָל דּוֹר בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת וּבִפְרָטֵי פְרָטִיּוּת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְגַם עַתָּה בַּדּוֹר הַזֶּה, אַחַר כָּל הַיְשׁוּעוֹת הַגְּדוֹלוֹת, שֶׁזָּכִינוּ לִיצִיאַת מִצְרַיִם וּלְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וְלִכְנֹס לְאֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל וּלְבִנְיַן בֵּית הַבְּחִירָה, וּכְבָר הֶרְאָה לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִתְקָרְבוּת גָּדוֹל וְנִפְלָא עַל־יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים בְּנֵי עֲלִיָּה שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וְנִפְלְאוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר עָשׂוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַיְשׁוּעָה הַשְּׁלֵמָה רְחוֹקָה מֵאִתָּנוּ עֲדַיִן מְאֹד. וְכֵן לְהֵפֶךְ, אַחַר כָּל הַחֻרְבָּנוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אַף־עַל־פִּי־כֵן מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, רוֹאֶה גַם עַתָּה יְשׁוּעוֹת הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹת חֲסָדָיו בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת". וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת אֲמִתִּי לִרְאוֹת נִפְלְאוֹת חַסְדּוֹ וִישׁוּעָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם, צָרִיךְ עַל־כָּל־פָּנִים לְהַאֲמִין בָּזֶה הַרְבֵּה, שֶׁחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ מִתְחַדְּשִׁים עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁזֶּה כַּוָּנַת הַכָּתוּב: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ", וּכְמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל לוֹמַר בְּכָל יוֹם כַּמָּה פְּעָמִים "עַל נִסֶּיךָ וְכוּ'" כַּנַּ"ל וְכַיּוֹצֵא הַרְבֵּה; אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל הַיְשׁוּעוֹת עֲדַיִן הֵם בִּבְחִינַת "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק", שֶׁרוֹאִין הַיְשׁוּעָה בְּכָל עֵת, אֲבָל עֲדַיִן הִיא רְחוֹקָה מְאֹד. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אָנוּ רוֹאִין הַיְשׁוּעָה בְּעֵינֵינוּ בְּכָל עֵת, כִּי הֲלוֹא אָנוּ רוֹאִין שֶׁאָנוּ זוֹכִין בְּכָל יוֹם לְהָנִיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין וּלְקַיֵּם כַּמָּה מִצְו?ֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְו?ֹת כְּרִמּוֹן, וּבְוַדַּאי זֶה לָנוּ לִישׁוּעָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה, כִּי רַק זֶה הוּא הַתַּכְלִית מִכָּל הָעוֹלָם, כִּי לֹא יִשָּׁאֵר לָנוּ שׁוּם דָּבָר, רַק מַה שֶּׁאָנוּ זוֹכִין לַחְטֹף מִזֶּה הָעוֹלָם הָעוֹבֵר אֵיזֶה תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת קְצָת, אֲשֶׁר הֵם חַיֵּינוּ לָנֶצַח. וּבִפְרָט מִי שֶׁזּוֹכֶה לִטְעֹם אֵיזֶה טַעַם בַּתּוֹרָה, בִּפְרָט בְּחִדּוּשֵׁי־תוֹרָה אֲמִתִּיִּים וְכוּ', הוּא רוֹאֶה בְּוַדַּאי נִפְלְאוֹת חֲסָדָיו וִישׁוּעָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת; אֲבָל צָרִיךְ לֵידַע, שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּל הוּא רַק בִּבְחִינַת "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" וּבִבְחִינַת "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי" - מֵרָחוֹק דַּיְקָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא יָכוֹל כָּל אֶחָד לְפֻם דַּרְגֵּהּ לְהִתְחַזֵּק וְלִשָּׁאֵר עַל עָמְדוֹ בְּכָל עֵת בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, בִּבְחִינַת "מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" - לַחְמָהּ דְּאוֹרַיְתָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל עֵצוֹת הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה כִּי אִם מִמֶּרְחָק דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע שֶׁכָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לְהָאָדָם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הַכֹּל נִמְשָׁךְ וּבָא מִמֶּרְחָק מְאֹד מְאֹד, כִּי לְפִי גַשְׁמִיּוּתוֹ הוּא רָחוֹק מִישׁוּעָה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי". אַךְ רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ רַבִּים מְאֹד וּמֵבִיא לַחְמוֹ מִמֶּרְחָק מְאֹד מְאֹד, וְגַם אַחַר שֶׁהֵבִיא לַחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהוּא יְשׁוּעָתוֹ, עֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד מְאֹד, וְרַק זֶה הוּא הִתְקָרְבוּתוֹ, כִּי הַהִתְרַחֲקוּת - תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, כִּי כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד, הוּא דַיְקָא זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהִתְקָרְבוּת; וְתֵכֶף שֶׁהוּא סוֹבֵר שֶׁכְּבָר קָרוֹב הוּא אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז יֵדַע שֶׁבְּוַדַּאי הוּא רָחוֹק מְאֹד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְכָל זֶה מְרֻמָּז בְּמִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן, עַיֵּן פְּנִים (שם הלכה ה, אותיות א ב ג ד ה ו).
eve of Shabbos — and the matter of the Mincha of Shabbos — and the practice of gathering specifically at the time of the third meal to engage then in words of moral instruction and awakening and the drawing close of Israel's souls to Hashem: See the section on Converts, os 13. The eating of Shabbos is entirely holy — and the Sitra Achra has no hold in it. And all the eating of Shabbos is in the aspect of soul's food — and not body's food at all. For the delight [oneg] of Shabbos is the aspect of "the river flowing from Eden to water the Garden" — through which all the fragrances grow [for oneg — its initial letters spell: Eden — River — Garden — as explained many times]. Which is the aspect of soul's food — which is only from fragrance. And this is the aspect of the myrtle [hadas] they used to smell on Shabbos — for the myrtle alludes to the aspect of Yaakov. And therefore it has a good fragrance — the aspect of "see the fragrance of my son" said of Yaakov — for he merited this through the aspect of voice — the aspect of "the voice is the voice of Yaakov" — which is the aspect of the above-mentioned River — as explained in the main text. And this is the aspect of the seven voices recited at the entry of Shabbos. And therefore the holiness of Shabbos is in the aspect of the inheritance of Yaakov
הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נָתַן כֹּחַ כָּל־כָּךְ לְהַבְּחִירָה, עַד שֶׁיֶּשׁ כֹּחַ לְהָאָדָם לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא כִּרְצוֹנוֹ דֶּרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, אוֹ לְהִפּוּךְ חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ לְהָאָדָם שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה בְּתַכְלִית הָרִחוּק, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עַל־יְדֵי כֹּחַ בְּחִירָתוֹ יֶשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו אֵיזֶה בְּחִינָה מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִדְמֶה לוֹ שֶׁיֶּשׁ לוֹ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ וְרוֹאֶה חֶזְיוֹנוֹת וּמַרְאוֹת אֲמִתִּיּוֹת, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה יֶשׁ לָהּ תֹּקֶף גָּדוֹל. וּמִי לָנוּ מְשֻׁקָּץ וּמְתֹעָב יוֹתֵר מִבִּלְעָם הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ - אַף־עַל־פִּי־כֵן הִתְגַּבֵּר בְּרִשְׁעָתוֹ כָּל־כָּךְ נֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה, עַד שֶׁהִמְשִׁיךְ עָלָיו מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת נוֹרָאוֹת, עַד שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם קָם, וּמָנוּ? בִּלְעָם. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁכָּל־זְמַן שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ כָּרָאוּי בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי יַכְנִיעַ וִיבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת, וְלֹא יִרְצֶה לֵילֵךְ בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנּוּ; כִּי אִם יִרְצֶה אָז לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת, יוּכַל לְקַלְקֵל יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר נִכְשְׁלוּ בָּזֶה רַבִּים מְאֹד, רַק יֵלֵךְ בִּתְמִימוּת וִיבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעְזְרוֹ לָצֵאת מִפְּחִיתַת מַדְרֵגָתוֹ וְיִזְכֶּה לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ כָּרָאוּי, וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה יִשְׁתַּמֵּשׁ וְיִתְאַמֵּץ בְּגֹדֶל כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁיֶּשׁ לוֹ, וְיַרְבֶּה לְדַבֵּר בָּזֶה דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל כַּוָּנָתוֹ יִהְיֶה כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר הָרַע שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי, כְּדֵי לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת - הַהִפּוּךְ מִדַּעַת בִּלְעָם הָרָשָׁע וַחֲבֵרָיו וְתַלְמִידָיו, שֶׁהֵם חֲזָקִים מְאֹד בְּתֹקֶף הָרַע וְהַטֻּמְאָה שֶׁלָּהֶם וְאֵינָם רוֹצִים לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמָם נֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה, אַדְּרַבָּה הֵם רוֹצִים לְהַמְשִׁיךְ אֵיזֶה בְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא מֵהַקְּדֻשָּׁה לִמְקוֹמָם הַטָּמֵא, חַס וְשָׁלוֹם, לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה, בְּחִינַת מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת לִמְקוֹמָם, לְהַגְבִּיר עַל־יְדֵי־זֶה בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם הָרַע עַל הַטּוֹב, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, כִּי הַדִּבּוּר יֶשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל, הֵן בַּקְּדֻשָּׁה אוֹ לְהִפּוּךְ חַס וְשָׁלוֹם, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַף אָנוּ נָבוֹא עה עֲלֵיהֶם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו, כִּי הַבְּחִירָה יֶשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים. וּרְשָׁעִים כָּאֵלּוּ, שֶׁכַּוָּנָתָם לְהָרַע, בְּוַדַּאי יִהְיֶה אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית; אֲבָל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְטוֹבָה, שֶׁמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ וְשִׁפְלוּת מַדְרֵגָתוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מִתְגַּבֵּר גַּם בְּעֹמֶק נְפִילָתוֹ לְדַבֵּר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים הַרְבֵּה מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ', וְכָל כַּוָּנָתוֹ לְטוֹבָה, בִּכְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לָצֵאת מֵהָרַע שֶׁלּוֹ וְלָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת. וְאָז בְּוַדַּאי יֵשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נַחַת־ רוּחַ מִזֶּה, וְלֹא יִהְיֶה נֶאֱבָד שׁוּם דִּבּוּר, וְסוֹף־כָּל־סוֹף יָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וְאָז אִם יִזְכֶּה וְיִהְיֶה רָאוּי לָזֶה, לְקַבֵּל רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ אֲמִתִּי דֶּרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת - הַשֵּׁם הַטּוֹב יַעֲשֶׂה עִמּוֹ כִּרְצוֹנוֹ. וְעַיֵּן פְּנִים, הִלְכוֹת חָדָשׁ, הֲלָכָה ד, אוֹתִיּוֹת ח ט (עיין דיבור, אותיות יג יד; ברית אות מט).
specifically. And therefore our Sages said: the Shabbos cooked dish — its fragrance spreads — for it is in the aspect of fragrance — which is soul's food. And this is the aspect of the Kiddush over wine — for wine is the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil. And therefore it has two aspects — as our Sages said: "if one merited or if one did not merit." And on Shabbos — through the holiness of Shabbos — the wine is included in holiness — the aspect of "merited — becomes head" — the aspect of head and intellect — which are the aspect of soul. And then the wine is in the aspect
כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת הֵם בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם, כַּיָּדוּעַ. וּכְמוֹ שֶׁבְּקוֹמַת אָדָם הַכֹּל קָשׁוּר וּמְהֻדָּק אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ בְּכַמָּה דְרָכִים וּנְתִיבוֹת וּקְשָׁרִים עַל־יְדֵי הַגִּידִים וְהָעוֹרְקִים וּמְרוּצַת הַדָּמִים וּתְנוּעַת הָאֲוִיר, שֶׁהוּא הָרוּחַ הַחִיּוּנִי שֶׁצְּרִיכִין לְקַבֵּל בְּכָל פַּעַם לִכְלַל הָאֵיבָרִים וְכוּ' - כְּמוֹ־כֵן הוּא מַמָּשׁ בְּכָל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת וְכָל הַמִּדּוֹת טוֹבִים וְרָעִים, שֶׁהַכֹּל קָשׁוּר וּמְהֻדָּק אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ בְּכַמָּה וְכַמָּה דְרָכִים וּנְתִיבוֹת בְּלִי שִׁעוּר, עַד שֶׁמֵּחֲמַת זֶה קָשֶׁה לָדַעַת וּלְהָבִין הֵיטֵב מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מְקוֹמוֹ וְשָׁרְשׁוֹ בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבְקוֹמַת אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּכְפִי מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בְּכָל הַגִּלְגּוּלִים, וּכְפִי מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בְּגִלְגּוּל זֶה, בְּגוּף זֶה, וְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִמּוֹ בְּכָל יוֹם. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל שׁוּם הַתְחָלָה אֲמִתִּית, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁכְּבָר עָמַד בְּנִסָּיוֹן וְשִׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת לְגַמְרֵי וְזָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, וְרַק הוּא יָכוֹל לְהָאִיר וּלְהַמְשִׁיךְ עַל כָּל אֶחָד הֶאָרַת הַתְּשׁוּבָה מִשָּׁרְשָׁהּ, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי שֶׁיָּכוֹל לָדוּן אֶת כָּל אֶחָד לְכַף־זְכוּת כְּפִי מְקוֹמוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד, עַד שֶׁמַּכְנִיסוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף־זְכוּת, עַד שֶׁנִּתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל־כָּל־פָּנִים לִצְעֹק וְלִזְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם בְּקוֹל חָזָק מֵעֹמֶק הַלֵּב, שֶׁזֶּה עִקַּר הַהַתְחָלָה שֶׁל כָּל הַהַתְחָלוֹת (הל' ערלה ה"ד אות כ; עיין אלול ר"ה ו, ו, אותיות קלה קלו קמ).
of soul's food and produces a good fragrance. And through this all six weekdays are also included — which are also in the aspect of the above-mentioned Tree of Knowledge. And they too are included in the holiness of Shabbos. And likewise through the Havdalah over wine at the conclusion
אִי־אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּלְהִסְתַּכֵּל בְּעֵינָיו לְמַעְלָה בֶּאֱמֶת, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיְּשַׁבֵּר גַּאֲוָתוֹ וִיבַטֵּל עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, וְאָז יִזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' (שם ה"ה אות ז).
of Shabbos — through this the evil that
כָּל הַצָּרוֹת וְהַגָּלֻיּוֹת הֵם רַק מֵחֲמַת גֵּאוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת רִבּוּי, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ לְהָאָדָם כְּאִלּוּ רַבִּים יָמָיו וּכְאִלּוּ יֶשׁ לוֹ קְבִיעוּת בְּעוֹלָמוֹ. וּבֶאֱמֶת צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע שֶׁאֵין לוֹ בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם זֶה הַיּוֹם לְבַד שֶׁעוֹמֵד בּוֹ, וְיִשְׁתַּדֵּל לַעֲסֹק בּוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בְּחִינַת "הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ" (שם אות טז; עיין גאות כד).
clings to the Tree of Knowledge — which is the aspect of the wine — the
אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם בָּאַחֲרוֹנָה, כְּדֵי שֶׁיִּכְנֹס לִסְעוּדָה מִיָּד. דָּבָר אַחֵר: שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו, אוֹמְרִים לוֹ: יַתּוּשׁ קְדָמְךָ! הַיְנוּ, כִּי הָאָדָם נִבְרָא רַק בִּשְׁבִיל שֶׁיַּעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כָּל יָמָיו. וְעַל־כֵּן נִבְרָא בָּאַחֲרוֹנָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל כְּבָר מוּכָן לְפָנָיו כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְפַרְנָסָתוֹ וּלְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּלִי שׁוּם בִּלְבּוּל הַדַּעַת; נִמְצָא שֶׁבְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ הֵכִין הַכֹּל לִפְנֵי הָאָדָם, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְסִיּוּעַ וָעֵזֶר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. אַךְ אַחַר כָּל זֹאת, אֲפִלּוּ אִם הוּא פָּנוּי מִכָּל הָעֲסָקִים וְיֶשׁ לוֹ כָּל הוֹן דְּעָלְמָא, אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְתוֹרָה וַעֲבוֹדָה בֶּאֱמֶת כִּי אִם עַל־יְדֵי שִׁפְלוּת, אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁמִּתְגָּאֶה וְזָחָה דַעְתּוֹ עָלָיו, אָז הוּא רָחוֹק מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאָז כָּל הַהֲכָנָה הַזֹּאת אֵינוֹ בִּשְׁבִילוֹ כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּא הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת יָרוּד וְנִכְנָע לִפְנֵיהֶם, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַעֲלָה יְתֵרָה עָלָיו, כִּי כֻּלָּם נִבְרְאוּ קֹדֶם לוֹ; וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וְכוּ'" - זָכָה, רוֹדֶה בָּהֶם, לֹא זָכָה, נַעֲשֶׂה יָרוּד לִפְנֵיהֶם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת 'שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו, אוֹמְרִים לוֹ יַתּוּשׁ קְדָמְךָ'. וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם גַּם עַתָּה, שֶׁיֵּשׁ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לְאָדָם עֲשִׁירוּת וַחֲפָצִים הַרְבֵּה וּבְהֵמוֹת וְעוֹפוֹת וּתְבוּאוֹת וּפֵרוֹת וּמַלְבּוּשִׁים וְכוּ', כְּאִלּוּ הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִילוֹ; וּבֶאֱמֶת הוּא כֵן, כִּי הַכֹּל נִבְרָא וְהוּכַן בִּשְׁבִילוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכְנֹס לִסְעוּדָה מִיָּד, הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם עַל־יְדֵי שִׁפְלוּת בֶּאֱמֶת. אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁמִּתְגָּאֶה וְדַעְתּוֹ זָחָה עָלָיו, אָז הוּא מְרֻחָק מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאָז מוֹרִידִין וּמַשְׁפִּילִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: יַתּוּשׁ קְדָמְךָ וְכוּ' (שם אות יט).
aspect of the six weekdays — is separated. And the good in it is clarified — and the holiness of Shabbos is drawn upon it. And through this the holiness of Shabbos is drawn upon the days that follow Shabbos. And therefore one blesses over fragrance then — in order to draw the holiness of Shabbos — which is the aspect of soul's food — the aspect of
מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לִבְלִי לִפֹּל אֶל בְּחִינַת הַזִּקְנָה דְסִטְרָא־אָחֳרָא, רַק לְהִתְחַדֵּשׁ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם, וְשֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים בְּכוֹרִים - עַיֵּן 'רֹאשׁ חֹדֶשׁ', אוֹת כְּשֶׁרוֹאֶה הָאָדָם שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע וְהַתַּאֲווֹת מִתְגַּבְּרִים עָלָיו מְאֹד וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁקָּשֶׁה לְשַׁבְּרָם, צָרִיךְ לֵידַע שֶׁבְּוַדַּאי אֵין הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִמּוֹ, וּבְוַדַּאי אִם לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְשַׁבֵּר, לֹא הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְגָרֶה בּוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה; רַק אַדְּרַבָּא יֵדַע מִזֶּה שֶׁבְּוַדַּאי נַפְשׁוֹ יְקָרָה וּקְדוֹשָׁה מְאֹד בְּשָׁרְשָׁהּ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה מִתְגַּבְּרִין עָלָיו כָּל־ כָּךְ, כִּי כָל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָדוֹל מִמֶּנּוּ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי אֵין זֶה דֶרֶךְ הָעֲנָוָה אֲמִתִּית לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְרָשָׁע גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם וּלְהַקְטִין מַעֲלַת נַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה, רַק אַדְּרַבָּא צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁנַּפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ הִיא גְדוֹלָה וִיקָרָה וְגָבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, וְאַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת בְּלִי שִׁעוּר תְּלוּיִים בָּהּ, כִּי אֲפִלּוּ נֶפֶשׁ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל גַּם־כֵּן גָּבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, מִכָּל־שֶׁכֵּן נַפְשׁוֹת בַּעֲלֵי־תוֹרָה, וּבִפְרָט אוֹתָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׂכֶל גָּדוֹל, כִּי כָל מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, הַנְּשָׁמָה גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר. עַל־כֵּן הָאָדָם הַבַּר־שֵׂכֶל, כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ לֵידַע שֶׁבְּוַדַּאי נַפְשׁוֹ גָבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לְרַחֵם עָלָיו לְבַל יְאַבֵּד אוֹצָרוֹת וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת מְאֹד הַתְּלוּיִים בְּנַפְשׁוֹ עַיִן לֹא רָאָתָה וְכוּ', וְיִתְגַּבֵּר בְּכָל עֹז לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת, מִן הָעשֶׁק וְהַתְּמוּרָה חַס וְשָׁלוֹם, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי רִבּוּי תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: "וַיִגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'", שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ בְּדַרְכֵי ה', וְלוֹמַר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה, מַעֲשֵׂה בְהֵמָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי נַפְשׁוֹ גָבוֹהַּ מְאֹד (שם). מַה שֶּׁאֵצֶל רֹב בְּנֵי־אָדָם, אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר תַּאֲווֹת הַגּוּף אֵין נִקְרָא עֲבוֹדָה כְּלָל, וּמִצְו?ֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים נִקְרָא אֶצְלָם עֲבוֹדָה וִיגִיעָה - זֶה בְּחִינַת חִלּוּף, שֶׁנִּתְחַלֵּף בֶּן הַמֶּלֶךְ בְּבֶן הָעֶבֶד, כְּמוֹ־כֵן נִתְחַלֵּף אֶצְלָם, שֶׁרְצוֹן הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּת־מֶלֶךְ בֶּאֱמֶת, זֶה נִקְרָא אֶצְלָם עֲבוֹדָה, וּרְצוֹן הַגּוּף, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֶבֶד, זֶה דַיְקָא אֵין נִקְרָא אֶצְלָם עַבְדוּת כְּלָל, כְּאִלּוּ הָיָה חַס וְשָׁלוֹם הַגּוּף מֶלֶךְ עַל הַנְּשָׁמָה. וּבֶאֱמֶת הַדָּבָר בְּהִפּוּךְ מַמָּשׁ, כִּי הַנְּשָׁמָה הִיא הַמֶּלֶךְ בֶּאֱמֶת, וְהַגּוּף הוּא הָעֶבֶד; וּכְמוֹ שֶׁהָעֶבֶד מְחֻיָּב לַעֲבֹד אֶת רַבּוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, כְּמוֹ־כֵן הַגּוּף מְחֻיָּב לַעֲבֹד אֶת הַנְּשָׁמָה וּלְבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹנָהּ. אַךְ כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְהַגּוּף אֵיזֶה רֵיחַ עֲדַיִן מִתַּאֲווֹת הַגּוּף, רַק שֶׁמְּשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ בִּשְׁבִיל רְצוֹן הַנְּשָׁמָה, שֶׁהוּא רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעוֹבֵד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד - אַף־עַל־ פִּי שֶׁגַּם זֶה טוֹב מְאֹד, אַשְׁרֵי לוֹ, כִּי גַם עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הָעַבְדוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, וְזוֹכֶה לְחֵרוּת, בְּחִינַת: כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה וְכוּ', וְאֵין לְךָ בֶּן־חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה; אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲבוֹדָתוֹ עֲדַיִן בִּבְחִינַת עֶבֶד דִּקְדֻשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁעֲבוֹדַת הַשֵּׁם נֶחְשָׁב לוֹ לַעֲבוֹדָה וִיגִיעָה, וּרְצוֹן הַגּוּף אֵינוֹ נוֹטֶה לָזֶה, רַק שֶׁמְּבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפָּנָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־כֵּן הוּא עֲדַיִן בִּבְחִינַת עֶבֶד דִּקְדֻשָּׁה. אַךְ עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - לְבַטֵּל הַגּוּף כָּל־כָּךְ לְגַבֵּי הַנְּשָׁמָה, עַד שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְטֶבַע הַנְּשָׁמָה מַמָּשׁ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה אַחֶרֶת וְלֹא שׁוּם רָצוֹן אַחֵר, רַק מַה שֶּׁהַנְּשָׁמָה רוֹצָה, הַיְנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ", בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, שֶׁגַּם הַגּוּף אוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם וְעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ מֵאַהֲבָה. וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכֶה לָזֶה, אֲזַי נִקְרָא בֵּן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "בְּנִי אַתָּה" וְכוּ', שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת (שם אותיות יח יט). כָּל־מַה שֶּׁחֲזָקִים יוֹתֵר בֶּאֱמוּנַת הָרָצוֹן, הַיְנוּ לְהַאֲמִין וְלֵידַע שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי מִתְחַזֵּק יוֹתֵר רְצוֹן הָאָדָם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלִהְיוֹת לוֹ עַל־כָּל־פָּנִים כִּסּוּפִין וּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר זֶה עִקַּר הַיַּהֲדוּת כַּיָּדוּעַ. אַךְ עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַבַּעַל־דָּבָר נֶחְשָׁךְ וְנִפְגָּם אֶצְלוֹ אֱמוּנַת הָרָצוֹן, וְעַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱלָשׁ גַּם הָרָצוֹן שֶׁלּוֹ דִקְדֻשָּׁה, וְנוֹפֵל לִרְצוֹנוֹת אֲחֵרִים, לְתַאֲווֹת וְכַיּוֹצֵא. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן כְּבָר הָיוּ צַדִּיקִים הַרְבֵּה בָּעוֹלָם, שֶׁגִּלּוּ אֱמוּנַת הָרָצוֹן לְעֵין כֹּל עַל־יְדֵי הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ', אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה וּשְׁאָר הַנְּבִיאִים וְהַזְּקֵנִים וְהַצַּדִּיקִים הַבָּאִים אַחֲרָיו, עַד אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לִכְפֹּר חַס וְשָׁלוֹם בְּהָרָצוֹן לְגַמְרֵי. אַךְ עִקַּר כֹּחַ הַבַּעַל־דָּבָר לִלְחֹם עֲדַיִן עִם חֲלוּשֵׁי כֹחַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הוּא רַק עַל־יְדֵי שֶׁמַּטִּיל סָפֵק בָּרָצוֹן, וּמִזֶּה נִמְשָׁכִים כָּל הַהִתְרַחֲקוּת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁל אוֹתָם שֶׁהִתְחִילוּ קְצָת לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְאַחַר־כָּךְ נָפְלוּ מִזֶּה, הַכֹּל מֵחֲמַת סְפֵקוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהַבַּעַל־דָּבָר מַטִּיל סָפֵק בְּלִבּוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ עוֹד תִּקְוָה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּכְאִלּוּ אֵינוֹ פוֹעֵל עוֹד כְּלוּם בָּרָצוֹן הַטּוֹב, חַס וְשָׁלוֹם, עַד אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה מִתְרַשֵּׁל גַּם־כֵּן בָּרָצוֹן הַטּוֹב, וְקָשֶׁה וְכָבֵד עָלָיו לְהַמְתִּין וּלְצַפּוֹת כָּל־כָּךְ לִישׁוּעַת הַשֵּׁם. כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אֱמוּנַת הָרָצוֹן, וּלְמַלֹּאת כָּל חֶסְרוֹנוֹתָיו רַק עַל־יְדֵי זֶה, הוּא צָרִיךְ לְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין, בִּבְחִינַת (איכה ג) "טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה'". וְכָל זֶה אִם הוּא חָזָק בֶּאֱמוּנַת הָרָצוֹן בְּוַדַּאי גָּמוּר, אֲבָל עַל־יְדֵי הַסְּפֵקוֹת הַנַּ"ל, אֲזַי מָטָה יָדוֹ וְנִלְאֶה מִלְּהַמְתִּין כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיּוּכַל לָבוֹא עַל־יְדֵי־זֶה לִנְפִילָה גְדוֹלָה כַּנַּ"ל. וּמִזֶּה הָיָה כָּל טָעוּת הָעֵרֶב רַב עַד שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, כִּי רָאוּ כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה, וְהֵם לֹא רָצוּ לְהַמְתִּין, וְכָל זֶה מֵחֲמַת הַסָּפֵק בָּרָצוֹן. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: "כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" - 'לֹא יָדַעְנוּ' דַיְקָא, בְּחִינַת סְפֵקוֹת. וְהַתִּקּוּן לְכָל זֶה, לְחַזֵּק אֱמוּנַת הָרָצוֹן, הוּא לִתֵּן צְדָקָה הַרְבֵּה פְּעָמִים, בְּחִינַת "נָתוֹן תִתֵּן" אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים, כִּי הִתְגַּבְּרוּת הַבַּעַל־דָּבָר בְּעִנְיַן הַטָּלַת הַסְּפֵקוֹת וַחֲלִישׁוּת אֵלּוּ הֵם כִּמְעַט בְּלִי שִׁעוּר, וּצְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ כְּנֶגְדּוֹ בְּכָל פַּעַם, וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת עַל־יְדֵי צְדָקָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' ברכות השחר ה"ה, אותיות ל לד). זֶה כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, וְעַל־כֵּן הַבְּחִירָה יֶשׁ־לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד כַּיָּדוּעַ. וְעִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה הִיא עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶעְלִים וְהִסְתִּיר רְצוֹנוֹ בְּהַסְתָּרוֹת וְהַעְלָמוֹת גְּדוֹלוֹת, וְתָלָה הַכֹּל בִּרְצוֹן הָאָדָם, בְּחִינַת "וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם", הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָסַר הַבְּחִירָה לְהָאָדָם, וּבְדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בָּאָדָם לְשַׁבֵּר תַּאֲווֹתָיו וְלִבְרֹחַ מֵרַע וְלַעֲשׂוֹת טוֹב, כְּמוֹ־כֵן יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהֵפֶךְ, לֵילֵךְ אַחַר שְׁרִירוּת לִבּוֹ וּלְהִתְגַּבֵּר בִּרְצוֹנוֹת רָעִים כָּאֵלּוּ, עַד שֶׁכִּבְיָכוֹל יַכְרִיחַ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַלֹּאת תַּאֲוָתוֹ וּרְצוֹנוֹ הָרָע. כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין שֶׁאֶחָד נִכְסָף מְאֹד בְּרָצוֹן חָזָק לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אוֹ לְהַצַּדִּיק וְכַיּוֹצֵא, וְיֵשׁ לוֹ עַל זֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, וְהוּא כִּמְעַט מִן הַנִּמְנָע וּלְמַעְלָה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע - אַף־עַל־פִּי־כֵן יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל כָּזֶה וּבִרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים חֲזָקִים כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ וּמְסַבֵּב עִמּוֹ בִּדְרָכִים נִפְלָאִים וּבְהַשְׁגָּחָה נִפְלָאָה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְהוֹצִיא מַחֲשַׁבְתּוֹ הַטּוֹבָה מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. אֲבָל אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים, שֶׁגַּם הַהוֹלֵךְ לִדְבַר עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ לֵילֵךְ לַמֶּרְחַקִּים לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ לָדַעַת, לִלְמֹד חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְכַיּוֹצֵא, וְיֵשׁ לוֹ גַם־כֵּן עַל זֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, וְהוּא כִּמְעַט מִן הַנִּמְנָע וְשֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, רַק הוּא מִתְגַּבֵּר בְּרִשְׁעָתוֹ בְּרָצוֹן חָזָק כָּזֶה, עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִמּוֹ כָּל־כָּךְ עַד שֶׁבָּא לְשָׁם, וְכָל זֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל כֹּחַ הַבְּחִירָה, כִּי בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. אַךְ הַחִלּוּק וְהַהֶפְרֵשׁ יְכוֹלִין הַכֹּל לְהָבִין: כִּי זֶה הָאִישׁ הַכָּשֵׁר, כָּל יְסוֹד כַּוָּנָתוֹ וּרְצוֹנוֹ בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי הַנִּצְחִי, לִפְרשׁ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה הַכָּלֶה וְהַנִּפְסָד וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ נִפְלָאוֹת לְמַלֹּאת רְצוֹנוֹ, וְאָז בְּוַדַּאי אַשְׁרֵי לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא; וְזֶה הַהֵפֶךְ - כָּל כַּוָּנָתוֹ וּרְצוֹנוֹ לְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וּשְׁרִירוּת לִבּוֹ הָרָע, וְעַל יְדֵי זֶה יוֹרֵד לִבְאֵר שַׁחַת וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד (שם עח עט). עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאִין שֶׁבְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, וּמַצְלִיחִין בְּיָדוֹ מִלְמַעְלָה שֶׁיִּגְמֹר חֶפְצוֹ הֵן לְטוֹב אוֹ לְרַע חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ טוֹעִין וְסוֹבְרִין שֶׁחַס וְשָׁלוֹם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּטֵּל רְצוֹנוֹ לְגַמְרֵי, וּמָסַר בְּיַד הָאָדָם הַכֹּל כְּפִי נְטִיַּת רְצוֹנוֹ, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ וְהַפְּרִישׁוּת צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִפְגֹּם חַס וְשָׁלוֹם, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא כא יִפֹּל עַל־יְדֵי־זֶה בְּאֵין סוֹמֵךְ, אֲבָל מִי שֶׁנְּטִיַּת רְצוֹנוֹ הוּא לֵילֵךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ, אֲזַי לֹא יַזִּיק לוֹ שׁוּם פְּגָם כְּלָל, אַדְּרַבָּא וְכוּ' חַס וְשָׁלוֹם, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רְאָיוֹת עַל סְבָרוֹת אֵלּוּ, חַס וְשָׁלוֹם. וּבְטָעֻיּוּת כָּאֵלּוּ יֵשׁ הַרְבֵּה מַדְרֵגוֹת, כִּי יֵשׁ סְבָרוֹת מְשֻׁבָּשׁוֹת אֲפִלּוּ אֵצֶל אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים קְצָת, שֶׁמִּשְׁתַּלְשְׁלִין בְּדַקּוּת גָּדוֹל מִסְּבָרוֹת הָרָעוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם אֶפִּיקוֹרְסוּת גְּמוּרָה, כַּמּוּבָן לְכָל מַשְׂכִּיל. וּבֶאֱמֶת אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וְכוּ', כִּי בְּוַדַּאי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּל אָדָם יַעֲשֶׂה רַק טוֹב וְיִהְיֶה בּוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה וְיַפְרִישׁ אֶת עַצְמוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא בִלְבַד מִן הַמּוֹתָרוֹת, אֶלָּא גַּם בַּהֶכְרֵחִיּוֹת יְמַעֵט בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בַּמֻּתָּר לוֹ, וְרַק בָּזֶה חָפֵץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם עִם הָרְשָׁעִים גּוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמַלֹּאת רְצוֹנָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ", וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּוַדַּאי הַבֵּט אֶל עָמָל לֹא יוּכַל כְּלָל, וְהָרְשָׁעִים הֵם כְּמַשָּׂא עַל פָּנָיו כִּבְיָכוֹל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל; וּמַה שֶּׁמְּמַלֵּא גַם רְצוֹנָם, הוּא רַק בִּשְׁבִיל כֹּחַ הַבְּחִירָה, כִּי אִם לָאו, תִּתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה לְגַמְרֵי, אֲשֶׁר אֵין זֶה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יִרְאֶה וְיָבִין הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים, שֶׁהַצְלָחָתָם לָנֶצַח, וּבֵין הַצְלָחַת רְשָׁעִים, שֶׁהִיא רַק לְפִי שָׁעָה, בְּחִינַת "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וְכוּ' לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד", וְגַם זֶה הוּא רַק בִּשְׁבִיל כֹּחַ הַבְּחִירָה כַּנַּ"ל (שם אות פב). כָּל בְּחִינַת הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ הִיא רַק כְּמַדְלִיק נֵר, שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם, רַק שֶׁלּוֹקֵחַ נֵר וּמַדְלִיק בּוֹ נֵרוֹת אֲחֵרִים לַאֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה. נִמְצָא אַף־עַל־פִּי שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק, וְכֵן נֵרוֹת הַנִּדְלָקִים הַכֹּל מוּכָן מִכְּבָר, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם לֹא יַעֲשֶׂה הָאָדָם הַמַּעֲשֶׂה כָּל־דְהוּ לִקַּח הַנֵּר הַדּוֹלֵק וּלְהַדְלִיק בּוֹ אֲחֵרִים, בְּוַדַּאי לֹא יִהְיוּ נִדְלָקִים מֵעַצְמָם. כְּמוֹ־כֵן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הֵכִין הַכֹּל בְּחָכְמָתוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן רוֹצֶה דַוְקָא שֶׁאֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה וְנִגְמֹר עַל־יְדֵי הִתְעוֹרְרוּתֵנוּ מִלְּמַטָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָל עֲבוֹדַת הָאָדָם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בִּבְחִינַת הַדְלָקַת וְהֶאָרַת אוֹר הַנְּשָׁמָה, כַּמּוּבָן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (הל' ק"ש ה"ה אות יט). כָּל הַטָּעֻיּוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁל כָּל הַכִּתּוֹת הַמְבֹאָרִים בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל־תְּפִלָּה, הֵם גַּם בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמָן. כִּי יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁלְּהוּטִים בְּיוֹתֵר אַחַר הַכָּבוֹד, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְחִינוֹת כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְיֵשׁ שֶׁמִּתְגַּבֵּר בָּהֶם מִדַּת הָרְצִיחָה וְחֵמָה וְקִנְאָה וְשִׂנְאָה וְכוּ', וְכֵן בִּשְׁאָר הַכִּתּוֹת כַּמּוּבָן; וַאֲפִלּוּ בְּאָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ נִמְצָאִים בְּחִינוֹת מִכָּל הַכִּתּוֹת הַנַּ"ל: קִנְאָה וְתַאֲוָה וְכָבוֹד וּשְׁאָר כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת. וְעִקַּר הַתִּקּוּן לְכָל זֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי תְפִלָּה, כִּי עַל־יְדֵי תְפִלָּה זוֹכִין לְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, כִּי הַכֹּל נִתְבַּטֵּל וְנִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה דַוְקָא (הל' תפלה ה"ד אות יג). כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמוֹ וְלַחְשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, כָּל תַּקָּנָתוֹ, שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא, אֵיךְ שֶׁהוּא - יִהְיֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ. כִּי בֶּאֱמֶת נַעֲשֶׂה הָאָדָם כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה מְבָרְכִין כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, כַּמְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן־ עָרוּךְ. וְעַל־כֵּן אֵיךְ שֶׁהוּא, צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁעוֹסֵק בְּכָל יוֹם חֲדָשָׁה אֶצְלוֹ לְגַמְרֵי, כִּי כָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה כַּמָּה מִצְו?ֹת בְּכָל יוֹם, צִיצִת וּתְפִלִּין וְכַיּוֹצֵא. אַךְ הָעִקָּר, שֶׁיִּרְאֶה לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ בְּכָל יוֹם, שֶׁזֶּה הַיּוֹם שֶׁעוֹמֵד בּוֹ עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, וְכֵן לֹא יִהְיֶה עוֹד הַיּוֹם הַזֶּה בָּעוֹלָם, וְהָעֲבוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁצְּרִיכִין בְּזֶה הַיּוֹם הִיא חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי, וְרַק עָלֶיךָ נָפַל חוֹבוֹת הַיּוֹם, עַל זֶה הָאָדָם שֶׁעוֹמֵד בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, הוּא דַיְקָא צָרִיךְ לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה זֹאת וְלֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף, וַאֲפִלּוּ נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּגַן־עֵדֶן עֶלְיוֹן אֵינָם יְכוֹלִים לְהַשְׁלִים הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, רַק "חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם" (ישעיה לח) - כָּמוֹנִי הַיּוֹם דַּיְקָא, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הַיּוֹם בְּאֵיזוֹ מַדְרֵגָה פְחוּתָה שֶׁהוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁאֲנִי חַי אֲנִי צָרִיךְ לְהוֹדוֹת לְךָ דַיְקָא. אַדְּרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא גָרוּעַ וּמְקֻלְקָל בְּיוֹתֵר, עַל־יָדוֹ דַיְקָא יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כְּשֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "כַּד אֲתָא יִתְרוֹ וַאֲמַר וְכוּ', כְּדֵין אִסְתַּלַּק וְאִתְיַקַּר שְׁמָא דְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְכוּ'", כִּי עִקַּר גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא דַיְקָא כְּשֶׁהָרְחוֹקִים מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְעִקַּר הָעֵצָה לְקִיּוּם הַתּוֹרָה הוּא לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ כַּנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ אִם אֵין יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת כְּלוּם מִגֹּדֶל הִתְגָּרוּת וְהִתְגַּבְּרוּת הַגָּלוּת בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן, אַף־עַל־פִּי־כֵן יַתְחִיל בְּכָל פַּעַם לְהָכִין וּלְהַזְמִין אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: 'אֶהְיֶ"ה' - אֲנָא זְמִין לְמֶהֱוֵי. וְלִפְעָמִים צְרִיכִין לְהַתְחִיל בְּיוֹם אֶחָד כַּמָּה וְכַמָּה הַתְחָלוֹת חֲדָשׁוֹת, מִכָּל־שֶׁכֵּן בְּכָל שָׁבוּעַ וְכוּ', עַד שֶׁאַחַר־כָּךְ מִצְטָרְפִין כָּל הַהַתְחָלוֹת הַנַּ"ל וּבָאִין לְעֶזְרָתוֹ, כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְאִתְאֲבִיד, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי. וְהָעִקָּר, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְסַלֵּק מִדַּעְתּוֹ בְּכָל יוֹם וּבְכָל פַּעַם כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, וְכָל הַהַתְחָלוֹת מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁהִתְחִיל לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד עַתָּה לֹא יַעֲלוּ אֶצְלוֹ בַּחֶשְׁבּוֹן כְּלָל, רַק כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן מֵעוֹלָם כְּלָל. כִּי עִקַּר הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ שֶׁכְּבָר הִתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְנָפַל מִזֶּה, וְאַחַר־כָּךְ הִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל עוֹד וְנָפַל עוֹד פַּעַם, וְכֵן הַרְבֵּה פְּעָמִים, וְעַל־כֵּן מִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם וּמִתְרַשֵּׁל בַּעֲבוֹדָתוֹ מִלְּהַתְחִיל עוֹד הַפָּעַם. עַל־כֵּן עִקַּר הָעֵצָה - לִשְׁכֹּחַ בְּכָל פַּעַם כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר הִתְחִיל אֲלָפִים וְרִבְבוֹת פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, רַק עַתָּה יַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְגַמְרֵי לְהָכִין וּלְהַזְמִין עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל: אִם לִצְעֹק אֶל הַשֵּׁם מֵעֹמֶק הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ עַתָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה; אִם לְהַתְחִיל לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת מִצְו?ֹת; אִם לִשְׂמֹחַ אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי וְכוּ', וְכֵן בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִשָּׁאֵר קַיָּם בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה תָּמִיד. כִּי בֶּאֱמֶת אֲפִלּוּ מִי שֶׁחָטָא כָּל יָמָיו וְשָׁב בָּאַחֲרוֹנָה, מוֹחֲלִין לוֹ הַכֹּל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל; מִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁכְּבָר הִתְחִיל כַּמָּה פְּעָמִים לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הַנְּפִילוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת מִזֶּה שֶׁרָאוּ שֶׁכְּבָר נִסּוּ אֶת עַצְמָם וְהִתְחִילוּ כַּמָּה פְּעָמִים וְנָפְלוּ, הוּא רַק מַעֲשֵׂה בַּעַל־דָּבָר, שֶׁרוֹצֶה לַהֲסִיתָם עַל־יְדֵי־זֶה וּלְעַרְבֵּב דַּעְתָּם לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמָם, חַס וְשָׁלוֹם. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַנַּ"ל לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ בְּאֵיזוֹ בְחִינָה שֶׁהוּא, וִישַׁכַּח מִדַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, וְכָל הַהַתְחָלוֹת שֶׁהִתְחִיל עַד עַתָּה לֹא יַעֲלֶה לוֹ מִן הַחֶשְׁבּוֹן כְּלָל, רַק עַתָּה צָרִיךְ לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְגַמְרֵי, וְכֵן לְעוֹלָם, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְהַתְחִיל וְלִגְמֹר בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחַזֵּק בְּכָל הַנַּ"ל, אֲזַי זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לִדְבָרִים גְּבוֹהִים וְעֶלְיוֹנִים מְאֹד, כִּי נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרָה מִשְּׁלשָׁה פְּעָמִים שֵׁם אֶהְיֶ"ה וּפַעַם אַחַת שֵׁם הֲוָיָ"ה, שֶׁהוֹדִיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעֵת שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ: "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ וְכוּ'", וְכֵן זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשִּׁיר וְהַנִּגּוּן שֶׁיִּתְּעַר לֶעָתִיד, שֶׁהוּא פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע, וְנֶאֱרָג עַל שֵׁם הֲוָיָ"ה שֶׁהוּא י' יק' יקו' וְכוּ', כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' קה"ת ה"ו, אותיות יז כ כב כה). לִפְעָמִים הַיְרִידָה הוּא לְצֹרֶךְ הָעֲלִיָּה, וְהִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. אֲבָל כָּל זֶה הוּא רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה, שֶׁמָּלֵא קְלִפּוֹת, וּמִזֶּה בָּאִים כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁעוֹבְרִים עַל הָאָדָם. וּכְשֶׁיּוֹרֵד וְנוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם לִמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת וְאֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא צוֹעֵק וּמְחַפֵּשׂ מִשָּׁם דַּיְקָא אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', עַל־ יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהַכְנִיעַ אֶת הַקְּלִפּוֹת בִּמְקוֹמָם דַּיְקָא, וְאָז עוֹלֶה לָבֶטַח בַּעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה בְּלִי שׁוּם מְנִיעָה, בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ, וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה יַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ, אָז יַעֲלוּ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, מֵחַיִל אֶל חַיִל, בְּלִי יְרִידָה, בִּבְחִינַת 'מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין' (הל' ביהכ"נ ה"ב). צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד מְאֹד בְּעֵת הַגְּמָר שֶׁל הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר, וְכֵן אֵין הַמִּצְוָה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל שֵׁם מִי שֶׁגּוֹמְרָהּ, כִּי עַל־פִּי־רֹב הַגְּמָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד מְאֹד, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. כִּי הַהַתְחָלָה קָשָׁה מְאֹד, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל: כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, וְאַחַר הַהַתְחָלָה הוֹלֵךְ וּמִתְנַהֵג קְצָת כְּסֵדֶר, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְהַגְּמָר, אָז קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד; וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁהַגְּמָר הוּא בְּחִינַת אַחֲרִית, וְאֵין זוֹכִין לְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית בְּהָרֵאשִׁית, שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית כָּל הַמִּצְו?ֹת וְהָעֲבוֹדוֹת, הַיְנוּ לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל מֵהָעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית, סוֹף כָּל דַּרְגִין, בְּרֵאשִׁית מַחֲשַׁבְתּוֹ וְהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ (עי' אמונה אות כג), כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לִגְמֹר הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־כֵּן מִתְגָּרֶה עַל זֶה הַבַּעַל־דָּבָר מְאֹד. כִּי גַם בְּכָל מִצְוָה וַעֲבוֹדָה יֵשׁ הַתְחָלָה וְסוֹף וּגְמַר הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, וְאֵין הַמִּצְוָה שְׁלֵמָה עַד שֶׁגּוֹמֵר אוֹתָהּ, כַּמּוּבָן לַכֹּל וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים, וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר הַנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה, לְהַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל זֶה הָעוֹלָם בְּשָׁרְשׁוֹ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לִגְמֹר הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל. וְעִנְיָן זֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, בְּכָל אָדָם וְהֵן בִּכְלַל הָעוֹלָם, כִּי כָל אָדָם אֲפִלּוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וּלְגָמְרָהּ בִּשְׁלֵמוּת, עֲדַיִן צָרִיךְ לִישׁוּעָתוֹ תָּמִיד שֶׁיִּזְכֶּה לְאַחֲרִית טוֹב, כִּי טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, כִּי הַבַּעַל־דָּבָר אוֹרֵב עַל הָאָדָם תָּמִיד, וְהָעִקָּר עַל אַחֲרִיתוֹ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתֶךָ. וְעַל־כֵּן אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַרְבֵּה הִתְחִילוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲבָל זְעִירִין אִנּוּן שֶׁזָּכוּ לְהַגִּיעַ לְמַעֲלוֹת הַשְּׁלֵמוּת. וְאַף־עַל־ פִּי שֶׁבְּוַדַּאי גַּם הַהַתְחָלָה בְּעַצְמָהּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם טוֹב מְאֹד, וּבְוַדַּאי שׁוּם תְּנוּעָה שֶׁל כָּל אֶחָד שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן לִזְכּוֹת לְמַה שֶּׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לִזְכּוֹת, בְּוַדַּאי צָרִיךְ שֶׁיִּגְמֹר עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם כָּל יְמֵי חַיָּיו עַד הַסּוֹף. וְכֵן הוּא גַם־כֵּן בִּכְלָלִיּוּת הָעוֹלָם: כִּי עַתָּה בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית הַיָּמִים, בִּשְׁבִיל זֶה מִתְגַּבֵּר עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר בְכָל אֶחָד מְאֹד בְּתַאֲווֹת וּכְפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט עַתָּה בָּעוֹלָם בְּפַרְהֶסְיָא, מַה שֶּׁלֹּא נִשְׁמַע כָּזֹאת מִימֵי קֶדֶם, וְגַם הָאֲנָשִׁים הַכְּשֵׁרִים קְצָת נָפְלוּ מְאֹד בְּטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, וּזְעִירִין אִנּוּן שֶׁיִּהְיוּ שְׁקוּדִים עַל דַּלְתֵי הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה בִּתְמִידוּת כְּמוֹ הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר סָמוּךְ אֶל הַסּוֹף וּגְמַר תִּקּוּן הָעוֹלָם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת עַל־יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְיִגְאָלֵנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָם שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת. עַל־כֵּן מַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ, לִמְנֹעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בִּפְרָט עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת הַגָּדוֹל שֶׁהִכְנִיס בָּעוֹלָם, עַל־כֵּן צְרִיכִין עַכְשָׁו לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לִגְמֹר מַה שֶּׁהִתְחִיל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאִם הִתְחִיל - יִגְמֹר, וְאִם לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן - יַתְחִיל וְיִגְמֹר (הלכות מו"מ הלכה ד, אותיות יג טז טז). עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִלְחֹם בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁמֵּאִיר הָרַב הָאֱמֶת בְּכָל דּוֹר לְבָנָיו וְתַלְמִידָיו, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעֲו?ֹנוֹת. וְעִקַּר הַדַּעַת הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהָאִיר בָּהֶם כִּי אִם עַל־יְדֵי רְמָזִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְבָאֵר לְכָל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת אֵיךְ יִתְגַּבֵּר לִשָּׁאֵר עַל עָמְדוֹ בְּכָל הָעִתִּים אֲשֶׁר יַעַבְרוּ עָלָיו; רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָכוֹל לְהָבִין הָרְמָזִים אֵיךְ לִשָּׁאֵר קַיָּם בִּנְקֻדַּת יַהֲדוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְיֵשׁ רְמָזִים שֶׁמֵּאִיר לָהֶם הַצַּדִּיק אֵיךְ לְהִנָּצֵל מֵחֲטָאִים בְּכַמָּה וְכַמָּה דְרָכִים וְעֵצוֹת שׁוֹנוֹת, אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן הַבְּחִירָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל, וְיֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁנִּכְשָׁלִים מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וּמִתְגָּרֶה בָּהֶם הַבַּעַל־דָּבָר לְהַפִּילָם לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה גָרוּעַ מִן הַכֹּל. עַל־כֵּן הָעִקָּר לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים, וְהֵם מְאִירִים בָּהֶם הַדַּעַת כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם אִתָּם וְאֶצְלָם, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. אַךְ גַּם זֶה הַדַּעַת אִי אֶפְשָׁר לְבָאֳרוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּפֶה וּבִכְתָב, עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְחַזֵּק בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְגַם בָּזֶה הָעִקָּר עַל־יְדֵי הָרְמָזִים יְכוֹלִין לְהָבִין, שֶׁמְּרַמְּזִין לָנוּ לְהִתְחַזֵּק אֵיךְ שֶׁהוּא אֵיךְ שֶׁהוּא עַד אֵין תַּכְלִית, כִּי מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת יְכוֹלִין לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הָרְמָזִים הַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא, יִתְגַּבֵּר עַל־כָּל־פָּנִים בִּרְצוֹנוֹת טוֹבִים וַחֲזָקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי רוֹצֶה הָאֱמֶת וְכוּ', כִּי הָרָצוֹן חָפְשִׁי תָּמִיד וְעַל־יָדוֹ עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַמִּלְחָמָה (הל' נט"י לסעודה ה"ה, אותיות נד נה). עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מִתְקַשְּׁרִין כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹן בְּתַחְתּוֹן וְתַחְתּוֹן בְּעֶלְיוֹן. כִּי זֶה עִקַּר כְּלַל הַתּוֹרָה, שֶׁאָנוּ זוֹכִין עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין בְּגַשְׁמִיּוּת בְּזֶה הָעוֹלָם לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹתֵינוּ לְמַעְלָה וּלְהַמְשִׁיךְ שְׁכִינַת עֻזּוֹ לְמַטָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַיִּחוּדִים הַנַּעֲשִׂים עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה (שם פג). צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מִלִּמּוּדִים רָעִים, הַנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת תּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת, כִּי הַרְבֵּה הַרְבֵּה (נִשְׁקְטוּ) נִשְׁקְעוּ בָזֶה, כִּי הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת ה', בִּפְרָט בְּנֵי הַנְּעוּרִים, שֶׁעַל־ פִּי־רֹב הֵם מִשְׁתּוֹקְקִים וּמִתְגַּעְגְּעִים מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הַרְבֵּה מִתְרַחֲקִים מֵחֲמַת דֵּעוֹת רָעוֹת וּסְבָרוֹת כּוֹזְבוֹת שֶׁל הַחוֹלְקִין עַל הָאֱמֶת, שֶׁמְּקַבְּלִין תּוֹרוֹת נְפוּלוֹת וְלִמּוּדִים רָעִים שֶׁמְּהַפְּכִין דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, וְאוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ וּבִיגִיעוֹת וּבִמְסִירַת נֶפֶשׁ וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, וְתוֹלִין עַצְמָן בְּאִילָן גָּדוֹל, כְּאִלּוּ קִבְּלוּ כָּךְ מִצַּדִּיק גָּדוֹל - וְשֶׁקֶר בְּפִיהֶם, כִּי חָלִילָה לַחְשֹׁב כָּזֹאת עַל צַדִּיק אֲמִתִּי, רַק שֶׁלֹּא זָכוּ לְכַוֵּן וּלְהָבִין כַּוָּנָתוֹ הָאֲמִתִּית, וְהֵם נִתְעוּ וְנָבוֹכוּ מִמֵּילָא עַל־יְדֵי הַלִּמּוּדִים פְּגוּמִים הַנַּ"ל. וּבֶאֱמֶת גַּם אֵצֶל בְּנֵי־אָדָם פְּשׁוּטִים נִמְצָאִים גַּם־כֵּן סְבָרוֹת מֻחְלָפוֹת שֶׁמְּהַפְּכִין הָאֱמֶת, וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל הַהִתְרַחֲקוּת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁלָּהֶם. עַל־כֵּן צְרִיכִין מְאֹד לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מִזֶּה, וְשֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא אִישׁ אֱמֶת, שֶׁיְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ לִמּוּד אֱמֶת, הַנִּמְשָׁךְ מִתּוֹרַת אֱמֶת, שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם פְּסֹלֶת וְשׁוּם סְבָרָה מֻחְלֶפֶת כְּלָל (הל' ברהמ"ז ה"ה אות ד). לִפְעָמִים נִתְעוֹרֵר הָאָדָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה וּמִתְלַהֵב לִבּוֹ מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִפְלָא, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר וְלֹא יִמְנָעֵהוּ שׁוּם מְנִיעָה; וְתֵכֶף אַחַר שָׁעָה נוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ, וְנִטַמְטֵם לִבּוֹ וְנִתְבַּלְבֵּל מֹחוֹ וְשׁוֹכֵחַ לְגַמְרֵי אֶת כָּל הַתְּשׁוּקָה הָרִאשׁוֹנָה, כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לוֹ תְּשׁוּקָה כְּלָל לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְלִפְעָמִים נִמְשָׁךְ תְּשׁוּקָתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵיזֶה זְמַן גָּדוֹל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ שֶׁאַחַר־ כָּךְ נוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ וְשׁוֹכֵחַ הַכֹּל כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת הָאָדָם הוּא הַדַּעַת וְהַמֹּחִין שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנְּשָׁמָה וְהַחִיּוּת שֶׁל הָאָדָם; וְהָעִקַּר הַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁפַע נֹעַם הָעֶלְיוֹן. וּכְשֶׁנִּתְעוֹרֵר לְהָאָדָם אֵיזֶה חֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל, וְאָז תֵּכֶף נִתְעוֹרְרִין גַּם־כֵּן הַחוֹבְלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, וּבָאִים לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן; וּכְשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְתַקְּנָם, אֲזַי נִפְגָּמִים גַּם בְּחִינוֹת הַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁכוּ עָלָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא שׁוֹכֵחַ הַכֹּל, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ תְּשׁוּקָה כְּלָל לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן מְאֹד, שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֶת כָּל הַתְּשׁוּקוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהָיוּ לוֹ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו אֶת כָּל הָרְשִׁימוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהַתְּשׁוּקוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי־זֶה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הָעֵצָה הוּא, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל הָאָדָם אֵיזֶה טוֹב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, אֲזַי תֵּכֶף יַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּקָה הַזֹּאת אֵיזֶה עֻבְדָּא דִקְדֻשָּׁה, לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִלְמֹד אוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה, וְיַעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ אוֹצָרוֹת בְּמֹחוֹ לְהַטְמִין שָׁם אֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁל שֶׁבַע שָׁנִים הַטּוֹבוֹת, כִּי הָאָדָם יֶשׁ לוֹ בְּחִירָה, וְיֶשׁ לוֹ כֹּחַ בְּיָדוֹ כְּשֶׁבָּא אֵלָיו אֵיזֶה תְּשׁוּקָה טוֹבָה, לְהַטְמִין וּלְקַשֵּׁר אוֹתָהּ בִּפְנִימִיּוּת מֹחוֹ וְלִקַּח בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ זֹאת הַתְּשׁוּקָה לְזָכְרָהּ הֵיטֵב שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶהָ לְעוֹלָם. כִּי מֵאַחַר שֶׁהַצַּדִּיק הוֹדִיעַ לוֹ מִכְּבָר וּמִקֹּדֶם, שֶׁאַחַר־כָּךְ יָבוֹאוּ עָלָיו יְמֵי רָע, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, וְיִרְצוּ לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ כָּל הַטּוֹב הַהוּא - עַל־יְדֵי־זֶה הַמַּשְׂכִּיל יָבִין מֵעַצְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִגְנֹז הֵיטֵב אֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁל שֶׁבַע שָׁנִים הַטּוֹבוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּקַשֵּׁר הֵיטֵב אֶת הַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וְיִקַּח בְּדַעְתּוֹ זֶה הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּטַּמְטֵם לִבּוֹ עַל־ יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הָרַע שֶׁבַּחוֹבְלִים שֶׁיָּבוֹא עָלָיו אַחַר־כָּךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַל־יְדֵי שֶׁיַּזְכִּיר עַצְמוֹ בְּהַתְּשׁוּקָה הָרִאשׁוֹנָה כַּנַּ"ל, וְכָל הָרְשִׁימוֹת שֶׁל הַתְּשׁוּקוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁיִּגָּנְזוּ בִּפְנִימִיּוּת מֹחוֹ יִהְיוּ לוֹ לְפִקָּדוֹן לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ בִּימֵי רַע שֶׁיָּבוֹאוּ אַחַר־כָּךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁיָּעַץ יוֹסֵף לְפַרְעֹה שֶׁיִּקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים הַטּוֹבוֹת, וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב - הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל (הל' ברכות הפירות ה"ד אות יב). עִקַּר הַחִפּוּשׂ אַחַר הָאֲבֵדוֹת שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ כָּל יְמֵי חַיָּיו הוּא עַל־יְדֵי שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עַל־כָּל־פָּנִים, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹתָיו, וְאָז מִמֵּילָא יִהְיוּ נִמְצָאִין כָּל הָאֲבֵדוֹת (עי' תשובה אותיות יג יד). כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁבָּאָדָם הוּא מִגְּדֻלַּת נִפְלְאוֹת הַבּוֹרֵא, אֲשֶׁר בְּכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף לֹא נִמְצָא דָּבָר נִפְלָא יוֹתֵר מִזֶּה, כַּמּוּבָא (הל' ברכות הריח ה"ד אות יט). הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מַקְדִּים רְפוּאָה לְמַכָּה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּבִשְׁעַת תֹּקֶף הַגָּלוּת מַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶאָרָה מִסּוֹף הַגְּאֻלָּה וְהַתִּקּוּן הָאַחֲרוֹן. וְזֶה בִּכְלָלִיּוּת, וּבִפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אָדָם, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת הוּא גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ כַּיָּדוּעַ, אַךְ אַף־עַל־ פִּי־כֵן בִּשְׁעַת הַנִּסָּיוֹן וְהַצָּרָה בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי הָאָדָם אָז בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, וְצָרִיךְ לִצְעֹק הַרְבֵּה מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַל יִתֵּן דֳּמִי לוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁאָז הִקְדִּים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם־כֵּן רְפוּאָה לְמַכָּה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל - אַף עַל פִּי כֵן עִקַּר הַנֵּס וְהַיְשׁוּעָה הוּא עַל יְדֵי רִבּוּי הַצְּעָקוֹת וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁהִרְבּוּ אָז (שם אות כא). הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו, הֵם נִקְרָאִים הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁכָּל כֹּחָם הָרַע הוּא עַל־יְדֵי תְמוּרוֹת, שֶׁמַּחֲלִיפִין וּמְמִירִין רַע בְּטוֹב וְטוֹב בְּרָע, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַתַּאֲווֹת וְכָל מִינֵי מַחֲלוֹקוֹת וַהֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים וּסְבָרוֹת שֶׁל שֶׁקֶר; וְהָעִקָּר - עַל־יְדֵי הָעַצְבוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַמֹּחַ מְבֻלְבָּל, וְעַל־ יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהָמִיר וּלְהַחֲלִיף הַכֹּל. וְעַל זֶה נִתְיַסֵּד בְּהַוִּדּוּיִים: "אֲשֶׁר הֶחְמַרְתָּ הֵקַלְתִּי, וַאֲשֶׁר הֵקַלְתָּ הֶחְמַרְתִּי", כִּי גַם הַחֻמְרוֹת וְהַמִּצְו?ֹת שֶׁלָּהֶם מַזִּיקִין הַרְבֵּה, כִּי לִפְעָמִים הַבַּעַל־דָּבָר מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁמַּחֲלִיף וּמֵמִיר יִרְאַת הַשֵּׁם בְּיִרְאַת בָּשָׂר וָדָם. אַךְ אֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁמִּתְיָרֵא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יַעַנְשֵׁהוּ, שֶׁזֹּאת הַיִּרְאָה הִיא טוֹבָה, אַךְ אֲפִלּוּ יִרְאָה טוֹבָה, גַּם־כֵּן דֶּרֶךְ הַבַּעַל־דָּבָר לְהַחֲלִיף, עַד שֶׁמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת יִרְאָה זֹאת, עַד שֶׁמְּרַחֲקֵהוּ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי זֶה, כַּיָּדוּעַ נֶגַע זֹאת בְּכַמָּה בְּנֵי־אָדָם. כִּי אֲפִלּוּ כָּל הַיְרָאוֹת הַטּוֹבוֹת צְרִיכִין לְקַבֵּל רַק לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת "יִרְאַת ה' לְחַיִּים", לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, וְלֹא לְהִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם, כִּי צְרִיכִין שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה וְהָרְעָדָה הַגְּדוֹלָה יָבוֹא לְשִׂמְחָה, בִּבְחִינַת "וְגִילוּ בִּרְעָדָה", וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ עַל שֶׁהוּא עַל־כָּל־פָּנִים בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל וּמְקֹרָב לְצַדִּיקִים וְכוּ' (הל' ברכות הודאה ה"ו אות יב). עִקַּר הַיִּרְאָה עִלָּאָה הוּא בִּבְחִינַת "וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט וְכוּ'", שֶׁכְּשֶׁהַמֹּחִין רוֹדְפִין לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג אֶת אוֹר הָאֵין־סוֹף, נוֹפֵל עָלָיו יִרְאָה מִבְּחִינַת הַמְסַדֵּר וְהַמְעַכֵּב אֶת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמֹּחִין. וְזֶה בְּחִינַת "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'", וְנֶאֱמַר: "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת", כִּי הַיִּרְאָה בָּאָה מִבְּחִינַת הַכֶּתֶר, שֶׁהוּא בְּרֵאשִׁית הַדַּעַת וְהַחָכְמָה, כִּי הוּא לְמַעְלָה מֵהֶם, וְהוּא מְעַכֵּב אֶת הַמֹּחִין מֵרְדִיפָתָן עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת "כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט וְכוּ'", וְעַל־ יְדֵי־זֶה דַיְקָא עִקַּר הַשָּׂגַת הַחָכְמָה וְהַדָּעַת (שם אות כד). כָּל מַה שֶּׁרוֹאִין, צְרִיכִין לְהָבִין מִמֶּנּוּ רְמָזִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אֵיזֶה דְּבַר חִדּוּשׁ. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהָרַע עַיִן רוֹצֶה לְהִתְאַחֵז בְּכָל דָּבָר שֶׁרוֹאִין וּלְשַׁכֵּחַ מֵהַלֵּב הַזִּכָּרוֹן דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרְמָזִים הַנַּ"ל, עַל־כֵּן תִּקְּנוּ חֲזַ"ל בְּרָכָה עַל כָּל דְּבַר חִדּוּשׁ שֶׁרוֹאִין כַּנַּ"ל, כִּי הַבְּרָכָה הוּא בְּחִינַת טוֹב־עַיִן, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין אֶת הָרַע־עַיִן הַנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל דָּבָר שֶׁרוֹאִין, כִּי מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁרוֹאִין יְכוֹלִין לְהָבִין וְלִשְׁמֹעַ רְמָזִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב יב, ז): "שְׁאַל נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָֹּ וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד לָךְ. אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ וְתֹרֶךָֹּ וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם". וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בִּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (מלכים א ה): "וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְכוּ', וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְכוּ'", דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה מֵבִין רְמָזִים קְדוֹשִׁים מִכֻּלָּם. אֲבָל מִבְחַר כָּל הַבְּרִיאָה הוּא הָאָדָם, שֶׁמִּמֶּנּוּ יְכוֹלִין לְהָבִין רְמָזִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם; אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה וּבַעַל נִצָּחוֹן בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת בְּהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁחֲבֵרוֹ יַטֶּה דַעְתּוֹ מִן הָאֱמֶת מֵחֲמַת נִצְחוֹנוֹ הָרַע, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת הָאֱמֶת, כִּי הַנִּצָּחוֹן אֵינוֹ סוֹבֵל אֶת הָאֱמֶת כַּיָּדוּעַ. עַל־כֵּן מִי שֶׁהוּא בַּר־דַּעַת צָרִיךְ לְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו כְּשֶׁפּוֹגֵעַ עִם הָאָדָם, שֶׁיִּרְאֶה לְהִנָּצֵל מִבְּחִינַת רַע־עַיִן בְּכָל הַבְּחִינוֹת, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִפֹּל מִן הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הָרַע־עַיִן וְהַנִּצָּחוֹן שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְכֵן שֶׁלֹּא יָבוֹא הוּא בְּעַצְמוֹ עַל־יְדֵי הָרַע־עַיִן וְהַנִּצָּחוֹן שֶׁלּוֹ לְשִׂנְאָה וּמַחֲלֹקֶת עִם חֲבֵרוֹ. וְעִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא הָאֱמֶת, שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בְּהָאֱמֶת בְּתַכְלִית, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִמְצָא גַם בַּחֲבֵרוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְיֶאֱהַב אוֹתוֹ אַף־ עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו (עי' מחלוקת אות י), וְאָז יָכוֹל לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין רְמָזִים מִכָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, כְּפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַזְּמָן. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת 'שֶׁהֶחֱיָנוּ' שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ הֶחָבִיב עָלָיו, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות ברכות הראיה הלכה ה, אות ו). כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע וְהַתַּאֲווֹת, כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִין, שֶׁמִּשָּׁם כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא־אִם־כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, כִּי כָל הָעֲבֵרוֹת וְהַפְּגָמִים הֵם עַל־יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, וְעַל־כֵּן עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם לָצֵאת מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת לְמֹחִין דְּגַדְלוּת. כִּי כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ וְגָדֵל בְּגַשְׁמִיּוּת מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת, וְהָעִקָּר שֶׁבְּכָל פַּעַם יְגַדֵּל דַּעְתּוֹ בְּיוֹתֵר, שֶׁזֶּה עִקַּר גֶּדֶר הָאָדָם, כְּמוֹ־כֵן צָרִיךְ הָאָדָם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְהִתְיַגֵּעַ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָצֵאת בְּכָל פַּעַם מִבְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת לְמֹחִין דְּגַדְלוּת, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁיְּשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מִבְּחִינַת קַטְנוּת וְיַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּידִיעָה שְׁלֵמָה בִּבְחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת, וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְכֵן מוּבָן וּמְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל (הלכות תפלת המנחה הלכה ה, אות א). עַל־יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל עַל־יָדָהּ שֶׁפַע נֹעַם הָעֶלְיוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הוֹלָדָה וְנִתְרַבִּין בְּנֵי־אָדָם וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיְתָה כָּל הַבְּרִיאָה, בִּפְרָט בְּרִיאַת הָאָדָם שֶׁהוּא עִקָּר, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הָאָדָם. וְשֶׁפַע נֹעַם הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלוֹם, שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, כִּי הֵם בְּהֵפֶךְ מִכָּל הַנַּ"ל, כִּי הַתַּאֲוָה הוּא הַהֵפֶךְ מִקְּדֻשַּׁת הַנֹּעַם, כִּי כָל הַתַּאֲווֹת נִמְשָׁכִין מִנְּפִילַת הַמְּתִיקוּת מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּיָּדוּעַ. וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו לִבְלִי לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲוַת הַמְּתִיקוּת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, רַק לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ וּלְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּנֹעַם הָעֶלְיוֹן. גַּם עַל־יְדֵי הַתַּאֲוָה הוּא מְמַעֵט בִּצְדָקָה, וְזֶה גַם־כֵּן עִקַּר פְּגַם הַנֹּעַם, כִּי עִקַּר הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הוּא עַל־יְדֵי צְדָקָה. רַק אַף־עַל־פִּי־כֵן, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּלְכַּד כְּבָר בְּתַאֲווֹתָיו, אַף־עַל־ פִּי־כֵן הָיָה יָכוֹל גַּם־כֵּן לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי שֶׁיְּבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד יִרְאֵי־הַשֵּׁם הָאֲמִתִּיִּים, וְהָיוּ יְכוֹלִין לְהוֹשִׁיעַ לוֹ בְּכַמָּה אֳפָנִים; רַק עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד, שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁיֹּאבַד כְּבוֹדוֹ כְּשֶׁיִּתְקָרֵב לִירֵאִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל־דָּבָר עַד שֶׁיֶּשׁ לוֹ קִנְאָה וְשִׂנְאָה, עַד שֶׁחוֹלֵק עֲלֵיהֶם; וְעַל־יְדֵי שֶׁרוֹדֵף אַחַר כְּבוֹדוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה פּוֹגֵם בִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה בּוֹעֵר בּוֹ בְּיוֹתֵר אֵשׁ הַקִּנְאָה וְהַמַּחֲלֹקֶת, כִּי עַל־יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד, עַל־יְדֵי־זֶה נוֹפְלִין לְמֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, שֶׁזֶּה הֵפֶךְ הַנֹּעַם הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִטְרָד מִן הָעוֹלָם, בְּחִינַת 'מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם', כִּי הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁיְּגַדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי שֶׁפּוֹגַם בְּכָל זֶה, עַל־יְדֵי־זֶה יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם. כִּי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל הֵיטֵב בְּעִנְיַן בְּנֵי הָעוֹלָם, עִקַּר מַה שֶּׁמְּאַבְּדִין חַיֵּי עוֹלָם נִצְחִיִּים הוּא עַל־ יְדֵי שֶׁמִּתְקַבְּצִין בָּהֶם יַחַד כָּל אֵלּוּ הַשְּׁלשׁ מִדּוֹת, כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא עַל־כָּל־פָּנִים אִם לֹא הָיָה רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד וְהָיָה מֵסִיר הַקִּנְאָה וְשִׂנְאָה מִלִּבּוֹ וְיִתְקָרֵב לִירֵאִים אֲמִתִּיִּים, בְּוַדַּאי הָיָה נִצּוֹל גַּם מִתַּאֲווֹת רָעוֹת, וּבְוַדַּאי הָיָה לוֹ אַחֲרִית טוֹב (שם הלכה ו, אות יג). אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נֶחְשָׁבִים כְּאִישׁ אֶחָד, כִּי בְּשָׁרְשָׁם הֵם כְּלוּלִים בְּאֶחָד, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֶשׁ לוֹ גְבוּל וְצִמְצוּם בִּפְנֵי עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כִּי דַעַת כָּל אֶחָד מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹ, וְכָל אֶחָד יֶשׁ לוֹ שִׁעוּר בְּלִבּוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, בִּבְחִינַת "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ" - כָּל חַד כְּפֻם מָה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ. וְכֵן כָּל אֶחָד עוֹבֵד הַשֵּׁם כְּפִי מִדּוֹתָיו הַטּוֹבִים: זֶה יֶשׁ לוֹ מִדָּה טוֹבָה זוֹ, וְזֶה - מִדָּה אַחֶרֶת; זֶה זָהִיר מְאֹד בְּמִצְוָה זוֹ, וְזֶה - בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְקַבֵּל גַּם הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁבַּחֲבֵרוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם בָּזֶה אָסוּר לַהֲרֹס אֶת הַגְּבוּל, שֶׁלֹּא יִתְלַהֵב יוֹתֵר מִדַּי לִכְנֹס לִגְבוּל חֲבֵרוֹ, כִּי לִפְעָמִים גַּם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים יְכוֹלִין לְהַפִּיל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ עַל־יְדֵי שִׁנּוּי דֵּעוֹתֵיהֶם, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר בָּזֶה גַם־כֵּן שֶׁלֹּא יִתְלַהֵב יוֹתֵר מִדַּי לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת הֲרִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם שֶׁלֹּא יַהֲרֹס הַגְּבוּל שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁבְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ מִתְכַּנְּסִין כָּל יִשְׂרָאֵל כְּאִישׁ אֶחָד, וְאַף־עַל־ פִּי־כֵן כָּל אֶחָד עוֹמֵד עַל גְּבוּלוֹ, בִּבְחִינַת 'עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים', שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אֶחָד בְּוִדּוּי שֶׁל חֲבֵרוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי כָּל אֶחָד צָרִיךְ לָשׁוּב אֶל ה' כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ (שם ה"ז אות יד). מְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל מֵעִנְיַן הַצִּמְצוּמִים הַנִּפְלָאִים בְּרָצוֹא וָשׁוֹב, מָטֵי וְלָא מָטֵי, שֶׁהָיָה קֹדֶם הַבְּרִיאָה, מַה שֶּׁבַּתְּחִלָּה צִמְצֵם הָאוֹר, וְאַחַר־כָּךְ הִתְחִיל לְהַמְשִׁיךְ אֵיזֶה בְּחִינַת אוֹר, וְאַחַר־כָּךְ חָזַר הָאוֹר לִמְקוֹמוֹ וְהִשְׁאִיר רַק אֵיזֶה רְשִׁימָה, כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר עֲדַיִן לִסְבֹּל זֶה הָאוֹר. וְאַחַר־כָּךְ חָזַר וְהִמְשִׁיךְ עוֹד הַפַּעַם אֵיזֶה בְּחִינַת אוֹר בְּצִמְצוּם חָדָשׁ נִפְלָא, וְחָזַר וְהֶעְלִימוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה רִבּוּי אוֹר, וְכֵן הָיָה הַרְבֵּה פְּעָמִים וְכוּ', עַד שֶׁנַּעֲשָׂה בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי. וְאַחַר־כָּךְ הִמְשִׁיךְ אוֹר הַמְּלָכִים, וְלֹא יָכְלוּ לְקַבֵּל הָאוֹר וְנִשְׁבְּרוּ וּמֵתוּ וְכוּ', עַד שֶׁהִתְחִיל עוֹלַם הַתִּקּוּן. וְכָל הַשְּׁבִירָה הָיְתָה עַל־יְדֵי שֶׁלֹּא הָיָה אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְעִקַּר הָאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא הוּא עַל־יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה דַיְקָא. אֲבָל מִזֶּה בְּעַצְמוֹ הוּא כָּל הַבְּחִירָה, כִּי כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע הוּא מֵהַשְּׁבִירָה, וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּנַצְּחִין אֶת הַיֵּצֶר הָרָע בִּבְחִירָתוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה מְתַקֵּן הַשְּׁבִירָה עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְעַל־כֵּן בְּהָאָדָם תְּלוּיִין תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְעַל־כֵּן נַעֲשִׂים אֵצֶל הָאָדָם כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים הַנַּ"ל, הַיְנוּ מַה שֶּׁאוֹר לַהֲבִיּוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא בְּחִינַת אֵין־ סוֹף, כִּי אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ, וּצְרִיכִין לְצַמְצֵם הַהִתְלַהֲבוּת וְכוּ'. וְאֵלּוּ הַצִּמְצוּמִים נִפְלָאִים הַנַּ"ל שֶׁהָיוּ קֹדֶם כְּלַל הַבְּרִיאָה, כֻּלָּם בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעַבְרוּ עַל הָאָדָם, שֶׁהוּא גְּמַר תִּקּוּן שְׁלֵמוּת הַבְּרִיאָה, כִּי כֻלָּם לֹא הָיוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הָאָדָם, שֶׁהוּא יְתַקֵּן הַכֹּל עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא דַיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאִיר פָּנָיו קְצָת וְאַחַר־כָּךְ מַסְתִּיר אוֹתוֹ, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם" - כַּיּוֹם הַזֶּה, שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר, כָּךְ עָתִיד לְהַאֲפִיל וּלְהָאִיר לָכֶם. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר וּבְכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַבְּחִירָה, עַל־ יְדֵי הַהִתְגַּלּוּת וְהַעְלָמָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלַל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל הָאָדָם. וּבִשְׁבִיל זֶה מִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם, צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה: בָּקִי בְּעָיֵל, בָּקִי בְּנָפֵק, בָּקִי בְּרָצוֹא, בָּקִי בְּשׁוֹב, הַיְנוּ לְחַזֵּק עַצְמוֹ לא בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְלֵידַע כִּי הַהַעְלָמָה וְהַצִּמְצוּם הוּא תַּכְלִית הַהִתְגַּלּוּת. רַק שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהַצִּמְצוּמִים, מִשָּׁם שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת הַדִּינִים וְהַיִּצְרִין רָעִין, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הַמִּתְגָּרִין בָּאָדָם, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לִבְרֹחַ מֵהֶם, וּלְהַמְשִׁיךְ בְּלִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת אֵיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־ יְדֵי כָּל זֶה זוֹכֶה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְגַּלֶּה אֱלָקוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וְיִתְתַקֵּן הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא שֶׁל הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה דַיְקָא. וְזֶה עִקַּר חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַאֲפִיל וּמֵאִיר, "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ" וְכוּ', הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים הַנַּ"ל שֶׁל תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה כָּל בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְקִיּוּמוֹ עַד עָתָּה, וְהָעִקָּר בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל־ בְּחִירָה, שֶׁאֵלָיו נִמְסַר הַכֹּל, לְהַמְשִׁיךְ אֱלָקוּתוֹ וְהִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים הַנַּ"ל כְּפִי בְחִירָתוֹ. וְהָעִקָּר, שֶׁצָּרִיךְ לְצַמְצֵם אוֹר הִתְלַהֲבוּת לְבָבוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת הֲרִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם; וְאַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ רַק מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, עַד שֶׁיַּעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרִיאַת וְקִיּוּם הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה גַּם אֵצֶל הַצַּדִּיקִים בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא, כִּי גַם עֲלֵיהֶם עוֹבְרִין עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הַרְבֵּה, אַךְ שֶׁהִיא בְּדַקּוּת מְאֹד, בְּחִינַת חֶשְׁכַת הַמֹּחִין וְהֶאָרָתָן, וְגַם זֶה בְּדַקּוּת מְאֹד וּבִקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה. אַךְ בְּיוֹתֵר צְרִיכִין תִּקּוּנִים אֵלּוּ לְאוֹתָן שֶׁכְּבָר עָבְרוּ עַל מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וּצְרִיכִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ גַּם עֲלֵיהֶם וּמְאִירִין בְּלִבָּם עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וְהִתְחַזְּקוּת נִפְלָא בְּכָל פַּעַם, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב בְּכָל פַּעַם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, כִּי בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר. וְזֶה בְּחִינַת כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אָדָם, וַאֲפִלּוּ עַל הָרְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי גַם הֵם יֵשׁ לָהֶם בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, כִּי גַם אֶצְלָם אֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד יֵשׁ לְכָל אֶחָד כַּמָּה שִׁנּוּיִים לְאֵין מִסְפָּר. וּבִפְרָט אֵלּוּ הַמִּתְעוֹרְרִים לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת וְהֵם חֲלוּשֵׁי־כֹחַ מְאֹד, וְהַבַּעַל־דָּבָר מִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וְחוֹתֵר תַּחְתֵּיהֶם וְרוֹצֶה לְהַפִּילָם חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם מִתְיַגְּעִים לְהִתְגַּבֵּר, וְיֵשׁ לָהֶם שִׁנּוּיִים בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי שִׁעוּר, בְּחִינַת "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת וְכוּ'", וְעִם כָּל זֶה צְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד, וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שֶׁכְּבָר עָמְדוּ בְּמִלְחָמָה שֶׁל זֶה הָעוֹלָם כָּרָאוּי בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְהֵם מוֹדִיעִים לָנוּ שֶׁאֵין שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֶאֱבָד, אֲפִלּוּ מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו; אַדְּרַבָּא עַל־יְדֵי־ זֶה נַעֲשִׂים תִּקּוּנִים נִפְלָאִים עַל־יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁמְּלַקְּטִים כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל בְּחִינוֹת הַהִתְעוֹרְרוּת הַלָּלוּ וּמְתַקְּנִין אוֹתָם וּבוֹנִים מֵהֶם תִּקּוּנִים נִפְלָאִים. אַךְ הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוֹלְקִים עַל־כָּל־פָּנִים עַל הַצַּדִּיקִים הַנַּ"ל, רַק אַדְּרַבָּא לְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם וּלְהִתְעוֹרֵר בְּכָל עֵת מֵחָדָשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָז יִזְכּוּ סוֹף כָּל סוֹף לְאַחֲרִית טוֹב, וְיִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק גָּדוֹל בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל (שם אותיות יט כב כג כד). אוֹר לַהֲבִיּוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּחִינַת אֵין־סוֹף, כִּי אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ, וּצְרִיכִין דַּיְקָא לְצַמְצֵם הָאוֹר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת הֲרִיסָה חַס וְשָׁלוֹם. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהַצִּמְצוּמִים, מִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִים, שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַיִּצְרִין רָעִין, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת חַס וְשָׁלוֹם, עַל־כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַצִּמְצוּם בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁרוֹצֶה לְהַסְתִּיר מֵאִתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם הֶאָרַת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּתֵף סֹרֶרֶת וְכוּ'" (זכריה ז), שֶׁזֶּה תַּכְלִית הַיְרִידָה מַמָּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת כְּפִירוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. רַק עִקַּר הַצִּמְצוּם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁבִיל שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְכוּ', עַל־כֵּן אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּהֶכְרֵחַ לְצַמְצֵם הָאוֹר, אֲבָל חָלִילָה לְהַסְתִּיר פָּנִים מִמֶּנּוּ, רַק בְּכָל פַּעַם צְרִיכִין לְקַשֵּׁר אוֹר הָאֵין־סוֹף בְּלִבּוֹ, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַצִּמְצוּם צְרִיכִין לַחֲזֹר וְלִזְכֹּר בְּכָל פַּעַם בִּקְדֻשַּׁת אוֹר אֵין סוֹף הַמֵּאִיר בְּלֶב אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ יוּכַל בְּכָל פַּעַם לְהַגְבִּיר הַמַּחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל עַל־יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי", כִּי כָל הַצִּמְצוּם הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז דַּיְקָא יוּכַל לְקַבֵּל הִתְלַהֲבוּת אוֹר הָאֵין־סוֹף בְּלִבּוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת וְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִפְלָא, שֶׁלֹּא בִּבְחִינַת הֲרִיסָה חַס וְשָׁלוֹם, רַק בִּבְחִינַת תִּקּוּן, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת (שם אות נ נא). הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁדַּיְקָא אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ מִזֶּה הָעוֹלָם הַשָּׁפָל, כַּיָּדוּעַ. אַךְ הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר וּמִתְפַּשֵּׁט מְאֹד, עַל־כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה סִיּוּעַ וָעֵזֶר מִלְמַעְלָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ', כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד, אַךְ אַף־עַל־ פִּי־כֵן צְרִיכִין אֲנַחְנוּ אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת עַל־ כָּל־פָּנִים מִלְּמַטָּה. וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל, אֵיךְ הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַף־עַל־פִּי־ כֵן צְרִיכִין אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת הוּא עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא שֶׁלָּנוּ דַיְקָא - זֶה נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים. וְעַל־כֵּן יָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הָאָדָם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: פִּתְחוּ לִי כְּמַחַט סִדְקִית וְכוּ', כִּי תֵּכֶף שֶׁהָאָדָם מִתְעוֹרֵר אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת כָּל־שֶׁהוּא דִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי מִתְעוֹרֵר תֵּכֶף אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא הַרְבֵּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֶשׁ כֹּחַ לְהָאָדָם לְהִתְעוֹרֵר יוֹתֵר, וְאָז נִמְשָׁךְ אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא בְּיוֹתֵר וְכוּ'. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַיִּחוּדִים הַנַּעֲשִׂין מִכָּל הַתְּפִלּוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת, הַיְנוּ מַה שֶּׁנִּתְיַחֵד אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא עִם אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת. וְזֶה בְּחִינַת: "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ", כִּי עַל־יְדֵי כָּל הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה מִלְּמַטָּה נִבְרָאִים מַלְאָכִים, וְהַמַּלְאָכִים הָאֵלּוּ עוֹלִים מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְאָז נִמְשָׁךְ סִיּוּעַ מִלְעֵלָּא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים הַיּוֹרְדִים מִלְמַעְלָה לְמַטָּה לְסַיְּעוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הַיִּחוּדִים וְהַתִּקּוּנִים. אַךְ עִקַּר תִּקּוּן זֶה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת בֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הַבָּתֵּישׂמִדְרָשׁוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הָעוֹסְקִים בְּבִנְיַן הַמִּשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל דּוֹר, וְהֵם מַכְנִיסִים בְּלֵב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהִתְעוֹרֵר בְּכָל פַּעַם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהֵם עוֹסְקִים בָּזֶה גַם־כֵּן לְקַבֵּץ וְלֶאֱסֹף כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה מִכָּל בְּחִינַת הַהִתְעוֹרְרוּת הַנַּ"ל לְתוֹךְ בֵּית הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּהֶם, עַד שֶׁמַּשְׁלִימִין וּמְתַקְּנִין בָּזֶה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ וּמֵאִיר אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא בְּיוֹתֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְעוֹרְרִין יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר, וְכֵן חוֹזֵר חֲלִילָה, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּבוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְיִבָּנֶה הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁלֵמוּת בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, שֶׁשָּׁם מִתְיַחֲדִין וּמִתְקַשְּׁרִין כָּל יִשְׂרָאֵל עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִכְלָל שָׁם הָאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא עִם הָאִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא בִּשְׁלֵמוּת (שם אותיות פד פה פו). הַיִּחוּד וְהַהִתְוַעֲדוּת שֶׁל אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא עִם אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא הַנַּ"ל הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ צְמִיחַת פֵּרוֹת הַגִּנָּה וְהַזְּרָעִים. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם עַתָּה בּוֹרֵא וּמְקַיֵּם הַכֹּל בְּכָל עֵת רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֻטָּל עַל הָאָדָם לַחֲרשׁ וְלִזְרֹעַ וְלַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאַחַר־כָּךְ מוֹרִיד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גֶּשֶׁם וּמָטָר מִן הַשָּׁמַיִם, וְעַל־יְדֵי־זֶה צוֹמֵחַ וּמִתְגַּדֵּל אֲלָפִים פְּעָמִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁזָּרַע הָאָדָם בָּאָרֶץ; וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁכֵּן רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא מֵעֲבוֹדַת הָאָדָם, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נִשְׁלֶמֶת כָּל הַבְּרִיאָה. וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרְאוּ כָּל הַדְּבָרִים מְחֻסְּרֵי תִּקּוּן, וּגְמַר תִּקּוּנָם הוּא עַל־יְדֵי הָאָדָם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת". וּכְמוֹ שֶׁבְּעִנְיַן גִּדּוּל הַצְּמָחִים הַנַּ"ל יֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁהָאָדָם עָמֵל וְחוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ רוֹצֶה חַס וְשָׁלוֹם לִתֵּן הַמָּטָר בְּעִתּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לִצְמֹחַ; אֲבָל אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן עֲלֵיהֶם מָטָר, אֲזַי צוֹמְחִים תֵּכֶף אַחַר זְרִיעָתָם. וְיֵשׁ זְרָעִים שֶׁגְּדֵלִים אֵצֶל הַנָּהָר, שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לְמָטָר כְּלָל, רַק הַנָּהָר עוֹלֶה עֲלֵיהֶם תֵּכֶף וּמַשְׁקֶה אוֹתָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם צוֹמְחִים תֵּכֶף וּמִתְגַּדְּלִין. כְּמוֹ־כֵן בְּעִנְיְנֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יֵשׁ לִפְעָמִים, שֶׁהָאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, וְאָז מִתְעַכֵּב גַּם הַשְׁפָּעַת אוֹר הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא, לְסַיְּעוֹ כָּרָאוּי, וַאֲזַי אִם אֵינוֹ חָזָק בְּדַעְתּוֹ כָּרָאוּי, יָכוֹל לִפֹּל עַל־יְדֵי־זֶה חַס וְשָׁלוֹם מֵעֲבוֹדָתוֹ. אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְהָעִקָּר שֶׁל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת כַּנַּ"ל, אֲזַי כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת שֶׁעוֹשִׂים בְּהִתְקַשְּׁרוּת הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם מִיָּד מֵי הַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, לְהַצְמִיחָם וּלְגַדֵּל פֵּרוֹתֵיהֶם מְהֵרָה, כִּי הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת הַנַּ"ל הֵם בִּבְחִינַת הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ, בְּחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט, שֶׁשָּׁם נִכְלָלִין וְנִתְיַחֲדִין הָאִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא וְהָאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא בִּכְלָלִיּוּת אֶחָד, וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, אֲזַי הוּא סָמוּךְ וְקָרוֹב מְאֹד לְקַבֵּל הֶאָרָה גְדוֹלָה מִבְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא לְסַיְּעוֹ. וְזֶה מוּבָן בְּפָסוּק "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב וְכוּ'", שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מִקְּדֻשַּׁת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת. וְזֶה שֶׁסִּיֵּם: "כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר", הַיְנוּ שֶׁאֵינָן צְרִיכִין לְצַפּוֹת עַד שֶׁיֵּרֵד עֲלֵיהֶם הַמָּטָר, בְּחִינַת הַשְׁפָּעַת אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא, רַק תֵּכֶף עוֹלֶה הַנָּהָר הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל וּמַשְׁקֶה אוֹתָם וּמְגַדְּלָם. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַנָּבִיא מַבְטִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל (ישעיה סא): "כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ וְכוּ'"; "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְכוּ'" (שם נה) - כָּל זֶה מְרַמֵּז עַל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי עִקַּר תִּקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל (שם אות צ). בֶּאֱמֶת צָרִיךְ כָּל אָדָם לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי, וִיקַבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּל הָעִנּוּיִים וְהַסִּגּוּפִים הַקָּשִׁים בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא חָטָא וְלֹא פָגַם מֵעוֹלָם כְּלָל, וְאָז דַּיְקָא הָיָה זוֹכֶה לְהַשִּׂיג אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהַשָּׂגָה. וְכָךְ הָיָה בֶּאֱמֶת בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁעָלָה לִבְרֹא הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד יִסּוּרִים וְדִינִים קָשִׁים מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְגַם הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אֶחָד יִהְיֶה בִּמְסִירַת־נֶפֶשׁ גָּדוֹל עַל כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה, וְזֶה הָיָה תַּכְלִית הַטּוֹבָה שֶׁל הָאָדָם, כִּי עַל־יְדֵי הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים הָיָה מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֶל הַתַּכְלִית, וְהָיָה זוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּכָל פַּעַם בְּאֵין־סוֹף, שֶׁזֶּה תַּכְלִית הַטּוֹבָה וְהַהַצְלָחָה. אַךְ רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, כִּי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַיִּסּוּרִים וְהַדִּינִים חַס וְשָׁלוֹם לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֶל הַתַּכְלִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לו): "לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם", וְנֶאֱמַר (ישעיה מב): "וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב". וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ מְאֹד וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי הַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִין עָלָיו לִפְעָמִים לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמֵחֲמַת שֶׁלָּאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה, עַל־כֵּן לֹא הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם כְּלָל אִם הָיָה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג עַל־יְדֵי מִדַּת־הַדִּין לְבָד. וְכֵן לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה בִּתְחִלַּת הַחִנּוּךְ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁיְּשַׁבֵּר תֵּכֶף לְגַמְרֵי כָּל הַתַּאֲווֹת וְשֶׁיִּסְתֹּם עֵינָיו תֵּכֶף מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, עַל־כֵּן עָמַד וְשִׁתֵּף מִדַּת הָרַחֲמִים לְמִדַּת־הַדִּין, הַיְנוּ שֶׁיִּתְנַהֵג וְיִתְקַיֵּם הָעוֹלָם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לה שֶׁכָּלוּל מִשְּׁנֵיהֶם, כִּי הוּא בְּחִינַת עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּמַפְרֶשֶׁת וּמַבְדֶּלֶת אוֹתָנוּ מִכָּל רָע, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינָהּ מַכְבֶּדֶת עָלֵינוּ בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לז): "שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ", וְכָל מָה דַאֲסַר לַן שְׁרִי לַן, וְהִיא כֻּלָּהּ עֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְעַל־יְדֵי שֶׁזּוֹכִין לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה כִּפְשׁוּטָהּ בְּכָל דִּינֶיהָ, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבָרְכִין: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְו?ֹתָיו", וְזוֹכִין לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא זָכָה עֲדַיִן לִבְחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת. גַּם עַל־יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת כִּפְשׁוּטָן מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה בְּכָל פַּעַם עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וְעַל־יְדֵי כָּל תֵּבָה מִדִּבּוּרֵי תוֹרָה וּתְפִלָּה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, עַד שֶׁזּוֹכִין לַעֲלוֹת עַל־יְדֵי־זֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִבּוֹ לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת. וְכָל זֶה - לִכְלַל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל, אֲבָל יֵשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים מְאֹד, שֶׁהֵם מְקַדְּשִׁין עַצְמָן בְּיוֹתֵר וּמְבַטְּלִין עַצְמָן לְגַמְרֵי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת, וְסוֹתְמִין עֵינֵיהֶם מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, עַד שֶׁזּוֹכִין לְתַכְלִית הַבִּטּוּל הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת, וְזוֹכִין בֶּאֱמֶת לַעֲלוֹת בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, וְלִזְכּוֹת לַתַּכְלִית הָעֶלְיוֹן וּמַשִּׂיגִין מַה שֶּׁמַּשִּׂיגִין, אַשְׁרֵי לָהֶם. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהֵשִׁיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁשָּׁאַל: זוֹ תוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ? כִּי כְּפִי הַנְהָגַת הָעוֹלָם עַל־פִּי הַתּוֹרָה לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִיתָה קָשָׁה כָּזוֹ. וְהֵשִׁיב לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, הַיְנוּ, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא זָכָה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם כְּפִי שֶׁעָלָה בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַהַנְהָגָה שֶׁעַל־פִּי הַתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, אַשְׁרֵי לוֹ. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאֵיזֶה אָדָם עוֹבֵר, חַס וְשָׁלוֹם, עַל דָּבָר מִדִּבְרֵי־ תוֹרָה, וַאֲזַי מְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם הַצִּנּוֹר וְהַכְּלִי שֶׁמְּקַבְּלִין עַל־יָדוֹ אוֹר הִתְגַּלּוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, וְצָרִיךְ לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי תְשׁוּבָה, וּתְשׁוּבָה הוּא בְּחִינָה לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, כִּי הַתְּשׁוּבָה הוּא שֶׁיִּסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי. וְזֶה בְּחִינַת הַסִּגּוּפִים וְהַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁפּוֹסְקִין עַל בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה, כִּי מֵחֲמַת שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי־ תוֹרָה אֲשֶׁר דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְאֵין בָּהּ שׁוּם הַכְבָּדָה כְּלָל, וְהוּא לֹא עָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ וְעָבַר עַל דְּבָרֶיהָ, עַל־כֵּן צָרִיךְ עַכְשָׁו לַעֲלוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל גָּמוּר וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ תַּעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים, וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת אֶל הַתַּכְלִית, וְשָׁם הוּא לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, כִּי כָל הַתּוֹרָה נִמְשֶׁכֶת מִשָּׁם, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־ כֵּן יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם אוֹרוֹת וְתִקּוּנִים לְתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם בְּדִבְרֵי־תוֹרָה. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי־ תְשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד, כִּי מִי שֶׁמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת וְלֹא פָגַם בָּהּ כְּלָל, נִקְרָא צַדִּיק גָּמוּר; אֲבָל הַבַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה זָכוּ לַעֲלוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַגָּנוּז, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם (הלכות תפלת ערבית הלכה ד, אותיות ז ח). הָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קַלָּה בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת מֵעֵסֶק קָטָן שֶׁמַּטְרִיחִין עַצְמָן בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וְעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה, כִּי הֲלוֹא אָנוּ רוֹאִין כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגֵעַ הָאָדָם בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ עַל אֵיזֶה יָרִיד וְיוֹמָא דְשׁוּקָא, שֶׁתֵּכֶף בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת צָרִיךְ לִטְרֹחַ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר עֲגָלָה, וְנֶחְפָּז מְאֹד לִטְעֹן סְחוֹרָתוֹ עַל הָעֲגָלָה בִּיגִיעָה גְדוֹלָה; אַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לִנְסֹעַ כָּל הַלַּיְלָה וּלְנַדֵּד שֵׁנָה מֵעֵינָיו, וּמְשַׁבֵּר כָּל גּוּפוֹ מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לֵישֵׁב עַל הָעֲגָלָה טְעוּנָה, וּשְׁאָר טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם. אַחַר־ כָּךְ צָרִיךְ לַעֲמֹד כָּל הַיּוֹם עַל רַגְלָיו וְכוּ', וּבִפְרָט בִּימוֹת הַחֹרֶף וְהַקֹּר הֶעָצוּם. וְכָל אֵלּוּ הַיְגִיעוֹת וְהַטְּרָחוֹת הַכְּבֵדוֹת וְהַקָּשׁוֹת הוא מַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ עַל סָפֵק, כִּי סָפֵק אִם יַרְוִיחַ אֵיזֶה רֶוַח קָטָן, סָפֵק אִם יְאַבֵּד גַּם הַהוֹצָאוֹת, כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁעַל עִסְקֵי פַּרְנָסַת עוֹלָם הַזֶּה מַטְרִיחִין עַצְמָן כָּל־כָּךְ בִּיגִיעוֹת כָּאֵלּוּ עַל סָפֵק רֶוַח קָטָן - וְהָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הִיא תְפִלָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ עָלֶיהָ בְּכָל כֹּחוֹתָיו לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וּמַה בְּכָךְ! הֲלוֹא אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁעוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל, מִתְפַּלְלִין וְגוֹמְרִין הַתְּפִלָּה, וּמִכָּל־ שֶׁכֵּן בִּשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, כִּי דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הֵם דַּרְכֵי נֹעַם, וְיָכוֹל כָּל אָדָם לִזְכּוֹת עַל־יָדָם בְּנָקֵל לָבוֹא אֶל הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל (שם אות ז). צז. כָּל עִקַּר הַשָּׂגַת אֱלָקוּת וִידִיעַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ נִתְפָּס בְּמֹחַ וָלֵב כִּי אִם עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה, שֶׁהוּא עִקַּר הַהַשְׁאָרָה וְהַקִּיּוּם שֶׁל הַדַּעַת וְהַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה, בְּחִינַת "כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיָּמֶת". כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא לְמַעְלָה מִכָּל הַחָכְמוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת, כִּי לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל; רַק בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל חָמַל עָלֵינוּ וְנָתַן בָּנוּ כֹּחַ לְקַבֵּל פַּחְדּוֹ וּמוֹרָאוֹ וְאֵימָתוֹ עָלֵינוּ, וְרַק עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ יוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ - זֶה בְּחִינַת "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'", וּכְתִיב: "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת", כִּי עִקַּר הַדַּעַת וְהַחָכְמָה הוּא רַק לֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי". וְעִקַּר זֶה הַדַּעַת וְהַחָכְמָה לֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל כִּי אִם עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה, כִּי יְדִיעַת וְהַשָּׂגַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם כִּי אִם בִּבְחִינַת "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב", דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁזּוֹכֶה הָאָדָם לְבַטֵּל עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמַּחֲשָׁבָה. וְאַחַר־כָּךְ עז כְּשֶׁשָּׁב מֵהַבִּטּוּל בִּבְחִינַת "וָשׁוֹב", אָז נִשְׁאָר רְשִׁימָה בְּדַעְתּוֹ מִזְּרִיחַת הִתְנוֹצְצוּת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי הַזְּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימָה הַזֹּאת נוֹפֵל פַּחַד וְיִרְאָה וְאֵימָה גְדוֹלָה עַל הָאָדָם, וְזֹאת הַיִּרְאָה הוּא עִקַּר הַהַשְׁאָרָה וְהַקִּיּוּם שֶׁנִּשְׁאָר וְנִתְפָּס בְּלֵב הָאָדָם מִזְּרִיחַת הִתְנוֹצְצוּת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְאַדִּיר שֶׁעוֹבֵר בַּמְּדִינָה, שֶׁנּוֹפֵל פַּחַד וְיִרְאָה וְאֵימָה גְדוֹלָה עַל כָּל מִי שֶׁעוֹבֵר לְפָנָיו אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתוֹ, בְּחִינַת אֵימַת מַלְכוּת, כִּי עִקַּר הַמַּלְכוּת הוּא בְּחִינַת אֵימָה וְיִרְאָה, בְּחִינַת מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאַף־ עַל־פִּי שֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵימָתוֹ וּפַחְדּוֹ עַל כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה. כְּמוֹ־כֵן, לְהַבְדִּיל בְּרִבֵּי רִבְבוֹת הַבְדָּלוֹת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא וְרָחוֹק מְאֹד מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַיְדִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְאֵין נִתְפָּס בַּמֹּחַ כִּי אִם פַּחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וְאֵימָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, כִּי כָל יְדִיעָתֵנוּ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ הוּא רַק בִּבְחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת יִרְאָה. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא הַיִּרְאָה, שֶׁהוּא עִקַּר הַהַשְׁאָרָה וְהַקִּיּוּם שֶׁל זְרִיחַת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וְכָל מַה שֶּׁמַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ יִרְאָה יוֹתֵר, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִתְפֹּס בְּדַעְתּוֹ זְרִיחַת הִתְנוֹצְצוּת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' בכור בהמה טהורה, הלכה ד, אות ב).
good fragrance — upon all the six weekdays — so that our eating will also be on weekdays in the aspect of soul's food. And this is the aspect of the post-Shabbos meal [seudas motzaei Shabbos] — which is to draw from the holiness of the Shabbos eating also upon the weekday foods — as explained in the Kavanos. And this is the aspect of the blessing over fire recited at the conclusion of Shabbos — as explained in the main text. At the entry of Shabbos all the worlds ascend above their level — and then one must subdue the imaginative faculty [medame] in each and every level — which is the aspect of the husk that precedes the fruit [kelipa hakodeimes laperi]. And its subduing is through the greatness of the Creator. And this is the aspect of the holy psalms recited at the entry of Shabbos — "Come let us sing" — which speak of the greatness of the Creator. For through the revelation of the greatness of the Creator — fire goes out from before Him and burns all the above-mentioned fantasies and husks — the aspect of "fire goes before Him and burns around His enemies." Which is also mentioned in the above-mentioned psalms. For the essential subduing of the imaginative faculty is on Shabbos — when the Sitra Achra is entirely subdued. And this is the aspect of the tongue of fire [shalhava d'esha] that descends on the eve of Shabbos upon the heads of the kelippos to subdue them. And this flows from the scintillation [hisnoatzitzus] of the holiness of Shabbos — when the essential revelation of the greatness of the Creator occurs — when He as it were dons garments of His pride — as it is said: "Hashem reigns — He has donned pride." And the revelation of the greatness of the Creator is the aspect of holy fire — from which the fire below is derived through many derivations — as explained in the main text. And therefore the completion of the repair of most foods is through fire — for through this the imaginative faculty that clings to the foods — which is the aspect of the husk preceding the fruit — is subdued. And the good in them is revealed — which are the holy sparks clothed in them — which are the root of the good taste in the food. And since the essential revelation of the above-mentioned fire through which the imaginative faculty is subdued is through the holiness of Shabbos — therefore our Sages said: the Shabbos cooked dish — its fragrance spreads — for then the imaginative faculty is even more subdued — and through this the good taste in the food — drawn from holiness — is even more revealed. The aspect of "taste and see that Hashem is good." The holiness of Shabbos and the festival is the aspect of "double portion" [pi shnayim] as explained in the main text — namely that then a very high and great illumination descends from the supernal spirit — which is the aspect of the root of each person's vitality above — to the lower spirit [ruach diletata] — which is the aspect of the holy vitality clothed in each person in this world. And this is the aspect of the double-loaf [lechem mishne] of Shabbos and the festival. And therefore the essential completeness of the Israelite is to draw the holiness of Shabbos upon all the weekdays — in order to draw the illumination of the double portion as mentioned also upon all the weekdays — for through this one has the power to repair and clarify more all the clarifications needed in the six weekdays. And therefore one must complete one's Torah portions twice in Scripture and once in Targum [translation] — for through the twice in Scripture — which is the aspect of the illumination of double portion — the essential illumination of the totality of holiness and the holy Torah — the aspect of "for doubly [kiflayim] for wisdom" — through this one can repair and clarify also the aspect of the Targum — which is from the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil — where the essential clarification and repair is — as is known. Shabbos is the aspect of the awakening from sleep. For the six days of action — which are the aspect of action and servitude — are in the aspect of sleep — as our Sages said: "nine measures of sleep the slaves took." And Shabbos is the aspect of rest and tranquility — the opposite of the aspect of servitude — which is the aspect of the awakening from sleep. For Shabbos is the aspect of da'as and intellect [mochin] — as is known. For on Shabbos all the seventy faces of the Torah shine — for the Torah was given on Shabbos. And therefore on Shabbos one merits the illumination of face [heiras panim] — as our Sages said: "He blessed it with the light of the face of the person" — the aspect of "and her face shines with supernal radiance." And the illumination of face is the aspect of the awakening from sleep — as explained in the main text. And since holy wine is the aspect of the radiant face [anpin nehirin] of the seventy faces of the Torah — the aspect of the awakening from sleep — the aspect of da'as — therefore one sanctifies over wine at the entry of Shabbos — and recites the account of Creation — and one arranges over a cup of wine the narrative of the act of Creation — that Hashem created all of Creation in the six days of action and rested on Shabbos. And through this one connects all the Creation of the six days of action — which is the aspect of sleep and action as mentioned — to the aspect of Shabbos — which is the intellect and vitality of all the six days of action — which is the aspect of the awakening from sleep. And through this all the acts of Creation awaken and ascend above — for all the action is nullified before the spirituality and vitality and intellect that flows upon it. And this is the aspect of the ascent of the worlds that ascend on Shabbos — for all the worlds awaken and ascend higher and higher through the aspect of the awakening from sleep — which is the aspect of da'as and intellect — which is the vitality. Through which the essential ascent of all things occurs — as explained in the main text. And therefore through the narrative of the act of Creation over the cup of wine recited at the entry of Shabbos — through this one raises and awakens all the acts of Creation from the aspect of sleep and action — and connects them to the aspect of da'as — which is the aspect of vitality — the aspect of the spoken narrative [sippur b'peh] specifically. As our Sages said — for speech drawn from da'as is the root of the vitality of all the acts of Creation — for "all of them You made in wisdom" and "by the word of Hashem were the heavens made." It is found that Kiddush over wine is the aspect of the awakening from sleep through narratives specifically. For the act itself is the aspect of action — the aspect of sleep. And therefore narratives by most of the world bring sleep. Only when the tzaddik of holy da'as tells a tale — they awaken people from their sleep through this — for they connect the act — the aspect of action — to the narrative drawn from da'as. And through this the action — which is the aspect of sleep — is sweetened and connected to da'as. And one is awakened from sleep. Likewise through the narrative of the act of Creation over the cup — the six days of action are connected and ascend from the aspect of action and sleep to the aspect of the narrative — which is the awakening from sleep. And therefore one sanctifies over wine specifically — for wine by its nature also brings sleep. And on Shabbos the wine is sweetened as mentioned — until it is in the aspect of the awakening from sleep — which is the awakening from sleep through narratives specifically as mentioned. And this is the aspect of the seventy words in the Shabbos Kiddush — corresponding to the seventy faces of the Torah — which are the aspect of the awakening from sleep that flows through the Kiddush as mentioned. Shabbos is the essential totality of the holiness of all the seventy souls of the household of Yaakov — and on it all the seventy faces of the Torah shine. And then the wine is included in holiness — and it is in the aspect of the da'as of the seventy elders. The aspect of our Sages' saying: "whoever has a settled mind through their wine has something of the da'as of the seventy elders." For "wine" [yayin] was given in seventy letters — for it equals seventy in numerical value. And this is the aspect of the Kiddush over wine at the entry of Shabbos. And therefore there are also seventy words in the Kiddush. And therefore the marital union of Torah scholars is from Shabbos to Shabbos — for then they can draw a holy soul for their children from the aspect of the seventy souls of the household of Yaakov — which is the essential aspect of the holiness of the covenant. At the Shabbos Mincha — then is the essential drawing of the seventy faces of the Torah — for then one ascends to the ultimate supernal holiness of Shabbos — as is known. And then it is the aspect of the will of wills — and then all the judgments are nullified — from which the evil of all the beer-drinkers flows — who multiply dispute against the upright and the tzaddikim. And through the abundance of the lovingkindness drawn at the time of the will of the Shabbos Mincha — and through the power of the great tzaddikim Yosef — Moshe — and Dovid — who merited to depart at this above-mentioned time of will — through this all the accusations and judgments and disputes of the above-mentioned beer-drinkers are sweetened and nullified. And this is the verse: "they speak of me — those who sit at the gate — and the songs of the beer-drinkers — but as for me — my prayer is to You Hashem at a time of will" — which is the aspect of the Shabbos Mincha. Through which all of this is repaired. The essential holiness of Shabbos and of Israel and of the holy Torah — it is impossible for us to sense and feel in this world except through the aspect of faith — for they are so supernal that they are above all sensation and apprehension. Wine is the aspect of the powers [gevuros] — the aspect of fear [yira]. And the essential completeness of fear is through the revelation of the will — namely when one merits to believe in completeness that everything is conducted only through His blessed will alone — then through this one merits to fear. And then the fear is in the aspect of joy — the aspect of "and rejoice with trembling" — which is the aspect of wine that gladdens. But if the faith is not complete — and one inclines — G-d forbid — toward the ways of natural wisdom — then one is filled with fear and dread from the causes of the misfortunes of the times and its evil occurrences. And this fear is the aspect of wine that intoxicates. And therefore on Shabbos and festivals — when it is the aspect of the revelation of the will — it is a mitzva to sanctify over wine — for then the wine is in the aspect of wine that gladdens. And therefore our Sages were precise and called the wine of blessing — such as for Kiddush and Havdalah and Grace After Meals — by the name of "cup" [kos] of blessing — for the essential holiness of the wine depends on the completeness of the vessel. And the essential completeness of the vessel is the faith of the above-mentioned will — to believe that even nature conducts itself only through His will and providence. For "the natural" [hateva] equals "G-d" [Elokim] in numerical value — for nature too is from the living G-d and eternal King. And this is the aspect of "cup" [kos] — which also equals "Elokim" in numerical value. For when one merits to a complete vessel — namely to complete faith — to believe that even "nature" — which equals "cup" in numerical value — conducts itself through His will — then the wine of fear is in the aspect of wine that gladdens. Upon which the holiness of Shabbos and festivals is revealed — for Grace After Meals — all of which is the aspect
הַיִּרְאָה הוּא בְּחִינַת אוֹצָר מַמָּשׁ, שֶׁאוֹצֶרֶת וְכוֹנֶסֶת בְּתוֹכָהּ כָּל־טוּב אֲמִתִּי וְנִצְחִי, כָּל גִּנְזַיָּא דְמַלְכָּא, שֶׁהֵם יְדִיעַת וְהַשָּׂגַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת: "יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" (שם).
of the revelation of the will — as explained
עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת יִרְאָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ, וְכָל הַנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת וְאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמִצְרַיִם וְעַל הַיָּם וְכוּ', הַכֹּל הָיָה כְּדֵי לְגַלּוֹת יִרְאָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ (שם אות ג).
in the main text. On Shabbos the supernal
לִפְעָמִים שׁוֹלֵחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הָאָדָם פְּחָדִים שֶׁל יִסּוּרִים וְכַיּוֹצֵא, כְּדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן עַל־יְדֵי־זֶה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה כָּל הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁן, דְּהַיְנוּ לְיִרְאָה אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר עֲלִיַּת הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת הוּא עַל־יְדֵי הַדַּעַת, שֶׁיֵּדַע שֶׁהַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ וְלֹא יִתְלֶה שׁוּם דָּבָר בְּטֶבַע וּבְמִקְרֶה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק כָּל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו יַאֲמִין וְיֵדַע כִּי הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְיָשׁוּב אֵלָיו לְיִרְאָה מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא עוֹלֶה מִגֶּדֶר בְּהֵמָה לְגֶדֶר הָאָדָם, כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְיָרֵא מִגּוּף הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ שֶׁמַּפְחִידוֹ, כְּגוֹן מֵחַיָּה רָעָה וְלִסְטִים וּמַכּוֹת וְיִסּוּרִין, חַס וְשָׁלוֹם, אָז הוּא כְּמוֹ בְּהֵמָה מַמָּשׁ, כִּי גַם בְּהֵמָה יֶשׁ לָהּ כָּל אֵלּוּ הַיְרָאוֹת וְהַפְּחָדִים, כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ, וְאִם־כֵּן, מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה? וְעִקַּר הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין הָאָדָם לַבְּהֵמָה הוּא, שֶׁהָאָדָם יֶשׁ לוֹ דַעַת לֵידַע וּלְהַבְחִין שֶׁיֵּשׁ אָדוֹן מַנְהִיג מוֹשֵׁל וּמַשְׁגִּיחַ יִתְבָּרַךְ שֶׁמֵּאִתּוֹ הַכֹּל, וְהוּא שׁוֹלֵחַ עַל הָאָדָם לִפְעָמִים כָּל אֵלּוּ הַפְּחָדִים כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לו): "וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וַיֹּאמֶר כִּי יְשׁוּבוּן מֵאָוֶן" וְכוּ'. וּכְשֶׁמַּעֲלִין הַיִּרְאָה אֶל הַדַּעַת, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה עוֹלִין מִבְּהֵמָה לְאָדָם, זֶה בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת, וְאַחַר־כָּךְ זוֹכִין לֵילֵךְ עוֹד מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּלְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם בְּיִרְאָה גְדוֹלָה יוֹתֵר, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְיִרְאָה עִלָּאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ עוֹד לְהִתְעוֹרֵר לְיִרְאָה עַל־יְדֵי דְּבָרִים תַּחְתּוֹנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת הַנַּ"ל, רַק יִתְעוֹרֵר לְיִרְאָה גְדוֹלָה מֵהַשְׂכָּלָתוֹ לְבַד בְּרוֹמְמוּתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז הוּא בְּגֶדֶר אָדָם בִּשְׁלֵמוּת (שם אותיות ג ד).
pleasantness [no'am ha'elyon] shines upon us — which is the aspect of "May the pleasantness of Hashem" — which is recited on Shabbos. And this is the aspect of the delight of Shabbos — the initial letters spelling Eden — River — Garden. For the Garden of Eden is the aspect of the intellect of the Land of Israel — the aspect of the supernal pleasantness.
הַיִּרְאָה בְּחִינַת מַלְכוּת הוּא בְּרֹאשׁ וּבְסוֹף, בְּחִינַת 'סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה', כִּי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת עַל־יְדֵי יִרְאָה. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁנָּפַל מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַעֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לוֹ גַם־כֵּן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִרְאָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה, שֶׁיּוּכַל לְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מֵרַע וְלִמְשֹׁךְ אֶת עַצְמוֹ לְאֵיזֶה טוֹב. וְאַל יִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ: מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נָפַל כָּל־כָּךְ, אִם־כֵּן הֻתַּר לוֹ הַכֹּל חַס וְשָׁלוֹם חָלִילָה - לֹא תִהְיֶה כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין חשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֵר שָׁם כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן, כִּי גַם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו צְרִיכִין לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם מְאֹד מְאֹד, כִּי בְּכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ. וְעִקַּר הַתְחָלַת הַיִּרְאָה הוּא יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, וְעַל־יְדֵי־ זֶה דַיְקָא עִקַּר עֲלִיַּת הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, עַד שֶׁזּוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְיִרְאָה עִלָּאָה, שֶׁבָּאָה עַל־ יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת הַלֵּב בִּגְדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ (שם אות יד).
And therefore when primordial Adam sinned and blemished the intellect of the Land of Israel through the blemish of the covenant and the blemish of honor — through which he fell to the
עִקַּר שְׁלֵמוּת שְׁמוֹ וְכִסְאוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה (שם אות ו).
intellect of outside
כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת הֵם בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת "יְראוּ אֶת ה' קְדשָׁיו" (שם אות ז).
the Land —
יִרְאַת הַשֵּׁם, אֲפִלּוּ יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, הוּא שִׂמְחָה וְחַיִּים, וּמוֹסֶפֶת יָמִים (שם אות יד).
which is the aspect
עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת וְזוֹכִין לְיִרְאָה עִלָּאָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְמַלֵּא פְּגִימַת הַלְּבָנָה (שם אות יא).
of eating from the Tree
יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם מְאֹד, וּמֵחֲמַת זֶה הֵם סָרִים וּמַמְרִים אָז יוֹתֵר. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁכְּבָר נִתְרַחֲקוּ כָּל־כָּךְ עַד שֶׁאָפֵס תִּקְוָה, וּכְאִלּוּ כְּבָר הֻתַּר לָהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ בִּמְקוֹמָם אֵין שָׁם עוֹד יִרְאָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל זֶה צוֹעֵק הַנָּבִיא וּמוֹכִיחַ וְאוֹמֵר (ירמיה ה): "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ וְכוּ' אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם וְכוּ' וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ", כִּי אֲפִלּוּ לִשְׁאוֹן הֶמְיַת הַגַּלִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת, הוּא יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן גַּם כֵּן גְּבוּל שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לַעֲבֹר הַגְּבוּל, כִּי בְּאִם לָאו הָיוּ מַחֲרִיבִים הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. אַךְ גַּם בְּתֹקֶף הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁיְּנִיקָתָהּ מִשְּׂמֹאל, יֵשׁ שָׁם גַּם־כֵּן אֵיזֶה בְּחִינַת יָמִין, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁגַּם בָּעַוְלָה יֵשׁ ישֶׁר, כִּי יֵשׁ גְּבוּל עַל־כָּל־פָּנִים לְעוֹשֵׂה עַוְלָה. וּכְמוֹ־כֵן יֵשׁ גְּבוּל אֵצֶל כָּל אָדָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, אַךְ צְרִיכִין לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת בְּיִרְאַת הַשֵּׁם, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבֹר הַגְּבוּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ וְכוּ'. וְזֶה שֶׁסִּיֵּם הַנָּבִיא: "וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה סָרוּ וַיֵּלֵכוּ. וְלוֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה' וְכוּ'" - 'סָרוּ וַיֵּלֵכוּ' דַּיְקָא, כִּי אַחַר שֶׁסָּרוּ מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, אָז לֹא דַי שֶׁלֹּא הִזְכִּירוּ אֶת עַצְמָם לָשׁוּב מִיָּד, אַף גַּם הָלְכוּ לְהַלָּן יוֹתֵר בְּכָל פַּעַם, כִּי מֵחֲמַת נְפִילָתָם הֵם סָרִים וּמַמְרִים יוֹתֵר כַּנַּ"ל, עַד אֲשֶׁר יְכוֹלִין עַל־יְדֵי־זֶה לָצֵאת מִן הַגְּבוּל לְגַמְרֵי. וְזֶה: "וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה'", כִּי יִרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ מַקֶּפֶת אֶת הַכֹּל וְנוֹתֶנֶת גְּבוּל לַכֹּל, אֲפִלּוּ לִשְׁאוֹן גַּלֵּי הַיָּם, כִּי מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה (שם אותיות טו טז).
of Knowledge — as explained in the main text. And therefore he was expelled from the Garden of Eden — only Shabbos protected him. For Shabbos is the aspect of the intellect of the Land of Israel — the aspect of the supernal pleasantness. On Shabbos — "all workers of iniquity shall be dispersed" — and then the imaginative faculty has no dominion whatsoever
יֵשׁ נְפָשׁוֹת חֲלוּשׁוֹת מְאֹד מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹתָם בְּשׁוּם מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה דִקְדֻשָּׁה, כִּי אִם בְּרֵיחוֹת נִפְלָאִים יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב גַּם נְפָשׁוֹת כָּאֵלּוּ. וְעִקַּר הָרֵיחַ דִּקְדֻשָּׁה הוּא הַיִּרְאָה עִלָּאָה וְנִפְלָאָה מְאֹד הַנַּ"ל (שם אות כט).
— for then it is all entirely holy — all entirely
יִשְׂרָאֵל וְהַתּוֹרָה הֵם עִקָּר, שֶׁבִּשְׁבִילָם נִבְרָא הַכֹּל, הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא וְכוּ'" - בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל וּבִשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָאִין רֵאשִׁית. נִמְצָא שֶׁהֵם הַבְּחִינַת רֵאשִׁית, וְכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכוּ', כֻּלָּם נִקְרָאִים שִׁירַיִם נֶגֶד הַתּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְעִנְיַן חַלָּה: "רֵאשִׁית", שֶׁיִּהְיוּ שְׁיָרֶיהָ נִכָּרִין. כִּי יֵשׁ 'רֵאשִׁית' וְ'שִׁירַיִם', וְעִקַּר הַתִּקּוּן, כְּשֶׁיּוֹדְעִין מִי הָרֵאשִׁית וּמִי הַשִּׁירַיִם; וְאָז מִסְּתָמָא הַשִּׁירַים טוֹרְחִים וּמִשְׁתַּדְּלִים וּמִתְיַגְּעִים בִּשְׁבִיל הָרֵאשִׁית, שֶׁהוּא הָעִקָּר, וַאֲזַי גַּם הַשִּׁירַיִם נִתְתַּקְּנִין עַל־יְדֵי הָרֵאשִׁית, וְאָז חוֹזֵר הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת (זכריה ט): "וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹקֵינוּ", כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין הָרֵאשִׁית וְאֵין יוֹדְעִין מִי הוּא הָרֵאשִׁית וּמִי הוּא הַשִּׁירַיִם, מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם מְהַפְּכִין הָאֱמֶת, וְהַזָּנָב לְרֹאשׁ וְכוּ', אֲזַי כָּל הָעוֹלָם מְקֻלְקָל, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ וְכוּ'". וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁרָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּפָסוּק זֶה, שֶׁכֻּלָּם הֵם רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין נִכָּר עֲדַיִן בִּשְׁלֵמוּת מִי הָרֵאשִׁית, וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא שֶׁהֵם רֵאשִׁית, הֵם כְּבוּשִׁין בַּגּוֹלָה, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי שֶׁמַּפְרִישִׁין וּמַבְדִּילִין בֵּין הָרֵאשִׁית וּבֵין הַשִּׁירַיִם, וְאָז דַּיְקָא נִתְתַּקְּנִין גַּם הַשִּׁירַיִם וְנִכְלָלִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ", אָז דַּיְקָא: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד", שֶׁנִּכְלְלוּ שְׁנֵיהֶם בְּיִחוּדוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן בִּכְלָל וּבִפְרָט, הַיְנוּ, שֶׁכָּל הָעוֹלָם יֵדְעוּ שֶׁנִּבְרְאוּ רַק בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל וְהַתּוֹרָה, וְאָז הַכֹּל טוֹרְחִין וִיגֵעִים בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל וְהַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד. וְכֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן: הֶהָמוֹן וְעַמֵּי־הָאָרֶץ הֵם בְּחִינַת שִׁירַיִם לְגַבֵּי הַיְרֵאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, וּצְרִיכִין לִטְרֹחַ וּלְהִתְיַגֵּעַ לְהַחֲזִיק הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְהַיְרֵאִים הָעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁהֵם עִקַּר הָרֵאשִׁית. וְכֵן בְּכָל יְמֵי הַחֹל, שֶׁצְּרִיכִין לִטְרֹחַ בִּשְׁבִיל קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֵאשִׁית נֶגֶד יְמֵי הַחֹל, שֶׁהֵם שִׁירַיִם לְגַבֵּהּ. וְכֵן אֵצֶל כָּל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת יֵשׁ גַּם־כֵּן בְּחִינַת רֵאשִׁית וְשִׁירַיִם בְּכָל פְּרָט וּפְרָט כַּמּוּבָן. וְזֶה בְּחִינַת: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'". וְאָז דַּיְקָא כְּשֶׁיּוֹדְעִין הָאֱמֶת מִי הָרֵאשִׁית וּמִי הַשִּׁירַיִם, וְהַשִּׁירַיִם טוֹרְחִים בִּשְׁבִיל הָרֵאשִׁית, אָז נִתְקַדְּשִׁין גַּם הַשִּׁירַיִם וְנִכְלָלִין בְּהָרֵאשִׁית, וְזֶה עִקַּר תִּקּוּנָם וּשְׁלֵמוּתָם כַּנַּ"ל (הל' חלה ה"ד, אותיות ז ח).
good. And therefore then the holy memory is perfected in completeness — to attach the thought to the World to Come — which is the aspect of "remember the Shabbos day" — for Shabbos is the aspect of the World to Come. And therefore one must remember it from the first day of the week — for even in this world one must attach the thought and remember well the World to Come. And since the essential guarding of memory depends specifically on the eyes — to guard oneself from the aspect of evil eye — and also to subdue the
אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי רָאוּי שֶׁיִּבְעַר הָאָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד, וְכָךְ הוּא טֶבַע כָּל אָדָם בְּשָׁרְשׁוֹ, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בּוֹעֵר מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לְצַמְצֵם הַהִתְלַהֲבוּת וְהַתַּבְעֵרָה הַזֹּאת, דְּלָא יוֹקִיד לִבָּא כָּל גּוּפָא, חַס וְשָׁלוֹם, מֵרִבּוּי הַהִתְלַהֲבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה אֵינוֹ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בְּקִיּוּם הָעוֹלָם. וְרַבִּים נִכְשְׁלוּ וְנָפְלוּ לְגַמְרֵי עַל־יְדֵי רִבּוּי הַתַּבְעֵרָה חוּץ מֵהַמִּדָּה, כִּי לִפְעָמִים אֲפִלּוּ הַהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה חוּץ מֵהַמִּדָּה הוּא בִּבְחִינַת רוּם לֵבָב וְגַסּוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהִכָּשֵׁל וּלְהִתְרַחֵק לְגַמְרֵי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ וְכוּ'", וְרֹב בְּנֵי־אָדָם נִכְשָׁלִים בָּזֶה. כִּי בֶּאֱמֶת, עַל־פִּי־רֹב, מַה שֶּׁאֵין הָאָדָם מִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה - אַף־ עַל־פִּי שֶׁהַמְּנִיעָה הוּא מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת תַּאֲווֹת הַגּוּף, אֲבָל גַּם זֶה הוּא מְנִיעָה גְדוֹלָה מִלְּהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ רִבּוּי תַּבְעֵרַת הַלֵּב שֶׁבּוֹעֵר חוּץ מֵהַמִּדָּה. כִּי בְּוַדַּאי אִם נִשְׁאַל אֵיזֶה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל (שֶׁלֹּא נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, חַס וְשָׁלוֹם) אִם הוּא חָפֵץ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - בְּוַדַּאי הַכֹּל יָשִׁיבוּ פֶּה אֶחָד, שֶׁמְּרֻצִּים לָזֶה וּמִתְגַּעְגְּעִים לָזֶה מְאֹד זֶה יָמִים וְשָׁנִים. וְכֵן אִם נִשְׁאַל אוֹתוֹ אִם הוּא מְרֻצֶּה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָבָר בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדֵי לָשׁוּב אֵלָיו עַל־יְדֵי זֶה, כְּגוֹן לִלְמֹד דַּף גְּמָרָא, אוֹ לִתֵּן פְּרוּטָה לִצְדָקָה, אוֹ לִטְבֹּל בְּמִקְוֶה, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה מֵהַדְּבָרִים הַמְקַדְּשִׁין אֶת הָאָדָם - בְּוַדַּאי יָשִׁיב בְּפֶה מָלֵא, שֶׁמְּרֻצֶּה לַעֲשׂוֹת בְּכִפְלַיִם מִכָּל הַנַּ"ל וּבִלְבַד שֶׁיּוֹעִיל לוֹ; רַק מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁכָּל זֶה לֹא יוֹעִיל לוֹ לְפִי עֹצֶם רִבּוּי פְּגָמָיו וְכוּ', עַל־כֵּן אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלָל, אַף מַה שֶּׁבְּיָדוֹ וּבְנָקֵל לוֹ לַעֲשׂוֹת. וְכָל זֶה מֵחֲמַת רִבּוּי תַּבְעֵרַת לְבָבוֹ, כִּי לְפִי מַה שֶּׁמְּשַׁעֵר בְּלִבּוֹ גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵיךְ שֶׁפָּגַם נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר לְפִי זֶה הָיָה צָרִיךְ לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה מְאֹד מְאֹד וּלְסַלֵּק עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וּלְהַשְׁלִיךְ כָּל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה אַחַר גֵּווֹ, וּלְהִתְקַדֵּשׁ בְּכָל הַקְּדֻשּׁוֹת, וּלְהִתְעַנּוֹת הַרְבֵּה וּלְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּכָל הַסִּגּוּפִים שֶׁבָּעוֹלָם; וּמֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר לַעֲשׂוֹת כָּל אֵלֶּה, מֵחֲמַת זֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלָל אֲפִלּוּ מַה שֶּׁיָּכוֹל. וְיֵשׁ שֶׁנָּפְלוּ כָּל־כָּךְ בְּדַעְתָּם, עַד שֶׁאֵינָם לוֹמְדִים אֲפִלּוּ דַּף אֶחָד גְּמָרָא אוֹ פֶּרֶק מִשְׁנָיוֹת, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁצְּרִיכִים לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה מְאֹד, וּמֵחֲמַת זֶה אֵינָם עוֹשִׂים כְּלוּם. וְעַל זֶה הִזְהִיר הַכָּתוּב: "אַל תִּצְדַק הַרְבֵּה" וְ"אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה", כִּי מֵחֲמַת שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת צַדִּיק הַרְבֵּה כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן הוּא רָשָׁע הַרְבֵּה, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ, לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּכָל הַקְּדֻשּׁוֹת וְלַהֲפֹךְ פָּנָיו מֵעוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי וְכוּ' וְכוּ', אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן, וְכִי מָאן דְּלָא יָכוֹל לְמֶעְבַּד כֹּלָּא מִצְוָה, פַּלְגָּא מִצְוָה נָמֵי לָא לִעֲבַד?! כִּי בְּוַדַּאי כָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה אֵיזֶה דָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה בְּעָלְמָא, בְּוַדַּאי לֹא יֹאבַד לֶעָתִיד שׁוּם דָּבָר; מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁעַל־פִּי־רֹב כְּשֶׁיִּהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ מְעַט מְעַט בְּדַרְכֵי הַקְּדֻשָּׁה, אָז סוֹף־כָּל־סוֹף יִזְכֶּה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר כַּמָּה פְּעָמִים (הל' תרומות ומעשרות ה"ג אות ב).
imaginative faculty that blemishes the eyes — therefore one must sanctify over wine on Shabbos — as explained in the main text. All people — throughout all the days they live on the face of the earth — need to receive every day and at every time the light of the holy point according to that day and that time. And this is the aspect of the song of the day — for every single day has its own special song — according to the holy point belonging to the totality of the hearts of Israel on that day. And the very essence of the holy point is the aspect of one — only the light each person receives from it is according to the person and according to the day — the aspect of "days were formed
עַל־פִּי־רֹב עִקַּר הַמְּנִיעָה וְהַכְּבֵדוּת עַל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם הוּא מֵחֲמַת גֵּאוּת וְרוּם לֵבָב הַטָּמוּן בְּלֵב כָּל אֶחָד, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ זֹאת; שֶׁזֶּה בְּחִינַת "עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקֵּשׁ שָׂכָר כְּפִינְחָס", כִּי הוּא מְשֻׁקָּע בַּמֶּה שֶׁמְּשֻׁקָּע, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מְרֻצֶּה לַעֲזֹב דַּרְכּוֹ הָרַע וּמַחְשְׁבוֹתָיו הַמְגֻנּוֹת וְכוּ', אַךְ בְּאֹפֶן אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיַּשִּׂיג עַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת הַצַּדִּיקִים הַגְּבוֹהִים וְיִזְכֶּה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת; וּכְעֵין שֶׁשָּׁאַל יָרָבְעָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: מִי בָּרֹאשׁ? כִּי הָיָה מְרֻצֶּה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה אַךְ בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה תְּשׁוּבָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת גָּדוֹל כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וּבֶאֱמֶת אַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר, כִּי כָל אָדָם, אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵישׂ יִשְׂרָאֵל, יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי־ תְשׁוּבָה עוֹמְדִים וְכוּ'; אֲבָל עַל־כָּל־פָּנִים אִי אֶפְשָׁר לִתְלוֹת הַחֲזָרָה שֶׁלּוֹ בִּתְשׁוּבָה שֶׁיִּהְיֶה רַק בִּתְנַאי וּבְאֹפֶן זֶה, כִּי הוּא מְחֻיָּב לִהְיוֹת מְרֻצֶּה לָשׁוּב אֲפִלּוּ אִם לֹא יִזְכֶּה רַק לְמַדְרֵגָה קְטַנָּה מְאֹד, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא לֵב נִשְׁבָּר, וּמֵאַחַר שֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁפָּגַם כָּל־כָּךְ, הוּא מְחֻיָּב לִהְיוֹת מְרֻצֶּה שֶׁיַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יִזְכֶּה כִּי אִם לְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מְאֹד בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וְאִם לֹא יִזְכֶּה עַל־יְדֵי כָּל עֲבוֹדָתוֹ כִּי אִם לְמַעֵט עָנְשׁוֹ בַּגֵּיהִנֹּם קְצָת, גַּם־כֵּן בְּוַדַּאי כְּדַאי לְבַלּוֹת כָּל יָמָיו בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּשְׁבִיל זֶה לְבַד, כִּי צַעַר אֶחָד בַּגֵּיהִנֹּם רֶגַע עוֹלֶה יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם הַזֶּה כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְאִם יִהְיֶה מְרֻצֶּה לְכָךְ, בְּוַדַּאי יְרַחֵם עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא וְרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים, וְהַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, וּבִרְבוֹת יָמִים אִם יִהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ לְבַל יַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, אָז יוּכַל לִזְכּוֹת לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְלִקְנוֹת חַיֵּי עוֹלָם וְיִזְכֶּה לְמַה שֶּׁיִּזְכֶּה, אַשְׁרֵי לוֹ. אַךְ לְעֵת־עַתָּה, כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה, וְאִם אֵין אַתָּה זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר כָּרָאוּי לַעֲשׂוֹת לְךָ - עַל־כָּל־פָּנִים עֲשֵׂה מַה שֶּׁתּוּכַל, הֵן מְעַט הֵן הַרְבֵּה, וְעַל־כָּל־פָּנִים לֹא תְאַבֵּד עוֹלָמְךָ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם (שם אות ג).
and to it one" — and our Sages expounded: this is Shabbos. For Shabbos is the essential holy point — the aspect of one — which shines in all the days and in all people. The essential completeness of the light of charity [tzedaka] is through Shabbos — the aspect of faith — as explained elsewhere. And likewise the essential holiness of Shabbos — one merits to receive through the act of charity — as explained in the main text. Regarding the eating of Shabbos
בְּוַדַּאי אֲפִלּוּ אִם לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיַּעֲלוּ לַשָּׁמַיִם, הַיְנוּ לַעֲשׂוֹת תֵּכֶף עֲבוֹדוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁמַיִם - בְּוַדַּאי הָיִינוּ צְרִיכִים לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ, כִּי בְּוַדַּאי רָאוּי לְהָאָדָם שֶׁיַּעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית תַּכְלִית מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר הוּא בְּחִינַת שָׁמָיִם. אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא, וְהוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ, וְיֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וְאִי אֶפְשָׁר לְכָל אָדָם לְהַתְחִיל תֵּכֶף בַּעֲבוֹדוֹת גְּבוֹהוֹת עַד לַשָּׁמַיִם, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר הַהַתְחָלָה, לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה אֲפִלּוּ בְּסוֹף יָמָיו לַעֲבוֹדוֹת גְּבוֹהוֹת. וְאִם־כֵּן, חַס וְשָׁלוֹם, אִם לֹא יִרְצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְקַבֵּל הָעֲבוֹדוֹת פְּשׁוּטוֹת שֶׁל סְתַם בְּנֵי־אָדָם הַכְּשֵׁרִים, אִם־כֵּן אָבְדָה הַתִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁל רֹב הָעוֹלָם! עַל־כֵּן הִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל זֶה כִּי "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא וְכוּ'", וְסִיֵּם: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ", הַיְנוּ, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְאֵינוֹ חָפֵץ מֵהָאָדָם שֶׁיַּעֲלֶה לַשָּׁמַיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבוֹדוֹת גְּבוֹהוֹת דַּוְקָא מַה שֶּׁאֵין בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת עֲדַיִן, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ מֵהָאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, בִּבְחִינַת "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה", דְּהַיְנוּ שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ מְעַט מְעַט לְמַעְלָה לְמַעְלָה בְּכָל פַּעַם וְיֵלֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁין בְּכָל יוֹם: "שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ", שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ דַיְקָא, כְּמוֹ הַהֶרְגֵּל שֶׁמַּרְגִּיל אָדָם אֶת עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה דָבָר מְעַט מְעַט. נִמְצָא שֶׁאֵין הָאָדָם צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל בִּתְחִלַּת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁיַּעֲלֶה מִיָּד לְמַדְרֵגָה גָבוֹהַּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת 'כִּי לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא', שֶׁאֵין אַתָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת מִיָּד לַשָּׁמַיִם, רַק הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לְהִתְקָרֵב וְלַעֲלוֹת לַמַּדְרֵגָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו מִיָּד. וְזֶה: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְכוּ'", כִּי בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְקַיֵּם עַתָּה כְּפִי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא קָרוֹב אֵלֶיךָ מְאֹד, כִּי אֵין אַתָּה צָרִיךְ רַק לְהִתְגַּבֵּר לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָתְךָ לַמַּדְרֵגָה הַסְּמוּכָה שֶׁהִיא קְרוֹבָה אֵלֶיךָ מְאֹד, וְעַל זֶה אַתָּה מֻזְהָר: "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ", דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד עַל־ יְדֵי דִּבּוּרֵי־תוֹרָה וּתְפִלָּה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְקָרְרִין חֲמִימוּת הַלֵּב דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁלֹּא יִבְעַר הַלֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, לְתַאֲווֹת רָעוֹת; וְגַם מְקָרְרִין אֶת חֲמִימוּת הַלֵּב דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִבְעַר חוּץ מֵהַמִּדָּה, שֶׁלֹּא יִרְצֶה לַעֲלוֹת תֵּכֶף בַּמֻּפְלָא מִמֶּנּוּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת (שם אות י; ועי' ת"ת אותיות פא פב).
and festivals: See the section on Circumcision [Mila], os 16. All the weekday labors are the aspect of the left — where the hold of folly lies — the aspect of "the heart of the fool is to his left." For all the labors are for the sake of livelihood and wealth — which flows from the aspect of the left — the aspect of "in its left hand riches and honor." But on Shabbos the Torah of the concealed Ancient One [Oraisa d'Atika Stima'a] is revealed — where there is no left and no wealth there. And therefore it is
כָּל־מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בְּזֶה הָעוֹלָם - הֵן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אוֹ אֵיזֶה מְלָאכָה וָעֵסֶק וְכוּ' - הַכֹּל הוּא רַק בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַמְלֻבָּשִׁים בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כַּיָּדוּעַ. פג וְעִקַּר בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. אַךְ אֵין כֹּחַ לְהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַבֶּלֶת כֹּחַ מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא אַחְדוּת גָּמוּר עִם אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ עִקַּר הַחִיּוּת וְהַקְּדֻשָּׁה הַנֶּעְלָם בְּכָל דָּבָר. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְקַשֵּׁר תָּמִיד מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הַמְלֻבָּשׁ בְּכָל דָּבָר, וּלְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה יְתֵרָה לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וְשֶׁבְּכָל דָּבָר יֵשׁ חִיּוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים עַל־יְדֵי כָּל עֲשִׂיָּה וָעֵסֶק שֶׁהוּא עוֹסֵק. וּכְשֶׁעוֹשֶׂה כָּל הָעֲסָקִים שֶׁבָּעוֹלָם בִּקְדֻשָּׁה זֹאת, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְקַדֵּשׁ בְּשָׁלשׁ קְדֻשּׁוֹת, שֶׁהֵם קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה, וַאֲזַי נִתְעַלֶּה קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה גַם־כֵּן בִּבְחִינַת שָׁלשׁ קְדֻשּׁוֹת, כִּי בְּעֻבְדָּא דִלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא, וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, כִּי מְגַלִּין שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם מְלֻבָּשׁ חִיּוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ וְכוּ' מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (הל' דיינים, הלכה ד, אותיות ב ד ה).
forbidden to stir weekday works on Shabbos — all of which are for the sake of livelihood and wealth — flowing from the aspect of "its left" as mentioned. Shabbos is a foretaste of the World to Come — which is above time — the aspect of "blessed above all the days and
כָּל הַתַּאֲווֹת בְּשָׁרְשָׁן הֵם קְדוֹשִׁים וּגְבוֹהִים מְאֹד, רַק לְמַטָּה נִתְגַּשֵּׁם, וְאָסוּר לָנוּ לִקַּח שׁוּם דָּבָר קֹדֶם זְמַנּוֹ. וְעִקַּר כָּל הַחֲטָאִים וְהַפְּגָמִים נִמְשָׁכִין מִמַּה שֶּׁמְּמַהֲרִין לִקַּח הַדָּבָר קֹדֶם זְמַנּוֹ, וְאֵינוֹ מִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ לְהַמְתִּין עַד יָבוֹא עִתּוֹ בְּהֶתֵּר. וּבֶאֱמֶת עִקַּר הָעֵת לְהַשִּׂיג טַעַם הַטּוֹב הָאֲמִתִּי הוּא רַק לֶעָתִיד לָבוֹא, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּמְתִּין וּמִתְאַפֵּק עַל תַּאֲוָתוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְסוֹתֵם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, וּמַמְתִּין עַל הָעֹנֶג הָאֲמִתִּי שֶׁל טוֹב הַנִּצְחִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (צפניה ג): "לָכֵן חַכּוּ לְיוֹם קוּמִי לָעַד", כִּי בְּוַדַּאי יִזְכֶּה אָז לַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי. אֲבָל גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ דְּבָרִים, שֶׁעִקַּר הָאִסּוּר וְהַפְּגָם הוּא מַה שֶּׁאֵינוֹ מַמְתִּין, וְאִם יַמְתִּין עַד בּוֹא עִתּוֹ, יְקַבֵּל הַדָּבָר בְּהֶתֵּר, כְּעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אוֹתָן מַצָּעוֹת שֶׁהִצִּיעָה לּוֹ בְּאִסּוּר הִצִּיעָה לּוֹ בְּהֶתֵּר וְכוּ'. וְהַכְּלָל, כִּי עִקַּר כֹּחַ הַבַּעַל־דָּבָר שֶׁמֵּסִית אֶת הָאָדָם לְתַאֲוָה אוֹ לִדְבַר עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לְזֶה הָאָדָם אֵיזֶה שַׁיָּכוּת לְזֶה הָעִנְיָן כְּפִי שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת, רַק שֶׁהוּא צָרִיךְ עַכְשָׁו לְהִתְאַפֵּק עַל תַּאֲווֹתָיו עַד יָבוֹא הָעֵת; אוֹ שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא עִתּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיְּקַבֵּל דָּבָר זֶה בְּהֶתֵּר; אוֹ לִפְעָמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל זֶה כִּי אִם בָּעוֹלָם הַבָּא, הַיְנוּ כְּשֶׁיִּזְכֶּה לַעֲמֹד בְּזֶה הַנִּסָּיוֹן וּלְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ מִזֶּה עַכְשָׁו, עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא לְקַבֵּל וּלְהִתְעַנֵּג מִשֹּׁרֶשׁ הַתַּעֲנוּג הַזֶּה בְּשָׁרְשׁוֹ בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁשָּׁם הוּא אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח, תַּעֲנוּג רוּחָנִי, תַּעֲנוּג אֲמִתִּי. וְיֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, יְבִינֵם הַמַּשְׂכִּיל מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב (הל' טוען ונטען הלכה ג, אות ב).
sanctified above all the times." And all six days — which are the aspect of time — all receive and draw from Shabbos — which is the inner point — as is known. For the essential coming into being of time is from the aspect of above time. And the essential purpose is to return and elevate and connect time to its root — to the aspect of above time
כָּל־אָדָם צָרִיךְ לַעֲלוֹת תָּמִיד מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וְאָז בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה קֹדֶם עֲלִיָּה, כַּמּוּבָא. וְאָז בְּעֵת הַיְרִידָה הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר מִמֶּנּוּ, וְאָז הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ: 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא זוֹכֶה לַעֲלוֹת בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה לִבְחִינַת 'אַיֵּה' הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַמַּאֲמָרוֹת כֻּלָּם, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא עוֹלֶה לְמַדְרֵגָה גָבוֹהַּ יוֹתֵר. כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת 'אַיֵּה', שֶׁהוּא הַמַּאֲמָר הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם דִּבְרֵאשִׁית הַנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁעוֹלִין מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, זֶה בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַנְּשָׁמָה, שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ עַכְשָׁו וְנַעֲשֶׂה כְּאִישׁ אַחֵר עַל־יְדֵי שֶׁיָּצָא מִמַּדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה וְנִכְנַס לְמַדְרֵגָה שְׁנִיָּה. וְאִי אֶפְשָׁר לְחַדֵּשׁ עַצְמוֹ וְלָצֵאת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁחוֹזֵר וְעוֹלֶה לְתַכְלִית הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'אַיֵּה', שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, שֶׁבּוֹ כְּלוּלִים כָּל הָעוֹלָמוֹת וְכָל הַנְּשָׁמוֹת וְכָל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְשָׁם יְכוֹלִין לְחַדֵּשׁ נִשְׁמָתוֹ וְלָצֵאת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. וְעַל־כֵּן הַהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, כִּי עַל־יְדֵי הַיְרִידָה שֶׁיֶּשׁ לוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ הֵיטֵב בֶּאֱמֶת אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא לַעֲלוֹת בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה לִבְחִינַת 'אַיֵּה', שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, וְנִמְשָׁךְ מִשָּׁם חִיּוּת חָדָשׁ, וְעוֹלֶה לְמַדְרֵגָה הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר כַּנַּ"ל (הל' גביית חוב מהיתומים ה"ג אות ב).
— until time is nullified. And this is the aspect of the holiness of the holy Shabbos — which is the root of the six days — the root of time. And through it one returns and elevates time to the aspect of above time — which is the aspect of Shabbos — a foretaste of the World to Come — which is above time. And therefore
יֵשׁ לְכָל אָדָם שְׁנֵי בְּחִינוֹת עֲבוֹדוֹת: עֲבוֹדָה אַחַת הוּא בְּחִינַת 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, שֶׁהַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהַתּוֹרָה בִּתְמִידוּת בְּלִי שׁוּם בִּטּוּל כְּלָל, כִּי לִפְעָמִים בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ, וְגַם צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ, וְאָז אֵין רוֹאִין כָּל־כָּךְ הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז צְרִיכִין לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בַּבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי שֶׁמְּחַפְּשִׂין וּמְבַקְשִׁין אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', וְעַל־יְדֵי בְּחִינָה זוֹ יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל דָּבָר וּבְכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי חֹל כְּגוֹן מַשָּׂא־וּמַתָּן וְכַיּוֹצֵא. וְגַם אֲפִלּוּ כְּשֶׁנּוֹפְלִים, חַס וְשָׁלוֹם, לִדְבָרִים רָעִים לְגַמְרֵי, גַּם שָׁם אִם יִזְכֶּה לָחוּס עַל נַפְשׁוֹ וִיבַקֵּשׁ וִיחַפֵּשׂ גַּם מִשָּׁם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה, לִבְחִינַת 'אַיֵּה' הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְכַּפְּרִין וְנִתְתַּקְּנִין כָּל הָעֲו?ֹנוֹת. וְזֶה בְּחִינַת: "טוֹב תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מַשְׁכַּחַת עָו?ֹן"; תּוֹרָה וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ הֵם בְּחִינוֹת שְׁנֵי מִינֵי הָעֲבוֹדוֹת שֶׁל בְּחִינַת 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ' וְשֶׁל בְּחִינַת 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', וְעַל־יְדֵי שְׁנֵיהֶם דַּיְקָא מִתְבַּטְּלִין הָעֲו?ֹנוֹת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָזֶה בְּלֹא זֶה. וְזֶה בְּחִינַת: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" גַּם־כֵּן, כְּנֶגֶד שְׁתֵּי בְּחִינוֹת עֲבוֹדוֹת הַנַּ"ל (שם אותיות ג ד).
Shabbos is first of the holy convocations — for all the festivals are called "times" [zmanim] — as it is said: "Who sanctifies Israel and the times." And all of them sanctify time and complete the da'as — until through them one merits to elevate time to the aspect of above time — which is also the aspect
קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לְאֵיזֶה הִתְגַּלּוּת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, צְרִיכִין לַעֲבֹר עָלָיו מִקֹּדֶם כַּמָּה פה בִּלְבּוּלִים וּסְפֵקוֹת וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת וְתַאֲווֹת וּטְרָדוֹת וְכַיּוֹצֵא. וְכָל־זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים, שֶׁמְּקַבְּלִים חִיּוּתָם מֵעֹצֶם הַהַעְלָמָה שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'אַיֵּה' הַנַּ"ל. וַאֲזַי כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִין עַל הָאָדָם אֵלּוּ הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכַיּוֹצֵא, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם דֶּרֶךְ אֵיךְ לָצֵאת מֵהֶם וְלִמְצֹא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מִתְחַזֵּק וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ גַּם שָׁם 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ' - אֲזַי הַיְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי זוֹכֶה לַעֲלוֹת לִבְחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם בְּשָׁרְשׁוֹ, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַמַּאֲמָרוֹת וְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וַאֲזַי זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם תּוֹרָה. וְזֶה מַה שֶּׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה בַּמִּדְבָּר דַּיְקָא, וְאַחַר גָּלוּת מִצְרַיִם וְכֵן אַחַר כָּל הַגָּלֻיּוֹת זָכוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי גַם אַחַר גָּלוּת בָּבֶל זָכוּ לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הֲדַר קִבְּלוּהָ וְכוּ'. וְכֵן אַחַר גָּלוּת זֶה הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה בִּימֵי הַמָּשִׁיחַ, כִּי עַל־יְדֵי הַגָּלוּת שֶׁגּוֹלִין בֵּין הָאֻמּוֹת לִמְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים, וְשָׁם מְבַקְשִׁין וּמְחַפְּשִׂין 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לַעֲלִיָּה גְדוֹלָה, לִבְחִינַת 'אַיֵּה' הַנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל (עיין פנים שם אותיות ח ט י יא).
of the holiness of Shabbos — as mentioned above. And therefore all the festivals receive from Shabbos. And therefore when one wishes to receive the holiness of Shabbos and the festival — one sanctifies over wine — the aspect of "remember it over the wine." For wine has two
לִפְעָמִים כָּל־זְמַן שֶׁאֵין הַבַּעַל־דָּבָר מִתְגַּבֵּר כָּל־כָּךְ עַל הָאָדָם, אָז עֲדַיִן הוּא מִתְרַשֵּׁל לְחַפֵּשׂ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ; אַךְ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר מִתְפַּשֵּׁט עַל הָאָדָם מְאֹד וְרוֹצֶה לְהַפִּילוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי מִתְעוֹרֵר קְדֻשַּׁת נֶפֶשׁ הָאָדָם, וְאָז דַּיְקָא מַתְחִיל לִדְרשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַסְּפֵקוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הַנַּ"ל - אֲזַי הֵבִיא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם עֲמָלֵק, שֶׁהוּא תֹּקֶף זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים הַנַּ"ל, שֶׁשָּׁם סָתוּם וְנֶעְלָם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה וְהַהַעְלָמָה, עַד שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לִמְצֹא שָׁם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ; רַק משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, עוֹמֵד וּמְזָרְזָן לְהִסְתַּכֵּל כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְכוּ'", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁרִמֵּז לָהֶם שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ לְמַעְלָה, כִּי בֶּאֱמֶת שָׁם הִתְגַּבְּרוּת הַהַסְתָּרָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר כִּבְיָכוֹל כְּלָל לְדַבֵּר שָׁם מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הַמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל הֵם בִּבְחִינַת "וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן"; אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הַצַּדִּיק מְרַמֵּז לָהֶם בִּרְמָזָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיֵּדְעוּ וְיָבִינוּ, שֶׁאַף־ עַל־פִּי שֶׁגָּבְרָה הַהַסְתָּרָה כָּל־כָּךְ עַל־יְדֵי שֶׁנָּפְלוּ לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן שְׂאוּ עֵינֵיכֶם לַמָּרוֹם וְהִסְתַּכְּלוּ כְּלַפֵּי מַעְלָה וְדִרְשׁוּ וּבַקְּשׁוּ וְחַפְּשׂוּ גַם מִשָּׁם אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וְאָז יִשְׂרָאֵל נוֹצְחִין, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה עוֹלִין מֵהַיְרִידָה הַנַּ"ל לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאַחַר מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק דַּיְקָא הָיָה קַבָּלַת הַתּוֹרָה, הַיְנוּ כַּנַּ"ל (שם אות ט).
aspects — as our Sages said — namely: wine that intoxicates is the aspect of the departure of da'as — the aspect of sleep — where the essential hold of time is. But wine in holiness is the opposite — for it is the aspect of the completeness of da'as — the aspect of the nullification of time — the aspect of memory [zikaron]. And
הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת נִקְרָאִים 'עֲבָדִים', כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא מִכָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהֶן, וְאָז יוֹצֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין לְךָ בֶּן־חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כִּי עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה מַכְנִיעַ הַיֵּצֶר הָרָע וְהָרַע שֶׁל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, וְאָז יוֹצֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת וְזוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין־סוֹף, שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת (שם ה"ד אות ו).
this is the aspect of the Kiddush over wine — for through the wine of Kiddush the da'as is completed
הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ סָתוּם וְגָלְיָא, וְאוֹרַיְתָא סָתוּם וְגָלְיָא, וְהַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן, כִּי כָּךְ דֶּרֶךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁמֵּאִיר פָּנָיו בְּכָל פַּעַם וּבְתוֹךְ־כָּךְ מַסְתִּיר פָּנָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא כָּל הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה. וְזֶה בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת וּבִפְרָטֵי פְרָטִיּוּת, בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן. וּמִי שֶׁמֵּשִׂים לֵב לָזֶה, יָכוֹל לִרְאוֹת זֹאת בְּכָל הַהַרְפַּתְקָאוֹת וְהַתְּלָאוֹת וְהַהַצָּלוֹת וְהַהַרְחָבוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת הַנִּפְלָאוֹת הָעוֹבְרִין עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּבְיוֹתֵר בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה. וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּעֵת שֶׁהִתְחִיל הַשֵּׁם לְהָאִיר פָּנָיו לְמשֶׁה וּשְׁלָחוֹ לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר־כָּךְ הִתְגַּבְּרָה הַהַסְתָּרָה עַד שֶׁאָמַר פַּרְעֹה: "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה וְכוּ'", וְדָתָן וַאֲבִירָם אָמְרוּ אֶל משֶׁה: "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט וְכוּ'", וְכֵן הִתְנַהֵג אַחַר־ כָּךְ בְּכָל פַּעַם, כַּמְבֹאָר בְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַמְדַבְּרִים מִיצִיאַת מִצְרַיִם, וּבִפְרָט בִּשְׁעַת קְרִיעַת יַםשׂ סוּף. וְאַחַר־כָּךְ הֵאִיר הַשֵּׁם פָּנָיו עוֹד בְּהִתְגַּלּוּת גָּדוֹל - "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה וְכוּ'", וְאַחַר־כָּךְ הִסְתִּיר פָּנָיו וְהָלְכוּ שְׁלשֶׁת יָמִים בְּלֹא מַיִם, וְאָז: "וַיִּלֹּנוּ הָעָם וְכוּ'". וְאַחַר־כָּךְ בְּעִנְיַן הַמָּן, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁלֹּא הָיָה מַיִם בִּרְפִידִים לִשְׁתּוֹת, כְּתִיב: "וַיָּלֶן הָעָם וְכוּ'", וְכֵן אַחַר־כָּךְ כָּל יְמֵי משֶׁה הִתְנַהֵג כָּךְ, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים וְהַמְּלָכִים, שֶׁבְּכָל פַּעַם הֵאִיר הַשֵּׁם פָּנָיו וְעָשָׂה לָהֶם אוֹתוֹת גְּדוֹלוֹת, וְאַחַר־כָּךְ הִסְתִּיר פָּנָיו וְאָז הָיוּ לָהֶם נִסְיוֹנוֹת, וְרַבִּים עָמְדוּ בְּנִסְיוֹנָם וְזָכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ, וְרַבִּים נִכְשְׁלוּ וְסָרוּ מִדַּרְכֵי הַשֵּׁם עַל־יְדֵי זֶה, עַד שֶׁנֶּחֱרַב הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שְׁנֵי פְעָמִים. וְגַם עַכְשָׁו בְּתֹקֶף אֲרִיכַת הַגָּלוּת וְהִתְגַּבְּרוּת הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, הוּא רוֹאֶה גַם עַתָּה בְּכָל פַּעַם הֶאָרַת פְּנֵי הַשֵּׁם וַחֲסָדָיו וְנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאִים בְּתוֹךְ עֹצֶם הַהַסְתָּרוֹת הָרַבּוֹת מְאֹד, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו. וּכְמוֹ־כֵן הוּא בִּפְרָטֵי פְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבְכָל עֵת וּבְכָל יוֹם וָיוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: "עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְכוּ'" (שם ה"ה אות ג).
— which is the aspect of memory — the aspect of "remember it over the wine." Which is the aspect of the nullification of time. It is explained in the books that the six days of action correspond to the six attributes from Lovingkindness [Chesed] to Foundation [Yesod] — and Shabbos is the aspect of Kingship [Malchus] — which is the aspect of faith. And apparently this is difficult to understand — for surely the six attributes
עִקַּר הַקִּיּוּם וְהַשְּׁמִירָה מִן הַקְּלִפּוֹת וְהַדִּמְיוֹנוֹת הוּא, כְּשֶׁזּוֹכִין לַשֵּׂכֶל הַנִּקְנֶה, דְּהַיְנוּ לִזְכּוֹת לְהַשִּׂיג אֵיזֶה עֲבוֹדָה עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַשֵּׂכֶל, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, כִּי עִקַּר הַטּוֹב וְהַנֹּעַם וְהַמְּתִיקוּת שֶׁל הַשֵּׂכֶל הוּא כְּשֶׁבָּא לִידֵי מַעֲשֶׂה, כִּי עִקַּר הַלִּמּוּד דִּקְדֻשָּׁה הוּא לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ וְכוּ'" - אִי "יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" אִין, וְאִי לָאו לָאו, כִּי עִקַּר הָאוֹצָר וְהַשְּׁמִירָה וְהַקִּיּוּם וְהַהַשְׁאָרָה שֶׁל הַשֵּׂכֶל הוּא הַיִּרְאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קִיּוּם הַתּוֹרָה בְּמַעֲשֶׂה, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּיִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה", כִּי יִרְאָה הוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הַנִּקְנֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַשְּׁלשָׁה אָבוֹת, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַשָּׁלשׁ בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת חָכְמָה בִּינָה דַּעַת, בְּחִינַת שֵׂכֶל בְּכֹחַ וְשֵׂכֶל בְּפֹעַל וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה. וְעִקַּר הַקִּיּוּם וְהַהַשְׁאָרָה שֶׁל הַשֵּׂכֶל הוּא הַשֵּׂכֶל הַנִּקְנֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת יִרְאָה (הל' אפותיקי ה"ג אות ה).
are higher than the aspect of Kingship — so how is it fitting that the six days of action be higher — G-d forbid — in their root than Shabbos? But in truth this is the awesome greatness of the holiness of Shabbos — for the six
כָּל מִצְו?ֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין הֵם בְּחִינַת סִלּוּק הַחוֹב מַה שֶּׁאָנוּ חַיָּבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה בִּבְחִינַת גְּמִילַת חֶסֶד וְהַלְוָאַת חֵן, כִּי לֹא הָיָה עֲדַיִן אָז שׁוּם אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא כְּלָל שֶׁיִּהְיֶה כְּדַאי בִּשְׁבִיל זֶה לִבְרֹא הָעוֹלָם, רַק בִּשְׁבִיל שֶׁצָּפָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלְּאַחַר כַּמָּה דוֹרוֹת יְקַבְּלוּ הַתּוֹרָה וְיִהְיוּ צַדִּיקִים בָּעוֹלָם שֶׁיְּקַיְּמוּ הַתּוֹרָה, בִּשְׁבִיל זֶה בָּרָא הַכֹּל. נִמְצָא שֶׁבְּקִיּוּם הַתּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה מְנַשְּׂאִין וּמְרִימִין אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ לְשָׁרְשָׁהּ, כִּי הַתּוֹרָה הִיא קוֹמָה שְׁלֵמָה, וְעַל־יָדָהּ מְחַיִּין כָּל הַג' קוֹמוֹת: עוֹלָם, שָׁנָה, נֶפֶשׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל הָעוֹלָם בְּשָׁרְשׁוֹ, כִּי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת הֵם אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־ יְדֵי־זֶה מְסַלְּקִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל הַהַלְוָאוֹת שֶׁהִלְוָה בִּבְרִיאַת עוֹלָמוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים הַמִּצְו?ֹת בִּלְשׁוֹן 'חִיּוּב', כַּמֻּרְגָּל בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, כִּי בָּזֶה מְסַלְּקִין הַחוֹב וְהַלְוָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן רִשְׁעַת הָרָשָׁע מְכַנֶּה הַכָּתוּב בְּשֵׁם "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם", כִּי אֵינוֹ מְסַלֵּק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַחוֹב וְהַהַלְוָאָה שֶׁל הַבְּרִיאָה הַמֻּטָּל עָלָיו. וְהִנֵּה פְּרִיעַת חוֹב וְהַלְוָאָה צְרִיכִין לְסַלֵּק לְיַד הַמַּלְוֶה בְּעַצְמוֹ אוֹ לְיַד שְׁלוּחוֹ, כַּמְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן־עָרוּךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה כָּל־כָּךְ, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל שׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִילָהּ, כִּי יֶשׁ לוֹ שִׂמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, וַאֲזַי הוּא נִכְלָל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה, וַאֲזַי נִכְלָלִין עִמּוֹ כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ גַם־כֵּן בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְזֶה בְּחִינַת שֶׁמְּסַלֵּק הַחוֹב וְהַהַלְוָאָה לְיַד הַמַּלְוֶה בְּעַצְמוֹ. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁלָּאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת הַמִּצְו?ֹת בְּשִׂמְחָה כָּזוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל הַכֹּל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, כִּי מִי שֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בִּשְׁבִיל שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא הוּא בְּחִינַת נָבִיא בְּאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, וְאֵינוֹ נִכְלָל בְּעֶצֶם בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק כְּמִי שֶׁעוֹמֵד וְרוֹאֶה אֵיזֶה דָבָר מֵרָחוֹק; וְאָז צְרִיכָה הַמִּצְוָה עִם כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאָהּ הַתְּלוּיִים בָּהּ לְהִשְׁתַּלֵּחַ בִּשְׁלִיחוּת מֵעוֹלָם לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר וְיִתְעַלֶּה וְיֻכְלַל בְּשָׁרְשׁוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סִלּוּק הַחוֹב, וְאָז יֵשׁ אַחֲרָיוּת הַדֶּרֶךְ מִכַּמָּה מְקַטְרְגִים, הַמְקַטְרְגִים וּמוֹנְעִים הַמִּצְוָה מִלַּעֲלוֹת וְלִכָּלֵל בִּמְקוֹמָהּ וְשָׁרְשָׁהּ. וְעַל־כֵּן אָנוּ צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְו?ֹת עַל דַּעַת משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁזָּכָה לְאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, וּלְקַשֵּׁר עַצְמֵנוּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה לְהַצַּדִּיק הַדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה, דְּהַיְנוּ, שֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְזֶה הַצַּדִּיק שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְו?ֹת בְּשִׂמְחָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה כַּנַּ"ל, וְזֶה הַצַּדִּיק נִכְלָל בֶּאֱמֶת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל־יְדֵי עֲשִׂיַּת מִצְו?ֹתָיו. וּכְשֶׁאָנוּ מְקַשְּׁרִין כָּל עֲשִׂיַּת מִצְו?ֹתֵינוּ לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים כָּאֵלֶּה, אֲזַי אָנוּ שׁוֹלְחִין מִצְו?ֹתֵינוּ, שֶׁהֵם בְּחִינַת סִלּוּק הַחוֹב, עַל־יְדֵי צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו, הַיְנוּ שָׁלִיחַ נֶאֱמָן שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא", וּכְשֶׁמְּסַלְּקִין הַחוֹב לְיָדוֹ, הוּא כְּאִלּוּ מְסַלְּקוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו. וְתֵכֶף שֶׁבָּא הַמִּצְוָה שֶׁלָּנוּ לְיָדוֹ, הוּא מַעֲלֶה אוֹתָה וּמַחֲזִירָהּ מִיָּד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִכְלָל כָּל חֶלְקֵי הָעוֹלָם הַתְּלוּיִים בָּנוּ, בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, נִכְלָל הַכֹּל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי אָנוּ יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבוֹתֵינוּ וּמְסַלְּקִין הַחוֹב בִּשְׁלֵמוּת וְנִצּוֹלִין מִכָּל הָאַחֲרָיוּת, כִּי מִי זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי אָמַר ה' (ירמיה ל), וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַקִּטְרוּגִים וְנִתְתַּקֵּן הָעוֹלָם מִכָּל הַחֶסְרוֹנוֹת (הלכות העושה שליח לגבות חוב, הלכה ב).
attributes are the aspect of Splendor [Tiferes] — the aspect of da'as. But on Shabbos very great da'as and intellect flows from a very supernal and awesome place — until one merits to know the truth that one has no da'as at all. Which is the aspect of "the ultimate of knowing is that we do not know" — the aspect of "I said I will become wise but it is far from me" — as explained elsewhere. And then faith shines with great light — for one knows and attains that the essential true completeness is to strengthen oneself only in complete faith. And therefore Shabbos is a foretaste of the World to Come — the aspect of the nullification of time as mentioned. For the essential nullification of time is through the completeness of da'as. But in this world no one merits to this
כָּל הַדְּבָרִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם רָצוֹן וְתַאֲוָה אֲלֵיהֶם, הַכֹּל הוּא לְטוֹבָה בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָעוֹלָם, כִּי יֵשׁ בָּהֶם נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים הַרְבֵּה, שֶׁהֵם בְּחִינַת רְצוֹנוֹת עֶלְיוֹנִים הַנְּפוּלִים, אֲשֶׁר אִם יִזְכֶּה הָאָדָם לְהַעֲלוֹתָן לְשָׁרְשָׁן, תּוֹסִיף עַל־יְדֵי־זֶה הֶאָרַת הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן עַל נִשְׁמָתוֹ בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת מְלֻבָּשִׁים בִּדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים, יֵשׁ בָּהֶם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא, עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד שֶׁלֹּא יִפֹּל לְתַאֲוָה וְרָצוֹן גַּשְׁמִי, חַס וְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה נִפְגָּם חַס וְשָׁלוֹם הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, רַק לְהִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט מְאֹד בְּכָל עִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה; וַאֲפִלּוּ מְעַט הַמֻּכְרָח צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִפְגָּם עַל־יְדֵי־זֶה הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא עַל־יְדֵי כָּל מַה שֶּׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְכַיּוֹצֵא יִזְכֶּה לְרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה יוֹתֵר וְיוֹתֵר (הלכות ערב, ה"ג, אות ג; עיין רצון אות כו).
da'as in completeness — until time is entirely nullified for them — except for the greatest of the chosen holy tzaddikim. But on the holy Shabbos — then every single Israelite merits to the
עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם - שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱהֹב אֶת ה' בִּשְׁנֵי יִצְרִין, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּהֲפֹךְ גַּם כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ לְכֹחַ הַמּוֹשֵׁךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע יא): "בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה", כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַגְבִּיר הַכֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ עַל כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, אֲזַי גַּם כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ לְטוֹבָה גְדוֹלָה, כִּי דַיְקָא עַל־יָדוֹ יְכוֹלִין לְקַבֵּל הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, בִּבְחִינַת "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב". וְזֶה בְּחִינַת: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' פט אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ (הלכות חזקת מטלטלין הלכה ד, אותיות יב טו).
completeness of faith through the awesome illumination of the da'as and the wondrous wisdom that shines then. And through this all of
כָּל הָעֲו?ֹנוֹת בָּאִים רַק עַל־יְדֵי הָרוּחַ שְׁטוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְעִקַּר הָרוּחַ שְׁטוּת נִמְשָׁךְ רַק מֵהַחָכְמוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד, מַה שֶּׁנִּדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ יֶשׁ לוֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה בְּהַחָכְמָה וְהַיְדִיעָה, בִּבְחִינַת: "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו, תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" (הל' שותפים בקרקע ה"ה אות כז).
Israel merits to strengthen themselves in complete faith. And
בִּתְחִלָּה כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל עָלָיו וּמֵקֵל עָלָיו וּמַנִּיחַ אוֹתוֹ לִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, וַאֲזַי הוֹלֵךְ לוֹ קְצָת כַּסֵּדֶר, וַאֲזַי הוּא מַתְחִיל לַעֲלוֹת קְצָת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמַתְחִיל לִכְנֹס קְצָת מִחוּץ לִפְנִים; אֲבָל אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּכְנָס לִפְנִים, לֹא נִכְנָס עֲדַיִן כִּי אִם לִבְחִינַת חָצֵר, וַעֲדַיִן הוּא עוֹמֵד מִחוּץ לַבַּיִת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה. וּכְשֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס לְתוֹךְ הַבַּיִת, שֶׁהוּא הָעִקָּר, אֵין מַנִּיחִים אוֹתוֹ הַשּׁוֹמְרִים וְנָטוֹרֵי תַרְעָא, וְאָז מֻכְרָח לִפְעָמִים לַחֲזֹר וְלֵיצֵא לַחוּץ מַמָּשׁ, הַיְנוּ גַּם מִחוּץ לֶחָצֵר, בִּכְדֵי לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהוֹרִידָם לְשָׁם בַּעֲו?ֹנוֹתָיו. וְאָז כְּשֶׁיַּחֲזֹר וִיבָרֵר וְיַעֲלֶה וִיתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם, אָז דַּיְקָא יִזְכֶּה לִכְנֹס לִפְנִים לְתוֹךְ הַבָּיִת. וּבֶאֱמֶת זֶהוּ מֵחֶמְלַת הַשֵּׁם, מַה שֶּׁלֹּא גָזַר עָלָיו מִתְּחִלָּה שֶׁיְּבָרֵר וִיתַקֵּן תְּחִלָּה מַה שֶּׁפָּגַם וְאַחַר־כָּךְ יַתְחִיל לִכְנֹס לְחַצְרוֹת הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אִם־כֵּן, הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְכָל אָדָם לְהִתְקָרֵב, כִּי בַּתְּחִלָּה בְּוַדַּאי אֵין בּוֹ שׁוּם כֹּחַ לְהַתְחִיל לִלְחֹם מִלְחָמָה כָּזֹאת לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וּבִפְרָט שֶׁעֲדַיִן לֹא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו, וְאֵין בּוֹ שׁוּם תְּשׁוּקָה עֲדַיִן לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי. עַל־כֵּן בְּחֶמְלַת הַשֵּׁם, שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתוֹ תְּחִלָּה לִכְנֹס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא תִקֵּן עֲדַיִן מַה שֶּׁקִּלְקֵל, עַד שֶׁנִּמְצָאִים קְצָתָם, שֶׁנִּכְנָסִים לְתוֹךְ שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, עַד שֶׁבָּאִים לְתוֹךְ בְּחִינַת הַחֲצֵרוֹת שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, וְאָז מִשְׁתּוֹקְקִים לִכְנֹס לְבֵית הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית, אֲבָל אֵין מַנִּיחִין אוֹתָם לִכְנֹס לַבַּיִת עַד שֶׁיַּחַזְרוּ וְיֵצְאוּ לַחוּץ לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וְאָז דַּיְקָא יִכָּנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת, לִפְנִים מַמָּשׁ. וְזֶה בְּחִינַת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד וּקְטֹרֶת, כַּמּוּבָא בִּפְנִים. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁהוּא כְּבָר אֵצֶל הַפֶּתַח שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וְחוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו, וְזֶה מֵחֲמַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִפְנִים לְתוֹךְ פְּנִימִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה מַמָּשׁ עַד שֶׁיַּחֲזֹר וִיבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחֲזֹר וְיֵלֵךְ דֶּרֶךְ כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָרָעִים שֶׁהָיָה בָּהֶם בַּתְּחִלָּה וְיָשׁוּב מֵהֶם בְּשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן מִי שֶׁהוּא פֶּתִי, נִדְמֶה לוֹ אָז שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם; בִּפְרָט שֶׁזֶּה הַדָּבָר לִפְעָמִים צָרִיךְ לְהִתְמַהְמֵהַּ הַרְבֵּה, וְהַכֹּל לְפִי הַפְּגָמִים שֶׁלּוֹ וּלְפִי הָעֲלִיָּה שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲלוֹת. עַל־כֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ חָס עַל עַצְמוֹ וּמְבַקֵּשׁ חַס וְשָׁלוֹם עֲלִילָה לִפְרשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם, מְדַמֶּה בְּדַעְתּוֹ כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם, מֵעֹצֶם צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבָּאִין עָלָיו, שֶׁחוֹזְרִין וְעוֹלִין עַל לִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת וְתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים וְכוּ', מַה שֶּׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁזֶּה כַּמָּה יָמִים אוֹ שָׁנִים שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהֶם, וְהוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא לְרָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, בִּכְדֵי לְהַרְחִיק אוֹתוֹ לְגַמְרֵי; אֲבָל בֶּאֱמֶת אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה, כִּי זֶהוּ נִסְיוֹנוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא עִקַּר תִּקּוּנוֹ. וְאַף־ עַל־פִּי שֶׁלִּפְעָמִים הוּא נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לְאֵיזֶה דְבָרִים רָעִים מַמָּשׁ עַל־יְדֵי עֹצֶם הַהִתְגָּרוּת שֶׁמִּתְגָּרִין בּוֹ כְּשֶׁצָּרִיךְ לִכְנֹס, אַף־ עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי חַסְדֵי ה' אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם, וְכָל־זְמַן שֶׁהוּא מַאֲמִין וּמְקֻשָּׁר בֶּאֱמֶת לְהַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת הָרֹאשׁ־בַּיִת, אֲזַי יֶשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם, וְהַכֹּל יוּכַל לְהִתְתַּקֵּן וּלְהִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה (עַיֵּן פְּנִים). וְזֶה בְּחִינַת (תהלים סה): "אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדשׁ הֵיכָלֶךָ (דִּבְרֵי עֲו?ֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי, פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם) נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק וְכוּ' מִבְטָח כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחֹקִים", כַּמְבֹאָר הַכֹּל בִּפְנִים (הלכות חלוקת שותפים הלכה ה, אותיות ו ט).
through this each person can merit to the aspect of the nullification of time. And therefore Shabbos is in the aspect of the nullification of time — since then one merits to complete faith. Which makes it possible to nullify time also in this world — even for one whose da'as is not complete as mentioned — for we see from afar that time has no substance — as explained in the main text. But even so — the essence of the nullification of time cannot yet be grasped in our minds — since we are still under time. But through the strengthening of faith drawn from Shabbos — one can draw the holiness also upon the six weekdays — so that one always merits complete faith — until one merits to nullify time — and not be attached — G-d forbid
בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְהַתְחִיל לִלְחֹם מִלְחֶמֶת הַשֵּׁם, לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ תְּחִלָּה אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת וְהֶאָרָה מִנְּעִימַת הַקְּדֻשָּׁה וּנְעִימַת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְיַתְחִיל לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וְכֵן אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מַעְלָה מַעְלָה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, עַד שֶׁיְּבָרֵר הַקְּדֻשָּׁה מֵהַקְּלִפּוֹת וִיתַקֵּן תְּחִלָּה מַה שֶּׁפָּגַם. וּבֶאֱמֶת אֵין יוֹדְעִין מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין חָכְמָה גְדוֹלָה לָזֶה, לְדַלֵּג מֵעִנְיָן לְעִנְיָן: פַּעַם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זֹאת, וּפַעַם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זֹאת. וְזֶה מוּבָן הֵיטֵב לַמַּשְׂכִּיל בְּעִנְיַן סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה שֶׁסִּדֵּר אַבָּיֵי, שֶׁמְּבֹאָר שָׁם כַּמָּה עֲבוֹדוֹת שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ כְּסֵדֶר, לִגְמֹר עֲבוֹדָה אַחַת כְּסֵדֶר וְאַחַרשׂכֵּן יַעַסְקוּ בַּשְּׁנִיָּה, רַק תְּחִלָּה עָרְכוּ מַעֲרָכָה גְדוֹלָה, וְלֹא סִדְּרוּ עָלֶיהָ גַּם הַשְּׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים עַד שֶׁעָרְכוּ תְּחִלָּה מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת, וְכֵן יֵשׁ שָׁם שִׁנּוּיִים רַבִּים וְנִפְלָאִים: פַּעַם עוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת חוּץ, וְקֹדֶם שֶׁגּוֹמְרָהּ חוֹזֵר לַעֲבוֹדַת פְּנִים, וְכַמּוּבָא בִּפְנִים; וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת הַנַּ"ל, שֶׁצְּרִיכִין לְדַלֵּג בְּחָכְמָה מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה, מֵעֲבוֹדַת חוּץ לַעֲבוֹדַת פְּנִים וּמֵעֲבוֹדַת פְּנִים לַעֲבוֹדַת חוּץ. וּמִי לָנוּ גָדוֹל מֵעֲבוֹדַת הַכֹּהֵן גָּדוֹל - בְּיוֹםשׂ כִּפּוּר הָיָה מְשַׁנֶּה גַם־כֵּן בְּכָל פַּעַם מִחוּץ לִפְנִים וּמִפְּנִים לְחוּץ. וּמֵחֲמַת שֶׁהַמִּלְחָמָה חֲזָקָה בְּכָל פַּעַם, וּצְרִיכָה הָעֲבוֹדָה לִהְיוֹת בְּחָכְמָה גְדוֹלָה כַּנַּ"ל, וּבְכָל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה מִתְגַּבֵּר מֵחָדָשׁ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת, עַל־כֵּן רַבִּים נִכְשְׁלוּ וְנָפְלוּ וְלֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה. וּמִזֶּה בָּא חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עַל יִשְׂרָאֵל. עַל־כֵּן עִקַּר הַנֶּחָמָה עַתָּה הִיא הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ, אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא כְּלוּלָה מִכָּל בְּחִינוֹת הָעֲבוֹדוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וּכְשֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, הוּא כְּאִלּוּ עוֹסֵק בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת פְּנִים וַעֲבוֹדוֹת חוּץ, וְאֵין צְרִיכִין שָׁם בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה לְכַוֵּן הַסֵּדֶר וּלְדַלֵּג צא מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה כַּנַּ"ל, כִּי הַתּוֹרָה כְּלוּלָה מֵהַכֹּל, וְעַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה לְבַד נַעֲשׂוּ כָּל הַתִּקּוּנִים מִמֵּילָא בִּשְׁלֵמוּת, כָּל אֶחָד עַל מְקוֹמוֹ וּמְכוֹנוֹ. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" - מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים, כִּי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת הוּא עוֹלֶה עַל כָּל הָעֲבוֹדוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, אֲפִלּוּ עַל עֲבוֹדוֹת הַכֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם־כִּפּוּר, וְנִכְנָס לִפְנִים יוֹתֵר מִבְּחִינַת לִפְנַי וְלִפְנִים, בִּבְחִינַת "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים", כִּי הַתּוֹרָה כְּלוּלָה מִכָּל הַתִּקּוּנִים וְנִתְתַּקֵּן הַכֹּל בְּיַחַד, וְגַם מַה שֶּׁצְּרִיכִין אֵיזֶה סֵדֶר בַּעֲבוֹדָתוֹ, תּוֹדִיעַ לָהֶם הַתּוֹרָה וְתוֹרֶה אוֹתָם סֵדֶר הָעֲבוֹדָה כָּרָאוּי, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִקְרֵאת 'תּוֹרָה', כִּי הִיא מוֹרָה דֶּרֶךְ לַשָּׁבִים, לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. וְעַל־כֵּן עִקַּר נֶחָמָתֵנוּ הוּא הַתּוֹרָה, בְּחִינַת אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שם אותיות יא יב).
— to the desires of this world and to the servitude and toil and labor of this world. For all of it is only under time. But in the aspect of the nullification of time — the aspect of above time — there is the ultimate freedom and liberty. And this is the aspect of "and in the seventh year he goes out to freedom gratis" — said of the Hebrew slave — see the main text. What we mention Eliyahu the Prophet at every conclusion of Shabbos — for Eliyahu merited to nullify time and be included in the aspect of above time while still alive. And therefore he did not need to die. And therefore through the power and
אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם הֵם בִּבְחִינַת הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁשָּׁרְשָׁם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם, כַּיָּדוּעַ. וּכְשֶׁמְּתַקְּנִין הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכִין לְטַהֵר וּלְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ כָּרָאוּי בְּכָל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, אָז הוּא מוֹשֵׁל בְּכָל הָאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נַחֲלַת יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְכוּ'" (הל' מצרנות ה"ד אות ג).
merit of Eliyahu the Prophet — the world of action [Olam HaAsiya] is purified —
עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא לִזְכּוֹת לְהִכָּלֵל בְּאֵין־סוֹף, עַד שֶׁיִּהְיֶה הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ בְּחִינַת תּוֹרַת ה' וּתְפִלַּת ה' מַמָּשׁ, וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה עִקַּר בְּרִיאַת הָאָדָם לָבוֹא לְזֶה הַתַּכְלִית. אַךְ אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לָזֶה מִיָּד, כִּי מֵאַחַר שֶׁהָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּתוֹךְ גּוּף וְחֹמֶר גַּשְׁמִי, הוּא צָרִיךְ בִּתְחִלָּה לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת בְּתוֹךְ הַגּוּף, וְכָל־זְמַן שֶׁלֹּא נִתְבַּטֵּל עֲדַיִן הַגּוּפָנִיּוּת וְהַחָמְרִיּוּת שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי, אֲזַי כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁמְּקַיֵּם הוּא בִּבְחִינַת תּוֹרָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ, כִּי עֲדַיִן לֹא נִכְלָל בְּשָׁרְשׁוֹ בְּאֵין־סוֹף. וְכָל מַה שֶּׁמְּקַיֵּם יוֹתֵר אֶת הַתּוֹרָה וְעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם, הוּא יוֹצֵא בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמְבַטֵּל בְּכָל פַּעַם אֶת הַגּוּף בְּיוֹתֵר, וְנִכְלָל יוֹתֵר בְּשָׁרְשׁוֹ בְּאֵין־סוֹף, עַד שֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא אֶל הַתַּכְלִית, שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי וְנִכְלָל לְגַמְרֵי בְּאֵין־סוֹף, וַאֲזַי זוֹכֶה לִבְחִינַת תּוֹרַת ה' וּתְפִלַּת ה' מַמָּשׁ, וְאָז כִּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹשֶׂה הַמִּצְו?ֹת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, מֵאַחַר שֶׁהָעוֹשֶׂה הַמִּצְו?ֹת נִכְלָל בֶּאֱמֶת בּוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה הָאָדָם לָזֶה, לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת לְגַמְרֵי, שֶׁאֲזַי הָאָדָם בְּעַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה אֵלּוּ הַמִּצְו?ֹת, וַאֲזַי הוּא רַק בִּבְחִינַת שָׁלִיחַ שֶׁמְּצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, כְּמוֹ־כֵן מַמָּשׁ הוּא מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִשְׁתַּלַּח לְזֶה הָעוֹלָם, לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת שֶׁהוּא מְצֻוֶּה עֲלֵיהֶם. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין הָעֲבוֹדָה זֹאת תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי עִקַּר הַתַּכְלִית הוּא שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁכָּל עֲבוֹדָתוֹ יִהְיֶה כְּאִלּוּ כִּבְיָכוֹל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹשֶׂה זֹאת, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת וְהַתַּכְלִית - אַף־עַל־פִּי־ כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיְּקַיֵּם הָאָדָם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת בִּתְחִלָּה בִּבְחִינַת שְׁלִיחוּת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא מִיָּד לִבְחִינָה עֶלְיוֹנָה הַנַּ"ל, לְהִכָּלֵל מִיָּד בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אָז הָיָה מִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה לְגַמְרֵי, עַל־כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁבִּתְחִלָּה יְקַיֵּם הָאָדָם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת בִּבְחִינַת שְׁלִיחוּת כַּנַּ"ל, וַאֲזַי זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כָל מַה שֶּׁהָאָדָם מְקַיֵּם מִצְו?ֹת הַשֵּׁם אֲפִלּוּ עִם הַגּוּף בִּבְחִינַת שְׁלִיחוּת וְצִוּוּי כַּנַּ"ל, נֶחְשָׁב גַּם־כֵּן כְּאִלּוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹשֶׂה זֹאת, כִּי בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא, וְהָעֲבוֹדָה צֹרֶךְ גָּבוֹהַּ. וְאַחַר־כָּךְ עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַיֵּם הַמִּצְוָה וְעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי כָּל הַמִּצְו?ֹת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָם, שֶׁאָז הֵם בְּוַדַּאי בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, וּמִצְוָה בּוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁלוּחוֹ - כִּי עִקַּר הַתַּכְלִית, שֶׁיִּתְבַּטֵּל בְּחִינַת שְׁלִיחוּת, הַיְנוּ לִזְכּוֹת לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ בִּבְחִינַת תּוֹרַת ה' וּתְפִלַּת ה' מַמָּשׁ, שֶׁלֹּא בִּבְחִינַת שְׁלִיחוּת כַּנַּ"ל (הל' שלוחין ה"ב, אותיות ב ג ד).
as has been brought. That is: the aspect of time — whose essential hold is in this world — the world of action — is nullified. And one merits to draw in this world the illumination of the true da'as — which is the aspect of the nullification of time — through which one is saved from the aspect of servitude. And therefore at the conclusion of Shabbos — when the weekday works begin to stir — the aspect of servitude that clings to the six days of action — which are the aspect of under time — therefore we mention then the merit of Eliyahu the Prophet — who merited in this world to the aspect of the nullification
הָאָדָם בָּא לְזֶה הָעוֹלָם בְּתוֹרַת שְׁלִיחוּת. כְּמוֹ שֶׁמְּשַׁלְּחִין אֶת אֶחָד לְמֵרָחוֹק לְהָבִיא דָבָר מִמֶּרְחָק, כְּמוֹ־כֵן הָאָדָם בָּא לְזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשּׁוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁרְחוֹקִין מְאֹד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ וּלְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם מִקִּלְקוּלָיו, כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת: לְתַקּוֹנֵי שְׁדַרְתִּיךְ וְלָא לְעַוּוֹתֵי. וּמִי שֶׁהוּא צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו וְעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, וְאָז נִכְלָל הַשָּׁלִיחַ בְּהַמְשַׁלֵּחַ, בְּחִינַת שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, וַאֲזַי הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַשְּׁלוּחִים. וְזֶה בְּחִינַת הַמֶּמְשָׁלָה עַל הַמַּלְאָכִים שֶׁיִּהְיֶה לְהַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי הַמַּלְאָכִים הֵם בְּחִינַת שְׁלוּחִים, כִּי 'מַלְאָךְ' לְשׁוֹן 'שָׁלִיחַ'. וּכְשֶׁבָּא הָאָדָם לְזֶה הָעוֹלָם הָרָחוֹק מְאֹד מִקְּדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף זֶה הַגַּשְׁמִי, וְזוֹכֶה בְּכָאן לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי הוּא נִכְלָל בְּהַמְשַׁלֵּחַ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, וְאָז יֶשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל כָּל הַמַּלְאָכִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלוּחִים, וְאָז מִמֵּילָא נִכְנָע וְנִתְבַּטֵּל אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא בְּשָׁרְשָׁהּ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ז).
of time — which is the aspect of freedom. And through this we draw the holiness of the freedom of Shabbos also upon the six weekdays. And therefore Eliyahu will come to herald the redemption of Mashiach — for Mashiach will
עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, הַיְנוּ בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַתַּחְתּוֹן שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, הַמְלֻבָּשׁ בְּגוּף עָכוּר, וְיֶשׁ לוֹ בְּחִירָה לִבְחֹר בְּטוֹב אוֹ בְּהִפּוּךְ חַס וְשָׁלוֹם. וְעִנְיַן הַבְּחִירָה הָיָה מֻכְרָח מְאֹד לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה הָיְתָה בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי אִם לֹא הָיָה שׁוּם בְּחִירָה, דְּהַיְנוּ שֶׁגַּם אַחַר הַבְּרִיאָה הָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין בִּידִיעָה גְמוּרָה מֵאֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת, אֲזַי לֹא הָיָה שׁוּם קִיּוּם לְהַבְּרִיאָה, כִּי הָיָה חוֹזֵר הָעוֹלָם צג לְשָׁרְשׁוֹ, כִּי הָעִקָּר הוּא הַיְדִיעָה, וְעַל־יְדֵי הַיְדִיעָה נִכְלָלִין בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמַאֲמַר הֶחָכָם: אִלּוּ יְדַעְתִּיו, הֱיִיתִיו. וְעַל־ כֵּן, אִם גַּם אַחַר הַבְּרִיאָה הָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין הָאֱמֶת בְּלִי שׁוּם סָפֵק כְּלָל וְלֹא הָיָה שׁוּם מָקוֹם לִטְעוֹת, אֲזַי הָיְתָה הַבְּרִיאָה חוֹזֶרֶת לִמְקוֹרָהּ הָרִאשׁוֹן, וְהָיָה הַכֹּל בָּטֵל לְגַמְרֵי בִּמְצִיאוּת עַל־יְדֵי הַיְדִיעָה הָאֲמִתִּית, שֶׁהוּא אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל־כֵּן עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם הוּא רַק עַל־יְדֵי הַבְּחִירָה שֶׁנִּתְהַוָּה תֵּכֶף אַחַר הַבְּרִיאָה, דְּהַיְנוּ, שֶׁאִם יִרְצֶה הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, אֲזַי יִרְאֶה הָאֱמֶת, שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ יוֹצֵאת וְנִמְשֶׁכֶת מֵאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז יִהְיֶה נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה. אֲבָל יֶשׁ לוֹ בְּכֹחַ לִבְחֹר בְּהִפּוּךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְלִכְפֹּר לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וּלְהַפְרִיד אַחַר הַבְּרִיאָה מִבְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה. וּמֵחֲמַת כֹּחַ הַבְּחִירָה, שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת מָסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין הָעוֹלָם וּבֵין שָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַסְתָּרַת הַיְדִיעָה, מַה שֶּׁאֵין הַכֹּל יוֹדְעִין הָאֱמֶת מִיָּד בִּידִיעָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כֹּחַ הַבְּחִירָה. וְהַסְתָּרַת הַיְדִיעָה הַזֹּאת הִיא בְּחִינַת תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, הַיְנוּ שֶׁמִּתְקַיֵּם הָעוֹלָם וְאֵינוֹ חוֹזֵר לְשָׁרְשׁוֹ מֵחֲמַת הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל הַנַּ"ל; אַךְ אִם־כֵּן, יִתְבַּטֵּל הָעוֹלָם מֵחֲמַת הֶעְדֵּר הַחִיּוּת, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ כִּבְיָכוֹל בְּחִינַת מָסָךְ הַמַּבְדִּיל, אִם־כֵּן מֵהֵיכָן יְקַבֵּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ חִיּוּת מִמְּקוֹר הַחַיִּים, שֶׁהוּא אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם? עַל־כֵּן בֶּאֱמֶת עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים הַבּוֹחֲרִים בַּחַיִּים וּמַאֲמִינִים בְּהָאֱמֶת, שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה נִמְשָׁךְ וְנִבְרָא מֵאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי הַיְדִיעָה הַזֹּאת נִכְלָל הַכֹּל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְנִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ קִיּוּם לְהָעוֹלָם וְאֵינוֹ מִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת. כִּי זֶה הַכְּלָלִיּוּת הוּא רַק בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, בְּחִינַת מָטֵי וְלָא מָטֵי, כִּי הַצַּדִּיקִים שֶׁזּוֹכִין לְהַכִּיר וְלֵידַע אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי כֹּחַ בְּחִירָתָם, עַל־יְדֵי־זֶה הֵם מְזַכְּכִים הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁנִּתְהַפֵּךְ וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ דַיְקָא הֵיכְלִין עִלָּאִין לְקַבֵּל הָאוֹר עַל־יָדָם וְלִכְלֹל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹא וָשׁוֹב, בְּאֹפֶן שֶׁיֻּכְלְלוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת, רַק יִזְכֶּה לְהַשִּׂיג וְלֵידַע אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי - אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה (שם ה"ג).
merit this da'as of the nullification of time in completeness — as explained in the main text. The holiness of Shabbos is the aspect of the nullification toward the ultimate purpose — which is the aspect of the World to Come. And then all the thirty-nine labors are nullified — which are the opposite of the above-mentioned aspect of nullification — as explained in the main text. And then is the essential completeness of da'as — to know Him through the impression [reshima] that remains in one's mind from the nullification. At the entry of Shabbos all the holy sparks rise and are included in holiness.
הָאָדָם מִצַּד שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ הוּא בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁמִּשָּׁם חֲצוּבָה נִשְׁמָתוֹ. אַךְ שֶׁנִּשְׁתַּלַּח לְזֶה הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת זְמַן וּמָקוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּחִירָה. וְעַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה הוּא מְחַבֵּר וּמְקַשֵּׁר בְּחִינַת הַמָּקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ; וּלְהֵפֶךְ, עַל־יְדֵי כָּל עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם הוּא נִפְסָק וְנִתְרַחֵק מִבְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְנוֹפֵל תַּחַת הַמָּקוֹם הַגַּשְׁמִי חַס וְשָׁלוֹם, עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְאָז חוֹזֵר וְעוֹלֶה וְנִכְלָל בִּבְחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחִינַת: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד (שם ה"ד אות ג).
And since there is fear that the external forces that clung to them throughout all the weekdays will cling to them — therefore a tongue
עִקַּר קְבִיעַת מָקוֹם שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא, כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקַשֵּׁר לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, לִבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַמָּקוֹם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. אֲבָל כָּל־זְמַן שֶׁאֵין הָאָדָם מְקַשֵּׁר מְקוֹמוֹ לְשָׁם, הוּא נָע וָנָד בָּאָרֶץ. כִּי הָאָדָם הוּא גֵר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֵין לוֹ שׁוּם קְבִיעַת מָקוֹם בְּזֶה הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ וְכוּ'", וְנִקְרָא הוֹלֵךְ, כִּי הוֹלֵךְ תָּמִיד לְבֵית עוֹלָמוֹ, וְאֵין לוֹ שׁוּם מְנוּחָה וּקְבִיעַת מָקוֹם כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכֶה לְקַשֵּׁר מְקוֹמוֹ בְּכָל עֵת בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם לִבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁשָּׁם עִקַּר קְבִיעַת מָקוֹם וְשָׁם עִקַּר הַמְּנוּחָה וְהַנַּחֲלָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד (שם אות ז).
of fire descends and burns them. Which is the secret of washing in hot water on the eve of Shabbos — as is known. That is: one arouses
כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם הֵם רַק הֲכָנוֹת, שֶׁצְּרִיכִין אָנוּ לְהָכִין עַצְמֵנוּ לְקַבֵּל מַתְּנַת יָדוֹ הַטּוֹבָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לִתֵּן לָנוּ בְּרַחֲמָיו לֶעָתִיד לָבוֹא. כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת קַלִּים וּנְעִימִים לַעֲשׂוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכוּ'", וְכָל הַשָּׂכָר הַטּוֹב שֶׁנְּקַבֵּל בַּעֲדָם הוּא רַק מַתְּנַת חִנָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּלְךָ ה' חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ", וְכָל הַמִּצְו?ֹת הֵם רַק בְּחִינַת הֲכָנוֹת לְקַבֵּל עַל־יָדָם מַתְּנַת חִנָּם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא הַשָּׂכָר שֶׁל אוֹתָהּ מִצְוָה. וְכֵן כָּל מִצְו?ֹת לֹא־תַעֲשֶׂה הֵם גַּם־כֵּן רַק בִּשְׁבִיל לְהָכִין עַצְמֵנוּ לִהְיוֹת טְהוֹרִים וּקְדוֹשִׁים, וְלֹא נִהְיֶה מְלֻכְלָכִים, חַס וְשָׁלוֹם, בִּכְדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבֵּל עַל־יְדֵי־זֶה הָאשֶׁר הַמְקֻוֶּה לַצַּדִּיקִים וְרַב־טוּב הַצָּפוּן לָהֶם בָּעוֹלָם הַבָּא, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים. בְּדֶרֶךְ מָשָׁל: לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה בִּשְׁבִיל אוֹהֲבָיו, וְרוֹצֶה לְעַנֵּג אוֹתָם בְּרַב־טוּב וְלִתֵּן לָהֶם מַתָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת, וְהִזְהִיר אוֹתָם מִקֹּדֶם לְהָכִין עַצְמָם לָזֶה וְכוּ'. וְזֶה: "אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַלשׂ מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס", כִּי צְרִיכִין לֵידַע הָאֱמֶת, שֶׁכְּפִי שֹׁרֶשׁ הַדִּין אֵין מַגִּיעַ לָנוּ שׁוּם פְּרָס, מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ", וּכְתִיב: "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם". רַק שֶׁבֶּאֱמֶת הָרַבשׂ טוּב הַצָּפוּן לַצַדִּיקִים, אֵין זֶה בְּתוֹרַת שָׂכָר וּפְרָס, רַק אַדְּרַבָּא, רָצָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם כֵּלִים לְקַבֵּל הַמַּתְּנַת־חִנָּם שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן לָהֶם לֶעָתִיד, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת, כִּי הַכֹּל הוּא רַק בִּשְׁבִיל הֲכָנָה, שֶׁנִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־ זֶה לִהְיוֹת יְכוֹלִים לְקַבֵּל הַמַּתְּנַת־חִנָּם הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: הַתְקֵן עַצְמְךָ בִּפְרוֹזְדוֹר כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לִטְרַקְלִין (הלכות מתנה הלכה ד, אות ז).
upon them the aspect of the fire of judgment to burn them. And afterward — when the judgment has already accomplished its work through the power of the fire in it — and has burnt the evil and the external forces — then what remains of the judgment is only in the aspect of compassion and lovingkindness — the aspect of waters of lovingkindness [mei hachasadim]. [For
מִי שֶׁרוֹצֶה לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ, לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ, אֲזַי מִתְגַּבְּרִין וּמִתְפַּשְּׁטִין נֶגְדּוֹ מְאֹד מְאֹד הַסִּבּוּבִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת, וְכָל מַה שֶּׁרוֹצֶה לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר יוֹתֵר, מִתְפַּשְּׁטִין כְּנֶגְדּוֹ בְּיוֹתֵר, וּמֵחֲמַת זֶה רַבִּים נִכְשְׁלוּ וְנָפְלוּ וְכוּ', כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעִקַּר הָעֵצָה לָזֶה - שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם גֹּדֶל חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִזְכֹּר אֶת כָּל הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא עָשָׂהוּ גּוֹי, וְזָכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים, וְזָכָה בְּעַצְמוֹ גַּם־כֵּן לְכַמָּה וְכַמָּה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְכָל זֶה רַק מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּצְרִיכִין לֵידַע, שֶׁחַסְדּוֹ וְטוּבוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא בְּלִי שִׁעוּר, וְכָל הַתִּקְוָה לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאָנוּ מְצַפִּין לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ הוּא רַק חֶסֶד חִנָּם כַּנַּ"ל, רַק שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בְּרַחֲמָיו, שֶׁנָּכִין עַצְמֵנוּ לְקַבֵּל מַתְּנָתוֹ הַטּוֹבָה, וְהַהֲכָנוֹת בְּעַצְמָן הוּא גַם־כֵּן רַק מִמַּה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לָנוּ בְּמַתְּנַתשׂ חִנָּם. עַל־כֵּן צְרִיכִין אֲנַחְנוּ בְּכָל עֵת וָרֶגַע לְהַתְחִיל לְהָכִין עַצְמֵנוּ לְקַבֵּל טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הָרָצוֹן, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁהָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן, וְזֶה יֵשׁ בְּיָדֵינוּ תָּמִיד. וְעַל־יְדֵי כָּל זֶה יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל פַּעַם נֶגֶד גֹּדֶל הַהִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁל הַקְּלִפּוֹת שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא, וְיַעֲבֹר לָבֶטַח עֲלֵיהֶם (שם אות ט).
judgment is the middle pillar that is comprised of both aspects — of fire and water. Therefore when the fire has already accomplished its work — what remains of the judgment is only in the aspect of compassion and lovingkindness — as explained in the main text.] And this is the
הַיֵּצֶר־הָרָע, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת זָקֵן וְיָשָׁן לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל", הוּא רוֹצֶה בְּכָל פַּעַם לְהִתְחַדֵּשׁ, וּמְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לִשְׁטוּתָיו וַהֲבָלָיו כְּאִלּוּ הֵם חֲדָשִׁים עַכְשָׁו; וַעֲצוֹת הַתּוֹרָה הַנִּפְלָאִים, הוּא רוֹצֶה שֶׁיִּתְיַשְּׁנוּ כְּאִלּוּ הֵם יְשָׁנִים, חַס וְשָׁלוֹם. וּבֶאֱמֶת הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי הַתַּאֲווֹת וְהַשְּׁטוּתִים וְהַבִּלְבּוּלִים הֵם יְשָׁנִים מִכְּבָר, כִּי אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. אֲבָל לְמַעְלָה מֵהַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, שָׁם יֵשׁ חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי בְּכָל עֵת, כִּי עֲצוֹת הַתּוֹרָה עֲמֻקִּים מְאֹד וְהֵם מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל פַּעַם, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מֵחָדָשׁ בְּכָל פַּעַם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם ה"ה אות ד).
aspect of immersing in the mikva on the eve of Shabbos after washing in hot water. And this is the aspect of the forty se'ah of the mikva — for the letter
הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג הָעוֹלָם בִּצְדָקָה וּמִשְׁפָּט. כִּי בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט לְבַד אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם לְהִתְקַיֵּם, כִּי אִם פּוֹגֵם הָאָדָם כְּחוּט־הַשַּׂעֲרָה נֶגֶד רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, הָיָה רָאוּי עַל־פִּי מִשְׁפָּט שֶׁיָּבוֹא עָלָיו מַה שֶּׁיָּבוֹא, רַחֲמָנָא לִצְּלַן; רַק צְרִיכִין לִבְטֹחַ מְאֹד בְּרַחֲמֵי צִדְקָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וּמַתְּנַת־חִנָּם, וְלֹא כַחֲטָאֵינוּ יַעֲשֶׂה לָּנוּ. אַךְ אִם־כֵּן הָיָה אֶפְשָׁר לוֹמַר, שֶׁאֵין צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, חַס וְשָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁמְּקַבְּלִין רַק עַל־יְדֵי צְדָקָה וּמַתְּנַת־חִנָּם, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְבַטֵּל דַּעְתּוֹ נֶגֶד הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, וּלְהַאֲמִין בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם שֶׁאוֹהֵב מִשְׁפָּט, וּבַמִּשְׁפָּט בְּעַצְמוֹ עוֹשֶׂה צְדָקָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת, כְּמוֹ שֶׁיָּסַד הַפַּיְּטָן: "בִּמְקוֹם מִשְׁפָּט אֵין צְדָקָה וְכוּ', וְאַתָּה בְּמִשְׁפָּט תַּעֲשֶׂה צְדָקָה". עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בְּתוֹרַת הַשֵּׁם וּלְקַיֵּם מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה בְּכָל הַשְּׁלֵמוּת, וְלִשְׁמֹר עַצְמוֹ אֲפִלּוּ מִפְּגָם כָּל־שֶׁהוּא, חַס וְשָׁלוֹם. רַק אֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם פְּגָמָיו מְרֻבִּים מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְּלַן, צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בְּדַעְתּוֹ מְאֹד וְלִבְטֹחַ בְּצִדְקוֹת הַשֵּׁם וַחֲסָדָיו הַמְרֻבִּים עַד אֵין סוֹף, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל גַּם הוּא לְהִתְקָרֵב וְלָשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת. נִמְצָא שֶׁעִקַּר דֶּרֶךְ הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא עַל־יְדֵי צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (שם אות כט).
mem [forty] is the aspect of judgment — as explained in the main text. And this is also the aspect of washing in water or immersing every morning. The six days of action are the aspect of body and matter — beast — folly — as opposed to Shabbos — which is the aspect of soul —
עִקַּר הָעֵצָה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - לַחְשֹׁב בְּכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁאֵין לוֹ רַק זֶה הַיּוֹם בִּלְבַד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ", כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וּצְרִיכִין שֶׁלֹּא לַחְשֹׁב רַק אוֹתוֹ הַיּוֹם, בִּבְחִינַת "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' וְכוּ'", וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּכְמוֹ־כֵן יִזְכֶּה שֶׁמִּמֶּנּוּ לֹא יִהְיֶה עִכּוּב מָשִׁיחַ, כִּי עִקַּר בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ תָּלוּי בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: אֵימָתַי יָבוֹא מַר? הַיּוֹם - 'הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ'. וּכְפִי עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל הַמְקַיְּמִים זֹאת וְעוֹבְדִים בְּדֶרֶךְ זֶה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם, כֵּן מִתְנוֹצֵץ קֶרֶן מָשִׁיחַ בְּכָל יוֹם, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף תָּבוֹא עַל־יְדֵי־זֶה הַגְּאֻלָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְכָל אֶחָד כְּפִי חֶלְקוֹ בְּהִתְקָרְבוּת מָשִׁיחַ, כֵּן יִזְכֶּה אָז לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבוֹ הַגָּדוֹל שֶׁיַּשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ אָז (שם אות מז).
the aspect of the human being [adam] — the aspect of da'as. For all the labors of the six days of action are the aspect of body — which is the aspect of action — the aspect
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין 'וְעַתָּה' אֶלָּא תְּשׁוּבָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם הוּא רַק בִּבְחִינַת 'וְעַתָּה', בְּחִינַת "הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ", שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב אֶלָּא אוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְהָרֶגַע שֶׁהוּא בָּהּ עַתָּה, וְלֹא יַחְשֹׁב כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ וּמִשָּׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה יֵּלֶד יוֹם. וְזֶה עִקַּר אֲרִיכַת יָמִים וְחַיִּים אֲמִתִּיִּים שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי יִרְאָה, בְּחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים", שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה וְכוּ'", וּכְתִיב: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְכוּ'". כִּי צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהִסְתַּכֵּל לְקַשֵּׁר אוֹתָהּ הָעֵת וְהָרֶגַע שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַעֲלוֹת הַזְּמַן לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְזֶה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְצוֹנוֹת וְגַעְגּוּעִים וְכִסּוּפִין טוֹבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה צְרִיכִין הַכֹּל, בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא - הֵן צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, שֶׁצְּרִיכִין לַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן הַנְּמוּכִים מְאֹד, שֶׁצְּרִיכִין לְהַחֲיוֹת עַצְמָן בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, וְרַק בִּבְחִינָה זֹאת, בְּחִינַת "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל וְכוּ'". כִּי אִישׁ כָּזֶה, אִם יִרְצֶה לַחְשֹׁב הַרְבֵּה מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו וְלִדְאֹג עַל מַה שֶּׁיִּהְיֶה, יוּכַל לָצֵאת מִדַּעְתּוֹ וּלְהִשְׁתַּגֵּעַ, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־כֵּן כָּל חִיּוּתוֹ וְקִיּוּמוֹ הוּא רַק בִּבְחִינַת 'עַתָּה' הַנַּ"ל, לַחְטֹף בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה עֵת וָרֶגַע שֶׁבּוֹרְחִין מִן הָרַע וְחוֹטְפִין אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְכֵן בְּכָל פַּעַם, בְּחִינַת "הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ" הַנַּ"ל (שם אות סט).
of doing labors — the aspect of matter — the aspect of folly — the aspect of "the people wandered and gathered" — in foolishness. And Shabbos is the aspect of soul — the aspect of "for in it He rested and refreshed." And therefore then one merits to the additional soul — and it is the aspect of da'as — as
בֶּאֱמֶת מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֵיזֶה שֵׂכֶל קְצָת, יוּכַל לְהָבִין כִּי אֵין הַזְּמַן כְּלוּם, כִּי הֶעָבָר אַיִן, וְהֶעָתִיד עֲדַיִן, וְהַהֹוֶה כְּהֶרֶף עַיִן; נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַזְּמַן שֶׁל הָאָדָם הוּא רַק זוֹ הָרֶגַע קַלָּה שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ, כִּי הֶעָבָר כְּבָר עָבַר וְאֵינֶנּוּ, וְהֶעָתִיד - מִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה וּמַה יִוָּלֶד בּוֹ, וְאֵין לוֹ לְעֵת־עַתָּה רַק זוֹ הָרֶגַע. וְעַל־פִּי דֶּרֶךְ זֶה יוּכַל כָּל אֶחָד מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ מִשְּׁאוֹל צז תַּחְתִּיּוֹת מַמָּשׁ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל רֶגַע שֶׁיִּרְצֶה. וְזֶה בְּחִינַת: "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא" - רְאוּ 'עַתָּה' דַיְקָא, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת 'עַתָּה' הַנַּ"ל תּוּכְלוּ לִרְאוֹת כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, וְתוּכְלוּ בְּכָל עֵת וָרֶגַע לְהַתְחִיל לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ וְלִדָּבֵק אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "וּבוֹ תִדְבָּקוּן". וּדְבָרִים כָּאֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר בְּפֶה, מִכָּל־שֶׁכֵּן בִּכְתָב, רַק כָּל חַד כְּפֻם מָה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לְקַיֵּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב (ישעיה כו): "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ, חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם", כִּי הָעִקָּר לְהִתְחַבֵּא עַצְמוֹ הָרֶגַע קַלָּה שֶׁהוּא בָּהּ עַכְשָׁו וּלְדַלֵּג בְּאוֹתָהּ הָרֶגַע עַל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְדַלֵּג, לְהַמְתִּיק הַחֲרוֹןשׂאַף, שֶׁמִּשָּׁם בָּא בְּחִינַת נְשִׁיכַת עַקְרָב, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת וּמְבַלְבְּלוֹת אֶת הָאָדָם בְּכָל עֵת, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (עיין יסורין וישועה, אות כח), וְלִזְכּוֹת לִמְצֹא הַטּוֹב הָאֲמִתִּי שֶׁיְּכוֹלִין לִמְצֹא בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת: "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ, בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה". וְאַחַר־כָּךְ מְבָאֵר יוֹתֵר אֵיךְ שֶׁבְּנֵי־אָדָם טוֹעִין בָּזֶה מְאֹד, מַה שֶּׁמַּעֲמִיקִין בְּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם עַל הַזְּמַן הַבָּא וְהֶעָתִיד, כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם כְּלָל מַה יֵּלֶד יוֹם, בִּבְחִינַת "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם וְכוּ', הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל". עַל־כֵּן אֵין עֵצָה וְתַחְבּוּלָה, כִּי אִם "אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְכוּ'" - לְהַרְבּוֹת בְּתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַקְדִּים תְּפִלָּה לְצָרָה, וְלִבְלִי לְהַטְרִיד אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ כְּלָל, רַק לִשְׂמֹחַ בּוֹ תָּמִיד, בְּחִינַת "וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה", בְּחִינַת "כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ", וְלֵידַע הֵיטֵב כִּי אֵין לוֹ לְעֵת עַתָּה אֶלָּא זוֹ הָרֶגַע שֶׁעוֹמֵד בָּהּ, וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עַכְשָׁו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (שם אותיות סג סט ע עא).
it is said of Shabbos: "to know that I am Hashem Who sanctifies you." And therefore then it is nullification and cessation from all the labors — which are the aspect of body and matter. For then is the illumination of the soul — which is the aspect of the World to Come — the aspect of the world of souls. And then it is complete nullification and cessation from all thirty-nine labors — the weekday works — that flowed from the blemish of the eating
הָאָדָם נִבְרָא לֵירֵד לְזֶה הָעוֹלָם, וְנִתַּן לוֹ כֹּחַ הַבְּחִירָה, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל שֶׁיְּקַבֵּל שְׂכָרוֹ בְּמִשְׁפָּט וְלֹא יֹאכַל נַהֲמָא דְכִסּוּפָא. וְאִם־כֵּן, לִכְאוֹרָה, כְּשֶׁאָדָם חוֹטֵא וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה אַחַר־כָּךְ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַחוּם וְחַנּוּן וּמַרְבֶּה לִסְלֹחַ וּמוֹחֵל לוֹ - הֲלוֹא עַל־כָּל־פָּנִים אָז אוֹכֵל בְּוַדַּאי נַהֲמָא דְכִסּוּפָא. וְזֶהוּ בֶּאֱמֶת טַעֲנַת הַמַּלְאָכִים שֶׁאָמְרוּ: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וְכוּ'", דְּעָתִיד לְמֶחֱטֵי קָמָךְ וְכוּ', וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֱשִׁיבָם: וְכִי לְחִנָּם נִקְרֵאתִי רַחוּם וְחַנּוּן? הַיְנוּ, שֶׁיֵּשׁ רַחֲמִים וּצְדָקָה כָּזוֹ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה מְקַבֵּל תְּשׁוּבַת הַשָּׁבִים לֹא בִצְדָקָה וָחֶסֶד לְבַד, כִּי אִם מְזַכֶּה אוֹתָם גַּם עַל־פִּי מִשְׁפָּט, בְּאֹפֶן שֶׁיְּקַבְּלוּ שָׂכָר גָּדוֹל עַל תְּשׁוּבָתָם וְלֹא יִהְיֶה נַהֲמָא דְכִסּוּפָא, רַק יִזְכּוּ עַל־פִּי מִשְׁפַּט אֱמֶת לְקַבֵּל שְׂכָרָם. וְזֶה בֶּאֱמֶת נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל, אֵיךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְתִּיק הַמִּשְׁפָּט עַצְמוֹ בִּצְדָקָה וְחֶסֶד גָּדוֹל. וּבֶאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת יֵשׁ בְּחִינַת עֶבֶד וּבֵן, וְהָעֶבֶד מְקַבֵּל שְׂכַר עֲבוֹדָתוֹ בְּמִשְׁפָּט, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן בְּוַדַּאי אֵין כָּל שְׂכָרוֹ וּסְעוּדָתוֹ עוֹלֶה כְּלוּם כְּנֶגֶד הַשַּׁעֲשׁוּעִים וּסְעוּדַת הַבֵּן שֶׁמְּקַבֵּל מֵאָבִיו, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מַתְּנַת־חִנָּם וְאֵינוֹ נִקְרָא כְּלָל בְּשֵׁם נַהֲמָא דְכִסּוּפָא. כְּמוֹ־כֵן דַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁיָּרַד הָאָדָם לְזֶה הָעוֹלָם, וְזוֹכֶה לִכְבּשׁ אֶת בְּחִירָתוֹ וּלְהֵיטִיב אֶת מַעֲשָׂיו; וְכֵן הַחוֹטֵא, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁבְּוַדַּאי יָרַד לְמַדְרֵגָה נְמוּכָה מְאֹד, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ אַחַר־כָּךְ בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאֹד עַד שֶׁזָּכָה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה - עַל־יְדֵי־זֶה הַיְרִידָה מִתְהַפֶּכֶת לַעֲלִיָּה גְדוֹלָה, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְעוֹרֵר רַחֲמִים וָחֶסֶד וְאַהֲבָה גְדוֹלָה כָּל־כָּךְ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁנֶּחְשָׁב לִבְחִינַת בֵּן, וְאָז לֹא שַׁיָּךְ כְּלָל לְכַנּוֹת הַשָּׂכָר בְּשֵׁם נַהֲמָא דְכִסּוּפָא. וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק־ הָאֱמֶת, שֶׁזָּכָה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעָשָׂה כָּל מַעֲשֵׂה הָעֶבֶד בִּמְסִירוּת־נֶפֶשׁ עָצוּם, עַד שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת מַדְרֵגַת בֵּן בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת; וְגַם אַחַר־כָּךְ עָשָׂה כָּל מִינֵי עַבְדוּת בִּשְׁבִיל רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יָכוֹל לְזַכּוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ בִּכְלַל בָּנִים. וְזֶה שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְלִין: "אִם כְּבָנִים וְכוּ' אִם כַּעֲבָדִים וְכוּ', עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ", כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְרַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים כָּל־כָּךְ עַד שֶׁנִּזְכֶּה גַּם בְּמִשְׁפָּט כַּנַּ"ל (שם בראשי פרקים להלכה הנ"ל, וגם באותיות א ב יח).
of the Tree of Knowledge — through which the body overcame the soul — as explained in the main text. And through the holiness of Shabbos we can also draw the holiness of Shabbos onto the six weekdays — and sanctify even the thirty-nine labors of the weekdays — so that they be in the aspect of the holiness of Shabbos — "dew of lights" [tal oros] — the aspect of the labor of the Sanctuary — whose form is as the form of the Garden of Eden — where the souls dwell after their departure.
הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. וּכְמוֹ שֶׁבִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת־הַדִּין וְכוּ', עָמַד וְשִׁתֵּף מִדַּת הָרַחֲמִים וְכוּ' - מִזֶּה נִמְשָׁךְ מַה שֶּׁבְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לוֹ לָאָדָם וּמַצִּילוֹ מִיָּדוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שם).
For the essential rule is: "one who labored on the eve of Shabbos shall
עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם וּשְׁמִירָתוֹ הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, אֲבָל בְּלֹא הַתּוֹרָה נֶחְשָׁב כָּל הָעוֹלָם הֶפְקֵר כַּמִּדְבָּר וְהַכֹּל יְכוֹלִין לִשְׁלֹט בּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן בְּכָל אָדָם בִּפְרָטִיּוּת, אִם אֵינוֹ מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אָז הוּא בִּבְחִינַת הֶפְקֵר, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין מֻפְקָר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁב עַל תַּכְלִיתוֹ, וּמַה יִּהְיֶה מִמֶּנּוּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי לְאַחַר פְּטִירָתוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט מִן הַמִּיתָה בְּשׁוּם אֹפֶן אֲפִלּוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, כִּי גַם אָז יָמוּתוּ וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים, וְאָז יִהְיֶה עוֹלָם אָרֹךְ לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. אִם־ כֵּן, הֲיֵשׁ מֻפְקָר גָּדוֹל מִזֶּה, כְּשֶׁהוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹת לִבּוֹ וּמַפְקִיר עַצְמוֹ מֵחַיִּים נִצְחִיִּים וְרוֹדֵף אַחַר תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא כְּצֵל עוֹבֵר וּמָלֵא כַעַס וּמַכְאוֹבוֹת וְיָגוֹן וַאֲנָחָה?! וּבִשְׁבִיל זֶה קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה בַּמִּדְבָּר, שֶׁהוּא מְקוֹם הֶפְקֵר, לְהוֹרוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל זָכוּ בְּכָל הָעוֹלָם מִן הַהֶפְקֵר עַל־ יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה נֶחְשַׁב הַכֹּל כַּמִּדְבָּר שֶׁהוּא מְקוֹם הֶפְקֵר; גַּם לְהוֹרוֹת, שֶׁבְּכָל זְמַן יֵשׁ לָאָדָם בְּחִירָה, לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְלִזְכּוֹת בָּהּ כְּאָדָם הַזּוֹכֶה מִן הַהֶפְקֵר, אוֹ שֶׁלֹּא לְקַיֵּם, חַס וְשָׁלוֹם, וְאָז הָאָדָם עַצְמוֹ בִּבְחִינַת הֶפְקֵר מַמָּשׁ כַּנַּ"ל (הל' הפקר ונכסי הגר ה"ג).
eat on Shabbos." That is: the essential service is in this world — which is the aspect of body — to strengthen oneself to sanctify oneself and break the body and subdue it before the soul. And through this one merits to the world of souls — the
הָעִקָּר הוּא לְשַׁבֵּר הַגּוּף וּלְכֻפּוֹ לִכְסֹף תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם", כִּי בָּעוֹלָם הַבָּא בְּוַדַּאי צט יִהְיוּ הַכֹּל נִכְסָפִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, אֲפִלּוּ אֻמִּין דְּעָלְמָא, אֲבָל בֶּאֱמֶת רַק מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב־ שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת, כִּי הָעִקָּר הוּא מִי שֶׁזּוֹכֶה לִכְסֹף תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל־זְמַן שֶׁנַּפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּגוּפוֹ, שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַרְחִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ מִתַּאֲווֹת וְכִסּוּפִין דְּהַאי עָלְמָא, רַק שֶׁתִּכְסֹף וְתִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכָל־מַה שֶּׁכּוֹסֵף וּמִשְׁתּוֹקֵק יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נְפָשׁוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת, כְּמוֹ־כֵן מַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁה וְחִיּוּת לְגוּפוֹ, עַד שֶׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לְחַיִּים נִצְחִיִּים, בִּבְחִינַת צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן קְרוּאִים חַיִּים (הל' נחלות ה"ג אות ב).
aspect of the World to Come — the aspect of Shabbos. And this is the aspect of what one needs to sanctify the thirty-nine labors on the six weekdays — for
הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא מְהַפְּכִין כָּל דָּבָר מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'הַמְהַפְּכִים אָרְחוֹת ישֶׁר' וְכוּ'. כִּי בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל דָּבָר בִּמְקוֹמוֹ וּבִשְׁעָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּרָאוּי, הַיְנוּ, כִּי בֶּאֱמֶת צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה בְהֵמָה, חַס וְשָׁלוֹם, וּבִשְׁבִיל זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֵק עַל־יְדֵי־זֶה מִמַּעֲשֵׂה בְהֵמָה, כִּי הַדַּעַת, שֶׁהוּא גֶּדֶר הָאָדָם, הוּא בְּהֵפֶךְ מַמָּשׁ מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּסִילוּת וּשְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן וּמַעֲשֵׂה בְהֵמָה מַמָּשׁ. וּכְשֶׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי הַדַּעַת לְגָרֵשׁ הַתַּאֲווֹת הַבַּהֲמִיּוֹת, אֲזַי נִתְרַחֵק וְנִתְרוֹמֵם שִׂכְלוֹ, וּכְפִי הַכְנָעַת הַתַּאֲווֹת הַבַּהֲמִיּוֹת, כֵּן נִתְרוֹמֵם שִׂכְלוֹ, כִּי כְשֶׁזֶּה נוֹפֵל זֶה קָם. וַאֲזַי כְּשֶׁמַּגִּיעַ אֶל הַשֵּׂכֶל, אָז צָרִיךְ הוּא לֵידַע הָאֱמֶת, שֶׁעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מֵחָכְמָה, בִּבְחִינַת "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי", כִּי עִקַּר הַחָכְמָה, שֶׁיַּשְׂכִּיל שֶׁרָחוֹק מִמֶּנּוּ הַחָכְמָה, וְאָז צָרִיךְ דַּיְקָא לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה וּכְאִלּוּ אֵין בּוֹ שׁוּם דַּעַת כְּלָל, כְּמוֹ דָוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁוַּדַּאי הָיָה חָכָם אֲמִתִּי, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אָמַר: "וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ", וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר עַל פָּסוּק: "אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים חָכְמָה בָּהֵמָּה", שֶׁהוּא חָכְמָה גְדוֹלָה לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר קַבָּלַת הַדַּעַת וְהַמֹּחִין הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלָם וּלְהַמְשִׁיכָם בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל־יְדֵי צִמְצוּם הַמֹּחַ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְאָז עַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא זוֹכֶה לְקַבֵּל אֶת הַשֵּׂכֶל וְהַמֹּחַ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה. וְגַם כְּשֶׁמְּקַבֵּל אֵיזֶה שֵׂכֶל וָדַעַת, צָרִיךְ לֵידַע בְּכָל פַּעַם שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־ זֶה זוֹכֶה לְקַבֵּל מֹחַ וְדַעַת חָדָשׁ בְּכָל פַּעַם. וְזֶה בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִדָּה וְצִמְצוּם הַדַּעַת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּהֵמָה בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁמְּצַמְצֵם דַּעְתּוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא עִקַּר קַבָּלַת הַמֹּחִין וְהַדַּעַת, שֶׁהוּא גֶּדֶר הָאָדָם. וְזֶה בְּחִינַת: "אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'", וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁעֲרוּמִין בְּדַעַת כְּאָדָם וּמְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְהֵמָה, הַיְנוּ שֶׁמִּתְרַחֲקִין לְגַמְרֵי מִכָּל מַעֲשֵׂה בַּהֲמִיּוּת, וְאָז שִׂכְלָם וְדַעְתָּם בִּשְׁלֵמוּת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְהֵמָה, כִּי יוֹדְעִים שֶׁעֲדַיִן הֵם רְחוֹקִים מִתַּכְלִית שְׁלֵמוּת הַדָּעַת. וְזֶה בְּעַצְמוֹ עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת זֶה הַצִּמְצוּם זוֹכִין לְקַבֵּל בְּכָל פַּעַם מֹחִין חֲדָשִׁים כַּנַּ"ל. אֲבָל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת מְסִיתִין אֶת הָאָדָם מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָאִים כַּמָּה בְּנֵי־אָדָם שֶׁמְּשֻׁקָּעִים בְּכָל הַתַּאֲווֹת, כַּאֲשֶׁר הֵם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם, וְעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה בְהֵמָה מַמָּשׁ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבוֹנִים; בִּפְרָט הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים הַמְפֻרְסָמִים, הָעוֹסְקִים בְּסִפְרֵי חִיצוֹנִים, אֲשֶׁר בְּרִבּוּי זֻהֲמַת תַּאֲווֹתֵיהֶם הֵם גְּרוּעִים מִבְּהֵמוֹת, כַּמְפֻרְסָם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְכוּ', אַדְּרַבָּא, רוֹצִים לְהָטִיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים, וְקוֹרִין אֶת הַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים אֲמִתִּיִּים בְּשֵׁם כְּסִילִים וּפְתָאִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים", וּכְתִיב: "הִנֵּה בִדְבַר ה' מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם". וּכְמוֹ־כֵן הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא מְהַפֶּכֶת אָרְחוֹת ישֶׁר כַּנַּ"ל, עַד שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל וְנִמְשָׁךְ פְּגַם הַטָּעוּת הַזֶּה גַּם בֵּין הַכְּשֵׁרִים קְצָת, שֶׁיֵּשׁ שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצְאוּ לְגַמְרֵי כְּלָל מִמַּעֲשֵׂה בְהֵמָה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְאוֹמְרִים דֵּעוֹת זָרוֹת וְחָכְמוֹת שֶׁקֶר בְּדַרְכֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַחָכְמוֹת הַרְבֵּה שֶׁל הֶבֶל הַמְּצוּיִים עַכְשָׁו בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁהַבַּעַל־דָּבָר מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת וּמְעַקֵּם לֵב הַרְבֵּה מִיִּשְׂרָאֵל וּמְבַטֵּל אוֹתָם מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה עַל־ יְדֵי הַחָכְמוֹת וְהַהַמְצָאוֹת הַחֲדָשׁוֹת, וּבֶאֱמֶת כֻּלָּם הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד. וְכָל זֶה מֵחֲמַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁמְּהַפְּכִין הָאֱמֶת וְעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה בְהֵמָה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן רוֹצִין לֵידַע חָכְמוֹת וְהַמְצָאוֹת, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַמַּלְכוּת וְהַצִּמְצוּם דִּקְדֻשָּׁה הַנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־ זֶה אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל הַמֹּחַ וְהַדַּעַת הָאֲמִתִּי בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, וַאֲזַי יוֹצֵא הַדַּעַת חוּץ מֵהַגְּבוּל, עַד שֶׁנִּתְעִים וּנְבוֹכִים עַל־יְדֵי־זֶה בְּחָכְמוֹת שֶׁל שְׁטוּת וָהֶבֶל; כִּי רַק עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְרַחֲקִין בֶּאֱמֶת מִכָּל מַעֲשֵׂה בְהֵמָה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עוֹשִׂין עַצְמָן כִּבְהֵמָה וּמְצַמְצְמִין דַּעְתָּם בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְקַבֵּל הַמֹּחִין בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל (הל' פקדון ה"ד אות ד).
through this specifically one merits to Shabbos — the aspect of "six days you shall do your work and on the seventh day Shabbos." For the holiness of Shabbos one merits according to what one merited to sanctify oneself on the six weekdays — for then is the essential service and battle to cause the soul to prevail over the body — the holiness of Shabbos over the weekdays — to cause eternal life to prevail over transient life — the life of the World to Come over the life of this world. So that one's entire longing and effort on all the weekdays — which are the aspect of the days of this world — the aspect of body — should be to subdue and nullify the body and matter before the soul. So that the body be included in the soul — and the body be turned into the aspect of soul — as explained in the main text. And then when one merits to this — all the thirty-nine labors become "dew of lights" as mentioned. And the
עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא - לִזְכֹּר בְּכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁזֶּה הַיּוֹם מָנוּי וְסָפוּר, וּצְרִיכִין לָצֵאת בּוֹ חוֹבַת הַיּוֹם בְּזֶה הַיּוֹם דַּיְקָא. וְעַל־כֵּן אָסוּר לְהָאָדָם לִדְחוֹת אֶת עַצְמוֹ מִיּוֹם לְיוֹם, רַק לֵידַע הֵיטֵב כִּי זֶה הַיּוֹם לֹא יִהְיֶה לוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, כִּי יוֹם הַמָּחָר הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי, וְהַלְוַאי שֶׁיִּזְכֶּה לְמָחָר לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, לִפְרֹעַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹבַת הַיּוֹם שֶׁל יוֹם הַמָּחָר בְּעַצְמוֹ. וְזֶה בְּחִינַת: "הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ", הַיְנוּ: אִם תִּרְצוּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ, צְרִיכִים אַתֶּם לִזָּהֵר בָּזֶה, לֵידַע הֵיטֵב שֶׁהָעִקָּר הוּא הַיּוֹם הַזֶּה דַּיְקָא שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִים בּוֹ, וְשֶׁלֹּא לִדְחוֹת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם מִיּוֹם אֶל יוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַיּוֹם הַזֶּה אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת וְכוּ'" - הַיּוֹם הַזֶּה דַיְקָא, וּכְתִיב: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" דַּיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת: "לִמְנוֹת קא יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְכוּ'", כִּי צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ עַל זֶה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכֵן לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם בְּפֶה מָלֵא, כִּי הַדִּבּוּר יֶשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם וּלְהַזְכִּירוֹ שֶׁיֵּדַע הֵיטֵב כִּי כָל יְמֵי חַיָּיו מְנוּיִים וּסְפוּרִים, וּצְרִיכִין לִזָּהֵר לִפְרֹעַ חוֹבַת כָּל יוֹם בִּזְמַנּוֹ. כִּי בֶּאֱמֶת כָּל יוֹם וָיוֹם יֶשׁ בּוֹ חָכְמָה וְשֵׂכֶל מְיֻחָד, שֶׁזֶּה עִקַּר אוֹר הַיּוֹם שֶׁהוּא הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים. אֲבָל בְּכָל יוֹם יֵשׁ חשֶׁךְ שֶׁקּוֹדֵם לָאוֹר, כִּי הַלַּיְלָה קוֹדֵם לַיּוֹם בְּסֵדֶר הַבְּרִיאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר וְכוּ'". וּבְשָׁרְשׁוֹ בַּקְּדֻשָּׁה הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מַה שֶּׁהַחשֶׁךְ קוֹדֵם לָאוֹר, כִּי הַחשֶׁךְ הוּא בְּחִינַת הֶעְדֵּר הַדַּעַת, בְּחִינַת צִמְצוּם הַמֹּחִין, שֶׁעִקַּר תִּקּוּן וְקַבָּלַת הַמֹּחִין עַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא כַּנַּ"ל. אֲבָל מֵחֲמַת פְּגַם מַעֲשֵׂי בְּנֵי־אָדָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּגַם מִעוּט הַלְּבָנָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ לְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, בְּחִינַת מַלְכוּת הָרִשְׁעָה, יְנִיקָה חַס וְשָׁלוֹם מִבְּחִינַת חשֶׁךְ וְצִמְצוּם הַנַּ"ל, וַאֲזַי מִתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם חשֶׁךְ מַמָּשׁ, שֶׁרוֹצֶה לְהַחֲשִׁיךְ אוֹר הַיּוֹם לְגַמְרֵי, הַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לְבַלְבֵּל אֶת הַדַּעַת וּלְהַחֲשִׁיךְ אֶת אוֹר הָאֱמֶת, שֶׁהוּא אוֹר הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה אֲמִתִּית הַמֵּאִיר בְּכָל יוֹם וָיוֹם, שֶׁהוּא עִקַּר אוֹר יוֹם. וּמִזֶּה נִמְשָׁכִין כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁבְּכָל יוֹם, שֶׁמִּזֶּה נִמְשָׁכִין כָּל הַטָּעֻיּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה לִדְחוֹת זֶה הַיּוֹם, עַד שֶׁעַל־פִּי־רֹב נִדְמֶה לוֹ לְהָאָדָם כְּאִלּוּ אֵין זֶה הַיּוֹם נִמְנֶה וְנִסְפָּר כְּלָל בִּימֵי חַיָּיו, כְּאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּבֶאֱמֶת בְּוַדַּאי, כְּפִי הִשְׁתַּטְּחוּת וְהִתְפַּשְּׁטוּת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, בְּוַדַּאי קָשֶׁה מְאֹד לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בִּפְרָט בִּתְפִלָּה, שֶׁשָּׁם עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַבִּלְבּוּלִים. אֲבָל צְרִיכִין לֵידַע הֵיטֵב, כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן זֶה הַיּוֹם הוּא יוֹם וְעוֹלֶה בְּחֶשְׁבּוֹן, וּבְוַדַּאי יֶשׁ בּוֹ טוֹב וְיֵשׁ בּוֹ חָכְמָה וְשֵׂכֶל מְיֻחָד דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיכָן בְּזֶה הַיּוֹם דַּיְקָא, רַק שֶׁהַחשֶׁךְ מְכַסֶּה עָלָיו, כִּי הַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפְּרִי, וְזֶה בְּחִינַת הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכוּ' שֶׁמִּתְגַּבְּרִין וּמִשְׁתַּטְּחִין בְּכָל יוֹם, וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר לְהִשְׁתַּדֵּל לְשַׁבֵּר הַקְּלִפָּה שֶׁקָּדְמָה לַפְּרִי, וְלֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁדַּיְקָא בְּזֶה הַיּוֹם יָכוֹל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְפִי בְחִינָתוֹ, וְאִם תִּדְרְשֶׁנּוּ - יִמָּצֵא לְךָ, וְאָז יִזְכֶּה לִמְצֹא הַטּוֹב שֶׁבְּזֶה הַיּוֹם דַּיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: לֵית יוֹם דְּלֵית בֵּהּ טוֹב וְכוּ', וְכָל יוֹמָא אִית לֵהּ גָּדֵר מִלְּבַר, דְּלָא יֵעוֹל כָּל בַּרשׂנָשׁ לְהַהוּא טוֹב, כְּגוֹן חֲשׁוֹכָא דְּכָסְיָא לִנְהוֹרָא וְכוּ'. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל הַטָּעֻיּוֹת וְהַדְּחִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם שֶׁבְּכָל יוֹם, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם וּכְאִלּוּ אֵינוֹ מִימֵי חַיָּיו, וּכְאִלּוּ הַיּוֹם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּלָל, כַּאֲשֶׁר נִמְצָא זֶה בְּרֹב בְּנֵי־אָדָם שֶׁאֵינָם מְפַקְּחִים עַל דַּרְכֵיהֶם הֵיטֵב; בִּפְרָט כְּשֶׁיֶּשׁ לוֹ אֵיזֶה סִבָּה וּמְאֹרָע לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאָז הַיּוֹם מִתְבַּלְבֵּל אֶצְלָם לְגַמְרֵי, עַד שֶׁרֹב יְמֵיהֶם כָּלִים בָּזֶה לַהֶבֶל וְלָרִיק, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, כְּגוֹן בְּיוֹם זֶה הוּא יָרִיד וְיוֹמָא דְשׁוּקָא, וּבְיוֹם זֶה צָרִיךְ לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו, וּבְזֶה הַיּוֹם יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, וּבְאֵלּוּ הַיָּמִים הוּא בַּדֶּרֶךְ נָע וָנָד וּמְטֻלְטָל, וּבְזֶה הַיּוֹם בָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְצָרִיךְ לְהָרִים הַמַּשּׂאוֹי מֵעַל הָעֲגָלָה וּלְסַדֵּר הַסְּחוֹרָה וּלְחַלְּקָהּ כָּרָאוּי וְכוּ', וּבְיוֹם זֶה נִזְדַּמֵּן לוֹ אֵיזֶה מְרִיבָה וּקְטָטָה עִם אֶחָד, וּבְיוֹם זֶה נִקְרָא עַל אֵיזֶה סְעוּדָה, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה בִּטּוּלִים וּבִלְבּוּלִים שׁוֹנִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם, עַד שֶׁכִּמְעַט בְּכָל יוֹם נִמְצָא בּוֹ בִּטּוּל וּבִלְבּוּל גָּדוֹל. וַאֲפִלּוּ בִּשְׁאָר הַיָּמִים שֶׁאֵין בּוֹ מְאֹרָעוֹת כָּאֵלֶּה, נִדְמֶה לוֹ גַם־כֵּן עַל־פִּי־רֹב בְּכָל יוֹם, כְּאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם וְכַנַּ"ל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהַגָּדֵר מִלְּבַר שֶׁיֵּשׁ עַל הַטּוֹב שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ בְּשָׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת הַחשֶׁךְ שֶׁקָּדַם לָאוֹר. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (מיכה ז): "יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ, יוֹם הַהוּא יִרְחַק חֹק. יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבוֹא לְמִנִּי אַשּׁוּר וְכוּ'" (עיין רש"י שם), הַיְנוּ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים אֶל הָעַכּוּ"ם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת הַמְסַבְּבִין אֶת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הַנַּ"ל, וְהֵם מְעַקְּמִין וּמְבַלְבְּלִין לֵב הָאָדָם כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיּוּכַל לִטְעוֹת חַס וְשָׁלוֹם כְּאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה לֹא בָא רַק בִּשְׁבִיל הַסִּבּוֹת וְהַמְאֹרָעוֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַגָּדֵר מִלְּבַר הַנַּ"ל, וּכְאִלּוּ אֵין בּוֹ טוֹב כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה הוּא: "יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ, יוֹם הַהוּא יִרְחַק חֹק" - שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה לֹא בָא רַק בִּשְׁבִיל לִבְנוֹת הַגְּדֵרִים וְהָמָּסַכִּים, שֶׁהֵם הַמְּנִיעוֹת וְהַדְּחִיּוֹת שֶׁבְּכָל יוֹם, אֲבָל הוּא רָחוֹק לַעֲסֹק בְּזֶה הַיּוֹם בַּתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת חֹק. וְזֶה: "יוֹם הַהוּא יִרְחַק חֹק", שֶׁבְּזֶה הַיּוֹם יִרְחַק חֹק, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה בְּזֶה הַיּוֹם מֵחֲמַת הַמְּנִיעוֹת וְהַדְּחִיּוֹת הַנַּ"ל; אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי "יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבוֹא", כִּי בְּוַדַּאי זֶה הַיּוֹם הוּא יוֹם גָּמוּר, וּבְוַדַּאי נִשְׁתַּדֵּל וְנִתְגַּבֵּר לַעֲסֹק בְּזֶה הַיּוֹם דַּיְקָא בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּלְשַׁבֵּר אֶת הַגְּדֵרִים שֶׁלָּכֶם, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַטּוֹב שֶׁבְּזֶה הַיּוֹם דַּיְקָא (שם אותיות ה ו ז; עיין פנים; ועיין פסח וספירה אות קנז קנח; התחזקות אות קיז).
dew of lights is the dew of resurrection — which is eternal life — the aspect of soul. And all of this one merits through the holiness of Shabbos — which is a foretaste of the World to Come. For through resting on Shabbos from all the thirty-nine labors — through this one merits to cause the soul to prevail over the body — until one merits to draw the holiness of Shabbos also onto the six weekdays — until on the six weekdays too one merits to cause the soul to prevail over the body. And the thirty-nine labors are sanctified in the aspect of dew of lights as mentioned. And this is the aspect of the eating of Shabbos — which is a very great mitzva to eat on Shabbos and to multiply in the Shabbos meals. For on Shabbos is the revelation of the soul — and therefore then the eating is in holiness. For through the Shabbos eating the soul prevails over the body — for the essential completeness of the soul is when one merits to eating in holiness specifically — the aspect of "the righteous eats to the satisfaction of his soul." Which is the aspect of the holiness of the eating of Shabbos — through which the body connects with the soul in great holiness — and the body is included in the soul — until even the
אַף־עַל־פִּי שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לֵידַע שֶׁכָּל יָמָיו הֵם מְנוּיִים וּסְפוּרִים, וּלְהִזְדָּרֵז מְאֹד בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לִפְרֹעַ חוֹבַת הַיּוֹם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כַּנַּ"ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין גַּם־ כֵּן לְהַמְתִּין הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁתְּהֵא עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, בִּבְחִינַת 'הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן'. כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי, וְעוֹסֵק הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, צָרִיךְ גַּם־כֵּן לְהַמְתִּין הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת כָּרָאוּי, כִּי עִקַּר תַּכְלִית הָעֲבוֹדָה הוּא לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ, וְלָזֶה צְרִיכִין לְהַמְתִּין הַרְבֵּה. אַךְ לֹא הָיָה לָנוּ כֹּחַ לְהַמְתִּין כָּל־כָּךְ, כִּי כְּפִי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁבְּלֵב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, הוּא בּוֹעֵר וּמִתְלַהֵב מְאֹד לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְדָבְקָה בוֹ, עַל־כֵּן בְּרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הוּא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה יֶשׁ־לָנוּ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת עַצְמֵנוּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אָנוּ מְצַפִּים וּמַמְתִּינִים לִישׁוּעָתוֹ, לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הַתּוֹרָה הוּא אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ אָנוּ זוֹכִין לָבוֹא אֶל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי וּלְדָבְקָה בוֹ יִתְבָּרַךְ. אַךְ גַּם מִי שֶׁאֵין עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, וַאֲפִלּוּ אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁעֲדַיִן הוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי; וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בֶּאֱמֶת כָּךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְהַמְתִּין וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעָתוֹ וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ כָּךְ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל - פַּעַם בְּתוֹרָה, פַּעַם בִּתְפִלָּה, פַּעַם בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, פַּעַם בְּשִׂיחָה עִם חֲבֵרוֹ אוֹ רַבּוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, פַּעַם בַּעֲשִׂיַּת אֵיזֶה מִצְוָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, פַּעַם בְּרָצוֹן וְכִסּוּפִין וְהִשְׁתּוֹקְקוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה הָעִקָּר, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאָז דַּיְקָא עַל־יְדֵי שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁגַּם בְּגֹדֶל הַזְּרִיזוּת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה זָהִיר גַּם בָּזֶה לְהַמְתִּין הַרְבֵּה לִישׁוּעַת הַשֵּׁם וְלִבְלִי לַהֲרֹס לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׁם וְלִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁתִּהְיֶה יְשׁוּעָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת תֵּכֶף וּמִיָּד, רַק יִבְכֶּה וְיִתְחַנֵּן אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם לְמַהֵר יְשׁוּעָתוֹ. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁמִּתְמַהְמֵהַּ עוֹד הַרְבֵּה, וַאֲפִלּוּ אִם יוֹדֵעַ שֶׁהַמְּנִיעָה מִצִּדּוֹ, מֵחֲמַת מַעֲשָׂיו שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן יְחַזֵּק לִבּוֹ בַּה' וְיַמְתִּין וְיוֹחִיל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, בִּבְחִינַת "אִם יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה לוֹ וְכוּ'" - עַל יְדֵי זֶה דַיְקָא יִזְכֶּה שֶׁיַּגִּיעַ יוֹם יְשׁוּעָתוֹ, שֶׁיִּתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת (שם אותיות י יא יב; ועיין עוד מזה באריכות קצת - פסח וספירה, אות קס).
body turns into the aspect of soul — as explained in the main text. The essential repair of eating in holiness is through humility [busha] — through which one merits to teshuva — to the aspect of eternal life — that their lowliness be lived in completeness. Which is the essential repair of the holiness of eating. And this is the aspect of the eating of Shabbos — which is very precious. For Shabbos is the aspect of humility — the aspect of teshuva — the aspect of the World to Come — the aspect of eternal life.
הָאָדָם וְכָל הַתָּלוּי בּוֹ וְנִלְוֶה אֵלָיו, הַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה", כִּי כָל דָּבָר יֶשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבְּכָאן הַדָּבָר מֻצָּב אַרְצָה, כִּי מְלֻבָּשׁ בְּאַרְצִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, אֲבָל רֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, כִּי יֵשׁ בְּכָל דָּבָר חָכְמָה וָשֵׂכֶל שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ, שֶׁמַּגִּיעַ עַד לַשָּׁמַיִם לְמַעְלָה לְמָעְלָה. וְזֶה עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁל הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִמְשָׁךְ אַחַר הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר, רַק לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה וְהַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, וּלְקַשֵּׁר כָּל דָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ שֶׁהוּא הַחָכְמָה, שֶׁהוּא חִיּוּתוֹ וּפְנִימִיּוּתוֹ שֶׁל כָּל דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה" (שם אותיות יד טז יט).
And therefore then the eating is in very great holiness — and through it one merits to the eternal life of the World to Come — which is the aspect
הַנֶּפֶשׁ הִיא אֵצֶל הָאָדָם בִּבְחִינַת שְׂכִיר־יוֹם, כִּי הַנֶּפֶשׁ עוֹשָׂה כָּל פְּעֻלּוֹת הַגּוּף, כִּי אֵין לְהַגּוּף שׁוּם תְּנוּעָה וְחִיוּת, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַנָּפֶשׁ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ כָּרָאוּי, לְבַטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ, אֲזַי הַנֶּפֶשׁ הִיא בִּבְחִינַת מֶלֶךְ, כִּי הוּא מוֹלֵךְ עַל הַגּוּף, וְאָז הוּא בֶּן־חוֹרִין, בִּבְחִינַת "כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם". אֲבָל כְּשֶׁאֵין מְבַטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי נֶגֶד נַפְשׁוֹ, אֲזַי הַנֶּפֶשׁ אֵצֶל הַגּוּף כְּעֶבֶד, שֶׁעוֹשֶׂה הַנֶּפֶשׁ כָּל פְּעֻלַּת הַגּוּף כְּעֶבֶד וּכְשָׂכִיר, וַאֲזַי צָרִיךְ הָאָדָם לְרַחֵם עַל נַפְשׁוֹ, שֶׁעַל־כָּל־פָּנִים לֹא יִגְזֹל וְלֹא יַעֲשֹׁק חַס וְשָׁלוֹם לְגַמְרֵי אֶת נַפְשׁוֹ, וְלִתֵּן לוֹ עַל־כָּל־פָּנִים שְׂכִירוּתוֹ בְּיוֹמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁעַל־כָּל־פָּנִים יִתֵּן לְהַנֶּפֶשׁ בְּכָל יוֹם כַּמָּה מִצְו?ֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְתוֹרָה וּתְפִלָּה וְכוּ', כְּפִי חוֹבַת הַיּוֹם. כִּי בְּוַדַּאי מֵהָרָאוּי שֶׁיַּעֲשֶׂה רַק צָרְכֵי הַנֶּפֶשׁ וִיבַטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: "זַכָּאָה מָאן דְּלָא אִתְהַנֵּי מִדִּילֵהּ כְּלוּם". כִּי צָרִיךְ לִסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, וְאָז הוּא בִּבְחִינַת מֶלֶךְ וּבֶןשׂחוֹרִין כַּנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁלֹּא זָכָה לָזֶה, וְהַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת עֶבֶד וְשָׂכִיר, אֲזַי צָרִיךְ לִזָּהֵר עַל־כָּל־פָּנִים שֶׁלֹּא לְעָשְׁקוֹ וְשֶׁלֹּא לְגָזְלוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת: "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ וְכוּ'"; וְלֹא זוֹ אַף זוֹ - אַתָּה צָרִיךְ לִזָּהֵר: "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְכוּ'", שֶׁלֹּא תֹאמַר שֶׁתְּסַלֵּק שְׂכִירוּת הַנֶּפֶשׁ לְאַחַר הַיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁמָּצוּי בְּכַמָּה בְּנֵי־אָדָם שֶׁאוֹמְרִים: הַיּוֹם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל! הַיּוֹם אִי אֶפְשָׁר לִלְמֹד וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם! וּמַדְחִין עַצְמָן מִיּוֹם לְיוֹם. וְעַל זֶה מַזְהִיר הַכָּתוּב: "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ" - בְּיוֹמוֹ דַיְקָא, "וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ", כִּי הָעִקָּר צְרִיכִין לִזָּהֵר לָצֵאת חוֹבַת הַיּוֹם, בִּבְחִינַת "הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ", כִּי לֵית יוֹם דְּלֵית בֵּהּ טוֹב, כַּמּוּבָא לְעֵיל, כִּי בְּכָל יוֹם מֵאִיר אוֹר הַגָּנוּז, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲסָדִים עֶלְיוֹנִים הַנִּמְשָׁכִין מִשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁשָּׁם נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים וְכָל הַצִּמְצוּמִים. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְקַבֵּל וְלִינֹק מִשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁמֵּאִיר לְכָל הַשִּׂכְלִיּוֹת הַפְּרָטִיִּים שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, לְכָל הַצִּנּוֹרוֹת וְהַצִּמְצוּמִים שֶׁל כָּל אָדָם וְשֶׁל כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם וְשֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ חַסְדֵי הַשֵּׁם תָּמִיד, בְּאֹפֶן שֶׁיְּחַיֶּה עַצְמוֹ בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת וְיַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו מְרֵרַת דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה; רַק יִבְטַח בְּשֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ חֶסֶד נִפְלָא שֶׁמֵּאִיר גַּם בְּיוֹם זֶה, וּבְוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסַת יוֹמוֹ, וְלֹא יַחְשֹׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ כְּלָל. וְכֵן בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִבְטַח וִיחַכֶּה, כִּי בְּוַדַּאי גַּם הַיּוֹם יוּכַל לַחְטֹף אֵיזֶה טוֹב אֲמִתִּי, וְיַחְתֹּר וְיִכְסֹף בְּרָצוֹן חָזָק, עַד שֶׁיִּזְכֶּה גַּם בְּיוֹם זֶה לְטוֹב אֲמִתִּי וְלֹא יְאַבֵּד יוֹם מִיָּמָיו, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי עִקַּר הַכְּבֵדוּת וְהַדַּחְקוּת שֶׁל כָּל אֶחָד, הֵן בְּפַרְנָסָה, הֵן בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהַיּוֹם קָשֶׁה וְכָבֵד עָלָיו, שֶׁבְּכָל יוֹם נִדְמֶה לְהָאָדָם, בִּפְרָט לְהָעֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים, שֶׁבָּעֵת הַזֹּאת, בִּפְרָט בְּזֶה הַיּוֹם, אִי אֶפְשָׁר לְהַרְוִיחַ וְלִמְצֹא פַּרְנָסָתוֹ; וְכֵן בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַל־פִּי־ רֹב נִדְמֶה לוֹ לְכָל אֶחָד בְּכָל יוֹם, שֶׁהַיּוֹם קָשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל וְכוּ'. וְעַל־כֵּן נִקְרָא מִי שֶׁהַשָּׁעָה דְחוּקָה לוֹ: 'קְשֵׁה יוֹם', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב ל): "אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁהשׂיוֹם". וְכָל זֶה מֵחֲמַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אֵינוֹ זוֹכֶה לְקַבֵּל מִשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיוּ נִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַגְּבוּלִים שֶׁל בְּחִינַת זֶה הַיּוֹם וְזֶה הַמָּקוֹם, וְעַל־כֵּן הַיּוֹם קָשֶׁה עָלָיו. אֲבָל מִי שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים וּמְבַטֵּל דַּעְתּוֹ נֶגֶד הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, הֶחָכָם הַכּוֹלֵל, זוֹכֶה לְהִתְחַזֵּק בְּבִטָּחוֹן חָזָק בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֵיךְ שֶׁהוּא, בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, בִּבְחִינַת "יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח", שֶׁדַּיְקָא בַּיּוֹם קה שֶׁאֲנִי מִתְיָרֵא, שֶׁנִּדְמֶה שֶׁהַיּוֹם קָשָׁה הַפַּרְנָסָה מְאֹד מְאֹד, וְכֵן בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְכוּ', אָז דַּיְקָא "אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח" שֶׁבְּוַדַּאי לֹא תַעֲזֹב אוֹתִי, כִּי בְּוַדַּאי גַּם לְיוֹם זֶה יֵשׁ צִנּוֹר לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע גַּם בְּמָקוֹם שֶׁאֲנִי שָׁם מִשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל שֶׁשָּׁם נִמְתָּק הַכֹּל כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם וְכוּ' יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה", וְהָבֵן הֵיטֵב, כִּי אָסוּר לַחְשֹׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ כְּלָל, וְעַל יוֹם זֶה עַצְמוֹ צְרִיכִין לִבְטֹחַ בַּה' וְכַנַּ"ל. וְהָעִקָּר, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁעוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר מִכָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהָרַעְיוֹנִים הָעוֹבְרִים עָלָיו וְדַחְקוּת הַפַּרְנָסָה וְהַמְּנִיעוֹת מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְכוּ', יֵדַע שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִפְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְיִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ עַל־יְדֵי־זֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְיַאֲמִין מֵעַתָּה בֶּאֱמֶת בְּכָל סִפְרֵי הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, עַד שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לִינֹק מִשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָּק הַכֹּל כַּנַּ"ל (שם ה"ה, אות לא לב).
of lowliness — through which alone one merits to know Him — which is the essential of life. On Shabbos and festivals the light of the Infinite shines more greatly — for this is the essential holiness of Shabbos and festivals — that then the light of the Infinite opens. And therefore through wine one draws the holiness of Shabbos and festivals through the cup of Kiddush — for through the cup of wine of Kiddush one merits to nullify oneself and be included in the light of the Infinite and draw the holiness from there. And this is the aspect of the cup of wine of Havdalah — for when Shabbos or the festival goes out — then one must draw the impression [reshima] of the nullification — so that it illuminate the da'as even on the six weekdays — that one merits to know even then that Hashem is G-d and all is one and all is good. Holy thoughts — which are the aspect of the repair of da'as — flow from the holy living beings [chaiyos hakodesh] of the Chariot [Merkava] — which
צָרִיךְ כָּל אָדָם לֵידַע בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה וָרֶגַע מִימֵי חַיָּיו, שֶׁתְּלוּיִים בּוֹ כָּל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁל כָּל הַדּוֹרוֹת הָעֲתִידִין לָצֵאת מִמֶּנּוּ, וּבָהֶם תְּלוּיִים כָּל נַפְשׁוֹת בֵּית־ יִשְׂרָאֵל, כִּי כָל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָזֶה, כִּי חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בִּזְמַן שֶׁאָדָם זוֹכֶה - זוֹכֶה לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו וּלְדוֹרוֹת דּוֹרוֹתָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, וּמַכְרִיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף־זְכוּת, וּלְהֵפֶךְ - לְהֵפֶךְ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, שֶׁשָּׁם נִכְלָלִין כָּל הַנְּפָשׁוֹת, אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַמְתָּקָה לְכָל הַדִּינִים וּלְכָל הַצִּמְצוּמִים, שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ כָּל הַשִּׁנּוּיִים הָעוֹבְרִין עַל הָאָדָם בְּכָל עֵת, לְכָל אֶחָד כְּפִי מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ. וְזֶה שֶׁאָמַר משֶׁה: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם וְכוּ', כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" - הַיּוֹם דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַיּוֹם, בְּחִינַת "הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ", שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע שֶׁאֵין לוֹ לְהָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הָרֶגַע בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב ז): "וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים וְלִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ". וּתְדַקְדֵּק בְּכָל סֵפֶר דְּבָרִים וְתִמְצָא, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁמַּזְכִּיר בְּכָל פַּעַם תֵּבַת "הַיּוֹם" - לְהוֹרוֹת וּלְהָעִיר אֶת כָּל אֶחָד, שֶׁהָעִקָּר לְהַתְחִיל לְהִתְקָרֵב הַיּוֹם, הַיְנוּ בְּכָל יוֹם וְשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ. וְזֶה בְּחִינַת: "וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם גַּם־כֵּן בְּבֵאוּר יוֹתֵר: בְּכָל יוֹם יִהְיֶה דוֹמֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נִכְנַסְתָּ עִמּוֹ בִּבְרִית - הַיְנוּ כַּנַּ"ל. וְזֶה: "הַסְכֵּת וּשְׁמַע", שֶׁפֵּרוּשׁוֹ מִלְּשׁוֹן "הַטֵּה אָזְנְךָ וּשְׁמַע הֵיטֵב הֵיטֵב", הַיְנוּ, שֶׁדָּבָר זֶה צְרִיכִין לְהַטּוֹת אָזְנוֹ וּלְבָבוֹ לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין וּלְקַבְּלוֹ בְּלִבּוֹ הֵיטֵב, שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם, דְּהַיְנוּ בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה. וְזֶה שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "הַסְכֵּת" - הַס, וְאַחַר־כָּךְ כַּתֵּת, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁבְּכָל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה צְרִיכִין בִּתְחִלָּה לִלְמֹד וְאַחַר־כָּךְ לְעַיֵּן הֵיטֵב, בִּבְחִינַת 'לִגְמַר אֱנָשׁ וַהֲדַר לִסְבַּר', הַיְנוּ שֶׁבְּעִנְיָן זֶה עַצְמוֹ, לֵידַע וְלִזְכֹּר בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם כַּנַּ"ל - זֶה הָעִנְיָן צָרִיךְ לְהַאֲזִין וְלִזְכֹּר הֵיטֵב, בִּבְחִינַת הַס וְאַחַר־כָּךְ כַּתֵּת, כִּי צְרִיכִין לְקַבְּלוֹ בִּכְלָלִיּוּת, בִּפְשִׁיטוּת, וְאַחַר־כָּךְ צְרִיכִין לְכַתֵּת וּלְעַיֵּן בּוֹ הֵיטֵב בְּכָל שָׁעָה וָרֶגַע, לֵידַע בְּכָל שָׁעָה שֶׁעַתָּה עוֹבֶרֶת שָׁעָה מִימֵי חַיָּיו, וְיִזְכֹּר עַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל שֶׁיָּכוֹל לְהַמְתִּיק וּלְתַקֵּן הַכֹּל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ לְקַיֵּם "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹקֶיךָ", הַיּוֹם דַּיְקָא, וְכֵן בְּכָל יוֹם וְשָׁעָה, בְּחִינַת "לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ" כַּנַּ"ל (שם אות לו).
are lion — ox — eagle. And evil thoughts flow from the impure living beings — which are dog — donkey — hawk — as is known. And the essential hold of the Sitra Achra is from the left side — which is the aspect of the ox — the aspect of "and the face of the ox is from the left." And therefore the Sitra Achra is called by the name of donkey — as is known — for the donkey corresponds to the ox. And therefore evil thoughts — which are the aspect of the blemish of da'as — are in the aspect of the mixed breed [kil'ai] of ox and donkey. And on Shabbos — when the Sitra Achra
יֵשׁ שָׁלשׁ בְּחִינוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מִצְו?ֹת עֲשֵׂה, וּמִצְו?ֹת לֹא־ תַעֲשֶׂה, וּרְשׁוּת, דְּהַיְנוּ לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בַּמֻּתָּר לוֹ וּלְהַכְנִיעַ הָרַע בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת וּלְהַעֲלוֹת הַטּוֹב שֶׁבּוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ עַל־יְדֵי תַּרְגּוּם. וְזֶה בְּחִינַת: "סוּר מֵרָע" - בְּחִינַת מִצְו?ֹת לֹא־תַעֲשֶׂה, "וַעֲשֵׂה טוֹב" - בְּחִינַת מִצְו?ֹת עֲשֵׂה, "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם" - זֶה בְּחִינַת הַמְמֻצָּע בֵּין טוֹב לְרַע, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת, לְתַקֵּן וּלְהַמְתִּיק אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּעֲלֶה מֵהָרַע וְיֻכְלַל בַּטּוֹב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן שָׁלוֹם הוּא בְּחִינַת חַשְׁמַ"ל, כַּמּוּבָא, כִּי חַשְׁמַ"ל הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדָּעַת (הלכות אומנין, הלכה א).
is subdued — and then the da'as is repaired — therefore it is said: "in order that your ox and your donkey may rest." For then everything is
אֵין שְׁלֵמוּת לְהַדְּבָרִים הַבָּאִים מִלְמַעְלָה לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם כְּשֶׁמְּבָרְרִין הַקְּדֻשָּׁה בָּעוֹלָם הַזֶּה מִבְּחִינַת 'עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע', שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, עַל־יְדֵי שֶׁמְּתַקְּנִין לְשׁוֹן תַּרְגּוּם וּמַעֲלִין הַטּוֹב שֶׁבּוֹ לִבְחִינַת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּבְרָא הָאָדָם עָרֵל, וּצְרִיכִין לָמוּל אוֹתוֹ עַל־יְדֵי בְּנֵי־אָדָם דַּיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת כָּל הָאֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הַכֹּל נִבְרָא מְחֻסַּר תִּקּוּן, וּגְמַר תִּקּוּנָם - עַל־יְדֵי הָאָדָם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַחִטִּים צְרִיכִין לִטְחֹן וְכוּ'. וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת בֵּרוּר עֵץ הַדַּעַת, בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ עַל־יְדֵי תַּרְגּוּם דַּיְקָא. נִמְצָא שֶׁכְּשֶׁאָדָם עוֹסֵק בְּאֻמָּנוּת בֶּאֱמוּנָה וּבְכַשְׁרוּת כָּרָאוּי, זֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית. וְזֶה בְּחִינַת הַפַּרְנָסָה, שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל־יְדֵי עֵסֶק הָאֻמָּנוּת, כִּי צְרִיכִין לֵידַע וּלְהַאֲמִין כִּי אֵין הָעֲשִׁירוּת מִן הָאֻמָּנוּת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, הַיְנוּ, שֶׁלֹּא מִן הָאֻמָּנוּת עַצְמוֹ נִמְשָׁךְ הַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת, רַק מֵחֲמַת שֶׁעַל־יְדֵי הָאֻמָּנוּת מְבָרֵר בֵּרוּרִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ, שֶׁאֵין עֲנִיּוּת מִן הָאֻמָּנוּת וְלֹא עֲשִׁירוּת וְכוּ', אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וְכוּ', כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת כָּל הַבֵּרוּרִים וְהַתִּקּוּנִים הוּא עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, כַּיָּדוּעַ. עַל־כֵּן בֶּאֱמֶת מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַתְמָדַת הַתּוֹרָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְאֻמָּנוּת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מַנִּיחַ אֲנִי אֶת כָּל אֻמָּנוּת וְכוּ' וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ מְתַקֶּנֶת וּמְבָרֶרֶת אֶת הַכֹּל. וְעַל־כֵּן נִקְרֵאת "אָמוֹן", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ח): "וָאֶהְיֶה קז אֶצְלוֹ אָמוֹן", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. רַק מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לִלְמֹד גַּם אֻמָּנוּת, כְּמוֹ שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי הָאֻמָּנוּת הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן וּבֵרוּר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְפַרְנָסָה. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה, בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית; וְכֵן אָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת, כְּאִלּוּ מְלַמְּדוֹ לִסְטוּת, כִּי אֵין אָדָם רַשַּׁאי לֵהָנוֹת מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיְּתַקֵּן וִיבָרֵר אֶת הַדְּבָרִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא זוֹכֶה בָּהֶם, וּבְלֹא זֶה הוּא גַזְלָן. וְעִקַּר הַתִּקּוּן וְהַבֵּרוּר נַעֲשֶׂה אוֹ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, אוֹ עַל־יְדֵי אֵיזֶה עֵסֶק וְאֻמָּנוּת, שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּכַשְׁרוּת כָּרָאוּי (שם אות כָּל־אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּוַדַּאי הָיָה מְרֻצֶּה שֶׁיַּנִּיחוּהוּ תָּמִיד לֵישֵׁב בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִם הָאָדָם, שֶׁמֻּכְרָח כַּמָּה פְעָמִים לָצֵאת מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ לַעֲסֹק בְּצָרְכֵי הַגּוּף וּפַרְנָסָה וְכוּ', שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת 'וְנָפֵק'. וְזֶה קָשֶׁה עַל הָאָדָם מְאֹד, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁכְּשֶׁיּוֹצֵא אֶל הַחוּץ הוּא בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, אֲבָל לָא סַגִּי בְּלָאו הָכֵי, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁיַּעֲבֹד הָאָדָם אוֹתוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא, שֶׁהוּא בִּכְלַל בְּחִינַת 'וְנָפֵק' כְּנֶגֶד הָעוֹלָמוֹת הַקְּדוֹשִׁים כֻּלָּם, וְעַל־כֵּן גַּם בְּזֶה הָעוֹלָם הַהֶכְרֵחַ שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ בִּבְחִינַת עָיֵל וְנָפֵק דַּיְקָא; רַק שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה הֵיטֵב, בְּחִינַת בָּקִי בְּעָיֵל בָּקִי בְּנָפֵק, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכֹל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלָיו, בְּחִינַת "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָֹּ". וְזֶה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי הוּא עוֹסֵק לְהַמְשִׁיךְ הַבְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקֵּן הַכֹּל (הל' שבת ה"ז, אותיות סט ע). כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר לִהְיוֹת בָּקִי בְּעָיֵל וּבְנָפֵק כְּנֶגֶד עַצְמוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא לָצֵאת מִגְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ אֶל הַחוּץ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן שֶׁלֹּא לַהֲרֹס לַעֲלוֹת אֶל ה' לִפְנִים מֵהַגְּבוּל שֶׁלּוֹ - כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר לז שֶׁלֹּא לַהֲרֹס לִכְנֹס בִּגְבוּל חֲבֵרוֹ, בֵּין בִּבְחִינַת עָיֵל בֵּין בִּבְחִינַת נָפֵק, כִּי בִּבְחִינַת נָפֵק בְּוַדַּאי חָלִילָה וְחָלִילָה שֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל חֲבֵרוֹ לוֹמַר שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי יוּכַל לְאַבֵּד עוֹלָמוֹ כְּרֶגַע, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה בְּחִינַת "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וְכוּ'", כִּי יָדוּעַ כַּמָּה מוֹרִידִין וּמַפִּילִין אֶת הָאָדָם לֵיצָנֵי הַדּוֹר וְכוּ', וְלִפְעָמִים מְכַנִּים עַצְמָם בְּשֵׁם חֲסִידִים וּכְשֵׁרִים וְכוּ'; אַךְ אֲפִלּוּ בִּבְחִינַת עָיֵל צְרִיכִין גַּם־כֵּן לִהְיוֹת בָּקִי מְאֹד לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁנִּרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק וְכָשֵׁר כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁלֹּא יִפֹּל עַל־יְדֵי־זֶה בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צְרִיכִין לְקַנֵּא אֶת חֲבֵרוֹ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְיִרְאַת־ שָׁמַיִם, בִּבְחִינַת "קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה", אֲבָל יֵשׁ בָּזֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וְכוּ'", כִּי הַרְבֵּה נוֹפְלִים עַל־יְדֵי־זֶה בְּיוֹתֵר, כִּי עַל־יְדֵי קִנְאָתוֹ בַּחֲבֵרָיו שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהֵם צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה, עַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל הוּא בְּדַעְתּוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמּוּבָן לְמַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו בָּזֶה וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִבְלִי לִהְיוֹת פֶּתִי וְסָכָל, וְלִהְיוֹת בָּקִי גַּם בָּזֶה, שֶׁיִּהְיֶה קִנְאָתוֹ בַּחֲבֵרָיו הַטּוֹבִים מִמֶּנּוּ לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה, לְהִתְקָרֵב עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא לְהִתְרַחֵק עַל־יְדֵי־זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, וְכַמְרֻמָּז בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַתָּם שֶׁהֵשִׁיב: זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי! (שם אות עד). כָּל־אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ גָבוֹהַּ מְאֹד, כַּמּוּבָא, רַק שֶׁיָּרְדָה לְאַרְצִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כְּדֵי שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה תָּשׁוּב לִמְקוֹרָהּ בִּשְׁלֵמוּת נִפְלָא וְכוּ'. וְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה הַרְפַּתְקָאוֹת וְכוּ', שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת נִסְיוֹנוֹת וְצֵרוּפִים וַעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי שִׁעוּר, וְכָל כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק לְטוֹבָה, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא יַעֲלֶה מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיָּרַד לְשָׁם, וִיבָרֵר מִשָּׁם מַה שֶּׁיְּבָרֵר, עַד שֶׁיָּבוֹא לִמְקוֹם מְנוּחָתוֹ לִמְקוֹר נִשְׁמָתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁבְּכָל הֲלִיכוֹת וּנְסִיעוֹת וּדְרָכִים שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, הַיְנוּ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁעוֹבֵר בָּהֶם, יְכַוֵּן בְּכֻלָּם רַק לֵילֵךְ לְעַצְמוֹ, הַיְנוּ לִמְקוֹר נִשְׁמָתוֹ, שֶׁזֶּה עִקַּר עֶצֶם הָאָדָם. וּמִתּוֹךְ כָּל הָאַרְצִיּוּת שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו מֵעַצְמוֹ, וְיֵשׁ מְנִיעוֹת וְגַשְׁמִיּוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהַהוֹלָדָה עֲדַיִן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "הֵן בְּעָו?ֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי"; וְיֵשׁ מְנִיעוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִמִּשְׁפָּחָה וּשְׁכֵנִים וּקְרוֹבִים וּמְיֻדָּעָיו שֶׁמְּגֻדָּל בֵּינֵיהֶם, וְהֵם מוֹנְעִים אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לִפְעָמִים בְּגַשְׁמִיּוּת, וְלִפְעָמִים עַל־יְדֵי דֵעוֹתֵיהֶם וּסְבָרוֹתֵיהֶם הַהֲפוּכוֹת מִן הָאֱמֶת - וּמִכֻּלָּם צָרִיךְ הָאָדָם לָצֵאת וְלִבְרֹחַ וְלֵילֵךְ לִמְקוֹר נִשְׁמָתוֹ, וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וּבְוַדַּאי יֶשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּכָל הַמְּנִיעוֹת הָאֵלּוּ. וְאָז כְּשֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק וְלַעֲמֹד בְּכָל הַנַּ"ל, יִזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לָבוֹא לִשְׁלֵמוּת גָּדוֹל, מַה שֶּׁלֹּא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ כְּלָל לִזְכּוֹת לָזֶה. וְזֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם, מַה שֶּׁאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה לוֹ מִיָּד בְּעֵת הַנִּסָּיוֹן מַה שֶּׁיִּזְכֶּה אִם יַעֲמֹד בְּזֶה הַנִּסָּיוֹן וְהַצֵּרוּף, כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה כָּל אָדָם רוֹאֶה בְּזֶה הָעוֹלָם מַה שֶּׁיִּזְכֶּה כְּשֶׁיְּשַׁבֵּר כָּל תַּאֲווֹתָיו וּמִדּוֹתָיו הָרָעִים, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה לוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל כַּמּוּבָן; אַךְ עִקַּר הַנִּסָּיוֹן - מַה שֶּׁאֵינוֹ רוֹאֶה כָּל זֶה, עַל־כֵּן צָרִיךְ בֶּאֱמֶת הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל, וְאָז יִזְכֶּה לִנְעִימוֹת נֶצַח, וִיקַבֵּל שָׂכָר עַל כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה וְעַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאָז יִהְיֶה חָבִיב בְּעֵינָיו הַטּוֹב שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, מֵאַחַר שֶׁלֹּא שִׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ כְּלָל שֶׁיִּזְכֶּה לִנְעִימוּת כָּזֶה. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּכַמָּה צַדִּיקִים שֶׁאָמְרוּ: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי וְכוּ', אָכֵן שְׂכָרִי אֶת ה' וְכוּ'" (עפ"י ישעיה מט, ד). וְגַם עַל־יְדֵי הִתְחַזְּקוּת הַנַּ"ל, לֹא דַי שֶׁיִּזְכֶּה הוּא לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, אַךְ גַּם שֶׁזּוֹכֶה לְקָרֵב אֲחֵרִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַגְדָלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם (שם אות עה). כָּל־אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֶשׁ־לוֹ תְּחוּם אַחֵר לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ. וְעַל־כֵּן שְׁאֵלַת "מַה לְּפָנִים וּמַה לְּאָחוֹר", שֶׁאָסוּר לִכְנֹס בָּהֶם, הוּא גַם־כֵּן לְכָל אֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ; וּמַה שֶּׁמֻּתָּר לָזֶה לִכְנֹס, אָסוּר לְמִי שֶׁהוּא נָמוּךְ מִמֶּנּוּ בְּמַדְרֵגָה. וּכְמוֹ שֶׁאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה יֵשׁ לְכָל אוֹת גְּבוּל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאִם נָגְעוּ זֶה בָזֶה פְּסוּלִין, כְּמוֹ־כֵן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֶשׁ לוֹ אוֹת מְיֻחָד בַּתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן יֶשׁ־לוֹ גְבוּל וּתְחוּם בִּפְנֵי עַצְמוֹ (הלכות תחומין הלכה ב). עִקַּר כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַצֵּרוּפִים שֶׁהָאָדָם נִתְנַסֶּה וְנִצְטָרֵף בְּזֶה הָעוֹלָם בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן הוּא מֵחֲמַת כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ תָּמִיד בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וּלְהַשִּׂיג בְּכָל פַּעַם מַה שֶּׁהָיָה נִסְתָּר מִמֶּנּוּ עַד עַתָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּכָל פָּעַם. כִּי אָנוּ צְרִיכִין לְקַבֵּל תָּמִיד אֶת הַתּוֹרָה בְּכָל יוֹם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים. כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁזּוֹכֶה בְּכָל פַּעַם לְהִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת בְּהִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ, גַּם זֶה הוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת לְהַשָּׂגוֹת מַמָּשׁ עַל־יְדֵי פְּשִׁיטוּתוֹ וּתְמִימוּתוֹ, שֶׁיִּתְנַהֵג כָּל־כָּךְ בְּכַשְׁרוּת בֶּאֱמֶת בְּהִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לִכְנֹס בְּהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת וּלְהַשִּׂיג בְּכָל פַּעַם אֶת הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ, וְכֵן מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד אֵין סוֹף. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁאֵין הָאָדָם זוֹכֶה לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה גָבוֹהַּ יוֹתֵר, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, וְזֶה בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן וּבְכָל דַּרְגָּא, אֲפִלּוּ מִי שֶׁצָּרִיךְ לִזְכּוֹת לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה קְטַנָּה, אֲפִלּוּ רַק לְהִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מִקֹּדֶם אֵיזֶה יְרִידָה לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, וְהַיְרִידָה הִיא בְּחִינַת הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַצֵּרוּפִים שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִקֹּדֶם שֶׁעוֹלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. וְהִנֵּה בִּשְׁעַת הַיְרִידָה שֶׁקֹּדֶם הָעֲלִיָּה, אָז בֶּאֱמֶת הָאָדָם בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, כִּי הַרְבֵּה נָפְלוּ עַל־יְדֵי יְרִידָתָם, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת אָז כְּגִבּוֹר חָזָק בַּל יִמּוֹט, וְגַם צָרִיךְ לט לְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא שֶׁיִּזְכֶּה לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בִּשְׁעַת יְרִידָה שֶׁלֹּא יִפֹּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי יֵשׁ קְלִפַּת עֲמָלֵק, יִמַּח שְׁמוֹ, שֶׁאוֹרֵב עַל יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וּבָא דַיְקָא בִּשְׁעַת הַיְרִידָה לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּכָל עֹז, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כְּפִי מַהוּת הַיְרִידָה שֶׁלּוֹ; וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁלֹּא זָכָה לַעֲמֹד בְּנִסְיוֹנוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְנִכְשַׁל אָז בִּשְׁעַת הַיְרִידָה בַּמֶּה שֶׁנִּכְשַׁל חַס וְשָׁלוֹם - הָעִקָּר לְבַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים, רַק יַרְבֶּה בִּתְפִלָּה וּזְעָקָה וְתַחֲנוּנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּעֲלֵהוּ מֵעֹמֶק נְפִילָתוֹ וִירִידָתוֹ הַגְּדוֹלָה וִיקָרְבֵהוּ בְּרַחֲמִים לַעֲבוֹדָתוֹ, אָז יוּכַל לִזְכּוֹת שֶׁתִּתְהַפֵּךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה וְתִהְיֶה הַיְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, עַד שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ כַּנַּ"ל (הלכות תחומין הלכה ד).
included in holiness — and even the Sitra Achra is subdued and becomes a chariot for holiness. And this is what is said of Yaakov: "and I had ox and donkey" — for he brought everything to holiness. Shabbos is the aspect of the all-inclusive intellect [sechel hakolel] — the aspect of the Holy of Holies [kodshei kodashim]. For Shabbos is the will of wills — which is the aspect of the Holy of Holies. And therefore the Torah was given on Shabbos — for it issues from supernal wisdom [Chochma ila'a] — from the above-mentioned all-inclusive intellect. And there all the contractions are sweetened — which are the root of all enterprises and labors — as explained in the main text. And therefore on Shabbos all the thirty-nine labors are nullified — until through this one merits to draw the holiness of Shabbos also onto the six weekdays — to sanctify all the thirty-nine labors and weekday works — so that they be in the aspect of the labor of the Sanctuary and the Temple — where the above-mentioned aspect of the all-inclusive intellect shines more greatly — the aspect of the Holy of Holies. Shabbos is the aspect of the World to Come — which is the day that is entirely good. For then all the troubles and sufferings will be entirely nullified — and one will engage only in thanksgiving and acknowledgment — to give thanks and praise to Hashem. And the six weekdays are the aspect of this world — which is full of troubles and sorrows — anger and pains. And there is no counsel for this — except to cry out to Him. But from the great bitterness of the troubles — the heart is sometimes so sealed — that one cannot even cry out to Him. Therefore one must accustom oneself greatly to give thanks to Hashem at every time — for all the lovingkindnesses and the wondrous goods He does with us at every moment — even in this world. And even in the midst of the trouble itself — one must seek so thoroughly — until one finds some expansiveness that Hashem has expanded for them — the aspect of "in distress You expanded for me." And to give thanks to Hashem for this. And this is the aspect of drawing the holiness of Shabbos onto the six weekdays. And through this one
בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְיָן, יֵשׁ חִסָּרוֹן, כִּי אֵין שְׁלֵמוּת כִּי אִם לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן, שֶׁהוּא אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל לְמַעְלָה מִן הַמִּנְיָן, בְּחִינַת: 'לִפְנֵי אֶחָד מָה אַתָּה סוֹפֵר?' וְשָׁם עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת; אֲבָל אַחַר הַבְּרִיאָה, שֶׁשָּׁם מַתְחִיל הַמִּנְיָן, שָׁם יֵשׁ חִסָּרוֹן, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל־יְדֵי חִסָּרוֹן, עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְצַמְצֵם וְנֶחְסַר הָאוֹר, שֶׁבְּלֹא זֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם כַּיָּדוּעַ, וְתֵכֶף אַחַר הַבְּרִיאָה, שֶׁאָז מַתְחִיל הַמִּנְיָן, מַתְחִיל הַחִסָּרוֹן. וְכָל מַה שֶּׁנִּתְרַחֵק בְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה מִקֹּדֶם הַבְּרִיאָה וְנִתְרַבֶּה הַמִּנְיָן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, נִתְרַבֶּה הַחִסָּרוֹן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְיָן יֵשׁ חִסָּרוֹן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁאֶחָד רוֹצֶה לִמְנוֹת מֵאָה, נִמְצָא שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמוֹנֶה מֵאֶחָד עַד מֵאָה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ, כִּי לְעֵת־עַתָּה חָסֵר לוֹ לְהַשְׁלִים מִנְיָנוֹ עַד מֵאָה כְּפִי רְצוֹנוֹ; אַךְ תֵּכֶף כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְמֵאָה, חָסֵר לוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד מָאתָיִם. וְזֶה בְּחִינַת: מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מָנֶה מְבַקֵּשׁ מָאתַיִם וְכוּ', כִּי כְּשֶׁהָאָדָם נוֹפֵל בְּתַאֲווֹת וְנוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם תַּחַת הַמִּנְיָן, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ לְעוֹלָם, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַמִּנְיָן מִתְרַבֶּה בְּיוֹתֵר, הֲרֵי נִתְרַחֵק מֵאֶחָד בְּיוֹתֵר, וַאֲזַי נִתְרַחֵק מִן הַשְּׁלֵמוּת בְּיוֹתֵר, כִּי אֵין שְׁלֵמוּת כִּי אִם אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן; וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁכְּיַשְׁלִים מִנְיָנוֹ עַד מֵאָה וְכַיּוֹצֵא, אָז יֻשְׁלַם חֶסְרוֹנוֹ, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת הוּא עַל־יְדֵי רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִן הַתּוֹרָה וּמֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל תַּאֲווֹת שֶׁל הָאָדָם הֵם רַק בִּבְחִינַת רוּחַ סְעָרָה, שֶׁהוּא רַק לִשְׁעָתוֹ. כְּמוֹ־כֵן כְּשֶׁמְּמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ, הֵן בְּמָמוֹן הֵן בִּשְׁאָר תַּאֲווֹת, הוּא רַק בְּזוֹ הָרֶגַע קְצָת, וְתֵכֶף חָסֵר לוֹ בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת "יֶשׁ לוֹ מָנֶה, רוֹצֶה מָאתָיִם". וְכֵן לְעִנְיַן אֲכִילָה כְּתִיב: "וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר", כִּי כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹן תַּאֲוָתוֹ בְּרִבּוּי מַעֲדַנִּים וּמַאֲכָלִים, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֶּרֶת הַתַּאֲוָה בְּיוֹתֵר וְחָסֵר לוֹ בְּיוֹתֵר, וְכֵן הוּא גַם־כֵּן לְעִנְיַן שְׁאָר הַתַּאֲווֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְכָל זֶה מֵחֲמַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי כָל מִי שֶׁנּוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם תַּחַת הַמִּנְיָן, וְרוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ עַל־יְדֵי שֶׁיַּרְבֶּה בְּמִסְפָּר וּמִנְיָן, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ לְעוֹלָם, כִּי כָל מַה שֶּׁהַמִּסְפָּר מִתְרַבֶּה, הוּא נִתְרַחֵק מִן הָאֶחָד בְּיוֹתֵר וְנִתְרַחֵק מֵהַשְּׁלֵמוּת, וְעַל־כֵּן חָסֵר לוֹ יוֹתֵר כַּנַּ"ל; וְזֶה בְּחִינַת "וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת". וּמִי שֶׁמְּקֻשָּׁר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמְקַשֵּׁר אַחַר הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִנְיָן, לְקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן, אֲזַי נִשְׁלָם חֶסְרוֹנוֹ, כִּי מַמְשִׁיךְ חִיּוּת מֵחַי הַחַיִּים, שֶׁשָּׁם שְׁלֵמוּת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת. וְעַל־כֵּן כְּלָלִיּוּת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים נֶפֶשׁ אֶחָד, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְקֻשָּׁר בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּמַמְשִׁיךְ רוּחַ־חַיִּים מֵחַי הַחַיִּים, וְכָל מַה שֶּׁנִּתְרַבִּין יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר, הֵם מַמְשִׁיכִין רוּחַ הַחַיִּים בְּיוֹתֵר וְנִכְלָלִין יוֹתֵר בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן כָּל יִשְׂרָאֵל חֲשׁוּבִים כְּאֶחָד, כִּי כֻּלָּם כְּלוּלִים עַל־יְדֵי הָרוּחַ־חַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ (הל' פסח הלכה ג).
merits to strengthen and cry out to Him until one merits to go out from the trouble entirely. And then one will merit to the thanksgiving and acknowledgment in the completeness of the aspect of Shabbos — the aspect of the World to Come. And this is the aspect of reciting the Psalm "Hodu" [Psalm 107] at the entry of Shabbos — for all the troubles in the world — and the essential is the troubles of the soul — namely all the ascents and descents that pass upon every Israelite from small to great — all are included in those four categories who must give thanks — explained there. And for all of these one must cry out greatly to
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּשׁוֹר לְעֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשּׂאוֹי - כִּי זֶה עִקַּר הַמַּעֲלָה שֶׁל הָאָדָם הַבַּעַל־ בְּחִירָה, מֵחֲמַת שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֹמֶר מְגֻשָּׁם כָּזֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲמוֹר מַמָּשׁ, תַּכְלִית הַכְּסִילוּת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן בְּכֹחַ קְדֻשַּׁת נִשְׁמָתוֹ יֶשׁ לוֹ כֹּחַ לַהֲפֹךְ וּלְהַכְנִיס בְּחִינַת הַחֲמוֹר, שֶׁהוּא גַּשְׁמִיּוּת הַחֹמֶר, אֶל קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, שֶׁיִּהְיֶה מְשֻׁעְבָּד אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּחֲמוֹר לְמַשּׂאוֹי. וְזֶה בְּחִינַת "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם" (שם הלכה ט).
Hashem at every moment. But before all the outcries one must begin with thanksgiving as mentioned — which
הָאָדָם צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ יִרְאַת־הַשֵּׁם. וְעִקַּר הַיִּרְאָה נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם בַּהַתְחָלָה עַל־יְדֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֲפִלּוּ צַדִּיקִים צְרִיכִין יִרְאַת הָעֹנֶשׁ וְכוּ'. אַךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַיִּרְאָה מֵהָעֳנָשִׁים לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁעַל־יְדֵי עֹצֶם הַיִּרְאָה שֶׁלָּהֶם נוֹפְלִים יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר שָׁכִיחַ בְּכַמָּה בְּנֵי־אָדָם, שֶׁכְּשֶׁיּוֹשְׁבִין לְעַיֵּן בְּסֵפֶר 'רֵאשִׁית־חָכְמָה' הַקָּדוֹשׁ אוֹ שְׁאָר סִפְרֵי מוּסָר הַמְדַבְּרִים מִגֹּדֶל מְרִירוּת הָעֳנָשִׁים הַקָּשִׁים הַמַּגִּיעִים עַל כָּל עֲבֵרָה, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, הֵם נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם יוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים בְּעַצְמָם שֶׁעָבְרוּ עַל כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וּמִגֹּדֶל הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת שֶׁנּוֹפֵל עֲלֵיהֶם, עַל־יְדֵי־זֶה הֵם נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁבָּאִים עַל־יְדֵי־זֶה לִכְפִירוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִשָּׂא עֲלֵיהֶם אֵימַת יִרְאַת הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל כָּל־כָּךְ, וְכֵן לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם קָשֶׁה לָהֶם לְהִתְגַּבֵּר, וְעַל־כֵּן אוֹי לָהֶם מִיּוֹצְרָם, אוֹי לָהֶם מִיִּצְרָם. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁיִּרְאַת הָעֹנֶשׁ הוּא בְּחִינַת דִּינִים, וּמִבְּחִינַת דִּינִים נִשְׁתַּלְשֵׁל כָּל אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַיֵּצֶר הָרָע, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה חַס וְשָׁלוֹם, נִתְהַפֵּךְ לוֹ הַיִּרְאָה לְרָעָה, כִּי נוֹפֵל עַל־יְדֵי־ זֶה לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה מִתְגַּבְּרִים הַתַּאֲווֹת יוֹתֵר. עַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן - עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל, שֶׁזּוֹכֶה לְהָאִיר בָּעוֹלָם דַּעַת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשֶׁכֶת יִרְאָה עִלָּאָה וְנִפְלָאָה מְאֹד, עַד שֶׁזֹּאת הַיִּרְאָה יְכוֹלָה לְהַגִּיעַ וּלְעוֹרֵר כָּל הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד; וְעִקַּר הַדָּבָר, שֶׁבְּעֹצֶם נִפְלְאוֹת הַדְּרָכִים שֶׁמַּמְשִׁיךְ זֶה הַצַּדִּיק בְּדַעְתּוֹ הַנִּפְלָא, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא הַיִּרְאָה עַל כָּל אֶחָד רַק לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה, כִּי הוּא מֵאִיר וּמוֹדִיעַ בָּעוֹלָם דַּרְכֵי טוּבוֹ וְרֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ, וּמוֹדִיעַ לְכָל אֶחָד כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִתּוֹ וְעִמּוֹ וְקָרוֹב אֵלָיו, וּמְחַיֶּה וּמְשַׂמֵּחַ וּמְנַחֵם הַכֹּל, וּמֵאִיר בָּהֶם דְּרָכִים, שֶׁגַּם הֵם בְּעֹצֶם רִחוּקָם יוּכְלוּ לִשְׂמֹחַ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמָם, וְאָז נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם הַיִּרְאָה תָּמִיד לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁחוֹזְרִין בְּעַצְמָם אוֹ שֶׁרוֹאִין בְּסִפְרֵי מוּסָר עֹצֶם יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, הֵם נִתְעוֹרְרִים לִתְשׁוּבָה תֵּכֶף כָּרָאוּי, וְתֵכֶף כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַכְנִיס בָּהֶם עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי תֵּכֶף מַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ כָּל הַדְּרָכִים שֶׁל הִתְחַזְּקוּת שֶׁהֵאִיר בּוֹ הַצַּדִּיק, וְעַל־יְדֵי־זֶה הַיִּרְאָה הוּא רַק לְטוֹבָה, שֶׁזּוֹכֶה לִתְשׁוּבָה עַל־יְדֵי זֶה, וְיָכוֹל לָבוֹא לְשִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה, אֲפִלּוּ עַל־יְדֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, כִּי עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה זֹאת נִשְׁבָּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וּבָא לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כט): "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה וְכוּ'", כִּי קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְהוּא שֹׁכֵן אֶת דַּכָּא. וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא לְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹכֵן עִמּוֹ וּמְנַחֵם וּמְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי שְׂמָחוֹת וְנֶחָמוֹת, כִּי עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וּכְתִיב: "כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְכוּ'" (שם).
is the aspect of "giving thanks for what has passed and crying out for what is yet to come." Which is the aspect of why this Psalm begins with "Hodu" [Give thanks] — and afterward "and they cried out" — "they shall give thanks to Hashem for His lovingkindness" — and then again "and they cried out" — and again "they shall give thanks" — and so several times. And all of this we need at the entry of Shabbos — when one must include all six weekdays in the holiness of Shabbos — and nullify the sadness and sorrow of the weekdays — and draw the holiness and joy of Shabbos — which is the aspect of the above-mentioned thanksgiving
כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ שֶׁבָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחָכְמָה נִפְלָאָה, הַכֹּל הָיָה בִּבְחִינַת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ וְכֹחַ הַמַּכְרִיחַ, שֶׁצִּמְצֵם אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל וְהִכְרִיחַ חִיּוּת עֶלְיוֹן לֵירֵד לְמַטָּה, לְהַחֲיוֹת וּלְקַיֵּם כָּל הַנִּבְרָאִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ; אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם בְּטִבְעָם מוֹשְׁכִים עַצְמָם לְשָׁרְשָׁם, כִּי טֶבַע כָּל דָּבָר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְשָׁרְשׁוֹ כַּיָּדוּעַ, וַאֲזַי עַל־יְדֵי שְׁנֵי כֹּחוֹת אֵלּוּ, עַל־יְדֵי־זֶה דַוְקָא יִהְיֶה נִגְמָר בְּעֵת הַתַּכְלִית תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְשַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים וְכָל הָעוֹלָמוֹת הַזַּכִּים וְהָרוּחָנִיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת קִבּוּל שְׂכָרָן שֶׁל הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד. כִּי זֶה יָדוּעַ, כִּי עִקַּר הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה, וְעִקַּר הַבְּחִירָה הוּא עַל־יְדֵי שְׁנֵי כֹחוֹת הַנַּ"ל, כִּי כָל תַּאֲווֹת הַגּוּף הֵם בְּחִינַת כֹּחוֹת הַמַּכְרִיחוֹת, כִּי הַחִיּוּת שֶׁהוּא הַנְּשָׁמָה אֵינָהּ חֲפֵצָה בְּכָל זֶה, כִּי רְצוֹן הַנְּשָׁמָה הוּא רַק לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ לְשָׁרְשָׁהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, אֲבָל מַכְרִיחִים אוֹתָהּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְכוּ' בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַגּוּף. וְעִקַּר הַבְּחִירָה הוּא בָּזֶה, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם תָּמִיד לְהַגְבִּיר כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ עַל כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, וְיִזְכֹּר תָּמִיד תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי וְיִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן, וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁמֻּכְרָח לַעֲסֹק בְּעִסְקֵי זֶה הָעוֹלָם, כְּגוֹן לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְכוּ', יִהְיֶה רַק מֵחֲמַת הֶכְרֵחַ, שֶׁמַּכְרִיחִין אוֹתוֹ לָזֶה נֶגֶד רְצוֹנוֹ, רַק הוּא מֻכְרָח לָזֶה מֵחֲמַת שֶׁכֵּן רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא רוֹצֶה בְּקִיּוּם הָעוֹלָם. וְאָז כְּשֶׁיִּתְנַהֵג כָּךְ, וַאֲזַי יַעֲשֶׂה בְּוַדַּאי הַכֹּל רַק עַל־פִּי הַתּוֹרָה, וְאָז יִהְיֶה עַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא תִּקּוּנִים נִפְלָאִים, עַל־יְדֵי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ וְכֹחַ הַמּוֹשֵׁךְ כַּנַּ"ל. וְכֵן כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בִּימֵי הַחֹל, וְרֹב הַמְּלָאכוֹת הֵם בִּשְׁבִיל הָאֲכִילָה, בִּבְחִינַת "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ", וְכֻלָּם הֵם בִּבְחִינַת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, אֲבָל עַל־יְדֵי־ זֶה דַיְקָא נִגְמָר וְנִתְתַּקֵּן כָּל דָּבָר בִּשְׁלֵמוּת, כְּגוֹן מֵחִטִּים נַעֲשֶׂה לֶחֶם, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה בְּכָל הַדְּבָרִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְקַבֵּל הָאָדָם מֵהֶם שְׁלֵמוּת תִּקּוּן חִיּוּתוֹ, וּבַכֹּחַ הַזֶּה הוּא עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמוֹדֶה וּמְהַלֵּל לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה שָׁבִין כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְחוֹזְרִין וְעוֹלִין וְנִכְלָלִין בְּשָׁרְשָׁן בִּבְחִינַת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, וְנִגְמָר עַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְכַוֵּן בְּכָל מְלַאכְתּוֹ וּמַעֲשָׂיו שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ עַל־ יְדֵי כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ. וְזֶה בְּחִינַת: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם, שֶׁיְּכַוֵּן בְּכָל עֲסָקָיו וּמְלַאכְתּוֹ שֶׁהוּא בִּכְדֵי לִגְמֹר הַדָּבָר וְלַהֲבִיאוֹ לִשְׁלֵמוּת תִּקּוּנוֹ בִּכְדֵי לְהַעֲלוֹתוֹ לְשָׁרְשׁוֹ בְּיֶתֶר שְׂאֵת כַּנַּ"ל (הלכות יו"ט ה"ה אות יד).
and acknowledgment. Thanksgiving and acknowledgment is the aspect of the delight of the World to Come — the aspect of Shabbos — as mentioned above. And therefore when primordial Adam sinned — and Shabbos protected him — he immediately opened and said: "A psalm — a song for the Shabbos day — it is good to give thanks to Hashem." For he understood and comprehended immediately that even though he had sinned so greatly — until to this very day one must engage in the repair of this blemish — until the repair is completed in the days of our righteous
לְכָל אָדָם יֵשׁ יְמֵי טוֹב וִימֵי רָע, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע וְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב. וּכְשֶׁהַיְמֵי רַע, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, מִתְגַּבְּרִין, אֲזַי יְכוֹלִין לִשְׁכֹּחַ כָּל הַטּוֹב לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת "וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע וְכוּ'". וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְאֵיזֶה טוֹב, לִבְחִינַת יְמֵי טוֹב, אֲזַי צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל אָז לְהַרְבּוֹת מְאֹד בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְעֵסֶק בַּתּוֹרָה כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, בִּבְחִינַת "כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה" - עַד שֶׁאַתָּה בְּכֹחֲךָ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה". וְאָז כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִין חַס וְשָׁלוֹם אַחַר־כָּךְ יְמֵי הָרַע עַל הָאָדָם, הוּא צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם כֹּחַ הַטּוֹב שֶׁקִּבֵּץ בִּימֵי הַטּוֹב שֶׁהָיוּ לוֹ בַּתְּחִלָּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר גַּם אָז וּלְהַכְנִיעַ הַיְמֵי רָע, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָאֹכֶל שֶׁאָסַף יוֹסֵף בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע, "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים וְכוּ' לְהַחֲיוֹת עַם רָב", כִּי יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְהִתְגַּבֵּר עַל הַיְמֵי רַע עַל־יְדֵי הַטּוֹב שֶׁאָסַף בִּימֵי הַטּוֹב (הל' חנוכה ה"ג אות ז).
Mashiach speedily in our days — even so one must already give thanks greatly to Hashem for the expansions and the good lovingkindnesses that Hashem has bestowed upon him in the midst of the intense trouble of the intensification
מַה שֶּׁהָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ וְלַחְשֹׁב עִם נַפְשׁוֹ הֵיטֵב בְּכָל יוֹם בִּתְחִלָּתוֹ, עַיֵּן 'פֶּסַח וּסְפִירָה', אוֹת עט.
of the blemish and
עִנְיַן מַה שֶּׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְחַנֵּךְ אֶת עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, בֵּין שֶׁהוּא כְּבָר בְּמַדְרֵגָה גְדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה, וְשֶׁזֶּה בְּחִינַת אֶהְיֶ"ה פְּעָמִים אֶהְיֶ"ה גִּימַטְרִיָּא "אֱמֶת" - עַיֵּן 'חֲנֻכָּה', אוֹת
the corruption so greatly. And through this
Loading comments…