Tzedakah V'Gemilus Chasadim
אוצר היראה - Otzar HaYirah
עַל־יְדֵי צְדָקָה מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת חֶסֶד לְאַבְרָהָם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָאִין בְּכָל אֶחָד, כִּי עַל־יְדֵי צְדָקָה יְכוֹלִין לִקְרֹא אֶת הַטּוֹב שֶׁנָּפַל בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, בִּבְחִינַת רַגְלִין בִּבְחִינַת צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ, וּמִבְּחִינַת הַטּוֹב הַזֶּה נִבְנָה הַמִּשְׁכָּן, וְזֶה בְּחִינַת שְׁקָלִים שֶׁל נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן (השכמת הבקר הלכה א אות יב).
Through tzedakah one draws down the aspect of Chessed L'Avraham [lovingkindness of Avraham] — through which one merits to seek out and find the good points found in every person. For through tzedakah one can call forth the good that has fallen to the lowest level — the aspect of the feet [raglin] — in the aspect of: "righteousness called to his feet" [Yeshayah 41:2]. And from this very good the Mishkan [Sanctuary] is built — and this is the aspect of the donated shekels of the Mishkan. Source: Likutay Halachos, Hilchos Hashkaimas HaBoker, Halachah 1, Ois 12.
הָעֲנִיִּים הֵם מָאנִין תְּבִירִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שֶׁבָּהֶם שְׁכִינַת אוֹר פָּנָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֶשְׁכֹּן אֶת דַּכָּא, וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב אֶת אֶחָד וְרוֹצֶה לְהָאִיר לוֹ פָּנָיו שׁוֹלֵחַ לוֹ עָנִי לִזְכּוֹת בּוֹ. וְעַל כֵּן בַּחֲנֻכָּה שֶׁאָז הוּא בְּחִינָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאִיר פָּנָיו לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ (עַיֵּן חֲנֻכָּה אוֹת ב). עַל כֵּן בְּרַחֲמָיו שׁוֹלֵחַ לָנוּ הָעֲנִיִּים לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ, כְּדֵי לִזְכּוֹת בָּהֶם כְּדֵי לְקַבֵּל עַל יָדָם אוֹר הַפָּנִים שֶׁמֵּאִיר לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ (שם ה"ד ט"ו).
The poor are the broken vessels [ma'anin tivirin] of the Holy One blessed be He — in whom dwells the light of His countenance — as it is written: "I dwell with the contrite and lowly of spirit" [Yeshayah 57:15]. And when Hashem Yisborach loves someone and wishes to illuminate His face upon them, He sends a poor person to enable them to merit it. Therefore on Chanukah — when Hashem Yisborach illuminates His face into our homes — in His mercy He sends poor people into our homes, so that we may merit through them to receive the light of the countenance that shines into our homes. Source: Likutay Halachos, ibid., Halachah 4, 15.
צְרִיכִין לִהְיוֹת עָנָיו בְּתַכְלִית הָעֲנָוָה לִהְיוֹת אַיִן מַמָּשׁ בְּלִי שׁוּם טָעוּת וּפְנִיָּה כְּלָל, וְאַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ מְאֹד, וְלִבְלִי לְהַנִּיחַ לְהַפִּיל אֶתשׂ עַצְמוֹ בְּשׁוּם דָּבָר וְלַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַמּוֹנְעִים וְהַמְעַכְּבִים מִן הַקְּדֻשָּׁה בְּהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל, בִּבְחִינַת וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'. וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי מִצְוַת צְדָקָה, כִּי עֲשִׁירוּת הוּא מִדְּבָרִים שֶׁדֶּרֶךְ הָאָדָם לְהִתְגַּדֵּל וּלְהִתְגָּאוֹת בָּהֶם, וְדַלּוּת וַעֲנִיּוּת הוּא בִּבְחִינַת עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, וְעַל יְדֵי שֶׁהֶעָשִׁיר נוֹתֵן לִבּוֹ לְדַחְקוּת הֶעָנִי, וּמְרַחֵם עָלָיו וּמִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרוֹ וְנוֹתֵן לוֹ דֵּי מַחְסֹרוֹ, עַל־יְדֵי זֶה מַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ וּמְמַעֵט גַּסּוּתוֹ, (כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן צְדָקָה הוּא רַק מֵחֲמַת גַּסּוּת וְגֵאוּת, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ מַגִּיעַ לוֹ כָּל טוּב, וְאֵינוֹ מֵשִׂים עַל לִבּוֹ כְּלָל דַּחְקוּת הֶעָנִי הַכָּשֵׁר וְיָשָׁר מִמֶּנּוּ כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים). וְגַם מְחַיֶּה אֶת הֶעָנִי וּמַגְבִּיהַּ וּמֵרִים אוֹתוֹ מִבְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁהוּא עֲנָוָה פְּסוּלָה, שֶׁבָּא לְזֶה הֶעָנִי עַל יְדֵי עֲנִיּוּתוֹ וְדָחְקוֹ הַגָּדוֹל, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּשְּׁקָלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת צְדָקָה, הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה הַיְנוּ שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי רִבּוּי וְגֵאוּת עַל יְדֵי עֲשִׁירוּתוֹ, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי מִעוּט וּמֹחִין דְּקַטְנוּת וַעֲנָוָה פְּסוּלָה עַל יְדֵי עֲנִיוּתוֹ. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה נִתְתַּקְנִין שְׁנֵיהֶם הָעֲנָוָה וְהַגַּדְלוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי בְּשָׁרְשָׁם שְׁנֵיהֶם אֶחָד בְּחִינַת בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת צְרִיכִין שְׁנֵיהֶם כַּנַּ"ל (תפלין הלכה ו אות כד).
One must be humble to the ultimate degree — to be truly as nothing, without any error or ulterior motive whatsoever — and yet at the same time be very strong and courageous: not to allow oneself to fall through anything, and to stand against all who obstruct and prevent holiness with great fortification, in the aspect of: "his heart was exalted in the ways of Hashem" [Divrei HaYamim II 17:6]. And this is merited through the mitzvah of tzedakah. For wealth is one of the things through which a person tends to become great and arrogant — while poverty and destitution are in the aspect of humility and lowliness. And when the wealthy person gives his mind to the poor person's distress and has compassion on him and participates in his suffering and gives him sufficient for his need — through this he humbles himself and diminishes his arrogance. And he also revives the poor person and raises and elevates him from the aspect of small-mindedness [mochin d'katnus] — the disqualified humility — that the poor person reached through his poverty and great hardship. And this is the aspect of what is said regarding the shekels — which are the aspect of tzedakah: "the wealthy shall not give more" — that through his wealth he should not come to excess and arrogance; "and the poor shall not give less" [Shemos 30:15] — that through his poverty he should not come to diminishment and disqualified humility. It is found that through tzedakah both are rectified — the holy humility and the holy greatness — for at their root both are one, in the aspect of: "in the place of His greatness there you find His humility." Source: Likutay Halachos, Hilchos Tefilin, Halachah 6, Ois 24.
עַל־יְדֵי צְדָקָה זוֹכִין לְאוֹר הַפָּנִים וּלְהִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיִּים נִצְחִיִּים (שם).
Through tzedakah one merits the light of the countenance, the glimmering of the holy intellects, the building of the Beis HaMikdash, and eternal life. Source: Likutay Halachos, ibid.
עַל־יְדֵי צְדָקָה זוֹכִין לְהַכְנִיעַ מֵצַח הַנָּחָשׁ שֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע, וּלְחַזֵּק אֱמוּנַת הָרָצוֹן בָּעוֹלָם, שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזוֹכִין לְבַטֵּל כָּל הַסְּפֵקוֹת שֶׁיֵּשׁ בֶּאֱמוּנַת הָרָצוֹן, וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא מִתְחַזֵּק הָרָצוֹן שֶׁל אָדָם שֶׁיִּרְצֶה וְיִכְסֹף רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי סוֹף כָּל סוֹף מַה יִּהְיֶה הַתַּכְלִית מִמֶּנּוּ וְכוּ'. וְעִקַּר הַצְּדָקָה הוּא לִתֵּן לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים הַמְקֹרָבִים וְנִכְלָלִים בְּהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים זְקֵנִים דִּקְדֻשָּׁה, הַמּוֹסִיפִים קְדֻשָּׁה וְדַעַת בְּכָל עֵת, בִּפְרָט כְּשֶׁזּוֹכִין לִתֵּן צְדָקָה בִּשְׁבִיל שֶׁיֻּדְפְּסוּ וְיִתְרַבּוּ וְיִתְפַּשְּׁטוּ סְפָרִים קְדוֹשִׁים, הַמְבָאֲרִים כָּל הַדְּרָכִים וְהָעֵצוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה אֲפִלּוּ בַּנִּגְלֶה בְּהוֹרָאַת אִסּוּר וְהֶתֵּר וְכַיּוֹצֵא, בִּפְרָט סְפָרִים קְדוֹשִׁים כָּאֵלּוּ הַמְבִיאִים לִידֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה, וּלְחַזֵּק אֶת הָאָדָם תָּמִיד בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, וּלְבַטֵּל כָּל הַסְּפֵקוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁעוֹבְרִים עַל הָאָדָם, וּמַחֲזִיקִין אֱמוּנַת הָרָצוֹן, וְלִהְיוֹת הָאָדָם חָזָק בָּרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים קְדוֹשִׁים תָּמִיד, בְּוַדַּאי הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִין בִּשְׁבִיל סְפָרִים כָּאֵלּוּ יָקָר מִכֹּל. כִּי עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל בְּיוֹתֵר מֵצַח הַנָּחָשׁ, וְדַעַת חַכְמֵי הַטֶּבַע הַכּוֹפְרִים אוֹ מְטִילִים סָפֵק בָּרָצוֹן, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַצְּדָקָה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי אֵין קֵץ לִשְׂכָרוֹ וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְצִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד, וְהוּא מִבְּחִינַת עוֹשֵׂי צְדָקָה בְּכָל עֵת, עַל־יְדֵי שֶׁלּוֹמְדִין עַל יָדוֹ בְּכָל עֵת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁמַּכְנִיסִין קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם (ברכת השחר הלכה ה אות לו וכו').
Through tzedakah one merits to subdue the forehead of the serpent — the root of the wisdom of nature — and to strengthen the faith of the will [emunah haratzon] in the world, so that all know that everything is conducted only by His will. And one merits to nullify all doubts in the faith of the will — and through this the person's own will is automatically strengthened to desire and long only to do His will. And the essential tzedakah is to give to worthy poor people who draw close and are included in the true Tzadikim — the holy elders — who add holiness and da'as at every moment. In particular when one merits to give tzedakah for the sake of printing and multiplying and spreading holy books — which explain all the paths and counsels found in the Torah even in the revealed dimension such as the rulings of permitted and forbidden — especially those holy books which bring a person to the fulfillment of the Torah and to fortify a person always through whatever befalls him, and to nullify all doubts and weakness of mind, and to sustain the faith of the will — certainly the tzedakah given for such books is more precious than anything. For through this the forehead of the serpent is most greatly subdued, and the tzedakah is in the aspect of "his righteousness endures forever" and he is in the aspect of "performers of righteousness at all times" — for through him the holy books are studied at all times. Source: Likutay Halachos, Hilchos Birchas HaShachar, Halachah 5, Ois 36 and following.
ין אֶת הַפֶּתַח, עַד שֶׁהָאָדָם נִשְׁאָר בַּחשֶׁךְ וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַפֶּתַח כְּלָל, כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם פֶּתַח לְפָנָיו לָצֵאת מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ, מִבְּחִינַת רְשׁוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים, וְלִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת רְשׁוּת־הַיָּחִיד; עַל־כֵּן עִקַּר הָעֵצָה לָזֶה הוּא רַק אֱמֶת, וְעַל־יְדֵי שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וֶאֱמֶת הוּא בְּחִינַת אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְאָז יָאִיר לוֹ הָאֱמֶת לִרְאוֹת הַפֶּתַח וְלִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת קְבִיעוּת מְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח - בִּשְׁבִיל לְגָרֵשׁ הַחִיצוֹנִים הַנַּ"ל עַל־יְדֵי שֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן מְזוּזָה מְסֻגָּל לַעֲשִׁירוּת, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּלְהַכְנִיס הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים (שם הל' ד, אותיות ד ה). כ. בַּיִת וּרְשׁוּת־הַיָּחִיד הוּא בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁשָּׁם בְּחִינַת אַחְדוּת, וְחוּץ וּרְשׁוּת־הָרַבִּים הוּא בְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה, וְעַל־כֵּן שָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים שֶׁרוֹצִים לְהַפְרִיד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין אַחַר הַבְּרִיאָה לְקֹדֶם הַבְּרִיאָה. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא לִכְלֹל אַחַר הַבְּרִיאָה בִּבְחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין גַּם כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ גַּם־כֵּן לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְשׁוּת־הַיָּחִיד, בְּחִינַת פְּנִים. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא אֱמוּנַת הָאַחְדוּת, וְנֶאֱמַר שָׁם: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", כִּי צְרִיכִין לִכְלֹל יַחַד הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁבַּחוּץ לְכָלְלוֹ בַּבַּיִת, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁגַּם אַחַר הַבְּרִיאָה תֻּכְלַל גַּם־כֵּן בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית, וְזֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות שלוחין, הלכה ג). כא. הַבַּיִת שֶׁל הָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת פְּנִימִיּוּת נֶגֶד מְקוֹמוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ, וְעִקַּר בִּנְיַן הַבַּיִת הוּא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכְנֹס בּוֹ מִבַּחוּץ לִפְנִים הָאָדָם עִם כָּל חֲפָצָיו. וְעַל־כֵּן הַבַּיִת הוּא מָקוֹם מְשֻׁמָּר, כִּי עִקַּר הַשְּׁמִירָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּכְנִיסִין כָּל דָּבָר מִבַּחוּץ לִפְנִים וּמְקַשְּׁרִין כָּל הַדְּבָרִים לְשָׁרְשָׁן הָאֲמִתִּי דִקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַפְּנִימִיּוּת. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִבְנוֹת הַבַּיִת בְּחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וְכוּ'", הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לִבְנוֹת הַבַּיִת לְשֵׁם הַשֵּׁם כְּדֵי לַעֲסֹק בּוֹ בַּחָכְמָה הָאֲמִתִּית שֶׁהִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי כָל אָדָם צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּבִנְיַן בֵּיתוֹ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת הוּא בּוֹנֶה מְחִצּוֹת הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָקוֹם לִכְנֹס בּוֹ מִחוּץ לִפְנִים הוּא וְכָל חֲפָצָיו, כְּמוֹ־כֵן בְּרוּחָנִיּוּת יַכְנִיס הַכֹּל מִחוּץ לִפְנִים, שֶׁיַּעֲלֶה כָּל הַדְּבָרִים מִבְּחִינַת חִיצוֹנִיּוּת וִיקַשֵּׁר אוֹתָם אֶל הַפְּנִימִיּוּת, שֶׁהוּא הַחָכְמָה, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" (הלכות פקדון הלכה ד, אות טז). כב. מִצְוַת מְזוּזָה הוּא שְׁמִירָה לְהַבַּיִת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. כִּי הַמְּזוּזָה קוֹבְעִין אוֹתָהּ אֵצֶל הַפֶּתַח, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין מִחוּץ לִפְנִים, וְשָׁם צְרִיכִין שְׁמִירָה גְדוֹלָה מֵהַחִיצוֹנִים הַנֶּאֱחָזִים בַּחוּץ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִקְבֹּע שָׁם מְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח. וּשְׁנֵי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל מְזוּזָה, שֶׁהֵם קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְעֹל תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת, עַל־כֵּן הֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁעַל־יָדָהּ מַכְנִיעִין מַלְכוּת־הָרִשְׁעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּסִילוּת, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַחִיצוֹנִים וּמַזִּיקֵי דְעָלְמָא, וְעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מַכְנִיעִין וּמְבַטְּלִין כֻּלָּם וְנוֹתְנִין כֹּחַ לִבְחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְקַשְּׁרִין הַבַּיִת עִם כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ אֶל עֶצֶם הַפְּנִימִיּוּת שֶׁהוּא חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן בִּנְיַן הַבַּיִת, בִּבְחִינַת "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת" כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי הַמְּזוּזָה נִמְשָׁךְ חַיִּים וַאֲרִיכַת־יָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי זֶה עִקַּר הַחַיִּים עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין כָּל דָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ וְחַיּוּתוֹ שֶׁהוּא הַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה וְכוּ'", שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוַת מְזוּזָה כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ חַיִּים (שם אותיות יז יח). כג. עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא בִּפְנִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בִּבְחִינַת "כָּל כְּבוּדָּה בַת־ מֶלֶךְ פְּנִימָה", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וְכוּ'", מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם מֻקָּף מְחִצּוֹת וְאֵין שׁוֹלְטִין שָׁם הָאֲוִירִים רָעִים שֶׁל כִּסּוּפִין רָעִים שֶׁל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהָיָה עֵשָׂו אִישׁ־שָׂדֶה, שֶׁהָלַךְ אַחַר כִּסּוּפִין וַהֲבָלִים רָעִים שֶׁמְּצוּיִים בַּחוּץ בַּשָּׂדֶה. אֲבָל יַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים, כִּי בָּרַח מֵהֶם לְתוֹךְ אָהֳלֵי־תוֹרָה וּתְפִלָּה. אַךְ לִפְעָמִים מֻכְרָח הָאָדָם לָצֵאת אֶל הַחוּץ בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וָעֵסֶק, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁעוֹסֵק לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים, לְהוֹצִיא הַשֶּׁפַע מֵרְשׁוּת הַחִיצוֹנִים וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא (הַנֶּאֱחָזִין בְּהַשֶּׁפַע מֵחֵטְא אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת) וּלְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע אֶל הַקְּדֻשָּׁה לִפְנִים. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים זוֹכִין עַל־יְדֵי כִּסּוּפִין טוֹבִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר כְּשֶׁמֻּכְרָח לֵילֵךְ אֶל הַחוּץ לְהִשָּׁמֵר מְאֹד מִכִּסּוּפִין רָעִים הַמְּצוּיִים בְּיוֹתֵר בַּחוּץ, וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ לְכִסּוּפִין וּרְצוֹנוֹת טוֹבִים בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה מִחוּץ לִפְנִים כַּנַּ"ל (הלכות אומנין הלכה ד, אותיות טו לא לב לד). כד. מַה שֶּׁעִקַּר קְדֻשַּׁת בֵּית־יִשְׂרָאֵל הוּא כְּשֶׁנִּכְלָל בִּקְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה לְכָל בָּתֵּי הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁעוֹסְקִים בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעִקָּרָהּ אֱמוּנָה, וְעַל־כֵּן עִקַּר יְשִׁיבַת הַבַּיִת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל גַּם בְּבֵיתוֹ הוּא לֵישֵׁב שָׁם וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה עִם חֲבֵרָיו וְתַלְמִידָיו וְכוּ' - עַיֵּן רֹאשׁשׂ הַשָּׁנָה וְכוּ', אוֹת קצג. כה. בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ. כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד שֶׁל אָדָם הוּא בְּבֵיתוֹ, בִּבְחִינַת "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת", וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל כְּבוּדָּה בַת־מֶלֶךְ פְּנִימָה", כִּי שָׁם בְּחִינַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּכְבוֹדוֹ, כִּי כָּל אִישׁ שׂרֵר בְּבֵיתוֹ. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַכָּבוֹד אֶל הַבַּיִת בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה, בִּבְחִינַת "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת", כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְקַדֵּשׁ אֶת בֵּיתוֹ בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וְהַכְנָסַת־אוֹרְחִים וְכוּ', עַל־ יְדֵי־זֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאָז בֵּיתוֹ בִּבְחִינַת מִקְדָּשׁ־מְעַט, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁקְּדֻשַּׁת בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת". וְעַל־כֵּן יֵשׁ סַכָּנָה גְדוֹלָה לִפְעָמִים בְּבִנְיַן הַבַּיִת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "עָרֵי מִסְכְּנוֹת" - שֶׁמְּסַכְּנוֹת אֶת בַּעְלֵיהֶן. כִּי כְּשֶׁהַכָּבוֹד נִמְשָׁךְ לְהָאָדָם, אָז הוּא בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, כִּי הַכָּבוֹד הוּא בִּבְחִינַת "מֹאזְנֵי צֶדֶק" (בְּחִינַת צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, בְּחִינַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר), כִּי הוּא נִשְׁקָל אָז בְּמֹאזְנַיִם, כִּי לִפְעָמִים יָכוֹל הַכָּבוֹד לֶאֱסֹף אֵיזֶה נֶפֶשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁאֵין זוֹכִין לִזָּהֵר לְקַבְּלוֹ כָּרָאוּי. וְעַל־כֵּן מִצְוַת סֻכָּה הִיא סְגֻלָּה לְבִנְיַן הַבַּיִת שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי סֻכָּה הִיא בְּחִינַת תִּקּוּן הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת הֶקֵּף עַנְנֵי־כָבוֹד, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה נִצּוֹלִין מִסַּכָּנַת נָפֶשׁ. כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְתַקֵּן הַכָּבוֹד, לְהַמְשִׁיכוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, אָז אַדְּרַבָּא יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיִּתּוֹסְפוּ וְיָבוֹאוּ אֵלָיו נְפָשׁוֹת חֲדָשׁוֹת עַל־ יְדֵי הַכָּבוֹד. וְזֶה בְּחִינַת: "אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' וְכוּ' אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים וְכוּ'", כִּי הַיְרֵא־הַשֵּׁם זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַבַּיִת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִשָּׁה, בְּחִינַת כָּבוֹד, שֶׁהוּא אֵם־כָּל־חַי, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּפָשׁוֹת כֻּלָּם, עַל־כֵּן יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי הַבַּיִת דַּיְקָא לְבָנִים כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנוֹ, כִּי הַבָּנִים הֵם בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁזּוֹכֶה לְהַרְוִיחַ עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד הֶחָדָשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּיִת חָדָשׁ שֶׁבָּא אֵלָיו לְטוֹבָה כַּנַּ"ל. גַּם מִצְוַת עֲשִׂיַּת מַעֲקֶה מְסֻגָּל לָזֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' חובל בחבירו, הל' ג, אות יז). כו. עִנְיַן מִצְוַת עֲשִׂיַּת מַעֲקֶה לְגַג הַבַּיִת - עַיֵּן מַחֲשָׁבוֹת וְכוּ' אוֹת כב. כז. עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בִּנְיַן בַּיִת הוּא עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין. וְכֵן עִקַּר הַשְּׁמִירָה מִכָּל מִינֵי הֶזֵּקוֹת הוּא גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת בְּחִינַת סֻכָּה. וְעַל־כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ", וְאָז אַתָּה צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת", וְעַל־כֵּן: "וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ" - כְּדֵי לִשְׁמֹר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי הֶזֵּק, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי בִּנְיַן בֵּיתֶךָ. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, בְּחִינַת סֻכָּה, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַבִּנְיָן כַּנַּ"ל. וְגַם כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וְעִקַּר הַשְּׁמִירָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, דְּהַיְנוּ שֶׁכִּבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה מְגִנָּה וּמְסַכֶּכֶת עַל יִשְׂרָאֵל לְשָׁמְרָם וּלְהַצִּילָם מִכָּל מִינֵי הֶזֵּק, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁין בְּבִרְכַּת "הַשְׁכִּיבֵנוּ": "וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְכוּ' וּשְׁמֹר צֵאתֵנוּ וְכוּ'". וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ בְּעַצְמֵנוּ נִזְהָרִין גַּם־כֵּן בִּשְׁמִירַת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִכָּל מִינֵי הֶזֵּק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוַת מַעֲקֶה, עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ הַשְּׁמִירָה מִלְמַעְלָה גַּם־כֵּן מִבְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בִּנְיַן הַבַּיִת כַּנַּ"ל (הלכות מעקה ושמירת נפש, הל' ב; עיין פנים). כח. הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית נִקְרֵאת בַּיִת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת", שֶׁזֶּה בְּחִינַת בֵּי"ת דִּ"בְרֵאשִׁית". וּבְהַתּוֹרָה יֵשׁ נִגְלֶה וְנִסְתָּר, וְכֵן בִּכְלַל עֲבוֹדַת־הַשֵּׁם יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת תּוֹרָה וּתְפִלָּה, בְּחִינַת "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", וְהֵם בְּחִינַת בַּיִת וַעֲלִיָּה. כִּי הַנִּסְתָּר בְּחִינַת תְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת עֲלִיָּה שֶׁעַל הַבַּיִת, וְגוּף הַבַּיִת הוּא בְּחִינַת הַנִּגְלֶה. וְזֶה בְּחִינַת: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ" הַנֶּאֱמַר לְעִנְיַן תְּפִלַּת דָּנִיֵּאל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁרָצוּ חֲכָמִים לְהַשִּׂיג הֲלָכוֹת הַנֶּעְלָמוֹת מֵהֶם שֶׁהֵם בְּחִינַת נִסְתָּר, עָלוּ עַל הָעֲלִיָּה לְדָרְשָׁן, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כַּמָּה פְּעָמִים. וְכֵן מוּבָא בְּ"סֵפֶר־הַמִּדּוֹת", שֶׁלָּדוּר בַּעֲלִיָּה הוּא טוֹב יוֹתֵר לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אָדָם הוּא לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא לְפִי בְּחִינָתוֹ וּלְהַשִּׂיג בְּכָל פַּעַם בְּחִינַת הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה זוֹכִין בַּעֲלִיָּה יוֹתֵר, כִּי עֲלִיָּה הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת נִסְתָּר. וְזֶה בְּחִינַת: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ", דְּהַיְנוּ שֶׁתִּרְצֶה לְהַשִּׂיג הַנִּסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה וְתִרְצֶה לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה חֲדָשָׁה בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בַּיִת חָדָשׁ. וְגַם בְּמַדְרֵגָה זוֹ יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר, בְּחִינַת בַּיִת וְגַג, שֶׁהוּא כְּמוֹ עֲלִיָּה; וְזֶה: "וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ", הַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה גָּדֵר וּמְחִצָּה שֶׁלֹּא יִפֹּל מִשָּׁם, כִּי הַבַּעַל־דָּבָר מִתְגָּרֶה מְאֹד בְּאָדָם הָעוֹלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, בִּפְרָט שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה וּנְפִילָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה. וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בִּשְׁעַת הַיְרִידָה, שֶׁלֹּא תִהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת יְרִידָה מַמָּשׁ, רַק שֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה'. עַל־כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בְּנַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה וּמְחִצָּה לְגַגּוֹ וַעֲלִיָּתוֹ, שֶׁלֹּא יִפֹּל חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי הַיְרִידָה שֶׁקֹּדֶם הָעֲלִיָּה. וְזֶה: "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "רָאוּי זֶה לִפֹּל", כִּי בְּוַדַּאי רָאוּי לִפֹּל, כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁתִּהְיֶה יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, אַךְ שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יִפֹּל לִבְחִינַת יְרִידָה מַמָּשׁ, רַק שֶׁתִּהְיֶה הַיְרִידָה צֹרֶךְ הָעֲלִיָּה, בִּבְחִינַת "כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל וְכוּ'". וְעִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְלִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מֵעַזּוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָאַזְהָרָה "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ד, אותיות ב ג). כט. כִּ'י תִ'בְנֶה בַּ'יִת חָ'דָשׁ" - סוֹפֵי־תֵבוֹת "שְׁתִיָּה", כִּי כָל בָּתֵּי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים קְדֻשָּׁתָם מִן הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם הָאֶבֶן־שְּׁתִיָּה, שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין יְסוֹדוֹתָם וְקִיּוּמָם וְחִזּוּקָם שֶׁל כָּל בָּתֵּי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, וְכַמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁיְּסוֹד הַבַּיִת, כְּפִי הָעֲלִיּוֹת וְהַירִידוֹת שֶׁל הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה, וְשָׁם מְקוֹם בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת בִּנְיַן בַּיִת חָדָשׁ, בְּחִינַת בַּיִת וַעֲלִיָּה, נִגְלֶה וְנִסְתָּר, תּוֹרָה וּתְפִלָּה, שֶׁכְּלוּלִים בִּקְדֻשַּׁת מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהָאֶבֶן שְׁתִיָּה וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים.
Through tzedakah one draws down the aspect of Chessed L'Avraham [lovingkindness of Avraham] — through which one merits to seek out and find the good points found in every person. For through tzedakah one can call forth the good that has fallen to the lowest level — the aspect of the feet [raglin] — in the aspect of: "righteousness called to his feet" [Yeshayah 41:2]. And from this very good the Mishkan [Sanctuary] is built — and this is the aspect of the donated shekels of the Mishkan. Source: Likutay Halachos, Hilchos Hashkaimas HaBoker, Halachah 1, Ois 12.
ין אֶת הַפֶּתַח, עַד שֶׁהָאָדָם נִשְׁאָר בַּחשֶׁךְ וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַפֶּתַח כְּלָל, כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם פֶּתַח לְפָנָיו לָצֵאת מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ, מִבְּחִינַת רְשׁוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים, וְלִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת רְשׁוּת־הַיָּחִיד; עַל־כֵּן עִקַּר הָעֵצָה לָזֶה הוּא רַק אֱמֶת, וְעַל־יְדֵי שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וֶאֱמֶת הוּא בְּחִינַת אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְאָז יָאִיר לוֹ הָאֱמֶת לִרְאוֹת הַפֶּתַח וְלִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת קְבִיעוּת מְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח - בִּשְׁבִיל לְגָרֵשׁ הַחִיצוֹנִים הַנַּ"ל עַל־יְדֵי שֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן מְזוּזָה מְסֻגָּל לַעֲשִׁירוּת, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּלְהַכְנִיס הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים (שם הל' ד, אותיות ד ה). כ. בַּיִת וּרְשׁוּת־הַיָּחִיד הוּא בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁשָּׁם בְּחִינַת אַחְדוּת, וְחוּץ וּרְשׁוּת־הָרַבִּים הוּא בְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה, וְעַל־כֵּן שָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים שֶׁרוֹצִים לְהַפְרִיד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין אַחַר הַבְּרִיאָה לְקֹדֶם הַבְּרִיאָה. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא לִכְלֹל אַחַר הַבְּרִיאָה בִּבְחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין גַּם כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ גַּם־כֵּן לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְשׁוּת־הַיָּחִיד, בְּחִינַת פְּנִים. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא אֱמוּנַת הָאַחְדוּת, וְנֶאֱמַר שָׁם: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", כִּי צְרִיכִין לִכְלֹל יַחַד הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁבַּחוּץ לְכָלְלוֹ בַּבַּיִת, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁגַּם אַחַר הַבְּרִיאָה תֻּכְלַל גַּם־כֵּן בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית, וְזֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות שלוחין, הלכה ג). כא. הַבַּיִת שֶׁל הָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת פְּנִימִיּוּת נֶגֶד מְקוֹמוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ, וְעִקַּר בִּנְיַן הַבַּיִת הוּא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכְנֹס בּוֹ מִבַּחוּץ לִפְנִים הָאָדָם עִם כָּל חֲפָצָיו. וְעַל־כֵּן הַבַּיִת הוּא מָקוֹם מְשֻׁמָּר, כִּי עִקַּר הַשְּׁמִירָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּכְנִיסִין כָּל דָּבָר מִבַּחוּץ לִפְנִים וּמְקַשְּׁרִין כָּל הַדְּבָרִים לְשָׁרְשָׁן הָאֲמִתִּי דִקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַפְּנִימִיּוּת. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִבְנוֹת הַבַּיִת בְּחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וְכוּ'", הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לִבְנוֹת הַבַּיִת לְשֵׁם הַשֵּׁם כְּדֵי לַעֲסֹק בּוֹ בַּחָכְמָה הָאֲמִתִּית שֶׁהִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי כָל אָדָם צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּבִנְיַן בֵּיתוֹ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת הוּא בּוֹנֶה מְחִצּוֹת הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָקוֹם לִכְנֹס בּוֹ מִחוּץ לִפְנִים הוּא וְכָל חֲפָצָיו, כְּמוֹ־כֵן בְּרוּחָנִיּוּת יַכְנִיס הַכֹּל מִחוּץ לִפְנִים, שֶׁיַּעֲלֶה כָּל הַדְּבָרִים מִבְּחִינַת חִיצוֹנִיּוּת וִיקַשֵּׁר אוֹתָם אֶל הַפְּנִימִיּוּת, שֶׁהוּא הַחָכְמָה, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" (הלכות פקדון הלכה ד, אות טז). כב. מִצְוַת מְזוּזָה הוּא שְׁמִירָה לְהַבַּיִת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. כִּי הַמְּזוּזָה קוֹבְעִין אוֹתָהּ אֵצֶל הַפֶּתַח, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין מִחוּץ לִפְנִים, וְשָׁם צְרִיכִין שְׁמִירָה גְדוֹלָה מֵהַחִיצוֹנִים הַנֶּאֱחָזִים בַּחוּץ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִקְבֹּע שָׁם מְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח. וּשְׁנֵי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל מְזוּזָה, שֶׁהֵם קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְעֹל תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת, עַל־כֵּן הֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁעַל־יָדָהּ מַכְנִיעִין מַלְכוּת־הָרִשְׁעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּסִילוּת, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַחִיצוֹנִים וּמַזִּיקֵי דְעָלְמָא, וְעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מַכְנִיעִין וּמְבַטְּלִין כֻּלָּם וְנוֹתְנִין כֹּחַ לִבְחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְקַשְּׁרִין הַבַּיִת עִם כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ אֶל עֶצֶם הַפְּנִימִיּוּת שֶׁהוּא חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן בִּנְיַן הַבַּיִת, בִּבְחִינַת "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת" כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי הַמְּזוּזָה נִמְשָׁךְ חַיִּים וַאֲרִיכַת־יָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי זֶה עִקַּר הַחַיִּים עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין כָּל דָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ וְחַיּוּתוֹ שֶׁהוּא הַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה וְכוּ'", שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוַת מְזוּזָה כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ חַיִּים (שם אותיות יז יח). כג. עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא בִּפְנִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בִּבְחִינַת "כָּל כְּבוּדָּה בַת־ מֶלֶךְ פְּנִימָה", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וְכוּ'", מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם מֻקָּף מְחִצּוֹת וְאֵין שׁוֹלְטִין שָׁם הָאֲוִירִים רָעִים שֶׁל כִּסּוּפִין רָעִים שֶׁל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהָיָה עֵשָׂו אִישׁ־שָׂדֶה, שֶׁהָלַךְ אַחַר כִּסּוּפִין וַהֲבָלִים רָעִים שֶׁמְּצוּיִים בַּחוּץ בַּשָּׂדֶה. אֲבָל יַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים, כִּי בָּרַח מֵהֶם לְתוֹךְ אָהֳלֵי־תוֹרָה וּתְפִלָּה. אַךְ לִפְעָמִים מֻכְרָח הָאָדָם לָצֵאת אֶל הַחוּץ בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וָעֵסֶק, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁעוֹסֵק לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים, לְהוֹצִיא הַשֶּׁפַע מֵרְשׁוּת הַחִיצוֹנִים וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא (הַנֶּאֱחָזִין בְּהַשֶּׁפַע מֵחֵטְא אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת) וּלְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע אֶל הַקְּדֻשָּׁה לִפְנִים. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים זוֹכִין עַל־יְדֵי כִּסּוּפִין טוֹבִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר כְּשֶׁמֻּכְרָח לֵילֵךְ אֶל הַחוּץ לְהִשָּׁמֵר מְאֹד מִכִּסּוּפִין רָעִים הַמְּצוּיִים בְּיוֹתֵר בַּחוּץ, וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ לְכִסּוּפִין וּרְצוֹנוֹת טוֹבִים בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה מִחוּץ לִפְנִים כַּנַּ"ל (הלכות אומנין הלכה ד, אותיות טו לא לב לד). כד. מַה שֶּׁעִקַּר קְדֻשַּׁת בֵּית־יִשְׂרָאֵל הוּא כְּשֶׁנִּכְלָל בִּקְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה לְכָל בָּתֵּי הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁעוֹסְקִים בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעִקָּרָהּ אֱמוּנָה, וְעַל־כֵּן עִקַּר יְשִׁיבַת הַבַּיִת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל גַּם בְּבֵיתוֹ הוּא לֵישֵׁב שָׁם וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה עִם חֲבֵרָיו וְתַלְמִידָיו וְכוּ' - עַיֵּן רֹאשׁשׂ הַשָּׁנָה וְכוּ', אוֹת קצג. כה. בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ. כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד שֶׁל אָדָם הוּא בְּבֵיתוֹ, בִּבְחִינַת "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת", וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל כְּבוּדָּה בַת־מֶלֶךְ פְּנִימָה", כִּי שָׁם בְּחִינַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּכְבוֹדוֹ, כִּי כָּל אִישׁ שׂרֵר בְּבֵיתוֹ. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַכָּבוֹד אֶל הַבַּיִת בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה, בִּבְחִינַת "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת", כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְקַדֵּשׁ אֶת בֵּיתוֹ בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וְהַכְנָסַת־אוֹרְחִים וְכוּ', עַל־ יְדֵי־זֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאָז בֵּיתוֹ בִּבְחִינַת מִקְדָּשׁ־מְעַט, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁקְּדֻשַּׁת בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת". וְעַל־כֵּן יֵשׁ סַכָּנָה גְדוֹלָה לִפְעָמִים בְּבִנְיַן הַבַּיִת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "עָרֵי מִסְכְּנוֹת" - שֶׁמְּסַכְּנוֹת אֶת בַּעְלֵיהֶן. כִּי כְּשֶׁהַכָּבוֹד נִמְשָׁךְ לְהָאָדָם, אָז הוּא בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, כִּי הַכָּבוֹד הוּא בִּבְחִינַת "מֹאזְנֵי צֶדֶק" (בְּחִינַת צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, בְּחִינַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר), כִּי הוּא נִשְׁקָל אָז בְּמֹאזְנַיִם, כִּי לִפְעָמִים יָכוֹל הַכָּבוֹד לֶאֱסֹף אֵיזֶה נֶפֶשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁאֵין זוֹכִין לִזָּהֵר לְקַבְּלוֹ כָּרָאוּי. וְעַל־כֵּן מִצְוַת סֻכָּה הִיא סְגֻלָּה לְבִנְיַן הַבַּיִת שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי סֻכָּה הִיא בְּחִינַת תִּקּוּן הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת הֶקֵּף עַנְנֵי־כָבוֹד, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה נִצּוֹלִין מִסַּכָּנַת נָפֶשׁ. כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְתַקֵּן הַכָּבוֹד, לְהַמְשִׁיכוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, אָז אַדְּרַבָּא יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיִּתּוֹסְפוּ וְיָבוֹאוּ אֵלָיו נְפָשׁוֹת חֲדָשׁוֹת עַל־ יְדֵי הַכָּבוֹד. וְזֶה בְּחִינַת: "אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' וְכוּ' אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים וְכוּ'", כִּי הַיְרֵא־הַשֵּׁם זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַבַּיִת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִשָּׁה, בְּחִינַת כָּבוֹד, שֶׁהוּא אֵם־כָּל־חַי, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּפָשׁוֹת כֻּלָּם, עַל־כֵּן יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי הַבַּיִת דַּיְקָא לְבָנִים כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנוֹ, כִּי הַבָּנִים הֵם בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁזּוֹכֶה לְהַרְוִיחַ עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד הֶחָדָשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּיִת חָדָשׁ שֶׁבָּא אֵלָיו לְטוֹבָה כַּנַּ"ל. גַּם מִצְוַת עֲשִׂיַּת מַעֲקֶה מְסֻגָּל לָזֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' חובל בחבירו, הל' ג, אות יז). כו. עִנְיַן מִצְוַת עֲשִׂיַּת מַעֲקֶה לְגַג הַבַּיִת - עַיֵּן מַחֲשָׁבוֹת וְכוּ' אוֹת כב. כז. עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בִּנְיַן בַּיִת הוּא עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין. וְכֵן עִקַּר הַשְּׁמִירָה מִכָּל מִינֵי הֶזֵּקוֹת הוּא גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת בְּחִינַת סֻכָּה. וְעַל־כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ", וְאָז אַתָּה צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת", וְעַל־כֵּן: "וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ" - כְּדֵי לִשְׁמֹר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי הֶזֵּק, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי בִּנְיַן בֵּיתֶךָ. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, בְּחִינַת סֻכָּה, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַבִּנְיָן כַּנַּ"ל. וְגַם כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וְעִקַּר הַשְּׁמִירָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, דְּהַיְנוּ שֶׁכִּבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה מְגִנָּה וּמְסַכֶּכֶת עַל יִשְׂרָאֵל לְשָׁמְרָם וּלְהַצִּילָם מִכָּל מִינֵי הֶזֵּק, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁין בְּבִרְכַּת "הַשְׁכִּיבֵנוּ": "וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְכוּ' וּשְׁמֹר צֵאתֵנוּ וְכוּ'". וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ בְּעַצְמֵנוּ נִזְהָרִין גַּם־כֵּן בִּשְׁמִירַת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִכָּל מִינֵי הֶזֵּק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוַת מַעֲקֶה, עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ הַשְּׁמִירָה מִלְמַעְלָה גַּם־כֵּן מִבְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בִּנְיַן הַבַּיִת כַּנַּ"ל (הלכות מעקה ושמירת נפש, הל' ב; עיין פנים). כח. הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית נִקְרֵאת בַּיִת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת", שֶׁזֶּה בְּחִינַת בֵּי"ת דִּ"בְרֵאשִׁית". וּבְהַתּוֹרָה יֵשׁ נִגְלֶה וְנִסְתָּר, וְכֵן בִּכְלַל עֲבוֹדַת־הַשֵּׁם יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת תּוֹרָה וּתְפִלָּה, בְּחִינַת "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", וְהֵם בְּחִינַת בַּיִת וַעֲלִיָּה. כִּי הַנִּסְתָּר בְּחִינַת תְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת עֲלִיָּה שֶׁעַל הַבַּיִת, וְגוּף הַבַּיִת הוּא בְּחִינַת הַנִּגְלֶה. וְזֶה בְּחִינַת: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ" הַנֶּאֱמַר לְעִנְיַן תְּפִלַּת דָּנִיֵּאל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁרָצוּ חֲכָמִים לְהַשִּׂיג הֲלָכוֹת הַנֶּעְלָמוֹת מֵהֶם שֶׁהֵם בְּחִינַת נִסְתָּר, עָלוּ עַל הָעֲלִיָּה לְדָרְשָׁן, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כַּמָּה פְּעָמִים. וְכֵן מוּבָא בְּ"סֵפֶר־הַמִּדּוֹת", שֶׁלָּדוּר בַּעֲלִיָּה הוּא טוֹב יוֹתֵר לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אָדָם הוּא לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא לְפִי בְּחִינָתוֹ וּלְהַשִּׂיג בְּכָל פַּעַם בְּחִינַת הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה זוֹכִין בַּעֲלִיָּה יוֹתֵר, כִּי עֲלִיָּה הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת נִסְתָּר. וְזֶה בְּחִינַת: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ", דְּהַיְנוּ שֶׁתִּרְצֶה לְהַשִּׂיג הַנִּסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה וְתִרְצֶה לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה חֲדָשָׁה בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בַּיִת חָדָשׁ. וְגַם בְּמַדְרֵגָה זוֹ יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר, בְּחִינַת בַּיִת וְגַג, שֶׁהוּא כְּמוֹ עֲלִיָּה; וְזֶה: "וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ", הַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה גָּדֵר וּמְחִצָּה שֶׁלֹּא יִפֹּל מִשָּׁם, כִּי הַבַּעַל־דָּבָר מִתְגָּרֶה מְאֹד בְּאָדָם הָעוֹלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, בִּפְרָט שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה וּנְפִילָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה. וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בִּשְׁעַת הַיְרִידָה, שֶׁלֹּא תִהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת יְרִידָה מַמָּשׁ, רַק שֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה'. עַל־כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בְּנַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה וּמְחִצָּה לְגַגּוֹ וַעֲלִיָּתוֹ, שֶׁלֹּא יִפֹּל חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי הַיְרִידָה שֶׁקֹּדֶם הָעֲלִיָּה. וְזֶה: "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "רָאוּי זֶה לִפֹּל", כִּי בְּוַדַּאי רָאוּי לִפֹּל, כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁתִּהְיֶה יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, אַךְ שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יִפֹּל לִבְחִינַת יְרִידָה מַמָּשׁ, רַק שֶׁתִּהְיֶה הַיְרִידָה צֹרֶךְ הָעֲלִיָּה, בִּבְחִינַת "כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל וְכוּ'". וְעִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְלִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מֵעַזּוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָאַזְהָרָה "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ד, אותיות ב ג). כט. כִּ'י תִ'בְנֶה בַּ'יִת חָ'דָשׁ" - סוֹפֵי־תֵבוֹת "שְׁתִיָּה", כִּי כָל בָּתֵּי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים קְדֻשָּׁתָם מִן הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם הָאֶבֶן־שְּׁתִיָּה, שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין יְסוֹדוֹתָם וְקִיּוּמָם וְחִזּוּקָם שֶׁל כָּל בָּתֵּי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, וְכַמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁיְּסוֹד הַבַּיִת, כְּפִי הָעֲלִיּוֹת וְהַירִידוֹת שֶׁל הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה, וְשָׁם מְקוֹם בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת בִּנְיַן בַּיִת חָדָשׁ, בְּחִינַת בַּיִת וַעֲלִיָּה, נִגְלֶה וְנִסְתָּר, תּוֹרָה וּתְפִלָּה, שֶׁכְּלוּלִים בִּקְדֻשַּׁת מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהָאֶבֶן שְׁתִיָּה וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים.
The poor are the broken vessels [ma'anin tivirin] of the Holy One blessed be He — in whom dwells the light of His countenance — as it is written: "I dwell with the contrite and lowly of spirit" [Yeshayah 57:15]. And when Hashem Yisborach loves someone and wishes to illuminate His face upon them, He sends a poor person to enable them to merit it. Therefore on Chanukah — when Hashem Yisborach illuminates His face into our homes — in His mercy He sends poor people into our homes, so that we may merit through them to receive the light of the countenance that shines into our homes. Source: Likutay Halachos, ibid., Halachah 4, 15.
ין אֶת הַפֶּתַח, עַד שֶׁהָאָדָם נִשְׁאָר בַּחשֶׁךְ וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַפֶּתַח כְּלָל, כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם פֶּתַח לְפָנָיו לָצֵאת מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ, מִבְּחִינַת רְשׁוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים, וְלִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת רְשׁוּת־הַיָּחִיד; עַל־כֵּן עִקַּר הָעֵצָה לָזֶה הוּא רַק אֱמֶת, וְעַל־יְדֵי שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וֶאֱמֶת הוּא בְּחִינַת אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְאָז יָאִיר לוֹ הָאֱמֶת לִרְאוֹת הַפֶּתַח וְלִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת קְבִיעוּת מְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח - בִּשְׁבִיל לְגָרֵשׁ הַחִיצוֹנִים הַנַּ"ל עַל־יְדֵי שֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן מְזוּזָה מְסֻגָּל לַעֲשִׁירוּת, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּלְהַכְנִיס הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים (שם הל' ד, אותיות ד ה). כ. בַּיִת וּרְשׁוּת־הַיָּחִיד הוּא בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁשָּׁם בְּחִינַת אַחְדוּת, וְחוּץ וּרְשׁוּת־הָרַבִּים הוּא בְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה, וְעַל־כֵּן שָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים שֶׁרוֹצִים לְהַפְרִיד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין אַחַר הַבְּרִיאָה לְקֹדֶם הַבְּרִיאָה. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא לִכְלֹל אַחַר הַבְּרִיאָה בִּבְחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין גַּם כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ גַּם־כֵּן לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְשׁוּת־הַיָּחִיד, בְּחִינַת פְּנִים. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא אֱמוּנַת הָאַחְדוּת, וְנֶאֱמַר שָׁם: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", כִּי צְרִיכִין לִכְלֹל יַחַד הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁבַּחוּץ לְכָלְלוֹ בַּבַּיִת, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁגַּם אַחַר הַבְּרִיאָה תֻּכְלַל גַּם־כֵּן בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית, וְזֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות שלוחין, הלכה ג). כא. הַבַּיִת שֶׁל הָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת פְּנִימִיּוּת נֶגֶד מְקוֹמוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ, וְעִקַּר בִּנְיַן הַבַּיִת הוּא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכְנֹס בּוֹ מִבַּחוּץ לִפְנִים הָאָדָם עִם כָּל חֲפָצָיו. וְעַל־כֵּן הַבַּיִת הוּא מָקוֹם מְשֻׁמָּר, כִּי עִקַּר הַשְּׁמִירָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּכְנִיסִין כָּל דָּבָר מִבַּחוּץ לִפְנִים וּמְקַשְּׁרִין כָּל הַדְּבָרִים לְשָׁרְשָׁן הָאֲמִתִּי דִקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַפְּנִימִיּוּת. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִבְנוֹת הַבַּיִת בְּחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וְכוּ'", הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לִבְנוֹת הַבַּיִת לְשֵׁם הַשֵּׁם כְּדֵי לַעֲסֹק בּוֹ בַּחָכְמָה הָאֲמִתִּית שֶׁהִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי כָל אָדָם צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּבִנְיַן בֵּיתוֹ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת הוּא בּוֹנֶה מְחִצּוֹת הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָקוֹם לִכְנֹס בּוֹ מִחוּץ לִפְנִים הוּא וְכָל חֲפָצָיו, כְּמוֹ־כֵן בְּרוּחָנִיּוּת יַכְנִיס הַכֹּל מִחוּץ לִפְנִים, שֶׁיַּעֲלֶה כָּל הַדְּבָרִים מִבְּחִינַת חִיצוֹנִיּוּת וִיקַשֵּׁר אוֹתָם אֶל הַפְּנִימִיּוּת, שֶׁהוּא הַחָכְמָה, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" (הלכות פקדון הלכה ד, אות טז). כב. מִצְוַת מְזוּזָה הוּא שְׁמִירָה לְהַבַּיִת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. כִּי הַמְּזוּזָה קוֹבְעִין אוֹתָהּ אֵצֶל הַפֶּתַח, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין מִחוּץ לִפְנִים, וְשָׁם צְרִיכִין שְׁמִירָה גְדוֹלָה מֵהַחִיצוֹנִים הַנֶּאֱחָזִים בַּחוּץ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִקְבֹּע שָׁם מְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח. וּשְׁנֵי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל מְזוּזָה, שֶׁהֵם קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְעֹל תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת, עַל־כֵּן הֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁעַל־יָדָהּ מַכְנִיעִין מַלְכוּת־הָרִשְׁעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּסִילוּת, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַחִיצוֹנִים וּמַזִּיקֵי דְעָלְמָא, וְעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מַכְנִיעִין וּמְבַטְּלִין כֻּלָּם וְנוֹתְנִין כֹּחַ לִבְחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְקַשְּׁרִין הַבַּיִת עִם כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ אֶל עֶצֶם הַפְּנִימִיּוּת שֶׁהוּא חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן בִּנְיַן הַבַּיִת, בִּבְחִינַת "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת" כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי הַמְּזוּזָה נִמְשָׁךְ חַיִּים וַאֲרִיכַת־יָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי זֶה עִקַּר הַחַיִּים עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין כָּל דָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ וְחַיּוּתוֹ שֶׁהוּא הַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה וְכוּ'", שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוַת מְזוּזָה כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ חַיִּים (שם אותיות יז יח). כג. עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא בִּפְנִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בִּבְחִינַת "כָּל כְּבוּדָּה בַת־ מֶלֶךְ פְּנִימָה", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וְכוּ'", מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם מֻקָּף מְחִצּוֹת וְאֵין שׁוֹלְטִין שָׁם הָאֲוִירִים רָעִים שֶׁל כִּסּוּפִין רָעִים שֶׁל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהָיָה עֵשָׂו אִישׁ־שָׂדֶה, שֶׁהָלַךְ אַחַר כִּסּוּפִין וַהֲבָלִים רָעִים שֶׁמְּצוּיִים בַּחוּץ בַּשָּׂדֶה. אֲבָל יַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים, כִּי בָּרַח מֵהֶם לְתוֹךְ אָהֳלֵי־תוֹרָה וּתְפִלָּה. אַךְ לִפְעָמִים מֻכְרָח הָאָדָם לָצֵאת אֶל הַחוּץ בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וָעֵסֶק, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁעוֹסֵק לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים, לְהוֹצִיא הַשֶּׁפַע מֵרְשׁוּת הַחִיצוֹנִים וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא (הַנֶּאֱחָזִין בְּהַשֶּׁפַע מֵחֵטְא אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת) וּלְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע אֶל הַקְּדֻשָּׁה לִפְנִים. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים זוֹכִין עַל־יְדֵי כִּסּוּפִין טוֹבִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר כְּשֶׁמֻּכְרָח לֵילֵךְ אֶל הַחוּץ לְהִשָּׁמֵר מְאֹד מִכִּסּוּפִין רָעִים הַמְּצוּיִים בְּיוֹתֵר בַּחוּץ, וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ לְכִסּוּפִין וּרְצוֹנוֹת טוֹבִים בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה מִחוּץ לִפְנִים כַּנַּ"ל (הלכות אומנין הלכה ד, אותיות טו לא לב לד). כד. מַה שֶּׁעִקַּר קְדֻשַּׁת בֵּית־יִשְׂרָאֵל הוּא כְּשֶׁנִּכְלָל בִּקְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה לְכָל בָּתֵּי הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁעוֹסְקִים בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעִקָּרָהּ אֱמוּנָה, וְעַל־כֵּן עִקַּר יְשִׁיבַת הַבַּיִת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל גַּם בְּבֵיתוֹ הוּא לֵישֵׁב שָׁם וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה עִם חֲבֵרָיו וְתַלְמִידָיו וְכוּ' - עַיֵּן רֹאשׁשׂ הַשָּׁנָה וְכוּ', אוֹת קצג. כה. בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ. כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד שֶׁל אָדָם הוּא בְּבֵיתוֹ, בִּבְחִינַת "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת", וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל כְּבוּדָּה בַת־מֶלֶךְ פְּנִימָה", כִּי שָׁם בְּחִינַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּכְבוֹדוֹ, כִּי כָּל אִישׁ שׂרֵר בְּבֵיתוֹ. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַכָּבוֹד אֶל הַבַּיִת בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה, בִּבְחִינַת "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת", כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְקַדֵּשׁ אֶת בֵּיתוֹ בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וְהַכְנָסַת־אוֹרְחִים וְכוּ', עַל־ יְדֵי־זֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאָז בֵּיתוֹ בִּבְחִינַת מִקְדָּשׁ־מְעַט, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁקְּדֻשַּׁת בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת". וְעַל־כֵּן יֵשׁ סַכָּנָה גְדוֹלָה לִפְעָמִים בְּבִנְיַן הַבַּיִת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "עָרֵי מִסְכְּנוֹת" - שֶׁמְּסַכְּנוֹת אֶת בַּעְלֵיהֶן. כִּי כְּשֶׁהַכָּבוֹד נִמְשָׁךְ לְהָאָדָם, אָז הוּא בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, כִּי הַכָּבוֹד הוּא בִּבְחִינַת "מֹאזְנֵי צֶדֶק" (בְּחִינַת צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, בְּחִינַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר), כִּי הוּא נִשְׁקָל אָז בְּמֹאזְנַיִם, כִּי לִפְעָמִים יָכוֹל הַכָּבוֹד לֶאֱסֹף אֵיזֶה נֶפֶשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁאֵין זוֹכִין לִזָּהֵר לְקַבְּלוֹ כָּרָאוּי. וְעַל־כֵּן מִצְוַת סֻכָּה הִיא סְגֻלָּה לְבִנְיַן הַבַּיִת שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי סֻכָּה הִיא בְּחִינַת תִּקּוּן הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת הֶקֵּף עַנְנֵי־כָבוֹד, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה נִצּוֹלִין מִסַּכָּנַת נָפֶשׁ. כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְתַקֵּן הַכָּבוֹד, לְהַמְשִׁיכוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, אָז אַדְּרַבָּא יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיִּתּוֹסְפוּ וְיָבוֹאוּ אֵלָיו נְפָשׁוֹת חֲדָשׁוֹת עַל־ יְדֵי הַכָּבוֹד. וְזֶה בְּחִינַת: "אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' וְכוּ' אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים וְכוּ'", כִּי הַיְרֵא־הַשֵּׁם זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַבַּיִת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִשָּׁה, בְּחִינַת כָּבוֹד, שֶׁהוּא אֵם־כָּל־חַי, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּפָשׁוֹת כֻּלָּם, עַל־כֵּן יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי הַבַּיִת דַּיְקָא לְבָנִים כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנוֹ, כִּי הַבָּנִים הֵם בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁזּוֹכֶה לְהַרְוִיחַ עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד הֶחָדָשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּיִת חָדָשׁ שֶׁבָּא אֵלָיו לְטוֹבָה כַּנַּ"ל. גַּם מִצְוַת עֲשִׂיַּת מַעֲקֶה מְסֻגָּל לָזֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' חובל בחבירו, הל' ג, אות יז). כו. עִנְיַן מִצְוַת עֲשִׂיַּת מַעֲקֶה לְגַג הַבַּיִת - עַיֵּן מַחֲשָׁבוֹת וְכוּ' אוֹת כב. כז. עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בִּנְיַן בַּיִת הוּא עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין. וְכֵן עִקַּר הַשְּׁמִירָה מִכָּל מִינֵי הֶזֵּקוֹת הוּא גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת בְּחִינַת סֻכָּה. וְעַל־כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ", וְאָז אַתָּה צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת", וְעַל־כֵּן: "וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ" - כְּדֵי לִשְׁמֹר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי הֶזֵּק, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי בִּנְיַן בֵּיתֶךָ. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, בְּחִינַת סֻכָּה, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַבִּנְיָן כַּנַּ"ל. וְגַם כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וְעִקַּר הַשְּׁמִירָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, דְּהַיְנוּ שֶׁכִּבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה מְגִנָּה וּמְסַכֶּכֶת עַל יִשְׂרָאֵל לְשָׁמְרָם וּלְהַצִּילָם מִכָּל מִינֵי הֶזֵּק, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁין בְּבִרְכַּת "הַשְׁכִּיבֵנוּ": "וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְכוּ' וּשְׁמֹר צֵאתֵנוּ וְכוּ'". וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ בְּעַצְמֵנוּ נִזְהָרִין גַּם־כֵּן בִּשְׁמִירַת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִכָּל מִינֵי הֶזֵּק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוַת מַעֲקֶה, עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ הַשְּׁמִירָה מִלְמַעְלָה גַּם־כֵּן מִבְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בִּנְיַן הַבַּיִת כַּנַּ"ל (הלכות מעקה ושמירת נפש, הל' ב; עיין פנים). כח. הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית נִקְרֵאת בַּיִת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת", שֶׁזֶּה בְּחִינַת בֵּי"ת דִּ"בְרֵאשִׁית". וּבְהַתּוֹרָה יֵשׁ נִגְלֶה וְנִסְתָּר, וְכֵן בִּכְלַל עֲבוֹדַת־הַשֵּׁם יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת תּוֹרָה וּתְפִלָּה, בְּחִינַת "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", וְהֵם בְּחִינַת בַּיִת וַעֲלִיָּה. כִּי הַנִּסְתָּר בְּחִינַת תְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת עֲלִיָּה שֶׁעַל הַבַּיִת, וְגוּף הַבַּיִת הוּא בְּחִינַת הַנִּגְלֶה. וְזֶה בְּחִינַת: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ" הַנֶּאֱמַר לְעִנְיַן תְּפִלַּת דָּנִיֵּאל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁרָצוּ חֲכָמִים לְהַשִּׂיג הֲלָכוֹת הַנֶּעְלָמוֹת מֵהֶם שֶׁהֵם בְּחִינַת נִסְתָּר, עָלוּ עַל הָעֲלִיָּה לְדָרְשָׁן, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כַּמָּה פְּעָמִים. וְכֵן מוּבָא בְּ"סֵפֶר־הַמִּדּוֹת", שֶׁלָּדוּר בַּעֲלִיָּה הוּא טוֹב יוֹתֵר לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אָדָם הוּא לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא לְפִי בְּחִינָתוֹ וּלְהַשִּׂיג בְּכָל פַּעַם בְּחִינַת הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה זוֹכִין בַּעֲלִיָּה יוֹתֵר, כִּי עֲלִיָּה הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת נִסְתָּר. וְזֶה בְּחִינַת: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ", דְּהַיְנוּ שֶׁתִּרְצֶה לְהַשִּׂיג הַנִּסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה וְתִרְצֶה לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה חֲדָשָׁה בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בַּיִת חָדָשׁ. וְגַם בְּמַדְרֵגָה זוֹ יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר, בְּחִינַת בַּיִת וְגַג, שֶׁהוּא כְּמוֹ עֲלִיָּה; וְזֶה: "וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ", הַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה גָּדֵר וּמְחִצָּה שֶׁלֹּא יִפֹּל מִשָּׁם, כִּי הַבַּעַל־דָּבָר מִתְגָּרֶה מְאֹד בְּאָדָם הָעוֹלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, בִּפְרָט שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה וּנְפִילָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה. וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בִּשְׁעַת הַיְרִידָה, שֶׁלֹּא תִהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת יְרִידָה מַמָּשׁ, רַק שֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה'. עַל־כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בְּנַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה וּמְחִצָּה לְגַגּוֹ וַעֲלִיָּתוֹ, שֶׁלֹּא יִפֹּל חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי הַיְרִידָה שֶׁקֹּדֶם הָעֲלִיָּה. וְזֶה: "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "רָאוּי זֶה לִפֹּל", כִּי בְּוַדַּאי רָאוּי לִפֹּל, כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁתִּהְיֶה יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, אַךְ שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יִפֹּל לִבְחִינַת יְרִידָה מַמָּשׁ, רַק שֶׁתִּהְיֶה הַיְרִידָה צֹרֶךְ הָעֲלִיָּה, בִּבְחִינַת "כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל וְכוּ'". וְעִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְלִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מֵעַזּוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָאַזְהָרָה "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ד, אותיות ב ג). כט. כִּ'י תִ'בְנֶה בַּ'יִת חָ'דָשׁ" - סוֹפֵי־תֵבוֹת "שְׁתִיָּה", כִּי כָל בָּתֵּי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים קְדֻשָּׁתָם מִן הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם הָאֶבֶן־שְּׁתִיָּה, שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין יְסוֹדוֹתָם וְקִיּוּמָם וְחִזּוּקָם שֶׁל כָּל בָּתֵּי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, וְכַמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁיְּסוֹד הַבַּיִת, כְּפִי הָעֲלִיּוֹת וְהַירִידוֹת שֶׁל הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה, וְשָׁם מְקוֹם בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת בִּנְיַן בַּיִת חָדָשׁ, בְּחִינַת בַּיִת וַעֲלִיָּה, נִגְלֶה וְנִסְתָּר, תּוֹרָה וּתְפִלָּה, שֶׁכְּלוּלִים בִּקְדֻשַּׁת מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהָאֶבֶן שְׁתִיָּה וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים.
One must be humble to the ultimate degree — to be truly as nothing, without any error or ulterior motive whatsoever — and yet at the same time be very strong and courageous: not to allow oneself to fall through anything, and to stand against all who obstruct and prevent holiness with great fortification, in the aspect of: "his heart was exalted in the ways of Hashem" [Divrei HaYamim II 17:6]. And this is merited through the mitzvah of tzedakah. For wealth is one of the things through which a person tends to become great and arrogant — while poverty and destitution are in the aspect of humility and lowliness. And when the wealthy person gives his mind to the poor person's distress and has compassion on him and participates in his suffering and gives him sufficient for his need — through this he humbles himself and diminishes his arrogance. And he also revives the poor person and raises and elevates him from the aspect of small-mindedness [mochin d'katnus] — the disqualified humility — that the poor person reached through his poverty and great hardship. And this is the aspect of what is said regarding the shekels — which are the aspect of tzedakah: "the wealthy shall not give more" — that through his wealth he should not come to excess and arrogance; "and the poor shall not give less" [Shemos 30:15] — that through his poverty he should not come to diminishment and disqualified humility. It is found that through tzedakah both are rectified — the holy humility and the holy greatness — for at their root both are one, in the aspect of: "in the place of His greatness there you find His humility." Source: Likutay Halachos, Hilchos Tefilin, Halachah 6, Ois 24.
ין אֶת הַפֶּתַח, עַד שֶׁהָאָדָם נִשְׁאָר בַּחשֶׁךְ וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַפֶּתַח כְּלָל, כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם פֶּתַח לְפָנָיו לָצֵאת מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ, מִבְּחִינַת רְשׁוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים, וְלִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת רְשׁוּת־הַיָּחִיד; עַל־כֵּן עִקַּר הָעֵצָה לָזֶה הוּא רַק אֱמֶת, וְעַל־יְדֵי שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וֶאֱמֶת הוּא בְּחִינַת אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְאָז יָאִיר לוֹ הָאֱמֶת לִרְאוֹת הַפֶּתַח וְלִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת קְבִיעוּת מְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח - בִּשְׁבִיל לְגָרֵשׁ הַחִיצוֹנִים הַנַּ"ל עַל־יְדֵי שֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן מְזוּזָה מְסֻגָּל לַעֲשִׁירוּת, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּלְהַכְנִיס הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים (שם הל' ד, אותיות ד ה). כ. בַּיִת וּרְשׁוּת־הַיָּחִיד הוּא בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁשָּׁם בְּחִינַת אַחְדוּת, וְחוּץ וּרְשׁוּת־הָרַבִּים הוּא בְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה, וְעַל־כֵּן שָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים שֶׁרוֹצִים לְהַפְרִיד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין אַחַר הַבְּרִיאָה לְקֹדֶם הַבְּרִיאָה. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא לִכְלֹל אַחַר הַבְּרִיאָה בִּבְחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין גַּם כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ גַּם־כֵּן לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְשׁוּת־הַיָּחִיד, בְּחִינַת פְּנִים. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא אֱמוּנַת הָאַחְדוּת, וְנֶאֱמַר שָׁם: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", כִּי צְרִיכִין לִכְלֹל יַחַד הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁבַּחוּץ לְכָלְלוֹ בַּבַּיִת, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁגַּם אַחַר הַבְּרִיאָה תֻּכְלַל גַּם־כֵּן בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית, וְזֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות שלוחין, הלכה ג). כא. הַבַּיִת שֶׁל הָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת פְּנִימִיּוּת נֶגֶד מְקוֹמוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ, וְעִקַּר בִּנְיַן הַבַּיִת הוּא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכְנֹס בּוֹ מִבַּחוּץ לִפְנִים הָאָדָם עִם כָּל חֲפָצָיו. וְעַל־כֵּן הַבַּיִת הוּא מָקוֹם מְשֻׁמָּר, כִּי עִקַּר הַשְּׁמִירָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּכְנִיסִין כָּל דָּבָר מִבַּחוּץ לִפְנִים וּמְקַשְּׁרִין כָּל הַדְּבָרִים לְשָׁרְשָׁן הָאֲמִתִּי דִקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַפְּנִימִיּוּת. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִבְנוֹת הַבַּיִת בְּחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וְכוּ'", הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לִבְנוֹת הַבַּיִת לְשֵׁם הַשֵּׁם כְּדֵי לַעֲסֹק בּוֹ בַּחָכְמָה הָאֲמִתִּית שֶׁהִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי כָל אָדָם צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּבִנְיַן בֵּיתוֹ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת הוּא בּוֹנֶה מְחִצּוֹת הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָקוֹם לִכְנֹס בּוֹ מִחוּץ לִפְנִים הוּא וְכָל חֲפָצָיו, כְּמוֹ־כֵן בְּרוּחָנִיּוּת יַכְנִיס הַכֹּל מִחוּץ לִפְנִים, שֶׁיַּעֲלֶה כָּל הַדְּבָרִים מִבְּחִינַת חִיצוֹנִיּוּת וִיקַשֵּׁר אוֹתָם אֶל הַפְּנִימִיּוּת, שֶׁהוּא הַחָכְמָה, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" (הלכות פקדון הלכה ד, אות טז). כב. מִצְוַת מְזוּזָה הוּא שְׁמִירָה לְהַבַּיִת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. כִּי הַמְּזוּזָה קוֹבְעִין אוֹתָהּ אֵצֶל הַפֶּתַח, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין מִחוּץ לִפְנִים, וְשָׁם צְרִיכִין שְׁמִירָה גְדוֹלָה מֵהַחִיצוֹנִים הַנֶּאֱחָזִים בַּחוּץ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִקְבֹּע שָׁם מְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח. וּשְׁנֵי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל מְזוּזָה, שֶׁהֵם קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְעֹל תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת, עַל־כֵּן הֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁעַל־יָדָהּ מַכְנִיעִין מַלְכוּת־הָרִשְׁעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּסִילוּת, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַחִיצוֹנִים וּמַזִּיקֵי דְעָלְמָא, וְעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מַכְנִיעִין וּמְבַטְּלִין כֻּלָּם וְנוֹתְנִין כֹּחַ לִבְחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְקַשְּׁרִין הַבַּיִת עִם כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ אֶל עֶצֶם הַפְּנִימִיּוּת שֶׁהוּא חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן בִּנְיַן הַבַּיִת, בִּבְחִינַת "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת" כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי הַמְּזוּזָה נִמְשָׁךְ חַיִּים וַאֲרִיכַת־יָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי זֶה עִקַּר הַחַיִּים עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין כָּל דָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ וְחַיּוּתוֹ שֶׁהוּא הַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה וְכוּ'", שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוַת מְזוּזָה כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ חַיִּים (שם אותיות יז יח). כג. עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא בִּפְנִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בִּבְחִינַת "כָּל כְּבוּדָּה בַת־ מֶלֶךְ פְּנִימָה", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וְכוּ'", מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם מֻקָּף מְחִצּוֹת וְאֵין שׁוֹלְטִין שָׁם הָאֲוִירִים רָעִים שֶׁל כִּסּוּפִין רָעִים שֶׁל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהָיָה עֵשָׂו אִישׁ־שָׂדֶה, שֶׁהָלַךְ אַחַר כִּסּוּפִין וַהֲבָלִים רָעִים שֶׁמְּצוּיִים בַּחוּץ בַּשָּׂדֶה. אֲבָל יַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים, כִּי בָּרַח מֵהֶם לְתוֹךְ אָהֳלֵי־תוֹרָה וּתְפִלָּה. אַךְ לִפְעָמִים מֻכְרָח הָאָדָם לָצֵאת אֶל הַחוּץ בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וָעֵסֶק, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁעוֹסֵק לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים, לְהוֹצִיא הַשֶּׁפַע מֵרְשׁוּת הַחִיצוֹנִים וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא (הַנֶּאֱחָזִין בְּהַשֶּׁפַע מֵחֵטְא אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת) וּלְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע אֶל הַקְּדֻשָּׁה לִפְנִים. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים זוֹכִין עַל־יְדֵי כִּסּוּפִין טוֹבִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר כְּשֶׁמֻּכְרָח לֵילֵךְ אֶל הַחוּץ לְהִשָּׁמֵר מְאֹד מִכִּסּוּפִין רָעִים הַמְּצוּיִים בְּיוֹתֵר בַּחוּץ, וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ לְכִסּוּפִין וּרְצוֹנוֹת טוֹבִים בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה מִחוּץ לִפְנִים כַּנַּ"ל (הלכות אומנין הלכה ד, אותיות טו לא לב לד). כד. מַה שֶּׁעִקַּר קְדֻשַּׁת בֵּית־יִשְׂרָאֵל הוּא כְּשֶׁנִּכְלָל בִּקְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה לְכָל בָּתֵּי הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁעוֹסְקִים בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעִקָּרָהּ אֱמוּנָה, וְעַל־כֵּן עִקַּר יְשִׁיבַת הַבַּיִת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל גַּם בְּבֵיתוֹ הוּא לֵישֵׁב שָׁם וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה עִם חֲבֵרָיו וְתַלְמִידָיו וְכוּ' - עַיֵּן רֹאשׁשׂ הַשָּׁנָה וְכוּ', אוֹת קצג. כה. בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ. כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד שֶׁל אָדָם הוּא בְּבֵיתוֹ, בִּבְחִינַת "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת", וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל כְּבוּדָּה בַת־מֶלֶךְ פְּנִימָה", כִּי שָׁם בְּחִינַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּכְבוֹדוֹ, כִּי כָּל אִישׁ שׂרֵר בְּבֵיתוֹ. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַכָּבוֹד אֶל הַבַּיִת בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה, בִּבְחִינַת "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת", כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְקַדֵּשׁ אֶת בֵּיתוֹ בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וְהַכְנָסַת־אוֹרְחִים וְכוּ', עַל־ יְדֵי־זֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאָז בֵּיתוֹ בִּבְחִינַת מִקְדָּשׁ־מְעַט, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁקְּדֻשַּׁת בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת". וְעַל־כֵּן יֵשׁ סַכָּנָה גְדוֹלָה לִפְעָמִים בְּבִנְיַן הַבַּיִת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "עָרֵי מִסְכְּנוֹת" - שֶׁמְּסַכְּנוֹת אֶת בַּעְלֵיהֶן. כִּי כְּשֶׁהַכָּבוֹד נִמְשָׁךְ לְהָאָדָם, אָז הוּא בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, כִּי הַכָּבוֹד הוּא בִּבְחִינַת "מֹאזְנֵי צֶדֶק" (בְּחִינַת צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, בְּחִינַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר), כִּי הוּא נִשְׁקָל אָז בְּמֹאזְנַיִם, כִּי לִפְעָמִים יָכוֹל הַכָּבוֹד לֶאֱסֹף אֵיזֶה נֶפֶשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁאֵין זוֹכִין לִזָּהֵר לְקַבְּלוֹ כָּרָאוּי. וְעַל־כֵּן מִצְוַת סֻכָּה הִיא סְגֻלָּה לְבִנְיַן הַבַּיִת שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי סֻכָּה הִיא בְּחִינַת תִּקּוּן הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת הֶקֵּף עַנְנֵי־כָבוֹד, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה נִצּוֹלִין מִסַּכָּנַת נָפֶשׁ. כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְתַקֵּן הַכָּבוֹד, לְהַמְשִׁיכוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, אָז אַדְּרַבָּא יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיִּתּוֹסְפוּ וְיָבוֹאוּ אֵלָיו נְפָשׁוֹת חֲדָשׁוֹת עַל־ יְדֵי הַכָּבוֹד. וְזֶה בְּחִינַת: "אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' וְכוּ' אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים וְכוּ'", כִּי הַיְרֵא־הַשֵּׁם זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַבַּיִת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִשָּׁה, בְּחִינַת כָּבוֹד, שֶׁהוּא אֵם־כָּל־חַי, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּפָשׁוֹת כֻּלָּם, עַל־כֵּן יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי הַבַּיִת דַּיְקָא לְבָנִים כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנוֹ, כִּי הַבָּנִים הֵם בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁזּוֹכֶה לְהַרְוִיחַ עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד הֶחָדָשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּיִת חָדָשׁ שֶׁבָּא אֵלָיו לְטוֹבָה כַּנַּ"ל. גַּם מִצְוַת עֲשִׂיַּת מַעֲקֶה מְסֻגָּל לָזֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' חובל בחבירו, הל' ג, אות יז). כו. עִנְיַן מִצְוַת עֲשִׂיַּת מַעֲקֶה לְגַג הַבַּיִת - עַיֵּן מַחֲשָׁבוֹת וְכוּ' אוֹת כב. כז. עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בִּנְיַן בַּיִת הוּא עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין. וְכֵן עִקַּר הַשְּׁמִירָה מִכָּל מִינֵי הֶזֵּקוֹת הוּא גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת בְּחִינַת סֻכָּה. וְעַל־כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ", וְאָז אַתָּה צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת", וְעַל־כֵּן: "וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ" - כְּדֵי לִשְׁמֹר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי הֶזֵּק, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי בִּנְיַן בֵּיתֶךָ. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, בְּחִינַת סֻכָּה, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַבִּנְיָן כַּנַּ"ל. וְגַם כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וְעִקַּר הַשְּׁמִירָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, דְּהַיְנוּ שֶׁכִּבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה מְגִנָּה וּמְסַכֶּכֶת עַל יִשְׂרָאֵל לְשָׁמְרָם וּלְהַצִּילָם מִכָּל מִינֵי הֶזֵּק, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁין בְּבִרְכַּת "הַשְׁכִּיבֵנוּ": "וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְכוּ' וּשְׁמֹר צֵאתֵנוּ וְכוּ'". וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ בְּעַצְמֵנוּ נִזְהָרִין גַּם־כֵּן בִּשְׁמִירַת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִכָּל מִינֵי הֶזֵּק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוַת מַעֲקֶה, עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ הַשְּׁמִירָה מִלְמַעְלָה גַּם־כֵּן מִבְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בִּנְיַן הַבַּיִת כַּנַּ"ל (הלכות מעקה ושמירת נפש, הל' ב; עיין פנים). כח. הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית נִקְרֵאת בַּיִת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת", שֶׁזֶּה בְּחִינַת בֵּי"ת דִּ"בְרֵאשִׁית". וּבְהַתּוֹרָה יֵשׁ נִגְלֶה וְנִסְתָּר, וְכֵן בִּכְלַל עֲבוֹדַת־הַשֵּׁם יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת תּוֹרָה וּתְפִלָּה, בְּחִינַת "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", וְהֵם בְּחִינַת בַּיִת וַעֲלִיָּה. כִּי הַנִּסְתָּר בְּחִינַת תְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת עֲלִיָּה שֶׁעַל הַבַּיִת, וְגוּף הַבַּיִת הוּא בְּחִינַת הַנִּגְלֶה. וְזֶה בְּחִינַת: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ" הַנֶּאֱמַר לְעִנְיַן תְּפִלַּת דָּנִיֵּאל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁרָצוּ חֲכָמִים לְהַשִּׂיג הֲלָכוֹת הַנֶּעְלָמוֹת מֵהֶם שֶׁהֵם בְּחִינַת נִסְתָּר, עָלוּ עַל הָעֲלִיָּה לְדָרְשָׁן, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כַּמָּה פְּעָמִים. וְכֵן מוּבָא בְּ"סֵפֶר־הַמִּדּוֹת", שֶׁלָּדוּר בַּעֲלִיָּה הוּא טוֹב יוֹתֵר לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אָדָם הוּא לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא לְפִי בְּחִינָתוֹ וּלְהַשִּׂיג בְּכָל פַּעַם בְּחִינַת הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה זוֹכִין בַּעֲלִיָּה יוֹתֵר, כִּי עֲלִיָּה הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת נִסְתָּר. וְזֶה בְּחִינַת: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ", דְּהַיְנוּ שֶׁתִּרְצֶה לְהַשִּׂיג הַנִּסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה וְתִרְצֶה לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה חֲדָשָׁה בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בַּיִת חָדָשׁ. וְגַם בְּמַדְרֵגָה זוֹ יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר, בְּחִינַת בַּיִת וְגַג, שֶׁהוּא כְּמוֹ עֲלִיָּה; וְזֶה: "וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ", הַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה גָּדֵר וּמְחִצָּה שֶׁלֹּא יִפֹּל מִשָּׁם, כִּי הַבַּעַל־דָּבָר מִתְגָּרֶה מְאֹד בְּאָדָם הָעוֹלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, בִּפְרָט שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה וּנְפִילָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה. וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בִּשְׁעַת הַיְרִידָה, שֶׁלֹּא תִהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת יְרִידָה מַמָּשׁ, רַק שֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה'. עַל־כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בְּנַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה וּמְחִצָּה לְגַגּוֹ וַעֲלִיָּתוֹ, שֶׁלֹּא יִפֹּל חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי הַיְרִידָה שֶׁקֹּדֶם הָעֲלִיָּה. וְזֶה: "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "רָאוּי זֶה לִפֹּל", כִּי בְּוַדַּאי רָאוּי לִפֹּל, כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁתִּהְיֶה יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, אַךְ שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יִפֹּל לִבְחִינַת יְרִידָה מַמָּשׁ, רַק שֶׁתִּהְיֶה הַיְרִידָה צֹרֶךְ הָעֲלִיָּה, בִּבְחִינַת "כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל וְכוּ'". וְעִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְלִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מֵעַזּוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָאַזְהָרָה "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ד, אותיות ב ג). כט. כִּ'י תִ'בְנֶה בַּ'יִת חָ'דָשׁ" - סוֹפֵי־תֵבוֹת "שְׁתִיָּה", כִּי כָל בָּתֵּי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים קְדֻשָּׁתָם מִן הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם הָאֶבֶן־שְּׁתִיָּה, שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין יְסוֹדוֹתָם וְקִיּוּמָם וְחִזּוּקָם שֶׁל כָּל בָּתֵּי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, וְכַמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁיְּסוֹד הַבַּיִת, כְּפִי הָעֲלִיּוֹת וְהַירִידוֹת שֶׁל הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה, וְשָׁם מְקוֹם בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת בִּנְיַן בַּיִת חָדָשׁ, בְּחִינַת בַּיִת וַעֲלִיָּה, נִגְלֶה וְנִסְתָּר, תּוֹרָה וּתְפִלָּה, שֶׁכְּלוּלִים בִּקְדֻשַּׁת מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהָאֶבֶן שְׁתִיָּה וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים.
Through tzedakah one merits the light of the countenance, the glimmering of the holy intellects, the building of the Beis HaMikdash, and eternal life. Source: Likutay Halachos, ibid.
ין אֶת הַפֶּתַח, עַד שֶׁהָאָדָם נִשְׁאָר בַּחשֶׁךְ וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַפֶּתַח כְּלָל, כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם פֶּתַח לְפָנָיו לָצֵאת מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ, מִבְּחִינַת רְשׁוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, בְּחִינַת רְשׁוּת־הָרַבִּים, וְלִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת רְשׁוּת־הַיָּחִיד; עַל־כֵּן עִקַּר הָעֵצָה לָזֶה הוּא רַק אֱמֶת, וְעַל־יְדֵי שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וֶאֱמֶת הוּא בְּחִינַת אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְאָז יָאִיר לוֹ הָאֱמֶת לִרְאוֹת הַפֶּתַח וְלִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת קְבִיעוּת מְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח - בִּשְׁבִיל לְגָרֵשׁ הַחִיצוֹנִים הַנַּ"ל עַל־יְדֵי שֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן מְזוּזָה מְסֻגָּל לַעֲשִׁירוּת, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּלְהַכְנִיס הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים (שם הל' ד, אותיות ד ה). כ. בַּיִת וּרְשׁוּת־הַיָּחִיד הוּא בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁשָּׁם בְּחִינַת אַחְדוּת, וְחוּץ וּרְשׁוּת־הָרַבִּים הוּא בְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה, וְעַל־כֵּן שָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים שֶׁרוֹצִים לְהַפְרִיד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין אַחַר הַבְּרִיאָה לְקֹדֶם הַבְּרִיאָה. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא לִכְלֹל אַחַר הַבְּרִיאָה בִּבְחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין גַּם כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ גַּם־כֵּן לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְשׁוּת־הַיָּחִיד, בְּחִינַת פְּנִים. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא אֱמוּנַת הָאַחְדוּת, וְנֶאֱמַר שָׁם: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", כִּי צְרִיכִין לִכְלֹל יַחַד הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁבַּחוּץ לְכָלְלוֹ בַּבַּיִת, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁגַּם אַחַר הַבְּרִיאָה תֻּכְלַל גַּם־כֵּן בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית, וְזֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות שלוחין, הלכה ג). כא. הַבַּיִת שֶׁל הָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת פְּנִימִיּוּת נֶגֶד מְקוֹמוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ, וְעִקַּר בִּנְיַן הַבַּיִת הוּא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכְנֹס בּוֹ מִבַּחוּץ לִפְנִים הָאָדָם עִם כָּל חֲפָצָיו. וְעַל־כֵּן הַבַּיִת הוּא מָקוֹם מְשֻׁמָּר, כִּי עִקַּר הַשְּׁמִירָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּכְנִיסִין כָּל דָּבָר מִבַּחוּץ לִפְנִים וּמְקַשְּׁרִין כָּל הַדְּבָרִים לְשָׁרְשָׁן הָאֲמִתִּי דִקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַפְּנִימִיּוּת. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִבְנוֹת הַבַּיִת בְּחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וְכוּ'", הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לִבְנוֹת הַבַּיִת לְשֵׁם הַשֵּׁם כְּדֵי לַעֲסֹק בּוֹ בַּחָכְמָה הָאֲמִתִּית שֶׁהִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי כָל אָדָם צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּבִנְיַן בֵּיתוֹ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת הוּא בּוֹנֶה מְחִצּוֹת הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָקוֹם לִכְנֹס בּוֹ מִחוּץ לִפְנִים הוּא וְכָל חֲפָצָיו, כְּמוֹ־כֵן בְּרוּחָנִיּוּת יַכְנִיס הַכֹּל מִחוּץ לִפְנִים, שֶׁיַּעֲלֶה כָּל הַדְּבָרִים מִבְּחִינַת חִיצוֹנִיּוּת וִיקַשֵּׁר אוֹתָם אֶל הַפְּנִימִיּוּת, שֶׁהוּא הַחָכְמָה, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" (הלכות פקדון הלכה ד, אות טז). כב. מִצְוַת מְזוּזָה הוּא שְׁמִירָה לְהַבַּיִת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. כִּי הַמְּזוּזָה קוֹבְעִין אוֹתָהּ אֵצֶל הַפֶּתַח, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין מִחוּץ לִפְנִים, וְשָׁם צְרִיכִין שְׁמִירָה גְדוֹלָה מֵהַחִיצוֹנִים הַנֶּאֱחָזִים בַּחוּץ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִקְבֹּע שָׁם מְזוּזָה אֵצֶל הַפֶּתַח. וּשְׁנֵי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל מְזוּזָה, שֶׁהֵם קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְעֹל תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת, עַל־כֵּן הֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁעַל־יָדָהּ מַכְנִיעִין מַלְכוּת־הָרִשְׁעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּסִילוּת, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַחִיצוֹנִים וּמַזִּיקֵי דְעָלְמָא, וְעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מַכְנִיעִין וּמְבַטְּלִין כֻּלָּם וְנוֹתְנִין כֹּחַ לִבְחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְקַשְּׁרִין הַבַּיִת עִם כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ אֶל עֶצֶם הַפְּנִימִיּוּת שֶׁהוּא חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן בִּנְיַן הַבַּיִת, בִּבְחִינַת "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת" כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי הַמְּזוּזָה נִמְשָׁךְ חַיִּים וַאֲרִיכַת־יָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי זֶה עִקַּר הַחַיִּים עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין כָּל דָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ וְחַיּוּתוֹ שֶׁהוּא הַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה וְכוּ'", שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוַת מְזוּזָה כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ חַיִּים (שם אותיות יז יח). כג. עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא בִּפְנִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בִּבְחִינַת "כָּל כְּבוּדָּה בַת־ מֶלֶךְ פְּנִימָה", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וְכוּ'", מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם מֻקָּף מְחִצּוֹת וְאֵין שׁוֹלְטִין שָׁם הָאֲוִירִים רָעִים שֶׁל כִּסּוּפִין רָעִים שֶׁל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהָיָה עֵשָׂו אִישׁ־שָׂדֶה, שֶׁהָלַךְ אַחַר כִּסּוּפִין וַהֲבָלִים רָעִים שֶׁמְּצוּיִים בַּחוּץ בַּשָּׂדֶה. אֲבָל יַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים, כִּי בָּרַח מֵהֶם לְתוֹךְ אָהֳלֵי־תוֹרָה וּתְפִלָּה. אַךְ לִפְעָמִים מֻכְרָח הָאָדָם לָצֵאת אֶל הַחוּץ בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וָעֵסֶק, שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁעוֹסֵק לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים, לְהוֹצִיא הַשֶּׁפַע מֵרְשׁוּת הַחִיצוֹנִים וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא (הַנֶּאֱחָזִין בְּהַשֶּׁפַע מֵחֵטְא אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת) וּלְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע אֶל הַקְּדֻשָּׁה לִפְנִים. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע מִחוּץ לִפְנִים זוֹכִין עַל־יְדֵי כִּסּוּפִין טוֹבִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר כְּשֶׁמֻּכְרָח לֵילֵךְ אֶל הַחוּץ לְהִשָּׁמֵר מְאֹד מִכִּסּוּפִין רָעִים הַמְּצוּיִים בְּיוֹתֵר בַּחוּץ, וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ לְכִסּוּפִין וּרְצוֹנוֹת טוֹבִים בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה מִחוּץ לִפְנִים כַּנַּ"ל (הלכות אומנין הלכה ד, אותיות טו לא לב לד). כד. מַה שֶּׁעִקַּר קְדֻשַּׁת בֵּית־יִשְׂרָאֵל הוּא כְּשֶׁנִּכְלָל בִּקְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה לְכָל בָּתֵּי הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁעוֹסְקִים בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעִקָּרָהּ אֱמוּנָה, וְעַל־כֵּן עִקַּר יְשִׁיבַת הַבַּיִת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל גַּם בְּבֵיתוֹ הוּא לֵישֵׁב שָׁם וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה עִם חֲבֵרָיו וְתַלְמִידָיו וְכוּ' - עַיֵּן רֹאשׁשׂ הַשָּׁנָה וְכוּ', אוֹת קצג. כה. בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ. כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד שֶׁל אָדָם הוּא בְּבֵיתוֹ, בִּבְחִינַת "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת", וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל כְּבוּדָּה בַת־מֶלֶךְ פְּנִימָה", כִּי שָׁם בְּחִינַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּכְבוֹדוֹ, כִּי כָּל אִישׁ שׂרֵר בְּבֵיתוֹ. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַכָּבוֹד אֶל הַבַּיִת בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה, בִּבְחִינַת "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת", כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְקַדֵּשׁ אֶת בֵּיתוֹ בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וְהַכְנָסַת־אוֹרְחִים וְכוּ', עַל־ יְדֵי־זֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאָז בֵּיתוֹ בִּבְחִינַת מִקְדָּשׁ־מְעַט, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁקְּדֻשַּׁת בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת". וְעַל־כֵּן יֵשׁ סַכָּנָה גְדוֹלָה לִפְעָמִים בְּבִנְיַן הַבַּיִת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "עָרֵי מִסְכְּנוֹת" - שֶׁמְּסַכְּנוֹת אֶת בַּעְלֵיהֶן. כִּי כְּשֶׁהַכָּבוֹד נִמְשָׁךְ לְהָאָדָם, אָז הוּא בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, כִּי הַכָּבוֹד הוּא בִּבְחִינַת "מֹאזְנֵי צֶדֶק" (בְּחִינַת צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, בְּחִינַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר), כִּי הוּא נִשְׁקָל אָז בְּמֹאזְנַיִם, כִּי לִפְעָמִים יָכוֹל הַכָּבוֹד לֶאֱסֹף אֵיזֶה נֶפֶשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁאֵין זוֹכִין לִזָּהֵר לְקַבְּלוֹ כָּרָאוּי. וְעַל־כֵּן מִצְוַת סֻכָּה הִיא סְגֻלָּה לְבִנְיַן הַבַּיִת שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי סֻכָּה הִיא בְּחִינַת תִּקּוּן הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת הֶקֵּף עַנְנֵי־כָבוֹד, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה נִצּוֹלִין מִסַּכָּנַת נָפֶשׁ. כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְתַקֵּן הַכָּבוֹד, לְהַמְשִׁיכוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, אָז אַדְּרַבָּא יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיִּתּוֹסְפוּ וְיָבוֹאוּ אֵלָיו נְפָשׁוֹת חֲדָשׁוֹת עַל־ יְדֵי הַכָּבוֹד. וְזֶה בְּחִינַת: "אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' וְכוּ' אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים וְכוּ'", כִּי הַיְרֵא־הַשֵּׁם זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַבַּיִת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִשָּׁה, בְּחִינַת כָּבוֹד, שֶׁהוּא אֵם־כָּל־חַי, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּפָשׁוֹת כֻּלָּם, עַל־כֵּן יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי הַבַּיִת דַּיְקָא לְבָנִים כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנוֹ, כִּי הַבָּנִים הֵם בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁזּוֹכֶה לְהַרְוִיחַ עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד הֶחָדָשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּיִת חָדָשׁ שֶׁבָּא אֵלָיו לְטוֹבָה כַּנַּ"ל. גַּם מִצְוַת עֲשִׂיַּת מַעֲקֶה מְסֻגָּל לָזֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' חובל בחבירו, הל' ג, אות יז). כו. עִנְיַן מִצְוַת עֲשִׂיַּת מַעֲקֶה לְגַג הַבַּיִת - עַיֵּן מַחֲשָׁבוֹת וְכוּ' אוֹת כב. כז. עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בִּנְיַן בַּיִת הוּא עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין. וְכֵן עִקַּר הַשְּׁמִירָה מִכָּל מִינֵי הֶזֵּקוֹת הוּא גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת בְּחִינַת סֻכָּה. וְעַל־כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ", וְאָז אַתָּה צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת", וְעַל־כֵּן: "וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ" - כְּדֵי לִשְׁמֹר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי הֶזֵּק, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי בִּנְיַן בֵּיתֶךָ. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, בְּחִינַת סֻכָּה, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַבִּנְיָן כַּנַּ"ל. וְגַם כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וְעִקַּר הַשְּׁמִירָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, דְּהַיְנוּ שֶׁכִּבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה מְגִנָּה וּמְסַכֶּכֶת עַל יִשְׂרָאֵל לְשָׁמְרָם וּלְהַצִּילָם מִכָּל מִינֵי הֶזֵּק, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁין בְּבִרְכַּת "הַשְׁכִּיבֵנוּ": "וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְכוּ' וּשְׁמֹר צֵאתֵנוּ וְכוּ'". וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ בְּעַצְמֵנוּ נִזְהָרִין גַּם־כֵּן בִּשְׁמִירַת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִכָּל מִינֵי הֶזֵּק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוַת מַעֲקֶה, עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ הַשְּׁמִירָה מִלְמַעְלָה גַּם־כֵּן מִבְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן בִּנְיַן הַבַּיִת כַּנַּ"ל (הלכות מעקה ושמירת נפש, הל' ב; עיין פנים). כח. הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית נִקְרֵאת בַּיִת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת", שֶׁזֶּה בְּחִינַת בֵּי"ת דִּ"בְרֵאשִׁית". וּבְהַתּוֹרָה יֵשׁ נִגְלֶה וְנִסְתָּר, וְכֵן בִּכְלַל עֲבוֹדַת־הַשֵּׁם יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת תּוֹרָה וּתְפִלָּה, בְּחִינַת "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", וְהֵם בְּחִינַת בַּיִת וַעֲלִיָּה. כִּי הַנִּסְתָּר בְּחִינַת תְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת עֲלִיָּה שֶׁעַל הַבַּיִת, וְגוּף הַבַּיִת הוּא בְּחִינַת הַנִּגְלֶה. וְזֶה בְּחִינַת: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ" הַנֶּאֱמַר לְעִנְיַן תְּפִלַּת דָּנִיֵּאל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁרָצוּ חֲכָמִים לְהַשִּׂיג הֲלָכוֹת הַנֶּעְלָמוֹת מֵהֶם שֶׁהֵם בְּחִינַת נִסְתָּר, עָלוּ עַל הָעֲלִיָּה לְדָרְשָׁן, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כַּמָּה פְּעָמִים. וְכֵן מוּבָא בְּ"סֵפֶר־הַמִּדּוֹת", שֶׁלָּדוּר בַּעֲלִיָּה הוּא טוֹב יוֹתֵר לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אָדָם הוּא לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא לְפִי בְּחִינָתוֹ וּלְהַשִּׂיג בְּכָל פַּעַם בְּחִינַת הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה זוֹכִין בַּעֲלִיָּה יוֹתֵר, כִּי עֲלִיָּה הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת נִסְתָּר. וְזֶה בְּחִינַת: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ", דְּהַיְנוּ שֶׁתִּרְצֶה לְהַשִּׂיג הַנִּסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה וְתִרְצֶה לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה חֲדָשָׁה בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בַּיִת חָדָשׁ. וְגַם בְּמַדְרֵגָה זוֹ יֵשׁ בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר, בְּחִינַת בַּיִת וְגַג, שֶׁהוּא כְּמוֹ עֲלִיָּה; וְזֶה: "וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ", הַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה גָּדֵר וּמְחִצָּה שֶׁלֹּא יִפֹּל מִשָּׁם, כִּי הַבַּעַל־דָּבָר מִתְגָּרֶה מְאֹד בְּאָדָם הָעוֹלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, בִּפְרָט שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה וּנְפִילָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה. וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בִּשְׁעַת הַיְרִידָה, שֶׁלֹּא תִהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת יְרִידָה מַמָּשׁ, רַק שֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה'. עַל־כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בְּנַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה וּמְחִצָּה לְגַגּוֹ וַעֲלִיָּתוֹ, שֶׁלֹּא יִפֹּל חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי הַיְרִידָה שֶׁקֹּדֶם הָעֲלִיָּה. וְזֶה: "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "רָאוּי זֶה לִפֹּל", כִּי בְּוַדַּאי רָאוּי לִפֹּל, כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁתִּהְיֶה יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, אַךְ שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יִפֹּל לִבְחִינַת יְרִידָה מַמָּשׁ, רַק שֶׁתִּהְיֶה הַיְרִידָה צֹרֶךְ הָעֲלִיָּה, בִּבְחִינַת "כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל וְכוּ'". וְעִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְלִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מֵעַזּוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָאַזְהָרָה "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ד, אותיות ב ג). כט. כִּ'י תִ'בְנֶה בַּ'יִת חָ'דָשׁ" - סוֹפֵי־תֵבוֹת "שְׁתִיָּה", כִּי כָל בָּתֵּי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים קְדֻשָּׁתָם מִן הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם הָאֶבֶן־שְּׁתִיָּה, שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין יְסוֹדוֹתָם וְקִיּוּמָם וְחִזּוּקָם שֶׁל כָּל בָּתֵּי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, וְכַמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁיְּסוֹד הַבַּיִת, כְּפִי הָעֲלִיּוֹת וְהַירִידוֹת שֶׁל הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה, וְשָׁם מְקוֹם בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת בִּנְיַן בַּיִת חָדָשׁ, בְּחִינַת בַּיִת וַעֲלִיָּה, נִגְלֶה וְנִסְתָּר, תּוֹרָה וּתְפִלָּה, שֶׁכְּלוּלִים בִּקְדֻשַּׁת מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהָאֶבֶן שְׁתִיָּה וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים.
Through tzedakah one merits to subdue the forehead of the serpent — the root of the wisdom of nature — and to strengthen the faith of the will [emunah haratzon] in the world, so that all know that everything is conducted only by His will. And one merits to nullify all doubts in the faith of the will — and through this the person's own will is automatically strengthened to desire and long only to do His will. And the essential tzedakah is to give to worthy poor people who draw close and are included in the true Tzadikim — the holy elders — who add holiness and da'as at every moment. In particular when one merits to give tzedakah for the sake of printing and multiplying and spreading holy books — which explain all the paths and counsels found in the Torah even in the revealed dimension such as the rulings of permitted and forbidden — especially those holy books which bring a person to the fulfillment of the Torah and to fortify a person always through whatever befalls him, and to nullify all doubts and weakness of mind, and to sustain the faith of the will — certainly the tzedakah given for such books is more precious than anything. For through this the forehead of the serpent is most greatly subdued, and the tzedakah is in the aspect of "his righteousness endures forever" and he is in the aspect of "performers of righteousness at all times" — for through him the holy books are studied at all times. Source: Likutay Halachos, Hilchos Birchas HaShachar, Halachah 5, Ois 36 and following.
Loading comments…