Kedushah V'Kiddush Hashem
אוצר היראה - Otzar HaYirah
כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא מְגֻשָּׁם בְּיוֹתֵר הוּא מְרֻחָק בְּיוֹתֵר מִבְּחִינַת מִעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְּרֻבֶּה, וְשָׁם שַׁיָּךְ מֵיצֵר וְדוֹחֵק בְּיוֹתֵר, וְשָׁם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּיוֹתֵר שֶׁאֲחִיזָתָם בִּבְחִינַת גְּבוּל הַמָּקוֹם בְּחִינַת עֲשִׂיָּה. וְכָל מָקוֹם שֶׁמְּקֻדָּשׁ בְּיוֹתֵר, הוּא סָמוּךְ בְּיוֹתֵר לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם לִבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִמֵּילָא מוּבָן שֶׁשָּׁם בְּנָקֵל יוֹתֵר לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ (ציצית ה"ג אות י).
Every place that is most physical is most distant from the aspect of the small containing the large [me'ut machzik es hamarbeh] — and there belongs the greatest constraint and pressure — and there the Sitra Achara holds most — for their hold is in the aspect of the boundary of place — the aspect of Asiyah. And every place that is more holy is closer to the aspect of above place — the aspect of the Place of the world which is Hashem Yisborach. And it follows automatically that there it is easier to serve Hashem Yisborach and draw close to Him. Source: Likutay Halachos, Hilchos Tzitzis, Halachah 3, Ois 10.
שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה הִיא בְּמַחֲשָׁבָה בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ. אֲבָל עִקַּר שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה הוּא כְּשֶׁהַקְּדֻשָּׁה נִמְשֶׁכֶת בַּיָּדַיִם, הַיְנוּ כְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין הָעֲשִׂיָּה וְהָעֻבְדָּא אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּבְחִינַת שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ, כִּי עִקַּר מַעֲלַת וּשְׁלֵימוּת הַקְּדֻשָּׁה הִיא כְּשֶׁנִּמְשֶׁכֶת בָּעֻבְדָּא דַּיְקָא בִּבְחִינַת עֲשִׂיָּה. וְעַל־כֵּן כָּל תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה לֹא חַיְילָא קְדֻשָּׁתָם עַד דְּאַזְמִנֵיה בְּמַחֲשָׁבָה וְצָר בֵּיה בְּמַעֲשֶׂה גַּם כֵּן (בית הכנסת הלכה ג).
The root of holiness [kedushah] is in thought — in the aspect of Chochmah which is called kodesh [holy]. But the essential fullness of holiness is when the holiness flows into the hands — meaning when one binds the doing and the deed to the holiness — in the aspect of: "lift up your hands in holiness" [Tehilim 134:2]. For the essential worth and fullness of holiness is when it flows specifically into action — into the aspect of Asiyah. And therefore all sacred objects do not acquire their holiness until they have been prepared through thought and also formed through action. Source: Likutay Halachos, Hilchos Beis HaKnesses, Halachah 3.
עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי תֵּיכֶף כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַדָּבָר נִמְשָׁךְ לְשָׁם קְדֻשָּׁה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִקְרָא קָדוֹשׁ. וּמֵחֲמַת שֶׁבְּעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה נִתְעַלֵּם אוֹר הַקְּדֻשָּׁה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ לִבְחֹר בַּקְּדֻשָּׁה אוֹ לְהֵפֶךְ חַס־ וְשָׁלוֹם, עַל־כֵּן עִקַּר מַעֲלַת הַקְּדֻשָּׁה כְּשֶׁמְּקַדְּשִׁין גַּם הָעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה עַל־יְדֵי הַיְדִיעָה מִקְּדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ (שם).
The essential holiness is when one knows that everything is from Hashem — for as soon as one knows that Hashem Yisborach created the thing, holiness flows to it there — for Hashem Yisborach is called holy. And since in the world of Asiyah the light of holiness is so concealed that one has the power to choose holiness or the opposite, G-d forbid — therefore the essential merit of holiness is when one sanctifies even the world of Asiyah through knowing His holiness. Source: Likutay Halachos, ibid.
צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ כָּל־כָּךְ בְּדִבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל לְגַבֵּי הַדִּבּוּר לְגַמְרֵי, וְיִהְיֶה גּוּפוֹ מְחֻבָּר וְכָלוּל בְּהַדִּבּוּר כְּמוֹ הַקְּלָף הַמְחֻבָּר בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלִּין, עַד שֶׁנַּעֲשִׂין אַחְדּוּת אֶחָד, עַד שֶׁעַל־יְדֵי זֶה גַּם הַקְּלָף קָדוֹשׁ בִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה. כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ יִהְיֶה הַגּוּף מְחֻבָּר וְנִכְלָל בְּהַדִּבּוּר עַד שֶׁיִּהְיֶה כָּתוּב וְנֶחְקָק בּוֹ הֵיטֵב, וְלֹא יִהְיֶה נִכְתָּב וְנֶחְקָק בְּגוּפוֹ שׁוּם אוֹת אַחֵר רַק אוֹתִיּוֹת וְדִבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וַאֲזַי הָאָדָם הַזֶּה קָדוֹשׁ בִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה וְיוֹתֵר, וְעָלָיו נֶאֱמַר זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כַּמָּה טִפְּשָׁאֵי וְכוּ' וְלָא קַיְימוּ מִקָּמֵי צוּרְבָּא מֵרַבָּנָן (שם הלכה ד אות ח).
A person must sanctify themselves so greatly through words of Torah and prayer — until one is totally nullified relative to the word — and the body is joined and included in the word like the parchment that joins with the letters of the Torah and the tefilin — until they become one unity. And just as through this the parchment too becomes holy with the holiness of a Torah scroll — so too literally should the body be joined and included in the word until it is written and engraved within it well — and no other letter is written or engraved within the body except the letters and words of Torah and prayer. And then this person is holy with the holiness of a Torah scroll — and even more so. And of him it is said: "this is the Torah — a human being" — and our Rabbis of blessed memory said: "how foolish are those... who do not rise before a Torah scholar" [Makkos 22b]. Source: Likutay Halachos, ibid., Halachah 4, Ois 8.
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין אוֹמְרִים דָּבָר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים יַחַד, שֶׁעִקָּרוֹ הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמְּגַלִּין קְדֻשָּׁתוֹ לְמַטָּה דַּיְקָא בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי. כִּי יֵשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְכוּ', וְאַף עַל פִּי כֵן עִקַּר שַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁעוֹלָה הַקְּדֻשָּׁה מִזֶּה הָעוֹלָם הַשָּׁפֵל דַּיְקָא. וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה, וְכֵן עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה בְּזֶה הָעוֹלָם, עַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַטָּה, וּמַעֲלֶה וּמְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְמַעְלָה לְמַעְלָה וּמְגַלֶּה אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם. אַךְ עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַקְּדֻשָּׁה עַד שֶׁנּוּכַל לְעוֹרֵר כָּל הַדָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ יַחַד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאוֹמְרִים בִּקְדֻשָּׁה נַעֲרִיצָךְ וְכוּ' כְּנֹעַם שִׂיחַ סוֹד וְכוּ', בִּפְרָט בִּקְדֻשַּׁת כֶּתֶר שֶׁאוֹמְרִים בְּפֵרוּשׁ מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה עִם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה יַחַד וְכוּ', זֶה אִי־אֶפְשָׁר כִּי אִם בַּעֲשָׂרָה. כִּי עִקַּר הַכְּלָלִיּוּת הוּא לִכְלֹל הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, עִם הַשָּׂגַת דָּרֵי מַטָּה שֶׁהוּא מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ לְכָלְלָם יַחַד, וּמִבְּחִינַת אַיֵּה עַד בְּחִינַת מְלֹא יֵשׁ עֲשָׂרָה מַדְרֵגוֹת, בְּחִינַת הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁמִּכֶּתֶר וְעַד מַלְכוּת, כִּי אַיֵּה הוּא בְּחִינַת כֶּתֶר בְּחִינַת תַּכְלִית נוֹרְאוֹת הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה וּמְלֹא וְכוּ' הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, וְדַיְקָא עַל־יְדֵי אֵלּוּ הָעֶשֶׂר תִּקּוּנִין יְכוֹלִין לְקַשֵּׁר וְלִכְלֹל הָעוֹלָמוֹת יַחַד, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לָזֶה עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּלוּלִים מִכָּל הָעֶשֶׂר תִּקּוּנִין הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא לְפַרְסֵם וּלְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בָּרַבִּים, שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה, לָזֶה צְרִיכִין עֲשָׂרָה דַּיְקָא (הל' נט"י לסעודה ה"ו אות עז).
Our Rabbis of blessed memory said: one does not recite a sacred matter [davar sheb'kedushah] with fewer than ten — for the essential revelation of His holiness is through the totality of the upper and lower worlds together — whose essence is that His holiness is revealed specifically below in this physical world. For Hashem has angels and seraphim etc. — and even so the essential delight of Hashem Yisborach is when the holiness ascends from this lowly world specifically. And every person of Israel through every blessing and praise — and through every mitzvah performed in this world — through this draws Hashem's G-dliness below and elevates and connects oneself above and above — and reveals His G-dliness in the world. But the essential revelation of holiness — to the point of arousing all the upper and lower realms to sanctify His Name together — which is the aspect of what we say in the Kedushah: "we shall revere and sanctify You as the sweet speech of the secret assembly" etc. — especially in Kedushah d'Keter where it is said explicitly: "celestial hosts above together with Your people Israel gathered below" — this requires ten specifically. For the essential totality is to include the attainment of the upper realms — the aspect of: "where is the place of His glory" — together with the attainment of the lower realms — "the whole earth is filled with His glory" — and include them together. And from the aspect of "where" to the aspect of "filled" there are ten levels — the aspect of the ten holy sefiros from Keter to malchus. For "where" is the aspect of Keter — the aspect of the ultimate awesomeness of the supernal holiness — and "filled" is the aspect of malchus. And specifically through these ten rectifications can the worlds be bound and included together. And therefore all sacred matters that involve publicizing and sanctifying His Name before the many — within which the upper and lower realms are included — require ten specifically. Source: Likutay Halachos, Hilchos Netilas Yadayim L'Seudah, Halachah 6, Ois 77.
י־ כֵן מַה שֶּׁחָטַף טוֹב מִקֹּדֶם, כְּבָר הוּא נִכְנַס וְנִגְנַז בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא מְאֹד בִּבְחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, וְנִצְטָרֵף וְנִכְלַל עִם כְּלַל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל כְּלַל הַקִּבּוּץ, וְנַעֲשָׂה מִזֶּה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְעָלוּ לַה' לְמָקוֹם שֶׁעָלוּ, עַד שֶׁבְּכֹחַ זֶה יָכוֹל לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם כָּל יְמֵי חַיָּיו, עַד שֶׁיָּשׁוּב אֶל ה' (הל' תפלת המנחה, הל' ז, אותיות יא יב; וע"ש עוד אותיות סג סה סו סז סח סט פג פז). יב. מַעֲלַת הַזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בִּכְלַל הַקִּבּוּץ שֶׁל בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת - עַיֵּן "יִרְאָה וַעֲבוֹדָה" אוֹתִיּוֹת לא לב. יג. בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת הֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁשׂמְעָט, וְשָׁם בְּנָקֵל יוֹתֵר לְהַגְבִּיר כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה עַל הַכֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, אֲפִלּוּ בִּזְמַן הַהַרְחָקָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת שֶׁל עַכְשָׁו בִּזְמַן הַגָּלוּת, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, בִּבְחִינַת "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי". וְהָעִקָּר הוּא הַבֵּית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת עֲפַרשׂקֹדֶשׁ, שֶׁהוּא עִקַּר כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה (הל' יו"ט ה"ב, אות ב). יד. יָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁנִּמְשָׁךְ אֵיזֶה קְדֻשָּׁה לְמַטָּה כְּחוּט־הַשַּׂעֲרָה, אֲזַי הַקְּדֻשָּׁה הַזֹּאת עוֹשָׂה רשֶׁם לְמַעְלָה בַּאֲלָפִים רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת, וְכַמָּה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים נַעֲשִׂים עַל־ יְדֵי־זֶה. כִּי זֶה הָעוֹלָם הוּא כִּנְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז בְּתוֹךְ הָעִגּוּל, וְכַמּוּבָא הַמָּשָׁל בְּמָקוֹם אַחֵר. וְקֹדֶם שֶׁזּוֹכִין שֶׁיִּהְיֶה נִבְנֶה הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה, צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה נִבְנֶה לְמַעְלָה מִקֹּדֶם רִבְבֵי רִבְבוֹת בָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁגַּם לְמַטָּה יִהְיֶה קָבוּעַ בִּנְיָן קָדוֹשׁ כָּזֶה שֶׁהוּא הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶהוּ הָעִנְיָן שֶׁלֹּא נִבְנָה הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן עַד ת"פ שָׁנָה אַחַר יְצִיאַת מִצְרָיִם. וְזֶה מַעֲלַת קְדֻשַּׁת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־ מִדְרָשׁוֹת שֶׁנִּבְנִין עַכְשָׁו בְּגָלוּתֵנוּ בְּחוּץ־ לָאָרֶץ בִּשְׁבִיל הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה וּלְהוֹסִיף שָׁם שְׁכֵנִים בְּכָל פַּעַם, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ קְצָת מָקוֹם קָבוּעַ לְהַקִּבּוּץ, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִים גַּם שְׁכֵנִים לְהִתּוֹסֵף עֲלֵיהֶם. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַהוֹלֵךְ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל שָׁכֵן טוֹב, כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל־יְדֵי הַשְּׁכֵנִים שֶׁנִּתּוֹסְפִין בְּכָל פַּעַם לְהַקִּבּוּצִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּבָתֵּישׂ כְנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבִּין וְנִבְנִין רִבֵּי רִבְבוֹת בָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת בָּתֵּי הַתְּפִלָּה, עַד שֶׁיִּתְרַבּוּ הַבָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה לְמַעְלָה בְּרִבּוּי עָצוּם כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה שֶׁיִּבָּנֶה גַּם הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה בְּבִנְיָן קָבוּעַ, שֶׁלֹּא יֶחֱרַב עוֹד לְעוֹלָם. וְזֶה סוֹד אֲרִיכַת הַגָּלוּת כָּל־כָּךְ, וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל שֶׁבְּתוֹךְ זֶה הַזְּמַן הָרַב יִתְרַבּוּ הַבָּתִּים כָּל־כָּךְ עַל־יְדֵי הַשְּׁכֵנִים דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִבָּנֶה הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ וְיִהְיֶה קַיָּם לָעַד (הל' חול המועד, הל' ד, אות יג). גאוה וענוה – גנות הגאוה ומעלת הענוהגַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד (משלי כט, כג): א. כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, שֶׁהוּא עַל יְדֵי שֶׁמְּחַלֵּק הַמַּלְכוּת לְעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי גַּדְלוּת. כִּי מִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִים, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע וְהַקְּלִפּוֹת, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַחֲטָאִים. כִּי עַל־יְדֵי גַּאֲוָה בָּאִים כָּל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כָל הַמִּתְגָּאֶה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה. נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי גַּדְלוּת בָּאִים לְכָל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים הוּא שִׁפְלוּת, שֶׁיָּשִׂים עַצְמוֹ כֶּעָפָר לָדוּשׁ וְיַרְגִּישׁ שִׁפְלוּתוֹ וְרִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וִישַׁבֵּר לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹחֵל לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּינִים (הלכות נט"י שחרית, הל' ג, אות ה). ב. עִקַּר חֵטְא הָרִאשׁוֹן מֵאָדָם וְחַוָּה הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת גַּדְלוּת, בְּחִינַת אֲנָא אֶמְלֹךְ, שֶׁהִכְנִיס בָּהֶם הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי קִנְאָה וְתַאֲוָה לִמְלֹךְ וּלְהִתְגָּאוֹת בִּבְחִינַת "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים", כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְעַל־יְדֵי־ זֶה נַעֲשָׂה הַכֹּל שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַדִּינִים וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ עַל הָעוֹלָם עֲבוּר חֵטְא זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה... וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ", שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר; וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה נִגְזַר גְּזֵרַת מִיתָה, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר. אֲבָל אַחַר־כָּךְ עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִתְתַּקֵּן קְצָת, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּתִקּוּן חֵטְא זֶה כָּל יְמוֹת עוֹלָם. וְעִקַּר זְמַן הַתִּקּוּן הוּא בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַבְּרִיאָה, שֶׁבּוֹ נִבְרְאוּ וְקִלְקְלוּ וְנִתְתַּקְּנוּ. וְעַל־כֵּן רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶׂרֶת־יְמֵי־תְשׁוּבָה. וּצְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, מִבְּחִינַת גַּדְלוּת, כַּנַּ"ל, וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבִטּוּל גָּמוּר וְלִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ בִּתְמִימוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְהִתְפָּאֲרוּת כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְרִימִים כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא אָז, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, לַחֲזֹר וּלְכָלְלוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כַּסֵּדֶר, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת (שם). ג. עִקַּר פְּגַם הַגַּאֲוָה הוּא בְּהַמֹּחִין, דְּהַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ הַמֹּחִין לְתוֹךְ מַלְכוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא גֵּאוּת, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר הִשִּׂיג אֵיזֶה שֵׂכֶל וְהוּא לַמְדָן אוֹ מְקֻבָּל וְצַדִּיק, עַד שֶׁרָאוּי לוֹ לִמְלֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר. וְעַל־כֵּן הַתִּקּוּן לָזֶה, לְבַטֵּל וּלְסַלֵּק הַמֹּחַ לְגַמְרֵי וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְקַבֵּל מֹחִין גְּדוֹלִים וּקְדוֹשִׁים בֶּאֱמֶת (שם). ד. מִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן מַמָּשׁ, וּמְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא יָכוֹל לִמְלֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר וּלְהִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא עָנָו בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁהִתְפָּאֲרוּ אֶת עַצְמָם בְּהִתְפָּאֲרוּת גָּדוֹל מְאֹד, כְּמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי, וְכֵן כַּמָּה תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, וְכֵן משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, סִפֵּר וְכָתַב בְּעַצְמוֹ כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת שֶׁלּוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִתְפַּעֲלוּ מֵהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁלָּהֶם כְּלָל, כִּי זָכוּ לְבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין וְרַשָּׁאִין לְהִתְפָּאֵר בְּכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת, וְאַף־עַל־פִּי־ כֵן זֶה דַּיְקָא עִקַּר תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה אֲמִתִּית שֶׁלָּהֶם, אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. עַל־כֵּן שְׁאָר כָּל אָדָם צְרִיכִין לְהִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה וּבְשִׁפְלוּת בִּפְשִׁיטוּת, בִּבְחִינַת "וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה", בְּחִינַת שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁכֵן לֶעָפָר בְּחַיָּיו, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (הל' תפילין, הל' ו, אות ה). ה. עִקַּר תַּכְלִית הָאָדָם - שֶׁיָּבוֹא לְתַכְלִית הַבִּטּוּל בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּהְיֶה אַיִן מַמָּשׁ. וְזֶה עִקַּר עֲנָוָה אֲמִתִּית לִהְיוֹת בָּטֵל וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ לְהִתְעַנֵּג עַל הַשֵּׁם, שֶׁהִיא הָאֹשֶׁר הַמְקֻוֶּה אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה. וְזֶה בְּחִינַת שַׁדַּ"י, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתִי לְכָל בְּרִיָּה, הַיְנוּ שֶׁאֵינְךָ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ שׁוּם תַּעֲנוּג וַאֲחִיזָה בְּאֵיזֶה יֵשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת, כְּאִלּוּ צָרִיךְ לְךָ, חַס וְשָׁלוֹם, עוֹד אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר חוּץ מֵאֱלָקוּתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם - חָלִילָה לְּךָ מִזֶּה, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתוֹ לְכָל בְּרִיָּה, וְאֵינְךָ צָרִיךְ עוֹד שׁוּם דָּבָר אַחֵר כְּלָל, כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה עֲדַיִן בְּאֵיזֶה גַּסּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית הוּא, כְּשֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם גַּסּוּת וְהוּא מְבַטֵּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כְּאִלּוּ הוּא אַיִן מַמָּשׁ וְאֵין לוֹ שׁוּם תַּעֲנוּג וְחַיּוּת, כִּי אִם חַיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְזֶה דַּי לוֹ וְאֵין צָרִיךְ יוֹתֵר, רַק לִהְיוֹת אַיִן מַמָּשׁ וּלְהִתְעַנֵּג עַל ה' לְבַד - אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה (שם אות ח). ו. אַף־עַל־פִּי שֶׁעִקַּר הָעֲנָוָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה אַיִן מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לִהְיוֹת עָצֵל וְנִבְזֶה, שֶׁקּוֹרִין "שְׁלֵיימַזְלְנִיק", כִּי זֶה כְּמוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ וְגִבּוֹר־חַיִל מְאֹד לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הַמּוֹנְעִים מֵעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, בִּבְחִינַת "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'". כִּי כְּשֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה הָרוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מִדַּרְכֵי אֱמֶת, אֲזַי עַל־יְדֵי הָעֲנָוָה שֶׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן כֹּחַ לְהַגֵּאוּת, שֶׁהֵם הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה הַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עֲנָוָה פְּסוּלָה הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַגֵּאוּת. וְזֶה הָיָה הַפְּגָם שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁהֶחֱיָה אֶת אֲגַג עַל־יְדֵי שֶׁבִּטֵּל דַּעְתּוֹ נֶגֶד דּוֹאֵג, וּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הוֹכִיחוֹ עַל עֲנָוָה זֹאת: "הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה". וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל־יְדֵי מָרְדְּכַי, שֶׁאַף־ עַל־פִּי שֶׁהָיָה עָנָו בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת אַיִן, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא רָצָה לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמָרְדְּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה". וּבֶאֱמֶת יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל וְדַק מְאֹד, שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עָנָו מְאֹד, לִהְיוֹת בִּבְחִינַת אַיִן וּמָה מַמָּשׁ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה גִּבּוֹר־ חַיִל וְחָזָק מְאֹד נֶגֶד כָּל הָרְשָׁעִים וְהַמּוֹנְעִים (שם אות כג). ז. מֹחִין דְּקַטְנוּת אֵינָם עֲנָוָה כְּלָל, רַק מְעַקְּמִין אֶת הַלֵּב מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִזֶּה צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד, בִּפְרָט בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח (שֶׁאָז הַתְחָלַת הַהִתְקָרְבוּת), כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. לָכֵן כָּל אָדָם, כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְצִיאַת־מִצְרַיִם, וְלִפְעָמִים מִתְנַכֵּל עָלָיו הַבַּעַל־דָּבָר וּמְעַקֵּם לִבּוֹ בִּבְחִינַת קַטְנוּת הַנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא עֲנָוָה, וְרוֹצֶה לְרַחֲקוֹ עַל־יְדֵי־זֶה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: מָה אֲנִי, שֶׁיַּעֲשֶֹׁה לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסִּים כָּאֵלֶּה וּלְקָרְבֵנִי בְּרַחֲמִים? הֲלוֹא אֲנִי יוֹדֵעַ גֹּדֶל חֲטָאַי וּפְשָׁעַי הַמְרֻבִּים! וּמֵחֲמַת זֶה אֵינוֹ מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק הָרוֹצֶה לְגָאֳלוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא בַּמִּדְבָּר, הַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב הַנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, עַד שֶׁאָמְרוּ בְּלִבָּם: וְכִי אָנוּ רְאוּיִים שֶׁיִּתֶּןשׂלָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֶחֶם וּמַיִם בַּמִּדְבָּר בְּדֶרֶךְ נִסִּים כָּאֵלֶּה?! בִּפְרָט בְּעֵת שֶׁרָאוּ, שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְחֶסְרוֹנוֹת. וּבֶאֱמֶת שָׁגוּ בָּזֶה מְאֹד, כִּי זֶה קַטְנוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, וּצְרִיכִין לִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִזֶּה מְאֹד שֶׁלֹּא לִפֹּל וּלְהִתְרַחֵק, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי עֲנָוָה רָעָה כָּזֹאת. כִּי בְּוַדַּאי צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע חֶסְרוֹנוֹ, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִגְאֻלָּה וּלְהִתְקָרְבוּת, וּלְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה, אֲבָל לֹא שֶׁיִּתְרַחֵק עַל־יְדֵי־ זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא יִבְטַח בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזָר־לוֹ וְיַעֲשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד תָּמִיד וְיִגְאַל אוֹתוֹ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּדַאי כְּלָל (שם אות לא). ח. עִקַּר הָעֲנָוָה - כְּשֶׁזּוֹכִין לִהְיוֹת בְּתַכְלִית מֹחִין דְּגַדְלוּת, וְאָז דַּיְקָא יִהְיֶה בְּתַכְלִית הָעֲנָוָה וְהַבִּטּוּל, בִּבְחִינַת "בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָעֲנָוָה שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כַּנַּ"ל. וְאָז דַּיְקָא זוֹכֶה לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם הַנֶּאֱחָזִין בְּמֹחִין דְּקַטְנוּת, כִּי עִקַּר הַמְתָּקָתָם הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל כָּל הַמֹּחִין דְּגַדְלוּת וְכָל הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת בְּיַחַד, וּמִשָּׁם עִקַּר הַהַמְתָּקָה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמֹּחִין, אִי אֶפְשָׁר לְהָעוֹלָם לַהֲבִינוֹ וּלְהַשִּׂיגוֹ כִּי אִם מִי שֶׁזּוֹכֶה אֵלָיו, וְשָׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה הַנַּ"ל (הל' תפלת המנחה, הל' ה, אות א). ט. עִקַּר הַנְּפִילָה וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לִפְעָמִים בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל עוֹד בְּיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְּלַן - כָּל זֶה רַק עַל־יְדֵי גַּדְלוּת, שֶׁמֵּחֲמַת גַּסּוּתוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר נִתְיַגַּע בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם כָּל־ כָּךְ, וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ מְאֹד, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ בְּחִנָּם וְעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת, יוֹדֵעַ שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁכְּדַאי אֶצְלוֹ כָּל הַיְגִיעוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל נְקֻדָּה אַחַת שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּת, וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וְכָל מַה שֶׁרוֹאֶה רִחוּקוֹ יוֹתֵר - הוּא בָּא לְשִׁפְלוּת וַעֲנָוָה יוֹתֵר בֶּאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא בָּא לְשִׂמְחָה יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה וְכוּ'". כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גַּסּוּת, אֲזַי כְּשֶׁבָּא לְאֵיזֶה יְרִידָה וְשִׁפְלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, אֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל הַשִּׁפְלוּת וְהַיְרִידָה שֶׁלּוֹ, כִּי הָיָה מְרֻצֶּה לַעֲבֹד ה' אִם הָיָה זוֹכֶה לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד גָּדוֹל וְכוּ'; אֲבָל כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה, וְהוּא רָחוֹק כָּל־כָּךְ וּמֻנָּח בְּשִׁפְלוּת כָּזֶה,
Every place that is most physical is most distant from the aspect of the small containing the large [me'ut machzik es hamarbeh] — and there belongs the greatest constraint and pressure — and there the Sitra Achara holds most — for their hold is in the aspect of the boundary of place — the aspect of Asiyah. And every place that is more holy is closer to the aspect of above place — the aspect of the Place of the world which is Hashem Yisborach. And it follows automatically that there it is easier to serve Hashem Yisborach and draw close to Him. Source: Likutay Halachos, Hilchos Tzitzis, Halachah 3, Ois 10.
י־ כֵן מַה שֶּׁחָטַף טוֹב מִקֹּדֶם, כְּבָר הוּא נִכְנַס וְנִגְנַז בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא מְאֹד בִּבְחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, וְנִצְטָרֵף וְנִכְלַל עִם כְּלַל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל כְּלַל הַקִּבּוּץ, וְנַעֲשָׂה מִזֶּה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְעָלוּ לַה' לְמָקוֹם שֶׁעָלוּ, עַד שֶׁבְּכֹחַ זֶה יָכוֹל לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם כָּל יְמֵי חַיָּיו, עַד שֶׁיָּשׁוּב אֶל ה' (הל' תפלת המנחה, הל' ז, אותיות יא יב; וע"ש עוד אותיות סג סה סו סז סח סט פג פז). יב. מַעֲלַת הַזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בִּכְלַל הַקִּבּוּץ שֶׁל בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת - עַיֵּן "יִרְאָה וַעֲבוֹדָה" אוֹתִיּוֹת לא לב. יג. בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת הֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁשׂמְעָט, וְשָׁם בְּנָקֵל יוֹתֵר לְהַגְבִּיר כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה עַל הַכֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, אֲפִלּוּ בִּזְמַן הַהַרְחָקָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת שֶׁל עַכְשָׁו בִּזְמַן הַגָּלוּת, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, בִּבְחִינַת "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי". וְהָעִקָּר הוּא הַבֵּית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת עֲפַרשׂקֹדֶשׁ, שֶׁהוּא עִקַּר כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה (הל' יו"ט ה"ב, אות ב). יד. יָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁנִּמְשָׁךְ אֵיזֶה קְדֻשָּׁה לְמַטָּה כְּחוּט־הַשַּׂעֲרָה, אֲזַי הַקְּדֻשָּׁה הַזֹּאת עוֹשָׂה רשֶׁם לְמַעְלָה בַּאֲלָפִים רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת, וְכַמָּה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים נַעֲשִׂים עַל־ יְדֵי־זֶה. כִּי זֶה הָעוֹלָם הוּא כִּנְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז בְּתוֹךְ הָעִגּוּל, וְכַמּוּבָא הַמָּשָׁל בְּמָקוֹם אַחֵר. וְקֹדֶם שֶׁזּוֹכִין שֶׁיִּהְיֶה נִבְנֶה הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה, צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה נִבְנֶה לְמַעְלָה מִקֹּדֶם רִבְבֵי רִבְבוֹת בָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁגַּם לְמַטָּה יִהְיֶה קָבוּעַ בִּנְיָן קָדוֹשׁ כָּזֶה שֶׁהוּא הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶהוּ הָעִנְיָן שֶׁלֹּא נִבְנָה הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן עַד ת"פ שָׁנָה אַחַר יְצִיאַת מִצְרָיִם. וְזֶה מַעֲלַת קְדֻשַּׁת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־ מִדְרָשׁוֹת שֶׁנִּבְנִין עַכְשָׁו בְּגָלוּתֵנוּ בְּחוּץ־ לָאָרֶץ בִּשְׁבִיל הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה וּלְהוֹסִיף שָׁם שְׁכֵנִים בְּכָל פַּעַם, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ קְצָת מָקוֹם קָבוּעַ לְהַקִּבּוּץ, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִים גַּם שְׁכֵנִים לְהִתּוֹסֵף עֲלֵיהֶם. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַהוֹלֵךְ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל שָׁכֵן טוֹב, כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל־יְדֵי הַשְּׁכֵנִים שֶׁנִּתּוֹסְפִין בְּכָל פַּעַם לְהַקִּבּוּצִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּבָתֵּישׂ כְנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבִּין וְנִבְנִין רִבֵּי רִבְבוֹת בָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת בָּתֵּי הַתְּפִלָּה, עַד שֶׁיִּתְרַבּוּ הַבָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה לְמַעְלָה בְּרִבּוּי עָצוּם כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה שֶׁיִּבָּנֶה גַּם הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה בְּבִנְיָן קָבוּעַ, שֶׁלֹּא יֶחֱרַב עוֹד לְעוֹלָם. וְזֶה סוֹד אֲרִיכַת הַגָּלוּת כָּל־כָּךְ, וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל שֶׁבְּתוֹךְ זֶה הַזְּמַן הָרַב יִתְרַבּוּ הַבָּתִּים כָּל־כָּךְ עַל־יְדֵי הַשְּׁכֵנִים דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִבָּנֶה הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ וְיִהְיֶה קַיָּם לָעַד (הל' חול המועד, הל' ד, אות יג). גאוה וענוה – גנות הגאוה ומעלת הענוהגַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד (משלי כט, כג): א. כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, שֶׁהוּא עַל יְדֵי שֶׁמְּחַלֵּק הַמַּלְכוּת לְעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי גַּדְלוּת. כִּי מִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִים, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע וְהַקְּלִפּוֹת, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַחֲטָאִים. כִּי עַל־יְדֵי גַּאֲוָה בָּאִים כָּל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כָל הַמִּתְגָּאֶה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה. נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי גַּדְלוּת בָּאִים לְכָל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים הוּא שִׁפְלוּת, שֶׁיָּשִׂים עַצְמוֹ כֶּעָפָר לָדוּשׁ וְיַרְגִּישׁ שִׁפְלוּתוֹ וְרִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וִישַׁבֵּר לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹחֵל לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּינִים (הלכות נט"י שחרית, הל' ג, אות ה). ב. עִקַּר חֵטְא הָרִאשׁוֹן מֵאָדָם וְחַוָּה הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת גַּדְלוּת, בְּחִינַת אֲנָא אֶמְלֹךְ, שֶׁהִכְנִיס בָּהֶם הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי קִנְאָה וְתַאֲוָה לִמְלֹךְ וּלְהִתְגָּאוֹת בִּבְחִינַת "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים", כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְעַל־יְדֵי־ זֶה נַעֲשָׂה הַכֹּל שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַדִּינִים וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ עַל הָעוֹלָם עֲבוּר חֵטְא זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה... וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ", שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר; וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה נִגְזַר גְּזֵרַת מִיתָה, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר. אֲבָל אַחַר־כָּךְ עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִתְתַּקֵּן קְצָת, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּתִקּוּן חֵטְא זֶה כָּל יְמוֹת עוֹלָם. וְעִקַּר זְמַן הַתִּקּוּן הוּא בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַבְּרִיאָה, שֶׁבּוֹ נִבְרְאוּ וְקִלְקְלוּ וְנִתְתַּקְּנוּ. וְעַל־כֵּן רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶׂרֶת־יְמֵי־תְשׁוּבָה. וּצְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, מִבְּחִינַת גַּדְלוּת, כַּנַּ"ל, וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבִטּוּל גָּמוּר וְלִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ בִּתְמִימוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְהִתְפָּאֲרוּת כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְרִימִים כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא אָז, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, לַחֲזֹר וּלְכָלְלוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כַּסֵּדֶר, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת (שם). ג. עִקַּר פְּגַם הַגַּאֲוָה הוּא בְּהַמֹּחִין, דְּהַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ הַמֹּחִין לְתוֹךְ מַלְכוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא גֵּאוּת, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר הִשִּׂיג אֵיזֶה שֵׂכֶל וְהוּא לַמְדָן אוֹ מְקֻבָּל וְצַדִּיק, עַד שֶׁרָאוּי לוֹ לִמְלֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר. וְעַל־כֵּן הַתִּקּוּן לָזֶה, לְבַטֵּל וּלְסַלֵּק הַמֹּחַ לְגַמְרֵי וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְקַבֵּל מֹחִין גְּדוֹלִים וּקְדוֹשִׁים בֶּאֱמֶת (שם). ד. מִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן מַמָּשׁ, וּמְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא יָכוֹל לִמְלֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר וּלְהִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא עָנָו בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁהִתְפָּאֲרוּ אֶת עַצְמָם בְּהִתְפָּאֲרוּת גָּדוֹל מְאֹד, כְּמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי, וְכֵן כַּמָּה תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, וְכֵן משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, סִפֵּר וְכָתַב בְּעַצְמוֹ כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת שֶׁלּוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִתְפַּעֲלוּ מֵהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁלָּהֶם כְּלָל, כִּי זָכוּ לְבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין וְרַשָּׁאִין לְהִתְפָּאֵר בְּכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת, וְאַף־עַל־פִּי־ כֵן זֶה דַּיְקָא עִקַּר תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה אֲמִתִּית שֶׁלָּהֶם, אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. עַל־כֵּן שְׁאָר כָּל אָדָם צְרִיכִין לְהִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה וּבְשִׁפְלוּת בִּפְשִׁיטוּת, בִּבְחִינַת "וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה", בְּחִינַת שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁכֵן לֶעָפָר בְּחַיָּיו, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (הל' תפילין, הל' ו, אות ה). ה. עִקַּר תַּכְלִית הָאָדָם - שֶׁיָּבוֹא לְתַכְלִית הַבִּטּוּל בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּהְיֶה אַיִן מַמָּשׁ. וְזֶה עִקַּר עֲנָוָה אֲמִתִּית לִהְיוֹת בָּטֵל וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ לְהִתְעַנֵּג עַל הַשֵּׁם, שֶׁהִיא הָאֹשֶׁר הַמְקֻוֶּה אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה. וְזֶה בְּחִינַת שַׁדַּ"י, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתִי לְכָל בְּרִיָּה, הַיְנוּ שֶׁאֵינְךָ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ שׁוּם תַּעֲנוּג וַאֲחִיזָה בְּאֵיזֶה יֵשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת, כְּאִלּוּ צָרִיךְ לְךָ, חַס וְשָׁלוֹם, עוֹד אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר חוּץ מֵאֱלָקוּתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם - חָלִילָה לְּךָ מִזֶּה, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתוֹ לְכָל בְּרִיָּה, וְאֵינְךָ צָרִיךְ עוֹד שׁוּם דָּבָר אַחֵר כְּלָל, כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה עֲדַיִן בְּאֵיזֶה גַּסּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית הוּא, כְּשֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם גַּסּוּת וְהוּא מְבַטֵּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כְּאִלּוּ הוּא אַיִן מַמָּשׁ וְאֵין לוֹ שׁוּם תַּעֲנוּג וְחַיּוּת, כִּי אִם חַיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְזֶה דַּי לוֹ וְאֵין צָרִיךְ יוֹתֵר, רַק לִהְיוֹת אַיִן מַמָּשׁ וּלְהִתְעַנֵּג עַל ה' לְבַד - אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה (שם אות ח). ו. אַף־עַל־פִּי שֶׁעִקַּר הָעֲנָוָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה אַיִן מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לִהְיוֹת עָצֵל וְנִבְזֶה, שֶׁקּוֹרִין "שְׁלֵיימַזְלְנִיק", כִּי זֶה כְּמוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ וְגִבּוֹר־חַיִל מְאֹד לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הַמּוֹנְעִים מֵעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, בִּבְחִינַת "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'". כִּי כְּשֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה הָרוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מִדַּרְכֵי אֱמֶת, אֲזַי עַל־יְדֵי הָעֲנָוָה שֶׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן כֹּחַ לְהַגֵּאוּת, שֶׁהֵם הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה הַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עֲנָוָה פְּסוּלָה הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַגֵּאוּת. וְזֶה הָיָה הַפְּגָם שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁהֶחֱיָה אֶת אֲגַג עַל־יְדֵי שֶׁבִּטֵּל דַּעְתּוֹ נֶגֶד דּוֹאֵג, וּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הוֹכִיחוֹ עַל עֲנָוָה זֹאת: "הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה". וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל־יְדֵי מָרְדְּכַי, שֶׁאַף־ עַל־פִּי שֶׁהָיָה עָנָו בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת אַיִן, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא רָצָה לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמָרְדְּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה". וּבֶאֱמֶת יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל וְדַק מְאֹד, שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עָנָו מְאֹד, לִהְיוֹת בִּבְחִינַת אַיִן וּמָה מַמָּשׁ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה גִּבּוֹר־ חַיִל וְחָזָק מְאֹד נֶגֶד כָּל הָרְשָׁעִים וְהַמּוֹנְעִים (שם אות כג). ז. מֹחִין דְּקַטְנוּת אֵינָם עֲנָוָה כְּלָל, רַק מְעַקְּמִין אֶת הַלֵּב מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִזֶּה צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד, בִּפְרָט בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח (שֶׁאָז הַתְחָלַת הַהִתְקָרְבוּת), כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. לָכֵן כָּל אָדָם, כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְצִיאַת־מִצְרַיִם, וְלִפְעָמִים מִתְנַכֵּל עָלָיו הַבַּעַל־דָּבָר וּמְעַקֵּם לִבּוֹ בִּבְחִינַת קַטְנוּת הַנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא עֲנָוָה, וְרוֹצֶה לְרַחֲקוֹ עַל־יְדֵי־זֶה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: מָה אֲנִי, שֶׁיַּעֲשֶֹׁה לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסִּים כָּאֵלֶּה וּלְקָרְבֵנִי בְּרַחֲמִים? הֲלוֹא אֲנִי יוֹדֵעַ גֹּדֶל חֲטָאַי וּפְשָׁעַי הַמְרֻבִּים! וּמֵחֲמַת זֶה אֵינוֹ מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק הָרוֹצֶה לְגָאֳלוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא בַּמִּדְבָּר, הַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב הַנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, עַד שֶׁאָמְרוּ בְּלִבָּם: וְכִי אָנוּ רְאוּיִים שֶׁיִּתֶּןשׂלָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֶחֶם וּמַיִם בַּמִּדְבָּר בְּדֶרֶךְ נִסִּים כָּאֵלֶּה?! בִּפְרָט בְּעֵת שֶׁרָאוּ, שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְחֶסְרוֹנוֹת. וּבֶאֱמֶת שָׁגוּ בָּזֶה מְאֹד, כִּי זֶה קַטְנוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, וּצְרִיכִין לִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִזֶּה מְאֹד שֶׁלֹּא לִפֹּל וּלְהִתְרַחֵק, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי עֲנָוָה רָעָה כָּזֹאת. כִּי בְּוַדַּאי צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע חֶסְרוֹנוֹ, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִגְאֻלָּה וּלְהִתְקָרְבוּת, וּלְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה, אֲבָל לֹא שֶׁיִּתְרַחֵק עַל־יְדֵי־ זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא יִבְטַח בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזָר־לוֹ וְיַעֲשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד תָּמִיד וְיִגְאַל אוֹתוֹ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּדַאי כְּלָל (שם אות לא). ח. עִקַּר הָעֲנָוָה - כְּשֶׁזּוֹכִין לִהְיוֹת בְּתַכְלִית מֹחִין דְּגַדְלוּת, וְאָז דַּיְקָא יִהְיֶה בְּתַכְלִית הָעֲנָוָה וְהַבִּטּוּל, בִּבְחִינַת "בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָעֲנָוָה שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כַּנַּ"ל. וְאָז דַּיְקָא זוֹכֶה לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם הַנֶּאֱחָזִין בְּמֹחִין דְּקַטְנוּת, כִּי עִקַּר הַמְתָּקָתָם הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל כָּל הַמֹּחִין דְּגַדְלוּת וְכָל הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת בְּיַחַד, וּמִשָּׁם עִקַּר הַהַמְתָּקָה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמֹּחִין, אִי אֶפְשָׁר לְהָעוֹלָם לַהֲבִינוֹ וּלְהַשִּׂיגוֹ כִּי אִם מִי שֶׁזּוֹכֶה אֵלָיו, וְשָׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה הַנַּ"ל (הל' תפלת המנחה, הל' ה, אות א). ט. עִקַּר הַנְּפִילָה וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לִפְעָמִים בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל עוֹד בְּיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְּלַן - כָּל זֶה רַק עַל־יְדֵי גַּדְלוּת, שֶׁמֵּחֲמַת גַּסּוּתוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר נִתְיַגַּע בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם כָּל־ כָּךְ, וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ מְאֹד, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ בְּחִנָּם וְעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת, יוֹדֵעַ שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁכְּדַאי אֶצְלוֹ כָּל הַיְגִיעוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל נְקֻדָּה אַחַת שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּת, וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וְכָל מַה שֶׁרוֹאֶה רִחוּקוֹ יוֹתֵר - הוּא בָּא לְשִׁפְלוּת וַעֲנָוָה יוֹתֵר בֶּאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא בָּא לְשִׂמְחָה יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה וְכוּ'". כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גַּסּוּת, אֲזַי כְּשֶׁבָּא לְאֵיזֶה יְרִידָה וְשִׁפְלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, אֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל הַשִּׁפְלוּת וְהַיְרִידָה שֶׁלּוֹ, כִּי הָיָה מְרֻצֶּה לַעֲבֹד ה' אִם הָיָה זוֹכֶה לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד גָּדוֹל וְכוּ'; אֲבָל כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה, וְהוּא רָחוֹק כָּל־כָּךְ וּמֻנָּח בְּשִׁפְלוּת כָּזֶה,
The root of holiness [kedushah] is in thought — in the aspect of Chochmah which is called kodesh [holy]. But the essential fullness of holiness is when the holiness flows into the hands — meaning when one binds the doing and the deed to the holiness — in the aspect of: "lift up your hands in holiness" [Tehilim 134:2]. For the essential worth and fullness of holiness is when it flows specifically into action — into the aspect of Asiyah. And therefore all sacred objects do not acquire their holiness until they have been prepared through thought and also formed through action. Source: Likutay Halachos, Hilchos Beis HaKnesses, Halachah 3.
י־ כֵן מַה שֶּׁחָטַף טוֹב מִקֹּדֶם, כְּבָר הוּא נִכְנַס וְנִגְנַז בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא מְאֹד בִּבְחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, וְנִצְטָרֵף וְנִכְלַל עִם כְּלַל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל כְּלַל הַקִּבּוּץ, וְנַעֲשָׂה מִזֶּה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְעָלוּ לַה' לְמָקוֹם שֶׁעָלוּ, עַד שֶׁבְּכֹחַ זֶה יָכוֹל לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם כָּל יְמֵי חַיָּיו, עַד שֶׁיָּשׁוּב אֶל ה' (הל' תפלת המנחה, הל' ז, אותיות יא יב; וע"ש עוד אותיות סג סה סו סז סח סט פג פז). יב. מַעֲלַת הַזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בִּכְלַל הַקִּבּוּץ שֶׁל בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת - עַיֵּן "יִרְאָה וַעֲבוֹדָה" אוֹתִיּוֹת לא לב. יג. בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת הֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁשׂמְעָט, וְשָׁם בְּנָקֵל יוֹתֵר לְהַגְבִּיר כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה עַל הַכֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, אֲפִלּוּ בִּזְמַן הַהַרְחָקָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת שֶׁל עַכְשָׁו בִּזְמַן הַגָּלוּת, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, בִּבְחִינַת "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי". וְהָעִקָּר הוּא הַבֵּית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת עֲפַרשׂקֹדֶשׁ, שֶׁהוּא עִקַּר כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה (הל' יו"ט ה"ב, אות ב). יד. יָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁנִּמְשָׁךְ אֵיזֶה קְדֻשָּׁה לְמַטָּה כְּחוּט־הַשַּׂעֲרָה, אֲזַי הַקְּדֻשָּׁה הַזֹּאת עוֹשָׂה רשֶׁם לְמַעְלָה בַּאֲלָפִים רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת, וְכַמָּה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים נַעֲשִׂים עַל־ יְדֵי־זֶה. כִּי זֶה הָעוֹלָם הוּא כִּנְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז בְּתוֹךְ הָעִגּוּל, וְכַמּוּבָא הַמָּשָׁל בְּמָקוֹם אַחֵר. וְקֹדֶם שֶׁזּוֹכִין שֶׁיִּהְיֶה נִבְנֶה הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה, צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה נִבְנֶה לְמַעְלָה מִקֹּדֶם רִבְבֵי רִבְבוֹת בָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁגַּם לְמַטָּה יִהְיֶה קָבוּעַ בִּנְיָן קָדוֹשׁ כָּזֶה שֶׁהוּא הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶהוּ הָעִנְיָן שֶׁלֹּא נִבְנָה הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן עַד ת"פ שָׁנָה אַחַר יְצִיאַת מִצְרָיִם. וְזֶה מַעֲלַת קְדֻשַּׁת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־ מִדְרָשׁוֹת שֶׁנִּבְנִין עַכְשָׁו בְּגָלוּתֵנוּ בְּחוּץ־ לָאָרֶץ בִּשְׁבִיל הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה וּלְהוֹסִיף שָׁם שְׁכֵנִים בְּכָל פַּעַם, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ קְצָת מָקוֹם קָבוּעַ לְהַקִּבּוּץ, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִים גַּם שְׁכֵנִים לְהִתּוֹסֵף עֲלֵיהֶם. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַהוֹלֵךְ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל שָׁכֵן טוֹב, כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל־יְדֵי הַשְּׁכֵנִים שֶׁנִּתּוֹסְפִין בְּכָל פַּעַם לְהַקִּבּוּצִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּבָתֵּישׂ כְנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבִּין וְנִבְנִין רִבֵּי רִבְבוֹת בָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת בָּתֵּי הַתְּפִלָּה, עַד שֶׁיִּתְרַבּוּ הַבָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה לְמַעְלָה בְּרִבּוּי עָצוּם כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה שֶׁיִּבָּנֶה גַּם הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה בְּבִנְיָן קָבוּעַ, שֶׁלֹּא יֶחֱרַב עוֹד לְעוֹלָם. וְזֶה סוֹד אֲרִיכַת הַגָּלוּת כָּל־כָּךְ, וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל שֶׁבְּתוֹךְ זֶה הַזְּמַן הָרַב יִתְרַבּוּ הַבָּתִּים כָּל־כָּךְ עַל־יְדֵי הַשְּׁכֵנִים דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִבָּנֶה הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ וְיִהְיֶה קַיָּם לָעַד (הל' חול המועד, הל' ד, אות יג). גאוה וענוה – גנות הגאוה ומעלת הענוהגַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד (משלי כט, כג): א. כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, שֶׁהוּא עַל יְדֵי שֶׁמְּחַלֵּק הַמַּלְכוּת לְעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי גַּדְלוּת. כִּי מִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִים, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע וְהַקְּלִפּוֹת, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַחֲטָאִים. כִּי עַל־יְדֵי גַּאֲוָה בָּאִים כָּל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כָל הַמִּתְגָּאֶה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה. נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי גַּדְלוּת בָּאִים לְכָל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים הוּא שִׁפְלוּת, שֶׁיָּשִׂים עַצְמוֹ כֶּעָפָר לָדוּשׁ וְיַרְגִּישׁ שִׁפְלוּתוֹ וְרִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וִישַׁבֵּר לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹחֵל לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּינִים (הלכות נט"י שחרית, הל' ג, אות ה). ב. עִקַּר חֵטְא הָרִאשׁוֹן מֵאָדָם וְחַוָּה הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת גַּדְלוּת, בְּחִינַת אֲנָא אֶמְלֹךְ, שֶׁהִכְנִיס בָּהֶם הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי קִנְאָה וְתַאֲוָה לִמְלֹךְ וּלְהִתְגָּאוֹת בִּבְחִינַת "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים", כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְעַל־יְדֵי־ זֶה נַעֲשָׂה הַכֹּל שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַדִּינִים וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ עַל הָעוֹלָם עֲבוּר חֵטְא זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה... וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ", שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר; וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה נִגְזַר גְּזֵרַת מִיתָה, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר. אֲבָל אַחַר־כָּךְ עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִתְתַּקֵּן קְצָת, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּתִקּוּן חֵטְא זֶה כָּל יְמוֹת עוֹלָם. וְעִקַּר זְמַן הַתִּקּוּן הוּא בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַבְּרִיאָה, שֶׁבּוֹ נִבְרְאוּ וְקִלְקְלוּ וְנִתְתַּקְּנוּ. וְעַל־כֵּן רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶׂרֶת־יְמֵי־תְשׁוּבָה. וּצְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, מִבְּחִינַת גַּדְלוּת, כַּנַּ"ל, וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבִטּוּל גָּמוּר וְלִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ בִּתְמִימוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְהִתְפָּאֲרוּת כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְרִימִים כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא אָז, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, לַחֲזֹר וּלְכָלְלוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כַּסֵּדֶר, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת (שם). ג. עִקַּר פְּגַם הַגַּאֲוָה הוּא בְּהַמֹּחִין, דְּהַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ הַמֹּחִין לְתוֹךְ מַלְכוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא גֵּאוּת, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר הִשִּׂיג אֵיזֶה שֵׂכֶל וְהוּא לַמְדָן אוֹ מְקֻבָּל וְצַדִּיק, עַד שֶׁרָאוּי לוֹ לִמְלֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר. וְעַל־כֵּן הַתִּקּוּן לָזֶה, לְבַטֵּל וּלְסַלֵּק הַמֹּחַ לְגַמְרֵי וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְקַבֵּל מֹחִין גְּדוֹלִים וּקְדוֹשִׁים בֶּאֱמֶת (שם). ד. מִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן מַמָּשׁ, וּמְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא יָכוֹל לִמְלֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר וּלְהִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא עָנָו בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁהִתְפָּאֲרוּ אֶת עַצְמָם בְּהִתְפָּאֲרוּת גָּדוֹל מְאֹד, כְּמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי, וְכֵן כַּמָּה תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, וְכֵן משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, סִפֵּר וְכָתַב בְּעַצְמוֹ כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת שֶׁלּוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִתְפַּעֲלוּ מֵהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁלָּהֶם כְּלָל, כִּי זָכוּ לְבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין וְרַשָּׁאִין לְהִתְפָּאֵר בְּכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת, וְאַף־עַל־פִּי־ כֵן זֶה דַּיְקָא עִקַּר תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה אֲמִתִּית שֶׁלָּהֶם, אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. עַל־כֵּן שְׁאָר כָּל אָדָם צְרִיכִין לְהִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה וּבְשִׁפְלוּת בִּפְשִׁיטוּת, בִּבְחִינַת "וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה", בְּחִינַת שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁכֵן לֶעָפָר בְּחַיָּיו, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (הל' תפילין, הל' ו, אות ה). ה. עִקַּר תַּכְלִית הָאָדָם - שֶׁיָּבוֹא לְתַכְלִית הַבִּטּוּל בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּהְיֶה אַיִן מַמָּשׁ. וְזֶה עִקַּר עֲנָוָה אֲמִתִּית לִהְיוֹת בָּטֵל וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ לְהִתְעַנֵּג עַל הַשֵּׁם, שֶׁהִיא הָאֹשֶׁר הַמְקֻוֶּה אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה. וְזֶה בְּחִינַת שַׁדַּ"י, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתִי לְכָל בְּרִיָּה, הַיְנוּ שֶׁאֵינְךָ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ שׁוּם תַּעֲנוּג וַאֲחִיזָה בְּאֵיזֶה יֵשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת, כְּאִלּוּ צָרִיךְ לְךָ, חַס וְשָׁלוֹם, עוֹד אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר חוּץ מֵאֱלָקוּתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם - חָלִילָה לְּךָ מִזֶּה, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתוֹ לְכָל בְּרִיָּה, וְאֵינְךָ צָרִיךְ עוֹד שׁוּם דָּבָר אַחֵר כְּלָל, כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה עֲדַיִן בְּאֵיזֶה גַּסּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית הוּא, כְּשֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם גַּסּוּת וְהוּא מְבַטֵּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כְּאִלּוּ הוּא אַיִן מַמָּשׁ וְאֵין לוֹ שׁוּם תַּעֲנוּג וְחַיּוּת, כִּי אִם חַיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְזֶה דַּי לוֹ וְאֵין צָרִיךְ יוֹתֵר, רַק לִהְיוֹת אַיִן מַמָּשׁ וּלְהִתְעַנֵּג עַל ה' לְבַד - אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה (שם אות ח). ו. אַף־עַל־פִּי שֶׁעִקַּר הָעֲנָוָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה אַיִן מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לִהְיוֹת עָצֵל וְנִבְזֶה, שֶׁקּוֹרִין "שְׁלֵיימַזְלְנִיק", כִּי זֶה כְּמוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ וְגִבּוֹר־חַיִל מְאֹד לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הַמּוֹנְעִים מֵעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, בִּבְחִינַת "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'". כִּי כְּשֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה הָרוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מִדַּרְכֵי אֱמֶת, אֲזַי עַל־יְדֵי הָעֲנָוָה שֶׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן כֹּחַ לְהַגֵּאוּת, שֶׁהֵם הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה הַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עֲנָוָה פְּסוּלָה הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַגֵּאוּת. וְזֶה הָיָה הַפְּגָם שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁהֶחֱיָה אֶת אֲגַג עַל־יְדֵי שֶׁבִּטֵּל דַּעְתּוֹ נֶגֶד דּוֹאֵג, וּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הוֹכִיחוֹ עַל עֲנָוָה זֹאת: "הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה". וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל־יְדֵי מָרְדְּכַי, שֶׁאַף־ עַל־פִּי שֶׁהָיָה עָנָו בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת אַיִן, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא רָצָה לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמָרְדְּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה". וּבֶאֱמֶת יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל וְדַק מְאֹד, שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עָנָו מְאֹד, לִהְיוֹת בִּבְחִינַת אַיִן וּמָה מַמָּשׁ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה גִּבּוֹר־ חַיִל וְחָזָק מְאֹד נֶגֶד כָּל הָרְשָׁעִים וְהַמּוֹנְעִים (שם אות כג). ז. מֹחִין דְּקַטְנוּת אֵינָם עֲנָוָה כְּלָל, רַק מְעַקְּמִין אֶת הַלֵּב מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִזֶּה צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד, בִּפְרָט בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח (שֶׁאָז הַתְחָלַת הַהִתְקָרְבוּת), כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. לָכֵן כָּל אָדָם, כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְצִיאַת־מִצְרַיִם, וְלִפְעָמִים מִתְנַכֵּל עָלָיו הַבַּעַל־דָּבָר וּמְעַקֵּם לִבּוֹ בִּבְחִינַת קַטְנוּת הַנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא עֲנָוָה, וְרוֹצֶה לְרַחֲקוֹ עַל־יְדֵי־זֶה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: מָה אֲנִי, שֶׁיַּעֲשֶֹׁה לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסִּים כָּאֵלֶּה וּלְקָרְבֵנִי בְּרַחֲמִים? הֲלוֹא אֲנִי יוֹדֵעַ גֹּדֶל חֲטָאַי וּפְשָׁעַי הַמְרֻבִּים! וּמֵחֲמַת זֶה אֵינוֹ מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק הָרוֹצֶה לְגָאֳלוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא בַּמִּדְבָּר, הַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב הַנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, עַד שֶׁאָמְרוּ בְּלִבָּם: וְכִי אָנוּ רְאוּיִים שֶׁיִּתֶּןשׂלָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֶחֶם וּמַיִם בַּמִּדְבָּר בְּדֶרֶךְ נִסִּים כָּאֵלֶּה?! בִּפְרָט בְּעֵת שֶׁרָאוּ, שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְחֶסְרוֹנוֹת. וּבֶאֱמֶת שָׁגוּ בָּזֶה מְאֹד, כִּי זֶה קַטְנוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, וּצְרִיכִין לִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִזֶּה מְאֹד שֶׁלֹּא לִפֹּל וּלְהִתְרַחֵק, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי עֲנָוָה רָעָה כָּזֹאת. כִּי בְּוַדַּאי צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע חֶסְרוֹנוֹ, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִגְאֻלָּה וּלְהִתְקָרְבוּת, וּלְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה, אֲבָל לֹא שֶׁיִּתְרַחֵק עַל־יְדֵי־ זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא יִבְטַח בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזָר־לוֹ וְיַעֲשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד תָּמִיד וְיִגְאַל אוֹתוֹ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּדַאי כְּלָל (שם אות לא). ח. עִקַּר הָעֲנָוָה - כְּשֶׁזּוֹכִין לִהְיוֹת בְּתַכְלִית מֹחִין דְּגַדְלוּת, וְאָז דַּיְקָא יִהְיֶה בְּתַכְלִית הָעֲנָוָה וְהַבִּטּוּל, בִּבְחִינַת "בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָעֲנָוָה שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כַּנַּ"ל. וְאָז דַּיְקָא זוֹכֶה לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם הַנֶּאֱחָזִין בְּמֹחִין דְּקַטְנוּת, כִּי עִקַּר הַמְתָּקָתָם הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל כָּל הַמֹּחִין דְּגַדְלוּת וְכָל הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת בְּיַחַד, וּמִשָּׁם עִקַּר הַהַמְתָּקָה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמֹּחִין, אִי אֶפְשָׁר לְהָעוֹלָם לַהֲבִינוֹ וּלְהַשִּׂיגוֹ כִּי אִם מִי שֶׁזּוֹכֶה אֵלָיו, וְשָׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה הַנַּ"ל (הל' תפלת המנחה, הל' ה, אות א). ט. עִקַּר הַנְּפִילָה וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לִפְעָמִים בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל עוֹד בְּיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְּלַן - כָּל זֶה רַק עַל־יְדֵי גַּדְלוּת, שֶׁמֵּחֲמַת גַּסּוּתוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר נִתְיַגַּע בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם כָּל־ כָּךְ, וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ מְאֹד, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ בְּחִנָּם וְעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת, יוֹדֵעַ שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁכְּדַאי אֶצְלוֹ כָּל הַיְגִיעוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל נְקֻדָּה אַחַת שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּת, וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וְכָל מַה שֶׁרוֹאֶה רִחוּקוֹ יוֹתֵר - הוּא בָּא לְשִׁפְלוּת וַעֲנָוָה יוֹתֵר בֶּאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא בָּא לְשִׂמְחָה יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה וְכוּ'". כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גַּסּוּת, אֲזַי כְּשֶׁבָּא לְאֵיזֶה יְרִידָה וְשִׁפְלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, אֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל הַשִּׁפְלוּת וְהַיְרִידָה שֶׁלּוֹ, כִּי הָיָה מְרֻצֶּה לַעֲבֹד ה' אִם הָיָה זוֹכֶה לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד גָּדוֹל וְכוּ'; אֲבָל כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה, וְהוּא רָחוֹק כָּל־כָּךְ וּמֻנָּח בְּשִׁפְלוּת כָּזֶה,
The essential holiness is when one knows that everything is from Hashem — for as soon as one knows that Hashem Yisborach created the thing, holiness flows to it there — for Hashem Yisborach is called holy. And since in the world of Asiyah the light of holiness is so concealed that one has the power to choose holiness or the opposite, G-d forbid — therefore the essential merit of holiness is when one sanctifies even the world of Asiyah through knowing His holiness. Source: Likutay Halachos, ibid.
י־ כֵן מַה שֶּׁחָטַף טוֹב מִקֹּדֶם, כְּבָר הוּא נִכְנַס וְנִגְנַז בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא מְאֹד בִּבְחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, וְנִצְטָרֵף וְנִכְלַל עִם כְּלַל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל כְּלַל הַקִּבּוּץ, וְנַעֲשָׂה מִזֶּה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְעָלוּ לַה' לְמָקוֹם שֶׁעָלוּ, עַד שֶׁבְּכֹחַ זֶה יָכוֹל לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם כָּל יְמֵי חַיָּיו, עַד שֶׁיָּשׁוּב אֶל ה' (הל' תפלת המנחה, הל' ז, אותיות יא יב; וע"ש עוד אותיות סג סה סו סז סח סט פג פז). יב. מַעֲלַת הַזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בִּכְלַל הַקִּבּוּץ שֶׁל בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת - עַיֵּן "יִרְאָה וַעֲבוֹדָה" אוֹתִיּוֹת לא לב. יג. בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת הֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁשׂמְעָט, וְשָׁם בְּנָקֵל יוֹתֵר לְהַגְבִּיר כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה עַל הַכֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, אֲפִלּוּ בִּזְמַן הַהַרְחָקָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת שֶׁל עַכְשָׁו בִּזְמַן הַגָּלוּת, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, בִּבְחִינַת "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי". וְהָעִקָּר הוּא הַבֵּית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת עֲפַרשׂקֹדֶשׁ, שֶׁהוּא עִקַּר כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה (הל' יו"ט ה"ב, אות ב). יד. יָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁנִּמְשָׁךְ אֵיזֶה קְדֻשָּׁה לְמַטָּה כְּחוּט־הַשַּׂעֲרָה, אֲזַי הַקְּדֻשָּׁה הַזֹּאת עוֹשָׂה רשֶׁם לְמַעְלָה בַּאֲלָפִים רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת, וְכַמָּה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים נַעֲשִׂים עַל־ יְדֵי־זֶה. כִּי זֶה הָעוֹלָם הוּא כִּנְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז בְּתוֹךְ הָעִגּוּל, וְכַמּוּבָא הַמָּשָׁל בְּמָקוֹם אַחֵר. וְקֹדֶם שֶׁזּוֹכִין שֶׁיִּהְיֶה נִבְנֶה הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה, צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה נִבְנֶה לְמַעְלָה מִקֹּדֶם רִבְבֵי רִבְבוֹת בָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁגַּם לְמַטָּה יִהְיֶה קָבוּעַ בִּנְיָן קָדוֹשׁ כָּזֶה שֶׁהוּא הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶהוּ הָעִנְיָן שֶׁלֹּא נִבְנָה הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן עַד ת"פ שָׁנָה אַחַר יְצִיאַת מִצְרָיִם. וְזֶה מַעֲלַת קְדֻשַּׁת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־ מִדְרָשׁוֹת שֶׁנִּבְנִין עַכְשָׁו בְּגָלוּתֵנוּ בְּחוּץ־ לָאָרֶץ בִּשְׁבִיל הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה וּלְהוֹסִיף שָׁם שְׁכֵנִים בְּכָל פַּעַם, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ קְצָת מָקוֹם קָבוּעַ לְהַקִּבּוּץ, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִים גַּם שְׁכֵנִים לְהִתּוֹסֵף עֲלֵיהֶם. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַהוֹלֵךְ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל שָׁכֵן טוֹב, כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל־יְדֵי הַשְּׁכֵנִים שֶׁנִּתּוֹסְפִין בְּכָל פַּעַם לְהַקִּבּוּצִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּבָתֵּישׂ כְנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבִּין וְנִבְנִין רִבֵּי רִבְבוֹת בָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת בָּתֵּי הַתְּפִלָּה, עַד שֶׁיִּתְרַבּוּ הַבָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה לְמַעְלָה בְּרִבּוּי עָצוּם כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה שֶׁיִּבָּנֶה גַּם הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה בְּבִנְיָן קָבוּעַ, שֶׁלֹּא יֶחֱרַב עוֹד לְעוֹלָם. וְזֶה סוֹד אֲרִיכַת הַגָּלוּת כָּל־כָּךְ, וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל שֶׁבְּתוֹךְ זֶה הַזְּמַן הָרַב יִתְרַבּוּ הַבָּתִּים כָּל־כָּךְ עַל־יְדֵי הַשְּׁכֵנִים דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִבָּנֶה הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ וְיִהְיֶה קַיָּם לָעַד (הל' חול המועד, הל' ד, אות יג). גאוה וענוה – גנות הגאוה ומעלת הענוהגַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד (משלי כט, כג): א. כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, שֶׁהוּא עַל יְדֵי שֶׁמְּחַלֵּק הַמַּלְכוּת לְעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי גַּדְלוּת. כִּי מִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִים, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע וְהַקְּלִפּוֹת, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַחֲטָאִים. כִּי עַל־יְדֵי גַּאֲוָה בָּאִים כָּל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כָל הַמִּתְגָּאֶה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה. נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי גַּדְלוּת בָּאִים לְכָל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים הוּא שִׁפְלוּת, שֶׁיָּשִׂים עַצְמוֹ כֶּעָפָר לָדוּשׁ וְיַרְגִּישׁ שִׁפְלוּתוֹ וְרִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וִישַׁבֵּר לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹחֵל לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּינִים (הלכות נט"י שחרית, הל' ג, אות ה). ב. עִקַּר חֵטְא הָרִאשׁוֹן מֵאָדָם וְחַוָּה הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת גַּדְלוּת, בְּחִינַת אֲנָא אֶמְלֹךְ, שֶׁהִכְנִיס בָּהֶם הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי קִנְאָה וְתַאֲוָה לִמְלֹךְ וּלְהִתְגָּאוֹת בִּבְחִינַת "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים", כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְעַל־יְדֵי־ זֶה נַעֲשָׂה הַכֹּל שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַדִּינִים וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ עַל הָעוֹלָם עֲבוּר חֵטְא זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה... וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ", שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר; וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה נִגְזַר גְּזֵרַת מִיתָה, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר. אֲבָל אַחַר־כָּךְ עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִתְתַּקֵּן קְצָת, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּתִקּוּן חֵטְא זֶה כָּל יְמוֹת עוֹלָם. וְעִקַּר זְמַן הַתִּקּוּן הוּא בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַבְּרִיאָה, שֶׁבּוֹ נִבְרְאוּ וְקִלְקְלוּ וְנִתְתַּקְּנוּ. וְעַל־כֵּן רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶׂרֶת־יְמֵי־תְשׁוּבָה. וּצְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, מִבְּחִינַת גַּדְלוּת, כַּנַּ"ל, וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבִטּוּל גָּמוּר וְלִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ בִּתְמִימוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְהִתְפָּאֲרוּת כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְרִימִים כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא אָז, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, לַחֲזֹר וּלְכָלְלוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כַּסֵּדֶר, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת (שם). ג. עִקַּר פְּגַם הַגַּאֲוָה הוּא בְּהַמֹּחִין, דְּהַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ הַמֹּחִין לְתוֹךְ מַלְכוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא גֵּאוּת, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר הִשִּׂיג אֵיזֶה שֵׂכֶל וְהוּא לַמְדָן אוֹ מְקֻבָּל וְצַדִּיק, עַד שֶׁרָאוּי לוֹ לִמְלֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר. וְעַל־כֵּן הַתִּקּוּן לָזֶה, לְבַטֵּל וּלְסַלֵּק הַמֹּחַ לְגַמְרֵי וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְקַבֵּל מֹחִין גְּדוֹלִים וּקְדוֹשִׁים בֶּאֱמֶת (שם). ד. מִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן מַמָּשׁ, וּמְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא יָכוֹל לִמְלֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר וּלְהִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא עָנָו בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁהִתְפָּאֲרוּ אֶת עַצְמָם בְּהִתְפָּאֲרוּת גָּדוֹל מְאֹד, כְּמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי, וְכֵן כַּמָּה תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, וְכֵן משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, סִפֵּר וְכָתַב בְּעַצְמוֹ כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת שֶׁלּוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִתְפַּעֲלוּ מֵהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁלָּהֶם כְּלָל, כִּי זָכוּ לְבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין וְרַשָּׁאִין לְהִתְפָּאֵר בְּכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת, וְאַף־עַל־פִּי־ כֵן זֶה דַּיְקָא עִקַּר תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה אֲמִתִּית שֶׁלָּהֶם, אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. עַל־כֵּן שְׁאָר כָּל אָדָם צְרִיכִין לְהִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה וּבְשִׁפְלוּת בִּפְשִׁיטוּת, בִּבְחִינַת "וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה", בְּחִינַת שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁכֵן לֶעָפָר בְּחַיָּיו, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (הל' תפילין, הל' ו, אות ה). ה. עִקַּר תַּכְלִית הָאָדָם - שֶׁיָּבוֹא לְתַכְלִית הַבִּטּוּל בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּהְיֶה אַיִן מַמָּשׁ. וְזֶה עִקַּר עֲנָוָה אֲמִתִּית לִהְיוֹת בָּטֵל וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ לְהִתְעַנֵּג עַל הַשֵּׁם, שֶׁהִיא הָאֹשֶׁר הַמְקֻוֶּה אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה. וְזֶה בְּחִינַת שַׁדַּ"י, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתִי לְכָל בְּרִיָּה, הַיְנוּ שֶׁאֵינְךָ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ שׁוּם תַּעֲנוּג וַאֲחִיזָה בְּאֵיזֶה יֵשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת, כְּאִלּוּ צָרִיךְ לְךָ, חַס וְשָׁלוֹם, עוֹד אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר חוּץ מֵאֱלָקוּתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם - חָלִילָה לְּךָ מִזֶּה, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתוֹ לְכָל בְּרִיָּה, וְאֵינְךָ צָרִיךְ עוֹד שׁוּם דָּבָר אַחֵר כְּלָל, כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה עֲדַיִן בְּאֵיזֶה גַּסּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית הוּא, כְּשֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם גַּסּוּת וְהוּא מְבַטֵּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כְּאִלּוּ הוּא אַיִן מַמָּשׁ וְאֵין לוֹ שׁוּם תַּעֲנוּג וְחַיּוּת, כִּי אִם חַיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְזֶה דַּי לוֹ וְאֵין צָרִיךְ יוֹתֵר, רַק לִהְיוֹת אַיִן מַמָּשׁ וּלְהִתְעַנֵּג עַל ה' לְבַד - אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה (שם אות ח). ו. אַף־עַל־פִּי שֶׁעִקַּר הָעֲנָוָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה אַיִן מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לִהְיוֹת עָצֵל וְנִבְזֶה, שֶׁקּוֹרִין "שְׁלֵיימַזְלְנִיק", כִּי זֶה כְּמוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ וְגִבּוֹר־חַיִל מְאֹד לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הַמּוֹנְעִים מֵעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, בִּבְחִינַת "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'". כִּי כְּשֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה הָרוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מִדַּרְכֵי אֱמֶת, אֲזַי עַל־יְדֵי הָעֲנָוָה שֶׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן כֹּחַ לְהַגֵּאוּת, שֶׁהֵם הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה הַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עֲנָוָה פְּסוּלָה הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַגֵּאוּת. וְזֶה הָיָה הַפְּגָם שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁהֶחֱיָה אֶת אֲגַג עַל־יְדֵי שֶׁבִּטֵּל דַּעְתּוֹ נֶגֶד דּוֹאֵג, וּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הוֹכִיחוֹ עַל עֲנָוָה זֹאת: "הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה". וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל־יְדֵי מָרְדְּכַי, שֶׁאַף־ עַל־פִּי שֶׁהָיָה עָנָו בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת אַיִן, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא רָצָה לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמָרְדְּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה". וּבֶאֱמֶת יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל וְדַק מְאֹד, שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עָנָו מְאֹד, לִהְיוֹת בִּבְחִינַת אַיִן וּמָה מַמָּשׁ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה גִּבּוֹר־ חַיִל וְחָזָק מְאֹד נֶגֶד כָּל הָרְשָׁעִים וְהַמּוֹנְעִים (שם אות כג). ז. מֹחִין דְּקַטְנוּת אֵינָם עֲנָוָה כְּלָל, רַק מְעַקְּמִין אֶת הַלֵּב מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִזֶּה צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד, בִּפְרָט בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח (שֶׁאָז הַתְחָלַת הַהִתְקָרְבוּת), כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. לָכֵן כָּל אָדָם, כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְצִיאַת־מִצְרַיִם, וְלִפְעָמִים מִתְנַכֵּל עָלָיו הַבַּעַל־דָּבָר וּמְעַקֵּם לִבּוֹ בִּבְחִינַת קַטְנוּת הַנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא עֲנָוָה, וְרוֹצֶה לְרַחֲקוֹ עַל־יְדֵי־זֶה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: מָה אֲנִי, שֶׁיַּעֲשֶֹׁה לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסִּים כָּאֵלֶּה וּלְקָרְבֵנִי בְּרַחֲמִים? הֲלוֹא אֲנִי יוֹדֵעַ גֹּדֶל חֲטָאַי וּפְשָׁעַי הַמְרֻבִּים! וּמֵחֲמַת זֶה אֵינוֹ מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק הָרוֹצֶה לְגָאֳלוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא בַּמִּדְבָּר, הַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב הַנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, עַד שֶׁאָמְרוּ בְּלִבָּם: וְכִי אָנוּ רְאוּיִים שֶׁיִּתֶּןשׂלָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֶחֶם וּמַיִם בַּמִּדְבָּר בְּדֶרֶךְ נִסִּים כָּאֵלֶּה?! בִּפְרָט בְּעֵת שֶׁרָאוּ, שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְחֶסְרוֹנוֹת. וּבֶאֱמֶת שָׁגוּ בָּזֶה מְאֹד, כִּי זֶה קַטְנוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, וּצְרִיכִין לִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִזֶּה מְאֹד שֶׁלֹּא לִפֹּל וּלְהִתְרַחֵק, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי עֲנָוָה רָעָה כָּזֹאת. כִּי בְּוַדַּאי צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע חֶסְרוֹנוֹ, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִגְאֻלָּה וּלְהִתְקָרְבוּת, וּלְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה, אֲבָל לֹא שֶׁיִּתְרַחֵק עַל־יְדֵי־ זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא יִבְטַח בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזָר־לוֹ וְיַעֲשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד תָּמִיד וְיִגְאַל אוֹתוֹ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּדַאי כְּלָל (שם אות לא). ח. עִקַּר הָעֲנָוָה - כְּשֶׁזּוֹכִין לִהְיוֹת בְּתַכְלִית מֹחִין דְּגַדְלוּת, וְאָז דַּיְקָא יִהְיֶה בְּתַכְלִית הָעֲנָוָה וְהַבִּטּוּל, בִּבְחִינַת "בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָעֲנָוָה שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כַּנַּ"ל. וְאָז דַּיְקָא זוֹכֶה לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם הַנֶּאֱחָזִין בְּמֹחִין דְּקַטְנוּת, כִּי עִקַּר הַמְתָּקָתָם הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל כָּל הַמֹּחִין דְּגַדְלוּת וְכָל הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת בְּיַחַד, וּמִשָּׁם עִקַּר הַהַמְתָּקָה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמֹּחִין, אִי אֶפְשָׁר לְהָעוֹלָם לַהֲבִינוֹ וּלְהַשִּׂיגוֹ כִּי אִם מִי שֶׁזּוֹכֶה אֵלָיו, וְשָׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה הַנַּ"ל (הל' תפלת המנחה, הל' ה, אות א). ט. עִקַּר הַנְּפִילָה וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לִפְעָמִים בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל עוֹד בְּיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְּלַן - כָּל זֶה רַק עַל־יְדֵי גַּדְלוּת, שֶׁמֵּחֲמַת גַּסּוּתוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר נִתְיַגַּע בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם כָּל־ כָּךְ, וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ מְאֹד, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ בְּחִנָּם וְעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת, יוֹדֵעַ שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁכְּדַאי אֶצְלוֹ כָּל הַיְגִיעוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל נְקֻדָּה אַחַת שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּת, וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וְכָל מַה שֶׁרוֹאֶה רִחוּקוֹ יוֹתֵר - הוּא בָּא לְשִׁפְלוּת וַעֲנָוָה יוֹתֵר בֶּאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא בָּא לְשִׂמְחָה יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה וְכוּ'". כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גַּסּוּת, אֲזַי כְּשֶׁבָּא לְאֵיזֶה יְרִידָה וְשִׁפְלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, אֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל הַשִּׁפְלוּת וְהַיְרִידָה שֶׁלּוֹ, כִּי הָיָה מְרֻצֶּה לַעֲבֹד ה' אִם הָיָה זוֹכֶה לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד גָּדוֹל וְכוּ'; אֲבָל כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה, וְהוּא רָחוֹק כָּל־כָּךְ וּמֻנָּח בְּשִׁפְלוּת כָּזֶה,
A person must sanctify themselves so greatly through words of Torah and prayer — until one is totally nullified relative to the word — and the body is joined and included in the word like the parchment that joins with the letters of the Torah and the tefilin — until they become one unity. And just as through this the parchment too becomes holy with the holiness of a Torah scroll — so too literally should the body be joined and included in the word until it is written and engraved within it well — and no other letter is written or engraved within the body except the letters and words of Torah and prayer. And then this person is holy with the holiness of a Torah scroll — and even more so. And of him it is said: "this is the Torah — a human being" — and our Rabbis of blessed memory said: "how foolish are those... who do not rise before a Torah scholar" [Makkos 22b]. Source: Likutay Halachos, ibid., Halachah 4, Ois 8.
י־ כֵן מַה שֶּׁחָטַף טוֹב מִקֹּדֶם, כְּבָר הוּא נִכְנַס וְנִגְנַז בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא מְאֹד בִּבְחִינַת מִשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, וְנִצְטָרֵף וְנִכְלַל עִם כְּלַל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל כְּלַל הַקִּבּוּץ, וְנַעֲשָׂה מִזֶּה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְעָלוּ לַה' לְמָקוֹם שֶׁעָלוּ, עַד שֶׁבְּכֹחַ זֶה יָכוֹל לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם כָּל יְמֵי חַיָּיו, עַד שֶׁיָּשׁוּב אֶל ה' (הל' תפלת המנחה, הל' ז, אותיות יא יב; וע"ש עוד אותיות סג סה סו סז סח סט פג פז). יב. מַעֲלַת הַזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בִּכְלַל הַקִּבּוּץ שֶׁל בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת - עַיֵּן "יִרְאָה וַעֲבוֹדָה" אוֹתִיּוֹת לא לב. יג. בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת הֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁשׂמְעָט, וְשָׁם בְּנָקֵל יוֹתֵר לְהַגְבִּיר כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה עַל הַכֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, אֲפִלּוּ בִּזְמַן הַהַרְחָקָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת שֶׁל עַכְשָׁו בִּזְמַן הַגָּלוּת, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, בִּבְחִינַת "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי". וְהָעִקָּר הוּא הַבֵּית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת עֲפַרשׂקֹדֶשׁ, שֶׁהוּא עִקַּר כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה (הל' יו"ט ה"ב, אות ב). יד. יָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁנִּמְשָׁךְ אֵיזֶה קְדֻשָּׁה לְמַטָּה כְּחוּט־הַשַּׂעֲרָה, אֲזַי הַקְּדֻשָּׁה הַזֹּאת עוֹשָׂה רשֶׁם לְמַעְלָה בַּאֲלָפִים רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת, וְכַמָּה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים נַעֲשִׂים עַל־ יְדֵי־זֶה. כִּי זֶה הָעוֹלָם הוּא כִּנְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז בְּתוֹךְ הָעִגּוּל, וְכַמּוּבָא הַמָּשָׁל בְּמָקוֹם אַחֵר. וְקֹדֶם שֶׁזּוֹכִין שֶׁיִּהְיֶה נִבְנֶה הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה, צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה נִבְנֶה לְמַעְלָה מִקֹּדֶם רִבְבֵי רִבְבוֹת בָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁגַּם לְמַטָּה יִהְיֶה קָבוּעַ בִּנְיָן קָדוֹשׁ כָּזֶה שֶׁהוּא הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶהוּ הָעִנְיָן שֶׁלֹּא נִבְנָה הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן עַד ת"פ שָׁנָה אַחַר יְצִיאַת מִצְרָיִם. וְזֶה מַעֲלַת קְדֻשַּׁת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־ מִדְרָשׁוֹת שֶׁנִּבְנִין עַכְשָׁו בְּגָלוּתֵנוּ בְּחוּץ־ לָאָרֶץ בִּשְׁבִיל הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה וּלְהוֹסִיף שָׁם שְׁכֵנִים בְּכָל פַּעַם, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ קְצָת מָקוֹם קָבוּעַ לְהַקִּבּוּץ, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִים גַּם שְׁכֵנִים לְהִתּוֹסֵף עֲלֵיהֶם. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַהוֹלֵךְ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל שָׁכֵן טוֹב, כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל־יְדֵי הַשְּׁכֵנִים שֶׁנִּתּוֹסְפִין בְּכָל פַּעַם לְהַקִּבּוּצִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּבָתֵּישׂ כְנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבִּין וְנִבְנִין רִבֵּי רִבְבוֹת בָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת בָּתֵּי הַתְּפִלָּה, עַד שֶׁיִּתְרַבּוּ הַבָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה לְמַעְלָה בְּרִבּוּי עָצוּם כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה שֶׁיִּבָּנֶה גַּם הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה בְּבִנְיָן קָבוּעַ, שֶׁלֹּא יֶחֱרַב עוֹד לְעוֹלָם. וְזֶה סוֹד אֲרִיכַת הַגָּלוּת כָּל־כָּךְ, וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל שֶׁבְּתוֹךְ זֶה הַזְּמַן הָרַב יִתְרַבּוּ הַבָּתִּים כָּל־כָּךְ עַל־יְדֵי הַשְּׁכֵנִים דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִבָּנֶה הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ וְיִהְיֶה קַיָּם לָעַד (הל' חול המועד, הל' ד, אות יג). גאוה וענוה – גנות הגאוה ומעלת הענוהגַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד (משלי כט, כג): א. כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, שֶׁהוּא עַל יְדֵי שֶׁמְּחַלֵּק הַמַּלְכוּת לְעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי גַּדְלוּת. כִּי מִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִים, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע וְהַקְּלִפּוֹת, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַחֲטָאִים. כִּי עַל־יְדֵי גַּאֲוָה בָּאִים כָּל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כָל הַמִּתְגָּאֶה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה. נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי גַּדְלוּת בָּאִים לְכָל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים הוּא שִׁפְלוּת, שֶׁיָּשִׂים עַצְמוֹ כֶּעָפָר לָדוּשׁ וְיַרְגִּישׁ שִׁפְלוּתוֹ וְרִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וִישַׁבֵּר לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹחֵל לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּינִים (הלכות נט"י שחרית, הל' ג, אות ה). ב. עִקַּר חֵטְא הָרִאשׁוֹן מֵאָדָם וְחַוָּה הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת גַּדְלוּת, בְּחִינַת אֲנָא אֶמְלֹךְ, שֶׁהִכְנִיס בָּהֶם הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי קִנְאָה וְתַאֲוָה לִמְלֹךְ וּלְהִתְגָּאוֹת בִּבְחִינַת "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים", כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְעַל־יְדֵי־ זֶה נַעֲשָׂה הַכֹּל שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַדִּינִים וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ עַל הָעוֹלָם עֲבוּר חֵטְא זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה... וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ", שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר; וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה נִגְזַר גְּזֵרַת מִיתָה, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר. אֲבָל אַחַר־כָּךְ עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִתְתַּקֵּן קְצָת, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּתִקּוּן חֵטְא זֶה כָּל יְמוֹת עוֹלָם. וְעִקַּר זְמַן הַתִּקּוּן הוּא בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַבְּרִיאָה, שֶׁבּוֹ נִבְרְאוּ וְקִלְקְלוּ וְנִתְתַּקְּנוּ. וְעַל־כֵּן רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶׂרֶת־יְמֵי־תְשׁוּבָה. וּצְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, מִבְּחִינַת גַּדְלוּת, כַּנַּ"ל, וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבִטּוּל גָּמוּר וְלִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ בִּתְמִימוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְהִתְפָּאֲרוּת כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְרִימִים כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא אָז, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, לַחֲזֹר וּלְכָלְלוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת כַּסֵּדֶר, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת (שם). ג. עִקַּר פְּגַם הַגַּאֲוָה הוּא בְּהַמֹּחִין, דְּהַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ הַמֹּחִין לְתוֹךְ מַלְכוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא גֵּאוּת, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר הִשִּׂיג אֵיזֶה שֵׂכֶל וְהוּא לַמְדָן אוֹ מְקֻבָּל וְצַדִּיק, עַד שֶׁרָאוּי לוֹ לִמְלֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר. וְעַל־כֵּן הַתִּקּוּן לָזֶה, לְבַטֵּל וּלְסַלֵּק הַמֹּחַ לְגַמְרֵי וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְקַבֵּל מֹחִין גְּדוֹלִים וּקְדוֹשִׁים בֶּאֱמֶת (שם). ד. מִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן מַמָּשׁ, וּמְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא יָכוֹל לִמְלֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר וּלְהִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא עָנָו בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁהִתְפָּאֲרוּ אֶת עַצְמָם בְּהִתְפָּאֲרוּת גָּדוֹל מְאֹד, כְּמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי, וְכֵן כַּמָּה תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, וְכֵן משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, סִפֵּר וְכָתַב בְּעַצְמוֹ כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת שֶׁלּוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִתְפַּעֲלוּ מֵהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁלָּהֶם כְּלָל, כִּי זָכוּ לְבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין וְרַשָּׁאִין לְהִתְפָּאֵר בְּכָל מִינֵי הִתְפָּאֲרוּת, וְאַף־עַל־פִּי־ כֵן זֶה דַּיְקָא עִקַּר תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה אֲמִתִּית שֶׁלָּהֶם, אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. עַל־כֵּן שְׁאָר כָּל אָדָם צְרִיכִין לְהִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה וּבְשִׁפְלוּת בִּפְשִׁיטוּת, בִּבְחִינַת "וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה", בְּחִינַת שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁכֵן לֶעָפָר בְּחַיָּיו, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (הל' תפילין, הל' ו, אות ה). ה. עִקַּר תַּכְלִית הָאָדָם - שֶׁיָּבוֹא לְתַכְלִית הַבִּטּוּל בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיִּהְיֶה אַיִן מַמָּשׁ. וְזֶה עִקַּר עֲנָוָה אֲמִתִּית לִהְיוֹת בָּטֵל וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ לְהִתְעַנֵּג עַל הַשֵּׁם, שֶׁהִיא הָאֹשֶׁר הַמְקֻוֶּה אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה. וְזֶה בְּחִינַת שַׁדַּ"י, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתִי לְכָל בְּרִיָּה, הַיְנוּ שֶׁאֵינְךָ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ שׁוּם תַּעֲנוּג וַאֲחִיזָה בְּאֵיזֶה יֵשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת, כְּאִלּוּ צָרִיךְ לְךָ, חַס וְשָׁלוֹם, עוֹד אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר חוּץ מֵאֱלָקוּתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם - חָלִילָה לְּךָ מִזֶּה, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתוֹ לְכָל בְּרִיָּה, וְאֵינְךָ צָרִיךְ עוֹד שׁוּם דָּבָר אַחֵר כְּלָל, כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה עֲדַיִן בְּאֵיזֶה גַּסּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית הוּא, כְּשֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם גַּסּוּת וְהוּא מְבַטֵּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כְּאִלּוּ הוּא אַיִן מַמָּשׁ וְאֵין לוֹ שׁוּם תַּעֲנוּג וְחַיּוּת, כִּי אִם חַיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְזֶה דַּי לוֹ וְאֵין צָרִיךְ יוֹתֵר, רַק לִהְיוֹת אַיִן מַמָּשׁ וּלְהִתְעַנֵּג עַל ה' לְבַד - אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה (שם אות ח). ו. אַף־עַל־פִּי שֶׁעִקַּר הָעֲנָוָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה אַיִן מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לִהְיוֹת עָצֵל וְנִבְזֶה, שֶׁקּוֹרִין "שְׁלֵיימַזְלְנִיק", כִּי זֶה כְּמוֹ עֲנָוָה פְּסוּלָה, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ וְגִבּוֹר־חַיִל מְאֹד לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הַמּוֹנְעִים מֵעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, בִּבְחִינַת "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'". כִּי כְּשֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה הָרוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מִדַּרְכֵי אֱמֶת, אֲזַי עַל־יְדֵי הָעֲנָוָה שֶׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן כֹּחַ לְהַגֵּאוּת, שֶׁהֵם הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה הַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עֲנָוָה פְּסוּלָה הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַגֵּאוּת. וְזֶה הָיָה הַפְּגָם שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁהֶחֱיָה אֶת אֲגַג עַל־יְדֵי שֶׁבִּטֵּל דַּעְתּוֹ נֶגֶד דּוֹאֵג, וּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הוֹכִיחוֹ עַל עֲנָוָה זֹאת: "הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה". וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל־יְדֵי מָרְדְּכַי, שֶׁאַף־ עַל־פִּי שֶׁהָיָה עָנָו בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת אַיִן, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא רָצָה לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד הַבַּעֲלֵי־גַאֲוָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמָרְדְּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה". וּבֶאֱמֶת יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה מִשְׁקָל גָּדוֹל וְדַק מְאֹד, שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עָנָו מְאֹד, לִהְיוֹת בִּבְחִינַת אַיִן וּמָה מַמָּשׁ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה גִּבּוֹר־ חַיִל וְחָזָק מְאֹד נֶגֶד כָּל הָרְשָׁעִים וְהַמּוֹנְעִים (שם אות כג). ז. מֹחִין דְּקַטְנוּת אֵינָם עֲנָוָה כְּלָל, רַק מְעַקְּמִין אֶת הַלֵּב מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִזֶּה צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד, בִּפְרָט בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח (שֶׁאָז הַתְחָלַת הַהִתְקָרְבוּת), כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. לָכֵן כָּל אָדָם, כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְצִיאַת־מִצְרַיִם, וְלִפְעָמִים מִתְנַכֵּל עָלָיו הַבַּעַל־דָּבָר וּמְעַקֵּם לִבּוֹ בִּבְחִינַת קַטְנוּת הַנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא עֲנָוָה, וְרוֹצֶה לְרַחֲקוֹ עַל־יְדֵי־זֶה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: מָה אֲנִי, שֶׁיַּעֲשֶֹׁה לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסִּים כָּאֵלֶּה וּלְקָרְבֵנִי בְּרַחֲמִים? הֲלוֹא אֲנִי יוֹדֵעַ גֹּדֶל חֲטָאַי וּפְשָׁעַי הַמְרֻבִּים! וּמֵחֲמַת זֶה אֵינוֹ מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק הָרוֹצֶה לְגָאֳלוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא בַּמִּדְבָּר, הַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב הַנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, עַד שֶׁאָמְרוּ בְּלִבָּם: וְכִי אָנוּ רְאוּיִים שֶׁיִּתֶּןשׂלָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֶחֶם וּמַיִם בַּמִּדְבָּר בְּדֶרֶךְ נִסִּים כָּאֵלֶּה?! בִּפְרָט בְּעֵת שֶׁרָאוּ, שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְחֶסְרוֹנוֹת. וּבֶאֱמֶת שָׁגוּ בָּזֶה מְאֹד, כִּי זֶה קַטְנוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, וּצְרִיכִין לִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִזֶּה מְאֹד שֶׁלֹּא לִפֹּל וּלְהִתְרַחֵק, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי עֲנָוָה רָעָה כָּזֹאת. כִּי בְּוַדַּאי צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע חֶסְרוֹנוֹ, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִגְאֻלָּה וּלְהִתְקָרְבוּת, וּלְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה, אֲבָל לֹא שֶׁיִּתְרַחֵק עַל־יְדֵי־ זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא יִבְטַח בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזָר־לוֹ וְיַעֲשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד תָּמִיד וְיִגְאַל אוֹתוֹ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּדַאי כְּלָל (שם אות לא). ח. עִקַּר הָעֲנָוָה - כְּשֶׁזּוֹכִין לִהְיוֹת בְּתַכְלִית מֹחִין דְּגַדְלוּת, וְאָז דַּיְקָא יִהְיֶה בְּתַכְלִית הָעֲנָוָה וְהַבִּטּוּל, בִּבְחִינַת "בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָעֲנָוָה שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כַּנַּ"ל. וְאָז דַּיְקָא זוֹכֶה לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם הַנֶּאֱחָזִין בְּמֹחִין דְּקַטְנוּת, כִּי עִקַּר הַמְתָּקָתָם הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל כָּל הַמֹּחִין דְּגַדְלוּת וְכָל הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת בְּיַחַד, וּמִשָּׁם עִקַּר הַהַמְתָּקָה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמֹּחִין, אִי אֶפְשָׁר לְהָעוֹלָם לַהֲבִינוֹ וּלְהַשִּׂיגוֹ כִּי אִם מִי שֶׁזּוֹכֶה אֵלָיו, וְשָׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה הַנַּ"ל (הל' תפלת המנחה, הל' ה, אות א). ט. עִקַּר הַנְּפִילָה וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לִפְעָמִים בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל עוֹד בְּיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְּלַן - כָּל זֶה רַק עַל־יְדֵי גַּדְלוּת, שֶׁמֵּחֲמַת גַּסּוּתוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר נִתְיַגַּע בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם כָּל־ כָּךְ, וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ מְאֹד, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ בְּחִנָּם וְעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת, יוֹדֵעַ שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁכְּדַאי אֶצְלוֹ כָּל הַיְגִיעוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל נְקֻדָּה אַחַת שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּת, וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וְכָל מַה שֶׁרוֹאֶה רִחוּקוֹ יוֹתֵר - הוּא בָּא לְשִׁפְלוּת וַעֲנָוָה יוֹתֵר בֶּאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא בָּא לְשִׂמְחָה יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה וְכוּ'". כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גַּסּוּת, אֲזַי כְּשֶׁבָּא לְאֵיזֶה יְרִידָה וְשִׁפְלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, אֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל הַשִּׁפְלוּת וְהַיְרִידָה שֶׁלּוֹ, כִּי הָיָה מְרֻצֶּה לַעֲבֹד ה' אִם הָיָה זוֹכֶה לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד גָּדוֹל וְכוּ'; אֲבָל כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה, וְהוּא רָחוֹק כָּל־כָּךְ וּמֻנָּח בְּשִׁפְלוּת כָּזֶה,
Our Rabbis of blessed memory said: one does not recite a sacred matter [davar sheb'kedushah] with fewer than ten — for the essential revelation of His holiness is through the totality of the upper and lower worlds together — whose essence is that His holiness is revealed specifically below in this physical world. For Hashem has angels and seraphim etc. — and even so the essential delight of Hashem Yisborach is when the holiness ascends from this lowly world specifically. And every person of Israel through every blessing and praise — and through every mitzvah performed in this world — through this draws Hashem's G-dliness below and elevates and connects oneself above and above — and reveals His G-dliness in the world. But the essential revelation of holiness — to the point of arousing all the upper and lower realms to sanctify His Name together — which is the aspect of what we say in the Kedushah: "we shall revere and sanctify You as the sweet speech of the secret assembly" etc. — especially in Kedushah d'Keter where it is said explicitly: "celestial hosts above together with Your people Israel gathered below" — this requires ten specifically. For the essential totality is to include the attainment of the upper realms — the aspect of: "where is the place of His glory" — together with the attainment of the lower realms — "the whole earth is filled with His glory" — and include them together. And from the aspect of "where" to the aspect of "filled" there are ten levels — the aspect of the ten holy sefiros from Keter to malchus. For "where" is the aspect of Keter — the aspect of the ultimate awesomeness of the supernal holiness — and "filled" is the aspect of malchus. And specifically through these ten rectifications can the worlds be bound and included together. And therefore all sacred matters that involve publicizing and sanctifying His Name before the many — within which the upper and lower realms are included — require ten specifically. Source: Likutay Halachos, Hilchos Netilas Yadayim L'Seudah, Halachah 6, Ois 77.
Loading comments…