More

🙏
Reader Otzar HaYirah תַּלְמוּד תּוֹרָה וּקְרִיאַת הַתּוֹרָה
A A
תַּלְמוּד תּוֹרָה וּקְרִיאַת הַתּוֹרָה

Talmud Torah V'Krias HaTorah (Torah Study)

אוצר היראה - Otzar HaYirah

51

הַתּוֹרָה נִקְרֵאת עֵדוּת, כִּי הִיא עֵדוּת גָּדוֹל עַל אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מִי שֶׁמֵּשִׂים עֵינָיו וְלִבּוֹ הֵיטֵב עַל כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל־פֶּה, כֻּלָּם יְעִידוּן וְיַגִּידוּן כִּי אִי־אֶפְשָׁר לְהַמְצִיא חַס־וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים כָּאֵלּוּ, אִם לֹא כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹאת וּמִפִּיו יִקָּרֵא לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּמשֶׁה מְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ. וְכֵן כָּל הַחִדּוּשִׁים נוֹרָאִים שֶׁמְּגַלִּין גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים בְּכָל דּוֹר, כֻּלָּם מְעִידִין וּמְגַלִּין אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, כִּי אִי־אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת חִדּוּשִׁים כָּאֵלֶּה בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי בְּשׁוּם אֹפֶן, כִּי אִם מֵאֵת ה' צְבָאוֹת יָצְאוּ, וְהוּא בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ הוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם וְהוֹדִיעָם כָּל הַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה (הלכות פסח הלכה ט). כָּל הַשֶּׁפַע שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל־יְדֵי תְּפִלָּה כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁמִתְפַּלְּלִין עַל צָרְכֵי הַגּוּף כְּדֵי שֶׁיּוּכַל עַל־יְדֵי זֶה לְקַיֵּם הַתּוֹרָה. וְהַתְּפִלָּה נִקְרֵאת אִשָּׁה כַּיָּדוּעַ. וְהַתְּפִלָּה הַזֹּאת הַנַּ"ל הִיא כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁבַּעֲלָהּ צָרִיךְ לְפַרְנְסָהּ, וְהוּא מֵבִיא לָהּ כָּל צָרְכֵי הַפַּרְנָסָה, רַק שֶׁהִיא מְתַקֶּנֶת הַמַּאֲכָל בְּבִשּׁוּל וַאֲפִיָּה לְפַרְנֵס אֶת בְּנֵי בֵּיתָהּ. כְּמוֹ כֵן בְּזֶה עִקַּר הַשֶּׁפַע נִמְשֶׁכֶת עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת, רַק שֶׁעִקַּר גְּמַר בִּשּׁוּל הַשֶּׁפַע כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לֵירֵד לְהָעוֹלָם לְפַרְנֵס אֶת הָעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה. אֲבָל יֵשׁ אֵשֶׁת חַיִל שֶׁכָּל עֲשִׁירוּת שֶׁל בַּעֲלָהּ וְחִיּוּתוֹ מִמֶּנָּה, בִּבְחִינַת בָּטַח שסט בָּהּ לֵב בַּעֲלָהּ. וְזֶה בְּחִינַת הַתְּפִלָּה שֶׁעוֹשִׂין מֵהַתּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁמִּתְפַּלְּלִין לִזְכּוֹת לְקִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁכָּל חִיּוּת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת קִיּוּם הַתּוֹרָה הִיא עַל יָדָהּ, וּמִזֹּאת הַתְּפִלָּה בְּעַצְמָהּ עִקַּר בְּחִינַת הַתּוֹרָה, כִּי עַל יָדָהּ זוֹכִין לְקִיּוּם הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל תְּפִלָּה כָּזֹאת נֶאֱמַר רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה (שם אות כב).

51

Every person must draw upon themselves each day the aspect of receiving the Torah anew — as our Rabbis said: "each day it should be in your eyes as new." And this is the aspect of the renewal of the Torah that one must receive each day — the renewal of the mochin drawn each day through sleep — in the aspect of: "they are new each morning." For during sleep one nullifies oneself toward the purpose and closes one's eyes from the sight of this world — and through this one merits afterward upon rising from sleep to receive Torah novellae drawn from the trace-impression of the nullification. And one who merits this in fullness — to renew Torah novellae through this each day — happy are they. But even the rest of the world who do not merit this — must at least hold firm

51

הַתּוֹרָה נִקְרֵאת עֵדוּת, כִּי הִיא עֵדוּת גָּדוֹל עַל אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מִי שֶׁמֵּשִׂים עֵינָיו וְלִבּוֹ הֵיטֵב עַל כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל־פֶּה, כֻּלָּם יְעִידוּן וְיַגִּידוּן כִּי אִי־אֶפְשָׁר לְהַמְצִיא חַס־וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים כָּאֵלּוּ, אִם לֹא כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹאת וּמִפִּיו יִקָּרֵא לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּמשֶׁה מְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ. וְכֵן כָּל הַחִדּוּשִׁים נוֹרָאִים שֶׁמְּגַלִּין גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים בְּכָל דּוֹר, כֻּלָּם מְעִידִין וּמְגַלִּין אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, כִּי אִי־אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת חִדּוּשִׁים כָּאֵלֶּה בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי בְּשׁוּם אֹפֶן, כִּי אִם מֵאֵת ה' צְבָאוֹת יָצְאוּ, וְהוּא בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ הוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם וְהוֹדִיעָם כָּל הַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה (הלכות פסח הלכה ט). בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה וּבְכָל אוֹת וְתֵיבָה שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יֵשׁ בָּהּ חָכְמָה קְדוֹשָׁה עֲמֻקָּה וְנִפְלָאָה מְאֹד, שֶׁלִּמּוּד הַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת הָיוּ יְכוֹלִין גַּם הַמַּלְאָכִים לִלְמֹד, וְעַל־כֵּן שָׁאֲלוּ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם. אַךְ בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם חָכְמָה נֶחְשֶׁבֶת, כִּי אִם כְּשֶׁבָּאִין עַל יָדָהּ לְעֵצָה שְׁלֵמָה, וַאֲפִלּוּ חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁרַק הִיא הִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית, אַף עַל פִּי כֵן הִיא גַּם הִיא אֵין חָכְמָתָהּ נֶחְשֶׁבֶת, כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לְקַבֵּל עֵצָה שְׁלֵמָה עַל יָדָהּ שֶׁיַּצְלִיחַ עַל־יְדֵי זֶה לְנַצֵּחַ. וְזֶה עִקַּר תַּכְלִית שְׁלֵמוּת עַמְקוּת חָכְמַת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וְעַל־כֵּן נִקְרֵאת הַתּוֹרָה עֵצָה. וְכָל מַה שֶּׁהַמַּדְרֵגוֹת נְמוּכוֹת בְּיוֹתֵר שָׁם צְרִיכִין בְּיוֹתֵר עַמְקוּת הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה. וְזֶה שֶׁהֵשִׁיב משֶׁה לְהַמַּלְאָכִים כְּלוּם קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם, יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בָּכֶם וְכוּ' הַיְנוּ כַּנַּ"ל (הלכות תענית הלכה ד אות יד). בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה וּבְכָל אוֹת וְתֵיבָה שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יֵשׁ בָּהּ חָכְמָה קְדוֹשָׁה עֲמֻקָּה וְנִפְלָאָה מְאֹד, שֶׁלִּמּוּד הַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת הָיוּ יְכוֹלִין גַּם הַמַּלְאָכִים לִלְמֹד, וְעַל־כֵּן שָׁאֲלוּ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם. אַךְ בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם חָכְמָה נֶחְשֶׁבֶת, כִּי אִם כְּשֶׁבָּאִין עַל יָדָהּ לְעֵצָה שְׁלֵמָה, וַאֲפִלּוּ חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁרַק הִיא הִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית, אַף עַל פִּי כֵן הִיא גַּם הִיא אֵין חָכְמָתָהּ נֶחְשֶׁבֶת, כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לְקַבֵּל עֵצָה שְׁלֵמָה עַל יָדָהּ שֶׁיַּצְלִיחַ עַל־יְדֵי זֶה לְנַצֵּחַ. וְזֶה עִקַּר תַּכְלִית שְׁלֵמוּת עַמְקוּת חָכְמַת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וְעַל־כֵּן נִקְרֵאת הַתּוֹרָה עֵצָה. וְכָל מַה שֶּׁהַמַּדְרֵגוֹת נְמוּכוֹת בְּיוֹתֵר שָׁם צְרִיכִין בְּיוֹתֵר עַמְקוּת הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה. וְזֶה שֶׁהֵשִׁיב משֶׁה לְהַמַּלְאָכִים כְּלוּם קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם, יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בָּכֶם וְכוּ' הַיְנוּ כַּנַּ"ל (הלכות תענית הלכה ד אות יד). עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה זוֹכִין לְאוֹר הָאֱמֶת, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה רוֹאִין הַפְּתָחִים אֵיךְ לָצֵאת מִכָּל מִינֵי חשֶׁךְ, וְעַל־יְדֵי זֶה חוֹזְרִין לְמוּטָב כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחֲזִירוֹ לְמוּטָב. וְעַל־יְדֵי זֶה נִשְׁלֶמֶת הַתְּפִלָּה גַּם כֵּן, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הִיא עַל־יְדֵי אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶּאֱמֶת (הלכות חנוכה הלכה ו אות ד ח). עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה זוֹכִין לְאוֹר הָאֱמֶת, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה רוֹאִין הַפְּתָחִים אֵיךְ לָצֵאת מִכָּל מִינֵי חשֶׁךְ, וְעַל־יְדֵי זֶה חוֹזְרִין לְמוּטָב כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחֲזִירוֹ לְמוּטָב. וְעַל־יְדֵי זֶה נִשְׁלֶמֶת הַתְּפִלָּה גַּם כֵּן, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הִיא עַל־יְדֵי אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶּאֱמֶת (הלכות חנוכה הלכה ו אות ד ח). עָלְמָא דְּאָתֵי הוּא כֻּלּוֹ טוֹב כּוּלָא אֶחָד וְאֵין שָׁם שׁוּם רָע כְּלָל. וּלְמַטָּה מִשָּׁם מִתְפָּרְדִין לִשְׁנֵי גּוֹרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיַד כָּל אֶחָד לִבְחֹר לְעַצְמוֹ גּוֹרָלוֹ וְחֶלְקוֹ. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַזִּכָּרוֹן שֶׁהוּא לְאִדַּבְּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, כִּי לְמַטָה בִּבְחִינַת הַיָּמִים בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶּה קָשֶׁה מְאֹד וְכָבֵד עַל הָאָדָם לִבְחֹר בַּגּוֹרָל הַטּוֹב, מֵחֲמַת שֶׁשְּׁנֵי הַדְּרָכִים נְתוּנִים לְפָנָיו, וְגַם אֶפְשָׁר לִטְעוֹת לִפְעָמִים חַס־ וְשָׁלוֹם לְהָמִיר טוֹב בְּרָע וְרָע בְּטוֹב. אֲבָל כְּשֶׁמְּדַבֵּק מַחְשְׁבוֹתָיו בְּעָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב, גּוֹרָל אֶחָד כֻּלּוֹ לַה' אֲזַי בְּוַדַּאי לֹא תִּמְעַד אֲשׁוּרָיו, כִּי מִשָּׁם יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ דֶּרֶךְ הַטּוֹב שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיוּכַל לִבְחֹר לוֹ דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְהַטּוֹב אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַיָּמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל־יְדֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ דְּבוּקָה תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאִים כָּל הַדְּרָכִים הַנַּ"ל. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִין הַחַיִּים לְתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַחַיִּים מִמְּקוֹר הַחַיִּים מֵעָלְמָא דְּאָתֵי, לְתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת לִזְכּוֹת לַגּוֹרָל הַטּוֹב גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה כַּנַּ"ל (הלכות פורים הלכה א אות ב). עָלְמָא דְּאָתֵי הוּא כֻּלּוֹ טוֹב כּוּלָא אֶחָד וְאֵין שָׁם שׁוּם רָע כְּלָל. וּלְמַטָּה מִשָּׁם מִתְפָּרְדִין לִשְׁנֵי גּוֹרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיַד כָּל אֶחָד לִבְחֹר לְעַצְמוֹ גּוֹרָלוֹ וְחֶלְקוֹ. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַזִּכָּרוֹן שֶׁהוּא לְאִדַּבְּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, כִּי לְמַטָה בִּבְחִינַת הַיָּמִים בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶּה קָשֶׁה מְאֹד וְכָבֵד עַל הָאָדָם לִבְחֹר בַּגּוֹרָל הַטּוֹב, מֵחֲמַת שֶׁשְּׁנֵי הַדְּרָכִים נְתוּנִים לְפָנָיו, וְגַם אֶפְשָׁר לִטְעוֹת לִפְעָמִים חַס־ וְשָׁלוֹם לְהָמִיר טוֹב בְּרָע וְרָע בְּטוֹב. אֲבָל כְּשֶׁמְּדַבֵּק מַחְשְׁבוֹתָיו בְּעָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב, גּוֹרָל אֶחָד כֻּלּוֹ לַה' אֲזַי בְּוַדַּאי לֹא תִּמְעַד אֲשׁוּרָיו, כִּי מִשָּׁם יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ דֶּרֶךְ הַטּוֹב שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיוּכַל לִבְחֹר לוֹ דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְהַטּוֹב אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַיָּמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל־יְדֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ דְּבוּקָה תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאִים כָּל הַדְּרָכִים הַנַּ"ל. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִין הַחַיִּים לְתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַחַיִּים מִמְּקוֹר הַחַיִּים מֵעָלְמָא דְּאָתֵי, לְתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת לִזְכּוֹת לַגּוֹרָל הַטּוֹב גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה כַּנַּ"ל (הלכות פורים הלכה א אות ב). עָלְמָא דְּאָתֵי הוּא כֻּלּוֹ טוֹב כּוּלָא אֶחָד וְאֵין שָׁם שׁוּם רָע כְּלָל. וּלְמַטָּה מִשָּׁם מִתְפָּרְדִין לִשְׁנֵי גּוֹרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיַד כָּל אֶחָד לִבְחֹר לְעַצְמוֹ גּוֹרָלוֹ וְחֶלְקוֹ. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַזִּכָּרוֹן שֶׁהוּא לְאִדַּבְּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, כִּי לְמַטָה בִּבְחִינַת הַיָּמִים בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶּה קָשֶׁה מְאֹד וְכָבֵד עַל הָאָדָם לִבְחֹר בַּגּוֹרָל הַטּוֹב, מֵחֲמַת שֶׁשְּׁנֵי הַדְּרָכִים נְתוּנִים לְפָנָיו, וְגַם אֶפְשָׁר לִטְעוֹת לִפְעָמִים חַס־ וְשָׁלוֹם לְהָמִיר טוֹב בְּרָע וְרָע בְּטוֹב. אֲבָל כְּשֶׁמְּדַבֵּק מַחְשְׁבוֹתָיו בְּעָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב, גּוֹרָל אֶחָד כֻּלּוֹ לַה' אֲזַי בְּוַדַּאי לֹא תִּמְעַד אֲשׁוּרָיו, כִּי מִשָּׁם יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ דֶּרֶךְ הַטּוֹב שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיוּכַל לִבְחֹר לוֹ דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְהַטּוֹב אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַיָּמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל־יְדֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ דְּבוּקָה תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאִים כָּל הַדְּרָכִים הַנַּ"ל. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִין הַחַיִּים לְתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַחַיִּים מִמְּקוֹר הַחַיִּים מֵעָלְמָא דְּאָתֵי, לְתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת לִזְכּוֹת לַגּוֹרָל הַטּוֹב גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה כַּנַּ"ל (הלכות פורים הלכה א אות ב). עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה הוּא עַל־יְדֵי חֶסֶד וְאַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת וְנִצְטָרְפִין וְנִצְטַיְּרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, וְכָל הַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהָיוּ קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כֻּלָּם הָיוּ עוֹסְקִים רַק בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה הָיָה עִקַּר עֲבוֹדָתָם, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהָיָה רֹאשׁ לַמַּאֲמִינִים וְרֹאשׁ לַנִּמּוֹלִים, וְעַל־יְדֵי זֶה זָכָה בִּשְׁלֵמוּת יוֹתֵר לִבְחִינַת הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וְאַהֲבָה שֶׁזֶּה מִדָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּמֵאָז הִתְחִיל לְהִתְנוֹצֵץ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה, וְאַחַר־כָּךְ עָסְקוּ בָּזֶה שְׁאָר הָאָבוֹת וְהַשְּׁבָטִים וּבְנֵיהֶם וְכוּ', עַד שֶׁבָּא משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עִם דּוֹרוֹ שֶׁהָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים, עַד שֶׁעַל־יְדֵי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין שֶׁלָּהֶם נִצְטַיְּרוּ כָּל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, וְאָז זָכוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה (הלכות דם הלכה א). עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה הוּא עַל־יְדֵי חֶסֶד וְאַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת וְנִצְטָרְפִין וְנִצְטַיְּרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, וְכָל הַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהָיוּ קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כֻּלָּם הָיוּ עוֹסְקִים רַק בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה הָיָה עִקַּר עֲבוֹדָתָם, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהָיָה רֹאשׁ לַמַּאֲמִינִים וְרֹאשׁ לַנִּמּוֹלִים, וְעַל־יְדֵי זֶה זָכָה בִּשְׁלֵמוּת יוֹתֵר לִבְחִינַת הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וְאַהֲבָה שֶׁזֶּה מִדָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּמֵאָז הִתְחִיל לְהִתְנוֹצֵץ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה, וְאַחַר־כָּךְ עָסְקוּ בָּזֶה שְׁאָר הָאָבוֹת וְהַשְּׁבָטִים וּבְנֵיהֶם וְכוּ', עַד שֶׁבָּא משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עִם דּוֹרוֹ שֶׁהָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים, עַד שֶׁעַל־יְדֵי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין שֶׁלָּהֶם נִצְטַיְּרוּ כָּל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, וְאָז זָכוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה (הלכות דם הלכה א). צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד עַל אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. כִּי הֲגַם שֶׁכְּבָר הָיוּ כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים גַּם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם שֶׁקִּיְּמוּ כָּל הַתּוֹרָה עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה, וְגַם עַכְשָׁו אַחַר מַתַּן תּוֹרָה הַבְּחִירָה חָפְשִׁית כִּי הַבַּעַל דָּבָר מְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם כָּל כָּךְ, עַד שֶׁגַּם בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, יְכוֹלִין לִרְאוֹת הַהֵפֶךְ מֵהָאֱמֶת חַס־וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת, אַף עַל פִּי כֵן עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה'. כִּי קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁגַּם אָז הָיוּ כַּמָּה צַדִּיקִים, אֲבָל לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַכִּיר וּלְהַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, מֵחֲמַת גֹּדֶל הִתְגַּבְּרוּת הַשֶּׁקֶר שֶׁמְהַפֵּךְ הַכֹּל וְאוֹמֵר לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע. אֲבָל עַכְשָׁו כְּבָר זָכִינוּ שֶׁהִמְשִׁיךְ לָנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁשָּׁם יֵשׁ עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וְנִפְלָאוֹת עַד בִּלְתִּי גְּבוּל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַלְקְלָם וּלְסָתְרָם בְּשׁוּם אֹפֶן, וּבְכֹחַ קְדֻשָּׁה הַזֹּאת הִבְטִיחַ לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנִּזְכֶּה לְהַאֲמִין בְּמשֶׁה רַבֵּינוּ וּבַנְּבִיאִים הַבָּאִים אַחֲרָיו לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ יְסוֹד חָזָק כָּזֶה, שׁוּב אִי אֶפְשָׁר לְהַשֶּׁקֶר וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא לְהַפֵּךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי חַס־וְשָׁלוֹם אֵצֶל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, כִּי מֵאַחַר שֶׁכְּבָר יֵשׁ לָנוּ יְסוֹד חָזָק לִבְלִי סוּר מִתּוֹרַת משֶׁה אֱמֶת, וְהַכֹּל מוֹדִים כִּי אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת צַדִּיק וְכָשֵׁר, כִּי אִם כְּשֶׁמְּקַיְּמִין תּוֹרַת משֶׁה בֶּאֱמֶת כַּאֲשֶׁר מָסְרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בַּגְּמָרָא וּפוֹסְקִים, וְכָל הַשְּׁקָרִים וְהַטָּעֻיּוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁמַּכְנִיס הַבַּעַל דָּבָר עַכְשָׁו בְּיִשְׂרָאֵל, אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתְגַּבֵּר רַק עַל־יְדֵי שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ גַּם הֵם בְּהָאֱמֶת שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הֵם אוֹמְרִים שֶׁעַל־פִּי תּוֹרַת משֶׁה צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג כָּךְ כְּפִי דַּרְכָּם וְדַעְתָּם, עַל־כֵּן בְּקַל יְכוֹלִין עַכְשָׁו לְהָבִין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, אִם יִרְצֶה לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת, מִי שֶׁמְּקַיֵּם יוֹתֵר תּוֹרַת משֶׁה וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, וְאֵיזוֹ הַדֶּרֶךְ יִשְׁכֹּן אוֹר וְקָרוֹב יוֹתֵר לְדַרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה בֶּאֱמֶת, כְּפִי פַּשְׁטוּת כַּוָּנַת משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כַּמּוּבָן לְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ. וְזֶה שֶׁאָמַר רַב יוֹסֵף אִי לָאו הַאי יוֹמָא דְּקָא גְּרִיס כַּמָּה יוֹסֵף אִיכָּא בְּשׁוּקָא, כִּי אֲפִלּוּ אִם הָיָה רַב יוֹסֵף צַדִּיק גָּדוֹל וְנוֹרָא כְּמוֹ שֶׁהוּא עַכְשָׁו, אֲבָל מִי הָיָה זוֹכֶה לְהַכִּיר וּלְהָבִין מַעֲלַת קְדֻשָּׁתוֹ, אִם לֹא בְּכֹחַ קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁקִּבַּלְנוּ בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁים דַּיְקָא, מֵחֲמַת שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים הַנַּ"ל, עַד שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַשְּׁקָרִים וְהָרַמָּאוּת שֶׁבָּעוֹלָם הָרוֹצִים לְהַעֲלִים אֶת הָאֱמֶת וְהָאֱמֶת עֵד לְעַצְמוֹ, וְכָל אָדָם כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל בְּקַל לִרְאוֹת וּלְהָבִין הָאֱמֶת אַחַר שֶׁכְּבָר זָכִינוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל (סימני בהמה וחיה הלכה ד אות טז יח יט). צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד עַל אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. כִּי הֲגַם שֶׁכְּבָר הָיוּ כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים גַּם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם שֶׁקִּיְּמוּ כָּל הַתּוֹרָה עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה, וְגַם עַכְשָׁו אַחַר מַתַּן תּוֹרָה הַבְּחִירָה חָפְשִׁית כִּי הַבַּעַל דָּבָר מְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם כָּל כָּךְ, עַד שֶׁגַּם בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, יְכוֹלִין לִרְאוֹת הַהֵפֶךְ מֵהָאֱמֶת חַס־וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת, אַף עַל פִּי כֵן עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה'. כִּי קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁגַּם אָז הָיוּ כַּמָּה צַדִּיקִים, אֲבָל לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַכִּיר וּלְהַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, מֵחֲמַת גֹּדֶל הִתְגַּבְּרוּת הַשֶּׁקֶר שֶׁמְהַפֵּךְ הַכֹּל וְאוֹמֵר לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע. אֲבָל עַכְשָׁו כְּבָר זָכִינוּ שֶׁהִמְשִׁיךְ לָנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁשָּׁם יֵשׁ עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וְנִפְלָאוֹת עַד בִּלְתִּי גְּבוּל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַלְקְלָם וּלְסָתְרָם בְּשׁוּם אֹפֶן, וּבְכֹחַ קְדֻשָּׁה הַזֹּאת הִבְטִיחַ לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנִּזְכֶּה לְהַאֲמִין בְּמשֶׁה רַבֵּינוּ וּבַנְּבִיאִים הַבָּאִים אַחֲרָיו לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ יְסוֹד חָזָק כָּזֶה, שׁוּב אִי אֶפְשָׁר לְהַשֶּׁקֶר וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא לְהַפֵּךְ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי חַס־וְשָׁלוֹם אֵצֶל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, כִּי מֵאַחַר שֶׁכְּבָר יֵשׁ לָנוּ יְסוֹד חָזָק לִבְלִי סוּר מִתּוֹרַת משֶׁה אֱמֶת, וְהַכֹּל מוֹדִים כִּי אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת צַדִּיק וְכָשֵׁר, כִּי אִם כְּשֶׁמְּקַיְּמִין תּוֹרַת משֶׁה בֶּאֱמֶת כַּאֲשֶׁר מָסְרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בַּגְּמָרָא וּפוֹסְקִים, וְכָל הַשְּׁקָרִים וְהַטָּעֻיּוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁמַּכְנִיס הַבַּעַל דָּבָר עַכְשָׁו בְּיִשְׂרָאֵל, אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתְגַּבֵּר רַק עַל־יְדֵי שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ גַּם הֵם בְּהָאֱמֶת שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הֵם אוֹמְרִים שֶׁעַל־פִּי תּוֹרַת משֶׁה צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג כָּךְ כְּפִי דַּרְכָּם וְדַעְתָּם, עַל־כֵּן בְּקַל יְכוֹלִין עַכְשָׁו לְהָבִין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, אִם יִרְצֶה לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת, מִי שֶׁמְּקַיֵּם יוֹתֵר תּוֹרַת משֶׁה וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, וְאֵיזוֹ הַדֶּרֶךְ יִשְׁכֹּן אוֹר וְקָרוֹב יוֹתֵר לְדַרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה בֶּאֱמֶת, כְּפִי פַּשְׁטוּת כַּוָּנַת משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כַּמּוּבָן לְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ. וְזֶה שֶׁאָמַר רַב יוֹסֵף אִי לָאו הַאי יוֹמָא דְּקָא גְּרִיס כַּמָּה יוֹסֵף אִיכָּא בְּשׁוּקָא, כִּי אֲפִלּוּ אִם הָיָה רַב יוֹסֵף צַדִּיק גָּדוֹל וְנוֹרָא כְּמוֹ שֶׁהוּא עַכְשָׁו, אֲבָל מִי הָיָה זוֹכֶה לְהַכִּיר וּלְהָבִין מַעֲלַת קְדֻשָּׁתוֹ, אִם לֹא בְּכֹחַ קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁקִּבַּלְנוּ בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁים דַּיְקָא, מֵחֲמַת שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים הַנַּ"ל, עַד שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַשְּׁקָרִים וְהָרַמָּאוּת שֶׁבָּעוֹלָם הָרוֹצִים לְהַעֲלִים אֶת הָאֱמֶת וְהָאֱמֶת עֵד לְעַצְמוֹ, וְכָל אָדָם כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל בְּקַל לִרְאוֹת וּלְהָבִין הָאֱמֶת אַחַר שֶׁכְּבָר זָכִינוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל (סימני בהמה וחיה הלכה ד אות טז יח יט). אִי־אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וּלְהָבִין דַּרְכֵּי הַתּוֹרָה עַל מְכוֹנָם, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּכָל זְמַן בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם, וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁבֹּר מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה כָּל אֶחָד לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי תַּאֲמִין מָצָאתִי וְלֹא יָגַעְתִּי אַל תַּאֲמִין וְכוּ', כִּי צְרִיכִין לִהְיוֹת מְרֻצֶּה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ וְלֵירֵד לְתוֹךְ הַיָּם וּלְתוֹךְ הַתְּהוֹם מַמָּשׁ, בִּשְׁבִיל לְחַפֵּשׂ אַחַר דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הַיְנוּ לִשְׁבֹּר מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת שֶׁהֵם מַמָּשׁ כְּמוֹ יָם וּתְהוֹם. וְאָז כְּשֶׁהוּא מְרֻצֶּה לָזֶה, וְהָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה חָזָק אֶצְלוֹ כָּל כָּךְ, אֲזַי עוֹזֵר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזּוֹכֶה לִשְׁבֹּר כָּל הַמְּנִיעוֹת, וְהַמְנִיעוֹת מִתְבַּטְּלִין מֵאֲלֵיהֶן, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ מְנִיעוֹת לְהָאָדָם שֶׁלֹּא יוּכַל לְשַׁבְּרָם אִם יִרְצֶה. וְהָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן, כִּי כָּל הַמְנִיעוֹת אֵינָם בָּאִים עַל הָאָדָם רַק בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן וּבְחִירָה, וְגַם נִמְשָׁכִין מֵהַקִּטְרוּג שֶׁמְקַטְרֵג הַשָּׂטָן עַל בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּכְלָל, וְכֵן בַּפְּרָט. אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁהוּא חָזָק בְּהָרָצוֹן הַקְּדוֹשָׁה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהוּא מְרֻצֶּה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ וְלִשְׁבֹּר כָּל הַמְּנִיעוֹת, אֲזַי מִמֵּילָא נִתְבַּטְּלִין כָּל הַקִּטְרוּגִים, כִּי מֵאַחַר שֶׁמְרֻצֶּה לִשְׁבֹּר מְנִיעוֹת כָּאֵלּוּ, בְּוַדַּאי מַגִּיעַ לוֹ זֶה לִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל זֶה, וְאָז עַל־יְדֵי זֶה מִמֵּילָא נִתְבַּטְּלִין כָּל הַמְּנִיעוֹת, וְזוֹכֶה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה בְּחִינַת לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא וְכוּ' כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְכוּ', כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁהוּא חָזָק בְּהָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עַד שֶׁהָיָה מְרֻצֶּה לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם בִּשְׁבִיל זֶה, וְכֵן לַעֲבֹר מֵעֵבֶר לַיָּם בִּשְׁבִיל זֶה כְּעֵין שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם, אֲזַי תֵּכֶף כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ כִּי נִתְבַּטְּלִין כָּל הַמְּנִיעוֹת מִמֵּילָא, וְאָז כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה קְרוֹבִים אֵלָיו כַּנַּ"ל (הלכות הכשר כלים הלכה ד אות כד). אִי־אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וּלְהָבִין דַּרְכֵּי הַתּוֹרָה עַל מְכוֹנָם, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּכָל זְמַן בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם, וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁבֹּר מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה כָּל אֶחָד לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי תַּאֲמִין מָצָאתִי וְלֹא יָגַעְתִּי אַל תַּאֲמִין וְכוּ', כִּי צְרִיכִין לִהְיוֹת מְרֻצֶּה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ וְלֵירֵד לְתוֹךְ הַיָּם וּלְתוֹךְ הַתְּהוֹם מַמָּשׁ, בִּשְׁבִיל לְחַפֵּשׂ אַחַר דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הַיְנוּ לִשְׁבֹּר מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת שֶׁהֵם מַמָּשׁ כְּמוֹ יָם וּתְהוֹם. וְאָז כְּשֶׁהוּא מְרֻצֶּה לָזֶה, וְהָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה חָזָק אֶצְלוֹ כָּל כָּךְ, אֲזַי עוֹזֵר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזּוֹכֶה לִשְׁבֹּר כָּל הַמְּנִיעוֹת, וְהַמְנִיעוֹת מִתְבַּטְּלִין מֵאֲלֵיהֶן, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ מְנִיעוֹת לְהָאָדָם שֶׁלֹּא יוּכַל לְשַׁבְּרָם אִם יִרְצֶה. וְהָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן, כִּי כָּל הַמְנִיעוֹת אֵינָם בָּאִים עַל הָאָדָם רַק בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן וּבְחִירָה, וְגַם נִמְשָׁכִין מֵהַקִּטְרוּג שֶׁמְקַטְרֵג הַשָּׂטָן עַל בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּכְלָל, וְכֵן בַּפְּרָט. אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁהוּא חָזָק בְּהָרָצוֹן הַקְּדוֹשָׁה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהוּא מְרֻצֶּה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ וְלִשְׁבֹּר כָּל הַמְּנִיעוֹת, אֲזַי מִמֵּילָא נִתְבַּטְּלִין כָּל הַקִּטְרוּגִים, כִּי מֵאַחַר שֶׁמְרֻצֶּה לִשְׁבֹּר מְנִיעוֹת כָּאֵלּוּ, בְּוַדַּאי מַגִּיעַ לוֹ זֶה לִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל זֶה, וְאָז עַל־יְדֵי זֶה מִמֵּילָא נִתְבַּטְּלִין כָּל הַמְּנִיעוֹת, וְזוֹכֶה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה בְּחִינַת לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא וְכוּ' כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְכוּ', כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁהוּא חָזָק בְּהָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עַד שֶׁהָיָה מְרֻצֶּה לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם בִּשְׁבִיל זֶה, וְכֵן לַעֲבֹר מֵעֵבֶר לַיָּם בִּשְׁבִיל זֶה כְּעֵין שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם, אֲזַי תֵּכֶף כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ כִּי נִתְבַּטְּלִין כָּל הַמְּנִיעוֹת מִמֵּילָא, וְאָז כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה קְרוֹבִים אֵלָיו כַּנַּ"ל (הלכות הכשר כלים הלכה ד אות כד). תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה הֵם בְּחִינַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה - עַיֵּן אֱמֶת אוֹת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה הֵם בְּחִינַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה - עַיֵּן אֱמֶת אוֹת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה הֵם בְּחִינַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה - עַיֵּן אֱמֶת אוֹת עִקַּר הַגְדָּלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי עֲבוֹדַת הָאָדָם שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם, הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין הָאֱמֶת מִן הַשֶּׁקֶר דַּיְקָא, וְזֶה עִקַּר חִיּוּב עֵסֶק הַתּוֹרָה כָּל יְמֵי חַיָּיו בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְלַמֵּד בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו, הַכֹּל בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הָאֱמֶת. כִּי הָאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְבָרֵר וּצְרִיכִין יְגִיעָה גְּדוֹלָה לָזֶה כָּל יְמֵי חַיָּיו, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְבָרֵר לְפִי בְּחִינָתוֹ אֵיזֶה חֵלֶק מֵהָאֱמֶת, כִּי עֶצֶם הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת עַד הַסּוֹף הָאַחֲרוֹן, רַק עַתָּה מְבָרֵר כָּל אֶחָד אֵיזֶה בְּחִינָה וְחֵלֶק כְּפִי עֲבוֹדָתוֹ, כְּמוֹ לְמָשָׁל בַּתּוֹרָה שֶׁבַּנִּגְלֶה שֶׁזֶּה זוֹכֶה לְבָרֵר הֲלָכוֹת אֵלּוּ וְזֶה מְבָרֵר הֲלָכוֹת אֵלּוּ, וְגַם זֶה אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת עֲדַיִין כִּי אֵין הֲלָכָה בְּרוּרָה וְכוּ' כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְיַגֵּעַ לְאַסּוּקִי שְׁמַעְתְּתָא אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא, לְבָרֵר אֵיזֶה הֲלָכוֹת בֶּאֱמֶת כְּפִי בְּחִינָתוֹ, וְכָּל שֶׁכֵּן בְּהַלִּמּוּד שֶׁל פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּהַלִּמּוּד שֶׁל קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁהוּא הָעִקָּר הָעוֹלֶה עַל הַכֹּל, שֶׁזֶּה הַלִּמוּד שֶׁל עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת, אֵיךְ לִזְכּוֹת לְהִתְעוֹרֵר בֶּאֱמֶת לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְלִהְיוֹת חָזָק בִּנְקֻדַּת אֲמִתָּתוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, זֶה הַלִּמוּד הוּא עָמֹק מְאֹד, וְאִי־אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ כִּי אִם עַל־יְדֵי יְגִיעָה רַבָּה וּלְהִתְאַבֵּק הַרְבֵּה בַּעֲפַר רַגְלֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, וְאָז יִזְכֶּה לְבָרֵר אֵיזֶה אֱמֶת כְּפִי בְּחִינָתוֹ, אֲבָל עֲדַיִן צְרִיכִין לְבָרֵר הָאֱמֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהַנִּיחַ אַחֲרָיו בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים, וְכֵן לְדוֹרוֹת, כְּדֵי שֶׁכָּל אֶחָד יְבָרֵר הָאֱמֶת כְּפִי תּוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁיִּזְכֶּה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בְּכִתְבֵי הָאֲרִי זַ"ל שֶׁבֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת דִּקְדֻשָּׁה אִי־אֶפְשָׁר לְבָרְרָם בְּדוֹר אֶחָד, וּצְרִיכִין לְבָרְרָם כָּל יְמֵי חַיָּיו עַד שֶׁיְבָרֵר אֵיזֶה חֵלֶק מֵהֶם, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַד שֶׁיֻּשְׁלָם הַבֵּרוּר וְאָז יָבֹא מָשִׁיחַ. וְעִקַּר בֵּרוּר כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הוּא בֵּרוּר הָאֱמֶת כַּנַּ"ל, כִּי הַנִּיצוֹצוֹת הֵם נִיצוֹצֵי אֲמִתַּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הֵם חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל כַּיָּדוּעַ, רַק שֶׁנָּפְלוּ לַמָּקוֹם שֶׁנָּפְלוּ, וְעִקַּר נְפִילָתָם עַל־יְדֵי חֶטְאֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁבָּאִים מֵעֲצַת הַנָּחָשׁ עֲצַת שֶׁקֶר, שֶׁמַּטְעֶה אֶת הָאָדָם בִּשְׁקָרָיו וּכְזָבָיו שעג וְהַטְעָאוֹתָיו וּמִרְמוֹתָיו בְּלִי שִׁעוּר, עַד שֶׁמַּכְשִׁילוֹ בְּמַה שֶּׁמַּכְשִׁילוֹ וּמַרְחִיקוֹ מִן הָאֱמֶת, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נָפְלוּ כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם חֶלְקֵי הָאֱמֶת לַמָּקוֹם שֶׁנָּפְלוּ, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּל הָרְשָׁעִים וְהָרְחוֹקִים מִן הָאֱמֶת, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת גְּבוֹהוֹת יוֹתֵר, כְּשֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְבָרְרָם, אֲזַי נְפִילָתוֹ עֲמֻקָּה בְּיוֹתֵר וְנִכְשָׁל יוֹתֵר וּמַכְשִׁיל וְרוֹדֵף אֶת הָאֱמֶת יוֹתֵר, כִּי זֶה עִקַּר נְפִילַת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶלְקֵי הָאֱמֶת, שֶׁעַל־ יְדֵי נְפִילָתָם מְהַפֵּךְ הָאֱמֶת לְשֶׁקֶר, דַּיְקָא עַל־יְדֵי הָאֱמֶת הַמֻּטְעֶה שֶׁלּוֹ עוֹשֶׂה מַה שֶּׁעוֹשֶׂה, וְרוֹדֵף וְחוֹלֵק עַל הָאֱמֶת הַבָּרוּר, מֵחֲמַת שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶצְלוֹ, וְהַכֹּל מֵחֲמַת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם חֶלְקֵי הָאֱמֶת שֶׁהֵם אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת נְפִילָה, וְעַל יָדָם דַּיְקָא הוּא מְהַפֵּךְ טוֹב לְרָע אוֹר לְחשֶׁךְ וְכוּ'. וְזֶה כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו לְבָרֵר הָאֱמֶת עַל־יְדֵי תִּקּוּן מַעֲשָׂיו, וְכֵן מִדּוֹר לְדוֹר, וּבִשְׁבִיל זֶה מְחֻיָּב לְהַנִּיחַ בָּנָיו אַחֲרָיו, הַכֹּל בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הָאֱמֶת שֶׁזֶּה עִקַּר הַגְדָּלַת שֵׁם ה' כִּי אֱמֶת ה' לְעוֹלָם וְחוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת. וְעַל־כֵּן מְחֻיָּב לְלַמֵּד תּוֹרָה לִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ, כִּי עִקַּר בֵּרוּר הָאֱמֶת הוּא בַּסּוֹף. וְהִנֵּה עִקַּר עֶצֶם הָאֱמֶת שֶׁהוּא יְדִיעַת אֲמִתַּת אֱלֹקוּתוֹ בִּשְׁלֵמוּת כְּפִי הָרָאוּי לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, זֶה יִתְגַּלֶּה רַק בַּסּוֹף הָאַחֲרוֹן, כִּי יְדִיעַת אֲמִתָּתוֹ יִתְבָּרַךְ זֶה יִהְיֶה עִקַּר קִבּוּל הַשָּׂכָר שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתַתִּי פְּעֻלָּתָם בֶּאֱמֶת, אֲבָל גַּם בְּכָל בְּחִינָה וְחֵלֶק שֶׁל הָאֱמֶת שֶׁצְּרִיכִין לְבָרֵר בְּזֶה הָעוֹלָם גַּם כֵּן עִקַּר הַבֵּרוּר הוּא בַּסּוֹף, כִּי יֵשׁ שֶׁמַּתְחִיל מֵאֵיזֶה בְּחִינַת אֱמֶת, אַךְ לְבַסּוֹף נִשְׁתַּבֵּשׁ עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא בְּאֵיזֶה שֶׁקֶר וְטָעוּת, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כָּל שֶׁקֶר שֶׁאֵין בּוֹ אֱמֶת מִתְּחִלָּתוֹ וְכוּ', כִּי טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, כִּי אֱמֶת הוּא רֹאשׁ תּוֹךְ סוֹף, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת מֵרֹאשׁוֹ עַד תּוֹכוֹ עַד סוֹפוֹ הָאַחֲרוֹן, שֶׁיִּהְיֶה כָּל כַּוָּנָתוֹ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף רַק בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וּבִשְׁבִיל זֶה הַחִיּוּב בְּיוֹתֵר לְלַמֵּד תּוֹרָה לִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ, כִּי עַל־יְדֵי הָאָב וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ מִתְבָּרֵר הָאֱמֶת, כִּי הֵם בִּבְחִינַת שְׁלשָׁה קַוֵּי אֱמֶת בְּחִינַת רֹאשׁ תּוֹךְ סוֹף שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמֶת כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כָּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ שׁוּב אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, כִּי כְּבָר זָכוּ לְבָרֵר הָאֱמֶת לְפִי בְּחִינָתָם, שֶׁזֶּה עִקַּר עֵסֶק הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת הַשְּׁלשָׁה אָבוֹת שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בְּוַדַּאי בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי כֻּלָּם עָבְדוּ אֶת ה' בֶּאֱמֶת וְזָכוּ לְבָרֵר הָאֱמֶת, אַף עַל פִּי כֵן עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמֶת נִקְרָא עַל שֵׁם יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, כִּי הוּא כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַסּוֹף שֶׁל הָאֱמֶת שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר. וְעַל־כֵּן הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם יַעֲקֹב יִתְקַיֵּם לָעַד, עַיֵּן פְּנִים. וְעַל־כֵּן הַתּוֹרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת בְּכָל בְּחִינוֹתֶיהָ כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּיָהִיב לָן אוֹרְיָין תְּלִיתָאִי וְכוּ', כִּי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא אֱמֶת הִיא כְּלוּלָה בְּכָל בְּחִינוֹתֶיהָ מִשָּׁלשׁ שָׁלשׁ שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלשָׁה קַוֵּי אֱמֶת רֹאשׁ תּוֹךְ סוֹף. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְעוֹלָם יְשַׁלֵּשׁ אָדָם שְׁנוֹתָיו שְׁלִישׁ בְּמִקְרָא, שְׁלִישׁ בְּמִשְׁנָה, שְׁלִישׁ בִּגְמָרָא שֶׁהֵם כְּנֶגֶד ג' בְּחִינוֹת הָאֱמֶת רֹאשׁ תּוֹךְ סוֹף. וְעַל־כֵּן הָעִקָּר הִיא הַגְּמָרָא כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי גְּמָרָא הִיא כְּנֶגֶד בְּחִינַת יַעֲקֹב בְּחִינַת הַסּוֹף שֶׁבֶּאֱמֶת שֶׁהוּא הָעִקָּר. כִּי מִמִּקְרָא וּמִמִּשְׁנָה אַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי הֵם אֱמֶת, אַף עַל פִּי כֵן אֵין יוֹדְעִים מֵהֶם עֲדַיִן שׁוּם בֵּרוּר הַהֲלָכָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַגְּמָרָא שֶׁהִיא בְּחִינַת סוֹף הָאֱמֶת שֶׁהִיא מְבָרֶרֶת כָּל דִּינֵי הַתּוֹרָה לַאֲמִתָּתָן, עַד שֶׁיּוֹדְעִין עַל יָדָהּ גְּמַר וְסוֹף בֵּרוּר הַהֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה. וְזֶה עֹצֶם מַעֲלַת קְדֻשַּׁת לִמּוּד הַפּוֹסְקִים, כִּי מֵחֲמַת שֶׁנִּתְמַעֲטוּ הַלְּבָבוֹת, אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְבָרֵר הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה גַּם מֵהַגְּמָרָא, רַק עַל־יְדֵי הַפּוֹסְקִים שֶׁהֵם מְבָרְרִים לָנוּ הַהֲלָכָה בֶּאֱמֶת. וְעִקַּר הַגְּמָרָא הִיא שִׁמּוּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, כִּי תַּכְלִית בֵּרוּר הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת לְפִי בְּחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי שִׁמּוּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁעַל יָדָם יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם וְכוּ'. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמֶת הִיא כְּשֶׁמְּבָרְרִין אוֹתוֹ מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת הַשֶּׁקֶר וְהַטָּעוּת דַּיְקָא, וְעַל־כֵּן עִקַּר שְׁלֵמוּת עֵסֶק הַתּוֹרָה הוּא בַּלַּיְלָה דַּיְקָא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי אֱמֶת וְשֶׁקֶר הֵם בְּחִינַת אוֹר וְחשֶׁךְ כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל־כֵּן בַּלַּיְלָה, שֶׁאָז הַחשֶׁךְ מִתְגַּבֵּר שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר, אָז הוּא מִצְוָה בְּיוֹתֵר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה לְבָרֵר הָאֱמֶת (הל' שבועות וכבוד רבו ה"ב אות כו כז ל לג). עִקַּר הַגְדָּלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי עֲבוֹדַת הָאָדָם שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם, הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין הָאֱמֶת מִן הַשֶּׁקֶר דַּיְקָא, וְזֶה עִקַּר חִיּוּב עֵסֶק הַתּוֹרָה כָּל יְמֵי חַיָּיו בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְלַמֵּד בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו, הַכֹּל בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הָאֱמֶת. כִּי הָאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְבָרֵר וּצְרִיכִין יְגִיעָה גְּדוֹלָה לָזֶה כָּל יְמֵי חַיָּיו, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְבָרֵר לְפִי בְּחִינָתוֹ אֵיזֶה חֵלֶק מֵהָאֱמֶת, כִּי עֶצֶם הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת עַד הַסּוֹף הָאַחֲרוֹן, רַק עַתָּה מְבָרֵר כָּל אֶחָד אֵיזֶה בְּחִינָה וְחֵלֶק כְּפִי עֲבוֹדָתוֹ, כְּמוֹ לְמָשָׁל בַּתּוֹרָה שֶׁבַּנִּגְלֶה שֶׁזֶּה זוֹכֶה לְבָרֵר הֲלָכוֹת אֵלּוּ וְזֶה מְבָרֵר הֲלָכוֹת אֵלּוּ, וְגַם זֶה אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת עֲדַיִין כִּי אֵין הֲלָכָה בְּרוּרָה וְכוּ' כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְיַגֵּעַ לְאַסּוּקִי שְׁמַעְתְּתָא אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא, לְבָרֵר אֵיזֶה הֲלָכוֹת בֶּאֱמֶת כְּפִי בְּחִינָתוֹ, וְכָּל שֶׁכֵּן בְּהַלִּמּוּד שֶׁל פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּהַלִּמּוּד שֶׁל קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁהוּא הָעִקָּר הָעוֹלֶה עַל הַכֹּל, שֶׁזֶּה הַלִּמוּד שֶׁל עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת, אֵיךְ לִזְכּוֹת לְהִתְעוֹרֵר בֶּאֱמֶת לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְלִהְיוֹת חָזָק בִּנְקֻדַּת אֲמִתָּתוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, זֶה הַלִּמוּד הוּא עָמֹק מְאֹד, וְאִי־אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ כִּי אִם עַל־יְדֵי יְגִיעָה רַבָּה וּלְהִתְאַבֵּק הַרְבֵּה בַּעֲפַר רַגְלֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, וְאָז יִזְכֶּה לְבָרֵר אֵיזֶה אֱמֶת כְּפִי בְּחִינָתוֹ, אֲבָל עֲדַיִן צְרִיכִין לְבָרֵר הָאֱמֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהַנִּיחַ אַחֲרָיו בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים, וְכֵן לְדוֹרוֹת, כְּדֵי שֶׁכָּל אֶחָד יְבָרֵר הָאֱמֶת כְּפִי תּוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁיִּזְכֶּה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בְּכִתְבֵי הָאֲרִי זַ"ל שֶׁבֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת דִּקְדֻשָּׁה אִי־אֶפְשָׁר לְבָרְרָם בְּדוֹר אֶחָד, וּצְרִיכִין לְבָרְרָם כָּל יְמֵי חַיָּיו עַד שֶׁיְבָרֵר אֵיזֶה חֵלֶק מֵהֶם, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַד שֶׁיֻּשְׁלָם הַבֵּרוּר וְאָז יָבֹא מָשִׁיחַ. וְעִקַּר בֵּרוּר כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הוּא בֵּרוּר הָאֱמֶת כַּנַּ"ל, כִּי הַנִּיצוֹצוֹת הֵם נִיצוֹצֵי אֲמִתַּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הֵם חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל כַּיָּדוּעַ, רַק שֶׁנָּפְלוּ לַמָּקוֹם שֶׁנָּפְלוּ, וְעִקַּר נְפִילָתָם עַל־יְדֵי חֶטְאֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁבָּאִים מֵעֲצַת הַנָּחָשׁ עֲצַת שֶׁקֶר, שֶׁמַּטְעֶה אֶת הָאָדָם בִּשְׁקָרָיו וּכְזָבָיו שעג וְהַטְעָאוֹתָיו וּמִרְמוֹתָיו בְּלִי שִׁעוּר, עַד שֶׁמַּכְשִׁילוֹ בְּמַה שֶּׁמַּכְשִׁילוֹ וּמַרְחִיקוֹ מִן הָאֱמֶת, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נָפְלוּ כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם חֶלְקֵי הָאֱמֶת לַמָּקוֹם שֶׁנָּפְלוּ, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּל הָרְשָׁעִים וְהָרְחוֹקִים מִן הָאֱמֶת, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת גְּבוֹהוֹת יוֹתֵר, כְּשֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְבָרְרָם, אֲזַי נְפִילָתוֹ עֲמֻקָּה בְּיוֹתֵר וְנִכְשָׁל יוֹתֵר וּמַכְשִׁיל וְרוֹדֵף אֶת הָאֱמֶת יוֹתֵר, כִּי זֶה עִקַּר נְפִילַת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶלְקֵי הָאֱמֶת, שֶׁעַל־ יְדֵי נְפִילָתָם מְהַפֵּךְ הָאֱמֶת לְשֶׁקֶר, דַּיְקָא עַל־יְדֵי הָאֱמֶת הַמֻּטְעֶה שֶׁלּוֹ עוֹשֶׂה מַה שֶּׁעוֹשֶׂה, וְרוֹדֵף וְחוֹלֵק עַל הָאֱמֶת הַבָּרוּר, מֵחֲמַת שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶצְלוֹ, וְהַכֹּל מֵחֲמַת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם חֶלְקֵי הָאֱמֶת שֶׁהֵם אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת נְפִילָה, וְעַל יָדָם דַּיְקָא הוּא מְהַפֵּךְ טוֹב לְרָע אוֹר לְחשֶׁךְ וְכוּ'. וְזֶה כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו לְבָרֵר הָאֱמֶת עַל־יְדֵי תִּקּוּן מַעֲשָׂיו, וְכֵן מִדּוֹר לְדוֹר, וּבִשְׁבִיל זֶה מְחֻיָּב לְהַנִּיחַ בָּנָיו אַחֲרָיו, הַכֹּל בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הָאֱמֶת שֶׁזֶּה עִקַּר הַגְדָּלַת שֵׁם ה' כִּי אֱמֶת ה' לְעוֹלָם וְחוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת. וְעַל־כֵּן מְחֻיָּב לְלַמֵּד תּוֹרָה לִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ, כִּי עִקַּר בֵּרוּר הָאֱמֶת הוּא בַּסּוֹף. וְהִנֵּה עִקַּר עֶצֶם הָאֱמֶת שֶׁהוּא יְדִיעַת אֲמִתַּת אֱלֹקוּתוֹ בִּשְׁלֵמוּת כְּפִי הָרָאוּי לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, זֶה יִתְגַּלֶּה רַק בַּסּוֹף הָאַחֲרוֹן, כִּי יְדִיעַת אֲמִתָּתוֹ יִתְבָּרַךְ זֶה יִהְיֶה עִקַּר קִבּוּל הַשָּׂכָר שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתַתִּי פְּעֻלָּתָם בֶּאֱמֶת, אֲבָל גַּם בְּכָל בְּחִינָה וְחֵלֶק שֶׁל הָאֱמֶת שֶׁצְּרִיכִין לְבָרֵר בְּזֶה הָעוֹלָם גַּם כֵּן עִקַּר הַבֵּרוּר הוּא בַּסּוֹף, כִּי יֵשׁ שֶׁמַּתְחִיל מֵאֵיזֶה בְּחִינַת אֱמֶת, אַךְ לְבַסּוֹף נִשְׁתַּבֵּשׁ עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא בְּאֵיזֶה שֶׁקֶר וְטָעוּת, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כָּל שֶׁקֶר שֶׁאֵין בּוֹ אֱמֶת מִתְּחִלָּתוֹ וְכוּ', כִּי טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, כִּי אֱמֶת הוּא רֹאשׁ תּוֹךְ סוֹף, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת מֵרֹאשׁוֹ עַד תּוֹכוֹ עַד סוֹפוֹ הָאַחֲרוֹן, שֶׁיִּהְיֶה כָּל כַּוָּנָתוֹ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף רַק בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וּבִשְׁבִיל זֶה הַחִיּוּב בְּיוֹתֵר לְלַמֵּד תּוֹרָה לִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ, כִּי עַל־יְדֵי הָאָב וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ מִתְבָּרֵר הָאֱמֶת, כִּי הֵם בִּבְחִינַת שְׁלשָׁה קַוֵּי אֱמֶת בְּחִינַת רֹאשׁ תּוֹךְ סוֹף שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמֶת כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כָּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ שׁוּב אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, כִּי כְּבָר זָכוּ לְבָרֵר הָאֱמֶת לְפִי בְּחִינָתָם, שֶׁזֶּה עִקַּר עֵסֶק הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת הַשְּׁלשָׁה אָבוֹת שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בְּוַדַּאי בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי כֻּלָּם עָבְדוּ אֶת ה' בֶּאֱמֶת וְזָכוּ לְבָרֵר הָאֱמֶת, אַף עַל פִּי כֵן עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמֶת נִקְרָא עַל שֵׁם יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, כִּי הוּא כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַסּוֹף שֶׁל הָאֱמֶת שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר. וְעַל־כֵּן הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם יַעֲקֹב יִתְקַיֵּם לָעַד, עַיֵּן פְּנִים. וְעַל־כֵּן הַתּוֹרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת בְּכָל בְּחִינוֹתֶיהָ כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּיָהִיב לָן אוֹרְיָין תְּלִיתָאִי וְכוּ', כִּי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא אֱמֶת הִיא כְּלוּלָה בְּכָל בְּחִינוֹתֶיהָ מִשָּׁלשׁ שָׁלשׁ שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלשָׁה קַוֵּי אֱמֶת רֹאשׁ תּוֹךְ סוֹף. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְעוֹלָם יְשַׁלֵּשׁ אָדָם שְׁנוֹתָיו שְׁלִישׁ בְּמִקְרָא, שְׁלִישׁ בְּמִשְׁנָה, שְׁלִישׁ בִּגְמָרָא שֶׁהֵם כְּנֶגֶד ג' בְּחִינוֹת הָאֱמֶת רֹאשׁ תּוֹךְ סוֹף. וְעַל־כֵּן הָעִקָּר הִיא הַגְּמָרָא כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי גְּמָרָא הִיא כְּנֶגֶד בְּחִינַת יַעֲקֹב בְּחִינַת הַסּוֹף שֶׁבֶּאֱמֶת שֶׁהוּא הָעִקָּר. כִּי מִמִּקְרָא וּמִמִּשְׁנָה אַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי הֵם אֱמֶת, אַף עַל פִּי כֵן אֵין יוֹדְעִים מֵהֶם עֲדַיִן שׁוּם בֵּרוּר הַהֲלָכָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַגְּמָרָא שֶׁהִיא בְּחִינַת סוֹף הָאֱמֶת שֶׁהִיא מְבָרֶרֶת כָּל דִּינֵי הַתּוֹרָה לַאֲמִתָּתָן, עַד שֶׁיּוֹדְעִין עַל יָדָהּ גְּמַר וְסוֹף בֵּרוּר הַהֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה. וְזֶה עֹצֶם מַעֲלַת קְדֻשַּׁת לִמּוּד הַפּוֹסְקִים, כִּי מֵחֲמַת שֶׁנִּתְמַעֲטוּ הַלְּבָבוֹת, אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְבָרֵר הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה גַּם מֵהַגְּמָרָא, רַק עַל־יְדֵי הַפּוֹסְקִים שֶׁהֵם מְבָרְרִים לָנוּ הַהֲלָכָה בֶּאֱמֶת. וְעִקַּר הַגְּמָרָא הִיא שִׁמּוּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, כִּי תַּכְלִית בֵּרוּר הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת לְפִי בְּחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי שִׁמּוּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁעַל יָדָם יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם וְכוּ'. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמֶת הִיא כְּשֶׁמְּבָרְרִין אוֹתוֹ מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת הַשֶּׁקֶר וְהַטָּעוּת דַּיְקָא, וְעַל־כֵּן עִקַּר שְׁלֵמוּת עֵסֶק הַתּוֹרָה הוּא בַּלַּיְלָה דַּיְקָא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי אֱמֶת וְשֶׁקֶר הֵם בְּחִינַת אוֹר וְחשֶׁךְ כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל־כֵּן בַּלַּיְלָה, שֶׁאָז הַחשֶׁךְ מִתְגַּבֵּר שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר, אָז הוּא מִצְוָה בְּיוֹתֵר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה לְבָרֵר הָאֱמֶת (הל' שבועות וכבוד רבו ה"ב אות כו כז ל לג). שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת עַתִּיק יוֹמִין בְּחִינַת זָקֵן בְּחִינַת אָבוּהָ דְּאַבָּא, וְאַחַר־ כָּךְ צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת לְבוּשִׁין שֶׁהֵם בְּחִינַת כֵּלִים וְצִמְצוּמִים לְקַבֵּל הַמֹּחִין בְּתוֹכָן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַלְּבוּשִׁין שֶׁמַּמְשִׁיךְ הָאָב לִבְנוֹ כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל־כֵּן מְסֻגָּל בְּיוֹתֵר שֶׁהַבֵּן יְקַבֵּל תּוֹרָתוֹ וְחָכְמָתוֹ מֵאָבִיו וּמֵאֲבִי אָבִיו, וְהֵם מְחֻיָּבִים בָּזֶה בְּיוֹתֵר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כָּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ שׁוּב אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, כִּי כָּךְ דֶּרֶךְ הַמְשָׁכַת וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַתּוֹרָה מִשָּׁרְשָׁה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת עַתִּיק עַד בֶּן הַבֵּן כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן כָּל בְּחִינַת הַתּוֹרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת בִּבְחִינַת אוֹרְיָין תְּלִיתָאִי כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְעַיֵּן שָׁם גַּם מֵעִנְיַן שְׂכַר לִמּוּד שֶׁמְחֻיָּב הָאָב לִתֵּן בְּעַד בְּנוֹ (הל' מלמדים הלכה א).

51

each day — especially in the morning upon awakening from sleep — to engage in Torah with new desire and vitality — and it should be in their eyes as literally new. For this too is the aspect of the renewal of the Torah. And this is the entire aspect of tzitzis and tefilin and Krias Shema and prayer — all being the aspect of the renewal of the mochin. And the Torah drawn upon every person of Israel each day — all this flows from the aspect of the dawn and trace-impression of the nullification toward the purpose — the aspect of sleep. It is a great thing to engage in Torah specifically at night — as our Rabbis said. For the essential engagement in Torah is for the clarification of the medameh — through the aspect of the spirit of prophecy which is the totality of the Torah. And through this one merits complete faith. And since night is the aspect of sleep — the aspect of the medameh — therefore the essential engagement in Torah is at night — for one must clarify the medameh through the Torah. And through this one merits the aspect of the song that will be played in the future — the aspect of the thread of Chessed. And the essential time is after midnight — when the harp of David awakens. And this is what our Rabbis said: "a thread of Chessed is drawn upon them" — as it is written: "by day Hashem commands His Chessed and at night His song is with me." Each day one receives the Torah anew — as our Rabbis said: "each day it should be in your eyes as new." And since in the holy Torah there are two forces — the potion of life and the opposite — as our Rabbis said — therefore one must recite the blessing of the Torah — for through this one merits to receive and form the light of the Torah in the aspect of a blessing — the aspect of the potion of life. And this is the aspect of the priestly blessing which is adjacent to the blessing of the Torah. The matter of the blessing of the Torah. Cross-reference entry — see "Hischa'zkus" [Strengthening], Ois 11. Through reciting Krias Shema in its proper time — through this one merits to form the light of the Torah as a blessing — a potion of life. When a proper and holy scribe writes a Torah scroll — then all who engage in that Torah scroll will certainly have their eyes illuminated through the Torah — and will easily form its light as a blessing. For the light has already been formed for good at the time of writing through the proper scribe. Torah study at night is closer to ascending to the Shechinah — both from the person's side and from the Shechinah's side. For the person can nullify themselves and cleave to Hashem at night more than by day — since then the world rests somewhat from the pursuit of this world. And also the Shechinah is close to the person studying at night and listens to their voice — as it is written: "arise, cry out in the night... directly before Hashem" — directly before Hashem specifically — for the Shechinah is close to them — literally directly before Hashem. For at night the Shechinah is in the lower worlds — and its essential rest is then with the person studying at that time. The connection and binding of the letters of the Torah of the Ten Commandments to the Tablets is a wondrous perfection of knowledge. For the Torah is His unity — and He is exalted and raised above all spiritual realms. And therefore it is a most wondrous thing that the Torah can be clothed in letters — until they are formed and written on the scroll or on the Tablets. But Hashem — out of His love for Israel — contracted the light of the Torah through many contractions — until it was contracted into letters — written on the Tablets. And this is: "and the Tablets are the work of G-d — and the writing is the writing of G-d" etc. — meaning this is only Hashem's work and wonders — that the letters of the Torah which are lofty and mighty lights — whose radiance no world can bear — even so they contracted until written on the Tablets. And all this so that Israel could receive the light of the Torah — to know how to do His will and cleave to Him. And therefore when Israel sinned the letters flew from the Tablets and the Tablets broke — for it is impossible for the Tablets to receive and bear the light of the Torah's letters except when Israel do His will and direct their hearts to the Torah — striving for the Torah's words to be engraved and inscribed on their hearts. And then Hashem — for the sake of His love for them — contracts the Torah's letters in wondrous ways — and purifies this world until it has the power to receive the Torah's light. And therefore the essential connection and binding of the Torah's letters to the scroll is through song and melody to Hashem — the aspect of all the songs and praises said before Hashem — the aspect of the entire Book of Psalms that King David composed, which is composed of all ten types of melody. For through song and melody one binds and connects the heart to Hashem from wherever one is — until one can receive the light of the Torah's letters. And likewise — as the heart is drawn after Hashem — so the Tablets have the power to bear the light of the Torah's letters — the rectification of the broken Tablets. And this is: "bind them on your throat" — the aspect of the throat and voice where the melody is. One must see that all one's voices of melody be bound to the Torah — for the sake of Heaven — to arouse one's heart and bind the Torah's words in one's heart. And through this: "write them on the tablet of your heart." Through the blessing of the Torah we draw upon ourselves the aspect of the receiving of the Torah anew — and this is why we bless "Who gives the Torah" [present tense] — and through this the breaking of the Tablets is also rectified. And we also nullify through this the view of the deniers and heretics who wish to equate our holy Torah with other religions — saying that even the Torah is according to human intellect. But our holy Torah is His unity — and His words are alive and enduring — giving life to all the worlds at every moment and renewed at every time. And therefore we bless: "Who chose us from all peoples" specifically — for our religion is not comparable to theirs — and we conclude: "Who gives the Torah" — for the Torah is renewed at every time through the Tzadikim who introduce the fulfillment of the Torah — which is the essential matter. The essential public Torah reading with its blessings is to draw anew the aspect of the receiving of the Torah. For one must stand in awe and trembling and shaking during the reading — as though receiving it now. For that is the essential purpose of public reading — to rectify the breaking of the Tablets. And the essential rectification of the breaking is through drawing the light of the holy point — and the entire service of prayer is for this. And the essential prayer is with a congregation — for then the light of this point shines most. And therefore the Torah is also read with a blessing only in a congregation. And therefore on every day that has additional holiness — and the holy point illuminates more — more people are called up. And therefore the Torah is read on Mondays and Thursdays — the days Moshe ascended and descended with the second Tablets — the rectification of the breaking. And through hearing the Torah reading one draws upon oneself the illumination of the point from the Torah — upon which depend all rectifications of the sins and desires coming from the shattering of vessels — being rectified through the light of the holy point. And through the rectification of the shattering of vessels — all the worlds are rectified. All the years one receives their vitality from the Torah — and therefore one completes the Torah each year. And each week receives its vitality from its specific portion — and each day from its specific passage — the aspect of the seven passages in each portion. And the essential reading of the entire portion is on Shabbos — for the holy point is essentially Shabbos — established and enduring — and illuminates throughout all the days of the week. Even though through Torah study anywhere one draws length of days — even so the Torah reading from a kosher Torah scroll is a greater segulah for this. One must specifically engage in Torah after prayer — as our Rabbis said: one must go from the synagogue to the house of study. For prayer is the aspect of malchus — and through it one arouses the abundance. And one must draw length of days into malchus — and draw the abundance into the attributes and vessels so it not be in the aspect of excess light. And this is accomplished through Torah study. One must illuminate the aspect of the path in prayer — so that the prayer can travel in a straight path from outside the Land to the Land of Israel — and from there to Jerusalem and the Temple and the Holy of Holies — and from there to Heaven — and so on upward. And this path is the aspect of the intentions of Elul — the One who gives a path through the sea. And the essential illumination of this path is through the Torah. For this is why the Torah is called: "and you shall instruct them in the path" etc. And this is the aspect of the Torah reading during prayer. And therefore one reads on Mondays and Thursdays — the days Moshe ascended and descended to receive the second Tablets — during the forty days of favor from Rosh Chodesh Elul to Yom Kipur — during which Moshe Rabbenu drew this path of Elul intentions. The three daily prayers correspond to the three festivals — in which the will is revealed. For through prayer it is also revealed that Hashem conducts the worlds by His will — without any compulsion of nature — for prayer changes nature. But against this there are the voices of the wild beasts — the naturalist heretics who deny the will — the aspect of the three wild beasts: dog, hawk, donkey — the accusation against the three prayers as brought in the Tikkunim — from which come all the foreign thoughts in prayer. And therefore one must bind all the wills to the root of the will. And this is accomplished through the Torah reading — for the Torah is the aspect of holy wisdom which has the power to bind all wills to the root of the will — the aspect of the will of all wills from which the Torah's root flows. But since the naturalist scholars seek to cast aspersions on the holy — wishing to convert even the Torah's wisdom to their alien opinions — and fabricating false reasons for the Torah's mitzvos as though even the Torah corresponds to their follies of naturalism — this flows from the serpent's forehead seeking to cast a flaw in the root of the will. Therefore one must raise the Torah scroll high after reading it — and all testify: "This is the Torah of Moshe — truth!" — to show that our holy Torah flows only from Hashem — directed toward exceedingly elevated matters. And therefore it is a mitzvah to purchase the lifting of the Torah for a high price — and the money given is tzedakah — through which one subdues the serpent's forehead. The essential public Torah reading is to draw the holiness of the giving of the Torah — when the spirit of prophecy flowed over all Israel through Moshe Rabbenu — until their medameh was clarified — and through this they merited complete faith — the essential matter. And so in every generation. And therefore one must truly stand in awe and trembling and shaking during the Torah reading — as though it was being given now — for that is the essential purpose of the public reading. But against this there is the aspect of the false prophets — the contamination of the serpent — the aspect of sorcerers and enchanters — through whom the medameh is confused and one comes to denials. Therefore one must recite the Torah's blessing — thereby declaring that our holy Torah did not flow from human intellect — nor from philosophers or sorcerers. Rather our holy Torah is the true Torah — the true prophetic spirit etc. The essential public Torah reading is to draw upon ourselves the aspect of the receiving of the Torah anew at every time — in the aspect of: "each day it should be in your eyes as new." And this is hinted in the fact that the portion is begun three times each week but not completed — on Shabbos at Minchah, Monday, and Thursday — and then completed on Shabbos itself. Through this our Rabbis hinted to us the essential order of service — to hold firm each time to begin anew in the service of Hashem — even though one has already begun once or many times and did not complete. Even so hold firm to begin again now — forgetting all previous beginnings — until one merits thereby ultimately to complete teshuvah in fullness. And so ascend from level to level — until one merits to serve Hashem as is fitting. And this is the aspect of beginning each portion three times and completing it on the fourth time. The essential transmission of the Torah in every generation is through the gatherings and academies of the great holy Tzadikim who possess the holy spirit. And from them the illumination flows to every congregation and congregation gathering in all places to read the Torah and engage in it. And therefore whenever coming to hear the public Torah reading — one must intend for one's soul to be included and bound with the souls of Israel gathering around the true Tzadikim who are the aspect of Moshe — from whom the aspect of receiving the Torah in every generation flows. But since every individual needs much preparation for this — until one's soul is included in this holy assembly — therefore every person must establish themselves in Torah study even alone. For certainly Torah study by the many is superior — as our Rabbis said — for then it is easier to draw upon oneself the illumination from the prophetic spirit and receiving of the Torah from Moshe Rabbenu at the time of the assembly. But since not at every time is the congregation assembled — and since one must greatly prepare oneself — therefore one must contemplate Torah even alone. But even then — in all the innermost depth of one's heart and thought — one must be bound with the congregation and holy assembly. And this is the aspect of first reading the portion alone — twice in Hebrew and once in Aramaic — and then hearing the public Torah reading. And even one who has already reached a very great level — whose personal study is very lofty and precious before Hashem — even the Tzadik himself must also bind himself with the congregation — to elevate the congregation and bind them

51

כְּשֶׁזּוֹכֶה אָדָם לְלַמֵּד תּוֹרָה לִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ, זֶה הַלִּמּוּד הוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד, כִּי בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ הֵם בְּחִינַת בֵּן וְתַלְמִיד כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וּשְׁנֵיהֶם נִכְלָלִין וּמְקַבְּלִין מֵאֲבִיהֶם הַזָּקֵן שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶחָכָם הָאֱמֶת, שֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ מַקִּיפִין כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁפַע הַכֶּתֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת זָקֵן כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן מְחֻיָּב הָאָב הַזָּקֵן לְלַמֵּד תּוֹרָה לִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ, כִּי זֶה כְּלַל לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקַּר תַּכְלִית הַלִּמּוּד, הַיְנוּ הַלִּמּוּד שֶׁל בֵּן וְתַלְמִיד שֶׁהֵם בְּחִינַת דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה לְהָאִיר לְהַדָּרֵי מַעְלָה הַלִּמּוּד שֶׁל אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, וּלְהַדָּרֵי מַטָּה הַלִּמּוּד שֶׁל מְלֹא כָּל שעה הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כָּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ שׁוּב אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ. וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסֶפֶת דְּדַיְּיקָא כְּשֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, כִּי אָז נִכְלָלִין בְּחִינַת בֵּן וְתַלְמִיד בְּמֹחַ הָאָב הַזָּקֵן בְּעַצְמוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קִשּׁוּר הָעוֹלָמוֹת וּכְלָלִיּוּתָם יַחַד הָעֶלְיוֹנִים עִם הַתַּחְתּוֹנִים, דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַחַיִּים בְּחִינַת הִתְחַבְּרוּת גּוּף וָנֶפֶשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת זִכָּרוֹן הֵפֶךְ הַשִּׁכְחָה כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן שׁוּב לֹא תִּשְׁתַּכַּח חַס־וְשָׁלוֹם הַתּוֹרָה מֵהֶם (שם הלכה ב).

51

to himself — so that he can draw the new receiving of the Torah each time. The essential receiving of the Torah is through the rectification of the three mochin — Chochmah, Binah, and Da'as. And the essential is through the rectification of Da'as — which has the hold of good and evil — from which come all the trials and ascents and descents a person undergoes. For one must necessarily be in the aspect of going in and going out — and one must greatly hold firm even during the descent. And the essential is through the power of

52

כְּלַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הוּא בְּחִינַת זִכָּרוֹן לְאִדַּבְּקָא מַחֲשַׁבְתָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי, כִּי שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא, כִּי אִם בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אָרֹךְ, וְגַם כִּי עַל־יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן הֵיטֵב לְאִדַּבְּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, אֲזַי בְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹת לִבּוֹ וּבְוַדַּאי יַעֲסֹק רַק בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת כָּל יָמָיו, וְעַל־כֵּן הִזְהִירָה הַתּוֹרָה מְאֹד לְבַל נִשְׁכַּח אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, כִּי הָעִקָּר הוּא הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִלְמֹד תּוֹרָה בְּיוֹתֵר עִם בָּנָיו הַזְּכָרִים דַּיְקָא, כִּי בָּנִים זְכָרִים הֵם בְּחִינַת הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל, כִּי עַל שֵׁם זֶה נִקְרָא זָכָר כִּי עַל יָדוֹ נִשְׁאָר זֵכֶר הָאָב לְדוֹרוֹת, וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי שֶׁשּׁוֹמְרִין אֶת הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל הֵיטֵב שֶׁזּוֹכְרִין וּמְדַבְּקִין מַחֲשַׁבְתּוֹ הֵיטֵב בְּעָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁהוּא עוֹלָם הַנִּצְחִי וְקַיָּם לָעַד, וּמַכְנִיעִין כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּאֲוֹת הַבְּהֵמִיּוֹת, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג וְתִקּוּן הַבְּרִית עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְבָנִים זְכָרִים, וְאָז מְחֻיָּב הָאָב לִלְמֹד תּוֹרָה עִם בָּנָיו הַזְּכָרִים, בִּכְדֵי לְהַכְנִיעַ הַמְדַמֶּה גַּם אֶצְלָם וּלְהַכְנִיס בָּהֶם בֶּאֱמֶת הַזִּכָּרוֹן דִּקְדֻשָּׁה לְאִדַּבְּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁזֶּה כְּלַל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְבָרֵר הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּן זָכָר בְּבֵרוּר אַחַר בֵּרוּר, הַיְנוּ כִּי בִּתְחִלָּה צְרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִבְּחִינַת רַע עַיִן, וְאַחַר כָּךְ צְרִיכִין לְבָרְרוֹ עוֹד יוֹתֵר וּלְהַכְנִיעַ גַם הַמְדַמֶּה שֶׁפּוֹגֵם בָּעֵינַיִם, שֶׁעַל־ יְדֵי זֶה נִפְגַּם הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁרַק אֵצֶל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, כִּי מִתְּחִלָּה הָיוּ צְרִיכִין לְבָרֵר הַזִּכָּרוֹן בְּחִינַת הוֹלָדַת בָּנִים זְכָרִים דִּקְדֻשָּׁה מִבְּחִינַת קְלִפַּת עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, נִמְצָא שֶׁהַבֵּרוּר הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת הוּא בִּבְחִינַת הָאָב וְהַבֵּן וּבֶן הַבֵּן שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלשֶׁת הָאָבוֹת שֶׁהֵם זָכוּ בִּשְׁלֵמוּת לְבָרֵר הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל, עַד שֶׁזָּכוּ שֶׁנִּשְׁאָר זִכְרָם דִּקְדֻשָּׁה לְדוֹרוֹת עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְכוּ'. וְהַכֹּל עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמִּטָּה שְׁלֵמָה שֶׁהֶעֱמִיד יַעֲקֹב, וְעַל כֵּן מְחֻיָּב הָאָב לִלְמֹד תּוֹרָה עִם בְּנוֹ וְעִם בֶּן בְּנוֹ בִּכְדֵי לְבָרֵר הַזִּכָּרוֹן בִּשְׁלֵמוּת שֶׁזֶּה כְּלַל הַתּוֹרָה. וְזֶה שֶׁכָּתוּב הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח וְכוּ' וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ וְכוּ', כִּי עִקַּר הַהוֹדָעָה לִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ הוּא רַק בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן הֵיטֵב. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כָּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ שׁוּב אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, כִּי עִקַּר בֵּרוּר הַזִּכָּרוֹן שֶׁהוּא כְּלַל קִיּוּם הַתּוֹרָה הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת לִמּוּד הַתּוֹרָה עִם בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁפֵּרְשׁוּ הַתּוֹסֶפֶת שֶׁדַּיְקָא כְּשֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, כִּי עִקַּר בֵּרוּר הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל תָּלוּי בְּתִקּוּן הָעֵינַיִם כַּנַּ"ל, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ג).

52

the Tzadikim who also nullify themselves at times and interrupt their service — in order to revive and strengthen all the fallen ones. And this is the aspect of the breaks between portions in the Torah. And this is the aspect of the three verses that must be read to each person called up to the Torah — corresponding to the three mochin. And therefore our Rabbis said: one must not end with fewer than three verses adjacent to a portion — because of those entering and those departing — the aspect of going in and going out. Meaning: so that one entering the service of Hashem not err — thinking one can draw close through the rectification of the two mochin alone without experiencing the trials of the third moach of Da'as. And also those departing — who have temporarily fallen — must also know they must rectify Da'as — and therefore they passed through all the falls and exits. And this is also the aspect of twice Hebrew and once Aramaic — corresponding to the rectification of Da'as which is the aspect of Aramaic. Through reading the Torah with cantillation notes and melodies — through this one draws upon oneself the voice of the melody from the song that will be played in the future. The reason one reads a haftarah from

53

עִקַּר כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע הוּא עַל־יְדֵי הָאַהֲבוֹת רָעוֹת שֶׁבָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע עַל הָאָדָם בְּתַאֲוֹתָיו. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּפֶה מָלֵא דַּיְקָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מְקַשֵּׁר וּמֵאִיר הַנְּקֻדָּה לְהַלֵּב כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים, עַל־יְדֵי זֶה נוֹפְלִין וְנִתְבַּטְּלִין הָאַהֲבוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הַחֶרְפּוֹת הַשּׁוֹרִין עַל הַלֵּב וְנִתְבַּטֵּל הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיְּנִיקָתוֹ מִשָּׁם. וְזֶה עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַשְּׁלֵמוּת שֶׁל לִמּוּד הַתּוֹרָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל תַּכְלִית תּוֹרָה תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (שם הלכה ד).

53

the Prophets after the Torah reading — to show that the essential transmission of the holiness of faith — the aspect of receiving the Torah in every generation — is through the true Tzadikim who possess the holy spirit — the aspect of prophets. The

54

הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת שֶׁעַל יָדָהּ נִתְבַּטְּלִין כָּל הַחֶרְפּוֹת וְהָאַהֲבוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל, הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת הִיא כְּלוּלָה מִשְּׁלשָׁה בְּחִינוֹת, הַיְנוּ הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא עִקַּר הַנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת מֵאִיר בְּלֵב כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק וּלְדַבֵּר עִמּוֹ בִּכְדֵי שֶׁיְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אוֹר הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלּוֹ. וְכֵן צְרִיכִין הַחֲבֵרִים לְדַבֵּר זֶה עִם זֶה מוּסָר וְיִרְאַת שָׁמַיִם, בִּכְדֵי לְקַבֵּל כָּל אֶחָד מֵאוֹר הַנְּקֻדָּה שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְכֵן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְדַבֵּר עִם עַצְמוֹ וְלָשׂוּחַ עִם לְבָבוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, בִּכְדֵי לְעוֹרֵר אוֹר הַנְּקֻדָּה שֶׁלּוֹ בְּעַצְמוֹ. וְעַל־יְדֵי כָּל אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה נְקֻדּוֹת נִתְבַּטְּלִין כָּל אַהֲבוֹת רָעוֹת, וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה הַנַּ"ל, עַל כֵּן עִקַּר מִצְוַת לִמּוּד הַתּוֹרָה הִיא עִם בְּנוֹ וְעִם בֶּן בְּנוֹ, כִּי כְּשֶׁזּוֹכֶה לִלְמֹד תּוֹרָה עִם בְּנוֹ וְעִם בֶּן בְּנוֹ עַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין בִּשְׁלֵמוּת אוֹר הַשְּׁלשָׁה נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל, וְאָז נִתְבַּטְּלִין בִּשְׁלֵמוּת כָּל הַחֶרְפּוֹת וְאַהֲבוֹת רָעוֹת הַשּׁוֹרִין עַל הַלֵּב וְזוֹכִין לְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ שׁוּב אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ. וְעַל־כֵּן זָכָה יַעֲקֹב אָבִינוּ דַּיְקָא לְמִטָּה שְׁלֵמָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת עַתִּיק יוֹמִין בְּחִינַת זָקֵן בְּחִינַת אָבוּהָ דְּאַבָּא, וְאַחַר־ כָּךְ צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת לְבוּשִׁין שֶׁהֵם בְּחִינַת כֵּלִים וְצִמְצוּמִים לְקַבֵּל הַמֹּחִין בְּתוֹכָן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַלְּבוּשִׁין שֶׁמַּמְשִׁיךְ הָאָב לִבְנוֹ כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל־כֵּן מְסֻגָּל בְּיוֹתֵר שֶׁהַבֵּן יְקַבֵּל תּוֹרָתוֹ וְחָכְמָתוֹ מֵאָבִיו וּמֵאֲבִי אָבִיו, וְהֵם מְחֻיָּבִים בָּזֶה בְּיוֹתֵר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כָּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ שׁוּב אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, כִּי כָּךְ דֶּרֶךְ הַמְשָׁכַת וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַתּוֹרָה מִשָּׁרְשָׁה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת עַתִּיק עַד בֶּן הַבֵּן כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן כָּל בְּחִינַת הַתּוֹרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת בִּבְחִינַת אוֹרְיָין תְּלִיתָאִי כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְעַיֵּן שָׁם גַּם מֵעִנְיַן שְׂכַר לִמּוּד שֶׁמְחֻיָּב הָאָב לִתֵּן בְּעַד בְּנוֹ (הל' מלמדים הלכה א).

54

essential purification from the soiled garments clinging to every person — from which come all the obstacles and delays from the service of Hashem — the essential purification from them is through the Torah which is called: "a well of living waters, a river that never ceases, and a spring ever growing stronger." For these soiled garments that every person has — as long as they have not rectified their sins — and especially one who has been defiled — through this the obstacles and screens intensify at every moment — spreading and blocking greatly between one and holiness — like a river literally blocking one. And these soiled garments are the aspect of the deep mire — the sticky mud — that clings greatly at every moment — and from there come all the falls and distancings of many people from Hashem. For even if one is sometimes aroused to return to Hashem — the obstacles immediately spread against one and do not allow drawing

51

כְּשֶׁזּוֹכֶה אָדָם לְלַמֵּד תּוֹרָה לִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ, זֶה הַלִּמּוּד הוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד, כִּי בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ הֵם בְּחִינַת בֵּן וְתַלְמִיד כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וּשְׁנֵיהֶם נִכְלָלִין וּמְקַבְּלִין מֵאֲבִיהֶם הַזָּקֵן שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶחָכָם הָאֱמֶת, שֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ מַקִּיפִין כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁפַע הַכֶּתֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת זָקֵן כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן מְחֻיָּב הָאָב הַזָּקֵן לְלַמֵּד תּוֹרָה לִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ, כִּי זֶה כְּלַל לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקַּר תַּכְלִית הַלִּמּוּד, הַיְנוּ הַלִּמּוּד שֶׁל בֵּן וְתַלְמִיד שֶׁהֵם בְּחִינַת דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה לְהָאִיר לְהַדָּרֵי מַעְלָה הַלִּמּוּד שֶׁל אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, וּלְהַדָּרֵי מַטָּה הַלִּמּוּד שֶׁל מְלֹא כָּל שעה הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כָּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ שׁוּב אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ. וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסֶפֶת דְּדַיְּיקָא כְּשֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, כִּי אָז נִכְלָלִין בְּחִינַת בֵּן וְתַלְמִיד בְּמֹחַ הָאָב הַזָּקֵן בְּעַצְמוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קִשּׁוּר הָעוֹלָמוֹת וּכְלָלִיּוּתָם יַחַד הָעֶלְיוֹנִים עִם הַתַּחְתּוֹנִים, דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַחַיִּים בְּחִינַת הִתְחַבְּרוּת גּוּף וָנֶפֶשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת זִכָּרוֹן הֵפֶךְ הַשִּׁכְחָה כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן שׁוּב לֹא תִּשְׁתַּכַּח חַס־וְשָׁלוֹם הַתּוֹרָה מֵהֶם (שם הלכה ב).

51

close. And King David cried out about this for all of Israel: "I have sunk in the deep mire and there is no standing" etc. And the essential rectification for this is the holy Torah — for the Torah is the source of living waters that purifies from all defilements. And this every person must know — that even if one is as one is — if one flees at every moment to the Torah — much or little — even if one cannot because of livelihood or other obstacles — even so if one establishes oneself with the Torah to study each day a fixed

52

כְּלַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הוּא בְּחִינַת זִכָּרוֹן לְאִדַּבְּקָא מַחֲשַׁבְתָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי, כִּי שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא, כִּי אִם בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אָרֹךְ, וְגַם כִּי עַל־יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן הֵיטֵב לְאִדַּבְּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, אֲזַי בְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹת לִבּוֹ וּבְוַדַּאי יַעֲסֹק רַק בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת כָּל יָמָיו, וְעַל־כֵּן הִזְהִירָה הַתּוֹרָה מְאֹד לְבַל נִשְׁכַּח אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, כִּי הָעִקָּר הוּא הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִלְמֹד תּוֹרָה בְּיוֹתֵר עִם בָּנָיו הַזְּכָרִים דַּיְקָא, כִּי בָּנִים זְכָרִים הֵם בְּחִינַת הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל, כִּי עַל שֵׁם זֶה נִקְרָא זָכָר כִּי עַל יָדוֹ נִשְׁאָר זֵכֶר הָאָב לְדוֹרוֹת, וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי שֶׁשּׁוֹמְרִין אֶת הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל הֵיטֵב שֶׁזּוֹכְרִין וּמְדַבְּקִין מַחֲשַׁבְתּוֹ הֵיטֵב בְּעָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁהוּא עוֹלָם הַנִּצְחִי וְקַיָּם לָעַד, וּמַכְנִיעִין כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּאֲוֹת הַבְּהֵמִיּוֹת, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג וְתִקּוּן הַבְּרִית עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְבָנִים זְכָרִים, וְאָז מְחֻיָּב הָאָב לִלְמֹד תּוֹרָה עִם בָּנָיו הַזְּכָרִים, בִּכְדֵי לְהַכְנִיעַ הַמְדַמֶּה גַּם אֶצְלָם וּלְהַכְנִיס בָּהֶם בֶּאֱמֶת הַזִּכָּרוֹן דִּקְדֻשָּׁה לְאִדַּבְּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁזֶּה כְּלַל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְבָרֵר הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּן זָכָר בְּבֵרוּר אַחַר בֵּרוּר, הַיְנוּ כִּי בִּתְחִלָּה צְרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִבְּחִינַת רַע עַיִן, וְאַחַר כָּךְ צְרִיכִין לְבָרְרוֹ עוֹד יוֹתֵר וּלְהַכְנִיעַ גַם הַמְדַמֶּה שֶׁפּוֹגֵם בָּעֵינַיִם, שֶׁעַל־ יְדֵי זֶה נִפְגַּם הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁרַק אֵצֶל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, כִּי מִתְּחִלָּה הָיוּ צְרִיכִין לְבָרֵר הַזִּכָּרוֹן בְּחִינַת הוֹלָדַת בָּנִים זְכָרִים דִּקְדֻשָּׁה מִבְּחִינַת קְלִפַּת עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, נִמְצָא שֶׁהַבֵּרוּר הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת הוּא בִּבְחִינַת הָאָב וְהַבֵּן וּבֶן הַבֵּן שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלשֶׁת הָאָבוֹת שֶׁהֵם זָכוּ בִּשְׁלֵמוּת לְבָרֵר הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל, עַד שֶׁזָּכוּ שֶׁנִּשְׁאָר זִכְרָם דִּקְדֻשָּׁה לְדוֹרוֹת עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְכוּ'. וְהַכֹּל עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמִּטָּה שְׁלֵמָה שֶׁהֶעֱמִיד יַעֲקֹב, וְעַל כֵּן מְחֻיָּב הָאָב לִלְמֹד תּוֹרָה עִם בְּנוֹ וְעִם בֶּן בְּנוֹ בִּכְדֵי לְבָרֵר הַזִּכָּרוֹן בִּשְׁלֵמוּת שֶׁזֶּה כְּלַל הַתּוֹרָה. וְזֶה שֶׁכָּתוּב הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח וְכוּ' וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ וְכוּ', כִּי עִקַּר הַהוֹדָעָה לִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ הוּא רַק בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן הֵיטֵב. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כָּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ שׁוּב אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, כִּי עִקַּר בֵּרוּר הַזִּכָּרוֹן שֶׁהוּא כְּלַל קִיּוּם הַתּוֹרָה הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת לִמּוּד הַתּוֹרָה עִם בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁפֵּרְשׁוּ הַתּוֹסֶפֶת שֶׁדַּיְקָא כְּשֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, כִּי עִקַּר בֵּרוּר הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל תָּלוּי בְּתִקּוּן הָעֵינַיִם כַּנַּ"ל, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ג).

52

amount — certainly one will ultimately be purified from all the soiled garments and draw close to Hashem in truth. For even though they become greatly entangled in a person — and at every moment when one is aroused to Hashem they intensify — even so if one does not abandon one's place and forces one's thought to draw it into Torah and prayer at every moment — certainly the Torah will ultimately purify one from all the above. For the Torah is in the aspect of a never-ceasing river — which no impurity or filth can endure before — for it sweeps them away and nullifies them in an instant. The essential is to be firm in this. For afterward they return and intensify again — and one must return and flee to the Torah — and so each time. And this is the aspect of: "establish fixed times for Torah" — specifically establish — that Torah study be with one in great fixity each day — a statute that shall not pass — in order to flee each time to the source of living waters that purifies from all impurities and soiled garments. The essential strengthening of the evil inclination is through the disgrace of the soiled garments — and therefore our Rabbis called it: "the vile one." And the rectification is only through the Torah's

53

עִקַּר כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע הוּא עַל־יְדֵי הָאַהֲבוֹת רָעוֹת שֶׁבָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע עַל הָאָדָם בְּתַאֲוֹתָיו. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּפֶה מָלֵא דַּיְקָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מְקַשֵּׁר וּמֵאִיר הַנְּקֻדָּה לְהַלֵּב כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים, עַל־יְדֵי זֶה נוֹפְלִין וְנִתְבַּטְּלִין הָאַהֲבוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הַחֶרְפּוֹת הַשּׁוֹרִין עַל הַלֵּב וְנִתְבַּטֵּל הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיְּנִיקָתוֹ מִשָּׁם. וְזֶה עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַשְּׁלֵמוּת שֶׁל לִמּוּד הַתּוֹרָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל תַּכְלִית תּוֹרָה תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (שם הלכה ד).

53

waters. For the essential battle against the evil inclination is only through the Torah — as our Rabbis said: "if this vile one encounters you" etc. For the Torah's power is very great — such that even one who has been caught in sins — and it seems to

54

הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת שֶׁעַל יָדָהּ נִתְבַּטְּלִין כָּל הַחֶרְפּוֹת וְהָאַהֲבוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל, הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת הִיא כְּלוּלָה מִשְּׁלשָׁה בְּחִינוֹת, הַיְנוּ הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא עִקַּר הַנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת מֵאִיר בְּלֵב כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק וּלְדַבֵּר עִמּוֹ בִּכְדֵי שֶׁיְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אוֹר הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלּוֹ. וְכֵן צְרִיכִין הַחֲבֵרִים לְדַבֵּר זֶה עִם זֶה מוּסָר וְיִרְאַת שָׁמַיִם, בִּכְדֵי לְקַבֵּל כָּל אֶחָד מֵאוֹר הַנְּקֻדָּה שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְכֵן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְדַבֵּר עִם עַצְמוֹ וְלָשׂוּחַ עִם לְבָבוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, בִּכְדֵי לְעוֹרֵר אוֹר הַנְּקֻדָּה שֶׁלּוֹ בְּעַצְמוֹ. וְעַל־יְדֵי כָּל אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה נְקֻדּוֹת נִתְבַּטְּלִין כָּל אַהֲבוֹת רָעוֹת, וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה הַנַּ"ל, עַל כֵּן עִקַּר מִצְוַת לִמּוּד הַתּוֹרָה הִיא עִם בְּנוֹ וְעִם בֶּן בְּנוֹ, כִּי כְּשֶׁזּוֹכֶה לִלְמֹד תּוֹרָה עִם בְּנוֹ וְעִם בֶּן בְּנוֹ עַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין בִּשְׁלֵמוּת אוֹר הַשְּׁלשָׁה נְקֻדּוֹת הַנַּ"ל, וְאָז נִתְבַּטְּלִין בִּשְׁלֵמוּת כָּל הַחֶרְפּוֹת וְאַהֲבוֹת רָעוֹת הַשּׁוֹרִין עַל הַלֵּב וְזוֹכִין לְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ שׁוּב אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ. וְעַל־כֵּן זָכָה יַעֲקֹב אָבִינוּ דַּיְקָא לְמִטָּה שְׁלֵמָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ועיין עוד ברית אות מא).

54

them there is no way out — if even so they would have established fixed Torah study sessions each day — the Torah's power would intensify until they would ultimately be rectified and emerge. But the ba'al davar intensifies against this very thing — to nullify Torah study. And the essential reason is that not every person can defeat the evil inclination through Torah study in a short time — rather many need to hold firm in Torah study for many years before defeating it. And meanwhile various things befall the person. And through this the ba'al davar wishes

55

בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יֵשׁ בְּחִינַת יָמִין וּשְמֹאל, בְּחִינַת אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ וּבִשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד, וְהֵם בְּחִינַת יוֹם וָלַיְלָה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְעִקַּר אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע לְפַתּוֹת אֶת הָאָדָם לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, נִמְשָׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל מִבְּחִינַת שְׂמֹאל שֶׁיֵּשׁ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַלִּמּוּד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ שָׁכִיחַ בְּיוֹתֵר בְּלִמּוּד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־ פֶּה, כִּי מִבְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹם בְּחִינַת יָמִין, אֵין לְהַשֶּׁלֹּא לִשְׁמָהּ אֲחִיזָה כָּל כָּךְ. וְעַל־כֵּן תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָסוּר לְלַמְּדָהּ בְּשָׂכָר וְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מֻתָּר לִלְמֹד בְּשָׂכָר בַּמָּקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. כִּי הַלִּמּוּד שֶׁלּוֹמֵד הָרַב עִם תַּלְמִידָיו, בִּפְרָט עִם תַּלְמִידִים קְטַנִּים הוּא אֵצֶל הָרַב בִּבְחִינַת שֵׁינָה בְּחִינַת קַטְנוּת, כִּי מֻכְרָח לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ וּלְהוֹרִיד שִׂכְלוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ וּלְהַלְבִּישׁ אוֹתוֹ כְּפִי מֹחוֹ הַקָּטָן. וּכְמוֹ שֶׁעַל־יְדֵי שֵׁינָה נִזְדַּכֵּךְ הַמֹּחַ מֵהָעֲכִירוּת וְהַפְּסֹלֶת הַנֶּאֱחָז בְּהַמֹּחַ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּלְבּוּל הַמֹּחַ, וְזוֹכֶה עַל־יְדֵי הַשֵּׁנָה לְקַבֵּל מֹחִין חֲדָשִׁים, כְּמוֹ כֵן עַל־יְדֵי הַלִּמּוּד שֶׁמְּלַמְּדִין עִם הַתַּלְמִידִים הַקְּטַנִּים, עַל־יְדֵי זֶה נִתְחַדֵּשׁ גַּם מֹחַ הָרַב וְזוֹכִין לְקַבֵּל מֹחִין חֲדָשִׁים. אַךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיֶה הַלִּמּוּד עִמָּהֶם לִשְׁמָהּ, הַיְנוּ רַק לְשֵׁם שָׁמַיִם, כִּי אִם מִתְכַּוֵּן בְּלִמּוּדוֹ בִּשְׁבִיל פְּנִיָּה אַחֶרֶת בְּחִינַת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ חַס־וְשָׁלוֹם, אֲזַי אַדְרַבָּא נִתְבַּלְבֵּל וְנִתְעַכֵר מֹחוֹ עַל־יְדֵי זֶה בְּיוֹתֵר. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַלִּמּוּד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ הוּא מִבְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה בְּחִינַת שְׂמֹאלָהּ, עַל כֵּן אָסוּר לִלְמֹד עִמָּהֶם בְּשָׂכָר הַיְנוּ בִּשְׁבִיל עשֶׁר וְכָבוֹד, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן עַל־יְדֵי זֶה אֲחִיזָה בְּיוֹתֵר לִבְחִינַת הַלִּמּוּד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּסֹלֶת הַמֹּחִין סוֹסְפִיתָא דִּדְהָבָא. אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין בְּחִינַת יוֹם, שֶׁשָּׁם אֵין אֲחִיזָה לְהַשֶּׁלֹּא לִשְׁמָהּ כָּל כָּךְ, עַל כֵּן מֻתָּר לְקַבֵּל שָׂכָר בְּעַד לִמּוּדָהּ, כִּי הַשָּׂכָר הַזֶּה הוּא גַּם כֵּן בִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת בִּשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד, בְּחִינַת הַשֶּׁפַע גַּשְׁמִיּוּת שֶׁל עשֶׁר וְכָבוֹד, שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ גַּם כֵּן עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, עַיֵּן פְּנִים (הל' תלמוד תורה הל' ועיין עוד ברית אות מא).

55

to bring one down from Torah study — as it seems that Torah study does not help. Therefore our Rabbis said: "let one remind oneself of the day of death" — for ultimately nothing will remain from one's days of life except what good one snatched — engaging in Torah each day as a statute. And through remembering all this one holds firm in Torah study however one is — and ultimately the light within it will return one to good. The essential aspect of masik shemu'tsa aliba d'hilchesa [establishing the halachah in truth] is that one merits through Torah study to arouse the soul-roots of Israel in the Torah — until an illumination reaches every person of Israel from their soul-root — to return them to good — and to show them a path of how to merit emerging from their evil and drawing close to Hashem. And that is the essential perfection of the halachic ruling — for "the essential is not the learning but the action." And therefore the halachos are

55

בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יֵשׁ בְּחִינַת יָמִין וּשְמֹאל, בְּחִינַת אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ וּבִשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד, וְהֵם בְּחִינַת יוֹם וָלַיְלָה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְעִקַּר אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע לְפַתּוֹת אֶת הָאָדָם לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, נִמְשָׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל מִבְּחִינַת שְׂמֹאל שֶׁיֵּשׁ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַלִּמּוּד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ שָׁכִיחַ בְּיוֹתֵר בְּלִמּוּד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־ פֶּה, כִּי מִבְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹם בְּחִינַת יָמִין, אֵין לְהַשֶּׁלֹּא לִשְׁמָהּ אֲחִיזָה כָּל כָּךְ. וְעַל־כֵּן תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָסוּר לְלַמְּדָהּ בְּשָׂכָר וְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מֻתָּר לִלְמֹד בְּשָׂכָר בַּמָּקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. כִּי הַלִּמּוּד שֶׁלּוֹמֵד הָרַב עִם תַּלְמִידָיו, בִּפְרָט עִם תַּלְמִידִים קְטַנִּים הוּא אֵצֶל הָרַב בִּבְחִינַת שֵׁינָה בְּחִינַת קַטְנוּת, כִּי מֻכְרָח לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ וּלְהוֹרִיד שִׂכְלוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ וּלְהַלְבִּישׁ אוֹתוֹ כְּפִי מֹחוֹ הַקָּטָן. וּכְמוֹ שֶׁעַל־יְדֵי שֵׁינָה נִזְדַּכֵּךְ הַמֹּחַ מֵהָעֲכִירוּת וְהַפְּסֹלֶת הַנֶּאֱחָז בְּהַמֹּחַ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּלְבּוּל הַמֹּחַ, וְזוֹכֶה עַל־יְדֵי הַשֵּׁנָה לְקַבֵּל מֹחִין חֲדָשִׁים, כְּמוֹ כֵן עַל־יְדֵי הַלִּמּוּד שֶׁמְּלַמְּדִין עִם הַתַּלְמִידִים הַקְּטַנִּים, עַל־יְדֵי זֶה נִתְחַדֵּשׁ גַּם מֹחַ הָרַב וְזוֹכִין לְקַבֵּל מֹחִין חֲדָשִׁים. אַךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיֶה הַלִּמּוּד עִמָּהֶם לִשְׁמָהּ, הַיְנוּ רַק לְשֵׁם שָׁמַיִם, כִּי אִם מִתְכַּוֵּן בְּלִמּוּדוֹ בִּשְׁבִיל פְּנִיָּה אַחֶרֶת בְּחִינַת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ חַס־וְשָׁלוֹם, אֲזַי אַדְרַבָּא נִתְבַּלְבֵּל וְנִתְעַכֵר מֹחוֹ עַל־יְדֵי זֶה בְּיוֹתֵר. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַלִּמּוּד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ הוּא מִבְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה בְּחִינַת שְׂמֹאלָהּ, עַל כֵּן אָסוּר לִלְמֹד עִמָּהֶם בְּשָׂכָר הַיְנוּ בִּשְׁבִיל עשֶׁר וְכָבוֹד, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן עַל־יְדֵי זֶה אֲחִיזָה בְּיוֹתֵר לִבְחִינַת הַלִּמּוּד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּסֹלֶת הַמֹּחִין סוֹסְפִיתָא דִּדְהָבָא. אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין בְּחִינַת יוֹם, שֶׁשָּׁם אֵין אֲחִיזָה לְהַשֶּׁלֹּא לִשְׁמָהּ כָּל כָּךְ, עַל כֵּן מֻתָּר לְקַבֵּל שָׂכָר בְּעַד לִמּוּדָהּ, כִּי הַשָּׂכָר הַזֶּה הוּא גַּם כֵּן בִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת בִּשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד, בְּחִינַת הַשֶּׁפַע גַּשְׁמִיּוּת שֶׁל עשֶׁר וְכָבוֹד, שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ גַּם כֵּן עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, עַיֵּן פְּנִים (הל' תלמוד תורה הל' ועיין עוד הלכה ג).

55

called by the language of walking in paths — through the halachos new doorways and gates are made — and the old gates opened — to draw close to Hashem through them. And this is the aspect of the four cubits of halachah — that one merits through the halachah to walk at least four cubits — the measure of a person's space. For every person has four cubits in every place they are — drawn from the four letters of the divine Name — meaning every person wherever they are has four cubits to draw close to Hashem. And this is the essential value of the Tzadikim's study of halachos — through which they draw an illumination upon every person of Israel from their soul-root in the Torah — until one knows that wherever one is there are four cubits — a path to draw close to Hashem. All the clarifications a person needs to clarify in this world — all are accomplished only through the Torah. And from there the beginning of every person's rectification — and

56

הַתּוֹרָה כְּלוּלָה מִשְּׁנֵי הַלִּמּוּדִים שֶׁל דָּרֵי מַעְלָה וְשֶׁל דָּרֵי מַטָּה, הַיְנוּ מֵהַלִּמּוּד שֶׁל אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע, שֶׁזֶּהוּ הַלִּמּוּד שֶׁל דָּרֵי מַעְלָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַתְחָלַת הַתּוֹרָה בְּרֵאשִׁית בְּחִינַת מַאֲמַר סָתוּם בְּחִינַת אַיֵּה הַנַּ"ל, וּמְסַיֶּמֶת לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַלִּמּוּד שֶׁל מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ שֶׁהוּא הַלִּמּוּד שֶׁל דָּרֵי מַטָּה. וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְהִנֵּה עִקַּר הַתּוֹרָה הוּא לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן לִמּוּד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלִּמּוּד שֶׁל מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, בְּחִינַת הַלִּמּוּד שֶׁל דָּרֵי מַטָּה אָסוּר לְלַמְּדָהּ בְּשָׂכָר, כִּי כְּשֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל שָׂכָר וְנוֹתֵן עֵינָיו בַּמָּמוֹן אֲזַי נוֹפֵל לִכְסִילוּת, כִּי עִקַּר הַכְּסִילוּת עַל־יְדֵי תַּאֲוַת מָמוֹן, וַאֲזַי נִסְתַּלֵּק הַדַּעַת וְאֵינוֹ זוֹכֶה לָדַעַת כִּי מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. אֲבָל עַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה בְּחִינַת אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשָּׂגָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד שֶׁשָּׁם אֵין לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שׁוּם אֲחִיזָה כְּלָל, עַל כֵּן מֻתָּר לְקַבֵּל שָׂכָר עַל לִמּוּד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, עַיֵּן פְּנִים (שם הלכה ב).

56

there the completion of every rectification. For from there illumination reaches every person to rectify and clarify at every moment according to the rectification needed then. For the Torah preceded the world — and from there is the beginning of all rectifications — and from there the completion of all rectifications until the final end. The essential perfection of a person is to be so fixed in Torah and service that wherever one is — in all changes of place — one always returns to one's fixed place

57

הַטְּעָמִים וְהַנְּגִינוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הֵם אוֹר עֶלְיוֹן מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה הַנַּ"ל כַּמּוּבָא (שם).

57

— the fixity of the Torah. For there is the essential

58

צָרִיךְ לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ עַל מְנָת שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה, עֲמֵלִים דַּיְקָא. וְעִקַּר הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה שֶׁצְּרִיכִין בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, הוּא בִּשְׁבִיל לְבָרֵר עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה הַלִּמּוּד לִשְׁמָהּ בֶּאֱמֶת רַק לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יִהְיֶה לִמּוּדוֹ חַס־וְשָׁלוֹם בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְקָרִי רַבִּי אוֹ כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַפְּנִיּוֹת חַס־וְשָׁלוֹם. וְעִקַּר הַיְגִיעָה וְהֶעָמָל בְּהַלִּמּוּד הוּא רַק בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כַּמּוּבָן לַכֹּל, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַלִּמּוּד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ חַס־וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ מְאֹד בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, לְבָרֵר וּלְהַכְנִיעַ וְלִדְחוֹת וּלְבַטֵּל לְגַמְרֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּסּוּת וּפְנִיּוֹת וְעַרְמוּמִיּוּת שֶׁרוֹדְפִין אַחַר מַחֲשַׁבְתּוֹ, וְרוֹצִים לְהַטּוֹת לְבָבוֹ מִן הָאֱמֶת חַס־וְשָׁלוֹם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ חַס־וְשָׁלוֹם, הַיְנוּ בִּשְׁבִיל אֵיזֶה פְּנִיָּה שֶׁל שְׁטוּת וְהֶבֶל חַס־וְשָׁלוֹם, וּצְרִיכִין לְהִתְאַמֵּץ בְּכָל עֹז לְבַטֵּל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת, וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ לְהַשְּׁכִינָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה רַק בִּשְׁבִיל רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְאָז עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבָרֵר הַהֲלָכָה מֵאֲחִיזַת הַמֹּץ וְתֶבֶן שֶׁהֵם הַקֻּשְׁיוֹת וְהַחֻמְרוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּהֲלָכָה, וְאָז זוֹכֶה לַהֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה, וּלְאַסּוּקֵי שְׁמַעְתְּתָא אַלִּיבָא דְּהִלְכְתָא. כִּי כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, הַיְנוּ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, אֲזַי ה' עִמּוֹ וַאֲזַי הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וַה' עִמּוֹ - שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ (שם הלכה ג אות ב).

58

rest and establishment — for a person is always moving and disturbed and confused even at home. And there is no rest or fixity for a person except when engaged in Torah and the service of Hashem — for there is the essential rest and inheritance. But one must greatly strive to draw close to the true Tzadikim who can fix one in great fixity in Torah — so that wherever one is physically or spiritually — one will not be completely pushed away. Rather one will flee each time to the Torah and service — for there is one's essential fixity. There are fallen Torahs and flawed studies and distorted reasoning — through which comes the essential distancing of the person from their service of Hashem. And in this there are many levels

59

אַף־עַל פִּי שֶׁגַּם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מֻכְרָח לִפֹּל בִּשְׁעַת אֲמִירַת תּוֹרָתוֹ, לְאֵיזֶה בְּחִינַת שְׁגִיאָה דַּקָּה מִן הַדַּקָּה מִבְּחִינַת שְׂמֹאלָהּ, בִּכְדֵי לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם שֶׁפַע עשֶׁר וְכָבוֹד לְיִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת בִּשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד, אֲבָל זֶה רַק בִּתְחִלַּת הַהִתְגַּלּוּת. אֲבָל אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁכְּבָר נִתְעוֹרֵר בְּחִינַת שְׂמֹאלָהּ, אֲזַי צְרִיכִין דַּיְקָא לְאַכְלְלָא שְׂמֹאלָא בִּימִינָא, וְעַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא מַמְשִׁיכִין פַּרְנָסָה דִּקְדֻשָּׁה (שם אות ג).

59

— for some through this completely reverse the truth — and some deviate a little — and some deviate only the tiniest amount imperceptibly. And all the corruptions in the world from the smallest

60

מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא נָתַן הַתּוֹרָה תֵּכֶף מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְקִיֵּם הָעוֹלָם עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה לָנוּ, וְזֶה יְסוֹד דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁקָּדְמָה לָעוֹלָם (עין תשובה אות מ).

60

to the greatest — all were through the aforementioned flawed studies. For even the first

61

כָּל הַסִּפּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה וְכָל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה, כְּגוֹן וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְכַיּוֹצֵא, כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת סִתְרֵי תּוֹרָה בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלֶמֶת, שֶׁעַל יָדָהּ הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַיֵּם הָעוֹלָם בְּחַסְדוֹ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְקַיֵּם הָעוֹלָם תָּמִיד גַּם עַתָּה אֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁפּוֹגְמִין חַס־וְשָׁלוֹם בְּמִצְוֹת הַתּוֹרָה. כִּי עַכְשָׁו אַחַר בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה, אִי אֶפְשָׁר לְעוֹרֵר וּלְגַלּוֹת הַחֶסֶד הַנֶּעֱלָם הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלֶמֶת הַנַּ"ל, כִּי אִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה. כִּי כְּבָר מָסַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַכֹּל בְּיָדוֹ וְהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הלכות מילה אות ח).

61

flaw of eating from the Tree of Knowledge through the serpent's advice — all came through the flawed fallen Torahs — for the serpent came at them with great cunning and studied a deep and profound study — until he misled them through his flawed study — until they added to the commandment — and through

62

כְּלַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִמְשִׁיךְ לָנוּ משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל־יְדֵי שעט שֶׁזָּכָה לְבַטֵּל עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, וְעָלָה לַמָּרוֹם וְשָׁהָה שָׁם שְׁלשָׁה פְּעָמִים אַרְבָּעִים יוֹם לֶחֶם לֹא אָכַל וְכוּ', וְעַל־יְדֵי זֶה זָכָה לְהַמְשִׁיךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מֵהָרְשִׁימָה שֶׁל הַבִּטּוּל הַנַּ"ל, עַל־ יְדֵי הַכֵּלִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת הַכְּלוּלִים בְּשָׁלשׁ קַוִּין חֶסֶד דִּין רַחֲמִים. וְעַל־כֵּן הַתּוֹרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת בְּכָל בְּחִינוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁל הַבִּטּוּל הַנַּ"ל. וּבְחִינַת הַכֵּלִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי זֶה אַחַר־כָּךְ לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימָה הַקְּדוֹשָׁה בְּתוֹכָם, מְבֹאָר וּמוּבָן בְּמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ ז"ל שֶׁפָּתַח וְאָמַר אַנְתְּ הוּא חַד וְלֹא בְּחוּשְׁבָּן וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ אֶחָד, וְשָׁם הַכֹּל סָתוּם וְנֶעֱלָם וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא תַּמָּן כְּלָל. וְזֶה בְּחִינַת רָצוֹא, וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל לְדַבֵּר מִבְּחִינַת וָשׁוֹב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַנְתְּ הוּא דְּאַפִּיקַת עֶשֶׂר תִּקּוּנִין שֶׁהֵם בְּחִינַת הַכֵּלִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל, וּמְבָאֵר וְהוֹלֵךְ שֶׁהֵם כְּלוּלִים בְּשָׁלשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: חַד אָרִיךְ, וְחַד קָצִיר, וְחַד בֵּינוֹנִי, כַּמּוּבָא (שם הלכה ה אות יז).

62

this they subsequently subtracted through the false and illusory study of the serpent. From then on the da'as and mind were flawed — and the world was mixed with good and evil — and the flawed studies go on confusing the whole world. And from this came the sin of the Golden Calf — through the wicked and evil studies of the mixed multitude. And there are many many levels in this matter — for some flaw little — and some more — and some so greatly that they come to literal heresy and idol worship.

63

עִקַּר קִיּוּם הַבְּרִיאָה בִּכְלַל הָעוֹלָם הוּא כְּשֶׁאַחַר הַבְּרִיאָה נִכְלָל בִּבְחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, בִּבְחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם כַּיָּדוּעַ. וְעִקַּר זֹאת הַבְּחִינָה נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא תּוֹרַת אֱמֶת, שֶׁעַל יָדָהּ מְקַשְּׁרִין כָּל הָעוֹלָמוֹת וְנִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה. וְזֶה הַתַּכְלִית מִכָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן הַתּוֹרָה הִיא מְשֻׁלֶּשֶׁת בְּכָל בְּחִינוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, הַיְנוּ אַחַר הַבְּרִיאָה, וְקֹדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׂמֹאל וְיָמִין, וּבְחִינַת כְּלָלִיּוּת אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה כְּלָלִיּוּת הַשְּׂמֹאל בַּיָּמִין, שֶׁזֶּה נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָאֶמְצַע הַמַּכְרִיעַ בֵּין יָמִין לִשְמֹאל. וְעַל־כֵּן הַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֱמֶת וְנִקְרֵאת שָׁלוֹם, כִּי עִקַּר כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה הוּא עַל־יְדֵי אֱמֶת, וּבְחִינָה זוֹ הוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּכְרִיעַ בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְכוֹלֵל שְׂמֹאל בְּיָמִין אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה (הלכות עבדים הלכה ב אות יב).

63

Until even great Tzadikim can sometimes err through the fallen Torahs — until their mind is turned from the truth. Therefore one must greatly implore Hashem to be saved from all this — and to merit the Torah of truth in which there is no hold of the aforementioned studies. With the Torah the Holy One blessed be He created the world — and all the world's conduct is only through the Torah. And therefore one who merits the Torah can conduct the world as they wish

64

עִקַּר הַתּוֹרָה הִיא לָצֵאת מִגֶּדֶר בְּהֵמָה לְגֶדֶר הָאָדָם, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם וְלֹא אֻמּוֹת הָעוֹלָם, בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. כִּי כָּל אָדָם צָרִיךְ לְשַׁבֵּר וְלָצֵאת מִבְּחִינַת בְּהֵמִיּוּת לִבְחִינַת אָדָם, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ וְדַיְקָא עַל עוֹר בְּהֵמָה, וּדְבָרִים שֶׁבִּכְתָב אָסוּר לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה, וּדְבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָן בִּכְתָב, עַיֵּן פְּנִים (הלכות ספר תורה הלכה א).

64

and perform awesome wonders in the world. The receiving of the Torah is the aspect of attaining the ma'aseh merkavah [the Work of the Chariot]. For through the Torah one merits to become the Chariot of the Omnipresent — until

65

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים. וְעִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן הוּא בִּבְחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, הַיְנוּ כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, דְּהַיְנוּ הַנִּגְלֶה לוֹ מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ וּמֵבִין זֶה בְּחִינַת נַעֲשֶׂה, וּמַה שֶּׁנִּסְתָּר וְנֶעֱלָם מִמֶּנּוּ זֶה בְּחִינַת נִשְׁמַע. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּכָל עֵת מֵחָדָשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה בְּכָל פַּעַם לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין אֶת הַנִּסְתָּר וְנֶעֱלָם מִמֶּנּוּ, וְלַעֲשׂוֹת מֵהַנִּשְׁמַע נַעֲשֶׂה וְאָז יִהְיֶה לוֹ נִשְׁמַע גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר. וְאַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לֵילֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְלַעֲשׂוֹת גַּם מִזֶּה הַנִּשְׁמַע נַעֲשֶׂה וְכֵן בְּכָל פַּעַם לְעוֹלָם. וְזֶה בְּחִינַת כְּתִיבַת סֵפֶר הַתּוֹרָה, כִּי הַכַּוָּנָה שֶׁצָּרִיךְ הַסּוֹפֵר לְכַוֵּן לְכָתְבָהּ לִשְׁמָהּ וְהַשֵּׁמוֹת שֶׁבָּהּ לְשֵׁם קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, זֹאת הַכַּוָּנָה הוּא בְּחִינַת נִשְׁמַע שֶׁהוּא בְּחִינַת נִסְתָּר בְּחִינַת דְּבֵקוּת וּבִטּוּל לְאֵין סוֹף, כִּי צָרִיךְ הַסּוֹפֵר קֹדֶם הַכְּתִיבָה לְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נִשְׁמַע, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם הַקְּדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּכְתְּבֶנָה לְשֵׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְשֵׁם קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה וּלְשֵׁם קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וַאֲזַי כְּשֶׁכּוֹתֵב אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בְּכַוָּנָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְשֵׁם קְדֻשָּׁה, אֲזַי מַמְשִׁיךְ בְּחִינַת הַנִּשְׁמַע בְּחִינַת הַנִּסְתָּר בְּחִינַת אוֹר אֵין סוֹף לְתוֹךְ הָאוֹתִיּוֹת הַנִּכְתָּבִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת נַעֲשֶׂה בְּחִינַת עֲשִׂיָּה גַּשְׁמִית, נִמְצָא שֶׁמַּמְשִׁיךְ מֵהַנִּשְׁמַע לְנַעֲשֶׂה, כִּי בֶּאֱמֶת אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בְּשָׁרְשָׁן הֵם אוֹרוֹת רוּחָנִיִּים וּגְבוֹהִים מְאֹד, וְכֻלָּם מֻשְׁרָשִׁים בּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף, וּמִשָּׁם צְרִיכִין לְהַמְשִׁיכָם לְמַטָּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁעוֹשִׂין מֵהַנִּשְׁמַע נַעֲשֶׂה. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד שֶׁיִּכְתֹּב דַּיְקָא סֵפֶר תּוֹרָה, כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע בְּעַצְמוֹ כְּפִי בְּחִינָתוֹ, וְצָרִיךְ דַּיְקָא לְהַשִּׂיג וּלְקַבֵּל בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע לְפִי בְּחִינָתוֹ. וְזֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הִיא בְּחִינַת נַעֲשֶׂה, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הוּא מַה שֶּׁהַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים מְגַלִּין הַנִּסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא הָיָה מוּבָן כְּלָל מִתְּחִלָּה מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, רַק הֵם מְגַלִּין זֹאת עַל־יְדֵי שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַחֲכָמִים זוֹכִין בְּכָל פַּעַם לְהַשִּׂיג בְּיוֹתֵר אֶת בְּחִינַת הַנִּשְׁמַע שֶׁבַּתּוֹרָה (שם הלכה ב אות ב ג).

65

one can merit to be included in the supernal human sitting on the Throne — the fullness of the Chariot. And this is: "this is the Torah — a human being." For the essential receiving of the Torah was through the Tent of Meeting where Moshe received the Torah and transmitted it to Yehoshua — the aspect of connecting and joining the upper point of the alef with the lower point — and through this the form of the alef is completed — the aspect of the Work of the Chariot — until through this "human being" is formed — the aspect of the human sitting on the Throne. The essential halachos of the holy Torah are the aspect of expertise in the halachah of the paths of teshuvah — the aspect of: "if I ascend to heaven You are there — and if I make my bed in the underworld — You are there" — to hold firm to Hashem in everything that befalls one — in ascent and descent — and from wherever one is — even in the lowest depths — not to despair — but to burrow from there to return to Him. And that is the essential halachos of the Torah — for "the essential is not the learning but the action." And

66

כְּבָר מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁזֶּה הָעִנְיָן לַעֲשׂוֹת מֵהַנִּשְׁמַע שֶׁהוּא בְּחִינַת נִסְתָּר בְּחִינַת תְּפִלָּה דְּבֵקוּת, לַעֲשׂוֹת מִזֶּה נַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בְּחִינַת נִגְלֶה בְּחִינַת תּוֹרָה, נִמְצָא שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת מִתְּפִלָּה תּוֹרָה, זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינָה אַחַת עִם מַה שֶּׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג הַתּוֹרָה וּלְקַיְּימָהּ, אֲזַי כָּל הַתּוֹרָה עֲדַיִן בִּבְחִינַת נִסְתָּר אֶצְלוֹ הַיְנוּ בִּבְחִינַת תְּפִלָּה, כִּי אָז צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לִזְכּוֹת לְקִיּוּם הַתּוֹרָה, נִמְצָא שֶׁעוֹשֶׂה מֵהַתּוֹרָה שֶׁלֹּא זָכָה עֲדַיִן לְהַשִּׂיגָהּ וּלְקַיְּמָהּ עוֹשֶׂה מִזֶּה תְּפִלָּה, כִּי מִתְפַּלֵּל עַל זֶה לִזְכּוֹת אֵלֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיגָהּ וּלְקַיְּימָהּ, נִמְצָא שֶׁנַּעֲשָׂה עַכְשָׁו אֶצְלוֹ מֵהַתְּפִלָּה תּוֹרָה, הַיְנוּ מִבְּחִינָה זוֹ שֶׁהָיָה נֶעֱלָם וְנִסְתָּר מִמֶּנּוּ עַד הֵנָּה, רַק שֶׁהָיָה מִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְפַּלֵּל לִזְכּוֹת לָזֶה, וְעַכְשָׁו כְּבָר נַעֲשָׂה הַשָּׂגָה וּמַדְרֵגָה זוֹ אֶצְלוֹ בְּחִינַת נִגְלֶה בְּחִינַת נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תּוֹרָה. וְיֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נִשְׁמַע, בְּחִינַת תְּפִלָּה גָּבֹהַּ יוֹתֵר, הַיְנוּ שֶׁעַכְשָׁו צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְהַשִּׂיג עוֹד מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה מִזּוֹ, וְכֵן לְעוֹלָם כַּנַּ"ל (שם אות ד).

66

for this expertise one needs in plain terms all the halachos of the Torah with all the particulars of the rulings in each halachah. For all kinds of Torah delicacies are needed to revive the weak souls — who are in the aspect of those departing — who have exited from the fullness of holiness. And every person has strayed to where they have strayed — and they need to be strengthened and their soul revived with all kinds of Torah delicacies — for every mitzvah and every ruling and particular

67

יֵשׁ אִילָן נִפְלָא קָדוֹשׁ וְנוֹרָא מְאֹד, וְהוּא בְּחִינַת הָעֵץ הַחַיִּים דְּמָזוֹן לְכֻלָּא בֵּיהּ וּתְחוֹתוֹהִי תְּטַלֵל כָּל חֵיוַת בְּרָא וּבְעַנְפוֹהִי יְדוּרוּן כָּל צִפֳּרֵי שְׁמַיָּא. וְגֹדֶל הַתַּעֲנוּג שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֵין לְשַׁעֵר. וְעִקַּר קִבּוּל הַשָּׂכָר שֶׁל הַנְּשָׁמָה הִיא, כְּשֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא אֶל זֶה הָאִילָן שֶׁהוּא הָעֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם עוֹלָה הַנְּשָׁמָה דֶּרֶךְ הָעֵץ הַחַיִּים לְהִתְעַנֵּג עַל ה' לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וְכוּ', אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה. וְזֶה הָעֵץ הַחַיִּים הוּא שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת עֵץ חַיִּים לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְעֵץ הַחַיִּים הַנַּ"ל, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁהוֹלְכִין תְּחִלָּה בְּהַדֶּרֶךְ שֶׁהוֹלֵךְ לְעֵץ הַחַיִּים. וְהַדֶּרֶךְ הוּא בְּחִינַת כְּלַל מִצְוֹת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָאִים דֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם תֵּלְכוּ, וְכֵן בִּפְסוּקִים הַרְבֵּה (שם הלכה ג אות ב).

67

halachah in every mitzvah has specific power to revive the soul. Therefore one must greatly persevere in Torah study — for it truly restores the soul. And especially in studying the Poskim — the decided halachos — which clarify the good from the evil — the permitted from the forbidden. And through this the evil has no power to bring the person down —

68

אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שָׁרְשָׁם לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, כִּי בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְעַל כָּל אוֹת וָאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה עוֹמְדִים כַּמָּה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת עוֹלָמוֹת, נִמְצָא שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מִעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה בְּחִדּוּשׁ נִפְלָא מְאֹד, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁכּוֹתְבִין הַתּוֹרָה בְּסֵפֶר, עַל־יְדֵי זֶה הוּא מַמְשִׁיךְ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מִשָּׁרְשָׁם שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, לְמַטָּה לִבְחִינַת מָקוֹם שֶׁהוּא הַגְּוִיל וְהַקְּלָף שֶׁתּוֹפֵס מָקוֹם, וְעַל־יְדֵי זֶה מַעֲלֶה כָּל בְּחִינַת הַמָּקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם (שם אות ז).

68

and one merits to remain standing at one's post. And one must also study many true books that speak of the service of Hashem — and be expert in them thoroughly — for all are needed for this expertise in halachah — the essential

69

אִי אֶפְשָׁר לָצֵאת מִבְּחִינַת מָקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם עוֹמֵד הָעֵץ הַחַיִּים הַנַּ"ל, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת מִעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה בְּתַכְלִית הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, עַד שֶׁמִּשָּׁם וּלְמַעְלָה אֵין שׁוּם בְּחִינַת מָקוֹם כְּלָל, וְרַק הוּא יָכוֹל לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת מִבְּחִינַת מָקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם. וְכָל זֶה זָכָה הַצַּדִּיק עַל־יְדֵי שֶׁכָּפַף גּוּפוֹ וְקִבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, בִּבְחִינַת וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְנֵי קְהָת, בַּכָּתֵף יִשְׂאוּ אֶת הָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת. כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה יְכוֹלִין לִישָׂא וּלְהָרִים אֶת הַכֹּל, בִּבְחִינַת הָאָרוֹן נָשָׂא אֶת נוֹשְׂאָיו, כִּי עִקַּר בִּיאַת הָאָדָם לְזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא תַּכְלִית הַמָּקוֹם, הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁאִם יִזְכֶּה לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן שֶׁל זֶה הָעוֹלָם וּלְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ כָּרָאוּי, אֲזַי הוּא מְקַדֵּשׁ אֶת בְּחִינַת הַמָּקוֹם עַד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מִעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, וְכָל מַה שֶּׁמְּקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת מִעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה בְּמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁיּוּכַל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי זֶה לַעֲלוֹת לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם לְגַמְרֵי. נִמְצָא שֶׁעִקַּר בִּיאַת הָאָדָם לְזֶה הָעוֹלָם הָיָה בִּשְׁבִיל זֶה, כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהַּ וְיָרִים אֶת הַמָּקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, עַל־ יְדֵי שֶׁזּוֹכֶה לְקַדֵּשׁ אֶת בְּחִינַת הַמָּקוֹם כַּנַּ"ל. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר הִיא חַיֵּינוּ, לִזְכּוֹת עַל יָדָהּ לְחַיֵּי עוֹלָם לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁכּוֹתְבִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה עַל הַסֵּפֶר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה הַגָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה, כִּי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מַחֲזִיקִין הַרְבֵּה מְאֹד כַּנַּ"ל, וְהוּא מַמְשִׁיךְ אוֹתָם לִבְחִינַת מָקוֹם וְכוֹתֵב אוֹתָם עַל הַסֵּפֶר, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהִכָּלֵל בְּהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת מִעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, עַד שֶׁזּוֹכִין עַל־ יְדֵי זֶה לַעֲלוֹת לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם לְגַמְרֵי. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמֵּבִיא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְתוֹךְ הַמָּקוֹם, עַל־יְדֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אֶת בְּחִינַת הַמָּקוֹם, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה, עַד שֶׁזּוֹכֶה עַל־ יְדֵי זֶה לַעֲלוֹת לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם הָאִילָן הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, שֶׁשָּׁם עִקַּר קִבּוּל הַשָּׂכָר שֶׁל כָּל מְקַיְּימֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְזֶה בְּחִינַת עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּחֲזִיק וְאוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ בְּהַתּוֹרָה, הִיא מַגְבִּיהַּ וְנוֹשֵׂאת אוֹתוֹ אֶל עֵץ חַיִּים שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, בִּבְחִינַת אָרוֹן נָשָׂא אֶת נוֹשְׂאָיו כַּנַּ"ל (שם עיין מחלוקת אות ל).

69

perfection and purpose of all the Torah's halachos. The essential purpose of the Torah is teshuvah and good deeds and holy longings for Hashem — through which the Torah's letters are formed for good — and all four parts of the Torah are rectified: literal meaning, allusion, homily, and mystery. For all of them have no fullness except through good longings — through which comes the essential formation for good. Through flawing the literal meaning of the Torah — not clarifying the plain halachah — not distinguishing the forbidden from the permitted — through this illness comes. And conversely — in proportion to the rectification — the aspect of the rectification of the lower bris — one merits healing. Those who merit to enter into the attainment of the Torah's secrets — of them it is written spiritually: "those who descend to the sea in ships" etc. — for only they descend into the sea of wisdom with great and wondrous work — and only they see Hashem's works and awesome wonders. But none merits this except true guardians of the bris. For even in all the other parts of

70

הָאִילָן הַנַּ"ל יֵשׁ לוֹ שָׁלשָׁה שָׁרָשִׁים, וְהֵם: אֱמוּנָה, וַעֲנָוָה, וְיִרְאָה. וְגוּף הָאִילָן הוּא אֱמֶת, וְכָל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ הַכֹּל כָּלוּל בְּעִנְיַן כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמָהּ (שם אות ח).

70

the Torah — literal meaning, allusion, and homily — it is also impossible to enter

71

קֹדֶם חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה יָכוֹל הָאָדָם לְהַשִּׂיג הַתּוֹרָה בִּפְנִימִיּוּתָהּ, בְּחִינַת כָּתְנוֹת אוֹר בְּאָלֶ"ף, וְלֶאֱכֹל וּלְהִתְעַנֵּג מֵעֵץ הַחַיִּים הַנַּ"ל, אַךְ אַחַר כָּךְ נִתְגַּשֵּׁם כִּבְיָכוֹל דַּעַת הָאָדָם עַד שֶׁאִישׂ אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג הַתּוֹרָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי לְבוּשִׁים גַּשְׁמִיִּים בְּחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, וְאָז נִתְגָּרֵשׁ וְנִתְרַחֵק מֵעֵץ הַחַיִּים. וְעַל־כֵּן עַתָּה צְרִיכִין לִכְתֹּב הַתּוֹרָה דַּיְקָא עַל עוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי שֶׁכּוֹתְבִין הַתּוֹרָה עַל הָעוֹר וּמְבִיאִין אוֹתָהּ לִבְחִינַת מָקוֹם, עַד שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בָּהּ תְּפִיסָה בַּיָּדַיִם מַמָּשׁ, אֲבָל אָנוּ כּוֹתְבִין אוֹתָהּ בִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא אָנוּ מְקַדְּשִׁין אֶת הַמָּקוֹם עַד שֶׁזּוֹכִין לַעֲלוֹת מִשָּׁם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם וְלָבוֹא אֶל הָעֵץ הַחַיִּים וְכַנַּ"ל (שם אות ט).

71

fully in truth except through guarding the bris. And all the more so attaining the Torah's secrets — the essential is through guarding the bris in fullness. And therefore every scholar must examine themselves whether they are clean of sin — whether they are holy in guarding the bris as required. And if one knows oneself to still

72

עִקַּר הַכְּתִיבָה הִיא בִּשְׁבִיל זִכָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן וְכוּ', וְהַזִּכָּרוֹן הוּא בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי כְּתִיבַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, וּמֵחֲמַת שֶׁבֵּרוּר הַמְדַמֶּה שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, הִיא לְכָל אֶחָד כְּפִי בְּחִינָתוֹ כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו, עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד דַּיְקָא לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, אוֹ לְהַגִּיהַּ בָּהּ אוֹת אַחַת עַל כָּל פָּנִים, כְּדֵי שֶׁיְבָרֵר עַל־יְדֵי זֶה הַמְדַמֶּה וְיַשְׁלִים הָאֱמוּנָה כְּפִי בְּחִינָתוֹ. וּמֵחֲמַת שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, עַל כֵּן קָרְאָה שפג הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מִצְוַת כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה בַּשֵּׁם כִּתְבוּ לָכֶם אֶת 'הַשִּׁירָה' הַזֹּאת (שם הלכה ד אות ב ג).

72

be distant from this — one must know that one's Torah has not yet fullness — except through the great holy Tzadik who is genuinely holy in the sanctity of the bris in fullness. When one binds oneself to him — the scholar and Tzadik are included in one — and then through his power one can be rectified. All

73

הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא בְּחִינַת הָרוּחַ נְבוּאָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהַתְּפִלָּה מִבְּחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁהַתְּפִלָּה הַזֹּאת הִיא בְּחִינַת הַמַּטֵּה עֹז שֶׁקָּרַע הַיָּם, וְזֶה בְּחִינַת הַקָּנֶה וְהַקֻּלְמוֹס שֶׁכּוֹתְבִין בּוֹ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת הַמַּטֵּה עֹז הַנַּ"ל, כַּמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְהַדְּיוֹ שָׁחֹר מְרַמֵּז גַּם כֵּן עַל הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁחְרוּת, וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ רוּחַ נְבוּאָה וְנִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, וְהוּא גַּם כֵּן בִּבְחִינַת דְּיוֹ שָׁחֹר, כִּי הַמְדַמֶּה הִיא בִּבְחִינַת שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־יְדֵי שֶׁכּוֹתְבִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה וְכוּ' דַּיְקָא, עַל־יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי עוֹר בְּהֵמָה הִיא בְּחִינַת תַּכְלִית צִמְצוּם הַמְדַמֶּה (שם אות יב יג).

73

the letters and words and portions of the holy Torah — and all 613 mitzvos and all Rabbinic mitzvos — are all in the aspect of vessels and contractions to receive through them the light of Ein Sof — flowing from the trace-impression that remains when returning from the nullification toward the light of Ein Sof. And therefore if a

74

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָסוּר לִיגַע בְּסֵפֶר תּוֹרָה עֵרֹם בְּלִי לְבוּשׁ הַמִּטְפַּחַת, לְהוֹרוֹת שֶׁעֶצֶם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁכְּלוּלָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְהִיא אַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין לָנוּ בָּהּ שׁוּם נְגִיעָה מַמָּשִׁית בְּיָדֵינוּ חַס־וְשָׁלוֹם, וְאֵין לָנוּ שׁוּם תְּפִיסָה בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כִּי אִם דֶּרֶךְ כַּמָּה לְבוּשִׁים, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְדַמֶּה עַצְמוֹ עַל־יְדֵי הַנְּבִיאִים בְּכַמָּה דִּמְיוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה הַנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הָאֱמוּנָה. וְכָל הַדִּמְיוֹנוֹת הֵם בְּחִינַת לְבוּשִׁין כִּבְיָכוֹל כַּיָּדוּעַ, אֲבָל אָסוּר לִיגַע בְּיָדַיִם גַּשְׁמִיִּים בְּהַתּוֹרָה, כִּי עֶצֶם הַתּוֹרָה מֻפְשֶׁטֶת לְגַמְרֵי מִגַּשְׁמִיּוּתֵינוּ, וְאִי אֶפְשָׁר לִינֹק מִמֶּנָּה כִּי אִם עַל־יְדֵי כַּמָּה לְבוּשִׁים וְדִמְיוֹנוֹת כַּנַּ"ל (שם אות יב).

74

single letter is missing from the Torah it is invalid — for Hashem calculated in His mind that it is impossible to receive the radiance of the revelation of His G-dliness flowing from this trace-impression except through all these vessels specifically — in their form and pattern — all the Torah's letters and words and portions. And similarly one must be precise

75

עִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל־יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁכְּלוּלָה מִבְּחִינַת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת עֵת הַחַיִּים בְּחִינַת תִּקּוּן עֵץ הַדַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם, כִּי עִקַּר תִּקּוּן וּבֵרוּר הַטּוֹב מֵהָרַע שֶׁבְּעֵץ הַדַּעַת, הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁכְּלוּלָה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, כִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הִיא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא הַגְּמָרָא נִכְתֶּבֶת עַל פִּי רֹב בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם, וְגַם הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּעַצְמָהּ כְּלוּלָה מִלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְתַרְגּוּם כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל מִנַּיִן לַתַּרְגּוּם מִן הַתּוֹרָה וְכוּ', עַיֵּן פְּנִים (הלכות חדש הלכה ד אות ב).

75

in fulfilling every mitzvah according to its law — with all its particulars and exactitudes — for Hashem calculated that it is impossible to draw the revelation of His G-dliness into the world except through these vessels made through all these mitzvos with all their exactitudes and particulars. Through reviewing one's study a hundred and one times — and presumably each

76

כָּל אוֹת וָאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל פְּרָטִי שֶׁמְּקַבֵּל מִשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל חָכְמָה עִלָּאָה דֶּרֶךְ הַצִּנּוֹר הַשַּׁיָּךְ לוֹ, שֶׁעַל־ יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַמְתִּיק הַצִּמְצוּם הַשַּׁיָּךְ לוֹ. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אוֹת שֶׁיִּהְיֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאָסוּר שֶׁיִּדָּבְקוּ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה זֶה בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְעָרֵב הַשְּׂכָלִים ש וְהַצִּמְצוּמִים, שֶׁאָז אִי אֶפְשָׁר לְהַמְתִּיקָם כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (כלאי בהמה הלכה ג אות ח).

76

time one reviews the study one understands more than one knew and understood at first — as our Rabbis said: "whatever you search through them you find new flavor". And what one knows

77

הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַהֲלָכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מִתְבָּרְרִין, הֵם נִמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מִתְּלֵיסָר מְכִילִין דְּרַחֲמֵי, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת, עַל־יְדֵי זֶה מְעוֹרְרִין הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, וְעַל־יְדֵי זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלֵינוּ וּמוֹשִׁיעַ לָנוּ מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים הַהֲלָכוֹת חֶסֶד כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עַל יָדָם מְעוֹרְרִין שְׁלשָׁה עָשָׂר מְכִילִין דְּרַחֲמֵי שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, וּמִשָּׁם כָּל הַיְשׁוּעוֹת וְהַנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ בְּכָל דּוֹר בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה (שם הלכה ד אות יד).

77

and understands each time that one did not attain at first — is the aspect of hidden — for the matter was in the aspect of hidden from one until now. And hidden is the aspect of prayer. It is found that the first time of learning is the aspect of Torah — and afterward

78

עַל־יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת שֶׁהוּא פְּסַק הַהֲלָכָה שֶׁמִּתְבָּרֶרֶת מִתּוֹךְ הַמַּחֲלֹקוֹת וְהַשִּׁנּוּי דֵּעוֹת שֶׁזֶּה אוֹסֵר וְזֶה מַתִּיר וְכוּ', עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִתְגַּלָּה אַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל הַפְּעֻלּוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מֵאַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג זֹאת. כִּי כָּל הַפְּעֻלּוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁבְּכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה כַּיָּדוּעַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּל אוֹת יֵשׁ לוֹ תְּמוּנָה מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹ, וְכֵן צֵרוּפֵי הַתֵּבוֹת מְשֻׁנִּין כָּל אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ כֵן נִמְשָׁכִין כָּל הַבְּרוּאִים מְשֻׁנִּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, אֲבָל כָּל אוֹתִיּוֹת וְתֵבוֹת וּפַרְשִׁיּוֹת וְכוּ' שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמְּשֻׁנִּים כָּל אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, דַּיְקָא עַל יָדָם מַכִּירִין וְיוֹדְעִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת בִּשְׁלֵמוּת מֵאַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת דַּיְקָא שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בְּאוֹתִיּוֹת וְדִבּוּרִים אֵלּוּ. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בִּשְׁלֵמוּת דַּרְכֵּי הַתּוֹרָה, עַל כֵּן נִדְמֶה כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה שִׁנּוּיִים וְקַשְׁיוּת בַּתּוֹרָה, כְּגוֹן שְׁנֵי כְּתוּבִים הַמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה שֶׁקֹּדֶם שֶׁבָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי הַמַּכְרִיעַ, נִדְמֶה לָנוּ כְּאִלּוּ הָיָה חַס־וְשָׁלוֹם אֵיזֶה שִׁנּוּי בַּתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן חָמַל עָלֵינוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמָסַר לָנוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה עַל־יְדֵי הַחֲכָמִים לְדָרְשָׁהּ בִּשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הֵם מְיַשְּׁבִין כָּל הַשִּׁנּוּיִים וּמַכְרִיעִין בֵּין הַכְּתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלֵינוּ דַּעַת לֵידַע וּלְהַאֲמִין כִּי כְּמוֹ שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁלְּפִי קַטְנוּת שִׂכְלֵנוּ הָיָה לָנוּ כַּמָּה קֻשְׁיוֹת וְשִׁנּוּיִים בַּתּוֹרָה, אַף עַל פִּי כֵן בָּאִים הַחֲכָמִים הַקְּדוֹשִׁים וְדוֹרְשִׁין אֶת הַתּוֹרָה, וּמוֹדִיעִין לָנוּ כִּי בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ אֶחָד, כְּמוֹ כֵן גַּם הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהֵם כָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת כֻּלָּם אֶחָד בְּשָׁרְשָׁן, כִּי כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת בְּשִׂכְלֵנוּ. וְעַל־כֵּן מִדָּה הָאַחֲרוֹנָה מִשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַתּוֹרָה הִיא, שְׁנֵי כְּתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה עַד שֶׁיָּבֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְכוּ', כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַהֲלָכוֹת שֶׁמִּתְבָּרְרִין עַל־יְדֵי הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יִתְגַּלֶּה אַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי הַמַּכְרִיעַ בֵּין שְׁנֵי הַכְּתוּבִים הַמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה כַּנַּ"ל (שם אות יט).

78

when one studies again and attains more — the learning is included also in the aspect of prayer. And therefore when one reviews a hundred times outside of the first time — that learning receives the light of the fullness of prayer — the aspect of one hundred blessings — flowing from the trace-impression of the nullification where is the fullness of memory — and through this one remembers one's study well. The sustaining of the Torah in the world is very difficult — for the heart of man is evil from youth — and therefore the angels truly protested at the giving of the Torah: saying those about to sin will anger You. But the essential giving of the Torah was in the merit of teshuvah which preceded the world — through which all the flaws and sins will be rectified. And the essential teshuvah is the aspect of Shabbos. And therefore one reads the Torah on Shabbos until one completes it each year through the Shabbos reading specifically — showing that the essential drawing of the Torah into the world for one to merit to fulfill it — the essential

79

עַל־יְדֵי זֶה שֶׁזּוֹכִין לְתוֹרָה, עַל־יְדֵי זֶה מְקַשְּׁרִין כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁהִיא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, לְשֹׁרֶשׁ חִיּוּתָהּ שֶׁהִיא הַתּוֹרָה וְנַעֲשָׂה הַכֹּל כַּסֵּדֶר. וְזֶה בְּחִינַת הַסְּדָרִים שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְכֵן בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, כִּי עַל־יְדֵי לִמּוּד וְקִיּוּם הַתּוֹרָה נַעֲשָׂה הַכֹּל כַּסֵּדֶר (הלכות פדיון בכור הלכה ג אות ז).

79

— is through Shabbos — the aspect of teshuvah — through which comes the essential fulfillment of the Torah. And since the essential path of teshuvah is

80

עַל־יְדֵי שֶׁמַּכְנִיעַ הַחָמְרִיּוּת וְהַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁבְּגוּפוֹ, וּמַטֶּה שִׁכְמוֹ כַּחֲמוֹר לְמַשְׂאוּי לִסְבֹּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה (פדיון פטר חמור הלכה א).

80

illuminated by the Tzadikim in the world through their disciples — the aspect of

81

הַטְּעָמִים וְהַנְּגִינוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הֵם גְּבוֹהִים יוֹתֵר מִכָּל הַשָּׁלשׁ בְּחִינוֹת שֶׁהֵם: תַּגִּין, נְקֻדּוֹת, אוֹתִיּוֹת, וְהֵם בִּבְחִינַת אוֹר הַפָּנִים וְשָׁם נֶעֱלָמִין וְנִסְתָּרִין כָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, וְהֵם בִּבְחִינַת סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, שֶׁשָּׁם נִשְׁרָשִׁין כָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה (שם הלכה ב אות יא).

81

Yehoshua — the aspect of all the prophets — the disciples of Moshe Rabbenu — for Yehoshua is the aspect of the lower point illuminating the entire

82

לִפְעָמִים בּוֹעֵר הַלֵּב מְאֹד אֶל תַּאֲווֹת הַגּוּף חַס־וְשָׁלוֹם, וְלִפְעָמִים בּוֹעֵר הַלֵּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוּץ מֵהַמִּדָּה, וְגַם זֶה אֵינוֹ טוֹב כִּי יָכוֹל לִפֹּל עַל־יְדֵי זֶה לְגַמְרֵי חַס־וְשָׁלוֹם, כִּי צְרִיכִין לְצַמְצֵם הַהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה גַּם־כֵּן שֶׁיִּהְיֶה בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת תָּמִיד בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה מְקָרֶרֶת אֶת הַלֵּב מִשְּׁנֵי מִינֵי חֲמִימוּת וְתַבְעֵרוֹת הַנַּ"ל (הלכות תרומות ומעשרות הלכה ג אות ב).

82

world — to strengthen even the most fallen and return them in complete teshuvah. And therefore after the Torah reading one reads a haftarah from the Prophets. And therefore on Simchas Torah — at

83

יֵשׁ חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, וְאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שְׁעָרִים יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג וְהַשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים נֶאֱמַר עָלָיו וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאלֹקִים, כִּי הוּא בְּחִינַת בַּמֻּפְלָא מִמֶּנּוּ וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ. וְכֵן לְהֵפֶךְ יֵשׁ חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, וּכְשֶׁלֵּב הָאָדָם בּוֹעֵר אֲפִלּוּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה חוּץ מֵהַמִּדָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בַּמַּדְרֵגָה שֶׁהִיא בְּחִינַת בַּמֻּפְלָא מִמֶּנּוּ, וְאָז הוּא בִּבְחִינַת שֶׁרוֹצֶה לְהַשִּׂיג מַה שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, וְאָז רִבּוּי הָאוֹר גּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים חַס־וְשָׁלוֹם, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר יְנִיקַת הַטֻּמְאָה, וְעַל־יְדֵי זֶה יוּכַל לִפֹּל לְגַמְרֵי לְהַהֵפֶךְ מַמָּשׁ לִבְחִינַת הַחֲמִימוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּבְעֵרַת הַלֵּב בְּיוֹתֵר לְכָל הַתַּאֲוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם מִבְּחִינַת הַחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְזֶה בְּחִינַת יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְּהוֹמוֹת שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהָעֲלִיָּה הִיא שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, עַל כֵּן גַּם הַיְרִידָה עַד הַתְּהוֹם חַס־וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת פֶּן יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה' וְנָפַל וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת אַל תִּצְדַּק הַרְבֵּה וְאַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה, וְעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּתֶּנֶת בְּיוֹם הַחֲמִשִּׁים, עַל־יְדֵי זֶה יוֹצְאִין מֵחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה לַחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מְקָרְרִין שְׁנֵי מִינֵי חֲמִימוּת הַנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מְצַמְצְמִין הָאוֹר שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, וּמַמְשִׁיכִין מִמֶּנּוּ הֶאָרָה גְּדוֹלָה לְהָאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מְזֻקָּק שִׁבְעָתַיִם הַנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה, וְכֵן עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מְשַׁבְּרִין וּמְבַטְּלִין הַשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים לְטֻמְאָה, וַאֲזַי מִמֵּילָא בְּטֵלִין כָּל הָאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי טֻמְאָה שֶׁיְּנִיקָתָם מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁלָּהֶם, וְאָז נִתְבָּרְרִין כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מֵהַחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְנִכְלָלִין בַּחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, כִּי עֲוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת, וְאָז נַעֲשָׂה מֵהֶם בְּחִינַת מֵאָה שְׁעָרִים בְּחִינַת מֵאָה בְּרָכוֹת כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ד ז ח).

83

the completion of the Torah — after the months of Elul, Rosh Hashanah, the Ten Days of Teshuvah, Yom Kipur etc. — one concludes the haftarah with the beginning of the book of Yehoshua. Public Torah reading is to draw life from the Living of all living into the malchus. And malchus is composed of the four camps of Israel — and the camp of Dan is the rear-guard of all the camps — the aspect of the feet of malchus. And therefore on weekdays — when there is some dominion of the Sitra Achara's malchus — and its essential hold is in the aspect of the feet — therefore only three are called up. For one cannot fully reveal the concealment then. But on Rosh Chodesh and Chol HaMo'ed — when the concealment is revealed and malchus has a greater ascent — four are called up — corresponding to the four camps

84

כְּפִי קְדֻשַּׁת הָאָדָם בַּתַּאֲוָה הַכְּלָלִיּוּת, כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ וּלְבָרֵר הַהֲלָכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, אֲבָל בְּוַדַּאי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. עַל כֵּן הַתִּקּוּן שֶׁל רֹב בְּנֵי אָדָם הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, עַד שֶׁיָּכוֹל לְבָרֵר אֲפִלּוּ הַדִּבּוּרִים שֶׁמְדַבְּרִים עָלָיו אֵלּוּ הַחוֹלְקִים עָלָיו, וְהוּא מְבָרֵר אוֹתָם וְעוֹשֶׂה מֵהֶם הֲלָכוֹת, וְעַל־יְדֵי זֶה מַעֲלֶה הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לִבְחִינַת חִבּוּק נִשּׁוּק זִוּוּג כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים, וּמִי שֶׁנִּכְלָל וּמְחֻבָּר לְהַצַּדִּיק הַזֶּה הוּא מְתַקֵּן וּמַעֲלֶה גַּם אוֹתוֹ עַד שֶׁזּוֹכֶה לַהֲלָכָה בְּרוּרָה, מֵאַחַר שֶׁכָּל הַנְהָגוֹתָיו וְכָל תּוֹרָתוֹ וְכָל חִיּוּתוֹ וְקִיּוּמוֹ הַכֹּל מִמֶּנּוּ (הל' ראשית הגז הלכה ה אות ו).

84

in fullness. And therefore no one is called up for fewer than three verses — corresponding to the three tribes in each camp. And similarly on Yom Tov — when malchus ascends further — five; on Yom Kipur — six; on Shabbos — seven. All according to the ascent of malchus and the drawing of more da'as and vitality — in proportion

85

בֵּרוּר הַהֲלָכָה אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ מִן הַשָּׁמַיִם בְּדַרְכֵי הַנְּבוּאָה, כִּי לֹא בַּשָּׁמַיִם הוּא וְאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה, וְהַהֶכְרַח לְבָרֵר הַהֲלָכוֹת עַל פִּי דַּרְכֵּי הַתּוֹרָה הַמְקֻבָּל בְּיָדֵינוּ עַתָּה. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְבַּטְּלִין כָּל הַמַּחֲלֹקוֹת וְקִנְטוּרִים, וְנִמְשָׁךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, עַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא נִתְבָּרְרִין הַהֲלָכוֹת לַאֲמִתָּתָן. וְזֶה בְּחִינַת אֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר רַק לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם (שם אות יב).

85

to the day's additional holiness — so the number called up increases. For through the reading one calls out the vitality. Torah and prayer are interdependent — for it is impossible to merit

86

עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹרְדִין לְעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה לְבָרְרָהּ כָּרָאוּי, עַל יְדֵי זֶה מְנַצְּחִין כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְהַמַּחֲלֹקוֹת. רַק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שְׁנֵי בְּחִינוֹת, כְּשֶׁמְּבָרְרִין וְאֵין הַבֵּרוּר בִּשְׁלֵמוּת עֲדַיִן, אָז מוֹעִיל הַבֵּרוּר שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה בְּחֶרֶב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁעַד אֲרִיכַת הַגָּלוּת הַזֶּה, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְנַצְּחִין אֶת אוֹיְבֵיהֶם כַּמָּה פְּעָמִים בַּפֶּה וּבַחֶרֶב הַיְנוּ בִּתְפִלָּה וּבְמִלְחָמָה כִּפְשׁוּטוֹ. וְעַכְשָׁו כָּל תִּקְוָתֵינוּ הוּא רַק עַל מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְהוּא יְבָרֵר וִיתַקֵּן וְיַעֲלֶה הַהֲלָכָה בִּשְׁלֵמוּת כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־כֵּן הוּא יִכְבּשׁ כָּל מִלְחֲמוֹתֵינוּ רַק בְּפִיו הַיְנוּ בִּתְפִלָּה, וִיבַטֵּל כָּל מִלְחָמָה וְחֶרֶב מִן הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים (שם אות יא יד).

86

Torah except through prayer — as we pray each day: "illuminate our eyes in Your Torah." And similarly it is impossible to merit the fullness of prayer except through Torah — for the essential fullness of prayer is to make Torah into prayer. And the world runs after the Mishnah — for it appears as though one must start with Torah study. And also since the essential

87

עַל־יְדֵי הַיִחוּד הַגָּדוֹל שֶׁנַּעֲשָׂה לְמַעְלָה בְּכֹחַ הַצַּדִּיק שֶׁמְּבָרֵר וּמַעֲלֶה אֶת הַהֲלָכוֹת בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי זֶה נִתְתַקֵּן פְּגַם הַבְּרִית וְנִתְקַבְּצִין כָּל הַנִּדָּחִים (שם אות יד).

87

Torah study is Torah she'be'al peh [Oral Torah] — the aspect of the revealed

88

עִנְיַן כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא - עַיֵּן שַׁבָּת אות קלה. שפז

88

world — whose worth everyone sees. But

90

כָּל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא פַּרְשִׁיּוֹת וּסְדָרִים וְתֵבוֹת וְאוֹתִיּוֹת, הֵם כֻּלָּם צִמְצוּמִים נִפְלָאִים לְהָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֲלוּקַת אֲלָפִים לְמֵאוֹת, הַיְנוּ שֶׁנִּתְחַלֵּק הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲלָפִים וְנִתְחַלֵּק לְמֵאוֹת כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ. כִּי אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה עִלָּאָה נָפְקַת וְשָׁם הַכֹּל בִּבְחִינַת אֲלָפִים, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁחָכְמָה עִלָּאָה בְּעַצְמָהּ שֶׁהִיא בְּחִינַת אֲלָפִים, אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְקַבֵּל כִּי הִיא בְּחִינַת אוֹרַיְיתָא דְּעַתִּיקָה סְתִימָאָה, עַל כֵּן הֻכְרְחָה הַתּוֹרָה לְהִתְצַמְצֵם בְּצִמְצוּמִים אֵלּוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲלוּקַת אֲלָפִים לְמֵאוֹת. וְזֶה בְּחִינַת נוֹבְלוֹת חָכְמָה שֶׁלְּמַעְלָה תּוֹרָה (שם אות ד).

90

prayer is the aspect of the concealed world — for the worth and greatness of prayer is sealed and hidden from all eyes. Therefore our Rabbis truly said: "these are things that stand at the world's height yet people treat lightly — and what are they? Prayer." Even the upright generally do not

91

עַל־יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מְתַקְּנִין וּמַמְתִּיקִין בְּחִינַת מוֹחִין דְּקַטְנוּת. וְזֶה בְּחִינַת בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, כִּי אָז הוּא בִּבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת כִּי הוּא קָטָן עֲדַיִן, וְאָז צְרִיכִין לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כְּדֵי לְתַקֵּן וּלְהַמְתִּיק הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת. וְזֶה שֶׁמֵּבִיא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁלִּמּוּד מִקְרָא הוּא כְּנֶגֶד בְּחִינַת עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, כִּי שָׁם עִקַּר אֲחִיזַת מֹחִין דְּקַטְנוּת (הל' הלואה הלכה ד אות א).

91

run after prayer as much as after Torah study. But in truth one must be careful about both — and begin with both together. And the essential prayer should be in the aforementioned

92

תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֵם בְּחִינַת הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ בְּחִינַת קַרְקָעוֹת וּמִטַּלְטְלִים, כִּי כְּמוֹ שֶׁהָאָרֶץ הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר, וְאַף עַל פִּי כֵן מִן הָאָרֶץ, הַיְנוּ מֵהֶעָפָר עַצְמוֹ, אִי אֶפְשָׁר לֵיהָנוֹת וְלִטְעֹם מִפֵּרוֹתָיו הַמֻּשְׁרָשִׁים בּוֹ בְּהֶעְלֵם וּבְכֹחַ, כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹרְעִין וְנוֹטְעִין אוֹתָהּ וְעוֹבְדִין עֲבוֹדָתָהּ עַד שֶׁעוֹשָׂה פֵּרוֹת, וְאָז דַּיְקָא רוֹאִין מַעֲלַת הָאָרֶץ שֶׁמְּגַדֶּלֶת פֵּרוֹת נִפְלָאִים כָּאֵלּוּ, וְאָז דַּיְקָא נֶהֱנִין וּמִתְעַנְּגִין מִמֶּנָּה בְּכָל טוּב הָאָרֶץ שֶׁהִצְמִיחָה. כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ מֵהַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל נֶעֱלָם וּמְלֻבָּשׁ וְכָלוּל בָּהּ, כִּי לֵיכָא מִלְתָא דְּלֹא רְמִיזָא בְּאוֹרַיְיתָא, אַף עַל פִּי כֵן מִמֶּנָּה בְּעַצְמָהּ אֵין יוֹדְעִין עֲדַיִן שׁוּם דָּבָר וְקִיּוּם שׁוּם מִצְוָה כָּרָאוּי, רַק עַל־יְדֵי חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁחָרְשׁוּ וְזָרְעוּ וְנָטְעוּ וְהִצְלִיחוּ וְעָשׂוּ פֵּרוֹת, וּבֵרְרוּ לָנוּ כָּל דִּינֵי הַתּוֹרָה בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה, כְּפִי מַה שֶּׁקִּבְּלוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּכְפִי הַדְּרָשׁוֹת שֶׁנִּמְסָר לָהֶם אֵיךְ לִדְרשׁ אֶת הַתּוֹרָה בִּשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וּמִפִּיהֶם אָנוּ חַיִּים, וְרַק עַל יָדָם אָנוּ רוֹאִין גְּדֻלַּת הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּמַעֲלָתָהּ כִּי הַכֹּל רָמוּז וְכָלוּל בָּהּ כַּנַּ"ל (שם אות ב).

92

mode — making Torah into prayer — meaning one prays to Hashem to merit to fulfill the Torah one is studying. And then although at first one certainly does not yet know well the order of prayer — and how to make Torah into prayer — even so Hashem has compassion and illuminates one's eyes — and transmits to one the signs and paths of the Torah — teaching one according to one's level how to make Torah into prayer. And then through prayer one knows how to attain the Torah more — and then one knows how to order the prayer better —

93

כָּל הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת, הַכֹּל כָּלוּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא תִּפְאַרְתֵּנוּ וְחִיּוּתֵנוּ. כִּי הַתּוֹרָה הִיא עִקַּר הִתְפָּאֲרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם וְשָׁם בְּהַתּוֹרָה נִרְשָׁם הַהִתְפָּאֲרוּת גַּם בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל מִכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וָיוֹם. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ אוֹת בַּתּוֹרָה, וְכָל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ אֲחִיזָה בְּאוֹתוֹ הָאוֹת. וּכְשֶׁהַצַּדִּיק מְגַלֶּה הַהִתְפָּאֲרוּת הַפְּרָטִי שֶׁל אֵיזֶה אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי, אֲזַי מֵאִיר זֶה הָאוֹת כְּפִי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁנִּמְצָא בּוֹ. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכְּשֶׁאֶחָד מַכְחִישׁ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, כִּי עַל־יְדֵי הַכְחָשַׁת מָמוֹן חֲבֵרוֹ רוֹצֶה לִפְגֹם חַס־וְשָׁלוֹם בְּהַהִתְפָּאֲרוּת הַנַּ"ל, עַל־כֵּן נוֹתְנִין בְּיָדוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִישָׁבַע בָּהּ, וְעַל־יְדֵי זֶה נִזְכַּר הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁמֻּשְׁרָשׁ בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל־יְדֵי זֶה בְּוַדַּאי רָאוּי שֶׁיּוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַעֲקֹר עַצְמוֹ חַס־ וְשָׁלוֹם מֵהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא כָּל חִיּוּתוֹ וְחִיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת בִּכְלָל וּבִפְרָט (הלכות טוען ונטען הלכה ה אות ב).

93

and so each time — each one strengthening the other: prayer the Torah and Torah the prayer. And the essential begetting by the Tzadikim — who beget good deeds through the Torah — the essential begetting is through the Torah transmitting its signs to the prayer. Through this the Tzadikim know the order of prayer — how to pray to Hashem to merit to fulfill the Torah. The essential ascent of prayer is when one makes Torah into prayer — and this is why the Torah is read during prayer. And therefore every day

94

עִקַּר הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה הוּא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הַנִּקְרֵאת רֵאשִׁית חָכְמָה רֵאשִׁית דַּעַת, וְהַשֵּׂכֶל יֵשׁ בּוֹ שָׁלשׁ בְּחִינוֹת שֶׁהֵם שֵׂכֶל בְּכֹחַ וְשֵׂכֶל בְּפֹעַל וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָכְמָה בִּינָה דַּעַת. עַל כֵּן גַּם הַתּוֹרָה הִיא מְשֻׁלֶּשֶׁת בְּכָל בְּחִינוֹתֶיהָ כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינַת מִקְרָא מִשְׁנָה גְּמָרָא כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הלכות אפותיקי ה"ג אות ג).

94

with greater additional holiness — when the prayer ascends to a greater elevation — more are called up to the Torah. Until on Shabbos — when the essential fullness of

95

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, כִּי עַכְשָׁו כְּשֶׁנֶּחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנִסְתַּלְּקוּ הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת הָרֹאשׁ בֵּית, וְהָרֹאשׁ כָּל חֻצּוֹת מִתְגַּבֵּר מְאֹד עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, בִּבְחִינַת תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חֻצּוֹת, עַל־כֵּן עַתָּה עִקַּר נֶחָמָתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ עַל־יְדֵי הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְחִדּוּשֶׁיהָ הַנּוֹרָאִים שֶׁהִשְׁאִירוּ לָנוּ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, בִּבְחִינַת זֹאת נֶחָמָתִי בְּעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי, כִּי אֵלּוּ הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה יֵשׁ תָּמִיד לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם אִם יִרְצֶה, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁקּוֹנִין לוֹ בְּכָל מָקוֹם, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, הַיְנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָאָדָם שָׁם אֲפִלּוּ אִם יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם וּגְבוּל הַקְּדֻשָּׁה חַס־וְשָׁלוֹם (שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחוּם שַׁבָּת), וְעוֹמֵד חוּץ מִתְּחוּם כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת, אַף עַל פִּי כֵן גַּם הוּא יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, כִּי אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וּבֶאֱמֶת עֵסֶק הַתּוֹרָה מוֹעִיל וּמֻכְרָח מְאֹד לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, בְּכָל מַדְרֵגָה שֶׁהוּא בֵּין בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה בֵּין בְּתַכְלִית הַיְרִידָה, כִּי הִיא כְּלוּלָה מִכָּל הַתִּקּוּנִים הַקְּדוֹשִׁים וְעוֹלָה לְמַעְלָה מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, אֲפִלּוּ מֵעֲבוֹדַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים, בִּבְחִינַת יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הל' חלוקת שותפות הלכה ה אות י יא יב; ועיין עוד נפלאות מזה, יראה אות קכד).

95

the prayer's ascent occurs — seven men are called up — corresponding to the seven shepherds — through whom the Torah and prayer ascend in fullness. All the abundance drawn through prayer in its plain sense — praying for bodily needs so that one can thereby fulfill the Torah — and prayer is called a woman. And this prayer is like a woman whose husband needs livelihood and he brings her all the livelihood needs — but she prepares the food through cooking and baking to sustain her household. Similarly the essential abundance is drawn through the Torah from which all abundances flow — but the essential completion of the cooking of the abundance so it can descend to the world to sustain the world

96

הִתְגַּלּוּת הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת שְׁעָרִים שֶׁל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הֵם פּוֹתְחִין לָנוּ שַׁעֲרֵי הַחָכְמָה וְהַמַּדַּע לָדַעַת וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן הַשְּׁעָרִים שֶׁל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא שָׁלְטָה בָּהֶן יַד אוֹיֵב, רַק טָבְעוּ בָּאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ, לְהוֹרוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנֶּחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַף עַל פִּי כֵן הַשְּׁעָרִים שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ הַהֲלָכוֹת שֶׁזָּכוּ לְבָרְרָם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים, לֹא שָׁלְטָה בָּהֶן יְדֵי אוֹיֵב, רַק שֶׁטָּבְעוּ בָּאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ. וְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הֵם מַעֲלִים אוֹתָם מִן הָאָרֶץ וּמְגַלִּים לָנוּ בְּכָל דּוֹר, בְּחִינַת שְׁעָרִים הַמְצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה, שֶׁזֶּה עִקַּר נֶחָמָתֵינוּ עַל הַכֹּל כַּנַּ"ל (שם יג יד).

96

is through prayer. But there is the woman of valor — through whom comes all her husband's wealth and vitality — in the aspect of: "her husband's heart trusts in her." And this is the aspect of the prayer made from Torah — meaning one prays to merit the fulfillment of the Torah. And

97

לִמּוּד תּוֹרָה עִם בָּנָיו, בִּפְרָט כְּשֶׁזּוֹכֶה לִלְמֹד תּוֹרָה עִם בְּנוֹ וְעִם בֶּן בְּנוֹ, זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַשָּׁלשׁ מֹחִין שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁכִין בְּחִינַת הָרַחֲמָנוּת שֶׁל הָאָב עַל הַבֵּן וְעַל בֵּן הַבֶּן, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, עַד כַּאן רַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן. כִּי עִקַּר הָרַחֲמָנוּת הוּא הַדַּעַת הָאֲמִתִּי שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁהּ לְהַמְשִׁיכָהּ מֵאָב לְבֵן וּלְבֶן הַבֵּן. וְעַל־כֵּן הִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּמַעֲלַת הַזּוֹכֶה לִלְמֹד תּוֹרָה עִם בֶּן בְּנוֹ, עַיֵּן פְּנִים. וְעַל־יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין מְזוֹנָא דְּגוּפָא וְזוֹכִין לִמְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא, וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לִהְיוֹת מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּכָל פַּעַם, הַיְנוּ לַחֲזֹר עִם בָּנָיו וְתַלְמִידָיו מַה שֶּׁלָּמַד עִמָּהֶם כְּבָר, וּלְהוֹסִיף וּלְחַדֵּשׁ לָהֶם בְּכָל יוֹם דַּעַת חָדָשׁ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְהָעִקָּר בְּהַלִּמּוּד שֶׁל קִיּוּם הַתּוֹרָה כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר וְכוּ'. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין שֶׁנִּמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם הֶאָרָה מִבְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלְּעָתִיד, וּמִבְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לְעָתִיד שֶׁעַל־יְדֵי כָּל זֶה זוֹכִין בִּשְׁלֵמוּת לִבְחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא הַנַּ"ל (הלכות שלוחין הלכה ה אות לג).

97

all the vitality of the Torah — the aspect of the Torah's fulfillment — is through this prayer. And of this prayer it is said: "many daughters have excelled — but you surpass them all." The Torah is called testimony — for it is great testimony of His G-dliness — for whoever directs their eyes and heart well on all the words of the Written and Oral Torah — they all testify and declare that it is impossible in any way to produce such wondrous and awesome novellae

98

מִי שֶׁמְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בִּשְׁעַת לִמּוּדוֹ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, אֲזַי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי עֲדַיִן שֶׁיַּעֲלֶה לִמּוּדוֹ לְהַשְּׁכִינָה, עַל כָּל פָּנִים זוֹכֶה שֶׁיְסַבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו בְּתַחְבּוּלוֹתָיו, שֶׁיַּגִּיעַ לִמּוּדוֹ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּכְשֵׁרֵי הַדּוֹר, וְעַל־יְדֵי זֶה עוֹלֶה הַלִּמּוּד לְהַשְּׁכִינָה עַל־ יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הלכות מכירה הלכה ג אות יב).

98

— unless it be that Hashem's hand made this — and from His mouth He called to Moshe Rabbenu — and Moshe transmitted it to Yehoshua. And all the awesome novellae

99

צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ וְלִמּוּדוֹ, אִם אֵינוֹ זוֹכֶה שֶׁיַּעֲלֶה תֵּיכֶף לְהַשְּׁכִינָה, עַל כָּל פָּנִים יִזְכֶּה שֶׁיַּגִּיעַ מִיָּד לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְהַצַּדִּיק יְחַדֵּשׁ עַל־יְדֵי זֶה חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים. וְעַל־יְדֵי זֶה מִמֵּילָא גַּם לִמּוּד תּוֹרָתוֹ יַעֲלֶה לְהַשְּׁכִינָה מַמָּשׁ כִּבְיָכוֹל, וְיִהְיֶה נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי זֶה שֶׁפַע רוּחָנִיּוּת וְשֶׁפַע גַּשְׁמִיּוּת, וְאַשְׁרֵי לָאִישׁ הַזּוֹכֶה לָזֶה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ז ח).

99

that the great Tzadikim reveal in every generation — they all testify and reveal His G-dliness to all who truly desire it — for it is impossible to reveal such novellae through human intellect in any

100

עִקַּר שְׁלֵמוּת הַהֲלָכָה הוּא שֶׁיִּזְכֶּה עַל יָדָהּ לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, וּלְהִתְקָרֵב עַל יָדָהּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁיִּזְכֶּה לִישָׁאֵר עַל עָמְדוֹ בִּקְדֻשָּׁה לְעוֹלָם וָעֶד, וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים הַהֲלָכוֹת הֲלִיכוֹת עוֹלָם (הלכות פריקה וטעינה הלכה ד אות כט).

100

way — for they come only from Hashem of hosts — who in His kindness illuminated upon them and made known to them

101

עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה וּבֵרוּר הַהֲלָכוֹת בִּשְׁלֵמוּת תָּלוּי בְּאַהֲבָה וְאַחְדּוּת וְשָׁלוֹם שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל. וְעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר הַהֲכָנָה וְהַתִּקּוּן שֶׁל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמָן קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה מִשָּׁרְשָׁהּ (עיין שלום וכו' אות מד מה מו).

101

all these wonders and awesome things. In every mitzvah and in every letter and word of the holy Torah there is deep

102

עִקַּר הַפְּגַם שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרָע הָיָה שֶׁלֹּא כָּלְלוּ בְּחִינַת לַמְדָן וְצַדִּיק יַחַד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַפְּגָם שֶׁל הַלּוֹמְדִים הַחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיקִים, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁעִקַּר הוּא רַק הַלִּמּוּד בְּעַצְמוֹ, וְאֵין צְרִיכִין לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים וּלְתַקֵּן מַעֲשֵׂיהֶם כְּלָל, וּלְבַסּוֹף זֶה וָזֶה לֹא עָלְתָה בְּיָדָם, כִּי אַחַר כָּךְ מַשְׁלִיכִין גַּם לִמּוּד הַתּוֹרָה אַחֲרֵי גֵּוָם, כַּמָּצוּי בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בְּכַמָּה אֲנָשִׁים שֶׁבִּימֵי נְעוּרֵיהֶם עָסְקוּ בַּתּוֹרָה קְצָת, וְאַחַר כָּךְ פָּרְקוּ עֹל תּוֹרָה לְגַמְרֵי, וְגַם קִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם יוֹתֵר מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחוּ עַל תִּקּוּן מַעֲשֵׂיהֶם כְּלָל, וְלֹא הִשְׁתַּדְּלוּ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וְאָמְרוּ שֶׁעִקָּר הוּא הַלִּמּוּד, וּלְבַסּוֹף זֶה וָזֶה לֹא נִתְקַיְּימוּ בְּיָדָם. כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר תִּקּוּן לִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת צַדִּיק, וּמִי שֶׁמַּפְרִיד בְּחִינַת לַמְדָן מִבְּחִינַת צַדִּיק הוּא בְּחִינַת 'אַחֵר' שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, כִּי תַּכְלִית תּוֹרָה תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּכְשֶׁהַלַּמְדָן כָּפוּף לְהַצַּדִּיק אֲזַי זוֹכֶה לְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הָרַב הָאֱמֶת כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ כָּפוּף תַּחְתָּיו, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹלֵק עָלָיו חַס־וְשָׁלוֹם, אֲזַי לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת כִּי מְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ חַס־וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי שֶׁמַּפְרִיד בֵּין בְּחִינַת לַמְדָן לִבְחִינַת צַדִּיק, כִּי עִקַּר צִיּוּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת סַם חַיִּים, הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁזָּכָה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה הוּא בְּעַצְמוֹ בִּבְחִינַת צַדִּיק בִּשְׁלֵמוּת, אַף עַל פִּי כֵן אִם הוּא מַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים תַּחַת הַצַּדִּיק כְּעֶבֶד תַּחַת אֲדוֹנָיו, אֲזַי כָּל תּוֹרָתוֹ וְלִמּוּדוֹ וְכָל מַעֲשָׂיו מְקַבְּלִים תִּקּוּן עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמְּצַיֵּר הַכֹּל לְטוֹב, וַאֲזַי נֶאֱמַר עָלָיו גַּם כֵּן זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק (הל' אומנין הלכה ד אות כג).

102

and wondrous holy wisdom — which even the angels could study. And therefore they said: "give Your splendor to the heavens." But in truth no wisdom is counted as wisdom except when it leads to complete counsel — and even the Torah's holy wisdom — which alone is true wisdom — even its wisdom is not counted except when one merits to receive complete counsel through it that one succeeds thereby in prevailing. And this is the essential purpose of the depth of our holy Torah's wisdom — for "the essential is not the learning but the action." And therefore the Torah is called counsel. And the lower the levels — the more one needs the deep holy counsels of the Torah. And this is what Moshe answered the angels: "Is there jealousy among you — is there an evil inclination among you?" Through the Torah one merits the light of

103

עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִמְשִׁיךְ לָנוּ משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל־יְדֵי זֶה אֲנַחְנוּ מְקֻשָּׁרִין לְעוֹלָם בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְוֹת כָּרִמּוֹן, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁנָּפַל לַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל וְרָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים, אַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּקַל עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יוֹרֶדֶת אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁהוּא בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת חַס־וְשָׁלוֹם, וּמְעוֹרֶרֶת אוֹתוֹ וּמְקָרֶבֶת אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת אֲבַדּוֹן וּמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָה, שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה חַס־ וְשָׁלוֹם בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲבַדּוֹן וּמָוֶת, גַּם הֵם שׁוֹמְעִים שִׁמְעָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת לִפְתָאיִם עָרְמָה וּמַכְרֶזֶת קָמַיְיהוּ עַד מָתַי פְּתָיִים וְכוּ', וְזֶה בְּחִינַת שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ הַזָּבִין וְהַמְצֹרָעִין וְכוּ' עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְכוּ' זֶה רֶמֶז שֶׁאֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁהֵם בְּסִטְרָא דִּמְסָאֲבוּתָא, גַּם הֵם צְרִיכִין לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה תּוּכַל לְקָרֵב גַּם אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה בְּחִינַת וְהִסְתַּרְתִּי פָּנַי מֵהֶם וְכוּ', וְאַף עַל פִּי כֵן גַּם אָז וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו וְכוּ', כִּי הַתּוֹרָה תֵּרֵד עִמָּהֶם לְמָקוֹם שֶׁהֵם שָׁם, וְגַם מִשָּׁם תְּקָרֵב אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתַחֲזִירֵם בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּשָׁכְבְּךָ בַּקֶּבֶר, הַיְנוּ אֲפִלּוּ כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹכֵב בְּסִטְרָא דְּמוֹתָא חַס־ וְשָׁלוֹם, גַּם אָז הַתּוֹרָה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ לְקָרֵב אוֹתְךָ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. נִמְצָא שֶׁמִּיּוֹם שֶׁזָּכִינוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מִיּוֹם הַהוּא אֵין שׁוּם הַרְחָקָה לְיִשְׂרָאֵל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם, כִּי תָּמִיד הֵם סְמוּכִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעוֹלָה וְיוֹרֶדֶת עִמָּהֶם. וְזֶה עִקַּר נְתִינַת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת אֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ מֵאֲבוֹת הָעוֹלָם וְכֵן שְׁאָר הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי גַּם לְצַדִּיקִים כָּאֵלּוּ הוּא זְכוּת וְחֶסֶד גָּדוֹל עִנְיַן נְתִינַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אַף עַל פִּי כֵן עִקַּר הַחֶמְלָה וְהַחֶסֶד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּנְתִינַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הוּא שֶׁעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כָּל יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. כִּי הַתּוֹרָה הִיא דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה, שֶׁעַל יָדָהּ יָכוֹל לְהִתְקָרֵב אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ מְקֻשָּׁרִין עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, עַל יְדֵי זֶה אֵין כֹּחַ לְהַקְּלָלָה לָחוּל עַל יִשְׂרָאֵל חַס־וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן וְכַמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה שֶׁאָמַר בִּלְעָם כְּשֶׁרָצָה לְקַלֵּל וְלֹא יָכוֹל אָז, אָמַר מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב - אֹהָלֶיךָ דַּיְקָא, שֶׁעוֹסְקִין בָּהֶם בַּתּוֹרָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִשְׂרָאֵל מְקֻשָּׁרִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְהַפֵּךְ גַּם הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. וְזֶה שֶׁאָמַר שָׁם: כִּנְחָלִים נִטָיוּ וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מַה נְּחָלִים מַעֲלִין אֶת הָאָדָם מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה כֵּן, כִּי הַתּוֹרָה מַעֲלָה אֶת הָאָדָם אֲפִלּוּ מֵעִמְקֵי הַטֻּמְאָה חַס־וְשָׁלוֹם וּמְטַהֶרֶת אוֹתוֹ וּמְקָרֶבֶת אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה כְּגַנּוֹת עֲלֵי נָהָר, הַיְנוּ רֶמֶז הַגַּן שֶׁהוּא אֵצֶל הַנָּהָר שֶׁמֵּי הַנָּהָר מַשְׁקִין אוֹתוֹ תָּמִיד וְאֵינָם נִפְסָקִין מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם. כְּמוֹ כֵן יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים הֵם קְרוֹבִים אֵלָיו וּמְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, וְהַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה נִמְשָׁךְ לָהֶם בִּתְמִידוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה (הל' חכירות וקבלנות ה"ב אות יב).

103

truth — through which one sees the openings — how to exit from all kinds of darkness. And through this one returns to good — as our Rabbis said: "the light within it returns one to good." And through this prayer is also perfected — for the essential fullness of prayer is through truth — as it is written: "Hashem is close to all who call Him — to all who call Him in truth" . The World to Come is entirely good — entirely one — and there is no evil whatsoever. Below there the aspects split into two lots — one lot for Hashem and one lot etc. — the aspect of free choice — every person has the power to choose their lot and portion. Therefore one must greatly guard the memory — cleaving one's thought to the World to Come. For in the lower realms — the aspect of the days — the days of this world — it is very hard and heavy for the person to choose the good lot — since both paths are set before one — and one can sometimes err. But when one cleaves one's thought to the World to Come — where all is good — one can draw from there the path of good to follow in this world — and choose the path of life and good even within the days of this world. And all this one merits through Torah study — through which one draws life into the days and attributes — drawing life from the source of life from the World to Come — into the days and attributes — to merit the good lot also in this world. The essential revelation of the Torah is through Chessed and love and longing and holy yearnings — through which the vowel-points of the letters are formed

104

כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת נִמְשָׁכִין מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּחִינַת אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ וּבִשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הִיא מִבְּחִינַת שְׂמֹאל, עַל כֵּן צְרִיכִין לִיזָהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יִפֹּל חַס־ וְשָׁלוֹם לְתַאֲוַת מָמוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מַפְרִיד הַשֶּׁפַע מִשָּׁרְשָׁהּ הַיְנוּ מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְזֶה בְּחִינַת הַהַגְבָּהָה שֶׁמַּגְבִּיהִין אֶת הַתּוֹרָה אַחַר הַקְּרִיאָה שֶׁמְּרַמְּזִין שֶׁמַּגְבִּיהִין אֶת הַתּוֹרָה לְשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹרַיְיתָא דְּעַתִּיקָא שֶׁשָּׁם כֻּלָּא יְמִינָא וְלֵית שְׂמֹאל וְלֵית עשֶׁר תַּמָּן, וְאָז נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי תַּאֲוַת מָמוֹן. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין כֻּלָּם לִתֵּן עֵינֵיהֶם אָז לְתוֹךְ הַתּוֹרָה, כְּדֵי לְשַׁעְבֵּד אֶת הָעֵינַיִם שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין הָעֵינַיִם שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא ש בְּחִינַת עֵינֵי ה', וְהַתּוֹרָה עַצְמָהּ נִכְלֶלֶת אָז בְּשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינָא חַד דְּרַחֲמֵי שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלָּה יְמִינָא, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי תַּאֲוַת מָמוֹן. וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין לִקְנוֹת מִצְוָה זוֹ בְּדָמִים יְקָרִים, כְּדֵי לִשְׁבֹּר תַּאֲוַת מָמוֹן בִּשְׁבִיל מִצְוָה זוֹ עַצְמָהּ, שֶׁזּוֹכִין עַל יָדָהּ לְבַטֵּל תַּאֲוַת מָמוֹן, וְעַל־כֵּן מְפַזְּרִין מָמוֹן עַל מִצְוָה זוֹ, כִּי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת כָּל מִצְוָה כְּשֶׁמְּפַזְּרִין מָמוֹן עָלֶיהָ שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁבִירַת תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁאָז יֵשׁ לְהַמִּצְוָה שְׁלֵמוּת, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הלכות גניבה הלכה ב אות י).

104

and the Torah's letters configured and combined for good. And all the ancient Tzadikim who lived before the giving of the Torah — all engaged only in holy longing and yearning for Hashem — and that was the essential of their service. Until Avraham Avinu came — the head of the believers and head of the circumcised — and through this merited in greater fullness the aspect of the longing and yearning — the aspect of Chessed and love — the attribute of Avraham. And from then the aspect of the Torah's revelation began to glimmer — and then the other Patriarchs and Tribes and their children

105

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה בְּכָל יוֹם כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין בְּכָל יוֹם נוֹתֵן הַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עֵץ יָבֵשׁ חַס־ וְשָׁלוֹם. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בַּר הָכִי צָרִיךְ עַל־כָּל־פָּנִים לְהִשְׁתַּדֵּל לִלְמֹד בְּכָל יוֹם בְּחֵשֶׁק חָדָשׁ, שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְגַם כִּי כָּל מִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְבָאֵר אֵיזֶה בֵּאוּר וּפֵרוּשׁ בְּמַה שֶּׁלּוֹמֵד, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לֵידַע, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַלִּמּוּד הוּא שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, הַיְנוּ שֶׁיִּלְמַד עִם חֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְצָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ כַּמַּיִם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיַּמְשִׁיךְ מִלֵּב הָעֶלְיוֹן דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, וְעַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה גַּם כֵּן מִשָּׁם, הַיְנוּ אוֹ שֶׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי זֶה לְחַדֵּשׁ בְּעַצְמוֹ חִדּוּשֵׁי וּבֵאוּרֵי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, אוֹ שֶׁזּוֹכֶה עַל כָּל פָּנִים לֵידַע וּלְהָבִין בָּאֵר הֵיטֵב בְּהַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, שֶׁכְּבָר נִמְשְׁכוּ וְנִתְגַּלּוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְצָרִיךְ לִיזָהֵר מְאֹד בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ וּשְׁפִיכַת שִׂיחָתוֹ וְתַחֲנוּנָיו לִבְלִי לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, רַק לְהִתְפַּלֵּל בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, אִם יִתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן וְאִם לָאו לָאו, וְלֹא יִתְלֶה בִּזְכוּת עַצְמוֹ כְּלָל, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְעוֹרֵר מַטֵּה עֻזּוֹ שֶׁל עֲבוֹדָתוֹ, הַיְנוּ כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה מַעֲשִׂים טוֹבִים וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וּכְשֶׁרוֹצֶה לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ עַל זֶה עַל כָּל פָּנִים כַּנַּ"ל, אֲזַי בָּא הַבַּעַל דָּבָר וְרוֹצֶה לְהַפִּילוֹ וּלְהַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי קִלְקוּלָיו, וְאוֹמֵר לוֹ מִי אַתָּה שֶׁתַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה, אוֹ שֶׁתִּרְצֶה עוֹד לְבָאֵר אֵיזֶה בֵּאוּר אֱמֶת בַּתּוֹרָה, אוֹ לְהָבִין הֵיטֵב עַל כָּל פָּנִים דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, אַחַר שֶׁקִּלְקַלְתָּ וּפָגַמְתָּ כָּל כָּךְ, וְאָז צָרִיךְ לְעוֹרֵר וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּטֵּה עֹז, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת עֲדַיִן, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמַּטֵּה עֹז שֶׁלּוֹ. גַּם יִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּטֵּה עֹז שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהוּא חוֹסֶה בָּהֶם, וְעַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל לְהַכְנִיעַ אֶת הָרַע בִּבְחִינַת וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּטֵּה עֹז בִּכְדֵי לְהַכְנִיעַ אֶת הָרַע, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁיְּבָאֵר לוֹ הַתּוֹרָה שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין הֵיטֵב מַה שֶּׁלּוֹמֵד, אוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁצָּרִיךְ לִלְמֹד עִם רַבִּים אוֹ לִדְרשׁ בָּרַבִּים, צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל רַק בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, וְלֹא יִתְלֶה בְּשׁוּם זְכוּת וְלֹא יִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה כְּלָל כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְיַיִן וְחָלָב, כִּי צְרִיכִין לִשְׁנֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ לְהַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה, הַיְנוּ לְעוֹרֵר הַמַּטֵּה עֹז שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת בְּחִינַת יַיִן, אֲבָל כָּל זֶה רַק כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הָרַע, אֲבָל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲמֹד כְּדַל וּכְרָשׁ, וִידַבֵּר רַק בְּלָשׁוֹן רַכָּה בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָלָב. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה הָיָה מִתְקַשֶּׁה עַצְמוֹ כְּעֵץ, וּכְשֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה הָיָה מְעַדֵּן עַצְמוֹ כְּתוֹלַעַת, הַיְנוּ שְׁנֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן נֶאֱמַר בְּבִרְכַּת יְהוּדָה שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ דָּוִד וּמָשִׁיחַ, חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיַּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב, עַיֵּן בִּפְנִים (הלכות גזילה הלכה ה אות ו יא).

105

engaged in this etc. — until Moshe Rabbenu came with his generation — all of whom were righteous — until through their longing and yearning all the Torah's letters were configured for good — and then they merited the receiving of the Torah. Every person of Israel must bless and thank Hashem greatly for having given us a Torah of truth and planted eternal life within us. For even though there were great Tzadikim even before the giving of the Torah — as we find the Patriarchs who fulfilled the entire Torah before it was given — and even now after the giving of the Torah free choice exists — for the ba'al davar confuses the person so greatly that even in the holy Torah's books one can see the opposite of truth — as our Rabbis said: "if one did not merit — it becomes for them a potion of death." Even so — Hashem's counsel endures forever. For before the giving of the Torah — even though there were Tzadikim then — it was impossible to distinguish and discern between the righteous and the wicked — because of the great intensification of falsehood — which reverses everything. But now we have already merited that Moshe Rabbenu drew the holy Torah for us from the fiftieth gate of holiness — where there are deep and wondrous counsels beyond limit — which cannot be damaged or refuted in any way. And through the power of this holiness Hashem assured us that we will believe in Moshe and in the prophets after him forever — as it is written: "and they will also believe

106

סִתְרֵי תּוֹרָה הֵם בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, וְעַל־כֵּן רֹב סִתְרֵי תּוֹרָה נִתְגַּלּוּ עַל־יְדֵי הַתַּנָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, שֶׁהוּא בְּחִינַת עִ'יר וְ'קַדִּישׁ מִ'ן שְׁ'מַיָּא נָ'חִית, רָאשֵׁי תֵּבוֹת: 'שִׁמְעוֹן' - עִיר דַּיְקָא, בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה (הלכות נזיקין הלכה ג אות ג).

106

in you forever." And since we have such a strong foundation — never to deviate from the Torah of Moshe the truth — and

107

מַסֶּכֶת אָבוֹת שֶׁהִיא כֻּלָּה תּוֹכֵחָה וּמוּסָר הַשֵּׂכֶל, הַמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי מַעֲשֶׂה וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וּמֵחֲמַת שֶׁהַלִּמּוּד הַזֶּה לְהַכְנִיס קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם הוּא עָמֹק עָמֹק מְאֹד מִי יִמְצָאֶנּוּ, וּצְרִיכִין לְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה וּלְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא רַבִּי כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְהַכְנִיס בּוֹ קִיּוּם הַתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן סִדֵּר לָנוּ הַתַּנָּא בִּתְחִלַּת מַסֶּכֶת אָבוֹת דַּיְקָא, סֵדֶר הִשְׁתַּלְשְׁלוּת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מִדּוֹר לְדוֹר משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וְכוּ', לְהוֹרוֹת שֶׁזֶּה עִקַּר הַלִּמּוּד שֶׁצְּרִיכִין לְקַבֵּל מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר אֲמִתִּיִּים כְּפִי מַה שֶּׁקִּבְּלוּ עַד משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי עִקַּר הַלִּמּוּד הוּא לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, שֶׁלָּזֶה צְרִיכִין לְלַקֵּט וּלְקַבֵּץ יַחַד כָּל דִּבְרֵי תּוֹכֵחָה וּמוּסָר שֶׁגִּלּוּ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת מִימוֹת משֶׁה וְעַד הֵנָּה, וְלֵילֵךְ עַל פִּי דַּרְכֵיהֶם דַּיְקָא וְלֹא עַל פִּי דֶּרֶךְ חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת חַס־וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ עַל פִּי דַּרְכֵּי הַמּוּסָר שֶׁלָּהֶם, כִּי אֵין לָהֶם כֹּחַ לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לְקִיּוּם הַתּוֹרָה, רַק גַּם לְהֵיפֶךְ חַס־וְשָׁלוֹם כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. וְעַל־כֵּן עוֹסְקִין בְּמַסֶּכֶת זֹאת בִּימֵי הַסְּפִירָה שֶׁאָנוּ מְכִינִין לְעַצְמֵנוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה עַתָּה לְקַבֵּל דַּרְכֵּי הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְקִיּוּם הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּה כָּל עִנְיַן מַסֶּכֶת אָבוֹת כַּנַּ"ל (שם הלכה ד אות כב).

107

since everyone acknowledges that one cannot be righteous and upright except by fulfilling the Torah of Moshe in truth as transmitted by our Rabbis — therefore all the lies and errors the ba'al davar now introduces into Israel cannot gain hold except by also clothing themselves in the truth of the holy Torah — for they too claim to conduct themselves according to the Torah of Moshe. Therefore one can now easily understand the truth in truth — if one wishes to look with the eye of truth — who fulfills the Torah of Moshe more — and which path is closest to the Torah's path in truth according to the

108

כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בָּעוֹלָם מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, הַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי, שֶׁיִּהְיֶה תּוֹעֶלֶת מִזֶּה לְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַמְקַיְּימִין אֶת הַתּוֹרָה, כִּי הַכֹּל נִבְרָא וּמִתְקַיֵּם רַק בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים וְהַתּוֹרָה (שם אות כה; ועיין צדיק אות רעד).

108

plain intention of Moshe Rabbenu. It is impossible to receive the Torah in every person and at every time — meaning

109

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בִּבְחִינַת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לְהַחֲיוֹת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, עַל־יְדֵי הַדַּעַת שֶׁמַּמְשִׁיךְ לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתּוֹךְ הַהַסְתָּרָה, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל־יְדֵי שֶׁקּוֹרִין אֶת חַי הַחַיִּים עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הַחִיּוּת לְתוֹךְ בְּחִינַת יָמִים וּמִדּוֹת וְכֵלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּיבוֹת וְהַפַּרְשִׁיּוֹת וְהַסְּדָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, שֶׁעַל יָדָם מַמְשִׁיכִין הַחִיּוּת מֵהַחַי הַחַיִּים לְתוֹךְ בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלִּין כָּל הַהַסְתָּרוֹת. וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינַת מִצְוַת כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ, כִּי עַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הַחִיּוּת לְתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת שֶׁהֵם הָאוֹתִיּוֹת וְכוּ', וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלִּין הַהַסְתָּרוֹת. וְזֶה בְּחִינַת וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר וְכוּ' וּמְסַיֵּם שָׁם וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְכוּ', שֶׁמִּזֶּה לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁמִּצְוָה לִכְתֹּב כָּל אֶחָד סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, כִּי עַל־יְדֵי כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה עַל־יְדֵי זֶה מְתַקְּנִין בְּחִינַת וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר, וְנִתְגַּלִּין עַל־יְדֵי זֶה כָּל הַהַסְתָּרוֹת. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הַסּוֹפֵר בִּשְׁעַת כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת כָּל תֵּיבָה וְתֵיבָה בְּפִיו, כִּי כְּשֶׁקּוֹרִין אֶת חַי הַחַיִּים לְהַמְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ חִיּוּת לְתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת צְרִיכִין לִקְרוֹתוֹ בַּפֶּה דַּיְקָא, בְּחִינַת כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה, וְעַל־כֵּן הַמָּסוֹר וְהַמּוּמָר פְּסוּלִין לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה, עַיֵּן פְּנִים (הלכות מאבד ממון חברו ומסור הלכה ג אות ג ד).

109

to merit to fulfill the Torah and understand its paths as they should be — the essential aspect of receiving the Torah in every time — except through great exertion. For one must break through enormous obstacles before every person merits the aspect of receiving the Torah. As our Rabbis said: "I labored and found — believe. I did not labor and found — do not believe." For one must be willing to literally give one's life — and to descend into the sea and into the depths — to search for the paths of the holy Torah — meaning to break through enormous obstacles that are literally like a sea and abyss. And when one is willing for this — and the desire

110

מוּבָא בַּסְּפָרִים, כִּי הַתּוֹרָה הִיא תִּקּוּן גָּדוֹל בְּיוֹתֵר מִכָּל תִּקּוּנֵי הַתְּשׁוּבָה, וְזֶה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ וְכוּ' וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְכוּ', שֶׁמִּתְפַּלְּלִין שֶׁתְּשׁוּבוֹתֵינוּ יִהְיוּ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁאֲזַי יִהְיוּ נִתְתַקְּנִין כָּל מִינֵי חֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכוּ' כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הלכות פריה ורביה הלכה א אות י).

110

and longing for the holy Torah is so strong — then Hashem helps one break all the obstacles. And the essential is the power of the will. For all the

111

תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הֵם בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ אִישׁ וְאִשָּׁה כַּמּוּבָא, וּשְׁנֵיהֶם אֶחָד בְּשָׁרְשָׁם. כִּי כְּמוֹ שֶׁבַּגַּשְׁמִיּוּת עִקַּר הַהוֹלָדָה עַל־יְדֵי הָאִשָּׁה, וְכֵן כָּל הַנְהָגַת הַבַּיִת עַל יָדָהּ, כִּי הִיא עֲקֶרֶת הַבַּיִת, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן עִקַּר כֹּחָהּ וְהַשְׁפָּעָתָהּ מְקַבֶּלֶת רַק מִבַּעֲלָהּ. כְּמוֹ כֵן בְּשָׁרְשָׁם אִי אֶפְשָׁר לֵידַע שׁוּם דָּבָר בְּבֵרוּר וְשׁוּם הֲלָכָה בְּרוּרָה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי אִם עַל־יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא מְבָאֶרֶת לָנוּ אֶת הַכֹּל, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לֵידַע שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם כֹּחַ וְחִיּוּת כְּלָל, כִּי אִם מִבַּעֲלָהּ מִבְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי לֵיכָּא מִלְתָא דְּלֹא רְמִיזָא בְּאוֹרַיְיתָא. וְכֵן אַחַר כָּל רִבּוּי הַצֵּרוּפִים וְהַדְּרוּשִׁים וְהָרְמָזִים וְהַכַּוָּנוֹת שֶׁמְּבָאֶרֶת לָנוּ הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת כִּפְשׁוּטָן, וּבָזֶה כְּלוּלִים כָּל הַצֵּרוּפִים וְכָל הַכַּוָּנוֹת וְהַסּוֹדוֹת וְכוּ'. וּמִזֶּה תָּבִין לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַטָּמֵא, הַיְנוּ בֵּין דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּשַׁ"ס וּפוֹסְקִים וּבְדַרְכֵי הַקַּבָּלָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבֵין מְרִירוּת מַיִם הַזֵּידוֹנִים שֶׁל הַהוֹלְכִים לְפָרֵשׁ אֶת הַתּוֹרָה עַל פִּי דֶּרֶךְ הַמֶּחְקָרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, וְהֵם צוֹעֲקִים מָרָה עַל עַמֵּנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת עָזְבוּ פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, וּמְפָרְשִׁים אֶת הַתּוֹרָה רַק עַל פִּי דְּרָשַׁת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁרוֹצִים רַק בִּפְשׁוּטָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וּמִלְּבַד מַה שֶּׁהֵם כּוֹפְרִים גְּמוּרִים בָּזֶה, כִּי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְשֶׁבִּכְתָב הַכֹּל אֶחָד, וּשְׁנֵיהֶם קִבַּלְנוּ מִפִּי משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁקִּבְּלָם מִפִּי הַגְּבוּרָה, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַךְ מִלְּבַד זֶה רוֹאִין בְּחוּשׁ גַּם כֵּן הַהֶבְדֵּל וְהַהֶפְרֵשׁ בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיהֶם. כִּי כָּל מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים הַהוֹלְכִים בְּפֵרוּשֵׁיהֶם אַחַר דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּגְמָרָא וּמִדְרָשִׁים וְזֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְכוּ', כֻּלָּם שָׁבִים אֶל מָקוֹם אֶחָד וּמְחַזְּקִים וּמְעוֹרְרִים וּמַלְהִיבִים אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְאֹד לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְוֹת כִּפְשׁוּטָן, כְּמוֹ שֶׁמָּסְרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי כָּל פֵּרוּשֵׁיהֶם וּבֵאוּרֵיהֶם הוּא מִשֹּׁרֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְהַכֹּל הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב עַל קֹטֶב זֶה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ כַדָּת וְכַדִּין עִם כָּל דִּקְדּוּקֵיהֶם וּפְרָטֵיהֶם, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּפֵרוּשׁ, אוֹ בְּרֶמֶז עַל פִּי הַמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם וּשְׁאָר דְּרָשׁוֹת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִמַּה שֶּׁדִּקְדְּקוּ בְּכָל תֵּבוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבְצֵרוּפֵיהֶם וּרְמָזֵיהֶם וְסוֹדוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים. אֲבָל אֵלּוּ הַמְהַפְּכִים אָרְחוֹת ישֶׁר הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַפִּילוֹסוֹפְיָא, שֶׁרוֹצִים לַהֲפֹךְ הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ חַס־וְשָׁלוֹם, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁרוֹצִים רַק בִּפְשׁוּטָהּ שֶׁל מִקְרָא, וּמַכְחִישִׁים בְּכָל הַסּוֹדוֹת וְהַדְּרָשׁוֹת וְכוּ', וּמְפָרְשִׁים טַעֲמֵי הַמִּצְוֹת גַּם כֵּן עַל פִּי פְּשׁוּטוֹ קָרוֹב לַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי הַפָּשׁוּט הַמְגֻשָּׁם, וְעַל־יְדֵי זֶה הֵם פּוֹרְקִים עֹל לְגַמְרֵי וְעוֹבְרִים עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. אֲבָל אֲנַחְנוּ הַהוֹלְכִים בְּעִקְבוֹת אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר זָכִינוּ לְהַאֲמִין בְּכָל דְּרָשׁוֹת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וּרְמָזֵיהֶם וְצֵרוּפֵיהֶם וְסוֹדוֹתֵיהֶם הָרַבִּים לְאֵין קֵץ, אַף עַל פִּי כֵן הַכֹּל שָׁב אֶל מָקוֹם אֶחָד לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת כִּפְשׁוּטָן, וּלְהַאֲמִין כִּי בְּכָל קוֹץ וְקוֹץ שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבְכָל פְּרָט וּפְרָט שֶׁל כָּל מִצְוָה וְדִין וַהֲלָכָה יֵשׁ סוֹדוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת, וְהַכֹּל כָּלוּל וּמְחֻבָּר בְּאַחְדּוּת גָּמוּר עִם הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְעִם פְּשׁוּטָהּ שֶׁל מִקְרָא וְשֶׁל הַהֲלָכָה וְהַמִּצְוָה, כִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּא חַד כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ה אות יט כ כא).

111

obstacles come upon the person only as a trial and for choice. And as soon as one is so firm in the holy will as to be willing to give one's life and break all obstacles — then all the accusations are nullified. For since one is willing to break such obstacles — one certainly deserves to merit the receiving of the Torah for this. And then through this all the obstacles are nullified of themselves — and one merits the Torah in fullness. And this is the aspect of: "it is not in the heavens" etc. — "for the matter is very close to you" etc. — for as soon as one is firm in the holy will to the degree of being willing to ascend to heaven for this — then immediately: "for it is very close to you." The Written Torah and the Oral Torah are the aspect of truth and faith. Cross-reference entry — see "Emes" [Truth], Ois 34. The essential magnification of Hashem's Name through the person's service in this world is through clarifying truth from falsehood — and that is the essential obligation to engage in Torah all the days of one's life — by day and night — and to teach one's children and grandchildren. All for the sake of clarifying the truth. For clarifying truth is extremely difficult and requires great exertion all one's days — until one merits to clarify according to one's level some portion of truth. For the full truth in its perfection cannot be revealed until the final end — only now each person clarifies some aspect and portion according to their service. For example — in the revealed Torah — this one clarifies these halachos and this one clarifies these. And even

112

עִנְיַן תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהֵם בְּחִינַת יְדִיעָה בִּכְלָל וִידִיעָה בִּפְרָטִיּוּת, וּבֶאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד - עַיֵּן אֱמוּנָה אוֹת קצג קצד.

112

this is not yet in fullness — for there is no clear halachah etc.

113

עַל־יְדֵי הַכְּתָב שֶׁכּוֹתְבִין מְגַלִּין בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ וּפְנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ, וְעַל־כֵּן עִקַּר הִתְקַשְּׁרוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם בִּתְחִלָּה הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת כְּתָב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַלּוּחוֹת שֶׁנִּתְּנוּ בִּכְתָב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אָנֹכִי שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֲנָא נַפְשִׁי כָּתְבִית יְהָבִית, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כְּתֹב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל. כִּי יִשְׂרָאֵל מְקֻשָּׁרִין עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, בִּבְחִינַת פְּנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ כִּבְיָכוֹל. וְזֶה בְּחִינַת אֵיזֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם וְכוּ', כִּי מֵאַחַר שֶׁהַהִתְקַשְּׁרוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ הָיָה עַל יְדֵי בְּחִינַת כְּתָב שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת בִּפְנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ, עַל כֵּן מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתַּן לָהֶם סֵפֶר כְּרִיתוּת חַס וְשָׁלוֹם גַּם כֵּן בִּכְתָב, בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ נִפְרָדִין חַס וְשָׁלוֹם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, וּבְוַדַּאי עֲדַיִן הֵם מְקֻשָּׁרִים בִּפְנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ כִּבְיָכוֹל, וְעַל כֵּן עֲדַיִן יֵשׁ תִּקְוָה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי בְּוַדַּאי יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, כִּי עֲדַיִן אָנוּ מְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, עַיֵּן פְּנִים (הלכות גיטין הלכה ב).

113

as our Rabbis said. But even so — each person must exert themselves to establish the halachah in truth according to their level. And all the more so in the inner study of the Torah. All the more so in the study of the Torah's fulfillment — which is the essential surpassing all — the study of counsels and stratagems: how to merit to be aroused truly to fulfill the Torah and be strong in one's point of truth all the days of one's life. This study is very deep — and impossible to attain except

114

עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם וְחִיּוּתוֹ, וְכֵן כָּל הַחִדּוּשִׁים וְהַשִּׁנּוּיִים שֶׁבֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ בְּכָל זְמַן וּזְמַן, הַכֹּל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁלָּהֶם לְבַדָּם נִמְסְרָה הַתּוֹרָה לִדְרשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּכְפִי הַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁהֵם מְחַדְּשִׁין וְדוֹרְשִׁין בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ כֵן מִתְנַהֵג כָּל הָעוֹלָם. כִּי עִקַּר חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא עַל יָדָם, בִּבְחִינַת וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, אֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיק, אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה וְכוּ' (הל' יבום וחליצה, הלכה ג אות ב; ועיין בנים אות מג).

114

through great exertion — and much rubbing in the dust of the feet of true Sages. And then one merits to clarify some truth according to one's level. But one must still clarify truth more and more in every generation — and therefore one must leave behind children and grandchildren

115

עַל־יְדֵי קְרִיאַת הַתּוֹרָה מִתְיַחֵד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה עִם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא וְיֵשׁ אֵם לַמָּסֹרֶת, וּכְשֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה קוֹרִין כְּפִי הָרָאוּי עַל פִּי אֵם לַמִּקְרָא, וְלֹא כְּפִי הַכָּתוּב שֶׁהוּא אֵם לַמָּסֹרֶת. נִמְצָא שֶׁאָנוּ מְקַיְּימִין עַל־יְדֵי זֶה בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי אָנוּ מַאֲמִינִין שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ כֹּחַ לַחֲכָמִים לְשַׁנּוֹת הַקְּרִיאָה כְּפִי מַה שֶּׁקִּבְּלוּ. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַקְּרִיאָה בַּתּוֹרָה מִתְיַחֵד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁהִיא כְּתַב הַתּוֹרָה שֶׁאָנוּ קוֹרְאִין בָּהּ, עִם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא בְּחִינַת הַקְּרִיאָה. וְעַל־כֵּן עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה הִיא בְּשַׁבָּת, כִּי עִקַּר תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים הוּא בְּשַׁבָּת, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (שָׁם אוֹת כב, וְעַיֵּן שָׁלוֹם אוֹת סו מְבֹאָר שָׁם, מַה שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בַּפֶּה דַּיְקָא). ועיין עוד הלכה ג).

115

— and so for the generations. And this is the aspect of what is written in the Arizal's writings: that the clarification of the holy sparks cannot be completed in one generation — and one must clarify them all one's days — and so each generation — until the clarification is complete and Mashiach comes. And the essential clarification of all the

56

הַתּוֹרָה כְּלוּלָה מִשְּׁנֵי הַלִּמּוּדִים שֶׁל דָּרֵי מַעְלָה וְשֶׁל דָּרֵי מַטָּה, הַיְנוּ מֵהַלִּמּוּד שֶׁל אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע, שֶׁזֶּהוּ הַלִּמּוּד שֶׁל דָּרֵי מַעְלָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַתְחָלַת הַתּוֹרָה בְּרֵאשִׁית בְּחִינַת מַאֲמַר סָתוּם בְּחִינַת אַיֵּה הַנַּ"ל, וּמְסַיֶּמֶת לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַלִּמּוּד שֶׁל מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ שֶׁהוּא הַלִּמּוּד שֶׁל דָּרֵי מַטָּה. וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְהִנֵּה עִקַּר הַתּוֹרָה הוּא לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן לִמּוּד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלִּמּוּד שֶׁל מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, בְּחִינַת הַלִּמּוּד שֶׁל דָּרֵי מַטָּה אָסוּר לְלַמְּדָהּ בְּשָׂכָר, כִּי כְּשֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל שָׂכָר וְנוֹתֵן עֵינָיו בַּמָּמוֹן אֲזַי נוֹפֵל לִכְסִילוּת, כִּי עִקַּר הַכְּסִילוּת עַל־יְדֵי תַּאֲוַת מָמוֹן, וַאֲזַי נִסְתַּלֵּק הַדַּעַת וְאֵינוֹ זוֹכֶה לָדַעַת כִּי מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. אֲבָל עַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה בְּחִינַת אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשָּׂגָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד שֶׁשָּׁם אֵין לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שׁוּם אֲחִיזָה כְּלָל, עַל כֵּן מֻתָּר לְקַבֵּל שָׂכָר עַל לִמּוּד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, עַיֵּן פְּנִים (שם הלכה ב).

56

sparks is the clarification of truth — for the sparks are sparks of the truth of His G-dliness. For they are a portion of G-dliness from above — only they fell where they fell through the sins of the generations — through the serpent's counsel of falsehood — who misleads the person with lies and falsehoods and delusions and deceits beyond measure — until causing failure and distancing from truth. And through this all the sparks fell. And this is why the wicked and those distant from truth — in every place

57

הַטְּעָמִים וְהַנְּגִינוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הֵם אוֹר עֶלְיוֹן מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה הַנַּ"ל כַּמּוּבָא (שם).

57

where there are higher holy sparks — when their evil

58

צָרִיךְ לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ עַל מְנָת שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה, עֲמֵלִים דַּיְקָא. וְעִקַּר הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה שֶׁצְּרִיכִין בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, הוּא בִּשְׁבִיל לְבָרֵר עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה הַלִּמּוּד לִשְׁמָהּ בֶּאֱמֶת רַק לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יִהְיֶה לִמּוּדוֹ חַס־וְשָׁלוֹם בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְקָרִי רַבִּי אוֹ כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַפְּנִיּוֹת חַס־וְשָׁלוֹם. וְעִקַּר הַיְגִיעָה וְהֶעָמָל בְּהַלִּמּוּד הוּא רַק בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כַּמּוּבָן לַכֹּל, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַלִּמּוּד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ חַס־וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ מְאֹד בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, לְבָרֵר וּלְהַכְנִיעַ וְלִדְחוֹת וּלְבַטֵּל לְגַמְרֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּסּוּת וּפְנִיּוֹת וְעַרְמוּמִיּוּת שֶׁרוֹדְפִין אַחַר מַחֲשַׁבְתּוֹ, וְרוֹצִים לְהַטּוֹת לְבָבוֹ מִן הָאֱמֶת חַס־וְשָׁלוֹם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ חַס־וְשָׁלוֹם, הַיְנוּ בִּשְׁבִיל אֵיזֶה פְּנִיָּה שֶׁל שְׁטוּת וְהֶבֶל חַס־וְשָׁלוֹם, וּצְרִיכִין לְהִתְאַמֵּץ בְּכָל עֹז לְבַטֵּל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת, וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ לְהַשְּׁכִינָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה רַק בִּשְׁבִיל רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְאָז עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבָרֵר הַהֲלָכָה מֵאֲחִיזַת הַמֹּץ וְתֶבֶן שֶׁהֵם הַקֻּשְׁיוֹת וְהַחֻמְרוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּהֲלָכָה, וְאָז זוֹכֶה לַהֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה, וּלְאַסּוּקֵי שְׁמַעְתְּתָא אַלִּיבָא דְּהִלְכְתָא. כִּי כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, הַיְנוּ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, אֲזַי ה' עִמּוֹ וַאֲזַי הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וַה' עִמּוֹ - שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ (שם הלכה ג אות ב).

58

inclination overcomes them and they do not merit to clarify them — their fall is deeper — and they fail and mislead and pursue truth even more. For that is the essential falling of the sparks which are portions of truth — that through their falling truth is converted to falsehood — specifically through the truth that misleads them — doing what they do — and pursuing and disputing with the clear truth — claiming the truth is with them. All because of the sparks which are portions of truth that are with them in a state of falling. And through them specifically they reverse good to evil and light to darkness. And all of a person's service throughout their life is to clarify truth through rectifying their deeds — and so

59

אַף־עַל פִּי שֶׁגַּם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מֻכְרָח לִפֹּל בִּשְׁעַת אֲמִירַת תּוֹרָתוֹ, לְאֵיזֶה בְּחִינַת שְׁגִיאָה דַּקָּה מִן הַדַּקָּה מִבְּחִינַת שְׂמֹאלָהּ, בִּכְדֵי לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם שֶׁפַע עשֶׁר וְכָבוֹד לְיִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת בִּשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד, אֲבָל זֶה רַק בִּתְחִלַּת הַהִתְגַּלּוּת. אֲבָל אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁכְּבָר נִתְעוֹרֵר בְּחִינַת שְׂמֹאלָהּ, אֲזַי צְרִיכִין דַּיְקָא לְאַכְלְלָא שְׂמֹאלָא בִּימִינָא, וְעַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא מַמְשִׁיכִין פַּרְנָסָה דִּקְדֻשָּׁה (שם אות ג).

59

from generation to generation. And the essential obligation to teach one's son and grandson — all for the sake of clarifying truth. And this is the aspect of the three Patriarchs — all of whom

60

מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא נָתַן הַתּוֹרָה תֵּכֶף מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְקִיֵּם הָעוֹלָם עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה לָנוּ, וְזֶה יְסוֹד דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁקָּדְמָה לָעוֹלָם (עין תשובה אות מ).

60

certainly served Hashem in truth — yet the essential fullness of truth is called by the name

61

כָּל הַסִּפּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה וְכָל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה, כְּגוֹן וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְכַיּוֹצֵא, כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת סִתְרֵי תּוֹרָה בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלֶמֶת, שֶׁעַל יָדָהּ הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַיֵּם הָעוֹלָם בְּחַסְדוֹ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְקַיֵּם הָעוֹלָם תָּמִיד גַּם עַתָּה אֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁפּוֹגְמִין חַס־וְשָׁלוֹם בְּמִצְוֹת הַתּוֹרָה. כִּי עַכְשָׁו אַחַר בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה, אִי אֶפְשָׁר לְעוֹרֵר וּלְגַלּוֹת הַחֶסֶד הַנֶּעֱלָם הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלֶמֶת הַנַּ"ל, כִּי אִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה. כִּי כְּבָר מָסַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַכֹּל בְּיָדוֹ וְהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הלכות מילה אות ח).

61

of Yaakov — as it is written: "give truth to Yaakov" — for he corresponds to the end of truth which is the essential. And therefore the Third Temple — named for Yaakov — will endure forever. And therefore the Torah is threefold in all its aspects — as our Rabbis said: "blessed is the Merciful Who gave

62

כְּלַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִמְשִׁיךְ לָנוּ משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל־יְדֵי שעט שֶׁזָּכָה לְבַטֵּל עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, וְעָלָה לַמָּרוֹם וְשָׁהָה שָׁם שְׁלשָׁה פְּעָמִים אַרְבָּעִים יוֹם לֶחֶם לֹא אָכַל וְכוּ', וְעַל־יְדֵי זֶה זָכָה לְהַמְשִׁיךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מֵהָרְשִׁימָה שֶׁל הַבִּטּוּל הַנַּ"ל, עַל־ יְדֵי הַכֵּלִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת הַכְּלוּלִים בְּשָׁלשׁ קַוִּין חֶסֶד דִּין רַחֲמִים. וְעַל־כֵּן הַתּוֹרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת בְּכָל בְּחִינוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁל הַבִּטּוּל הַנַּ"ל. וּבְחִינַת הַכֵּלִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי זֶה אַחַר־כָּךְ לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימָה הַקְּדוֹשָׁה בְּתוֹכָם, מְבֹאָר וּמוּבָן בְּמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ ז"ל שֶׁפָּתַח וְאָמַר אַנְתְּ הוּא חַד וְלֹא בְּחוּשְׁבָּן וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ אֶחָד, וְשָׁם הַכֹּל סָתוּם וְנֶעֱלָם וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא תַּמָּן כְּלָל. וְזֶה בְּחִינַת רָצוֹא, וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל לְדַבֵּר מִבְּחִינַת וָשׁוֹב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַנְתְּ הוּא דְּאַפִּיקַת עֶשֶׂר תִּקּוּנִין שֶׁהֵם בְּחִינַת הַכֵּלִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל, וּמְבָאֵר וְהוֹלֵךְ שֶׁהֵם כְּלוּלִים בְּשָׁלשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: חַד אָרִיךְ, וְחַד קָצִיר, וְחַד בֵּינוֹנִי, כַּמּוּבָא (שם הלכה ה אות יז).

62

us the threefold Torah." For the Torah which is truth — is included in all its aspects in a triple pattern — the three lines of truth: beginning, middle, and end. And this is why our Rabbis said: "always divide one's years — a third in Scripture, a third in Mishnah, a third in Talmud" — corresponding to the three aspects of truth. And therefore the essential is the Talmud — for it corresponds to the aspect of Yaakov — the end of truth which is the essential. For from Scripture and Mishnah — even

63

עִקַּר קִיּוּם הַבְּרִיאָה בִּכְלַל הָעוֹלָם הוּא כְּשֶׁאַחַר הַבְּרִיאָה נִכְלָל בִּבְחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, בִּבְחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם כַּיָּדוּעַ. וְעִקַּר זֹאת הַבְּחִינָה נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא תּוֹרַת אֱמֶת, שֶׁעַל יָדָהּ מְקַשְּׁרִין כָּל הָעוֹלָמוֹת וְנִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה. וְזֶה הַתַּכְלִית מִכָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן הַתּוֹרָה הִיא מְשֻׁלֶּשֶׁת בְּכָל בְּחִינוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, הַיְנוּ אַחַר הַבְּרִיאָה, וְקֹדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׂמֹאל וְיָמִין, וּבְחִינַת כְּלָלִיּוּת אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה כְּלָלִיּוּת הַשְּׂמֹאל בַּיָּמִין, שֶׁזֶּה נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָאֶמְצַע הַמַּכְרִיעַ בֵּין יָמִין לִשְמֹאל. וְעַל־כֵּן הַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֱמֶת וְנִקְרֵאת שָׁלוֹם, כִּי עִקַּר כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה הוּא עַל־יְדֵי אֱמֶת, וּבְחִינָה זוֹ הוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּכְרִיעַ בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְכוֹלֵל שְׂמֹאל בְּיָמִין אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה (הלכות עבדים הלכה ב אות יב).

63

though they are certainly truth — one does not yet know any clear ruling of halachah — only through the Talmud which is the aspect of the end of truth — which clarifies all the Torah's rulings to their truth — until one knows through it the final clear ruling for practice. And this is the essential greatness of studying the Poskim — for since minds have diminished — we cannot clarify the halachah for practice even from the Talmud — only through the Poskim who

64

עִקַּר הַתּוֹרָה הִיא לָצֵאת מִגֶּדֶר בְּהֵמָה לְגֶדֶר הָאָדָם, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם וְלֹא אֻמּוֹת הָעוֹלָם, בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. כִּי כָּל אָדָם צָרִיךְ לְשַׁבֵּר וְלָצֵאת מִבְּחִינַת בְּהֵמִיּוּת לִבְחִינַת אָדָם, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ וְדַיְקָא עַל עוֹר בְּהֵמָה, וּדְבָרִים שֶׁבִּכְתָב אָסוּר לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה, וּדְבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָן בִּכְתָב, עַיֵּן פְּנִים (הלכות ספר תורה הלכה א).

64

clarify the halachah for us in truth. And the essential Talmud is the service of Torah scholars — as Rashi explains in many places — for the ultimate clarification of truth in fullness according to each person's level and standing

65

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים. וְעִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן הוּא בִּבְחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, הַיְנוּ כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, דְּהַיְנוּ הַנִּגְלֶה לוֹ מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ וּמֵבִין זֶה בְּחִינַת נַעֲשֶׂה, וּמַה שֶּׁנִּסְתָּר וְנֶעֱלָם מִמֶּנּוּ זֶה בְּחִינַת נִשְׁמַע. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּכָל עֵת מֵחָדָשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה בְּכָל פַּעַם לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין אֶת הַנִּסְתָּר וְנֶעֱלָם מִמֶּנּוּ, וְלַעֲשׂוֹת מֵהַנִּשְׁמַע נַעֲשֶׂה וְאָז יִהְיֶה לוֹ נִשְׁמַע גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר. וְאַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לֵילֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְלַעֲשׂוֹת גַּם מִזֶּה הַנִּשְׁמַע נַעֲשֶׂה וְכֵן בְּכָל פַּעַם לְעוֹלָם. וְזֶה בְּחִינַת כְּתִיבַת סֵפֶר הַתּוֹרָה, כִּי הַכַּוָּנָה שֶׁצָּרִיךְ הַסּוֹפֵר לְכַוֵּן לְכָתְבָהּ לִשְׁמָהּ וְהַשֵּׁמוֹת שֶׁבָּהּ לְשֵׁם קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, זֹאת הַכַּוָּנָה הוּא בְּחִינַת נִשְׁמַע שֶׁהוּא בְּחִינַת נִסְתָּר בְּחִינַת דְּבֵקוּת וּבִטּוּל לְאֵין סוֹף, כִּי צָרִיךְ הַסּוֹפֵר קֹדֶם הַכְּתִיבָה לְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נִשְׁמַע, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם הַקְּדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּכְתְּבֶנָה לְשֵׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְשֵׁם קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה וּלְשֵׁם קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וַאֲזַי כְּשֶׁכּוֹתֵב אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בְּכַוָּנָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְשֵׁם קְדֻשָּׁה, אֲזַי מַמְשִׁיךְ בְּחִינַת הַנִּשְׁמַע בְּחִינַת הַנִּסְתָּר בְּחִינַת אוֹר אֵין סוֹף לְתוֹךְ הָאוֹתִיּוֹת הַנִּכְתָּבִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת נַעֲשֶׂה בְּחִינַת עֲשִׂיָּה גַּשְׁמִית, נִמְצָא שֶׁמַּמְשִׁיךְ מֵהַנִּשְׁמַע לְנַעֲשֶׂה, כִּי בֶּאֱמֶת אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בְּשָׁרְשָׁן הֵם אוֹרוֹת רוּחָנִיִּים וּגְבוֹהִים מְאֹד, וְכֻלָּם מֻשְׁרָשִׁים בּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל בְּאוֹר הָאֵין סוֹף, וּמִשָּׁם צְרִיכִין לְהַמְשִׁיכָם לְמַטָּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁעוֹשִׂין מֵהַנִּשְׁמַע נַעֲשֶׂה. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד שֶׁיִּכְתֹּב דַּיְקָא סֵפֶר תּוֹרָה, כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע בְּעַצְמוֹ כְּפִי בְּחִינָתוֹ, וְצָרִיךְ דַּיְקָא לְהַשִּׂיג וּלְקַבֵּל בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע לְפִי בְּחִינָתוֹ. וְזֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הִיא בְּחִינַת נַעֲשֶׂה, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הוּא מַה שֶּׁהַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים מְגַלִּין הַנִּסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא הָיָה מוּבָן כְּלָל מִתְּחִלָּה מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, רַק הֵם מְגַלִּין זֹאת עַל־יְדֵי שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַחֲכָמִים זוֹכִין בְּכָל פַּעַם לְהַשִּׂיג בְּיוֹתֵר אֶת בְּחִינַת הַנִּשְׁמַע שֶׁבַּתּוֹרָה (שם הלכה ב אות ב ג).

65

— is impossible except through the service of true Torah scholars and Tzadikim — through whom one can merit to study and teach — to guard and do and fulfill. And since the essential fullness of truth is clarified specifically from within the darkness of falsehood — therefore the essential fullness of Torah study is specifically at night — as our Rabbis said. For truth and falsehood are the aspects of light and darkness. The root of the Torah flows from the aspect of Atik Yomin — the Ancient One — Avuha D'Avuha [Father of the Father]. And then one must draw the aspect of garments — vessels and contractions to receive the mochin within them — the garments that the father transmits to his son. And therefore it is most fitting for the son to receive his Torah and wisdom from his father and his father's father — and they are most obligated in this — as it is written: "make them known to your children and your children's children." And therefore our Rabbis said: "any Torah scholar whose son and his son's son are Torah scholars — the Torah will no longer cease from their seed."

66

כְּבָר מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁזֶּה הָעִנְיָן לַעֲשׂוֹת מֵהַנִּשְׁמַע שֶׁהוּא בְּחִינַת נִסְתָּר בְּחִינַת תְּפִלָּה דְּבֵקוּת, לַעֲשׂוֹת מִזֶּה נַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בְּחִינַת נִגְלֶה בְּחִינַת תּוֹרָה, נִמְצָא שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת מִתְּפִלָּה תּוֹרָה, זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינָה אַחַת עִם מַה שֶּׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג הַתּוֹרָה וּלְקַיְּימָהּ, אֲזַי כָּל הַתּוֹרָה עֲדַיִן בִּבְחִינַת נִסְתָּר אֶצְלוֹ הַיְנוּ בִּבְחִינַת תְּפִלָּה, כִּי אָז צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לִזְכּוֹת לְקִיּוּם הַתּוֹרָה, נִמְצָא שֶׁעוֹשֶׂה מֵהַתּוֹרָה שֶׁלֹּא זָכָה עֲדַיִן לְהַשִּׂיגָהּ וּלְקַיְּמָהּ עוֹשֶׂה מִזֶּה תְּפִלָּה, כִּי מִתְפַּלֵּל עַל זֶה לִזְכּוֹת אֵלֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיגָהּ וּלְקַיְּימָהּ, נִמְצָא שֶׁנַּעֲשָׂה עַכְשָׁו אֶצְלוֹ מֵהַתְּפִלָּה תּוֹרָה, הַיְנוּ מִבְּחִינָה זוֹ שֶׁהָיָה נֶעֱלָם וְנִסְתָּר מִמֶּנּוּ עַד הֵנָּה, רַק שֶׁהָיָה מִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְפַּלֵּל לִזְכּוֹת לָזֶה, וְעַכְשָׁו כְּבָר נַעֲשָׂה הַשָּׂגָה וּמַדְרֵגָה זוֹ אֶצְלוֹ בְּחִינַת נִגְלֶה בְּחִינַת נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תּוֹרָה. וְיֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נִשְׁמַע, בְּחִינַת תְּפִלָּה גָּבֹהַּ יוֹתֵר, הַיְנוּ שֶׁעַכְשָׁו צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְהַשִּׂיג עוֹד מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה מִזּוֹ, וְכֵן לְעוֹלָם כַּנַּ"ל (שם אות ד).

66

For that is the path of transmission and descent of the Torah from its root. When a person merits to teach Torah to their son and grandson — this study is the aspect of the totality of son and student. For one's son and one's son's son are the aspects of son and student — and both are included in and receive from their grandfather who is the aspect of the true wise man — meriting to draw such encompassing lights — the aspect of the abundance of Keter — the aspect of the elder. And therefore

67

יֵשׁ אִילָן נִפְלָא קָדוֹשׁ וְנוֹרָא מְאֹד, וְהוּא בְּחִינַת הָעֵץ הַחַיִּים דְּמָזוֹן לְכֻלָּא בֵּיהּ וּתְחוֹתוֹהִי תְּטַלֵל כָּל חֵיוַת בְּרָא וּבְעַנְפוֹהִי יְדוּרוּן כָּל צִפֳּרֵי שְׁמַיָּא. וְגֹדֶל הַתַּעֲנוּג שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֵין לְשַׁעֵר. וְעִקַּר קִבּוּל הַשָּׂכָר שֶׁל הַנְּשָׁמָה הִיא, כְּשֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא אֶל זֶה הָאִילָן שֶׁהוּא הָעֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם עוֹלָה הַנְּשָׁמָה דֶּרֶךְ הָעֵץ הַחַיִּים לְהִתְעַנֵּג עַל ה' לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וְכוּ', אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה. וְזֶה הָעֵץ הַחַיִּים הוּא שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת עֵץ חַיִּים לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְעֵץ הַחַיִּים הַנַּ"ל, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁהוֹלְכִין תְּחִלָּה בְּהַדֶּרֶךְ שֶׁהוֹלֵךְ לְעֵץ הַחַיִּים. וְהַדֶּרֶךְ הוּא בְּחִינַת כְּלַל מִצְוֹת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָאִים דֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם תֵּלְכוּ, וְכֵן בִּפְסוּקִים הַרְבֵּה (שם הלכה ג אות ב).

67

the grandfather is most obligated to teach Torah to his son and grandson — for this is the totality of Torah study — the essential purpose of study — the study of son and student — who are the aspects of the upper and lower realms. And therefore our Rabbis truly said: "any Torah scholar whose son and grandson are Torah scholars — the Torah will no longer

68

אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שָׁרְשָׁם לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, כִּי בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְעַל כָּל אוֹת וָאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה עוֹמְדִים כַּמָּה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת עוֹלָמוֹת, נִמְצָא שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מִעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה בְּחִדּוּשׁ נִפְלָא מְאֹד, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁכּוֹתְבִין הַתּוֹרָה בְּסֵפֶר, עַל־יְדֵי זֶה הוּא מַמְשִׁיךְ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מִשָּׁרְשָׁם שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, לְמַטָּה לִבְחִינַת מָקוֹם שֶׁהוּא הַגְּוִיל וְהַקְּלָף שֶׁתּוֹפֵס מָקוֹם, וְעַל־יְדֵי זֶה מַעֲלֶה כָּל בְּחִינַת הַמָּקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם (שם אות ז).

68

cease from their seed." For specifically when they see one another — then the aspects of son and student are included in the grandfather's own mind — the aspect of the connecting of the worlds — their totality together: upper

69

אִי אֶפְשָׁר לָצֵאת מִבְּחִינַת מָקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם עוֹמֵד הָעֵץ הַחַיִּים הַנַּ"ל, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת מִעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה בְּתַכְלִית הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, עַד שֶׁמִּשָּׁם וּלְמַעְלָה אֵין שׁוּם בְּחִינַת מָקוֹם כְּלָל, וְרַק הוּא יָכוֹל לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת מִבְּחִינַת מָקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם. וְכָל זֶה זָכָה הַצַּדִּיק עַל־יְדֵי שֶׁכָּפַף גּוּפוֹ וְקִבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, בִּבְחִינַת וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְנֵי קְהָת, בַּכָּתֵף יִשְׂאוּ אֶת הָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת. כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה יְכוֹלִין לִישָׂא וּלְהָרִים אֶת הַכֹּל, בִּבְחִינַת הָאָרוֹן נָשָׂא אֶת נוֹשְׂאָיו, כִּי עִקַּר בִּיאַת הָאָדָם לְזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁהוּא תַּכְלִית הַמָּקוֹם, הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁאִם יִזְכֶּה לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן שֶׁל זֶה הָעוֹלָם וּלְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ כָּרָאוּי, אֲזַי הוּא מְקַדֵּשׁ אֶת בְּחִינַת הַמָּקוֹם עַד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מִעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה, וְכָל מַה שֶּׁמְּקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת מִעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה בְּמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁיּוּכַל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי זֶה לַעֲלוֹת לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם לְגַמְרֵי. נִמְצָא שֶׁעִקַּר בִּיאַת הָאָדָם לְזֶה הָעוֹלָם הָיָה בִּשְׁבִיל זֶה, כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהַּ וְיָרִים אֶת הַמָּקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, עַל־ יְדֵי שֶׁזּוֹכֶה לְקַדֵּשׁ אֶת בְּחִינַת הַמָּקוֹם כַּנַּ"ל. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר הִיא חַיֵּינוּ, לִזְכּוֹת עַל יָדָהּ לְחַיֵּי עוֹלָם לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁכּוֹתְבִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה עַל הַסֵּפֶר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה הַגָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה, כִּי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מַחֲזִיקִין הַרְבֵּה מְאֹד כַּנַּ"ל, וְהוּא מַמְשִׁיךְ אוֹתָם לִבְחִינַת מָקוֹם וְכוֹתֵב אוֹתָם עַל הַסֵּפֶר, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהִכָּלֵל בְּהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת מִעוּט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, עַד שֶׁזּוֹכִין עַל־ יְדֵי זֶה לַעֲלוֹת לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם לְגַמְרֵי. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמֵּבִיא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְתוֹךְ הַמָּקוֹם, עַל־יְדֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אֶת בְּחִינַת הַמָּקוֹם, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה בְּחִינַת מֻעָט מַחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה, עַד שֶׁזּוֹכֶה עַל־ יְדֵי זֶה לַעֲלוֹת לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם הָאִילָן הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, שֶׁשָּׁם עִקַּר קִבּוּל הַשָּׂכָר שֶׁל כָּל מְקַיְּימֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְזֶה בְּחִינַת עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּחֲזִיק וְאוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ בְּהַתּוֹרָה, הִיא מַגְבִּיהַּ וְנוֹשֵׂאת אוֹתוֹ אֶל עֵץ חַיִּים שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, בִּבְחִינַת אָרוֹן נָשָׂא אֶת נוֹשְׂאָיו כַּנַּ"ל (שם עיין מחלוקת אות ל).

69

and lower realms. And therefore the Torah will no longer cease from them. The principle of the Torah and mitzvos is the aspect of memory — cleaving one's thought to the World to Come. For "there is no reward for a mitzvah in this world" — only in the World to Come which is entirely good and entirely long. And also through this the essential fulfillment of Torah and mitzvos — for when one guards the memory well — cleaving one's thought to the World to Come — certainly one will not chase after one's heart's desires — and certainly will engage only in Torah and mitzvos all one's days. And therefore the Torah warned greatly not to forget all the Torah's words — for the essential is the memory through which the Torah is essentially fulfilled. And therefore one must teach Torah especially with one's male children specifically — for male children are the aspect of memory. For this is why they are called zachar — because through them the father's memory is preserved for the generations. And this is merited through guarding the memory well — remembering and cleaving one's

70

הָאִילָן הַנַּ"ל יֵשׁ לוֹ שָׁלשָׁה שָׁרָשִׁים, וְהֵם: אֱמוּנָה, וַעֲנָוָה, וְיִרְאָה. וְגוּף הָאִילָן הוּא אֱמֶת, וְכָל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ הַכֹּל כָּלוּל בְּעִנְיַן כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמָהּ (שם אות ח).

70

thought to the World to Come — which is the eternal world. And the essential

71

קֹדֶם חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה יָכוֹל הָאָדָם לְהַשִּׂיג הַתּוֹרָה בִּפְנִימִיּוּתָהּ, בְּחִינַת כָּתְנוֹת אוֹר בְּאָלֶ"ף, וְלֶאֱכֹל וּלְהִתְעַנֵּג מֵעֵץ הַחַיִּים הַנַּ"ל, אַךְ אַחַר כָּךְ נִתְגַּשֵּׁם כִּבְיָכוֹל דַּעַת הָאָדָם עַד שֶׁאִישׂ אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג הַתּוֹרָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי לְבוּשִׁים גַּשְׁמִיִּים בְּחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר, וְאָז נִתְגָּרֵשׁ וְנִתְרַחֵק מֵעֵץ הַחַיִּים. וְעַל־כֵּן עַתָּה צְרִיכִין לִכְתֹּב הַתּוֹרָה דַּיְקָא עַל עוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי שֶׁכּוֹתְבִין הַתּוֹרָה עַל הָעוֹר וּמְבִיאִין אוֹתָהּ לִבְחִינַת מָקוֹם, עַד שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בָּהּ תְּפִיסָה בַּיָּדַיִם מַמָּשׁ, אֲבָל אָנוּ כּוֹתְבִין אוֹתָהּ בִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא אָנוּ מְקַדְּשִׁין אֶת הַמָּקוֹם עַד שֶׁזּוֹכִין לַעֲלוֹת מִשָּׁם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם וְלָבוֹא אֶל הָעֵץ הַחַיִּים וְכַנַּ"ל (שם אות ט).

71

is through the sanctity of the marital union and the rectification of the bris — through which one merits male children. And then the father is obligated to teach Torah with his male children — to subdue the medameh in them as well — and to introduce the holy memory of cleaving one's thought to the World to Come — for that is the principle

72

עִקַּר הַכְּתִיבָה הִיא בִּשְׁבִיל זִכָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן וְכוּ', וְהַזִּכָּרוֹן הוּא בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי כְּתִיבַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, וּמֵחֲמַת שֶׁבֵּרוּר הַמְדַמֶּה שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, הִיא לְכָל אֶחָד כְּפִי בְּחִינָתוֹ כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו, עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד דַּיְקָא לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, אוֹ לְהַגִּיהַּ בָּהּ אוֹת אַחַת עַל כָּל פָּנִים, כְּדֵי שֶׁיְבָרֵר עַל־יְדֵי זֶה הַמְדַמֶּה וְיַשְׁלִים הָאֱמוּנָה כְּפִי בְּחִינָתוֹ. וּמֵחֲמַת שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, עַל כֵּן קָרְאָה שפג הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מִצְוַת כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה בַּשֵּׁם כִּתְבוּ לָכֶם אֶת 'הַשִּׁירָה' הַזֹּאת (שם הלכה ד אות ב ג).

72

of the Torah. And since the memory needs to be clarified in one clarification after another — and the first clarification needed is to guard oneself from the evil eye — and then it needs to be further clarified to subdue also the medameh that flaws the eyes — through which the memory is flawed — that

73

הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא בְּחִינַת הָרוּחַ נְבוּאָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהַתְּפִלָּה מִבְּחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁהַתְּפִלָּה הַזֹּאת הִיא בְּחִינַת הַמַּטֵּה עֹז שֶׁקָּרַע הַיָּם, וְזֶה בְּחִינַת הַקָּנֶה וְהַקֻּלְמוֹס שֶׁכּוֹתְבִין בּוֹ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת הַמַּטֵּה עֹז הַנַּ"ל, כַּמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְהַדְּיוֹ שָׁחֹר מְרַמֵּז גַּם כֵּן עַל הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁחְרוּת, וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ רוּחַ נְבוּאָה וְנִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, וְהוּא גַּם כֵּן בִּבְחִינַת דְּיוֹ שָׁחֹר, כִּי הַמְדַמֶּה הִיא בִּבְחִינַת שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־יְדֵי שֶׁכּוֹתְבִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה וְכוּ' דַּיְקָא, עַל־יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי עוֹר בְּהֵמָה הִיא בְּחִינַת תַּכְלִית צִמְצוּם הַמְדַמֶּה (שם אות יב יג).

73

is the aspect of how only by Yaakov Avinu was the household complete — for at first they needed to clarify the memory. And all three Patriarchs merited to fully clarify the memory — until their holy memory was preserved for eternal generations. And all through the holiness of the marriage union. And therefore the father is obligated

74

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָסוּר לִיגַע בְּסֵפֶר תּוֹרָה עֵרֹם בְּלִי לְבוּשׁ הַמִּטְפַּחַת, לְהוֹרוֹת שֶׁעֶצֶם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁכְּלוּלָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְהִיא אַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין לָנוּ בָּהּ שׁוּם נְגִיעָה מַמָּשִׁית בְּיָדֵינוּ חַס־וְשָׁלוֹם, וְאֵין לָנוּ שׁוּם תְּפִיסָה בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כִּי אִם דֶּרֶךְ כַּמָּה לְבוּשִׁים, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְדַמֶּה עַצְמוֹ עַל־יְדֵי הַנְּבִיאִים בְּכַמָּה דִּמְיוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה הַנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הָאֱמוּנָה. וְכָל הַדִּמְיוֹנוֹת הֵם בְּחִינַת לְבוּשִׁין כִּבְיָכוֹל כַּיָּדוּעַ, אֲבָל אָסוּר לִיגַע בְּיָדַיִם גַּשְׁמִיִּים בְּהַתּוֹרָה, כִּי עֶצֶם הַתּוֹרָה מֻפְשֶׁטֶת לְגַמְרֵי מִגַּשְׁמִיּוּתֵינוּ, וְאִי אֶפְשָׁר לִינֹק מִמֶּנָּה כִּי אִם עַל־יְדֵי כַּמָּה לְבוּשִׁים וְדִמְיוֹנוֹת כַּנַּ"ל (שם אות יב).

74

to teach Torah with son and grandson — to clarify the memory in fullness. The essential power of the evil inclination is through the evil loves coming from the shattering of vessels — through which the evil inclination intensifies with its desires. And therefore through engaging in Torah with a full mouth specifically — as our Rabbis said — through which

75

עִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל־יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁכְּלוּלָה מִבְּחִינַת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת עֵת הַחַיִּים בְּחִינַת תִּקּוּן עֵץ הַדַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם, כִּי עִקַּר תִּקּוּן וּבֵרוּר הַטּוֹב מֵהָרַע שֶׁבְּעֵץ הַדַּעַת, הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁכְּלוּלָה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, כִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הִיא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא הַגְּמָרָא נִכְתֶּבֶת עַל פִּי רֹב בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם, וְגַם הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּעַצְמָהּ כְּלוּלָה מִלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְתַרְגּוּם כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל מִנַּיִן לַתַּרְגּוּם מִן הַתּוֹרָה וְכוּ', עַיֵּן פְּנִים (הלכות חדש הלכה ד אות ב).

75

one connects and illuminates the holy point to the heart — through this the evil loves fall and are nullified — the aspect of the shameful things resting on the heart — and the evil inclination is nullified — drawing its nourishment from there. And that is the essential purpose and perfection of Torah study — as our Rabbis said: "the purpose of Torah is teshuvah and good deeds."

76

כָּל אוֹת וָאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל פְּרָטִי שֶׁמְּקַבֵּל מִשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל חָכְמָה עִלָּאָה דֶּרֶךְ הַצִּנּוֹר הַשַּׁיָּךְ לוֹ, שֶׁעַל־ יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַמְתִּיק הַצִּמְצוּם הַשַּׁיָּךְ לוֹ. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אוֹת שֶׁיִּהְיֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאָסוּר שֶׁיִּדָּבְקוּ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה זֶה בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְעָרֵב הַשְּׂכָלִים ש וְהַצִּמְצוּמִים, שֶׁאָז אִי אֶפְשָׁר לְהַמְתִּיקָם כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (כלאי בהמה הלכה ג אות ח).

76

This holy point through which all the shameful loves are nullified — is composed of three aspects: the holy point of the Tzadik himself — which is the essential all-encompassing

77

הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַהֲלָכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מִתְבָּרְרִין, הֵם נִמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מִתְּלֵיסָר מְכִילִין דְּרַחֲמֵי, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת, עַל־יְדֵי זֶה מְעוֹרְרִין הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, וְעַל־יְדֵי זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלֵינוּ וּמוֹשִׁיעַ לָנוּ מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים הַהֲלָכוֹת חֶסֶד כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עַל יָדָם מְעוֹרְרִין שְׁלשָׁה עָשָׂר מְכִילִין דְּרַחֲמֵי שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, וּמִשָּׁם כָּל הַיְשׁוּעוֹת וְהַנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ בְּכָל דּוֹר בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה (שם הלכה ד אות יד).

77

point illuminating in the heart of all Israel. And every person of Israel must draw close to the Tzadik and speak with them in order to receive from them the light of their holy point. And companions must speak with each other about moral guidance and awe of Heaven —

78

עַל־יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת שֶׁהוּא פְּסַק הַהֲלָכָה שֶׁמִּתְבָּרֶרֶת מִתּוֹךְ הַמַּחֲלֹקוֹת וְהַשִּׁנּוּי דֵּעוֹת שֶׁזֶּה אוֹסֵר וְזֶה מַתִּיר וְכוּ', עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִתְגַּלָּה אַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל הַפְּעֻלּוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מֵאַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג זֹאת. כִּי כָּל הַפְּעֻלּוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁבְּכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה כַּיָּדוּעַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּל אוֹת יֵשׁ לוֹ תְּמוּנָה מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹ, וְכֵן צֵרוּפֵי הַתֵּבוֹת מְשֻׁנִּין כָּל אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ כֵן נִמְשָׁכִין כָּל הַבְּרוּאִים מְשֻׁנִּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, אֲבָל כָּל אוֹתִיּוֹת וְתֵבוֹת וּפַרְשִׁיּוֹת וְכוּ' שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמְּשֻׁנִּים כָּל אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, דַּיְקָא עַל יָדָם מַכִּירִין וְיוֹדְעִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת בִּשְׁלֵמוּת מֵאַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת דַּיְקָא שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בְּאוֹתִיּוֹת וְדִבּוּרִים אֵלּוּ. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בִּשְׁלֵמוּת דַּרְכֵּי הַתּוֹרָה, עַל כֵּן נִדְמֶה כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה שִׁנּוּיִים וְקַשְׁיוּת בַּתּוֹרָה, כְּגוֹן שְׁנֵי כְּתוּבִים הַמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה שֶׁקֹּדֶם שֶׁבָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי הַמַּכְרִיעַ, נִדְמֶה לָנוּ כְּאִלּוּ הָיָה חַס־וְשָׁלוֹם אֵיזֶה שִׁנּוּי בַּתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן חָמַל עָלֵינוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמָסַר לָנוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה עַל־יְדֵי הַחֲכָמִים לְדָרְשָׁהּ בִּשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הֵם מְיַשְּׁבִין כָּל הַשִּׁנּוּיִים וּמַכְרִיעִין בֵּין הַכְּתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלֵינוּ דַּעַת לֵידַע וּלְהַאֲמִין כִּי כְּמוֹ שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁלְּפִי קַטְנוּת שִׂכְלֵנוּ הָיָה לָנוּ כַּמָּה קֻשְׁיוֹת וְשִׁנּוּיִים בַּתּוֹרָה, אַף עַל פִּי כֵן בָּאִים הַחֲכָמִים הַקְּדוֹשִׁים וְדוֹרְשִׁין אֶת הַתּוֹרָה, וּמוֹדִיעִין לָנוּ כִּי בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ אֶחָד, כְּמוֹ כֵן גַּם הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהֵם כָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת כֻּלָּם אֶחָד בְּשָׁרְשָׁן, כִּי כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת בְּשִׂכְלֵנוּ. וְעַל־כֵּן מִדָּה הָאַחֲרוֹנָה מִשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַתּוֹרָה הִיא, שְׁנֵי כְּתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה עַד שֶׁיָּבֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְכוּ', כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַהֲלָכוֹת שֶׁמִּתְבָּרְרִין עַל־יְדֵי הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יִתְגַּלֶּה אַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי הַמַּכְרִיעַ בֵּין שְׁנֵי הַכְּתוּבִים הַמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה כַּנַּ"ל (שם אות יט).

78

to receive each one from the light of the other's point. And each person must speak to themselves and converse with their own heart — in private between themselves and their Creator — in order to arouse the light of their own point. And through all three of these points all evil loves are nullified. And the holy Torah which is the aspect of the aforementioned point — therefore the essential mitzvah of Torah study is with one's son and grandson. For when one merits to teach Torah with son and grandson — through this one draws in fullness the light of the three points — and then all the shameful things and evil loves resting on the heart are fully nullified — and one merits the Torah's fulfillment. And therefore our Rabbis said: "any Torah scholar whose son and grandson are Torah scholars — the Torah will no longer cease from their seed." In the study of the holy Torah there is the aspect of right and left — the aspect of: "length of days is in her right hand — and in her left hand wealth and honor." And they are the aspects of day and night —

79

עַל־יְדֵי זֶה שֶׁזּוֹכִין לְתוֹרָה, עַל־יְדֵי זֶה מְקַשְּׁרִין כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁהִיא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, לְשֹׁרֶשׁ חִיּוּתָהּ שֶׁהִיא הַתּוֹרָה וְנַעֲשָׂה הַכֹּל כַּסֵּדֶר. וְזֶה בְּחִינַת הַסְּדָרִים שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְכֵן בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, כִּי עַל־יְדֵי לִמּוּד וְקִיּוּם הַתּוֹרָה נַעֲשָׂה הַכֹּל כַּסֵּדֶר (הלכות פדיון בכור הלכה ג אות ז).

79

Written Torah and Oral Torah. And the essential hold of the evil inclination to entice a person to study Torah not for its own sake flows and descends

80

עַל־יְדֵי שֶׁמַּכְנִיעַ הַחָמְרִיּוּת וְהַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁבְּגוּפוֹ, וּמַטֶּה שִׁכְמוֹ כַּחֲמוֹר לְמַשְׂאוּי לִסְבֹּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה (פדיון פטר חמור הלכה א).

80

from the aspect of the left that exists in Torah study — the aspect of night —

81

הַטְּעָמִים וְהַנְּגִינוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הֵם גְּבוֹהִים יוֹתֵר מִכָּל הַשָּׁלשׁ בְּחִינוֹת שֶׁהֵם: תַּגִּין, נְקֻדּוֹת, אוֹתִיּוֹת, וְהֵם בִּבְחִינַת אוֹר הַפָּנִים וְשָׁם נֶעֱלָמִין וְנִסְתָּרִין כָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, וְהֵם בִּבְחִינַת סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, שֶׁשָּׁם נִשְׁרָשִׁין כָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה (שם הלכה ב אות יא).

81

the Oral Torah. For from the Written Torah — the aspect of day — the aspect of right — the not-for-its-own-sake has no hold so strongly. And therefore

82

לִפְעָמִים בּוֹעֵר הַלֵּב מְאֹד אֶל תַּאֲווֹת הַגּוּף חַס־וְשָׁלוֹם, וְלִפְעָמִים בּוֹעֵר הַלֵּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוּץ מֵהַמִּדָּה, וְגַם זֶה אֵינוֹ טוֹב כִּי יָכוֹל לִפֹּל עַל־יְדֵי זֶה לְגַמְרֵי חַס־וְשָׁלוֹם, כִּי צְרִיכִין לְצַמְצֵם הַהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה גַּם־כֵּן שֶׁיִּהְיֶה בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת תָּמִיד בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה מְקָרֶרֶת אֶת הַלֵּב מִשְּׁנֵי מִינֵי חֲמִימוּת וְתַבְעֵרוֹת הַנַּ"ל (הלכות תרומות ומעשרות הלכה ג אות ב).

82

the Oral Torah may not be taught for pay while the Written Torah may be taught for pay where customary. For the study the teacher studies with students — especially young students — is for the

83

יֵשׁ חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, וְאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שְׁעָרִים יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג וְהַשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים נֶאֱמַר עָלָיו וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאלֹקִים, כִּי הוּא בְּחִינַת בַּמֻּפְלָא מִמֶּנּוּ וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ. וְכֵן לְהֵפֶךְ יֵשׁ חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, וּכְשֶׁלֵּב הָאָדָם בּוֹעֵר אֲפִלּוּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה חוּץ מֵהַמִּדָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בַּמַּדְרֵגָה שֶׁהִיא בְּחִינַת בַּמֻּפְלָא מִמֶּנּוּ, וְאָז הוּא בִּבְחִינַת שֶׁרוֹצֶה לְהַשִּׂיג מַה שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, וְאָז רִבּוּי הָאוֹר גּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים חַס־וְשָׁלוֹם, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר יְנִיקַת הַטֻּמְאָה, וְעַל־יְדֵי זֶה יוּכַל לִפֹּל לְגַמְרֵי לְהַהֵפֶךְ מַמָּשׁ לִבְחִינַת הַחֲמִימוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּבְעֵרַת הַלֵּב בְּיוֹתֵר לְכָל הַתַּאֲוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם מִבְּחִינַת הַחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְזֶה בְּחִינַת יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְּהוֹמוֹת שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהָעֲלִיָּה הִיא שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, עַל כֵּן גַּם הַיְרִידָה עַד הַתְּהוֹם חַס־וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת פֶּן יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה' וְנָפַל וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת אַל תִּצְדַּק הַרְבֵּה וְאַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה, וְעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּתֶּנֶת בְּיוֹם הַחֲמִשִּׁים, עַל־יְדֵי זֶה יוֹצְאִין מֵחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה לַחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מְקָרְרִין שְׁנֵי מִינֵי חֲמִימוּת הַנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מְצַמְצְמִין הָאוֹר שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, וּמַמְשִׁיכִין מִמֶּנּוּ הֶאָרָה גְּדוֹלָה לְהָאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מְזֻקָּק שִׁבְעָתַיִם הַנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה, וְכֵן עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מְשַׁבְּרִין וּמְבַטְּלִין הַשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים לְטֻמְאָה, וַאֲזַי מִמֵּילָא בְּטֵלִין כָּל הָאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי טֻמְאָה שֶׁיְּנִיקָתָם מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁלָּהֶם, וְאָז נִתְבָּרְרִין כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מֵהַחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְנִכְלָלִין בַּחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, כִּי עֲוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת, וְאָז נַעֲשָׂה מֵהֶם בְּחִינַת מֵאָה שְׁעָרִים בְּחִינַת מֵאָה בְּרָכוֹת כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ד ז ח).

83

teacher in the aspect of sleep — smallness — for the teacher must lower themselves and bring down their intellect to clothe it according to the student's small mind. And just as through sleep the mind is purified from the cloudiness and dross clinging to the mind — and through sleep one merits to receive new mochin — similarly through teaching small students one's mind is renewed and one merits new mochin. But one must be careful that the teaching be for its own sake — only for Heaven's sake. For if one intends the teaching for some other purpose — the mind is on the contrary further confused. And since the essential hold of the not-for-its-own-sake is from the aspect of Oral Torah — the aspect of left — therefore the Oral Torah may not be taught for pay — for wealth and honor — so as not

84

כְּפִי קְדֻשַּׁת הָאָדָם בַּתַּאֲוָה הַכְּלָלִיּוּת, כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ וּלְבָרֵר הַהֲלָכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, אֲבָל בְּוַדַּאי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת. עַל כֵּן הַתִּקּוּן שֶׁל רֹב בְּנֵי אָדָם הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, עַד שֶׁיָּכוֹל לְבָרֵר אֲפִלּוּ הַדִּבּוּרִים שֶׁמְדַבְּרִים עָלָיו אֵלּוּ הַחוֹלְקִים עָלָיו, וְהוּא מְבָרֵר אוֹתָם וְעוֹשֶׂה מֵהֶם הֲלָכוֹת, וְעַל־יְדֵי זֶה מַעֲלֶה הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לִבְחִינַת חִבּוּק נִשּׁוּק זִוּוּג כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים, וּמִי שֶׁנִּכְלָל וּמְחֻבָּר לְהַצַּדִּיק הַזֶּה הוּא מְתַקֵּן וּמַעֲלֶה גַּם אוֹתוֹ עַד שֶׁזּוֹכֶה לַהֲלָכָה בְּרוּרָה, מֵאַחַר שֶׁכָּל הַנְהָגוֹתָיו וְכָל תּוֹרָתוֹ וְכָל חִיּוּתוֹ וְקִיּוּמוֹ הַכֹּל מִמֶּנּוּ (הל' ראשית הגז הלכה ה אות ו).

84

to give further hold to the aspect of the not-for-its-own-sake. But the Written Torah — the aspect of right — where the not-for-its-own-sake has no strong hold — may be taught for pay — for this pay is also in holiness in the aspect of: "in her left hand wealth and honor" — the aspect of worldly abundance that must also be

85

בֵּרוּר הַהֲלָכָה אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ מִן הַשָּׁמַיִם בְּדַרְכֵי הַנְּבוּאָה, כִּי לֹא בַּשָּׁמַיִם הוּא וְאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה, וְהַהֶכְרַח לְבָרֵר הַהֲלָכוֹת עַל פִּי דַּרְכֵּי הַתּוֹרָה הַמְקֻבָּל בְּיָדֵינוּ עַתָּה. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְבַּטְּלִין כָּל הַמַּחֲלֹקוֹת וְקִנְטוּרִים, וְנִמְשָׁךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, עַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא נִתְבָּרְרִין הַהֲלָכוֹת לַאֲמִתָּתָן. וְזֶה בְּחִינַת אֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר רַק לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם (שם אות יב).

85

drawn through the study of the holy Torah. The Torah is composed of the two Torah studies of the upper and lower realms — the study of: "where is the place of His glory?" — the aspect of the Torah

86

עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹרְדִין לְעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה לְבָרְרָהּ כָּרָאוּי, עַל יְדֵי זֶה מְנַצְּחִין כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְהַמַּחֲלֹקוֹת. רַק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שְׁנֵי בְּחִינוֹת, כְּשֶׁמְּבָרְרִין וְאֵין הַבֵּרוּר בִּשְׁלֵמוּת עֲדַיִן, אָז מוֹעִיל הַבֵּרוּר שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה בְּחֶרֶב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁעַד אֲרִיכַת הַגָּלוּת הַזֶּה, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְנַצְּחִין אֶת אוֹיְבֵיהֶם כַּמָּה פְּעָמִים בַּפֶּה וּבַחֶרֶב הַיְנוּ בִּתְפִלָּה וּבְמִלְחָמָה כִּפְשׁוּטוֹ. וְעַכְשָׁו כָּל תִּקְוָתֵינוּ הוּא רַק עַל מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְהוּא יְבָרֵר וִיתַקֵּן וְיַעֲלֶה הַהֲלָכָה בִּשְׁלֵמוּת כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־כֵּן הוּא יִכְבּשׁ כָּל מִלְחֲמוֹתֵינוּ רַק בְּפִיו הַיְנוּ בִּתְפִלָּה, וִיבַטֵּל כָּל מִלְחָמָה וְחֶרֶב מִן הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים (שם אות יא יד).

86

study of the upper realms: the beginning of the Torah in the sealed utterance — the aspect of ayeh [where]. And the Torah concludes with: "before the eyes of all Israel" — the aspect of: "the whole earth is filled with His glory" — the study of the lower realms. And this is also the aspect of Written Torah and Oral Torah as explained in the inner teachings.

87

עַל־יְדֵי הַיִחוּד הַגָּדוֹל שֶׁנַּעֲשָׂה לְמַעְלָה בְּכֹחַ הַצַּדִּיק שֶׁמְּבָרֵר וּמַעֲלֶה אֶת הַהֲלָכוֹת בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי זֶה נִתְתַקֵּן פְּגַם הַבְּרִית וְנִתְקַבְּצִין כָּל הַנִּדָּחִים (שם אות יד).

87

And the essential Torah is to know Hashem — and therefore the study of the Oral

88

עִנְיַן כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא - עַיֵּן שַׁבָּת אות קלה. שפז

88

Torah — the aspect of: "the whole earth is

90

כָּל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא פַּרְשִׁיּוֹת וּסְדָרִים וְתֵבוֹת וְאוֹתִיּוֹת, הֵם כֻּלָּם צִמְצוּמִים נִפְלָאִים לְהָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֲלוּקַת אֲלָפִים לְמֵאוֹת, הַיְנוּ שֶׁנִּתְחַלֵּק הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲלָפִים וְנִתְחַלֵּק לְמֵאוֹת כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ. כִּי אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה עִלָּאָה נָפְקַת וְשָׁם הַכֹּל בִּבְחִינַת אֲלָפִים, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁחָכְמָה עִלָּאָה בְּעַצְמָהּ שֶׁהִיא בְּחִינַת אֲלָפִים, אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְקַבֵּל כִּי הִיא בְּחִינַת אוֹרַיְיתָא דְּעַתִּיקָה סְתִימָאָה, עַל כֵּן הֻכְרְחָה הַתּוֹרָה לְהִתְצַמְצֵם בְּצִמְצוּמִים אֵלּוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲלוּקַת אֲלָפִים לְמֵאוֹת. וְזֶה בְּחִינַת נוֹבְלוֹת חָכְמָה שֶׁלְּמַעְלָה תּוֹרָה (שם אות ד).

90

filled with His glory" — the study of the lower realms — may not be taught for pay. For wanting to receive pay and setting one's eyes on money leads to foolishness — and through this da'as withdraws — and one does not merit to know that the whole earth is filled with His glory. But the Written

91

עַל־יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מְתַקְּנִין וּמַמְתִּיקִין בְּחִינַת מוֹחִין דְּקַטְנוּת. וְזֶה בְּחִינַת בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, כִּי אָז הוּא בִּבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת כִּי הוּא קָטָן עֲדַיִן, וְאָז צְרִיכִין לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כְּדֵי לְתַקֵּן וּלְהַמְתִּיק הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת. וְזֶה שֶׁמֵּבִיא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁלִּמּוּד מִקְרָא הוּא כְּנֶגֶד בְּחִינַת עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, כִּי שָׁם עִקַּר אֲחִיזַת מֹחִין דְּקַטְנוּת (הל' הלואה הלכה ד אות א).

91

Torah — the aspect of the attainment of the upper realms — where the Sitra Achara has no hold whatsoever — may be taught for pay. The cantillation notes and melodies in the Torah

92

תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֵם בְּחִינַת הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ בְּחִינַת קַרְקָעוֹת וּמִטַּלְטְלִים, כִּי כְּמוֹ שֶׁהָאָרֶץ הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר, וְאַף עַל פִּי כֵן מִן הָאָרֶץ, הַיְנוּ מֵהֶעָפָר עַצְמוֹ, אִי אֶפְשָׁר לֵיהָנוֹת וְלִטְעֹם מִפֵּרוֹתָיו הַמֻּשְׁרָשִׁים בּוֹ בְּהֶעְלֵם וּבְכֹחַ, כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹרְעִין וְנוֹטְעִין אוֹתָהּ וְעוֹבְדִין עֲבוֹדָתָהּ עַד שֶׁעוֹשָׂה פֵּרוֹת, וְאָז דַּיְקָא רוֹאִין מַעֲלַת הָאָרֶץ שֶׁמְּגַדֶּלֶת פֵּרוֹת נִפְלָאִים כָּאֵלּוּ, וְאָז דַּיְקָא נֶהֱנִין וּמִתְעַנְּגִין מִמֶּנָּה בְּכָל טוּב הָאָרֶץ שֶׁהִצְמִיחָה. כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ מֵהַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל נֶעֱלָם וּמְלֻבָּשׁ וְכָלוּל בָּהּ, כִּי לֵיכָא מִלְתָא דְּלֹא רְמִיזָא בְּאוֹרַיְיתָא, אַף עַל פִּי כֵן מִמֶּנָּה בְּעַצְמָהּ אֵין יוֹדְעִין עֲדַיִן שׁוּם דָּבָר וְקִיּוּם שׁוּם מִצְוָה כָּרָאוּי, רַק עַל־יְדֵי חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁחָרְשׁוּ וְזָרְעוּ וְנָטְעוּ וְהִצְלִיחוּ וְעָשׂוּ פֵּרוֹת, וּבֵרְרוּ לָנוּ כָּל דִּינֵי הַתּוֹרָה בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה, כְּפִי מַה שֶּׁקִּבְּלוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּכְפִי הַדְּרָשׁוֹת שֶׁנִּמְסָר לָהֶם אֵיךְ לִדְרשׁ אֶת הַתּוֹרָה בִּשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וּמִפִּיהֶם אָנוּ חַיִּים, וְרַק עַל יָדָם אָנוּ רוֹאִין גְּדֻלַּת הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּמַעֲלָתָהּ כִּי הַכֹּל רָמוּז וְכָלוּל בָּהּ כַּנַּ"ל (שם אות ב).

92

are a very lofty light — impossible to attain — the aspect of the aforementioned ayeh, as brought. One must toil greatly in Torah — as our Rabbis said: "the Torah is only sustained by one who gives their life for it." And as they said: "if you walk in My statutes — on condition that you toil in the Torah" — specifically toil. And the essential toil and exertion in Torah study is for the sake of clarifying Torah study to truly be for its own sake — only to bring pleasure to one's Creator — and not for one's own benefit for the

93

כָּל הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת, הַכֹּל כָּלוּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא תִּפְאַרְתֵּנוּ וְחִיּוּתֵנוּ. כִּי הַתּוֹרָה הִיא עִקַּר הִתְפָּאֲרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם וְשָׁם בְּהַתּוֹרָה נִרְשָׁם הַהִתְפָּאֲרוּת גַּם בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל מִכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וָיוֹם. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ אוֹת בַּתּוֹרָה, וְכָל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ אֲחִיזָה בְּאוֹתוֹ הָאוֹת. וּכְשֶׁהַצַּדִּיק מְגַלֶּה הַהִתְפָּאֲרוּת הַפְּרָטִי שֶׁל אֵיזֶה אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי, אֲזַי מֵאִיר זֶה הָאוֹת כְּפִי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁנִּמְצָא בּוֹ. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכְּשֶׁאֶחָד מַכְחִישׁ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, כִּי עַל־יְדֵי הַכְחָשַׁת מָמוֹן חֲבֵרוֹ רוֹצֶה לִפְגֹם חַס־וְשָׁלוֹם בְּהַהִתְפָּאֲרוּת הַנַּ"ל, עַל־כֵּן נוֹתְנִין בְּיָדוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִישָׁבַע בָּהּ, וְעַל־יְדֵי זֶה נִזְכַּר הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁמֻּשְׁרָשׁ בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל־יְדֵי זֶה בְּוַדַּאי רָאוּי שֶׁיּוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַעֲקֹר עַצְמוֹ חַס־ וְשָׁלוֹם מֵהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא כָּל חִיּוּתוֹ וְחִיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת בִּכְלָל וּבִפְרָט (הלכות טוען ונטען הלכה ה אות ב).

93

sake of being called Rabbi or similar purposes. And the essential toil and exertion in Torah study is specifically in the Oral Torah — as is obvious to all. And this is because the essential hold of the not-for-its-own-sake is from the Oral Torah. And therefore one must greatly toil in the study of the Oral Torah — to clarify and subdue and push away and utterly nullify the thoughts of arrogance and ulterior motives that pursue one's thought — seeking to divert one's heart from truth — to study Torah

94

עִקַּר הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה הוּא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הַנִּקְרֵאת רֵאשִׁית חָכְמָה רֵאשִׁית דַּעַת, וְהַשֵּׂכֶל יֵשׁ בּוֹ שָׁלשׁ בְּחִינוֹת שֶׁהֵם שֵׂכֶל בְּכֹחַ וְשֵׂכֶל בְּפֹעַל וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָכְמָה בִּינָה דַּעַת. עַל כֵּן גַּם הַתּוֹרָה הִיא מְשֻׁלֶּשֶׁת בְּכָל בְּחִינוֹתֶיהָ כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינַת מִקְרָא מִשְׁנָה גְּמָרָא כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הלכות אפותיקי ה"ג אות ג).

94

not for its own sake. And one must strive with all one's strength to nullify these thoughts — and implore Hashem to merit that one's study be for the Shechinah's sake

95

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, כִּי עַכְשָׁו כְּשֶׁנֶּחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנִסְתַּלְּקוּ הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת הָרֹאשׁ בֵּית, וְהָרֹאשׁ כָּל חֻצּוֹת מִתְגַּבֵּר מְאֹד עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, בִּבְחִינַת תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חֻצּוֹת, עַל־כֵּן עַתָּה עִקַּר נֶחָמָתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ עַל־יְדֵי הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְחִדּוּשֶׁיהָ הַנּוֹרָאִים שֶׁהִשְׁאִירוּ לָנוּ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, בִּבְחִינַת זֹאת נֶחָמָתִי בְּעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי, כִּי אֵלּוּ הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה יֵשׁ תָּמִיד לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם אִם יִרְצֶה, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁקּוֹנִין לוֹ בְּכָל מָקוֹם, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, הַיְנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָאָדָם שָׁם אֲפִלּוּ אִם יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם וּגְבוּל הַקְּדֻשָּׁה חַס־וְשָׁלוֹם (שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחוּם שַׁבָּת), וְעוֹמֵד חוּץ מִתְּחוּם כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת, אַף עַל פִּי כֵן גַּם הוּא יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, כִּי אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וּבֶאֱמֶת עֵסֶק הַתּוֹרָה מוֹעִיל וּמֻכְרָח מְאֹד לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, בְּכָל מַדְרֵגָה שֶׁהוּא בֵּין בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה בֵּין בְּתַכְלִית הַיְרִידָה, כִּי הִיא כְּלוּלָה מִכָּל הַתִּקּוּנִים הַקְּדוֹשִׁים וְעוֹלָה לְמַעְלָה מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, אֲפִלּוּ מֵעֲבוֹדַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים, בִּבְחִינַת יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הל' חלוקת שותפות הלכה ה אות י יא יב; ועיין עוד נפלאות מזה, יראה אות קכד).

95

— only for Hashem's will alone. And then through this one merits to clarify the halachah from the hold of the chaff and straw — the difficulties and complexities in the halachah. And then one merits the clear halachah. For when one studies Torah for its own sake — only for Hashem — then Hashem is with one and the halachah is according to them. Even though also the true Tzadik must sometimes fall at the time of saying their Torah — to some very fine error from the left aspect — in order to draw from there the abundance of wealth and honor for Israel. But this is only at the beginning of the revelation. But afterward — when the aspect of the left has already been aroused — one must specifically include

96

הִתְגַּלּוּת הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת שְׁעָרִים שֶׁל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הֵם פּוֹתְחִין לָנוּ שַׁעֲרֵי הַחָכְמָה וְהַמַּדַּע לָדַעַת וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן הַשְּׁעָרִים שֶׁל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא שָׁלְטָה בָּהֶן יַד אוֹיֵב, רַק טָבְעוּ בָּאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ, לְהוֹרוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנֶּחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַף עַל פִּי כֵן הַשְּׁעָרִים שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ הַהֲלָכוֹת שֶׁזָּכוּ לְבָרְרָם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים, לֹא שָׁלְטָה בָּהֶן יְדֵי אוֹיֵב, רַק שֶׁטָּבְעוּ בָּאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ. וְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הֵם מַעֲלִים אוֹתָם מִן הָאָרֶץ וּמְגַלִּים לָנוּ בְּכָל דּוֹר, בְּחִינַת שְׁעָרִים הַמְצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה, שֶׁזֶּה עִקַּר נֶחָמָתֵינוּ עַל הַכֹּל כַּנַּ"ל (שם יג יד).

96

the left in the right. And through this specifically holy sustenance is drawn. The reason Hashem did not give the Torah immediately upon the world's creation — and sustained the world for twenty-six generations before the giving of the Torah — is a great good for us. And this

97

לִמּוּד תּוֹרָה עִם בָּנָיו, בִּפְרָט כְּשֶׁזּוֹכֶה לִלְמֹד תּוֹרָה עִם בְּנוֹ וְעִם בֶּן בְּנוֹ, זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַשָּׁלשׁ מֹחִין שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁכִין בְּחִינַת הָרַחֲמָנוּת שֶׁל הָאָב עַל הַבֵּן וְעַל בֵּן הַבֶּן, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, עַד כַּאן רַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן. כִּי עִקַּר הָרַחֲמָנוּת הוּא הַדַּעַת הָאֲמִתִּי שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁהּ לְהַמְשִׁיכָהּ מֵאָב לְבֵן וּלְבֶן הַבֵּן. וְעַל־כֵּן הִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּמַעֲלַת הַזּוֹכֶה לִלְמֹד תּוֹרָה עִם בֶּן בְּנוֹ, עַיֵּן פְּנִים. וְעַל־יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין מְזוֹנָא דְּגוּפָא וְזוֹכִין לִמְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא, וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לִהְיוֹת מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּכָל פַּעַם, הַיְנוּ לַחֲזֹר עִם בָּנָיו וְתַלְמִידָיו מַה שֶּׁלָּמַד עִמָּהֶם כְּבָר, וּלְהוֹסִיף וּלְחַדֵּשׁ לָהֶם בְּכָל יוֹם דַּעַת חָדָשׁ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְהָעִקָּר בְּהַלִּמּוּד שֶׁל קִיּוּם הַתּוֹרָה כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר וְכוּ'. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין שֶׁנִּמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם הֶאָרָה מִבְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלְּעָתִיד, וּמִבְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לְעָתִיד שֶׁעַל־יְדֵי כָּל זֶה זוֹכִין בִּשְׁלֵמוּת לִבְחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא הַנַּ"ל (הלכות שלוחין הלכה ה אות לג).

97

is the foundation of the path of teshuvah that preceded the world. Cross-reference entry — see "Teshuvah" [Repentance], Ois 40. All the narratives in the Torah — and all the Torah's words surrounding the mitzvah — such as "Hashem spoke to Moshe saying" etc. — all this is the aspect of the hidden secrets of the Torah — the hidden Torah. And through it Hashem sustained the world in His kindness before the giving of the Torah. Through this the true Tzadik of the

98

מִי שֶׁמְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בִּשְׁעַת לִמּוּדוֹ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, אֲזַי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי עֲדַיִן שֶׁיַּעֲלֶה לִמּוּדוֹ לְהַשְּׁכִינָה, עַל כָּל פָּנִים זוֹכֶה שֶׁיְסַבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו בְּתַחְבּוּלוֹתָיו, שֶׁיַּגִּיעַ לִמּוּדוֹ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּכְשֵׁרֵי הַדּוֹר, וְעַל־יְדֵי זֶה עוֹלֶה הַלִּמּוּד לְהַשְּׁכִינָה עַל־ יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הלכות מכירה הלכה ג אות יב).

98

generation — the aspect of Moshe — can sustain the world always — even now after the creation of the world and the giving of the Torah — even at times when people

99

צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ וְלִמּוּדוֹ, אִם אֵינוֹ זוֹכֶה שֶׁיַּעֲלֶה תֵּיכֶף לְהַשְּׁכִינָה, עַל כָּל פָּנִים יִזְכֶּה שֶׁיַּגִּיעַ מִיָּד לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְהַצַּדִּיק יְחַדֵּשׁ עַל־יְדֵי זֶה חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים. וְעַל־יְדֵי זֶה מִמֵּילָא גַּם לִמּוּד תּוֹרָתוֹ יַעֲלֶה לְהַשְּׁכִינָה מַמָּשׁ כִּבְיָכוֹל, וְיִהְיֶה נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי זֶה שֶׁפַע רוּחָנִיּוּת וְשֶׁפַע גַּשְׁמִיּוּת, וְאַשְׁרֵי לָאִישׁ הַזּוֹכֶה לָזֶה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ז ח).

99

flaw the Torah's mitzvos. For it is impossible to arouse and reveal this hidden Chessed — the hidden Torah — now after the world's creation and after the giving of the Torah — except through the true

100

עִקַּר שְׁלֵמוּת הַהֲלָכָה הוּא שֶׁיִּזְכֶּה עַל יָדָהּ לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, וּלְהִתְקָרֵב עַל יָדָהּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁיִּזְכֶּה לִישָׁאֵר עַל עָמְדוֹ בִּקְדֻשָּׁה לְעוֹלָם וָעֶד, וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים הַהֲלָכוֹת הֲלִיכוֹת עוֹלָם (הלכות פריקה וטעינה הלכה ד אות כט).

100

Tzadik who is the aspect of Moshe. For Hashem has already placed everything in their hands. The totality of the holy

101

עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה וּבֵרוּר הַהֲלָכוֹת בִּשְׁלֵמוּת תָּלוּי בְּאַהֲבָה וְאַחְדּוּת וְשָׁלוֹם שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל. וְעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר הַהֲכָנָה וְהַתִּקּוּן שֶׁל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמָן קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה מִשָּׁרְשָׁהּ (עיין שלום וכו' אות מד מה מו).

101

Torah that Moshe Rabbenu drew for us — through which he nullified himself toward Hashem in the ultimate nullification

102

עִקַּר הַפְּגַם שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרָע הָיָה שֶׁלֹּא כָּלְלוּ בְּחִינַת לַמְדָן וְצַדִּיק יַחַד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַפְּגָם שֶׁל הַלּוֹמְדִים הַחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיקִים, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁעִקַּר הוּא רַק הַלִּמּוּד בְּעַצְמוֹ, וְאֵין צְרִיכִין לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים וּלְתַקֵּן מַעֲשֵׂיהֶם כְּלָל, וּלְבַסּוֹף זֶה וָזֶה לֹא עָלְתָה בְּיָדָם, כִּי אַחַר כָּךְ מַשְׁלִיכִין גַּם לִמּוּד הַתּוֹרָה אַחֲרֵי גֵּוָם, כַּמָּצוּי בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בְּכַמָּה אֲנָשִׁים שֶׁבִּימֵי נְעוּרֵיהֶם עָסְקוּ בַּתּוֹרָה קְצָת, וְאַחַר כָּךְ פָּרְקוּ עֹל תּוֹרָה לְגַמְרֵי, וְגַם קִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם יוֹתֵר מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחוּ עַל תִּקּוּן מַעֲשֵׂיהֶם כְּלָל, וְלֹא הִשְׁתַּדְּלוּ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וְאָמְרוּ שֶׁעִקָּר הוּא הַלִּמּוּד, וּלְבַסּוֹף זֶה וָזֶה לֹא נִתְקַיְּימוּ בְּיָדָם. כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר תִּקּוּן לִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת צַדִּיק, וּמִי שֶׁמַּפְרִיד בְּחִינַת לַמְדָן מִבְּחִינַת צַדִּיק הוּא בְּחִינַת 'אַחֵר' שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, כִּי תַּכְלִית תּוֹרָה תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּכְשֶׁהַלַּמְדָן כָּפוּף לְהַצַּדִּיק אֲזַי זוֹכֶה לְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הָרַב הָאֱמֶת כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ כָּפוּף תַּחְתָּיו, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹלֵק עָלָיו חַס־וְשָׁלוֹם, אֲזַי לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת כִּי מְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ חַס־וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי שֶׁמַּפְרִיד בֵּין בְּחִינַת לַמְדָן לִבְחִינַת צַדִּיק, כִּי עִקַּר צִיּוּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת סַם חַיִּים, הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁזָּכָה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה הוּא בְּעַצְמוֹ בִּבְחִינַת צַדִּיק בִּשְׁלֵמוּת, אַף עַל פִּי כֵן אִם הוּא מַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים תַּחַת הַצַּדִּיק כְּעֶבֶד תַּחַת אֲדוֹנָיו, אֲזַי כָּל תּוֹרָתוֹ וְלִמּוּדוֹ וְכָל מַעֲשָׂיו מְקַבְּלִים תִּקּוּן עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמְּצַיֵּר הַכֹּל לְטוֹב, וַאֲזַי נֶאֱמַר עָלָיו גַּם כֵּן זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק (הל' אומנין הלכה ד אות כג).

102

— and ascended on high — and dwelt there three times forty days without eating — and through this merited to draw the holy Torah from the trace-impression of the nullification. And through the holy vessels — the aspect of the ten sefiros included in three lines of Chessed, judgment, and compassion. And therefore the Torah is threefold in all its aspects. And the aspect of this nullification and the holy vessels formed through it afterward — is explained and detailed in the utterance of Eliyahu who opened: "You are One and not in the counting" etc. — the aspect of the nullification — where all is one and all is sealed and hidden. And then proceeding to speak about the aspect of return — the vessels: "You brought forth ten rectifications" — the holy vessels — and explains they are composed of three: "one long,

103

עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִמְשִׁיךְ לָנוּ משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל־יְדֵי זֶה אֲנַחְנוּ מְקֻשָּׁרִין לְעוֹלָם בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְוֹת כָּרִמּוֹן, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁנָּפַל לַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל וְרָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים, אַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּקַל עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יוֹרֶדֶת אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁהוּא בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת חַס־וְשָׁלוֹם, וּמְעוֹרֶרֶת אוֹתוֹ וּמְקָרֶבֶת אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת אֲבַדּוֹן וּמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָה, שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה חַס־ וְשָׁלוֹם בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲבַדּוֹן וּמָוֶת, גַּם הֵם שׁוֹמְעִים שִׁמְעָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת לִפְתָאיִם עָרְמָה וּמַכְרֶזֶת קָמַיְיהוּ עַד מָתַי פְּתָיִים וְכוּ', וְזֶה בְּחִינַת שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ הַזָּבִין וְהַמְצֹרָעִין וְכוּ' עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְכוּ' זֶה רֶמֶז שֶׁאֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁהֵם בְּסִטְרָא דִּמְסָאֲבוּתָא, גַּם הֵם צְרִיכִין לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה תּוּכַל לְקָרֵב גַּם אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה בְּחִינַת וְהִסְתַּרְתִּי פָּנַי מֵהֶם וְכוּ', וְאַף עַל פִּי כֵן גַּם אָז וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו וְכוּ', כִּי הַתּוֹרָה תֵּרֵד עִמָּהֶם לְמָקוֹם שֶׁהֵם שָׁם, וְגַם מִשָּׁם תְּקָרֵב אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתַחֲזִירֵם בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּשָׁכְבְּךָ בַּקֶּבֶר, הַיְנוּ אֲפִלּוּ כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹכֵב בְּסִטְרָא דְּמוֹתָא חַס־ וְשָׁלוֹם, גַּם אָז הַתּוֹרָה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ לְקָרֵב אוֹתְךָ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. נִמְצָא שֶׁמִּיּוֹם שֶׁזָּכִינוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מִיּוֹם הַהוּא אֵין שׁוּם הַרְחָקָה לְיִשְׂרָאֵל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם, כִּי תָּמִיד הֵם סְמוּכִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעוֹלָה וְיוֹרֶדֶת עִמָּהֶם. וְזֶה עִקַּר נְתִינַת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת אֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ מֵאֲבוֹת הָעוֹלָם וְכֵן שְׁאָר הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי גַּם לְצַדִּיקִים כָּאֵלּוּ הוּא זְכוּת וְחֶסֶד גָּדוֹל עִנְיַן נְתִינַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אַף עַל פִּי כֵן עִקַּר הַחֶמְלָה וְהַחֶסֶד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּנְתִינַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הוּא שֶׁעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כָּל יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. כִּי הַתּוֹרָה הִיא דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה, שֶׁעַל יָדָהּ יָכוֹל לְהִתְקָרֵב אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ מְקֻשָּׁרִין עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, עַל יְדֵי זֶה אֵין כֹּחַ לְהַקְּלָלָה לָחוּל עַל יִשְׂרָאֵל חַס־וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן וְכַמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה שֶׁאָמַר בִּלְעָם כְּשֶׁרָצָה לְקַלֵּל וְלֹא יָכוֹל אָז, אָמַר מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב - אֹהָלֶיךָ דַּיְקָא, שֶׁעוֹסְקִין בָּהֶם בַּתּוֹרָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִשְׂרָאֵל מְקֻשָּׁרִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְהַפֵּךְ גַּם הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. וְזֶה שֶׁאָמַר שָׁם: כִּנְחָלִים נִטָיוּ וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מַה נְּחָלִים מַעֲלִין אֶת הָאָדָם מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה כֵּן, כִּי הַתּוֹרָה מַעֲלָה אֶת הָאָדָם אֲפִלּוּ מֵעִמְקֵי הַטֻּמְאָה חַס־וְשָׁלוֹם וּמְטַהֶרֶת אוֹתוֹ וּמְקָרֶבֶת אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה כְּגַנּוֹת עֲלֵי נָהָר, הַיְנוּ רֶמֶז הַגַּן שֶׁהוּא אֵצֶל הַנָּהָר שֶׁמֵּי הַנָּהָר מַשְׁקִין אוֹתוֹ תָּמִיד וְאֵינָם נִפְסָקִין מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם. כְּמוֹ כֵן יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים הֵם קְרוֹבִים אֵלָיו וּמְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, וְהַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה נִמְשָׁךְ לָהֶם בִּתְמִידוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה (הל' חכירות וקבלנות ה"ב אות יב).

103

one short, one intermediate." The essential sustenance of all Creation in general is when after-Creation is included in the aspect of before-Creation — in the aspect of all-one — for that is the purpose of all Creation. And that is accomplished through the holy Torah — the Torah of truth — through which all the worlds are bound — and after-Creation is included in before-Creation. And that is the purpose of all the Torah's mitzvos. And therefore the Torah is threefold in all its aspects — corresponding to the three aspects: after-Creation, before-Creation, and the totality of after-Creation in before-Creation — which is accomplished through the middle mediator between right and left. And therefore the Torah is called truth — and called peace — for the essential inclusion of Creation in before-Creation is through truth — and this aspect is peace — the mediator between right and left — including the left in the right — after-Creation in before-Creation. The essential Torah is to exit from the level of the animal to the level of the human being. And therefore our Rabbis truly said: "you are called human beings — not the nations of the world." The aspect of receiving the Torah that every person must receive in every generation. For every person must break through and exit from the animal level to the human level. And this is the aspect of every person being obligated to write a Torah scroll for themselves — specifically on animal hide. And words of the Written Torah may not be said orally — and words of the Oral Torah may not

104

כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת נִמְשָׁכִין מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּחִינַת אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ וּבִשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הִיא מִבְּחִינַת שְׂמֹאל, עַל כֵּן צְרִיכִין לִיזָהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יִפֹּל חַס־ וְשָׁלוֹם לְתַאֲוַת מָמוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מַפְרִיד הַשֶּׁפַע מִשָּׁרְשָׁהּ הַיְנוּ מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְזֶה בְּחִינַת הַהַגְבָּהָה שֶׁמַּגְבִּיהִין אֶת הַתּוֹרָה אַחַר הַקְּרִיאָה שֶׁמְּרַמְּזִין שֶׁמַּגְבִּיהִין אֶת הַתּוֹרָה לְשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹרַיְיתָא דְּעַתִּיקָא שֶׁשָּׁם כֻּלָּא יְמִינָא וְלֵית שְׂמֹאל וְלֵית עשֶׁר תַּמָּן, וְאָז נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי תַּאֲוַת מָמוֹן. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין כֻּלָּם לִתֵּן עֵינֵיהֶם אָז לְתוֹךְ הַתּוֹרָה, כְּדֵי לְשַׁעְבֵּד אֶת הָעֵינַיִם שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין הָעֵינַיִם שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא ש בְּחִינַת עֵינֵי ה', וְהַתּוֹרָה עַצְמָהּ נִכְלֶלֶת אָז בְּשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינָא חַד דְּרַחֲמֵי שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלָּה יְמִינָא, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי תַּאֲוַת מָמוֹן. וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין לִקְנוֹת מִצְוָה זוֹ בְּדָמִים יְקָרִים, כְּדֵי לִשְׁבֹּר תַּאֲוַת מָמוֹן בִּשְׁבִיל מִצְוָה זוֹ עַצְמָהּ, שֶׁזּוֹכִין עַל יָדָהּ לְבַטֵּל תַּאֲוַת מָמוֹן, וְעַל־כֵּן מְפַזְּרִין מָמוֹן עַל מִצְוָה זוֹ, כִּי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת כָּל מִצְוָה כְּשֶׁמְּפַזְּרִין מָמוֹן עָלֶיהָ שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁבִירַת תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁאָז יֵשׁ לְהַמִּצְוָה שְׁלֵמוּת, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הלכות גניבה הלכה ב אות י).

104

be written. Every person of Israel must receive the Torah anew — as it is written: "which I command you today" — and our Rabbis expounded: "each day it should be in your eyes as new." And the essential receiving of the Torah in every person and every time is in the aspect of na'aseh v'nishma [we will do and we will hear]. For every person of Israel — from the smallest to the greatest — each according to their level — has the aspect of na'aseh v'nishma. Meaning: what is revealed to them — what they know and understand — is the aspect of na'aseh. And what is hidden and concealed from

105

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה בְּכָל יוֹם כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין בְּכָל יוֹם נוֹתֵן הַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עֵץ יָבֵשׁ חַס־ וְשָׁלוֹם. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בַּר הָכִי צָרִיךְ עַל־כָּל־פָּנִים לְהִשְׁתַּדֵּל לִלְמֹד בְּכָל יוֹם בְּחֵשֶׁק חָדָשׁ, שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְגַם כִּי כָּל מִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְבָאֵר אֵיזֶה בֵּאוּר וּפֵרוּשׁ בְּמַה שֶּׁלּוֹמֵד, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לֵידַע, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַלִּמּוּד הוּא שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, הַיְנוּ שֶׁיִּלְמַד עִם חֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְצָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ כַּמַּיִם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיַּמְשִׁיךְ מִלֵּב הָעֶלְיוֹן דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, וְעַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה גַּם כֵּן מִשָּׁם, הַיְנוּ אוֹ שֶׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי זֶה לְחַדֵּשׁ בְּעַצְמוֹ חִדּוּשֵׁי וּבֵאוּרֵי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, אוֹ שֶׁזּוֹכֶה עַל כָּל פָּנִים לֵידַע וּלְהָבִין בָּאֵר הֵיטֵב בְּהַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, שֶׁכְּבָר נִמְשְׁכוּ וְנִתְגַּלּוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְצָרִיךְ לִיזָהֵר מְאֹד בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ וּשְׁפִיכַת שִׂיחָתוֹ וְתַחֲנוּנָיו לִבְלִי לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, רַק לְהִתְפַּלֵּל בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, אִם יִתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן וְאִם לָאו לָאו, וְלֹא יִתְלֶה בִּזְכוּת עַצְמוֹ כְּלָל, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְעוֹרֵר מַטֵּה עֻזּוֹ שֶׁל עֲבוֹדָתוֹ, הַיְנוּ כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה מַעֲשִׂים טוֹבִים וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וּכְשֶׁרוֹצֶה לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ עַל זֶה עַל כָּל פָּנִים כַּנַּ"ל, אֲזַי בָּא הַבַּעַל דָּבָר וְרוֹצֶה לְהַפִּילוֹ וּלְהַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי קִלְקוּלָיו, וְאוֹמֵר לוֹ מִי אַתָּה שֶׁתַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה, אוֹ שֶׁתִּרְצֶה עוֹד לְבָאֵר אֵיזֶה בֵּאוּר אֱמֶת בַּתּוֹרָה, אוֹ לְהָבִין הֵיטֵב עַל כָּל פָּנִים דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, אַחַר שֶׁקִּלְקַלְתָּ וּפָגַמְתָּ כָּל כָּךְ, וְאָז צָרִיךְ לְעוֹרֵר וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּטֵּה עֹז, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת עֲדַיִן, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמַּטֵּה עֹז שֶׁלּוֹ. גַּם יִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּטֵּה עֹז שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהוּא חוֹסֶה בָּהֶם, וְעַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל לְהַכְנִיעַ אֶת הָרַע בִּבְחִינַת וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּטֵּה עֹז בִּכְדֵי לְהַכְנִיעַ אֶת הָרַע, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁיְּבָאֵר לוֹ הַתּוֹרָה שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין הֵיטֵב מַה שֶּׁלּוֹמֵד, אוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁצָּרִיךְ לִלְמֹד עִם רַבִּים אוֹ לִדְרשׁ בָּרַבִּים, צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל רַק בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, וְלֹא יִתְלֶה בְּשׁוּם זְכוּת וְלֹא יִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה כְּלָל כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְיַיִן וְחָלָב, כִּי צְרִיכִין לִשְׁנֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ לְהַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה, הַיְנוּ לְעוֹרֵר הַמַּטֵּה עֹז שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת בְּחִינַת יַיִן, אֲבָל כָּל זֶה רַק כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הָרַע, אֲבָל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲמֹד כְּדַל וּכְרָשׁ, וִידַבֵּר רַק בְּלָשׁוֹן רַכָּה בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָלָב. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה הָיָה מִתְקַשֶּׁה עַצְמוֹ כְּעֵץ, וּכְשֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה הָיָה מְעַדֵּן עַצְמוֹ כְּתוֹלַעַת, הַיְנוּ שְׁנֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן נֶאֱמַר בְּבִרְכַּת יְהוּדָה שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ דָּוִד וּמָשִׁיחַ, חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיַּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב, עַיֵּן בִּפְנִים (הלכות גזילה הלכה ה אות ו יא).

105

them is the aspect of nishma. And every person must strive to receive the Torah anew at every time — meriting each time to attain and understand what was hidden and concealed — to make from nishma: na'aseh. And then they will have a higher nishma — and they must strive to make that also na'aseh — and so continually forever. And this is also the aspect of the writing of the Torah scroll — for the scribe's intention when writing must be to write it for its own sake and the Names within it for the sake of the holiness of the Name. This intention is the aspect of nishma — hidden — the aspect of cleaving and nullification toward Ein Sof. For the scribe must cleave their thought to Hashem before writing — to draw from there the holiness. Meaning: to write it for Hashem's sake — for the holiness of the Torah scroll and the sanctity of the Name. Then when writing the Torah's letters with intention toward Hashem for holiness — one draws the aspect of nishma — the hidden — the light of Ein Sof — into the written letters — the aspect of na'aseh — physical action. It is found one draws from nishma to na'aseh. And this is also the aspect of Written Torah and Oral Torah. And therefore every person is obligated to write a Torah scroll for themselves — for every person has their own na'aseh v'nishma according to their level. And the Oral Torah is what the wise and Tzadikim reveal of the hidden in the Torah — which was not understood at all before from the Written Torah

106

סִתְרֵי תּוֹרָה הֵם בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, וְעַל־כֵּן רֹב סִתְרֵי תּוֹרָה נִתְגַּלּוּ עַל־יְדֵי הַתַּנָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, שֶׁהוּא בְּחִינַת עִ'יר וְ'קַדִּישׁ מִ'ן שְׁ'מַיָּא נָ'חִית, רָאשֵׁי תֵּבוֹת: 'שִׁמְעוֹן' - עִיר דַּיְקָא, בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה (הלכות נזיקין הלכה ג אות ג).

106

— but they reveal it through the thirteen hermeneutical principles. It has already been explained elsewhere: this matter

107

מַסֶּכֶת אָבוֹת שֶׁהִיא כֻּלָּה תּוֹכֵחָה וּמוּסָר הַשֵּׂכֶל, הַמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי מַעֲשֶׂה וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וּמֵחֲמַת שֶׁהַלִּמּוּד הַזֶּה לְהַכְנִיס קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם הוּא עָמֹק עָמֹק מְאֹד מִי יִמְצָאֶנּוּ, וּצְרִיכִין לְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה וּלְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא רַבִּי כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְהַכְנִיס בּוֹ קִיּוּם הַתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן סִדֵּר לָנוּ הַתַּנָּא בִּתְחִלַּת מַסֶּכֶת אָבוֹת דַּיְקָא, סֵדֶר הִשְׁתַּלְשְׁלוּת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מִדּוֹר לְדוֹר משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וְכוּ', לְהוֹרוֹת שֶׁזֶּה עִקַּר הַלִּמּוּד שֶׁצְּרִיכִין לְקַבֵּל מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר אֲמִתִּיִּים כְּפִי מַה שֶּׁקִּבְּלוּ עַד משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי עִקַּר הַלִּמּוּד הוּא לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, שֶׁלָּזֶה צְרִיכִין לְלַקֵּט וּלְקַבֵּץ יַחַד כָּל דִּבְרֵי תּוֹכֵחָה וּמוּסָר שֶׁגִּלּוּ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת מִימוֹת משֶׁה וְעַד הֵנָּה, וְלֵילֵךְ עַל פִּי דַּרְכֵיהֶם דַּיְקָא וְלֹא עַל פִּי דֶּרֶךְ חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת חַס־וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ עַל פִּי דַּרְכֵּי הַמּוּסָר שֶׁלָּהֶם, כִּי אֵין לָהֶם כֹּחַ לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לְקִיּוּם הַתּוֹרָה, רַק גַּם לְהֵיפֶךְ חַס־וְשָׁלוֹם כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. וְעַל־כֵּן עוֹסְקִין בְּמַסֶּכֶת זֹאת בִּימֵי הַסְּפִירָה שֶׁאָנוּ מְכִינִין לְעַצְמֵנוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה עַתָּה לְקַבֵּל דַּרְכֵּי הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְקִיּוּם הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּה כָּל עִנְיַן מַסֶּכֶת אָבוֹת כַּנַּ"ל (שם הלכה ד אות כב).

107

of making from nishma — the hidden — the aspect of prayer and cleaving — making from it na'aseh — the revealed — the aspect of Torah. This is the very same aspect as what is needed to make Torah into prayer. For before one merits to attain the Torah and fulfill it — the entire Torah is still in the aspect of hidden for one — the aspect of prayer. For then one must pray to merit the Torah's fulfillment — it is found one makes the Torah that one has not yet merited to attain and fulfill — a prayer. For one prays about this to merit it. And then when one merits to attain it and fulfill it — one has

108

כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בָּעוֹלָם מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, הַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי, שֶׁיִּהְיֶה תּוֹעֶלֶת מִזֶּה לְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַמְקַיְּימִין אֶת הַתּוֹרָה, כִּי הַכֹּל נִבְרָא וּמִתְקַיֵּם רַק בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים וְהַתּוֹרָה (שם אות כה; ועיין צדיק אות רעד).

108

made from the prayer — Torah. Meaning: from this aspect that was hidden and concealed from one until now — only

109

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בִּבְחִינַת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לְהַחֲיוֹת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, עַל־יְדֵי הַדַּעַת שֶׁמַּמְשִׁיךְ לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתּוֹךְ הַהַסְתָּרָה, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל־יְדֵי שֶׁקּוֹרִין אֶת חַי הַחַיִּים עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הַחִיּוּת לְתוֹךְ בְּחִינַת יָמִים וּמִדּוֹת וְכֵלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּיבוֹת וְהַפַּרְשִׁיּוֹת וְהַסְּדָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, שֶׁעַל יָדָם מַמְשִׁיכִין הַחִיּוּת מֵהַחַי הַחַיִּים לְתוֹךְ בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלִּין כָּל הַהַסְתָּרוֹת. וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינַת מִצְוַת כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ, כִּי עַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הַחִיּוּת לְתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת שֶׁהֵם הָאוֹתִיּוֹת וְכוּ', וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלִּין הַהַסְתָּרוֹת. וְזֶה בְּחִינַת וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר וְכוּ' וּמְסַיֵּם שָׁם וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְכוּ', שֶׁמִּזֶּה לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁמִּצְוָה לִכְתֹּב כָּל אֶחָד סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, כִּי עַל־יְדֵי כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה עַל־יְדֵי זֶה מְתַקְּנִין בְּחִינַת וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר, וְנִתְגַּלִּין עַל־יְדֵי זֶה כָּל הַהַסְתָּרוֹת. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הַסּוֹפֵר בִּשְׁעַת כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת כָּל תֵּיבָה וְתֵיבָה בְּפִיו, כִּי כְּשֶׁקּוֹרִין אֶת חַי הַחַיִּים לְהַמְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ חִיּוּת לְתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת צְרִיכִין לִקְרוֹתוֹ בַּפֶּה דַּיְקָא, בְּחִינַת כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה, וְעַל־כֵּן הַמָּסוֹר וְהַמּוּמָר פְּסוּלִין לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה, עַיֵּן פְּנִים (הלכות מאבד ממון חברו ומסור הלכה ג אות ג ד).

109

one longed and prayed for it — now this level has become revealed and achieved for one — the aspect of na'aseh — the aspect of Torah. And one has a higher nishma — the aspect of prayer — meaning one must now pray to attain a still higher level — and so continually forever. There is a wondrous holy and awesome Tree — the aspect of the Tree of Life: "food for all is within it and beneath it all the wild beasts shelter and in its branches dwell the birds of heaven." And the greatness of the delight there is beyond measure. And the essential receiving of the soul's reward is when it merits to come to this Tree — the Tree of Life — which is above place

110

מוּבָא בַּסְּפָרִים, כִּי הַתּוֹרָה הִיא תִּקּוּן גָּדוֹל בְּיוֹתֵר מִכָּל תִּקּוּנֵי הַתְּשׁוּבָה, וְזֶה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ וְכוּ' וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְכוּ', שֶׁמִּתְפַּלְּלִין שֶׁתְּשׁוּבוֹתֵינוּ יִהְיוּ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁאֲזַי יִהְיוּ נִתְתַקְּנִין כָּל מִינֵי חֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכוּ' כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הלכות פריה ורביה הלכה א אות י).

110

— where the soul ascends through the Tree of Life to delight in Hashem and behold His pleasantness etc. Happy is the one who merits this. And this Tree of

111

תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הֵם בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ אִישׁ וְאִשָּׁה כַּמּוּבָא, וּשְׁנֵיהֶם אֶחָד בְּשָׁרְשָׁם. כִּי כְּמוֹ שֶׁבַּגַּשְׁמִיּוּת עִקַּר הַהוֹלָדָה עַל־יְדֵי הָאִשָּׁה, וְכֵן כָּל הַנְהָגַת הַבַּיִת עַל יָדָהּ, כִּי הִיא עֲקֶרֶת הַבַּיִת, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן עִקַּר כֹּחָהּ וְהַשְׁפָּעָתָהּ מְקַבֶּלֶת רַק מִבַּעֲלָהּ. כְּמוֹ כֵן בְּשָׁרְשָׁם אִי אֶפְשָׁר לֵידַע שׁוּם דָּבָר בְּבֵרוּר וְשׁוּם הֲלָכָה בְּרוּרָה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי אִם עַל־יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא מְבָאֶרֶת לָנוּ אֶת הַכֹּל, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לֵידַע שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם כֹּחַ וְחִיּוּת כְּלָל, כִּי אִם מִבַּעֲלָהּ מִבְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי לֵיכָּא מִלְתָא דְּלֹא רְמִיזָא בְּאוֹרַיְיתָא. וְכֵן אַחַר כָּל רִבּוּי הַצֵּרוּפִים וְהַדְּרוּשִׁים וְהָרְמָזִים וְהַכַּוָּנוֹת שֶׁמְּבָאֶרֶת לָנוּ הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת כִּפְשׁוּטָן, וּבָזֶה כְּלוּלִים כָּל הַצֵּרוּפִים וְכָל הַכַּוָּנוֹת וְהַסּוֹדוֹת וְכוּ'. וּמִזֶּה תָּבִין לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַטָּמֵא, הַיְנוּ בֵּין דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּשַׁ"ס וּפוֹסְקִים וּבְדַרְכֵי הַקַּבָּלָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבֵין מְרִירוּת מַיִם הַזֵּידוֹנִים שֶׁל הַהוֹלְכִים לְפָרֵשׁ אֶת הַתּוֹרָה עַל פִּי דֶּרֶךְ הַמֶּחְקָרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, וְהֵם צוֹעֲקִים מָרָה עַל עַמֵּנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת עָזְבוּ פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, וּמְפָרְשִׁים אֶת הַתּוֹרָה רַק עַל פִּי דְּרָשַׁת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁרוֹצִים רַק בִּפְשׁוּטָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וּמִלְּבַד מַה שֶּׁהֵם כּוֹפְרִים גְּמוּרִים בָּזֶה, כִּי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְשֶׁבִּכְתָב הַכֹּל אֶחָד, וּשְׁנֵיהֶם קִבַּלְנוּ מִפִּי משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁקִּבְּלָם מִפִּי הַגְּבוּרָה, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַךְ מִלְּבַד זֶה רוֹאִין בְּחוּשׁ גַּם כֵּן הַהֶבְדֵּל וְהַהֶפְרֵשׁ בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיהֶם. כִּי כָּל מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים הַהוֹלְכִים בְּפֵרוּשֵׁיהֶם אַחַר דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּגְמָרָא וּמִדְרָשִׁים וְזֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְכוּ', כֻּלָּם שָׁבִים אֶל מָקוֹם אֶחָד וּמְחַזְּקִים וּמְעוֹרְרִים וּמַלְהִיבִים אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְאֹד לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְוֹת כִּפְשׁוּטָן, כְּמוֹ שֶׁמָּסְרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי כָּל פֵּרוּשֵׁיהֶם וּבֵאוּרֵיהֶם הוּא מִשֹּׁרֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְהַכֹּל הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב עַל קֹטֶב זֶה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ כַדָּת וְכַדִּין עִם כָּל דִּקְדּוּקֵיהֶם וּפְרָטֵיהֶם, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּפֵרוּשׁ, אוֹ בְּרֶמֶז עַל פִּי הַמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם וּשְׁאָר דְּרָשׁוֹת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִמַּה שֶּׁדִּקְדְּקוּ בְּכָל תֵּבוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבְצֵרוּפֵיהֶם וּרְמָזֵיהֶם וְסוֹדוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים. אֲבָל אֵלּוּ הַמְהַפְּכִים אָרְחוֹת ישֶׁר הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַפִּילוֹסוֹפְיָא, שֶׁרוֹצִים לַהֲפֹךְ הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ חַס־וְשָׁלוֹם, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁרוֹצִים רַק בִּפְשׁוּטָהּ שֶׁל מִקְרָא, וּמַכְחִישִׁים בְּכָל הַסּוֹדוֹת וְהַדְּרָשׁוֹת וְכוּ', וּמְפָרְשִׁים טַעֲמֵי הַמִּצְוֹת גַּם כֵּן עַל פִּי פְּשׁוּטוֹ קָרוֹב לַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי הַפָּשׁוּט הַמְגֻשָּׁם, וְעַל־יְדֵי זֶה הֵם פּוֹרְקִים עֹל לְגַמְרֵי וְעוֹבְרִים עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. אֲבָל אֲנַחְנוּ הַהוֹלְכִים בְּעִקְבוֹת אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר זָכִינוּ לְהַאֲמִין בְּכָל דְּרָשׁוֹת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וּרְמָזֵיהֶם וְצֵרוּפֵיהֶם וְסוֹדוֹתֵיהֶם הָרַבִּים לְאֵין קֵץ, אַף עַל פִּי כֵן הַכֹּל שָׁב אֶל מָקוֹם אֶחָד לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת כִּפְשׁוּטָן, וּלְהַאֲמִין כִּי בְּכָל קוֹץ וְקוֹץ שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבְכָל פְּרָט וּפְרָט שֶׁל כָּל מִצְוָה וְדִין וַהֲלָכָה יֵשׁ סוֹדוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת, וְהַכֹּל כָּלוּל וּמְחֻבָּר בְּאַחְדּוּת גָּמוּר עִם הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְעִם פְּשׁוּטָהּ שֶׁל מִקְרָא וְשֶׁל הַהֲלָכָה וְהַמִּצְוָה, כִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּא חַד כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ה אות יט כ כא).

111

Life is the root of the Torah — called: "a tree of life to those who hold fast to it." But it is impossible to reach the Tree of Life except by first going along the path that leads to the Tree of Life. And this path is the aspect of all the Torah's mitzvos — called a path — as it is written: "in all the path I command you — walk in it." The letters of the Torah have their root above place — for through the Torah's letters all the worlds were created. And over every letter in the Torah stand many thousands and myriads of worlds. It is found that they are in the aspect of the small containing the large in a wondrous renewal. And therefore through writing the Torah in a scroll — one draws the Torah's letters from their root — which is above place — down to the aspect of place — the hide and parchment that occupies space. And through this one elevates all the aspect of place to the aspect of above place. It is impossible to exit from the aspect of place to the aspect of above place — where the aforementioned Tree of Life stands — except through the great Tzadik who merited the aspect of the small containing the large to the ultimate highest level — such that from there and above there is no aspect of place at all. And the Tzadik merited all this through bowing their body and accepting the yoke of Torah — in the aspect of: "and he bent his shoulder to bear" — and as said of the children of Kehas: "on the shoulder they shall carry the Ark and the Tablets." For through the Torah one can carry and raise everything — in the aspect of: "the Ark carried its carriers." For

112

עִנְיַן תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהֵם בְּחִינַת יְדִיעָה בִּכְלָל וִידִיעָה בִּפְרָטִיּוּת, וּבֶאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד - עַיֵּן אֱמוּנָה אוֹת קצג קצד.

112

the essential coming of the human being to this physical world

113

עַל־יְדֵי הַכְּתָב שֶׁכּוֹתְבִין מְגַלִּין בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ וּפְנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ, וְעַל־כֵּן עִקַּר הִתְקַשְּׁרוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם בִּתְחִלָּה הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת כְּתָב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַלּוּחוֹת שֶׁנִּתְּנוּ בִּכְתָב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אָנֹכִי שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֲנָא נַפְשִׁי כָּתְבִית יְהָבִית, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כְּתֹב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל. כִּי יִשְׂרָאֵל מְקֻשָּׁרִין עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, בִּבְחִינַת פְּנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ כִּבְיָכוֹל. וְזֶה בְּחִינַת אֵיזֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם וְכוּ', כִּי מֵאַחַר שֶׁהַהִתְקַשְּׁרוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ הָיָה עַל יְדֵי בְּחִינַת כְּתָב שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת בִּפְנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ, עַל כֵּן מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתַּן לָהֶם סֵפֶר כְּרִיתוּת חַס וְשָׁלוֹם גַּם כֵּן בִּכְתָב, בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ נִפְרָדִין חַס וְשָׁלוֹם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, וּבְוַדַּאי עֲדַיִן הֵם מְקֻשָּׁרִים בִּפְנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ כִּבְיָכוֹל, וְעַל כֵּן עֲדַיִן יֵשׁ תִּקְוָה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי בְּוַדַּאי יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, כִּי עֲדַיִן אָנוּ מְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, עַיֵּן פְּנִים (הלכות גיטין הלכה ב).

113

— the ultimate extent of place — is only for this: that if one withstands the trial of this world and sanctifies oneself as required — one sanctifies the aspect of place until it is in the aspect of the small containing the large. And the more one sanctifies oneself — the more one is in the aspect of the small containing the large at a higher level — until one can merit to ascend to the aspect of above place entirely. It is found that the essential coming of the human being to this world was

114

עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם וְחִיּוּתוֹ, וְכֵן כָּל הַחִדּוּשִׁים וְהַשִּׁנּוּיִים שֶׁבֵּין יוֹם לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ בְּכָל זְמַן וּזְמַן, הַכֹּל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁלָּהֶם לְבַדָּם נִמְסְרָה הַתּוֹרָה לִדְרשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּכְפִי הַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁהֵם מְחַדְּשִׁין וְדוֹרְשִׁין בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ כֵן מִתְנַהֵג כָּל הָעוֹלָם. כִּי עִקַּר חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא עַל יָדָם, בִּבְחִינַת וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, אֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיק, אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה וְכוּ' (הל' יבום וחליצה, הלכה ג אות ב; ועיין בנים אות מג).

114

for this — to raise and elevate place to the aspect of above place — through sanctifying the aspect of place. And this is merited through the holy Torah — our life — to merit eternal life — to be included in Hashem. And therefore through writing the Torah's letters on the

115

עַל־יְדֵי קְרִיאַת הַתּוֹרָה מִתְיַחֵד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה עִם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא וְיֵשׁ אֵם לַמָּסֹרֶת, וּכְשֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה קוֹרִין כְּפִי הָרָאוּי עַל פִּי אֵם לַמִּקְרָא, וְלֹא כְּפִי הַכָּתוּב שֶׁהוּא אֵם לַמָּסֹרֶת. נִמְצָא שֶׁאָנוּ מְקַיְּימִין עַל־יְדֵי זֶה בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי אָנוּ מַאֲמִינִין שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ כֹּחַ לַחֲכָמִים לְשַׁנּוֹת הַקְּרִיאָה כְּפִי מַה שֶּׁקִּבְּלוּ. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַקְּרִיאָה בַּתּוֹרָה מִתְיַחֵד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁהִיא כְּתַב הַתּוֹרָה שֶׁאָנוּ קוֹרְאִין בָּהּ, עִם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא בְּחִינַת הַקְּרִיאָה. וְעַל־כֵּן עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה הִיא בְּשַׁבָּת, כִּי עִקַּר תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים הוּא בְּשַׁבָּת, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (שָׁם אוֹת כב, וְעַיֵּן שָׁלוֹם אוֹת סו מְבֹאָר שָׁם, מַה שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בַּפֶּה דַּיְקָא).

115

scroll — the aspect of the small containing the large at the very highest level — one merits to be included in the great Tzadik who merited the small containing the large in fullness — until one merits to ascend to the aspect of above place entirely. For through bringing the Torah's letters into the aspect of place and writing them on the scroll

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Listen / PauseL
PrintP
Next segmentJ / ↓
Prev segmentK / ↑
Toggle favoriteG
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

Loading comments…