Sefer Shoftim (Judges) - הלכות אבל - פרק ששי

מדברי סופרים שיהיה האבל נוהג במקצת דברי אבילות כל שלשים יום. ומנין סמכו חכמים לשלשים יום. שנאמר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים. מכלל שהאבל מצטער כל שלשים יום:

ואלו דברים שהאבל אסור בהן כל שלשים יום. אסור בתספורת. ובגיהוץ. ובנשואין. ובשמחת מרעות. ולילך בסחורה ממדינה למדינה. הכל חמשה דברים:

בתספורת כיצד. כשם שאסור לספר כל שער גופו. או לגלח שפמו. או לקוץ צפרניו בכלי כל שבעה. כך אסור כל שלשים יום. במה דברים אמורים באיש. אבל באשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה והאיש עד שלשים יום. ועל אביו ועל אמו חייב לגדל שערו עד שישלח פרע או עד שיגערו בו חביריו:

וכן אסור ללבוש כלים לבנים חדשים ומגוהצין כל שלשים יום. אחד האיש ואחד האשה. היו צבועין ומגוהצין מותרין. וכן אם לא היו חדשים אע''פ שהן לבנים ומגוהצים מותרין. וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ ולאחר שלשים יום מותר בגיהוץ אפילו על אביו ועל אמו:

בנישואין כיצד. אסור לישא אשה כל שלשים יום. ומותר לאשה אפילו ביום המיתה. ומי שמתה אשתו. אם כבר קיים מצות פריה ורביה ויש לו מי שישמשנו ואין לו בנים קטנים הרי זה אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים. אבל מי שלא קיים מצות פריה ורביה. או שקיים ויש לו בנים קטנים או שאין לו מי שישמשנו. הרי זה מותר לארשה ולכנוס מיד ואסור לו לבא עליה עד שלשים יום. וכן האשה שהיתה אבלה לא תבעל עד שלשים יום:

שמחת מרעות שהיה חייב לפרוע אותה מיד. מותר לעשותה מיד לאחר שבעה. אבל אם אינו חייב לפרעה אסור להכנס לה עד שלשים יום:

במה דברים אמורים בשאר כל מתים. אבל על אביו ועל אמו בין כך ובין כך לא יכנס לשמחת מרעות עד שנים עשר חדש:

על כל המתים כולן מותר לילך בסחורה לאחר שלשים. על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו לך עמנו:

על כל המתים כולן רצה ממעט בעסקו רצה אינו ממעט. על אביו ועל אמו ממעט בעסקו:

ההולך ממקום למקום אם יכול למעט בעסקו ימעט ואם לאו יקנה צרכי הדרך ודברים שיש בהן חיי נפש:

מי שהיה בעלה צלוב בעיר או אשתו צלובה או אביו ואמו. אסור לו לשכון באותה העיר עד שיכלה הבשר. ואם היתה עיר גדולה כאנטוכיא יש לו לשכון בצד האחר שאינן צלובין בו:

יום שביעי מקצתו ככולו והוא עולה לכאן ולכאן. ולפיכך מותר לכבס ולרחוץ ולעשות שאר הדברים ביום שביעי. וכן יום שלשים מקצתו ככולו ומותר לספר ולגהץ ביום שלשים:

מי שתכפוהו אבליו והכביד שערו מיקל בתער לא במספרים. ומכבס כסותו במים אבל לא בנתר ולא בחול. ורוחץ כל גופו בצונן אבל לא בחמין. וכן מי שתכפוהו אבליו ובא ממדינת הים ומבית השביה. או שיצא מבית האסורים. או שהיה מנודה והותר. או שהיה מודר ונשאל על נדרו והותר. וכל היוצא מטומאה לטהרה הרי אלו מגלחין בימי אבלם. הואיל ותכפם אבל אחר אבל ולא מצאו פנאי: