א-קכז

פָּקַד עָלַי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁטּוֹב לִכְתֹּב לְעַצְמוֹ הַתְּפִלּוֹת, כְּשֶׁזּוֹכִין לְאֵיזֶה תְּפִלָּה סְדוּרָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְאָמְרָהּ גַּם בְּפַעַם אַחֵר, וְכֵן עָשִׂיתִי, אַחַר-כָּךְ רָאִיתִי שֶׁטּוֹב לְהַעְתִּיקָם בִּלְשׁוֹן כְּלָלִיּוּת, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִין לְכָל נֶפֶשׁ, וּלְמָסְרָם לְאַנַ"שׁ, לְבַל אֶמְנַע הַטּוֹב מִבְּעָלָיו, כִּי רָאִיתִי, כִּי הֵם כְּלָלִיּוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, וְהֵם דְּבָרִים הַצְּרִיכִים לְכָל נֶפֶשׁ, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, כֻּלָּם צְרִיכִים לָהֶם לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן, וְאֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁחָסֵר לְאָדָם בְּעִנְיַן עֲבוֹדַת ה', שֶׁלֹּא יִמְצָא בַּתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ וְכַאֲשֶׁר הֶעְתַּקְתִּי קְצָתָם, וּמְסַרְתִּים לִקְצָת אֲנָשִׁים, הוּטְבוּ בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד מְאֹד, וְהִפְצִירוּ בִּי לְהַעְתִּיק לָהֶם כֻּלָּם. אִם אָמְנָם לִבִּי הָלַךְ אָנֶה וְאָנָה בָּזֶה, עִם כָּל זֶה מָסַרְתִּי עַצְמִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְסָמַכְתִּי עָלָיו לְבַד, כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הַטּוֹב וְכִרְצוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כֵּן אֶעֱשֶׂה. (שָׁם).