א-רסח

וְאַחַר אֵיזֶה שָׁנִים הִתְחִיל גַּם אָבִיו לְהִדַּלְדֵּל מְאֹד, וּמִמֵּילָא הִגִּיעַ מִזֶּה הֶזֵּק גָּדוֹל לְמוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְעַל-כָּל-זֹאת לֹא נִצְרַךְ לַבְּרִיּוֹת עַד שְׁמוֹנֶה שָׁנִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּת אַדְמוּ"ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַד שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו לְגַמְרֵי, עַד שֶׁמָּכַר גַּם כָּל הַכֵּלִים הַיְקָרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אֶצְלוֹ מִימֵי עָשְׁרוֹ, וְאָמַר, שֶׁפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִתְחִיל לֶאֱכֹל בְּכַף שֶׁל עֵץ, חָלְפוּ וְעָבְרוּ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ שׁוּם טַעַם בַּאֲכִילָתוֹ וּבֵין בַּעֲנִיּוּתוֹ וּבֵין בַּעֲשִׁירוּתוֹ עָסַק יוֹמָם וָלַיְלָה בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְעָסַק בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת לְעוֹרֵר גַּם אֲחֵרִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כַּאֲשֶׁר פָּקַד עָלָיו אַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (שָׁם ט"ו).