א-ערה

אָמַר הַמַּעְתִּיק: רַבִּי דֹּב הַנַּ"ל הָיָה רוֹצֶה לָקוּם בַּחֲצוֹת, וְהָיָה מְצַוֶּה לְנָכְרִי לְהָקִיץ אוֹתוֹ. וּכְשֶׁהֱקִיצוֹ הַנָּכְרִי וְהָלַךְ לוֹ, שׁוּב הָיָה יָשֵׁן, וְרָאָה כִּי זֹאת אֵינָהּ עֵצָה, עַל-כֵּן נִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וְצִוָּה לְהַנָּכְרִי שֶׁלֹּא יֵלֵךְ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיָּקוּם מִמִּטָּתוֹ וְיִלְבַּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמַלְבּוּשׁוֹ, וְכֵן עָשָׂה. וּמֵחֲמַת זֶה נִתְבַּלְבֵּל קְצָת וְהָיָה לוֹ כְּאֵב רֹאשׁ וְהָיוּ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מַמָּשׁ, שֶׁכִּמְעַט שֶׁלֹּא יָצָא מִדַּעְתּוֹ. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנִּתְקָרֵב לְאַדְמוּ"ר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִתְנַצְּלָה אִמּוֹ לִפְנֵי רַבֵּנוּ עָלָיו עַל שֶׁנִּתְבַּלְבֵּל מִמִּעוּט הַשֵּׁנָה, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַצַ"ל: "שְׁלָאף אוּן עֶס, נָאר הִיט דִּי צַייט"! (=יְשַׁן וֶאֱכֹל, אַךְ שְׁמֹר עַל הַזְּמַן) וּלְאַחַר זְמַן תָּבוֹא עוֹד הַפַּעַם אֵלַי וְתִשְׁאַל מִמֶּנִּי אֵיךְ לְהִתְנַהֵג" וְאָמַר לוֹ אָז, שֶׁיָּקוּם בְּכָל לַיְלָה בְּשָׁעָה שָׁלשׁ, וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "דַּיין חֲצוֹת וֶועט זַיין דְּרַיי אַזֵייגֶער" ! (=זְמַן חֲצוֹת שֶׁלְּךָ יִהְיֶה בְּשָׁעָה שָׁלֹשׁ) וְכֵן הֲוָה. וְהָיוּ אַנְשֵׁי הַבֵּית-מִדְרָשׁ שֶׁהָיוּ נֵעוֹרִים יוֹדְעִים: כְּשֶׁרַבִּי בֶּער הוֹלֵךְ, אָז הִיא שָׁעָה שָׁלשׁ. (שָׁם).