א-רפא

וְעוֹד הָיָה מַעֲשֶׂה: פַּעַם אַחַת פִּלְפֵּל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִם אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אוֹדוֹת פֵּרוּשׁ בַּגְּמָרָא, וְאָמְרוּ: "יֹאמַר רַבִּי יוּדְל עִם מִי הָאֱמֶת"? וְאָמַר רַבִּי יוּדְל, שֶׁדִּבְרֵיהֶם נְכוֹנִים בְּעִנְיַן הַפְּשָׁט שֶׁל הַגְּמָרָא. וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: "אִם אַרְאֶה לְךָ שֶׁדְּבָרַי אֲמִתִּיִּים וּנְכוֹנִים, יִתְּנוּ לְךָ "שְׁמִיץ" [=מַלְקוּת]? וְאָמַר "הֵן"! וְהֶרְאָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהַפְּשָׁט כִּדְבָרָיו, וְנָתְנוּ לְרַבִּי יוּדְל "שְׁמִיץ". וּבִשְׁעַת הַ"שְּׁמִיץ" נֶחְלַשׁ דַּעְתּוֹ, וְהִרְהֵר עַל זֶה שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ "שְׁמִיץ". אַחַר-כָּךְ נָסַע לְבֵיתוֹ, וְהִנֵּה בִּתּוֹ נֶחְלְשָׁה לִמְאֹד. וְנָסַע תֵּכֶף לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְסִפֵּר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה, שֶׁהָיָה רֵיחַיִם בְּדַאנְצִיג שֶׁהָיָה טוֹחֵן עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֲבָנִים, וְהָיָה שָׁם הַלֹּא-טוֹב רוּחַ וְלֹא הִנִּיחַ לִטְחֹן. וְיָעַץ מְכַשֵּׁף אֶחָד, שֶׁיַּנִּיחוּ לוֹ אַחַת מֵהָעֶשְׂרִים-וְאַרְבַּע אֲבָנִים וְיִטְחֲנוּ אוֹתוֹ בַּחוֹל, וְאָז הַשְּׁאָר יִטְחֲנוּ. וְרָמַז לוֹ זֶה בְּבִתּוֹ, שֶׁאֶחָד מֵעֶשְׂרִים-וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵיבָרִים יָמוּת, וְהִיא תַּבְרִיא. וְאָמַר לוֹ, שֶׁאִם לֹא הָיִיתָ מְהַרְהֵר בִּשְׁעַת הַ"שְׁמִיץ" הָיְתָה נַעֲשֵׂית בְּרִיאָה לְגַמְרֵי, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהִרְהַרְתָּ יִהְיֶה כֵּן, שֶׁאיבָר אֶחָד יָמוּת וְהִיא תַּבְרִיא וְכֵן הֲוָה, שֶׁאצְבַּע הַקְּטַנָּה שֶׁעַל יָדָהּ מֵת לְגַמְרֵי, וְהִיא הִבְרִיאָה. (שָׁם).