א-שז

פַּעַם-אַחַת כְּשֶׁהָיָה יָרִיד בִּבְּרַסְלֶב, וְרָץ בִּמְהִירוּת אֶל הַשּׁוּק לִקְנוֹת וְלִמְכֹּר, וְחַלּוֹנוֹת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיוּ יוֹצְאִים לַשּׁוּק, שֶׁבְּהֶכְרֵחַ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ שָׁם; וּבְתוֹךְ-כָּךְ כְּשֶׁרָץ וְרָצָה לַעֲבֹר לַשּׁוּק וְשֶׁא יִרְאֵהוּ, דָּפַק רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בַּחַלּוֹן וְקָרָא אוֹתוֹ, וּמִסְּתָמָא הֻכְרַח לִכְנֹס, כִּי אֵין הַדֶּרֶךְ-אֶרֶץ שֶׁלֹּא לִכְנֹס אִם כְּבָר קָרְאוּ אוֹתוֹ. וּכְשֶׁבָּא אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: "הַהִסְתַּכַּלְתָּ הַיּוֹם אֶל הַשָּׁמַיִם"? וַיֹּאמֶר: "לֹא"! קָרָא אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶל הַחַלּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ: "הַבֵּט בַּחַלּוֹן וְתֹאמַר לִי מָה אַתָּה רוֹאֶה"! וַיֹּאמֶר: "אֲנִי רוֹאֶה עֲגָלוֹת וְסוּסִים וַאֲנָשִׁים רָצִים הֵנָּה וָהֵנָּה". עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: "אַחַר חֲמִשִּׁים שָׁנָה יִהְיֶה יָרִיד אַחֵר לְגַמְרֵי; זֶה הַכֹּל שֶׁאתָּה רוֹאֶה לֹא יִהְיֶה עוֹד, רַק סוּסִים אֲחֵרִים וַעֲגָלוֹת וּסְחוֹרוֹת וַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. וְגַם אֲנִי לֹא אֶהְיֶה וְגַם אַתָּה לֹא תִהְיֶה. כְּהַיּוֹם אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ: 'מָה אַתָּה כָּל-כָּךְ בָּהוּל וּמֻטְרָד שֶׁאֵין לְךָ אֲפִלּוּ זְמַן לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשָּׁמַיִם?'" וַיִּקְרָא אֶת רַבִּי חַייקְל, שֶׁהָיָה בְּחֶדֶר אַחֵר, וַיֹּאמֶר לוֹ: "תִּרְאֶה, חַייקְל, מַה שֶּׁעָשִֹיתָ עִם הַשֶּׁפַע שֶׁלְּךָ, עַד שֶׁאֵין לוֹ אֲפִלּוּ זְמַן לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשָּׁמָיִם"! (כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי חֲתָנוֹ רַבִּי אַבְרָהָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה). (שָׁם).