א-שדמ

אָמַר הַמַּעְתִּיק: בָּזֶה יֵשׁ אֲרִיכוּת גָּדוֹל, אַךְ אֶזְכֹּר בְּקִצּוּר אֵיזֶה רָאשֵׁי פְּרָקִים: הָרַב לִיפֶּא הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה כ"ג "צִוִּיתָ צֶדֶק וְכוּ'", וְשָׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן מָמוֹן, וְרִמֵּז עַל רַבִּי לִיפֶּא הַנַּ"ל, כִּי הָרַב לִיפֶּא הַנַּ"ל הָיָה מִמְּקֹרָבָיו הָרִאשׁוֹנִים קֹדֶם מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרַבִּי נַפְתָּלִי, וּמֵאֲמִירַת עִנְיָנוֹ שֶׁלּוֹ נִתְקָרְבוּ, וְאַחַר-כָּךְ נָפַל לְתַאֲוַת מָמוֹן, וְהוּא עָסַק אָז עִם סוֹחֵר אֶחָד וְכוּ', וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וּכְשֶׁנָּסַע מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה חָשַׁב בְּדַעְתּוֹ: הֲלוֹא אִם יִסַּע לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֶפְשָׁר יִתְקַיֵּם דִּבּוּרוֹ, עַל-כֵּן נִסְכַּם בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא לִסַּע עוֹד, וְאָמַר שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הוּא מֵעוֹלָם הַבָּא וַאֲנִי מֵעוֹלָם הַזֶּה, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא הוֹעִיל וְנַעֲשָֹה עָנִי, כִּי בָּא רוּחַ סְעָרָה וְעָקַר בֵּיתוֹ לְגַמְרֵי. וְאַחַר אֵיזֶה שָׁנִים הִתְחִיל שׁוּב לִנְסֹעַ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּכְשֶׁקָּרְאוּ לוֹ פַּעַם אַחַת "מַפְטִיר", וְהַסּוֹף שֶׁל הַהַפְטָרָה הָיָה: "הֲלוֹא מֵעַתָּה קָרָאת לִי אָבִי וְכוּ'", אָמַר מוֹהַרְנַ"תְּ לְרַבִּי לִיפֶּא: "רַבִּי לִיפֶּא, עִמָּנוּ הֱיִיתֶם, הֲלוֹא מֵעַתָּה וְכוּ' כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, רְאִיתֶם מַה שֶּׁקּוֹרְאִים לָכֶם – הֲלוֹא מֵעַתָּה וְכוּ'"? וּכְשֶׁנָּסַע לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הוֹכִיחַ אוֹתוֹ כַּמּוּבָא בְּהַשִּׂיחוֹת (בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן שטו) בְּמַאֲמָר "הוֹכִיחַ אֶת אֶחָד וְכוּ', מִמָּה נַפְשָׁךְ וְכוּ'". וְאָז בָּכָה מְאֹד עַד שֶׁהוֹרִיד דְּמָעוֹת מֵעֵינָיו לָאָרֶץ, וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: "אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַמָּמוֹן שֶׁלְּךָ מְכֻסֶּה וּמֻצְנָע אֲפִלּוּ בְּתֵבָה – יְפַזְּרוֹ הָרוּחַ"! וְכֵן הֲוָה, שֶׁשָּׂכַר אֵיזֶה יַעַר וּבָנָה לְעַצְמוֹ שָׁם בֵּית-דִּירָה, וְקֹדֶם שֶׁנִּגְמַר הַגָּג בָּא רוּחַ סְעָרָה וְהָפַךְ וְחֵרַב וְעָשָֹה מִן הַכֹּל אָבָק וְעָפָר לֹא יִצְלַח לִכְלוּם.

בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה לֹא הָיָה עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְשָׁאַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עָלָיו, וְתֵרְצוּ אוֹתוֹ, כִּי הֻצְרַךְ לִסַּע בִּשְׁבִיל אֶתְרוֹגִים בִּשְׁבִיל כָּל הָאוּקְרַיינֶה. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: "הָרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁלִּי עוֹלֶה עַל הַכֹּל, דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה אֵין"! "קֵיין גְרֶעסֶערְס דֶערְפוּן אִיז נִיטָא"!.

וְזֶה הָרַבִּי לִיפֶּע, מִקֹּדֶם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ בְּשָׁלוֹם עִמּוֹ, וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשֵֹית מִתְנַגֶּדֶת עָלָיו, וּכְשֶׁבָּא אֶל מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְרָאָה שֶׁיֶּשׁ לוֹ שְׁלוֹם-בַּיִת, נִתְתָּרֵץ לוֹ הַגְּמָרָא (יְבָמוֹת סג; יוּמָא עב, ב): "זָכָה – נַעֲשֵֹית לוֹ עֵזֶר, לֹא זָכָה – נַעֲשֵֹית כְּנֶגְדּוֹ"; וְהָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב: "זָכָה – עֵזֶר, לֹא זָכָה – כְּנֶגְדּוֹ", מַה תֵּבַת "נַעֲשֵֹית"? אֲבָל עַכְשָׁו מוּבָן בְּטוֹב: "זָכָה – נַעֲשֵֹית לוֹ עֵזֶר", כְּמוֹ אֵצֶל מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁמִּקֹּדֶם הָיְתָה מִתְנַגֶּדֶת, וְאַחַר-כָּךְ הִיא בְּעַצְמָהּ נַעֲשֵֹית עֵזֶר; "לֹא זָכָה – נַעֲשֵֹית כְּנֶגְדּוֹ", כְּגוֹן אֶצְלוֹ, שֶׁמִּקֹּדֶם הָיְתָה לוֹ לְעֵזֶר, כִּי הָיְתָה מְגֻדֶּלֶת אֵצֶל הַחֲסִידִים, וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשֵֹית לוֹ מִתְנַגֶּדֶת.

פַּעַם-אַחַת אָמַר מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: "בַּמֶּה יְזַכֶּה וְכוּ' (תְּהִלִּים קיט, ט), יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁרַבִּי לִיפָּא הָיָה כָּשֵׁר מִמֶּנִּי, וְכָעֵת אֵיפֹה הוּא וְאֵיפֹה אֲנִי"?! "אִיךְ וֵוייס אַז רַבִּי לִיפֶּא אִיז גִיוֶוען פְרוּמֶער פַאר מִיר, אוּן יֶעצְט וִויא אִיז עֶר אוּן וִויא בִּין אִיךְ" ?! . (שָׁם).