א-שמו

מַה שֶּׁרִמֵּז לְאֶחָד שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, עַל אוֹדוֹת מַחֲלָתוֹ הַחֳלִי-נוֹפֵל, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, שֶׁבִּקֵּשׁ אָז מִמֶּנּוּ, וְכֵן הֲוָה, שֶׁאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ בָּא הָאִישׁ הַזֶּה עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ, וּמֵאָז וָהָלְאָה נִתְרַפֵּא מֵהַחֳלִי הַזֶּה, כָּל זֹאת שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ [וּבָזֶה אֲנִי מְסֻפָּק אִם אָמַר שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ אוֹ מִפִּי אַחֵר שֶׁשָּׁמַע מִמֶּנּוּ]. (שָׁם ל"ב).