א-שנט

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת הוֹשִׁיט משֶׁה חִינְקֶעס לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה צִנְצֶנֶת קַאוֶע, וּכְשֶׁהֶעֱמִיד אֶת הַקַּאוֶע עַל הַשֻּׁלְחָן, נִתְהַפֵּךְ הַצִּנְצֶנֶת וְנִשְׁפְּכָה הַקַּאוֶע, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא נִהְיֶה מְחֻתָּנִים"! "אַ פָּנִים מִיר וֶועלִין קַיין מְחֻתָּנִים נִיט זַיין"! אָז הָיָה משֶׁה הַנַּ"ל חֲשׂוּךְ בָּנִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְאַחַר-כָּךְ אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עַל סְמָךְ שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה קֹדֶם פְּטִירָתוֹ בֵּין הַצַּוָּאוֹת, שֶׁאִם יְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, יִהְיוּ לוֹ בָּנִים עַיֵּן לְעֵיל אוֹת ח' (לעיל סעיף שי"א), וְלָקַח אֶת רַבִּי אַבְרָהָם דֹּב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נֶכֶד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְחָתָן לוֹ, וְאַחַר-כָּךְ בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁנִּתְרַחֵק משֶׁה הַנַּ"ל, גֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם דֹּב אֶת בִּתּוֹ, וְנִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הַנַּ"ל. (שָׁם).