א-שעט

דִּבֵּר פַּעַם-אַחַת מֵהַדֶּרֶךְ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל "הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה", שֶׁגִּלָּה אַדְמוּ"ר זַצַ"ל ("לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" סִימָן נ"ב), וְאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁתִּהְיֶה הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים, [כְּמוֹ עַכְשָׁו הִיא דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים לְהַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין בְּכָל בֹּקֶר]. וְאוֹדוֹת הַפְּחָדִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה, אָמַר: שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר מַה דְּאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת שְׁלַח (ח"ג דף קנח:), בְּעִנְיַן הֲלִיכַת כָּלֵב לְחֶבְרוֹן לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת וְלֹא נִתְיָרֵא מֵהָעֲנָקִים; וְאִיתָא שָׁם עַל זֶה: "מָאן דְּאִיהוּ בְּדוֹחֲקָא לֹא אִסְתַּכַּל מִידֵי. כָּךְ כָּלֵב, בְּגִין דַּהֲוָה בְּדוֹחֲקָא, לֹא אִסְתַּכַּל מִידֵי וַאֲתָא לְצַלָּאָה עַל קִבְרֵי אַבְהָן וְכוּ'". וְכֵן כָּל אָדָם, מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמְחַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב, שֶׁכְּהֶרֶף-עַיִן יִפְרְחוּ יָמָיו וְיִצְטָרֵךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן מִכָּל מַעֲשָׂיו, וְלֹא יְוַתְּרוּ לוֹ עַל שׁוּם דָּבָר וְכוּ'; מִי שֶׁמְּחַשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל זֶה, בְּוַדַּאי לֹא יַבִּיט עַל שׁוּם מְנִיעָה מֵהַפְּחָדִים וְכַיּוֹצֵא. וּמִכָּל-שֶׁכֵּן שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין בָּזֶה שׁוּם פַּחַד כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוּ"ר זַצַ"ל בְּפֵרוּשׁ, בְּעֵת שֶׁדִּבְּרוּ לְפָנָיו מִזֶּה וְאָמַר, שֶׁאִם הָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד, הָיָה מְשַׁלְּחוֹ יְחִידִי בַּלַּיְלָה לַשָּׂדֶה וְלֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ לְשׁוּם דָּבָר. וְאָמַר זֹאת עַל כָּל אָדָם, שֶׁאֵין לִפְחֹד כְּלָל מִשּׁוּם דָּבָר, [כִּי שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִין (פְּסָחִים ח', ב'), בִּפְרָט מִצְוָה כָּזֹאת]. (שָׁם אוֹת ט').