א-תא

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת הָיְתָה שְׂרֵפָה בִּבְּרֶסְלֶב, אַחַר-כָּךְ הָלַךְ מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִם עוֹד אֵיזֶה אֲנָשִׁים לְהַבִּיט עַל מְקוֹם הַשְּׂרֵפָה, וְרָאָה, שֶׁהַבַּעַל-הַבַּיִת בּוֹכֶה מְאֹד וּמְחַפֵּשׂ אַחַר אֵיזֶה חֲתִיכַת עֵץ אוֹ בַּרְזֶל, שֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹ עוֹד, בְּעֵת שֶׁיִּבְנֶה בֵּיתוֹ מֵחָדָשׁ, וְלִקֵּט אוֹתָם אֶחָד אֶחָד. עָנָה וְאָמַר לַאֲנָשָׁיו: "הַרְאִיתֶם אֵיךְ שֶׁזֶּה הַבַּעַל-הַבַּיִת שֶׁנִּשְׂרַף בֵּיתוֹ, עִם-כָּל-זֶה אֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִלַּחֲזֹר וּלְחַפֵּשׂ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיִּצְטָרְכוּ לוֹ בְּעֵת הַבִּנְיָן?! כֵּן הַדָּבָר בְּרוּחָנִיּוּת גַּם-כֵּן! - אַף שֶׁהַבַּעַל-דָּבָר מִתְגַּבֵּר מְאֹד עַל הָאָדָם וְכִמְעַט שֶׁשּׂוֹרֵף אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָסוּר לוֹ לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ! רַק צָרִיךְ לְלַקֵּט וּלְחַפֵּשׂ אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִתּוֹךְ רִבּוּי הַחֲטָאִים אֲשֶׁר נִכְשַׁל בָּהֶם, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "אֲזַמְּרָה" וְכוּ' " ("לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן", סִימָן רפ"ב). (שָׁם אות כ"ט).