א-תט

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבִּי עוֹזֵר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁל אַדְמוּ"ר זַצַ"ל חִבְּרוּ יַחַד שְׁתֵּי אַזְהָרוֹתָיו שֶׁל אַדְמוּ"ר זַצַ"ל: שֶׁלֹּא יֵלֵךְ יוֹם אֶחָד בְּלִי שֻׁלְחָן-עָרוּךְ, וְגַם הִזְהִיר מְאֹד לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם [וְאָמַר שֶׁלְּדַעְתּוֹ, תֵּכֶף כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין, יַתְחִילוּ לְהַנִּיחַ שְׁנֵי הַזּוּגוֹת]. וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁמִּצְוָה לִלְמֹד בִּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם, עַל-כֵּן נָהֲגוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיוּ מַנִּיחִין תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם וְלָמְדוּ בָּהֶם שֻׁלְחָן-עָרוּךְ. (שָׁם אוֹת ל"ד).