א-תקיט

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּשָׁבוּעוֹת אוֹ בַּחֲנֻכָּה, שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, בְּעֵת שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הַשֻּׁלְחָן עִם אַנַ"שׁ: "וֶוער הָאט דָּאס אִין זִיךְ אַזַא עַזּוּת, צוּ הָאבְּן בַּיי מַיין טִישׁ אַ הִרְהוּר רַחֲמָנָא לִצְלַן, אִיךְ מֵיין נִיט טְשֶׁערִינֶער נִיט בְּרֶסְלֶבֶר נִיט טֶעפְּלִיקֶער", וְטִירָאוִויצֶער לֹא הִזְכִּיר, וְהֵבִינוּ אַנַ"שׁ, מִי הוּא אוֹתוֹ הָאִישׁ, כִּי הָיָה שָׁם אֶחָד מִטִּירָאוִויצֶע, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ שְׁלוֹם בַּיִת כִּשְׁתֵּי שָׁנִים, וְתֵכֶף קָם רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל מִן הַשֻּׁלְחָן וְנִכְנַס לְחַדְרוֹ, וְהָאִישׁ הַנַּ"ל עָמַד עַל הַפֶּתַח וּבָכָה הַרְבֵּה מְאֹד, וְגַם אַנַ"שׁ בִּקְּשׁוּ מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל בַּעֲדוֹ, עַד שֶׁהִבְטִיחַ שֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ וְיַשְׁלִים מִיָּד עִם בְּנֵי-בֵיתוֹ. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סכ"ז).