א-תקכג

מְגִלַּת סְתָרִים הַשֵּׁנִי נֶאֱמַר אַחַר פְּטִירַת הַיֶּלֶד הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי שְׁלֹמֹה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעֵת שֶׁהִתְאוֹנְנָה זוּגָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּפְנֵי מוֹהַרְנַ"תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי, מַדּוּעַ נָתַן וְהִנִּיחַ רַבֵּנוּ שֶׁיִּסְתַּלֵּק הַיֶּלֶד... וְלֹא הֵגֵן עָלָיו בִּתְפִלָּתוֹ, וְרַבֵּנוּ שָׁמַע זֹאת מִמֶּנָּה וְאָמַר: "אִיהְר אִיז אַשָּׁאד דָּאס קִינְד"? וְנָתַן קוֹלוֹ בִּבְכִי וּבִדְמָעוֹת שָׁלִישׁ, עַד שֶׁבָּרְחוּ מִלְּפָנָיו מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה. וְזֹאת מוּבָא בְּ"חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן" (סימן כ"ח) וּבִ"ימֵי מוֹהַרְנַ"תְּ" (סימן י"א). בַּבֹּקֶר לְמָחֳרָת אָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל: מִפְּנֵי מַה בְּרַחְתֶּם? אִם לֹא בְּרַחְתֶּם, הָיִיתִי מְסַפֵּר לָכֶם "שֵׁיינְס" כַּמְּבוּאָר קְצָת, וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה (שבליקוטי מוהר"ן ח"א סי') ס"ה: "וַיֹּאמֶר בּוֹעַז אֶל רוּת" וְכוּ', אַחַר-כָּךְ קָרָא אוֹתָם וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת שֶׁל בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהָיָה אֵצֶל בֵּית-רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָז הָיָה הָרַב מִבְּרֶסְלֶב בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ וְלֹא רָצָה רַבֵּנוּ זַצַ"ל, שֶׁיִּהְיֶה בְּעֵת הַסִּפּוּר, וְכֵיוָן שֶׁפָּתַח רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אֶת הַדֶּלֶת, פָּתַח הָרַב הַנַּ"ל אֶת הַדֶּלֶת הַשְּׁנִיָּה וְיָצָא לַחוּץ. אָז הָלַךְ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל תֵּכֶף וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת וְסִפֵּר לָהֶם שֵׁנִית אֶת מְגִילַת הַסְּתָרִים. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סל"ב).