א-תקלה

פַּעַם אָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִפְעֹל לְמַעְלָה אֵיזֶה דָּבָר וְהִשְׁתַּמֵשׁ עִם עֲבוֹדָה זוֹ שֶׁל אֶחָד מֵאַנַ"שׁ, שֶׁצָּם מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וְאָמַר אַחַר-כָּךְ: וְכִי יֵשׁ עוֹד חִדּוּשׁ בַּדָּבָר, שֶׁהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הָיָה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, אַחַר שֶׁהָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים צַדִּיקִים וְשִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים מֻפְלָגִים כָּאֵלּוּ? (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סל"ז).