א-תקמא

פַּעַם-אַחַת הָיְתָה אֵיזוֹ סְעֻדַּת שִׂמְחָה בְּבֵית מָרַת אָדִּל, בַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּאוּמַאן, וּבָאוּ לַסְעֻדָּה נָשִׁים מֵהָעִיר וְיָשְׁבוּ כַּנָּהוּג, הַגְּבָרִים בְּחֶדֶר אֶחָד וְהַנָּשִׁים בְּחֶדֶר אַחֵר. וְאַנַ"שׁ דִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם אֵיזֶה זְמַן וְסָבְרוּ הַנָּשִׁים שֶׁכְּבָר בֵּרְכוּ אַנַ"שׁ בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן אָמְרָה לָהֶם אָדִּל שֶׁלְּדַעְתָּהּ עֲדַיִן לֹא בֵּרְכוּ אַנַ"שׁ בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, "וָוארוּם מַיין טַאטְנְס לַייט אַז זֵיי בֶּענְטְשְׁן הֶערְט מֶען", וְאַחַר-כָּךְ בֶּאֱמֶת נִשְׁמַע מֵאַנַ"שׁ רַעַשׁ מִקּוֹל בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סמ"ז).