א-תקמב

פַּעַם-אַחַת בָּא הָרַב בֶּער מִטְּשֶׁערִין אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל עַל שַׁבָּת אַחַת וְעַל הַשַּׁבָּת שֶׁהָיְתָה קְבִיעוּת לָבוֹא אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, כַּיָּדוּעַ, לֹא בָּא, וְשָׁאַל אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל: הֵיכָן הָיִיתָ בַּשַּׁבָּת הַקְּבוּעָה, הֵשִׁיב לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁשָּׁהָה בְּבֵיתוֹ בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת אֶחָד מִנֶּכְדֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, שֶׁבָּא אֵלָיו לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ וּלְבַקְּשׁוֹ נְדָבָה עֲבוּרוֹ כִּי הוּא הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וּבַעַל צְדָקָה וּמִפְּנֵי זֶה לֹא בָּא... אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל: הִצְרַכְתָּ לָקַחַת מַקֵּל וּלְהַכּוֹתוֹ וְכִי מִפְּנֵי מַה אֵינוֹ יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה? וּפַרְנָסָה כְּבָר יִתֵּן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ... (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סמ"ח).