א-תקסו

מַעֲשֶׂה, שֶׁהָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁחָלָה אֶחָד פִּתְאוֹם בַּלַּיְלָה מְאֹד, וּבָאוּ קְרוֹבָיו שֶׁל הַחוֹלֶה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְבַקְּשׁוֹ לִרְפוּאָתוֹ. הִתְחִיל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִדְחוֹת אוֹתָם קְצָת, אוּלָם הֵם הִתְעַקְּשׁוּ עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בָּזֶה. עַד שֶׁאָמַר לָהֶם: "וּבְכֵן הָבִיאוּ לִי שְׁנֵי מֵאוֹת רוּבַּל-כֶּסֶף וּבָהֶם יִהְיוּ כָּל מִינֵי מָעוֹת", וְהִתְחִילוּ לְחַפֵּשׂ אַחַר מָעוֹת, וְהָיָה קָשֶׁה לָהֶם לִמְצֹא בַּלַּיְלָה וְעָבַר זְמַן רַב, עַד שֶׁמָּצְאוּ הַמַּטְבְּעוֹת, וּמַטְבֵּעַ אַחַת שֶׁל חֲמִשָּׁה רוּבָּל חִפְּשׂוּ וְלֹא מָצְאוּ, עַד שֶׁמֵּת הַחוֹלֶה, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְנַעֲשָׂה יוֹם, וְאָז מָצְאוּ מַטְבֵּעַ שֶׁל חָמֵשׁ רוּבַּל-כֶּסֶף בְּכִיסוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה... (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).